זו כנראה ההפיכה הצבאית המדהימה בהיסטוריה המודרנית. כוח המונה 12 איש מצליח לשרוד קרב בו צבא מחסל את כל האחרים שהיו עימו ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה הוא מצליח להשתלט על מדינה שלמה בראשות הדיקטטור הקובני פולחנסיו בטיסטה (Fulgencio Batista).

הכל מתחיל 3 שנים לפני הקרב ההוא, כשהנהיג פידל קסטרו (Fidel Castro) התקפה שנכשלה על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה. הוא ואחיו ראול (Raúl) נתפסו והועמדו לדין. בית המשפט גזר על השניים 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים הם קיבלו חנינה ועברו למקסיקו. שם יפגוש קסטרו את המהפכן הארגניטנאי הדוקטור ארנסטו צ'ה גווארה והשניים, ביחד עם ראול, יקימו את "קבוצת ה-26 ביולי".

המהפכה הקובנית (Cuban Revolution) מתחילה ב-2 בדצמבר 1956 כשנחתו 82 מורדים מ"קבוצת ה-26 ביולי" מאוניית היכטה גראנמה (Granma) על חופי קובה.

אך מישהו הלשין והצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על הפעולה ותוך ימים ספורים חיסל את רובם המוחלט.

רק קומץ ניצולים נמלטו אל הרי סיירה מאסטרה (Sierra Maestra), ביניהם קסטרו, אחיו ראול וארנסטו צ'ה גווארה (Ernesto Che Guevara) ובסך הכל 12 לוחמים. הקבוצה מסתתרת בהרים ומנהלת משם מלחמת גרילה נגד בטיסטה.

המסע התחיל בכישלון מוחלט. היאכטה דלפה מים, מרבית הנשק נרטב או נפל לים, וחיילים מותשים נחתו בביצת מנגרובים במקום בחוף המתוכנן. צ'ה גווארה איבד את משקפיו בנחיתה והיה כמעט עיוור בלעדיהם, ובנוסף סבל מהתקף אסטמה חמור תוך כדי הבריחה.

פידל התחבא בשדה קני סוכר ושמע את יריות ההוצאה להורג של חבריו. כשהצליח להתאחד עם הניצולים, הוא הכריז, "ניצחנו את המלחמה". חלקם חשבו שהוא איבד את שפיותו.

האסטרטגיה שלהם הייתה לוחמת גרילה קלאסית. המורדים פשטו במהירות, תקפו מארבים ונעלמו בהרים. הם לא גנבו מאיכרים אלא להיפך. הם טיפלו בחולים וחילקו אדמות.

גווארה, רופא בהכשרתו, הקים מרפאות שדה ולימד איכרים לקרוא. הם הקימו את תחנת הרדיו "רדיו רבלדה" (Radio Rebelde) ששידרה תעמולה ומוסיקה מהפכנית מההרים.

ב-1957 הגיע לראיין את קסטרו עיתונאי אמריקאי, הרברט מת'יוז (Herbert Matthews) מהניו יורק טיימס (New York Times). קסטרו ביים לו הצגה גאונית במסגרתה התחזו אותם לוחמים מעטים ליחידות שונות ועברו שוב ושוב ביער.

הם אפילו שלחו שליח מזויף עם מסר דחוף ממפקד העמדה השנייה הדמיונית. מתיוס תיאר את קסטרו כרובין הוד קאריבי והפך אותו לסמל בינלאומי.

הצבא של בטיסטה סבל ממורל נמוך ומשחיתות. כל טבח של כפריים חיזק את המורדים ועוד ועוד הצטרפו אל המורדים בבטיסטה.

עד 1958 היו למורדים מאות לוחמים. ב-31 בדצמבר 1958 נמלט השליט בטיסטה עם מזוודות מלאות כסף. ב-8 בינואר 1959 נכנסו פידל קסטרו ואנשיו להוואנה (Havana) כמנצחים, אחרי שהתמידו לצבור תמיכה עממית בדרך והשתלטו על קובה כולה.

כך הצליחה המהפכה הקובנית לשרוד קרב בו שרדו רק 12 לוחמים ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה נועזת השתלטה על מדינה שלמה.

את קסטרו, אגב, ראו הקובנים בהתחלה כמשחרר. הבטחותיו בזמן המרד להחזיר חוקה דמוקרטית ולהנהיג דמוקרטיה ליברלית הקנו לו את תמיכת הציבור העירוני. אך מהר מאוד התגלה הצד הקיצוני שלו כשליט. הרפורמה האגררית שהוא הנהיג יצרה חלוקה מחדש של אדמות שהיו עד אז בבעלות כמה משפחות עשירות.

