שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך נעזר המדע במאובנים של דינוזאורים?
המאובנים הם שרידים של בעלי חיים שהשתמרו בתוך האבן. בעזרת המאובנים ניתן ללמוד ולחקור בעלי חיים שהיו ולא קיימים כיום, כמו למשל הדינוזאורים. שום דרך אחרת לא הייתה מאפשרת לחוקרים ללמוד על חיות ויצורים שאינם קיימים עוד.
על ידי ניתוח המאובנים שנמצאו בשכבת סלע שקל להעריך את גילה, נוכל לדעת מתי חיו בעלי החיים שהתאבנו. השוואת וחקר המאובנים משכבות הסלע השונות, תסייע לנו ללמוד אילו בעלי החיים שחיו בכל תקופה ואילו נכחדו.
אם נשווה מאובנים של חיות שנכחדו למאובנים של בעלי חיים שחיים עד היום, ניתן יהיה למצוא את הקשרים ביניהם. כך נוכל ללמוד מי התפתחו ממי ואפילו מה היו תנאי החיים בתקופה שבה חיו, כמה חמצן היה באוויר, ממה הם ניזונו ועוד. המאובנים הם שאפשרו לגלות מה ככל הנראה הכחיד את הדינוזאורים ובעזרתם גם גילו הפלאונטולוגים שהציפורים הן השרידים האבולוציוניים של הדינוזאורים.
הנה הסבר על לימוד התקופות ובעלי החיים שהיו על כדור הארץ על ידי המאובנים:
https://youtu.be/rSWwmN5ozQ0
וסרטון על חיפוש אחר מאובנים של דינוזאורים במדבר גובי:
http://youtu.be/rzcMnb0yhxA
מהם מאובנים?
מאובנים (Fossils) הם שרידים שנשארו מהחלק הקשיח בגופם של בעלי חיים וצמחים קדומים בשכבות אדמה שונות. החלקים שמתאבנים הם בדרך כלל שלד או שריון אצל בעלי חיים ועלים של צמחים. רקמות רכות לא יהפכו לשלד כי הן מתפרקות לפני שנוצרת חותמת שלהם בחול.
בין המאובנים גם בעלי חיים שנכחדו מזמן, כמו הדינוזאורים למשל וגם בעלי חיים שמינים שממשיכים אותם קיימים עד היום, כמו דגים, זוחלים, חרקים ועוד.
בתחום המדעי של חקר המאובנים נקרא פלאונטולוגיה.
הנה הסבר של עולם המאובנים:
http://youtu.be/3rkGu0BItKM
כך חוקרים דינוזאורים שמתו מזמן:
http://youtu.be/1FjyKmpmQzc
כך לומדים על בעלי חיים קדומים שכבר לא קיימים בעולם, מחקר המאובנים שלהם:
http://youtu.be/SEyl2rRa2YY
כיצד נוצרים המאובנים שבסלע?
מאובנים הם קונכיות, בעלי חיים ויצורים ששקעו בזמנים הקדומים אל תוך הבוץ. לאחר מיליוני שנים, הפך הבוץ לאבן וצורתם נטבעה בו. זה קרה אחרי שהיצורים הרקיבו והתפוררו, אך צורתם נותרה על הסלעים, שהיו פעם בוץ.
כך הפכו טביעות האבן של יצורים חיים שמתו למאובנים. המאובנים הללו אינם צורים המתים, אלא הצורה המדויקת שלהם, שהשתמרה על הסלע.
הנה הסבר על המאובנים וכיצד הם נוצרים (מתורגם):
https://youtu.be/yDIQzUSezmA
הסבר קצר על היווצרות המאובנים:
http://youtu.be/Qv-r0AnSWR0
כך נוצרו מאובני הדינוזאורים:
http://youtu.be/G4jM2t3NHPA
סרט אילם על היווצרות מאובן מיצור חי:
https://youtu.be/SEDfRy6DQns
מצגת וידאו על מאובנים:
http://youtu.be/SFH8XP_hyfA?t=4s
וסרט שמסביר בפירוט כיצד נוצרים המאובנים:
https://youtu.be/sPFiwW8J3sY?long=yes
מהו האקווריום בסלע של מונטה בולקה?
אם הייתם שואלים זואולוגים שעוסקים במחקר התפתחות של בעלי חיים, הם היו אומרים לכם שמקבץ מאובנים יכול להיות בשבילם כמו אקווריום חי של בעלי חיים קדומים. המחקר יכול ללמוד כל כך הרבה ממקבצי מאובנים שכאלה, עד שכל גילוי בתחום מעורר התרגשות רבה בקהיליה המדעית.
זו אולי הסיבה שבמונטה בולקה (Monte Bolca) שבאיטליה מצוי אחד האתרים שחוקרי בעלי חיים וחוקרי מאובנים, פלאונטולוגים, עולים אליהם לרגל מכל העולם. שכן במונטה בולקה התגלה בעבר אחד מאתרי המאובנים המופלאים ביותר של דגים קדומים. ניתן לומר שזהו ממש "אקווריום בסלע" של מאובני דגים שהשתמרו היטב באירופה.
