שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי נערכו קרבות היאבקות בתמנונים?
היאבקות נגד תמנון (Octopus wrestling) נשמעת כמו בדיחה לא קשורה. אבל מסתבר שפעם, לפני שהתחלנו להבין עד כמה תמנונים הם חיות אינטליגנטיות ומורכבות, היו ימים שהיאבקות בתמנונים רבי זרועות הייתה ספורט לוהט.
ממש כמו השלכת שועלים, עוד ספורט שלא ברור אם הוא יותר אכזרי או יותר מכוער, גם היאבקות עם תמנונים היא אחד מענפי הספורט שלמרבה השמחה נכחדו בימינו לחלוטין.
ואכן, היאבקות בתמנונים הייתה במאה הקודמת ספורט אתגרי ואטרקציה של ממש לאורך חופי ארה"ב. צוללים נהגו אז להתחרות ביניהם בתחרויות מאורגנות, מי יכנס למים, יאבק בתמנונים ויוציא אותם אל החוף, כדי לזכות בתחרות.
ענף הספורט המוזר הזה, ששורשיו במיצר פוג'ט האמריקאי, נולד בשלהי שנות ה-40 (כלומר לקראת סוף העשור). בשני העשורים הבאים העניין צמח וגדל, עד שהתקיימה אפילו אליפות העולם בהיאבקות עם תמנונים. התחרות שקיימו אז בחוף טיטלו שבאמריקה למשל, משכה צופים רבים.
לשיא הפופולריות שלו בארצות הברית הגיע הספורט הזה במהלך שנות ה-60. באותו עשור שידרו לא פעם תחרויות כאלה בטלוויזיה, כולל ברשתות הלאומיות דוגמת ABC ו-NBC.
לכל אליפות כזו באותן שנים הגיעו צוללנים רבים, שנאבקו והתחרו בשני מקצים - מקצה עם חליפה וציוד צלילה ומקצה ללא ציוד כזה. המשימה הייתה ללכוד כמה שיותר תמנונים בתוך שעתיים. הצוללנים מוצאים את התמנונים בעומק של כ-15 מטרים, נאבקים בהם אחד אחד ומעלים אותם בכוח, כדי לשקול אותם. הנקודות נקבעו לפי משקל התמנונים שכל קבוצה בת 3 צוללנים הוציאה מהמים.
בסוף התחרות היה ששחררו את התמנונים לחופשי והם שחו בחזרה למעמקי הים. עם זאת, לא פעם שימשו חלק מהתמנונים למאכל, או הועברו לאקווריומים מקומיים.
ואכן, אם בשנות ה-60 היאבקות בתמנונים הייתה ענף ספורט מאד פופולארי באומה האמריקאית, בעשור שאחריו כבר כיכבו תחרויות ההיאבקות הללו גם בטלוויזיה.
וכך יצא שפעילי טבע החלו למחות ולדרוש את הפסקת הספורט האכזרי. בסוף אותו עשור, בשנת 1970, החלה ועדת הדיג והטבע של וושינגטון להגביל לכידת תמנונים לאחד ביום.
אפילו אלוף העולם לשעבר בספורט הזה, ברנש בשם קפלר, היה צריך להשתתף בתכנית טלוויזיה בשם "תמנון, תמנון" כדי שדעתו תשתנה מן הקצה לגבי הקונספט שבו הוא כיכב.
כך הלך הספורט ונעשה פחות ופחות אהוד. שנת 2013 סימנה את השינוי העמוק, כשהיא הייתה השנה בה לראשונה זכה מתאבק עם תמנונים לשיימינג ברשתות החברתיות ואף לאיומי רצח. כך הוצא הספורט ההזוי הזה לחלוטין אל מחוץ לחוק ובא לתמנון גואל.
