שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי המציא את הסנדוויץ'?
סוג המאכל הפופולארי ביותר בעולם הוא הכריך, הסנדוויץ' (Sandwich).
יתכן שלא כולם חושבים על אוכל כעל חשוב מדי, אבל האמת היא שזה אחד הדברים החשובים בחיינו. ואחד הרגעים ההיסטוריים שנרשם בתולדות האנושות הוא הרגע שבו האוכל הופך נייד - היום שבו המציאו את הסנדוויץ' או הכריך!
אמנם הוא לא היה הראשון שאכל כך, אבל הסנדוויץ' נקרא על שם הדוכס הרביעי מסנדוויץ', ג'ון מונטאגיו. הדוכס אהב מאד להמר ולא רצה להפסיק את משחק הקלפים - אפילו לא כדי לאכול. כך שיום אחד, כשהיה שקוע מאוד במשחק קלפים, הוא צעק למשרתיו שהזמינו אותו לאכול: "הכניסו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאוהו אליי!". הם עשו זאת והסנדביץ', בעברית "כריך", נכנס להיסטוריה.
סנדוויץ', עיירה אנגלית קטנה ולא מאד חשובה, התפרסמה תודות לכך בכל העולם ונכנסה להיסטוריה של המזון.
כך הומצא הסנדוויץ' (מתורגם):
https://youtu.be/7k6n46xBTxs
הייתם מאמינים שתולדות הסנדוויץ' מתחילים הרבה לפניו?
https://youtu.be/7-0uRPLhkT0
מתכון להכנת כריכי המועדון האהובים כל כך:
https://youtu.be/S_1_ZSMxRfg
כך מכינים סנדוויץ' במשרד החיוך של מיסטר בין:
https://youtu.be/bS1ePEZZCDY
וסרט על ממציא הסנדוויץ':
https://youtu.be/suwwSAhFmRU?long=yes
מי המציא את הטוסטר?
הטוסטר החשמלי (Toaster) הוא המצאה מתגלגלת, שהתפתחות הדרגתית ושיפורים שתרמו ממציאים ומחלקות פיתוח בחברות שונות הפכו אותו להצלחה במטבח המודרני.
על אף המקורות הההיסטוריים של הלחם החרוך, שמתחילים כבר ברומי העתיקה, את ההמצאה המשמעותית הראשונה יש לייחס למהנדס האמריקאי אלברט מארש (Albert L. Marsh).
מארש פיתח ב-1905 סגסוגת של ניקל וכרום, שקרא לה "ניכרום" (Nichrome). הסגסוגת הזו הייתה עמידה בחום גבוה ולראשונה אפשרה יצירת גוף חימום חשמלי, שיאפשר פיתוח של מכשירים חשמליים ביתיים לחימום מזון ובמיוחד את הטוסטר.
בתוך חודשים החלו ממציאים שונים לייצר טוסטרים חשמליים תוך שימוש בסגסוגת הניכרום. את הטוסטר החשמלי הראשון שנרשם כפטנט, המציא בשנת 1909 פרנק שיילור (Frank Shailor) מחברת General Electric. הטוסטר שלו, שכונה D-12, חימם צד אחד של הלחם והטבח נדרש להפוך את הלחם ידנית.
מכאן באו גם דגמים שכללו גם מגירות הזזה ואמצעי היפוך ידני של הפרוסות. אבל הטוסטר המתין לאמצעי מכני שיהפוך את הלחם או יאפשר קלייה שלו משני צדדיו. וכאן מגיע החידוש הבא - טוסטר הפופ-אפ הראשון, המקפיץ את הלחם הקלוי החוצה.
היה זה המכונאי צ'ארלס סטרייט (Charles Strait), שפיתח ב-1919 את הטוסטר, כמו שאנו מכירים אותו. החידוש שלו היה מנגנון של טיימר, שדאג לכבות את גוף החימום ולהקפיץ את הטוסט החוצה, כשהוא הגיע לרמת הקלייה הרצויה, רגע לפני שייחרך ולא יהיה טעים. זהו הטוסטר האוטומטי - Pop-up toaster.
