שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הפלא של הלימון?
לימון (Lemon) הוא פרי הדר (citrus fruit), פרי שהוא מגוון ורב תכליתי בשימושיו. מאוכל לניקיון, דרך פולחן דתי והיסטוריה מרתקת, מהלימון שלו עשה המין האנושי לימונדה, במשך אלפי שנים.
הלימון ידוע בצבעו הצהוב הבוהק, בטעמו החמצמץ ובשימושים הרבים והמגוונים שלו במטבח, מבישול ואפייה ועד לבריאות וניקיון הבית. תרבות האוכל מעדיפה אותו להכנת לימונדה טעימה וקישוט למשקאות, הוספת מיץ לימון לסלטים וסחיטת מיץ לימון על דגים ובשרים ועד לימונים כבושים.
הקארוטנואיד (carotenoid) הוא הפיגמנט שמעניק ללימון את הגוון שלו. אגב, זה אותו פיגמנט שנותן גם לגזר את צבעו, הכתום דווקא. המעניין הוא שכאשר הלימון מבשיל והכלורופיל שבו מתפרק, הקרוטנואיד מקבל גוון צהוב שממש זורח.
בזכות העובדה שלימונים מכילים המון ויטמין C, סיבים, אשלגן, מגנזיום ועוד מינרלים. הם מהווים כבר מאות שנים תרופה טבעית לחיזוק המערכת החיסונית. סחיטה של מיץ לימון אל תוך מים חמים והוספת דבש מסייעת להקלה על כאב גרון ועל גודש. הלימון גם עשיר בנוגדי חמצון ויכול להילחם בזיהומים. הלימונים יכולים גם לסייע בירידה במשקל והורדת כולסטרול.
בזכות התכונות האנטיבקטריאליות שלו ויכולתו לחסל חיידקים, הלימון משמש אצל רבים גם לניקוי וחיטוי של משטחים, כמו השיש במטבח ואפילו בשטיפת רצפות. החומץ שמכינים ממנו הוא אחד החומרים הכי יעילים ביום יום של רבים ובסיס להרבה טיפים שימושיים.
הלימון מכיל ציטרונלה, הידוע כדוחה חרקים טבעי. שימוש בתרסיס עשוי לימון או מריחת מיץ לימון יכולים לסייע בהרחקת יתושים וחרקים.
מסורות תרבותיות ודתיות שונות בעולם משתמשות בלימונים כחלק מהפולחן והטקסים שלהן. יש תרבויות שבהן מאמינים בתכונות המטהרות של הלימון ומשתמשים בהם בטקסי טיהור וניקוי הגוף והנפש.
גם ליופי לימון יכול לתרום. שפשוף של קליפת לימון בשיניים, או מריחת מיץ לימון עליהן, יכולים לסייע בניקוי ולהעניק להן מראה בהיר יותר, כמעט הלבנת שיניים.
#תולדות הלימון
מקובל לראות בצפון מערב הודו את מקורם של הלימונים באסיה. בסביבות שנת 200 לספירה הם הובאו כזרעים לדרום איטליה. בסביבות המאה ה-7 לספירה הביאו אותם סוחרים ערבים אל מצרים ובכך הלימון מתחיל לכבוש את לבבות היושבים לחופי הים התיכון.
ליבשת אמריקה היה זה קולומבוס שהביא את זרעי הלימון בשנת 1493, כשהם נשתלו באחד היישובים האירופיים הראשונים בעולם החדש - האי היספניולה.
במשך מאות שנים היו הלימונים נדירים ובעלי ערך כל כך גבוה, שמלכים נהגו להעניק אותם זה לזה, כמתנות וסמל סטטוס. נשים בתקופת הרנסנס האדימו את שפתיהן באמצעות מיץ הלימון הטבעי.
השורשים האיטלקיים עמוקים מאוד והרבה לפני שאמלפי הפכה ליעד תיירותי. בעבר היא הייתה הרפובליקה הימית הראשונה של מה שלימים תהיה איטליה המאוחדת. לפני מילניום וקצת שנים הובאו לימונים לאמאלפי שבדרום איטליה. הם נקלטו במהירות באזור ושגשגו על הטרסות החצובות בצלעות ההרים שמסביב. ההצלחה והשגשוג של הלימון באמאלפי הם אדירים ומתקיימים תוך שהלימון הופך למרכיב מרכזי בנוף הקולינרי של האזור.
באמלפי מגדלים לימונים במשך מאות שנים והם נאכלים כאן יותר כמו תפוח או פרי טעים אחר. מכינים מהלימונים כאן את הפסטות האיטלקיות הנהדרות, כולל הפסטה לימון שכוללת לימונים, שום, פטרוזיליה ולימון. עוד נמכר כאן טורט לימון, עוגה שמוגשת על מפת לימון ומלוטש עם קצת לימונצ'לו, משקה האלכוהול שנחשב הספציאליטה של האזור.
בקליפורניה של שנת 1849, בתקופת הבהלה לזהב, היו מוכנים הכורים לשלם עבור לימון בודד סכומי כסף ניכרים. לקראת סוף אותה מאה, בתקופה הוויקטוריאנית, גידלו עשירי אירופה עצי לימון בבתיהם, בתור סמל סטטוס ריחני ונדיר.
בארצות הברית התרכזה תעשיית הלימון, באותם ימים, בפלורידה. אך בסוף המאה ה-19 הרסה תקופת קיפאון משמעותית את עצי ההדרים של פלורידה. מי שניצלו את זה והפכו את מדינתם למגדלת העיקרית של לימונים בצפון אמריקה היו החקלאים של מדינת קליפורניה.
הנה הדברים החשובים ביותר על הלימון:
https://youtu.be/E9NPyF0VOyw
כך מכינים לימונדה (ללא מילים):
https://youtu.be/Lo6UCxbazTk
חופי אמלפי באיטליה ידועים בלימונים המפורסמים שלהם:
https://youtu.be/FCwL9uDAioQ
כך מכינים מלימונים את משקה הלימונצ'לו של אמלפי:
https://youtu.be/QQt5fT0RErs
לימוני יוריקה סידלס המומלצים למיץ ופרי כל השנה (עברית):
https://youtu.be/IxKl-NxEASw
כמה מכם יודעים שהלימון יכול להיות סוללה? (עברית)
https://youtu.be/y5PQMEYv0rU
חוות לימונים בסורנטו:
https://youtu.be/dzrMA6Hfevk
הכינו תרכיב לימונדה:
https://youtu.be/0KBk0tXJpjg
כך מגדלים את הלימונים המפורסמים של אמלפי:
https://youtu.be/udtMCxWrqtI?long=yes
וסרטון תיעודי על ההיסטוריה של הלימון:
https://youtu.be/TRqDrDo2DG4?long=yes
מה ההיסטוריה של צמחי התבלין?
צמחי תבלין הם צמחים בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח, המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם.
להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון.
עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.
במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.
התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות.
צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה. השימוש בהם היה רב, במאכלים עתיקים, שונים ומגוונים.
כיום מגדלים צמחי תבלין בעציצים פורחים, במרפסות שמש ופטיו, או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.
לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:
https://youtu.be/YllaxS_FOhE
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
מהם צמחי התבלין?
צמחי תבלין (herbs), או עשבי תיבול, הם צמחים שמהם אפשר להפיק תבלינים לאוכל, לשפר את הטעם והריח של מזון,
אלה צמחים שימושיים לטעם ולרפואה. טובים במזון או לטעם וריח ובעולם כורכים בתוכם גם את צמחי המרפא, בעלי ההשפעה הטיפולית.
פטרוזיליה, אורגנו, טרגון וכוסברה ישדרג שלל בישולים ביתיים, בעוד נענע, מליסה, גרניום לימוני, תימין ורוזמרין ירחיקו מכם יתושים. אין כמו ניחוחות הלוונדר והלואיזה על אדן החלון, או ריחן בגינת תבלינים, ובערב קר קחו נענע,לימונית ומרווה שיככבו בקנקן החליטה והתה הירוק.
לצד שתילי ירקות, צמחי גינה ופרחי קטיף, גדלים בגינות רבות ובעציצים על מרפסות לא מעט צמחי תבלין (herbs) הידועים גם כעשבי תיבול.
עשבי התיבול והמרפא הם סוגי צמחים מיוחדים, שיש להם פוטנציאל לחולל שינויים בגוף. אם זה באכילה כמזון או בשימוש רפואי. לעתים קרובות הם גם ארומטיים, בעלי ניחוחות מיוחדים ובעלי השפעות טובות, נפשיות או פיזיות.
להבדיל מהרבה תבלינים (Spices), שאנו מכירים ושמקורם במזרח הרחוק, צמחי התבלין (herbs) באים וגדלים ברובם באגן הים התיכון.
ראו את עשבי התיבול בתגית "צמחי תבלין".
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
למה מוסיפים לבירה פלח לימון?
