הטְרוֹמְבּוֹן (Trombone), שמשמעות שמו באיטלקית "חצוצרה גדולה", הוא כלי נשיפה ממתכת, בעל ידית הזזה שמאריכה ומקצרת את אורך הכלי ובכך משנה את גובה הצלילים.

לכן צריך נגן הטרומבון ללמוד היטב את המיקום המדויק של כל תו, בכדי שיוכל להפיק את כל הצלילים השונים שהטרומבון מאפשר.


#הפקת הצליל
הטרומבון דומה לחצוצרה בהפקת הצליל אך יש בו מסוֹט, באנגלית "סלייד". זוהי למעשה ידית, המחוברת לחלק צינורי הנע פנימה והחוצה, כשבכך הוא מאריך ומקצר את קנה הכלי ולמעשה הוא משנה את גובה צליליו.

המסוט הזה, שמחליף בטרומבון את שסתומי כלי הנשיפה האחרים ממתכת, הוא זה שמאפשר להפיק עם הטרומבון גם את נגינת הגליסנדו, בה גולשים מצליל לצליל, בירידה ובעליה רציפה בין הצלילים - ללא הפסקה ביניהם.

צלילי הטרומבון מופקים על ידי הרטטת השפתיים ואפקט ההרעדה הזה של הצליל נקרא טרמולו. מאותו טרמולו גם נולד השם טרומבון.

בהרכב התזמורת הסימפונית של ימינו משתתפים לרוב 3 טרומבונים, המחולקים בדרך כלל לשני טרומבוני טנור וטרומבון באס אחד.

עוד קיימים, אם כי פחות מוכרים, גם טרומבוני סופרן, אלט וקונטרבס. לצלילים גבוהים במיוחד יש אפילו טרומבוני פיקולו וסופרנינו.

והכי מדהים ולא כל כך ידוע, שיש גם טרומבון שסתומים (Valve Trombone). בטרומבון השסתומים אין סלייד אלא... שסתומים, כמו בחצוצרה. לא יפליא אתכם לדעת שהנגינה בו דומה מאוד לנגינה בחצוצרה.


#תולדות הכלי
הסברה היא שהטרומבון שימש כבר את הרומאים. בימי הביניים היה בשימוש בחצרות אצילי אירופה ומהמאה ה-16 סייע למקהלות בחיזוק תפקידי השירה. כך השתמשו בו באך והנדל בתקופת הבארוק.

הטרומבון הצטרף לתזמורת הסימפונית בימי מוצרט. גם באופרה "חליל הקסם" וב"טובה מירום" המפורסם מתוך ה"רקוויאם" שלו יש לטרומבון תפקידים משמעותיים. הראשון ששילב אותו בסימפוניה היה בטהובן, בסימפוניה ה-5 שלו.

ביצירתו הפופולארית "בולרו", ראוול משלב את הטרומבון בתפקיד סולו על מנגינת הנושא, הכוללת נגינת גליסנדו. גם אורף, ביצירתו המפורסמת "כרמינה בורנה", עשה שימוש רב בטרומבון.


הנה הסבר על הטרומבון (עברית):

https://youtu.be/-Y0EzHVRwIk


ראיון עם נגן טרומבון בתזמורת קלאסית (עברית):

https://youtu.be/2b8ybqym0nI


סולו ג'אז של ענק הטרומבון סלייד המפטון בהופעה חיה:

https://youtu.be/Lt5xN0xJVXs


קונצ'רטינו מספר 4 של פרדיננד דויד לטרומבון ולתזמורת:

https://youtu.be/EYiH_HaaGNM


שני הטרומבוניסטים המעולים ווינדינג וג'ונסון - ב"It's alright with me":

https://youtu.be/QxUj2fKFX7A


טרומבון לילדים (עברית):

https://youtu.be/5n9ROPzQyNA


והטרומבון כמכנס פרות בסגנון החלילן מהמלין:

https://youtu.be/qs_-emj1qR4

גם אם אינו עשוי מעץ, הסַקְסוֹפוֹן (Saxophone) מוגדר ככלי נשיפה מעץ. זהו כלי שהוא הכלאה בין הפְּיה של כלי העץ, קנה חרוט כשל הכלים ממשפחת האבובים וגוף כשל כלי הנשיפה ממתכת. הוא הומצא על ידי אדולף סאכּס ב-1840 ואולם לא התקבל לתזמורת הסימפונית, למעט מספר מלחינים צרפתיים ששילבו אותו ביצירותיהם.

מלחינים כדביסי, עם הרפסודיה לסקסופון ולתזמורת, ביזֶה ב"הנערה מארל" וריכרד שטראוס ב"סימפוניה דומסטיקה", עשו בו שימוש במוסיקה הקלאסית. ועדיין, הסקסופון לא הצליח להפוך לחבר של ממש במועדון ה"קלאסי" של הכלים.

