שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו המסע אל בטן האדמה?
ספרו של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה" (Journey to the Center of the Earth), שפורסם בשנת 1864, הוא ספר מדע בדיוני מספר על חבורה קטנה שיצאה למסע אל מעמקי האדמה. המסע נערך בעקבות פתק שהתגלה בספר עתיק שכתב אלכימאי מפורסם מהמאה ה-16.
האיש שינהיג אותם למסע בבטן האדמה הוא פרופסור אוטו-פון לינדברוק, חוקר מינרלים ידוע ומי שמצא את הפתק בספר העתיק. הם שוכרים את צייד הברווזים הנס ביילקה, בתור מורה דרך. את מסעם לבטן האדמה מתחילים פרופסור לידנברוק, אחיינו אקסל וביילקה, בחדירה ללועו של הר געש כבוי באיסלנד, "השער" לבטן האדמה. איסלנד היא מקום הריכוז של הרי הגעש הגדולים בעולם.
במעמקי הר הגעש האיסלנדי הגבוה סנאפל הם מסיירים ומקווים שהר הגעש לא יתפרץ דווקא כשהם בפנים. ממנו הם חודרים למעמקי הארץ ומגלים דברים מופלאים. במסע לעומק של עשרות קילומטרים לכיוון "מרכז כדור הארץ" הם יפגשו גייזרים, אגמים תת-קרקעיים, חיות פרהיסטוריות, פגעי טבע, פטריות ענקיות, שרכים דמויי עץ בגובה עשרות מטרים, עצמות של חיות קדומות ואפילו ענק אנושי אחד בגובה כפול מבן אגם ממוצע.
בסוף הסיפור יוצאת החבורה אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש הימי של איטליה, הר הגעש סטרומבולי. הם עברו 5,000 ק"מ מנקודת הכניסה שלהם למעמקי האדמה ויצאו באיים הליפאריים שבאיטליה,
סרטים, ספרים ויצירות מוסיקליות נכתבו על עלילת הספר. הוליווד עשתה כמה סרטים שהם עיבודים של הספר, המוסיקאי ריק ווייקמן, קלידן להקת יס, פרסם שני אלבומי יצירות רוק מתקדם של המסע ופארק שעשועים ביפאן מדמה את המסע אל תוך כדור הארץ.
הנה קדימון הסרט "המסע אל בטן האדמה":
http://youtu.be/LZYd19bIhP0
פגישה עם צמחים טורפים:
http://youtu.be/iKY407VXg3s
וקטע מהיצירה "מסע אל מרכז כדור הארץ" של ריק ווייקמן:
https://youtu.be/8wFag3o10wg?long=yes
מיהו פלאש גורדון?
פלאש גורדון (Flash Gordon), מהגיבורים המפורסמים של הקומיקס האמריקאי, הוא ספורטאי בלונדיני שמוצא עצמו יום אחד בכוכב מונגו, ביחד עם חברתו היפה דייל ארדן והמדען הגאון זרקוב. בכוכב מונגו נאבק פלאש במינג, הרודן המרושע של הכוכב, בכדי לשחררו מידי העריץ.
פלאש גורדון נולד כגיבור רצועת קומיקס מדע בדיונית, שפורסמה לראשונה בינואר 1934. גם בישראל זכה פלאש גורדון לפופולאריות גדולה ובארץ ישראל של ימי המנדט הוא היה שני בפופולאריות שלו כגיבור קולנועי רק לטרזן.
הנה קדימון לסרט של פלאש גורדון משנות ה-80:
https://youtu.be/VzFwECV8Kkk
הטריילר לסרט המקורי מ-1936:
https://youtu.be/NbnJB3DHAQ0
הקומיקס של פלאש גורדון - זה שהתחיל את ההתלהבות:
https://youtu.be/HgznOfjFgHg
ושיר הנושא של להקת קווין לסרט פלאש גורדון:
https://youtu.be/LfmrHTdXgK4
מה מיוחד בסרטי מלחמת הכוכבים?
סדרת סרטי המדע הבדיוני "מלחמת הכוכבים" (Star Wars) היא אחת מהסדרות המצליחות והרווחיות בתולדות הקולנוע.
הסרט הראשון מ-1978 הוא עדיין אחד מסרטי הקאלט הגדולים של כל הזמנים. כשהוא יצא לאקרנים, "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס לא זו בלבד שזכה להצלחה עצומה, הוא גם יצר מעריצי פולחן שמטורפים עליו והפך לסדרת סרטי קאלט עם עוד 5 סרטי המשך מצליחים במיוחד.
כל אחד מסרטי הסדרה, שהזמינה את כולנו להצטרף למסע אל "גלקסיה רחוקה, רחוקה", מתאר מלחמה של "טובים" אל מול "רעים".
בין המשתתפים בסרטי הסדרה היו גם בני אדם, אבל גם חייזרים מסוגים שונים, כולל כאלו שהפנים שלהם הזכירו סיוטים של מאפרים בהוליווד וכמובן גם סוגים מגוונים של רובוטים.
במהלך השנים הלכה ויצרה "מלחמת הכוכבים" השפעה תרבותית עצומה. במפקד האוכלוסין הבריטי של שנת 2001 ציינו כמעט 400 אלף איש שהדת שלהם היא "ג'דיי" מהסדרה. לא כדאי לזלזל בעובדה הזו, כי זה אמר אז שהיא הייתה לדת הרביעית בגודלה בסקר, עם כמות "מאמינים" גדולה יותר בבריטניה מזו של דתות עם משקל מסוים, כמו הבודהיזם והיהדות.
את הסדרה, המשלבת בגאונות דרמה משפחתית מסוימת עם תורות מיסטיות מהמזרח, יצר כאמור במאי הקולנוע ג'ורג' לוקאס. הוא גם מי שביים את רוב הסרטים בה. הסדרה, שנעשתה בסוף שנות ה-70, הקדימה את זמנה ושילבה רעיונות ואפקטים מיוחדים ברמה גבוהה מאד.
הסרטים הראשונים בסדרה זכו להצלחה אדירה. בלטו בה האפקטים המיוחדים המוצלחים שהציגה ושנחשבו אז לפורצי דרך. כל זאת ללא תוכנות המחשב והאנימציה הממוחשבת שמבצעות כיום בקלות דברים דומים.
לצורך כך השתמשו אז יוצרי הסרט במגוון כלים והמצאות יצירתיות. בין השיטות ששימשו אותן היה שימוש חכם במודלים של דגמי חלליות מוקטנים, הפעלה מרחוק באמצות מנופים, גלגלות, כבלים ואמצעים מכניים נוספים.
בלטו גם שיטות העריכה החדשניות והיצירתיות, ששלבו קולאז'ים והדבקות חכמות, עם שילובים עתירי דמיון של תמונות ופריימים בסרט. וכמובן שאין לשכוח שזהו גם אחד הסרטים הראשונים שצולמו בצילום דיגיטלי.
הסדרה היא סוג של פלא תרבותי והכניסה לתרבות כמה דמויות שהפכו לאייקוניות. המוכרות בדמויות הסדרה הללו הן דארת' ויידר, המפקד העליון של צבא האימפריה, אביר הג'די המאסטר יודה, אותו חייזר ירוק ובעל אוזניים ארוכות, אביר הג'דיי האחרון לוק סקייווקר, הרובוט הצעיר Droid BB-8 והרובוט המקורי והמיתולוגי של סטאר-וורז R2-D2.
ואכן, מעריצי הסדרה האדוקים הם לא פחות מעניינים מהסרטים. רובם קהל אוהד בצורה לא רגילה. רבים מהם עוסקים באספנות של פריטים מסחריים ששווקו במהלך השנים עם דמויות מסרטי "מלחמות הכוכבים" או ברוחן.
כמות המחוות שעושים לסצנות ולדמויות מהסדרה באינטרנט היא אינסופית וכוללת סרטונים, שיוודים, שחזורי לגו ועוד. לא מעט מעריצים יוכלו לדקלם גם באמצע הלילה סצנות שלמות מתוך סרטי "מלחמת הכוכבים" השונים.
בחסותו האדיבה של ג'ורג' לוקאס, שזיהה את הפופולאריות שלה, עברה הסדרה מסחור בלתי נתפס והפכה למפלצת מרצ'נדייזינג, הכוללת בובות, קלמרים, ספרים, קומיקס, ילקוטים ומה לא. מעריכים את ההכנסות שהמוצרים הללו יצרו במהלך השנים ביותר מ-25 מיליארד דולר!
לאחר שג'ורג' לוקאס מכר לאולפני דיסני את הזיכיון על המותג כולו הם החליטו ליצור טרילוגיה חדשה, שמצולמת ומוקרנת החל משנת 2015. לוקאס משמש בה יועץ בלבד, לאחר שדיסני התקשו לקבל את השליטה המוחלטת שלו בסדרה.
הטרילוגיה החדשה עושה שימוש בטכנולוגיה מעודכנת ובאפקטים המיוחדים המודרניים ביותר ומחדשת את העולם הוויזואלי והדמויות המרתקות. במיוחד מרשימה עבודת האנימציה הממוחשבת שמשמשת לייצור רובוטים, חייזרים, עולמות רחוקים וקרבות חלל.
בואו למלחמת הכוכבים (עברית):
https://youtu.be/SeDOoLwQQGo?qr=yes
מצגת וידאו על הסרטים הללו:
https://youtu.be/LxrGrUNFQlk
הנה "מלחמת הכוכבים" (עברית):
https://youtu.be/MAS6HqJqL9Y
האימפריה מכה שנית (עברית):
http://youtu.be/W5063OYQoU8
קדימון הסרט האחרון "מלחמת הכוכבים - הכוח מתעורר" (מתורגם):
http://youtu.be/C_lGC4zb9o8
תעשיית המרצ'נדייזינג של "סטאר וורז":
http://youtu.be/dGw1Ja_A540
ובואו לטוס על פלקון המילניום מהסרט החדש "הכוח מתעורר"
https://youtu.be/VAuNy5k9SH8?qr=yes
מה חזה הספר "אל הירח" של ז'ול ורן?
ספרו של ז'ול ורן "אל הירח" הוא ספר שהיטיב לתאר כבר בשנת 1870, מסע עתידי של בני-אדם אל הירח.
המדהים הוא שז'ול ורן הצליח לנבא די במדויק את המסע שיתקיים כ-99 שנה לאחר מכן. היה זה כשהחללית "אפולו 11" תמריא אל הירח, גם היא מאויישת ב-3 אסטרונאוטים. גם היא הגיעה אל הירח פחות או יותר בזמן שנקב ז'ול ורן בספרו. היא אמנם לא נורתה כפגז אלא הונעה בכוחו של מנוע רקטי, אבל הגאון הספרותי הבידיוני ידע לחזות את העתיד די יפה.
מלייס התרשם מאד מהספר ויצר את הסרט "מסע אל הירח", שהושפע ממנו בבירור. הוא נחשב, אגב, לסרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה.
על ספרו של ז'ול ורן "אל הירח":
https://youtu.be/KKZf5Ycf6nc
על הסרט "מסע לירח" של ז'ורז' מלייס, שהושפע ממנו:
https://youtu.be/uMBkDT_eG5g
ההגעה אל הירח של אפולו 11:
https://youtu.be/xLu0Ak9Blog
ותכנית חינוכית על ז'ול ורן והספר בשוסטר את שוסטר (עברית):
https://youtu.be/wSFxZbOwhlc?t=17m30s&end=20m50s
מה גדולתו של הסרט "בלייד ראנר"?
לא פעם נבחר הסרט "בלייד ראנר" לסרט המדע הבדיוני הטוב בכל הזמנים. רוב המבקרים סבורים שהסרט עם המציאות העתידנית הלא-מלהיבה שלו, הוא למעשה יצירת פאר קולנועית. הסרט, בבימויו של הבמאי רידלי סקוט, מציג את קצין המשטרה ריק דקארד בלוס אנג'לס של שנת 2019. הוא מתאר מציאות עתידית קודרת ואפלולית, דיסטופיה.
