שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהם מגלי העולם?
המלכים של פעם רצו לכבוש את העולם ולגלות מקומות חדשים לשלוט בהם ומקורות הכנסה חדשים. הם חיפשו ארצות רחוקות ודרכים בים וביבשה להגיע אליהן. לצורך כך הם ממנו משלחות שיצאו למשימות הללו. מפקדים הנהיגו ספינות ויצאו כמגלי עולם (Explorers) לדרך הארוכה והמסוכנת, במסעות של כמה ספינות ביחד או במשלחות רגליות ואחרות. ממלכות אירופיות כמו ספרד, פורטוגל ואנגליה שלחו קבוצות ספינות בראשות רבי חובלים נווטים מצטיינים, בספינות שעליהן קצינים ומלחים מנוסים ואמיצים, כדי לפלס דרכים לארצות רחוקות.
חלק מהם ניסה לשוט ולהקיף את העולם. היו מי שניסו למצוא נתיב לארץ רחוקה ועשירה בתבלינים וסחורות, כמו הודו וסין. אחרים ניסו להגיע ליעד שיוסיף יוקרה לממלכה ויציב אותה במקום מכובד וראוי בין האומות. היו מהם שסקרנותם המדעית הובילה אותם לחקור נהרות ארוכים ולא נודעים, או להכיר שבטים ותרבויות נסתרות. הם היו אמיצים וחדורי רוח המשימה. לא ברצונם הם הקריבו, בדרך אל הגשמת המטרה, את חייהם שלהם, או של אנשי צוות וספנים רבים. רבים ממגלי העולם האמיצים יצאו בדרכים מסוכנות וקטלניות, אל הקוטב או ליבשות ונתיבים מסוכנים ולא מוכרים.
היו מהם שהפכו לשמות ידועים כמו קולומבוס, מגלאן, ג'יימס קוק, פרנסיס דרייק, ואסקו דה גמה וברתולומיאו דיאש. היו גם פחות ידועים כמו תומס קוונדיש, פרנסיס צ'יצ'סטר ונלי בליי. היו שעשו מעשי גבורה של ממש כמו שקלטון וסקוט, בעוד אחרים התפרסמו בסיפוריהם, כמו מרקו פולו ודוקטור ליוינגסטון.
ראו את מגלי הארצות והעולם השונים באאוריקה, בתגית "מגלי עולם".
הנה עידן הגילויים שבו התחרו ספרד ופורטוגל על גילוי העולם:
http://youtu.be/uvo2Dvjujxg
ומגלי עולם מהגדולים בהיסטוריה:
http://youtu.be/kgPCBAUtp5o
איך גילה ברתולומיאו דיאש את כף התקווה הטובה?
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפורטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
איך מצא ואסקו דה גמה את הנתיב הימי להודו?
מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גמה (Vasco da Gama), או ושקו דה גאמה, היה בר מזל. לאחר שמגלה "כף התקווה הטובה" ברתולומיאו דיאש, לא המשיך במסעו הימי עד הודו בשל התנגדות המלחים והקצינים שלו, הטיל מלך פורטוגל מנואל הראשון את המשימה עליו. דה גמה היה בן אצולה, ספן מצטיין, מפקד אגדי ונווט ללא מתחרים.
משימתו הייתה להגיע להודו דרך הים ולמצוא לפורטוגל נתיב סחר ימי לשם. נתיב סחר למזרח היה נחוץ כדי לעקוף חלקים בנתיבי המסחר שנשלטו בידי אימפריות יריבות, כמו האימפריה העות'מאנית והאימפריה הוונציאנית. המזרח היה מקור התבלינים שהיו שווים הון במטבחי אירופה. חלק מהתבלינים הללו, כמו הציפורן, אגוז המוסקט והקינמון, פשוט לא גדל באירופה.
נתיבים כאלה יכולים היו להפוך כל ממלכה לאימפריה. המלך הפורטוגלי רצה שימצא לו נתיב ימי, שהוא מהיר וחסכוני הרבה יותר מהסחר היבשתי בשיירות גמלים והכי חשוב - שהוא רק שלו!
ואסקו דה גמה יצא למסעו ב-8 ביולי 1497, עם משלחת של 4 ספינות שעליהם 170 איש. הוא הפליג דרומה, לא בצמוד לחוף כמו שעשו קודמיו, בים הפתוח והאכזרי, אל מול רוחות וזרמים איומים. לאחר שהקיפה המשלחת את "את כך התקווה הטובה" היא עצרה במוזמביק, מומבסה ומלינדי - ערי מסחר מרכזיות לאורך חופי אפריקה.
משם המשיכה את מסעה עד שהגיעה ב-20 במאי 1498 לחופי הודו ועגנה בעיר הנמל קליקוט. בקליקוט נפגש דה גמה עם השליט המקומי והציע לו מתנות מאת מלך פורטוגל: כובעים, שרשראות, קערות, סוכר, שמן ודבש. אך מתנות אלו לא הרשימו כלל את המלך ההודי. זאת משום שמוצרים אלו היו נחשבים לסחורה פשוטה בשוק ההודי העשיר והססגוני.
הוא דחה את מתנות בבוז ושאל אותו מדוע מלך פורטוגל העשירה לא הביא לו במתנה אבני חן או זהב? לאחר מכן אולץ דה גמה לעזוב והמלך אף אילץ אותו לשלם מס שהיה מעין קנס על מתנותיו הדלות.
לאחר תלאות רבות בדרכו הגיע דה גמה בחזרה לפורטוגל, ב-29 באוגוסט 1499, כשהוא עמוס בתבלינים, עם שתיים מהספינות בלבד ושליש מהמלחים שיצאו איתו.
הוא מילא את השליחות הזו בהצטיינות והיה לראשון שמצא את הנתיב והגיע ישירות בדרך הים מאירופה להודו ובחזרה. פורטוגל זכתה בנתיב סחר ימי אל המזרח הרחוק, חיזקה את מעמדה כאימפריה ימית מובילה והקפטן דה גאמה היה לאגדה.
הנה סיפורו של ואסקו דה גמה:
https://youtu.be/rxHf_2zTcQo
תולדות חייו:
https://youtu.be/oFIyuYPP6PE
ועוד על חייו של המגלה הגדול:
http://youtu.be/MWrY7thtIAY
מהו מבצע ההישרדות הגדול בהיסטוריה?
אחד מתוארי הכבוד הלא רשמיים שזכו להם לוחמים ביחידות קרביות בצה"ל הוא "שאקל". המחמאה הזו ניתנה רק ללוחמים מעולים ובעלי יכולת ומנהיגות יוצאת דופן. לא רבים יודעים שיתכן שהכינוי מגיע משמו של מנהיג אגדי של משלחות לקוטב הדרומי, שעשה שוב ושוב את הלא-יאומן והציל את אנשיו בתנאים לא אנושיים.
הישרדות צוותו של ארנסט שקלטון במסע לחציית אנטארקטיקה היא מבצע ההישרדות המדהים ביותר בהיסטוריה. הדבר היחיד שעמד לטובת אנשי המשלחת שלו במאבקם במוות היה המנהיגות יוצאת הדופן של שקלטון, ראש המשלחת, והתושיה שלו, שהצליחה להצילם ממוות כמעט ודאי. למזלו של שקלטון, הוא צרף למסע צלם בשם הרלי, שתעד את ההיסטוריה הזו על לוחות זכוכית ושמר עליהם, גם במחיר של ויתור על מזון. הצילומים של הרלי סייעו לספר את הסיפור המופלא של השאקל האירי.
השנה היא 1914. זה החל בניסיון לכיבוש הקוטב הדרומי, היעד האחרון בכדור הארץ שלא נכבש. אבל בהמשך ניסו שקלטון ומשלחתו להיות הראשונים שיחצו את אנטרקטיקה מחוף אל חוף. ספינתם נלכדת בשדה קרח ובמשך כשנה חי הצוות כולו על הספינה התקועה בקרח. כשהקרח מוחץ את הספינה, הם נוטשים אותה ועוברים ל-3 סירות הצלה וציוד הכרחי בלבד. חורף שלם וקפוא הם צפו על קרחון ללא שליטה וכשהקרח מפשיר באביב, הם עברו סופית לסירות ונטשו עוד ציוד שלא יכלו לשאת איתם. חברי המשלחת מצאו אז את "אי הפילים" השטוח ועתיר הרוחות וחיו עליו, כשהם מתגוררים מתחת לסירותיהם ההפוכות.
כדי להציל את אנשיו, יצא שקלטון למסע של 1300 קילומטרים, עם 5 מאנשיו בים סוער וללא אמצעי ניווט. פניו כוונו אל האי ג'ורג'יה הדרומית, כדי לארגן חילוץ. המסע המסוכן והבלתי אפשרי מסתיים בצדו הנטוש של האי והחמישה חצו את ההרים הקפואים של האי במסע שנחשב קשה גם למי שמצויד במיטב ציוד הטיפוס. כשהגיעו אל מושבה של ציידי לוויתנים, עמל שקלטון במשך 3 חודשים כדי לארגן ספינה שתחלץ את אנשיו מאי הפילים. עם הספינה שארגן, לאחר שיט בים סוער, הצליח המפקד האגדי להציל את כל אנשיו ולהחזירם הביתה.
היכולת להציל את כל אנשיו ולהביאם כאיש אחד בחזרה לאנגליה הייתה דוגמא נדירה למנהיגות בתנאי קושי קיצוני ובלתי נתפס. שקלטון היה לדוגמה היסטורית של השאקלים והיה לאגדה של הישרדות ומנהיגות בתנאים בלתי אפשריים.
הנה סרטון על שקלטון שהפך לאגדה:
http://youtu.be/z0Ptr5dZBe4
תיאור המסע בקצרה:
http://youtu.be/mLMjoVqoTWU?t=10s
מבצע מודרני שמשחזר את המסע של שקלטון ואנשיו מאי הפילים לג'ורג'יה הדרומית:
http://youtu.be/QZ2oKdS6KSs
והצוות המקורי של שקלטון במסע אל הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/JBWTnrLByNA
כיצד חצו ברק ועוזרו וויליס את המדבר האוסטרלי?
ברק וויליס (Burke and Wills), או ויליס וברק, הם שני אוסטרלים שהיו הראשונים לצאת ולחצות את האאוטבק, המדבר האוסטרלי הענקי והעוין.
מסעם נולד לאחר שבשנת 1859 הציעה ממשלת דרום אוסטרליה פרס למי שיחצה ראשון את היבשת מדרום לצפון. כך נולדה ויצאה לדרכה בשנה שאחרי "משלחת המחקר הוויקטוריאנית", המשלחת האירופית הראשונה שתחצה את כל אוסטרליה, מהחוף הדרומי לחוף הצפוני של היבשת.
באוגוסט 1860 יצאה המשלחת ממלבורן. עם 18 גברים ו-25 גמלים זו המשלחת הגדולה ביותר שידעה עד אז אוסטרליה. בראשה עמד האירי רוברט ברק (Burke).
ביחד עם עמיתו והמלווה שלו וויליאם ווילס (Wills), מתעתד ברק להיות האדם הראשון שיגיע אל החוף הצפוני של היבשת.
אבל נחזור רגע להתחלה. כדי להצליח לחצות את המדבר המאיים, בנו ברק וווילס את המשלחת הגדולה ביותר שיצאה לחקור את אוסטרליה עד אז. לצורך זה הם הביאו מהודו במיוחד 23 גמלים. מעטים אז סברו שרוברט ברק, אדם ללא ניסיון בחקר יבשות או של אזורים נידחים באוסטרליה, הוא האיש המתאים, לעמוד בראש משלחת שכזו.
מכל מקום, מהרגע שהמשלחת יוצאת לדרך מתחיל הסגן וויליאם ווילס לכתוב יומן המפרט את מסע המשלחת.
באוקטובר של אותה שנה המשלחת מגיעה למוטווינגי (Mootwingee) שבאאוטבק, מקום קדוש לאבוריגי'ינים, המקומיים המקוריים של אוסטרליה והיחידים שחיים אז באאוטבק.
למרות החום הלוהט והמנבא רעות של הקיץ, ברק מחליט להמשיך ולנוע צפונה, עם אחדים ממלוויו, עד לקופר קריק, נקודה בעלת שפע של מים ומזון.
בתסכולו מקצב ההתקדמות האיטי של הקבוצה, משאיר ברק בניו סאות' וויילס חלק מהגברים ומהאספקה וממשיך צפונה, עם קבוצה קטנה יותר. ביחד עם ג'ון קינג וצ'רלס גריי מתקדמים ברק ווילס צפונה וב-10 לפברואר 1861 הם מגיעים לבסוף אל חוף הים הצפוני של היבשת, הרחק מקופר קריק.
