מה הייתה המהפכה הקובנית?
זו כנראה ההפיכה הצבאית המדהימה בהיסטוריה המודרנית. כוח המונה 12 איש מצליח לשרוד קרב בו צבא מחסל את כל האחרים שהיו עימו ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה הוא מצליח להשתלט על מדינה שלמה בראשות הדיקטטור הקובני פולחנסיו בטיסטה (Fulgencio Batista).
הכל מתחיל 3 שנים לפני הקרב ההוא, כשהנהיג פידל קסטרו (Fidel Castro) התקפה שנכשלה על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה. הוא ואחיו ראול (Raúl) נתפסו והועמדו לדין. בית המשפט גזר על השניים 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים הם קיבלו חנינה ועברו למקסיקו. שם יפגוש קסטרו את המהפכן הארגניטנאי הדוקטור ארנסטו צ'ה גווארה והשניים, ביחד עם ראול, יקימו את "קבוצת ה-26 ביולי".
המהפכה הקובנית (Cuban Revolution) מתחילה ב-2 בדצמבר 1956 כשנחתו 82 מורדים מ"קבוצת ה-26 ביולי" מאוניית היכטה גראנמה (Granma) על חופי קובה.
אך מישהו הלשין והצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על הפעולה ותוך ימים ספורים חיסל את רובם המוחלט.
רק קומץ ניצולים נמלטו אל הרי סיירה מאסטרה (Sierra Maestra), ביניהם קסטרו, אחיו ראול וארנסטו צ'ה גווארה (Ernesto Che Guevara) ובסך הכל 12 לוחמים. הקבוצה מסתתרת בהרים ומנהלת משם מלחמת גרילה נגד בטיסטה.
המסע התחיל בכישלון מוחלט. היאכטה דלפה מים, מרבית הנשק נרטב או נפל לים, וחיילים מותשים נחתו בביצת מנגרובים במקום בחוף המתוכנן. צ'ה גווארה איבד את משקפיו בנחיתה והיה כמעט עיוור בלעדיהם, ובנוסף סבל מהתקף אסטמה חמור תוך כדי הבריחה.
פידל התחבא בשדה קני סוכר ושמע את יריות ההוצאה להורג של חבריו. כשהצליח להתאחד עם הניצולים, הוא הכריז, "ניצחנו את המלחמה". חלקם חשבו שהוא איבד את שפיותו.
האסטרטגיה שלהם הייתה לוחמת גרילה קלאסית. המורדים פשטו במהירות, תקפו מארבים ונעלמו בהרים. הם לא גנבו מאיכרים אלא להיפך. הם טיפלו בחולים וחילקו אדמות.
גווארה, רופא בהכשרתו, הקים מרפאות שדה ולימד איכרים לקרוא. הם הקימו את תחנת הרדיו "רדיו רבלדה" (Radio Rebelde) ששידרה תעמולה ומוסיקה מהפכנית מההרים.
ב-1957 הגיע לראיין את קסטרו עיתונאי אמריקאי, הרברט מת'יוז (Herbert Matthews) מהניו יורק טיימס (New York Times). קסטרו ביים לו הצגה גאונית במסגרתה התחזו אותם לוחמים מעטים ליחידות שונות ועברו שוב ושוב ביער.
הם אפילו שלחו שליח מזויף עם מסר דחוף ממפקד העמדה השנייה הדמיונית. מתיוס תיאר את קסטרו כרובין הוד קאריבי והפך אותו לסמל בינלאומי.
הצבא של בטיסטה סבל ממורל נמוך ומשחיתות. כל טבח של כפריים חיזק את המורדים ועוד ועוד הצטרפו אל המורדים בבטיסטה.
עד 1958 היו למורדים מאות לוחמים. ב-31 בדצמבר 1958 נמלט השליט בטיסטה עם מזוודות מלאות כסף. ב-8 בינואר 1959 נכנסו פידל קסטרו ואנשיו להוואנה (Havana) כמנצחים, אחרי שהתמידו לצבור תמיכה עממית בדרך והשתלטו על קובה כולה.
כך הצליחה המהפכה הקובנית לשרוד קרב בו שרדו רק 12 לוחמים ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה נועזת השתלטה על מדינה שלמה.
את קסטרו, אגב, ראו הקובנים בהתחלה כמשחרר. הבטחותיו בזמן המרד להחזיר חוקה דמוקרטית ולהנהיג דמוקרטיה ליברלית הקנו לו את תמיכת הציבור העירוני. אך מהר מאוד התגלה הצד הקיצוני שלו כשליט. הרפורמה האגררית שהוא הנהיג יצרה חלוקה מחדש של אדמות שהיו עד אז בבעלות כמה משפחות עשירות.
קסטרו גם הלאים את המסחר והתעשייה, תוך הכנסת שינויים קיצוניים בשירותים החברתיים ובמערכת החינוך של קובה. ממשלתו הוציאה להורג רבים מהמתנגדים ודיכאה את תושבי האי, כשאלפים רבים של קובנים בורחים לארצות הברית וחיים בה בגלות אינסופית.
