שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד בצוצלת ולמה שמה "יונה צוחקת"?
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו.
דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
כי מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
כיצד דגי חשמל מחשמלים את יריביהם?
בים קיימים סוגי דגי חשמל רבים, כשחלקם פורקים מתח חשמלי גדול, בעוד אצל אחרים המתח החשמלי נמוך יותר.
אחד הידועים שבהם הוא דג חשמל (Electric fish), המכונה בטעות "צלופח חשמלי" (Electric Eel). הכירו אותו בתגית "צלופח חשמלי".
איברים מיוחדים משמשים את דגי החשמל כדי לייצר חשמל. אצל דגים שונים החשמל משמש לצרכים שונים. מתקשורת או ניווט ועד להתקפה של יריב או טרף.
אצל המתקיפים בעזרת חשמל נועד איבר החשמל לייצור של מתח חשמלי גבוה. החשמל במתח כזה, כשהוא מופנה לבעל חיים אחר, נועד להמם את טרפם או את היריב שנגדו הם נלחמים.
מכת חשמל מדג כזה היא מאוד לא נעימה ויכולה להגיע עד מוות מיידי. יש דגי חשמל שמייצרים מכת חשמל במתח שהוא עד פי 3 ממתח חשמל של 220 וולט, כמו זה שזורם במערכת החשמל שלנו.
#איך דגי חשמל מייצרים את החשמל בגופם?
חשמל פועל בגופו של כל יצור חי. רק שאצל רובם החשמל הוא השפה או כלי התקשורת של כל מערכת העצבים. בגופם של דגי חשמל, לעומת זאת, התאים שיוצרים את החשמל הם גדולים מתאי העצב.
כמו במכשירים חשמליים, בהם הסוללות מחוברות בטור, ראש אל זנב, כשתאי החשמל מסודרים בטור, אחד אחרי השני, הם יוצרים מתח גבוה יותר. המתח הזה הוא סכום המתח שיוצר כל אחד מהם בנפרד. כל דג חשמל יכול לייצר חשמל במתח של מעל 850 וולט, פי 4 מהמתח החשמלי שבשקעים בבתינו ובמערכת החשמל שלנו.
#מאיפה בא החשמל בגופם?
אם חשמל בעולם שלנו נוצר על ידי מחוללים (ראו בתגית "חשמל"), הגוף החי אינו יכול לייצר את השדות המגנטיים הנחוצים לייצור של חשמל בדרך זו. במקומה, מייצר הגוף את החשמל קצת כמו בסוללות - באמצעים כימיים.
בעלי חיים מחשמלים מתבססים על מולקולות גדולות המתמחות בכך. הן מצויות בקרומי כל התאים. המולקולות הללו מעבירות יונים מצד אחד של קרום התא אל הצד השני, כלומר מתוך פנים התא החוצה. לכן הן נקראות "משאבות יונים".
את האנרגיה הדרושה לפעולה זו, שגם היא מחייבת מן הסתם אנרגיה, מספק בעקיפין המזון שנכנס לגוף, אבל לפעולה זו הם מקבלים את האנרגיה דרך איבר ששמו ATP, הנחשב ספק האנרגיה הבסיסי בגוף.
אגב, המנגנון הטבעי הזה ליצירת חשמל הוא יעיל להפליא והטכנולוגיה המודרנית עדיין מנסה לחקות אותו ולא כל כך בהצלחה.
איך מייצר דג החשמל את האנרגיה החשמלית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/z0M7_HPSi14
בציד מתואם הם יודעים לצוד ולחשמל ביחד להקת דגים כדי לטרוף אותם:
https://youtu.be/dbZmBJ1FpJg
וכך חוקרים אותם:
https://youtu.be/9RE5LwkaeCo
איך השתמשו ביונים כדי לשלוח דואר?
יוני דואר (June Mail) הן יונים שמשתמשים בהן להעברה של מסרים ממקום למקום.
עוד בימי קדם ידוע היה שהיונים תמיד ישובו בחזרה אל ביתן והן עושות זאת במהירות גבוהה מאד ובדרך הקצרה ביותר. לכן כבר אז עשו הפרסים והמצרים הקדמונים שימוש ביונים כדי להעביר ידיעות ממקום למקום.
יוני הדואר שימשו לצרכים שונים. כוחות צבא העבירו באמצעותן מידע לעורף ולשליטים, סוחרים העבירו מידע על עיסקאות ועוד.
שימוש מעניין ליוני הדואר היה ליוונים הקדמונים. אלה נהגו להודיע באמצעות יוני-דואר על המנצחים במשחקים האולימפיים, האולימפיאדה היוונית העתיקה.
זני מסוימים של יונים, במיוחד יונת הסלע שהושבחה לשם כך, משמשים טוב יותר להעברת ידיעות, מזני יונים אחרים.