ברק ווילס ביצעו את המשימה. הם חצו את כל אוסטרליה. האמת היא שהם לא מגיעים ממש עד חוף הים. הסיבה היא יערות עצי מנגרובים (Mangrove), עצים שגדלים במים וגם בתוך מי ים. המנגרובים הללו גדלים בהמוניהם בביצות ענק על החוף הזה ולא מאפשרים להם להגיע אל האוקיינוס עצמו.
אז המטרה עכשיו היא לשוב הביתה בשלום. אבל במהלך המסע בחזרה לקופר קריק, ימות לרוע המזל גריי, אחד מחברי המשלחת.
אותו מזל רע ירדוף אותם גם בהגעה למחנה בקופר קריק, שם יגלו השבים שברהה כבר עזב ולא המתין להם. מה שהם לא ידעו הוא שברהה נטש את המקום שעות ספורות בלבד, לפני שהם הגיעו.
על גזע עץ הוא חרט להם הוראות, שהנחו אותם היכן לחפור והם אכן עשו זאת. בבור הם מצאו את מצרכי האספקה שהוא הטמין בשבילם לחודש ימים ומכתב קצר.
וכאן, במקום לרדוף אחרי ברהה, ברק מחליט דווקא לפנות למאונט הופלס (Mount Hopeless), נקודת משטרה, במרחק של 240 קילומטרים מקופר קריק.
הטרגדיה היא שהאספקה שעמדה לרשותם לא הייתה מספקת והאוכל נגמר. גם לאחר שהמזון שלהם אזל, חברי המשלחת הנותרים לא מתייאשים. הם ניזונים מצמחי מדבר, כמו הקרנר (nardoo). אבל הרעב הולך בהדרגה ומחליש אותם.
ברק ווילס הולכים ונחלשים, מאבדים את שארית כוחם ולא מצליחים לשרוד. ביוני 1861 הם הולכים לעולמם, במדבר שהצליחו לצלוח, אך לא עמדו בשיבה דרכו הביתה.
לבחור השלישי, קינג, יש יותר מזל. תודות לאבוריג'ינים הידידותיים, אנשי המדבר של אוסטרליה, הוא שורד ונותר בחיים. הם מאכילים אותו בחולדות מבושלות, הוא מתחזק וניצל.
משלחת חילוץ, שיצאה כמה חדשים אחר כך לחפשם, איתרה את קינג ומצאה את מקום מותם של וויליס וברק. היומן שניהל ווילס מאפשר להבין את אירועי המסע וכיצד סיימו את חייהם השניים.
כך בא אל סופו סיפורם של השניים, שהובילו את צליחת היבשת הראשונה בתולדות האומה האוסטרלית, אך לא שרדו את השיבה הביתה.
הנה סיפורם של ברק ווויליס וחציית האאוטבק האמיצה שלהם:
https://youtu.be/80uFcbZalf0
על העץ המפורסם ביותר באוסטרליה, לידו הם הלכו לעולמם:
https://youtu.be/DWAEKjh7ONM
על מותם לידו:
https://youtu.be/sIBQHfwHhvk
שרידים ממותם של השניים:
https://youtu.be/cwsYTjZxrdU
וסרטון תיעודי על המשלחת הטראגית שחצתה את מדבר המוות של אוסטרליה:
https://youtu.be/qRrnis6dKMQ?long=yes
מי העפיל ראשון להר האוורסט?
בשעות הבוקר של ה-29 במאי 1953 הצליחו שני מטפסי הרים להעפיל אל פסגת ההר הגבוה בעולם. אלה היו אדמונד הילארי מניו-זילנד והמלווה הנפאלי שלו, בן שבט השרפה טאנסינג נורגאי. הראשונים שכבשו את פסגת האוורסט.
המסע לטיפוס על ההר שאיש לא עלה לפסגתו לפני לכן, ארך חודשיים וחצי. השניים היו חלק ממשלחת בריטית שתיפקדה וצוידה כמו יחידה צבאית. השניים הצליחו מבין כולם ולא רק בזכות אומץ ליבם, אלא גם מכיוון שכושרם הגופני היה הטוב ביותר.
סר אדמונד הילארי זכה בתואר סר עוד לפני שירד מהאוורסט. זה קרה כי הידיעה על ההעפלה לפסגה הגיעה ללונדון בדיוק ביום הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. ההישג העצום לאימפריה הבריטית (שניו-זילנד היתה חלק ממנה), בהעפלה לפסגת האוורסט, היה מעין מתנה לחגיגות ההכתרה של המלכה.
אגב, האוורסט היה רק אחד מ"שלושת הקטבים" כמו שנהגו בזמנו לכנות ושהילארי כבש. כי עוד לפני כיבוש האוורסט, "הקוטב השלישי", כבש הילארי את הקוטב הצפוני ואת אנטרקטיקה שהיא הקוטב הדרומי, ושאותו הוא גם חצה מצד לצד. שנבין, מדובר במסע של כ-2,800 קילומטרים במקום הקר ביותר בעולם.
אגב, יתכן שב-1924 עלה מטפס הרים אחר מבריטניה בשם ג'ורג מלורי, ביחד עם שותפו הצעיר סנדי ארווין על ההר. מלורי הקדים את הילארי ב-29 שנים, אבל השניים לא נשארו בחיים.
את גופתו של מלורי כנראה שמצאו. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות הוא לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה של אשתו, שהוא הבטיח להשאיר על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. לא נמצאה עדיין גם מצלמה שהייתה בידי השניים ויתכן שתחשוף את התשובה למסתורין - מי כבש ראשון את האוורסט?
הנה סרטון לזכר מסעותיו של הילארי:
http://youtu.be/YzROa1spA7I
כבוד המלכים שקיבל הילארי כששב מכיבוש ההר:
https://youtu.be/X4egTHmDYho
מצגת על ההר וכובשיו הראשונים:
https://youtu.be/D2c0vwrcpP8
סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
וסרט תיעודי על כיבוש הר האוורסט:
https://youtu.be/nDbE00gV20k?long=yes
איך הראו לואיס וקלארק את המערב לאמריקה?
לואיס וקלארק (Lewis and Clark) הם שני חוקרים שיצאו בתחילת המאה ה-19 למסע שיפתח את הדרך האמריקאית מערבה, אל החוף המערבי של ארצות הברית.
באותם ימים התגוררו תושביה הראשונים של ארצות הברית בחוף המזרחי של מה שהיום ארצות הברית. הם לא ממש ידעו מה יש במערב הברית של המדינות הללו. לא שחסרו שמועות וסיפורים, כמו אלו שרצו על אינדיאנים תכולי עיניים ובעלי שיער זהוב בלונד שמתגוררים בערבות העצומות, דובי ענק בגובה של כמה מטרים או ממותות ששרדו מימי קדם וחיות עד ימינו.
המסע נולד ב-1803, כשתומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב, קרא לקצין בן ה-29 מריוות'ר לואיס והטיל עליו שתי משימות חשובות מאוד. הראשונה הייתה לחקור ולגלות האם נהר המיזורי או אחד מיובליו מתחברים לאוקיינוס השקט. המשימה השנייה הייתה לבדוק האם יש חיבור ימי לאותו אוקיינוס לתושבי מדינות קולורדו, אורגון ולאזור קולומביה.
לואיס ארגן ידיד ותיק, את הקצין וויליאם קלארק שהסכים לחלוק איתו את הפיקוד על המשלחת. השניים יצאו בראש משלחת מחקר מיוחדת, למסע מחקר אל מערב המדינה. עימם יצאו 44 איש, כשהם נושאים איתם גם 400 ליטר וויסקי והכיוון מערבה - אל מעבר לנהר המיסיסיפי ומעבר להרי החושך של אמריקה הצפונית.
נהר המיסיסיפי היה באותם ימים גבולה המערבי של המדינה. לפני המשלחת של לואיס וקלארק היו רק ציידים וחוקרים הרפתקנים אמיצים מספיק בכדי לסייר מעבר לנהר הגדול להסתובב באזורי הבר הפראיים של מערב ארה"ב הצעירה.
הם הגיעו למקומות בהם לא דרכה עד אז רגלו של אף אמריקני. רבים מהמקומות אותם פקדו בדרך יהפכו בהמשך ההיסטוריה לאתרים לאומיים. באומץ ובהצלחה הם פרצו נתיב ממזרח ארצות הברית אל חופי האוקיינוס השקט.
13,000 קילומטרים ו-28 חודשים ארך המסע הזה, עד שהגיעו הסיירים בראשות לואיס וקלארק, אל חופו של האוקיינוס השקט, דרך נהר קולומביה. הם היו הראשונים שמיפו את שטחי המערב בהם עברו.
יומני המסע שלהם היו למקור אינפורמציה משמעותי על מיני בעלי החיים ועולם החי שפגשו בדרכם ועל שבטי האינדיאנים שהכירו שם. בין השאר הם נעזרו בסאקאקאוויה האינדיאנית, אשתו של צייד פרוות שפגשו, שהייתה להם למתורגמנית והצילה אותם שוב ושוב מסכנות חמורות משבטי האינדיאנים שפגשו לאורך המסע. כהוקרה לפועלה, היא זכתה לאגם גדול על שמה בצפון דקוטה.
מסעם של לואיס וקלארק עתיד לפתוח את הדרך של ארצות הברית למערב אמריקה ובעצם לקליפורניה. אבל לא פחות חשוב - הוא יביא את אמריקה בהמשך אל הזהב העצום שיימצא בקליפורניה ולעושר אדיר של האומה שיימצב בעתיד את מעמדה של ארצות הברית של אמריקה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.
הנה קיצור סיפורם של לואיס וקלארק:
https://youtu.be/VRyewievj-c
תיאור מסע לואיס וקלארק בשיר:
https://youtu.be/MhsoQJ-O0Fg
קדימון לסרט שעשו עליהם ועל המסע למערב ארצות הברית:
https://youtu.be/vrRvPmKQ5uU
מסלול המסע:
https://youtu.be/D7vCQpqolXw?long=yes
וכמה עובדות מעניינות על המסע המפורסם:
https://youtu.be/NVkHfn6-Zl4?long=yes
למה אמריקה נקראת אמריקה?
לפעמים ההיסטוריה מזכה את מי שיש לו מספיק תבונה להבין את מה שכולם רואים, אך לא מבינים.
הנווט ומגלה הארצות מאיטליה, אמריגו וספוצ'י, מפליג בשליחות מלך פורטוגל, בשנת 1501, לחופיה הדרומיים של מה שהיום נקרא אמריקה. לאחר שהוא מגיע לאזורים שמעולם לא תועדו במסעות הרבים שניהלו האירופים במזרח אסיה, הוא מבין שהיבשת משתרעת בכיוון דרום לאורך גדול הרבה יותר מזה שתועד עד אז באירופה.
התגלית זו שכנעה אותו שמדובר ביבשת חדשה ולא מזוהה. וספוצ'י היה הראשון שהבין ופרסם שמדובר ביבשת אחרת, יבשת חדשה.
טענתו הייתה אמיצה ונועזת. בא אדם וטוען שהעולם לא מכיל רק שלוש יבשות אלא ארבע! - עד אז כולם חשבו, כמו קולומבוס, שהוא גילה את הנתיב מערבה להודו. הרי קולומבוס היה בטוח שהשבטים המקומיים שגילה שם הם הודים ולכן קרא להם "אינדיאנים", מילה שפירושה בעצם "הודים"...
ובאמת, בתוך שנים אחדות הגיעו הגיאוגרפים בני זמנו למסקנה שאמריגו צודק. מה שקולומבוס גילה היא יבשת חדשה ולא חופים ואיים במזרח אסיה.
אז אם היבשות הקודמות נקראו על שם נשים, הסכימו חוקרי העולם לקרוא ליבשת החדשה על שמו של גבר וקיבלו את השם שנתן לה הגאוגרף הגרמני מרטין ולדזמילר - "אמריקה".
על שם אמריגו וספוצ'י, האיש שגילה שזו אמריקה.
הנה המגלים של אמריקה, שלא ידעו שהם כאלה, עד שאמריגו עלה על האמת:
https://youtu.be/-6s5JEAaVoI
וסרטון קצר על תגליתו של אמריגו וספוצ'י:
http://youtu.be/AzZ3M2lJKa4?t=19s
על בחירת השם אמריקה:
http://youtu.be/Od9as8HR5Go
מה גדולתו של ההיסטוריון הערבי אבן חלדון?
במרחב הרוחני של העולם האסלאמי הימי-ביניימי, זרח כוכבו של אבן חלדון (1332-1406), הוגה רב-תחומי, מהפכני, ששינה את הבנת ותפיסת מדע ההיסטוריה לחלוטין.
גאון מבריק זה, שנולד בטוניס שבצפון אפריקה, יצר מהפכה מחשבתית שהקדימה את זמנה בהבנת תהליכים חברתיים ותרבותיים. כי בניגוד להיסטוריונים בני זמנו שראו בהיסטוריה רצף אירועים מקריים, הוא הציג תפיסה מערכתית וכוללנית.