בג'אז, לעומת זאת, אומץ הסקסופון בשמחה והוא הפך לאחד הכלים החשובים בסגנון זה. נגני ג'אז כצ'ארלי פארקר, ממפתחי סגנון הבּיבּוֹפ, קולמן הוקינס, לסטר יאנג, סוני רולינס ומייקל ברייקר, הביאו לכלי תהילה, אהדה רבה והפכו אותו למרכזי במוסיקת הג'אז.

גם במוסיקת הרוק הסקסופון הוא כלי חשוב ובעל עוצמה. הוא משמש לליווי שירים ולסולואים רבים ברוק ובהופעות חיות לאילתורים מלאי הבעה ואנרגיה.

משפחת הסקסופונים מונה 4 חברים מרכזיים: סופרן, אלט, טנור ובאריטון.


הנה ההיסטוריה של הסקסופון:

https://youtu.be/z-GDrCxcV80


סיפור חייו של אדולף באקס:

https://youtu.be/baWfDgRGeIM


הרצאת וידאו קצרה על תולדות הסקסופון:

https://youtu.be/J70qKYDGllc


והוא גם כלי רומנטי שמנגן אהבה:

https://youtu.be/bxuRCOeP7Qc

חֲלִיל-פָּאן (Pan flute) הוא כלי נגינה עתיק ועממי, שנמנה על משפחת כלי הנשיפה מעץ ונפוץ בעולם בעיקר מאז ימי הביניים.

חליל פאן עשוי מסדרה של קנים, עשרה או יותר, המחוברים זה לצד זה באורך הולך וגדל. בנגינה בזה אחר זה, מהארוך לקצר, ניתן להפיק מהם סולם מוסיקלי מלא.

את קני העץ באורכים שונים מחברים זה לזה בצורה אנכית, מהקצר ועד הארוך ביותר.

מקורותיו של חליל הפאן הם עתיקים מאד, כבר מאז יוון העתיקה וככל הנראה עוד הרבה לפני כן. מכל מקום, הוא נקרא על שם האל היווני המיתולוגי פאן. אל הרועים, הטבע, המוסיקה והשעשועים במיתולוגיה היוונית.

כיום מנגנים בחליל פאן במקומות רבים בעולם, כולל סין וקוריאה במזרח הרחוק, דרך רומניה ואוקראינה שבאירופה ועד ארצות שונות באמריקה הדרומית, כמו פרו.

לחליל פאן יש גרסאות וצורות שונות. יש לו גם שמות נוספים בעולם, כולל סירינקס (Syrinx) ו"פאן פייפ" (Pan pipe).


הנה חליל הפאן בנעימה הדרום אמריקאית "אל קונדור פסה":

https://youtu.be/nejiQ39DWrU


ג'ורג' זמפיר, חלילן הפאן המפורסם, בנעימה הכי מוכרת לכלי:

https://youtu.be/0Wv3Ya9nskA


כך בונים חליל פאן בעצמכם (עברית):

https://youtu.be/FhWLANP4yqU


נגן מנגן בחליל פאן בליווי גיטרה:

https://youtu.be/-kpWllK3VgI


ובאופרה 'חליל הקסם' הפקיד מוצרט חליל פאן בידיו של פאפאגנו:

https://youtu.be/U6S9cQNbENI

החָלִילִית (Recorder) היא כלי נשיפה מעץ ולמעשה משפחת כלים, בגדלים שונים. החליליות הן כלים עתיקים במיוחד, שמשרתים את המין האנושי ביצירת ונגינת מוסיקה, מאז התרבויות הקדומות בהיסטוריה.

מקור שמם של החלילים הוא הקנה החלול המשותף להם. משפחת הכלים של החליליות כוללת את חלילית הסופרן, חלילית אלט, חלילית טנור וחלילית באס. נגני החלילית המקצועיים מנגנים גם בסופרנינו, החלילית הקטנה ממש ובעוד סוגי חליליות אחרים ומוכרים פחות.

עד תקופת הבארוק היתה החלילית חלק מכלי התזמורת. היא הייתה כלי נפוץ באנגליה ובזכות צליליה האופייניים זכתה לשמה הלועזי, שמשמעותו "ציוץ".

באך והנדל, מגדולי המלחינים של תקופת הבארוק, כתבו יצירות רבות לחלילית סולו ולחלילית בהרכבים עם כלי נגינה נוספים.

החל מהתקופה הקלאסית, החליף חליל הצד את החלילית בתזמורת ובהדרגה הפכה החלילית, שלא בצדק, לכלי המשמש יותר למטרות לימודיות מוסיקליות ופחות לנגינת מוסיקה אמנותית. התחייה של ביצועי מוסיקה עתיקה בכלים אותנטיים החזירה אותה לקדמת הבמה וכיום היא זוכה למאזינים רבים.