המאובנים של מונטה בולקה הם מקור מצוין למחקר על דגים קדומים מתקופת האאוקן. הדגים המאובנים ממונטה בולקה מעידים על הלגונות הקדומות ואיי האלמוגים של ים תטיס, שמרבית אירופה והמזרח התיכון היו בקרקעיתו. מונטה בולקה "הורם" באותה התנגשות לוחות שכנראה הרימה גם את הרי האלפים, למעשה שתי התרוממויות, שהתקיימו לפני עשרות מיליוני שנים.
הנה האקווריום בסלע של מונטה בולקה שבאיטליה:
http://youtu.be/lD3l2kzg6pk
מאובני דגים מלפני 37 מיליון שנים ויותר מתגלים באיזור מונטה בולקה כל הזמן:
http://youtu.be/nSeK_lQcOGA
הנה סרט איטלקי שמציג את גילוי המאובנים:
http://youtu.be/dLXemcQp4Xc
מהי מומיית הדינוזאור?
דינוזאור המומיה המכונה "לאונרדו" הוא הדרוזאור שנמצא בשלד מושלם ביותר. מצאו אותו במונטנה בארה"ב והוא אחד הממצאים החשובים בעולם המחקר של דינוזאורים.
הנה סרטון על לאונרדו - דינוזאור המאמי:
http://youtu.be/nPqlTgJxjSY
איך נוצר היער המאובן?
"היער המאובן" (Petrified Forest) נמצא בתוך הפארק הלאומי "פטריפייד פורסט". זהו שטח עצום באריזונה ארה"ב, שבו ישנו אוסף של עצים מאובנים, שריד ליער קדום.
כדי לאפשר למבקרים ליהנות ממראה הקדם המקורי של האזור, הוכרז חלק מהפארק כ"אזור בראשית". זהו שטח שאין בו כל שבילים או כבישים ואסורה בניה של מבנים וכל סוג של סימון אנושי. למעט מבנה אחד משנת 900 לספירה, שכמעט כולו בנוי מעצים מאובנים, אין ביער המאובן מבנים אחרים.
הנה היער המאובן והדרך בה הוא נוצר:
https://youtu.be/068GcVD3VaE
מעט ממראות היער המאובן:
https://youtu.be/ZnWSDUbzXIw
וצילום היער המאובן על תיאור הקסם שלו:
http://youtu.be/ssLtgNV3Icc
מי היו הגורגונות במיתולוגיה?
הגורגונות (Gorgons) במיתולוגיה היוונית היו שלוש אחיות אכזריות ששיערן נחשים חיים וארסיים. הגורגונות נקראו על שם אלת הפחד היוונית גורגו. הן נודעו במיתולוגיה כמי שיכולות לאבן את מי שמביט בהן.
הגורגונות חיו ושמרו על פתח השאול, שעל פי המיתולוגיה נמצא ליד האוקיינוס. דמן של הגורגונות יכול היה להחזיר מתים לחיים או להרוג אנשים חיים, תלוי בצד הגוף שממנו נלקח. היו להן ידי מתכת, ניבים חדים ושיער שעשוי מנחשים ארסיים.
מבין שלוש הגורגונות הייתה מדוזה בת תמותה והגורגונה הידועה מכולן. פרסאוס הוא שהרגה, בעזרת מגן מלוטש כמראה, שאיפשר לו לראותה מבלי להביט בה ישירות. אחיותיה, לעומת זאת, היו בנות אלמוות.
הנה המאבק של פרסאוס במפורסמת מבין הגורגונות, מדוזה:
http://youtu.be/qbYkejgeAXc
מהם בורות הזפת בלה בריאה?
בבורות הזפת של לה בריאה, בלוס אנג'לס שבקליפורניה התחוללה דרמה פרהיסטורית מטורפת ופראית במיוחד. היא הותירה שרידים רבים שתוכלו לראות גם היום.
כי ביצות הזפת המפורסמות של לה בריאה (The La Brea Tar Pit) קיימות כבר עשרות אלפי שנים. לאורך השנים נלכדו בתוכן ממותות ובעלי חיים שונים שחיו לפני כ-11,000 שנים, באזור לוס אנג'לס הפראי של אותם ימים.
מוזיאון לה בראה ובריכות הזפת (La Brea Museum and Tar Pits), שניהם מרתקים ומדהימים בהיסטוריה הזואולוגית שהם טומנים בחובם, מוקפים גנים ושבילים ונמצאים בלבה של העיר הסואנת.
בתוך הבורות נוצרו מהם מאובנים שמהם ניתן ללמוד לא מעט על מה שהתרחש כאן בעבר. מעל 3 מיליון מאובנים וממצאים מוצגים או שמורים במוזיאון, למטרות מחקר ולתצוגות לקהל המבקרים.
בורות הזפת המבעבעים, מהם מוציאים המדענים של המקום מדי שנה עוד ועוד שרידים של בעלי חיים קדמוניים, מלמדים על החיים שהיו כאן לפני עשרות אלפי שנים. הזפת מכוסה לרוב באבק, עלים או מים.
