טריטוריה (Territory) היא תחום שליטה של זכר במינים רבים של יונקים. הזכר מסמן את הטריטוריה שלו באמצעות מה שהזואולוגים מכנים "תחנת סימון טריטוריה".

בעלי חיים מסמנים טריטוריה (Territory marking) כדי שלא ייכנסו אחרים מבני מינם לתוכה. בעלי החיים האחרים שומרים אותה ובדרך כלל לא פולשים לטריטוריה של אחר.

הנקבות לא מתרגשות מסימון הטריטוריה, מכיוון שהיא לא נועדה להבהיל אותן. הנקבות הן א-טריטוריאליות, כלומר הזכר השולט בתא שטח לא יילחם בנקבה המגיעה אליו.

לבעלי חיים יש מגוון שיטות לסימון טריטוריה. הנמר חי תמיד לבדו בטריטוריה שלו, שאליה לא נכנסים נמרים אחרים. האריות משתמשים בשתן, בגללים, בשריטות על גזעי העצים ובהתחכחות בענפים. הציפור שרה כדי לסמן את השטח שלה. הכלב נובח על זרים ומבהיר להם את גבולות הטריטוריה שלו ומודיע בנביחה שלא להתקרב אל השטח שלו. הנקר נוקש על העץ, גם הוא כדי להכריז על הטריטוריה שלו ועוד.

אגב, גם בני אדם מסמנים טריטוריה. עם חוש ריח די חלש, אין הרבה טעם בהשארת שתן על קווי הגבול שלך ולכן בני אדם נאלצים להקים גדרות, להציב מגדלי שמירה וסיורים של משמר הגבול וכדומה. הטריטוריה בשביל המין האנושי היא לא פחות חשובה מאשר לבעלי חיים.


הנה צבי מסמן טריטוריה (ללא צליל):

https://youtu.be/GLrJluPPRY0


תחנת סימון טריטוריה של צבאים:

https://youtu.be/9_WwJG0ISas


אריות מסמנים טריטוריה בשאגות:

https://youtu.be/03v7NSP21i0


כלבים מסמנים טריטוריה בעזרת שתן:

https://youtu.be/jNPOLkp8izw


ושומרים על הטריטוריה שלהם מפני זאב:

https://youtu.be/J0hlogedqaE

בארץ מוגדרים דגי הנתחן סגול (Yellowtail Tang) כערך טבע מוגן שאסור לדוג אותו. הם גדלים בישראל רק במפרץ אילת. נתחן סגול הוא דג שונית בעל מימדים קטנים, של כ-25 סנטימטרים בממוצע לבוגר. צבע גופו של הנתחן הוא סגול ומכאן גם שמו. צבע זנבו האחורי והמיוחד של הנתחן הסגול הוא צהוב בוהק דווקא.

הנתחן הסגול חי בדרך כלל בשונית האלמוגים הרדודה. בזמן הטלת הביצים של הנקבה, מקפיד הנתחן הסגול על המקום שלו. המדענים קוראים לזה "שמירה על הטריטוריה", כשבתקופה זו במיוחד מגרש הנתחן הסגול כל פולש זר שחודר לנחלתו, הטריטוריה שלו.


הנה הנתחן הסגול בטריטוריה שלו ממנה הוא יגרש דג אחר מהמין שלו שייתפס כפולש:

https://youtu.be/wukzmSLe5lI


בשל כך הוא זקוק לאקווריום גדול:

https://youtu.be/v6KtxeZnARI


להקת נתחנים סגולים:

https://youtu.be/vZxC5PWGumg


ועוד נתחן סגול:

https://www.youtube.com/watch?v=9V_WvY3Yr9E#t=16

טריטוריה (Territory), בעברית נחלה, היא השטח שבו להקת אריות (ובעלי חיים רבים) חיה וצדה. האריות הזכרים נוהגים לסמן את גבולות הטריטוריה שלהם באמצעים שונים. הם משתמשים בשתן כדי לסמן שזה אזור שבו הם פועלים ואריות אחרים נמנעים מלהיכנס אליו. גם שימוש בגללים, שריטות על גזעי העצים והתחכחות בענפים - כל אלו הן שיטות לסימון הטריטוריה.