הנה החלילית האנגלית "English Nightingale":

https://youtu.be/NY1NfEzofho


לוסי הורש ההולנדית בחלילית סופרן את ויואלדי:

https://youtu.be/fZ5G66XfIPw


חלילית גדולה יותר פירושה צליל נמוך יותר:

https://youtu.be/U3lOlOKJa0s


סונטה לחלילית של הנדל בליווי צ'מבלו:

https://youtu.be/kOBzcrlWljA


פנטזיה של טלמן:

https://youtu.be/-QQb4UaPEeg


הפוגה הקטנה של באך עם משפחת החליליות:

https://youtu.be/-Iu1pA4sDbc


תזמורת חליליות ב"אביב" של ויואלדי:

https://youtu.be/drc-H_1S6sk


והדגמה של כל הגדלים והתפקידים של החליליות:

https://youtu.be/XpHTgDb2yVA?long=yes

חמת החלילים (Bagpipe) הוא כלי נגינה שמשמש כיום בעיקר למוסיקה עממית סקוטית ולנגינה של תזמורות צבאיות.

אבל גם אם זהו כלי נשיפה שמוכר כיום ככלי הנגינה הלאומי של הסקוטים, מקורו הוא יווני קדום או אולי אפילו מהמזרח התיכון. למעשה, חמת החלילים הוא כלי בן לפחות 3,000 שנה.

אף שכלי זה נחשב הכלי הלאומי של סקוטלנד, הוא מצא את דרכו כמעט לכל איזור בעולם, בשמות שונים, החל מהגאיטה הספרדי ועד המוּזֶט הצרפתי, שהיה אופנתי עד המאה ה-18. גם בימינו, בנוסף לסקוטים יש חמת חלילים גם לאירים, לספרדים, שקוראים לו "גאיטה" ולשבדים, המכנים אותו "סקפיפה".

מבנה חמת-החלילים מעניין. הכלי מורכב משק עור, מספר "חלילים" וצינור. הכלי משמיע צליל ארוך, נמוך וממושך שמנוגן כל הזמן, מעין "נקודת עוגב", כשמעליו מתנגנת המנגינה, בצלילים משתנים.

הצליל נמשך זמן רב, בזכות הנגן שלוחץ על השק המנופח והאוויר שיוצא ממנו ו"נושף" בחלילי הכלי. כך נמשכת הנגינה כל הזמן והיא לא מוגבלת בנשיפתו של הנגן, כמו בכלי הנשיפה ה"רגילים".


הנה הסבר על הכלי הסקוטי העממי (עברית):

https://youtu.be/xFXAyEyHUKI?t=1m19s


מצעד חמת חלילים:

https://youtu.be/7rALK_iu5Vs


הכלי בליווי תזמורת מיתרים:

https://youtu.be/U89Qtbnk-Q4


חמת החלילים בליווי תוף:

https://youtu.be/KC9_0MXzcOw


תזמורת צבאית סקוטית צועדת:

https://youtu.be/00a6LsSImhs


ובסרט תקופתי חמת החלילים יכולה להתאים לליווי סצנת קרב:

https://youtu.be/Fye3hVkCX9E

הדיג'רידו (בקיצור - דיג', או דידג') הוא כלי שבטי אוסטרלי, כלי חשוב מאד במוסיקה הטקסית העתיקה של האבוריג'ינים, ילידיה המקוריים של אוסטרליה. זהו כלי נשיפה קדום שהאבוריג'ינים פיתחו לפני כ-1500 שנה.

מבחינת הטקסים שלהם, הנגינה בדיג'רידו הייתה דרך של האבוריג'ינים לתאר חלומות, שתרבותם החשיבה מאד. איכות הצליל הבודד של הכלי, צליליו העמוקים ובמיוחד התדרים הנמוכים של הדידג', איפשרו לו להפוך לכלי ריפוי, הרגעה, מדיטציה, הרפיה והגברת הריכוז והקשב לגוף של המנגן והמאזינים.

את הדיג'רידו מייצרים מעמוד התפרחת של קקטוס האגבה או מענף חלול של אקליפטוס.

מוסיקלית, הדיג'ירידו הוא מנפיק רק צליל אחד, אבל כזה שמקבל צורות שונות של צליל ואי אפשר לחזור עליו בדיוק לעולם.


הנה אבוריג'ני מאוסטרליה מנגן בדיג'רידו:

https://youtu.be/cizByru14jc


אמן ישראלי שבונה אותם (עברית):

https://youtu.be/9wGB7uVb-dA


דואט של דידג'רידו:

https://youtu.be/oXBGZoBYaLY


נגן המשלב את כלי ההקשה האנג עם הדידג'רידו ושירה:

https://youtu.be/BAxwRPbDw3k?t=52s


מי שמתיימרת להיות נגנת הדידג'רידו היפה בעולם:

https://youtu.be/NaBI1SqIhak


והנה החלילן מהמלין של הדידג'רידו:

https://youtu.be/uqvDDsMjgH8

חֲלִיל-צַד (flute), או הסירינְקְס הוא חליל המנוגן לרוחב, בניגוד לחלילית אותה מחזיק הנגן קדימה.

