שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הפטיש ולמה משתמשים בו בעבודה?
הפטיש (hammer) הוא אחד הכלים המוכרים, המגוונים והחיוניים ביותר בארגז כלים וגם מהוותיקים שבהם.
זהו כלי כף יד עם ראש כבד מחובר לידית. אם הידית עשויה עץ או מתכת, הראש עשוי בדרך כלל מפלדה.
הפטישים מגיעים במגוון צורות וגדלים, כל אחד מהם מיועד למשימות ספציפיות, כמו תקיעת מסמרים, שבירה, חילוץ מסמרים ועוד.
הסוג הנפוץ ביותר של הפטיש וגם המצוי בבתים רבים הוא פטיש הטפרים (Claw hammer), בעל טופר מעוקל בחלק האחורי של הראש להסרת מסמרים.
פטישים גדולים וכבדים יותר, כמו פטיש הקוּרְנָס (Sledgehammers), מיועדים למשימות כבדות כמו שבירה של בטון או תקיעת עמודי גדר.
#היסטוריה
אין הרבה כלים פשוטים ועם זאת רבי שימושים, כמו הפטיש. הפטישים שימשו את בני האדם במשך אלפי שנים, מאז תקופת האבן. במהלך הדורות הם שימשו בנאים, נפחים, נגרים ובעלי מקצועות רבים אחרים.
מלבד משימות בנייה ותחזוקה מסורתיות, לפטישים יש מגוון שימושים נוספים. הם משמשים בדרך כלל בעיבוד מתכת, עיבוד עץ, ויש אף כאלו שמשמשים לכוונון כלי נגינה.
פה ושם בהיסטוריה, מהאדם הקדמון ועד לימי הביניים, שימשו הפטישים אפילו ככלי נשק. הפטיש במיתולוגיה הנורדית, למשל, היה הנשקו של האל ת'ור.
בהיותו כלי עבודה כה חשוב ומשמעותי, הפך הפטיש לסמל של עבודה וחריצות. בימי המהפכה התעשייתית הוא היה לסמל הפרולטריון, כלומר מעמד הפועלים.
הקומוניסטים בברית המועצות בחרו בו למרכיב העיקרי בסמל הפטיש והמגל שסימל אז את הקומוניזם הסובייטי. מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות רבות אימצו אותו באותה תקופה לסמלם. נטישתו ההיסטורית ככזה החלה רק באמצע שנות ה-50, כשנחשפו הזוועות של סטלין.
העיצוב הבסיסי של פטיש נותר ללא שינוי במשך מאות שנים, אם כי התקדמות בחומרים ובטכניקות ייצור הובילו לפטישים עמידים ויעילים יותר.
לסיכום, הפטיש הוא כלי פשוט אך חיוני שנעשה בו שימוש במשך מאות שנים. עם מגוון צורות וגדלים, ניתן להשתמש בו למגוון רחב של משימות, כולל בנייה, עבודות עץ ומסמרים ועד הריסה, פירוק ועיבוד מתכת.
#פטיש ככלי נשק
השימוש בפטישים ככלי נשק מתחיל בתקופות הפרהיסטוריות ולמרבה הפלא באבנים של ממש ולא בצורת הפטיש המוכרת לנו כיום. עדויות ארכיאולוגיות מראות שבני אדם קדמונים השתמשו באבנים כפטישים כדי לצוד ולהגן על עצמם.
השימוש בפטישי המתכת כנשק הגיע בתקופות בהן למד האדם לעבד מתכות. במיוחד בלט השימוש הצבאי בפטישים בתרבויות העתיקות של מצרים העתיקה והאימפריות של יוון ורומי.
במהלך ימי הביניים, עשו אבירים וחיילים שימוש רב בפטישים ככלי נשק. פטיש המלחמה של אותם ימים היה סוג של נשק בעל ידית ארוכה וראש גדול וכבד, כשלעתים קרובות היה בו חוד או קצה מחודד לניקוב שריוני אבירים.
הפטיש הימי-בייניימי תוכנן ללוחמה ולשימוש נגד יריבים משוריינים כבדים, כשהמשקל והמומנטום שלו נבנו במטרה להנחית מכות הרסניות לשריונים.
בנוסף לפטיש המלחמה, גם סוגים אחרים של פטישים שימשו בימי הביניים ככלי נשק. המקבת (Mace) לדוגמה, הייתה סוג של כלי מלחמה כזה, עם ראש כבד ומחודד שיכול לרסק עצמות ושריון.
