שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן ערי שינה?
"ערי שינה" (Commuter towns) הן ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים. הם אמנם מתגוררים בהן, אך עובדים במקומות אחרים, לרוב בעיר הגדולה.
בעיר שינה טיפוסית יש מעט מאוד, אם בכלל, תעשייה, מסחר, תרבות, או משרדים שבהם אנשים עובדים. לא פעם ממוקמות ערי שינה באזורים כפריים או כפריים-למחצה.
בכל בוקר מתרוקנות ערי שינה אלה מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים בערים הגדולות, באזורי תעשייה ענקיים הממוקמים בסביבה או במרחק רב יותר.
ערי השינה הן מעין המשך או פיתוח של תופעת ה"פירוור", ההולכת ומתחזקת מאז שנות ה-60. בתופעה היסטורית זו חל מעבר של עובדים מהמגורים במרכזי הערים או במרחק הליכה ממקום העבודה שלהם, אל מגורים בפרוורים.
כך הולך וגדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית וברבות מהמדינות המתקדמות, כחלק ממגמה של עזיבת הערים לאזורים סמוכים ובעלי אופי כפרי יותר. "נהנים" מכך גם פרוורים, אך גם כפרים וערי שינה ובישראל גם מושבים ושכונות הרחבה בקיבוצים.
ואם יש ערי שינה אז עם הזמן נוצרה כמובן גם תופעת הקומיוטינג, בעברית "יוֹמְמוּת". זו תופעה שמכירים כל היוממים, מי שנוסעים יום יום רחוק מהבית, לעבוד בעיר. הם גרים במקום שקט, זול יותר ומרווח, אבל עובדים במקום בו יש הרבה משרות, שכר טוב וחיים שוקקים.
מכאן גם שהתרחבות והתרבות ערי השינה מביאה להאצה של סלילת דרכים מהן אל העיר ומרכזי העסקים והמסחר ולפיתוח של מערכות תחבורה ציבורית, כמו תחנות רכבת וקווי רכבת קלה.
היותם של ה"יוממים" מבוססים יותר, מביאה לכך שלא פעם מחירי הנדל"ן, כלומר הבתים והדירות, הולכים ועולים בערי השינה, בעוד המחירים בערים הגדולות נמוכים יותר.
האבחנה בין עיר שינה לפרוור אינה מובנת מאליה. שתי צורות החיים הללו אינן מכילות עסקים גדולים ומרבית התושבים בהן נוסעים יום יום לערים או למרכזי תעסוקה נפרדים. אבל ערי השינה ניכרות בכך שהן חסרות את הרצף האורבני אל העיר או לאזור התעסוקה הקרוב, בעוד שפרוור כמעט תמיד יתחבר לכאלה.
הנה הקומיוטינג, של מי שנוסעים כל יום לעבוד בירושלים וגרים בערי ועיירות שינה בסביבה (עברית):
https://youtu.be/dbBZJWk5IzE
קומיוטרית מאחת מערי השינה שמסביב ללונדון:
https://youtu.be/LXiIBtAvTao
קומיוטרים יומיים מערי שינה לערים שונות בעולם:
https://youtu.be/zszLu6F7pEE
גילדפורד היא עיר שינה אופיינית באנגליה:
https://youtu.be/P3TalCwmWmE
והשינויים ברשת הרחובות של ערים חדשות לעומת העיר הגדולה:
https://youtu.be/d9vDcfH03gs?long=yes
מהי התחבורה השיתופית ולמה מקשים עליה?
תחבורה שיתופית (Shared transportation) היא העתיד. תוכלו לקרוא עליה בתגית "תחבורה שיתופית" או בתגית "קארפול", על שם הנסיעה ביחד עם זרים. היא כל כך חשובה בעתיד, בגלל הצפיפות האדירה בכבישי העולם, במטרופולינים, הערים הענקיות בעולם.
בארץ כרגע הסיפור לא מתרומם מהר מספיק והמצב קשה. משרד התחבורה רצה ואולי אף ניסה לקדם את הנושא, אבל הגביל את ה"קארפול", כך שהנהגים לא ירוויחו כסף, אלא רק ייקחו נוסעים טרמפ, בעבור מחיר סמלי לכיסוי הוצאות הנסיעה.
האבסורד הוא שבשנים האחרונות כובשות אפליקציות ישראליות את העולם ומצמצמות באופן משמעותי את הפקקים. אפליקציות ייעודיות ומעולות, כמו Via האמריקאית, שמייסדיה ישראלים, מצליחות לעשות שם פלאים.
אצלנו זה לא קורה כרגע. זה גורם לכך שכרגע יש יותר מדי מכוניות על הכביש, האטיות זוחלת והמחיר של הנסיעה, או הפקק, או שניהם - יקר. בארץ הנסיעה השיתופית זוחלת בקצב איטי והכי קרוב שגענו אליה זה דרך פרויקט באבל המשובח בתל אביב. המיזם, שבו שותפה גם אותה חברת VIA, משלב בין אוטובוס למונית.
