אחד הכלים העתיקים היא החֲצוֹצְרָה (Trumpet), הכלי הגבוה או כלי הסופרן הגבוה מתוך כלי הנשיפה ממתכת, הכוללת גם את הטובה, הטרומבון וקרן היער. בתנ"ך מרבים להזכיר אותה.

כלי נגינה כמו החצוצרה נוצרו גם בעת העתיקה במצרים העתיקה, כמו גם בממלכות המזרח דוגמת פרס, ביזנטיון, טיבט ומונגוליה. במדבר הצטווה משה מנהיג עם ישראל להכין חצוצרות כסף לצורך עבודת המשכן.

ובכלל, בימי קדם האמינו בכוח המאגי שיש לחצוצרה: קוסמים היו מדברים לתוכן וקולם הוסווה ונשמע כקול האלים. צבאות תקעו בחצוצרות כשיצאו למלחמה ואף עטפו את החצוצרה בבד אדום (מנהג שבאופן סמלי נוהגות לפיו תזמורות צבאיות עד היום).

לנגן החצוצרה קוראים חצוצרן או מחצצר. בטכסים וחגיגות נהוגות מאז ועד היום תרועות בנוסחים שונים. בניגוד לחצוצרה של היום, המעוקלת ובעלת שסתומים, החצוצרה הקדומה היתה ישרה והפקת הצלילים השונים התבצעה רק בשינוי בשפתי הנגן.

עד לזמנו של בטהובן, היה תפקיד החצוצרות במוסיקה הסימפונית מצומצם. בתקופת הבארוק של באך והנדל התפתחה החצוצרה מאוד, לחצוצרת הבארוק. בסוף המאה ה-18 התפתחה מהחצוצרה הארוכה הגרסה המצוידת בשסתומים, החצוצרה הקצרה של ימינו.

זאת בגלל היותן חד-סולמיות מה שלא איפשר לנגן בהן תפקידים כרומטיים. אך מאז הומצאו השסתומים והחצוצרות הפכו לבעלות אפשרויות נגינה מגוונות.

באך כלל בקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 קטע סולו וירטואוזי לחצוצרה ופרסל כתב סונטה לחצוצרה. ויואלדי כתב קונצ'רטו ל-2 חצוצרות וידוע גם הקונצ'רטו לחצוצרה מאת היידן.

אך הקטע המפורסם ביותר לחצוצרה הוא מארש הניצחון מתוך האופרה "אאידה" מאת ורדי.

בתזמורת המודרנית יש בדרך כלל שתיים או שלוש חצוצרות. בנוסף למוסיקה קלאסית, החצוצרה היא מהכלים הנפוצים גם בג'אז, בסגנון ה-Fאנק, הבלוז, תזמורות הצעידה, תזמורות כלי הנשיפה ובמוסיקת הפופ.


הנה החצוצרה הקלאסית:

https://youtu.be/ZdqjcMmjeaA


חצוצרה ארוכה ועתיקה:

https://youtu.be/Wa2vzx-aNrw


רונדו של הומל בחצוצרה:

https://youtu.be/B1eyZAedhY4


מיילס דיוויס, החצוצרן הג'אז הנודע ולהקתו ב"Human Nature":

https://youtu.be/xZ5E4Jo3lpU


החצוצרה הקלאסית בתזמורת:

https://youtu.be/NEFjjGUXKxM


ורוי הרגרוב מנגן את "אני זוכר את קליפורד" בקורנט, קרוב משפחה של החצוצרה:

https://youtu.be/S9zQzAAWgd4

גם אם אינו עשוי מעץ, הסַקְסוֹפוֹן (Saxophone) מוגדר ככלי נשיפה מעץ. זהו כלי שהוא הכלאה בין הפְּיה של כלי העץ, קנה חרוט כשל הכלים ממשפחת האבובים וגוף כשל כלי הנשיפה ממתכת. הוא הומצא על ידי אדולף סאכּס ב-1840 ואולם לא התקבל לתזמורת הסימפונית, למעט מספר מלחינים צרפתיים ששילבו אותו ביצירותיהם.

מלחינים כדביסי, עם הרפסודיה לסקסופון ולתזמורת, ביזֶה ב"הנערה מארל" וריכרד שטראוס ב"סימפוניה דומסטיקה", עשו בו שימוש במוסיקה הקלאסית. ועדיין, הסקסופון לא הצליח להפוך לחבר של ממש במועדון ה"קלאסי" של הכלים.

בג'אז, לעומת זאת, אומץ הסקסופון בשמחה והוא הפך לאחד הכלים החשובים בסגנון זה. נגני ג'אז כצ'ארלי פארקר, ממפתחי סגנון הבּיבּוֹפ, קולמן הוקינס, לסטר יאנג, סוני רולינס ומייקל ברייקר, הביאו לכלי תהילה, אהדה רבה והפכו אותו למרכזי במוסיקת הג'אז.

