שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה מייבשים מזון?
ייבוש מזון (Food drying) הוא אחת הדרכים הכי טובות לשמר מזון בבית, להכין חטיפים בריאים וזמינים תמיד, לקחת ארוחות נהדרות לקמפינג וטיולים ואפילו ליצור מאגר מזון זמין לשעת חירום.
זוהי אחת משיטות שימור המזון הוותיקות בעולם. עבור האדם הקדמון פתר שימור המזון בעיות שונות ואפשר לו להביא את בשר הציד אל משפחתו, מהמקום שבו ניצוד, גם אם הוא רחוק מאוד.
הרעיון פועל על עיקרון פשוט: חיידקים, עובשים ושמרים זקוקים למים כדי לשרוד. כשמסלקים את הלחות מהמזון, החיידקים פשוט לא יכולים להתרבות.
במזון טרי רמת המים יכולה להגיע ל-90 אחוזים. בייבוש מורידים אותה ל-10 עד 20 אחוזים בלבד. בסביבה כזו אנזימים (Enzymes) שגורמים לריקבון מאטים מאוד את פעילותם. החיידקים נכנסים למעין השהיה, הריקבון נעצר.
דוגמאות מוכרות: משמשים מיובשים שנשמרים חודשים ארוכים, בשר מיובש כמו ג'רקי (Jerky) שכבר מאות שנים נושאים עימם חיילים ומטיילים. דגים מיובשים היו מצרך יסוד בסחר הבינלאומי של ימי הביניים וכך גם מייבשים מאכלים כמו פסטה ואורז.
שיטות הייבוש השתכללו עם השנים והדורות. הייבוש היה ככל הנראה השיטה הראשונה שהתגלתה. אולי היה זה כשפיסת בשר נותרה בשמש, התייבשה וגילתה לאדם קדמון כלשהו שהיא עודנה טעימה זמן רב אחרי שבשר טרי היה מתקלקל.
יבוש בשמש וברוח פעל היטב במקומות עם אקלים חם ויבש ובימי קדם אכן שימשו שיטות אלה את המין האנושי היטב. בהמשך נוספו אליהם שיטות ייבוש באמצעות מלחים ושמנים שונים. כיום משתמשים גם בייבוש בהקפאה (Freeze Drying), בו מסלקים את המים על ידי הפיכתם ישירות מקרח לאדים בלחץ נמוך.
התוצאה בכל השיטות משביעת רצון, תרתי משמע. היא מייצרת מזון קל, בר קיימא, עם ערכים תזונתיים כמעט שלמים.
הנה ייבוש המזון:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
שיטות ייבוש מזון לשימור:
https://youtu.be/WcKJi-UZlac
ייבוש כפרי לצנצנות:
https://youtu.be/1kEWq6V1DkY
ייבוש אוכל בבית (עברית):
https://youtu.be/RIP4aIJZCbM
מייבש מזון מרהיב למטבח:
https://youtu.be/z-55pZnsw1o
והוא אחד ממכשירי המטבח השווים:
https://youtu.be/mKFNXLik1ro?long=yes
איך מכינים תאנים יבשות?
התאנים היבשות (Dried Fig), או הדבלים, הן מהפירות היבשים שבימי קדם היו מהמוצלחים שבהם. תפוצת התאנים בעולם העתיק, בדגש על המזרח התיכון, הפכה אותם ל"ממתקים" הטבעיים האהובים על כולם.
בחורף לא צומחות תאנים ולכן הפטנט של ייבוש התאנה לדבלה שניתן לאכול בעונות שהפירות בהן מעטים הייתה תגלית של ממש.
את התאנים קוטפים בסוף הקיץ. חלקן יופץ, מן הסתם, על ידי החקלאים לאכילה. אבל חלק אחר עתיד להיות מיובש וכך להישמר להמשך השנה.
התאנים הטריות שעתידות להתייבש נאספות ומובאות למקום בו ניתן לייבשן. את התאנים הללו פורסים על משטח ייבוש כלשהו. לזה יכולים לשמש רצפה פנויה ומוארת על ידי השמש בחוץ, או גג של בית שהשמש שוטפת אותו באור. עליהן נוהגים לפרוש רשתות עדינות, שיאפשרו לקרני השמש לייבש את התאנה, אך ימנעו מזבובים ושאר חרקים מלפגוע בה ולהטיל בה ביצים.
לאחר שהתייבשו כמה ימים, היו נוהגים בעבר לאסוף את התאנים המיובשות ולשפד אותן על חוט ברזל ארוך. כשרצו למכור אותן, נהגו אז למכור את התאנים במעין שרשרת תאנים. היו עושים זאת על ידי גזירה של כמות תאנים שרצו הקונים מהתיל השלם.