בנסיבות מסוימות שימש ככלי נשק באותם ימים גם פטיש הנפחים, כלי ששימש ביום יום לעיצוב מתכת.
בסך הכל, פטישים שימשו ככלי נשק לאורך ההיסטוריה האנושית. גם כיום הם ממשיכים לשמש בהקשרים מסוימים, כמו באומנויות לחימה מסוימות ובטכניקות הגנה עצמית.
#בטיחות
בעת שימוש בפטיש, חשוב לנקוט באמצעי בטיחות:
בעבודה עם פטיש מומלץ להרכיב תמיד משקפי בטיחות כדי להגן על העיניים, במיוחד במשימות של פירוק והריסה, מפני נתזים ופסולת מעופפת.
גם בעבודה עם חומרים מסוכנים, כדאי להשתמש בציוד מגן מתאים.
כמו בכלי עבודה רבים, חשוב להקפיד להשתמש בפטיש המתאים למשימה שעל הפרק ולשמור על אחיזה יציבה בידית כדי למנוע תאונות.
בתקיעת מסמרים גם יעיל וגם בטיחותי יותר לאחוז בקצה הפטיש, כך שהכוח שמופעל על המסמר יהיה היעיל והחזק ביותר.
כל עוד ננקטים אמצעי זהירות, הפטיש ימשיך להיות עוד שנים רבות אחד מכלי העבודה היעילים, האמינים וההכרחיים בארגז הכלים האנושי.
הנה סוגי פטישים ככלי עבודה:
https://youtu.be/rJltfcgqD08
פטיש חציבה מכני שמפרק בטון:
https://youtu.be/uWg84-Tvx-A
ה"פטישים של העריצות" בסרט "The Wall" המבוסס על יצירת המופת של הפינק פלויד:
https://youtu.be/awktDTuuGlg
והשיר "פטיש הכסף של מקסוול" של הביטלס בביצוע זמרות תאומות:
https://youtu.be/3Gxu95t51B0?t=8
למה שימש המגל בימי קדם?
הקציר בחקלאות העתיקה התבצע בכלי חקלאי קדום, כלי עבודה מעוקל וחד שנקרא מַגָּל (Sickle). באמצעותו חתכו את התבואה בשדה. פשטותו של המכשיר הזה והיעילות שלו הפכו אותו לכלי חקלאי המשמש מאז ראשית ימי החקלאות ועד לימינו, אם כי כמובן פחות ובעיקר בקרב חקלאים פחות מתקדמים.
את המגל העתיק יצרו בימי קדם מעצמות בעלי חיים שאליהן חיברו להבים של אבן צור. בהמשך, משלמדו לחרוש במתכת, יצרו את להב המגל מברזל ומברונזה. את המגל נוהגים לאחוז אל מול אלומת השיבולים, כשביד אחת אוחזים בשיבולים וביד השנייה מניפים את המגל, בתנופה עזה, כך שניתן יהיה לחתוך את אלומת התבואה בקלות.
במהלך השנים, במיוחד משהומצא החרמש (Scythe), ירד השימוש החקלאי במגל, אך הוא מעולם לא פסק לחלוטין. עד היום משתמשים במגל במדינות כמו הודו, נפאל ועוד. גם במדינות ערב עשו חקלאים שימוש במגל, לפחות עד סוף שנות ה-60.
הנה הקציר בנפאל באמצעות מגל:
https://youtu.be/06edzfeznHM
יש מי שהפכו אותו לכלי לוחמה:
https://youtu.be/y-PVyZEutVE
כך קוצרים במגל האיטי, אל מול החרמש המאפשר עבודה מהירה יותר:
https://youtu.be/wKz7r4wqYkU
החרמש היעיל עוד יותר:
https://youtu.be/njHsmhAEoq4
והנה סרט תיעודי על מכשירי חקלאות עתיקים, מהמגל ועד החרמש ועוד:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
מהו הגרזן ששימש גם למלחמה וגם לעבודה?
הגרזן (Axe) הוא כלי עבודה ומלחמה, בעל להב בולט, המורכב מידית ארוכה שבקצהּ שלה מותקן להב רחב וכבד.
עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, מאז תקופת האבן החדשה, משמש הגרזן לכריתה של עצים וככלי נשק קר. כבר מהתחלה הפכו אותו פשטות הייצור, יעילותו לעבודות עץ וכפל השימושים שלו לאחד מכלי העבודה הכי נפוצים ושימושיים בהיסטוריה האנושית.
ככלי עבודה יש לגרזן כיום שני תפקידים, חיתוך וביקוע. לכן מייצרים שני סוגים נפרדים של גרזנים וכל אחד מהם מיועד לתפקיד אחר.
הצטברות האנרגיה של תנופת הגרזן בעת הנפתו, לצד משקל הראש שלו מצטברים בקצה הלהב ויוצרים שטח פנים קטן מאוד. כתוצאה מכך מופעל על החומר הנדרש לבקע או לחתוך לחץ רב, המשיג את המטרה בקלות יחסית.
#תולדות הגרזן
בתקופת האבן, התקופה הפלאוליתית, הבחינו ציידים קדמונים שאבן היא החומר הכי מתאים לייצור של כלי ציד חדים ויעילים. כך הם למדו להכין כלי אבן והשתמשו באבנים וסלעים שהצליחו לסתת ולחדד, בכדי ליצור כלי ציד יעילים, לצד כלי עבודה וכלי נשק אחרים.
מתוך האבנים למדו הקדמונים שסוג האבן הכי טובה לסיתות וחידוד היא אבן הצור. היתרונות שלה היו ברורים - זוהי אבן קשה, שניתן להביאה בסיתות למצב חד במיוחד, מה שהפך אותה שימושית לחיתוך ולהגנה ככלי נשק.
עם הזמן למדו הציידים לקשור את האבן המסותתת לענף עץ וכך ליצור גרזן. הם לא ידעו אז שזה עתיד להפוך אותו לכלי הציד המבוקש והיעיל להשגת בשר טרי בזמן הציד ואחריו.
עם גילוי הברזל, הלך וירד השימוש בגרזנים, כשמחליפים אותו כלי נשק המיועדים ללחימה, דוגמת אלות, חרבות וקשתות עם חיצים. רק בימי הביניים ישובו הגרזנים להיות כלי נשק נפוצים בשדות הקרב של אירופה.
הנה גרזן המלחמה הדני:
https://youtu.be/uw4Ykn2vMWg
גרזן עבודה מבקע עצים:
https://youtu.be/SgNVuQem_HQ
כך מייצרים את הגרזן:
https://youtu.be/max3Nt2pm2A
סוגים:
https://youtu.be/SQJCf4dPguw
גרזן בעל שני להבים:
https://youtu.be/conw8h4nwos
והמפעל בו מייצרים את הגרזנים:
https://youtu.be/5FFDBYHo6oo?long=yes
איך הגיע כלי נשק כסכין אל שולחן האוכל?
איך השתמשו בחרמש בחקלאות?
חרמש (Scythe) הוא כלי חקלאי שבאמצעותו קוצרים את היבול בחקלאות וגידולי דגן. מדובר בכלי חקלאי עתיק בן אלף שנים, אך צעיר ביחס למגל שאותו הוא החליף, לפני כ-500 שנה. יתרונו הגדול של החרמש על פני המגל הוא בכך שהאיכרים יכולים לקצור בו בעמידה, מבלי להתכופף.
בעידן המודרני הוחלף החרמש בקומביין הממונע לקציר היבול ובמכסחת דשא לשימושי נוי. חקלאים במדינות העולם השלישי עדיין משתמשים בו וגם חקלאים באזורים הרריים, במקומות שבהם לא ניתן להשתמש בקומביין.
החרמש שימש בתקופות שונות גם ככלי נשק, סוג של חנית קדומה, החותכת ומשספת בהפתעה של מסלול תנועת הלהב. במיוחד מוכרת גרסה אירופית של נשק חרמשי הנקראת "פכארד", שבה השתמשו איכרים פולנים במאות האחרונות, כשהלהב זקוף למעלה.
החרמש גם קיבל תפקיד מרכזי במיתולוגיה הנוצרית, ככלי העיקרי בידיו של "קוצר הנשמות". במסורת שההיסטוריונים קושרים לתקופת "המוות השחור", אותה מגפה איומה שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית אירופה, מתואר מלאך המוות, כשהוא לבוש בגלימה וברדס שחורים ואוחז בידו חרמש. בעזרתו הוא גודע את חיי בן האנוש, משל היה האדם קנה חיטה שממתין ל"קוצר הקודר" (The Grim Reaper), עוד כינוי של מלאך המוות. קראו על כך יותר באאוריקה, בתגית "מלאך המוות".