בירה היא אחד המשקאות הפופולריים ביותר בעולם. בין המגוון של הבירות יש מאות ואלפי סוגים של בירות, בהמון טעמים וגוונים, חומרים וסגנונות. אבל קשה להבין את ההסבר למנהג שפה ושם מתגלה, של להוסיף פלח לימון לבירה.
הוספת פלח לימון לבירה היא מסורת מעניינת שהתפתחה לאורך השנים ונולד עם בירת קורונה, בירת הלאגר המפורסמת של מקסיקו. הוא מתחיל בטרנד מקסיקני, אי שם בשנות ה-80. משם הוא מתפשט במהירות ברחבי העולם.
האם יש לו בסיס, חוץ מהטרנד, חווית ההגשה של הבירה והיופי של בקבוק שבראשו מתנוסס פלח לימון?
הטענה היא שהלימון תורם משמעותית לחוויית השתייה. הוא מוסיף רעננות טבעית ומאזן את המרירות של הבירה, במיוחד בבירות קלות ובהירות.
החמיצות העדינה של הלימון משתלבת באופן מושלם עם טעמי הבירה. לחוויה מוסיף ומעשיר גם הניחוח המרענן של השמנים האתריים שבקליפת הלימון עצמה.
בנוסף, מושמעת לא פעם גם אגדה אורבנית הטוענת שבעבר השתמשו כך בלימון כדי לנקות את פיית הבקבוק ולהרחיק חרקים. לא נמצא לכך שום ביסוס היסטורי של ממש ועדיין, שום אגדה אורבנית לא נזקקה מעולם לעובדות.
יש לציין שלא כל סוגי הבירה מתאימים לתוספת כזו של לימון בראש בקבוק בירה. זה ללא ספק מתאים לבירות בהירות וקלות כמו לאגר, אך פחות עובד עם בירות כבדות או כהות, בהן החמיצות של הלימון עלולה לפגוע בטעמים העשירים של הבירה.
כך זה התחיל:
https://youtu.be/BXyim9uVWbE
כך תגישו בירה עם פלח לימון:
https://youtu.be/biLFF1Ifu-A
ומה אם תוחבים פנימה את פלח הלימון והופכים?
https://youtu.be/BO_hs0jVn7o
החיבור בין בירה ללימון עובד גם בשנדי:
https://youtu.be/JzEbMvsvyZw
ויש גם בירה לימון:
https://youtu.be/JKh_vVoE2Q0
מה העיקרון הכלכלי והחינוכי של דוכן הלימונדה?
למונייד סטנד, או דוכן לימונדה (Lemonade Stand) הוא דוכן ברחוב, שהילדים יכולים להקים ולמכור בו לימונדה קרה בימות הקיץ החמים. זאת אחת הפעילויות החביבות על ילדים, אבל זו גם פעילות חווייתית, חינוכית, בריאה, מרווה, כיפית וממש נהדר להם לדעת שהיא גם מתגמלת.
כשנותנים לילדים להכין דוכן לימונדה אומרים להם בעצם שהם יכולים לעשות עסקים. מאמינים בהם ובוטחים ביכולת שלהם להיות בוגרים ועצמאים.
השלבים הגדולים החשובים מבחינת הילדים הם:
#מיקום
למצוא את המקום הטוב ביותר למכירות - למדו אותם את שלושת הדברים שעסק מצליח איתם: מיקום, מיקום ומיקום!
#הקמת הדוכן
משולחן ומפה ועד דוכן מושקע וממותג - אתם מחליטים.
#עיצוב
השקעה בקישוט ועיצוב הדוכן שווה הון. גם במכירות וגם בכיף ובידע.
#שילוט ופרסום
משלט מעל הדוכן או תלויה על מפת השולחן ועד דפי פרסום שהילדים יכינו ויחלקו, פרסום בווטסאפ או פוסט שהם ינסחו לפייסבוק השכונתי. אפילו הודעה מדלת לדלת אצל השכנים על "העסק החדש".
#תפריט
חשוב להחליט מה מוכרים. המנצחים הם שתייה קרה כמו לימונדה ביתית ודברי מאכל טעימים כמו כדורי שוקולד, בראוניז, פופקורן, בייגלה או בוטנים בתוך קונוסים מנייר עיתון (עם קופסת נעליים עם חורים כדי להעמיד לעיני "הלקוחות") או בשקית ואפילו פרוסות אבטיח קרות.
#תמחור וכלכלה
כלכלית, הילדים ילמדו תמחור (החלטה על מחיר מוצלח של המוצרים - לא לקבוע מחיר גבוה מדי, לפחות כל עוד לא גילו שהם להיט), ניהול קופה (להכין בה מראש כסף קטן לעודף), ניהול חשבונות מסודר אחרי כל יום (כמה הוצאנו על חומרים, כמה מכרנו ומה נשאר כרווח) ודחיית סיפוקים (גם בצריכת הדברים בדוכן שלהם וגם בחלוקת הרווחים, עד לתום היום האחרון של הדוכן).
#ערכים
בהפעלת הדוכן חשוב ללמד את הילדים על חשיבות הנקיון (במהלך ובקיפול הדוכן), הנחמדות ללקוחות (הם לא קונים אצל פנים חמוצות אלא רק מחייכות), איכות הסביבה (במקום פלסטיק יש כוסות וצלחות רב=פעמיות, עם גיגית מים וסבון ליד) וחשיבות שמירת הרווחים לימים הבאים (כשחלוקת הרווחים עדיפה בסיום הפרויקט).
אז יופי - היוזמה שלכם לקיץ הקרוב היא למכור לימונדה ברחוב ולהרוויח ממנו יפה. הקמת דוכן רחוב כזה מהווה שילוב של כיף, יצירה בהכנת השתייה והחטיפים, אחריות, עיצוב, עבודת צוות, תרגול חשבוני ועסקי כולל הבנת ההוצאות וההכנסות, היכרות עם עולם המכירות והשיווק והכנסה כספית נחמדה.
כהורים אפשר לעזור להם, אבל לתת להם לעשות את כל מה שהם יכולים ורוצים בעצמם.
הנה רעיון דוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/44z0Lv8PGD0
כך תכינו דוכן מושקע:
https://youtu.be/eOKlsW5hojE
אפשר גם בחינם (עברית):
https://youtu.be/IxhHsZ4Ex5g
מתיחה משעשעת באמריקה:
https://youtu.be/kCYts2xu5pw
מתכון לדוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/XZLERJdKBi4
ובחיוך - הנה אחד שגילה את זה בגיל בוגר ועם מוצרים מהאינטרנט (עברית):
https://youtu.be/_u00retGxlI
מה ההיסטוריה של עצי ההדר?
הדרים (Citrus) הם עשרות מינים של עצים ירוקי-עד, עם פירות מאד אהובים ובריאים. פירות ההדר מספקים מגוון טעמים גדול, שנע בין מתוק לחמוץ. פירות ההדר מכילים מיץ רב.
בימי הביניים הצטיידו ספינות בהדרים לקראת הפלגות ארוכות. ליים למשל, נבחר בזכות תכונותיו לחיזוק בריאותם של ספנים. באותה תקופה האמינו שבעזרת מוצרי מזון חמוצים, כמו הלימון, ניתן למנוע גם את ההידבקות במחלת הדבר, שעל פי האמונה המקובלת אז נתפסה כנגרמת מאוויר רע ומעופש.
אבל לא רבים יודעים שבמקור כללו ההדרים רק מספר קטן של מינים - אתרוג, פומלו, מנדרינה, קיי ליים וחלימי, פרי שקיומו התגלה רק בשנים האחרונות. מהם נוצרו על ידי הרכבה או הכלאה מיני הדרים נוספים, רבים מהם הם מהאהובים והבריאים שבפירות. ביניהם ניתן למנות כיום גם את התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הפומלית, הקלמנטינה, התפוזינה ואחרים.
הרכבה היא חיבור של ענף מעץ אחד, אל עץ שני. כך ניתן לקבל על העץ המארח את ההרכבה את פירות העץ המקורי. על ידי הרכבת העצים יגדלו פירות טעימים על עץ שקודם לכן נתן פירות פחות מוצלחים. כך ניתן גם לייצר פירות חדשים וטעמים לא מוכרים. הלימון למשל, הוא פרי שנוצר מהרכבה של ליים ואתרוג. קראו על כך באאוריקה, בתגית "הרכבה".
אם הרבה פירות וירקות הגיעו אלינו מהעולם החדש, מאמריקה, ההדרים עשו את הדרך ההפוכה. קולומבוס וספניו הם שהביאו אותם לאמריקה.
מאז סוף המאה ה-18 החלו להבין את היתרונות הבריאותיים הגלומים במיץ ההדרים כמקור לוויטמינים. הכירו אותם בתגית "פרי הדר".