גם במוסיקת הרוק הסקסופון הוא כלי חשוב ובעל עוצמה. הוא משמש לליווי שירים ולסולואים רבים ברוק ובהופעות חיות לאילתורים מלאי הבעה ואנרגיה.

משפחת הסקסופונים מונה 4 חברים מרכזיים: סופרן, אלט, טנור ובאריטון.


הנה ההיסטוריה של הסקסופון:

https://youtu.be/z-GDrCxcV80


סיפור חייו של אדולף באקס:

https://youtu.be/baWfDgRGeIM


הרצאת וידאו קצרה על תולדות הסקסופון:

https://youtu.be/J70qKYDGllc


והוא גם כלי רומנטי שמנגן אהבה:

https://youtu.be/bxuRCOeP7Qc

הטְרוֹמְבּוֹן (Trombone), שמשמעות שמו באיטלקית "חצוצרה גדולה", הוא כלי נשיפה ממתכת, בעל ידית הזזה שמאריכה ומקצרת את אורך הכלי ובכך משנה את גובה הצלילים.

לכן צריך נגן הטרומבון ללמוד היטב את המיקום המדויק של כל תו, בכדי שיוכל להפיק את כל הצלילים השונים שהטרומבון מאפשר.


#הפקת הצליל
הטרומבון דומה לחצוצרה בהפקת הצליל אך יש בו מסוֹט, באנגלית "סלייד". זוהי למעשה ידית, המחוברת לחלק צינורי הנע פנימה והחוצה, כשבכך הוא מאריך ומקצר את קנה הכלי ולמעשה הוא משנה את גובה צליליו.

המסוט הזה, שמחליף בטרומבון את שסתומי כלי הנשיפה האחרים ממתכת, הוא זה שמאפשר להפיק עם הטרומבון גם את נגינת הגליסנדו, בה גולשים מצליל לצליל, בירידה ובעליה רציפה בין הצלילים - ללא הפסקה ביניהם.

צלילי הטרומבון מופקים על ידי הרטטת השפתיים ואפקט ההרעדה הזה של הצליל נקרא טרמולו. מאותו טרמולו גם נולד השם טרומבון.

בהרכב התזמורת הסימפונית של ימינו משתתפים לרוב 3 טרומבונים, המחולקים בדרך כלל לשני טרומבוני טנור וטרומבון באס אחד.

עוד קיימים, אם כי פחות מוכרים, גם טרומבוני סופרן, אלט וקונטרבס. לצלילים גבוהים במיוחד יש אפילו טרומבוני פיקולו וסופרנינו.

והכי מדהים ולא כל כך ידוע, שיש גם טרומבון שסתומים (Valve Trombone). בטרומבון השסתומים אין סלייד אלא... שסתומים, כמו בחצוצרה. לא יפליא אתכם לדעת שהנגינה בו דומה מאוד לנגינה בחצוצרה.


#תולדות הכלי
הסברה היא שהטרומבון שימש כבר את הרומאים. בימי הביניים היה בשימוש בחצרות אצילי אירופה ומהמאה ה-16 סייע למקהלות בחיזוק תפקידי השירה. כך השתמשו בו באך והנדל בתקופת הבארוק.

הטרומבון הצטרף לתזמורת הסימפונית בימי מוצרט. גם באופרה "חליל הקסם" וב"טובה מירום" המפורסם מתוך ה"רקוויאם" שלו יש לטרומבון תפקידים משמעותיים. הראשון ששילב אותו בסימפוניה היה בטהובן, בסימפוניה ה-5 שלו.

ביצירתו הפופולארית "בולרו", ראוול משלב את הטרומבון בתפקיד סולו על מנגינת הנושא, הכוללת נגינת גליסנדו. גם אורף, ביצירתו המפורסמת "כרמינה בורנה", עשה שימוש רב בטרומבון.


הנה הסבר על הטרומבון (עברית):

https://youtu.be/-Y0EzHVRwIk


ראיון עם נגן טרומבון בתזמורת קלאסית (עברית):

https://youtu.be/2b8ybqym0nI


סולו ג'אז של ענק הטרומבון סלייד המפטון בהופעה חיה:

https://youtu.be/Lt5xN0xJVXs


קונצ'רטינו מספר 4 של פרדיננד דויד לטרומבון ולתזמורת:

https://youtu.be/EYiH_HaaGNM


שני הטרומבוניסטים המעולים ווינדינג וג'ונסון - ב"It's alright with me":

https://youtu.be/QxUj2fKFX7A


טרומבון לילדים (עברית):

https://youtu.be/5n9ROPzQyNA


והטרומבון כמכנס פרות בסגנון החלילן מהמלין:

https://youtu.be/qs_-emj1qR4

הקוֹנְטְרַבָּאס (Bass Guitar) הוא הגדול במשפחת כל הקשת וזה שמנגן את תפקיד הבס הנמוך. זהו כלי נגינה ענק שמזכיר כינור עומד, בגובה של איש גבוה.

