משחק חברה "מה הייתי זורק למדורה" - איך משחקים?
כך משחקים את המשחק "מה הייתי זורק למדורה", המתאים לל"ג בעומר או לכל ישיבה אחרת ליד מדורה. אפשר, כמובן, להשתמש בו גם בהזדמנויות אחרות ולשנות את המדורה לים, שמים, בור וכיו"ב:
כל הקבוצה יושבת סביב המדורה ולפי סבב כל אחד צריך לתת סיום למשפט "אילו הייתי יכול/ה הייתי זורק/ת עכשיו לאש את..." (כגון: הביישנות, הכעסים, הפחדים, השיעורים וכו..).
יש להנחות שאין "לזרוק לאש" אף אחד מחברי הקבוצה ולהמנע מכל העלבה אפשרית של משתתפים, במשחק.
איך השתמשו באש כדי להעביר הודעות בימי קדם?
כולנו ודאי יודעים של"ג בעומר הוא חג שמזכיר את מרד בר כוכבא. המורדים הרי הדליקו משואות אש, מדורות גדולות, על ראשי ההרים. באמצעותן הם העבירו ממקום למקום את ההודעה על המרד שפרץ. ואכן, השימוש באש לצורך תקשורת נעשה באמצעות משואות איתות. המדורות הגדולות נראו למרחוק ובאמצעותן נהגו להעביר ידיעות חשובות ולאותת על סכנה.
השימוש במשואות היה נפוץ גם לסימון של אנשים שרצו לזהות את מקומם לאחרים, כדי לסמן על מקומות מסוכנים לספינות בים, טרם המצאת המגדלור.
מסרים נפוצים בתקשורת המשואות היו גם של ניצחון בקרב או בקשת עזרה. בלילה שימשה הלהבה הגדולה לתקשורת כזו וביום הקפידו על כמות העשן וצבעו. היו נהוגים צבעים שונים לסוגי המסרים המקובלים.
תקשורת המשואות היתה סדרתית, כך שבכל הר היתה נקודת תצפית שבה ראו הצופים משואה שנדלקת על ראש הר בסדרה, והיו מדליקים את המשואה שלהם כדי להעביר את המסר הלאה, לנקודה הבאה. במקרים של סדרת משואות מאורגנת ניתן היה להעביר בחלקי שעה מסרים שונים למרחקים של אלפי קילומטרים.
הנה סרטון על מרד בר כוכבא שעשה שימוש בתקשורת באמצעות מדורות (עברית):
http://youtu.be/nWdKmFO4S4M?t=18s