חליל הצד, שהופיע במאה ה-13, דחק בהדרגה את החלילית מהתזמורת הסימפונית, עד שהיידן הוציא את החלילית מהתזמורת באורח סופי. עוצמתו הגדולה יותר וצליליו הבהירים גרמו למלחינים רבים להעדיפו על פני החלילית השקטה והאינטימית.

מתקופת הבארוק ידוע במיוחד הבדינרי מתוך הסוויטה לחליל מס' 2 של באך.

בתקופה הקלאסית והרומנטית היה החליל פופולארי ביותר ומלחינים רבים כתבו לו קטעי סולו רבים. בין המלחינים הבולטים לכלי היו אז היידן (סונטה לחליל ולצ'מבלו), מוצרט (קונצ'רטי בסול מז'ור וברה מז'ור וקונצ'רטו כפול לחליל ולנבל) ובטהובן (הסרנדה לחליל, כינור וויולה).

במאה ה-19 היצירה המפורסמת ביותר לחליל היא הפרלוד ל"מנחת פאון"Prelude to the Afternoon of a Faun - Debussy שכתב דביסי בסגנון האימפרסיוניסטי שאפיין אותו. החליל פותח בה בנגינת הנושא הראשי. דביוסי גם כתב את "סירינְקְס" המפורסם לחליל סולו.

אבל קוואנץ, מלחין פחות מוכר בימינו, כתב לחליל למעלה מ-300 קונצ'רטי. הם נכתבו עבור מלך פרוסיה, פרידריך הגדול, שהיה גם חלילן מצוין. בכך השיג קוואנץ את מה שהוא, ללא ספק, השיא העולמי בכתיבה לחליל.

במאה ה-19 הפכה מערכת המנופים והמכסים שפיתח תאוֹבַּלד בֶּהְם, חלילן וירטואוז מבוואריה, את הכלי לנוח ביותר לנגינה והגדילה את אפשרויות הנגינה בסולמות שונים.


הנה "מחול הרוחות הטובות" מתוך האופרה "אורפיאוס ואורידיצ'ה" של גלוק:

https://youtu.be/oou2ywIbRxc


הבדינרי מתוך הסוויטה לחליל מס' 2 של באך:

https://youtu.be/Kl6R4Ui9blc


הפרלוד ל"מנחת פאון" של האימפרסיוניסט קלוד דביסי מהמאה ה-19:

https://youtu.be/EvnRC7tSX50


חלילן הג'אז ג'יימס מודי מוביל את "דרבן, השועל האדום":

https://youtu.be/_qu-blRye9I


הרבי מן מנגן חליל צד ג'אז ב-1982:

https://youtu.be/RJPMOMX4mwk


והפיקולו שהוא החליל הקטן וגבוה בצליליו, כאן מנגן שוסטקוביץ':

https://youtu.be/gFh0FzuydGo

גם אם הוא כלי קלאסי וג'אזי מוכר ומקובל, אין ספק שלקלרינט (Clarinet) תפקיד משמעותי אף עוד יותר במוסיקה היהודית. כלי הנשיפה הזה הפך למרכז של המוסיקה היהודית, ממש הנשמה של המוסיקה הזו.

הקלרינט הוא כלי נשיפה מעץ. על אף שהוא פותח בידי כריסטוף דֶנֶר במאה ה-17, הוא מתבסס על כלים עתיקים שאת הראשונים מהם ניתן למצוא כבר במצרים העתיקה.

מוצרט היה מהמלחינים הראשונים ששילבו את הקלרינט ביצירותיהם. הקונצ'רטו לקלרינט שכתב חודשיים לפני מותו, נחשב כאחד מפסגות יצירתו.

חשיבותו של הקלרינט גדלה עוד יותר במהלך המאה ה-19 כשתאוֹבַּלד בֶּהְם התקין בו את מערכת המנופים והמכסים שאפשרה לנגן בו בצורה הרבה יותר נוחה.

אם נחזור לרגע למוסיקה היהודית, הרי שהוא תופס בה תפקיד מרכזי בלהקות הכלייזמרים של המאה ה-19 במזרח אירופה. צליליו העדינים ואפשרויות הגליסנדו שלו אפשרו הבעת רגשות, החל מצחוק מתגלגל ועד צלילי בכי וקינה. מוסיקת הכליזמרים, שרבים רואים בה מוסיקת "נשמה" יהודית, אימצה אותו בחום ונגני קלרינט כגיורא פיידמן וישראל זוהר מעבירים בה עד היום את החום וההתלהבות של המוסיקה היהודית.

גם בג'אז המוקדם אומץ הקלרינט, אם כי נראה שלא באותה התלהבות בה התקבל הסקסופון. המפורסם בנגני הג'אז בקלרינט היה אז בני גודמן. המלחין האמריקני אהרון קופלנד הלחין לבקשתו קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת מיתרים, בו שילב גם מרכיבי ג'אז ומוסיקה לטינית, דרום אמריקאית. כיום מפורסמת בעולם נגנית הקלרינט הישראלית ענת כהן, אחת משלושת "הכוהנים", שלישיית אחים ונגני ג'אז מעולים, ביחד עם יובל כהן ואבישי כהן החצוצרן.