זה אחד המקומות המיוחדים בעולם. במקום ניתן לצפות במלאכת השחזור של המדענים ולראותם עובדים ופועלים במקום, לסייר באתרי החפירות הפעילים באזור, להתנסות במגוון פעילויות במוזיאון, לתצפת על בורות הזפת שעדיין פעילים ולסייר בגנים הנעימים בהם יש פינות ישיבה ופסלי בעלי חיים קדמוניים.
מי שנכנסים למוזיאון עצמו מרגישים כאילו נכנסו לעולם אחר. יש בו ממותות, נמרים שן-חרביים, עצלנים ענקיים - מאובנים, שלדים ושרידים של מאות בעלי חיים קדמוניים ששקעו לפני מליוני שנים בזפת ומאז המאה ה-18 המדענים עובדים מאד קשה כדי לחשוף אותם בפני הציבור.
הנה בורות הזפת של לה בריאה:
https://youtu.be/e0GhhBGZZVc
הסיפור ההיסטורי של בורות הזפת הללו:
https://youtu.be/Utx9DWUhWfE
וביקור בבורות הזפת והמוזיאון בלה בריאה:
https://youtu.be/fP-yUXOyfNU
מה היו הטרילוביטים?
טרילוביטִים (Trilobite) היו יצורים ימיים קדומים, חסרי חוליות ימיים, ששחו או זחלו על קרקעית הים לפני כ-600 מיליוני שנים, בתקופת הקמבריון ובאורדוביק שבעידן הפלאוזואיקון. תפוצתם הגאוגרפית הייתה רחבה, אך, במקביל, הלך מספר המינים והצטמצם.
הטרילוביטים היו בעלי גוף עם שלושה חלקים: ראש, חזה-בטן, וזנב. מכל חלק כזה יצא זוג רגליים. הן שימשו לשחייה, הליכה והתחפרות בקרקעית הים. זוג עיניים היו קבועות בראש ובקצות הלחיים היה קוץ שפנה לאחור. במידות של 2–60 סנטימטרים, היו מינים זעירים של טרילוביטים והיו מינים ענקיים. כדי להגן על עצמם מטורפים, נהגו חלק מהמינים להפוך את עצמם למעין כדור, כמו הטחביות של ימינו.
לפני 248 מיליון שנה נעלמו כל הטרילוביטים, בהשמדה שהתרחשה בסוף עידן הפלאוזואיקון. זו הייתה הכחדה שבה הושמדו הטרילוביטִים, ביחד עם 95% מהמינים הימיים של העידן והיא נודעה כהכחדת הפרם-טריאס.
החוקרים סבורים שהמפתח להצלחתם האבולוציונית הארוכה ולהישרדותם הארוכה של הטריבוליטים היה השלד החיצוני שלהם, שהקנה להם יכולת הישרדות גבוהה. הפליאונטולוגים שבדקו את המאובנים שלהם, מצאו על השלד החיצוני של מיני טריבוליטים רבים קוצים ששימשו אותם להגנה, בדומה לקוצי הקיפודים של ימינו. נראה שבתקופתם של הטריבוליטים החלה גם תפוצתם הראשונה של הדגים הטורפים הראשונים, מה שמסביר את חשיבות הקוצים הללו להישרדותם של המינים.
מהטרילוביטים נותרו מאובנים רבים של כ-17,000 מינים שונים! - מינים אלו חיו ופעלו באופן שונה זה מזה. היו מהם שחיו בקרקעית הים, החולית או הבוצים, כטורפים, אחרים סיננו מזון מתוך המים, היו שניזונו מנבלות, או ניזונו מפלנקטון, כאלו שנעו בשחייה ועוד.
הנה סיפורם של היצורים הקדמוניים הללו (מתורגם):
https://youtu.be/sOBshvAknpQ
עולם הטרילוביטים:
https://youtu.be/-iXalNPd64E
שיר שמלמד עליהם:
https://youtu.be/oAJhGbs54zw
האם כך הם נראו?
https://youtu.be/88aNPw7R_nk
כך הם בוודאי נעו בזחילה על קרקעית הים:
https://www.youtube.com/watch?v=znO8q5Ht17g
והטרילוביטים שהיו פעם בכל מקום על פני כדור הארץ:
https://youtu.be/Aji2VnQFUCs
המאובנים הם שרידים של בעלי חיים שהשתמרו בתוך האבן. בעזרת המאובנים ניתן ללמוד ולחקור בעלי חיים שהיו ולא קיימים כיום, כמו למשל הדינוזאורים. שום דרך אחרת לא הייתה מאפשרת לחוקרים ללמוד על חיות ויצורים שאינם קיימים עוד.
על ידי ניתוח המאובנים שנמצאו בשכבת סלע שקל להעריך את גילה, נוכל לדעת מתי חיו בעלי החיים שהתאבנו. השוואת וחקר המאובנים משכבות הסלע השונות, תסייע לנו ללמוד אילו בעלי החיים שחיו בכל תקופה ואילו נכחדו.