הגיבור מקבל משימה לחסל כפילי-אדם שהסתננו אל העיר. הוא רודף אחריהם בעיר גדולה, חשוכה ומזוהמת מארובות הפולטות עשן ללא הפסקה, מעין מטרופולין עצום שאווירו דחוס וסמיך, מקום עתיר מיעוטים, תימהונים וכתות הזויות, בשווקים שמזכירים את תרבויות המזרח. אל מול גורדי שחקים בגובה מצמרר, הוא נוסע בכלי רכב מעופפים, בין בניינים עטויי שלטי פרסומת אימתניים בגודלם. עשירי החברה הזו כבר ברחו מכדור הארץ זה מכבר ועברו להתגורר במקום אחר, אוף וורלד, נעים ונקי יותר.
לא רבים יודעים שדרכו של "בלייד ראנר" אל המסך הייתה מלאת קשיים ורצופת מכשולים. לא מעט הסתבכויות וקשיים ליוו את עשייתו של הסרט וגם לאחר שיצא בשנת 1982 להקרנות, הוא נחל כישלון חרוץ. הצופים כמעט ולא באו לראותו.
ההסבר לכישלון בקופות הוא שבאותן שנים הוצפו בתי הקולנוע בסרטי מדע בדיוני גרועים. זה גרם לכך שהקהל מאס מהם ולא נהר לסרט המוצדק הזה, שיהפוך ברבות השנים לסרט פולחן ויקבל את ההכרה המגיעה לו כיצירת מופת.
הסרט מבוסס באופן רופף על הספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" מאת פיליפ ק. דיק. במקום סיפורי גבורה ומלחמות עתירות שכלולים ומערכות לייזר להשמדה, הוא הציג בספרי המדע הבדיוני שלו גיבורים מסובכים, רדופים, שמחלות נפש וסמים מבלבלים להם את המציאות עם הזיות. הסופר דיק, אגב, תעב סרטים הוליוודיים והירבה לסרב להצעות להפוך את ספריו לסרטים.
אבל כיוצא מן הכלל העניק הסרט העתידני "בלייד ראנר" חוויה ויזואלית מסחררת לצופים. ממש כמו "מטרופוליס" משנות ה-30, סרטו הדיסטופי של פריץ לאנג הגרמני, גם יוצר בלייד ראנר, רידלי סקוט, הקיף את עצמו במיטב המומחים בתחום האפקטים המיוחדים. הוא אסף בעלי מקצוע שעשו בעבר את האפקטים לסרטים כמו "אודיסיאה בחלל 2001" ו"סטאר טרק" והצליח ליצור איתם חברה עתידנית לא פשוטה, אבל כזו שאפשר להאמין לה. והשם "בלייד ראנר", אגב, נלקח בכלל מספר אחר של סופר אחר, בשם אלן אי. נורס..
הנה הסיפור של "בלייד ראנר" (עברית):
https://youtu.be/1C7pnqr2Qpk?t=40s
מה כל כך מוצלח בסרט "בלייד ראנר":
https://youtu.be/4ax1pz3riAU
קדימון הסרט הבדיוני הטוב אי-פעם:
http://youtu.be/eogpIG53Cis
חוות דעת על "בלייד ראנר":
http://youtu.be/GXRlGULqHxg
והאסתטיקה של בלייד ראנר:
http://youtu.be/iYhJ7Mf2Oxs
מהי דיסטופיה?
אם אוטופיה היא חברה מושלמת ואידיאלית המבוססת על טוב מושלם, הרי דיסטופיה (Dystopia) היא ההיפך המוחלט. דיסטופיה היא מציאות אנושית של חברה שהתנאים בה קשים ולרוב מלווים בדיקטטורה (עריצות) וניצול של אנשים.
יצירות דיסטופיות, לרוב עתידניות, מתרחשות פעמים רבות אחרי אסון קשה, כמו פצצה אטומית או אסון טבע שמקרב את סוף העולם (הן נקראות יצירות פוסט אפוקליפטיות).
יצירות כאלה נוהגות לתאר ממשל מושחת שמבוסס על תעמולת שקר ומנגד - תנאי חיים גרועים ואיכות חיים ירודה של האזרחים (טרור, דיכוי, מחסור וכדומה).
בכך מזהירים יוצרים באמנות מהתפתחות קיצונית של מגמות חברתיות, פוליטיות או טכנולוגיות שנראות בחברת ההווה ומבקשים לעורר מודעות ולהביא לשינוי כיוון באותן מגמות.
סרטים כמו "בלייד ראנר", "מטרופוליס", "המטריקס" וסרט הפולחן "עולם המים" הם סרטים דיסטופיים. סדרות כמו "משחקי הרעב" ו"הנהר" גם הם דיסטופיות וכך גם ספרים כמו "1984".
כך נולדה הדיסטופיה (מתורגם):
https://youtu.be/6a6kbU88wu0
הסרט הפוסט אפוקליפטי הדיסטופי "עולם המים", על החיים בעולם שהוצף במימי הקרחונים:
https://youtu.be/NpKbULrB9Z8
הסדרה "משחקי הרעב" על הדיסטופיה של הריאליטי כבידור מעוות והפחדה מכוונת של הממשלה:
https://youtu.be/B28pMh2OMnk
הסרט הדיסטופי המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג' אורוול:
https://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=8s
דיסטופיה טכנולוגית מרתקת:
https://youtu.be/h1BQPV-iCkU
ומאבק בעולם דיסטופי בדיוני ועתידני, על ענני המים, מקור המים היחידי שנותר:
http://youtu.be/J2J4eareIIg
מה היה המחשב החייזרי?
עיצוב בעולם המחשבים של שנות ה-80 היה עניין מאד בעייתי. היו יצרנים שהעיזו לעצב עם דמיון ויצירתיות ויצרו מחשבים שנראו אחרת. אבל מסיבה לא ברורה, כל מי מהם שלא קראו להם סטיב ג'ובס פשוט נכחדו.
בין כל המחשבים הייתה חברה שהציגה מראה עיצובי מרהיב ומפתיע. לא קראו לה Apple והיא גם לא הייתה אמריקאית. זה היה היצרן ההולנדי הולבורן, שהמחשבים שלו היו כמו שנהגו לומר באותו עשור... "מדליקים"!
מחשב ההולבורן החייזרי יוצר בעיר ההולנדית הולטן (Holten), אבל נראה כאילו הוא יצא מסרט סיינס פיקשן או מסדרת טלוויזיה של מדע בדיוני.
זוקף את ראשו המסכי למעלה ומביט במשתמש בו בתימהון, המחשב הזה היה ונותר המחשב התיאטרלי ביותר בתולדות המחשוב. היו לו 64k של זכרון RAM וכונן קשיח וגוף בגודל שהגיע לממדים של מקרר.
אז הולבורן שרדה בקושי 4 שנים, עד שפשטה רגל בנחשול של מחשבי ה-IBM PC שלקחו השוק מבלי למצמץ, אבל לתקופה מוגבלת גם הם. כי את העשור הזה ניצחו דווקא החקיינים המשעממים, אלה עם תואמי ה-IBM הזולים מהמזרח הרחוק, שהקפידו להיראות אותו דבר, ולא פחות שעממו מההשראה שלהם בחברת IBM, שהרגה את הקסם של ההולבורן.
אז כן, הולבורן, שעוצב בידי H.M. Polack, מונצח אמנם בבית הקברות של העיצוב, אבל עדיין - בסוף ואחרי הרבה הרפתקאות, מי שניצחה את עולם הטכנולוגיה היא פיית העיצוב של עולם המיחשוב ההוא ומי שתהפוך במילניום החדש גם לחברה העסקית הכי מצליחה בהיסטוריה, חברת Apple.
הנה קיצור סיפורו של מחשב ההולבורן, מוביל המחשבים המוזרים של האייטיז:
https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ
מחשב הולבורן 6100 במשרד:
https://youtu.be/H-xoC5zRjjE
הפעלה ראשונה אחרי 30 שנה:
https://youtu.be/ni7wvCmHqaU
וגם כאן:
https://youtu.be/bb4ojjqBlKY
מהי השעיית חוסר האמונה?
השעיית חוסר האמונה (Suspension of Disbelief) היא מושג המתייחס ליכולתו של אדם להשעות מרצון את הביקורת שלו ולהאמין בדבר בדוי, שאינו אמיתי, בכדי ליהנות באופן מלא מיצירה בדיונית.
השעיית חוסר האמונה, המכונה לא פעם גם "סספונד", היא מונח שבא מתחום הפסיכולוגיה ומשמש לתיאור הקבלה הזמנית שמקבל הקורא או הקהל, של אירועים ומרכיבים בדיוניים בסיפור או יצירת אמנות, כאילו הם אמיתיים או סבירים.
חוסר האמונה קשור בהרבה מרכיבים. הרי ברור לנו שלאונרדו דה קפריו, שלא מזמן היה הנער מהטיטאניק, לא יכול להיות גם הטייס המפורסם הווארד יוז. למה שנאמין לסרט הזה ולמעשה לכל סרט עלילתי או רומן שכזה?
וככל שיצירה אמנותית סיפורית היא מרחיקת לכת יותר ופונה לעולמות הדמיון והפנטזיה, כך גדלים הדרישה מהקהל והצורך המשמעותי כל כך להשעות את חוסר האמונה שלו.
כמובן שהתהליך הזה הוא ברובו לא מודע. כשאנו צופים בסרט מדע בדיוני, למשל, או קוראים סיפור מז'אנר הפנטזיה, ברור לנו שמה שאנו צופים בו או קוראים אינו אמיתי. אבל רובנו מסוגלים ומצליחים "לשכוח" ולהניח בצד, באופן זמני, את חוסר האמונה שלנו ונותנים לעצמנו לשקוע בסיפור.
במהלך המצב הזה של ה"סספונד", אנחנו מוכנים להתמסר ולהאמין בקיומם של מרכיבים בדויים לחלוטין, כמו חייזרים, יצורים מופלאים כמו חגי קרן, בנות ים, גיבורי-על או פיות, ומרכיבים פנטסטיים נוספים - כי רק כך נוכל באמת ליהנות מהסיפור ולחוות את הרגשות שהוא מעורר.
#למה זה חשוב ואיך זה עובד?
הסיבה שהשעיית אי האמונה היא מושג כה חשוב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע, נעוצה בכך שבזכותו יכולים יוצרי אמנות לשלב ביצירותיהם מרכיבים דמיוניים או בלתי סבירים, מבלי לאבד את הכבוד ותשומת הלב שרוחש להם הקהל.
השעיית חוסר האמון בנויה על אמון במספר הסיפור או לפחות בדמויות שבו. פעמים רבות כשאנו נותנים אמון ביוצר, האמון הזה מבוסס על ההיכרות איתו, עם יצירותיו והאמון אליו שפיתחנו בעבר. אם מדובר ביצירה של יוצר שלא היכרנו בעבר, היצירה היא שצריכה לעורר את האמון הזה בזכות האמינות שלה והדמויות כפי שהן מוצגות.
רוב סרטי האקשן וספרי המתח והפעולה מסתמכים גם הם ומאוד על ההשעיה של חוסר האמון. סרטי האקשן משתדלים לסחוף אותנו לעלילה המהירה והנועזת, כך שנשקע בהם ונשעה את חוסר האמונה שלנו. בסרטי או בספרי מתח העניין בתעלומה לוקח אותנו פנימה לקשב רב ולעיסוק בפתרון, כך שבמקביל ומבלי לשים לב לכך אנו משעים את חוסר האמון שלנו בפרטים האחרים שבה.
גם בסרטים מצחיקים, מסייע ההומור בעיצוב של דמויות כאלה. הצחוק וההומור, שבנויים לא פעם על הגזמה, מצליחים לרוב להשכיח מאיתנו את הביקורת המובנית בנו, שהייתה אמורה להיות על הדמויות והטקסטים שלהן ועל המציאות שבה הן פועלות. במילים פשוטות, אנחנו כל כך עסוקים בלצחוק שאנחנו לא מתעסקים בשטויות שלפנינו ובמצבים שבעולם אמיתי הם אינם הגיוניים.
הנה הסבר המושג "השעיית חוסר האמונה":
https://youtu.be/zdGM7QzFJhM
מיהו ז'ורז' מלייס, הקוסם שהפך לקולנוען?
ז'ורז' מלייס (Georges Melies) היה קוסם שגילה את ראינוע, הקולנוע המוקדם והתאהב במדיום החדש, שאפשר לו לעשות את הקסמים שלו, בסרטים מלאי דמיון ורעיונות בדיוניים.
