שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הכובען יצר פעם כובעים?
כובען (Hatter) הוא בעל מקצוע היוצר כובעים וכיסויי ראש אחרים. כמו חייט וסנדלר, פעם המקצוע הזה היה יוקרתי והכובען יצר בשביל בעלי הממון כובעי יוקרה איכותיים וייחודיים משלהם.
זהו אחד המקצועות העתיקים שכמעט ולא שרד. לא שאין כובענים גם היום, פה ושם יש אפילו כוכבים, כמו הכובען המפורסם סטיבן ג'ונס, אבל הם מעטים מאד ועוסקים בעיקר בתפירה של כובעים מיוחדים לתעשיית האופנה העילית, לבתי עיצוב יוקרתיים ולזמרים ואנשי במה מפורסמים מאד.
עוד מהמאה ה-16 מתועדים בעלי מקצוע המייצרים קישוטי ראש וכובעים. הכובענים נהגו למכור את הכובעים שיצרו לנשים, גברים וילדים. אבל אם בעבר מכרו כובענים בחנויותיהם כובעים שייצרו ועיצבו בהזמנה גם לג'נטלמנים, כיום מוכר הכובען המעצב בעיקר כובעי נשים מיוחדים. מרבית הכובעים לגברים הם מוצרי מדף שאינם בעלי עיצוב חדש, מתוצרת מפעלים גדולים, ובעלי פסי ייצור המוניים.
כובענים ייצרו לאורך ההיסטוריה, מגוון של כובעים ששימשו לצרכים שונים. היו כובעים שנועדו להצביע על מעמד חברתי גבוה, דוגמת כובע הצילינדר, שהיה חלק מחליפת שלושת החלקים של הג'נטלמן האירופי.
היו כמובן כובעי תפקיד צבאיים, כמו כובע הקצין או כומתת החייל. כובע הצבא הצרפתי וכובעי הצבא הטורקי - כולם דוגמאות לכובעים שהם חלק מהמדים. היו כובעים לבעלי מקצוע, כמו כובע הקאובוי של הבוקרים והמגבעת של הבלש הפרטי, שהונצחה שוב ושוב בסרטי ה"פילם נואר" של שנות ה-50.
כמובן שהיו גם כובעים לנשים. לבעלות תפקיד, כמו האחיות והפקידה, היו כובעים שהצביעו על תפקידן. היו להן גם כובעי קוקטייל כחלק מלבוש הערב הנשי. המעצבת האגדית קוקו שאנל תרמה את חלקה להקטנת הכובעים האלה, במקום הכובעים הגדולים והמוגזמים של תחילת המאה ה-20.
כובען מודרני בעבודה:
https://youtu.be/pMfUVOZeIWw?t=30s
כובען שנזכר כמה הכובע היה חשוב פעם:
https://youtu.be/DGIG0X8MCfA
כובענית בישראל (עברית):
https://youtu.be/mAvOQAIh6go
כך מייצרים מגבעות:
https://youtu.be/h5dP2qRXdFY
סיפור הכובען המשוגע לילדים:
https://youtu.be/-SdGBMiUWsw
לאיזה דינוזאור הייתה קסדה על ראשו?
לסטגוצרס ממשפחת הפכיצפלוזאורוס (Pachycephalosaur) הייתה על הגולגולת מעין קסדה עבה עשוייה עצם, שתפקידה היה להגן על חלקו העליון של ראשו.
קסדת האבן הנוקשה של הסטגוצרס שימשה בין השאר למאבקי שליטה בין הזכרים, על הנהגת העדר ובמהלך החיזור.
הסטגוצרס היה דינוזאור אוכל צמחים באורך של כ-9 מטרים. הוא השתייך למשפחת הפכיצפלוזאורים, אותם דינוזאורים שהיו בעלי ראש עבה. חברים אחרים במשפחה זו היו ההומלוצפלוס, עם הבליטות בצידי הראש, הפרנוצפלוס שהיה בעל בליטות דמויות מסמרים במעגל הגולגולת והפכילוזאורוס - הארוך והגדול ביותר במשפחה.
פירוש שמו של סטגוצרס הוא "לטאת גג" ופירוש שמם של בני משפחת הפכיצפלוזאורוס הוא "לטאה בעלת ראש חזק".
הנה הדינוזאור סטגוצרס ומשפחתו הפכיצפלוזאורים:
http://youtu.be/eK6u-C_M8tY
ומישהי שהחליטה להשוות את מי מהדינוזאורים היינו רוצים להזמין למסיבה:
http://youtu.be/HLZKxEMsxno
מיהם הכובעים השחורים?
האקרים, פורצי מחשבים, מחולקים לעתים ל"כובעים לבנים" ו"כובעים שחורים". ההבדל ביניהם הוא גדול - בניגוד להאקר "כובע לבן", שמונע לרוב מרצון לשפר את מצב האבטחה של מי שהוא פורץ אליו, "הכובע השחור" מפיל או חודר למערכות ואתרים, כדי לשרת את מטרותיו האישיות ולתועלתו.
האקרי "כובעים שחורים" מרבים לבצע עבירות פליליות, כמו גניבת מידע וגרימת נזק לאתרים, רשתות מחשב, מערכות מידע וכלכלה ושירותים מקוונים. לא פעם הם שותלים באתרים אליהם פרצו גם תוכנות ריגול, שמשדרות מידע מהאתר או מהרשת החוצה, וירוסים ושלל נוזקות, שהנזקים שהם גורמים ממשיכים זמן רב לאחר המעשה.