כשמו כן הוא - זהו כלי שמנגן צלילי בס, הצלילים הנמוכים, הנגדיים למנגינה, שנותנים לה קונטרה ויוצרים הרמוניה מושלמת.

מכיוון שצליליו של הקונטרבס נמוכים מאוד, הוא לא מבצע תפקידי סולו במסגרת תזמורתית, אלא לעתים רחוקות. הקונטרבס גם אינו חבר בהרכבי מוסיקה קאמרית, כמו שאר כלי הקשת.

במוסיקה סימפונית, תפקיד הקונטרבסים חשוב, כשלרוב הם מנגנים תפקיד זהה לזה של הצ'לו, באוקטבה נמוך ממנו ומוסיפים עומק לביצוע היצירה.

בטהובן הפקיד בידי הקונטרבס את הנושא המפורסם בסימפוניה התשיעית. ב"קרנבל החיות" של סן-סאנס הוא מייצג את הפילים.

היסטורית, הקונטרבס ירש כמה תכונות ייחודיות מקודמו העתיק, הבס-ויול. משום כך הופעתו ומאפייניו שונים במקצת מאלה של שאר בני משפחתו. במראהו, למשל, ההבדל הבולט ביותר שלו לעומת הצ'לו, הוא בכתפי הכלי. הכתפיים הללו בקונטרבס משתפלות יותר כלפי מטה.


#קונטרבס בג'אז
אם במוסיקה קלאסית מנגנים בדרך כלל באמצעות הקשת, במוסיקת הג'אז נוהגים נגני הקונטרבאס לנגן בנגינת פִּיצִיקָטוֹ (pizzicato), כלומר לנגן בפריטה על מיתריו של הכלי, במקום בנגינה עם הקשת.

במוסיקת הג'אז הקונטרבס מקובל הרבה יותר ומשמעותי יותר בתפקידיו, אם כי בהרכבי ג'אז מודרניים, הרבה נגני באס מנגנים כיום בגיטרה בס.

הליווי של הקונטרבס בג'אז הקלאסי התאפיין במהלך שנקרא "Walking Bass", בו הבאסים מנוגנים במעין צעדים למעלה ולמטה בגובה, על פי ההרמוניה. כיום נגני באס פיתחו את הנגינה בבס והיא הרבה יותר מעניינת ומתוחכמת.

בין הקונטרבסיסטים המפורסמים בג'אז העולמי נמצאים רון קרטר וסטנלי קלארק האמריקאים ואבישי כהן הישראלי.


נגינת פיציקטו בקונטרבס:

https://youtu.be/YMZZtQ1v1fc


ההרכב של סטנלי קלארק עם "רכבת אחרונה לשפיות":

https://youtu.be/jsCGkInBn3I


קונטרבס מחזיק לבדו הרכב קולי ששר א-קפלה:

https://youtu.be/MDBgOyEN2OU


נגן קלאסי מציג את הכלי ומספר עליו - כולל הקשת:

https://youtu.be/nUUVSxZ4ohI


"חתולי הרחוב" - להקת הרוק הכי ידועה שהיה בה קונטרבס:

https://youtu.be/zk_WpqVFYZg


נגן הבאס של להקת "ג'יין בורדו" מנגן קונטרבס:

https://youtu.be/Xc83jmVtiBQ


במוסיקת הפופ הגיטרה באס החליפה אותו:

https://youtu.be/ST9--HWOTA8


ואחת היצירות הקלאסיות היחידות בכיכובו - קונצ'רטו לקונטרבס של ואנהל:

https://youtu.be/Dt-bNf6h0tI?long=yes

הפסנתר (Piano) הוא כלי נגינה שמכיל בדרך כלל 88 קלידים. כל קליד מחובר לפטיש קטן, באמצעות מנוף זעיר. לחיצה על הקליד גורמת למנוף להניע את הפטיש, שמכה במיתר מתכת שבתוך הפסנתר.

ככל שהלחיצה על הקליד תהיה חזקה, היא תגרום לפטיש להכות חזק יותר במיתר והצליל יהיה חזק יותר. זו הסיבה שהפסנתר יוצר מוסיקה כל כך רגישה, חלשה וחזקה, או כמו שקוראים לו באיטלקית 'פיאנו-פורטה' (חלש-חזק).