הנה סרטונים מהיאבקויות בתמנונים:
https://youtu.be/YnR-H65B1uI?t=2m19s
תמונות מתאבקים מהעבר:
https://youtu.be/G0G-Bc07lHM
והרצאה קצרה באנגלית:
https://youtu.be/wsxKUjNf7v0
איך עלה ונפל ה-NFT שהבטיח מהפכה?
אן אף טי (NFT), "אסימון דיגיטלי" או "ניפטיז", הן מילות באזז המייצגות מושג חשוב בעולם הקריפטו שלרוב עוסק במטבעות הדיגיטליים.
ההבטחה הגדולה והמהפכנית של NFT לאמנים דיגיטליים הייתה שלראשונה בהיסטוריה הם יכולים למכור את יצירותיהם הדיגיטליות כמוצר ייחודי ו"מקורי", בדיוק כפי שאמנים מוכרים יצירות פיזיות, כמו ציור או פסל.
#ההבטחה
השיטה מתבססת על "אסימון בלתי-חליף" (Non-Fungible Token), בראשי התיבות המוכרים שלו NFT, שהוא אחת התופעות הטכנולוגיות המרתקות שהסעירו את העולם הדיגיטלי בשנים האחרונות.
בניגוד למטבעות דיגיטליים דוגמת ביטקוין (Bitcoin) שבהם כל מטבע הוא זהה לחלוטין לאחר, בעולם ה-NFT מדובר ב"אסימון ייחודי". כלומר שכל יחידה של NFT היא שונה מאחרים וייחודית לחלוטין, ממש כמו יצירת אמנות, קלפי ספורט נדירים או דבר מה ויזואלי יחודי.
תכונה זו הפכה אותו לכלי האידיאלי ליצירת "מקוריות דיגיטלית" שתבוא לידי ביטוי ביכולת להוכיח בעלות על יצירת אמנות, תמונה, סרטון, תיעוד ספציפי של רגע היסטורי או כל נכס דיגיטלי אחר.
לאמנים, למשל, הבטיחה הכניסה לעולם ה-NFT עוד אפשרות לשיתוף אמנות ויצירת הכנסות. למעריציהם הייתה זו דרך חדשה ואולי אף מתגמלת בעתיד, לתמוך בעבודתם.
המנפיק פריטים שכאלו הוא שמחליט כמה NFTs יונפקו לכל יצירה או נכס דיגיטלי. זה גם מה שיקבע את ערכם - ממש כמו באספנות בולים או קלפי ספורט - ככל שיותר יחידות NFT יונפקו לנכס כזה, יפחת המחיר ליחידה, כי יש יותר ממנה והיא אינה נדירה.
האפשרות הזו מתבססת על טכנולוגיית הבלוקצ'יין (Blockchain) שמאחורי NFT. היא מאפשרת לתעד בצורה בלתי ניתנת לשינוי את שרשרת הבעלות על כל פריט אמנותי או ויזואלי אבל תמיד דיגיטלי, כשבכך היא יוצרת מעין "תעודת אותנטיות" דיגיטלית.
הזינוק של ה-NFT החל בימי מגפת הקורונה, כשאנשים כלואים בבית ולא מבזבזים על בילויים ונסיעות ומצאו בו את ההזדמנות לרכוש יצירה דיגיטלית ו"לעשות כסף" במסחר בה.
אספנים נטו להבטחה של אספנות דיגיטלית שאינה תופסת מקום בבית ומנגד מאפשרת להם להשתלב בעולם החדש של מסחר בשוק הולך וגדל של פריטים דיגיטליים ייחודיים.
אספנות פריטי NFT נדירים באינטרנט מעניקה לאספן יכולת להשוויץ בהם, להמתין שערכם יעלה ובבוא היום למכור אותם ברווח, עם פוטנציאל לרווחים אסטרונומיים.