הנה המלחמה בין השחורים ללבנים בקרב ההאקרים:
http://youtu.be/34Ax2S3_tBA
על ההבדלים בין "הכובעים":
http://youtu.be/shQR85Xyau0
וקדימון של סרט שנקרא כך ועוסק בהאקרים שפוגעים בחברה:
http://youtu.be/jZ1ZDlLImF8
מי היו הקאובוי'ס באמריקה?
כשההורים היו קטנים, הם קראו להם 'קאובוים' ונהגו להתחפש להם בפורים.. עם מכנסי ג'ינס וחולצות משובצות, מגבעות אופייניות, שוט לעדרי הבקר ואקדח תקוע בנדן שבחגורה - המראה היה מושלם ודי דומה לקאובוי האמיתי של אמריקה. אבל מי היו הקאובוי'ס באמת?
הקאובוי'ס באמריקה היו בוקרים שליוו את עדרי הבקר אל שטחי המרעה הגדולים שבמרחבי הערבות העצומים. הם פיתחו יכולות מרשימות ברכיבה על סוסים ובטיפול בעדרי הבקר הגדולים. הקאובוי היה אחראי על הבקר והסוסים בחוות הבקר הגדולות של טקסס ומונטנה ובמסעות בשטחי המרעה הנרחבים של צפון אמריקה.
חיי הבוקרים בטקסס שלהבו את הדימיון. הם היו קשוחים, מנוסים וגברים שלא חיפשו תנאים מפנקים. מהם נבראו אגדות ומיתוסים רבים של המערב הפרוע. חלק מהם הפכו לאגדה.
למעשה, הקאובוי'ס קיימים עד היום באמריקה, אם כי נראה שבעידן האינטרנט והחלל, כשהמערבונים כבר מזמן אינם פופולאריים, הם קצת נעלמו בערבות המדבר.
כך מובילים הקאובוי'ס את העדרים:
https://youtu.be/UW2HMRaDlrc
הנה הקאובוי'ס של פעם:
https://youtu.be/btS1FZAFfwY
ושל היום:
https://youtu.be/nT-xVkRTXKY
ממתי גברים עוטים פאה נוכרית?
פאה נכרית (Wig) מוכרת לאורך ההיסטוריה כפריט אופנתי, דמוי שיער, שעשוי משיער אנושי וטבעי או משיער סינתטי, מלאכותי.
בעוד נשים מסורתיות ודתיות מחליפות באמצעותה את המטפחת או את כיסוי הראש, גברים מניחים אותה כבר מאות שנים, על הראש המקריח או המגולח.
הפאה הגברית (Men Wig) ידעה במהלך ההיסטוריה עליות וירידות. בתרבויות המזרח תיכון העתיקות של ימי קדם, היא נחשבה לסמל סטטוס משמעותי. אבל במצרים העתיקה למשל, היא גם הפתרון שמאפשר לאצילים ובני המלוכה, בני שני המינים, לגלח את שיערם ולמנוע כינים ובעיות היגיינה בשיער.
בתחילת ימי הביניים ובהמשך להתמוטטות האימפריות הגדולות של העולם העתיק, בדגש על האימפריה הרומית, הלכה הפאה ונעלמה. אבל המחלות של המאה ה-15 ואילך יחזירו אותה לאופנה ובגדול. הפאה הגברית זכתה לעדנה מחודשת באירופה של העת החדשה ובמאות האחרונות היא הפכה לסמל מעמד מתבקש.
היה זה לואי ה-13 שבשנת 1624 החל לאבד את שיערו. הוא שהכניס את הפאה הנוכרית לאופנה של אצילי צרפת. בנו, לואי ה-14 ירש את הקרחת של אביו והפך אותה לפריט אופנתי בכל אירופה של אותם ימים. מכאן ואילך הפכה הפאה לתקן אופנתי מעמדי בצרפת ובהדרגה בכל אירופה.
באירופה של המאה ה-17 היה כיסוי הראש ידוע בשמות פרוק (peruke) או פריוויג (periwig), כלומר "פאות אבקה" (powdered wigs). פאות ה"פריוויג" פודרו בפודרה, אבקה לבנה עם עמילן וריחות של תפוז או לבנדר. האבקה הזו נועדה להרחיק מזיקים שנמשכו לריחות החזקים שהדיפו שערות בעלי החיים שמהן יצרו את הפאות הללו. הפודרה היא שנתנה לפאות הללו את הצבע האופייני של לבן קרם, אוף ווייט.
מכאן עתידה הפאה להפוך לסמל מעמדי ולסוג של עדות ליכולותיו הכספיות של בעליה. גברים נהגו לצאת לציבור אז כשהם חובשים פאה ענקית על ראשם - כגודל הפאה, ידעו הסובבים אותם, כן גודל הונם ועושרם, שהודגמו באמצעותה.
לצבעה הלבן של הפאה במאה ה-18 אחראי המלך המזדקן ששערו האמיתי, או מה שנשאר ממנו הלבין והוא הזמין פאה לבנה. הצבע המלכותי הזה הפך את המראה הזקן למראה הנכון והאופנתי של אותם ימים.
גם אם בני המעמד הגבוה השתמשו בה יותר, החלה הפאה הנכרית לשמש בהדרגה את כלל האוכלוסייה. עם עידן הנאורות, או תקופת ההשכלה, רבים מההוגים ואנשי הרוח והדת, כולל רבנים אגב, חבשו את הפאה הנכרית לראשם, ללא ואף במקום כיסוי הראש המסורתי.
את העובדה שאיננו חובשים פאות נוכריות בימינו אנו חייבים למהפכה הצרפתית, שהפילה בסוף המאה ה-18 את האצולה הצרפתית, כמו גם למס הפאות שהוטל בבריטניה על חובשיהן.