כך משמש החרמש לקציר:
https://youtu.be/gL2_chKPWjE
חקלאי מבוגר מסביר איך לקצור בחרמש:
https://youtu.be/vDq8fPX0JPw
והנה סרט תיעודי על החרמש וכלים חקלאיים קדומים:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
איך ברק יוצר זכוכית בטבע ומהי אבן הפולגוריט?
רבים לא מודעים לאחת התופעות המרתקות בטבע. מדובר על כך שברק טבעי מייצר חשמל ואנרגיה עצומים, שיש להם את היכולת לייצר זכוכית.
כן, מרביתנו מכירים את הזכוכית המלאכותית, זו שמיוצרת במפעל. אבל כמה יודעים שגם הטבע מייצר זכוכית? - אחת הדרכים העיקריות שזה קורה היא בפגיעה של ברק בחול, או מטאוריט וכדומה.
התהליך הבסיסי זהה בכל המקרים הללו: חימום מהיר במיוחד, שממיס ומשנה חול או סלעים עשירי צורן הנקראים סיליקה, מביא אותם במהירות לטמפרטורות גבוהות מאוד, שאחריהן מתרחש קירור מהיר והוא לא מאפשר גיבוש של מבנה גבישי מסודר. כך נוצרת זכוכית טבעית.
זכוכית בטבע יכולה להיווצר מפגיעת ברק בחול ים. כשהברק פוגע בחול, הטמפרטורה שלו היא גבוהה מאוד ובתוך שבריר של שניה היא יכולה להגיע לכ-5,000 מעלות צלזיוס. עוצמת החום הזו ממיסה מיידית את ה סיליקה.
כשהחום העצום הזה נוצר, לא פעם הוא ממיס את גרגירי החול העשויים מחומר טבעי הנקרא סיליקה (Silica) והופך אותם לאבן.
פגיעת מטאוריטים או התפוצצות שלהם באטמוספירה, היא שיצרה, לפני מעל 25 מיליון שנה, את הזכוכית הלובית (Libyan Desert Glass), זכוכית טבעית שהתגלתה במדבר הלובי שבמצרים.
שם האבן שנוצרת הוא פולגוריט (Fulgurite) או פולגורית. מקור שמה הוא מהמילה "Fulgur", שפירושה בלטינית "ברק".
צורת הפולגוריט, שנראית כמו צינור חלול בצבע מט בהיר או חולי ואפרפר, מציגות למעשה את נתיבו של הברק בחול. היא מכונה על ידי אנשי מדע גם "מאובן של ברק" כי היא נוצרת רק מפגיעה זו של הברק ומשמרת את רגע פגיעתו בקרקע.
דרך נוספת בה יוצר הטבע זכוכית היא בפגיעת מטאוריטים בקרקע. כשמטאוריט פוגע באדמה, במהירות עצומה, הופכים החום ולחץ הפגיעה את הסלעים והחול שמסביבם לזכוכית טבעית שנקראת טקטיט (Tektite). גוון פיסות הזכוכית הללו הוא אפרפר, חום, שחרחר או ירקרק.
זכוכית טבעית יכולה להיווצר גם מהתפרצויות של הר געש. התקררות מהירה של הלבה הגעשית יכולה ליצור זכוכית וולקנית, שחורה ומבריקה, הנקראת אובסידיאן (Obsidian).
זכוכית האובסידיאן היא חדה בקצותיה. תכונה זו הפכה אותה בעולם העתיק לחומר גלם מבוקש לייצור של כלי נשק וכלי עבודה.
ואגב, אם ההתפרצות הוולקנית היא תת-ימית, היא יוצרת סוג שונה של זכוכית, ששמה הייאלוקלסטיט (Hyaloclastite).
הנה ברק הפוגע בחול יכול ליצור בטבע זכוכית בצורת אבן הפולגוריט:
https://youtu.be/Qdx61OEfDOA
כך נראית אבן הזכוכית הטבעית:
https://youtu.be/WHeYWpaSVoc
אז זכוכית טבעית נוצרת מברקים הפוגעים בחול:
https://youtu.be/OkKN8ih6Bsc
וכנראה שמשם למד העולם העתיק לייצר זכוכית מחול ים בחום גבוה:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
הפטיש (hammer) הוא אחד הכלים המוכרים, המגוונים והחיוניים ביותר בארגז כלים וגם מהוותיקים שבהם.