בשיאו, העניק ה-NFT למחזיק בו בעלות על היצירה הדיגיטלית, בעלות שלא ניתנת להעתקה ומתועדת לתמיד. זו נראתה אז כמהפכה של בעלות דיגיטלית שהבטיחה לשנות את יחס האנושות לקניין רוחני, לאמנות ולנכסים וירטואליים.
#עסקאות לדוגמה
במידה רבה הכניס את ה-NFT למיינסטרים משחק וירטואלי מבוסס בלוקצ'יין שאפשר לשחקנים לגדל, לטפל ולסחור בחתולים וירטואליים צבעוניים. מכירותיו הניבו מעל 40 מיליון דולר.
בתחילה, היה זה NFT של קליפ של היוטיובר הוותיק Nyan Cat שנמכר בחצי מיליון דולר. בהמשך NyanCat גם מכר חתול קשת דיגיטלי תמורת 690 אלף דולר.
ג'ק דורסי, ממייסדי טוויטר, מכר במכירה פומבית של בלוקצ'יין צילום מסך של הציוץ הראשון שלו מ-2006, במחיר שעבר את ה-2.5 מיליון דולר.
היוצר בימיק (Beeple), למשל, הפך לסמל מהפכת ה-NFT בעסקה שהייתה לאגדה של העידן החדש באמנות. זה קרה במרץ 2021, כשתמורת 69 מיליון דולר הוא מכר בבית המכירות קריסטיס (Christie's) את היצירה הדיגיטלית שלו "Everydays: The First 5000 Days".
גם תאגידי ענק, סלבריטאים ומשקיעים זרמו לשוק ה-NFT. חברות כמו נייקי (Nike) ודיסני (Disney) החלו להנפיק כ-NFT אוספים דיגיטליים שלהן. קבוצות ספורט מכרו רגעים היסטוריים בספורט כ-NFT ותעשיית המשחקים ראתה הזדמנות לסחר בפריטים וירטואליים.
המטאוורס (Metaverse), אותם עולמות וירטואליים שבהם אנשים יכולים לקנות "קרקעות" דיגיטליות, נתפס כיעד הבא של ה-NFT, במיוחד לאחר שחברת מטא (Meta), לשעבר פייסבוק, הכריזה על השקעה משמעותית בתחום.
#הקריסה
אלא שמה שהחל כמהפכה דעך במהירות מפתיעה. בינואר 2022 הגיעו מחירי ה-NFT לשיאם ובחודשים שאחריו הם הלכו וקרסו, עם ירידות של עד 99% בערכם של אוספים שבשיאם היו מבוקשים ביותר.
הגורמים לקריסה היו כמה. ראשית, השוק הוצף בפרויקטים חסרי ערך אמיתי שנועדו לנצל את הבהלה לזהב החדש, הקריפטו-וויזואלי. שנית, התגלה שרבים מהסוחרים שדחפו את המחירים כלפי מעלה השתמשו בטכניקת "wash trading", בה הם קנו ומכרו נכסים לעצמם בכדי ליצור מצג שווא של ביקוש להם.
וכך הגיע ה"חורף הקריפטוגרפי" הכללי של 2022, שבמהלכו קרסו מחירי מטבעות קריפטו רבים והאיצו את נפילת שוק ה-NFT. במקביל, גברה גם המודעות להשפעה הסביבתית השלילית של טכנולוגיית ה-NFT, בשל צריכת האנרגיה העצומה הנדרשת לתפעול רשתות בלוקצ'יין מבוססות "Proof of Work", מהסוגים שנדרשו לעולם ה-NFT.
בנוסף, הסתבר שהבטחות רבות לגבי שימושי NFT בעולם האמיתי לא התממשו. המטאוורס לא הפך למקום מפגש המוני כפי שחזו מראש ומכאן שהתועלת של בעלות על נכסים דיגיטליים התבררה כמוגבלת. גם עליית הריבית העולמית מיהרה והחזירה את המשקיעים לאפיקים מסורתיים יותר.
#ועדיין...