ב-1925 הוביל הפטנט של סטרייט לייצור מסחרי של הטוסטר החדשני "Toastmaster", שכבר יזכיר את הטוסטרים המודרניים של ימינו.
אגב, להצלחת הטוסטרים מכאן תרמה גם המצאת הלחם הפרוס. את המכונה לפריסת לחם המציא אוטו רוהוודר (Otto Rohwedder) ב-1928. ההמצאה אפשרה שימוש בפרוסות לחם דקות, שלא נתקעות בטוסטר. בכך תרם רוהוודר להגברת הפופולריות של הטוסטרים החשמליים.
וכך התכנסה בתוך כ-20 שנה, סדרה נהדרת של חידושים טכנולוגיים ותרמה להמצאה ולפיתוח של הטוסטר החשמלי, שהפך כה שימושי, אהוב ונפוץ במטבח של ימינו.
אגב, יש עניין קטן עם מעין מתיחה שהפכה לתרמית נפוצה, על ממציא הטוסטר. יזמו אותה 2 סטודנטים חביבים יותר או פחות. השניים הכניסו לוויקיפדיה את שמו של ברנש סקוטי בשם אלן מקמייסטר, בתור מי שהמציא לכאורה, את הטוסטר במאה ה-19. להגדלת האמינות של הידע לגבי ממציא המכשיר, הם אף העלו את תמונתו של הפייק ממציא, שהם יצרו באמצעות ה...פוטושופ. המתיחה די הצליחה. המעדע על הממציא של המכשיר הפופולרי כל כך הלך והתפשט ברשת ועבר עשור שלם עד שהחלו לגלות שזו תרמית ולהעיר לאתרי אינטרנט ומקורות שנתנו קרדיט לאיש.
הנה ההיסטוריה של הטוסטר:
https://youtu.be/9YT07uXAXzM
עוד על תולדות הטוסטר:
https://youtu.be/MufKGytZ2Qo
גרסה שכוללת את תרמית אלן מקמייסטר כממציא הטוסטר:
https://youtu.be/kIQptOmr7Hk
תצוגה במוזיאון של טוסטרים היסטוריים:
https://youtu.be/rTCn21Lh9dg
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
והנה סיפורה של תרמית אלן מקמייסטר הסקוטי, שהופץ בוויקיפדיה בידי 2 סטודנטים כממציא הטוסטר והתפשט כך עשור שלם בכל האינטרנט:
https://youtu.be/P9Z0XP6mkCg?long=yes
מה גאוני כל כך בפיתה?
הפיתה (Pitta) היא אחת ההמצאות העתיקות והמוצלחות של המטבח המזרחי, מטבח שלא חסרים בו מאכלים מצוינים.
הפיתה מאוד פופולרית במזרח התיכון. למעשה, היא הבסיס לסוג של סנדביץ' מזרחי עתיק, אולי אף יותר קדום גם מהסנדוויץ' המוכר בעולם, זה שהומצא באנגליה, על פי האגדה בידי הלורד סנדוויץ', ומבוסס על הרעיון לפיו תוחבים דברי מאכל שונים, אל בין פרוסות לחם.
ועדיין - רבים לא מודעים לחוכמת ההמצאה ואפילו הגאונות שבפיתה. כי איפה שהוא בימי קדם, מישהו מבחין שבזמן האפיה ב"טאבון", אותו תנור הפחמים המשמש במזרח התיכון לאפייה כבר אלפי שנים, פיסות בצק נוטות להתנפח.
מכאן קצרה הדרך לרעיון מהפכני. אם בתוך הבצק האפוי נפער חלל אוויר שכזה, הבה נתייחס אליו כמעין "כיס" וננסה לדחוף לתוכו כמה מרכיבי מזון משלימים.
לחתוך, לדחוף ולהגיש.
ההצלחה הייתה אז מן הסתם מסחררת. אם עד אז שימשה הפיתה לבציעת חתיכות ממנה, שבאמצעותן לכדו בקיפול חתיכות מזון, או ל"ניגוב" של מאכלים כגון החימצה, אותו מאכל שאנו מכירים בתור "חומוס", עכשו הוסיפו הטבח או הטבחית האלמוניים את האפשרות להפוך את הפיתה ל"כיס אוכל".