אם נשווה מאובנים של חיות שנכחדו למאובנים של בעלי חיים שחיים עד היום, ניתן יהיה למצוא את הקשרים ביניהם. כך נוכל ללמוד מי התפתחו ממי ואפילו מה היו תנאי החיים בתקופה שבה חיו, כמה חמצן היה באוויר, ממה הם ניזונו ועוד. המאובנים הם שאפשרו לגלות מה ככל הנראה הכחיד את הדינוזאורים ובעזרתם גם גילו הפלאונטולוגים שהציפורים הן השרידים האבולוציוניים של הדינוזאורים.
הנה הסבר על לימוד התקופות ובעלי החיים שהיו על כדור הארץ על ידי המאובנים:
https://youtu.be/rSWwmN5ozQ0
וסרטון על חיפוש אחר מאובנים של דינוזאורים במדבר גובי:
http://youtu.be/rzcMnb0yhxA
מאובנים (Fossils) הם שרידים שנשארו מהחלק הקשיח בגופם של בעלי חיים וצמחים קדומים בשכבות אדמה שונות. החלקים שמתאבנים הם בדרך כלל שלד או שריון אצל בעלי חיים ועלים של צמחים. רקמות רכות לא יהפכו לשלד כי הן מתפרקות לפני שנוצרת חותמת שלהם בחול.
בין המאובנים גם בעלי חיים שנכחדו מזמן, כמו הדינוזאורים למשל וגם בעלי חיים שמינים שממשיכים אותם קיימים עד היום, כמו דגים, זוחלים, חרקים ועוד.
בתחום המדעי של חקר המאובנים נקרא פלאונטולוגיה.
הנה הסבר של עולם המאובנים:
http://youtu.be/3rkGu0BItKM
כך חוקרים דינוזאורים שמתו מזמן:
http://youtu.be/1FjyKmpmQzc
כך לומדים על בעלי חיים קדומים שכבר לא קיימים בעולם, מחקר המאובנים שלהם:
http://youtu.be/SEyl2rRa2YY
מאובנים הם קונכיות, בעלי חיים ויצורים ששקעו בזמנים הקדומים אל תוך הבוץ. לאחר מיליוני שנים, הפך הבוץ לאבן וצורתם נטבעה בו. זה קרה אחרי שהיצורים הרקיבו והתפוררו, אך צורתם נותרה על הסלעים, שהיו פעם בוץ.
כך הפכו טביעות האבן של יצורים חיים שמתו למאובנים. המאובנים הללו אינם צורים המתים, אלא הצורה המדויקת שלהם, שהשתמרה על הסלע.
הנה הסבר על המאובנים וכיצד הם נוצרים (מתורגם):
https://youtu.be/yDIQzUSezmA
הסבר קצר על היווצרות המאובנים:
http://youtu.be/Qv-r0AnSWR0
כך נוצרו מאובני הדינוזאורים:
http://youtu.be/G4jM2t3NHPA
סרט אילם על היווצרות מאובן מיצור חי:
https://youtu.be/SEDfRy6DQns
מצגת וידאו על מאובנים:
http://youtu.be/SFH8XP_hyfA?t=4s
וסרט שמסביר בפירוט כיצד נוצרים המאובנים:
https://youtu.be/sPFiwW8J3sY?long=yes
אם הייתם שואלים זואולוגים שעוסקים במחקר התפתחות של בעלי חיים, הם היו אומרים לכם שמקבץ מאובנים יכול להיות בשבילם כמו אקווריום חי של בעלי חיים קדומים. המחקר יכול ללמוד כל כך הרבה ממקבצי מאובנים שכאלה, עד שכל גילוי בתחום מעורר התרגשות רבה בקהיליה המדעית.
זו אולי הסיבה שבמונטה בולקה (Monte Bolca) שבאיטליה מצוי אחד האתרים שחוקרי בעלי חיים וחוקרי מאובנים, פלאונטולוגים, עולים אליהם לרגל מכל העולם. שכן במונטה בולקה התגלה בעבר אחד מאתרי המאובנים המופלאים ביותר של דגים קדומים. ניתן לומר שזהו ממש "אקווריום בסלע" של מאובני דגים שהשתמרו היטב באירופה.
המאובנים של מונטה בולקה הם מקור מצוין למחקר על דגים קדומים מתקופת האאוקן. הדגים המאובנים ממונטה בולקה מעידים על הלגונות הקדומות ואיי האלמוגים של ים תטיס, שמרבית אירופה והמזרח התיכון היו בקרקעיתו. מונטה בולקה "הורם" באותה התנגשות לוחות שכנראה הרימה גם את הרי האלפים, למעשה שתי התרוממויות, שהתקיימו לפני עשרות מיליוני שנים.
הנה האקווריום בסלע של מונטה בולקה שבאיטליה:
http://youtu.be/lD3l2kzg6pk
מאובני דגים מלפני 37 מיליון שנים ויותר מתגלים באיזור מונטה בולקה כל הזמן:
http://youtu.be/nSeK_lQcOGA
הנה סרט איטלקי שמציג את גילוי המאובנים:
http://youtu.be/dLXemcQp4Xc
מאובנים
דינוזאור המומיה המכונה "לאונרדו" הוא הדרוזאור שנמצא בשלד מושלם ביותר. מצאו אותו במונטנה בארה"ב והוא אחד הממצאים החשובים בעולם המחקר של דינוזאורים.