אבן חלדון ראה בהיסטוריה רקמה חיה של תהליכים חברתיים, כלכליים ותרבותיים המשתנים באופן דינמי. חדשנית במיוחד הייתה אז תאוריית "העסביה" שהגה, בערבית: הסולידריות החברתית. היא הסבירה כיצד קבוצות חברות מתפתחות במעגלים - הן מתחילות בחברה נוודית, הופכות למדינה מאורגנת ומשם מתחילות תהליך של התפוררות ולאחריו התחדשות.
כחוקר רב-תחומי, אבן חלדון חרג הרבה מעבר לגבולות ההיסטוריוגרפיה המסורתית. הוא עסק בגאוגרפיה, כלכלה, דמוגרפיה ופילוסופיה. הוא מהראשונים שחקרו כיצד משפיע האקלים על חברות, דפוסי הגירה, והאופן שבו סביבה מעצבת תרבויות. תובנותיו בתחומים אלו היו כה מתקדמות וחדשניות עד שרבים רואים בו אבי הסוציולוגיה המודרנית.
אחת מהתאוריות המרתקות והמפורסמות ביותר שלו עסקה במנהיגות ובהעברת הכוח השלטוני בין דורות. במילים פשוטות, הניתוח המעניין והתקף כמעט תמיד שלו לגבי מנהיגות הוא שבשלטון ובתי המלוכה "האבא בונה והבן הורס".
כלומר, אבן חלדון הבחין בדפוס מעניין של דעיכת כוח שלטוני - מנהיגים מייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ ומסירות, בעוד בניהם, הגדלים בתנאי רווחה, מאבדים את החספוס והרעב שאפיין את הדור הראשון. הוא תיאר מחזור טבעי שבו דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק.
תאוריית אבן חלדון על מנהיגות ועברתה מדור לדור היא אחת התובנות המרכזיות בספרו המונומנטלי "אל-מוקדמה", "המוקדמה", שהוא מבוא מקיף להיסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה וכלכלה.
בכתביו הוא גם הגדיר דפוס מעניין וחוזר בהעברת כוח שלטוני בין אבות לבנים, דפוס שמשקף את מה שהוא קרא לו "עסביה", שמשמעותו, כאמור, היא סולידריות חברתית.
#עסביה
אבן חלדון הבחין כי לעתים קרובות, בנים של מנהיגים מצליחים נוטים להיות חלשים יותר מאבותיהם. הוא הסביר זאת בכך שהדור השני, שגדל בתנאי רווחה ונוחות, חסר את התכונות החיוניות שאפיינו את האב המייסד - כגון חריצות, משמעת עצמית וכוח רוח.
לדידו, המנהיגים המייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ, מסירות ותושייה. בניהם, שנולדים לתוך פריבילגיות ועושר, מאבדים את החספוס והרעב שהניעו את אביהם. הם נעשים רכים, מפונקים ופחות מוכשרים למאבק ולבנייה.
אם להעמיק יותר אז אבן חלדון ראה בתהליך זה מעין מחזור טבעי: דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק. זוהי תובנה סוציולוגית עמוקה שהקדימה את זמנה, והיום רואים אותה כמעט כחוק היסטורי בהתפתחות של שושלות שלטוניות.
במהלך חייו המרתקים, שירת אבן חלדון בחצרות של שליטים שונים בצפון אפריקה והגיע אפילו לפגישה עם טימור לנג, המנהיג המונגולי החזק. ניסיונו האישי איפשר לו להעשיר את תפיסותיו ההיסטוריות והחברתיות.
מורשתו של אבן חלדון חוצה תרבויות וזמנים. הוגים כמו קארל מרקס מצאו השראה רבה בגישתו החדשנית. הוא היה מדען חברתי שבמקום לראות את ההיסטוריה כרשימת תאריכים ועובדות יבשות, ראה אותה כמערכת חיה ודינמית, כשדבר קשור בדבר.
יכולתו לראות רחוק מעבר לזמנו הפכה את אבן ח'לדון להוגה רב-ממדי שהקדים את תקופתו בהבנת המורכבות האנושית.
הנה סיפורו של איבן חאלדון:
https://youtu.be/DZQ93lTI2vU
מיהו אבי הכלכלה המודרנית? - האם הוא או אדם סמית'?
https://youtu.be/8baR8u-Wf3A
סרטון על חייו של גאון ההיסטוריה המוסלמי:
https://youtu.be/2UwnrZi_bFw?long=yes
וסרטון תיעודי על ההיסטוריון האיסלאמי הגדול:
https://youtu.be/yqvmMFJQtm0?long=yes
המלכים של פעם רצו לכבוש את העולם ולגלות מקומות חדשים לשלוט בהם ומקורות הכנסה חדשים. הם חיפשו ארצות רחוקות ודרכים בים וביבשה להגיע אליהן. לצורך כך הם ממנו משלחות שיצאו למשימות הללו. מפקדים הנהיגו ספינות ויצאו כמגלי עולם (Explorers) לדרך הארוכה והמסוכנת, במסעות של כמה ספינות ביחד או במשלחות רגליות ואחרות. ממלכות אירופיות כמו ספרד, פורטוגל ואנגליה שלחו קבוצות ספינות בראשות רבי חובלים נווטים מצטיינים, בספינות שעליהן קצינים ומלחים מנוסים ואמיצים, כדי לפלס דרכים לארצות רחוקות.
חלק מהם ניסה לשוט ולהקיף את העולם. היו מי שניסו למצוא נתיב לארץ רחוקה ועשירה בתבלינים וסחורות, כמו הודו וסין. אחרים ניסו להגיע ליעד שיוסיף יוקרה לממלכה ויציב אותה במקום מכובד וראוי בין האומות. היו מהם שסקרנותם המדעית הובילה אותם לחקור נהרות ארוכים ולא נודעים, או להכיר שבטים ותרבויות נסתרות. הם היו אמיצים וחדורי רוח המשימה. לא ברצונם הם הקריבו, בדרך אל הגשמת המטרה, את חייהם שלהם, או של אנשי צוות וספנים רבים. רבים ממגלי העולם האמיצים יצאו בדרכים מסוכנות וקטלניות, אל הקוטב או ליבשות ונתיבים מסוכנים ולא מוכרים.
היו מהם שהפכו לשמות ידועים כמו קולומבוס, מגלאן, ג'יימס קוק, פרנסיס דרייק, ואסקו דה גמה וברתולומיאו דיאש. היו גם פחות ידועים כמו תומס קוונדיש, פרנסיס צ'יצ'סטר ונלי בליי. היו שעשו מעשי גבורה של ממש כמו שקלטון וסקוט, בעוד אחרים התפרסמו בסיפוריהם, כמו מרקו פולו ודוקטור ליוינגסטון.
ראו את מגלי הארצות והעולם השונים באאוריקה, בתגית "מגלי עולם".
הנה עידן הגילויים שבו התחרו ספרד ופורטוגל על גילוי העולם:
http://youtu.be/uvo2Dvjujxg
ומגלי עולם מהגדולים בהיסטוריה:
http://youtu.be/kgPCBAUtp5o
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפורטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
מגלה הארצות הפורטוגלי ואסקו דה גמה (Vasco da Gama), או ושקו דה גאמה, היה בר מזל. לאחר שמגלה "כף התקווה הטובה" ברתולומיאו דיאש, לא המשיך במסעו הימי עד הודו בשל התנגדות המלחים והקצינים שלו, הטיל מלך פורטוגל מנואל הראשון את המשימה עליו. דה גמה היה בן אצולה, ספן מצטיין, מפקד אגדי ונווט ללא מתחרים.
משימתו הייתה להגיע להודו דרך הים ולמצוא לפורטוגל נתיב סחר ימי לשם. נתיב סחר למזרח היה נחוץ כדי לעקוף חלקים בנתיבי המסחר שנשלטו בידי אימפריות יריבות, כמו האימפריה העות'מאנית והאימפריה הוונציאנית. המזרח היה מקור התבלינים שהיו שווים הון במטבחי אירופה. חלק מהתבלינים הללו, כמו הציפורן, אגוז המוסקט והקינמון, פשוט לא גדל באירופה.
נתיבים כאלה יכולים היו להפוך כל ממלכה לאימפריה. המלך הפורטוגלי רצה שימצא לו נתיב ימי, שהוא מהיר וחסכוני הרבה יותר מהסחר היבשתי בשיירות גמלים והכי חשוב - שהוא רק שלו!
ואסקו דה גמה יצא למסעו ב-8 ביולי 1497, עם משלחת של 4 ספינות שעליהם 170 איש. הוא הפליג דרומה, לא בצמוד לחוף כמו שעשו קודמיו, בים הפתוח והאכזרי, אל מול רוחות וזרמים איומים. לאחר שהקיפה המשלחת את "את כך התקווה הטובה" היא עצרה במוזמביק, מומבסה ומלינדי - ערי מסחר מרכזיות לאורך חופי אפריקה.
משם המשיכה את מסעה עד שהגיעה ב-20 במאי 1498 לחופי הודו ועגנה בעיר הנמל קליקוט. בקליקוט נפגש דה גמה עם השליט המקומי והציע לו מתנות מאת מלך פורטוגל: כובעים, שרשראות, קערות, סוכר, שמן ודבש. אך מתנות אלו לא הרשימו כלל את המלך ההודי. זאת משום שמוצרים אלו היו נחשבים לסחורה פשוטה בשוק ההודי העשיר והססגוני.
הוא דחה את מתנות בבוז ושאל אותו מדוע מלך פורטוגל העשירה לא הביא לו במתנה אבני חן או זהב? לאחר מכן אולץ דה גמה לעזוב והמלך אף אילץ אותו לשלם מס שהיה מעין קנס על מתנותיו הדלות.
לאחר תלאות רבות בדרכו הגיע דה גמה בחזרה לפורטוגל, ב-29 באוגוסט 1499, כשהוא עמוס בתבלינים, עם שתיים מהספינות בלבד ושליש מהמלחים שיצאו איתו.
הוא מילא את השליחות הזו בהצטיינות והיה לראשון שמצא את הנתיב והגיע ישירות בדרך הים מאירופה להודו ובחזרה. פורטוגל זכתה בנתיב סחר ימי אל המזרח הרחוק, חיזקה את מעמדה כאימפריה ימית מובילה והקפטן דה גאמה היה לאגדה.
הנה סיפורו של ואסקו דה גמה:
https://youtu.be/rxHf_2zTcQo
תולדות חייו:
https://youtu.be/oFIyuYPP6PE
ועוד על חייו של המגלה הגדול:
http://youtu.be/MWrY7thtIAY
אחד מתוארי הכבוד הלא רשמיים שזכו להם לוחמים ביחידות קרביות בצה"ל הוא "שאקל". המחמאה הזו ניתנה רק ללוחמים מעולים ובעלי יכולת ומנהיגות יוצאת דופן. לא רבים יודעים שיתכן שהכינוי מגיע משמו של מנהיג אגדי של משלחות לקוטב הדרומי, שעשה שוב ושוב את הלא-יאומן והציל את אנשיו בתנאים לא אנושיים.
הישרדות צוותו של ארנסט שקלטון במסע לחציית אנטארקטיקה היא מבצע ההישרדות המדהים ביותר בהיסטוריה. הדבר היחיד שעמד לטובת אנשי המשלחת שלו במאבקם במוות היה המנהיגות יוצאת הדופן של שקלטון, ראש המשלחת, והתושיה שלו, שהצליחה להצילם ממוות כמעט ודאי. למזלו של שקלטון, הוא צרף למסע צלם בשם הרלי, שתעד את ההיסטוריה הזו על לוחות זכוכית ושמר עליהם, גם במחיר של ויתור על מזון. הצילומים של הרלי סייעו לספר את הסיפור המופלא של השאקל האירי.
השנה היא 1914. זה החל בניסיון לכיבוש הקוטב הדרומי, היעד האחרון בכדור הארץ שלא נכבש. אבל בהמשך ניסו שקלטון ומשלחתו להיות הראשונים שיחצו את אנטרקטיקה מחוף אל חוף. ספינתם נלכדת בשדה קרח ובמשך כשנה חי הצוות כולו על הספינה התקועה בקרח. כשהקרח מוחץ את הספינה, הם נוטשים אותה ועוברים ל-3 סירות הצלה וציוד הכרחי בלבד. חורף שלם וקפוא הם צפו על קרחון ללא שליטה וכשהקרח מפשיר באביב, הם עברו סופית לסירות ונטשו עוד ציוד שלא יכלו לשאת איתם. חברי המשלחת מצאו אז את "אי הפילים" השטוח ועתיר הרוחות וחיו עליו, כשהם מתגוררים מתחת לסירותיהם ההפוכות.