כיס אוכל נייד, רך, לא דולף (כמעט) וטעים להפליא.
וכך, ניכר היתרון העצום של הפיתה העתיקה על פני שיטות אחרות. למעשה, עד ימינו לא מצאו פתרון טוב ממנה, שיאפשר להכניס בו מיקס של דברי מאכל, המשלימים זה את זה ויוצרים ארוחה ניידת, מספקת וטעימה. עם השנים נוצרו אמנם רעיונות ושיטות חדשות לשימוש בה, כמו הגלגול של פיתה ל"לאפה" או הפיתה שהופכת לפיצה על ידי הוספת מרכיבים מעל הבצק והכנסתו לטאבון, אבל עדיין - שיטת כיס המזון היא הגדולה האמיתית של הפיתה המזרחית.
הנה השימוש הקלאסי בפיתה (עברית):
https://youtu.be/u1_8ll0-4QU
הפיתה מאחסנת כמה מהמעדנים של המזרח, כמו הסביח (עברית):
https://youtu.be/hF_IymZCmxs
אחד המאכלים הנפוצים בתוכה - המיקס של ה"פיתה פלאפל" (עברית):
https://youtu.be/O5nwvhiCvfk
ולשם שינוי מאכל שהוא לא בתוך הפיתה אלא עליה - ה"פיצה פיתה":
https://youtu.be/_WWnKYTT7Eo
וממשרד החיוך - מה קורה כשמרשים לך להביא פיתה מהבית (עברית):
https://youtu.be/3z-xOz16kwY
מתי הומצא הטוסט?
טוֹסְט, בעברית קָלִי, הוא פרוסת לחם שנחשפה לחום גבוה וכך הושחמה מצדדיה. זאת בעוד תוכה נשאר רך. הטוסט אהוב על רבים בזכות טעמו אחרי שנקלה, לצד הפריכות המפורסמת שלו, זו שעושה לנו תיאבון, עם צליל הלעיסה המוכר.
היתרון הנוסף של הטוסט הוא שניתן להכינו גם עם לחם שאינו טרי וכך לאכול בכיף גם מזון שאחרת היינו מתקשים ליהנות ממנו. מריחה של ממרחים שונים היא קלה יותר על טוסט, מה שהופך אותו לאוכל טעים בארוחות הבוקר והערב ובהגשת תה של מנחה.
אומנות קליית לחם היא מנהג עתיק יומין. הייתה זו תגלית משמעותית של המין האנושי, אי-שם בתרבות קדומה, בה הבינו הקדמונים שניתן להניח לחם על אש גלויה ובכך לשמר אותו ולמנוע צמיחה של עובש.
ממצאים מראים שהטוסט נולד כנראה במצרים העתיקה, בה הלחם התייבש במהירות. המצרים הקדמונים מצאו שהחריכה של הלחם מול האש היא דרך מצוינת לשפר את טעמו של הלחם היבש. בתחילה קלו את הלחם על אבן לוהטת, מול האש.
בשנת 500 לפני הספירה מפתחים הרומאים באימפריה הרומית את הרעיון המצרי והטוסט הופך פופולארי גם אצלם. כאן גם תיכנס המילה הרומית-לטינית "טוסטום", שפירושה לשרוף, לחרוך או לצרוב וממנה יקבל הלחם הקלוי את השם "טוסט".
בסוף המאה ה-19 וביתר שאת בתחילת המאה ה-20, יפותחו המכשירים הראשונים - טוסטרים מודרניים של ממש (ראו את העניין בתגית "טוסטר"). הם יפתרו וישפרו בעיות טכניות שונות, יפיצו את הטוסטים למטבחים הפרטיים. בכך תהפוך ארוחת הבוקר לחוויה מהנה עוד יותר והטוסט יהיה לאחד המאכלים האהובים והנפוצים בעולם.