אגב, לכל קליד מיתר משלו בתוך הפסנתר וכל מיתר הוא באורך שונה גם בעובי משלו. כך נוצרים הגבהים השונים של הצלילים: דו, רה, מי וכדומה.


הנה סרטון שמציג את פעולת הפסנתר באנימציה:

https://youtu.be/vFXBIFyG4tU


כך פועל פסנתר כנף:

http://youtu.be/I6SvIbKIWPQ


והנה סרטון שמראה באנימציה פשוטה את דרך הפעולה של הפטישים המחוברים לקלידי הפסנתר:

http://youtu.be/xr21z1CZ54I


יש פסנתרים חשמליים שלכל קליד יש משקל, כמו בפסנתר האקוסטי (הרגיל), אך הוא מייצר את הצליל באופן דיגיטלי:

https://youtu.be/N9PSzBX_nzM

גם אם הוא כלי קלאסי וג'אזי מוכר ומקובל, אין ספק שלקלרינט (Clarinet) תפקיד משמעותי אף עוד יותר במוסיקה היהודית. כלי הנשיפה הזה הפך למרכז של המוסיקה היהודית, ממש הנשמה של המוסיקה הזו.

הקלרינט הוא כלי נשיפה מעץ. על אף שהוא פותח בידי כריסטוף דֶנֶר במאה ה-17, הוא מתבסס על כלים עתיקים שאת הראשונים מהם ניתן למצוא כבר במצרים העתיקה.

מוצרט היה מהמלחינים הראשונים ששילבו את הקלרינט ביצירותיהם. הקונצ'רטו לקלרינט שכתב חודשיים לפני מותו, נחשב כאחד מפסגות יצירתו.

חשיבותו של הקלרינט גדלה עוד יותר במהלך המאה ה-19 כשתאוֹבַּלד בֶּהְם התקין בו את מערכת המנופים והמכסים שאפשרה לנגן בו בצורה הרבה יותר נוחה.

אם נחזור לרגע למוסיקה היהודית, הרי שהוא תופס בה תפקיד מרכזי בלהקות הכלייזמרים של המאה ה-19 במזרח אירופה. צליליו העדינים ואפשרויות הגליסנדו שלו אפשרו הבעת רגשות, החל מצחוק מתגלגל ועד צלילי בכי וקינה. מוסיקת הכליזמרים, שרבים רואים בה מוסיקת "נשמה" יהודית, אימצה אותו בחום ונגני קלרינט כגיורא פיידמן וישראל זוהר מעבירים בה עד היום את החום וההתלהבות של המוסיקה היהודית.

גם בג'אז המוקדם אומץ הקלרינט, אם כי נראה שלא באותה התלהבות בה התקבל הסקסופון. המפורסם בנגני הג'אז בקלרינט היה אז בני גודמן. המלחין האמריקני אהרון קופלנד הלחין לבקשתו קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת מיתרים, בו שילב גם מרכיבי ג'אז ומוסיקה לטינית, דרום אמריקאית. כיום מפורסמת בעולם נגנית הקלרינט הישראלית ענת כהן, אחת משלושת "הכוהנים", שלישיית אחים ונגני ג'אז מעולים, ביחד עם יובל כהן ואבישי כהן החצוצרן.

חוץ מקלרינט הסופרן שהוא הנפוץ והמוכר יותר, ישנם עוד בני משפחה נוספים: קלרינט האלט, הטנור והבאס. נגני התזמורת מנגנים, לעיתים, בקלרינטים בעלי כוונון שונה, לשם נוחות הנגינה בסולמות קשים.


הנה קלרינט מוביל תזמורת כלייזמר:

https://youtu.be/jMiCUTsjQCE?t=5s


נגן הכלייזמר היהודי גיורא פיידמן בקלרינט:

https://youtu.be/H9bvNDpdx8k


גם בקלאסי הוא מככב - טריו לפסנתר, לקלרנית ולצ'לו, אופ' 114 בלה מינור, אחת מכמה יצירות קאמריות נפלאות שהקדיש ברהמס בזקנתו לקלרינט:

https://youtu.be/3bYvj0ZPHLc?t=25


קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת של מוצרט בלה מז'ור:

https://youtu.be/YT_63UntRJE


ובג'אז - נגנית הקלרינט הישראלית הנהדרת ענת כהן בהופעת ג'אז נהדרת עם פקיטו דה ריברה האגדי:

https://youtu.be/S6V030_WP78?long=yes

מערכת התופים (Drum set), או סט תופים, היא מערכת של כלי הקשה, המקובלת ככלי קצב מוביל במוסיקה קלה.