זה עובד כך - מיניבוסים אוספים אותך במחיר זול, כמעט מכל מקום בעיר, אחרי הזמנת נסיעה באפליקציה והמתנה בתחנת האוטובוס הקרובה שהאפליקציה הורתה. משם יסיע המיניבוס לכל מקום אחר בעיר ויביא היישר לתחנת אוטובוס קרובה לאזור המבוקש. אוטובוס, אבל בטקסי.
הנה התחבורה השיתופית וטענה שהנסיעה השיתופית תקל על הפקקים, לעומת נהגי המוניות (עברית):
https://youtu.be/ZhTrFd4XMLI
כך לא הצליחה התחבורה השיתופית בישראל (עברית):
https://youtu.be/glEJX1vrJ1A
פרויקט Bubble בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/Y3_jk7bG1cY
וההסבר לכך שבשיטה הממשלתית הנוכחית, הנהג בעצם מפסיד כסף בנסיעות כאלה (עברית):
https://youtu.be/WOYf_4ujxZA
מה זה קומיוטינג?
מכירים אנשים שנוסעים מדי יום, רחוק מהבית, אל העיר הגדולה, לעבודה? - התופעה הזו היא תופעה חברתית שקיבלה את השם קומיוטינג (commuting), בעברית יוֹמְמוּת.
הקומיוטינג נולד עם המהפכה התעשייתית, במאה ה-19, כשמצד אחד רוכזו מפעלים רבים בערים גדולות ומצד שני שוכללו אמצעי התחבורה ההמוניים ויצרו נגישות גבוהה ויעילה בין המפעלים למקומות המגורים של העובדים.
תודות לנגישות התחבורתית היעילה של העידן המודרני, עברו רבים מהעובדים, להתגורר במרחק רב ממקומות עבודתם, במקומות פחות צפופים וזולים יותר למגורים.
כך נוצרו תופעות חברתיות חדשות. הראשונה שבהן היא ה"פירוור", מעבר של עובדים ממגורים במרכזי הערים, או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברים.
תופעה נוספת היא היווצרותן של "ערי שינה" - ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים ושבכל בוקר מתרוקנות מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.
אבל הקומיוטינג אינו מושלם. רבות נכתב ונחקרו הנזקים השונים של אותה יוממות, החל מנזקים פסיכולוגיים ועד לנזקים בריאותיים אצל היוֹמְמִים. יש גם מחירים סביבתיים אדירים לתנועה היומיומית של המוני אדם, אל מקומות העבודה ובחזרה.
אחד הפתרונות הטובים לבעיות של הקומיוטינג היא הנסיעה המשותפת, המכונה באנגלית "קארפול". היא מאפשרת למספר אנשים לנסוע ביחד. מעבר ליתרונות שבנסיעה כזו, כיותר זולה ופחות איטית ומלאת פקקים, הנסיעה ביחד עם אנשים נוספים היא בריאה, נעימה וחסכונית הרבה יותר.
הנה הקומיוטינג:
https://youtu.be/ofTxs4VUTQI
ההרגלים הלא בריאים של הקומיוטינג:
https://youtu.be/I_LWb8gRaTM
יוממות בירושלים:
https://youtu.be/dbBZJWk5IzE
יתרונות שיתוף הנסיעות לקומיוטינג:
https://youtu.be/e-gIHqeNwTY
למה הרבה אמריקאים גרים בפרברים?
אתם מכירים אותם מהסרטים. שם הם מתגוררים בבתים פרטיים, דו-קומתיים בדרך כלל, עם דשאים גדולים בחזית, כמו אלה של האמריקאים בפרברים (Residential suburbs) של העיר הגדולה.
הפרבר הוא אזור מגורים שממוקם בקצה העיר הגדולה או מחוץ לה. מרבית המתגוררים בו יוצאים בכל בוקר לעבודתם בתוך ואף במרכז העיר.
הנוף הפרברי האמריקאי הוא מפנק. דשאים גדולים המשתרעים לפני הבית, חצר אחורית קטנה, מגודרת ומעט פחות ייצוגית והרבה שטח ירוק. בארצות אחרות זה אולי יותר דחוס אבל עדיין פחות צפוף מהדירות שבעיר הגדולה.
ה"פִּרְווּר" היא תופעה של המאות ה-19 וה-20. שהתפתחה במקביל ל"אורבניזציה", העיור. זו תופעה בה יותר ויותר אנשים עברו לערים, כשגידול האוכלוסייה בהן הפך קשה ופגע באיכות החיים של תושבי העיר.