חוץ מקלרינט הסופרן שהוא הנפוץ והמוכר יותר, ישנם עוד בני משפחה נוספים: קלרינט האלט, הטנור והבאס. נגני התזמורת מנגנים, לעיתים, בקלרינטים בעלי כוונון שונה, לשם נוחות הנגינה בסולמות קשים.


הנה קלרינט מוביל תזמורת כלייזמר:

https://youtu.be/jMiCUTsjQCE?t=5s


נגן הכלייזמר היהודי גיורא פיידמן בקלרינט:

https://youtu.be/H9bvNDpdx8k


גם בקלאסי הוא מככב - טריו לפסנתר, לקלרנית ולצ'לו, אופ' 114 בלה מינור, אחת מכמה יצירות קאמריות נפלאות שהקדיש ברהמס בזקנתו לקלרינט:

https://youtu.be/3bYvj0ZPHLc?t=25


קונצ'רטו לקלרינט ולתזמורת של מוצרט בלה מז'ור:

https://youtu.be/YT_63UntRJE


ובג'אז - נגנית הקלרינט הישראלית הנהדרת ענת כהן בהופעת ג'אז נהדרת עם פקיטו דה ריברה האגדי:

https://youtu.be/S6V030_WP78?long=yes

קרן ההרים היא כלי נשיפה עממי ארוך, באורך של כמה מטרים. הרועים בשווייץ משתמשים בקרנות הרים שעשויות מענפים ארוכים וחלולים מעץ, כדי לקרוא זה לזה מפסגות ההרים ומהעמקים.

קרן האלפים, או קרן הרים, כיכבה בסיפור הידוע "היידי בת ההרים". כיום, בעידן הטלפונים הסלולריים, לא צריכים לתקשר באמצעות קרנות האלפים. לכן משתמשים בהן השוויצרים בימינו, בעיקר בחגיגות עממיות מסורתיות.

בניגוד לכלים כמו פסנתר וגיטרה, קרן האלפים אינה מנגנת צלילים שכולם מהצלילים של הסולם המושווה.


הנה קרן אלפים בהרכב של 8 נגנים:

https://youtu.be/K_qp26NHyTg


הרכב של 22 נגני קרן האלפים:

http://youtu.be/OE6cIMy86RM


ועוד תזמורת של קרן האלפים:

http://youtu.be/vfQC-XaNEpM

אחד הכלים העתיקים היא החֲצוֹצְרָה (Trumpet), הכלי הגבוה או כלי הסופרן הגבוה מתוך כלי הנשיפה ממתכת, הכוללת גם את הטובה, הטרומבון וקרן היער. בתנ"ך מרבים להזכיר אותה.

כלי נגינה כמו החצוצרה נוצרו גם בעת העתיקה במצרים העתיקה, כמו גם בממלכות המזרח דוגמת פרס, ביזנטיון, טיבט ומונגוליה. במדבר הצטווה משה מנהיג עם ישראל להכין חצוצרות כסף לצורך עבודת המשכן.

ובכלל, בימי קדם האמינו בכוח המאגי שיש לחצוצרה: קוסמים היו מדברים לתוכן וקולם הוסווה ונשמע כקול האלים. צבאות תקעו בחצוצרות כשיצאו למלחמה ואף עטפו את החצוצרה בבד אדום (מנהג שבאופן סמלי נוהגות לפיו תזמורות צבאיות עד היום).

לנגן החצוצרה קוראים חצוצרן או מחצצר. בטכסים וחגיגות נהוגות מאז ועד היום תרועות בנוסחים שונים. בניגוד לחצוצרה של היום, המעוקלת ובעלת שסתומים, החצוצרה הקדומה היתה ישרה והפקת הצלילים השונים התבצעה רק בשינוי בשפתי הנגן.

עד לזמנו של בטהובן, היה תפקיד החצוצרות במוסיקה הסימפונית מצומצם. בתקופת הבארוק של באך והנדל התפתחה החצוצרה מאוד, לחצוצרת הבארוק. בסוף המאה ה-18 התפתחה מהחצוצרה הארוכה הגרסה המצוידת בשסתומים, החצוצרה הקצרה של ימינו.

זאת בגלל היותן חד-סולמיות מה שלא איפשר לנגן בהן תפקידים כרומטיים. אך מאז הומצאו השסתומים והחצוצרות הפכו לבעלות אפשרויות נגינה מגוונות.

באך כלל בקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 2 קטע סולו וירטואוזי לחצוצרה ופרסל כתב סונטה לחצוצרה. ויואלדי כתב קונצ'רטו ל-2 חצוצרות וידוע גם הקונצ'רטו לחצוצרה מאת היידן.

