שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי הכובעים היו באופנה?
הכובע (Hat), לצורותיו השונות, תופס חלק בלתי נפרד בהיסטוריה האנושית. גם נשים וגם גברים נהגו במהלך הדורות לחבוש כובעים והיו גם מנהגים חברתיים שהכובע תפס בהם מקום מרכזי.
גם היום הוא פריט אופנתי נהדר, אבל פעם הכובע היה ממש חובה. מימי קדם ועד ימינו, כובעים שימשו למגוון מטרות - החל מהגנה מפני פגעי מזג האוויר, דרך סמלי סטטוס חברתי ודתי ועד לביטויי אופנה וזהות לסוגיה.
כבר בתקופות העתיקות, הכובע תפס מקום מרכזי. במצרים העתיקה, הפרעונים חבשו את ה"פשנט" (Pschent) - כתר כפול המסמל את איחוד מצרים העליונה והתחתונה. כתר זה, עם צורתו הייחודית, היה סמל עוצמתי למלכות ולאיחוד הממלכה.
במקביל, ביוון העתיקה, היה ה"פטאסוס" (Petasos), אותו כובע שטוח עם שוליים רחבים, פופולרי בקרב נוסעים ורועים להגנה מפני השמש.
ימי הביניים הביאו עמם מגוון חדש של כובעים. ה"שאפרון" (Chaperon) למשל, התפתח מכיסוי ראש פשוט לכובע מורכב עם זנב ארוך שנכרך סביב הראש. כובע זה היה פופולרי בקרב גברים מכל המעמדות. בקרב האצולה, ה"הנין" (Hennin) - כובע גבוה וחרוטי לנשים - סימל מעמד גבוה ולעתים הגיע לגובה של כמטר, כשהוא מעוטר ברעלות ותכשיטים.
תקופת הרנסנס הציגה את ה"ברט" (Beret) או ה"בארט", כמו שקוראים לו הצרפתים - כובע דמוי כומתה שטוחה ועגולה, שהפך לסמל של אינטלקטואלים ואמנים. מיכלאנג'לו, למשל, צויר לעתים קרובות כשהוא חובש ברט. במקביל, ה"טודור בונט" (Tudor Bonnet) היה כובע פופולרי בחצר המלוכה האנגלי, כובע קטיפה שטוח עם שוליים מקופלים.
המאות ה-18 וה-19 ראו את עלייתו של ה"טריקורן" (Tricorne) - כובע בעל שלוש קצוות שהיה פופולרי בקרב אצילים ולאחר מכן בקרב קצינים צבאיים. ה"בונט" (Bonnet) הנשי - כובע רך עם סרטים שנקשרו מתחת לסנטר - הפך לחלק בלתי נפרד מלבוש הנשים בתקופה הוויקטוריאנית.
בסוף המאה ה-18 מופיע כובע הצילינדר (Top Hat) הגבוה והופך במאה ה-19 לסמל של הג'נטלמן האירופאי והאמריקאי. למעשה, במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, הכובע כבר היה פריט חובה במלתחה של כל גבר.
המאה ה-20 הביאה מהפכה בעולם הכובעים. ה"קלוש" (Cloche) - כובע בצורת פעמון שכיסה את הראש עד לגבות - יהיה לחלק בלתי נפרד מהלוק של נשות שנות ה-20. ה"פדורה" (Fedora), עם קפל אורכי בחלקו העליון ושוליים רחבים, הופך לסמל של הגבר האלגנטי ולאחר מכן לאייקון של סרטי הגנגסטרים, בעוד שכובע הבייסבול (Baseball Cap) התפשט מעולם הספורט האמריקאי לתרבות הפופולרית הכללית. במקומות ושפות שונים יקראו לו "קסקט".
בארץ ובמדינת ישראל בלטו כובעי הגרב של הפלמ"חניקים ויחליף אותם עם קום המדינה ה"כובע טמבל". כובע הטמבל שכיכב בציורים ורישומים רבים שנוצרו בעשורים הראשונים למדינה, הפך די מהר לכובע הטיולים הנפוץ בארץ. הקריקטורה עם דמותו של "שרוליק" הפכה את הכובע הטמבל לסמל של הישראלי - הן בעיני עצמו והן בעיני זרים. כי כל מי שרצה לצייר, לצלם או לשרבט בארץ קריקטורה של ה"ישראלי", צייר בסוף מישהו שחובש כובע טמבל.
כיום, הכובע ממשיך לשמש הן כפריט אופנה והן למטרות פרקטיות. ה"סנאפבק" (Snapback) - כובע בייסבול עם כפתור מתכוונן מאחור - הפך לחלק מרכזי בתרבות ההיפ-הופ. כובעי "ביני" (Beanie) סרוגים משמשים הן לחימום והן כאביזר אופנתי. ה"פדורה" (Fedora) חזר לאופנה בגרסאות מודרניות, וכובעי שמש רחבי שוליים (Sun Hat) ממשיכים להגן מפני קרני השמש תוך הוספת נופך אלגנטי לנשים.
ההיסטוריה העשירה של הכובע משקפת לא רק את התפתחות האופנה, אלא גם צרכים, שימושים ושינויים חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים.
לצד היותו אביזר יומיומי, שימושי ואופנתי, דומה שהכובע סימל תמיד וממשיך לסמל, גם היום, מעמד חברתי, כוח והשתייכות - חלק בלתי נפרד מהביטוי האישי והתרבותי של האנושות כולה.