כך הפך מלייס לבמאי של סרטי פנטזיה עם המצאת הקולנוע. כקוסם לשעבר ואמן של אפקטים, מלייס לא הפסיק ליצור ולהמציא מגוון רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים ואפילו מדהימים. הסגנון של האפקטים המיוחדים שהכניס לסרטיו היה פורץ דרך וחדשני כל כך, שאנשים חשבו על רבים מהם כקסמים ומסתוריים.
והאמת שהדברים שעשה היו בדיוק כאלה. קסומים ומסתוריים. איכשהו, האיש שבא מעולם הבידור של תקופתו, ניבא בסרטיו את הכיוון שתיקח הוליווד כשתהפוך את הקולנוע לבידורי, דמיוני ושל הקהל. הדימויים של מלייס ואחיזת העיניים ששימשה בבסיס הסרטים שלו, הם הסבים והסבתות של הקולנוע עתיר האפקטים והאמצעים המיוחדים של ימינו.
"מסע אל הירח", סרטו הגדול ביותר של ז'ורז' מלייס, הוא בעיני רבים סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה. הוא עתיד להפוך את היוצר השונה כל כך לאבי סרטי הפנטזיה והאפקטים המיוחדים בקולנוע.
אבל באמנות כמו בתולדות האמנות, הגאון שפורץ דרך הופך לא פעם לבדיחה, זמן לא רב אחר-כך. בתוך עשור הפכו סרטיו של מלייס למיושנים והצופים מאסו בהם לחלוטין. זה לא שהוא לא ניסה לשנות סגנון ואפילו התחיל לצלם מערבונים מצליחים, אבל ההצלחה לא האירה לו פנים לאורך זמן ולבסוף הוא פרש לחלוטין מהראינוע.
טכנית, כל כך הרבה שיטות ורעיונות קולנועיים הוא פיתח. בין השאר הוא פיתח את הג'אמפ קאט, שהוא מעין "קפיצה בחיתוך". היא נוצרת כשלמשל דמות נמצאת בקצה הפריים ואחרי ה"קאט" היא באמצע הפריים, מה שיוצר מעבר לא נקי ולא המשכי. זה התגלה לו במקרה והוא הבין את היופי של זה, שילב בסרטיו והנחיל גם הלאה.
עוד מהמצאותיו הם ה"טיים לאפס" - סוג של הילוך מהיר מאד על ידי קפיצות זמן, כמו גם הכפלת דמויות בסרטים, על ידי חשיפות מרובות של הפילם. מלייס גם השתמש ראשון בדיזולב, שהוא מעבר מפריים לפריים בצורה של התמוססות. הוא הראשון להשתמש ב"הקרנה אחורית", מה שהיום אנו מכנים "מסך ירוק" או "מסך כחול" והוא אפילו היה הראשון להוסיף צבע לסרטיו, על ידי צביעה ידנית על הפילם!
בדיעבד, גם אם חייו המקצועיים הסתיימו בכישלון, מה שקרה ללא מעט פורצי דרך בתולדות האמנות והקולנוע המוקדם, עולם הקולנוע לא ישכח את הקוסם שהיה לבמאי ראינוע והמציא את סרטי המדע הבדיוני, הותיר מורשת מרהיבה של תעוזה ודמיון והרבה זיכרונות מעוררי חיוך ונוסטלגיה, לאופן שבו ראו פעם את הירח, הטכנולוגיה והעתיד.
הספר והסרט "הוגו" של השנים האחרונות, הזכירו לעולם את הקסם שבמורשת הקולנועית של מי שיכולתו "לשנות את המציאות", בצילום ועריכה, הקנתה לו בחייו את הכינוי "צלם קוסם" (Cinemagician).
הנה סיפורו המתורגם של מלייס:
https://youtu.be/L8is28gAOTc
סרטון שהקדיש לדמיונות והרעיונות שלו מנוע החיפוש גוגל:
https://youtu.be/BEePFpC9qG8
ז'ורז' מלייס עשה את הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה - "מסע לירח":
https://youtu.be/uMBkDT_eG5g
סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":
http://youtu.be/3RMp32GPWww
הסרט "הוגו" המספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:
https://youtu.be/Paneo9Urjc4
תכנית שרגא בישגדא מהחינוכית, שהוקדשה לז'ורז' מלייס (עברית):
https://youtu.be/jKeEcYyx97s?long=yes
וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שעושה כבוד למלייס:
https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes
ספרו של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה" (Journey to the Center of the Earth), שפורסם בשנת 1864, הוא ספר מדע בדיוני מספר על חבורה קטנה שיצאה למסע אל מעמקי האדמה. המסע נערך בעקבות פתק שהתגלה בספר עתיק שכתב אלכימאי מפורסם מהמאה ה-16.
האיש שינהיג אותם למסע בבטן האדמה הוא פרופסור אוטו-פון לינדברוק, חוקר מינרלים ידוע ומי שמצא את הפתק בספר העתיק. הם שוכרים את צייד הברווזים הנס ביילקה, בתור מורה דרך. את מסעם לבטן האדמה מתחילים פרופסור לידנברוק, אחיינו אקסל וביילקה, בחדירה ללועו של הר געש כבוי באיסלנד, "השער" לבטן האדמה. איסלנד היא מקום הריכוז של הרי הגעש הגדולים בעולם.
במעמקי הר הגעש האיסלנדי הגבוה סנאפל הם מסיירים ומקווים שהר הגעש לא יתפרץ דווקא כשהם בפנים. ממנו הם חודרים למעמקי הארץ ומגלים דברים מופלאים. במסע לעומק של עשרות קילומטרים לכיוון "מרכז כדור הארץ" הם יפגשו גייזרים, אגמים תת-קרקעיים, חיות פרהיסטוריות, פגעי טבע, פטריות ענקיות, שרכים דמויי עץ בגובה עשרות מטרים, עצמות של חיות קדומות ואפילו ענק אנושי אחד בגובה כפול מבן אגם ממוצע.
בסוף הסיפור יוצאת החבורה אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש הימי של איטליה, הר הגעש סטרומבולי. הם עברו 5,000 ק"מ מנקודת הכניסה שלהם למעמקי האדמה ויצאו באיים הליפאריים שבאיטליה,
סרטים, ספרים ויצירות מוסיקליות נכתבו על עלילת הספר. הוליווד עשתה כמה סרטים שהם עיבודים של הספר, המוסיקאי ריק ווייקמן, קלידן להקת יס, פרסם שני אלבומי יצירות רוק מתקדם של המסע ופארק שעשועים ביפאן מדמה את המסע אל תוך כדור הארץ.
הנה קדימון הסרט "המסע אל בטן האדמה":
http://youtu.be/LZYd19bIhP0
פגישה עם צמחים טורפים:
http://youtu.be/iKY407VXg3s
וקטע מהיצירה "מסע אל מרכז כדור הארץ" של ריק ווייקמן:
https://youtu.be/8wFag3o10wg?long=yes
פלאש גורדון (Flash Gordon), מהגיבורים המפורסמים של הקומיקס האמריקאי, הוא ספורטאי בלונדיני שמוצא עצמו יום אחד בכוכב מונגו, ביחד עם חברתו היפה דייל ארדן והמדען הגאון זרקוב. בכוכב מונגו נאבק פלאש במינג, הרודן המרושע של הכוכב, בכדי לשחררו מידי העריץ.
פלאש גורדון נולד כגיבור רצועת קומיקס מדע בדיונית, שפורסמה לראשונה בינואר 1934. גם בישראל זכה פלאש גורדון לפופולאריות גדולה ובארץ ישראל של ימי המנדט הוא היה שני בפופולאריות שלו כגיבור קולנועי רק לטרזן.
הנה קדימון לסרט של פלאש גורדון משנות ה-80:
https://youtu.be/VzFwECV8Kkk
הטריילר לסרט המקורי מ-1936:
https://youtu.be/NbnJB3DHAQ0
הקומיקס של פלאש גורדון - זה שהתחיל את ההתלהבות:
https://youtu.be/HgznOfjFgHg
ושיר הנושא של להקת קווין לסרט פלאש גורדון:
https://youtu.be/LfmrHTdXgK4
סדרת סרטי המדע הבדיוני "מלחמת הכוכבים" (Star Wars) היא אחת מהסדרות המצליחות והרווחיות בתולדות הקולנוע.
הסרט הראשון מ-1978 הוא עדיין אחד מסרטי הקאלט הגדולים של כל הזמנים. כשהוא יצא לאקרנים, "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס לא זו בלבד שזכה להצלחה עצומה, הוא גם יצר מעריצי פולחן שמטורפים עליו והפך לסדרת סרטי קאלט עם עוד 5 סרטי המשך מצליחים במיוחד.
כל אחד מסרטי הסדרה, שהזמינה את כולנו להצטרף למסע אל "גלקסיה רחוקה, רחוקה", מתאר מלחמה של "טובים" אל מול "רעים".
בין המשתתפים בסרטי הסדרה היו גם בני אדם, אבל גם חייזרים מסוגים שונים, כולל כאלו שהפנים שלהם הזכירו סיוטים של מאפרים בהוליווד וכמובן גם סוגים מגוונים של רובוטים.
במהלך השנים הלכה ויצרה "מלחמת הכוכבים" השפעה תרבותית עצומה. במפקד האוכלוסין הבריטי של שנת 2001 ציינו כמעט 400 אלף איש שהדת שלהם היא "ג'דיי" מהסדרה. לא כדאי לזלזל בעובדה הזו, כי זה אמר אז שהיא הייתה לדת הרביעית בגודלה בסקר, עם כמות "מאמינים" גדולה יותר בבריטניה מזו של דתות עם משקל מסוים, כמו הבודהיזם והיהדות.
את הסדרה, המשלבת בגאונות דרמה משפחתית מסוימת עם תורות מיסטיות מהמזרח, יצר כאמור במאי הקולנוע ג'ורג' לוקאס. הוא גם מי שביים את רוב הסרטים בה. הסדרה, שנעשתה בסוף שנות ה-70, הקדימה את זמנה ושילבה רעיונות ואפקטים מיוחדים ברמה גבוהה מאד.
הסרטים הראשונים בסדרה זכו להצלחה אדירה. בלטו בה האפקטים המיוחדים המוצלחים שהציגה ושנחשבו אז לפורצי דרך. כל זאת ללא תוכנות המחשב והאנימציה הממוחשבת שמבצעות כיום בקלות דברים דומים.
לצורך כך השתמשו אז יוצרי הסרט במגוון כלים והמצאות יצירתיות. בין השיטות ששימשו אותן היה שימוש חכם במודלים של דגמי חלליות מוקטנים, הפעלה מרחוק באמצות מנופים, גלגלות, כבלים ואמצעים מכניים נוספים.
בלטו גם שיטות העריכה החדשניות והיצירתיות, ששלבו קולאז'ים והדבקות חכמות, עם שילובים עתירי דמיון של תמונות ופריימים בסרט. וכמובן שאין לשכוח שזהו גם אחד הסרטים הראשונים שצולמו בצילום דיגיטלי.
הסדרה היא סוג של פלא תרבותי והכניסה לתרבות כמה דמויות שהפכו לאייקוניות. המוכרות בדמויות הסדרה הללו הן דארת' ויידר, המפקד העליון של צבא האימפריה, אביר הג'די המאסטר יודה, אותו חייזר ירוק ובעל אוזניים ארוכות, אביר הג'דיי האחרון לוק סקייווקר, הרובוט הצעיר Droid BB-8 והרובוט המקורי והמיתולוגי של סטאר-וורז R2-D2.
ואכן, מעריצי הסדרה האדוקים הם לא פחות מעניינים מהסרטים. רובם קהל אוהד בצורה לא רגילה. רבים מהם עוסקים באספנות של פריטים מסחריים ששווקו במהלך השנים עם דמויות מסרטי "מלחמות הכוכבים" או ברוחן.
כמות המחוות שעושים לסצנות ולדמויות מהסדרה באינטרנט היא אינסופית וכוללת סרטונים, שיוודים, שחזורי לגו ועוד. לא מעט מעריצים יוכלו לדקלם גם באמצע הלילה סצנות שלמות מתוך סרטי "מלחמת הכוכבים" השונים.
בחסותו האדיבה של ג'ורג' לוקאס, שזיהה את הפופולאריות שלה, עברה הסדרה מסחור בלתי נתפס והפכה למפלצת מרצ'נדייזינג, הכוללת בובות, קלמרים, ספרים, קומיקס, ילקוטים ומה לא. מעריכים את ההכנסות שהמוצרים הללו יצרו במהלך השנים ביותר מ-25 מיליארד דולר!