אף שהדרך שלו משקפת את המורכבות של חידושים דיגיטליים בעולם המודרני, יתכן שהסיפור של NFT, גם אם עבר טלטלות, לא הסתיים.
למרות הנפילה הדרמטית, מומחים רבים מאמינים שבטכנולוגיה מאחורי NFT עדיין גלום פוטנציאל משמעותי.
השימוש ב-NFT להוכחת בעלות על נכסים דיגיטליים, זכויות יוצרים ואפילו מסמכים רשמיים עשוי עדיין להתפתח לכיוונים מעשיים יותר.
יתכן שאת הרמז לזה סיפק האתר רדיט (Reddit), כשהצליח ליישם NFT כאוואטרים דיגיטליים ("Digital Collectible Avatars") בצורה שמשתמשים רבים אימצו.
הנה בקצרה על הניפטיז, בועת ה-NFT (עברית):
https://youtu.be/7fExFBKxGNs
הסבר יפה על NFT (עברית):
https://youtu.be/gfkx1vlrwnQ
וכך זה עובד (עברית):
https://youtu.be/ZkM9fLrzN-M
למה חבשו אצילי צרפת פאות?
פאה (Wig) היא אחד מפריטי האופנה העתיקים בהיסטוריה. יש עדויות על חבישת פאות כבר במאה ה-11 לפני הספירה. לאירופה הגיעה הפאה הרבה יותר מאוחר.
לפריט אופנתי הן הפכו ככל הנראה בימי הביניים. באותה התקופה היו הכינים אחת הצרות המעיקות של תושבי אירופה. הפתרון הסטרילי של בני האצולה, בעלי הממון, היה לגלח את הראש ולחבוש פאות מסוגננות על ראשיהם. כך הפכה אז הפאה לפריט אופנתי של בני המעמד הגבוה באירופה. בציורים ובפסלים מאותה התקופה אנו רואים בדרך כלל את האצילים חבושי פאות גנדרניות.
במאה ה-16 הגיע עידן המלוכה האבסולוטית באירופה. ממש במקביל לה חזרו הפאות לאופנה. מלכי ומלכות אירופה התהדרו בפאות מפוארות וגדולות באופן מוגזם. ברבים מבתי המלוכה הללו המשיכו להשתמש בפאות הללו עד למאה ה-19.
גם האופנה הצרפתית של אצילי צרפת במאות האחרונות הכילה את הפאה כפריט חובה. המלך לואי ה-13 היה הראשון שחבש פאה ושוב היא הפכה אופנתית ורווחת בקרב אצילי צרפת, עד לתקופה שלפני המהפכה הצרפתית. כמובן שרק האצילים יכולים היו להרשות את הפאות היקרות כל כך, בעוד העניים המשיכו להתגרד ולקנא..
בדרך כלל האצילים גם בזקו על פאות האצילים הללו אבקות ריחניות. הריחות הכבדים של האבקות הללו נישאו למרחק והשניאו את האצולה על העם העני עוד יותר. הצדק הפואטי יגיע די מהר, כשבמהפכה הצרפתית יובאו רבים מהאצילים הללו אל הגיליוטינה ויאבדו את הפאות שלהם, ביחד עם הראש..
בממלכות אחרות הפאות המשיכו לשרת את האצולה עוד זמן רב ורק במאה ה-20 איבדו הפאות את תפקידן האופנתי והמעמדי. בעולם המודרני הן הפכו להיות בעיקר כיסוי ראש למתקרחים ולנשים המחוייבות בכיסוי ראש ומעדיפות את מראה השיער, על פני המטפחת.