הנה סקירה על השינוי שחל בכובע במהלך השנים:
https://youtu.be/y9nFEdw27js
הכובעים של הגבר ב-400 השנה:
https://youtu.be/Y9FzD7Bfy6g
מקום מיוחד תפסו בהיסטוריה המגבעות של הקאובויז - הבוקרים האמריקנים:
https://youtu.be/sjRLNUZSV6M
והכובעים של שני המינים במאה האחרונה:
https://youtu.be/sqdTxWbtra4
איך הכובען יצר פעם כובעים?
כובען (Hatter) הוא בעל מקצוע היוצר כובעים וכיסויי ראש אחרים. כמו חייט וסנדלר, פעם המקצוע הזה היה יוקרתי והכובען יצר בשביל בעלי הממון כובעי יוקרה איכותיים וייחודיים משלהם.
זהו אחד המקצועות העתיקים שכמעט ולא שרד. לא שאין כובענים גם היום, פה ושם יש אפילו כוכבים, כמו הכובען המפורסם סטיבן ג'ונס, אבל הם מעטים מאד ועוסקים בעיקר בתפירה של כובעים מיוחדים לתעשיית האופנה העילית, לבתי עיצוב יוקרתיים ולזמרים ואנשי במה מפורסמים מאד.
עוד מהמאה ה-16 מתועדים בעלי מקצוע המייצרים קישוטי ראש וכובעים. הכובענים נהגו למכור את הכובעים שיצרו לנשים, גברים וילדים. אבל אם בעבר מכרו כובענים בחנויותיהם כובעים שייצרו ועיצבו בהזמנה גם לג'נטלמנים, כיום מוכר הכובען המעצב בעיקר כובעי נשים מיוחדים. מרבית הכובעים לגברים הם מוצרי מדף שאינם בעלי עיצוב חדש, מתוצרת מפעלים גדולים, ובעלי פסי ייצור המוניים.
כובענים ייצרו לאורך ההיסטוריה, מגוון של כובעים ששימשו לצרכים שונים. היו כובעים שנועדו להצביע על מעמד חברתי גבוה, דוגמת כובע הצילינדר, שהיה חלק מחליפת שלושת החלקים של הג'נטלמן האירופי.
היו כמובן כובעי תפקיד צבאיים, כמו כובע הקצין או כומתת החייל. כובע הצבא הצרפתי וכובעי הצבא הטורקי - כולם דוגמאות לכובעים שהם חלק מהמדים. היו כובעים לבעלי מקצוע, כמו כובע הקאובוי של הבוקרים והמגבעת של הבלש הפרטי, שהונצחה שוב ושוב בסרטי ה"פילם נואר" של שנות ה-50.
כמובן שהיו גם כובעים לנשים. לבעלות תפקיד, כמו האחיות והפקידה, היו כובעים שהצביעו על תפקידן. היו להן גם כובעי קוקטייל כחלק מלבוש הערב הנשי. המעצבת האגדית קוקו שאנל תרמה את חלקה להקטנת הכובעים האלה, במקום הכובעים הגדולים והמוגזמים של תחילת המאה ה-20.
כובען מודרני בעבודה:
https://youtu.be/pMfUVOZeIWw?t=30s
כובען שנזכר כמה הכובע היה חשוב פעם:
https://youtu.be/DGIG0X8MCfA
כובענית בישראל (עברית):
https://youtu.be/mAvOQAIh6go
כך מייצרים מגבעות:
https://youtu.be/h5dP2qRXdFY
סיפור הכובען המשוגע לילדים:
https://youtu.be/-SdGBMiUWsw
למה פכיצפלוזאורוס היה בעל קסדה על הראש?
לסטגוצרס ממשפחת הפכיצפלוזאורוס (Pachycephalosaur) הייתה על הגולגולת מעין קסדה עבה עשוייה עצם, שתפקידה היה להגן על חלקו העליון של ראשו.
קסדת האבן הנוקשה של הסטגוצרס שימשה בין השאר למאבקי שליטה בין הזכרים, על הנהגת העדר ובמהלך החיזור.
הסטגוצרס היה דינוזאור אוכל צמחים באורך של כ-9 מטרים. הוא השתייך למשפחת הפכיצפלוזאורים, אותם דינוזאורים שהיו בעלי ראש עבה. חברים אחרים במשפחה זו היו ההומלוצפלוס, עם הבליטות בצידי הראש, הפרנוצפלוס שהיה בעל בליטות דמויות מסמרים במעגל הגולגולת והפכילוזאורוס - הארוך והגדול ביותר במשפחה.
פירוש שמו של סטגוצרס הוא "לטאת גג" ופירוש שמם של בני משפחת הפכיצפלוזאורוס הוא "לטאה בעלת ראש חזק".
הנה הדינוזאור סטגוצרס ומשפחתו הפכיצפלוזאורים:
http://youtu.be/eK6u-C_M8tY
ומישהי שהחליטה להשוות את מי מהדינוזאורים היינו רוצים להזמין למסיבה:
http://youtu.be/HLZKxEMsxno
מיהם הכובעים השחורים?
האקרים, פורצי מחשבים, מחולקים לעתים ל"כובעים לבנים" ו"כובעים שחורים". ההבדל ביניהם הוא גדול - בניגוד להאקר "כובע לבן", שמונע לרוב מרצון לשפר את מצב האבטחה של מי שהוא פורץ אליו, "הכובע השחור" מפיל או חודר למערכות ואתרים, כדי לשרת את מטרותיו האישיות ולתועלתו.
האקרי "כובעים שחורים" מרבים לבצע עבירות פליליות, כמו גניבת מידע וגרימת נזק לאתרים, רשתות מחשב, מערכות מידע וכלכלה ושירותים מקוונים. לא פעם הם שותלים באתרים אליהם פרצו גם תוכנות ריגול, שמשדרות מידע מהאתר או מהרשת החוצה, וירוסים ושלל נוזקות, שהנזקים שהם גורמים ממשיכים זמן רב לאחר המעשה.