יש שבמקום לשרשר תאנים מיובשות על חוט כזה, היו יוצקים את התאנים היבשות למעין גוש או קוביה, במשקל קבוע כלשהו, בדרך כלל קילו וכך הן היו נמכרות לפי משקל.
הנה הדבלים - התאנים המיובשות (עברית):
https://youtu.be/DucR4gzTmj4
קטיף התאנים (עברית):
https://youtu.be/KATrKwpO1s8
כך מייבשים תאנים בבית (מתורגם):
https://youtu.be/sjWpm2_i0lM
בחיוך - ככה מייבשים תאנים (עברית):
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
ומדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
מהם הפירות היבשים ומה היה יתרונם בימי קדם?
הפירות היבשים (Dried Fruits) הם תוצאה של טכניקת שימור מזון מעניינת ופופולרית בימי קדם.
בעלי האמצעים בימי קדם נהגו לאכול פירות משומרים שהובאו מרחוק. באותה תקופה הבאת פירות ממרחק כה גדול היא נדירה וקופסאות השימורים נולדו רק במאה ה-19. מכאן שהפירות היבשים עמדו במרכז פירות ארץ הקודש שהיו אז זמינים לגבירים שביהודים.
ייבוש הפירות שימר רבים מהם למשך חודשים ארוכים. מנגד, חודש שבט הוא חודש חורפי ודל יחסית בפירות. הפירות היבשים, אם כן, אפשרו לחוגגים לאכול בחג הזה מגוון גדול של פירות, מעונות השנה השונות.
גם היום, בעידן בו הפירות בדרך כלל בשפע ויש חממות לגידול פירות גם בחורף, רבים נוהגים לאכול פירות יבשים.
את הפירות היבשים לא מסובך לייצר. מניחים אותם לייבוש על משטח אבן כלשהו וכך הם מתייבשים. כל רצפה פנויה או גג של בית יתאימו בתור משטח הייבוש, בתנאי שיהיו גלויים לשמש.
לאחר שהתייבשו, שומרים את הפירות היבשים בארגז עץ או במיכל יבש וכך הם גם נמכרים בחנויות ובשווקים.
הנה הפירות היבשים ואיך הם נוצרים (עברית):
https://youtu.be/HcvJbxl53ms?t=17s
פרסומת לפירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/-oxWGjrfAho
הכינו פירות יבשים בבית בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/osC7D7ydwEw
חידון לפעוטות לזיהוי פירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/JBAKybjJ9u8
לפירות יבשים, חברימוס, יש צד בריאותי (עברית):
https://youtu.be/U4vzqQ_v8is?long=yes
איך מכינים מישמשים יבשים?
בין הפירות היבשים, המישמש היבש נחשב לאחד המתוקים והאהובים שיש. תעשיית המישמשים המיובשים מרוכזת כיום בעיקר בטורקיה המייצרת כ-75% מהייצור העולמי, רובו בעמק מלטאיה (Malatya Valley) שהתנאים האקלימיים בו אידיאליים. מפעלים בעמק מעבדים מיליוני טונות בשנה בתהליך שהשתכלל מאוד מאז החל הייבוש המסורתי שנהג באזור מאות שנים.
הזן המועדף לייבוש הוא ה"מישמש הטורקי" (Turkish apricot), בגודל בינוני עד גדול ועם עיסה כתומה עמוקה.
תהליך ייבוש המישמש הוא אחד התהליכים העתיקים ביותר לשימור פירות, עם עדויות מאזור הים התיכון שמתוארכות לאלפי שנים אחורה. ואגב, שיטות הייבוש שלו דומות לייבוש של רבים מהפירות היבשים האחרים.
המפעל המודרני בוחר פירות בשלים אך מוצקים ומזנים כתומים (orange apricot varieties). לאחר שטיפה יסודית חותכות מכונות אוטומטיות את המישמשים לשניים ומוציאות מהם את הגלעין.
השלב המכריע הוא הגיפור (sulfuring), שבו חושפים את הפירות לאדי גופרית (sulfur dioxide) למשך 2-3 שעות. המישמשים הכתומים הבהירים שאנחנו מכירים מהסופרמרקט חייבים את צבעם לשלב הזה שמונע חמצון.
ואולם, בשנים האחרונות יש ביקוש גובר למישמשים אורגניים וללא גופרית שצבעם חום כהה. מעניין שבשוק הבריטי לפני 30 שנה המישמשים החומים נחשבו למוצר נחות. לעומת זאת, כיום הם נמכרים במחיר גבוה יותר כמוצר פרימיום אורגני.