הנה ההיסטוריה של הטוסט:
https://youtu.be/8UZO5QNwCXM
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
כך מכינים את הטוסט השווייצרי (עברית):
https://youtu.be/a2OS_97pC_s
והפרנץ' טוסט:
https://youtu.be/MeXNoC8zIfA
מהו כריך הפריקסה?
איך אתם קוראים ללחמניה שטוגנה ממש עכשיו, בתוכה טונה, ביצה קשה, תפוחי אדמה מבושלים, ירקות, סלטים טריים, זיתים, לימון כבוש ואריסה חריפה? - הכירו את הסנדביץ' הטוניסאי, או הפריקסה (Fricasse). יש המוסיפים לו גם את הצלפים המצויינים או מטבוחה טרייה. עונג!
את הפריקסה אוכלים הטוניסאים בתחילת חודש אב. הסיבה שהוא כל כך מתאים לתקופה שלפני ט' באב, היא שזו תקופה שלא נהוג לאכול בה בשר. כך יצא שהסנדוויץ' הזה הפך למרכיב מרכזי בתפריט של הימים שלפני תשעה באב. אם לא שמתם לב, אפילו לשונית, מתאימה הטונה לטוניס...
הלחמניות הטוניסאיות הביתיות, שמשמשות את הפריקסה הן לרוב מטוגנות, הכי טוב לטגן אותן רגע לפני הכנסת המרכיבים האחרים ללחמניה והאכילה.
גם הטריפוליטאים, יהודי לוב, אוכלים את הסנדוויץ' הטוניסאי בהתלהבות, אבל אצלם הוא נקרא אחרת. בכל זאת יש קצת גאוות עדה...
הנה הפריקסה וההכנה שלו (עברית):
https://youtu.be/3fw9YJsHtLM
וכך גם מכינים פריקסה (עברית):
https://youtu.be/vA8QYmMEWdQ
איך אופים לאפה או פיתות עיראקיות של לאפה?
הפיתה העיראקית, הידועה כיום כ"לאפה", היא לחם שטוח ודק, שאופים כמעין משטח בצק עגול. מרכיביה הם קמח ומים בלבד, עם מעט מלח. נוהגים להניח עליה פלאפל או שווארמה וסלטים שונים, כולל חומוס ולאבנה, ולכרוך אותם בתוכה, למעין גליל שבתוכו האוכל.
היום אפיית פיתות גדולות מתבצעת במאפיה, אבל במקור נהגו לאפות את הלאפה בטאבון, שהוא תנור עשוי אבן, שמוסק לחום גבוה ובתוכו אש גלויה.
במרבית המאפיות ושל ימינו מכינים אפילו את ה"פיתות בעבודת יד" בעזרת טכנולוגיה. מכונה גדולה מייצרת כמות גדולה של פיתות בשעה. המכונה מכינה את הבצק ממרכיביו ואז חותכת לחתיכות בצק בגודל קבוע. מכונה נוספת מרדדת ומשטחת את הבצק לפיתה גדולה ואז הפיתות מוכנסות לתנור, לאפיה.
מקורה של הלאפה לא ברור אבל נראה שהיא נוצרה איפה שהוא במרחב של המזרח התיכון, חצי האי הערבי או מערב אסיה. כיום ישנן שתי גרסאות של הלאפה:
הפיתה העיראקית מעט יותר עבה ויש בה גם שמרים.
הפיתה הדרוזית, שמקורה בעדה הדרוזית, היא הדקה מהשתיים. זוהי פיתה שטוחה וגדולה יותר, ללא שמרים, שאופים אותה בטאבון או על משטח מתכת עגול שמעמידים על המדורה ושמו סאג'. כיום היא נפוצה בכל המטבח המזרחי והים-תיכוני.
המילה המקורית ללאפה היא "אישתנור" עם וריאציות כמו עֵישתנור ואשתנור. זו מילה שבאה מהשפה המצרית ופירושה "לחם תנור". הדוגלים בהגייה הירושלמית של "אֵשְׁתָנוּר" קושרים אותה לאש ולחום הרב שיוצאים מהטאבון.