הנה המלחמה בין השחורים ללבנים בקרב ההאקרים:
http://youtu.be/34Ax2S3_tBA
על ההבדלים בין "הכובעים":
http://youtu.be/shQR85Xyau0
וקדימון של סרט שנקרא כך ועוסק בהאקרים שפוגעים בחברה:
http://youtu.be/jZ1ZDlLImF8
מה סודו של הסומבררו?
כובע הסומבררו (Sombrero) של המקסיקנים הוא כובע חכם ורחב שוליים, שנועד למנוע מהשמש לחרוך את פני המקסיקנים. כמי שחיים במדינה חמה מאד, עם שמש הקופחת על פניהם בחוזקה, השכילו אנשי מקסיקו לאמץ מגבעת רחבה ורחבת שוליים, שמצילה על פניהם צל ומצילה אותם מהחום הלוהט של קרני השמש.
כיום מגבעת הסומבררו נדירה יותר והיא משהו שנקשר יותר למסורת המקסיקנית. מייצרים עדיין כטבעי סומבררו במקסיקו, אבל למרבה האירוניה מי שקונה אותם היום הם התיירים שבאים לבקר וחוזרים הביתה עם הסומבררו.
הנה סומבררו וייצורו לשיווק:
https://youtu.be/n882sErE-x0
חנות עם סומבררוס למכירה:
https://youtu.be/LMasm0tcA4w
רוצים לאכול עוגת סומבררו?
https://youtu.be/YS_D3m75bZo
וגיטרה עם סומבררו:
https://youtu.be/cAjfYCGYuas
ממתי גברים עוטים פאה נוכרית?
פאה נכרית (Wig) מוכרת לאורך ההיסטוריה כפריט אופנתי, דמוי שיער, שעשוי משיער אנושי וטבעי או משיער סינתטי, מלאכותי.
בעוד נשים מסורתיות ודתיות מחליפות באמצעותה את המטפחת או את כיסוי הראש, גברים מניחים אותה כבר מאות שנים, על הראש המקריח או המגולח. אפשר לראות בה סוג של כובע, אבל ההיסטוריה מראה שהסיפור של הפאה הנוכרית אצל גברים הוא משמעותי הרבה יותר.
הפאה הגברית (Men Wig) ידעה במהלך ההיסטוריה עליות וירידות. בתרבויות המזרח תיכון העתיקות של ימי קדם, היא נחשבה לסמל סטטוס משמעותי. אבל במצרים העתיקה למשל, היא גם הפתרון שמאפשר לאצילים ובני המלוכה, בני שני המינים, לגלח את שיערם ולמנוע כינים ובעיות היגיינה בשיער.
בתחילת ימי הביניים ובהמשך להתמוטטות האימפריות הגדולות של העולם העתיק, בדגש על האימפריה הרומית, הלכה הפאה ונעלמה. אבל המחלות של המאה ה-15 ואילך יחזירו אותה לאופנה ובגדול. הפאה הגברית זכתה לעדנה מחודשת באירופה של העת החדשה ובמאות האחרונות היא הפכה לסמל מעמד מתבקש.
היה זה לואי ה-13 שבשנת 1624 החל לאבד את שיערו. הוא שהכניס את הפאה הנוכרית לאופנה של אצילי צרפת. בנו, לואי ה-14 ירש את הקרחת של אביו והפך אותה לפריט אופנתי בכל אירופה של אותם ימים. מכאן ואילך הפכה הפאה לתקן אופנתי מעמדי בצרפת ובהדרגה בכל אירופה.
באירופה של המאה ה-17 היה כיסוי הראש ידוע בשמות פרוק (peruke) או פריוויג (periwig), כלומר "פאות אבקה" (powdered wigs). פאות ה"פריוויג" פודרו בפודרה, אבקה לבנה עם עמילן וריחות של תפוז או לבנדר. האבקה הזו נועדה להרחיק מזיקים שנמשכו לריחות החזקים שהדיפו שערות בעלי החיים שמהן יצרו את הפאות הללו. הפודרה היא שנתנה לפאות הללו את הצבע האופייני של לבן קרם, אוף ווייט.
מכאן עתידה הפאה להפוך לסמל מעמדי ולסוג של עדות ליכולותיו הכספיות של בעליה. גברים נהגו לצאת לציבור אז כשהם חובשים פאה ענקית על ראשם - כגודל הפאה, ידעו הסובבים אותם, כן גודל הונם ועושרם, שהודגמו באמצעותה.
לצבעה הלבן של הפאה במאה ה-18 אחראי המלך המזדקן ששערו האמיתי, או מה שנשאר ממנו הלבין והוא הזמין פאה לבנה. הצבע המלכותי הזה הפך את המראה הזקן למראה הנכון והאופנתי של אותם ימים.
גם אם בני המעמד הגבוה השתמשו בה יותר, החלה הפאה הנכרית לשמש בהדרגה את כלל האוכלוסייה. עם עידן הנאורות, או תקופת ההשכלה, רבים מההוגים ואנשי הרוח והדת, כולל רבנים אגב, חבשו את הפאה הנכרית לראשם, ללא ואף במקום כיסוי הראש המסורתי.
את העובדה שאיננו חובשים פאות נוכריות בימינו אנו חייבים למהפכה הצרפתית, שהפילה בסוף המאה ה-18 את האצולה הצרפתית, כמו גם למס הפאות שהוטל בבריטניה על חובשיהן.
