שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד בעיר לונדון?
לונדון היא מגה סיטי - עיר עצומה שהיא אחד הכרכים הגדולים בעולם. היא משתרעת על 1,000 קילומטרים רבועים ומתגוררים בה כ-8.5 מיליון תושבים.
בלונדון נוצרה מיטב תרבות המערב. כאן פעלו דמויות מונרכיות גדולות, החל מהנרי השמיני, דרך המלכה ויקטוריה, אליזבת הראשונה ואליזבת השנייה. מכאן פעלו מצביאים ומנהיגים מיתולוגיים, מוולינגטון ועד צ'רצ'יל, אנשים שקבעו את דמותו של העולם שבו אנו חיים.
כאן בלונדון פעל, יצר וניהל להקת שחקנים, מי שהיה גדול המחזאים בתולדות התיאטרון העולמי, וויליאם שייקספיר.
את. העיר הזו ניסה היטלר להכניע, אבל אז גילה שבריטניה היא לא סתם אימפריה. היא עמדה מולה בגבורה, בשלבים מסוימים של המלחמה האיומה בתולדות העולם ממש לבדה ויכלה לו.
מכאן פעלו המוחות המבריקים של אלן טיורינג וחבריו והביסו את המוח הגרמני. בין לבין נולד כאן המחשב האלקטרוני והטיס את העולם קדימה כמו רקטה מטורפת שאי אפשר לעצור.
לונדון.
אבל בין הבתים האפרוריים משהו של העיר השמרנית והמסורתית הזו, בין ארמונותיה וגניה הגדולים, התפתחו חיים צעירים ותוססים, מלאים בצלילים ובאמנות מודרנית.
כאן פעלו בסיקסטיז הביטלס ומכאן עשו את המהפכה הגדולה בפופ העולמי, מכאן נשלחו גדודי רוקנ'רול עם שמות כמו "באולינג סטונס" ו"המי" ל"פלישה הבריטית" של הרוק האנגלי לאמריקה.
כאן נוצרו או אומצו חצאית המיני ובגד הים הביקיני ופתחו את אופנת הסיקסטיז המלהיבה של בריטניה. כאן הקליטו אלבומי מופת להקות הפרוגרסיב האנגליות והפאנקיסטים של הסוונטיז, הניו אייג' באייטיז וכאן פועלים גם היום חלק מהאמנים המרתקים ביותר בתחום האמנות המודרנית החזותית.
ומכאן משדרת כבר מאה שלמה תחנת הטלוויזיה הציבורית הטובה בעולם, ה-BBC, על שלל נגזרותיה - אבל מי מתכוון לראות טלוויזיה כשהוא נמצא בלונדון?
הנה תולדות העיר לונדון:
https://youtu.be/gajqdrpNeHE
סרטון אנימציה שמתאר את 40 אלף השנים שהיא קיימת:
https://youtu.be/ovzoNbUkg6k
הסיטי של לונדון שבמרכזה:
https://youtu.be/4ER_U1-Rrb8
וסיפורה ההיסטורי של לונדון:
https://youtu.be/uzLdHmZ9N5s?long=yes
מה היה הבליץ על לונדון וכיצד טיס בריטי נחוש הגן על הארמון באומץ?
ב-7 בספטמבר 1940 החל הבליץ (The Blitz), גל ההפצצות ההרסני על העיר לונדון בידי הלופטוופה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית.
הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה. הבליץ היה הניסיון של היטלר להוציא את בריטניה אל מחוץ למלחמה ולגרום לה להתחנן שהצבא הנאצי יפסיק. מדי לילה תקפו מאות מטוסים גרמניים את לונדון והפגיזו את השכונות והאזרחים של לונדון באכזריות מקפיאה.
אגב, בשרשרת פעולות גבורה של טייס בריטי בשם ריי הולמס, הוא הצליח למנוע את הפצצת ארמון באקינגהם על ידי הגרמנים ובכך להפיח תקווה ואמונה ולעודד את רוח כל הממלכה. הוא לימד את כולם פרק בלוחמה ללא פשרות והשינוי בא די מהר.
במהלך הבליץ על לונדון נהרגו 43 אלף אזרחים. אבל גם אם המטרה הייתה להטיל טרור על בריטניה, היא הייתה לשווא. רוחם של הבריטים לא נפלה וגם תחת ההפצצות הם המשיכו בחייהם, חפרו מקלטים בגינות או הסתתרו במנהרות של הרכבת התחתית.
בינתיים הפילו מטוסי חיל האוויר הבריטי עוד ועוד מפציצים ומטוסי קרב של הצבא הנאצי והלילות האדומים של הבליץ הלכו והתמעטו, עד שהסתיימו סופית. הנאצים התייאשו. עם לונדון חצי הרוסה ומלחמה ארוכה לפניהם, הבריטים לפחות זקפו ראש יישרו מבט - הם לא יישברו!
הנה סיפורו של הבליץ על לונדון (מתורגם):
https://youtu.be/DNl6NYJ8tO4?t=8m10s
גבורתו של טייס שנתן זריקת מרץ לחיל האוויר בכך שמנע בגופו את הפצצת ארמון המלך (עברית):
https://youtu.be/IuKmfH34t0k
כך נראית התקפה על לונדון מהאוויר:
http://youtu.be/_htwfzAgX_Q
סרטון תעודי ממשלתי מתקופת הבליץ:
https://youtu.be/bLgfSDtHFt8
היום הראשון של הבליץ:
https://youtu.be/KtZema1yjOk
ותושבי לונדון מתמודדים עם ההפצצות:
https://youtu.be/m34qk_jU3kQ
מתי מתקיימים חילופי המשמר בארמון בקינגהם בלונדון?
החל מהמאה ה-20 אין למלכי בריטניה כל כוח פוליטי. בניגוד למלכים ההיסטוריים של המונרכיה, שלטון בית המלוכה, שיצאו למלחמות, החליטו החלטות ושהעם רעד למשמע דבריהם, אין לבית המלוכה הבריטי של היום שום משמעות מדינית או פוליטית של ממש. אבל גם אם במאה ה-21 משמעות קיומה של משפחת המלוכה הבריטית היא סמלית בלבד, העם הבריטי עדיין מוקיר את הסמל של משפחת המלוכה ורובו גאה בכך שבריטניה היא עדיין מונרכיה. במונרכיה הזו יש לא מעט עניין ברכילות על בית המלוכה ולא פחות בקיטורים על אורח חייהם העשיר המפונק.
אבל דבר אחד מוסכם על כולם. טקס החלפת משמר המלכה הוא הטקס רב הרושם וההדר של ארמון המלוכה הבריטי. הטקס הוא באמת חילופי משמרות שומרי ארמון בקינגהם. אפשר היה לעשות אותו בשקט, אבל כעיר תויירת ביותר בעולם, נהנית לונדון להציגו גם היום בפני מיליוני התיירים שבאים לבקרה.
השומרים של משמר המלכה כפופים באופן מסורתי למלכה. יש בהם ייצוג נאמן של חלקים ואזורים שונים באנגליה ובמדינות האימפריה הבריטית כולה. הם נמנים על יחידות צבאיות שכפופות למלך או המלכה המכהנים.
מדי משמר המלכה המרהיבים הם מדיו המסורתיים של הצבא הבריטי. מהיותם מאד לא שימושיים ובולטים מדי בשטח, במאה השנים האחרונות הם לא בשימוש הצבא, אלא רק אצל משמר המלכה, הייצוגי והמצטלם כל כך.
בשעות החלפת המשמר צועדים חיילי המשמר המחליף בסגנון מלכותי ורב-רושם מארמון סיינט ג'יימס, שבו שוכנים מגוריהם, אל עבר ארמון בקינגהם, ביתה של המלכה. הם צועדים במשך כחצי שעה בליווי של תזמורת צבאית מסורתית. כשמגיעה קבוצת השומרים החדשה אל פתח ארמון בקינגהם הם מבצעים את טקס חילופי המשמר עצמו.
בטקס מצדיעים קציני המשמר זה לזה וברוב הדר צועדים החיילים ומחליפים אלו את אלו. בסופו של החילוף מתמקמת קבוצת החיילים החדשה במקומות ומתחילה לשמור על הארמון, בעוד שהקבוצה המוחלפת צועדת ברוב רושם והדר, בחזרה מרחבת ארמון בקינגהם אל עבר ארמון סנט ג'יימס.
אלפי התיירים שצופים בטקס בכל יום הם ההוכחה לסקרנות שיש בעולם סביב הטקס הזה, שריד לעבר מפואר ולתרבות שכמעט ואין היום בעולם.
למגיעים ללונדון לא כדאי לפספס את חווית הצפייה בטקס חילופי המשמר בארמון בקינגהם בלונדון, אשר מתקיימים מדי יום בשעה 11:30 בעונת הקיץ ופעם ביומיים בעונת החורף. חשוב לציין כי המקום עמוס תיירים ורצוי להקדים על מנת לתפוס מקום ממנו ניתן לראות טוב.
הנה חילופי המשמר בארמון באקינגהם בלונדון:
http://youtu.be/1-s26lBcu_M
לא תמיד זה מצליח...
https://youtu.be/cqmG5JWLRag
ובחיוך - מתיחת חייל המשמר המתעצבן:
https://youtu.be/D3ksCweagmc
האם יש נהרות נסתרים מתחת ללונדון?