ועכשיו תור תאי הייבוש (drying chambers) הענקיים. הם פועלים בטמפרטורה של 60-70 מעלות צלזיוס עם זרימת אוויר מתמדת למשך 18-24 שעות. רמת הלחות יורדת מ-85% ל-20% בערך, מה שמאפשר לאחר הייבוש אחסון ארוך של המישמשים היבשים - ללא קירור.
במדינת קליפורניה שבארצות הברית, היצרנית השנייה בגודלה בעולם, מעדיפים ייבוש שמש טבעי, על מגשים ובמשך 4-5 ימים, שיטה זו חוסכת אנרגיה אך דורשת תנאי אקלים יציבים.
ישנן שתי שיטות עיקריות ליצור מישמשים מיובשים ואיכותיים גם בבית. השיטה המסורתית היא ייבוש בשמש על גבי רשת מאווררת (drying rack) למשך 3-4 ימים. אך כדי למנוע ספיגת לחות חשוב להכניס את המישמשים פנימה בלילה. התוצאה תהיה חומה יותר מהמישמש היבש המוכר מהסופרמרקט. אך טעמו הוא טבעי ואותנטי.
השיטה המהירה יותר היא לייבש אותם בתנור ב-60 מעלות, עם דלת מעט פתוחה ולמשך 8-12 שעות. שתי השיטות מפיקות מישמשים ללא גופרית, עם צבע חום וטעם מרוכז מאוד, שונה לגמרי מהמוצר התעשייתי.
הנה הגידול והייבוש של מישמשים:
https://youtu.be/A2y2mwNCZaQ?t=39s
כך מייבשים שזיפים בבית:
https://youtu.be/giqtfnW7vpY
ייבוש תפוחים בתנור:
https://youtu.be/UI41XjUUbqw
לייבש פירות בבית:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
במפעל הפירות היבשים:
https://youtu.be/paDdBQYdjLU
היתרונות הבריאותיים של המישמש:
https://youtu.be/Hga47iSS1HY
וממשרד בחיוך - ככה מייבשים תאנים? (עברית)
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
ייבוש מזון
ייבוש מזון (Food drying) הוא אחת הדרכים הכי טובות לשמר מזון בבית, להכין חטיפים בריאים וזמינים תמיד, לקחת ארוחות נהדרות לקמפינג וטיולים ואפילו ליצור מאגר מזון זמין לשעת חירום.
זוהי אחת משיטות שימור המזון הוותיקות בעולם. עבור האדם הקדמון פתר שימור המזון בעיות שונות ואפשר לו להביא את בשר הציד אל משפחתו, מהמקום שבו ניצוד, גם אם הוא רחוק מאוד.
הרעיון פועל על עיקרון פשוט: חיידקים, עובשים ושמרים זקוקים למים כדי לשרוד. כשמסלקים את הלחות מהמזון, החיידקים פשוט לא יכולים להתרבות.
במזון טרי רמת המים יכולה להגיע ל-90 אחוזים. בייבוש מורידים אותה ל-10 עד 20 אחוזים בלבד. בסביבה כזו אנזימים (Enzymes) שגורמים לריקבון מאטים מאוד את פעילותם. החיידקים נכנסים למעין השהיה, הריקבון נעצר.
דוגמאות מוכרות: משמשים מיובשים שנשמרים חודשים ארוכים, בשר מיובש כמו ג'רקי (Jerky) שכבר מאות שנים נושאים עימם חיילים ומטיילים. דגים מיובשים היו מצרך יסוד בסחר הבינלאומי של ימי הביניים וכך גם מייבשים מאכלים כמו פסטה ואורז.
שיטות הייבוש השתכללו עם השנים והדורות. הייבוש היה ככל הנראה השיטה הראשונה שהתגלתה. אולי היה זה כשפיסת בשר נותרה בשמש, התייבשה וגילתה לאדם קדמון כלשהו שהיא עודנה טעימה זמן רב אחרי שבשר טרי היה מתקלקל.
יבוש בשמש וברוח פעל היטב במקומות עם אקלים חם ויבש ובימי קדם אכן שימשו שיטות אלה את המין האנושי היטב. בהמשך נוספו אליהם שיטות ייבוש באמצעות מלחים ושמנים שונים. כיום משתמשים גם בייבוש בהקפאה (Freeze Drying), בו מסלקים את המים על ידי הפיכתם ישירות מקרח לאדים בלחץ נמוך.
