מה הסיפור של עץ השקדיה?
השקדים (Almonds) הם מהפיצוחים האהובים ביותר בעולם ומסחרית גם ללא ספק האגוז הנמכר והחשוב בעולם.
מוקף בבית גלעין שעיר, נמצא הזרע, שאותו אנו אוכלים בתור שקד והוא מפוצץ ביתרונות בריאותיים. בין השאר מכילים זרעי השקד התרבותי כמויות גדולות של שומן, חלבונים, ויטמינים ומינרלים.
את הפרי הצעיר יש האוכלים בשלמותו, כשקד ירוק - בשלב הראשוני בו יש קליפתו עדיין לא התקשחה.
שָׁקֵד מָצוּי הוא שמו של העץ שעליו גדלים השקדים, בתור הפרי. זהו עץ קטן, שגובהו לא עולה בדרך כלל על 3-4 מטרים.
את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה" ואנו בישראל שרים עליו כבר מגיל הגן את "השקדייה פורחת", שירו של ישראל דושמן.
האדם ליקט שקדי בר לפחות לפני 10 אלפים שנה ועצי שקד היו מעצי הפרי הראשונים שתורבתו. למעשה, שקדי בר שגודלו על ידי חקלאים קדומים היו הבסיס לתירבות השקדים באזור ארמניה, מערב אזרבייג'ן ואיראן.
מאזור זה של העולם הופץ העץ המתורבת, עוד בימי קדם, לאורך חופי הים התיכון ומהם אל צפון אפריקה ודרום אירופה.
שקדים נמצאו בחפירות של אתרים ארכאולוגיים בכל רחבי הלבנט (המזרח התיכון). אפילו בקברו המפורסם של המלך המצרי תות ענח' אמון, משנת 1325 לפני הספירה, אותרו שקדים עתיקים.
בעת החדשה הוא הרחיק עוד יותר - לאזורים רבים ורחוקים של העולם, כמו קליפורניה בארה"ב ואוסטרליה.
את תחילת תִּרבות השקדים סימנה ברירת וטיפוח הסוג המתוק של השקד, מבין הסוגים המרים שבטבע. ואכן, לזן התרבותי של השקד יש טעם מתוק יחסית וזרעי השקד מצטיינים גם בערך תזונתי רב הנובע מלא מעט שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים.
הזרעים של שקדי הבר, לעומת זאת, הם מרים ואף רעילים. הסיבה היא שהם מכילים אמיגדאלין, המתפרק לרעל הציאניד המסוכן. משום כך אין לאכול הרבה שקדים מרים.
השקדים (Almonds) הם מהפיצוחים האהובים ביותר בעולם ומסחרית גם ללא ספק האגוז הנמכר והחשוב בעולם.
מוקף בבית גלעין שעיר, נמצא הזרע, שאותו אנו אוכלים בתור שקד והוא מפוצץ ביתרונות בריאותיים. בין השאר מכילים זרעי השקד התרבותי כמויות גדולות של שומן, חלבונים, ויטמינים ומינרלים.
את הפרי הצעיר יש האוכלים בשלמותו, כשקד ירוק - בשלב הראשוני בו יש קליפתו עדיין לא התקשחה.
שָׁקֵד מָצוּי הוא שמו של העץ שעליו גדלים השקדים, בתור הפרי. זהו עץ קטן, שגובהו לא עולה בדרך כלל על 3-4 מטרים.
את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה" ואנו בישראל שרים עליו כבר מגיל הגן את "השקדייה פורחת", שירו של ישראל דושמן.
תִּרבות השקד
בזכות היכולת לגדל שקדים טובים מזרעים, בלי צורך בטכניקת ההרכבה, השקד הוא אחד מעצי הפרי המתורבתים הקדומים ביותר.
האדם ליקט שקדי בר לפחות לפני 10 אלפים שנה ועצי שקד היו מעצי הפרי הראשונים שתורבתו. למעשה, שקדי בר שגודלו על ידי חקלאים קדומים היו הבסיס לתירבות השקדים באזור ארמניה, מערב אזרבייג'ן ואיראן.
מאזור זה של העולם הופץ העץ המתורבת, עוד בימי קדם, לאורך חופי הים התיכון ומהם אל צפון אפריקה ודרום אירופה.
שקדים נמצאו בחפירות של אתרים ארכאולוגיים בכל רחבי הלבנט (המזרח התיכון). אפילו בקברו המפורסם של המלך המצרי תות ענח' אמון, משנת 1325 לפני הספירה, אותרו שקדים עתיקים.
בעת החדשה הוא הרחיק עוד יותר - לאזורים רבים ורחוקים של העולם, כמו קליפורניה בארה"ב ואוסטרליה.
את תחילת תִּרבות השקדים סימנה ברירת וטיפוח הסוג המתוק של השקד, מבין הסוגים המרים שבטבע. ואכן, לזן התרבותי של השקד יש טעם מתוק יחסית וזרעי השקד מצטיינים גם בערך תזונתי רב הנובע מלא מעט שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים.
הזרעים של שקדי הבר, לעומת זאת, הם מרים ואף רעילים. הסיבה היא שהם מכילים אמיגדאלין, המתפרק לרעל הציאניד המסוכן. משום כך אין לאכול הרבה שקדים מרים.