בהחלט. מתחת לעיר לונדון עוברים יובלי נהר התמזה. הם נמצאים מתחת לעיר לונדון, לאחר שכוסו במאה ה-18. הם כוסו כל כך טוב עד שנתיבם של היובלים הללו לא ידוע. רובם של הנהרות הללו זורמים כיום במנהרות ותעלות ביוב מתחת לעיר. הם נראים רק כשהם מזינים אגמים שונים שנמצאים בפארקים המלכותיים של לונדון, כמו האגם שבפארק סנט ג'יימס, או אגם הסרפנטיין שבהייד פארק.
מי שמעוניין לראות בלונדון מה נשאר מנהר הווסטבורן למשל, יכול לנסוע לקווי הרכבת התחתית של לונדון. בתקרת תחנת הרכבת התחתית "כיכר סלואון", אחת מתחנות הרכבת התחתית, ניתן לראות את הצינורות שבהם נהר הווסטבורן זורם כיום.
הנה סרטון של נסיעה בנהר תת-קרקעי שמתחת ללונדון:
http://youtu.be/8HUM-ahrJlk
ממי קיבל הביג בן את שמו?
הביג-בן (Big Ben) הוא הכינוי שקיבל הפעמון הגדול שניצב במגדל השעון של בנייני הפרלמנט הבריטי בעיר לונדון. מגדל השעון הזה הוא אחד האייקונים הלונדוניים הכי בולטים וכבר זמן רב משמש כסמלה הבלתי מעורער של בירת בריטניה. הוא גם יעד תיירותי מוכר למבקרים בעיר וכולם מכירים אותו בתור ה"ביג בן".
מספרים שהכינוי "ביג בן" הודבק לו משמו של מנהל העבודה, בנג'מין הול, שהיה ממונה על התקנת הפעמון שבראש המגדל. כמו הפעמון, ששוקל 13 וחצי טון ומופעל ידנית, גם אותו בנג'מין, כך מספרים, היה אדם גדול ורחב. חבריו לעבודה נהגו לכנותו "ביג בן".
30 שעות נדרשו כדי להעלות את הפעמון הענק לראש המגדל, וכאשר סוף סוף הצליחו להעלות אותו לראש המגדל, היה זה אך טבעי בעיניהם לקרוא גם לו "ביג בן".
ביג בן. אף אחד לא תיאר אז לעצמו, ששמו של מנהל העבודה יהפוך לאחד מסמליה המוכרים של הממלכה הבריטית.
הפעמון עצמו יושב היום על ראש המגדל, בגובה של 96 מטרים, ליד ארבעה לוחות שעל כל אחד מהם מוצב שעון. הפעמון הענק הזה מצלצל בכל שעה עגולה, כמספר השעה וצליליו נשמעים חזק בכל מרכז לונדון. ארבעה פעמונים קטנים יותר מצלצלים כל רבע שעה.
כך נשמע פעמון הביג בן כאשר השעה היא 12:
https://www.youtube.com/watch?v=juT1zsim6es
על ההיסטוריה של בנייני הפרלמנט והפעמון הענק:
https://www.youtube.com/watch?v=fKmpld1PoPQ
וקצת מידע על בנייני הפרלמנט, ואיך שומרים על השעון מעודכן:
https://www.youtube.com/watch?v=_Elffjsjbio
מהו המוזיאון של מאדאם טוסו?
מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו (Madame Tussaud) הוא המוזיאון היחידי שבו תוכלו לפגוש והלצטלם עם האנשים המפורסמים בהיסטוריה ובעולם של היום. כאן מפוסלים בשעווה אישים מהתרבות, ההיסטוריה, האמנות והמדע, לצד מדינאים וידוענים מכל קצווי תבל.
הכל התחיל מפסלת שעווה צרפתית בשם מארי טוסו, שהקימה את מה שייחשב המוזיאון הראשון ברשת מאדאם טוסו. זו הייתה תערוכת פסלי שעווה, הראשונה של טוסו, אבל כל הפסלים היו של רופא בשם קורטיוס והם לא כללו מפורסמים. התערוכה נערכה בשנת 1770 בפאריס בירת צרפת. די מהר היא זכתה להצלחה ולאחר 6 שנים היא הועברה לפאלה רויאל.
אבל טוסו רצתה יותר. היא למדה את אמנות הפיסול בשעווה מקורטיוס, שאמה הייתה סוכנת הבית שלו. לאחר שהוא לימד אותה את אמנות הפיסול בשעווה, היא יצרה את פסל של וולטר, פסל שהיה הראשון שלה. זה היה בשנת 1777 והפסל עורר התלהבות כה גדולה שמפורסמי צרפת ביקשו מטוסו שתפסל גם אותם. די מהר היא פיסלה גם מפורסמים במיוחד כמו בנג'מין פרנקלין וז'אן ז'אק רוסו.
בשנת 1792 עברה טוסו, שירשה את אוסף פסליו של קורטיוס אחרי מותו, ללונדון בירת אנגליה ונולד מוזיאון השעווה של טוסו באנגליה. המוזיאון זכה למוניטין כמוזיאון יחיד במינו ופסלי השעווה זכו לשם עולמי במפורסמים שהוצגו בהם.
אבל ההצלחה העצומה שלה זכה מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו בלונדון, הביאו לפתיחתם של מוזיאוני שעווה של מאדאם טוסו, בכל קצוות העולם. כך קיימים מוזיאוני שעווה נוספים בהרבה ערי בירה וערים גדולות ברחבי העולם, ביניהן בווינה, אמסטרדם, ניו יורק, ברלין, בנגקוק ועוד.
הנה המפורסמים במוזיאון של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/fg8Q1YtB920
שוטטו במוזיאון מאדאם טוסו בעצמכם:
https://youtu.be/eMzn0fDglMc?qr=yes
כך מייצרים את הפסל של הזמרת ביונסה במוזיאון השעווה של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/JijI3Ace6tI
והנה שיטוט במוזיאון מאדאם טוסו בלונדון:
https://youtu.be/IrJLeWh3e8k?long=yes
מה הייתה השריפה של לונדון?
זה קרה ב-2 בספטמבר, 1666, בעיר לונדון, בירת אנגליה, כשפרצה השריפת הגדולה בהיסטוריה, היא השריפה הגדולה בלונדון.
האש הייתה חזקה והעיר בנוייה כל כך רע, שהיא הושמדה כמעט כליל. ראש העיר יכול היה כעת הנראה לעצור את השריפה, אם היה מורה על הריסה של שורת בתים בתחילתה וכך עוצר את התפשטות האש.
אבל הוא חשש מתגובת התושבים ונמנע מכך. פוליטיקאים...
השריפה פרצה לאחר שאופה המלך שכח לכבות את התנור שבביתו. האש בערה במשך 5 ימים. היו אמנם 6 קורבנות בלבד, אך הנזק בדמות אלפי בניינים, כנסיות ובתים היה קשה.
לאחר שכבתה האש נוכחו פרנסי העיר ואזרחיה שהשריפה הגדולה של לונדון הייתה כה הרסנית שהיא השמידה כמעט 80 אחוזים מבתי העיר ומוסדותיה. הנזק היה כה גדול שהאנגלים נאלצו להקים את העיר מחדש.
אך באופן פרדוכסלי היו גם יתרונות לשריפה הגדולה הזו. למשל בכך שהיא הביאה לחידוש העיר ובנייתה באופן מודרני. אם קודם העיר הייתה האזור המיושן, באזור ה"סיטי" של לונדון של ימינו, בעקבותיה בנו תושבי העיר את בתיהם החדשים באזורים שמסביבה. כך נוצרו שכונות חדשות ומתוכננות טוב יותר, נבנו בתים עשויי לבנים, במקום בתי העץ המיושנים שהיו בה ושגגותיהם כוסו בזפת ולכן התלקחו בקלות.
מעתה גם החלו רבים מאזרחי העיר הגדולה וערים גדולות אחרות, לבטח את בתיהם.
השריפה גם חיסלה את מגיפת הדבר שפגעה בעיר בשנה שקדמה לה וגרמה למותם של כמעט 18,000 תושבים מאוכלוסיית העיר, שמנתה אז רק 93,000 איש.
האנדרטה שהוקמה לזכר השריפה נמצאת בסמוך לקצה הצפוני של גשר לונדון, קרוב למקום שבו החלה השריפה הגדולה. בראש האנדרטה נצבת להבה מצופה זהב ובצידה תבליט המתאר את השריפה.
הנה סיפור השריפה הגדולה של 1666:
https://youtu.be/Dn6E_4g4UAw
תיאור של השרפה בעיר לונדון על ידי עדים להתרחשותה:
https://youtu.be/weEveQ4nz4g
מצגת וידאו על שריפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/b7vXcYmKFDQ
ומצגת וידאו נוספת על השריפה הגדולה של לונדון:
https://youtu.be/t1aMd99PqFA
איך נולדה ההופעה של הביטלס על הגג?
זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.
האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.
ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.
הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".
ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..
במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.
ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.
הנה הסיפור של ההופעה על הגג (עברית):
https://youtu.be/5wLtsiGZS00
קצת מהאווירה בה:
https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y
שחזור ישראלי בתל אביב:
https://youtu.be/yuLBA8x-sXo
וכאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:
https://youtu.be/9yXj1ING15I
איך הפכה מפת הטיוב הלונדונית לאייקון?
הטיוב (Tube), הרכבת התחתית בלונדון, נחשבת לרכבת התחתית הראשונה בהיסטוריה ולמוסד של ממש בבירה הבריטית.
הרכבת התחתית של לונדון היא כלי התחבורה האהוב והמהיר להגעה ממקום למקום בעיר הגדולה הזו. 12 הקווים של הטיוב וכמעט 300 התחנות שלה נתפסים כדרך הנכונה להימנע מפקקים, צפיפות, מחסור בחנייה ותשלום אגרות המוטלות על הנהגים בכבישי לונדון.