קסטרו גם הלאים את המסחר והתעשייה, תוך הכנסת שינויים קיצוניים בשירותים החברתיים ובמערכת החינוך של קובה. ממשלתו הוציאה להורג רבים מהמתנגדים ודיכאה את תושבי האי, כשאלפים רבים של קובנים בורחים לארצות הברית וחיים בה בגלות אינסופית.


הנה סיפור המהפכה הקובנית:

https://youtu.be/duk_paBBTwE


תולדות קובה - מהמהפכה ועד לשיפור היחסים עם אמריקה:

https://youtu.be/chYBlArm9Ao


היחסים בין ארה"ב לקובה חודשו רק בשנים האחרונות על ידי הנשיא אובמה:

https://youtu.be/5Ll5JltGXoY


וסרט תיעודי על תולדות המהפכה של קובה:

https://youtu.be/nnfGwzZhesQ?long=yes

המהפכה הצרפתית (The French Revolution) התרחשה כשהעם הצרפתי קץ במלוכה ובשלטון זכויות היתר של האצילים והכמורה הנוצרית בצרפת.

זו הייתה מפלת הפריבילגים. העם מאס בזכויות היתר שהוענקו לאצילים, בעושר, המותרות והפינוקים שהם אגרו, בזמן שהעם, העניים וילדיהם סובלים חרפת רעב מתמשכת.

סיסמתם של המהפכנים הייתה "חירות, שוויון ואחווה" ובין השנים 1789-1799 הם הפילו את האצולה והחליטו להפוך את הממלכה הצרפתית לרפובליקה שוויונית וחופשית.

במקום משפחת המלוכה והאצילים שהוצאו להורג בהמוניהם, הועבר השלטון לידי פרלמנט נבחר. ביחד עם המלך והמלכה, הוצאו להורג גם רבים מבני האצולה ב"גיליוטינה", שמה של מכונת עריפת הראשים שמילאה במהפכה הצרפתית תפקיד משמעותי במיוחד ובמידה רבה הפכה לסמל שלה.

המהפכה התנערה באופן אכזרי מהשלטון האבסולוטי ומעריצות המלכים הצרפתים והאצולה המקורבת אליהם. אז הוקמה בשנת 1792 הרפובליקה הצרפתית. מטרתה הייתה להתבסס על זכויות האדם, על שותפות ועל שוויון.

אך מה שהתרחש לאחר הקמתה היה לבלגן פוליטי שלם. ממהפכה שקראה לחירות, לשיוויון, לשחרור מעמדות ולהכרה בזכויות האדם, נולדו מהומות אלימות שהעלו שליט רצחני ואכזרי בשם רובספייר. הוא הנהיג שלטון של טרור והפך לגרוע כמו קודמיו ואף יותר.

תקופת המהפכה הצרפתית הסתיימה 7 שנים לאחר מכן, כשבשנת 1799 תפס מצביא צעיר ומוכשר בשם נפוליאון בונפרטה את השלטון בהפיכה צבאית. לאחר תקופת שלטון קצרה הוא הכתיר את עצמו לקיסר צרפת בשנת 1804. וכך, נפוליאון שהקים את הקיסרות הראשונה של צרפת סיים את עידן המהפכה והחזירה לשלטון יחיד.

ב-1815 תחזור המלוכה לצרפת ונדמה יהיה שצרפת תשוב ותהיה למונרכיה, אך ב-1848 תבוטל המלוכה לתמיד וצרפת תשלים את השינוי.

כי המסר של המהפכה בצרפת יבשיל ויהפוך לתהליך היסטורי שעתיד לשטוף חלק ניכר מהעולם. הרעיון של שלטון העם יצטרך אמנם להמתין עוד כמה שנים, כשיקומו האזרחים באמריקה כנגד השלטון הבריטי וייסדו את ארצות הברית של אמריקה, הדמוקרטיה האמיתית הראשונה בעולם. במהפכות 1848 ואחריהן ישלימו רעיונות הלאומיות והליברליזם זה את זה ובזו אחר זו יהפכו לדמוקרטיות עוד ועוד ממלכות וארצות שנשלטו על ידי שליטים יחידים, ביניהן גם צרפת.