הנה סרטון על לאונרדו - דינוזאור המאמי:
http://youtu.be/nPqlTgJxjSY
"היער המאובן" (Petrified Forest) נמצא בתוך הפארק הלאומי "פטריפייד פורסט". זהו שטח עצום באריזונה ארה"ב, שבו ישנו אוסף של עצים מאובנים, שריד ליער קדום.
כדי לאפשר למבקרים ליהנות ממראה הקדם המקורי של האזור, הוכרז חלק מהפארק כ"אזור בראשית". זהו שטח שאין בו כל שבילים או כבישים ואסורה בניה של מבנים וכל סוג של סימון אנושי. למעט מבנה אחד משנת 900 לספירה, שכמעט כולו בנוי מעצים מאובנים, אין ביער המאובן מבנים אחרים.
הנה היער המאובן והדרך בה הוא נוצר:
https://youtu.be/068GcVD3VaE
מעט ממראות היער המאובן:
https://youtu.be/ZnWSDUbzXIw
וצילום היער המאובן על תיאור הקסם שלו:
http://youtu.be/ssLtgNV3Icc
הגורגונות (Gorgons) במיתולוגיה היוונית היו שלוש אחיות אכזריות ששיערן נחשים חיים וארסיים. הגורגונות נקראו על שם אלת הפחד היוונית גורגו. הן נודעו במיתולוגיה כמי שיכולות לאבן את מי שמביט בהן.
הגורגונות חיו ושמרו על פתח השאול, שעל פי המיתולוגיה נמצא ליד האוקיינוס. דמן של הגורגונות יכול היה להחזיר מתים לחיים או להרוג אנשים חיים, תלוי בצד הגוף שממנו נלקח. היו להן ידי מתכת, ניבים חדים ושיער שעשוי מנחשים ארסיים.
מבין שלוש הגורגונות הייתה מדוזה בת תמותה והגורגונה הידועה מכולן. פרסאוס הוא שהרגה, בעזרת מגן מלוטש כמראה, שאיפשר לו לראותה מבלי להביט בה ישירות. אחיותיה, לעומת זאת, היו בנות אלמוות.
הנה המאבק של פרסאוס במפורסמת מבין הגורגונות, מדוזה:
http://youtu.be/qbYkejgeAXc
בבורות הזפת של לה בריאה, בלוס אנג'לס שבקליפורניה התחוללה דרמה פרהיסטורית מטורפת ופראית במיוחד. היא הותירה שרידים רבים שתוכלו לראות גם היום.
כי ביצות הזפת המפורסמות של לה בריאה (The La Brea Tar Pit) קיימות כבר עשרות אלפי שנים. לאורך השנים נלכדו בתוכן ממותות ובעלי חיים שונים שחיו לפני כ-11,000 שנים, באזור לוס אנג'לס הפראי של אותם ימים.
מוזיאון לה בראה ובריכות הזפת (La Brea Museum and Tar Pits), שניהם מרתקים ומדהימים בהיסטוריה הזואולוגית שהם טומנים בחובם, מוקפים גנים ושבילים ונמצאים בלבה של העיר הסואנת.
בתוך הבורות נוצרו מהם מאובנים שמהם ניתן ללמוד לא מעט על מה שהתרחש כאן בעבר. מעל 3 מיליון מאובנים וממצאים מוצגים או שמורים במוזיאון, למטרות מחקר ולתצוגות לקהל המבקרים.
בורות הזפת המבעבעים, מהם מוציאים המדענים של המקום מדי שנה עוד ועוד שרידים של בעלי חיים קדמוניים, מלמדים על החיים שהיו כאן לפני עשרות אלפי שנים. הזפת מכוסה לרוב באבק, עלים או מים.
זה אחד המקומות המיוחדים בעולם. במקום ניתן לצפות במלאכת השחזור של המדענים ולראותם עובדים ופועלים במקום, לסייר באתרי החפירות הפעילים באזור, להתנסות במגוון פעילויות במוזיאון, לתצפת על בורות הזפת שעדיין פעילים ולסייר בגנים הנעימים בהם יש פינות ישיבה ופסלי בעלי חיים קדמוניים.
מי שנכנסים למוזיאון עצמו מרגישים כאילו נכנסו לעולם אחר. יש בו ממותות, נמרים שן-חרביים, עצלנים ענקיים - מאובנים, שלדים ושרידים של מאות בעלי חיים קדמוניים ששקעו לפני מליוני שנים בזפת ומאז המאה ה-18 המדענים עובדים מאד קשה כדי לחשוף אותם בפני הציבור.