אבל מפת הטיוב הלונדונית, שנולדה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, היא סיפור לא פחות מעניין. כמקובל עד אז, הציגה המפה הקודמת של הטיוב את המרחקים והכיוונים השונים של הקווים באופן מדויק אך מבלבל ועמוס להבנה. זה החמיר כשנוספו לה עוד ועוד קווים ותחנות והיא הפכה בלתי ניתנת לשימוש.
ככל תושבי לונדון, גם הנרי בק, עובד מדינה בתחום התחבורה, לא הסתדר עם מפת הטיוב הקודמת. המהנדס הצעיר והמהפכן שרטט בזמנו הפנוי מפה שימושית להפליא, שהפכה לחלוטין את עולם המיפוי. היא התרכזה רק בסדר התחנות. לא היו בה כיוונים ולא מרחקים! - הוא הציע את המפה שיצר למנהלי הטיוב, שהיו להם אמנם ספקות, אך הם החליטו לנסות להדפיסה ולחלקה לנוסעים. הללו התלהבו והפכו את המפה הנוחה לאגדה.
החלטותיו של בק היו גאוניות. הוא התמקד בעיקר וזנח את הפרטים שלא היו חשובים לניווט ברכבת. בהדגישו את השימושיות של המפה, הוא התרכז בסדר התחנות והקווים, במקום בגיאוגרפיה. הוא פישט מאד את הבנת הקווים, בכך שהציג קווים ישרים ואלכסוניים בלבד (בזווית של 45 מעלות). גם את המרחקים העדיף בק לזנוח, כשהגדיל את מרכז העיר, הצפוף מאד, למול האזורים הרחוקים ממנו. כך יצר מפה קריאה ונוחה להבנה, שבה, כמה משעשע, גם הכיוונים וגם המרחקים לא מייצגים דבר..
בדיעבד, הביא העיוות הפונקציונלי (שימושי) שהכניס בק לכך שאנשים החשיבו הרבה פחות את המרחקים בין שולי העיר למרכזה. כך הם החלו תושבי הפרברים להעדיף את הרכבת התחתית על רכבם הפרטי ומנגד החלו אנשי העיר לצאת יותר אל הטבע שמחוץ לעיר, כי בתחושתם הוא לא היה רחוק..
מפת הטיוב גם הפכה כה פופולרית עד שרבים בלונדון החלו להתייחס אליה כמפת העיר הכללית. במקביל, החלו לאהוד גם את האסתטיקה שלה ואת היותה תוצר של האמנות השימושית (פונקציונלית). מעניין שלא פחות מהשפעת האמנות החדישה על עיצוב מפת הטיוב, השפיעה המפה על עולם האמנות המודרנית, כמו בהשפעה שהייתה לה על מונדריאן, שהשתמש בעקרונות ממפת הטיוב ביצירותיו המופשטות.
וכך, בעידן הפופ ארט ובהשפעת עולם של צבעים ודימויים חזותיים בולטים, הפכה מפה פשוטה ושימושית לאייקון תרבותי של ממש, שמופיע על אינסוף מזכרות לתיירים, חפצים מעוצבים, לק אמנותי לציפורניים, מערכות לגו להרכבה ומה לא.
הנה סיפורה של התחתית של לונדון (מתורגם):
https://youtu.be/VdZd5zYTKAw
על מפת הטיוב המפורסמת של לונדון:
http://youtu.be/Bg3pfUqdLp4
המפה החדשה של הטיוב של לונדון:
http://youtu.be/frfKctHDulo
יצירה של מונדריאן שצייר את מפת העולם בסגנון מפת הטיוב הלונדוני:
http://youtu.be/1h487dA4-Gw
וכיום יש אפליקציה בשם tubemap שמשדרגת את מפה המיתולוגית (מתורגם):
https://youtu.be/iBErp8qvWZg
לונדון היא מגה סיטי - עיר עצומה שהיא אחד הכרכים הגדולים בעולם. היא משתרעת על 1,000 קילומטרים רבועים ומתגוררים בה כ-8.5 מיליון תושבים.
בלונדון נוצרה מיטב תרבות המערב. כאן פעלו דמויות מונרכיות גדולות, החל מהנרי השמיני, דרך המלכה ויקטוריה, אליזבת הראשונה ואליזבת השנייה. מכאן פעלו מצביאים ומנהיגים מיתולוגיים, מוולינגטון ועד צ'רצ'יל, אנשים שקבעו את דמותו של העולם שבו אנו חיים.
כאן בלונדון פעל, יצר וניהל להקת שחקנים, מי שהיה גדול המחזאים בתולדות התיאטרון העולמי, וויליאם שייקספיר.
את. העיר הזו ניסה היטלר להכניע, אבל אז גילה שבריטניה היא לא סתם אימפריה. היא עמדה מולה בגבורה, בשלבים מסוימים של המלחמה האיומה בתולדות העולם ממש לבדה ויכלה לו.
מכאן פעלו המוחות המבריקים של אלן טיורינג וחבריו והביסו את המוח הגרמני. בין לבין נולד כאן המחשב האלקטרוני והטיס את העולם קדימה כמו רקטה מטורפת שאי אפשר לעצור.
לונדון.
אבל בין הבתים האפרוריים משהו של העיר השמרנית והמסורתית הזו, בין ארמונותיה וגניה הגדולים, התפתחו חיים צעירים ותוססים, מלאים בצלילים ובאמנות מודרנית.
כאן פעלו בסיקסטיז הביטלס ומכאן עשו את המהפכה הגדולה בפופ העולמי, מכאן נשלחו גדודי רוקנ'רול עם שמות כמו "באולינג סטונס" ו"המי" ל"פלישה הבריטית" של הרוק האנגלי לאמריקה.
כאן נוצרו או אומצו חצאית המיני ובגד הים הביקיני ופתחו את אופנת הסיקסטיז המלהיבה של בריטניה. כאן הקליטו אלבומי מופת להקות הפרוגרסיב האנגליות והפאנקיסטים של הסוונטיז, הניו אייג' באייטיז וכאן פועלים גם היום חלק מהאמנים המרתקים ביותר בתחום האמנות המודרנית החזותית.
ומכאן משדרת כבר מאה שלמה תחנת הטלוויזיה הציבורית הטובה בעולם, ה-BBC, על שלל נגזרותיה - אבל מי מתכוון לראות טלוויזיה כשהוא נמצא בלונדון?
הנה תולדות העיר לונדון:
https://youtu.be/gajqdrpNeHE
סרטון אנימציה שמתאר את 40 אלף השנים שהיא קיימת:
https://youtu.be/ovzoNbUkg6k
הסיטי של לונדון שבמרכזה:
https://youtu.be/4ER_U1-Rrb8
וסיפורה ההיסטורי של לונדון:
https://youtu.be/uzLdHmZ9N5s?long=yes
ב-7 בספטמבר 1940 החל הבליץ (The Blitz), גל ההפצצות ההרסני על העיר לונדון בידי הלופטוופה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית.
הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה. הבליץ היה הניסיון של היטלר להוציא את בריטניה אל מחוץ למלחמה ולגרום לה להתחנן שהצבא הנאצי יפסיק. מדי לילה תקפו מאות מטוסים גרמניים את לונדון והפגיזו את השכונות והאזרחים של לונדון באכזריות מקפיאה.
אגב, בשרשרת פעולות גבורה של טייס בריטי בשם ריי הולמס, הוא הצליח למנוע את הפצצת ארמון באקינגהם על ידי הגרמנים ובכך להפיח תקווה ואמונה ולעודד את רוח כל הממלכה. הוא לימד את כולם פרק בלוחמה ללא פשרות והשינוי בא די מהר.
במהלך הבליץ על לונדון נהרגו 43 אלף אזרחים. אבל גם אם המטרה הייתה להטיל טרור על בריטניה, היא הייתה לשווא. רוחם של הבריטים לא נפלה וגם תחת ההפצצות הם המשיכו בחייהם, חפרו מקלטים בגינות או הסתתרו במנהרות של הרכבת התחתית.
בינתיים הפילו מטוסי חיל האוויר הבריטי עוד ועוד מפציצים ומטוסי קרב של הצבא הנאצי והלילות האדומים של הבליץ הלכו והתמעטו, עד שהסתיימו סופית. הנאצים התייאשו. עם לונדון חצי הרוסה ומלחמה ארוכה לפניהם, הבריטים לפחות זקפו ראש יישרו מבט - הם לא יישברו!
הנה סיפורו של הבליץ על לונדון (מתורגם):
https://youtu.be/DNl6NYJ8tO4?t=8m10s
גבורתו של טייס שנתן זריקת מרץ לחיל האוויר בכך שמנע בגופו את הפצצת ארמון המלך (עברית):
https://youtu.be/IuKmfH34t0k
כך נראית התקפה על לונדון מהאוויר:
http://youtu.be/_htwfzAgX_Q
סרטון תעודי ממשלתי מתקופת הבליץ:
https://youtu.be/bLgfSDtHFt8
היום הראשון של הבליץ:
https://youtu.be/KtZema1yjOk
ותושבי לונדון מתמודדים עם ההפצצות:
https://youtu.be/m34qk_jU3kQ
החל מהמאה ה-20 אין למלכי בריטניה כל כוח פוליטי. בניגוד למלכים ההיסטוריים של המונרכיה, שלטון בית המלוכה, שיצאו למלחמות, החליטו החלטות ושהעם רעד למשמע דבריהם, אין לבית המלוכה הבריטי של היום שום משמעות מדינית או פוליטית של ממש. אבל גם אם במאה ה-21 משמעות קיומה של משפחת המלוכה הבריטית היא סמלית בלבד, העם הבריטי עדיין מוקיר את הסמל של משפחת המלוכה ורובו גאה בכך שבריטניה היא עדיין מונרכיה. במונרכיה הזו יש לא מעט עניין ברכילות על בית המלוכה ולא פחות בקיטורים על אורח חייהם העשיר המפונק.