כך יצא שבמקביל לעיור הובילה הצמיחה הכלכלית והטכנולוגיה המתפתחת לבעלות של כל משפחה על רכב פרטי ושימוש הולך וגדל בו. זה מה שאיפשר מעבר של זוגות ומשפחות צעירות למגורים בפרברים וליציאת רבים מהם אל מחוץ לעיר.
הפירוור, אם כך, מתאפיין במעבר של עובדים מלגור במרכזי הערים או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברי העיר הגדולה.
בהמשך ייצרו הפרברים תופעה נוספת ודומה של "ערי שינה". אלה ערים רחוקות וגדולות אף יותר, בהן מתגוררים עובדים רבים. בכל בוקר הן כמעט מתרוקנות, כשהתושבים נעים בהמוניהם אל החברות, המשרדים והמפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.
כי אם כבר רכבת כל יום ו"יוממות" קבועה (ראו בתגית "קומיוטינג"), אז עוד קצת זמן נסיעה ואתה גר ממש בעיר אחרת, עם בית וגינה, מקום שקט לגדל בו ילדים ומחירים זולים יותר.
חשוב, עם זאת, לציין שאנשי וארגוני איכות סביבה, לצד מתכנני תחבורה ומתכנני ערים, לא אוהדים את ההתפתחות של צורת מגורים זו. אי-האהדה לפירוור באה בעיקר בשל זיהום האוויר שנגרם מהתנועה האדירה והיומיומית של כלי רכב פרטי על הכבישים. זאת בשל העובדה שלא לכל פרבר ניתן להביא רכבת, שתוביל ביעילות ובפחות זיהום אוויר תנועה יומיומית של אנשים לעבודה וממנה.
הנה לידת הפרברים האמריקאים והעולם המערבי כולו:
https://youtu.be/ksmH5OcLQFw
כך נראו המגורים בפרברים:
https://youtu.be/C7qItGQFpuM
מדוע הפרברים כל כך דומים?
https://youtu.be/vWhYlu7ZfYM
תופעת הקומיוטינג שמניידת מיליונים לעבודה בעיר:
https://youtu.be/ofTxs4VUTQI
ורשת הרחובות שעברה שינוי במעבר לפרברים וערי שינה:
https://youtu.be/d9vDcfH03gs?long=yes
מה זה קארפול, או נסיעה שיתופית?
קארפול (Carpool) בעברית "שיתוף נסיעות", היא נסיעה ביחד של אנשים זרים, בדרך כלל לעבודה אך גם לצרכים אחרים. הקארפולינג מאפשר חסכון בכסף והקטנה של העומס בכבישים ושל פגיעה בסביבה.
הקארפול מאפשר לכמה אנשים לנסוע יחדיו. נסיעה כזו היא כמובן זולה יותר, משום שאותם אנשים, אם היו נוסעים לבדם, כל אחד במכוניתו, היו מוציאים הרבה יותר על דלק ובלאי של הרכב. בנסיעה משותפת הם חוסכים גם בהוצאות החנייה, כבישי אגרה וכדומה.
אבל לקארפול יש גם יתרונות חברתיים ברורים. החיבור בין אנשים והתפתחות של קשרים, במיוחד בנסיעה משותפת וקבועה, הם דבר חשוב מאד, במיוחד במציאות האינדוודואליסטית של העידן המודרני.
הקארפול תורם גם לסביבה, כי הוא מקטין את מספר המכוניות בכבישים, מה שאומר פחות זיהום אוויר, פחות דלק שמתבזבז ופחות פקקי תנועה ועומסי תנועה.
בהשוואה לטרמפים, הקארפול גם בטוח יותר. כי ניתן לדעת יותר על הנוסעים שמצטרפים אליך, או הנהגים שאליהם תצטרף. זה כך גם כשמדובר באפליקציות קארפול ייעודיות, כמו BlaBlaCar, או רחבות יותר שמציעות גם קארפול, כמו waze (שבינתיים פרשה מהתחום) או moovit.
הנה הקארפול, הפתרון ההגיוני בשיתוף הנסיעות (עברית):
https://youtu.be/yJtEuAtziF4
נסיעה שיתופית מתאמים באמצעות אפליקציות:
https://youtu.be/8u7QTkFo71Q
אנשים מספרים על הקארפול שלהם:
https://youtu.be/dmGM_BYjAQw
פרסומת שמסבירה את היתרונות (עברית):
http://youtu.be/yD0ZUU9KO0c
מעט נתונים סטטיסטיים על יתרונות הקארפול, שיתוף הנסיעות:
http://youtu.be/jwaKRhPY4Zo
כיום מתעדפים בארצנו הפקוקה את הנסיעה השיתופית כאמצעי להקטנת העומס בכבישים (עברית):
https://youtu.be/PQ2O7SLPvNU
והזמרת אדל ב"קארפול קריוקי", תכנית טלוויזיה שמזמינה כוכבים לנסיעה משותפת ושירת קריוקי של שיריהם:
https://youtu.be/Nck6BZga7TQ?long=yes
למה לאנשים לשלם עבור טרמפ במכוניות אובר?