לאחר שג'ורג' לוקאס מכר לאולפני דיסני את הזיכיון על המותג כולו הם החליטו ליצור טרילוגיה חדשה, שמצולמת ומוקרנת החל משנת 2015. לוקאס משמש בה יועץ בלבד, לאחר שדיסני התקשו לקבל את השליטה המוחלטת שלו בסדרה.
הטרילוגיה החדשה עושה שימוש בטכנולוגיה מעודכנת ובאפקטים המיוחדים המודרניים ביותר ומחדשת את העולם הוויזואלי והדמויות המרתקות. במיוחד מרשימה עבודת האנימציה הממוחשבת שמשמשת לייצור רובוטים, חייזרים, עולמות רחוקים וקרבות חלל.
בואו למלחמת הכוכבים (עברית):
https://youtu.be/SeDOoLwQQGo?qr=yes
מצגת וידאו על הסרטים הללו:
https://youtu.be/LxrGrUNFQlk
הנה "מלחמת הכוכבים" (עברית):
https://youtu.be/MAS6HqJqL9Y
האימפריה מכה שנית (עברית):
http://youtu.be/W5063OYQoU8
קדימון הסרט האחרון "מלחמת הכוכבים - הכוח מתעורר" (מתורגם):
http://youtu.be/C_lGC4zb9o8
תעשיית המרצ'נדייזינג של "סטאר וורז":
http://youtu.be/dGw1Ja_A540
ובואו לטוס על פלקון המילניום מהסרט החדש "הכוח מתעורר"
https://youtu.be/VAuNy5k9SH8?qr=yes
ספרו של ז'ול ורן "אל הירח" הוא ספר שהיטיב לתאר כבר בשנת 1870, מסע עתידי של בני-אדם אל הירח.
המדהים הוא שז'ול ורן הצליח לנבא די במדויק את המסע שיתקיים כ-99 שנה לאחר מכן. היה זה כשהחללית "אפולו 11" תמריא אל הירח, גם היא מאויישת ב-3 אסטרונאוטים. גם היא הגיעה אל הירח פחות או יותר בזמן שנקב ז'ול ורן בספרו. היא אמנם לא נורתה כפגז אלא הונעה בכוחו של מנוע רקטי, אבל הגאון הספרותי הבידיוני ידע לחזות את העתיד די יפה.
מלייס התרשם מאד מהספר ויצר את הסרט "מסע אל הירח", שהושפע ממנו בבירור. הוא נחשב, אגב, לסרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה.
על ספרו של ז'ול ורן "אל הירח":
https://youtu.be/KKZf5Ycf6nc
על הסרט "מסע לירח" של ז'ורז' מלייס, שהושפע ממנו:
https://youtu.be/uMBkDT_eG5g
ההגעה אל הירח של אפולו 11:
https://youtu.be/xLu0Ak9Blog
ותכנית חינוכית על ז'ול ורן והספר בשוסטר את שוסטר (עברית):
https://youtu.be/wSFxZbOwhlc?t=17m30s&end=20m50s
מדע בדיוני
לא פעם נבחר הסרט "בלייד ראנר" לסרט המדע הבדיוני הטוב בכל הזמנים. רוב המבקרים סבורים שהסרט עם המציאות העתידנית הלא-מלהיבה שלו, הוא למעשה יצירת פאר קולנועית. הסרט, בבימויו של הבמאי רידלי סקוט, מציג את קצין המשטרה ריק דקארד בלוס אנג'לס של שנת 2019. הוא מתאר מציאות עתידית קודרת ואפלולית, דיסטופיה.
הגיבור מקבל משימה לחסל כפילי-אדם שהסתננו אל העיר. הוא רודף אחריהם בעיר גדולה, חשוכה ומזוהמת מארובות הפולטות עשן ללא הפסקה, מעין מטרופולין עצום שאווירו דחוס וסמיך, מקום עתיר מיעוטים, תימהונים וכתות הזויות, בשווקים שמזכירים את תרבויות המזרח. אל מול גורדי שחקים בגובה מצמרר, הוא נוסע בכלי רכב מעופפים, בין בניינים עטויי שלטי פרסומת אימתניים בגודלם. עשירי החברה הזו כבר ברחו מכדור הארץ זה מכבר ועברו להתגורר במקום אחר, אוף וורלד, נעים ונקי יותר.
לא רבים יודעים שדרכו של "בלייד ראנר" אל המסך הייתה מלאת קשיים ורצופת מכשולים. לא מעט הסתבכויות וקשיים ליוו את עשייתו של הסרט וגם לאחר שיצא בשנת 1982 להקרנות, הוא נחל כישלון חרוץ. הצופים כמעט ולא באו לראותו.
ההסבר לכישלון בקופות הוא שבאותן שנים הוצפו בתי הקולנוע בסרטי מדע בדיוני גרועים. זה גרם לכך שהקהל מאס מהם ולא נהר לסרט המוצדק הזה, שיהפוך ברבות השנים לסרט פולחן ויקבל את ההכרה המגיעה לו כיצירת מופת.
הסרט מבוסס באופן רופף על הספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" מאת פיליפ ק. דיק. במקום סיפורי גבורה ומלחמות עתירות שכלולים ומערכות לייזר להשמדה, הוא הציג בספרי המדע הבדיוני שלו גיבורים מסובכים, רדופים, שמחלות נפש וסמים מבלבלים להם את המציאות עם הזיות. הסופר דיק, אגב, תעב סרטים הוליוודיים והירבה לסרב להצעות להפוך את ספריו לסרטים.
אבל כיוצא מן הכלל העניק הסרט העתידני "בלייד ראנר" חוויה ויזואלית מסחררת לצופים. ממש כמו "מטרופוליס" משנות ה-30, סרטו הדיסטופי של פריץ לאנג הגרמני, גם יוצר בלייד ראנר, רידלי סקוט, הקיף את עצמו במיטב המומחים בתחום האפקטים המיוחדים. הוא אסף בעלי מקצוע שעשו בעבר את האפקטים לסרטים כמו "אודיסיאה בחלל 2001" ו"סטאר טרק" והצליח ליצור איתם חברה עתידנית לא פשוטה, אבל כזו שאפשר להאמין לה. והשם "בלייד ראנר", אגב, נלקח בכלל מספר אחר של סופר אחר, בשם אלן אי. נורס..
הנה הסיפור של "בלייד ראנר" (עברית):
https://youtu.be/1C7pnqr2Qpk?t=40s
מה כל כך מוצלח בסרט "בלייד ראנר":
https://youtu.be/4ax1pz3riAU
קדימון הסרט הבדיוני הטוב אי-פעם:
http://youtu.be/eogpIG53Cis
חוות דעת על "בלייד ראנר":
http://youtu.be/GXRlGULqHxg
והאסתטיקה של בלייד ראנר:
http://youtu.be/iYhJ7Mf2Oxs
אם אוטופיה היא חברה מושלמת ואידיאלית המבוססת על טוב מושלם, הרי דיסטופיה (Dystopia) היא ההיפך המוחלט. דיסטופיה היא מציאות אנושית של חברה שהתנאים בה קשים ולרוב מלווים בדיקטטורה (עריצות) וניצול של אנשים.
יצירות דיסטופיות, לרוב עתידניות, מתרחשות פעמים רבות אחרי אסון קשה, כמו פצצה אטומית או אסון טבע שמקרב את סוף העולם (הן נקראות יצירות פוסט אפוקליפטיות).
יצירות כאלה נוהגות לתאר ממשל מושחת שמבוסס על תעמולת שקר ומנגד - תנאי חיים גרועים ואיכות חיים ירודה של האזרחים (טרור, דיכוי, מחסור וכדומה).
בכך מזהירים יוצרים באמנות מהתפתחות קיצונית של מגמות חברתיות, פוליטיות או טכנולוגיות שנראות בחברת ההווה ומבקשים לעורר מודעות ולהביא לשינוי כיוון באותן מגמות.
סרטים כמו "בלייד ראנר", "מטרופוליס", "המטריקס" וסרט הפולחן "עולם המים" הם סרטים דיסטופיים. סדרות כמו "משחקי הרעב" ו"הנהר" גם הם דיסטופיות וכך גם ספרים כמו "1984".
כך נולדה הדיסטופיה (מתורגם):
https://youtu.be/6a6kbU88wu0
הסרט הפוסט אפוקליפטי הדיסטופי "עולם המים", על החיים בעולם שהוצף במימי הקרחונים:
https://youtu.be/NpKbULrB9Z8
הסדרה "משחקי הרעב" על הדיסטופיה של הריאליטי כבידור מעוות והפחדה מכוונת של הממשלה:
https://youtu.be/B28pMh2OMnk
הסרט הדיסטופי המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג' אורוול:
https://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=8s
דיסטופיה טכנולוגית מרתקת:
https://youtu.be/h1BQPV-iCkU
ומאבק בעולם דיסטופי בדיוני ועתידני, על ענני המים, מקור המים היחידי שנותר:
http://youtu.be/J2J4eareIIg
עיצוב בעולם המחשבים של שנות ה-80 היה עניין מאד בעייתי. היו יצרנים שהעיזו לעצב עם דמיון ויצירתיות ויצרו מחשבים שנראו אחרת. אבל מסיבה לא ברורה, כל מי מהם שלא קראו להם סטיב ג'ובס פשוט נכחדו.
בין כל המחשבים הייתה חברה שהציגה מראה עיצובי מרהיב ומפתיע. לא קראו לה Apple והיא גם לא הייתה אמריקאית. זה היה היצרן ההולנדי הולבורן, שהמחשבים שלו היו כמו שנהגו לומר באותו עשור... "מדליקים"!
מחשב ההולבורן החייזרי יוצר בעיר ההולנדית הולטן (Holten), אבל נראה כאילו הוא יצא מסרט סיינס פיקשן או מסדרת טלוויזיה של מדע בדיוני.
זוקף את ראשו המסכי למעלה ומביט במשתמש בו בתימהון, המחשב הזה היה ונותר המחשב התיאטרלי ביותר בתולדות המחשוב. היו לו 64k של זכרון RAM וכונן קשיח וגוף בגודל שהגיע לממדים של מקרר.
אז הולבורן שרדה בקושי 4 שנים, עד שפשטה רגל בנחשול של מחשבי ה-IBM PC שלקחו השוק מבלי למצמץ, אבל לתקופה מוגבלת גם הם. כי את העשור הזה ניצחו דווקא החקיינים המשעממים, אלה עם תואמי ה-IBM הזולים מהמזרח הרחוק, שהקפידו להיראות אותו דבר, ולא פחות שעממו מההשראה שלהם בחברת IBM, שהרגה את הקסם של ההולבורן.
אז כן, הולבורן, שעוצב בידי H.M. Polack, מונצח אמנם בבית הקברות של העיצוב, אבל עדיין - בסוף ואחרי הרבה הרפתקאות, מי שניצחה את עולם הטכנולוגיה היא פיית העיצוב של עולם המיחשוב ההוא ומי שתהפוך במילניום החדש גם לחברה העסקית הכי מצליחה בהיסטוריה, חברת Apple.
הנה קיצור סיפורו של מחשב ההולבורן, מוביל המחשבים המוזרים של האייטיז:
https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ
מחשב הולבורן 6100 במשרד:
https://youtu.be/H-xoC5zRjjE
הפעלה ראשונה אחרי 30 שנה:
https://youtu.be/ni7wvCmHqaU
וגם כאן:
https://youtu.be/bb4ojjqBlKY
השעיית חוסר האמונה (Suspension of Disbelief) היא מושג המתייחס ליכולתו של אדם להשעות מרצון את הביקורת שלו ולהאמין בדבר בדוי, שאינו אמיתי, בכדי ליהנות באופן מלא מיצירה בדיונית.
השעיית חוסר האמונה, המכונה לא פעם גם "סספונד", היא מונח שבא מתחום הפסיכולוגיה ומשמש לתיאור הקבלה הזמנית שמקבל הקורא או הקהל, של אירועים ומרכיבים בדיוניים בסיפור או יצירת אמנות, כאילו הם אמיתיים או סבירים.
חוסר האמונה קשור בהרבה מרכיבים. הרי ברור לנו שלאונרדו דה קפריו, שלא מזמן היה הנער מהטיטאניק, לא יכול להיות גם הטייס המפורסם הווארד יוז. למה שנאמין לסרט הזה ולמעשה לכל סרט עלילתי או רומן שכזה?