הנה סיפורה של המהפכה הצרפתית (עברית):

http://youtu.be/Tn2smZuiSuc


המעמד השלישי הוא שהניע את המהפכה הזו (עברית):

https://youtu.be/hnqE9PCM6vI


הגורמים למהפכה הצרפתית והנסיבות ההיסטוריות שבהן התחוללה (מתורגם):

https://youtu.be/PBn7iWzrKoI


על המהפכה ששינתה את צרפת (מתורגם):

https://youtu.be/tw2nCsXAUhk


מצגת וידאו על המהפכה הצרפתית:

http://youtu.be/vscic_dm-BQ


וסיפור המהפכה ששינתה את העולם:

http://youtu.be/VEZqarUnVpo

היא הוצגה כמהפכה אלימה וקשה לביצוע, אות וסימן לאומץ של המהפכנים הנחושים להפיל את הצאר המושחת ואלו שמסביבו. אבל האם מהפכת אוקטובר באמת הייתה כזו?

המהפכה הבולשביקית, או מהפכת אוקטובר (October Revolution) שהתרחשה בסוף חודש אוקטובר 1917, הייתה מהפכה שנייה נגד שלטון הצאר ברוסיה, לאחר מהפכת פברואר המצומצמת יותר שקדמה לה במספר חודשים ולא שינתה את המצב.

בהנהגת לנין פשטו המהפכנים הקומוניסטים במהפכת אוקטובר על רוסיה, תפסו את השלטון והנהיגו שלטון קומוניסטי. זה קרה בשנת 1917 והקומוניסטים הרגו את הצאר ואת בני משפחתו. את המדינה הקומוניסטית הנהיג בשנים הראשונות, עד מותו, מנהיג הקומוניסטים ולדימיר איליץ' לנין.

המהפכה הוצגה בתעמולה הקומוניסטית כאלימה וקשה בעוד שבפועל היא התנהלה עם מעט התנגדות. במיוחד מפורסמת ההסתערות על ארמון החורף, שהוצגה בסרטים הרשמיים של הממשל הסובייטי, כהסתערות מלווה בקרבות קשים על ארמון החורף, בעוד שבמציאות הבולשביקים כמעט ולא נתקלו בהתנגדות והארמון נפל בידיהם כפרי בשל. התעמולה הייתה נחוצה למטרות אחרות ולכן הוצגה מהפכת אוקטובר כמופת של אומץ והקרבה בולשביקיים.


כך התרחשה המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:

https://youtu.be/KOK1TMSyKcM


הנה סיפור המהפכה הבולשביקית:

http://youtu.be/yKZ2a8y5GgM


סדר ההתרחשויות של מהפכת אוקטובר:

http://youtu.be/22nzopiyWx0


סרט תיעודי על מהפכת אוקטובר, מהפכת 1917:

https://youtu.be/gf3vdUR1R4Y?long=yes


ודיון בעברית על המהפכה ששינתה את אירופה:

https://youtu.be/i9EZiO9manQ?long=yes

מוסיקה היא אחד הדברים החשובים בתרבות של פורטוגל. לכן לא פלא שבפורטוגל התרחשה בשנת 1974 אחת המהפכות הקסומות בתולדות האומות, מהפכה שהאות לתחילתה היה שיר פופ.

קראו לה "מהפכת הציפורנים" (Carnation Revolution). היא החלה, כמה משעשע, כשהסתיים הביצוע של השיר הפורטוגלי "אחרי הפרידה" (E depois do adeus) בשידור הרדיו של תחרות הזמר הבינלאומית "אירוויזיון".

ממש כשהשיר הסתיים החלה המהפכה והאגדה מספרת שנערה ניגשה לחייל, כשהיא אוחזת פרח ציפורן בידה ונעצה את הפרח בקנה הרובה שלו, מזמינה אותו למהפכה שקטה ולא אלימה. וכך, במהפכה שבה כמעט ולא הייתה שפיכות דמים או פעולות אלימות, הפכה הרודנות בפורטוגל לדמוקרטיה. במהלך המהפכה נשאו החיילים פרחי ציפורן בקני הרובים שאחזו וסימנו כך לציבור שלא ינהגו באלימות ולא יגנו על הדיקטטור קייטנו. למעשה אפשרו החיילים לבצע את המהפכה ולמרוד בעריצות שחנקה את המדינה.

עד היום נחשב ה-25 באפריל ליום המהפכה של פורטוגל, מהחגים החשובים של פורטוגל ויום שמח במיוחד. הסמל של היום הזה, מיותר לציין, הוא פרח הציפורן.


הנה סיפור מהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/exCsdnfmZMg?t=3m34s


הנה סרטון ערוך מיום המהפכה:

https://youtu.be/GQWgz7P0ueA


קטעי טלוויזיה ממהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/NWuw1sSqHjk


וקדימון לסרט על מהפכת הציפורנים:

https://youtu.be/O2MJxj06kho

בדרך כלל משקאות ומסיבות אולי הולכים ביחד, אבל מסיבת התה בבוסטון דווקא התנהלה בסימן של "לזרוק את המשקאות לים!"