כך נראו הפאות האירופיות של בני המעמד העליון:
http://youtu.be/prMwslgrtfI
גם לאמריקה הן הגיעו עם האירופים:
http://youtu.be/n57NZCjOAKI
כך נולדו הפאות של המצרים הקדמונים:
http://youtu.be/zM12-NzIDS0
וכך מייצרים אותן היום:
http://youtu.be/dv5wXwuApK4
טרנדים מוזרים
היאבקות נגד תמנון (Octopus wrestling) נשמעת כמו בדיחה לא קשורה. אבל מסתבר שפעם, לפני שהתחלנו להבין עד כמה תמנונים הם חיות אינטליגנטיות ומורכבות, היו ימים שהיאבקות בתמנונים רבי זרועות הייתה ספורט לוהט.
ממש כמו השלכת שועלים, עוד ספורט שלא ברור אם הוא יותר אכזרי או יותר מכוער, גם היאבקות עם תמנונים היא אחד מענפי הספורט שלמרבה השמחה נכחדו בימינו לחלוטין.
ואכן, היאבקות בתמנונים הייתה במאה הקודמת ספורט אתגרי ואטרקציה של ממש לאורך חופי ארה"ב. צוללים נהגו אז להתחרות ביניהם בתחרויות מאורגנות, מי יכנס למים, יאבק בתמנונים ויוציא אותם אל החוף, כדי לזכות בתחרות.
ענף הספורט המוזר הזה, ששורשיו במיצר פוג'ט האמריקאי, נולד בשלהי שנות ה-40 (כלומר לקראת סוף העשור). בשני העשורים הבאים העניין צמח וגדל, עד שהתקיימה אפילו אליפות העולם בהיאבקות עם תמנונים. התחרות שקיימו אז בחוף טיטלו שבאמריקה למשל, משכה צופים רבים.
לשיא הפופולריות שלו בארצות הברית הגיע הספורט הזה במהלך שנות ה-60. באותו עשור שידרו לא פעם תחרויות כאלה בטלוויזיה, כולל ברשתות הלאומיות דוגמת ABC ו-NBC.
לכל אליפות כזו באותן שנים הגיעו צוללנים רבים, שנאבקו והתחרו בשני מקצים - מקצה עם חליפה וציוד צלילה ומקצה ללא ציוד כזה. המשימה הייתה ללכוד כמה שיותר תמנונים בתוך שעתיים. הצוללנים מוצאים את התמנונים בעומק של כ-15 מטרים, נאבקים בהם אחד אחד ומעלים אותם בכוח, כדי לשקול אותם. הנקודות נקבעו לפי משקל התמנונים שכל קבוצה בת 3 צוללנים הוציאה מהמים.
בסוף התחרות היה ששחררו את התמנונים לחופשי והם שחו בחזרה למעמקי הים. עם זאת, לא פעם שימשו חלק מהתמנונים למאכל, או הועברו לאקווריומים מקומיים.
ואכן, אם בשנות ה-60 היאבקות בתמנונים הייתה ענף ספורט מאד פופולארי באומה האמריקאית, בעשור שאחריו כבר כיכבו תחרויות ההיאבקות הללו גם בטלוויזיה.
וכך יצא שפעילי טבע החלו למחות ולדרוש את הפסקת הספורט האכזרי. בסוף אותו עשור, בשנת 1970, החלה ועדת הדיג והטבע של וושינגטון להגביל לכידת תמנונים לאחד ביום.
אפילו אלוף העולם לשעבר בספורט הזה, ברנש בשם קפלר, היה צריך להשתתף בתכנית טלוויזיה בשם "תמנון, תמנון" כדי שדעתו תשתנה מן הקצה לגבי הקונספט שבו הוא כיכב.
כך הלך הספורט ונעשה פחות ופחות אהוד. שנת 2013 סימנה את השינוי העמוק, כשהיא הייתה השנה בה לראשונה זכה מתאבק עם תמנונים לשיימינג ברשתות החברתיות ואף לאיומי רצח. כך הוצא הספורט ההזוי הזה לחלוטין אל מחוץ לחוק ובא לתמנון גואל.