הנה יוני הדואר שבאמצעותן שלחו הבריטים הודעות בין יחידות הצבא:
http://youtu.be/gPUJnqnOCX8
השימושים הצבאיים והתכונות המיוחדות שהפכו את היונים לדוור המושלם:
https://youtu.be/z3QPYXNPaaE
וסרטון הדרכה לשליחת הודעות עם יוני דואר (עברית):
http://youtu.be/Z_l-SkUs-Xw
יונים
הצוצלת, באנגלית "יונה צוחקת" (Laughing Dove), היא עוף ייחודי ממשפחת היוניים שדי קל להבחין בו בין שאר היוניים המוכרות לנו.
דומה לתור המצוי, אך קטנה ממנו, עם מראה צנום יותר, כנפיים קצרות וזנב ארוך יחסית. בישראל, הצוצלת נפוצה בכל רחבי הארץ ונחשבת לציפור הרביעית בשכיחותה, עובדה שמייחדת אותה כעוף מוכר אך לא טריוויאלי.
בזכות החוצפה והשמחה שיש בהמייתה, הצוצלת נבחרה לא פעם במדורי טבע בישראל כ"עוף העירוני של ישראל".
כי מה שהופך את הצוצלת למיוחדת הוא קודם כל המייתה, או הצחוק שלה שנשמע כמו "Croo-doo-doo-doo-doo". אלה קולות החיזור של הזכר שנשמעים כגיחוך מורכב, שיש בו מ-4 עד 8 הברות שונות באורכן, עם עליות וירידות במנגינה.
זה שונה ומשעשע בהשוואה לשירת התור, שהיא לרוב מונוטונית ופשוטה יותר. ניתן לומר שהמיית הצוצלת היא כמעט צחוק של עוף, ומכאן קיבלה את שמה המיוחד.
אגב, המיית הזכר – אותה המיה ארוכה העולה ויורדת, דמוית גיחוך חוזר – איננה סתם "שיר חיזור" רגיל, אלא ממש מזכירה צחוק אנושי. בשל כך, אנשים רבים, כולל ילדים וחובבי טבע, מתייחסים אל המיית הצוצלת כחלק מלא הומור בטבע העירוני. לא אחת קורה שמטיילים שומעים לפתע את הגיחוך המפורסם ומשוכנעים לרגע שמישהו מסתתר ומשמיע קולות מצחיקים – עד שמגלים שמדובר בציפור עצמה.
התנהגות הקינון של הצוצלת גם היא יוצאת דופן. בניגוד לעופות רבים אחרים, הצוצלת מקננת מספר רב של פעמים בשנה, בין שלוש לחמש, ולעיתים אף שש פעמים - מה שמעיד על יכולת קינון גבוהה ופעילות רצופה כמעט לאורך כל השנה. תכונה זו מאפשרת לה להתרבות ולהתפזר במהירות בסביבה מתאימה.
תפוצתה בארץ אינה מקרית: הצוצלת הגיעה לישראל רק בתחילת המאה ה-20, אך הצליחה להסתגל בהצלחה למגוון סביבות מחיה, מהאזורים העירוניים הדחוסים ועד לשדות, ערבות ושטחים מעובדים.
בזכות הקינים שהיא בונה על מזגנים ואדני חלונות, היא קיבלה את מקומה בסביבת האדם, תוך התרחקות יחסית מהמרחבים הפתוחים שלפני כן בעיקר נהגה לשכון בהם. תפוצה זו משקפת יכולת הסתגלות יוצאת דופן על רקע שאר היוניים.
בנוסף להתנהגות הקינון והתפוצה, הצוצלת מתאפיינת בהתנהגות חברתית שונה מרוב היוניים - לרוב היא חיה בזוגות ולא יוצרת להקות גדולות כפי שעושים יוניים רבות אחרות. עם זאת, כשלא בעונת הקינון, ניתן לראותה מתכנסת בקרבת מזון באזורים שופעי מזון.
ואפרופו מזון, הצוצלת ניזונה בעיקר מגרעינים, זרעים, צמחים וחרקים זעירים, כשתנועה מהירה וקצובה של כנפיה מאפשרת לה לעוף בקלות ולחמוק מטורפים ופרעות.
כלומר, הצוצלת מובחנת בעיקר בהמייה הייחודית והמשעשעת שלה, שמזכירה גיחוך, בשיעור הקינון הגבוה שלה לאורך השנה, וביכולת ההסתגלות המרשימה לסביבות מחיה מגוונות, כולל לבתי אדם. כל אלה הופכים אותה לציפור מעניינת מבחינה אורניתולוגית ולחלק חיוני ופעיל מהמערכת האקולוגית המקומית.
הנה הצוצלת, היונה הצוחקת:
https://youtu.be/PdVCiLSCD3w
עובדות מעניינות על הצוצלות:
https://youtu.be/LIicMfPjAIM
צוצלת בחוץ (ללא מילים):
https://youtu.be/4Huqx0mSKCU
והקול של הצוצלת:
https://youtu.be/mb7N9hbQzWw
בים קיימים סוגי דגי חשמל רבים, כשחלקם פורקים מתח חשמלי גדול, בעוד אצל אחרים המתח החשמלי נמוך יותר.