הנה בורות הזפת של לה בריאה:
https://youtu.be/e0GhhBGZZVc
הסיפור ההיסטורי של בורות הזפת הללו:
https://youtu.be/Utx9DWUhWfE
וביקור בבורות הזפת והמוזיאון בלה בריאה:
https://youtu.be/fP-yUXOyfNU
טרילוביטִים (Trilobite) היו יצורים ימיים קדומים, חסרי חוליות ימיים, ששחו או זחלו על קרקעית הים לפני כ-600 מיליוני שנים, בתקופת הקמבריון ובאורדוביק שבעידן הפלאוזואיקון. תפוצתם הגאוגרפית הייתה רחבה, אך, במקביל, הלך מספר המינים והצטמצם.
הטרילוביטים היו בעלי גוף עם שלושה חלקים: ראש, חזה-בטן, וזנב. מכל חלק כזה יצא זוג רגליים. הן שימשו לשחייה, הליכה והתחפרות בקרקעית הים. זוג עיניים היו קבועות בראש ובקצות הלחיים היה קוץ שפנה לאחור. במידות של 2–60 סנטימטרים, היו מינים זעירים של טרילוביטים והיו מינים ענקיים. כדי להגן על עצמם מטורפים, נהגו חלק מהמינים להפוך את עצמם למעין כדור, כמו הטחביות של ימינו.
לפני 248 מיליון שנה נעלמו כל הטרילוביטים, בהשמדה שהתרחשה בסוף עידן הפלאוזואיקון. זו הייתה הכחדה שבה הושמדו הטרילוביטִים, ביחד עם 95% מהמינים הימיים של העידן והיא נודעה כהכחדת הפרם-טריאס.
החוקרים סבורים שהמפתח להצלחתם האבולוציונית הארוכה ולהישרדותם הארוכה של הטריבוליטים היה השלד החיצוני שלהם, שהקנה להם יכולת הישרדות גבוהה. הפליאונטולוגים שבדקו את המאובנים שלהם, מצאו על השלד החיצוני של מיני טריבוליטים רבים קוצים ששימשו אותם להגנה, בדומה לקוצי הקיפודים של ימינו. נראה שבתקופתם של הטריבוליטים החלה גם תפוצתם הראשונה של הדגים הטורפים הראשונים, מה שמסביר את חשיבות הקוצים הללו להישרדותם של המינים.
מהטרילוביטים נותרו מאובנים רבים של כ-17,000 מינים שונים! - מינים אלו חיו ופעלו באופן שונה זה מזה. היו מהם שחיו בקרקעית הים, החולית או הבוצים, כטורפים, אחרים סיננו מזון מתוך המים, היו שניזונו מנבלות, או ניזונו מפלנקטון, כאלו שנעו בשחייה ועוד.
הנה סיפורם של היצורים הקדמוניים הללו (מתורגם):
https://youtu.be/sOBshvAknpQ
עולם הטרילוביטים:
https://youtu.be/-iXalNPd64E
שיר שמלמד עליהם:
https://youtu.be/oAJhGbs54zw
האם כך הם נראו?
https://youtu.be/88aNPw7R_nk
כך הם בוודאי נעו בזחילה על קרקעית הים:
https://www.youtube.com/watch?v=znO8q5Ht17g
והטרילוביטים שהיו פעם בכל מקום על פני כדור הארץ:
https://youtu.be/Aji2VnQFUCs
מי הייתה לוסי האוסטרלופיתקוס?
בשנת 1974 חפר דונלד ג'והנסון באתר ארכיאולוגי בעמק נהר האוואש התחתון שבמשולש עפר באתיופיה. באחת התגליות החשובות בחקר האבולוציה של האדם, הוא גילה שם את "לוסי" (Lucy Australopithecus), אולי המאובן המפורסם ביותר בתחום הזה.
יש סברה, שכיום יש עליה מחלוקת, שלוסי היא ממין המעבר מהקוף אל האדם. הסברה הנגדית היא שהיא משתייכת לענף אחר ממשפחת האדם, כזה שנכחד כבר לפני מיליוני שנים ואינו מאבות ההוֹמוֹ סַפְּיֶנְס, האדם המודרני או האדם החושב שאנחנו.
כך או כך, ממבנה האגן שלה נקבע שהשלד שייך לנקבה צעירה, ממין "אוסטרלופיתקוס אפרנסיס". לוסי היא הומיניד, שהתפתח מקופי-אדם, ומבין מינים שונים של אדם שנמצאו, היא הקרובה ביותר לשושלת המובילה לאדם החושב, ההומו ספיאנס.
השלד של לוסי הוא אחד השלמים מהשלדים שהתגלו במהלך המחקר של חקר אבולוציית האדם. כמעט כל חלק שהיה חסר בצד אחד שלו נמצא בצידו השני. בהנחה סבירה שהגוף שלה היה סימטרי ניתן היה לשחזר כמעט את כל השלד, חוץ מחלק מהגולגולת ואצבעות הידיים והרגליים.
לאוסטרלופיתקוס מספר מינים נכחדים שחיו באפריקה, לפני כ-4 עד 2 מיליון שנה לפני זמננו. לאוסטרלופיתקוס, שנמצאו רק מאובנים שלו, היה מוח דומה בגודלו לזה של קופי אדם והוא הלך זקוף, על שתיים, בדומה לאדם.