אבל דבר אחד מוסכם על כולם. טקס החלפת משמר המלכה הוא הטקס רב הרושם וההדר של ארמון המלוכה הבריטי. הטקס הוא באמת חילופי משמרות שומרי ארמון בקינגהם. אפשר היה לעשות אותו בשקט, אבל כעיר תויירת ביותר בעולם, נהנית לונדון להציגו גם היום בפני מיליוני התיירים שבאים לבקרה.
השומרים של משמר המלכה כפופים באופן מסורתי למלכה. יש בהם ייצוג נאמן של חלקים ואזורים שונים באנגליה ובמדינות האימפריה הבריטית כולה. הם נמנים על יחידות צבאיות שכפופות למלך או המלכה המכהנים.
מדי משמר המלכה המרהיבים הם מדיו המסורתיים של הצבא הבריטי. מהיותם מאד לא שימושיים ובולטים מדי בשטח, במאה השנים האחרונות הם לא בשימוש הצבא, אלא רק אצל משמר המלכה, הייצוגי והמצטלם כל כך.
בשעות החלפת המשמר צועדים חיילי המשמר המחליף בסגנון מלכותי ורב-רושם מארמון סיינט ג'יימס, שבו שוכנים מגוריהם, אל עבר ארמון בקינגהם, ביתה של המלכה. הם צועדים במשך כחצי שעה בליווי של תזמורת צבאית מסורתית. כשמגיעה קבוצת השומרים החדשה אל פתח ארמון בקינגהם הם מבצעים את טקס חילופי המשמר עצמו.
בטקס מצדיעים קציני המשמר זה לזה וברוב הדר צועדים החיילים ומחליפים אלו את אלו. בסופו של החילוף מתמקמת קבוצת החיילים החדשה במקומות ומתחילה לשמור על הארמון, בעוד שהקבוצה המוחלפת צועדת ברוב רושם והדר, בחזרה מרחבת ארמון בקינגהם אל עבר ארמון סנט ג'יימס.
אלפי התיירים שצופים בטקס בכל יום הם ההוכחה לסקרנות שיש בעולם סביב הטקס הזה, שריד לעבר מפואר ולתרבות שכמעט ואין היום בעולם.
למגיעים ללונדון לא כדאי לפספס את חווית הצפייה בטקס חילופי המשמר בארמון בקינגהם בלונדון, אשר מתקיימים מדי יום בשעה 11:30 בעונת הקיץ ופעם ביומיים בעונת החורף. חשוב לציין כי המקום עמוס תיירים ורצוי להקדים על מנת לתפוס מקום ממנו ניתן לראות טוב.
הנה חילופי המשמר בארמון באקינגהם בלונדון:
http://youtu.be/1-s26lBcu_M
לא תמיד זה מצליח...
https://youtu.be/cqmG5JWLRag
ובחיוך - מתיחת חייל המשמר המתעצבן:
https://youtu.be/D3ksCweagmc
בהחלט. מתחת לעיר לונדון עוברים יובלי נהר התמזה. הם נמצאים מתחת לעיר לונדון, לאחר שכוסו במאה ה-18. הם כוסו כל כך טוב עד שנתיבם של היובלים הללו לא ידוע. רובם של הנהרות הללו זורמים כיום במנהרות ותעלות ביוב מתחת לעיר. הם נראים רק כשהם מזינים אגמים שונים שנמצאים בפארקים המלכותיים של לונדון, כמו האגם שבפארק סנט ג'יימס, או אגם הסרפנטיין שבהייד פארק.
מי שמעוניין לראות בלונדון מה נשאר מנהר הווסטבורן למשל, יכול לנסוע לקווי הרכבת התחתית של לונדון. בתקרת תחנת הרכבת התחתית "כיכר סלואון", אחת מתחנות הרכבת התחתית, ניתן לראות את הצינורות שבהם נהר הווסטבורן זורם כיום.
הנה סרטון של נסיעה בנהר תת-קרקעי שמתחת ללונדון:
http://youtu.be/8HUM-ahrJlk
לונדון
הביג-בן (Big Ben) הוא הכינוי שקיבל הפעמון הגדול שניצב במגדל השעון של בנייני הפרלמנט הבריטי בעיר לונדון. מגדל השעון הזה הוא אחד האייקונים הלונדוניים הכי בולטים וכבר זמן רב משמש כסמלה הבלתי מעורער של בירת בריטניה. הוא גם יעד תיירותי מוכר למבקרים בעיר וכולם מכירים אותו בתור ה"ביג בן".
מספרים שהכינוי "ביג בן" הודבק לו משמו של מנהל העבודה, בנג'מין הול, שהיה ממונה על התקנת הפעמון שבראש המגדל. כמו הפעמון, ששוקל 13 וחצי טון ומופעל ידנית, גם אותו בנג'מין, כך מספרים, היה אדם גדול ורחב. חבריו לעבודה נהגו לכנותו "ביג בן".
30 שעות נדרשו כדי להעלות את הפעמון הענק לראש המגדל, וכאשר סוף סוף הצליחו להעלות אותו לראש המגדל, היה זה אך טבעי בעיניהם לקרוא גם לו "ביג בן".
ביג בן. אף אחד לא תיאר אז לעצמו, ששמו של מנהל העבודה יהפוך לאחד מסמליה המוכרים של הממלכה הבריטית.
הפעמון עצמו יושב היום על ראש המגדל, בגובה של 96 מטרים, ליד ארבעה לוחות שעל כל אחד מהם מוצב שעון. הפעמון הענק הזה מצלצל בכל שעה עגולה, כמספר השעה וצליליו נשמעים חזק בכל מרכז לונדון. ארבעה פעמונים קטנים יותר מצלצלים כל רבע שעה.
כך נשמע פעמון הביג בן כאשר השעה היא 12:
https://www.youtube.com/watch?v=juT1zsim6es
על ההיסטוריה של בנייני הפרלמנט והפעמון הענק:
https://www.youtube.com/watch?v=fKmpld1PoPQ
וקצת מידע על בנייני הפרלמנט, ואיך שומרים על השעון מעודכן:
https://www.youtube.com/watch?v=_Elffjsjbio
מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו (Madame Tussaud) הוא המוזיאון היחידי שבו תוכלו לפגוש והלצטלם עם האנשים המפורסמים בהיסטוריה ובעולם של היום. כאן מפוסלים בשעווה אישים מהתרבות, ההיסטוריה, האמנות והמדע, לצד מדינאים וידוענים מכל קצווי תבל.
הכל התחיל מפסלת שעווה צרפתית בשם מארי טוסו, שהקימה את מה שייחשב המוזיאון הראשון ברשת מאדאם טוסו. זו הייתה תערוכת פסלי שעווה, הראשונה של טוסו, אבל כל הפסלים היו של רופא בשם קורטיוס והם לא כללו מפורסמים. התערוכה נערכה בשנת 1770 בפאריס בירת צרפת. די מהר היא זכתה להצלחה ולאחר 6 שנים היא הועברה לפאלה רויאל.
אבל טוסו רצתה יותר. היא למדה את אמנות הפיסול בשעווה מקורטיוס, שאמה הייתה סוכנת הבית שלו. לאחר שהוא לימד אותה את אמנות הפיסול בשעווה, היא יצרה את פסל של וולטר, פסל שהיה הראשון שלה. זה היה בשנת 1777 והפסל עורר התלהבות כה גדולה שמפורסמי צרפת ביקשו מטוסו שתפסל גם אותם. די מהר היא פיסלה גם מפורסמים במיוחד כמו בנג'מין פרנקלין וז'אן ז'אק רוסו.
בשנת 1792 עברה טוסו, שירשה את אוסף פסליו של קורטיוס אחרי מותו, ללונדון בירת אנגליה ונולד מוזיאון השעווה של טוסו באנגליה. המוזיאון זכה למוניטין כמוזיאון יחיד במינו ופסלי השעווה זכו לשם עולמי במפורסמים שהוצגו בהם.
אבל ההצלחה העצומה שלה זכה מוזיאון השעווה של מאדאם טוסו בלונדון, הביאו לפתיחתם של מוזיאוני שעווה של מאדאם טוסו, בכל קצוות העולם. כך קיימים מוזיאוני שעווה נוספים בהרבה ערי בירה וערים גדולות ברחבי העולם, ביניהן בווינה, אמסטרדם, ניו יורק, ברלין, בנגקוק ועוד.
הנה המפורסמים במוזיאון של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/fg8Q1YtB920
שוטטו במוזיאון מאדאם טוסו בעצמכם:
https://youtu.be/eMzn0fDglMc?qr=yes
כך מייצרים את הפסל של הזמרת ביונסה במוזיאון השעווה של מאדאם טוסו:
https://youtu.be/JijI3Ace6tI
והנה שיטוט במוזיאון מאדאם טוסו בלונדון:
https://youtu.be/IrJLeWh3e8k?long=yes
זה קרה ב-2 בספטמבר, 1666, בעיר לונדון, בירת אנגליה, כשפרצה השריפת הגדולה בהיסטוריה, היא השריפה הגדולה בלונדון.