אגב, פריט מתקופת לואי ה-14, שלא נעלם אז ביחד עם הפאה מהאופנה, הוא העניבה. איכשהו שרד הפריט הזה ולא נעלם ביחד עם האופנות המגוחכות דוגמת הפאה הגברית. בעוד צנחו לבור הנשייה ונעלמו במחשכי ההיסטוריה - העניבה ממשיכה לככב עד ימינו ודומה שביחד עם החליפה הגברית היא היום יוקרתית מאי-פעם.
באירופה של תחילת המאה ה-20 הלכה הפאה הגברית ונעלמה. אצלנו, בעולם של היום, גם אם יש עדיין תעשיית פאות ברחבי העולם, הפאה הגברית חדלה להיות נפוצה כבעבר. כיום היא משמשת בעיקר כיסוי ראש למתקרחים וגם בכך היא פחות שכיחה ונוכחת ברחוב - במיוחד כשטרנד המראה הקירח הופך בתחילת המאה ה-21 יותר ויותר פופולרי ולגיטימי אצל גברים מצליחים ואף בקרב הצעירים.
בעולם ממשיכים, לצד ייצור של פאות עבור קירחים, לייצר אותן גם לציבור היהודי, אך בדגש על הקהילה החרדית. כאן מכסות נשים חרדיות רבות, את ראשן ב"פאה נכרית", כינוי שניתן לפאה עשוית שיער, אך שיער של אישה נוכרית, אישה אחרת - ששערה החשוף אינו פוגע בצניעות ובכבוד של החרדית העוטה אותה.
בכך מאפשרת הפאה לקיים את חובת כיסוי שערות הראש ועדיין לא לפגוע בצניעותה של האישה, אבל זה כבר נושא אחר.
הנה תולדות הפאה הגברית בהיסטוריה:
https://youtu.be/0evWBettLBE
למה הגברים עטו עליהם את הפרוק, הפאה הגברית? - למשל באמריקה
https://youtu.be/_F0b_KcWRFE?t=19
כך מייצרים פאות עבור דראג קווינס - גברים המשחקים נשים:
https://youtu.be/8-QMeYvSKp0
פאות ממצרים העתיקה תוכלו לראות היום במוזיאון המצרי בקהיר:
http://youtu.be/fRlQEmumk5s
ומודל יופי מצרי עתיק שנוצר מהכינים שתקפו כל ראש אפשרי:
https://youtu.be/lKVh7CuPUQk
איך קוקו שאנל הפכה למהפכנית האופנה ומשחררת הנשים?
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
ותכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
מיהם כוכבי ההנפשה הכחולים מבלגיה?
היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.
הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..
את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.
הנה תולדות הדרדסים:
https://youtu.be/3ZbAufhdfwU
שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):
https://youtu.be/r3N5oEJuwPM
קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:
http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s
ועוד קדימון לסרט (מתורגם):
http://youtu.be/dwWBmvEFpiM
מדוע שופטים בעולם חובשים פאות לבנות?
צפייה בדיוני בית הדין בהאג היא חוויה חדשה עבור מרביתנו בארץ. מי שניסה לצפות בנאומים או בהחלטות השופטים, או לפחות ראה דיווח בחדשות את המשפט, התקשו ודאי להתעלם מהשופטים ועורכי הדין החובשים פיאות.
הפאה החוקית, או הפאה המשפטית (Legal wig) כמו שלעתים מכנים אותה, היא מנהג רווח בחלק ממדינות אירופה. באנגליה, למשל, כל פרקליט או שופט יגיעו לאולם בית המשפט כשהם חובשים את הפאה הלבנה הזו.
חבישת הפאה של השופטים החלה במאה ה-17, במקביל לאופנה דומה, בצרפת למשל. מספרים שהיה זה לואי ה-13, שהכניס את הפאה הנוכרית לאופנה הצרפתית הגברית, לאחר שהחל לאבד את שיערו. גם בנו, לואי ה-14, הקריח כמו אביו די מוקדם. עם הפופולריות שלו הפכה הפאה לאופנתית בצרפת וממנה בכל אירופה.
מספרים שבמאה ה-18 פורצת אופנת הפאה הלבנה.זה קורה כי המלך הזדקן ושאריות השיער שלו הלבינו, מה שהפך את מראה השיער הלבן לאופנתית החדש.
מכל מקום, מסורת חבישת הפאה אצל השופטים ועורכי הדין מקורה באותו קוד לבוש מוקדם, שהיה נפוץ מאוד כבר באנגליה של המאה ה-17. כאן הפכו הפאות לטרנד גברי, בתקופת שלטונו של המלך צ'ארלס השני. בני המעמדות הגבוהים של אותה תקופה היו מאוד בקטע ודאגו להחזיק מספר פאות, יקרות להחריד ובאופן מסוים מהוות גם סמל סטטוס.
כדי להשוויץ במעמדם ובכוחם, המשפטנים נהגו לחבוש את הפאות לא רק באולם בית המשפט, אלא גם מחוץ לאולם, כסמל מעמדי והפגנת כוח. מאז ועד היום לחבוש פאה חוקית היא מסורת מקובלת באנגליה. ברחוב זה כמובן הפסיק בעת המודרנית, אבל לא בבית המשפט.
אבל למה רק חלק מהשופטים בבית הדין הבינלאומי חובשים פאה? - כי המשפטנים מגיעים להאג ממדינות שונות שמשתתפות בדיונים. מרביתם נוהגים לשמור על המסורת של הלבוש וההופעה המשפטית הנהוגה בארצם. משום כך, אלו שבאים ממדינות שבהן הפאה הלבנה היא חובה, חובשים את הפאה גם כשהם במקום מושבו של בית הדין הבינלאומי בהולנד. האחרים לא.