נפח המוח של בני מינה הקדמונים של לוסי היה גדול יחסית וההערכה הייתה מהם יתפתח 3 מיליון שנים אחר-כך, האדם הנבון.
כיום, בכל אופן, סבורים מרבית החוקרים שלוסי ובני מינה הם לא משושלת ה"הומו". דווקא הומו הביליס, שהופיע כ-800 אלף שנים אחריהם, הוא המין שיוליד בהמשך את הומו ארקטוס, אביו האבולוציוני של האדם שאנחנו, הומו ספיאנס.
בני האדם, או המין האנושי שיבוא אחריו, יהיו בעלי מוח ענקי (שמידותיו בערך פי שבע מהמוח של יונקים אחרים) ויכולת חשיבה מרשימה, שתביא אותם רחוק.
פירוש השם "אוסטרלופיתקוס" הוא בלטינית "קוף דרומי". השם לוסי נבחר משום שכשחגגו החוקרים את מציאת השלד, הם שמעו את השיר "לוסי ברקיע היהלומים" של הביטלס.
כיום שמור השלד במעבדת המוזיאון הלאומי של אתיופיה שבאדיס אבבה.
הנה החוקר שגילה אותה מספר על לוסי:
https://youtu.be/V3U5KkOYRkA
כך שחזרו אותה:
https://youtu.be/oxgnlSbYLSc
מי שלא מאמינים באבולוציה מתחלחלים מ"לוסי האוסטרלופיתקוס":
https://youtu.be/sejWOXkA4pQ
כך משערים שהיא מתה - בנפילה מעץ:
https://youtu.be/RazMf0EIjQQ
וכמה עובדות על לוסי:
https://youtu.be/Q_dvfPhAKIY
בשנת 1974 חפר דונלד ג'והנסון באתר ארכיאולוגי בעמק נהר האוואש התחתון שבמשולש עפר באתיופיה. באחת התגליות החשובות בחקר האבולוציה של האדם, הוא גילה שם את "לוסי" (Lucy Australopithecus), אולי המאובן המפורסם ביותר בתחום הזה.
יש סברה, שכיום יש עליה מחלוקת, שלוסי היא ממין המעבר מהקוף אל האדם. הסברה הנגדית היא שהיא משתייכת לענף אחר ממשפחת האדם, כזה שנכחד כבר לפני מיליוני שנים ואינו מאבות ההוֹמוֹ סַפְּיֶנְס, האדם המודרני או האדם החושב שאנחנו.
כך או כך, ממבנה האגן שלה נקבע שהשלד שייך לנקבה צעירה, ממין "אוסטרלופיתקוס אפרנסיס". לוסי היא הומיניד, שהתפתח מקופי-אדם, ומבין מינים שונים של אדם שנמצאו, היא הקרובה ביותר לשושלת המובילה לאדם החושב, ההומו ספיאנס.
השלד של לוסי הוא אחד השלמים מהשלדים שהתגלו במהלך המחקר של חקר אבולוציית האדם. כמעט כל חלק שהיה חסר בצד אחד שלו נמצא בצידו השני. בהנחה סבירה שהגוף שלה היה סימטרי ניתן היה לשחזר כמעט את כל השלד, חוץ מחלק מהגולגולת ואצבעות הידיים והרגליים.
לאוסטרלופיתקוס מספר מינים נכחדים שחיו באפריקה, לפני כ-4 עד 2 מיליון שנה לפני זמננו. לאוסטרלופיתקוס, שנמצאו רק מאובנים שלו, היה מוח דומה בגודלו לזה של קופי אדם והוא הלך זקוף, על שתיים, בדומה לאדם.
נפח המוח של בני מינה הקדמונים של לוסי היה גדול יחסית וההערכה הייתה מהם יתפתח 3 מיליון שנים אחר-כך, האדם הנבון.
כיום, בכל אופן, סבורים מרבית החוקרים שלוסי ובני מינה הם לא משושלת ה"הומו". דווקא הומו הביליס, שהופיע כ-800 אלף שנים אחריהם, הוא המין שיוליד בהמשך את הומו ארקטוס, אביו האבולוציוני של האדם שאנחנו, הומו ספיאנס.
בני האדם, או המין האנושי שיבוא אחריו, יהיו בעלי מוח ענקי (שמידותיו בערך פי שבע מהמוח של יונקים אחרים) ויכולת חשיבה מרשימה, שתביא אותם רחוק.
פירוש השם "אוסטרלופיתקוס" הוא בלטינית "קוף דרומי". השם לוסי נבחר משום שכשחגגו החוקרים את מציאת השלד, הם שמעו את השיר "לוסי ברקיע היהלומים" של הביטלס.
כיום שמור השלד במעבדת המוזיאון הלאומי של אתיופיה שבאדיס אבבה.
הנה החוקר שגילה אותה מספר על לוסי:
https://youtu.be/V3U5KkOYRkA
כך שחזרו אותה:
https://youtu.be/oxgnlSbYLSc
מי שלא מאמינים באבולוציה מתחלחלים מ"לוסי האוסטרלופיתקוס":
https://youtu.be/sejWOXkA4pQ
כך משערים שהיא מתה - בנפילה מעץ:
https://youtu.be/RazMf0EIjQQ
וכמה עובדות על לוסי:
https://youtu.be/Q_dvfPhAKIY
מה יש בערבות הפמפאס של ארגנטינה?