האש הייתה חזקה והעיר בנוייה כל כך רע, שהיא הושמדה כמעט כליל. ראש העיר יכול היה כעת הנראה לעצור את השריפה, אם היה מורה על הריסה של שורת בתים בתחילתה וכך עוצר את התפשטות האש.
אבל הוא חשש מתגובת התושבים ונמנע מכך. פוליטיקאים...
השריפה פרצה לאחר שאופה המלך שכח לכבות את התנור שבביתו. האש בערה במשך 5 ימים. היו אמנם 6 קורבנות בלבד, אך הנזק בדמות אלפי בניינים, כנסיות ובתים היה קשה.
לאחר שכבתה האש נוכחו פרנסי העיר ואזרחיה שהשריפה הגדולה של לונדון הייתה כה הרסנית שהיא השמידה כמעט 80 אחוזים מבתי העיר ומוסדותיה. הנזק היה כה גדול שהאנגלים נאלצו להקים את העיר מחדש.
אך באופן פרדוכסלי היו גם יתרונות לשריפה הגדולה הזו. למשל בכך שהיא הביאה לחידוש העיר ובנייתה באופן מודרני. אם קודם העיר הייתה האזור המיושן, באזור ה"סיטי" של לונדון של ימינו, בעקבותיה בנו תושבי העיר את בתיהם החדשים באזורים שמסביבה. כך נוצרו שכונות חדשות ומתוכננות טוב יותר, נבנו בתים עשויי לבנים, במקום בתי העץ המיושנים שהיו בה ושגגותיהם כוסו בזפת ולכן התלקחו בקלות.
מעתה גם החלו רבים מאזרחי העיר הגדולה וערים גדולות אחרות, לבטח את בתיהם.
השריפה גם חיסלה את מגיפת הדבר שפגעה בעיר בשנה שקדמה לה וגרמה למותם של כמעט 18,000 תושבים מאוכלוסיית העיר, שמנתה אז רק 93,000 איש.
האנדרטה שהוקמה לזכר השריפה נמצאת בסמוך לקצה הצפוני של גשר לונדון, קרוב למקום שבו החלה השריפה הגדולה. בראש האנדרטה נצבת להבה מצופה זהב ובצידה תבליט המתאר את השריפה.
הנה סיפור השריפה הגדולה של 1666:
https://youtu.be/Dn6E_4g4UAw
תיאור של השרפה בעיר לונדון על ידי עדים להתרחשותה:
https://youtu.be/weEveQ4nz4g
מצגת וידאו על שריפת לונדון הגדולה:
https://youtu.be/b7vXcYmKFDQ
ומצגת וידאו נוספת על השריפה הגדולה של לונדון:
https://youtu.be/t1aMd99PqFA
זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.
האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.
ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.
הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".
ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..
במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.
ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.
הנה הסיפור של ההופעה על הגג (עברית):
https://youtu.be/5wLtsiGZS00
קצת מהאווירה בה:
https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y
שחזור ישראלי בתל אביב:
https://youtu.be/yuLBA8x-sXo
וכאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:
https://youtu.be/9yXj1ING15I
הטיוב (Tube), הרכבת התחתית בלונדון, נחשבת לרכבת התחתית הראשונה בהיסטוריה ולמוסד של ממש בבירה הבריטית.
הרכבת התחתית של לונדון היא כלי התחבורה האהוב והמהיר להגעה ממקום למקום בעיר הגדולה הזו. 12 הקווים של הטיוב וכמעט 300 התחנות שלה נתפסים כדרך הנכונה להימנע מפקקים, צפיפות, מחסור בחנייה ותשלום אגרות המוטלות על הנהגים בכבישי לונדון.
אבל מפת הטיוב הלונדונית, שנולדה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, היא סיפור לא פחות מעניין. כמקובל עד אז, הציגה המפה הקודמת של הטיוב את המרחקים והכיוונים השונים של הקווים באופן מדויק אך מבלבל ועמוס להבנה. זה החמיר כשנוספו לה עוד ועוד קווים ותחנות והיא הפכה בלתי ניתנת לשימוש.
ככל תושבי לונדון, גם הנרי בק, עובד מדינה בתחום התחבורה, לא הסתדר עם מפת הטיוב הקודמת. המהנדס הצעיר והמהפכן שרטט בזמנו הפנוי מפה שימושית להפליא, שהפכה לחלוטין את עולם המיפוי. היא התרכזה רק בסדר התחנות. לא היו בה כיוונים ולא מרחקים! - הוא הציע את המפה שיצר למנהלי הטיוב, שהיו להם אמנם ספקות, אך הם החליטו לנסות להדפיסה ולחלקה לנוסעים. הללו התלהבו והפכו את המפה הנוחה לאגדה.
החלטותיו של בק היו גאוניות. הוא התמקד בעיקר וזנח את הפרטים שלא היו חשובים לניווט ברכבת. בהדגישו את השימושיות של המפה, הוא התרכז בסדר התחנות והקווים, במקום בגיאוגרפיה. הוא פישט מאד את הבנת הקווים, בכך שהציג קווים ישרים ואלכסוניים בלבד (בזווית של 45 מעלות). גם את המרחקים העדיף בק לזנוח, כשהגדיל את מרכז העיר, הצפוף מאד, למול האזורים הרחוקים ממנו. כך יצר מפה קריאה ונוחה להבנה, שבה, כמה משעשע, גם הכיוונים וגם המרחקים לא מייצגים דבר..
בדיעבד, הביא העיוות הפונקציונלי (שימושי) שהכניס בק לכך שאנשים החשיבו הרבה פחות את המרחקים בין שולי העיר למרכזה. כך הם החלו תושבי הפרברים להעדיף את הרכבת התחתית על רכבם הפרטי ומנגד החלו אנשי העיר לצאת יותר אל הטבע שמחוץ לעיר, כי בתחושתם הוא לא היה רחוק..
מפת הטיוב גם הפכה כה פופולרית עד שרבים בלונדון החלו להתייחס אליה כמפת העיר הכללית. במקביל, החלו לאהוד גם את האסתטיקה שלה ואת היותה תוצר של האמנות השימושית (פונקציונלית). מעניין שלא פחות מהשפעת האמנות החדישה על עיצוב מפת הטיוב, השפיעה המפה על עולם האמנות המודרנית, כמו בהשפעה שהייתה לה על מונדריאן, שהשתמש בעקרונות ממפת הטיוב ביצירותיו המופשטות.
וכך, בעידן הפופ ארט ובהשפעת עולם של צבעים ודימויים חזותיים בולטים, הפכה מפה פשוטה ושימושית לאייקון תרבותי של ממש, שמופיע על אינסוף מזכרות לתיירים, חפצים מעוצבים, לק אמנותי לציפורניים, מערכות לגו להרכבה ומה לא.
הנה סיפורה של התחתית של לונדון (מתורגם):
https://youtu.be/VdZd5zYTKAw
על מפת הטיוב המפורסמת של לונדון:
http://youtu.be/Bg3pfUqdLp4
המפה החדשה של הטיוב של לונדון:
http://youtu.be/frfKctHDulo
יצירה של מונדריאן שצייר את מפת העולם בסגנון מפת הטיוב הלונדוני:
http://youtu.be/1h487dA4-Gw
וכיום יש אפליקציה בשם tubemap שמשדרגת את מפה המיתולוגית (מתורגם):
https://youtu.be/iBErp8qvWZg
מהו הלונדון איי, גלגל התצפית הגדול באירופה?
136 מטרים ועוד קצת - זהו גובהו של הגלגל הענק של לונדון, זה שקרוי גם "העין של לונדון" ופעם כינו אותו גם "גלגל המילניום" (כיוון שהוא נבנה ב-1999, רגע לפני שנת ה-2000).
העין של לונדון ניצב על גדת נהר התמזה וגובהו 135 מטרים. העין של לונדון הוא הגלגל הענק הגדול ביותר באירופה והשלישי בגודלו בעולם, אבל הוא הגדול ביותר מאלה שיושבים על ציר בצד אחד בלבד.
הנה סיפורה של "העין של לונדון":
https://youtu.be/ZRkGg3IWUpk
והתצפית מ"העין" על כל לונדון:
https://youtu.be/RRETxqE_kmA
כך הוא נבנה:
https://youtu.be/CzDYdulJf3U
וכך הרימו אותו אל מקומו:
https://youtu.be/WMTG42y0_XM
נעלה אל "העין של לונדון":
https://youtu.be/8wDxMmncD_M
136 מטרים ועוד קצת - זהו גובהו של הגלגל הענק של לונדון, זה שקרוי גם "העין של לונדון" ופעם כינו אותו גם "גלגל המילניום" (כיוון שהוא נבנה ב-1999, רגע לפני שנת ה-2000).
העין של לונדון ניצב על גדת נהר התמזה וגובהו 135 מטרים. העין של לונדון הוא הגלגל הענק הגדול ביותר באירופה והשלישי בגודלו בעולם, אבל הוא הגדול ביותר מאלה שיושבים על ציר בצד אחד בלבד.
הנה סיפורה של "העין של לונדון":
https://youtu.be/ZRkGg3IWUpk
והתצפית מ"העין" על כל לונדון:
https://youtu.be/RRETxqE_kmA
כך הוא נבנה:
https://youtu.be/CzDYdulJf3U
וכך הרימו אותו אל מקומו:
https://youtu.be/WMTG42y0_XM
נעלה אל "העין של לונדון":
https://youtu.be/8wDxMmncD_M
איפה כל אנגלי יכול לנאום?