באנגליה ובעוד ממדינות הפאה החוקית יש מומחים לייצור הפאות הלא זולות הללו. למשל, הפירמה של החייט הוותיק בלונדון, Ede & Ravenscroft, שמייצרת את כיסויי הראש הללו כבר מעל 300 שנה. הם מייצרים אותם לגמרי בעבודת יד, משערות סוסים.
אז איך מרגישים השופטים כשהם חובשים פאה שכזו באולם המשפט? - רבים ממי שהתרגלו להופיע כך בבית משפט מעידים שההרגשה טובה. פרקליט אחד העיד פעם בראיון שכשהוא חובש את הפאה, הוא חש ממש כאביר הנכנס, כשהוא מצויד לקרב באולם המשפט.
מדוע שופטים חובשים פאה בבריטניה?
https://youtu.be/-sCcdBPCFc4
החייט בלונדון שמייצר פאות בעבודת יד, משיער סוס:
https://youtu.be/dvoHXzObShc
הפאות הללו המשיכו גם אצל מנהיגי ארצות הברית:
https://youtu.be/n57NZCjOAKI
ומדהים לראות כמה היו מוכנים לסבול מחום בקיץ לא ממוזג למען המסורת:
https://youtu.be/_F0b_KcWRFE
על תחזוקת פאות השופטים באוסטרליה:
https://youtu.be/7jyu2gpIgyA
הפאה היא רק חלק מהלבוש המסורתי בבית המשפט:
https://youtu.be/GjhMIRWoanY
שינויים והקלות במסורת הפאות של השופטים:
https://youtu.be/X2IlaDzzk_E
כובען (Hatter) הוא בעל מקצוע היוצר כובעים וכיסויי ראש אחרים. כמו חייט וסנדלר, פעם המקצוע הזה היה יוקרתי והכובען יצר בשביל בעלי הממון כובעי יוקרה איכותיים וייחודיים משלהם.
זהו אחד המקצועות העתיקים שכמעט ולא שרד. לא שאין כובענים גם היום, פה ושם יש אפילו כוכבים, כמו הכובען המפורסם סטיבן ג'ונס, אבל הם מעטים מאד ועוסקים בעיקר בתפירה של כובעים מיוחדים לתעשיית האופנה העילית, לבתי עיצוב יוקרתיים ולזמרים ואנשי במה מפורסמים מאד.
עוד מהמאה ה-16 מתועדים בעלי מקצוע המייצרים קישוטי ראש וכובעים. הכובענים נהגו למכור את הכובעים שיצרו לנשים, גברים וילדים. אבל אם בעבר מכרו כובענים בחנויותיהם כובעים שייצרו ועיצבו בהזמנה גם לג'נטלמנים, כיום מוכר הכובען המעצב בעיקר כובעי נשים מיוחדים. מרבית הכובעים לגברים הם מוצרי מדף שאינם בעלי עיצוב חדש, מתוצרת מפעלים גדולים, ובעלי פסי ייצור המוניים.
כובענים ייצרו לאורך ההיסטוריה, מגוון של כובעים ששימשו לצרכים שונים. היו כובעים שנועדו להצביע על מעמד חברתי גבוה, דוגמת כובע הצילינדר, שהיה חלק מחליפת שלושת החלקים של הג'נטלמן האירופי.
היו כמובן כובעי תפקיד צבאיים, כמו כובע הקצין או כומתת החייל. כובע הצבא הצרפתי וכובעי הצבא הטורקי - כולם דוגמאות לכובעים שהם חלק מהמדים. היו כובעים לבעלי מקצוע, כמו כובע הקאובוי של הבוקרים והמגבעת של הבלש הפרטי, שהונצחה שוב ושוב בסרטי ה"פילם נואר" של שנות ה-50.
כמובן שהיו גם כובעים לנשים. לבעלות תפקיד, כמו האחיות והפקידה, היו כובעים שהצביעו על תפקידן. היו להן גם כובעי קוקטייל כחלק מלבוש הערב הנשי. המעצבת האגדית קוקו שאנל תרמה את חלקה להקטנת הכובעים האלה, במקום הכובעים הגדולים והמוגזמים של תחילת המאה ה-20.
כובען מודרני בעבודה:
https://youtu.be/pMfUVOZeIWw?t=30s
כובען שנזכר כמה הכובע היה חשוב פעם:
https://youtu.be/DGIG0X8MCfA
כובענית בישראל (עברית):
https://youtu.be/mAvOQAIh6go
כך מייצרים מגבעות:
https://youtu.be/h5dP2qRXdFY
סיפור הכובען המשוגע לילדים:
https://youtu.be/-SdGBMiUWsw
לסטגוצרס ממשפחת הפכיצפלוזאורוס (Pachycephalosaur) הייתה על הגולגולת מעין קסדה עבה עשוייה עצם, שתפקידה היה להגן על חלקו העליון של ראשו.
קסדת האבן הנוקשה של הסטגוצרס שימשה בין השאר למאבקי שליטה בין הזכרים, על הנהגת העדר ובמהלך החיזור.
הסטגוצרס היה דינוזאור אוכל צמחים באורך של כ-9 מטרים. הוא השתייך למשפחת הפכיצפלוזאורים, אותם דינוזאורים שהיו בעלי ראש עבה. חברים אחרים במשפחה זו היו ההומלוצפלוס, עם הבליטות בצידי הראש, הפרנוצפלוס שהיה בעל בליטות דמויות מסמרים במעגל הגולגולת והפכילוזאורוס - הארוך והגדול ביותר במשפחה.