הנה תולדות עצי ההדרים:
https://youtu.be/ZxhRgmr2yhY
חקלאות ההדרים:
https://youtu.be/bsMwuISCftE
היתרונות התזונתיים:
https://youtu.be/XuB6N1z9N8k
אורזי מנדרינות להפצה:
https://youtu.be/zeqAlsmoEns
וכך מתפתח פרי הדר:
https://youtu.be/QcFBUp_C1QA
מה חשוב בארוחת הבוקר ואיפה אוכלים אותה בריאה?
נהוג לומר שארוחת הבוקר (Breakfast) היא הארוחה החשובה ביותר שלנו. כשאנו קמים בבוקר, הגוף שלנו עייף וצריך אנרגיה. ארוחת הבוקר נותנת לנו כוח וחיזוק, לקראת היום שמתחיל.
זאת בתנאי שהיא בריאה, כמובן. דגנים, למשל, ובמיוחד דגנים מלאים, הם מצויינים לארוחת בוקר שמטעינה את הגוף באנרגיה.
בארוחת הבוקר לא כדאי לאכול הרבה מתוק. במקומות שונים בעולם מתחילים את היום בארוחת בוקר מלאה סוכר, במאפים עתירי סוכר ופחמימות ו מעדנים רוויי מתיקות. איש לא ימליץ על ארוחת בוקר כזו וגם לא יעודד את האוכלים בשר מטוגן בארוחת הבוקר שלהם, מה שוודאי לא מזמין בריאות.
ודווקא מהים התיכון יצאה הבשורה לעולם. עם מרכיבים מנצחים מבחינה בריאותית, כמו ירקות טריים, שמן זית, גבינה, יוגורט, טחינה, לא פעם קטניות כמו פול או חומוס, טונה, הרבה לימון, פחות שומן רווי או בשר אדום וקינוח או מיץ עשויים מפירות טריים - ארוחת הבוקר במדינות הים התיכון נחשבות לבריאות ביותר בעולם. דיאטנים רבים ממליצים על מאכלים ים תיכוניים כאלה לאנשים המעוניינים בדיאטת בריאות.
על חשיבות ארוחת הבוקר:
https://youtu.be/vQ3XNgoa8U8
ארוחת הבוקר הים-תיכונית על שלל סגנונותיה נחשבת לבריאה ביותר ואפילו דיאטטית:
https://youtu.be/PPuj05ZQyc8
הצעות לארוחת בוקר בריאה? (עברית)
https://youtu.be/_zoMWdyopYQ
ועדיין - יש לא מעט הפתעות בארוחת בוקר כזו (עברית):
https://youtu.be/w8g6xWinrkk
בצפון אפריקה המציאו את השקשוקה:
https://youtu.be/618QsMaVXp8
השוואה בין מרכיבי ארוחת הבוקר במדינות שונות בעולם:
https://youtu.be/ry1E1uzPSU0
למה ארוחת הבוקר של אמריקאים רבים היא מתוקה?
https://youtu.be/YvbgE2eCgDY
גם בארגנטינה היא כזו (מתורגם):
https://youtu.be/-5Q9cKUWgAM
והאם ולמי ארוחת בוקר אנגלית היא טעימה?
https://youtu.be/3HL9TLH0uEM
למה מסחטת מיץ נראית כמו חללית של חייזרים?
כשפיליפ סטארק קיבל הזמנה מחברת Alessi, לעצב מסחטה למטבח, הוא יכול היה לעצב עוד מוצר רגיל-אך-מעוצב, אך המעצב סטארק החליט להבריק. כך נולדה מסחטת המיץ החייזרית Juicy Salif.
הכל החל כשהוא ישב במסעדה וצייר על מפית סקיצה למסחטת לימון. הוא רצה שהיא תהיה שונה מכל מוצרי המטבח הרגילים שנוצרו עד אז. סטארק חלם על עיצוב מלהיב ומשלהב את הדימיון, משהו שיהיה חייזרי וחיצוני לכל העיצובים הרגילים שנפוצו למסחטות הללו, משהו שלא יהיה דומה לשאר..
ואכן, זה הצליח לו בגדול וקצת בקטן. הוא יצר אייקון עיצובי של ממש והקנה למכשיר מטבח כמעט סתמי את היכולת להיות מושא החשק של חובבי עיצוב בעולם כולו. שכן מרגע צאתה של "ג'וסי סליף" לשוק בשנת 1990 היא נחשבה לדוגמה מצוינת לשימוש של סטארק בצורות אורגניות ובשילובים יחודיים של חומרים לא-שגרתיים. המבנה הארגונומי המדויק שלה מחושב היטב ומבטיח להפוך אותה לשימושית במיוחד. מהצד השני, העיצוב המיוחד שלה הופך אותה ליצירת אמנות.
כך הפכה מסחטת מיץ מפוסלת, מיד עם צאתה לשוק, לפריט אספנות נחשק, מפוסל וחייזרי למשעי. אבל ג'וסי סליף, גם אם אינה סוחטת מיצים מוצלחת מדי ונחשבת היום לקוריוז מקסים ולכישלון בשימושיות שלה - היא דוגמה לחשיבה השונה של סטארק על כיצד יכולים להיראות חפצים שימושיים של היום-יום ולעיצוב תעשייתי שונה מהרגיל.
הנה הג'וסי סאליף:
https://youtu.be/QSk4nC2hjgM
פרסומת נאה למוצר נאה:
http://youtu.be/TteylEa-I08
היא מעוררת מחלוקת:
https://youtu.be/41qp1MnnX3g
בדיקה של סוחט המיץ החייזרי במטבח:
http://youtu.be/J__8lbSsB-Q
סרטון אנימציה שמדגים מה אפשר לעשות עם מוצר מעניין שכזה:
http://youtu.be/Q3a1o_NgDiU?t=43s
ומבט בתלת-מימד במסחטת המיצים היפהפיה הזו:
http://youtu.be/QZD00ynjmPY
איזה ניסוי גילה את התרופה למחלת הימאים צפדינה?
קשה אולי להאמין, אבל הניסוי הקליני המבוקר הראשון בהיסטוריה הוא ניסוי שנערך תוך כדי הפלגה, על ספינה עמוסה בימאים חולים, כמעט ללא תנאים רפואיים ובמחסור דווקא במה שיתגלה בו כתרופה למחלה.
הניסוי הזה עתיד לגלות, כמעט בדרך נס, שפרי הדר הוא התרופה היעילה ביותר כנגד מחלת הצַפְדִּינָה (Scurvy), מחלה שנודעה אז כ"מחלת המלחים". זו מחלה שנחשבה חשוכת מרפא ובשלוש מאות השנים שקדמו לו היא הרגה בייסורים כשני מיליון איש, רבים מהם ימאים וספנים.
המדהים ביותר שהתגלית הזו באה הרבה לפני שמישהו ידע בכלל על ויטמין C, שהמחסור בו הוא שגרם לה ומהו הוויטמין הזה.
אבל איך הניסוי הזה נולד?
הסיפור הוא מעניין ומרתק. הוא מתחיל ב"מחלת המלחים". זוהי מחלת הצפדינה, שתועדה כבר בעת העתיקה, אך הפכה למגפה קטלנית במיוחד במאות ה-17 וה-18, בעידן התגליות, תקופת הגילויים הימיים הגדולים שנעשים בהפלגות ארוכות של משלחות ימיות שיוצאות לחקור ולכבוש יעדים חדשים בעולם.
הצפדינה הייתה אימת המלחים והספנים שיצאו למסעות הארוכים הללו בים. זו מחלה שקטלה ספנים רבים באותה תקופה ובמהלך ההיסטוריה. כיום אנו יודעים שהמחלה נגרמת ממחסור חמור בוויטמין C, החיוני ליצירת קולגן, חלבון חשוב בבניית עצמות וייצוב רקמות. חוסר בוויטמין זה גורם לגוף "להתפורר" בתהליך איטי ומכאיב מאוד.
תסמיני הצפדינה היו קשים והטילו אימה: חניכיים רקובות, שיניים נופלות, נשימה מצחינה, רגליים חלשות, מלאות כאבים וכתמים כחלחלים. עד המאה ה-20, הגורם למחלה היה בגדר תעלומה, תרופות רבות נוסו ללא הצלחה, לעיתים אף החריפו את המצב.
השינוי יתחיל בשנת 1747, כשהרופא ד"ר ג'יימס לינד (Dr. James Lind) מפליג על סיפון האנייה "HMS סוליסברי". במהלך ההפלגה, לינד מזהה 12 מלחים עם תסמיני המחלה ומחליט לבחון את הבעיה בצורה מדעית. הוא לא יודע עד כמה זהו רגע מכריע בתולדות המדע. לינד מבצע ניסוי שיהפוך אותו לחלוץ, הראשון בהיסטוריה שבחן בגישה מדעית ושיטתית בעיה, שאלת מחקר ובמקרה הזה מחלה. זה יהפוך את הניסוי שלו לניסוי הקליני הראשון בהיסטוריה.