אם אריה או אריות אחרים נכנסים לטריטוריה של להקת אריות כלשהו, נוצר מאבק וקרב ביניהם, עד שהאריות מרחיקים את הפולשים לנחלתם.


הנה אריה מסמן נחלה בחיכוך עם עצים ושתן:

https://youtu.be/ZQkVNDYJhpw


לא פעם אריות מסמנים נחלה בשאגות:

https://youtu.be/03v7NSP21i0

מה עושה דג שאת רוב זמנו נאלץ לבלות כשהים בשפל? - היבשתנים (mudskipper) הם דגים שבזמן השפל גוררים את עצמם על הבוץ. זוהי כמעט הליכה, כשהסנפירים דמויי הרגליים שלהם משמשים לתנועה ומאפשרים להם לצוד סרטנים וחרקים.

תאי הזימים של היבשתן מלאים במים וכך הם מאפשרים לו לנשום גם כשאינו במים. זה אינו סוג של דו-חיים, שיכול לחיות גם על היבשה וגם במים, אבל זה סוג של אמצעי הישרדות לדג, שמאפשר לו לשרוד גם בבוץ ומעט מים.

פרצופם מעיד משהו על יכולותיהם של היבשתנים. פניהם נעים במראה בין צפרדע למפלצת קדומה. מן הסתם מובן שהדג הזה זכה לשמו, "יבשתן", בזכות יכולתו להתקיים ביבשה.


הנה היבשתנים מגיחים מהבוץ ומהלכים עליו:

https://youtu.be/CAQuoH_fOWM


הסבר על תכונותיו המיוחדות של היבשתן:

https://youtu.be/EdzQ9wEOElw


טריטוריאלי וממש לא פראייר - היבשתן הוא בעל הבית של האזור ולא רק בהישרדות:

https://youtu.be/aAz7iMcC8e0


והילוך איטי של מאבק בין יבשתנים על טריטוריה מדגים את היכולת התנועתית המעולה שלהם:

https://youtu.be/NdpDNx2p67E

אֲדֹם הֶחָזֶה (Robin), באנגלית רובין, היא ציפור שיר קטנה ויפה, עם זמרה מקסימה, שציוציה הם הראשונים ששומעים בבוקר.

ברבות ממדינות אמריקה הרובין מופיעה ראשונה באביב ונחשבת לציפור שמבשרת את האביב.

סימניו הבולטים של אדום החזה הבוגר, הרובין, הם גוון החלודה או אדום, על פניו וגרונו ובמיוחד על כל חזהו.

בבריטניה מופיע אדום-החזה באגדות העם ובפולקלור, כשלעתים הוא מייצג מזל טוב ולעתים מזל רע. לעתים חיים ופעמים גם מוות.

אגב, בשנות השישים, תמכו מרבית האנגלים, בסקר של העיתון טיימס, בהכרזה על אדום-החזה לצפור הלאומית של בריטניה. אך הממשלה הבריטית מעולם לא אימצה באופן רשמי שום צפור לציפור הלאומית האנגלית.


#אופיו של אדום החזה
אדום החזה מגן בחירוף נפש על הטריטוריה שלו ולא מוכן להתחלק בה עם בן מין אחר. אם יהיה אדום חזה אחר, הוא יילחם בו עד שירחיקו ממקומו.

כבר ביוון העתיקה הבחין הפילוסוף אריסטו בהתנהגותם הטריטוריאלית של אדומי החזה וכתב אז: "שני אדומי חזה לא ידורו על אותו שיח".


#האגדה על חזהו האדום
באמריקה נחשב אדום החזה לאחד הסמלים הבולטים של חג המולד וכשכרטיסי הברכה לחג עוד נשלחו הוא הרבה להופיע בהם.

באנגליה נקראו הדוורים הראשונים "Robins", מה שהוביל לכך שלעתים מזומנות צויר אדום החזה כשהוא אוחז במקורו מעטפת דואר.