במערכת התופים נכלל מגוון סוגים של תופים ומצילות, המשתתפים במגוון של סוגי וסגנונות מוסיקה.

מי שתכנן את צורת מערכת התופים המוכרת כיום הוא ככל הנראה מתופף הג'אז ג'ין קרופה. מקלות התופים עשויים לרוב מעץ, אם כי בבלוז נהוג לתופף במברשות.


#תופי מערכת התופים
מערכת תופים טיפוסית כוללת את המרכיבים הבאים:

תוף בס, "קיק דראם" (Bass Drum/Kick) - התוף הגדול ביותר, עם נקישה באמצעות פדל רגל ומפיק צליל באס, הנמוך ביותר במערכת.

סְנֵר (Snare) - תוף רדוד ובעל צליל חד, חזק ומתכתי. במקור היה תוף למצעדים צבאיים. את צלילו המיוחד יוצרת רשת מתכת שמתוחה מתחת לעור התחתון של הסנייר.

טום-טום או טאם-טאמים (Toms) - סדרה בת 2-4 תופים, בגדלים שונים, בעלי צלילים עמומים, יחסית ארוכים ושונים. בדרך כלל יהיו שני טומים (במערכת ג'אז יהיה לרוב אחד), התלויים מהמערכת ונבדלים זה מזה בגובה הצליל ובגודל. המתופפים קוראים להם גם "שמאל" ו"ימין", לפי מיקומם.

פלוֹר טום (Floor Tom) - תוף עם רגליים, הניצב על הרצפה. גדול יותר מהטאם טאמים ובעל צליל נמוך יותר, עם עור הכי פחות מתוח. מכונה בארץ גם "תוף דוד".

#מצילות
רייד (Ride) - המצילה הגדולה ביותר, בעלת צליל עדין ובהיר ונותנת קצב מתמשך.

קראש (Crash) - מצילה קטנה מה"רייד", משמשת להדגשות, בעיקר בסוף פראזות. צליל גס של ניפוץ, עם אפקט חזק ודרמטי.

היי-האט (Hi-Hat) - זוג מצילות, אחת קעורה והשנייה קמורה, שבאמצעות פדל לרגל פותחים וסוגרים אותן. במוסיקה פופ היא משמש בעיקר לנגינת שמיניות, לאורך השיר.


#מצילות תלויות סגנון
ספלאש (Splash) - המצילה הקטנה במערכת, עם צליל קטן וגבוה ומככבת לגיוון אצל חלק מהמתופפים, בעיקר במוסיקת הרוק.

צ'יינה (China) - מצילה כמו הפוכה, עם צליל חד אגרסיבי וקצת "מלוכלך". מקורה בגונג ומשתמשים בה הוא בעיקר ברוק מתקדם (פרוגרסיב רוק), פרוגרסיב מטאל ובאוונגרד.

קאובל (Cowbell) - קופסת פח, המזכירה בצליל פעמונים של פרות. בעלת צליל מתכתי ונפוצה בעיקר במוסיקה לטינית וברגאיי.

מערכות תופים יכולות להשתנות בגודלן ובהרכבן בהתאם לסגנון המוזיקלי ולהעדפות האישיות של המתופף. במערכת ג'אז יש לרוב רק טום אחד ופלור, מתופף להקת המי, קית' מון, נהג למקם במערכת התופים שלו שני תופי בס בצלילים שונים ויצר צליל בס ייחודי לו. יש מתופפי מטאל ורוק שממשיכים בזה גם כיום. מערכות רוק כוללות שני טאם-טאמים ויותר ולא פעם גם שני תופי דוד.


הבה נכיר את מערכת התופים:

https://youtu.be/ry7qf3rH2b8


מתופף על סט התופים:

https://youtu.be/2HosDd7-NPw


חלקי מערכת התופים:

https://youtu.be/zQ1RWi6LFCI


תופים אלקטרוניים, קומפקטיים יותר ומאפשרים אימון ונגינה שקטים (עברית):

https://youtu.be/FHkPOjaKjCU


תולדות מערכת התופים בשתי דקות:

https://youtu.be/FP7iqiM1lMU


שיעור התופים הראשון שתרצו לקבל:

https://youtu.be/kyWcuQW-tII


סולו תופים, שמתחיל במברשת ומקל תיפוף מנגן רים שוט, על דופן הסנייר:

https://youtu.be/KdmrxZTWSds?long=yes


והיכרות עם הסט תופים לילדים:

https://youtu.be/BiSTHHG1DqY?long=yes

הצליל המרחף והמלטף של הפסנתר החשמלי "פנדר רודס" (Fender Rhodes) היה צליל ייחודי בתחום הפסנתרים החשמליים. היום יודעים לחקות אותו דיגיטלית הרבה פסנתרים כאלה, אבל בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוא היה מכני ושונה מכולם.