כדי להציל את אנשיו, יצא שקלטון למסע של 1300 קילומטרים, עם 5 מאנשיו בים סוער וללא אמצעי ניווט. פניו כוונו אל האי ג'ורג'יה הדרומית, כדי לארגן חילוץ. המסע המסוכן והבלתי אפשרי מסתיים בצדו הנטוש של האי והחמישה חצו את ההרים הקפואים של האי במסע שנחשב קשה גם למי שמצויד במיטב ציוד הטיפוס. כשהגיעו אל מושבה של ציידי לוויתנים, עמל שקלטון במשך 3 חודשים כדי לארגן ספינה שתחלץ את אנשיו מאי הפילים. עם הספינה שארגן, לאחר שיט בים סוער, הצליח המפקד האגדי להציל את כל אנשיו ולהחזירם הביתה.
היכולת להציל את כל אנשיו ולהביאם כאיש אחד בחזרה לאנגליה הייתה דוגמא נדירה למנהיגות בתנאי קושי קיצוני ובלתי נתפס. שקלטון היה לדוגמה היסטורית של השאקלים והיה לאגדה של הישרדות ומנהיגות בתנאים בלתי אפשריים.
הנה סרטון על שקלטון שהפך לאגדה:
http://youtu.be/z0Ptr5dZBe4
תיאור המסע בקצרה:
http://youtu.be/mLMjoVqoTWU?t=10s
מבצע מודרני שמשחזר את המסע של שקלטון ואנשיו מאי הפילים לג'ורג'יה הדרומית:
http://youtu.be/QZ2oKdS6KSs
והצוות המקורי של שקלטון במסע אל הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/JBWTnrLByNA
מגלי עולם
ברק וויליס (Burke and Wills), או ויליס וברק, הם שני אוסטרלים שהיו הראשונים לצאת ולחצות את האאוטבק, המדבר האוסטרלי הענקי והעוין.
מסעם נולד לאחר שבשנת 1859 הציעה ממשלת דרום אוסטרליה פרס למי שיחצה ראשון את היבשת מדרום לצפון. כך נולדה ויצאה לדרכה בשנה שאחרי "משלחת המחקר הוויקטוריאנית", המשלחת האירופית הראשונה שתחצה את כל אוסטרליה, מהחוף הדרומי לחוף הצפוני של היבשת.
באוגוסט 1860 יצאה המשלחת ממלבורן. עם 18 גברים ו-25 גמלים זו המשלחת הגדולה ביותר שידעה עד אז אוסטרליה. בראשה עמד האירי רוברט ברק (Burke).
ביחד עם עמיתו והמלווה שלו וויליאם ווילס (Wills), מתעתד ברק להיות האדם הראשון שיגיע אל החוף הצפוני של היבשת.
אבל נחזור רגע להתחלה. כדי להצליח לחצות את המדבר המאיים, בנו ברק וווילס את המשלחת הגדולה ביותר שיצאה לחקור את אוסטרליה עד אז. לצורך זה הם הביאו מהודו במיוחד 23 גמלים. מעטים אז סברו שרוברט ברק, אדם ללא ניסיון בחקר יבשות או של אזורים נידחים באוסטרליה, הוא האיש המתאים, לעמוד בראש משלחת שכזו.
מכל מקום, מהרגע שהמשלחת יוצאת לדרך מתחיל הסגן וויליאם ווילס לכתוב יומן המפרט את מסע המשלחת.
באוקטובר של אותה שנה המשלחת מגיעה למוטווינגי (Mootwingee) שבאאוטבק, מקום קדוש לאבוריגי'ינים, המקומיים המקוריים של אוסטרליה והיחידים שחיים אז באאוטבק.
למרות החום הלוהט והמנבא רעות של הקיץ, ברק מחליט להמשיך ולנוע צפונה, עם אחדים ממלוויו, עד לקופר קריק, נקודה בעלת שפע של מים ומזון.
בתסכולו מקצב ההתקדמות האיטי של הקבוצה, משאיר ברק בניו סאות' וויילס חלק מהגברים ומהאספקה וממשיך צפונה, עם קבוצה קטנה יותר. ביחד עם ג'ון קינג וצ'רלס גריי מתקדמים ברק ווילס צפונה וב-10 לפברואר 1861 הם מגיעים לבסוף אל חוף הים הצפוני של היבשת, הרחק מקופר קריק.
ברק ווילס ביצעו את המשימה. הם חצו את כל אוסטרליה. האמת היא שהם לא מגיעים ממש עד חוף הים. הסיבה היא יערות עצי מנגרובים (Mangrove), עצים שגדלים במים וגם בתוך מי ים. המנגרובים הללו גדלים בהמוניהם בביצות ענק על החוף הזה ולא מאפשרים להם להגיע אל האוקיינוס עצמו.
אז המטרה עכשיו היא לשוב הביתה בשלום. אבל במהלך המסע בחזרה לקופר קריק, ימות לרוע המזל גריי, אחד מחברי המשלחת.
אותו מזל רע ירדוף אותם גם בהגעה למחנה בקופר קריק, שם יגלו השבים שברהה כבר עזב ולא המתין להם. מה שהם לא ידעו הוא שברהה נטש את המקום שעות ספורות בלבד, לפני שהם הגיעו.
על גזע עץ הוא חרט להם הוראות, שהנחו אותם היכן לחפור והם אכן עשו זאת. בבור הם מצאו את מצרכי האספקה שהוא הטמין בשבילם לחודש ימים ומכתב קצר.
וכאן, במקום לרדוף אחרי ברהה, ברק מחליט דווקא לפנות למאונט הופלס (Mount Hopeless), נקודת משטרה, במרחק של 240 קילומטרים מקופר קריק.
הטרגדיה היא שהאספקה שעמדה לרשותם לא הייתה מספקת והאוכל נגמר. גם לאחר שהמזון שלהם אזל, חברי המשלחת הנותרים לא מתייאשים. הם ניזונים מצמחי מדבר, כמו הקרנר (nardoo). אבל הרעב הולך בהדרגה ומחליש אותם.
ברק ווילס הולכים ונחלשים, מאבדים את שארית כוחם ולא מצליחים לשרוד. ביוני 1861 הם הולכים לעולמם, במדבר שהצליחו לצלוח, אך לא עמדו בשיבה דרכו הביתה.
לבחור השלישי, קינג, יש יותר מזל. תודות לאבוריג'ינים הידידותיים, אנשי המדבר של אוסטרליה, הוא שורד ונותר בחיים. הם מאכילים אותו בחולדות מבושלות, הוא מתחזק וניצל.
משלחת חילוץ, שיצאה כמה חדשים אחר כך לחפשם, איתרה את קינג ומצאה את מקום מותם של וויליס וברק. היומן שניהל ווילס מאפשר להבין את אירועי המסע וכיצד סיימו את חייהם השניים.
כך בא אל סופו סיפורם של השניים, שהובילו את צליחת היבשת הראשונה בתולדות האומה האוסטרלית, אך לא שרדו את השיבה הביתה.
הנה סיפורם של ברק ווויליס וחציית האאוטבק האמיצה שלהם:
https://youtu.be/80uFcbZalf0
על העץ המפורסם ביותר באוסטרליה, לידו הם הלכו לעולמם:
https://youtu.be/DWAEKjh7ONM
על מותם לידו:
https://youtu.be/sIBQHfwHhvk
שרידים ממותם של השניים:
https://youtu.be/cwsYTjZxrdU
וסרטון תיעודי על המשלחת הטראגית שחצתה את מדבר המוות של אוסטרליה:
https://youtu.be/qRrnis6dKMQ?long=yes
בשעות הבוקר של ה-29 במאי 1953 הצליחו שני מטפסי הרים להעפיל אל פסגת ההר הגבוה בעולם. אלה היו אדמונד הילארי מניו-זילנד והמלווה הנפאלי שלו, בן שבט השרפה טאנסינג נורגאי. הראשונים שכבשו את פסגת האוורסט.
המסע לטיפוס על ההר שאיש לא עלה לפסגתו לפני לכן, ארך חודשיים וחצי. השניים היו חלק ממשלחת בריטית שתיפקדה וצוידה כמו יחידה צבאית. השניים הצליחו מבין כולם ולא רק בזכות אומץ ליבם, אלא גם מכיוון שכושרם הגופני היה הטוב ביותר.
סר אדמונד הילארי זכה בתואר סר עוד לפני שירד מהאוורסט. זה קרה כי הידיעה על ההעפלה לפסגה הגיעה ללונדון בדיוק ביום הכתרתה של המלכה אליזבת השנייה. ההישג העצום לאימפריה הבריטית (שניו-זילנד היתה חלק ממנה), בהעפלה לפסגת האוורסט, היה מעין מתנה לחגיגות ההכתרה של המלכה.
אגב, האוורסט היה רק אחד מ"שלושת הקטבים" כמו שנהגו בזמנו לכנות ושהילארי כבש. כי עוד לפני כיבוש האוורסט, "הקוטב השלישי", כבש הילארי את הקוטב הצפוני ואת אנטרקטיקה שהיא הקוטב הדרומי, ושאותו הוא גם חצה מצד לצד. שנבין, מדובר במסע של כ-2,800 קילומטרים במקום הקר ביותר בעולם.
אגב, יתכן שב-1924 עלה מטפס הרים אחר מבריטניה בשם ג'ורג מלורי, ביחד עם שותפו הצעיר סנדי ארווין על ההר. מלורי הקדים את הילארי ב-29 שנים, אבל השניים לא נשארו בחיים.
את גופתו של מלורי כנראה שמצאו. אין הוכחות לכך, אך משערים שלפני מותם הגיע לפחות הוא לפסגת האוורסט. זאת מכיוון שבכיס גופתו לא נמצאה תמונה של אשתו, שהוא הבטיח להשאיר על הפסגה, אם יצליח להעפיל אליה. לא נמצאה עדיין גם מצלמה שהייתה בידי השניים ויתכן שתחשוף את התשובה למסתורין - מי כבש ראשון את האוורסט?
הנה סרטון לזכר מסעותיו של הילארי:
http://youtu.be/YzROa1spA7I
כבוד המלכים שקיבל הילארי כששב מכיבוש ההר:
https://youtu.be/X4egTHmDYho
מצגת על ההר וכובשיו הראשונים:
https://youtu.be/D2c0vwrcpP8
סיפורו הטראגי של ג'ורג מלורי:
https://youtu.be/0nBH6NeyFpw
וסרט תיעודי על כיבוש הר האוורסט:
https://youtu.be/nDbE00gV20k?long=yes
לואיס וקלארק (Lewis and Clark) הם שני חוקרים שיצאו בתחילת המאה ה-19 למסע שיפתח את הדרך האמריקאית מערבה, אל החוף המערבי של ארצות הברית.
באותם ימים התגוררו תושביה הראשונים של ארצות הברית בחוף המזרחי של מה שהיום ארצות הברית. הם לא ממש ידעו מה יש במערב הברית של המדינות הללו. לא שחסרו שמועות וסיפורים, כמו אלו שרצו על אינדיאנים תכולי עיניים ובעלי שיער זהוב בלונד שמתגוררים בערבות העצומות, דובי ענק בגובה של כמה מטרים או ממותות ששרדו מימי קדם וחיות עד ימינו.
המסע נולד ב-1803, כשתומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב, קרא לקצין בן ה-29 מריוות'ר לואיס והטיל עליו שתי משימות חשובות מאוד. הראשונה הייתה לחקור ולגלות האם נהר המיזורי או אחד מיובליו מתחברים לאוקיינוס השקט. המשימה השנייה הייתה לבדוק האם יש חיבור ימי לאותו אוקיינוס לתושבי מדינות קולורדו, אורגון ולאזור קולומביה.
לואיס ארגן ידיד ותיק, את הקצין וויליאם קלארק שהסכים לחלוק איתו את הפיקוד על המשלחת. השניים יצאו בראש משלחת מחקר מיוחדת, למסע מחקר אל מערב המדינה. עימם יצאו 44 איש, כשהם נושאים איתם גם 400 ליטר וויסקי והכיוון מערבה - אל מעבר לנהר המיסיסיפי ומעבר להרי החושך של אמריקה הצפונית.
נהר המיסיסיפי היה באותם ימים גבולה המערבי של המדינה. לפני המשלחת של לואיס וקלארק היו רק ציידים וחוקרים הרפתקנים אמיצים מספיק בכדי לסייר מעבר לנהר הגדול להסתובב באזורי הבר הפראיים של מערב ארה"ב הצעירה.
הם הגיעו למקומות בהם לא דרכה עד אז רגלו של אף אמריקני. רבים מהמקומות אותם פקדו בדרך יהפכו בהמשך ההיסטוריה לאתרים לאומיים. באומץ ובהצלחה הם פרצו נתיב ממזרח ארצות הברית אל חופי האוקיינוס השקט.
13,000 קילומטרים ו-28 חודשים ארך המסע הזה, עד שהגיעו הסיירים בראשות לואיס וקלארק, אל חופו של האוקיינוס השקט, דרך נהר קולומביה. הם היו הראשונים שמיפו את שטחי המערב בהם עברו.