הנה סרטונים מהיאבקויות בתמנונים:
https://youtu.be/YnR-H65B1uI?t=2m19s
תמונות מתאבקים מהעבר:
https://youtu.be/G0G-Bc07lHM
והרצאה קצרה באנגלית:
https://youtu.be/wsxKUjNf7v0
אן אף טי (NFT), "אסימון דיגיטלי" או "ניפטיז", הן מילות באזז המייצגות מושג חשוב בעולם הקריפטו שלרוב עוסק במטבעות הדיגיטליים.
ההבטחה הגדולה והמהפכנית של NFT לאמנים דיגיטליים הייתה שלראשונה בהיסטוריה הם יכולים למכור את יצירותיהם הדיגיטליות כמוצר ייחודי ו"מקורי", בדיוק כפי שאמנים מוכרים יצירות פיזיות, כמו ציור או פסל.
#ההבטחה
השיטה מתבססת על "אסימון בלתי-חליף" (Non-Fungible Token), בראשי התיבות המוכרים שלו NFT, שהוא אחת התופעות הטכנולוגיות המרתקות שהסעירו את העולם הדיגיטלי בשנים האחרונות.
בניגוד למטבעות דיגיטליים דוגמת ביטקוין (Bitcoin) שבהם כל מטבע הוא זהה לחלוטין לאחר, בעולם ה-NFT מדובר ב"אסימון ייחודי". כלומר שכל יחידה של NFT היא שונה מאחרים וייחודית לחלוטין, ממש כמו יצירת אמנות, קלפי ספורט נדירים או דבר מה ויזואלי יחודי.
תכונה זו הפכה אותו לכלי האידיאלי ליצירת "מקוריות דיגיטלית" שתבוא לידי ביטוי ביכולת להוכיח בעלות על יצירת אמנות, תמונה, סרטון, תיעוד ספציפי של רגע היסטורי או כל נכס דיגיטלי אחר.
לאמנים, למשל, הבטיחה הכניסה לעולם ה-NFT עוד אפשרות לשיתוף אמנות ויצירת הכנסות. למעריציהם הייתה זו דרך חדשה ואולי אף מתגמלת בעתיד, לתמוך בעבודתם.
המנפיק פריטים שכאלו הוא שמחליט כמה NFTs יונפקו לכל יצירה או נכס דיגיטלי. זה גם מה שיקבע את ערכם - ממש כמו באספנות בולים או קלפי ספורט - ככל שיותר יחידות NFT יונפקו לנכס כזה, יפחת המחיר ליחידה, כי יש יותר ממנה והיא אינה נדירה.
האפשרות הזו מתבססת על טכנולוגיית הבלוקצ'יין (Blockchain) שמאחורי NFT. היא מאפשרת לתעד בצורה בלתי ניתנת לשינוי את שרשרת הבעלות על כל פריט אמנותי או ויזואלי אבל תמיד דיגיטלי, כשבכך היא יוצרת מעין "תעודת אותנטיות" דיגיטלית.
הזינוק של ה-NFT החל בימי מגפת הקורונה, כשאנשים כלואים בבית ולא מבזבזים על בילויים ונסיעות ומצאו בו את ההזדמנות לרכוש יצירה דיגיטלית ו"לעשות כסף" במסחר בה.
אספנים נטו להבטחה של אספנות דיגיטלית שאינה תופסת מקום בבית ומנגד מאפשרת להם להשתלב בעולם החדש של מסחר בשוק הולך וגדל של פריטים דיגיטליים ייחודיים.
אספנות פריטי NFT נדירים באינטרנט מעניקה לאספן יכולת להשוויץ בהם, להמתין שערכם יעלה ובבוא היום למכור אותם ברווח, עם פוטנציאל לרווחים אסטרונומיים.
בשיאו, העניק ה-NFT למחזיק בו בעלות על היצירה הדיגיטלית, בעלות שלא ניתנת להעתקה ומתועדת לתמיד. זו נראתה אז כמהפכה של בעלות דיגיטלית שהבטיחה לשנות את יחס האנושות לקניין רוחני, לאמנות ולנכסים וירטואליים.