בגוף הפסנתר מסודר מערך של "קולנים אסימטריים". אלה קולני מתכת באורכים שונים, שיוצרים גבהי צליל שונים. הקולן האסימטרי הוא מעין מזלג מתכת קטן, עם שתי שיניים שונות בגודלן, שמפיק צליל מדויק, מאוד נקי ובתדירות קבועה. סוד הצליל המתמשך של צלילי הרודס הוא ההבדלים בגודל שתי השיניים שלו, שיוצר המשכיות לרטיטות, מה שממשיך את הצליל זמן מה ודואג שהוא לא ידעך מיד.

כמו בפסנתר הרגיל, יצר הרולד רודס, ממציא הפנדר רודס מנגנון עם שורת פטישים קטנים. כל פריטה, כלומר לחיצה על קליד, מקפיצה את הפטיש וגורמת לו להכות בקולן ולהפיק ממנו צליל מתכתי עדין וחלש. הצליל הזה מזכיר צליל של מטלופון, קסילופון מתכתי.

כמו בגיטרה חשמלית, בה צליל המיתר החלש מיסודו, פסנתר הרודס הוא כלי נגינה אלקטרו-מכני. פריטה על כל אחד מקלידיו יוצרת רטט באחד הקולנים שבתוכו. כמו בגיטרה חשמלית, אם תצמידו את האוזן לפנדר הרודס, תוכלו לשמוע את הצלילים החלשים גם ללא מגבר.

אבל בהיותו כלי נגינה אלקטרו-מכני, פסנתר הרודס ממיר את הרטט המכני שנוצר בשיני הקולנים שבתוכו, כתוצאה מפריטה על הקלידים, לזרם חשמלי מחזורי. כשהוא מחובר למגבר ורמקולים, אותו זרם חשמלי יוגבר ויהפוך לצליל שנשמע היטב.


כך נשמע הפנדר רודס:

https://youtu.be/EKH7gu9lgXI


ה"פנדר רודס" מזוודה היה תענוג נייד להופעות:

https://youtu.be/RD1nBPRZc-I


כך בילי ג'ואל מלווה את עצמו בליטוף מענג:

https://youtu.be/tJWM5FmZyqU


ופול סיימון ליווה בו בלדות מהורהרות:

https://youtu.be/0KM0EcbPjMI


אבל הפנדר רודס היה גם כלי קצבי מאוד, כמו אצל צ'יק קוריאה:

https://youtu.be/DiN8M2ul_9w


והפתיחות הגדולות של הפנדר רודס עם הסברים על האפקט המיוחד בכל אחת:

https://youtu.be/CimnsB-lHpk?long=yes

במידה רבה אורגן האמונד או המונד (Hammond organ) הוא האורגן החשמלי הדו קומתי שאחראי לאופנת האורגנים הדו-קומתיים שפשטה בעולם המערבי בשנות ה-70 של המאה הקודמת.

ההמונד הראשון פותח בשנת 1934, בתקופת "השפל הגדול", על ידי לורנס האמונד. הוא הוצע לכנסיות כאורגן זול שיחליף את העוגב האקוסטי היקר. רבים מחיילי צבא ארצות-הברית במלחמת העולם השנייה נחשפו לצליליו היחודיים, מאחר וההאמונד שימש בכנסיות הצבאיות במלחמה.

יש סברה שכששבו החיילים הביתה, הובילה היכרותם עם צליליו של ההמונד למה שיהפוך אותו לאורגן הפופולארי כל כך. ואכן, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פרץ לתרבות הפופולארית, כשמוסיקאים משתמשים בו ככלי מקלדת במגוון סגנונות מוסיקליים, ביחוד בתחום הרוק, הגוספל הכנסייתי, הבלוז והרית'ם אנד בלוז, אך גם מעט בג'אז ובהמשך ברוק המתקדם.

דגם האורגן הנפוץ והפופולארי של אותה תקופה היה המונד B-3. צליליו אפיינו במידה רבה את הרוק של הסיקסטיז. הם פופולאריים עד היום, באורגני המונד דיגיטליים ומשוכללים, שמבוססים על דגימות מדויקות של הדגם ההוא.

הדגם האלקטרו־מכני שייצורו הסתיים באמצע שנות ה-70, היה במידה רבה סופה של תקופה. רק גל הרטרו הוא שהחזיר את האורגן הזה, בגרסה דגומה מודרנית ודגומה שלו, אל הבמות ואולפני ההקלטות במהלך העשורים הבאים.