התוצאה בכל השיטות משביעת רצון, תרתי משמע. היא מייצרת מזון קל, בר קיימא, עם ערכים תזונתיים כמעט שלמים.
הנה ייבוש המזון:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
שיטות ייבוש מזון לשימור:
https://youtu.be/WcKJi-UZlac
ייבוש כפרי לצנצנות:
https://youtu.be/1kEWq6V1DkY
ייבוש אוכל בבית (עברית):
https://youtu.be/RIP4aIJZCbM
מייבש מזון מרהיב למטבח:
https://youtu.be/z-55pZnsw1o
והוא אחד ממכשירי המטבח השווים:
https://youtu.be/mKFNXLik1ro?long=yes
התאנים היבשות (Dried Fig), או הדבלים, הן מהפירות היבשים שבימי קדם היו מהמוצלחים שבהם. תפוצת התאנים בעולם העתיק, בדגש על המזרח התיכון, הפכה אותם ל"ממתקים" הטבעיים האהובים על כולם.
בחורף לא צומחות תאנים ולכן הפטנט של ייבוש התאנה לדבלה שניתן לאכול בעונות שהפירות בהן מעטים הייתה תגלית של ממש.
את התאנים קוטפים בסוף הקיץ. חלקן יופץ, מן הסתם, על ידי החקלאים לאכילה. אבל חלק אחר עתיד להיות מיובש וכך להישמר להמשך השנה.
התאנים הטריות שעתידות להתייבש נאספות ומובאות למקום בו ניתן לייבשן. את התאנים הללו פורסים על משטח ייבוש כלשהו. לזה יכולים לשמש רצפה פנויה ומוארת על ידי השמש בחוץ, או גג של בית שהשמש שוטפת אותו באור. עליהן נוהגים לפרוש רשתות עדינות, שיאפשרו לקרני השמש לייבש את התאנה, אך ימנעו מזבובים ושאר חרקים מלפגוע בה ולהטיל בה ביצים.
לאחר שהתייבשו כמה ימים, היו נוהגים בעבר לאסוף את התאנים המיובשות ולשפד אותן על חוט ברזל ארוך. כשרצו למכור אותן, נהגו אז למכור את התאנים במעין שרשרת תאנים. היו עושים זאת על ידי גזירה של כמות תאנים שרצו הקונים מהתיל השלם.
יש שבמקום לשרשר תאנים מיובשות על חוט כזה, היו יוצקים את התאנים היבשות למעין גוש או קוביה, במשקל קבוע כלשהו, בדרך כלל קילו וכך הן היו נמכרות לפי משקל.
הנה הדבלים - התאנים המיובשות (עברית):
https://youtu.be/DucR4gzTmj4
קטיף התאנים (עברית):
https://youtu.be/KATrKwpO1s8
כך מייבשים תאנים בבית (מתורגם):
https://youtu.be/sjWpm2_i0lM
בחיוך - ככה מייבשים תאנים (עברית):
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
ומדוע בעצם אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט? (עברית)
https://youtu.be/4Khtrxdsr6w?long=yes
הפירות היבשים (Dried Fruits) הם תוצאה של טכניקת שימור מזון מעניינת ופופולרית בימי קדם.
בעלי האמצעים בימי קדם נהגו לאכול פירות משומרים שהובאו מרחוק. באותה תקופה הבאת פירות ממרחק כה גדול היא נדירה וקופסאות השימורים נולדו רק במאה ה-19. מכאן שהפירות היבשים עמדו במרכז פירות ארץ הקודש שהיו אז זמינים לגבירים שביהודים.
ייבוש הפירות שימר רבים מהם למשך חודשים ארוכים. מנגד, חודש שבט הוא חודש חורפי ודל יחסית בפירות. הפירות היבשים, אם כן, אפשרו לחוגגים לאכול בחג הזה מגוון גדול של פירות, מעונות השנה השונות.
גם היום, בעידן בו הפירות בדרך כלל בשפע ויש חממות לגידול פירות גם בחורף, רבים נוהגים לאכול פירות יבשים.
את הפירות היבשים לא מסובך לייצר. מניחים אותם לייבוש על משטח אבן כלשהו וכך הם מתייבשים. כל רצפה פנויה או גג של בית יתאימו בתור משטח הייבוש, בתנאי שיהיו גלויים לשמש.
לאחר שהתייבשו, שומרים את הפירות היבשים בארגז עץ או במיכל יבש וכך הם גם נמכרים בחנויות ובשווקים.