יומני המסע שלהם היו למקור אינפורמציה משמעותי על מיני בעלי החיים ועולם החי שפגשו בדרכם ועל שבטי האינדיאנים שהכירו שם. בין השאר הם נעזרו בסאקאקאוויה האינדיאנית, אשתו של צייד פרוות שפגשו, שהייתה להם למתורגמנית והצילה אותם שוב ושוב מסכנות חמורות משבטי האינדיאנים שפגשו לאורך המסע. כהוקרה לפועלה, היא זכתה לאגם גדול על שמה בצפון דקוטה.
מסעם של לואיס וקלארק עתיד לפתוח את הדרך של ארצות הברית למערב אמריקה ובעצם לקליפורניה. אבל לא פחות חשוב - הוא יביא את אמריקה בהמשך אל הזהב העצום שיימצא בקליפורניה ולעושר אדיר של האומה שיימצב בעתיד את מעמדה של ארצות הברית של אמריקה כמעצמה החזקה ביותר בעולם.
הנה קיצור סיפורם של לואיס וקלארק:
https://youtu.be/VRyewievj-c
תיאור מסע לואיס וקלארק בשיר:
https://youtu.be/MhsoQJ-O0Fg
קדימון לסרט שעשו עליהם ועל המסע למערב ארצות הברית:
https://youtu.be/vrRvPmKQ5uU
מסלול המסע:
https://youtu.be/D7vCQpqolXw?long=yes
וכמה עובדות מעניינות על המסע המפורסם:
https://youtu.be/NVkHfn6-Zl4?long=yes
לפעמים ההיסטוריה מזכה את מי שיש לו מספיק תבונה להבין את מה שכולם רואים, אך לא מבינים.
הנווט ומגלה הארצות מאיטליה, אמריגו וספוצ'י, מפליג בשליחות מלך פורטוגל, בשנת 1501, לחופיה הדרומיים של מה שהיום נקרא אמריקה. לאחר שהוא מגיע לאזורים שמעולם לא תועדו במסעות הרבים שניהלו האירופים במזרח אסיה, הוא מבין שהיבשת משתרעת בכיוון דרום לאורך גדול הרבה יותר מזה שתועד עד אז באירופה.
התגלית זו שכנעה אותו שמדובר ביבשת חדשה ולא מזוהה. וספוצ'י היה הראשון שהבין ופרסם שמדובר ביבשת אחרת, יבשת חדשה.
טענתו הייתה אמיצה ונועזת. בא אדם וטוען שהעולם לא מכיל רק שלוש יבשות אלא ארבע! - עד אז כולם חשבו, כמו קולומבוס, שהוא גילה את הנתיב מערבה להודו. הרי קולומבוס היה בטוח שהשבטים המקומיים שגילה שם הם הודים ולכן קרא להם "אינדיאנים", מילה שפירושה בעצם "הודים"...
ובאמת, בתוך שנים אחדות הגיעו הגיאוגרפים בני זמנו למסקנה שאמריגו צודק. מה שקולומבוס גילה היא יבשת חדשה ולא חופים ואיים במזרח אסיה.
אז אם היבשות הקודמות נקראו על שם נשים, הסכימו חוקרי העולם לקרוא ליבשת החדשה על שמו של גבר וקיבלו את השם שנתן לה הגאוגרף הגרמני מרטין ולדזמילר - "אמריקה".
על שם אמריגו וספוצ'י, האיש שגילה שזו אמריקה.
הנה המגלים של אמריקה, שלא ידעו שהם כאלה, עד שאמריגו עלה על האמת:
https://youtu.be/-6s5JEAaVoI
וסרטון קצר על תגליתו של אמריגו וספוצ'י:
http://youtu.be/AzZ3M2lJKa4?t=19s
על בחירת השם אמריקה:
http://youtu.be/Od9as8HR5Go
במרחב הרוחני של העולם האסלאמי הימי-ביניימי, זרח כוכבו של אבן חלדון (1332-1406), הוגה רב-תחומי, מהפכני, ששינה את הבנת ותפיסת מדע ההיסטוריה לחלוטין.
גאון מבריק זה, שנולד בטוניס שבצפון אפריקה, יצר מהפכה מחשבתית שהקדימה את זמנה בהבנת תהליכים חברתיים ותרבותיים. כי בניגוד להיסטוריונים בני זמנו שראו בהיסטוריה רצף אירועים מקריים, הוא הציג תפיסה מערכתית וכוללנית.
אבן חלדון ראה בהיסטוריה רקמה חיה של תהליכים חברתיים, כלכליים ותרבותיים המשתנים באופן דינמי. חדשנית במיוחד הייתה אז תאוריית "העסביה" שהגה, בערבית: הסולידריות החברתית. היא הסבירה כיצד קבוצות חברות מתפתחות במעגלים - הן מתחילות בחברה נוודית, הופכות למדינה מאורגנת ומשם מתחילות תהליך של התפוררות ולאחריו התחדשות.
כחוקר רב-תחומי, אבן חלדון חרג הרבה מעבר לגבולות ההיסטוריוגרפיה המסורתית. הוא עסק בגאוגרפיה, כלכלה, דמוגרפיה ופילוסופיה. הוא מהראשונים שחקרו כיצד משפיע האקלים על חברות, דפוסי הגירה, והאופן שבו סביבה מעצבת תרבויות. תובנותיו בתחומים אלו היו כה מתקדמות וחדשניות עד שרבים רואים בו אבי הסוציולוגיה המודרנית.
אחת מהתאוריות המרתקות והמפורסמות ביותר שלו עסקה במנהיגות ובהעברת הכוח השלטוני בין דורות. במילים פשוטות, הניתוח המעניין והתקף כמעט תמיד שלו לגבי מנהיגות הוא שבשלטון ובתי המלוכה "האבא בונה והבן הורס".
כלומר, אבן חלדון הבחין בדפוס מעניין של דעיכת כוח שלטוני - מנהיגים מייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ ומסירות, בעוד בניהם, הגדלים בתנאי רווחה, מאבדים את החספוס והרעב שאפיין את הדור הראשון. הוא תיאר מחזור טבעי שבו דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק.
תאוריית אבן חלדון על מנהיגות ועברתה מדור לדור היא אחת התובנות המרכזיות בספרו המונומנטלי "אל-מוקדמה", "המוקדמה", שהוא מבוא מקיף להיסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה וכלכלה.
בכתביו הוא גם הגדיר דפוס מעניין וחוזר בהעברת כוח שלטוני בין אבות לבנים, דפוס שמשקף את מה שהוא קרא לו "עסביה", שמשמעותו, כאמור, היא סולידריות חברתית.
#עסביה
אבן חלדון הבחין כי לעתים קרובות, בנים של מנהיגים מצליחים נוטים להיות חלשים יותר מאבותיהם. הוא הסביר זאת בכך שהדור השני, שגדל בתנאי רווחה ונוחות, חסר את התכונות החיוניות שאפיינו את האב המייסד - כגון חריצות, משמעת עצמית וכוח רוח.
לדידו, המנהיגים המייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ, מסירות ותושייה. בניהם, שנולדים לתוך פריבילגיות ועושר, מאבדים את החספוס והרעב שהניעו את אביהם. הם נעשים רכים, מפונקים ופחות מוכשרים למאבק ולבנייה.
אם להעמיק יותר אז אבן חלדון ראה בתהליך זה מעין מחזור טבעי: דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק. זוהי תובנה סוציולוגית עמוקה שהקדימה את זמנה, והיום רואים אותה כמעט כחוק היסטורי בהתפתחות של שושלות שלטוניות.
במהלך חייו המרתקים, שירת אבן חלדון בחצרות של שליטים שונים בצפון אפריקה והגיע אפילו לפגישה עם טימור לנג, המנהיג המונגולי החזק. ניסיונו האישי איפשר לו להעשיר את תפיסותיו ההיסטוריות והחברתיות.
מורשתו של אבן חלדון חוצה תרבויות וזמנים. הוגים כמו קארל מרקס מצאו השראה רבה בגישתו החדשנית. הוא היה מדען חברתי שבמקום לראות את ההיסטוריה כרשימת תאריכים ועובדות יבשות, ראה אותה כמערכת חיה ודינמית, כשדבר קשור בדבר.
יכולתו לראות רחוק מעבר לזמנו הפכה את אבן ח'לדון להוגה רב-ממדי שהקדים את תקופתו בהבנת המורכבות האנושית.
הנה סיפורו של איבן חאלדון:
https://youtu.be/DZQ93lTI2vU
מיהו אבי הכלכלה המודרנית? - האם הוא או אדם סמית'?
https://youtu.be/8baR8u-Wf3A
סרטון על חייו של גאון ההיסטוריה המוסלמי:
https://youtu.be/2UwnrZi_bFw?long=yes
וסרטון תיעודי על ההיסטוריון האיסלאמי הגדול:
https://youtu.be/yqvmMFJQtm0?long=yes
מי היה מרקו פולו ולמה הוא נסע עד סין?
הוא היה התרמילאי הראשון שמכירים אותו בשמו. במאה ה-13 הוא נולד בעיירה הקרואטית קורצ'ולה, עיירה שמכונה בימינו "דוברובניק הקטנה" ושמרה על המראה שלה מאז ימי הביניים. קראו לו מרקו פולו (Marco Polo).
די מהר נדד מרקו פולו ועבר לחיות בעיר האיטלקית ונציה. הוא היה סוחר וחוקר ארצות, אחד האירופאים הראשונים שנסעו לאורך דרך המשי, עד לסין. מרקו פולו התארח אצל קיסר מונגוליה והביא לאירופה מידע רב על המזרח הרחוק. ביחד עם אביו ודודו, הוא גם ערך סיורים במונגוליה, הודו וטיבט. מספרים שהוא הביא לאירופה מהמזרח את הפיצה, הפסטה, הגלידה והמשי.
הוא נשאר בסין למעלה מ-20 שנה אך חזר לוונציה. לאחר החזרה, בקרב ימי בין ונציה לג'נובה, הוא נתפס ונאסר, ובמהלך מאסרו הכתיב את קורותיו ופרסם את הספר "מסעותיו של מרקו פולו". הספר הפך למצליח ומשפיע מאד ורבים בימי הביניים למדו ממנו רבות על ארצות אסיה ובמיוחד על סין. למעשה, ספרו של מרקו פולו היה לספר המסעות החשוב ביותר בהיסטוריה והוא גרם למגלי עולם רבים, כמו קולומבוס, דיאש ווסקו דה גמה, לחפש דרכים לסין והודו.
על אף הגישה המקובלת שמרקו פולו הוא מגדולי המגלים, רבים טענו בחייו שסיפוריו לא היו ולא נבראו והם בדיה גמורה. הוא עצמו הכחיש זאת בתוקף, גם על ערש דווי מול הכומר המוודה שלו. לפני מותו הוא אמר "לא סיפרתי אפילו חצי ממה שראיתי".
הנה סיפורו של מרקו פולו בסרטון אנימציה:
https://youtu.be/YzxT57DHMXU
פרק מהסדרה "היה היה" על מרקו פולו (עברית):
http://youtu.be/Iol3fk4h8rk?t=1m30s
קדימון לסדרה שנעשתה על מסעותיו של מרקו פולו:
https://youtu.be/B4d6zUIxfes
סרטון קצר על הספקות לגבי אמינות סיפוריו של מרקו פולו:
https://youtu.be/wTsp03h7bMg
ומצגת וידאו על תולדות חייו של מרקו פולו:
https://youtu.be/htUiZ4b5Qq8
הוא היה התרמילאי הראשון שמכירים אותו בשמו. במאה ה-13 הוא נולד בעיירה הקרואטית קורצ'ולה, עיירה שמכונה בימינו "דוברובניק הקטנה" ושמרה על המראה שלה מאז ימי הביניים. קראו לו מרקו פולו (Marco Polo).
די מהר נדד מרקו פולו ועבר לחיות בעיר האיטלקית ונציה. הוא היה סוחר וחוקר ארצות, אחד האירופאים הראשונים שנסעו לאורך דרך המשי, עד לסין. מרקו פולו התארח אצל קיסר מונגוליה והביא לאירופה מידע רב על המזרח הרחוק. ביחד עם אביו ודודו, הוא גם ערך סיורים במונגוליה, הודו וטיבט. מספרים שהוא הביא לאירופה מהמזרח את הפיצה, הפסטה, הגלידה והמשי.
הוא נשאר בסין למעלה מ-20 שנה אך חזר לוונציה. לאחר החזרה, בקרב ימי בין ונציה לג'נובה, הוא נתפס ונאסר, ובמהלך מאסרו הכתיב את קורותיו ופרסם את הספר "מסעותיו של מרקו פולו". הספר הפך למצליח ומשפיע מאד ורבים בימי הביניים למדו ממנו רבות על ארצות אסיה ובמיוחד על סין. למעשה, ספרו של מרקו פולו היה לספר המסעות החשוב ביותר בהיסטוריה והוא גרם למגלי עולם רבים, כמו קולומבוס, דיאש ווסקו דה גמה, לחפש דרכים לסין והודו.