הניסוי מתנהל כך: הדוקטור מחלק את 12 החולים לשישה זוגות ונותן לכל זוג טיפול שונה: סיידר, חומצה גופרתית, מי ים, חומץ, משחה רפואית, תפוזים ולימון. זוג נוסף לא מקבל טיפול ומשמש כקבוצת ביקורת.
הניסוי נמשך 6 ימים וכאן המזל פועל לטובתו ולטובת האנושות - פירות ההדר מספיקים רק לחלק מהזמן, אבל בזמן הזה הזוג שטופל בהם מתרפא והתוצאות הן חד-משמעיות: פירות ההדר, התפוזים והלימונים, הם שמצליחים לרפא את המחלה.
ועדיין, למרות התגלית המבריקה וריפוי הימאים הרופאים והציבור לא השתכנעו מהממצאים. לינד עצמו פרסם את ממצאיו רק לאחר 6 שנים והוא עושה זאת בספר עב כרס של כ-400 עמודים, בשם "מסה על הצפדינה".
אך בניסיונו לייצר תמצית מרוכזת של מיץ הלימון באמצעות חימום, הוא הורס את הוויטמין C, מה שגורם גם לו עצמו לפקפק בממצאיו המקוריים.
למזלנו נתקל 33 שנים מאוחר יותר, הרופא גילברט בליין (Gilbert Blane) בספרו של לינד. הוא מתרשם ממה שהוא קורא וחוזר על הניסוי בקנה מידה גדול יותר. כך הוא מאמת את ממצאיו של לינד ומתגלית שוב התרופה האולטימטיבית למחלת הימאים הקטלנית.
בתחילת המאה ה-20, ביוכימאים יגלו סוף סוף את ויטמין C, יזהו את מבנהו ויבינו סופית שהוא המרפא לצפדינה, מה שיוביל למיגור סופי של "מחלת הספנים" בעולם.
ממצאיו חד משמעיים וב-1795 הם מובילים את הצי הבריטי לאמץ באופן רשמי את השימוש בלימונים. תגליתו עתידה הייתה גם לתת במאה ה-19 יתרון ענק לחיל הים הבריטי, לעומת חילות הים של מדינות אחרות, כי בעת שהמלחים הבריטיים לא חלו במחלה הארורה, ימאים אחרים סבלו ממנה ומתו, מה שגרם לאובדן רב ולהפסדים עצומים.
אז לינד החכם לא זכה אמנם לתהילה בחייו, אך כיום הוא מוערך על חשיבתו היצירתית ומוכר כחלוץ המחקר הקליני המודרני, חוקר ומדען שתרומתו לרפואה חורגת הרבה מעבר לגילוי התרופה למחלת הצפדינה.
הנה סיפור הניסוי המפורסם:
https://youtu.be/ovylfIoSNTM
על מחלת הצפדינה:
https://youtu.be/1iGU0GqW9eo
לימון, ליים ולינד - ההרכב המנצח כנגד הצפדינה:
https://youtu.be/a2bR8x6bdyY
על ויטמין C ומלחים (מתורגם):
https://youtu.be/ISZLTJH5lYg
הרצאה על הניסוי של לינד:
https://youtu.be/rb5knx92oww
סיפורה של התרופה למחלה הנוראה - ויטמין C:
https://youtu.be/2G6x5ym0Z0k?long=yes
וסרטון תיעודי על הניסוי פורץ הדרך של לינד:
https://youtu.be/8OriL9biWSE?long=yes
לימון (Lemon) הוא פרי הדר (citrus fruit), פרי שהוא מגוון ורב תכליתי בשימושיו. מאוכל לניקיון, דרך פולחן דתי והיסטוריה מרתקת, מהלימון שלו עשה המין האנושי לימונדה, במשך אלפי שנים.
הלימון ידוע בצבעו הצהוב הבוהק, בטעמו החמצמץ ובשימושים הרבים והמגוונים שלו במטבח, מבישול ואפייה ועד לבריאות וניקיון הבית. תרבות האוכל מעדיפה אותו להכנת לימונדה טעימה וקישוט למשקאות, הוספת מיץ לימון לסלטים וסחיטת מיץ לימון על דגים ובשרים ועד לימונים כבושים.
הקארוטנואיד (carotenoid) הוא הפיגמנט שמעניק ללימון את הגוון שלו. אגב, זה אותו פיגמנט שנותן גם לגזר את צבעו, הכתום דווקא. המעניין הוא שכאשר הלימון מבשיל והכלורופיל שבו מתפרק, הקרוטנואיד מקבל גוון צהוב שממש זורח.
בזכות העובדה שלימונים מכילים המון ויטמין C, סיבים, אשלגן, מגנזיום ועוד מינרלים. הם מהווים כבר מאות שנים תרופה טבעית לחיזוק המערכת החיסונית. סחיטה של מיץ לימון אל תוך מים חמים והוספת דבש מסייעת להקלה על כאב גרון ועל גודש. הלימון גם עשיר בנוגדי חמצון ויכול להילחם בזיהומים. הלימונים יכולים גם לסייע בירידה במשקל והורדת כולסטרול.
בזכות התכונות האנטיבקטריאליות שלו ויכולתו לחסל חיידקים, הלימון משמש אצל רבים גם לניקוי וחיטוי של משטחים, כמו השיש במטבח ואפילו בשטיפת רצפות. החומץ שמכינים ממנו הוא אחד החומרים הכי יעילים ביום יום של רבים ובסיס להרבה טיפים שימושיים.
הלימון מכיל ציטרונלה, הידוע כדוחה חרקים טבעי. שימוש בתרסיס עשוי לימון או מריחת מיץ לימון יכולים לסייע בהרחקת יתושים וחרקים.
מסורות תרבותיות ודתיות שונות בעולם משתמשות בלימונים כחלק מהפולחן והטקסים שלהן. יש תרבויות שבהן מאמינים בתכונות המטהרות של הלימון ומשתמשים בהם בטקסי טיהור וניקוי הגוף והנפש.
גם ליופי לימון יכול לתרום. שפשוף של קליפת לימון בשיניים, או מריחת מיץ לימון עליהן, יכולים לסייע בניקוי ולהעניק להן מראה בהיר יותר, כמעט הלבנת שיניים.
#תולדות הלימון
מקובל לראות בצפון מערב הודו את מקורם של הלימונים באסיה. בסביבות שנת 200 לספירה הם הובאו כזרעים לדרום איטליה. בסביבות המאה ה-7 לספירה הביאו אותם סוחרים ערבים אל מצרים ובכך הלימון מתחיל לכבוש את לבבות היושבים לחופי הים התיכון.
ליבשת אמריקה היה זה קולומבוס שהביא את זרעי הלימון בשנת 1493, כשהם נשתלו באחד היישובים האירופיים הראשונים בעולם החדש - האי היספניולה.
במשך מאות שנים היו הלימונים נדירים ובעלי ערך כל כך גבוה, שמלכים נהגו להעניק אותם זה לזה, כמתנות וסמל סטטוס. נשים בתקופת הרנסנס האדימו את שפתיהן באמצעות מיץ הלימון הטבעי.
השורשים האיטלקיים עמוקים מאוד והרבה לפני שאמלפי הפכה ליעד תיירותי. בעבר היא הייתה הרפובליקה הימית הראשונה של מה שלימים תהיה איטליה המאוחדת. לפני מילניום וקצת שנים הובאו לימונים לאמאלפי שבדרום איטליה. הם נקלטו במהירות באזור ושגשגו על הטרסות החצובות בצלעות ההרים שמסביב. ההצלחה והשגשוג של הלימון באמאלפי הם אדירים ומתקיימים תוך שהלימון הופך למרכיב מרכזי בנוף הקולינרי של האזור.
באמלפי מגדלים לימונים במשך מאות שנים והם נאכלים כאן יותר כמו תפוח או פרי טעים אחר. מכינים מהלימונים כאן את הפסטות האיטלקיות הנהדרות, כולל הפסטה לימון שכוללת לימונים, שום, פטרוזיליה ולימון. עוד נמכר כאן טורט לימון, עוגה שמוגשת על מפת לימון ומלוטש עם קצת לימונצ'לו, משקה האלכוהול שנחשב הספציאליטה של האזור.
בקליפורניה של שנת 1849, בתקופת הבהלה לזהב, היו מוכנים הכורים לשלם עבור לימון בודד סכומי כסף ניכרים. לקראת סוף אותה מאה, בתקופה הוויקטוריאנית, גידלו עשירי אירופה עצי לימון בבתיהם, בתור סמל סטטוס ריחני ונדיר.
בארצות הברית התרכזה תעשיית הלימון, באותם ימים, בפלורידה. אך בסוף המאה ה-19 הרסה תקופת קיפאון משמעותית את עצי ההדרים של פלורידה. מי שניצלו את זה והפכו את מדינתם למגדלת העיקרית של לימונים בצפון אמריקה היו החקלאים של מדינת קליפורניה.