אגב, פריט מתקופת לואי ה-14, שלא נעלם אז ביחד עם הפאה מהאופנה, הוא העניבה. איכשהו שרד הפריט הזה ולא נעלם ביחד עם האופנות המגוחכות דוגמת הפאה הגברית. בעוד צנחו לבור הנשייה ונעלמו במחשכי ההיסטוריה - העניבה ממשיכה לככב עד ימינו ודומה שביחד עם החליפה הגברית היא היום יוקרתית מאי-פעם.
באירופה של תחילת המאה ה-20 הלכה הפאה הגברית ונעלמה. אצלנו, בעולם של היום, גם אם יש עדיין תעשיית פאות ברחבי העולם, הפאה הגברית חדלה להיות נפוצה כבעבר. כיום היא משמשת בעיקר כיסוי ראש למתקרחים וגם בכך היא פחות שכיחה ונוכחת ברחוב - במיוחד כשטרנד המראה הקירח הופך בתחילת המאה ה-21 יותר ויותר פופולרי ולגיטימי אצל גברים מצליחים ואף בקרב הצעירים.
בעולם ממשיכים, לצד ייצור של פאות עבור קירחים, לייצר אותן גם לציבור היהודי, אך בדגש על הקהילה החרדית. כאן מכסות נשים חרדיות רבות, את ראשן ב"פאה נכרית", כינוי שניתן לפאה עשוית שיער, אך שיער של אישה נוכרית, אישה אחרת - ששערה החשוף אינו פוגע בצניעות ובכבוד של החרדית העוטה אותה.
בכך מאפשרת הפאה לקיים את חובת כיסוי שערות הראש ועדיין לא לפגוע בצניעותה של האישה, אבל זה כבר נושא אחר.
הנה תולדות הפאה הגברית בהיסטוריה:
https://youtu.be/0evWBettLBE
למה הגברים עטו עליהם את הפרוק, הפאה הגברית? - למשל באמריקה
https://youtu.be/_F0b_KcWRFE?t=19
כך מייצרים פאות עבור דראג קווינס - גברים המשחקים נשים:
https://youtu.be/8-QMeYvSKp0
פאות ממצרים העתיקה תוכלו לראות היום במוזיאון המצרי בקהיר:
http://youtu.be/fRlQEmumk5s
ומודל יופי מצרי עתיק שנוצר מהכינים שתקפו כל ראש אפשרי:
https://youtu.be/lKVh7CuPUQk
כיצד הורם השטריימל מסימן משפיל לאות של כבוד?
שְׁטרַיימְל (Shtreimel) הוא משהו בין מגבעת לכיפה שמוקפת בזנבות בעלי חיים, שחסידים נוהגים לחבוש מיום החתונה, בשבתות, מועדים ובשמחות מיוחדות. יש אפילו חצרות שבהן הנערים חובשים שטריימל מיום הגעתם למצוות.
השטריימל נולד במזרח אירופה ככיסוי ראש מפרווה לימי הכפור. הוא נולד בצורתו אצל יהודי מזרח אירופה, לפני כ-200 או 300 שנה. ככל הנראה נוהגים היהודים החרדים לחבוש אותו מסיבות היסטוריות. ש"י עגנון כתב על כך בסיפור "גזרת השטריימל". הגויים לפיו ניסו לבזות את היהודים בכל דרך. מלך פולין אסר על היהודים ללבוש כובעי פרווה, אלא אם יהיו עשויים מזנב החיה, החלק הזול ביותר בה.
היהודים מצידם עשו "דווקא" והפכו את ההשפלה על פיה. איך? - בכך שהם הפכו את השטריימל למגבעת של כבוד. גרסה אחרת מספרת שהצאר הרוסי הוא שאסר על לבישת כיפה ולכן התחכמו היהודים ועטפו אותה בפרווה.
ואכן, כל שטריימל מיוצר מזנב צובל רך, בעבודת ייצור שהוזמנה מראש ומייצרים אותה במיוחד בשביל החתן הגאה. אבל לומר צובל, שהוא אגב סוג של דביבון, זה פשוט לא כל כך מדויק. כל שטריימל כזה מיוצר מלמעלה מ-20 זנבות של צובלים! - יש חסידים שמסתפקים בשטריימלים שעשויים מחומרים סינתטיים, אבל בחצרות אחרות מסרבים להסתפק בכך וטוענים שהשטריימלים הסינתטיים פשוט אינם עמידים מספיק, כמו השטריימלים האיכותיים שמיוצרים מזנבות הצובל, שידוע גם בתור דלק הסלעים, השועל האפור המצוי, החורפן (מינק) או הדלק האירופאי...
מדובר בסמל סטטוס, אביזר יוקרה של ממש בעולם החרדי. החרדים מקבלים את השטריימל כמתנת נישואין ממשפחת האישה. הוא עולה הון ויכול להגיע ל-5,000 דולר, בארץ ובאמריקה. הגבר שומר עליו כבבת עינו. בימי גשם, אפשר לראות כיצד שקית פוליאתילן שומרת על השטריימל. יש אפילו כאלו שמחזיקים "רעגן שטריימל", שטריימל זול יותר המיועד לגשם, כדי לשמור על השטריימל מנזקים.
החסידים, בני חסידות בעלז הנשואים, חובשים שטריימל בשבתות ובחגים. כך גם חסידי ויז'ניץ. את השטריימל חובשים כבר מגיל בר מצווה, בכל שבת, גם החסידים הירושלמים, אלו המכונים רבאהרא'לאך. חסידי גור ושאר חסידויות פולין, חובשים את הספּודיק, שהוא סוג של שטריימל רם וגבוה.
ישנם ויכוחים לגבי מקור השם, אם כי הגרסה שנראית לנו הכי נחמדה היא שמקור המילה "שטריימל" הוא מהמילה "שטרמנקל", בגרמנית "שיער עבה".