זהו כלי כף יד עם ראש כבד מחובר לידית. אם הידית עשויה עץ או מתכת, הראש עשוי בדרך כלל מפלדה.
הפטישים מגיעים במגוון צורות וגדלים, כל אחד מהם מיועד למשימות ספציפיות, כמו תקיעת מסמרים, שבירה, חילוץ מסמרים ועוד.
הסוג הנפוץ ביותר של הפטיש וגם המצוי בבתים רבים הוא פטיש הטפרים (Claw hammer), בעל טופר מעוקל בחלק האחורי של הראש להסרת מסמרים.
פטישים גדולים וכבדים יותר, כמו פטיש הקוּרְנָס (Sledgehammers), מיועדים למשימות כבדות כמו שבירה של בטון או תקיעת עמודי גדר.
#היסטוריה
אין הרבה כלים פשוטים ועם זאת רבי שימושים, כמו הפטיש. הפטישים שימשו את בני האדם במשך אלפי שנים, מאז תקופת האבן. במהלך הדורות הם שימשו בנאים, נפחים, נגרים ובעלי מקצועות רבים אחרים.
מלבד משימות בנייה ותחזוקה מסורתיות, לפטישים יש מגוון שימושים נוספים. הם משמשים בדרך כלל בעיבוד מתכת, עיבוד עץ, ויש אף כאלו שמשמשים לכוונון כלי נגינה.
פה ושם בהיסטוריה, מהאדם הקדמון ועד לימי הביניים, שימשו הפטישים אפילו ככלי נשק. הפטיש במיתולוגיה הנורדית, למשל, היה הנשקו של האל ת'ור.
בהיותו כלי עבודה כה חשוב ומשמעותי, הפך הפטיש לסמל של עבודה וחריצות. בימי המהפכה התעשייתית הוא היה לסמל הפרולטריון, כלומר מעמד הפועלים.
הקומוניסטים בברית המועצות בחרו בו למרכיב העיקרי בסמל הפטיש והמגל שסימל אז את הקומוניזם הסובייטי. מפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות רבות אימצו אותו באותה תקופה לסמלם. נטישתו ההיסטורית ככזה החלה רק באמצע שנות ה-50, כשנחשפו הזוועות של סטלין.
העיצוב הבסיסי של פטיש נותר ללא שינוי במשך מאות שנים, אם כי התקדמות בחומרים ובטכניקות ייצור הובילו לפטישים עמידים ויעילים יותר.
לסיכום, הפטיש הוא כלי פשוט אך חיוני שנעשה בו שימוש במשך מאות שנים. עם מגוון צורות וגדלים, ניתן להשתמש בו למגוון רחב של משימות, כולל בנייה, עבודות עץ ומסמרים ועד הריסה, פירוק ועיבוד מתכת.
#פטיש ככלי נשק
השימוש בפטישים ככלי נשק מתחיל בתקופות הפרהיסטוריות ולמרבה הפלא באבנים של ממש ולא בצורת הפטיש המוכרת לנו כיום. עדויות ארכיאולוגיות מראות שבני אדם קדמונים השתמשו באבנים כפטישים כדי לצוד ולהגן על עצמם.
השימוש בפטישי המתכת כנשק הגיע בתקופות בהן למד האדם לעבד מתכות. במיוחד בלט השימוש הצבאי בפטישים בתרבויות העתיקות של מצרים העתיקה והאימפריות של יוון ורומי.
במהלך ימי הביניים, עשו אבירים וחיילים שימוש רב בפטישים ככלי נשק. פטיש המלחמה של אותם ימים היה סוג של נשק בעל ידית ארוכה וראש גדול וכבד, כשלעתים קרובות היה בו חוד או קצה מחודד לניקוב שריוני אבירים.
הפטיש הימי-בייניימי תוכנן ללוחמה ולשימוש נגד יריבים משוריינים כבדים, כשהמשקל והמומנטום שלו נבנו במטרה להנחית מכות הרסניות לשריונים.
בנוסף לפטיש המלחמה, גם סוגים אחרים של פטישים שימשו בימי הביניים ככלי נשק. המקבת (Mace) לדוגמה, הייתה סוג של כלי מלחמה כזה, עם ראש כבד ומחודד שיכול לרסק עצמות ושריון.