האם לא הייתם רוצים פעם לנאום, ממש כמו חבר כנסת או שר, ולשאת את דבריכם למול כולם? - בלונדון בירת אנגליה זה אפשרי. אל דוכן הנואמים שממוקם בלונדון, בכניסה להייד פארק (Hyde Park) שבקצה רחוב אוקספורד, יכול כל אחד להגיע ביום ראשון ולשאת נאום לפני עוברי-האורח.
"פינת הנואמים" (Speakers' Corner) שנמצאת ליד מארבל ארץ' (Marble Arch) מצויה בלב מסורת אנגלית רבת-שנים. טיפוסים מוזרים, שונים ומשונים עומדים שם על במות קטנות ומטיפים לקהל על כל נושא שבעולם. וממש כמו בפרלמנט האנגלי הידוע בעולם כולו, גם בהייד פארק מצטרפים מהקהל אל הדיון וקוראים קריאות ביניים לעבר הנואם התורן.
הנה פינת הנואמים שבהייד פארק:
https://youtu.be/TCTfw4w57aE
וילדים שהשתלטו עליה בקמפיין פרסומי:
http://youtu.be/MAEIj37hyIM
על הייד פארק עצמו:
http://youtu.be/mHDDBgr2mMQ
והנה נאום חוצב להבות של מטיפה שמאיימת על החוטאים שילכו לגיהנום:
http://youtu.be/_anYCnBll4U
האם לא הייתם רוצים פעם לנאום, ממש כמו חבר כנסת או שר, ולשאת את דבריכם למול כולם? - בלונדון בירת אנגליה זה אפשרי. אל דוכן הנואמים שממוקם בלונדון, בכניסה להייד פארק (Hyde Park) שבקצה רחוב אוקספורד, יכול כל אחד להגיע ביום ראשון ולשאת נאום לפני עוברי-האורח.
"פינת הנואמים" (Speakers' Corner) שנמצאת ליד מארבל ארץ' (Marble Arch) מצויה בלב מסורת אנגלית רבת-שנים. טיפוסים מוזרים, שונים ומשונים עומדים שם על במות קטנות ומטיפים לקהל על כל נושא שבעולם. וממש כמו בפרלמנט האנגלי הידוע בעולם כולו, גם בהייד פארק מצטרפים מהקהל אל הדיון וקוראים קריאות ביניים לעבר הנואם התורן.
הנה פינת הנואמים שבהייד פארק:
https://youtu.be/TCTfw4w57aE
וילדים שהשתלטו עליה בקמפיין פרסומי:
http://youtu.be/MAEIj37hyIM
על הייד פארק עצמו:
http://youtu.be/mHDDBgr2mMQ
והנה נאום חוצב להבות של מטיפה שמאיימת על החוטאים שילכו לגיהנום:
http://youtu.be/_anYCnBll4U
מהו מגדל האינסייד אאוט של לוידס?
בניין לוידס (Lloyd building) הוא נקודת ציון ותיקה יחסית בלונדון של ימינו, אייקון לונדוני שנפתח ב-1986 ועדיין מעורר מחלוקת. זהו בניין עתידני, עתיר זכוכית ומתכת, כסוף ברובו ובעל מראה קר ומטאלי, מבנה שחושף החוצה את הצינורות ואת גרמי המדרגות שלו ושומר בתוכו את הרכות ואת עמודי הבטון המעוגלים והיפים שבו.
תכנן את בניין לוידס ריצ'ארד רוג'רס, מהאדריכלים המפורסמים ומכוכבי הארכיטקטורה הגדולים של בריטניה. סגנונו בבניין הזה זכה לתואר "אדריכלות האינסייד אאוט", שכן הוא הוציא אל מחוץ לבניין את כל המערכות שלרוב נמצאות בתוכו - צינורות, תעלות איוורור, מערכות מיזוג, כבלי חשמל, מעליות ועוד.
המחלוקת על מה שהפך אותו לאחד הבניינים המודרניים החשובים בעולם, קשורה בכך שהבניין, שתוכנן עבור חברת הביטוח לוידס בשנות ה-80, הוא המקבילה הלונדונית והאולטרה מודרנית למרכז פומפידו שבפריז. האדריכל ריצ'ארד רוג'רס, מי שהיה שותף גם בעיצוב של מרכז פומפידו, יצירת מופת של סגנון ההייטק באדריכלות, המשיך גם כאן, בלוידס בילדינג, את הקו הסגנוני שבלט שם.
יש הרואים בבניין "שהקרביים שלו בחוץ" יצירת מופת של אדריכלות ההייטק, אחרים המבקרים אותו, טוענים שהוא מזכיר מזקקת נפט שנחתה על לונדון. הטענה היא שהאדריכל כפה על יושבי הבניין את רעיונותיו העיצוביים והחדשניים ולא התחשב מספיק בצרכים של "הדיירים". התומכים לעומתם מדגישים את ההיתרון בהוצאת הקרביים החוצה, למשל, מה שאיפשר יצירת חללים פנימיים גדולים ופתוחים, לאחר שהוצאו המערכות החוצה.
כך או כך, גרמי המדרגות החיצוניים המפורסמים והעיצוב חושף הקרביים שלו, על אף האפקט הוויזואלי המהמם שלהם, הופכים את בית לוידס למבנה שקשה ויקר לתחזק. הוא אכן עובר תחזוקה מתמדת ולא זולה.
מנגד, מדובר בבניין שהפך בקלות לאחד המבנים החשובים מבחינה אדריכלית, בלונדון. עד להופעתו של הגרקין, "בניין המלפפון החמוץ" ששוכן גם הוא בסיטי של לונדון, היה לוידס האייקון המבשר את הבנייה המודרנית ברובע העסקי והעשיר של לונדון. הוא עורר ויכוחים על יופי וכיעור, אבל איש לא התעלם ממנו...
הנה ייחודו של בניין לוידס:
https://youtu.be/Pzpd3oV_czg
על בניין לוידס המרשים:
https://youtu.be/BzFdjRKnR2Y
ומבט אל פנים בניין לוידס:
https://youtu.be/KVmbq8gTRlM
בניין לוידס (Lloyd building) הוא נקודת ציון ותיקה יחסית בלונדון של ימינו, אייקון לונדוני שנפתח ב-1986 ועדיין מעורר מחלוקת. זהו בניין עתידני, עתיר זכוכית ומתכת, כסוף ברובו ובעל מראה קר ומטאלי, מבנה שחושף החוצה את הצינורות ואת גרמי המדרגות שלו ושומר בתוכו את הרכות ואת עמודי הבטון המעוגלים והיפים שבו.
תכנן את בניין לוידס ריצ'ארד רוג'רס, מהאדריכלים המפורסמים ומכוכבי הארכיטקטורה הגדולים של בריטניה. סגנונו בבניין הזה זכה לתואר "אדריכלות האינסייד אאוט", שכן הוא הוציא אל מחוץ לבניין את כל המערכות שלרוב נמצאות בתוכו - צינורות, תעלות איוורור, מערכות מיזוג, כבלי חשמל, מעליות ועוד.
המחלוקת על מה שהפך אותו לאחד הבניינים המודרניים החשובים בעולם, קשורה בכך שהבניין, שתוכנן עבור חברת הביטוח לוידס בשנות ה-80, הוא המקבילה הלונדונית והאולטרה מודרנית למרכז פומפידו שבפריז. האדריכל ריצ'ארד רוג'רס, מי שהיה שותף גם בעיצוב של מרכז פומפידו, יצירת מופת של סגנון ההייטק באדריכלות, המשיך גם כאן, בלוידס בילדינג, את הקו הסגנוני שבלט שם.
יש הרואים בבניין "שהקרביים שלו בחוץ" יצירת מופת של אדריכלות ההייטק, אחרים המבקרים אותו, טוענים שהוא מזכיר מזקקת נפט שנחתה על לונדון. הטענה היא שהאדריכל כפה על יושבי הבניין את רעיונותיו העיצוביים והחדשניים ולא התחשב מספיק בצרכים של "הדיירים". התומכים לעומתם מדגישים את ההיתרון בהוצאת הקרביים החוצה, למשל, מה שאיפשר יצירת חללים פנימיים גדולים ופתוחים, לאחר שהוצאו המערכות החוצה.
כך או כך, גרמי המדרגות החיצוניים המפורסמים והעיצוב חושף הקרביים שלו, על אף האפקט הוויזואלי המהמם שלהם, הופכים את בית לוידס למבנה שקשה ויקר לתחזק. הוא אכן עובר תחזוקה מתמדת ולא זולה.
מנגד, מדובר בבניין שהפך בקלות לאחד המבנים החשובים מבחינה אדריכלית, בלונדון. עד להופעתו של הגרקין, "בניין המלפפון החמוץ" ששוכן גם הוא בסיטי של לונדון, היה לוידס האייקון המבשר את הבנייה המודרנית ברובע העסקי והעשיר של לונדון. הוא עורר ויכוחים על יופי וכיעור, אבל איש לא התעלם ממנו...
הנה ייחודו של בניין לוידס:
https://youtu.be/Pzpd3oV_czg
על בניין לוידס המרשים:
https://youtu.be/BzFdjRKnR2Y
ומבט אל פנים בניין לוידס:
https://youtu.be/KVmbq8gTRlM
מהי ההברקה של בית העיריה של לונדון?
בית העיריה של לונדון (London City Hall) תוכנן על ידי אדריכל העל נורמן פוסטר והוקם בשנת 2002. הוא מעט נטוי כדי שקומותיו העליונות יטילו צל על הקומות התחתונות וכך ייחסך חשמל רב, לקירור ומיזוג המבנה העצום.