הנה השטריימל (עברית):
https://youtu.be/WWCuNnArOhA
רוקדים עם שטריימלים בחתונה חסידית:
https://youtu.be/YVM-Wy2kpTc
הכובע (Hat), לצורותיו השונות, תופס חלק בלתי נפרד בהיסטוריה האנושית. גם נשים וגם גברים נהגו במהלך הדורות לחבוש כובעים והיו גם מנהגים חברתיים שהכובע תפס בהם מקום מרכזי.
גם היום הוא פריט אופנתי נהדר, אבל פעם הכובע היה ממש חובה. מימי קדם ועד ימינו, כובעים שימשו למגוון מטרות - החל מהגנה מפני פגעי מזג האוויר, דרך סמלי סטטוס חברתי ודתי ועד לביטויי אופנה וזהות לסוגיה.
כבר בתקופות העתיקות, הכובע תפס מקום מרכזי. במצרים העתיקה, הפרעונים חבשו את ה"פשנט" (Pschent) - כתר כפול המסמל את איחוד מצרים העליונה והתחתונה. כתר זה, עם צורתו הייחודית, היה סמל עוצמתי למלכות ולאיחוד הממלכה.
במקביל, ביוון העתיקה, היה ה"פטאסוס" (Petasos), אותו כובע שטוח עם שוליים רחבים, פופולרי בקרב נוסעים ורועים להגנה מפני השמש.
ימי הביניים הביאו עמם מגוון חדש של כובעים. ה"שאפרון" (Chaperon) למשל, התפתח מכיסוי ראש פשוט לכובע מורכב עם זנב ארוך שנכרך סביב הראש. כובע זה היה פופולרי בקרב גברים מכל המעמדות. בקרב האצולה, ה"הנין" (Hennin) - כובע גבוה וחרוטי לנשים - סימל מעמד גבוה ולעתים הגיע לגובה של כמטר, כשהוא מעוטר ברעלות ותכשיטים.
תקופת הרנסנס הציגה את ה"ברט" (Beret) או ה"בארט", כמו שקוראים לו הצרפתים - כובע דמוי כומתה שטוחה ועגולה, שהפך לסמל של אינטלקטואלים ואמנים. מיכלאנג'לו, למשל, צויר לעתים קרובות כשהוא חובש ברט. במקביל, ה"טודור בונט" (Tudor Bonnet) היה כובע פופולרי בחצר המלוכה האנגלי, כובע קטיפה שטוח עם שוליים מקופלים.
המאות ה-18 וה-19 ראו את עלייתו של ה"טריקורן" (Tricorne) - כובע בעל שלוש קצוות שהיה פופולרי בקרב אצילים ולאחר מכן בקרב קצינים צבאיים. ה"בונט" (Bonnet) הנשי - כובע רך עם סרטים שנקשרו מתחת לסנטר - הפך לחלק בלתי נפרד מלבוש הנשים בתקופה הוויקטוריאנית.
בסוף המאה ה-18 מופיע כובע הצילינדר (Top Hat) הגבוה והופך במאה ה-19 לסמל של הג'נטלמן האירופאי והאמריקאי. למעשה, במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, הכובע כבר היה פריט חובה במלתחה של כל גבר.
המאה ה-20 הביאה מהפכה בעולם הכובעים. ה"קלוש" (Cloche) - כובע בצורת פעמון שכיסה את הראש עד לגבות - יהיה לחלק בלתי נפרד מהלוק של נשות שנות ה-20. ה"פדורה" (Fedora), עם קפל אורכי בחלקו העליון ושוליים רחבים, הופך לסמל של הגבר האלגנטי ולאחר מכן לאייקון של סרטי הגנגסטרים, בעוד שכובע הבייסבול (Baseball Cap) התפשט מעולם הספורט האמריקאי לתרבות הפופולרית הכללית. במקומות ושפות שונים יקראו לו "קסקט".
בארץ ובמדינת ישראל בלטו כובעי הגרב של הפלמ"חניקים ויחליף אותם עם קום המדינה ה"כובע טמבל". כובע הטמבל שכיכב בציורים ורישומים רבים שנוצרו בעשורים הראשונים למדינה, הפך די מהר לכובע הטיולים הנפוץ בארץ. הקריקטורה עם דמותו של "שרוליק" הפכה את הכובע הטמבל לסמל של הישראלי - הן בעיני עצמו והן בעיני זרים. כי כל מי שרצה לצייר, לצלם או לשרבט בארץ קריקטורה של ה"ישראלי", צייר בסוף מישהו שחובש כובע טמבל.
כיום, הכובע ממשיך לשמש הן כפריט אופנה והן למטרות פרקטיות. ה"סנאפבק" (Snapback) - כובע בייסבול עם כפתור מתכוונן מאחור - הפך לחלק מרכזי בתרבות ההיפ-הופ. כובעי "ביני" (Beanie) סרוגים משמשים הן לחימום והן כאביזר אופנתי. ה"פדורה" (Fedora) חזר לאופנה בגרסאות מודרניות, וכובעי שמש רחבי שוליים (Sun Hat) ממשיכים להגן מפני קרני השמש תוך הוספת נופך אלגנטי לנשים.
ההיסטוריה העשירה של הכובע משקפת לא רק את התפתחות האופנה, אלא גם צרכים, שימושים ושינויים חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים.
לצד היותו אביזר יומיומי, שימושי ואופנתי, דומה שהכובע סימל תמיד וממשיך לסמל, גם היום, מעמד חברתי, כוח והשתייכות - חלק בלתי נפרד מהביטוי האישי והתרבותי של האנושות כולה.