#עסקאות לדוגמה
במידה רבה הכניס את ה-NFT למיינסטרים משחק וירטואלי מבוסס בלוקצ'יין שאפשר לשחקנים לגדל, לטפל ולסחור בחתולים וירטואליים צבעוניים. מכירותיו הניבו מעל 40 מיליון דולר.
בתחילה, היה זה NFT של קליפ של היוטיובר הוותיק Nyan Cat שנמכר בחצי מיליון דולר. בהמשך NyanCat גם מכר חתול קשת דיגיטלי תמורת 690 אלף דולר.
ג'ק דורסי, ממייסדי טוויטר, מכר במכירה פומבית של בלוקצ'יין צילום מסך של הציוץ הראשון שלו מ-2006, במחיר שעבר את ה-2.5 מיליון דולר.
היוצר בימיק (Beeple), למשל, הפך לסמל מהפכת ה-NFT בעסקה שהייתה לאגדה של העידן החדש באמנות. זה קרה במרץ 2021, כשתמורת 69 מיליון דולר הוא מכר בבית המכירות קריסטיס (Christie's) את היצירה הדיגיטלית שלו "Everydays: The First 5000 Days".
גם תאגידי ענק, סלבריטאים ומשקיעים זרמו לשוק ה-NFT. חברות כמו נייקי (Nike) ודיסני (Disney) החלו להנפיק כ-NFT אוספים דיגיטליים שלהן. קבוצות ספורט מכרו רגעים היסטוריים בספורט כ-NFT ותעשיית המשחקים ראתה הזדמנות לסחר בפריטים וירטואליים.
המטאוורס (Metaverse), אותם עולמות וירטואליים שבהם אנשים יכולים לקנות "קרקעות" דיגיטליות, נתפס כיעד הבא של ה-NFT, במיוחד לאחר שחברת מטא (Meta), לשעבר פייסבוק, הכריזה על השקעה משמעותית בתחום.
#הקריסה
אלא שמה שהחל כמהפכה דעך במהירות מפתיעה. בינואר 2022 הגיעו מחירי ה-NFT לשיאם ובחודשים שאחריו הם הלכו וקרסו, עם ירידות של עד 99% בערכם של אוספים שבשיאם היו מבוקשים ביותר.
הגורמים לקריסה היו כמה. ראשית, השוק הוצף בפרויקטים חסרי ערך אמיתי שנועדו לנצל את הבהלה לזהב החדש, הקריפטו-וויזואלי. שנית, התגלה שרבים מהסוחרים שדחפו את המחירים כלפי מעלה השתמשו בטכניקת "wash trading", בה הם קנו ומכרו נכסים לעצמם בכדי ליצור מצג שווא של ביקוש להם.
וכך הגיע ה"חורף הקריפטוגרפי" הכללי של 2022, שבמהלכו קרסו מחירי מטבעות קריפטו רבים והאיצו את נפילת שוק ה-NFT. במקביל, גברה גם המודעות להשפעה הסביבתית השלילית של טכנולוגיית ה-NFT, בשל צריכת האנרגיה העצומה הנדרשת לתפעול רשתות בלוקצ'יין מבוססות "Proof of Work", מהסוגים שנדרשו לעולם ה-NFT.
בנוסף, הסתבר שהבטחות רבות לגבי שימושי NFT בעולם האמיתי לא התממשו. המטאוורס לא הפך למקום מפגש המוני כפי שחזו מראש ומכאן שהתועלת של בעלות על נכסים דיגיטליים התבררה כמוגבלת. גם עליית הריבית העולמית מיהרה והחזירה את המשקיעים לאפיקים מסורתיים יותר.
#ועדיין...