אך הקטע המפורסם ביותר לחצוצרה הוא מארש הניצחון מתוך האופרה "אאידה" מאת ורדי.

בתזמורת המודרנית יש בדרך כלל שתיים או שלוש חצוצרות. בנוסף למוסיקה קלאסית, החצוצרה היא מהכלים הנפוצים גם בג'אז, בסגנון ה-Fאנק, הבלוז, תזמורות הצעידה, תזמורות כלי הנשיפה ובמוסיקת הפופ.


הנה החצוצרה הקלאסית:

https://youtu.be/ZdqjcMmjeaA


חצוצרה ארוכה ועתיקה:

https://youtu.be/Wa2vzx-aNrw


רונדו של הומל בחצוצרה:

https://youtu.be/B1eyZAedhY4


מיילס דיוויס, החצוצרן הג'אז הנודע ולהקתו ב"Human Nature":

https://youtu.be/xZ5E4Jo3lpU


החצוצרה הקלאסית בתזמורת:

https://youtu.be/NEFjjGUXKxM


ורוי הרגרוב מנגן את "אני זוכר את קליפורד" בקורנט, קרוב משפחה של החצוצרה:

https://youtu.be/S9zQzAAWgd4

מארש (March) הוא קטע מוסיקה קצבי שמטרתו ללוות צעידה במצעד צבאי או חגיגי.

המארש במקור הוא סוג של מוסיקה שימושית, כלומר מוסיקה שנוצרה למטרה מוגדרת, במקרה הזה לצעידה. לרוב מבצעת אותו תזמורת צעידה, הכוללת בעיקר כלי הקשה וכלי נשיפה וצועדת לקצב המארש.

לעתים מדובר בתזמורת שאינה צועדת. אך מכיוון שמטרת המארש בדרך כלל ללוות את קצב צעידת ה"שמאל-ימין", המשקל המוסיקלי שלו יהיה כמעט תמיד בקצב זוגי של 4/4 או במשקל המקביל 2/4, מה שנקרא א-לה ברווה (alla breve), כלומר "על החצי".


#תולדות המארש
מקור המארשים בקטעי תיפוף של תוף בודד או כמה תופים, שנוגנו בקצב לפני הקרב, כדי להלהיב את החיילים ולעודד אותם להילחם.

לאחר שעד אז מנגינות המארש היו מקומיות, במאה ה-16 החלו לכתוב את המארשים הללו בתווים ולהפיץ אותם בדפוס שהומצא באותן שנים.

החל מהתקופה הקלאסית ובואכה התקופה הרומנטית, מלחינים החלו לשלב מארשים ביצירותיהם הגדולות, כמו סונטות וסימפוניות ואף יותר באופרות שכתבו.

בשיא התקופה הרומנטית, עד לשלהי המאה ה-19, התפתחו כלי הנשיפה יותר ויותר והמארשים הפכו נפוצים יותר ויותר.

במאה ה-20, המארשים הפכו צורה מוסיקלית מבוססת של ממש ומלחינים כותבים יותר ויותר מארשים לתזמורות גדולות.

בימינו מנוגנים המארשים בעיקר באירועים חגיגיים, כמו מצעדים, תהלוכות והכתרות של מלכים ומנהיגים.


הנה סיפורו של מארש צה"ל (עברית):

https://youtu.be/K-sFtVfCrXw


מארש כמו צבאי במצעד מחאה ברחובות ת"א:

https://youtu.be/Yp1gd-1rp5M


ומארש שמילותיו נכתבו על ידי המשורר נתן אלתרמן (עברית):

http://youtu.be/FkfF4B6Q-fc

אִיוִוי (EWI), ראשי תיבות של Electronic Wind Instrument) הוא שמו של כלי נגינה אלקטרוני שנמנה על משפחת כלי הנשיפה.

הממציא האמריקאי נייל סטיינר (Nyle Steiner) הגה את הרעיון ואת המשך הפיתוח ביצעו ופיתחו המהנדסים של יצרנית ציוד המוסיקה האלקטרונית אקאי (AKAI) היפנית. יש לכלי שני מרכיבים - ממשק הנשיפה והסינתסייזר. כיום החלקים הללו משולבים במכשיר אחד, אחד מתחת לשני. בעבר היו שני המכשירים נפרדים וחוברו בכבל.

הכלי כולל מרכיב של נשיפה, שמעוצב עם אצבוע דומה לסקסופון. נגני כלי נשיפה אחרים, כמו חליל או קלרינט, יכולים גם הם לנגן עליו וניתן אף לשנות את האצבוע לשיטות אחרות.

בממשק הנשימה שולט לחץ האוויר בעוצמת הצליל, בעוד לחץ השפתיים שולט ברטט הצליל, באיטלקית ויבראטו. במקום שסתומים, כמו של סקסופון או קלרינט, ב-EWI הצלילים מופקים במקשי מגע, מה שמאפשר נגינה מהירה מאד. אגב, ניתן לשנות בקלות את האוקטבות באיווי, מה שמגדיל את המנעד שלו ל-8 אוקטבות - המנעד הרחב ביותר מכלי הנשיפה.