רבים מאיתנו מכירים את אפליקציית המוניות Getit, הידועה בשמה הקודם "גט טקסי". אבל חברה עולמית מרתקת אף יותר היא Uber.
"אובר" היא חברה השונה בכך שהזמנת נסיעה באפליקציה שלה, לא תביא לכם נהגי מוניות הנוהגים באופן מקצועי במוניות, אלא אנשים פשוטים כמוכם, שיסיעו אתכם ברכבם הפרטי, בתמורה ל"השתתפות בהוצאות הנסיעה".
המרכאות, אגב, הן מפני שכולם כבר מבינים שלא מדובר כאן עוד בקארפול, שיתוף נסיעה של מישהו הנוסע ברכבו לכיוון מסוים, עם אנשים המעוניינים להצטרף אליו ומוכנים להשתתף בהוצאות שלו, אלא בשירות מוניות ללא מוניות. או בלשון אחרת - מוניות לא רשמיות, הנהוגות בידי בעליהן, בתמורה לדמי נסיעה מופחתים.
מדובר באחת הדוגמאות המוצלחות של עולם הכלכלה השיתופית. בעולם המודרני נוסעים כלי רכב רבים כשבתוכם אדם אחד. זה עניין טיפשי מהמון בחינות, כי מדובר גם בבזבוז של כסף רב על דלק וחנייה ובלאי של המכונית, אבל גם בפגיעה עצומה בסביבה, יצירת פקקי תנועה ענקיים, המבזבזים הון עתק למשק וזמן יקר לאנשים, ולא פחות מזה - מדובר בנסיעה בבדידות מזהירה, שבה אנשים מסתגרים לבדם במכונית לשעות ארוכות ונוהגים לבדם, מפקק לפקק, כשנם סגורים בתוך קופסה עם גלגלים.
כלכלת השיתוף מאפשרת לפתור את הבעיה הזו. שיתוף נסיעות או קארפול (carpool) מאפשר לכמה אנשים לנסוע ביחד במכונית אחת. נסיעה כזו היא זולה יותר ובחלק גדול מהמקרים גם מעניינת ומהנה יותר מנסיעה באמצעי תחבורה ציבורית רגילים.
הקארפול טובה לסביבה הרבה יותר, כי פחות מכוניות בכבישים פירושו פחות זיהום אוויר, פחות דלק שמתבזבז ופחות פקקים. נסיעה כזו היא גם בטוחה יותר מטרמפים חינמיים אך מסוכנים, שניתן אולי לתפוס בצידי הדרך, אך מבלי לדעת באמת מי האדם שאוסף אותך לנסיעה.
גם לבעל הרכב זה משתלם. בנסיעה של כמה שעות, שווה לבזבז כמה דקות ולאסוף שותף לנסיעה שמשלם חלק מעלות הנסיעה. בנוסף, לרבים מהנהגים נחמד שיש עם מי לדבר ולהעביר את זמן הנסיעה הארוך והמונוטוני.
"אובר" לא לבד. אתרי אינטרנט, אפליקציות כמו Waze ומוביט ושירותים שיתופיים כמו BlaBlaCar, מאפשרים או אפשרו לחבר לקארפול את מי שמעוניינים לנסוע בחסכון אך לא רוצים לעשות זאת בתחבורה ציבורית.
באמצעות ה"קרפול" הם יכולים להצטרף לנסיעות למרחקים ארוכים של בעלי רכב הנוסעים לאותו יעד.
כאמור, גם בתוך הערים מצליחים מיזמים חברתיים לגרום לאנשים לנסוע כטרמפיסטים משלמים, במכוניות פרטיות במקום במוניות. סטארטאפים כמו Uber, Lyft ו-SideCar מציעים תחליף זול למוניות ולתחבורה הציבורית העירונית.
התמורה ברורה לכולם - הנוסע מוותר על נסיעה עם נהג מקצועי, תמורת נסיעה זולה יותר, עם בני אדם שכבר באפליקציה ועל פי דירוג הנוסעים הקודמים שלהם, ניתן לדעת מי הם יהיו, מה האיכות האנושית והמקצועית שלהם ועד כמה הם אמינים ומעניינים לשיחה טובה בדרך...
כך נראה שיתוף הנסיעות דרך אפליקציה (עברית):
https://youtu.be/k8XjBvA1Yus
יתרונות הקארפולינג:
https://youtu.be/e-gIHqeNwTY
פרסומת שמסבירה את היתרונות (עברית):
http://youtu.be/yD0ZUU9KO0c
היתרונות הסביבתיים של שיתוף הנסיעות:
http://youtu.be/okD8RMpu2Vs
ומעט נתונים סטטיסטיים על יתרונות הקארפול, שיתוף הנסיעות:
http://youtu.be/jwaKRhPY4Zo
"ערי שינה" (Commuter towns) הן ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים. הם אמנם מתגוררים בהן, אך עובדים במקומות אחרים, לרוב בעיר הגדולה.