זו כנראה ההפיכה הצבאית המדהימה בהיסטוריה המודרנית. כוח המונה 12 איש מצליח לשרוד קרב בו צבא מחסל את כל האחרים שהיו עימו ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה הוא מצליח להשתלט על מדינה שלמה בראשות הדיקטטור הקובני פולחנסיו בטיסטה (Fulgencio Batista).
הכל מתחיל 3 שנים לפני הקרב ההוא, כשהנהיג פידל קסטרו (Fidel Castro) התקפה שנכשלה על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה. הוא ואחיו ראול (Raúl) נתפסו והועמדו לדין. בית המשפט גזר על השניים 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים הם קיבלו חנינה ועברו למקסיקו. שם יפגוש קסטרו את המהפכן הארגניטנאי הדוקטור ארנסטו צ'ה גווארה והשניים, ביחד עם ראול, יקימו את "קבוצת ה-26 ביולי".
המהפכה הקובנית (Cuban Revolution) מתחילה ב-2 בדצמבר 1956 כשנחתו 82 מורדים מ"קבוצת ה-26 ביולי" מאוניית היכטה גראנמה (Granma) על חופי קובה.
אך מישהו הלשין והצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על הפעולה ותוך ימים ספורים חיסל את רובם המוחלט.
רק קומץ ניצולים נמלטו אל הרי סיירה מאסטרה (Sierra Maestra), ביניהם קסטרו, אחיו ראול וארנסטו צ'ה גווארה (Ernesto Che Guevara) ובסך הכל 12 לוחמים. הקבוצה מסתתרת בהרים ומנהלת משם מלחמת גרילה נגד בטיסטה.
המסע התחיל בכישלון מוחלט. היאכטה דלפה מים, מרבית הנשק נרטב או נפל לים, וחיילים מותשים נחתו בביצת מנגרובים במקום בחוף המתוכנן. צ'ה גווארה איבד את משקפיו בנחיתה והיה כמעט עיוור בלעדיהם, ובנוסף סבל מהתקף אסטמה חמור תוך כדי הבריחה.
פידל התחבא בשדה קני סוכר ושמע את יריות ההוצאה להורג של חבריו. כשהצליח להתאחד עם הניצולים, הוא הכריז, "ניצחנו את המלחמה". חלקם חשבו שהוא איבד את שפיותו.
האסטרטגיה שלהם הייתה לוחמת גרילה קלאסית. המורדים פשטו במהירות, תקפו מארבים ונעלמו בהרים. הם לא גנבו מאיכרים אלא להיפך. הם טיפלו בחולים וחילקו אדמות.
גווארה, רופא בהכשרתו, הקים מרפאות שדה ולימד איכרים לקרוא. הם הקימו את תחנת הרדיו "רדיו רבלדה" (Radio Rebelde) ששידרה תעמולה ומוסיקה מהפכנית מההרים.
ב-1957 הגיע לראיין את קסטרו עיתונאי אמריקאי, הרברט מת'יוז (Herbert Matthews) מהניו יורק טיימס (New York Times). קסטרו ביים לו הצגה גאונית במסגרתה התחזו אותם לוחמים מעטים ליחידות שונות ועברו שוב ושוב ביער.
הם אפילו שלחו שליח מזויף עם מסר דחוף ממפקד העמדה השנייה הדמיונית. מתיוס תיאר את קסטרו כרובין הוד קאריבי והפך אותו לסמל בינלאומי.
הצבא של בטיסטה סבל ממורל נמוך ומשחיתות. כל טבח של כפריים חיזק את המורדים ועוד ועוד הצטרפו אל המורדים בבטיסטה.
עד 1958 היו למורדים מאות לוחמים. ב-31 בדצמבר 1958 נמלט השליט בטיסטה עם מזוודות מלאות כסף. ב-8 בינואר 1959 נכנסו פידל קסטרו ואנשיו להוואנה (Havana) כמנצחים, אחרי שהתמידו לצבור תמיכה עממית בדרך והשתלטו על קובה כולה.
כך הצליחה המהפכה הקובנית לשרוד קרב בו שרדו רק 12 לוחמים ובתוך 3 שנים של לוחמת גרילה נועזת השתלטה על מדינה שלמה.
את קסטרו, אגב, ראו הקובנים בהתחלה כמשחרר. הבטחותיו בזמן המרד להחזיר חוקה דמוקרטית ולהנהיג דמוקרטיה ליברלית הקנו לו את תמיכת הציבור העירוני. אך מהר מאוד התגלה הצד הקיצוני שלו כשליט. הרפורמה האגררית שהוא הנהיג יצרה חלוקה מחדש של אדמות שהיו עד אז בבעלות כמה משפחות עשירות.
קסטרו גם הלאים את המסחר והתעשייה, תוך הכנסת שינויים קיצוניים בשירותים החברתיים ובמערכת החינוך של קובה. ממשלתו הוציאה להורג רבים מהמתנגדים ודיכאה את תושבי האי, כשאלפים רבים של קובנים בורחים לארצות הברית וחיים בה בגלות אינסופית.