בנסיבות מסוימות שימש ככלי נשק באותם ימים גם פטיש הנפחים, כלי ששימש ביום יום לעיצוב מתכת.
בסך הכל, פטישים שימשו ככלי נשק לאורך ההיסטוריה האנושית. גם כיום הם ממשיכים לשמש בהקשרים מסוימים, כמו באומנויות לחימה מסוימות ובטכניקות הגנה עצמית.
#בטיחות
בעת שימוש בפטיש, חשוב לנקוט באמצעי בטיחות:
בעבודה עם פטיש מומלץ להרכיב תמיד משקפי בטיחות כדי להגן על העיניים, במיוחד במשימות של פירוק והריסה, מפני נתזים ופסולת מעופפת.
גם בעבודה עם חומרים מסוכנים, כדאי להשתמש בציוד מגן מתאים.
כמו בכלי עבודה רבים, חשוב להקפיד להשתמש בפטיש המתאים למשימה שעל הפרק ולשמור על אחיזה יציבה בידית כדי למנוע תאונות.
בתקיעת מסמרים גם יעיל וגם בטיחותי יותר לאחוז בקצה הפטיש, כך שהכוח שמופעל על המסמר יהיה היעיל והחזק ביותר.
כל עוד ננקטים אמצעי זהירות, הפטיש ימשיך להיות עוד שנים רבות אחד מכלי העבודה היעילים, האמינים וההכרחיים בארגז הכלים האנושי.
הנה סוגי פטישים ככלי עבודה:
https://youtu.be/rJltfcgqD08
פטיש חציבה מכני שמפרק בטון:
https://youtu.be/uWg84-Tvx-A
ה"פטישים של העריצות" בסרט "The Wall" המבוסס על יצירת המופת של הפינק פלויד:
https://youtu.be/awktDTuuGlg
והשיר "פטיש הכסף של מקסוול" של הביטלס בביצוע זמרות תאומות:
https://youtu.be/3Gxu95t51B0?t=8
הקציר בחקלאות העתיקה התבצע בכלי חקלאי קדום, כלי עבודה מעוקל וחד שנקרא מַגָּל (Sickle). באמצעותו חתכו את התבואה בשדה. פשטותו של המכשיר הזה והיעילות שלו הפכו אותו לכלי חקלאי המשמש מאז ראשית ימי החקלאות ועד לימינו, אם כי כמובן פחות ובעיקר בקרב חקלאים פחות מתקדמים.
את המגל העתיק יצרו בימי קדם מעצמות בעלי חיים שאליהן חיברו להבים של אבן צור. בהמשך, משלמדו לחרוש במתכת, יצרו את להב המגל מברזל ומברונזה. את המגל נוהגים לאחוז אל מול אלומת השיבולים, כשביד אחת אוחזים בשיבולים וביד השנייה מניפים את המגל, בתנופה עזה, כך שניתן יהיה לחתוך את אלומת התבואה בקלות.
במהלך השנים, במיוחד משהומצא החרמש (Scythe), ירד השימוש החקלאי במגל, אך הוא מעולם לא פסק לחלוטין. עד היום משתמשים במגל במדינות כמו הודו, נפאל ועוד. גם במדינות ערב עשו חקלאים שימוש במגל, לפחות עד סוף שנות ה-60.
הנה הקציר בנפאל באמצעות מגל:
https://youtu.be/06edzfeznHM
יש מי שהפכו אותו לכלי לוחמה:
https://youtu.be/y-PVyZEutVE
כך קוצרים במגל האיטי, אל מול החרמש המאפשר עבודה מהירה יותר:
https://youtu.be/wKz7r4wqYkU
החרמש היעיל עוד יותר:
https://youtu.be/njHsmhAEoq4
והנה סרט תיעודי על מכשירי חקלאות עתיקים, מהמגל ועד החרמש ועוד:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
הגרזן (Axe) הוא כלי עבודה ומלחמה, בעל להב בולט, המורכב מידית ארוכה שבקצהּ שלה מותקן להב רחב וכבד.
עוד מהתקופה הפרה-היסטורית, מאז תקופת האבן החדשה, משמש הגרזן לכריתה של עצים וככלי נשק קר. כבר מהתחלה הפכו אותו פשטות הייצור, יעילותו לעבודות עץ וכפל השימושים שלו לאחד מכלי העבודה הכי נפוצים ושימושיים בהיסטוריה האנושית.