הסיפור מתחיל עוד לפני שהוקמה ארצות הברית. באותה תקופה היו המתיישבים הראשונים באמריקה אזרחים של בריטניה ולפיכך הם גם חוייבו לשלם לה מיסים שונים.

אחד מהמיסים האלו היה מס על יבוא סחורות שונות, ביניהם מס על תה, שהטיל הפרלמנט הבריטי בשנת 1765 על תושבי המושבות הבריטיות באמריקה. למרות שתושבי המושבות נחשבו לאזרחי בריטניה, הם לא זכו לייצוג בפרלמנט ולכן גם לא הייתה להם יכולת להתנגד למיסים האלו.

הטלת המסים מצד אחד והיעדר יצוג בפרלמנט מצד שני נראו לתושבי המושבות לא הוגנים ולא צודקים. הם התמרמרו והחלו להיאבק כנגד המס. "אין מיסים ללא יצוג!" הייתה סיסמתם. במשך מספר שנים הם מחו כנגד המיסים וניסו לבטל אותם, אך ללא הצלחה. בתגובה לפעולות המחאה שלהם שלחו הבריטים כוחות צבאיים, מה שרק התסיס את תושבי המושבות עוד יותר.

בשנת 1773 חוקק הפרמנט הבריטי חוק נוסף, "חוק התה", המעניק הפחתה ממיסוי על תה לחברות מסחר בריטיות, בעוד שיבואני תה תושבי המושבות חוייבו במס מלא. חוק זה הכעיס עוד יותר את תושבי המושבות, ובמיוחד את תושבי בוסטון, והם החליטו להיאבק כנגדו.

שיאו של המאבק היה באירוע שזכה לכינוי "מסיבת התה של בוסטון" (The Boston Tea Party). ב-16 בדצמבר 1773 הגיעו שלוש ספינות מסחר בריטיות עמוסות בארגזי תה בכדי לפרוק את סחורתן בנמל בוסטון ונתקלו בהתנגדות מצד התושבים, שלא איפשרו להם לפרוק את הסחורה. הדבר אילץ את המלחים לעגון בקרבת הנמל.

בשלב זה התגנבו כ-60 מתושבי בוסטון כשהם מחופשים לאינדיאנים, וזרקו את כל תכולת ארגזי התה שהיו על הספינות, הישר אל תוך הים. לא מדובר היה בארגזים בודדים - האמריקאים שפכו לים כ-45 טון של תה! היה זה אירוע כלכלי עצום ומרד בלתי נסבל בעיני האנגלים. בתגובה הם סגרו את נמל בוסטון עד שיוחזר להם השווי המלא של התה שהושלך לים.

"מסיבת התה של בוסטון" הייתה אחת מפעולות המרד הראשונה של תושבי המושבות הבריטיות בצפון אמריקה כנגד הממלכה הבריטית. פעולה זו עודדה את תושבי המושבות בכל רחבי אמריקה למרוד כנגד הבריטים והציתה שרשרת אירועים צבאיים.

הארועים הללו הובילו די מהר למהפכה האמריקאית ולמלחמת העצמאות של ארצות הברית, בהנהגת ג'ורג' וושינגטון. מהמלחמה הזו יצאה האומה האמריקאית לחופשי, עם הכרזת העצמאות של ארצות הברית, ב-4 ביולי 1776. ג'ורג' וושינגטון הפך לנשיאה הראשון.

אגב, בתחום המשקאות התוצאה הייתה ממש משעשעת. אם לפני "מסיבת התה של בוסטון" האמריקאים היו שתייני תה כבדים אף יותר מהבריטים, לאחר המרד ומתוך פטריוטיות אמריקנית - הם הפסיקו לשתות תה לחלוטין ועברו לקפה.

הבריטים לא טמנו ידם בכוס ועשו להם צעד נגדי. הם הקטינו למינימום את שתיית הקפה שלהם. יתכן שזה היה מעט ילדותי, אבל זה הפך להרגל וכיום האמריקאים הם שותי קפה מובהקים, בעוד אצל הבריטים הפכה שתיית התה לפולחן של ממש.