וככל שיצירה אמנותית סיפורית היא מרחיקת לכת יותר ופונה לעולמות הדמיון והפנטזיה, כך גדלים הדרישה מהקהל והצורך המשמעותי כל כך להשעות את חוסר האמונה שלו.
כמובן שהתהליך הזה הוא ברובו לא מודע. כשאנו צופים בסרט מדע בדיוני, למשל, או קוראים סיפור מז'אנר הפנטזיה, ברור לנו שמה שאנו צופים בו או קוראים אינו אמיתי. אבל רובנו מסוגלים ומצליחים "לשכוח" ולהניח בצד, באופן זמני, את חוסר האמונה שלנו ונותנים לעצמנו לשקוע בסיפור.
במהלך המצב הזה של ה"סספונד", אנחנו מוכנים להתמסר ולהאמין בקיומם של מרכיבים בדויים לחלוטין, כמו חייזרים, יצורים מופלאים כמו חגי קרן, בנות ים, גיבורי-על או פיות, ומרכיבים פנטסטיים נוספים - כי רק כך נוכל באמת ליהנות מהסיפור ולחוות את הרגשות שהוא מעורר.
#למה זה חשוב ואיך זה עובד?
הסיבה שהשעיית אי האמונה היא מושג כה חשוב בספרות, בתיאטרון ובקולנוע, נעוצה בכך שבזכותו יכולים יוצרי אמנות לשלב ביצירותיהם מרכיבים דמיוניים או בלתי סבירים, מבלי לאבד את הכבוד ותשומת הלב שרוחש להם הקהל.
השעיית חוסר האמון בנויה על אמון במספר הסיפור או לפחות בדמויות שבו. פעמים רבות כשאנו נותנים אמון ביוצר, האמון הזה מבוסס על ההיכרות איתו, עם יצירותיו והאמון אליו שפיתחנו בעבר. אם מדובר ביצירה של יוצר שלא היכרנו בעבר, היצירה היא שצריכה לעורר את האמון הזה בזכות האמינות שלה והדמויות כפי שהן מוצגות.
רוב סרטי האקשן וספרי המתח והפעולה מסתמכים גם הם ומאוד על ההשעיה של חוסר האמון. סרטי האקשן משתדלים לסחוף אותנו לעלילה המהירה והנועזת, כך שנשקע בהם ונשעה את חוסר האמונה שלנו. בסרטי או בספרי מתח העניין בתעלומה לוקח אותנו פנימה לקשב רב ולעיסוק בפתרון, כך שבמקביל ומבלי לשים לב לכך אנו משעים את חוסר האמון שלנו בפרטים האחרים שבה.
גם בסרטים מצחיקים, מסייע ההומור בעיצוב של דמויות כאלה. הצחוק וההומור, שבנויים לא פעם על הגזמה, מצליחים לרוב להשכיח מאיתנו את הביקורת המובנית בנו, שהייתה אמורה להיות על הדמויות והטקסטים שלהן ועל המציאות שבה הן פועלות. במילים פשוטות, אנחנו כל כך עסוקים בלצחוק שאנחנו לא מתעסקים בשטויות שלפנינו ובמצבים שבעולם אמיתי הם אינם הגיוניים.
הנה הסבר המושג "השעיית חוסר האמונה":
https://youtu.be/zdGM7QzFJhM
ז'ורז' מלייס (Georges Melies) היה קוסם שגילה את ראינוע, הקולנוע המוקדם והתאהב במדיום החדש, שאפשר לו לעשות את הקסמים שלו, בסרטים מלאי דמיון ורעיונות בדיוניים.
כך הפך מלייס לבמאי של סרטי פנטזיה עם המצאת הקולנוע. כקוסם לשעבר ואמן של אפקטים, מלייס לא הפסיק ליצור ולהמציא מגוון רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים ואפילו מדהימים. הסגנון של האפקטים המיוחדים שהכניס לסרטיו היה פורץ דרך וחדשני כל כך, שאנשים חשבו על רבים מהם כקסמים ומסתוריים.
והאמת שהדברים שעשה היו בדיוק כאלה. קסומים ומסתוריים. איכשהו, האיש שבא מעולם הבידור של תקופתו, ניבא בסרטיו את הכיוון שתיקח הוליווד כשתהפוך את הקולנוע לבידורי, דמיוני ושל הקהל. הדימויים של מלייס ואחיזת העיניים ששימשה בבסיס הסרטים שלו, הם הסבים והסבתות של הקולנוע עתיר האפקטים והאמצעים המיוחדים של ימינו.
"מסע אל הירח", סרטו הגדול ביותר של ז'ורז' מלייס, הוא בעיני רבים סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה. הוא עתיד להפוך את היוצר השונה כל כך לאבי סרטי הפנטזיה והאפקטים המיוחדים בקולנוע.
אבל באמנות כמו בתולדות האמנות, הגאון שפורץ דרך הופך לא פעם לבדיחה, זמן לא רב אחר-כך. בתוך עשור הפכו סרטיו של מלייס למיושנים והצופים מאסו בהם לחלוטין. זה לא שהוא לא ניסה לשנות סגנון ואפילו התחיל לצלם מערבונים מצליחים, אבל ההצלחה לא האירה לו פנים לאורך זמן ולבסוף הוא פרש לחלוטין מהראינוע.
טכנית, כל כך הרבה שיטות ורעיונות קולנועיים הוא פיתח. בין השאר הוא פיתח את הג'אמפ קאט, שהוא מעין "קפיצה בחיתוך". היא נוצרת כשלמשל דמות נמצאת בקצה הפריים ואחרי ה"קאט" היא באמצע הפריים, מה שיוצר מעבר לא נקי ולא המשכי. זה התגלה לו במקרה והוא הבין את היופי של זה, שילב בסרטיו והנחיל גם הלאה.
עוד מהמצאותיו הם ה"טיים לאפס" - סוג של הילוך מהיר מאד על ידי קפיצות זמן, כמו גם הכפלת דמויות בסרטים, על ידי חשיפות מרובות של הפילם. מלייס גם השתמש ראשון בדיזולב, שהוא מעבר מפריים לפריים בצורה של התמוססות. הוא הראשון להשתמש ב"הקרנה אחורית", מה שהיום אנו מכנים "מסך ירוק" או "מסך כחול" והוא אפילו היה הראשון להוסיף צבע לסרטיו, על ידי צביעה ידנית על הפילם!
בדיעבד, גם אם חייו המקצועיים הסתיימו בכישלון, מה שקרה ללא מעט פורצי דרך בתולדות האמנות והקולנוע המוקדם, עולם הקולנוע לא ישכח את הקוסם שהיה לבמאי ראינוע והמציא את סרטי המדע הבדיוני, הותיר מורשת מרהיבה של תעוזה ודמיון והרבה זיכרונות מעוררי חיוך ונוסטלגיה, לאופן שבו ראו פעם את הירח, הטכנולוגיה והעתיד.
הספר והסרט "הוגו" של השנים האחרונות, הזכירו לעולם את הקסם שבמורשת הקולנועית של מי שיכולתו "לשנות את המציאות", בצילום ועריכה, הקנתה לו בחייו את הכינוי "צלם קוסם" (Cinemagician).
הנה סיפורו המתורגם של מלייס:
https://youtu.be/L8is28gAOTc
סרטון שהקדיש לדמיונות והרעיונות שלו מנוע החיפוש גוגל:
https://youtu.be/BEePFpC9qG8
ז'ורז' מלייס עשה את הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה - "מסע לירח":
https://youtu.be/uMBkDT_eG5g
סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":
http://youtu.be/3RMp32GPWww
הסרט "הוגו" המספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:
https://youtu.be/Paneo9Urjc4
תכנית שרגא בישגדא מהחינוכית, שהוקדשה לז'ורז' מלייס (עברית):
https://youtu.be/jKeEcYyx97s?long=yes
וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שעושה כבוד למלייס:
https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes
מהם סרטי פולחן או סרטי קאלט?
מה משותף לסרטים כמו “הנסיכה הקסומה”, "צ'ארלי וחצי", “מועדון קרב” ודורה של סרטים שנאבקים על התואר "הסרט הגרוע בהיסטוריה"?
כולם סרטי קאלט, סרטי פולחן.
סרט פולחן (Cult movie), או "קאלט מובי", הוא סרט שלא הצליח על הבד אבל כן הצליח ליצור לעצמו קבוצת מעריצים מכורים ונלהבים, נאמנים ולא פעם אפילו אובססיביים וקיצוניים לטובתו, השבים וצופים בו, עשרות ומאות פעמים.
זה קורה לא פעם במקדש עצמו, בבית הקולנוע, כשהם לבושים בהתאם ל"טקס" ומביאים עימם אביזרים, קצת כמו בפולחן (cult) דתי.
וזה לא רק איך לבושים ומה מביאים הצופים הקיצוניים להקרנה. סרטי הקאלט נהנים בדרך כלל מקהל נאמן, שמזדהה איתם באופן עמוק, שב וצופה בהם שוב ושוב, לעתים כחלק מאירוע כמו מבוים, שנערך בעת הקרנתם וכולל במהלך ההקרנות טקס של ממש, קבוע וחוזר על עצמו בדייקנות, כמו ריטואל, טקס דתי.
לא משנה מאיזה ז’אנר, סוג הפקה ומה התקציב שעמד לרשות היוצרים שלהם, רבים מסרטי הפולחן, סרטי הקאלט, לא זכו בהצלחה בעת שעלו לראשונה לאקרנים, לא הצליחו למשוך צופים או לזכות בהקרנות רבות. לעתים הם שברו מוסכמות, הוטלה עליהם הגבלת גיל צפייה או שהצנזורה אסרה על הקרנתם ולפעמים הם פשוט הקדימו את זמנם. מכל מקום, רק בדיעבד הם זכו להערכה ואהבה מצד קהל הצופים, או חלקו לפחות.
כיום אמנם ניתן למצוא סרטי קאלט איכותיים, שקיבלו מהתחלה ביקורות מעולות ממבקרי הקולנוע וקהילת המעריצים שלהם עצומה, אבל חלק מסרטי הקאלט הללו נולדו דווקא מהיותם פגומים.
תסריט מבלבל, משחק רע עד רמת אמנות, איכות טכנית מפוקפקת, דמויות לא מבוססות או נלעגות, שירים ומוסיקה שיש בה משהו שלא עבד - יש מגוון גדול של סיבות להיותו של סרט לגרוע באופן מרתק. כי מסתבר שלפעמים, כשהעליבות האמנותית או המקצועית היא משמעותית, אבל מיוחדת - היא פוגשת את הגדולה מהצד השני. היא קצת ובאיזה שהוא מקום, אלוהית, גאונית.
כך לפחות יטענו המעריצים המכורים לסרט.
זה קצת כמו פרסי האיג נובל, שמוענקים בכל שנה לאנשים שחקרו את הדברים המטופשים וחסרי הפשר ביותר במדע. הצופים, הקהל הקולנועי אוהב הקולנוע, מחבק לעתים את הגרוע באופן ציורי והופך את יצירתו לתופעת קאלט, לפעמים לסרט פולחן ענקי.
וכך, הצופים יוצרים להם היסטוריה ולא פעם היסטריה סביב היצירה. כשזה קורה, היצירה מקבלת הזדמנות משונה ואחרת לככב על הבד ובמקום שובר קופות הוא הופכת לסוג של שובר שורות - סרט ממכר שהופך לטקס הקרנה של ממש.
ההקרנה גם חוזרת על עצמה באופן קבוע והקהל משתתף בה בעקביות, מתלבש לכבודה, צופה ועובד את היצירה, שותף בטקס שנבנה סביבה, עם דיקלום הדיאלוגים ביחד עם הדמויות, מחוות של מעריצים כמו זריקת אורז והשמעת קולות, כשלא פעם התופעה עצמה זוכה לסרט תיעודי המסקר וחוקר אותה, סרט על סרט הקאלט.
כך שבסוף, אחרי תהליך שבו חלק מהקהל גילה בהם איכות ששווה אהבה, לא מעט סרטי קאלט מצליחים לעמוד בגאווה במבחן הזמן ולקבל את ההכרה אפילו על ידי שוחרי הקולנוע האיכותי. הם הופכים לנושא של מחקר ועיון, לצד יצירות המופת והסרטים הטובים של הקולנוע.