אבל הסיפור או האגדה המעניינים על הרובין הם שאת הסינר האדום והבולט שלו הוא קיבל כשצייץ באוזנו של ישו הצלוב, ממש בעת שהיה על הצלב ולחזהו נדבק דמו של המשיח הנוצרי. מאז אותו אירוע הפך צבע חזהו של הרובין לאדום.

ואולי זה סמלי שבעברית, דווקא בשפת עמו המקורי של ישו הנוצרי, ישוע במקור, אכן זכה הרובין לשם "אדום החזה".


זה סיפורו של אדום החזה האמריקאי:

https://youtu.be/D3ELutmnT8k


הרובין ידידותי, שר מקסים ומקנן בגינות הבתים:

https://youtu.be/NMkQbi2eZa0


גוזל רובין בוקע מהביצה:

https://youtu.be/FDKgLfWheoI


השיר "אדום חזה מעולף" של אמילי דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור:

http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA


ושיר בעברית לאדום החזה:

https://youtu.be/VK_JVKurFmo

הנמר (Leopard) הוא טורף בעל חברבורות, מעין כתמים שחורים על פרוותו. בניגוד לאריה, שחי בלהקה, הוא חי תמיד לבדו. הסיבה לכך היא שהנמר שומר על הטריטוריה שלו, כלומר יש לו אזור שאליו לא נכנסים נמרים אחרים ורק הוא טורף בו.

הנמר הוא הטורף הקטן ביותר מהסוג פנתר. הוא מרבה לצוד לקראת הלילה והוא מטפס על עצים. למעשה הנמר הוא המטפס המצטיין של משפחת החתולים הגדולים.

באור יום, מאפשרות לו החברבורות השחורות של הנמר הסוואה טובה בין הצמחיה ובנוף המדבר.


הנה סיפורו של הנמר לילדים (עברית):

https://youtu.be/aB6znTdwQMI


נמרים מטפסים על העץ בשמורת סמבורו בקניה (עברית):

https://youtu.be/Ue0exYku1mc


נמר בספארי באפריקה (עברית):

http://youtu.be/fcO9LdTaOuE


מאלפת נמרים אמיצה שלא חוששת מנמרים:

http://youtu.be/KViOkHIdeXY


וכתבה תיעודית על הנמרים שהיו פעם בישראל (עברית):

https://youtu.be/i6ZGakeusDQ?long=yes

הנקר (Woodpecker) נקרא כך על שום המקור שלו, בו הוא מנקר בגזעי עצים. הנקר מוצא את רוב מזונו בתוך הגזעים, לרוב עצים רקובים או זקנים, כשהוא מאתר זחלים של חרקים, המצויים מתחת לקליפת העץ.

בחורים הללו בגזע הוא מוצא זחלים ושולה אותם משם בלשונו הארוכה. בנוסף לאיתור זחלים של חרקים המצויים מתחת לקליפת העץ, מהוות הנקישות גם הכרזה על הגזע כ"רכושו" או "הטריטוריה שלו" (שטח ששייך לו, בין בני מינו) וגם כקריאת זיהוי בין בני זוג נקרים.

אבל בנוסף להיותם מקור למזון והכרזת טריטוריה, החורים שיוצר הנקר בגזעי העצים משמשים לא פעם גם כאתרי קינון. לעתים הוא בונה לו קן בחור הגדול שיצר. כך יוצר הנקר לנקבה ולגוזלים מקום מחסה ומחבוא.

בדרך כלל הנקר אינו בולט על העצים. נוכחותו מתגלה בעיקר כשהוא נוקש על גזע העץ במקורו, בתיפוף מהיר וקצבי הנשמע למרחק גדול. את הנקישות של הנקר השחור, למשל, אפשר לשמוע ממרחק של כמעט 2 קילומטרים.

בזמן הקידוח בגזע העץ, נע ראשו של הבקר במהירות גדולה מאוד. הנקר אדום הראש, למשל, מניע את ראשו במהירות שמגיעה עד 21 קילומטרים לשעה.