הנה הדברים החשובים ביותר על הלימון:
https://youtu.be/E9NPyF0VOyw
כך מכינים לימונדה (ללא מילים):
https://youtu.be/Lo6UCxbazTk
חופי אמלפי באיטליה ידועים בלימונים המפורסמים שלהם:
https://youtu.be/FCwL9uDAioQ
כך מכינים מלימונים את משקה הלימונצ'לו של אמלפי:
https://youtu.be/QQt5fT0RErs
לימוני יוריקה סידלס המומלצים למיץ ופרי כל השנה (עברית):
https://youtu.be/IxKl-NxEASw
כמה מכם יודעים שהלימון יכול להיות סוללה? (עברית)
https://youtu.be/y5PQMEYv0rU
חוות לימונים בסורנטו:
https://youtu.be/dzrMA6Hfevk
הכינו תרכיב לימונדה:
https://youtu.be/0KBk0tXJpjg
כך מגדלים את הלימונים המפורסמים של אמלפי:
https://youtu.be/udtMCxWrqtI?long=yes
וסרטון תיעודי על ההיסטוריה של הלימון:
https://youtu.be/TRqDrDo2DG4?long=yes
צמחי תבלין הם צמחים בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח, המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם.
להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון.
עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.
במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.
התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות.
צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה. השימוש בהם היה רב, במאכלים עתיקים, שונים ומגוונים.
כיום מגדלים צמחי תבלין בעציצים פורחים, במרפסות שמש ופטיו, או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.
לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:
https://youtu.be/YllaxS_FOhE
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
צמחי תבלין (herbs), או עשבי תיבול, הם צמחים שמהם אפשר להפיק תבלינים לאוכל, לשפר את הטעם והריח של מזון,
אלה צמחים שימושיים לטעם ולרפואה. טובים במזון או לטעם וריח ובעולם כורכים בתוכם גם את צמחי המרפא, בעלי ההשפעה הטיפולית.
פטרוזיליה, אורגנו, טרגון וכוסברה ישדרג שלל בישולים ביתיים, בעוד נענע, מליסה, גרניום לימוני, תימין ורוזמרין ירחיקו מכם יתושים. אין כמו ניחוחות הלוונדר והלואיזה על אדן החלון, או ריחן בגינת תבלינים, ובערב קר קחו נענע,לימונית ומרווה שיככבו בקנקן החליטה והתה הירוק.
לצד שתילי ירקות, צמחי גינה ופרחי קטיף, גדלים בגינות רבות ובעציצים על מרפסות לא מעט צמחי תבלין (herbs) הידועים גם כעשבי תיבול.
עשבי התיבול והמרפא הם סוגי צמחים מיוחדים, שיש להם פוטנציאל לחולל שינויים בגוף. אם זה באכילה כמזון או בשימוש רפואי. לעתים קרובות הם גם ארומטיים, בעלי ניחוחות מיוחדים ובעלי השפעות טובות, נפשיות או פיזיות.
להבדיל מהרבה תבלינים (Spices), שאנו מכירים ושמקורם במזרח הרחוק, צמחי התבלין (herbs) באים וגדלים ברובם באגן הים התיכון.
ראו את עשבי התיבול בתגית "צמחי תבלין".
הנה צמחי התבלין (עברית):
https://youtu.be/aCCpngpNUvM
על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):
https://youtu.be/7agC_D534PI
את הריחן, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):
https://youtu.be/aOSutGqGIjU
כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):
https://youtu.be/koMvT_2GlY0
והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):
https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes
בירה היא אחד המשקאות הפופולריים ביותר בעולם. בין המגוון של הבירות יש מאות ואלפי סוגים של בירות, בהמון טעמים וגוונים, חומרים וסגנונות. אבל קשה להבין את ההסבר למנהג שפה ושם מתגלה, של להוסיף פלח לימון לבירה.
הוספת פלח לימון לבירה היא מסורת מעניינת שהתפתחה לאורך השנים ונולד עם בירת קורונה, בירת הלאגר המפורסמת של מקסיקו. הוא מתחיל בטרנד מקסיקני, אי שם בשנות ה-80. משם הוא מתפשט במהירות ברחבי העולם.
האם יש לו בסיס, חוץ מהטרנד, חווית ההגשה של הבירה והיופי של בקבוק שבראשו מתנוסס פלח לימון?
הטענה היא שהלימון תורם משמעותית לחוויית השתייה. הוא מוסיף רעננות טבעית ומאזן את המרירות של הבירה, במיוחד בבירות קלות ובהירות.
החמיצות העדינה של הלימון משתלבת באופן מושלם עם טעמי הבירה. לחוויה מוסיף ומעשיר גם הניחוח המרענן של השמנים האתריים שבקליפת הלימון עצמה.
בנוסף, מושמעת לא פעם גם אגדה אורבנית הטוענת שבעבר השתמשו כך בלימון כדי לנקות את פיית הבקבוק ולהרחיק חרקים. לא נמצא לכך שום ביסוס היסטורי של ממש ועדיין, שום אגדה אורבנית לא נזקקה מעולם לעובדות.
יש לציין שלא כל סוגי הבירה מתאימים לתוספת כזו של לימון בראש בקבוק בירה. זה ללא ספק מתאים לבירות בהירות וקלות כמו לאגר, אך פחות עובד עם בירות כבדות או כהות, בהן החמיצות של הלימון עלולה לפגוע בטעמים העשירים של הבירה.
כך זה התחיל:
https://youtu.be/BXyim9uVWbE
כך תגישו בירה עם פלח לימון:
https://youtu.be/biLFF1Ifu-A
ומה אם תוחבים פנימה את פלח הלימון והופכים?
https://youtu.be/BO_hs0jVn7o
החיבור בין בירה ללימון עובד גם בשנדי:
https://youtu.be/JzEbMvsvyZw
ויש גם בירה לימון:
https://youtu.be/JKh_vVoE2Q0
לימון
למונייד סטנד, או דוכן לימונדה (Lemonade Stand) הוא דוכן ברחוב, שהילדים יכולים להקים ולמכור בו לימונדה קרה בימות הקיץ החמים. זאת אחת הפעילויות החביבות על ילדים, אבל זו גם פעילות חווייתית, חינוכית, בריאה, מרווה, כיפית וממש נהדר להם לדעת שהיא גם מתגמלת.
כשנותנים לילדים להכין דוכן לימונדה אומרים להם בעצם שהם יכולים לעשות עסקים. מאמינים בהם ובוטחים ביכולת שלהם להיות בוגרים ועצמאים.
השלבים הגדולים החשובים מבחינת הילדים הם:
#מיקום
למצוא את המקום הטוב ביותר למכירות - למדו אותם את שלושת הדברים שעסק מצליח איתם: מיקום, מיקום ומיקום!
#הקמת הדוכן
משולחן ומפה ועד דוכן מושקע וממותג - אתם מחליטים.
#עיצוב
השקעה בקישוט ועיצוב הדוכן שווה הון. גם במכירות וגם בכיף ובידע.
#שילוט ופרסום
משלט מעל הדוכן או תלויה על מפת השולחן ועד דפי פרסום שהילדים יכינו ויחלקו, פרסום בווטסאפ או פוסט שהם ינסחו לפייסבוק השכונתי. אפילו הודעה מדלת לדלת אצל השכנים על "העסק החדש".
#תפריט
חשוב להחליט מה מוכרים. המנצחים הם שתייה קרה כמו לימונדה ביתית ודברי מאכל טעימים כמו כדורי שוקולד, בראוניז, פופקורן, בייגלה או בוטנים בתוך קונוסים מנייר עיתון (עם קופסת נעליים עם חורים כדי להעמיד לעיני "הלקוחות") או בשקית ואפילו פרוסות אבטיח קרות.
#תמחור וכלכלה
כלכלית, הילדים ילמדו תמחור (החלטה על מחיר מוצלח של המוצרים - לא לקבוע מחיר גבוה מדי, לפחות כל עוד לא גילו שהם להיט), ניהול קופה (להכין בה מראש כסף קטן לעודף), ניהול חשבונות מסודר אחרי כל יום (כמה הוצאנו על חומרים, כמה מכרנו ומה נשאר כרווח) ודחיית סיפוקים (גם בצריכת הדברים בדוכן שלהם וגם בחלוקת הרווחים, עד לתום היום האחרון של הדוכן).
#ערכים
בהפעלת הדוכן חשוב ללמד את הילדים על חשיבות הנקיון (במהלך ובקיפול הדוכן), הנחמדות ללקוחות (הם לא קונים אצל פנים חמוצות אלא רק מחייכות), איכות הסביבה (במקום פלסטיק יש כוסות וצלחות רב=פעמיות, עם גיגית מים וסבון ליד) וחשיבות שמירת הרווחים לימים הבאים (כשחלוקת הרווחים עדיפה בסיום הפרויקט).
אז יופי - היוזמה שלכם לקיץ הקרוב היא למכור לימונדה ברחוב ולהרוויח ממנו יפה. הקמת דוכן רחוב כזה מהווה שילוב של כיף, יצירה בהכנת השתייה והחטיפים, אחריות, עיצוב, עבודת צוות, תרגול חשבוני ועסקי כולל הבנת ההוצאות וההכנסות, היכרות עם עולם המכירות והשיווק והכנסה כספית נחמדה.