הנה הסבר של סרטי פולחן באמריקה:
http://youtu.be/pokGCrI9Irw
"מופע הקולנוע של רוקי" - תופעת קאלט עולמית (עברית):
https://youtu.be/4plqh6obZW4
סרט הקאלט הישראלי "הטרמפיסט":
https://youtu.be/VxC6wJ-YhgY
סרטי בורקס ישראליים שונים הפכו לקאלט (עברית):
https://youtu.be/EQLPUBjroD0
ציטוטים ודיאלוגים שאנשים מצטטים גם הם מסמנים סרטי קאלט (עברית):
https://youtu.be/pFkCBbsVPjU
סרטי מדע בדיוני שהפכו לסרטי פולחן:
http://youtu.be/RztKLE6GC2Q
ורשימת סרטי קאלט מהידועים ביותר (עברית):
https://youtu.be/BSYUiHUgb-c?long=yes
מה משותף לסרטים כמו “הנסיכה הקסומה”, "צ'ארלי וחצי", “מועדון קרב” ודורה של סרטים שנאבקים על התואר "הסרט הגרוע בהיסטוריה"?
כולם סרטי קאלט, סרטי פולחן.
סרט פולחן (Cult movie), או "קאלט מובי", הוא סרט שלא הצליח על הבד אבל כן הצליח ליצור לעצמו קבוצת מעריצים מכורים ונלהבים, נאמנים ולא פעם אפילו אובססיביים וקיצוניים לטובתו, השבים וצופים בו, עשרות ומאות פעמים.
זה קורה לא פעם במקדש עצמו, בבית הקולנוע, כשהם לבושים בהתאם ל"טקס" ומביאים עימם אביזרים, קצת כמו בפולחן (cult) דתי.
וזה לא רק איך לבושים ומה מביאים הצופים הקיצוניים להקרנה. סרטי הקאלט נהנים בדרך כלל מקהל נאמן, שמזדהה איתם באופן עמוק, שב וצופה בהם שוב ושוב, לעתים כחלק מאירוע כמו מבוים, שנערך בעת הקרנתם וכולל במהלך ההקרנות טקס של ממש, קבוע וחוזר על עצמו בדייקנות, כמו ריטואל, טקס דתי.
לא משנה מאיזה ז’אנר, סוג הפקה ומה התקציב שעמד לרשות היוצרים שלהם, רבים מסרטי הפולחן, סרטי הקאלט, לא זכו בהצלחה בעת שעלו לראשונה לאקרנים, לא הצליחו למשוך צופים או לזכות בהקרנות רבות. לעתים הם שברו מוסכמות, הוטלה עליהם הגבלת גיל צפייה או שהצנזורה אסרה על הקרנתם ולפעמים הם פשוט הקדימו את זמנם. מכל מקום, רק בדיעבד הם זכו להערכה ואהבה מצד קהל הצופים, או חלקו לפחות.
כיום אמנם ניתן למצוא סרטי קאלט איכותיים, שקיבלו מהתחלה ביקורות מעולות ממבקרי הקולנוע וקהילת המעריצים שלהם עצומה, אבל חלק מסרטי הקאלט הללו נולדו דווקא מהיותם פגומים.
תסריט מבלבל, משחק רע עד רמת אמנות, איכות טכנית מפוקפקת, דמויות לא מבוססות או נלעגות, שירים ומוסיקה שיש בה משהו שלא עבד - יש מגוון גדול של סיבות להיותו של סרט לגרוע באופן מרתק. כי מסתבר שלפעמים, כשהעליבות האמנותית או המקצועית היא משמעותית, אבל מיוחדת - היא פוגשת את הגדולה מהצד השני. היא קצת ובאיזה שהוא מקום, אלוהית, גאונית.
כך לפחות יטענו המעריצים המכורים לסרט.
זה קצת כמו פרסי האיג נובל, שמוענקים בכל שנה לאנשים שחקרו את הדברים המטופשים וחסרי הפשר ביותר במדע. הצופים, הקהל הקולנועי אוהב הקולנוע, מחבק לעתים את הגרוע באופן ציורי והופך את יצירתו לתופעת קאלט, לפעמים לסרט פולחן ענקי.
וכך, הצופים יוצרים להם היסטוריה ולא פעם היסטריה סביב היצירה. כשזה קורה, היצירה מקבלת הזדמנות משונה ואחרת לככב על הבד ובמקום שובר קופות הוא הופכת לסוג של שובר שורות - סרט ממכר שהופך לטקס הקרנה של ממש.
ההקרנה גם חוזרת על עצמה באופן קבוע והקהל משתתף בה בעקביות, מתלבש לכבודה, צופה ועובד את היצירה, שותף בטקס שנבנה סביבה, עם דיקלום הדיאלוגים ביחד עם הדמויות, מחוות של מעריצים כמו זריקת אורז והשמעת קולות, כשלא פעם התופעה עצמה זוכה לסרט תיעודי המסקר וחוקר אותה, סרט על סרט הקאלט.
כך שבסוף, אחרי תהליך שבו חלק מהקהל גילה בהם איכות ששווה אהבה, לא מעט סרטי קאלט מצליחים לעמוד בגאווה במבחן הזמן ולקבל את ההכרה אפילו על ידי שוחרי הקולנוע האיכותי. הם הופכים לנושא של מחקר ועיון, לצד יצירות המופת והסרטים הטובים של הקולנוע.
הנה הסבר של סרטי פולחן באמריקה:
http://youtu.be/pokGCrI9Irw
"מופע הקולנוע של רוקי" - תופעת קאלט עולמית (עברית):
https://youtu.be/4plqh6obZW4
סרט הקאלט הישראלי "הטרמפיסט":
https://youtu.be/VxC6wJ-YhgY
סרטי בורקס ישראליים שונים הפכו לקאלט (עברית):
https://youtu.be/EQLPUBjroD0
ציטוטים ודיאלוגים שאנשים מצטטים גם הם מסמנים סרטי קאלט (עברית):
https://youtu.be/pFkCBbsVPjU
סרטי מדע בדיוני שהפכו לסרטי פולחן:
http://youtu.be/RztKLE6GC2Q
ורשימת סרטי קאלט מהידועים ביותר (עברית):
https://youtu.be/BSYUiHUgb-c?long=yes
מהי אופנת החלל של הסיקסטיז?
אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.
אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.
דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.
אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.
מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:
http://youtu.be/WoT2z14YemI
אופנת החלל של שנות ה-60:
http://youtu.be/d7E9jDxWF30
קולקציית החלל של אנדרה קוראז':
https://youtu.be/bn7p22LlrVE
הוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
הקולקציה החללית של פייר קרדן:
http://youtu.be/AzBxsz54qko
עוד מאופנת החלל של הסיקטיז:
http://youtu.be/OtzvVDJjtYo
ותסרוקות חלל:
http://youtu.be/nh-IRZM8fFM
אופנת החלל (Space Fashion) הייתה חידוש אופנתי מרהיב, שפעם ריגש את עולם האופנה לחלוטין. תור הזהב של הסגנון החללי הזה היה בשנות ה-60, העשור שבו יצא האדם אל החלל. הוא נוצר בהשראת המרוץ לחלל של המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות. המרוץ לחלל החל כשהקוסמונאוט יורי גגארין פרץ אל החלל בשנת 1961 והגיע לשיאו בשנת 1969, כשפסע האסטרונאוט ניל ארמסטרונג את פסיעותיו הראשונות על אדמת הירח.
אחד המעצבים שניסחו את אופנת החלל של שנות ה-60 היה מעצב האופנה הצרפתי פורץ הדרך אנדרה קוראז', מי שנחשב גם לממציא שמלת המיני. בשנת 1967 הוא הציג את קולקציית "עידן החלל" (Space Age) שלו, שהכילה אופנה עתידנית ופורצת דרך. קוראז' הרבה להשתמש בגווני לבן וכסף, בחומרים חדשניים כמו ה-PVC, עם גזרות A עתידניות ורחוקות מהגוף ואקססוריז פוסט-תעשייתיים.
דמות מרכזית נוספת בין מעצבי אופנת החלל היה פייר קרדן הצרפתי, מהנודעים והמצליחים שבמעצבים. עם סריגי הגולף שלו, שנוצרו בהשראת אופנת החלל ועם שאר עיצוביו מלאי ההשראה, גם הוא קידם את אופנת העתיד החללית הזו.
אבל האופנה העתידנית-חללית הזו לא שרדה זמן רב. היא אמנם השפיעה על יוצרי קולנוע בסרטים וסדרות של מדע בדיוני ועל כוכבי פופ, כמו דיוויד בואי עם עיצובי התלבושות המרהיבים, אבל בתצוגות האופנה היא הגיחה מפעם לפעם בעיקר בעיצובי קונספט, מרתקים ומלאי דימיון, אך לא ממש מסחריים.
מצגת וידאו של עיצוב אופנת החלל של שנות השישים:
http://youtu.be/WoT2z14YemI
אופנת החלל של שנות ה-60:
http://youtu.be/d7E9jDxWF30
קולקציית החלל של אנדרה קוראז':
https://youtu.be/bn7p22LlrVE
הוא המשיך לפתח את זה בשנות ה-70:
https://youtu.be/eENJc2VFkPw
הקולקציה החללית של פייר קרדן:
http://youtu.be/AzBxsz54qko
עוד מאופנת החלל של הסיקטיז:
http://youtu.be/OtzvVDJjtYo
ותסרוקות חלל:
http://youtu.be/nh-IRZM8fFM
מהו סיפור הגולם מפראג?
הסיפור היהודי על "הגולם מפראג" (Golem), שעסק ביצור דמוי אדם ורפה שכל שיוצא מכלל שליטה, הוא סוג של "סיפור רובוטים", אולי העתיק ביותר בהיסטוריה. כבר בו אפשר ללמוד על הפחד הגדול מאובדן שליטה ביצור מלאכותי דמוי אדם ומעשה ידי אדם.
סיפור "הגולם מפראג" נכתב על ידי רבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג. האגדה המפורסמת ביותר של מהר"ל מספרת על דמות אדם שיצר המהר"ל בתקופה שבה נאבק בכומר הנוצרי האנטישמי תדיאוש.
ברצונו להציל את יהודי פראג מעלילות הדם, "מכל רעות ומכל הצרות שסובלים מיד שונאיהם" הוא יצר גולם מסתורי, שהיה עשוי חומר ואדמה. סייעו לו צירופי אותיות מסתוריים ועזר לו חתנו ותלמידו הקרוב.
הגולם שנברא קיבל את השם יוסף והאנשים קראו לו יוסל'ה גולם. הוא תיפקד ככל האדם - ראה, שמע והבין - אך לדבר לא יכול היה. מהר"ל בלבד הפעיל את הגולם, באמצעות פיסת קלף שהניח מתחת לשונו של יוסל'ה גולם ועליה שם ה'.
מדי לילה היה הגולם יוצא לרחובות פראג וחושף עלילות ומזימות כנגד יהודי העיר. הוא עשה זאת בהתמדה, במצוות הרבי, תוך הצלת יהודים רבים.
מדי ערב שבת, הרב נהג להוציא את רוח החיים מתוך הגולם, מחשש שיחלל את השבת. כך היה הגולם מוטל כגוש חומר, עד צאת השבת.
אלא שבאחד מימי השישי שכח הרבי להוציא ממנו את רוח החיים והגולם יצא וחילל את השבת, בסכנו את הגויים שבעיר. הרב שרדף אחריו הצליח להשיגו ליד הכניסה לבית הכנסת העתיק "אלטנוישול" שבפראג. הגולם התנפץ לרסיסים, לאחר שבמקום ההוא הוציא ממנו המהר"ל את רוח החיים.
לפי גרסה אחרת, כשהסתיימו עלילות הדם, הוציא מהר"ל את פיסת הקלף הקדושה מפיו של הגולם. הוא הפך אותו בחזרה לגל עפר ושרידיו הוטמנו, לפי האגדה, בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוי שבפראג.
הגולם שהציל את יהודי הקהילה מפני מזימות ומפני עלילות דם, פעל לא פעם בשליחות מהר"ל גם כדי לסייע בהשכנת סדר ושלום בתוך הקהילה היהודית עצמה.