הנה סקירה על השינוי שחל בכובע במהלך השנים:
https://youtu.be/y9nFEdw27js
הכובעים של הגבר ב-400 השנה:
https://youtu.be/Y9FzD7Bfy6g
מקום מיוחד תפסו בהיסטוריה המגבעות של הקאובויז - הבוקרים האמריקנים:
https://youtu.be/sjRLNUZSV6M
והכובעים של שני המינים במאה האחרונה:
https://youtu.be/sqdTxWbtra4
כובען (Hatter) הוא בעל מקצוע היוצר כובעים וכיסויי ראש אחרים. כמו חייט וסנדלר, פעם המקצוע הזה היה יוקרתי והכובען יצר בשביל בעלי הממון כובעי יוקרה איכותיים וייחודיים משלהם.
זהו אחד המקצועות העתיקים שכמעט ולא שרד. לא שאין כובענים גם היום, פה ושם יש אפילו כוכבים, כמו הכובען המפורסם סטיבן ג'ונס, אבל הם מעטים מאד ועוסקים בעיקר בתפירה של כובעים מיוחדים לתעשיית האופנה העילית, לבתי עיצוב יוקרתיים ולזמרים ואנשי במה מפורסמים מאד.
עוד מהמאה ה-16 מתועדים בעלי מקצוע המייצרים קישוטי ראש וכובעים. הכובענים נהגו למכור את הכובעים שיצרו לנשים, גברים וילדים. אבל אם בעבר מכרו כובענים בחנויותיהם כובעים שייצרו ועיצבו בהזמנה גם לג'נטלמנים, כיום מוכר הכובען המעצב בעיקר כובעי נשים מיוחדים. מרבית הכובעים לגברים הם מוצרי מדף שאינם בעלי עיצוב חדש, מתוצרת מפעלים גדולים, ובעלי פסי ייצור המוניים.
כובענים ייצרו לאורך ההיסטוריה, מגוון של כובעים ששימשו לצרכים שונים. היו כובעים שנועדו להצביע על מעמד חברתי גבוה, דוגמת כובע הצילינדר, שהיה חלק מחליפת שלושת החלקים של הג'נטלמן האירופי.
היו כמובן כובעי תפקיד צבאיים, כמו כובע הקצין או כומתת החייל. כובע הצבא הצרפתי וכובעי הצבא הטורקי - כולם דוגמאות לכובעים שהם חלק מהמדים. היו כובעים לבעלי מקצוע, כמו כובע הקאובוי של הבוקרים והמגבעת של הבלש הפרטי, שהונצחה שוב ושוב בסרטי ה"פילם נואר" של שנות ה-50.
כמובן שהיו גם כובעים לנשים. לבעלות תפקיד, כמו האחיות והפקידה, היו כובעים שהצביעו על תפקידן. היו להן גם כובעי קוקטייל כחלק מלבוש הערב הנשי. המעצבת האגדית קוקו שאנל תרמה את חלקה להקטנת הכובעים האלה, במקום הכובעים הגדולים והמוגזמים של תחילת המאה ה-20.
כובען מודרני בעבודה:
https://youtu.be/pMfUVOZeIWw?t=30s
כובען שנזכר כמה הכובע היה חשוב פעם:
https://youtu.be/DGIG0X8MCfA
כובענית בישראל (עברית):
https://youtu.be/mAvOQAIh6go
כך מייצרים מגבעות:
https://youtu.be/h5dP2qRXdFY
סיפור הכובען המשוגע לילדים:
https://youtu.be/-SdGBMiUWsw
לסטגוצרס ממשפחת הפכיצפלוזאורוס (Pachycephalosaur) הייתה על הגולגולת מעין קסדה עבה עשוייה עצם, שתפקידה היה להגן על חלקו העליון של ראשו.
קסדת האבן הנוקשה של הסטגוצרס שימשה בין השאר למאבקי שליטה בין הזכרים, על הנהגת העדר ובמהלך החיזור.
הסטגוצרס היה דינוזאור אוכל צמחים באורך של כ-9 מטרים. הוא השתייך למשפחת הפכיצפלוזאורים, אותם דינוזאורים שהיו בעלי ראש עבה. חברים אחרים במשפחה זו היו ההומלוצפלוס, עם הבליטות בצידי הראש, הפרנוצפלוס שהיה בעל בליטות דמויות מסמרים במעגל הגולגולת והפכילוזאורוס - הארוך והגדול ביותר במשפחה.
פירוש שמו של סטגוצרס הוא "לטאת גג" ופירוש שמם של בני משפחת הפכיצפלוזאורוס הוא "לטאה בעלת ראש חזק".
הנה הדינוזאור סטגוצרס ומשפחתו הפכיצפלוזאורים:
http://youtu.be/eK6u-C_M8tY
ומישהי שהחליטה להשוות את מי מהדינוזאורים היינו רוצים להזמין למסיבה:
http://youtu.be/HLZKxEMsxno
האקרים, פורצי מחשבים, מחולקים לעתים ל"כובעים לבנים" ו"כובעים שחורים". ההבדל ביניהם הוא גדול - בניגוד להאקר "כובע לבן", שמונע לרוב מרצון לשפר את מצב האבטחה של מי שהוא פורץ אליו, "הכובע השחור" מפיל או חודר למערכות ואתרים, כדי לשרת את מטרותיו האישיות ולתועלתו.
האקרי "כובעים שחורים" מרבים לבצע עבירות פליליות, כמו גניבת מידע וגרימת נזק לאתרים, רשתות מחשב, מערכות מידע וכלכלה ושירותים מקוונים. לא פעם הם שותלים באתרים אליהם פרצו גם תוכנות ריגול, שמשדרות מידע מהאתר או מהרשת החוצה, וירוסים ושלל נוזקות, שהנזקים שהם גורמים ממשיכים זמן רב לאחר המעשה.