הנה אפיית הפיתות של הלאפה:
http://youtu.be/x11bCVZrzeE
והכנת אשתנור, הלאפה המצרית, על ידי הבדואים במצרים:
https://youtu.be/5KTH_eqGroM
סוג המאכל הפופולארי ביותר בעולם הוא הכריך, הסנדוויץ' (Sandwich).
יתכן שלא כולם חושבים על אוכל כעל חשוב מדי, אבל האמת היא שזה אחד הדברים החשובים בחיינו. ואחד הרגעים ההיסטוריים שנרשם בתולדות האנושות הוא הרגע שבו האוכל הופך נייד - היום שבו המציאו את הסנדוויץ' או הכריך!
אמנם הוא לא היה הראשון שאכל כך, אבל הסנדוויץ' נקרא על שם הדוכס הרביעי מסנדוויץ', ג'ון מונטאגיו. הדוכס אהב מאד להמר ולא רצה להפסיק את משחק הקלפים - אפילו לא כדי לאכול. כך שיום אחד, כשהיה שקוע מאוד במשחק קלפים, הוא צעק למשרתיו שהזמינו אותו לאכול: "הכניסו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאוהו אליי!". הם עשו זאת והסנדביץ', בעברית "כריך", נכנס להיסטוריה.
סנדוויץ', עיירה אנגלית קטנה ולא מאד חשובה, התפרסמה תודות לכך בכל העולם ונכנסה להיסטוריה של המזון.
כך הומצא הסנדוויץ' (מתורגם):
https://youtu.be/7k6n46xBTxs
הייתם מאמינים שתולדות הסנדוויץ' מתחילים הרבה לפניו?
https://youtu.be/7-0uRPLhkT0
מתכון להכנת כריכי המועדון האהובים כל כך:
https://youtu.be/S_1_ZSMxRfg
כך מכינים סנדוויץ' במשרד החיוך של מיסטר בין:
https://youtu.be/bS1ePEZZCDY
וסרט על ממציא הסנדוויץ':
https://youtu.be/suwwSAhFmRU?long=yes
הטוסטר החשמלי (Toaster) הוא המצאה מתגלגלת, שהתפתחות הדרגתית ושיפורים שתרמו ממציאים ומחלקות פיתוח בחברות שונות הפכו אותו להצלחה במטבח המודרני.
על אף המקורות הההיסטוריים של הלחם החרוך, שמתחילים כבר ברומי העתיקה, את ההמצאה המשמעותית הראשונה יש לייחס למהנדס האמריקאי אלברט מארש (Albert L. Marsh).
מארש פיתח ב-1905 סגסוגת של ניקל וכרום, שקרא לה "ניכרום" (Nichrome). הסגסוגת הזו הייתה עמידה בחום גבוה ולראשונה אפשרה יצירת גוף חימום חשמלי, שיאפשר פיתוח של מכשירים חשמליים ביתיים לחימום מזון ובמיוחד את הטוסטר.
בתוך חודשים החלו ממציאים שונים לייצר טוסטרים חשמליים תוך שימוש בסגסוגת הניכרום. את הטוסטר החשמלי הראשון שנרשם כפטנט, המציא בשנת 1909 פרנק שיילור (Frank Shailor) מחברת General Electric. הטוסטר שלו, שכונה D-12, חימם צד אחד של הלחם והטבח נדרש להפוך את הלחם ידנית.
מכאן באו גם דגמים שכללו גם מגירות הזזה ואמצעי היפוך ידני של הפרוסות. אבל הטוסטר המתין לאמצעי מכני שיהפוך את הלחם או יאפשר קלייה שלו משני צדדיו. וכאן מגיע החידוש הבא - טוסטר הפופ-אפ הראשון, המקפיץ את הלחם הקלוי החוצה.
היה זה המכונאי צ'ארלס סטרייט (Charles Strait), שפיתח ב-1919 את הטוסטר, כמו שאנו מכירים אותו. החידוש שלו היה מנגנון של טיימר, שדאג לכבות את גוף החימום ולהקפיץ את הטוסט החוצה, כשהוא הגיע לרמת הקלייה הרצויה, רגע לפני שייחרך ולא יהיה טעים. זהו הטוסטר האוטומטי - Pop-up toaster.