במרכיב הנשיפה יש ממיר פנימי שיוצר מכל צליל את הקוד הדיגיטלי, העובר אל הסינתסייזר. זה מרכיב משלים, שיוצר מהקודים הללו צלילים אלקטרוניים. מהסינטי מופקים כך צלילים אלקטרוניים שונים ומגוונים, בדיוק כמו שמפיק סינתסייזר בצורת מקלדת או מודול המחובר ב-MIDI לגיטרה.

חלק מדגמי ה-EWI מחוברים לסינתסייזר שלו, בעוד אחרים מקושרים בעזרת ממשק MIDI, לסינתסייזרים משוכללים של יצרנים רבים, מה שמגדיל את המגוון של הצלילים האפשריים.


הנה סרטון על ההיסטוריה של האיווי:

https://youtu.be/p2YhldxZIJs


שיר של הבי ג'יז:

https://youtu.be/sqHPTM5-C30


של סטיבי וונדר:

https://youtu.be/tv0GctfRuL4


WX11 - המתחרה שמייצרת חברת ימהה:

https://youtu.be/AH_w7AW7jPU


והאירופון של המתחרה, חברת רולנד, שיש בו אפשרות לנשיפה ויצירת צליל טבעי יותר:

https://youtu.be/AHlG_PwwvGY


כל הצלילים של האיווי:

https://youtu.be/GjaAj0eRlr4

תזמורת צועדת (Marching band) או תזמורת צעידה, היא תזמורת שהנגנים בה מנגנים בהליכה. התזמורות מסוג זה משתתפות בעיקר בטקסים ואירועים חגיגיים, כמו תהלוכות, מצעדים והכתרות.

התזמורות הצועדות מנגנות לא מעט מרשים, שירים צבאיים מנוגנים שנועדו להלהיב את החיילים, לנסוך בהם אומץ ולהגדיל את המוטיבציה להילחם.

המארשים הללו נולדו כשהמלחינים התאימו את המוסיקה שכתבו כך שתחקה את תנועות החיילים. כך הם יצרו את מה שהפך לצורה המקובלת של המארש.

במקור נוגנו המארשים הללו לפני הקרב ובעיתות מלחמה. הם כללו אז בעיקר קטעי תיפוף עם כלי בודד שאילתר או כמה כלים שאילתרו כל אחד בתורו.

אם עד המאה ה-16 הנגנים שיננו אותם בעל-פה, החלו אז לכתוב את המארשים הללו בתווים. מאז החלו להיווצר מארשים רבים, שתזמורות רבות מנגנות מהן.


הנה התזמורת הצועדת מנגנת את מארש הכוכבים והפסים של ארצות הברית:

https://youtu.be/FBklceHey7A


שלל תזמורות צעידה מתחרות ביניהן במקוריות ובביצועים:

https://youtu.be/gHElcJVdoas


תזמורת צה"ל צועדת:

https://youtu.be/Gkb1cEYk7XA


תזמורת הצעידה המדהימה שמנגנת ועושה את הליכת הירח של מייקל ג'קסון:

https://youtu.be/1hYWLZLgrR8


ותזמורת הצעידה שעושה את הוואי 5-0 ושוכחת לצעוד:

https://youtu.be/6xVt0F8wCDc

פליז (Brass) היא סגסוגת, מתכת שמתקבלת מערבוב, תערובת או תמיסה של שני יסודות או יותר.

הפליז נוצר בהתכה של אבץ ונחושת. כשמתיכים את הנחושת האדומה והאבץ האפור מגלים שהן הפכו למתכת צהובה, סגסוגת, שהיא פליז.

הפליז היא סגסוגת הרבה יותר קשה וחזקה מהנחושת, אך היא לא נדרשת לעמידה בעומסים כמו זהב.

בעבר יצרו מפליז תותחים למלחמה. כיום מייצרים מהפליז מיסבים, חלקי מכונות, אומים, חפצי נוי וגם כלי נשיפה ממתכת.

כן, קבוצת כלי הנשיפה ממתכת אפילו נקראת באנגלית Brass, כלומר פליז.


עשויים פליז - הנה הרכב של כלי נשיפה ממתכת:

http://youtu.be/gOSIXk_xJjQ


גם במוסיקת הג'אז כלי המתכת חשובים:

https://youtu.be/Rw4pQb3I8_Q


כך בונים טרומבון עשוי פליז:

http://youtu.be/IV4vmruL3i4


וכך יוצרים כלי נשיפה ממתכת מפליז:

http://youtu.be/BXRJ5RKIcdY

מה קורה כשמישהו יושב לך על החצוצרה ומעקם אותה? - בכל מקרה שאינך דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) אתה רץ לקנות חדשה או לתקן את החצוצרה העקומה שלך. אבל דיזי גילספי שמצא את החצוצרה שלו עקומה, לאחר שלפי הסיפור התיישבה עליה בטעות שחקנית כלשהי במסיבה, לא התרגש והחל לנגן בה. תוך שניות הוא הבין את העניין - הסאונד של החצוצרה המעוקמת שלו נשמע לו טוב יותר מקודם! - החצוצרה הזו, מיותר לספר, הפכה לחצוצרה הקבועה שלו ולסמלו המסחרי!