הנה המלחמה בין השחורים ללבנים בקרב ההאקרים:
http://youtu.be/34Ax2S3_tBA
על ההבדלים בין "הכובעים":
http://youtu.be/shQR85Xyau0
וקדימון של סרט שנקרא כך ועוסק בהאקרים שפוגעים בחברה:
http://youtu.be/jZ1ZDlLImF8
כובע
כובע הסומבררו (Sombrero) של המקסיקנים הוא כובע חכם ורחב שוליים, שנועד למנוע מהשמש לחרוך את פני המקסיקנים. כמי שחיים במדינה חמה מאד, עם שמש הקופחת על פניהם בחוזקה, השכילו אנשי מקסיקו לאמץ מגבעת רחבה ורחבת שוליים, שמצילה על פניהם צל ומצילה אותם מהחום הלוהט של קרני השמש.
כיום מגבעת הסומבררו נדירה יותר והיא משהו שנקשר יותר למסורת המקסיקנית. מייצרים עדיין כטבעי סומבררו במקסיקו, אבל למרבה האירוניה מי שקונה אותם היום הם התיירים שבאים לבקר וחוזרים הביתה עם הסומבררו.
הנה סומבררו וייצורו לשיווק:
https://youtu.be/n882sErE-x0
חנות עם סומבררוס למכירה:
https://youtu.be/LMasm0tcA4w
רוצים לאכול עוגת סומבררו?
https://youtu.be/YS_D3m75bZo
וגיטרה עם סומבררו:
https://youtu.be/cAjfYCGYuas
פאה נכרית (Wig) מוכרת לאורך ההיסטוריה כפריט אופנתי, דמוי שיער, שעשוי משיער אנושי וטבעי או משיער סינתטי, מלאכותי.
בעוד נשים מסורתיות ודתיות מחליפות באמצעותה את המטפחת או את כיסוי הראש, גברים מניחים אותה כבר מאות שנים, על הראש המקריח או המגולח. אפשר לראות בה סוג של כובע, אבל ההיסטוריה מראה שהסיפור של הפאה הנוכרית אצל גברים הוא משמעותי הרבה יותר.
הפאה הגברית (Men Wig) ידעה במהלך ההיסטוריה עליות וירידות. בתרבויות המזרח תיכון העתיקות של ימי קדם, היא נחשבה לסמל סטטוס משמעותי. אבל במצרים העתיקה למשל, היא גם הפתרון שמאפשר לאצילים ובני המלוכה, בני שני המינים, לגלח את שיערם ולמנוע כינים ובעיות היגיינה בשיער.
בתחילת ימי הביניים ובהמשך להתמוטטות האימפריות הגדולות של העולם העתיק, בדגש על האימפריה הרומית, הלכה הפאה ונעלמה. אבל המחלות של המאה ה-15 ואילך יחזירו אותה לאופנה ובגדול. הפאה הגברית זכתה לעדנה מחודשת באירופה של העת החדשה ובמאות האחרונות היא הפכה לסמל מעמד מתבקש.
היה זה לואי ה-13 שבשנת 1624 החל לאבד את שיערו. הוא שהכניס את הפאה הנוכרית לאופנה של אצילי צרפת. בנו, לואי ה-14 ירש את הקרחת של אביו והפך אותה לפריט אופנתי בכל אירופה של אותם ימים. מכאן ואילך הפכה הפאה לתקן אופנתי מעמדי בצרפת ובהדרגה בכל אירופה.
באירופה של המאה ה-17 היה כיסוי הראש ידוע בשמות פרוק (peruke) או פריוויג (periwig), כלומר "פאות אבקה" (powdered wigs). פאות ה"פריוויג" פודרו בפודרה, אבקה לבנה עם עמילן וריחות של תפוז או לבנדר. האבקה הזו נועדה להרחיק מזיקים שנמשכו לריחות החזקים שהדיפו שערות בעלי החיים שמהן יצרו את הפאות הללו. הפודרה היא שנתנה לפאות הללו את הצבע האופייני של לבן קרם, אוף ווייט.
מכאן עתידה הפאה להפוך לסמל מעמדי ולסוג של עדות ליכולותיו הכספיות של בעליה. גברים נהגו לצאת לציבור אז כשהם חובשים פאה ענקית על ראשם - כגודל הפאה, ידעו הסובבים אותם, כן גודל הונם ועושרם, שהודגמו באמצעותה.
לצבעה הלבן של הפאה במאה ה-18 אחראי המלך המזדקן ששערו האמיתי, או מה שנשאר ממנו הלבין והוא הזמין פאה לבנה. הצבע המלכותי הזה הפך את המראה הזקן למראה הנכון והאופנתי של אותם ימים.
גם אם בני המעמד הגבוה השתמשו בה יותר, החלה הפאה הנכרית לשמש בהדרגה את כלל האוכלוסייה. עם עידן הנאורות, או תקופת ההשכלה, רבים מההוגים ואנשי הרוח והדת, כולל רבנים אגב, חבשו את הפאה הנכרית לראשם, ללא ואף במקום כיסוי הראש המסורתי.
את העובדה שאיננו חובשים פאות נוכריות בימינו אנו חייבים למהפכה הצרפתית, שהפילה בסוף המאה ה-18 את האצולה הצרפתית, כמו גם למס הפאות שהוטל בבריטניה על חובשיהן.
אגב, פריט מתקופת לואי ה-14, שלא נעלם אז ביחד עם הפאה מהאופנה, הוא העניבה. איכשהו שרד הפריט הזה ולא נעלם ביחד עם האופנות המגוחכות דוגמת הפאה הגברית. בעוד צנחו לבור הנשייה ונעלמו במחשכי ההיסטוריה - העניבה ממשיכה לככב עד ימינו ודומה שביחד עם החליפה הגברית היא היום יוקרתית מאי-פעם.