הנה אורגן המונד:

http://youtu.be/iBjp2ZDA8A0


הסולו וליווי ההמונד המפורסם ביותר בעולם:

http://youtu.be/G2LzSItsQ80


תולדות ההמונד בקצרה:

https://youtu.be/krQbctRqq0c


הסולואים הגדולים של ההמונד בתולדות הרוק:

http://youtu.be/IG5-s_G2csM


ונגן האורגן המיתולוגי ג'ימי סמית מנגן בלוז על ההמונד שלו:

http://youtu.be/i_m-gyi5Fno

מיהו ג'ורג' בנסון?


ג'ורג' בנסון (George Benson) הוא גיטריסט ומוסיקאי ג'אז ורית'ם אנד בלוז ענק. מאז שנות ה-60 הוא לא מפסיק להוציא אלבומים משובחים. עוד לפני גיל 20 הספיק בנסון לנגן עם ענקי ג'אז כהרבי הנקוק, ווס מונטגומרי ואחרים.

אבל שום דבר לא הכין אותו להצלחה שלה יזכה עם אלבומו Breezin. האלבום שיצא בשנת 1976, כלל לראשונה את שירתו של בנסון. הוא הפך להצלחה חסרת תקדים בעולם הג'אז. בנסון שר בו בסגנון ה"סקאט", שבו הנגן שר בו-זמנית עם סולו הגיטרה שלו.

האלבום הזה, Breezin, היה לתקליט הג'אז הראשון שמכר פלטינה (למעשה שלוש פעמים פלטינה). הוא הגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של מוסיקת הפופ האמריקנית. "בריזין" זכה גם בפרס הגראמי של 1976. גם התקליטים הבאים שלו הצליחו והפכו אותו לאחד ממוסיקאי הג'אז המצליחים בעולם. במהלך השנים הוא הקליט יותר מ-30 אלבומים וזכה בהמון פרסים, בתוכם פרסי גראמי רבים.

מאז הוא כבר הספיק לחזור לג'אז התקני. הוא עדיין עשיר ומרוויח המון מהאלבומים והיצירות המצליחות ההן, של "בריזין" הממשיך לזרום ולהזרים, אבל הוא עצמו חזר לנגן ג'אז אינטימי וממוקד יותר. באולמות גדולים, אבל בנגיעות ג'אזיות עדינות.


הנה ג'ורג' בנסון מארח את הגיטריסט קרלוס סנטנה בלהיטו "זורם" (Breezin):

https://youtu.be/bqBsqlqZuto


ומגיע גם לרית'ם אנד בלוז פופי ב"תני לי את הלילה" (Give Me The Night):

https://youtu.be/kbrZykDCkj0

הממציא של הפורטה-פיאנו, שממנו נולד בהתאמות מסוימות הפסנתר שאנו מכירים, היה ברתולומיאו כריסטופורי (Bartolomeo Cristofori di Francesco), מי שהיה אוצֵר כלי הנגינה של אחת המשפחות העשירות באיטליה, משפחת מדיצ'י מפירנצה.

הפורטה-פיאנו, הכלי שנחשב לאבטיפוס של הפסנתר המודרני, נולד בסביבות סוף המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18. הפסנתר הזה נחשב לאחד הכלים החשובים בעולם הנגינה. הכלי הזה, שעבר הרבה עד היום, שינה לחלוטין את התפיסה לגבי המוסיקה.

הפסנתר הראשון, הפורטה פיאנו, כלי מקלדת ראשון שנחשב לכלי הקשה, פותח תוך התבססות על הצ'מבלו, כלי הפריטה הפופולרי שמזכיר במראהו את הפסנתר עם המקלדת. בניגוד לצ'מבלו, הפורטה פיאנו פרץ לעולם ככלי הקשה.

כולנו מכירים כלי הקשה והם הרי כלי רעש, היוצרים בדרך כלל רעש ולא צליל (על אף שיש כלי הקשה מלודיים, כמו קסילופון או ויברפון, המפיקים צלילים בגבהים ספציפיים).

אבל ההשתייכות של הפורטה-פיאנו והפסנתר למשפחה הזו לא קשורה לעוצמת הרעש שהם יוצרים, אלא לדרך הפקת הצליל שלהם. הפסנתר נכלל במשפחה זו בזכות דרך הפקת הצליל שלו. כל קליד של הפסנתר מחובר לפטיש המקיש על מיתריו, כשעוצמת הנגינה בו נקבעת על פי העוצמה שבה לוחצים הפסנתרנים על קלידי הפסנתר בעת הנגינה. לחיצה חזקה על הקלידים מייצרת צליל חזק. לחיצה רכה וחלשה - צליל חלש ושקט

במילים פשוטות, ברתולומיאו המציא בפסנתר כלי הקשה לכל דבר. אמנם כלי שדומה לצמבלו, כלי פריטה, אבל הוא כלי הקשה כי הנגינה בו מבצעת הקשה על המיתרים. הפורטה והפיאנו הם באיטלקית "חזק - חלש", מה שהצביע אז על אפשרויות הדינמיקה שלו, כלומר נגינה בעוצמה משתנה.