על אף הגישה המקובלת שמרקו פולו הוא מגדולי המגלים, רבים טענו בחייו שסיפוריו לא היו ולא נבראו והם בדיה גמורה. הוא עצמו הכחיש זאת בתוקף, גם על ערש דווי מול הכומר המוודה שלו. לפני מותו הוא אמר "לא סיפרתי אפילו חצי ממה שראיתי".
הנה סיפורו של מרקו פולו בסרטון אנימציה:
https://youtu.be/YzxT57DHMXU
פרק מהסדרה "היה היה" על מרקו פולו (עברית):
http://youtu.be/Iol3fk4h8rk?t=1m30s
קדימון לסדרה שנעשתה על מסעותיו של מרקו פולו:
https://youtu.be/B4d6zUIxfes
סרטון קצר על הספקות לגבי אמינות סיפוריו של מרקו פולו:
https://youtu.be/wTsp03h7bMg
ומצגת וידאו על תולדות חייו של מרקו פולו:
https://youtu.be/htUiZ4b5Qq8
מיהו רוברט פירי הכובש הראשון של הקוטב הצפוני?
מגלה הארצות האמריקאי רוברט פירי היה הראשון שהגיע לקוטב הצפוני. זה קרה רק בשנת 1909, אחרי שנכשל פעמיים במסעות כאלו. עוד קודם לכן, במסעו ב-1891, הוכיח פירי לראשונה כי גרינלנד היא אי.
פירי נחשב גיבור ומגלה אמיץ ורב תושיה. אך הקטנוניים שבינינו ישמחו לגלות שאם בעבר הוא הוכר כאדם הראשון שהגיע לקוטב הצפוני, ב-6 באפריל 1909 המצב היה שונה במקצת. בדיקות מדויקות שנערכו בשנת 1996 הראו כי פירי החמיץ את הקוטב הצפוני המדויק כפי שאנו יודעים אותו היום, בכ-40 קילומטרים.
באותה תקופה נעשה ניסיון ליטול ממנו את הבכורה ההיסטורית שבה החזיק כמעט מאה שנים. הוא לא ממש צלח, כי אלה פרטים קטנים ומעצבנים על כיבוש הנקודה הצפונית העולם בידי פורץ דרך, שניסה שוב ושוב עד שהצליח.
שום מדידה מדויקת בת זמננו לא תצליח ליטול ממנו את גדולת כיבוש הקוטב בדיעבד.
ויכוח אחר שמתנהל מאז הוא לגבי שותפו למסע של פירי, מת'יו הנסון. הוא העיד שהגיע לנקודה עצמה יותר מחצי שעה לפני פירי עצמו ולפיכך הוא בעצם כובש הקוטב. פירי היה חוקר נודע ולפיכך זכה בתהילה, לעומת הנסון שחור העור, בתקופה בה הגזענות חגגה.
על הגעתו של פירי לקוטב הצפוני:
https://youtu.be/fniVum_Szd8
העניין עם מתיו הנסון:
https://youtu.be/DeKAhA0kixc?t=17s
סרטון אותנטי מתחילת המאה שבו רואים את רוברט פירי מפקד על ספינתו:
http://youtu.be/A4w4MuAHv4c
והצצה ב-360 מעלות על הים הצפוני:
http://youtu.be/7fs1UzhLcbE?qr=yes
מגלה הארצות האמריקאי רוברט פירי היה הראשון שהגיע לקוטב הצפוני. זה קרה רק בשנת 1909, אחרי שנכשל פעמיים במסעות כאלו. עוד קודם לכן, במסעו ב-1891, הוכיח פירי לראשונה כי גרינלנד היא אי.
פירי נחשב גיבור ומגלה אמיץ ורב תושיה. אך הקטנוניים שבינינו ישמחו לגלות שאם בעבר הוא הוכר כאדם הראשון שהגיע לקוטב הצפוני, ב-6 באפריל 1909 המצב היה שונה במקצת. בדיקות מדויקות שנערכו בשנת 1996 הראו כי פירי החמיץ את הקוטב הצפוני המדויק כפי שאנו יודעים אותו היום, בכ-40 קילומטרים.
באותה תקופה נעשה ניסיון ליטול ממנו את הבכורה ההיסטורית שבה החזיק כמעט מאה שנים. הוא לא ממש צלח, כי אלה פרטים קטנים ומעצבנים על כיבוש הנקודה הצפונית העולם בידי פורץ דרך, שניסה שוב ושוב עד שהצליח.
שום מדידה מדויקת בת זמננו לא תצליח ליטול ממנו את גדולת כיבוש הקוטב בדיעבד.
ויכוח אחר שמתנהל מאז הוא לגבי שותפו למסע של פירי, מת'יו הנסון. הוא העיד שהגיע לנקודה עצמה יותר מחצי שעה לפני פירי עצמו ולפיכך הוא בעצם כובש הקוטב. פירי היה חוקר נודע ולפיכך זכה בתהילה, לעומת הנסון שחור העור, בתקופה בה הגזענות חגגה.
על הגעתו של פירי לקוטב הצפוני:
https://youtu.be/fniVum_Szd8
העניין עם מתיו הנסון:
https://youtu.be/DeKAhA0kixc?t=17s
סרטון אותנטי מתחילת המאה שבו רואים את רוברט פירי מפקד על ספינתו:
http://youtu.be/A4w4MuAHv4c
והצצה ב-360 מעלות על הים הצפוני:
http://youtu.be/7fs1UzhLcbE?qr=yes
האם הוויקינגים הגיעו ראשונים לאמריקה?
הוויקינגים היו יורדי ים מצוינים, שבין המאה ה-8 למאה ה-11 שלטו בים ללא מתחרים. הם בנו סירות מעולות והסירות שבנו נחשבו לטובות שבסירות העולם. בעזרתן הם הגיעו להתיישב באמריקה הצפונית, הרבה לפני קולומבוס.
כך הפכו גם חלק מהוויקינגים לפיראטים, ששדדו ופשטו בימי הביניים על אזורים רבים באירופה ובאיים הבריטיים. היו להם כמה סוגי ספינות, ששימשו לצרכים שונים: בעוד ספינות צרות שימשו אותם לפשיטות ימיות, הספינות הרחבות שימשו למסחר ומטענים שבהם סחרו מעבר לים.
ואכן, בזכות הספינות המעולות שבנו, הם גילו תגליות גאוגרפיות כמו האי גרינלנד וצפון אמריקה, שאליה הגיעו הרבה לפני קולומבוס. זה קרה כשמתיישבים ויקינגים בהנהגת לייף אריקסון שטו מערבה ונחתו בצפון אמריקה. הם הקימו מושבות ויקינגיות באזור ניו-פאונדלנד של היום, אך הוברחו לאחר שנים אחדות על ידי האינדיאנים שנלחמו בהם וניצחו. עוד על כך באאוריקה בתגית "מגלי אמריקה, ויקינגים".
הנה סרטון שמנסה להסביר את האמת של גילוי אמריקה:
https://youtu.be/fgAZyxe7rJs
סיפורם של הוויקינגים:
http://youtu.be/3xIy7FoiaQY
סרט תיעודי על ההתיישבות הוויקינגית בצפון אמריקה:
https://youtu.be/DalQsFVK-fk?long=yes
ומה היה קורה אילו נשארו הוויקינגים באמריקה:
https://youtu.be/gWhYKXIzmd8?long=yes
הוויקינגים היו יורדי ים מצוינים, שבין המאה ה-8 למאה ה-11 שלטו בים ללא מתחרים. הם בנו סירות מעולות והסירות שבנו נחשבו לטובות שבסירות העולם. בעזרתן הם הגיעו להתיישב באמריקה הצפונית, הרבה לפני קולומבוס.
כך הפכו גם חלק מהוויקינגים לפיראטים, ששדדו ופשטו בימי הביניים על אזורים רבים באירופה ובאיים הבריטיים. היו להם כמה סוגי ספינות, ששימשו לצרכים שונים: בעוד ספינות צרות שימשו אותם לפשיטות ימיות, הספינות הרחבות שימשו למסחר ומטענים שבהם סחרו מעבר לים.
ואכן, בזכות הספינות המעולות שבנו, הם גילו תגליות גאוגרפיות כמו האי גרינלנד וצפון אמריקה, שאליה הגיעו הרבה לפני קולומבוס. זה קרה כשמתיישבים ויקינגים בהנהגת לייף אריקסון שטו מערבה ונחתו בצפון אמריקה. הם הקימו מושבות ויקינגיות באזור ניו-פאונדלנד של היום, אך הוברחו לאחר שנים אחדות על ידי האינדיאנים שנלחמו בהם וניצחו. עוד על כך באאוריקה בתגית "מגלי אמריקה, ויקינגים".
הנה סרטון שמנסה להסביר את האמת של גילוי אמריקה:
https://youtu.be/fgAZyxe7rJs
סיפורם של הוויקינגים:
http://youtu.be/3xIy7FoiaQY
סרט תיעודי על ההתיישבות הוויקינגית בצפון אמריקה:
https://youtu.be/DalQsFVK-fk?long=yes
ומה היה קורה אילו נשארו הוויקינגים באמריקה:
https://youtu.be/gWhYKXIzmd8?long=yes
מיהו רואלד אמונדסן כובש הקוטב הדרומי?
האיש שכבש ראשון את אנטארקטיקה היה החוקר הנורבגי רואלד אמונדסן. בשנת 1911 הוא ניצח בתחרות על כיבוש הקוטב הדרומי, כשהגיע עם עוזריו לנקודה הדרומית בכדור הארץ, הקודקוד של אנטארקטיקה.
משהגיעו ראשונים אל הקוטב באנטארקטיקה והבינו שהצליחו לכבוש את הקוטב הדרומי, השאירו שם אמונדסן ואנשיו דגל, ברכה ומזון למתחרה שלהם על הבכורה.
המתחרה המובס רוברט סקוט, שעמד בראש שרידי צוות בריטי שהתחרה על כיבוש אנטארקטיקה, הגיע לשם 35 יום אחר-כך וגילה שאמונדסן הקדים אותו.
הטרגדיה של סקוט לא הייתה רק זו. בדרכם בחזרה, בעוד רואלד אמונדסן הפך לאגדה, מתו סקוט וכל חבריו לצוות מקור ומרעב. הם לא זכו לשוב הביתה.
הנה המירוץ אל הקוטב הדרומי (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
סיפורו של רואלד אמונדסן וכיבוש יבשת אנטארקטיקה:
http://youtu.be/kW5p7ANwAU4
תמונות מהמסע של אמונדסן לקוטב:
http://youtu.be/LHjBljEOEmY
ותכנית חינוכית על כיבוש הקוטב הדרומי על ידי אמונדסן (עברית):
https://youtu.be/gyBd60mh5EI?long=yes
האיש שכבש ראשון את אנטארקטיקה היה החוקר הנורבגי רואלד אמונדסן. בשנת 1911 הוא ניצח בתחרות על כיבוש הקוטב הדרומי, כשהגיע עם עוזריו לנקודה הדרומית בכדור הארץ, הקודקוד של אנטארקטיקה.
משהגיעו ראשונים אל הקוטב באנטארקטיקה והבינו שהצליחו לכבוש את הקוטב הדרומי, השאירו שם אמונדסן ואנשיו דגל, ברכה ומזון למתחרה שלהם על הבכורה.
המתחרה המובס רוברט סקוט, שעמד בראש שרידי צוות בריטי שהתחרה על כיבוש אנטארקטיקה, הגיע לשם 35 יום אחר-כך וגילה שאמונדסן הקדים אותו.
הטרגדיה של סקוט לא הייתה רק זו. בדרכם בחזרה, בעוד רואלד אמונדסן הפך לאגדה, מתו סקוט וכל חבריו לצוות מקור ומרעב. הם לא זכו לשוב הביתה.
הנה המירוץ אל הקוטב הדרומי (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
סיפורו של רואלד אמונדסן וכיבוש יבשת אנטארקטיקה:
http://youtu.be/kW5p7ANwAU4
תמונות מהמסע של אמונדסן לקוטב:
http://youtu.be/LHjBljEOEmY
ותכנית חינוכית על כיבוש הקוטב הדרומי על ידי אמונדסן (עברית):
https://youtu.be/gyBd60mh5EI?long=yes
מי היה אמריגו וספוצ'י ולמה אמריקה נקראת על שמו?
מגלה הארצות והנווט האיטלקי אמריגו וספוצ'י (Amerigo Vespucci או Américo Vespucio) היה גם סוחר שהפליג למרחקים. במסעותיו חקר וספוצ'י את חוף דרום אמריקה.