פמפה, פמפס או פמפאס (Pampas) הוא מישור רחב ידיים בארגנטינה המהווה את מקום המרעה העיקרי עבור העדרים העצומים של הבקר, הצאן והסוסים בה, המסתובבים באופן חופשי במרחבים האדירים המשמשים להם מרעה.
מדובר באזור החקלאי המצוי בעיקר במרכז ארגנטינה וחלקים באורוגוואי ובדרום ברזיל. אלו מישורי ערבה עצומי ממדים, שמשתרעים על פני כ-777 אלף קילומטרים רבועים. הם ירוקי עשב ועתירי אדמה, המניבה יבולים חקלאיים עשירים ומגוונים. חלקים גדולים בפמפאס הם ביצות ואדמות חוליות.
הפמפאס נחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בארגנטינה. חיות בו חיות-בר רבות, ביניהם אייל הפאמפאס הנפוץ, כמו גם שועל הפמפס, הננדו וכמה מיני ארמדיל.
בערבות הפמפאס חיים מרבית הגאוצ'וס, הנוהגים את הבקר ומפקחים עליו בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר .
הבשר של ארגנטינה נודע בכל העולם באיכותו וארגנטינה מייצאת אותו לכל פינות כדור הארץ.
בתצורות של אזור הפמפס גילה צ'ארלס דארווין את התגליות החשובות שהביאו אותו להציע את עקרון "הברירה הטבעית", החשוב כל כך בתורת האבולוציה.
דארווין מצא כאן מאובנים של בעלי חיים גדולים ומכוסים בשריון. הוא זיהה את דמיונם תארמדילים שחיים באזור גם בימיו. במיוחד הרשים אותו הדמיון של מאובן של גליפטודון (Glyptodon), יונק קדמון וענקי ששמו בעברית מתורגם ל"שן חקוקה".
הוא הבין שהגליפטודון דומה מאוד לארמדילים המודרניים אבל אינו זהה להם. כאן האסימון שלו נפל. החוקר הגאוני הבין שלאורך תקופות ארוכות בנות מיליוני שנים, משתנים מיני בעלי החיים, בתהליך כלשהו שלו הוא יקרא "הברירה הטבעית".
הנה ערבות הפמפאס:
https://youtu.be/PI1FnnQ4_T4
והגאוצ'וס שחיים בפמפס ונוהגים את הבקר:
https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0
פמפה, פמפס או פמפאס (Pampas) הוא מישור רחב ידיים בארגנטינה המהווה את מקום המרעה העיקרי עבור העדרים העצומים של הבקר, הצאן והסוסים בה, המסתובבים באופן חופשי במרחבים האדירים המשמשים להם מרעה.
מדובר באזור החקלאי המצוי בעיקר במרכז ארגנטינה וחלקים באורוגוואי ובדרום ברזיל. אלו מישורי ערבה עצומי ממדים, שמשתרעים על פני כ-777 אלף קילומטרים רבועים. הם ירוקי עשב ועתירי אדמה, המניבה יבולים חקלאיים עשירים ומגוונים. חלקים גדולים בפמפאס הם ביצות ואדמות חוליות.
הפמפאס נחשב החבל הגיאוגרפי המשמעותי ביותר בארגנטינה. חיות בו חיות-בר רבות, ביניהם אייל הפאמפאס הנפוץ, כמו גם שועל הפמפס, הננדו וכמה מיני ארמדיל.
בערבות הפמפאס חיים מרבית הגאוצ'וס, הנוהגים את הבקר ומפקחים עליו בשטחי המרעה העצומים והמרכזיים בגידול עדרי הבקר .
הבשר של ארגנטינה נודע בכל העולם באיכותו וארגנטינה מייצאת אותו לכל פינות כדור הארץ.
בתצורות של אזור הפמפס גילה צ'ארלס דארווין את התגליות החשובות שהביאו אותו להציע את עקרון "הברירה הטבעית", החשוב כל כך בתורת האבולוציה.
דארווין מצא כאן מאובנים של בעלי חיים גדולים ומכוסים בשריון. הוא זיהה את דמיונם תארמדילים שחיים באזור גם בימיו. במיוחד הרשים אותו הדמיון של מאובן של גליפטודון (Glyptodon), יונק קדמון וענקי ששמו בעברית מתורגם ל"שן חקוקה".
הוא הבין שהגליפטודון דומה מאוד לארמדילים המודרניים אבל אינו זהה להם. כאן האסימון שלו נפל. החוקר הגאוני הבין שלאורך תקופות ארוכות בנות מיליוני שנים, משתנים מיני בעלי החיים, בתהליך כלשהו שלו הוא יקרא "הברירה הטבעית".
הנה ערבות הפמפאס:
https://youtu.be/PI1FnnQ4_T4
והגאוצ'וס שחיים בפמפס ונוהגים את הבקר:
https://youtu.be/9TWoHUO6Ek0