באירופה של תחילת המאה ה-20 הלכה הפאה הגברית ונעלמה. אצלנו, בעולם של היום, גם אם יש עדיין תעשיית פאות ברחבי העולם, הפאה הגברית חדלה להיות נפוצה כבעבר. כיום היא משמשת בעיקר כיסוי ראש למתקרחים וגם בכך היא פחות שכיחה ונוכחת ברחוב - במיוחד כשטרנד המראה הקירח הופך בתחילת המאה ה-21 יותר ויותר פופולרי ולגיטימי אצל גברים מצליחים ואף בקרב הצעירים.
בעולם ממשיכים, לצד ייצור של פאות עבור קירחים, לייצר אותן גם לציבור היהודי, אך בדגש על הקהילה החרדית. כאן מכסות נשים חרדיות רבות, את ראשן ב"פאה נכרית", כינוי שניתן לפאה עשוית שיער, אך שיער של אישה נוכרית, אישה אחרת - ששערה החשוף אינו פוגע בצניעות ובכבוד של החרדית העוטה אותה.
בכך מאפשרת הפאה לקיים את חובת כיסוי שערות הראש ועדיין לא לפגוע בצניעותה של האישה, אבל זה כבר נושא אחר.
הנה תולדות הפאה הגברית בהיסטוריה:
https://youtu.be/0evWBettLBE
למה הגברים עטו עליהם את הפרוק, הפאה הגברית? - למשל באמריקה
https://youtu.be/_F0b_KcWRFE?t=19
כך מייצרים פאות עבור דראג קווינס - גברים המשחקים נשים:
https://youtu.be/8-QMeYvSKp0
פאות ממצרים העתיקה תוכלו לראות היום במוזיאון המצרי בקהיר:
http://youtu.be/fRlQEmumk5s
ומודל יופי מצרי עתיק שנוצר מהכינים שתקפו כל ראש אפשרי:
https://youtu.be/lKVh7CuPUQk
שְׁטרַיימְל (Shtreimel) הוא משהו בין מגבעת לכיפה שמוקפת בזנבות בעלי חיים, שחסידים נוהגים לחבוש מיום החתונה, בשבתות, מועדים ובשמחות מיוחדות. יש אפילו חצרות שבהן הנערים חובשים שטריימל מיום הגעתם למצוות.
השטריימל נולד במזרח אירופה ככיסוי ראש מפרווה לימי הכפור. הוא נולד בצורתו אצל יהודי מזרח אירופה, לפני כ-200 או 300 שנה. ככל הנראה נוהגים היהודים החרדים לחבוש אותו מסיבות היסטוריות. ש"י עגנון כתב על כך בסיפור "גזרת השטריימל". הגויים לפיו ניסו לבזות את היהודים בכל דרך. מלך פולין אסר על היהודים ללבוש כובעי פרווה, אלא אם יהיו עשויים מזנב החיה, החלק הזול ביותר בה.
היהודים מצידם עשו "דווקא" והפכו את ההשפלה על פיה. איך? - בכך שהם הפכו את השטריימל למגבעת של כבוד. גרסה אחרת מספרת שהצאר הרוסי הוא שאסר על לבישת כיפה ולכן התחכמו היהודים ועטפו אותה בפרווה.
ואכן, כל שטריימל מיוצר מזנב צובל רך, בעבודת ייצור שהוזמנה מראש ומייצרים אותה במיוחד בשביל החתן הגאה. אבל לומר צובל, שהוא אגב סוג של דביבון, זה פשוט לא כל כך מדויק. כל שטריימל כזה מיוצר מלמעלה מ-20 זנבות של צובלים! - יש חסידים שמסתפקים בשטריימלים שעשויים מחומרים סינתטיים, אבל בחצרות אחרות מסרבים להסתפק בכך וטוענים שהשטריימלים הסינתטיים פשוט אינם עמידים מספיק, כמו השטריימלים האיכותיים שמיוצרים מזנבות הצובל, שידוע גם בתור דלק הסלעים, השועל האפור המצוי, החורפן (מינק) או הדלק האירופאי...
מדובר בסמל סטטוס, אביזר יוקרה של ממש בעולם החרדי. החרדים מקבלים את השטריימל כמתנת נישואין ממשפחת האישה. הוא עולה הון ויכול להגיע ל-5,000 דולר, בארץ ובאמריקה. הגבר שומר עליו כבבת עינו. בימי גשם, אפשר לראות כיצד שקית פוליאתילן שומרת על השטריימל. יש אפילו כאלו שמחזיקים "רעגן שטריימל", שטריימל זול יותר המיועד לגשם, כדי לשמור על השטריימל מנזקים.
החסידים, בני חסידות בעלז הנשואים, חובשים שטריימל בשבתות ובחגים. כך גם חסידי ויז'ניץ. את השטריימל חובשים כבר מגיל בר מצווה, בכל שבת, גם החסידים הירושלמים, אלו המכונים רבאהרא'לאך. חסידי גור ושאר חסידויות פולין, חובשים את הספּודיק, שהוא סוג של שטריימל רם וגבוה.
ישנם ויכוחים לגבי מקור השם, אם כי הגרסה שנראית לנו הכי נחמדה היא שמקור המילה "שטריימל" הוא מהמילה "שטרמנקל", בגרמנית "שיער עבה".
הנה השטריימל (עברית):
https://youtu.be/WWCuNnArOhA
רוקדים עם שטריימלים בחתונה חסידית:
https://youtu.be/YVM-Wy2kpTc