אף שהדרך שלו משקפת את המורכבות של חידושים דיגיטליים בעולם המודרני, יתכן שהסיפור של NFT, גם אם עבר טלטלות, לא הסתיים.
למרות הנפילה הדרמטית, מומחים רבים מאמינים שבטכנולוגיה מאחורי NFT עדיין גלום פוטנציאל משמעותי.
השימוש ב-NFT להוכחת בעלות על נכסים דיגיטליים, זכויות יוצרים ואפילו מסמכים רשמיים עשוי עדיין להתפתח לכיוונים מעשיים יותר.
יתכן שאת הרמז לזה סיפק האתר רדיט (Reddit), כשהצליח ליישם NFT כאוואטרים דיגיטליים ("Digital Collectible Avatars") בצורה שמשתמשים רבים אימצו.
הנה בקצרה על הניפטיז, בועת ה-NFT (עברית):
https://youtu.be/7fExFBKxGNs
הסבר יפה על NFT (עברית):
https://youtu.be/gfkx1vlrwnQ
וכך זה עובד (עברית):
https://youtu.be/ZkM9fLrzN-M
פאה (Wig) היא אחד מפריטי האופנה העתיקים בהיסטוריה. יש עדויות על חבישת פאות כבר במאה ה-11 לפני הספירה. לאירופה הגיעה הפאה הרבה יותר מאוחר.
לפריט אופנתי הן הפכו ככל הנראה בימי הביניים. באותה התקופה היו הכינים אחת הצרות המעיקות של תושבי אירופה. הפתרון הסטרילי של בני האצולה, בעלי הממון, היה לגלח את הראש ולחבוש פאות מסוגננות על ראשיהם. כך הפכה אז הפאה לפריט אופנתי של בני המעמד הגבוה באירופה. בציורים ובפסלים מאותה התקופה אנו רואים בדרך כלל את האצילים חבושי פאות גנדרניות.
במאה ה-16 הגיע עידן המלוכה האבסולוטית באירופה. ממש במקביל לה חזרו הפאות לאופנה. מלכי ומלכות אירופה התהדרו בפאות מפוארות וגדולות באופן מוגזם. ברבים מבתי המלוכה הללו המשיכו להשתמש בפאות הללו עד למאה ה-19.
גם האופנה הצרפתית של אצילי צרפת במאות האחרונות הכילה את הפאה כפריט חובה. המלך לואי ה-13 היה הראשון שחבש פאה ושוב היא הפכה אופנתית ורווחת בקרב אצילי צרפת, עד לתקופה שלפני המהפכה הצרפתית. כמובן שרק האצילים יכולים היו להרשות את הפאות היקרות כל כך, בעוד העניים המשיכו להתגרד ולקנא..
בדרך כלל האצילים גם בזקו על פאות האצילים הללו אבקות ריחניות. הריחות הכבדים של האבקות הללו נישאו למרחק והשניאו את האצולה על העם העני עוד יותר. הצדק הפואטי יגיע די מהר, כשבמהפכה הצרפתית יובאו רבים מהאצילים הללו אל הגיליוטינה ויאבדו את הפאות שלהם, ביחד עם הראש..
בממלכות אחרות הפאות המשיכו לשרת את האצולה עוד זמן רב ורק במאה ה-20 איבדו הפאות את תפקידן האופנתי והמעמדי. בעולם המודרני הן הפכו להיות בעיקר כיסוי ראש למתקרחים ולנשים המחוייבות בכיסוי ראש ומעדיפות את מראה השיער, על פני המטפחת.
כך נראו הפאות האירופיות של בני המעמד העליון:
http://youtu.be/prMwslgrtfI
גם לאמריקה הן הגיעו עם האירופים:
http://youtu.be/n57NZCjOAKI
כך נולדו הפאות של המצרים הקדמונים:
http://youtu.be/zM12-NzIDS0
וכך מייצרים אותן היום:
http://youtu.be/dv5wXwuApK4