ב-1925 הוביל הפטנט של סטרייט לייצור מסחרי של הטוסטר החדשני "Toastmaster", שכבר יזכיר את הטוסטרים המודרניים של ימינו.
אגב, להצלחת הטוסטרים מכאן תרמה גם המצאת הלחם הפרוס. את המכונה לפריסת לחם המציא אוטו רוהוודר (Otto Rohwedder) ב-1928. ההמצאה אפשרה שימוש בפרוסות לחם דקות, שלא נתקעות בטוסטר. בכך תרם רוהוודר להגברת הפופולריות של הטוסטרים החשמליים.
וכך התכנסה בתוך כ-20 שנה, סדרה נהדרת של חידושים טכנולוגיים ותרמה להמצאה ולפיתוח של הטוסטר החשמלי, שהפך כה שימושי, אהוב ונפוץ במטבח של ימינו.
אגב, יש עניין קטן עם מעין מתיחה שהפכה לתרמית נפוצה, על ממציא הטוסטר. יזמו אותה 2 סטודנטים חביבים יותר או פחות. השניים הכניסו לוויקיפדיה את שמו של ברנש סקוטי בשם אלן מקמייסטר, בתור מי שהמציא לכאורה, את הטוסטר במאה ה-19. להגדלת האמינות של הידע לגבי ממציא המכשיר, הם אף העלו את תמונתו של הפייק ממציא, שהם יצרו באמצעות ה...פוטושופ. המתיחה די הצליחה. המעדע על הממציא של המכשיר הפופולרי כל כך הלך והתפשט ברשת ועבר עשור שלם עד שהחלו לגלות שזו תרמית ולהעיר לאתרי אינטרנט ומקורות שנתנו קרדיט לאיש.
הנה ההיסטוריה של הטוסטר:
https://youtu.be/9YT07uXAXzM
עוד על תולדות הטוסטר:
https://youtu.be/MufKGytZ2Qo
גרסה שכוללת את תרמית אלן מקמייסטר כממציא הטוסטר:
https://youtu.be/kIQptOmr7Hk
תצוגה במוזיאון של טוסטרים היסטוריים:
https://youtu.be/rTCn21Lh9dg
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
והנה סיפורה של תרמית אלן מקמייסטר הסקוטי, שהופץ בוויקיפדיה בידי 2 סטודנטים כממציא הטוסטר והתפשט כך עשור שלם בכל האינטרנט:
https://youtu.be/P9Z0XP6mkCg?long=yes
הפיתה (Pitta) היא אחת ההמצאות העתיקות והמוצלחות של המטבח המזרחי, מטבח שלא חסרים בו מאכלים מצוינים.
הפיתה מאוד פופולרית במזרח התיכון. למעשה, היא הבסיס לסוג של סנדביץ' מזרחי עתיק, אולי אף יותר קדום גם מהסנדוויץ' המוכר בעולם, זה שהומצא באנגליה, על פי האגדה בידי הלורד סנדוויץ', ומבוסס על הרעיון לפיו תוחבים דברי מאכל שונים, אל בין פרוסות לחם.
ועדיין - רבים לא מודעים לחוכמת ההמצאה ואפילו הגאונות שבפיתה. כי איפה שהוא בימי קדם, מישהו מבחין שבזמן האפיה ב"טאבון", אותו תנור הפחמים המשמש במזרח התיכון לאפייה כבר אלפי שנים, פיסות בצק נוטות להתנפח.
מכאן קצרה הדרך לרעיון מהפכני. אם בתוך הבצק האפוי נפער חלל אוויר שכזה, הבה נתייחס אליו כמעין "כיס" וננסה לדחוף לתוכו כמה מרכיבי מזון משלימים.
לחתוך, לדחוף ולהגיש.
ההצלחה הייתה אז מן הסתם מסחררת. אם עד אז שימשה הפיתה לבציעת חתיכות ממנה, שבאמצעותן לכדו בקיפול חתיכות מזון, או ל"ניגוב" של מאכלים כגון החימצה, אותו מאכל שאנו מכירים בתור "חומוס", עכשו הוסיפו הטבח או הטבחית האלמוניים את האפשרות להפוך את הפיתה ל"כיס אוכל".