ואכן, אחד מסמלי חצוצרת הג'אז היו הלחיים המנופחים של החצוצרן דיזי גילספי (Dizzy Gillespie). צורת הנגינה הזו הייתה ייחודית לו. לצד הנגינה מלאת ההומור והריקוד על הבמה, הסגנון האישי וההתנהגות המסודרת, היא הפכה אותו לאחד מהגאונים המיוחדים והצבעוניים שקמו לג'אז.

עם סולואים מורכבים וחכמים במיוחד, גילספי נחשב לאחד הווירטואוזים, החדשנים והמאלתרים הגדולים של הג'אז האמריקאי. ביחד עם ג'אזיסטים נוספים וגאונים כצ'ארלי פארקר, תלוניוס מונק, ארט טייטום, צ'ארלי כריסטיאן ומיילס דיוויס, הוא יצר את סגנון הבי בופ שבשנות ה-40 שינה לחלוטין את פני הג'אז והפך אותו סופית מצורת בידור מוסיקלית ופופולארית, גם אם חכמה ומורכבת יותר מסתם מוסיקה קלה, לזרם מוביל באמנות המוסיקה בכלל.

לא רק את הביבופ יצר דיזי. הוא גם נחשב ליוצר הלטין ג'אז - סגנון הג'אז הלטיני, כשבשנות ה-50 הוא ממש הנהיג את המוסיקה האפרו-קובנית, זרם או תנועה שהכניסו אלמנטים לטיניים ואפריקאיים למוסיקת הג'אז הזו. בתור "באנד לידר" (מוביל הרכבים) הוא הפיץ את הז'אנר הזה והפך אותו לאחד הפופולאריים בעולם הג'אז.


הנה תולדות חייו של דיזי גילספי:

https://youtu.be/8iU8_D258nA?t=32s


דיזי גילספי ב"מנטקה" עם הביג בנד של קני קלארק:

https://youtu.be/A5tRGMHfKrE


עם צ'ארלי פרקר:

https://youtu.be/4PiKHAEcEvM?t=115


"לילה בטוניסיה":

https://youtu.be/mkemox0461U


סולו של דיזי בשיר של ענק מוסיקת הנשמה סטיבי וונדר:

https://youtu.be/bQEBZfG5SaY


הופעה של דיזי גילספי וחמישייתו:

https://youtu.be/2uLpjp7xkyI?long=yes

בשנות ה-20 של המאה הקודמת פרצה מוסיקת הסווינג לעולם והפכה לדבר הכי אופנתי שיש. ביצעו אותה ה"ביג בנדס", התזמורות הגדולות של הג'אז, בנות 20 נגנים ויותר.

אבל הסווינג הייתה רק חלק מתופעת הביג בנד ג'אז (Big Band). זה עתיד להפוך לסגנון של ג'אז נוצץ ומהוקצע, מוסיקה בידורית מעובדת ומתוזמרת היטב, שבוצעה בידי תזמורות גדולות, בעיבודים כתובים ומדוייקים וכמעט ללא אילתורים.

את העיבודים והקומפוזיציות לתזמורות הגדולות כתבו להן הכותבים הטובים של התקופה. חלק גדול מהם היו המנצחים של התזמורות הללו - מי שגם היו כוכבי התקופה. לא מעט מהם עתידים להיחשב מגדולי הג'אז. ביניהם מפורסמים במיוחד כדיוק אלינגטון, קאונט בייסי, פלטשר הנדרסון, בני גודמן, וודי הרמן וצ'יק ווב. עוד רבים אחרים מכוכבי הג'אז בעתיד עתידים לבוא מקרב הנגנים של התזמורות הגדולות.

תקופת הפריחה של ה"ביג בנדס" הייתה משנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50. עם הזמן הלכו הביג בנדס וירדו, כשמחליפים אותן הקומבוז (Combo), הרכבים קטנים ומצליחים שיהיו להקות הג'אז המצליחות החדשות.


הנה תולדות מוסיקת הסווינג והתזמורות הגדולות:

http://youtu.be/F9B44JUwr74


אחד מהלהיטים הגדולים של גלן מילר ותזמורתו, "In the Mood":

https://youtu.be/IebackS9RPc


הנה ביצוע של תזמורתו של דיוק אלינגטון:

https://youtu.be/qDQpZT3GhDg


וריקודי הסווינג שאותם ליוו התזמורות הגדולות, הביג בנדס:

https://youtu.be/mHANNkKBSNU?t=4s