ההצלחה של התכנון הפשוט והחכם של פוסטר היא גדולה מאד, שכן האנרגיה שנדרשת למבנה היא כרבע מהאנרגיה שדרושה לבנייני משרדים מסוגו. גם צורתו המעגלית של בניין עירית לונדון מפחיתה את שטחי הפנים של המבנה וכך מצליחה למנוע אבדן רב של אנרגיה במבנה.
יש בתוך הבניין מעבר ספירלי, שמעלה את הצועדים בו לכל הקומות, במעין שביל מדרגות ארוך ומעגלי באורך של 500 מטרים.
הנה הסבר על בית העיריה של לונדון:
https://youtu.be/bhyVYzKgdCA
מבפנים ומחוץ לבניין:
https://youtu.be/uEIhzdHg7dg
והבידור שהבניין מספק לצופים בו:
http://youtu.be/WAYD0iUqNMM
בית העיריה של לונדון (London City Hall) תוכנן על ידי אדריכל העל נורמן פוסטר והוקם בשנת 2002. הוא מעט נטוי כדי שקומותיו העליונות יטילו צל על הקומות התחתונות וכך ייחסך חשמל רב, לקירור ומיזוג המבנה העצום.
ההצלחה של התכנון הפשוט והחכם של פוסטר היא גדולה מאד, שכן האנרגיה שנדרשת למבנה היא כרבע מהאנרגיה שדרושה לבנייני משרדים מסוגו. גם צורתו המעגלית של בניין עירית לונדון מפחיתה את שטחי הפנים של המבנה וכך מצליחה למנוע אבדן רב של אנרגיה במבנה.
יש בתוך הבניין מעבר ספירלי, שמעלה את הצועדים בו לכל הקומות, במעין שביל מדרגות ארוך ומעגלי באורך של 500 מטרים.
הנה הסבר על בית העיריה של לונדון:
https://youtu.be/bhyVYzKgdCA
מבפנים ומחוץ לבניין:
https://youtu.be/uEIhzdHg7dg
והבידור שהבניין מספק לצופים בו:
http://youtu.be/WAYD0iUqNMM
איך הופך עצם מתומן לגשר פדינגטון?
את גשר פדינגטון (Paddington Rolling Bridge) שבלונדון מכנים לא פעם "הגשר האקרובטי". הגשר הזה אינו טכנולוגיה גדולה והוא לא הישג הנדסי מדהים. זהו גשר שרוב הזמן נראה קצת כמו יצירה מתומנת של פיסול מודרני, מהסוג שרבים כמותו ניצבים בפינות שונות בבירת בריטניה.
אבל גשר פדינגטון, שתוכנן בידי האדריכל האנגלי תומס הת'רוויק (Thomas Heatherwick), ניצב ליד תעלה בעיר ונפתח בשעות מסוימות בלבד. מערכת הידראולית מאפשרת לגשר להתקפל ולהסגר אל מקומו, כשהוא מתכרבל לצורת כדור וכך לאפשר לסירות לעבור בתעלה. כשצריך לפתוח אותו, מופעלת שוב המערכת ההידראולית ומאפשרת לו להיפתח ולהימתח מעל פני התעלה, כדי שהולכי הרגל יוכלו לעבור מעליו ולחצות את התעלה.
הנה גשר פדינגטון המתקפל של לונדון:
http://youtu.be/x0Dj7XA77hw
הגשר האקרובטי של פדינגטון בהילוך מהיר:
http://youtu.be/z_qqzDicYOo
את גשר פדינגטון (Paddington Rolling Bridge) שבלונדון מכנים לא פעם "הגשר האקרובטי". הגשר הזה אינו טכנולוגיה גדולה והוא לא הישג הנדסי מדהים. זהו גשר שרוב הזמן נראה קצת כמו יצירה מתומנת של פיסול מודרני, מהסוג שרבים כמותו ניצבים בפינות שונות בבירת בריטניה.
אבל גשר פדינגטון, שתוכנן בידי האדריכל האנגלי תומס הת'רוויק (Thomas Heatherwick), ניצב ליד תעלה בעיר ונפתח בשעות מסוימות בלבד. מערכת הידראולית מאפשרת לגשר להתקפל ולהסגר אל מקומו, כשהוא מתכרבל לצורת כדור וכך לאפשר לסירות לעבור בתעלה. כשצריך לפתוח אותו, מופעלת שוב המערכת ההידראולית ומאפשרת לו להיפתח ולהימתח מעל פני התעלה, כדי שהולכי הרגל יוכלו לעבור מעליו ולחצות את התעלה.
הנה גשר פדינגטון המתקפל של לונדון:
http://youtu.be/x0Dj7XA77hw
הגשר האקרובטי של פדינגטון בהילוך מהיר:
http://youtu.be/z_qqzDicYOo
מיהו בנקסי?
אפילו בעולם העמוס באמנים מודרניים, מקוריים, נועזים ומעוררי עניין, השם בנקסי (Banksy) כבר מזמן הפך לאגדה.
כי מזמן רב שבנקסי הוא אמן המעורר עניין חריג. העניין בו הוא לא רק כאמן הגרפיטי המפורסם בעולם, אלא בשל העובדה הפשוטה שאיש לא יודע מיהו והוא מצליח זמן רב לשמור על אנונימיות מוחלטת. בעולם של מצלמות בכל מקום ואובדן הפרטיות, מדובר בהישג יוצא דופן לידוען בינלאומי כה מסקרן ומפורסם.
האמן המצליח התפרסם בזכות ציורי הרחוב היצירתיים והמושקעים שהוא מותיר בין לילה על קירות מקריים ברחבי העולם. אבל העובדה שציורי הקיר שהוא מותיר הופכים מיידית לבעלי ערך כספי עצום, הופכת את האמנות שלו למתנה לכל מי שהאמן הנעלם צייר על הקיר שלו. וכך הפך האמן, שמבהיר דרך אמנותו את דעותיו בנושאים חברתיים ופוליטיים, למי שמצייר על קירות שהם לא רק מעוררי עניין, אלא גם תורמים לבעלי הקיר תרומה כספית חשובה.
בנקסי מציג אמנות דעתנית, רצופת ביקורת חברתית-אנושית. את חיציו הוא נוהג לכוון אל העולם השבע, החזק והמסואב, שמעודד תרבות צריכה מטורפת ויוצר קיטוב חברתי קשה. כך הוא נוהג לצייר על קירות בעלי משמעות חברתית, ממוסדות סעד ורווחה, כמו בתי יתומים וסוכנויות לעזרה לנזקקים, ועד מוקדי מחלוקת בעלי משמעות פוליטית, כמו חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון או קירות של חורבות והריסות בעזה. כל קיר כזה הופך מיד לבעל ערך עצום ולרוב נמכר לגלריות שמציגות ומוכרות לבעלי הון המעוניינים ב"בנקסי בבית". צדק חברתי או רובין הוד בגרסת האמנים.
לאחרונה הועלתה הסברה שבנקסי הוא רוברט דל נג'ה, חבר בלהקת "מאסיב אטאק". עיתונאי בריטי בחן את העובדות ושם לב שעבודות של בנקסי צצו פעמים רבות בערים ובזמנים שבהן הופיעה הלהקה בהן.
הנה בנקסי:
https://youtu.be/Xoe3Nn5vuBg
סיפורו של האמן החמקמק:
http://youtu.be/WKXcsg3uRkw
כמה מהעבודות הידועות שלו:
https://youtu.be/ntSAJhsY4g8
כך הוא צולם בעבודה:
http://youtu.be/UgdHeac4bsM
וממה הוא עושה את הכסף הגדול שלו?
https://youtu.be/8QS-HN1Wfyg?long=yes
אפילו בעולם העמוס באמנים מודרניים, מקוריים, נועזים ומעוררי עניין, השם בנקסי (Banksy) כבר מזמן הפך לאגדה.
כי מזמן רב שבנקסי הוא אמן המעורר עניין חריג. העניין בו הוא לא רק כאמן הגרפיטי המפורסם בעולם, אלא בשל העובדה הפשוטה שאיש לא יודע מיהו והוא מצליח זמן רב לשמור על אנונימיות מוחלטת. בעולם של מצלמות בכל מקום ואובדן הפרטיות, מדובר בהישג יוצא דופן לידוען בינלאומי כה מסקרן ומפורסם.
האמן המצליח התפרסם בזכות ציורי הרחוב היצירתיים והמושקעים שהוא מותיר בין לילה על קירות מקריים ברחבי העולם. אבל העובדה שציורי הקיר שהוא מותיר הופכים מיידית לבעלי ערך כספי עצום, הופכת את האמנות שלו למתנה לכל מי שהאמן הנעלם צייר על הקיר שלו. וכך הפך האמן, שמבהיר דרך אמנותו את דעותיו בנושאים חברתיים ופוליטיים, למי שמצייר על קירות שהם לא רק מעוררי עניין, אלא גם תורמים לבעלי הקיר תרומה כספית חשובה.
בנקסי מציג אמנות דעתנית, רצופת ביקורת חברתית-אנושית. את חיציו הוא נוהג לכוון אל העולם השבע, החזק והמסואב, שמעודד תרבות צריכה מטורפת ויוצר קיטוב חברתי קשה. כך הוא נוהג לצייר על קירות בעלי משמעות חברתית, ממוסדות סעד ורווחה, כמו בתי יתומים וסוכנויות לעזרה לנזקקים, ועד מוקדי מחלוקת בעלי משמעות פוליטית, כמו חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון או קירות של חורבות והריסות בעזה. כל קיר כזה הופך מיד לבעל ערך עצום ולרוב נמכר לגלריות שמציגות ומוכרות לבעלי הון המעוניינים ב"בנקסי בבית". צדק חברתי או רובין הוד בגרסת האמנים.