הנה סיפור הגולם מפראג (עברית):
סיפור הגולם בפראג באנימציה (עברית):
https://youtu.be/S34vyhDkcwc
כך רואים את הגולם של פראג בתיאטרון (עברית):
https://youtu.be/H9k3vH5Ek-4
יש המאמינים שסיפור הגולם התרחש בבית הכנסת העתיק של פראג:
http://youtu.be/llZ0IK-9DgQ
בעידן ה-AI והחששות ממנו הופך סיפור הגולם רלוונטי מתמיד (עברית)
https://youtu.be/buBh4mMKbJc
מה יש בעליית הגג של בית הכנסת של הגולם מפראג? (עברית)
https://youtu.be/-NogTyYwaXM?t=1m35s
בחיוך - מה קורה כשהגולם מברר עובדות? (עברית)
https://youtu.be/YNI8PvYkoVc
והסרט הגרמני "הגולם" שהוא סרט אילם היסטורי ומעולה שנעשה על המעשייה היהודית של הגולם (עברית):
https://youtu.be/btDeUiPYAsI?long=yes
הסיפור היהודי על "הגולם מפראג" (Golem), שעסק ביצור דמוי אדם ורפה שכל שיוצא מכלל שליטה, הוא סוג של "סיפור רובוטים", אולי העתיק ביותר בהיסטוריה. כבר בו אפשר ללמוד על הפחד הגדול מאובדן שליטה ביצור מלאכותי דמוי אדם ומעשה ידי אדם.
סיפור "הגולם מפראג" נכתב על ידי רבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג. האגדה המפורסמת ביותר של מהר"ל מספרת על דמות אדם שיצר המהר"ל בתקופה שבה נאבק בכומר הנוצרי האנטישמי תדיאוש.
ברצונו להציל את יהודי פראג מעלילות הדם, "מכל רעות ומכל הצרות שסובלים מיד שונאיהם" הוא יצר גולם מסתורי, שהיה עשוי חומר ואדמה. סייעו לו צירופי אותיות מסתוריים ועזר לו חתנו ותלמידו הקרוב.
הגולם שנברא קיבל את השם יוסף והאנשים קראו לו יוסל'ה גולם. הוא תיפקד ככל האדם - ראה, שמע והבין - אך לדבר לא יכול היה. מהר"ל בלבד הפעיל את הגולם, באמצעות פיסת קלף שהניח מתחת לשונו של יוסל'ה גולם ועליה שם ה'.
מדי לילה היה הגולם יוצא לרחובות פראג וחושף עלילות ומזימות כנגד יהודי העיר. הוא עשה זאת בהתמדה, במצוות הרבי, תוך הצלת יהודים רבים.
מדי ערב שבת, הרב נהג להוציא את רוח החיים מתוך הגולם, מחשש שיחלל את השבת. כך היה הגולם מוטל כגוש חומר, עד צאת השבת.
אלא שבאחד מימי השישי שכח הרבי להוציא ממנו את רוח החיים והגולם יצא וחילל את השבת, בסכנו את הגויים שבעיר. הרב שרדף אחריו הצליח להשיגו ליד הכניסה לבית הכנסת העתיק "אלטנוישול" שבפראג. הגולם התנפץ לרסיסים, לאחר שבמקום ההוא הוציא ממנו המהר"ל את רוח החיים.
לפי גרסה אחרת, כשהסתיימו עלילות הדם, הוציא מהר"ל את פיסת הקלף הקדושה מפיו של הגולם. הוא הפך אותו בחזרה לגל עפר ושרידיו הוטמנו, לפי האגדה, בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוי שבפראג.
הגולם שהציל את יהודי הקהילה מפני מזימות ומפני עלילות דם, פעל לא פעם בשליחות מהר"ל גם כדי לסייע בהשכנת סדר ושלום בתוך הקהילה היהודית עצמה.
הנה סיפור הגולם מפראג (עברית):
סיפור הגולם בפראג באנימציה (עברית):
https://youtu.be/S34vyhDkcwc
כך רואים את הגולם של פראג בתיאטרון (עברית):
https://youtu.be/H9k3vH5Ek-4
יש המאמינים שסיפור הגולם התרחש בבית הכנסת העתיק של פראג:
http://youtu.be/llZ0IK-9DgQ
בעידן ה-AI והחששות ממנו הופך סיפור הגולם רלוונטי מתמיד (עברית)
https://youtu.be/buBh4mMKbJc
מה יש בעליית הגג של בית הכנסת של הגולם מפראג? (עברית)
https://youtu.be/-NogTyYwaXM?t=1m35s
בחיוך - מה קורה כשהגולם מברר עובדות? (עברית)
https://youtu.be/YNI8PvYkoVc
והסרט הגרמני "הגולם" שהוא סרט אילם היסטורי ומעולה שנעשה על המעשייה היהודית של הגולם (עברית):
https://youtu.be/btDeUiPYAsI?long=yes
מהו "מסע אל הירח" הסרט הבדיוני הראשון?
"מסע אל הירח" של ז'ורז' מלייס הוא סרט בדיוני, שרבים רואים בו את סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה.
הסרט הושפע מספרים שהיו פופולאריים בתקופתו, כשאחד המרכזיים שבהם היה ספרו של ז'ול ורן "אל הירח". הספר תאר מסע עתידי של בני-אדם אל הירח. גיבוריו נורים אל הירח בתוך פגז, מגיעים אליו ונוחתים על הירח. שם, כמה אופייני לטבע האדם, הם מתעמתים עם חייזרים ולאחר שהם גוברים עליהם, הם שבים הביתה, אל כדור הארץ.
המדהים הוא שז'ול ורן הצליח לנבא די במדויק את המסע שיתקיים בדיוק 99 שנה לאחר מכן. היה זה כשהחללית "אפולו 11" תמריא אל הירח, גם היא מאויישת ב-3 אסטרונאוטים. גם היא הגיעה אל הירח פחות או יותר בזמן שנקב ז'ול ורן בספרו. היא אמנם לא נורתה כפגז אלא הונעה בכוחו של מנוע רקטי, אבל הגאון הספרותי הבידיוני ידע לחזות את העתיד די יפה.
מלייס התרשם מאד מהספר ויצר את הסרט שלו, שהושפע ממנו בבירור. כדי לספר את סיפור הטיסה אל הירח המציא מלייס, קוסם לשעבר ואמן של אפקטים, ויצר מגוון אדיר של רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים. למעשה, הסרטים התמימים ואפילו הילדותיים שלו, בישרו את הכיוון של הקולנוע הבידורי. הם הראו לממשיכיו של מלייס את הדרך, כשהדימויים של מלייס היו אמנם אחיזת עיניים ברורה, אבל הם היו מלאי דמיון ומעוררי השראה.
מלייס יצר המון סרטים והצליח מאד לתקופה קצרה. אבל בתוך עשור הם הפכו למיושנים והצופים מאסו בהם. הוא עוד הספיק לשנות סגנון ולצלם מערבונים מצליחים, אך לבסוף פרש לחלוטין מהתחום.
הנה הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה "מסע לירח":
https://youtu.be/uMBkDT_eG5g
סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":
http://youtu.be/3RMp32GPWww
הסרט המקסים והעכשווי "הוגו" מספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:
https://youtu.be/Paneo9Urjc4
וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שבו שמור למלייס מקום של כבוד:
https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes
"מסע אל הירח" של ז'ורז' מלייס הוא סרט בדיוני, שרבים רואים בו את סרט המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה.
הסרט הושפע מספרים שהיו פופולאריים בתקופתו, כשאחד המרכזיים שבהם היה ספרו של ז'ול ורן "אל הירח". הספר תאר מסע עתידי של בני-אדם אל הירח. גיבוריו נורים אל הירח בתוך פגז, מגיעים אליו ונוחתים על הירח. שם, כמה אופייני לטבע האדם, הם מתעמתים עם חייזרים ולאחר שהם גוברים עליהם, הם שבים הביתה, אל כדור הארץ.
המדהים הוא שז'ול ורן הצליח לנבא די במדויק את המסע שיתקיים בדיוק 99 שנה לאחר מכן. היה זה כשהחללית "אפולו 11" תמריא אל הירח, גם היא מאויישת ב-3 אסטרונאוטים. גם היא הגיעה אל הירח פחות או יותר בזמן שנקב ז'ול ורן בספרו. היא אמנם לא נורתה כפגז אלא הונעה בכוחו של מנוע רקטי, אבל הגאון הספרותי הבידיוני ידע לחזות את העתיד די יפה.
מלייס התרשם מאד מהספר ויצר את הסרט שלו, שהושפע ממנו בבירור. כדי לספר את סיפור הטיסה אל הירח המציא מלייס, קוסם לשעבר ואמן של אפקטים, ויצר מגוון אדיר של רעיונות ופתרונות קולנועיים יצירתיים. למעשה, הסרטים התמימים ואפילו הילדותיים שלו, בישרו את הכיוון של הקולנוע הבידורי. הם הראו לממשיכיו של מלייס את הדרך, כשהדימויים של מלייס היו אמנם אחיזת עיניים ברורה, אבל הם היו מלאי דמיון ומעוררי השראה.
מלייס יצר המון סרטים והצליח מאד לתקופה קצרה. אבל בתוך עשור הם הפכו למיושנים והצופים מאסו בהם. הוא עוד הספיק לשנות סגנון ולצלם מערבונים מצליחים, אך לבסוף פרש לחלוטין מהתחום.
הנה הסרט הבדיוני הראשון בהיסטוריה "מסע לירח":
https://youtu.be/uMBkDT_eG5g
סרט נוסף שבו ז'ורז' מלייס משתמש ברעיונותיו כדי ליצור את "האיש שהוא תזמורת":
http://youtu.be/3RMp32GPWww
הסרט המקסים והעכשווי "הוגו" מספר על מלייס וסרטיו היצירתיים:
https://youtu.be/Paneo9Urjc4
וסרט על תולדות הקולנוע המוקדם, שבו שמור למלייס מקום של כבוד:
https://youtu.be/87km5sFrIQQ?long=yes
מהו החתול התלת ממדי של רובע שינג'וקו?
שלטי תלת ממד (3D billboards) ענקיים הם עניין מרשים שעולם הפרסום לא יחמיץ בדרך למשיכת תשומת לב לקמפיינים שלו.
השלט התלת מימד החלוצי והמרשים מסוגו הוא ללא ספק זה שהציג חתול תלת-ממדי ענק, באשליה אופטית שנראית אמיתית לחלוטין ומופיעה על שלט חוצות, מול תחנת הרכבת העמוסה ביותר בטוקיו.
השלט, שזכה לכינוי "חתול השלט של רובע שינג'וקו", מציג חתול ענק והיפר-ריאליסטי, בגובה 6 מטרים, המשתעשע ומיילל באמצעות רמקולי ענק, אל מול העוברים והשבים בשינג'וקו, אחד האזורים העמוסים בטוקיו.
חתול השלט של שכונת שינג'וקו בטוקיו הוא ללא ספק דוגמה חלוצית לאפקט העצום של שלטי התלת ממד הללו. במיקומו, מול ומעל היציאה המזרחית של תחנת הרכבת שינג'וקו, אזור עסקי עתיר קניונים, מרכזי קניות, חנויות ועסקים, מקום שעוברים בו כ-200 אלף איש בכל יום.
שלט החוצות עם החתול הענק משך לא מעט תשומת לב באינטרנט ויצר בקרב רבים את התחושה שהמציאות הגיעה לשלב של עולם סרטי המדע הבדיוני בנוסח "חזרה לעתיד" או "בלייד ראנר".
המיצג הזה, שאגב יושב על קומה שלמה שנראית שקופה בבניין רגיל, נוצר בחיבור שבין ההתקדמות הטכנולוגית החדשנית ובין הערצת האומה, שלא לומר הטירוף לחתולים של אנשי "ארץ השמש העולה".
טכנית, חתול השלט של שכונת שינג'וקו מוצג ברזולוציית 4K, על מסך LED בגודל 150 מטרים רבועים, כשהוא מופיע אחת לכמה דקות, החל מ-7:00 בבוקר ועד 1:00 בלילה, בין פרסומות רגילות. "התנהגותו של החתול משתנה" לאורך היום, כשבבוקר הוא מתעורר בבהלה משנתו, אחר הצהריים הוא מיילל אל העוברים והשבים ובערב נרדם, תוך הנחת ראשו על רגליו.