כיס אוכל נייד, רך, לא דולף (כמעט) וטעים להפליא.
וכך, ניכר היתרון העצום של הפיתה העתיקה על פני שיטות אחרות. למעשה, עד ימינו לא מצאו פתרון טוב ממנה, שיאפשר להכניס בו מיקס של דברי מאכל, המשלימים זה את זה ויוצרים ארוחה ניידת, מספקת וטעימה. עם השנים נוצרו אמנם רעיונות ושיטות חדשות לשימוש בה, כמו הגלגול של פיתה ל"לאפה" או הפיתה שהופכת לפיצה על ידי הוספת מרכיבים מעל הבצק והכנסתו לטאבון, אבל עדיין - שיטת כיס המזון היא הגדולה האמיתית של הפיתה המזרחית.
הנה השימוש הקלאסי בפיתה (עברית):
https://youtu.be/u1_8ll0-4QU
הפיתה מאחסנת כמה מהמעדנים של המזרח, כמו הסביח (עברית):
https://youtu.be/hF_IymZCmxs
אחד המאכלים הנפוצים בתוכה - המיקס של ה"פיתה פלאפל" (עברית):
https://youtu.be/O5nwvhiCvfk
ולשם שינוי מאכל שהוא לא בתוך הפיתה אלא עליה - ה"פיצה פיתה":
https://youtu.be/_WWnKYTT7Eo
וממשרד החיוך - מה קורה כשמרשים לך להביא פיתה מהבית (עברית):
https://youtu.be/3z-xOz16kwY
טוֹסְט, בעברית קָלִי, הוא פרוסת לחם שנחשפה לחום גבוה וכך הושחמה מצדדיה. זאת בעוד תוכה נשאר רך. הטוסט אהוב על רבים בזכות טעמו אחרי שנקלה, לצד הפריכות המפורסמת שלו, זו שעושה לנו תיאבון, עם צליל הלעיסה המוכר.
היתרון הנוסף של הטוסט הוא שניתן להכינו גם עם לחם שאינו טרי וכך לאכול בכיף גם מזון שאחרת היינו מתקשים ליהנות ממנו. מריחה של ממרחים שונים היא קלה יותר על טוסט, מה שהופך אותו לאוכל טעים בארוחות הבוקר והערב ובהגשת תה של מנחה.
אומנות קליית לחם היא מנהג עתיק יומין. הייתה זו תגלית משמעותית של המין האנושי, אי-שם בתרבות קדומה, בה הבינו הקדמונים שניתן להניח לחם על אש גלויה ובכך לשמר אותו ולמנוע צמיחה של עובש.
ממצאים מראים שהטוסט נולד כנראה במצרים העתיקה, בה הלחם התייבש במהירות. המצרים הקדמונים מצאו שהחריכה של הלחם מול האש היא דרך מצוינת לשפר את טעמו של הלחם היבש. בתחילה קלו את הלחם על אבן לוהטת, מול האש.
בשנת 500 לפני הספירה מפתחים הרומאים באימפריה הרומית את הרעיון המצרי והטוסט הופך פופולארי גם אצלם. כאן גם תיכנס המילה הרומית-לטינית "טוסטום", שפירושה לשרוף, לחרוך או לצרוב וממנה יקבל הלחם הקלוי את השם "טוסט".
בסוף המאה ה-19 וביתר שאת בתחילת המאה ה-20, יפותחו המכשירים הראשונים - טוסטרים מודרניים של ממש (ראו את העניין בתגית "טוסטר"). הם יפתרו וישפרו בעיות טכניות שונות, יפיצו את הטוסטים למטבחים הפרטיים. בכך תהפוך ארוחת הבוקר לחוויה מהנה עוד יותר והטוסט יהיה לאחד המאכלים האהובים והנפוצים בעולם.