פירוש שמו של סטגוצרס הוא "לטאת גג" ופירוש שמם של בני משפחת הפכיצפלוזאורוס הוא "לטאה בעלת ראש חזק".
הנה הדינוזאור סטגוצרס ומשפחתו הפכיצפלוזאורים:
http://youtu.be/eK6u-C_M8tY
ומישהי שהחליטה להשוות את מי מהדינוזאורים היינו רוצים להזמין למסיבה:
http://youtu.be/HLZKxEMsxno
האקרים, פורצי מחשבים, מחולקים לעתים ל"כובעים לבנים" ו"כובעים שחורים". ההבדל ביניהם הוא גדול - בניגוד להאקר "כובע לבן", שמונע לרוב מרצון לשפר את מצב האבטחה של מי שהוא פורץ אליו, "הכובע השחור" מפיל או חודר למערכות ואתרים, כדי לשרת את מטרותיו האישיות ולתועלתו.
האקרי "כובעים שחורים" מרבים לבצע עבירות פליליות, כמו גניבת מידע וגרימת נזק לאתרים, רשתות מחשב, מערכות מידע וכלכלה ושירותים מקוונים. לא פעם הם שותלים באתרים אליהם פרצו גם תוכנות ריגול, שמשדרות מידע מהאתר או מהרשת החוצה, וירוסים ושלל נוזקות, שהנזקים שהם גורמים ממשיכים זמן רב לאחר המעשה.
הנה המלחמה בין השחורים ללבנים בקרב ההאקרים:
http://youtu.be/34Ax2S3_tBA
על ההבדלים בין "הכובעים":
http://youtu.be/shQR85Xyau0
וקדימון של סרט שנקרא כך ועוסק בהאקרים שפוגעים בחברה:
http://youtu.be/jZ1ZDlLImF8
כשההורים היו קטנים, הם קראו להם 'קאובוים' ונהגו להתחפש להם בפורים.. עם מכנסי ג'ינס וחולצות משובצות, מגבעות אופייניות, שוט לעדרי הבקר ואקדח תקוע בנדן שבחגורה - המראה היה מושלם ודי דומה לקאובוי האמיתי של אמריקה. אבל מי היו הקאובוי'ס באמת?
הקאובוי'ס באמריקה היו בוקרים שליוו את עדרי הבקר אל שטחי המרעה הגדולים שבמרחבי הערבות העצומים. הם פיתחו יכולות מרשימות ברכיבה על סוסים ובטיפול בעדרי הבקר הגדולים. הקאובוי היה אחראי על הבקר והסוסים בחוות הבקר הגדולות של טקסס ומונטנה ובמסעות בשטחי המרעה הנרחבים של צפון אמריקה.
חיי הבוקרים בטקסס שלהבו את הדימיון. הם היו קשוחים, מנוסים וגברים שלא חיפשו תנאים מפנקים. מהם נבראו אגדות ומיתוסים רבים של המערב הפרוע. חלק מהם הפכו לאגדה.
למעשה, הקאובוי'ס קיימים עד היום באמריקה, אם כי נראה שבעידן האינטרנט והחלל, כשהמערבונים כבר מזמן אינם פופולאריים, הם קצת נעלמו בערבות המדבר.
כך מובילים הקאובוי'ס את העדרים:
https://youtu.be/UW2HMRaDlrc
הנה הקאובוי'ס של פעם:
https://youtu.be/btS1FZAFfwY
ושל היום:
https://youtu.be/nT-xVkRTXKY
כובע
פאה נכרית (Wig) מוכרת לאורך ההיסטוריה כפריט אופנתי, דמוי שיער, שעשוי משיער אנושי וטבעי או משיער סינתטי, מלאכותי.
בעוד נשים מסורתיות ודתיות מחליפות באמצעותה את המטפחת או את כיסוי הראש, גברים מניחים אותה כבר מאות שנים, על הראש המקריח או המגולח.
הפאה הגברית (Men Wig) ידעה במהלך ההיסטוריה עליות וירידות. בתרבויות המזרח תיכון העתיקות של ימי קדם, היא נחשבה לסמל סטטוס משמעותי. אבל במצרים העתיקה למשל, היא גם הפתרון שמאפשר לאצילים ובני המלוכה, בני שני המינים, לגלח את שיערם ולמנוע כינים ובעיות היגיינה בשיער.
בתחילת ימי הביניים ובהמשך להתמוטטות האימפריות הגדולות של העולם העתיק, בדגש על האימפריה הרומית, הלכה הפאה ונעלמה. אבל המחלות של המאה ה-15 ואילך יחזירו אותה לאופנה ובגדול. הפאה הגברית זכתה לעדנה מחודשת באירופה של העת החדשה ובמאות האחרונות היא הפכה לסמל מעמד מתבקש.
היה זה לואי ה-13 שבשנת 1624 החל לאבד את שיערו. הוא שהכניס את הפאה הנוכרית לאופנה של אצילי צרפת. בנו, לואי ה-14 ירש את הקרחת של אביו והפך אותה לפריט אופנתי בכל אירופה של אותם ימים. מכאן ואילך הפכה הפאה לתקן אופנתי מעמדי בצרפת ובהדרגה בכל אירופה.