כהורים אפשר לעזור להם, אבל לתת להם לעשות את כל מה שהם יכולים ורוצים בעצמם.
הנה רעיון דוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/44z0Lv8PGD0
כך תכינו דוכן מושקע:
https://youtu.be/eOKlsW5hojE
אפשר גם בחינם (עברית):
https://youtu.be/IxhHsZ4Ex5g
מתיחה משעשעת באמריקה:
https://youtu.be/kCYts2xu5pw
מתכון לדוכן הלימונדה (עברית):
https://youtu.be/XZLERJdKBi4
ובחיוך - הנה אחד שגילה את זה בגיל בוגר ועם מוצרים מהאינטרנט (עברית):
https://youtu.be/_u00retGxlI
הדרים (Citrus) הם עשרות מינים של עצים ירוקי-עד, עם פירות מאד אהובים ובריאים. פירות ההדר מספקים מגוון טעמים גדול, שנע בין מתוק לחמוץ. פירות ההדר מכילים מיץ רב.
בימי הביניים הצטיידו ספינות בהדרים לקראת הפלגות ארוכות. ליים למשל, נבחר בזכות תכונותיו לחיזוק בריאותם של ספנים. באותה תקופה האמינו שבעזרת מוצרי מזון חמוצים, כמו הלימון, ניתן למנוע גם את ההידבקות במחלת הדבר, שעל פי האמונה המקובלת אז נתפסה כנגרמת מאוויר רע ומעופש.
אבל לא רבים יודעים שבמקור כללו ההדרים רק מספר קטן של מינים - אתרוג, פומלו, מנדרינה, קיי ליים וחלימי, פרי שקיומו התגלה רק בשנים האחרונות. מהם נוצרו על ידי הרכבה או הכלאה מיני הדרים נוספים, רבים מהם הם מהאהובים והבריאים שבפירות. ביניהם ניתן למנות כיום גם את התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הפומלית, הקלמנטינה, התפוזינה ואחרים.
הרכבה היא חיבור של ענף מעץ אחד, אל עץ שני. כך ניתן לקבל על העץ המארח את ההרכבה את פירות העץ המקורי. על ידי הרכבת העצים יגדלו פירות טעימים על עץ שקודם לכן נתן פירות פחות מוצלחים. כך ניתן גם לייצר פירות חדשים וטעמים לא מוכרים. הלימון למשל, הוא פרי שנוצר מהרכבה של ליים ואתרוג. קראו על כך באאוריקה, בתגית "הרכבה".
אם הרבה פירות וירקות הגיעו אלינו מהעולם החדש, מאמריקה, ההדרים עשו את הדרך ההפוכה. קולומבוס וספניו הם שהביאו אותם לאמריקה.
מאז סוף המאה ה-18 החלו להבין את היתרונות הבריאותיים הגלומים במיץ ההדרים כמקור לוויטמינים. הכירו אותם בתגית "פרי הדר".
הנה תולדות עצי ההדרים:
https://youtu.be/ZxhRgmr2yhY
חקלאות ההדרים:
https://youtu.be/bsMwuISCftE
היתרונות התזונתיים:
https://youtu.be/XuB6N1z9N8k
אורזי מנדרינות להפצה:
https://youtu.be/zeqAlsmoEns
וכך מתפתח פרי הדר:
https://youtu.be/QcFBUp_C1QA
נהוג לומר שארוחת הבוקר (Breakfast) היא הארוחה החשובה ביותר שלנו. כשאנו קמים בבוקר, הגוף שלנו עייף וצריך אנרגיה. ארוחת הבוקר נותנת לנו כוח וחיזוק, לקראת היום שמתחיל.
זאת בתנאי שהיא בריאה, כמובן. דגנים, למשל, ובמיוחד דגנים מלאים, הם מצויינים לארוחת בוקר שמטעינה את הגוף באנרגיה.
בארוחת הבוקר לא כדאי לאכול הרבה מתוק. במקומות שונים בעולם מתחילים את היום בארוחת בוקר מלאה סוכר, במאפים עתירי סוכר ופחמימות ו מעדנים רוויי מתיקות. איש לא ימליץ על ארוחת בוקר כזו וגם לא יעודד את האוכלים בשר מטוגן בארוחת הבוקר שלהם, מה שוודאי לא מזמין בריאות.
ודווקא מהים התיכון יצאה הבשורה לעולם. עם מרכיבים מנצחים מבחינה בריאותית, כמו ירקות טריים, שמן זית, גבינה, יוגורט, טחינה, לא פעם קטניות כמו פול או חומוס, טונה, הרבה לימון, פחות שומן רווי או בשר אדום וקינוח או מיץ עשויים מפירות טריים - ארוחת הבוקר במדינות הים התיכון נחשבות לבריאות ביותר בעולם. דיאטנים רבים ממליצים על מאכלים ים תיכוניים כאלה לאנשים המעוניינים בדיאטת בריאות.
על חשיבות ארוחת הבוקר:
https://youtu.be/vQ3XNgoa8U8
ארוחת הבוקר הים-תיכונית על שלל סגנונותיה נחשבת לבריאה ביותר ואפילו דיאטטית:
https://youtu.be/PPuj05ZQyc8
הצעות לארוחת בוקר בריאה? (עברית)
https://youtu.be/_zoMWdyopYQ
ועדיין - יש לא מעט הפתעות בארוחת בוקר כזו (עברית):
https://youtu.be/w8g6xWinrkk
בצפון אפריקה המציאו את השקשוקה:
https://youtu.be/618QsMaVXp8
השוואה בין מרכיבי ארוחת הבוקר במדינות שונות בעולם:
https://youtu.be/ry1E1uzPSU0
למה ארוחת הבוקר של אמריקאים רבים היא מתוקה?
https://youtu.be/YvbgE2eCgDY
גם בארגנטינה היא כזו (מתורגם):
https://youtu.be/-5Q9cKUWgAM
והאם ולמי ארוחת בוקר אנגלית היא טעימה?
https://youtu.be/3HL9TLH0uEM
כשפיליפ סטארק קיבל הזמנה מחברת Alessi, לעצב מסחטה למטבח, הוא יכול היה לעצב עוד מוצר רגיל-אך-מעוצב, אך המעצב סטארק החליט להבריק. כך נולדה מסחטת המיץ החייזרית Juicy Salif.
הכל החל כשהוא ישב במסעדה וצייר על מפית סקיצה למסחטת לימון. הוא רצה שהיא תהיה שונה מכל מוצרי המטבח הרגילים שנוצרו עד אז. סטארק חלם על עיצוב מלהיב ומשלהב את הדימיון, משהו שיהיה חייזרי וחיצוני לכל העיצובים הרגילים שנפוצו למסחטות הללו, משהו שלא יהיה דומה לשאר..
ואכן, זה הצליח לו בגדול וקצת בקטן. הוא יצר אייקון עיצובי של ממש והקנה למכשיר מטבח כמעט סתמי את היכולת להיות מושא החשק של חובבי עיצוב בעולם כולו. שכן מרגע צאתה של "ג'וסי סליף" לשוק בשנת 1990 היא נחשבה לדוגמה מצוינת לשימוש של סטארק בצורות אורגניות ובשילובים יחודיים של חומרים לא-שגרתיים. המבנה הארגונומי המדויק שלה מחושב היטב ומבטיח להפוך אותה לשימושית במיוחד. מהצד השני, העיצוב המיוחד שלה הופך אותה ליצירת אמנות.
כך הפכה מסחטת מיץ מפוסלת, מיד עם צאתה לשוק, לפריט אספנות נחשק, מפוסל וחייזרי למשעי. אבל ג'וסי סליף, גם אם אינה סוחטת מיצים מוצלחת מדי ונחשבת היום לקוריוז מקסים ולכישלון בשימושיות שלה - היא דוגמה לחשיבה השונה של סטארק על כיצד יכולים להיראות חפצים שימושיים של היום-יום ולעיצוב תעשייתי שונה מהרגיל.
הנה הג'וסי סאליף:
https://youtu.be/QSk4nC2hjgM
פרסומת נאה למוצר נאה:
http://youtu.be/TteylEa-I08
היא מעוררת מחלוקת:
https://youtu.be/41qp1MnnX3g
בדיקה של סוחט המיץ החייזרי במטבח:
http://youtu.be/J__8lbSsB-Q
סרטון אנימציה שמדגים מה אפשר לעשות עם מוצר מעניין שכזה:
http://youtu.be/Q3a1o_NgDiU?t=43s
ומבט בתלת-מימד במסחטת המיצים היפהפיה הזו:
http://youtu.be/QZD00ynjmPY
קשה אולי להאמין, אבל הניסוי הקליני המבוקר הראשון בהיסטוריה הוא ניסוי שנערך תוך כדי הפלגה, על ספינה עמוסה בימאים חולים, כמעט ללא תנאים רפואיים ובמחסור דווקא במה שיתגלה בו כתרופה למחלה.