הנה סרטון על מסיבת התה הפרועה בבוסטון (מתורגם):

https://www.youtube.com/watch?v=1cT_Z0KGhP8


על המחלוקת המדינית שהובילה לפריצת המהפכה האמריקאית (עברית):

https://youtu.be/vPkbiZ4LDdc


סיפור מסיבת התה בבוסטון:

https://youtu.be/-xSrZaze14k


הכרזת העצמאות של ארצות הברית, שבאה עם סיום מלחמת העצמאות הזה (מתורגם):

https://youtu.be/LKJMWHCUoiw


וסרט תיעודי על תולדות המהפכה האמריקאית:

https://youtu.be/lZgc1-nNoYU?long=yes

מהפכת התרבות (The Cultural Revolution) בסין הייתה אחת הזוועות הקשות שידעה האנושות של המאה ה-20. זה היה צירוף קטלני של טירוף אידאולוגי, עם כוח בלתי נשלט, רגשי נחיתות ותסכול ופולחן אישיות עיוור. במרכז המהפכה הזו עמד שליט סין הקומוניסטית, מאו טסה טונג.

הכל מתחיל כשהוחלט בסין על "מהפכת התרבות". זה היה לאחר כישלון תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה", תכנית קודמת של מאו, שהביאה לרעב איום בסין והובילה למותם של 45 מיליון סינים.

כשהמהפכה יצאה לדרך, בניצוחו של מאו, לא ידע איש על תפקידה של אישתו, ג'יאנג צ'ינג. בעבר היא הייתה שחקנית קולנוע מתוסכלת וגרועה, שדרשה וקיבלה סמכויות, בעיקר בענייני אמנות, בזכות היותה אישתו של השליט. צ'ינג ניצלה את המהפכה לסגירת חשבונות.

וכך, בזמן שבמערב סגדו רבים למנהיג המהפכני שלכאורה העמיד את סין על הרגליים ושינה את פניה לטובה, בזמן שבכל סלון "מתקדם" באירופה ואמריקה קראו אז מספריו ושננו את פניני החוכמה של המנהיג הסיני, התרחשה בסין טרגדיה של ממש.

חלק משמעותי במהפכה היה קמפיין שמטרתו הייתה למחוק את "ארבעת הנושנים" של החברה הסינית: הרגלים, מנהגים, רעיונות ותרבות.

במטרה להבטיח את שלטון ערכי הקומוניזם החל שלטון מאו בטיהור המוני של בכירים, אנשי דת, אינטלקטואלים וכל מי שהיו לו קשרים עם המערב או עם הממשלה הלאומנית הקודמת, בקיצור - כל מי שנחשב ל"אויב העם", או סתם הטריד את מנוחתו של מאו, סולק ממשרתו, הושפל בציבור ולרוב אף הומת.

באותה תקופה צמח פולחן האישיות של מאו לממדים חסרי תקדים. אנשי המשמרות האדומים שהוא הקים כל כך התלהבו לשרת את רעיונותיו, עד שהם החריבו המוני אתרים היסטוריים, הרסו שרידים ארכיאולוגיים, העלו באש ספריות וספרים, השמידו אוספי אמנות פרטיים ובזזו מקדשים דתיים לצד אתרי ואוצרות תרבות.

המשמרות האדומים גם ערכו מעשי טבח המוניים בבייג'ין ובערים רבות והיו כה הרסניים ואלימים עד שהמשטר נאלץ לשלוח את צבא השחרור העממי, כדי להרגיעם.

"מהפכת התרבות" הסתיימה עם מותו של מאו, ב-9 בספטמבר 1976. חודש אחר כך נעצרה כנופיית הארבעה, קבוצת המנהיגים הפוליטיים, שניהלו בשם מאו את הטיהורים הרצחניים ביותר. אישתו של מאו הייתה הדמות המובילה מתוכם. בין השאר היא דאגה במהלך ה"מהפכה" לחיסולו של כל מי שמנע לדעתה את הקריירה הקולנועית שלה. היא ישבה בבית הסוהר, עד שהתאבדה בשנת 1991. שמה נודע לשמצה עד היום בסין.

במאו עצמו, אגב, לא דבק כמעט אשם בתוצאות האיומות של "מהפכת התרבות". הוא נערץ בסין גם כיום, מה שמוזר, במיוחד אם זוכרים שכיום ידוע שתקופתו של מאו בשלטון ובכללה "מהפכת התרבות", הייתה מסע טיהור רצחני, מהגדולים בהיסטוריה האנושית. המחמירים גורסים שמדובר בהיקפים שעברו אפילו את מסעות הרצח המטורפים של שני רודנים אחוזי טירוף אחרים - סטאלין והיטלר.


הנה סיפורה של "מהפכת התרבות" בסין:

https://youtu.be/LqJ9IpWOYQA


סיני שמתוודה על הבושה שהוא חש על חלקו בה:

https://youtu.be/sXAOTjNheVg


ותכנית חינוכית על מאו צה טונג ומהפכת התרבות (עברית):

https://youtu.be/a4YTlVgJ0Z8?long=yes