בעיר שינה טיפוסית יש מעט מאוד, אם בכלל, תעשייה, מסחר, תרבות, או משרדים שבהם אנשים עובדים. לא פעם ממוקמות ערי שינה באזורים כפריים או כפריים-למחצה.
בכל בוקר מתרוקנות ערי שינה אלה מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים בערים הגדולות, באזורי תעשייה ענקיים הממוקמים בסביבה או במרחק רב יותר.
ערי השינה הן מעין המשך או פיתוח של תופעת ה"פירוור", ההולכת ומתחזקת מאז שנות ה-60. בתופעה היסטורית זו חל מעבר של עובדים מהמגורים במרכזי הערים או במרחק הליכה ממקום העבודה שלהם, אל מגורים בפרוורים.
כך הולך וגדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית וברבות מהמדינות המתקדמות, כחלק ממגמה של עזיבת הערים לאזורים סמוכים ובעלי אופי כפרי יותר. "נהנים" מכך גם פרוורים, אך גם כפרים וערי שינה ובישראל גם מושבים ושכונות הרחבה בקיבוצים.
ואם יש ערי שינה אז עם הזמן נוצרה כמובן גם תופעת הקומיוטינג, בעברית "יוֹמְמוּת". זו תופעה שמכירים כל היוממים, מי שנוסעים יום יום רחוק מהבית, לעבוד בעיר. הם גרים במקום שקט, זול יותר ומרווח, אבל עובדים במקום בו יש הרבה משרות, שכר טוב וחיים שוקקים.
מכאן גם שהתרחבות והתרבות ערי השינה מביאה להאצה של סלילת דרכים מהן אל העיר ומרכזי העסקים והמסחר ולפיתוח של מערכות תחבורה ציבורית, כמו תחנות רכבת וקווי רכבת קלה.
היותם של ה"יוממים" מבוססים יותר, מביאה לכך שלא פעם מחירי הנדל"ן, כלומר הבתים והדירות, הולכים ועולים בערי השינה, בעוד המחירים בערים הגדולות נמוכים יותר.
האבחנה בין עיר שינה לפרוור אינה מובנת מאליה. שתי צורות החיים הללו אינן מכילות עסקים גדולים ומרבית התושבים בהן נוסעים יום יום לערים או למרכזי תעסוקה נפרדים. אבל ערי השינה ניכרות בכך שהן חסרות את הרצף האורבני אל העיר או לאזור התעסוקה הקרוב, בעוד שפרוור כמעט תמיד יתחבר לכאלה.
הנה הקומיוטינג, של מי שנוסעים כל יום לעבוד בירושלים וגרים בערי ועיירות שינה בסביבה (עברית):
https://youtu.be/dbBZJWk5IzE
קומיוטרית מאחת מערי השינה שמסביב ללונדון:
https://youtu.be/LXiIBtAvTao
קומיוטרים יומיים מערי שינה לערים שונות בעולם:
https://youtu.be/zszLu6F7pEE
גילדפורד היא עיר שינה אופיינית באנגליה:
https://youtu.be/P3TalCwmWmE
והשינויים ברשת הרחובות של ערים חדשות לעומת העיר הגדולה:
https://youtu.be/d9vDcfH03gs?long=yes
תחבורה שיתופית (Shared transportation) היא העתיד. תוכלו לקרוא עליה בתגית "תחבורה שיתופית" או בתגית "קארפול", על שם הנסיעה ביחד עם זרים. היא כל כך חשובה בעתיד, בגלל הצפיפות האדירה בכבישי העולם, במטרופולינים, הערים הענקיות בעולם.
בארץ כרגע הסיפור לא מתרומם מהר מספיק והמצב קשה. משרד התחבורה רצה ואולי אף ניסה לקדם את הנושא, אבל הגביל את ה"קארפול", כך שהנהגים לא ירוויחו כסף, אלא רק ייקחו נוסעים טרמפ, בעבור מחיר סמלי לכיסוי הוצאות הנסיעה.
האבסורד הוא שבשנים האחרונות כובשות אפליקציות ישראליות את העולם ומצמצמות באופן משמעותי את הפקקים. אפליקציות ייעודיות ומעולות, כמו Via האמריקאית, שמייסדיה ישראלים, מצליחות לעשות שם פלאים.
אצלנו זה לא קורה כרגע. זה גורם לכך שכרגע יש יותר מדי מכוניות על הכביש, האטיות זוחלת והמחיר של הנסיעה, או הפקק, או שניהם - יקר. בארץ הנסיעה השיתופית זוחלת בקצב איטי והכי קרוב שגענו אליה זה דרך פרויקט באבל המשובח בתל אביב. המיזם, שבו שותפה גם אותה חברת VIA, משלב בין אוטובוס למונית.