באירופה של המאה ה-17 היה כיסוי הראש ידוע בשמות פרוק (peruke) או פריוויג (periwig), כלומר "פאות אבקה" (powdered wigs). פאות ה"פריוויג" פודרו בפודרה, אבקה לבנה עם עמילן וריחות של תפוז או לבנדר. האבקה הזו נועדה להרחיק מזיקים שנמשכו לריחות החזקים שהדיפו שערות בעלי החיים שמהן יצרו את הפאות הללו. הפודרה היא שנתנה לפאות הללו את הצבע האופייני של לבן קרם, אוף ווייט.
מכאן עתידה הפאה להפוך לסמל מעמדי ולסוג של עדות ליכולותיו הכספיות של בעליה. גברים נהגו לצאת לציבור אז כשהם חובשים פאה ענקית על ראשם - כגודל הפאה, ידעו הסובבים אותם, כן גודל הונם ועושרם, שהודגמו באמצעותה.
לצבעה הלבן של הפאה במאה ה-18 אחראי המלך המזדקן ששערו האמיתי, או מה שנשאר ממנו הלבין והוא הזמין פאה לבנה. הצבע המלכותי הזה הפך את המראה הזקן למראה הנכון והאופנתי של אותם ימים.
גם אם בני המעמד הגבוה השתמשו בה יותר, החלה הפאה הנכרית לשמש בהדרגה את כלל האוכלוסייה. עם עידן הנאורות, או תקופת ההשכלה, רבים מההוגים ואנשי הרוח והדת, כולל רבנים אגב, חבשו את הפאה הנכרית לראשם, ללא ואף במקום כיסוי הראש המסורתי.
את העובדה שאיננו חובשים פאות נוכריות בימינו אנו חייבים למהפכה הצרפתית, שהפילה בסוף המאה ה-18 את האצולה הצרפתית, כמו גם למס הפאות שהוטל בבריטניה על חובשיהן.
אגב, פריט מתקופת לואי ה-14, שלא נעלם אז ביחד עם הפאה מהאופנה, הוא העניבה. איכשהו שרד הפריט הזה ולא נעלם ביחד עם האופנות המגוחכות דוגמת הפאה הגברית. בעוד צנחו לבור הנשייה ונעלמו במחשכי ההיסטוריה - העניבה ממשיכה לככב עד ימינו ודומה שביחד עם החליפה הגברית היא היום יוקרתית מאי-פעם.
באירופה של תחילת המאה ה-20 הלכה הפאה הגברית ונעלמה. אצלנו, בעולם של היום, גם אם יש עדיין תעשיית פאות ברחבי העולם, הפאה הגברית חדלה להיות נפוצה כבעבר. כיום היא משמשת בעיקר כיסוי ראש למתקרחים וגם בכך היא פחות שכיחה ונוכחת ברחוב - במיוחד כשטרנד המראה הקירח הופך בתחילת המאה ה-21 יותר ויותר פופולרי ולגיטימי אצל גברים מצליחים ואף בקרב הצעירים.
בעולם ממשיכים, לצד ייצור של פאות עבור קירחים, לייצר אותן גם לציבור היהודי, אך בדגש על הקהילה החרדית. כאן מכסות נשים חרדיות רבות, את ראשן ב"פאה נכרית", כינוי שניתן לפאה עשוית שיער, אך שיער של אישה נוכרית, אישה אחרת - ששערה החשוף אינו פוגע בצניעות ובכבוד של החרדית העוטה אותה.
בכך מאפשרת הפאה לקיים את חובת כיסוי שערות הראש ועדיין לא לפגוע בצניעותה של האישה, אבל זה כבר נושא אחר.
הנה תולדות הפאה הגברית בהיסטוריה:
https://youtu.be/0evWBettLBE
למה הגברים עטו עליהם את הפרוק, הפאה הגברית? - למשל באמריקה
https://youtu.be/_F0b_KcWRFE?t=19
כך מייצרים פאות עבור דראג קווינס - גברים המשחקים נשים:
https://youtu.be/8-QMeYvSKp0
פאות ממצרים העתיקה תוכלו לראות היום במוזיאון המצרי בקהיר:
http://youtu.be/fRlQEmumk5s
ומודל יופי מצרי עתיק שנוצר מהכינים שתקפו כל ראש אפשרי:
https://youtu.be/lKVh7CuPUQk
כוהנת האופנה והבשמים הצרפתייה קוקו שאנל (Coco Chanel) היא הדמות החשובה ביותר באופנה של המאה ה-20 ומי שהשפיעה על שחרור האישה ואחראית במידה רבה לשינוי המשמעותי כל כך שעברו הנשים במאה זו. בתשוקה אדירה, יצירתיות וסקרנות גדולים הפכה הילדה היתומה, שהופרדה מאחיה וגדלה בבתי יתומים, לכוהנת הגדולה של האופנה והבשמים בעת החדשה.
אבל שאנל הייתה מהפכנית בכמה מישורים. בתחום האופנה, היא לא הפסיקה לחדש ולפתח ושיחררה את האישה המודרנית מתכתיבי האופנה הנוקשים של העבר. ניתן לומר בקלות שהיא אחראית להישגים מהחשובים ביותר בתולדות האופנה המודרנית. בתחום העסקי, היא הקימה את אחד העסקים הגדולים והחשובים בעולם האופנה והייתה האישה הראשונה שהפכה את שמה למותג. בתחום החברתי, שינו ההישגים הפמיניסטיים שלה את הדימוי הנשי לחלוטין.
חייה של קוקו שאנל החלו בשנת 1883 כבת למשפחה פשוטה וחסרת השכלה. לאחר מות אימה, כשהייתה בת 6, פוזרו כל הילדים על ידי האב ושאנל גודלה בבית יתומים במנזר קתולי. כל חייה היא תחכה לאביה, שנטש אותה והוא לא יראה סימן.