ככלי עבודה יש לגרזן כיום שני תפקידים, חיתוך וביקוע. לכן מייצרים שני סוגים נפרדים של גרזנים וכל אחד מהם מיועד לתפקיד אחר.
הצטברות האנרגיה של תנופת הגרזן בעת הנפתו, לצד משקל הראש שלו מצטברים בקצה הלהב ויוצרים שטח פנים קטן מאוד. כתוצאה מכך מופעל על החומר הנדרש לבקע או לחתוך לחץ רב, המשיג את המטרה בקלות יחסית.
#תולדות הגרזן
בתקופת האבן, התקופה הפלאוליתית, הבחינו ציידים קדמונים שאבן היא החומר הכי מתאים לייצור של כלי ציד חדים ויעילים. כך הם למדו להכין כלי אבן והשתמשו באבנים וסלעים שהצליחו לסתת ולחדד, בכדי ליצור כלי ציד יעילים, לצד כלי עבודה וכלי נשק אחרים.
מתוך האבנים למדו הקדמונים שסוג האבן הכי טובה לסיתות וחידוד היא אבן הצור. היתרונות שלה היו ברורים - זוהי אבן קשה, שניתן להביאה בסיתות למצב חד במיוחד, מה שהפך אותה שימושית לחיתוך ולהגנה ככלי נשק.
עם הזמן למדו הציידים לקשור את האבן המסותתת לענף עץ וכך ליצור גרזן. הם לא ידעו אז שזה עתיד להפוך אותו לכלי הציד המבוקש והיעיל להשגת בשר טרי בזמן הציד ואחריו.
עם גילוי הברזל, הלך וירד השימוש בגרזנים, כשמחליפים אותו כלי נשק המיועדים ללחימה, דוגמת אלות, חרבות וקשתות עם חיצים. רק בימי הביניים ישובו הגרזנים להיות כלי נשק נפוצים בשדות הקרב של אירופה.
הנה גרזן המלחמה הדני:
https://youtu.be/uw4Ykn2vMWg
גרזן עבודה מבקע עצים:
https://youtu.be/SgNVuQem_HQ
כך מייצרים את הגרזן:
https://youtu.be/max3Nt2pm2A
סוגים:
https://youtu.be/SQJCf4dPguw
גרזן בעל שני להבים:
https://youtu.be/conw8h4nwos
והמפעל בו מייצרים את הגרזנים:
https://youtu.be/5FFDBYHo6oo?long=yes
מהם תולדות הסכין ושימושיו?
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
כלי עבודה עתיקים
חרמש (Scythe) הוא כלי חקלאי שבאמצעותו קוצרים את היבול בחקלאות וגידולי דגן. מדובר בכלי חקלאי עתיק בן אלף שנים, אך צעיר ביחס למגל שאותו הוא החליף, לפני כ-500 שנה. יתרונו הגדול של החרמש על פני המגל הוא בכך שהאיכרים יכולים לקצור בו בעמידה, מבלי להתכופף.
בעידן המודרני הוחלף החרמש בקומביין הממונע לקציר היבול ובמכסחת דשא לשימושי נוי. חקלאים במדינות העולם השלישי עדיין משתמשים בו וגם חקלאים באזורים הרריים, במקומות שבהם לא ניתן להשתמש בקומביין.
החרמש שימש בתקופות שונות גם ככלי נשק, סוג של חנית קדומה, החותכת ומשספת בהפתעה של מסלול תנועת הלהב. במיוחד מוכרת גרסה אירופית של נשק חרמשי הנקראת "פכארד", שבה השתמשו איכרים פולנים במאות האחרונות, כשהלהב זקוף למעלה.
החרמש גם קיבל תפקיד מרכזי במיתולוגיה הנוצרית, ככלי העיקרי בידיו של "קוצר הנשמות". במסורת שההיסטוריונים קושרים לתקופת "המוות השחור", אותה מגפה איומה שהשמידה חלק גדול מאוכלוסיית אירופה, מתואר מלאך המוות, כשהוא לבוש בגלימה וברדס שחורים ואוחז בידו חרמש. בעזרתו הוא גודע את חיי בן האנוש, משל היה האדם קנה חיטה שממתין ל"קוצר הקודר" (The Grim Reaper), עוד כינוי של מלאך המוות. קראו על כך יותר באאוריקה, בתגית "מלאך המוות".