זה עובד כך - מיניבוסים אוספים אותך במחיר זול, כמעט מכל מקום בעיר, אחרי הזמנת נסיעה באפליקציה והמתנה בתחנת האוטובוס הקרובה שהאפליקציה הורתה. משם יסיע המיניבוס לכל מקום אחר בעיר ויביא היישר לתחנת אוטובוס קרובה לאזור המבוקש. אוטובוס, אבל בטקסי.
הנה התחבורה השיתופית וטענה שהנסיעה השיתופית תקל על הפקקים, לעומת נהגי המוניות (עברית):
https://youtu.be/ZhTrFd4XMLI
כך לא הצליחה התחבורה השיתופית בישראל (עברית):
https://youtu.be/glEJX1vrJ1A
פרויקט Bubble בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/Y3_jk7bG1cY
וההסבר לכך שבשיטה הממשלתית הנוכחית, הנהג בעצם מפסיד כסף בנסיעות כאלה (עברית):
https://youtu.be/WOYf_4ujxZA
מכירים אנשים שנוסעים מדי יום, רחוק מהבית, אל העיר הגדולה, לעבודה? - התופעה הזו היא תופעה חברתית שקיבלה את השם קומיוטינג (commuting), בעברית יוֹמְמוּת.
הקומיוטינג נולד עם המהפכה התעשייתית, במאה ה-19, כשמצד אחד רוכזו מפעלים רבים בערים גדולות ומצד שני שוכללו אמצעי התחבורה ההמוניים ויצרו נגישות גבוהה ויעילה בין המפעלים למקומות המגורים של העובדים.
תודות לנגישות התחבורתית היעילה של העידן המודרני, עברו רבים מהעובדים, להתגורר במרחק רב ממקומות עבודתם, במקומות פחות צפופים וזולים יותר למגורים.
כך נוצרו תופעות חברתיות חדשות. הראשונה שבהן היא ה"פירוור", מעבר של עובדים ממגורים במרכזי הערים, או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברים.
תופעה נוספת היא היווצרותן של "ערי שינה" - ערים שבהן מתגוררים עובדים רבים ושבכל בוקר מתרוקנות מאותם עובדים, הנעים בהמוניהם אל המפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.
אבל הקומיוטינג אינו מושלם. רבות נכתב ונחקרו הנזקים השונים של אותה יוממות, החל מנזקים פסיכולוגיים ועד לנזקים בריאותיים אצל היוֹמְמִים. יש גם מחירים סביבתיים אדירים לתנועה היומיומית של המוני אדם, אל מקומות העבודה ובחזרה.
אחד הפתרונות הטובים לבעיות של הקומיוטינג היא הנסיעה המשותפת, המכונה באנגלית "קארפול". היא מאפשרת למספר אנשים לנסוע ביחד. מעבר ליתרונות שבנסיעה כזו, כיותר זולה ופחות איטית ומלאת פקקים, הנסיעה ביחד עם אנשים נוספים היא בריאה, נעימה וחסכונית הרבה יותר.
הנה הקומיוטינג:
https://youtu.be/ofTxs4VUTQI
ההרגלים הלא בריאים של הקומיוטינג:
https://youtu.be/I_LWb8gRaTM
יוממות בירושלים:
https://youtu.be/dbBZJWk5IzE
יתרונות שיתוף הנסיעות לקומיוטינג:
https://youtu.be/e-gIHqeNwTY
אתם מכירים אותם מהסרטים. שם הם מתגוררים בבתים פרטיים, דו-קומתיים בדרך כלל, עם דשאים גדולים בחזית, כמו אלה של האמריקאים בפרברים (Residential suburbs) של העיר הגדולה.
הפרבר הוא אזור מגורים שממוקם בקצה העיר הגדולה או מחוץ לה. מרבית המתגוררים בו יוצאים בכל בוקר לעבודתם בתוך ואף במרכז העיר.
הנוף הפרברי האמריקאי הוא מפנק. דשאים גדולים המשתרעים לפני הבית, חצר אחורית קטנה, מגודרת ומעט פחות ייצוגית והרבה שטח ירוק. בארצות אחרות זה אולי יותר דחוס אבל עדיין פחות צפוף מהדירות שבעיר הגדולה.
ה"פִּרְווּר" היא תופעה של המאות ה-19 וה-20. שהתפתחה במקביל ל"אורבניזציה", העיור. זו תופעה בה יותר ויותר אנשים עברו לערים, כשגידול האוכלוסייה בהן הפך קשה ופגע באיכות החיים של תושבי העיר.
כך יצא שבמקביל לעיור הובילה הצמיחה הכלכלית והטכנולוגיה המתפתחת לבעלות של כל משפחה על רכב פרטי ושימוש הולך וגדל בו. זה מה שאיפשר מעבר של זוגות ומשפחות צעירות למגורים בפרברים וליציאת רבים מהם אל מחוץ לעיר.