שווה לשים לב שאפקט התלת-ממד תלוי במיקום המתבונן. זווית הצפייה הטובה ביותר היא ממש מול השלט, אך מי שמביטים מהצדדים חווים תמונה מעוותת וללא תלת ממד.
הנה החתול הענק של שינג'וקו:
https://youtu.be/ZkfmQuqcuOY
השלט התלת ממדי של רובע שינג'וקו:
https://youtu.be/_tEu9hWGQWQ
הוא אלוף שלטי ה-3D ביפן:
https://youtu.be/6a67s8UER0o
החתול התלת מימדי של השלט התלת מימדי בשינג'וקו:
https://youtu.be/3vDrJX8Dj7o
לפעמים הוא מפציע גם על השלט שממול:
https://youtu.be/z-z99J31gJk
האבולוציה של כמה שלטים כאלה ה"מחוברים" ביניהם:
https://youtu.be/OkSn_Ox00Us
ושלטי 3D נוספים בעולם:
https://youtu.be/R0-X6KtDXp8
שלטי תלת ממד (3D billboards) ענקיים הם עניין מרשים שעולם הפרסום לא יחמיץ בדרך למשיכת תשומת לב לקמפיינים שלו.
השלט התלת מימד החלוצי והמרשים מסוגו הוא ללא ספק זה שהציג חתול תלת-ממדי ענק, באשליה אופטית שנראית אמיתית לחלוטין ומופיעה על שלט חוצות, מול תחנת הרכבת העמוסה ביותר בטוקיו.
השלט, שזכה לכינוי "חתול השלט של רובע שינג'וקו", מציג חתול ענק והיפר-ריאליסטי, בגובה 6 מטרים, המשתעשע ומיילל באמצעות רמקולי ענק, אל מול העוברים והשבים בשינג'וקו, אחד האזורים העמוסים בטוקיו.
חתול השלט של שכונת שינג'וקו בטוקיו הוא ללא ספק דוגמה חלוצית לאפקט העצום של שלטי התלת ממד הללו. במיקומו, מול ומעל היציאה המזרחית של תחנת הרכבת שינג'וקו, אזור עסקי עתיר קניונים, מרכזי קניות, חנויות ועסקים, מקום שעוברים בו כ-200 אלף איש בכל יום.
שלט החוצות עם החתול הענק משך לא מעט תשומת לב באינטרנט ויצר בקרב רבים את התחושה שהמציאות הגיעה לשלב של עולם סרטי המדע הבדיוני בנוסח "חזרה לעתיד" או "בלייד ראנר".
המיצג הזה, שאגב יושב על קומה שלמה שנראית שקופה בבניין רגיל, נוצר בחיבור שבין ההתקדמות הטכנולוגית החדשנית ובין הערצת האומה, שלא לומר הטירוף לחתולים של אנשי "ארץ השמש העולה".
טכנית, חתול השלט של שכונת שינג'וקו מוצג ברזולוציית 4K, על מסך LED בגודל 150 מטרים רבועים, כשהוא מופיע אחת לכמה דקות, החל מ-7:00 בבוקר ועד 1:00 בלילה, בין פרסומות רגילות. "התנהגותו של החתול משתנה" לאורך היום, כשבבוקר הוא מתעורר בבהלה משנתו, אחר הצהריים הוא מיילל אל העוברים והשבים ובערב נרדם, תוך הנחת ראשו על רגליו.
שווה לשים לב שאפקט התלת-ממד תלוי במיקום המתבונן. זווית הצפייה הטובה ביותר היא ממש מול השלט, אך מי שמביטים מהצדדים חווים תמונה מעוותת וללא תלת ממד.
הנה החתול הענק של שינג'וקו:
https://youtu.be/ZkfmQuqcuOY
השלט התלת ממדי של רובע שינג'וקו:
https://youtu.be/_tEu9hWGQWQ
הוא אלוף שלטי ה-3D ביפן:
https://youtu.be/6a67s8UER0o
החתול התלת מימדי של השלט התלת מימדי בשינג'וקו:
https://youtu.be/3vDrJX8Dj7o
לפעמים הוא מפציע גם על השלט שממול:
https://youtu.be/z-z99J31gJk
האבולוציה של כמה שלטים כאלה ה"מחוברים" ביניהם:
https://youtu.be/OkSn_Ox00Us
ושלטי 3D נוספים בעולם:
https://youtu.be/R0-X6KtDXp8
מי היה פרנקנשטיין?
פרנקנשטיין (Frankenstein), או בשמו העממי "המפלצת של פרנקנשטיין", הוא ספר שנכתב בידי הסופרת מרי שלי בשנת 1818, בעת ביקור בטירתו של הלורד ביירון בז'נבה. את הרעיון לסיפור קיבלה הסופרת מסיוט שהעיר אותה בלילה, לאחר חלום על דמות מפחידה במיוחד.
כשהסטודנט המבריק ויקטור פרנקנשטיין מצליח לחבר כמה איברים של אנשים מתים ולייצר יצור חי, הוא לא מבין איזה שד שחרר זה עתה מהבקבוק. היצור שאין לו אפילו שם, הוא מכוער ומפחיד אך בעל לב טוב. אך כשהוא נתקל בשנאה וסלידה איומים מהאנשים שמסביב, הוא משתנה לאט לאט ומתחיל לנקום באכזריות ואלימות קשה, עד שהוא מחוסל.
זהו אולי ספר המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה. ייתכן בהחלט ששאבה השראה מהסיפור היהודי על "הגולם מפראג", שעסק ביצור דמוי אדם ורפה שכל, שיוצא גם הוא מכלל שליטה. בעקבות הספר צולם בשנת 1931 הסרט הראשון על פרנקנשטיין. השחקן בוריס קרלוף שיחק בסרט בתפקיד המפלצת שיצר פרנקנשטיין. הסרט הצליח להפוך לסרט מפחיד מאד והוא היה לאחד הראשונים שבסרטי האימה של הוליווד.
האשמה בסיפור אינה דווקא על המפלצת הלא-אנושית, אלא דווקא על בני-האדם, מלאי השנאה והסלידה ממי שאינו נראה כמותם. הרי האנשים הרודפים אותו ונרתעים ממנו הם שיגרמו לו בהדרגה להשתנות ולנקום בהם באלימות מפלצתית. יחס גורר יחס, כבר אמרנו?
הנה סיפורו של פרנקנשטיין (מתורגם):
https://youtu.be/PDgu25Dsv34
הקדימון לסרט המקורי "פרנקנשטיין" משנת 1931:
http://youtu.be/bKyiXjyVsfw
קטע מהסרט "פרנקנשטיין" בו הוא מתיידד עם ילדה בשם מריה:
http://youtu.be/v5FtI472Q6I
וקדימון לסרט המודרני "אני, פרנקנשטיין" (מתורגם):
http://youtu.be/pZzs20iaojs
פרנקנשטיין (Frankenstein), או בשמו העממי "המפלצת של פרנקנשטיין", הוא ספר שנכתב בידי הסופרת מרי שלי בשנת 1818, בעת ביקור בטירתו של הלורד ביירון בז'נבה. את הרעיון לסיפור קיבלה הסופרת מסיוט שהעיר אותה בלילה, לאחר חלום על דמות מפחידה במיוחד.
כשהסטודנט המבריק ויקטור פרנקנשטיין מצליח לחבר כמה איברים של אנשים מתים ולייצר יצור חי, הוא לא מבין איזה שד שחרר זה עתה מהבקבוק. היצור שאין לו אפילו שם, הוא מכוער ומפחיד אך בעל לב טוב. אך כשהוא נתקל בשנאה וסלידה איומים מהאנשים שמסביב, הוא משתנה לאט לאט ומתחיל לנקום באכזריות ואלימות קשה, עד שהוא מחוסל.
זהו אולי ספר המדע הבדיוני הראשון בהיסטוריה. ייתכן בהחלט ששאבה השראה מהסיפור היהודי על "הגולם מפראג", שעסק ביצור דמוי אדם ורפה שכל, שיוצא גם הוא מכלל שליטה. בעקבות הספר צולם בשנת 1931 הסרט הראשון על פרנקנשטיין. השחקן בוריס קרלוף שיחק בסרט בתפקיד המפלצת שיצר פרנקנשטיין. הסרט הצליח להפוך לסרט מפחיד מאד והוא היה לאחד הראשונים שבסרטי האימה של הוליווד.
האשמה בסיפור אינה דווקא על המפלצת הלא-אנושית, אלא דווקא על בני-האדם, מלאי השנאה והסלידה ממי שאינו נראה כמותם. הרי האנשים הרודפים אותו ונרתעים ממנו הם שיגרמו לו בהדרגה להשתנות ולנקום בהם באלימות מפלצתית. יחס גורר יחס, כבר אמרנו?
הנה סיפורו של פרנקנשטיין (מתורגם):
https://youtu.be/PDgu25Dsv34
הקדימון לסרט המקורי "פרנקנשטיין" משנת 1931:
http://youtu.be/bKyiXjyVsfw
קטע מהסרט "פרנקנשטיין" בו הוא מתיידד עם ילדה בשם מריה:
http://youtu.be/v5FtI472Q6I
וקדימון לסרט המודרני "אני, פרנקנשטיין" (מתורגם):
http://youtu.be/pZzs20iaojs
מהו מגדל השטן בארה"ב ומה הקשר שלו לחייזרים?
מגדל השטן (Devil's Tower) שבמדינת ויומינג, ארצות הברית, אינו הר רגיל - הוא מונולית, מעין פקק געשי שסותם הר געש.
מדובר בלבה שעלתה למעלה ונתקעה ללא כוח לפרוץ, קפאה והתאבנה לאבן. עם השנים, האבן של הר הגעש נחלשה והתפוררה והלבה שהפכה לאבן, נחשפה במלוא הודה, עם המראה המיוחד כל כך של ההר "מגדל השטן".
בשנת 1906 הוכרז ההר כאתר לאומי, הראשון בארה"ב, שטחו 5.45 קמ"ר.
לחובבי הקולנוע מוכר מגדל השטן מהסרט "מפגשים מהסוג השלישי" של הבמאי סטיבן ספילברג. בסרט הוא היה מוקד המפגש עם החייזרים.
הנה ההר המופלא והמיוחד הזה - מגדל השטן:
https://youtu.be/ldC9bgOCoY8
המפגש בסרט עם תקשורת אל החוצנים באמצעות צלילים מוסיקליים:
https://youtu.be/S4PYI6TzqYk
וקטעים מהסרט ההוליוודי המפורסם "מפגשים מהסוג השלישי" שמגדל השטן מככב בו:
http://youtu.be/IDABVdrR4gA
מגדל השטן (Devil's Tower) שבמדינת ויומינג, ארצות הברית, אינו הר רגיל - הוא מונולית, מעין פקק געשי שסותם הר געש.
מדובר בלבה שעלתה למעלה ונתקעה ללא כוח לפרוץ, קפאה והתאבנה לאבן. עם השנים, האבן של הר הגעש נחלשה והתפוררה והלבה שהפכה לאבן, נחשפה במלוא הודה, עם המראה המיוחד כל כך של ההר "מגדל השטן".
בשנת 1906 הוכרז ההר כאתר לאומי, הראשון בארה"ב, שטחו 5.45 קמ"ר.
לחובבי הקולנוע מוכר מגדל השטן מהסרט "מפגשים מהסוג השלישי" של הבמאי סטיבן ספילברג. בסרט הוא היה מוקד המפגש עם החייזרים.
הנה ההר המופלא והמיוחד הזה - מגדל השטן:
https://youtu.be/ldC9bgOCoY8
המפגש בסרט עם תקשורת אל החוצנים באמצעות צלילים מוסיקליים:
https://youtu.be/S4PYI6TzqYk
וקטעים מהסרט ההוליוודי המפורסם "מפגשים מהסוג השלישי" שמגדל השטן מככב בו:
http://youtu.be/IDABVdrR4gA
מהם דימויים ומה ההבדל בין דימוי למטפורה?
"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").
מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.
כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.
אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...
לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.
דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.
"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.
"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.
"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.
הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:
https://youtu.be/6ISOK-XtvYs
"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").
מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.
כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.
אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...
לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.
דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.
"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.
"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.
"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.
הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):
https://youtu.be/A0edKgL9EgM
וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:
https://youtu.be/6ISOK-XtvYs