הנה הפירות היבשים ואיך הם נוצרים (עברית):
https://youtu.be/HcvJbxl53ms?t=17s
פרסומת לפירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/-oxWGjrfAho
הכינו פירות יבשים בבית בעצמכם (עברית):
https://youtu.be/osC7D7ydwEw
חידון לפעוטות לזיהוי פירות יבשים (עברית):
https://youtu.be/JBAKybjJ9u8
לפירות יבשים, חברימוס, יש צד בריאותי (עברית):
https://youtu.be/U4vzqQ_v8is?long=yes
בין הפירות היבשים, המישמש היבש נחשב לאחד המתוקים והאהובים שיש. תעשיית המישמשים המיובשים מרוכזת כיום בעיקר בטורקיה המייצרת כ-75% מהייצור העולמי, רובו בעמק מלטאיה (Malatya Valley) שהתנאים האקלימיים בו אידיאליים. מפעלים בעמק מעבדים מיליוני טונות בשנה בתהליך שהשתכלל מאוד מאז החל הייבוש המסורתי שנהג באזור מאות שנים.
הזן המועדף לייבוש הוא ה"מישמש הטורקי" (Turkish apricot), בגודל בינוני עד גדול ועם עיסה כתומה עמוקה.
תהליך ייבוש המישמש הוא אחד התהליכים העתיקים ביותר לשימור פירות, עם עדויות מאזור הים התיכון שמתוארכות לאלפי שנים אחורה. ואגב, שיטות הייבוש שלו דומות לייבוש של רבים מהפירות היבשים האחרים.
המפעל המודרני בוחר פירות בשלים אך מוצקים ומזנים כתומים (orange apricot varieties). לאחר שטיפה יסודית חותכות מכונות אוטומטיות את המישמשים לשניים ומוציאות מהם את הגלעין.
השלב המכריע הוא הגיפור (sulfuring), שבו חושפים את הפירות לאדי גופרית (sulfur dioxide) למשך 2-3 שעות. המישמשים הכתומים הבהירים שאנחנו מכירים מהסופרמרקט חייבים את צבעם לשלב הזה שמונע חמצון.
ואולם, בשנים האחרונות יש ביקוש גובר למישמשים אורגניים וללא גופרית שצבעם חום כהה. מעניין שבשוק הבריטי לפני 30 שנה המישמשים החומים נחשבו למוצר נחות. לעומת זאת, כיום הם נמכרים במחיר גבוה יותר כמוצר פרימיום אורגני.
ועכשיו תור תאי הייבוש (drying chambers) הענקיים. הם פועלים בטמפרטורה של 60-70 מעלות צלזיוס עם זרימת אוויר מתמדת למשך 18-24 שעות. רמת הלחות יורדת מ-85% ל-20% בערך, מה שמאפשר לאחר הייבוש אחסון ארוך של המישמשים היבשים - ללא קירור.
במדינת קליפורניה שבארצות הברית, היצרנית השנייה בגודלה בעולם, מעדיפים ייבוש שמש טבעי, על מגשים ובמשך 4-5 ימים, שיטה זו חוסכת אנרגיה אך דורשת תנאי אקלים יציבים.
ישנן שתי שיטות עיקריות ליצור מישמשים מיובשים ואיכותיים גם בבית. השיטה המסורתית היא ייבוש בשמש על גבי רשת מאווררת (drying rack) למשך 3-4 ימים. אך כדי למנוע ספיגת לחות חשוב להכניס את המישמשים פנימה בלילה. התוצאה תהיה חומה יותר מהמישמש היבש המוכר מהסופרמרקט. אך טעמו הוא טבעי ואותנטי.
השיטה המהירה יותר היא לייבש אותם בתנור ב-60 מעלות, עם דלת מעט פתוחה ולמשך 8-12 שעות. שתי השיטות מפיקות מישמשים ללא גופרית, עם צבע חום וטעם מרוכז מאוד, שונה לגמרי מהמוצר התעשייתי.
הנה הגידול והייבוש של מישמשים:
https://youtu.be/A2y2mwNCZaQ?t=39s
כך מייבשים שזיפים בבית:
https://youtu.be/giqtfnW7vpY
ייבוש תפוחים בתנור:
https://youtu.be/UI41XjUUbqw
לייבש פירות בבית:
https://youtu.be/8J7piPkrWhQ
במפעל הפירות היבשים:
https://youtu.be/paDdBQYdjLU
היתרונות הבריאותיים של המישמש:
https://youtu.be/Hga47iSS1HY
וממשרד בחיוך - ככה מייבשים תאנים? (עברית)
https://youtu.be/2iiuDPlwzDc