הפירוור, אם כך, מתאפיין במעבר של עובדים מלגור במרכזי הערים או במרחק הליכה ממקום עבודתם, אל מגורים בפרברי העיר הגדולה.
בהמשך ייצרו הפרברים תופעה נוספת ודומה של "ערי שינה". אלה ערים רחוקות וגדולות אף יותר, בהן מתגוררים עובדים רבים. בכל בוקר הן כמעט מתרוקנות, כשהתושבים נעים בהמוניהם אל החברות, המשרדים והמפעלים, המרוכזים לרוב בערים הגדולות או באזורי תעשייה ענקיים.
כי אם כבר רכבת כל יום ו"יוממות" קבועה (ראו בתגית "קומיוטינג"), אז עוד קצת זמן נסיעה ואתה גר ממש בעיר אחרת, עם בית וגינה, מקום שקט לגדל בו ילדים ומחירים זולים יותר.
חשוב, עם זאת, לציין שאנשי וארגוני איכות סביבה, לצד מתכנני תחבורה ומתכנני ערים, לא אוהדים את ההתפתחות של צורת מגורים זו. אי-האהדה לפירוור באה בעיקר בשל זיהום האוויר שנגרם מהתנועה האדירה והיומיומית של כלי רכב פרטי על הכבישים. זאת בשל העובדה שלא לכל פרבר ניתן להביא רכבת, שתוביל ביעילות ובפחות זיהום אוויר תנועה יומיומית של אנשים לעבודה וממנה.
הנה לידת הפרברים האמריקאים והעולם המערבי כולו:
https://youtu.be/ksmH5OcLQFw
כך נראו המגורים בפרברים:
https://youtu.be/C7qItGQFpuM
מדוע הפרברים כל כך דומים?
https://youtu.be/vWhYlu7ZfYM
תופעת הקומיוטינג שמניידת מיליונים לעבודה בעיר:
https://youtu.be/ofTxs4VUTQI
ורשת הרחובות שעברה שינוי במעבר לפרברים וערי שינה:
https://youtu.be/d9vDcfH03gs?long=yes
מגורים בפרוורים
קארפול (Carpool) בעברית "שיתוף נסיעות", היא נסיעה ביחד של אנשים זרים, בדרך כלל לעבודה אך גם לצרכים אחרים. הקארפולינג מאפשר חסכון בכסף והקטנה של העומס בכבישים ושל פגיעה בסביבה.
הקארפול מאפשר לכמה אנשים לנסוע יחדיו. נסיעה כזו היא כמובן זולה יותר, משום שאותם אנשים, אם היו נוסעים לבדם, כל אחד במכוניתו, היו מוציאים הרבה יותר על דלק ובלאי של הרכב. בנסיעה משותפת הם חוסכים גם בהוצאות החנייה, כבישי אגרה וכדומה.
אבל לקארפול יש גם יתרונות חברתיים ברורים. החיבור בין אנשים והתפתחות של קשרים, במיוחד בנסיעה משותפת וקבועה, הם דבר חשוב מאד, במיוחד במציאות האינדוודואליסטית של העידן המודרני.
הקארפול תורם גם לסביבה, כי הוא מקטין את מספר המכוניות בכבישים, מה שאומר פחות זיהום אוויר, פחות דלק שמתבזבז ופחות פקקי תנועה ועומסי תנועה.
בהשוואה לטרמפים, הקארפול גם בטוח יותר. כי ניתן לדעת יותר על הנוסעים שמצטרפים אליך, או הנהגים שאליהם תצטרף. זה כך גם כשמדובר באפליקציות קארפול ייעודיות, כמו BlaBlaCar, או רחבות יותר שמציעות גם קארפול, כמו waze (שבינתיים פרשה מהתחום) או moovit.
הנה הקארפול, הפתרון ההגיוני בשיתוף הנסיעות (עברית):
https://youtu.be/yJtEuAtziF4
נסיעה שיתופית מתאמים באמצעות אפליקציות:
https://youtu.be/8u7QTkFo71Q
אנשים מספרים על הקארפול שלהם:
https://youtu.be/dmGM_BYjAQw
פרסומת שמסבירה את היתרונות (עברית):
http://youtu.be/yD0ZUU9KO0c
מעט נתונים סטטיסטיים על יתרונות הקארפול, שיתוף הנסיעות:
http://youtu.be/jwaKRhPY4Zo
כיום מתעדפים בארצנו הפקוקה את הנסיעה השיתופית כאמצעי להקטנת העומס בכבישים (עברית):
https://youtu.be/PQ2O7SLPvNU
והזמרת אדל ב"קארפול קריוקי", תכנית טלוויזיה שמזמינה כוכבים לנסיעה משותפת ושירת קריוקי של שיריהם:
https://youtu.be/Nck6BZga7TQ?long=yes
רבים מאיתנו מכירים את אפליקציית המוניות Getit, הידועה בשמה הקודם "גט טקסי". אבל חברה עולמית מרתקת אף יותר היא Uber.