הצ'מבלו לא היה מסוגל לכך, כי בו מחובר לכל קליד במקלדת דווקא מפרט שפורט על המיתרים. למפרט זה אין יכולת להפיק נגינה חלשה או חזקה, אלא נגינה בעוצמה אחידה.


הנה סיפורו של ממציא הפורטה פיאנו ולמעשה ממציא הפסנתר:

https://youtu.be/O2L5ZKIu4F4


הפסנתר מעשה ידיו מ-1720, הפסנתר העתיק ביותר ששרד בעולם:

https://youtu.be/6XDJ2O4P97I


פסנתר הפטישים של ברתולומיאו:

https://youtu.be/rM6-DJZc6uI


יצירה של סקרלטי שמנוגנת על פסנתר הפורטה-פיאנו הקדום ביותר של כריסטופורי:

https://youtu.be/A2WdjyKQ57A


הדגמת הפורטה-פיאנו, צליל חזק וחלש, המצאתו הגדולה של כריסטופורי:

https://youtu.be/2ef95BZfYcw


ומי היה מאמין שהטכנולוגיה המודרנית תפיק מהפסנתר צלילים כאלו:

https://youtu.be/eJW9N-h8UgI

מה קורה כשמישהו יושב לך על החצוצרה ומעקם אותה? - בכל מקרה שאינך דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) אתה רץ לקנות חדשה או לתקן את החצוצרה העקומה שלך. אבל דיזי גילספי שמצא את החצוצרה שלו עקומה, לאחר שלפי הסיפור התיישבה עליה בטעות שחקנית כלשהי במסיבה, לא התרגש והחל לנגן בה. תוך שניות הוא הבין את העניין - הסאונד של החצוצרה המעוקמת שלו נשמע לו טוב יותר מקודם! - החצוצרה הזו, מיותר לספר, הפכה לחצוצרה הקבועה שלו ולסמלו המסחרי!

ואכן, אחד מסמלי חצוצרת הג'אז היו הלחיים המנופחים של החצוצרן דיזי גילספי (Dizzy Gillespie). צורת הנגינה הזו הייתה ייחודית לו. לצד הנגינה מלאת ההומור והריקוד על הבמה, הסגנון האישי וההתנהגות המסודרת, היא הפכה אותו לאחד מהגאונים המיוחדים והצבעוניים שקמו לג'אז.

עם סולואים מורכבים וחכמים במיוחד, גילספי נחשב לאחד הווירטואוזים, החדשנים והמאלתרים הגדולים של הג'אז האמריקאי. ביחד עם ג'אזיסטים נוספים וגאונים כצ'ארלי פארקר, תלוניוס מונק, ארט טייטום, צ'ארלי כריסטיאן ומיילס דיוויס, הוא יצר את סגנון הבי בופ שבשנות ה-40 שינה לחלוטין את פני הג'אז והפך אותו סופית מצורת בידור מוסיקלית ופופולארית, גם אם חכמה ומורכבת יותר מסתם מוסיקה קלה, לזרם מוביל באמנות המוסיקה בכלל.

לא רק את הביבופ יצר דיזי. הוא גם נחשב ליוצר הלטין ג'אז - סגנון הג'אז הלטיני, כשבשנות ה-50 הוא ממש הנהיג את המוסיקה האפרו-קובנית, זרם או תנועה שהכניסו אלמנטים לטיניים ואפריקאיים למוסיקת הג'אז הזו. בתור "באנד לידר" (מוביל הרכבים) הוא הפיץ את הז'אנר הזה והפך אותו לאחד הפופולאריים בעולם הג'אז.


הנה תולדות חייו של דיזי גילספי:

https://youtu.be/8iU8_D258nA?t=32s


דיזי גילספי ב"מנטקה" עם הביג בנד של קני קלארק:

https://youtu.be/A5tRGMHfKrE


עם צ'ארלי פרקר:

https://youtu.be/4PiKHAEcEvM?t=115


"לילה בטוניסיה":

https://youtu.be/mkemox0461U


סולו של דיזי בשיר של ענק מוסיקת הנשמה סטיבי וונדר:

https://youtu.be/bQEBZfG5SaY


הופעה של דיזי גילספי וחמישייתו:

https://youtu.be/2uLpjp7xkyI?long=yes