בגיל 18 הייתה לזמרת מועדונים. אז זכתה לכינוי שיהיה מזוהה עימה כל כך, "קוקו", על שם כלבלב אבוד שעליו שרה. השינוי חל בגיל 20, כשהיא החלה לעבוד בחברה לייצור של בגדי כלות ותינוקות ובהשפעת חוויותיה שם, היא החלה לעצב לעצמה בגדים וכובעים.
די מהר שאנל התקבלה לחוגים הנכונים בפאריס וניהלה רומנים שסייעו לה לפתוח בגיל 27 את בית האופנה הראשון שלה. זה היה עסק לעיצוב כובעים ובגדים. בתוך זמן קצר היא זכתה להצלחה מסחררת והפכה מפורסמת ומצליחה בכל אירופה.
בשנות ה-30 של המאה העשרים כבר הייתה שאנל לטייקונית אופנה שכוכבות הקולנוע הגדולות מתהדרות במוצריה. היא מעצבת תלבושות לסרטים מפורסמים. כך גם החלה לשחרר את הנשים מכבלי האופנה של המאות הקודמות. היא גואלת אותן מהשימוש המעיק במחוכים, מהפכה שלא תאומן במונחי שחרור האשה, תחליף את כובעי הענק הנשיים בכובעים קטנים ואלגנטיים, תעצב את השמלה השחורה הקטנה - מוצר חובה במלתחה הנשית מאז, תקצר את השמלות והחצאיות אל מעל לברך (וכך תכין את הקרקע למהפכת ה"מיני").
כשהיא תעצב את חליפת שלושה החלקים הנשית שתהפוך למוצר דגל של "אופנת שאנל" ותשלב פריטי לבוש גבריים במלתחה שלה, שאנל בלי משים תוליד את מגמת ה"יוניסקס" בעולם האופנה. היא גם תעשה תספורת קצרה לעצמה, שתהפוך מיידית למודל חיקוי של כל אישה בפאריס.
יום אחד היא גם תשוב מחופשה מפנקת על יכטה כשהיא שזופה ושוב תשנה הכל - היא תוליד את אופנת השיזוף בעולם כולו.
כשפלשו הנאצים לצרפת, סגרה שאנל את מפעליה ועברה לגור במלון ריץ בפאריס. בית האופנה שלה המשיך למכור רק את בושם ה"שאנל מספר 5" המצליח שלה. גם כאן "הסתדרה" שאנל, כשניהלה רומן עם קצין נאצי בכיר והורשתה להישאר בדירת הפאר שלה, במלון ריץ, זאת על אף שהמלון הפך למפקדת הגסטאפו. תווית הבוגדת שתדבוק בה בתקופת הכיבוש הנאצי, לא תעזוב אותה לעולם.
לאחר המלחמה, כדי לחמוק מהמוניטין הרע שלה כמשתפת פעולה עם הנאצים בצרפת, שאנל נאלצת, בגיל 61, להתגורר בשווייץ. אבל המעמד המיתי שלה לא נפגע. יותר משהיא התגעגעה לעולם האופנה, הוא התגעגע אליה. כמי שיצרה אופנה שלא מתחלפת מדי שנה, היא הייתה הקונצנזוס האולטימטיבי. לא היה במעמד הגבוה מי שהתכחש לבגדים שלה, שפשוט לא התיישנו. ידועה האמירה המפורסמת שלה "האופנה חולפת - הסגנון נשאר."
הפילוסופיה שמאחורי עיצוביה הייתה חד-פעמית ועתידה להשפיע על הלבוש של כולנו - לבוש שלא מתאמץ אבל משדר אופנתיות וסגנון - שיק נונשלנטי שאין לו גיל או עונה, או אם תרצו, שיק שמתלבש על שוק ושיקפצו המעצבים המתחרים.
והיא לא ויתרה בקלות. כששבה בגיל 71 אל פאריס היא הסתערה על תעשיית האופנה שהשתנתה בינתיים וזכתה להצלחות מרשימות אף יותר. היא הרחיבה את בית האופנה, שפתחה מחדש, גם לארצות הברית. בהוליווד קוקו שאנל הופכת אז להצלחה מסחררת. כל כוכבות הקולנוע של התקופה לבשו את בגדיה. היא מוציאה מגוון גדול ומרשים של מוצרי אופנה והמוני בשמים חדשים.
כוכבת העל של התקופה, קתרין הפבורן, תגלם בברודוויי את דמותה, במחזמר "שאנל", שהפך להיט. היא שינתה את העולם ובתחילת שנות ה-70 מתה במלון ריץ', כשהיא מורישה את העסק הענק שלה לשותפה הנאמן. הוא ויורשיו שמרו על האימפריה שלה עד היום, בהצלחה גדולה הקרויה עד היום על שמה.
הנה סיפור חייה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/2G88zqPxJ00
סקירה על האישה הגדולה של האופנה:
https://youtu.be/02zYwQ5B6M0
המהפכה הגדולה של קוקו שאנל שפרצה בגיל 71 לאמריקה:
https://youtu.be/xjzH6vRn5P0
מקומות בפאריס המזוהים עם קוקו שאנל:
https://youtu.be/F3QAxtE1L20
יום בחייה:
https://youtu.be/HzrPFJZR4dE
על השמלה השחורה הקטנה של קוקו שאנל:
https://youtu.be/M1Ag0Bg2l54
ותכנית חינוכית על האופנאית פורצת הדרך (עברית):
https://youtu.be/yU5sReNhdL8?long=yes
היצורים הכחולים הקטנטנים שחובשים תמיד כובעים לבנים נקראים הדרדסים (The Smurfs). הכפר הקטן של הדרדסים הוא מקום קסום מוקף יער שבו בתים צבעוניים בצורת פטרייה.