"אובר" היא חברה השונה בכך שהזמנת נסיעה באפליקציה שלה, לא תביא לכם נהגי מוניות הנוהגים באופן מקצועי במוניות, אלא אנשים פשוטים כמוכם, שיסיעו אתכם ברכבם הפרטי, בתמורה ל"השתתפות בהוצאות הנסיעה".
המרכאות, אגב, הן מפני שכולם כבר מבינים שלא מדובר כאן עוד בקארפול, שיתוף נסיעה של מישהו הנוסע ברכבו לכיוון מסוים, עם אנשים המעוניינים להצטרף אליו ומוכנים להשתתף בהוצאות שלו, אלא בשירות מוניות ללא מוניות. או בלשון אחרת - מוניות לא רשמיות, הנהוגות בידי בעליהן, בתמורה לדמי נסיעה מופחתים.
מדובר באחת הדוגמאות המוצלחות של עולם הכלכלה השיתופית. בעולם המודרני נוסעים כלי רכב רבים כשבתוכם אדם אחד. זה עניין טיפשי מהמון בחינות, כי מדובר גם בבזבוז של כסף רב על דלק וחנייה ובלאי של המכונית, אבל גם בפגיעה עצומה בסביבה, יצירת פקקי תנועה ענקיים, המבזבזים הון עתק למשק וזמן יקר לאנשים, ולא פחות מזה - מדובר בנסיעה בבדידות מזהירה, שבה אנשים מסתגרים לבדם במכונית לשעות ארוכות ונוהגים לבדם, מפקק לפקק, כשנם סגורים בתוך קופסה עם גלגלים.
כלכלת השיתוף מאפשרת לפתור את הבעיה הזו. שיתוף נסיעות או קארפול (carpool) מאפשר לכמה אנשים לנסוע ביחד במכונית אחת. נסיעה כזו היא זולה יותר ובחלק גדול מהמקרים גם מעניינת ומהנה יותר מנסיעה באמצעי תחבורה ציבורית רגילים.
הקארפול טובה לסביבה הרבה יותר, כי פחות מכוניות בכבישים פירושו פחות זיהום אוויר, פחות דלק שמתבזבז ופחות פקקים. נסיעה כזו היא גם בטוחה יותר מטרמפים חינמיים אך מסוכנים, שניתן אולי לתפוס בצידי הדרך, אך מבלי לדעת באמת מי האדם שאוסף אותך לנסיעה.
גם לבעל הרכב זה משתלם. בנסיעה של כמה שעות, שווה לבזבז כמה דקות ולאסוף שותף לנסיעה שמשלם חלק מעלות הנסיעה. בנוסף, לרבים מהנהגים נחמד שיש עם מי לדבר ולהעביר את זמן הנסיעה הארוך והמונוטוני.
"אובר" לא לבד. אתרי אינטרנט, אפליקציות כמו Waze ומוביט ושירותים שיתופיים כמו BlaBlaCar, מאפשרים או אפשרו לחבר לקארפול את מי שמעוניינים לנסוע בחסכון אך לא רוצים לעשות זאת בתחבורה ציבורית.
באמצעות ה"קרפול" הם יכולים להצטרף לנסיעות למרחקים ארוכים של בעלי רכב הנוסעים לאותו יעד.
כאמור, גם בתוך הערים מצליחים מיזמים חברתיים לגרום לאנשים לנסוע כטרמפיסטים משלמים, במכוניות פרטיות במקום במוניות. סטארטאפים כמו Uber, Lyft ו-SideCar מציעים תחליף זול למוניות ולתחבורה הציבורית העירונית.
התמורה ברורה לכולם - הנוסע מוותר על נסיעה עם נהג מקצועי, תמורת נסיעה זולה יותר, עם בני אדם שכבר באפליקציה ועל פי דירוג הנוסעים הקודמים שלהם, ניתן לדעת מי הם יהיו, מה האיכות האנושית והמקצועית שלהם ועד כמה הם אמינים ומעניינים לשיחה טובה בדרך...
כך נראה שיתוף הנסיעות דרך אפליקציה (עברית):
https://youtu.be/k8XjBvA1Yus
יתרונות הקארפולינג:
https://youtu.be/e-gIHqeNwTY
פרסומת שמסבירה את היתרונות (עברית):
http://youtu.be/yD0ZUU9KO0c
היתרונות הסביבתיים של שיתוף הנסיעות:
http://youtu.be/okD8RMpu2Vs
ומעט נתונים סטטיסטיים על יתרונות הקארפול, שיתוף הנסיעות:
http://youtu.be/jwaKRhPY4Zo