החוקרים התעניינו תמיד כיצד הנקר לא חוטף כאב ראש מהנקישות החזקות והמהירות שלו בעצים. עם הזמן גילו מדענים שבמשך מיליוני שנות אבולוציה פיתח הנקר עצמות ספוגיות בגולגולת, שהמבנה המיוחד שלהן משמש כבולם זעזועים ומאפשר לנקר לעמוד בלחץ הרב של הניקור על ראשו.

כך או כך, על אף הנזק שהם גורמים לעיתים לצינורות השקיה או טפטפות, הנקרים הם לרוב עופות מועילים, בהיותם ניזונים ממזיקים.


הנה הנקר במאבק על המזון עם הסנאים שמתעניינים במזון שהוא רוצה:

http://youtu.be/YMZlS0z2mJ0


נקר מגלאני:

http://youtu.be/vD7TplOW27Q


וזוג נקר סורי מאכילים את הגוזל שלהם:

http://youtu.be/IW-_OgvwcbI

הציפורים שרות לרוב כדי להעביר מידע או לתקשר עם ציפורים אחרות. לציפורים שונות, במיוחד לציפורי שיר, יש שירה אופיינית משלהן. בעולם יש מעל 4,000 מינים של ציפורי שיר.

פעמים רבות הציפור שרה כדי לומר "זה השטח שלי!" ולהצהיר על המקום שבו הן נמצאות כטריטוריה (שטח) שלהן. בעונת החיזור הציוצים משמשים לקריאה לבנות זוג, במשהו כמו: "היי, אני ציפורן חביב ואשמח אם ציפורת חמודה תבוא טלי ונכיר!"

יש והציפורים שרות ביחד, עם הזריחה, במיוחד בעונת האביב.


הנה ההסבר ללמידה של שירת הציפורים (מתורגם):

https://youtu.be/r5_ZSnFDPRg


כך נוצר מגוון הציוצים והקולות ששרה הציפור:

https://youtu.be/f_c_ytNDAXQ


20 סוגי ציפורים עם השירה האופיינית לכל אחד:

https://youtu.be/CXcAx16yl6E


וצפו והאזינו לשירת הציפורים:

http://youtu.be/CLyPudpzTKI

קרבות זכרים (Male fights) בטבע מתקיימים בעיקר על שני דברים: שליטה ונקבות. הזכר נאבק בזכרים אחרים כדי לשמור על הטריטוריה שלו, תא שטח שבו הוא שולט בלעדית, או על הנקבות "שלו", מפני זכרים אחרים.

סיומו של קרב זכרים שכזה יכול, אבל לא חייב ולרוב לא מסתיים במותו של הזכר המובס. בדרך כלל הקרב מסתיים כשאחד הזכרים מתייאש, בורח או סתם מתרחק.

מינים רבים של בעלי חיים מקיימים ביניהם קרבות זכרים ומאבקי שליטה. ביניהם יונקים, זוחלים, עופות, דגים ולא מעט מיני חרקים וחסרי חוליות.

על הזכות להתרבות כמעט כל זכר ימצא את עצמו בטבע נאבק. אבל כאן האבולוציה עושה גם היא עבודה. כי הזכרים החזקים והעקשנים יותר הם מן הסתם אלה שינצחו ויזכו להתרבות. כך יוצא שצאצאיהם יקבלו בירושה את התכונות המנצחות הללו, של כוח פיזי וחתירה עקשנית לניצחון. התוצאה היא שהם ישרדו טוב יותר גם בדורות הבאים וימשיכו את השושלת.

למעשה, כבר בצעירותם "מתאמנים" זכרים מתבגרים של יונקים בהאבקות ראשונית, נגיחות ומאבקי הכנה לקרבות חיזור שיקיימו בעתיד על הנקבות.

אם צבאים ואיילים נוגחים זה בזה בקרניהם, אריות, דובים ועופות מרבים להתגושש באמצעות גופם. ג'ירפים נאבקים זה בזה בצוואריהם, בעוד היפופוטמים וכמוהם גם פילי ים נוהגים להטיל את כובד משקלם זה על זה. סרטנים ובעלי חיים ימיים כמו שושנות ים נאבקים גם הם, כשהסרטן למשל משתמש בצבתות החזקות שלו.