כך משמש החרמש לקציר:
https://youtu.be/gL2_chKPWjE
חקלאי מבוגר מסביר איך לקצור בחרמש:
https://youtu.be/vDq8fPX0JPw
והנה סרט תיעודי על החרמש וכלים חקלאיים קדומים:
https://youtu.be/9Im_8sI0QFQ?long=yes
רבים לא מודעים לאחת התופעות המרתקות בטבע. מדובר על כך שברק טבעי מייצר חשמל ואנרגיה עצומים, שיש להם את היכולת לייצר זכוכית.
כן, מרביתנו מכירים את הזכוכית המלאכותית, זו שמיוצרת במפעל. אבל כמה יודעים שגם הטבע מייצר זכוכית? - אחת הדרכים העיקריות שזה קורה היא בפגיעה של ברק בחול, או מטאוריט וכדומה.
התהליך הבסיסי זהה בכל המקרים הללו: חימום מהיר במיוחד, שממיס ומשנה חול או סלעים עשירי צורן הנקראים סיליקה, מביא אותם במהירות לטמפרטורות גבוהות מאוד, שאחריהן מתרחש קירור מהיר והוא לא מאפשר גיבוש של מבנה גבישי מסודר. כך נוצרת זכוכית טבעית.
זכוכית בטבע יכולה להיווצר מפגיעת ברק בחול ים. כשהברק פוגע בחול, הטמפרטורה שלו היא גבוהה מאוד ובתוך שבריר של שניה היא יכולה להגיע לכ-5,000 מעלות צלזיוס. עוצמת החום הזו ממיסה מיידית את ה סיליקה.
כשהחום העצום הזה נוצר, לא פעם הוא ממיס את גרגירי החול העשויים מחומר טבעי הנקרא סיליקה (Silica) והופך אותם לאבן.
פגיעת מטאוריטים או התפוצצות שלהם באטמוספירה, היא שיצרה, לפני מעל 25 מיליון שנה, את הזכוכית הלובית (Libyan Desert Glass), זכוכית טבעית שהתגלתה במדבר הלובי שבמצרים.
שם האבן שנוצרת הוא פולגוריט (Fulgurite) או פולגורית. מקור שמה הוא מהמילה "Fulgur", שפירושה בלטינית "ברק".
צורת הפולגוריט, שנראית כמו צינור חלול בצבע מט בהיר או חולי ואפרפר, מציגות למעשה את נתיבו של הברק בחול. היא מכונה על ידי אנשי מדע גם "מאובן של ברק" כי היא נוצרת רק מפגיעה זו של הברק ומשמרת את רגע פגיעתו בקרקע.
דרך נוספת בה יוצר הטבע זכוכית היא בפגיעת מטאוריטים בקרקע. כשמטאוריט פוגע באדמה, במהירות עצומה, הופכים החום ולחץ הפגיעה את הסלעים והחול שמסביבם לזכוכית טבעית שנקראת טקטיט (Tektite). גוון פיסות הזכוכית הללו הוא אפרפר, חום, שחרחר או ירקרק.
זכוכית טבעית יכולה להיווצר גם מהתפרצויות של הר געש. התקררות מהירה של הלבה הגעשית יכולה ליצור זכוכית וולקנית, שחורה ומבריקה, הנקראת אובסידיאן (Obsidian).
זכוכית האובסידיאן היא חדה בקצותיה. תכונה זו הפכה אותה בעולם העתיק לחומר גלם מבוקש לייצור של כלי נשק וכלי עבודה.
ואגב, אם ההתפרצות הוולקנית היא תת-ימית, היא יוצרת סוג שונה של זכוכית, ששמה הייאלוקלסטיט (Hyaloclastite).
הנה ברק הפוגע בחול יכול ליצור בטבע זכוכית בצורת אבן הפולגוריט:
https://youtu.be/Qdx61OEfDOA
כך נראית אבן הזכוכית הטבעית:
https://youtu.be/WHeYWpaSVoc
אז זכוכית טבעית נוצרת מברקים הפוגעים בחול:
https://youtu.be/OkKN8ih6Bsc
וכנראה שמשם למד העולם העתיק לייצר זכוכית מחול ים בחום גבוה:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