תגליתו הגדולה הייתה במסעו בשנת 1501 אל החוף המזרחי של דרום אמריקה. במסעו עד נהר האמזונס הוא הגיע למסקנה מדהימה - היבשה שקולומבוס גילה אינה מזרח אסיה או הודו.
אמריגו מבין שמדובר ביבשת נפרדת שקיומה לא היה ידוע ל"עולם הישן". זו הייתה מחשבה פורצת דרך, כי הוא הבין שזוהי יבשת חדשה ולא כמו שחשבו כולם עד אז, שכריסטופר קולומבוס גילה את הדרך הקצרה להודו.
וכך היה אמריגו וספוצ'י לאדם הראשון שהבין שהיבשה מעבר לאוקיינוס האטלנטי אינה אסיה, אלא יבשת חדשה.
בהערכה לחדשנות תפיסתו שהעולם מורכב מארבע יבשות ולא שלוש, כמו שחשבו בני דורו (אפילו אוסטרליה לא היתה ידועה עדיין לבני אירופה), הציעו גאוגרפים בני דורו לקרוא את היבשת החדשה על שמו והיא אכן קיבלה את השם "אמריקה".
הנה אמריגו וספוצ'י שמבין שאין קשר בין המקום שגילה קולומבוס ובין אסיה:
https://youtu.be/4qrt99_25kg
הסיפור המופלא של התגלית של אמריגו:
https://youtu.be/sZTNuV23oBY
כיצד זכה שהיבשת החדשה תיקרא על שמו - אמריקה:
https://youtu.be/8zf21pvNhMQ
עוד על אמריגו וספוצ'י ואמריקה שלו:
http://youtu.be/XBdl3lFMm5U
מצגת וידאו על האיש (עברית):
https://youtu.be/WrwFhKXoeLk
וספינה שנקראת על שמו נכנסת לנמל:
https://youtu.be/8MuYrLE5z_w
מגלה הארצות והנווט האיטלקי אמריגו וספוצ'י (Amerigo Vespucci או Américo Vespucio) היה גם סוחר שהפליג למרחקים. במסעותיו חקר וספוצ'י את חוף דרום אמריקה.
תגליתו הגדולה הייתה במסעו בשנת 1501 אל החוף המזרחי של דרום אמריקה. במסעו עד נהר האמזונס הוא הגיע למסקנה מדהימה - היבשה שקולומבוס גילה אינה מזרח אסיה או הודו.
אמריגו מבין שמדובר ביבשת נפרדת שקיומה לא היה ידוע ל"עולם הישן". זו הייתה מחשבה פורצת דרך, כי הוא הבין שזוהי יבשת חדשה ולא כמו שחשבו כולם עד אז, שכריסטופר קולומבוס גילה את הדרך הקצרה להודו.
וכך היה אמריגו וספוצ'י לאדם הראשון שהבין שהיבשה מעבר לאוקיינוס האטלנטי אינה אסיה, אלא יבשת חדשה.
בהערכה לחדשנות תפיסתו שהעולם מורכב מארבע יבשות ולא שלוש, כמו שחשבו בני דורו (אפילו אוסטרליה לא היתה ידועה עדיין לבני אירופה), הציעו גאוגרפים בני דורו לקרוא את היבשת החדשה על שמו והיא אכן קיבלה את השם "אמריקה".
הנה אמריגו וספוצ'י שמבין שאין קשר בין המקום שגילה קולומבוס ובין אסיה:
https://youtu.be/4qrt99_25kg
הסיפור המופלא של התגלית של אמריגו:
https://youtu.be/sZTNuV23oBY
כיצד זכה שהיבשת החדשה תיקרא על שמו - אמריקה:
https://youtu.be/8zf21pvNhMQ
עוד על אמריגו וספוצ'י ואמריקה שלו:
http://youtu.be/XBdl3lFMm5U
מצגת וידאו על האיש (עברית):
https://youtu.be/WrwFhKXoeLk
וספינה שנקראת על שמו נכנסת לנמל:
https://youtu.be/8MuYrLE5z_w
כיצד נספה זוג חוקרי הרי געש הרומנטי והנועז בעולם?
הם היו זוג אושיות אינסטגרם שקדמו לאינסטגרם עצמו, יוטיוברים בטרם היות יוטיוב, טיק טוקרים בעידן בו הטלפון החכם אפילו לא נולד.
ב-1991 נספו ביפן צמד הוולקנולוגים קטיה ומוריס קראפט, זוג מדענים צרפתים שצילמו הרי געש, בכדי לממן את מסעות המחקר החשובים שלהם להרי געש בעולם כולו.
היה זה הר הגעש אונזן (Mount Unzen) שהרג אותם בהתפרצות אימתנית וצפויה, אך לא בעוצמתה. אבל סיפורם נשאר. זה סיפור מדהים של אהבה משותפת להרי געש, קשר ללא גבול, מסוכן וקשה, תשוקה שהייתה מוכנה למוות מהיר בכל יום אבל מעולם לא נבהלה ממנו.
ואלה לא סתם קלישאות שנאמרו עליהם. שני המדענים המופלאים הללו, ג'ון ופול וולקניים או שמא נקרא להם "הביטלס של הרי הגעש", היו מסורים לתחביבם שהפך למקצוע. הם רצו וטסו ונסעו אלפי קילומטרים כדי להספיק למדוד, לנתח, לרשום, להקליט, לצלם ולתעד כל התפרצות של הר געש בעולם.
השניים גם נודעו כנועזים וכפורצי דרך בצילום, הסרטה והקלטה של הרי געש בעולם כולו.
#חייהם של זוג הוולקנולוגים האמיץ
סיפורם מתחיל במחוז אלזס בצרפת. הם היו אז שני ילדים. על אף שגדלו כ-20 קילומטרים זה מזה, הם לא הכירו אחד את השני. שניהם הוקסמו והתאהבו, כל אחד בנפרד וכבר בגיל צעיר, בתופעת הרי געש.
מה הסיכוי ששני וולקנולוגים, שאהבתם הגדולה הייתה הרי געש, שהחליטו לא ללדת ילדים כדי לבלות את חייהם בנדידה מהר געש אחד למשנהו - מה הסיכוי ששניים כאלו יוולדו במרחק של כמה קילומטרים, באותו מחוז בצרפת ויגלו זאת רק בבגרותם, כשיכירו ויתאהבו?
כי האהבה הזו חיברה ביניהם מבלי שיידעו, אבל כשהם נפגשו בלימודיהם כסטודנטים וזיהו את התשוקה, שלא לומר את השריטה המשותפת, הם הפכו לזוג מדעי ורומנטי גם יחד.
וכך, מכאן ובמשך 25 השנים הבאות, פעל צמד הוולקנולוגים ועשה למחקר הרי הגעש שירות מדהים. רבים בעולם נחשפו בזכותם לעומק היופי והעניין שבהרי הגעש.
חוץ ממחקר של התפרצויות הרי געש, קטיה צילמה תמונות סטילס מדהימות לתקשורת, מוריס צילם סרטים שומטי לסתות לטלוויזיה ושניהם כתבו ופרסמו ספרים, הופיעו והתראיינו באינספור תכניות טוק שואו וראיונות וקרבו את העולם לוולקנו, אולי תופעת הטבע המרשימה, הנדירה והמפחידה ביותר שניתן לחוות אישית ומקרוב.
רבים מעמיתיהם המדענים נספו במהלך השנים בהתפרצויות הרים שונים. איכשהו ועל אף שהסתכנו יותר מכולם, הם הצליחו תמיד להיזהר. מהלכים ליד נהרות של לבה רותחת בצבע אש, על שפות אגמים וולקניים מסוכנים ועל שפת צוקים של לועות וולקניים, הם צילמו התפרצויות שהתרחשו עשרות מטרים מהם, תיעדו טיולים רגליים על מקווי לבה שאך אתמול הייתה נוזלית ומוריס אף שייט עם אחד מעוזריו על אגם וולקני ומסוכן.
אלפי ואולי עשרות אלפי בני אדם ניצלו ממוות ופציעות קשות בזכותם וגם מאז מותם. המאמצים שהם עשו והסרט שצילמו והוציאו, כדי ללמד ולעודד פינוי מוקדם מאזורי התפרצויות על ידי השלטונות, מסייעים עד היום לזיהוי מוקדם של סימני התפרצויות געשיות מסוכנות, המחייבים פינוי מוקדם.
סרט תיעודי נהדר שנעשה עליהם בשנת 2022 סקר את הזוגיות המיוחדת שלהם בצל האהבה הפנטסטית המשותפת לתופעה הוולקנית ואת הסוף המהיר והצפוי שלהם. הם מתו ממה שהם הכי אהבו וכך בדיוק הם חלמו למות.
הנה קטיה ומוריס קראפט:
https://youtu.be/68Ix3YIhmlI
רגע מותם, עם עוד עשרות אנשים, בהתפרצות הר הגעש אונזן ביפן:
https://youtu.be/Cvjwt9nnwXY
קדימון הסרט "אש האהבה" שנעשה עליהם:
https://youtu.be/oMArx64RBO4
וקטעי סרטים מדהימים שצילמו קטיה ומוריס קראפט בלועות הרי געש:
https://youtu.be/uagVOi0AblA
הם היו זוג אושיות אינסטגרם שקדמו לאינסטגרם עצמו, יוטיוברים בטרם היות יוטיוב, טיק טוקרים בעידן בו הטלפון החכם אפילו לא נולד.
ב-1991 נספו ביפן צמד הוולקנולוגים קטיה ומוריס קראפט, זוג מדענים צרפתים שצילמו הרי געש, בכדי לממן את מסעות המחקר החשובים שלהם להרי געש בעולם כולו.
היה זה הר הגעש אונזן (Mount Unzen) שהרג אותם בהתפרצות אימתנית וצפויה, אך לא בעוצמתה. אבל סיפורם נשאר. זה סיפור מדהים של אהבה משותפת להרי געש, קשר ללא גבול, מסוכן וקשה, תשוקה שהייתה מוכנה למוות מהיר בכל יום אבל מעולם לא נבהלה ממנו.
ואלה לא סתם קלישאות שנאמרו עליהם. שני המדענים המופלאים הללו, ג'ון ופול וולקניים או שמא נקרא להם "הביטלס של הרי הגעש", היו מסורים לתחביבם שהפך למקצוע. הם רצו וטסו ונסעו אלפי קילומטרים כדי להספיק למדוד, לנתח, לרשום, להקליט, לצלם ולתעד כל התפרצות של הר געש בעולם.
השניים גם נודעו כנועזים וכפורצי דרך בצילום, הסרטה והקלטה של הרי געש בעולם כולו.
#חייהם של זוג הוולקנולוגים האמיץ
סיפורם מתחיל במחוז אלזס בצרפת. הם היו אז שני ילדים. על אף שגדלו כ-20 קילומטרים זה מזה, הם לא הכירו אחד את השני. שניהם הוקסמו והתאהבו, כל אחד בנפרד וכבר בגיל צעיר, בתופעת הרי געש.
מה הסיכוי ששני וולקנולוגים, שאהבתם הגדולה הייתה הרי געש, שהחליטו לא ללדת ילדים כדי לבלות את חייהם בנדידה מהר געש אחד למשנהו - מה הסיכוי ששניים כאלו יוולדו במרחק של כמה קילומטרים, באותו מחוז בצרפת ויגלו זאת רק בבגרותם, כשיכירו ויתאהבו?
כי האהבה הזו חיברה ביניהם מבלי שיידעו, אבל כשהם נפגשו בלימודיהם כסטודנטים וזיהו את התשוקה, שלא לומר את השריטה המשותפת, הם הפכו לזוג מדעי ורומנטי גם יחד.
וכך, מכאן ובמשך 25 השנים הבאות, פעל צמד הוולקנולוגים ועשה למחקר הרי הגעש שירות מדהים. רבים בעולם נחשפו בזכותם לעומק היופי והעניין שבהרי הגעש.
חוץ ממחקר של התפרצויות הרי געש, קטיה צילמה תמונות סטילס מדהימות לתקשורת, מוריס צילם סרטים שומטי לסתות לטלוויזיה ושניהם כתבו ופרסמו ספרים, הופיעו והתראיינו באינספור תכניות טוק שואו וראיונות וקרבו את העולם לוולקנו, אולי תופעת הטבע המרשימה, הנדירה והמפחידה ביותר שניתן לחוות אישית ומקרוב.
רבים מעמיתיהם המדענים נספו במהלך השנים בהתפרצויות הרים שונים. איכשהו ועל אף שהסתכנו יותר מכולם, הם הצליחו תמיד להיזהר. מהלכים ליד נהרות של לבה רותחת בצבע אש, על שפות אגמים וולקניים מסוכנים ועל שפת צוקים של לועות וולקניים, הם צילמו התפרצויות שהתרחשו עשרות מטרים מהם, תיעדו טיולים רגליים על מקווי לבה שאך אתמול הייתה נוזלית ומוריס אף שייט עם אחד מעוזריו על אגם וולקני ומסוכן.