הניסוי הזה עתיד לגלות, כמעט בדרך נס, שפרי הדר הוא התרופה היעילה ביותר כנגד מחלת הצַפְדִּינָה (Scurvy), מחלה שנודעה אז כ"מחלת המלחים". זו מחלה שנחשבה חשוכת מרפא ובשלוש מאות השנים שקדמו לו היא הרגה בייסורים כשני מיליון איש, רבים מהם ימאים וספנים.
המדהים ביותר שהתגלית הזו באה הרבה לפני שמישהו ידע בכלל על ויטמין C, שהמחסור בו הוא שגרם לה ומהו הוויטמין הזה.
אבל איך הניסוי הזה נולד?
הסיפור הוא מעניין ומרתק. הוא מתחיל ב"מחלת המלחים". זוהי מחלת הצפדינה, שתועדה כבר בעת העתיקה, אך הפכה למגפה קטלנית במיוחד במאות ה-17 וה-18, בעידן התגליות, תקופת הגילויים הימיים הגדולים שנעשים בהפלגות ארוכות של משלחות ימיות שיוצאות לחקור ולכבוש יעדים חדשים בעולם.
הצפדינה הייתה אימת המלחים והספנים שיצאו למסעות הארוכים הללו בים. זו מחלה שקטלה ספנים רבים באותה תקופה ובמהלך ההיסטוריה. כיום אנו יודעים שהמחלה נגרמת ממחסור חמור בוויטמין C, החיוני ליצירת קולגן, חלבון חשוב בבניית עצמות וייצוב רקמות. חוסר בוויטמין זה גורם לגוף "להתפורר" בתהליך איטי ומכאיב מאוד.
תסמיני הצפדינה היו קשים והטילו אימה: חניכיים רקובות, שיניים נופלות, נשימה מצחינה, רגליים חלשות, מלאות כאבים וכתמים כחלחלים. עד המאה ה-20, הגורם למחלה היה בגדר תעלומה, תרופות רבות נוסו ללא הצלחה, לעיתים אף החריפו את המצב.
השינוי יתחיל בשנת 1747, כשהרופא ד"ר ג'יימס לינד (Dr. James Lind) מפליג על סיפון האנייה "HMS סוליסברי". במהלך ההפלגה, לינד מזהה 12 מלחים עם תסמיני המחלה ומחליט לבחון את הבעיה בצורה מדעית. הוא לא יודע עד כמה זהו רגע מכריע בתולדות המדע. לינד מבצע ניסוי שיהפוך אותו לחלוץ, הראשון בהיסטוריה שבחן בגישה מדעית ושיטתית בעיה, שאלת מחקר ובמקרה הזה מחלה. זה יהפוך את הניסוי שלו לניסוי הקליני הראשון בהיסטוריה.
הניסוי מתנהל כך: הדוקטור מחלק את 12 החולים לשישה זוגות ונותן לכל זוג טיפול שונה: סיידר, חומצה גופרתית, מי ים, חומץ, משחה רפואית, תפוזים ולימון. זוג נוסף לא מקבל טיפול ומשמש כקבוצת ביקורת.
הניסוי נמשך 6 ימים וכאן המזל פועל לטובתו ולטובת האנושות - פירות ההדר מספיקים רק לחלק מהזמן, אבל בזמן הזה הזוג שטופל בהם מתרפא והתוצאות הן חד-משמעיות: פירות ההדר, התפוזים והלימונים, הם שמצליחים לרפא את המחלה.
ועדיין, למרות התגלית המבריקה וריפוי הימאים הרופאים והציבור לא השתכנעו מהממצאים. לינד עצמו פרסם את ממצאיו רק לאחר 6 שנים והוא עושה זאת בספר עב כרס של כ-400 עמודים, בשם "מסה על הצפדינה".
אך בניסיונו לייצר תמצית מרוכזת של מיץ הלימון באמצעות חימום, הוא הורס את הוויטמין C, מה שגורם גם לו עצמו לפקפק בממצאיו המקוריים.
למזלנו נתקל 33 שנים מאוחר יותר, הרופא גילברט בליין (Gilbert Blane) בספרו של לינד. הוא מתרשם ממה שהוא קורא וחוזר על הניסוי בקנה מידה גדול יותר. כך הוא מאמת את ממצאיו של לינד ומתגלית שוב התרופה האולטימטיבית למחלת הימאים הקטלנית.
בתחילת המאה ה-20, ביוכימאים יגלו סוף סוף את ויטמין C, יזהו את מבנהו ויבינו סופית שהוא המרפא לצפדינה, מה שיוביל למיגור סופי של "מחלת הספנים" בעולם.
ממצאיו חד משמעיים וב-1795 הם מובילים את הצי הבריטי לאמץ באופן רשמי את השימוש בלימונים. תגליתו עתידה הייתה גם לתת במאה ה-19 יתרון ענק לחיל הים הבריטי, לעומת חילות הים של מדינות אחרות, כי בעת שהמלחים הבריטיים לא חלו במחלה הארורה, ימאים אחרים סבלו ממנה ומתו, מה שגרם לאובדן רב ולהפסדים עצומים.
אז לינד החכם לא זכה אמנם לתהילה בחייו, אך כיום הוא מוערך על חשיבתו היצירתית ומוכר כחלוץ המחקר הקליני המודרני, חוקר ומדען שתרומתו לרפואה חורגת הרבה מעבר לגילוי התרופה למחלת הצפדינה.
הנה סיפור הניסוי המפורסם:
https://youtu.be/ovylfIoSNTM
על מחלת הצפדינה:
https://youtu.be/1iGU0GqW9eo
לימון, ליים ולינד - ההרכב המנצח כנגד הצפדינה:
https://youtu.be/a2bR8x6bdyY
על ויטמין C ומלחים (מתורגם):
https://youtu.be/ISZLTJH5lYg
הרצאה על הניסוי של לינד:
https://youtu.be/rb5knx92oww
סיפורה של התרופה למחלה הנוראה - ויטמין C:
https://youtu.be/2G6x5ym0Z0k?long=yes
וסרטון תיעודי על הניסוי פורץ הדרך של לינד:
https://youtu.be/8OriL9biWSE?long=yes
מהו הטעם החמוץ ומה תפקידו בטבע ומטבח?
הלשון שלנו יודעת לזהות ארבעה סוגי טעמים. כל אחד מהם מזוהה באזור אחר של הלשון. הטעם הכי מפתיע באהדה אליו הוא הטעם החמוץ. גם אם יש פוליטיקאים המשתמשים במילה "חמוצים" כמילת גנאי, ציבור הצרכנים ואוהבי האוכל הטוב דווקא "מתים" על הטעם החמוץ.
ואכן, הטעם החמוץ () הוא אחד מחמשת הטעמים המוכרים בציבור, הטעמים הבסיסיים שחוש הטעם שלנו מזהה, לצד המתוק, המר, המלוח והאומאמי (ראו בתגית "אוממי").
לכל טעם יש את המקום שלו בלשון האנושית. אם את המליחות, למשל, רובנו מרגישים בצידה הקדמי של הלשון, מעט מאחור אנו חשים את המתיקות, הטעם המר מורגש בקצה הפנימי צדדי שלה ובצידי הלשון לפניו מורגש הטעם החמוץ.
#איך אנו מזהים טעם חמוץ?
פיזיולוגית, הטעם החמוץ נגרם כתוצאה מנוכחות של חומצות - חומרים כימיים עם מולקולות המשחררות יוני מימן במגע עם מים. ככל שריכוז יוני המימן גבוה יותר, כך הטעם החמוץ עז יותר.
טעמו החמוץ של המזון מורגש בעיקר בצידי הלשון פנימה, אזור בו יש פקעיות טעם, מעין קולטנים הרגישים לחומצות. באמצעות תאי עצב שונים מעבירות פקעיות הטעם הללו את המידע למוח, שם מעובד המידע ואנו מבינים שהמזון או המשקה שבפינו הוא חמוץ.
#תפקידי הטעם החמוץ
החמיצות ממלאת בטבע תפקיד מכריע כמנגנון הגנה. פירות שאינם בשלים מכילים חומצות רבות המעניקות להם טעם חמוץ בולט. טעם כזה, המזוהה גם במזון מקולקל, מרתיע בעלי חיים מאכילת הפרי לפני הבשלת הזרעים והפצתם בזמן הנכון.
עם הבשלת הפרי, יורדת רמת החומציות ומתגבר הטעם המתוק שהופך את הפרי מושך יותר לאכילה. זו שיטה מצוינת שהתפתחה באבולוציה, המבטיחה את תפוצת הזרעים לאחר אכילת הפירות וההמשכיות של הצמח.