לאחרונה הועלתה הסברה שבנקסי הוא רוברט דל נג'ה, חבר בלהקת "מאסיב אטאק". עיתונאי בריטי בחן את העובדות ושם לב שעבודות של בנקסי צצו פעמים רבות בערים ובזמנים שבהן הופיעה הלהקה בהן.
הנה בנקסי:
https://youtu.be/Xoe3Nn5vuBg
סיפורו של האמן החמקמק:
http://youtu.be/WKXcsg3uRkw
כמה מהעבודות הידועות שלו:
https://youtu.be/ntSAJhsY4g8
כך הוא צולם בעבודה:
http://youtu.be/UgdHeac4bsM
וממה הוא עושה את הכסף הגדול שלו?
https://youtu.be/8QS-HN1Wfyg?long=yes
מהו סגנון הדאבסטפ?
דאבסטפ (Dubstep) הוא סגנון מוסיקלי חדיש שהפך בשנים האחרונות לסגנון האלקטרוני הפופולארי בעולם. הוא הפך לסגנון מרכזי בסצנת הריקודים והמועדונים העולמית.
מבחינה מוסיקלית הדאבסטפ מתבסס על מקצב ייחודי בן שתי פעימות וסינקופות, בניגוד למוסיקה הפופולארית בעולם, שרובה מתבססת על 4 פעימות. המקצב הזה בא לצד תבניות תופים מקובלות, שמתבססות במיוחד על מקצב אופייני של תופי סנייר, כשלמטה, בצלילים הנמוכים, מבעבעים צלילי באס עמוקים, שמעניקים לדאבסטפ סאונד אפל. בולט בדאבסטפ גם השילוב שבין דגימות צליל (Sample) לשירה נונשלנטית, לא מוקפדת. הטמפו של מוסיקת דאבסטפ הוא בדרך כלל בתחום 138-142 פעימות לדקה.
הדאבסטפ נולד בלונדון. קטע הדאבסטפ הראשון יצא בשנת 1999 ומשם התפתח הסגנון בתחילת שנות ה-2000, עד שבהדרגה הפך להצלחה גדולה. זו הייתה מוסיקת ריקודים בעלת גוון ייחודי באנגליה, שנבטה במועדונים בעלי אופי מחתרתי משהו. משם הלך הדאבספט ותפס את הזרם המרכזי של מוסיקת הפופ. במיוחד תרמו לכך כוכבי-על כמו ליידי גאגא, ג'יי זי, דיוויד גואטה וקניה ווסט, ששילבו באלבומיהם מקצבים וסימפולים של דאבסטפ. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 החלו סגנונות מוסיקליים רבים לאמץ מרכיבי דאבסטפ אל תוכם, מסגנונות ריקודים כמו טראנס ודאנס ועד למוסיקת פופ ורוק. גם העולם המסחרי הסתער על הסאונד החדש ופרסומות רבות החלו להשתמש בדאבסטפ כדי לקדם מוצרים לצעירים, כמו מכוניות ומשקאות אנרגיה.
בין אמני הדאבסטפ המובילים בעולם נמצאים מפיקים ודי ג'ייז מוכשרים כמו בורגור הישראלי, כריסטינה סוטו, טריטונל, דאונלינק, קיל דה נויז וסקרילקס, מי שנחשב לאמן הדאבסטפ המצליח ביותר ובתיקו פרסי גראמי רבים ופרסי VMA שמעניק MTV לווידאו-קליפים.
הנה מוסיקת הדאבסטפ שמקדימה את זמנה:
http://youtu.be/3l_hy33-1Yw
עוד על סגנון הדאבסטפ:
https://youtu.be/Ssu9PE20RvE
אחד הדי ג'ייז המצליחים בעולם הדאבסטפ הוא בורגור הישראלי (מתורגם):
http://youtu.be/y_lhcNlyHOI?t=06
דאבסטפ (Dubstep) הוא סגנון מוסיקלי חדיש שהפך בשנים האחרונות לסגנון האלקטרוני הפופולארי בעולם. הוא הפך לסגנון מרכזי בסצנת הריקודים והמועדונים העולמית.
מבחינה מוסיקלית הדאבסטפ מתבסס על מקצב ייחודי בן שתי פעימות וסינקופות, בניגוד למוסיקה הפופולארית בעולם, שרובה מתבססת על 4 פעימות. המקצב הזה בא לצד תבניות תופים מקובלות, שמתבססות במיוחד על מקצב אופייני של תופי סנייר, כשלמטה, בצלילים הנמוכים, מבעבעים צלילי באס עמוקים, שמעניקים לדאבסטפ סאונד אפל. בולט בדאבסטפ גם השילוב שבין דגימות צליל (Sample) לשירה נונשלנטית, לא מוקפדת. הטמפו של מוסיקת דאבסטפ הוא בדרך כלל בתחום 138-142 פעימות לדקה.
הדאבסטפ נולד בלונדון. קטע הדאבסטפ הראשון יצא בשנת 1999 ומשם התפתח הסגנון בתחילת שנות ה-2000, עד שבהדרגה הפך להצלחה גדולה. זו הייתה מוסיקת ריקודים בעלת גוון ייחודי באנגליה, שנבטה במועדונים בעלי אופי מחתרתי משהו. משם הלך הדאבספט ותפס את הזרם המרכזי של מוסיקת הפופ. במיוחד תרמו לכך כוכבי-על כמו ליידי גאגא, ג'יי זי, דיוויד גואטה וקניה ווסט, ששילבו באלבומיהם מקצבים וסימפולים של דאבסטפ. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 החלו סגנונות מוסיקליים רבים לאמץ מרכיבי דאבסטפ אל תוכם, מסגנונות ריקודים כמו טראנס ודאנס ועד למוסיקת פופ ורוק. גם העולם המסחרי הסתער על הסאונד החדש ופרסומות רבות החלו להשתמש בדאבסטפ כדי לקדם מוצרים לצעירים, כמו מכוניות ומשקאות אנרגיה.
בין אמני הדאבסטפ המובילים בעולם נמצאים מפיקים ודי ג'ייז מוכשרים כמו בורגור הישראלי, כריסטינה סוטו, טריטונל, דאונלינק, קיל דה נויז וסקרילקס, מי שנחשב לאמן הדאבסטפ המצליח ביותר ובתיקו פרסי גראמי רבים ופרסי VMA שמעניק MTV לווידאו-קליפים.
הנה מוסיקת הדאבסטפ שמקדימה את זמנה:
http://youtu.be/3l_hy33-1Yw
עוד על סגנון הדאבסטפ:
https://youtu.be/Ssu9PE20RvE
אחד הדי ג'ייז המצליחים בעולם הדאבסטפ הוא בורגור הישראלי (מתורגם):
http://youtu.be/y_lhcNlyHOI?t=06
מהו מגדל "המלפפון" בלונדון?
האדריכל נורמן פוסטר הוא אחד מהאדריכלים המובילים בעולם. פוסטר כבר בנה כמה בניינים אייקוניים שקשה לשכוח. אחד מהם הוא מגדל "המלפפון" (The Gherkin) שבלונדון, או בשמו המדויק - "המלפפון החמוץ" - מגדל שמאז שנחנך הפך לאחד מסמליה הבולטים תרתי-משמע של לונדון.
מגדל "המלפפון" נמצא בסיטי של לונדון, אזור העסקים המרכזי שבבירה הבריטית. הוא המגדל השישי בגובהו בעיר והוא הושלם בשנת 2004. "המלפפון" הוא בניין ירוק, מבנה המנצל את משאבי הסביבה בצורה היעילה ביותר, ומקטין את רמת הזיהום הסביבתי שלו במיוחד.
הנה סרטון של מגדל "המלפפון" בלונדון:
https://youtu.be/QtbDj2zTc3c
תכניות הבניין המקוריות מהמצגת:
https://youtu.be/uZKd31Gx5wo
מה שמגדל המלפפון החמוץ עושה לקו הרקיע של בירת אנגליה:
https://youtu.be/OujTCU6IBWc
ומהאוויר ומה רואים מהמסעדה שבראשו של המגדל המלפפוני שתכנן נורמן פוסטר:
https://youtu.be/ug0R_U_6BDU
האדריכל נורמן פוסטר הוא אחד מהאדריכלים המובילים בעולם. פוסטר כבר בנה כמה בניינים אייקוניים שקשה לשכוח. אחד מהם הוא מגדל "המלפפון" (The Gherkin) שבלונדון, או בשמו המדויק - "המלפפון החמוץ" - מגדל שמאז שנחנך הפך לאחד מסמליה הבולטים תרתי-משמע של לונדון.
מגדל "המלפפון" נמצא בסיטי של לונדון, אזור העסקים המרכזי שבבירה הבריטית. הוא המגדל השישי בגובהו בעיר והוא הושלם בשנת 2004. "המלפפון" הוא בניין ירוק, מבנה המנצל את משאבי הסביבה בצורה היעילה ביותר, ומקטין את רמת הזיהום הסביבתי שלו במיוחד.
הנה סרטון של מגדל "המלפפון" בלונדון:
https://youtu.be/QtbDj2zTc3c
תכניות הבניין המקוריות מהמצגת:
https://youtu.be/uZKd31Gx5wo
מה שמגדל המלפפון החמוץ עושה לקו הרקיע של בירת אנגליה:
https://youtu.be/OujTCU6IBWc
ומהאוויר ומה רואים מהמסעדה שבראשו של המגדל המלפפוני שתכנן נורמן פוסטר:
https://youtu.be/ug0R_U_6BDU