הנה ההיסטוריה של הטוסט:
https://youtu.be/8UZO5QNwCXM
ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:
http://youtu.be/S1MvPe8thJ0
כך מכינים את הטוסט השווייצרי (עברית):
https://youtu.be/a2OS_97pC_s
והפרנץ' טוסט:
https://youtu.be/MeXNoC8zIfA
כריכים
איך אתם קוראים ללחמניה שטוגנה ממש עכשיו, בתוכה טונה, ביצה קשה, תפוחי אדמה מבושלים, ירקות, סלטים טריים, זיתים, לימון כבוש ואריסה חריפה? - הכירו את הסנדביץ' הטוניסאי, או הפריקסה (Fricasse). יש המוסיפים לו גם את הצלפים המצויינים או מטבוחה טרייה. עונג!
את הפריקסה אוכלים הטוניסאים בתחילת חודש אב. הסיבה שהוא כל כך מתאים לתקופה שלפני ט' באב, היא שזו תקופה שלא נהוג לאכול בה בשר. כך יצא שהסנדוויץ' הזה הפך למרכיב מרכזי בתפריט של הימים שלפני תשעה באב. אם לא שמתם לב, אפילו לשונית, מתאימה הטונה לטוניס...
הלחמניות הטוניסאיות הביתיות, שמשמשות את הפריקסה הן לרוב מטוגנות, הכי טוב לטגן אותן רגע לפני הכנסת המרכיבים האחרים ללחמניה והאכילה.
גם הטריפוליטאים, יהודי לוב, אוכלים את הסנדוויץ' הטוניסאי בהתלהבות, אבל אצלם הוא נקרא אחרת. בכל זאת יש קצת גאוות עדה...
הנה הפריקסה וההכנה שלו (עברית):
https://youtu.be/3fw9YJsHtLM
וכך גם מכינים פריקסה (עברית):
https://youtu.be/vA8QYmMEWdQ
הפיתה העיראקית, הידועה כיום כ"לאפה", היא לחם שטוח ודק, שאופים כמעין משטח בצק עגול. מרכיביה הם קמח ומים בלבד, עם מעט מלח. נוהגים להניח עליה פלאפל או שווארמה וסלטים שונים, כולל חומוס ולאבנה, ולכרוך אותם בתוכה, למעין גליל שבתוכו האוכל.
היום אפיית פיתות גדולות מתבצעת במאפיה, אבל במקור נהגו לאפות את הלאפה בטאבון, שהוא תנור עשוי אבן, שמוסק לחום גבוה ובתוכו אש גלויה.
במרבית המאפיות ושל ימינו מכינים אפילו את ה"פיתות בעבודת יד" בעזרת טכנולוגיה. מכונה גדולה מייצרת כמות גדולה של פיתות בשעה. המכונה מכינה את הבצק ממרכיביו ואז חותכת לחתיכות בצק בגודל קבוע. מכונה נוספת מרדדת ומשטחת את הבצק לפיתה גדולה ואז הפיתות מוכנסות לתנור, לאפיה.
מקורה של הלאפה לא ברור אבל נראה שהיא נוצרה איפה שהוא במרחב של המזרח התיכון, חצי האי הערבי או מערב אסיה. כיום ישנן שתי גרסאות של הלאפה:
הפיתה העיראקית מעט יותר עבה ויש בה גם שמרים.
הפיתה הדרוזית, שמקורה בעדה הדרוזית, היא הדקה מהשתיים. זוהי פיתה שטוחה וגדולה יותר, ללא שמרים, שאופים אותה בטאבון או על משטח מתכת עגול שמעמידים על המדורה ושמו סאג'. כיום היא נפוצה בכל המטבח המזרחי והים-תיכוני.
המילה המקורית ללאפה היא "אישתנור" עם וריאציות כמו עֵישתנור ואשתנור. זו מילה שבאה מהשפה המצרית ופירושה "לחם תנור". הדוגלים בהגייה הירושלמית של "אֵשְׁתָנוּר" קושרים אותה לאש ולחום הרב שיוצאים מהטאבון.
הנה אפיית הפיתות של הלאפה:
http://youtu.be/x11bCVZrzeE
והכנת אשתנור, הלאפה המצרית, על ידי הבדואים במצרים:
https://youtu.be/5KTH_eqGroM