אצלנו לא נדיר לראות בנגב יעלים זכרים שנוגחים זה בזה, בקרב על נקבות היעל או על שליטה באזור כלשהו במדבר.

כדי לזכות בנקבה או להגן על הטריטוריה שלהם נוהגים גם זכרי אנטילופות להילחם. לא פעם במהלך הקרב בין הזכרים הם "נועלים" את הקרניים שלהם זו בזו.

מי שמנהלים קרבות סוערים מאלה של מיני אנטילופות אחרים, הם הדלגנים, סוג של אנטילופה שמסוגלים לדלג דילוגים מרהיבים ומועילים כדי לברוח מטורפים. בקרבות שלהם הדלגנים מתנגשים ומתגוששים על מנת להפיל את היריב ארצה.

נחשים ממין כרכני הקרניים הרוקדים, הם למעשה שני זכרים שמנהלים קרב לחיים ולמוות. בסופו של המאבק המרשים והמפותל הזה יובהר מיהו הזכר החזק והשולט מבין השניים. המנצח במאבק שיכול להימשך שעה, יוביל את הלהקה שבה הם חיים.

אם אתם מתכוונים להתנשא על בעלי החיים הללו אז דעו לכם שגם אצלנו בני האדם יש מאבקי שכנים שלצערנו מגיעים לא פעם לאלימות. בעבר נהגו גברים גם לנהל דו-קרב שהתחרו על הזכות לאהבתה של אישה. כיום, למרבה המזל, לא מקובלות יותר המלחמות בין גברים כדרך חיזור.


הנה אריה נלחם באריות המנסים להשתלט על הלהקה שלו:

http://youtu.be/sjyuIYzNqeI


שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:

http://youtu.be/PFnGYxFsv1s


מאבק בין זכרי הקנגורו:

https://youtu.be/WCcLMNcWZOc


ביזונים זכרים במאבק חיזור על ליבה של נקבה:

https://youtu.be/L4eOhuLDfeU


וריקוד החיזור המכושף של כרכני הקרניים, כפי שהוא מכונה בטעות, והוא בעצם מאבק זכרים עוצמתי וקטלני:

http://youtu.be/2fggr_aY9EQ

יש סיפור מפורסם על המלחין האוסטרי הנודע מוצרט, שכדי ללמוד משירת הציפורים הוא קנה לו זרזיר. שירת הזרזירים היא ייחודית.

ואכן, הזרזירים משתמשים בקולם המגוון, שכולל ציוצים, המהומים, שריקות, זמזומים ונקישות. את כל אלה הם משמיעים לאורך כל השנה, חוץ מתקופת חידוש הניצוי, במעבר העונות.

צלילי שירת הזרזיר בשעת המעוף נשמעים כמו "קווויררררר", בעוד הם מוחלפים בציוץ צ'יפ, כשהוא מתריע לחבריו ללהקת הזרזירים כשהוא רואה טורפים.

לא רבים יודעים שהזרזיר הוא גם חקיין מצוין. הוא יכול לחקות בקולו שלל בעלי חיים, מחתולים וצפרדעים ועד עופות שונים. כשהוא חי בקרבת בני אדם הוא גם מחקה קולות של מכשירים מכניים או חשמליים ואפילו קולות של בני אדם.


הנה הזרזירים שרים:

https://youtu.be/vFmk-RfZaY8


זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:

https://youtu.be/yhBaVInb3jI


כך מזהים זרזיר:

https://youtu.be/ypoPyoUn9CY


מעוף היפהפה שלהם:

https://youtu.be/QOGCSBh3kmM


שגם למעוף הזה יש סאונד משלו:

https://youtu.be/V4f_1_r80RY

נביחתו של הכלב היא הדיבור שלו והדרך שבה הם מתקשרים ביניהם ועם בני אדם.