מעבר לתפקידה האבולוציוני, החמיצות היא גם מנגנון שימור טבעי. רבים מהחיידקים המזיקים אינם מסוגלים לשגשג בסביבה חומצית, מה שאגב איפשר לאדם לאורך ההיסטוריה להשתמש בטכניקות של שימור מזון, באמצעות החמצה או כבישה שלו.
החמיצות היא לא רק טעם אלא חוויה חושית מורכבת המשלבת תחושות של רעננות, חדות ולעתים אף כיווץ – אותה תחושה מוכרת כש"פנינו מתכווצות" מלימון חזק. תחושה זו, למרות היותה אינטנסיבית, ממשיכה למשוך אותנו שוב ושוב אל המאכלים החמוצים, אולי בשל האות שהיא מעבירה למוח על עושר תזונתי של ויטמין C והתחושה המרעננת שהיא מספקת.
#חמוצים במטבח
למעשה, כל החמוצים למיניהם, מהכרוב הכבוש (Sauerkraut), המלפפונים החמוצים, הגזר והכרובית המוחמצים ועד לקימצ'י (Kimchi) הקוריאני, אינג'רה אתיופית, סלגם טורקי ואפילו יוגורט - כולם תוצרים של תהליכי תסיסה לקטית, היוצרים סביבה חומצית שמעכבת התפתחות של חיידקים מזיקים. המעניין הוא שאת התסיסה הלקטית יוצרים חיידקים טובים, שמפרקים את הפחמימות והסוכרים במזונות ויוצרים את החומצה.
מקורות החמיצות במטבח מגוונים: החל מלימונים וליים, דרך חומץ לסוגיו ועד לרכיבים פחות מוכרים כמו סומאק (Sumac) במטבח המזרח-תיכוני או אמצ'ור (Amchur) - אבקת מנגו ירוק מיובש בנ עושים שימוש במטבח ההודי. רבים מהמטבחים האסיאתיים משתמשים בחומצה כרכיב מרכזי, כמו התמרינד (Tamarind) במטבח התאילנדי או חומץ האורז במטבחי יפן.
#תפקיד החמוצים בצלחת
במטבח, החמיצות היא כלי רב-עוצמה. היא מספקת איזון לטעמים אחרים, מדגישה טעמים עדינים, "חותכת" שומניות ומעוררת את בלוטות הרוק - תכונה שמגבירה את תחושת הרעב ומשפרת את חווית האכילה.
השף הבריטי המפורסם אסטון בלומנטל (Heston Blumenthal) גורס שהחומצה היא "סוד קולינרי" המסוגל להעצים טעמים ללא הוספת מלח.
הנה הטעם החמוץ מול האחרים על הלשון (עברית):
https://youtu.be/XVe-6LC1pAU
על מפת הטעמים וכיצד היא מייצגת תפיסות מוטעות במדע (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
להכין מלפפונים חמוצים שמוכנים תוך פחות משעה:
https://youtu.be/yOrMoN07n6k
ירקות מוחמצים ביתיים הם להיט זול וטעים:
https://youtu.be/4p9z-Y8dKFQ
הטעם החמוץ במטבח התאילנדי:
https://youtu.be/o8w2GC45TYk
ופרודיה על "מתוק מתוק" בחמיצות סאטירית (עברית):
https://youtu.be/b3yh4yR7-F0
הלשון שלנו יודעת לזהות ארבעה סוגי טעמים. כל אחד מהם מזוהה באזור אחר של הלשון. הטעם הכי מפתיע באהדה אליו הוא הטעם החמוץ. גם אם יש פוליטיקאים המשתמשים במילה "חמוצים" כמילת גנאי, ציבור הצרכנים ואוהבי האוכל הטוב דווקא "מתים" על הטעם החמוץ.
ואכן, הטעם החמוץ () הוא אחד מחמשת הטעמים המוכרים בציבור, הטעמים הבסיסיים שחוש הטעם שלנו מזהה, לצד המתוק, המר, המלוח והאומאמי (ראו בתגית "אוממי").
לכל טעם יש את המקום שלו בלשון האנושית. אם את המליחות, למשל, רובנו מרגישים בצידה הקדמי של הלשון, מעט מאחור אנו חשים את המתיקות, הטעם המר מורגש בקצה הפנימי צדדי שלה ובצידי הלשון לפניו מורגש הטעם החמוץ.
#איך אנו מזהים טעם חמוץ?
פיזיולוגית, הטעם החמוץ נגרם כתוצאה מנוכחות של חומצות - חומרים כימיים עם מולקולות המשחררות יוני מימן במגע עם מים. ככל שריכוז יוני המימן גבוה יותר, כך הטעם החמוץ עז יותר.
טעמו החמוץ של המזון מורגש בעיקר בצידי הלשון פנימה, אזור בו יש פקעיות טעם, מעין קולטנים הרגישים לחומצות. באמצעות תאי עצב שונים מעבירות פקעיות הטעם הללו את המידע למוח, שם מעובד המידע ואנו מבינים שהמזון או המשקה שבפינו הוא חמוץ.
#תפקידי הטעם החמוץ
החמיצות ממלאת בטבע תפקיד מכריע כמנגנון הגנה. פירות שאינם בשלים מכילים חומצות רבות המעניקות להם טעם חמוץ בולט. טעם כזה, המזוהה גם במזון מקולקל, מרתיע בעלי חיים מאכילת הפרי לפני הבשלת הזרעים והפצתם בזמן הנכון.
עם הבשלת הפרי, יורדת רמת החומציות ומתגבר הטעם המתוק שהופך את הפרי מושך יותר לאכילה. זו שיטה מצוינת שהתפתחה באבולוציה, המבטיחה את תפוצת הזרעים לאחר אכילת הפירות וההמשכיות של הצמח.
מעבר לתפקידה האבולוציוני, החמיצות היא גם מנגנון שימור טבעי. רבים מהחיידקים המזיקים אינם מסוגלים לשגשג בסביבה חומצית, מה שאגב איפשר לאדם לאורך ההיסטוריה להשתמש בטכניקות של שימור מזון, באמצעות החמצה או כבישה שלו.
החמיצות היא לא רק טעם אלא חוויה חושית מורכבת המשלבת תחושות של רעננות, חדות ולעתים אף כיווץ – אותה תחושה מוכרת כש"פנינו מתכווצות" מלימון חזק. תחושה זו, למרות היותה אינטנסיבית, ממשיכה למשוך אותנו שוב ושוב אל המאכלים החמוצים, אולי בשל האות שהיא מעבירה למוח על עושר תזונתי של ויטמין C והתחושה המרעננת שהיא מספקת.
#חמוצים במטבח
למעשה, כל החמוצים למיניהם, מהכרוב הכבוש (Sauerkraut), המלפפונים החמוצים, הגזר והכרובית המוחמצים ועד לקימצ'י (Kimchi) הקוריאני, אינג'רה אתיופית, סלגם טורקי ואפילו יוגורט - כולם תוצרים של תהליכי תסיסה לקטית, היוצרים סביבה חומצית שמעכבת התפתחות של חיידקים מזיקים. המעניין הוא שאת התסיסה הלקטית יוצרים חיידקים טובים, שמפרקים את הפחמימות והסוכרים במזונות ויוצרים את החומצה.
מקורות החמיצות במטבח מגוונים: החל מלימונים וליים, דרך חומץ לסוגיו ועד לרכיבים פחות מוכרים כמו סומאק (Sumac) במטבח המזרח-תיכוני או אמצ'ור (Amchur) - אבקת מנגו ירוק מיובש בנ עושים שימוש במטבח ההודי. רבים מהמטבחים האסיאתיים משתמשים בחומצה כרכיב מרכזי, כמו התמרינד (Tamarind) במטבח התאילנדי או חומץ האורז במטבחי יפן.
#תפקיד החמוצים בצלחת
במטבח, החמיצות היא כלי רב-עוצמה. היא מספקת איזון לטעמים אחרים, מדגישה טעמים עדינים, "חותכת" שומניות ומעוררת את בלוטות הרוק - תכונה שמגבירה את תחושת הרעב ומשפרת את חווית האכילה.
השף הבריטי המפורסם אסטון בלומנטל (Heston Blumenthal) גורס שהחומצה היא "סוד קולינרי" המסוגל להעצים טעמים ללא הוספת מלח.
הנה הטעם החמוץ מול האחרים על הלשון (עברית):
https://youtu.be/XVe-6LC1pAU
על מפת הטעמים וכיצד היא מייצגת תפיסות מוטעות במדע (מתורגם):
https://youtu.be/hz6GULbowAk
להכין מלפפונים חמוצים שמוכנים תוך פחות משעה:
https://youtu.be/yOrMoN07n6k
ירקות מוחמצים ביתיים הם להיט זול וטעים:
https://youtu.be/4p9z-Y8dKFQ
הטעם החמוץ במטבח התאילנדי:
https://youtu.be/o8w2GC45TYk
ופרודיה על "מתוק מתוק" בחמיצות סאטירית (עברית):
https://youtu.be/b3yh4yR7-F0