אחד הידועים שבהם הוא דג חשמל (Electric fish), המכונה בטעות "צלופח חשמלי" (Electric Eel). הכירו אותו בתגית "צלופח חשמלי".
איברים מיוחדים משמשים את דגי החשמל כדי לייצר חשמל. אצל דגים שונים החשמל משמש לצרכים שונים. מתקשורת או ניווט ועד להתקפה של יריב או טרף.
אצל המתקיפים בעזרת חשמל נועד איבר החשמל לייצור של מתח חשמלי גבוה. החשמל במתח כזה, כשהוא מופנה לבעל חיים אחר, נועד להמם את טרפם או את היריב שנגדו הם נלחמים.
מכת חשמל מדג כזה היא מאוד לא נעימה ויכולה להגיע עד מוות מיידי. יש דגי חשמל שמייצרים מכת חשמל במתח שהוא עד פי 3 ממתח חשמל של 220 וולט, כמו זה שזורם במערכת החשמל שלנו.
#איך דגי חשמל מייצרים את החשמל בגופם?
חשמל פועל בגופו של כל יצור חי. רק שאצל רובם החשמל הוא השפה או כלי התקשורת של כל מערכת העצבים. בגופם של דגי חשמל, לעומת זאת, התאים שיוצרים את החשמל הם גדולים מתאי העצב.
כמו במכשירים חשמליים, בהם הסוללות מחוברות בטור, ראש אל זנב, כשתאי החשמל מסודרים בטור, אחד אחרי השני, הם יוצרים מתח גבוה יותר. המתח הזה הוא סכום המתח שיוצר כל אחד מהם בנפרד. כל דג חשמל יכול לייצר חשמל במתח של מעל 850 וולט, פי 4 מהמתח החשמלי שבשקעים בבתינו ובמערכת החשמל שלנו.
#מאיפה בא החשמל בגופם?
אם חשמל בעולם שלנו נוצר על ידי מחוללים (ראו בתגית "חשמל"), הגוף החי אינו יכול לייצר את השדות המגנטיים הנחוצים לייצור של חשמל בדרך זו. במקומה, מייצר הגוף את החשמל קצת כמו בסוללות - באמצעים כימיים.
בעלי חיים מחשמלים מתבססים על מולקולות גדולות המתמחות בכך. הן מצויות בקרומי כל התאים. המולקולות הללו מעבירות יונים מצד אחד של קרום התא אל הצד השני, כלומר מתוך פנים התא החוצה. לכן הן נקראות "משאבות יונים".
את האנרגיה הדרושה לפעולה זו, שגם היא מחייבת מן הסתם אנרגיה, מספק בעקיפין המזון שנכנס לגוף, אבל לפעולה זו הם מקבלים את האנרגיה דרך איבר ששמו ATP, הנחשב ספק האנרגיה הבסיסי בגוף.
אגב, המנגנון הטבעי הזה ליצירת חשמל הוא יעיל להפליא והטכנולוגיה המודרנית עדיין מנסה לחקות אותו ולא כל כך בהצלחה.
איך מייצר דג החשמל את האנרגיה החשמלית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/z0M7_HPSi14
בציד מתואם הם יודעים לצוד ולחשמל ביחד להקת דגים כדי לטרוף אותם:
https://youtu.be/dbZmBJ1FpJg
וכך חוקרים אותם:
https://youtu.be/9RE5LwkaeCo
יוני דואר (June Mail) הן יונים שמשתמשים בהן להעברה של מסרים ממקום למקום.
עוד בימי קדם ידוע היה שהיונים תמיד ישובו בחזרה אל ביתן והן עושות זאת במהירות גבוהה מאד ובדרך הקצרה ביותר. לכן כבר אז עשו הפרסים והמצרים הקדמונים שימוש ביונים כדי להעביר ידיעות ממקום למקום.
יוני הדואר שימשו לצרכים שונים. כוחות צבא העבירו באמצעותן מידע לעורף ולשליטים, סוחרים העבירו מידע על עיסקאות ועוד.
שימוש מעניין ליוני הדואר היה ליוונים הקדמונים. אלה נהגו להודיע באמצעות יוני-דואר על המנצחים במשחקים האולימפיים, האולימפיאדה היוונית העתיקה.
זני מסוימים של יונים, במיוחד יונת הסלע שהושבחה לשם כך, משמשים טוב יותר להעברת ידיעות, מזני יונים אחרים.
הנה יוני הדואר שבאמצעותן שלחו הבריטים הודעות בין יחידות הצבא:
http://youtu.be/gPUJnqnOCX8
השימושים הצבאיים והתכונות המיוחדות שהפכו את היונים לדוור המושלם:
https://youtu.be/z3QPYXNPaaE
וסרטון הדרכה לשליחת הודעות עם יוני דואר (עברית):
http://youtu.be/Z_l-SkUs-Xw