אלפי ואולי עשרות אלפי בני אדם ניצלו ממוות ופציעות קשות בזכותם וגם מאז מותם. המאמצים שהם עשו והסרט שצילמו והוציאו, כדי ללמד ולעודד פינוי מוקדם מאזורי התפרצויות על ידי השלטונות, מסייעים עד היום לזיהוי מוקדם של סימני התפרצויות געשיות מסוכנות, המחייבים פינוי מוקדם.
סרט תיעודי נהדר שנעשה עליהם בשנת 2022 סקר את הזוגיות המיוחדת שלהם בצל האהבה הפנטסטית המשותפת לתופעה הוולקנית ואת הסוף המהיר והצפוי שלהם. הם מתו ממה שהם הכי אהבו וכך בדיוק הם חלמו למות.
הנה קטיה ומוריס קראפט:
https://youtu.be/68Ix3YIhmlI
רגע מותם, עם עוד עשרות אנשים, בהתפרצות הר הגעש אונזן ביפן:
https://youtu.be/Cvjwt9nnwXY
קדימון הסרט "אש האהבה" שנעשה עליהם:
https://youtu.be/oMArx64RBO4
וקטעי סרטים מדהימים שצילמו קטיה ומוריס קראפט בלועות הרי געש:
https://youtu.be/uagVOi0AblA
מהו סיפורו העצוב של קפטן סקוט?
זה קרה בשנת 1911, בעיצומו של המאבק לכיבוש הקוטב הדרומי. הבריטי קפטן סקוט (Robert Scott) ניסה בכל כוחו להיות האדם הראשון שיכבוש את אנטארקטיקה ויגיע לקודקוד שלה, הקוטב הדרומי.
אבל "המירוץ לקוטב הדרומי", כפי שהוא נקרא היה עתיד להיות לא סתם קשה מאוד, אלא קשה עוד יותר. בהגיעו לקוטב הדרומי, סקוט גילה למרבה האכזבה, שהנורווגי רואלד אמונדסן הקדים אותו ב-4 שבועות וכבר תקע דגל במקום.
אמונדסן, אגב, ידע שיש לו מתחרים ואף השאיר לסקוט ולצוות שאיתו צידה לדרך חזרה.
סקוט וצוותו המובסים התחילו לחזור בחזרה. הדיכאון היה מר ותחושת הכישלון צרבה במיוחד. הם לא זכו להיות הראשונים במקום האחרון על פני כדור הארץ שנותר בלתי מושג.
הם החלו לעשות את דרכם בחזרה הביתה. אבל הם מעולם לא השלימו את המסע. סופה של החבורה האומללה היה שהם קפאו ומתו בשלג, מרחק מכאיב של קילומטרים בודדים ממחנה שיכול היה להציל את חייהם.
הנה סיפורו של המירוץ לקוטב הדרומי וכיצד הסתיים (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
באנגלית:
https://youtu.be/hpcZmuz2LGY
על מסעם ההירואי והמאכזב של קפטן סקוט וצוותו:
http://youtu.be/PyMLx2mv1Qg
קטע מסרט שמתאר את ההגעה למרכז הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/ngzofL07FPQ
יומן המסע שלו מתעד את מסעם של סקוט וצוותו:
https://youtu.be/ZACkCPQJ4mw
אנשי מדע וחוקרים מתארים את חשיבות מסעו של סקוט:
http://youtu.be/jnpfZAbsOdE
על רצונו להשיג גם הישגים מדעיים:
http://youtu.be/hcJ850gJdNc
ותמונות ושיר לזכרו של סקוט:
http://youtu.be/-tiw7q9Un9U
זה קרה בשנת 1911, בעיצומו של המאבק לכיבוש הקוטב הדרומי. הבריטי קפטן סקוט (Robert Scott) ניסה בכל כוחו להיות האדם הראשון שיכבוש את אנטארקטיקה ויגיע לקודקוד שלה, הקוטב הדרומי.
אבל "המירוץ לקוטב הדרומי", כפי שהוא נקרא היה עתיד להיות לא סתם קשה מאוד, אלא קשה עוד יותר. בהגיעו לקוטב הדרומי, סקוט גילה למרבה האכזבה, שהנורווגי רואלד אמונדסן הקדים אותו ב-4 שבועות וכבר תקע דגל במקום.
אמונדסן, אגב, ידע שיש לו מתחרים ואף השאיר לסקוט ולצוות שאיתו צידה לדרך חזרה.
סקוט וצוותו המובסים התחילו לחזור בחזרה. הדיכאון היה מר ותחושת הכישלון צרבה במיוחד. הם לא זכו להיות הראשונים במקום האחרון על פני כדור הארץ שנותר בלתי מושג.
הם החלו לעשות את דרכם בחזרה הביתה. אבל הם מעולם לא השלימו את המסע. סופה של החבורה האומללה היה שהם קפאו ומתו בשלג, מרחק מכאיב של קילומטרים בודדים ממחנה שיכול היה להציל את חייהם.
הנה סיפורו של המירוץ לקוטב הדרומי וכיצד הסתיים (מתורגם):
https://youtu.be/Ts3LIirgDbU
באנגלית:
https://youtu.be/hpcZmuz2LGY
על מסעם ההירואי והמאכזב של קפטן סקוט וצוותו:
http://youtu.be/PyMLx2mv1Qg
קטע מסרט שמתאר את ההגעה למרכז הקוטב הדרומי:
http://youtu.be/ngzofL07FPQ
יומן המסע שלו מתעד את מסעם של סקוט וצוותו:
https://youtu.be/ZACkCPQJ4mw
אנשי מדע וחוקרים מתארים את חשיבות מסעו של סקוט:
http://youtu.be/jnpfZAbsOdE
על רצונו להשיג גם הישגים מדעיים:
http://youtu.be/hcJ850gJdNc
ותמונות ושיר לזכרו של סקוט:
http://youtu.be/-tiw7q9Un9U
איך נסע אבן בטוטה במסע חייו הארוך ביותר?
על אף שמעטים שמעו עליו, הגיאוגרף והתייר הקדום אבו עבד אללה מחמד אִבֶּן בַּטּוּטָה (Ibn Battuta) הוא אולי הדמות החשובה בתיעוד ההיסטורי של ימי הביניים בארצות האיסלאם.
בטוטה נולד בטנג'יר בשנת 1304. מי שינהגו לכנות בעתיד "נסיך הנוסעים" למד משפט דתי, קוראן וספרות. בגיל 21 הוא כבר היה מומחה לתורת האיסלאם.
האיש היה חוקר ערבי, נוסע קדום שיצא כחלוץ מסוגו ולמד על העולם במסעות ארוכים מאוד. הם היו ארוכים יותר מאלה של מגלי הארצות והנוסעים הקדומים המפורסמים והנערצים ביותר, דוגמת מרקו פולו וקולומבוס. למעשה הוא יצא לסיורים ארוכים יותר מכל מגלי הארצות שפעלו לפני המצאת הרכבת והנסיעות בה לקצווי העולם.
אז אולי כי הוא לא היה נוצרי, או מפני שהוא טייל וחקר בעיקר ארצות איסלאמיות, אולי בגלל שהוא לא כתב את ההיסטוריה אלא סיפר אותה בזקנתו לווזיר הגדול ועשה זאת שנים אחרי ששב ממסעותיו, או שהייתה זו סתם גזענות פשוטה כלפי מישהו מהמזרח, אבל אבן בטוטה לא נחשב במאות הקודמות לחוקר או היסטוריון משמעותי.
כיום, כשהאיש נתפס בעיני רבים במערב כנוסע והמתעד החשוב של ימי הביניים, התמונה מן הסתם שונה.
כי בדיעבד העולם למד שהוא היה מי שבתוך 30 שנה בלבד נסע למרחקים של כ-120 אלף קילומטרים, מי שלידע שמסר על האזורים הרבים שסייר בהם אין תחליף והוא היה אחד המקורות החשובים לידע על ההיסטוריה של העולם באותה תקופה ולגבי לא מעט מקומות היה היחיד שתעשי וסיפר על חייהם אז.
על השיירות של מדבר סהרה, למשל, סיפר אבן בטוטה שהיו מהן שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת.
סופו היה במרוקו. נראה שהוא מת בטווח שבין השנים 1368 ל-1377. זה היה בעיר פס, בה הוא נפל קורבן למוות השחור, אותה מגיפה איומה שתקפה ברמות שונות את מרבית העולם של סוף ימי הביניים.
במשך מאות שנים אבן בטוטה לגמרי נשכח. בני דורו לא החשיבו את ספרו במיוחד ולא ידעו להעריך את התיעוד החשוב שלו להיסטוריה. רק במהלך המאה ה-19 גילו את ספרו אירופאים, חוקרי המזרח שפעלו באלג'יריה. הם תרגמו אותו לכמה שפות והחלו לחקור את ממצאיו. השאר? - היסטוריה של העולם בימי הביניים...
הנה סיפורו של אבן בטוטא (ללא מילים):
https://youtu.be/krv9J3KZu3I
סרטון תיעודי על איבן בטוטא:
https://youtu.be/WlQdLLOmW3o?long=yes
תכנית חינוכית על הנוסע המתמיד של ימי הביניים, איבן בטוטה (עברית):
https://youtu.be/drt-9zKpVMo?long=yes
וסרט תיעודי על כל מסעותיו:
https://youtu.be/FavaU9D9lf8?long=yes
על אף שמעטים שמעו עליו, הגיאוגרף והתייר הקדום אבו עבד אללה מחמד אִבֶּן בַּטּוּטָה (Ibn Battuta) הוא אולי הדמות החשובה בתיעוד ההיסטורי של ימי הביניים בארצות האיסלאם.
בטוטה נולד בטנג'יר בשנת 1304. מי שינהגו לכנות בעתיד "נסיך הנוסעים" למד משפט דתי, קוראן וספרות. בגיל 21 הוא כבר היה מומחה לתורת האיסלאם.
האיש היה חוקר ערבי, נוסע קדום שיצא כחלוץ מסוגו ולמד על העולם במסעות ארוכים מאוד. הם היו ארוכים יותר מאלה של מגלי הארצות והנוסעים הקדומים המפורסמים והנערצים ביותר, דוגמת מרקו פולו וקולומבוס. למעשה הוא יצא לסיורים ארוכים יותר מכל מגלי הארצות שפעלו לפני המצאת הרכבת והנסיעות בה לקצווי העולם.
אז אולי כי הוא לא היה נוצרי, או מפני שהוא טייל וחקר בעיקר ארצות איסלאמיות, אולי בגלל שהוא לא כתב את ההיסטוריה אלא סיפר אותה בזקנתו לווזיר הגדול ועשה זאת שנים אחרי ששב ממסעותיו, או שהייתה זו סתם גזענות פשוטה כלפי מישהו מהמזרח, אבל אבן בטוטה לא נחשב במאות הקודמות לחוקר או היסטוריון משמעותי.
כיום, כשהאיש נתפס בעיני רבים במערב כנוסע והמתעד החשוב של ימי הביניים, התמונה מן הסתם שונה.
כי בדיעבד העולם למד שהוא היה מי שבתוך 30 שנה בלבד נסע למרחקים של כ-120 אלף קילומטרים, מי שלידע שמסר על האזורים הרבים שסייר בהם אין תחליף והוא היה אחד המקורות החשובים לידע על ההיסטוריה של העולם באותה תקופה ולגבי לא מעט מקומות היה היחיד שתעשי וסיפר על חייהם אז.
על השיירות של מדבר סהרה, למשל, סיפר אבן בטוטה שהיו מהן שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת.
סופו היה במרוקו. נראה שהוא מת בטווח שבין השנים 1368 ל-1377. זה היה בעיר פס, בה הוא נפל קורבן למוות השחור, אותה מגיפה איומה שתקפה ברמות שונות את מרבית העולם של סוף ימי הביניים.
במשך מאות שנים אבן בטוטה לגמרי נשכח. בני דורו לא החשיבו את ספרו במיוחד ולא ידעו להעריך את התיעוד החשוב שלו להיסטוריה. רק במהלך המאה ה-19 גילו את ספרו אירופאים, חוקרי המזרח שפעלו באלג'יריה. הם תרגמו אותו לכמה שפות והחלו לחקור את ממצאיו. השאר? - היסטוריה של העולם בימי הביניים...
הנה סיפורו של אבן בטוטא (ללא מילים):
https://youtu.be/krv9J3KZu3I
סרטון תיעודי על איבן בטוטא:
https://youtu.be/WlQdLLOmW3o?long=yes
תכנית חינוכית על הנוסע המתמיד של ימי הביניים, איבן בטוטה (עברית):
https://youtu.be/drt-9zKpVMo?long=yes
וסרט תיעודי על כל מסעותיו:
https://youtu.be/FavaU9D9lf8?long=yes