כשהכלב נובח על זרים שעוברים חצר הבית או מעבר לדלת, הוא בעצם מבהיר להם את גבולות הטריטוריה ששייכת לו. הוא מסמן ומודיע שזהו השטח שלו, נחלתו. במילים פשוטות הכלב מודיע בנביחה: "אל תתקרבו לשטח שלי!".

הכלבים גם אומרים שלום בנביחה וגם מזהירים את בעליהם, או מודיעים על מצוקה.


הנה תפקיד הנביחות:

http://youtu.be/zhM1xb6VbHg


למה לכלבים שונים יש נביחות אופייניות:

https://youtu.be/qjuOWeBcls8


גורים מסוגלים לנבוח על דברים משונים:

https://youtu.be/3sAKLlEg_F0


ויש כאלה שנובחים בלחישה:

https://youtu.be/C2E0PgVPCgA

הנביחה של הכלב היא הדיבור שלו. נביחות הן הדרך שבה כלבים מתקשרים ביניהם.

כשמישהו זר או כלב אחר עובר ליד חצר הבית או מעבר לדלת, הכלב נובח וכך הוא מודיע שזה השטח הפרטי שלו, הטריטוריה שבה הוא שולט. זו האזעקה שלו, שאומרת לפולש להיזהר!

נביחות הכלבים הן גם לומר שלום, להודיע לבעליהם או לכלבים אחרים על מצוקה או להזהיר את הבעלים מסכנה.


הנה אוסף של כלבים נובחים מסיבות שונות ומשונות, החל מפחד, תימהון, תקשורת עם הבעלים ועוד:

http://youtu.be/nqelBMLz9Po

בַּבּוּן (Baboons) הוא קוף, שוכן אדמה, שלא חי על עצים, ממשפחת הקופים שהם בעלי זנב.

ישנן אמנם של בבונים אוכלוסיות מבודדות חח גם לאורך חופי ים סוף, בחצי האי ערב ואפילו צפונית לסהרה, אבל בדרך כלל מדובר בקופים שחיים בעיקר בחלק הדרומי של יבשת אפריקה מדרום למדבר סהרה.

בשנים האחרונות נפוצה המילה בבונים ככינוי גנאי לבני-אדם. מדובר בכינוי לא ראוי לבני אדם. אבל הוא לא ראוי לא רק מפני שהוא פוגעני ומתנשא, אלא גם מפני שהוא מצביע על הבורות של מי שמכנה כך אדם אחר.

כי הבבונים הם מבעלי החיים האינטליגנטים יותר בטבע.

במצרים העתיקה הם נחשבו אלים. אבל אם נישאר רגע בעולם החשיבה הפחות מיתולוגי - הבבון, למשל, הוא בעל החיים היחידי בעולם החי שמסוגל להבחין בין זכר לנקבה בבני אדם.

הוא גם הפרימט הכי סתגלני אחרי האדם. מהערבות הצחיחות, דרך יערות צחיחים למחצה, דרך מישורי עשב ועד ליערות הגשם עתירי הלחות והמשקעים - ניתן למצוא את הבבונים במגוון של סביבות מחיה שונות לחלוטין זו מזו.

זה מעיד על יכולת הבבונים להסתגל ולהתאים את עצמם לתנאים השונים כל כך של סביבות מחיה שונות ואף מנוגדות. המין האנושי עשה מהסתגלנות הזו קריירה והשתלט על העולם כולו. אז זה הכי קרוב שיכול בעל חיים להתקרב ליכולת האנושית של האדם, על יתרונותיו ובעיקר על חסרונותיו.


הנה הבבונים בספארי (עברית):

https://youtu.be/QuWPtK0bxxk


החברה הבבונית שהיא גם לוחמת ומגינה על מה ששייך לה, כמו טריטוריה:

https://youtu.be/iXtc17ioUFk


יש מקומות בהם הבבונים ממש כובשים שטחים (עברית):

https://youtu.be/mrnuny7oZTg


ובבונים רעבים יכולים אפילו להפוך טורפים, במקרה הזה פלמינגו:

https://youtu.be/7Xx1jh6MmB8