הבסיס הסיפורי של הסדרה הן ההפרעות לחיים השקטים שלהם, בידי בני האדם ובמיוחד גרגמל המכשף הרשע שרוצה לאכול אותם ולייצר מהם זהב וחתחתול, החתול שלו שמנסה ללכוד בשבילו את הדרדסים ואם אפשר אז גם לטרוף אחד או שניים..
את הדרדסים המציא "פיו", המאייר הבלגי פייר קוליפור. הם הופיעו בשנות ה-50 על רצועת קומיקס בכתב עת בלגי. בשנות ה-80 הפכו לסדרת טלוויזיה בת מאות פרקים ולאחרונה גם לסרט קולנוע מצליח.
הנה תולדות הדרדסים:
https://youtu.be/3ZbAufhdfwU
שיר הפתיחה המלא של הסדרה משנת 1984 (עברית):
https://youtu.be/r3N5oEJuwPM
קדימון מהסרט המודרני של הדרדסים:
http://youtu.be/nRMs8HSbyT4?t=7s
ועוד קדימון לסרט (מתורגם):
http://youtu.be/dwWBmvEFpiM
צפייה בדיוני בית הדין בהאג היא חוויה חדשה עבור מרביתנו בארץ. מי שניסה לצפות בנאומים או בהחלטות השופטים, או לפחות ראה דיווח בחדשות את המשפט, התקשו ודאי להתעלם מהשופטים ועורכי הדין החובשים פיאות.
הפאה החוקית, או הפאה המשפטית (Legal wig) כמו שלעתים מכנים אותה, היא מנהג רווח בחלק ממדינות אירופה. באנגליה, למשל, כל פרקליט או שופט יגיעו לאולם בית המשפט כשהם חובשים את הפאה הלבנה הזו.
חבישת הפאה של השופטים החלה במאה ה-17, במקביל לאופנה דומה, בצרפת למשל. מספרים שהיה זה לואי ה-13, שהכניס את הפאה הנוכרית לאופנה הצרפתית הגברית, לאחר שהחל לאבד את שיערו. גם בנו, לואי ה-14, הקריח כמו אביו די מוקדם. עם הפופולריות שלו הפכה הפאה לאופנתית בצרפת וממנה בכל אירופה.
מספרים שבמאה ה-18 פורצת אופנת הפאה הלבנה.זה קורה כי המלך הזדקן ושאריות השיער שלו הלבינו, מה שהפך את מראה השיער הלבן לאופנתית החדש.
מכל מקום, מסורת חבישת הפאה אצל השופטים ועורכי הדין מקורה באותו קוד לבוש מוקדם, שהיה נפוץ מאוד כבר באנגליה של המאה ה-17. כאן הפכו הפאות לטרנד גברי, בתקופת שלטונו של המלך צ'ארלס השני. בני המעמדות הגבוהים של אותה תקופה היו מאוד בקטע ודאגו להחזיק מספר פאות, יקרות להחריד ובאופן מסוים מהוות גם סמל סטטוס.
כדי להשוויץ במעמדם ובכוחם, המשפטנים נהגו לחבוש את הפאות לא רק באולם בית המשפט, אלא גם מחוץ לאולם, כסמל מעמדי והפגנת כוח. מאז ועד היום לחבוש פאה חוקית היא מסורת מקובלת באנגליה. ברחוב זה כמובן הפסיק בעת המודרנית, אבל לא בבית המשפט.
אבל למה רק חלק מהשופטים בבית הדין הבינלאומי חובשים פאה? - כי המשפטנים מגיעים להאג ממדינות שונות שמשתתפות בדיונים. מרביתם נוהגים לשמור על המסורת של הלבוש וההופעה המשפטית הנהוגה בארצם. משום כך, אלו שבאים ממדינות שבהן הפאה הלבנה היא חובה, חובשים את הפאה גם כשהם במקום מושבו של בית הדין הבינלאומי בהולנד. האחרים לא.
באנגליה ובעוד ממדינות הפאה החוקית יש מומחים לייצור הפאות הלא זולות הללו. למשל, הפירמה של החייט הוותיק בלונדון, Ede & Ravenscroft, שמייצרת את כיסויי הראש הללו כבר מעל 300 שנה. הם מייצרים אותם לגמרי בעבודת יד, משערות סוסים.
אז איך מרגישים השופטים כשהם חובשים פאה שכזו באולם המשפט? - רבים ממי שהתרגלו להופיע כך בבית משפט מעידים שההרגשה טובה. פרקליט אחד העיד פעם בראיון שכשהוא חובש את הפאה, הוא חש ממש כאביר הנכנס, כשהוא מצויד לקרב באולם המשפט.
מדוע שופטים חובשים פאה בבריטניה?
https://youtu.be/-sCcdBPCFc4
החייט בלונדון שמייצר פאות בעבודת יד, משיער סוס:
https://youtu.be/dvoHXzObShc
הפאות הללו המשיכו גם אצל מנהיגי ארצות הברית:
https://youtu.be/n57NZCjOAKI
ומדהים לראות כמה היו מוכנים לסבול מחום בקיץ לא ממוזג למען המסורת:
https://youtu.be/_F0b_KcWRFE
על תחזוקת פאות השופטים באוסטרליה:
https://youtu.be/7jyu2gpIgyA
הפאה היא רק חלק מהלבוש המסורתי בבית המשפט:
https://youtu.be/GjhMIRWoanY
שינויים והקלות במסורת הפאות של השופטים:
https://youtu.be/X2IlaDzzk_E
