שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי נקראה "כוכב המזרח"?
הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.
בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.
אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".
מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.
כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".
מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.
אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.
הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/bzZdGticqoA
גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):
https://youtu.be/0na36yCrfXA
על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:
http://youtu.be/nkNdSKtPnd0
קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/avq9_dhd3hs
וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):
https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk
מי היה הנסיך הבוכה של המוסיקה הערבית?
במשך שנים רבות הוא היה האלוויס פרסלי של העולם הערבי. הוא זכה למיליוני מעריצים ותקליטיו נמכרו בהמוניהם. הוא פרט על העוד בצורה גאונית וקולו הרומנטי, ספק הבוכה, היה לסמל של הצעיר הערבי הרומנטי והמרגש.
פריד אל אטרש (Farid Al Atrash), צעיר דרוזי מסוריה, שהיגר למצרים עם אימו ואחותו בילדות, למד ועבד כעוזר אצל גדול המוסיקאים סונבטי. רק אחרי שהשכיל מספיק הוא פרץ את דרכו לקריירה משלו. מעריציו בעולם הערבי היו רבים וגם בישראל הוא זכה להמוני מעריצים. אלף איש שבאו לצפות בסרטו בקולנוע אדיסון בירושלים השתוללו והרסו את המקום, מפני שגילו שהסרט והשירים קוצרו בהקרנה הישראלית...
לכאורה היו לו את כל הסיבות להיות מאושר. אך בגיל 66, עשיר, נערץ ומחוזר מתמיד, זמן קצר לפני נישואיו בפעם הראשונה, מת פריד אל אטרש במפתיע מדום לב. אבל כבד ירד על העולם הערבי כולו ובמועדוני המעריצים שלו במדינת ישראל.
הנה פריד, וירטואוז העוד, בנגינת היצירה "אסטוריאס" של איסק אלבניז הספרדי, ביחד עם תזמורת גדולה:
https://youtu.be/fViuhkOmzvI
הנה להיטו "יא עואזל פאלפלו" של פריד אל אטרש:
http://youtu.be/ziLFMs0GIF8
סיפורו של הרומנטיקן הערבי הגדול ביותר (עברית):
https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=01s&end=11m07s?long=yes
ופריד אל אטרש בשיר מאחד מסרטיו:
https://youtu.be/j1XruKyAiXs?long=yes
מי היא הזמרת האגדית פיירוז?
הזמרת הלבנונית האגדית פיירוז התפרסמה בתחילת שנות ה-50. כבר בתחילת הקריירה שלה היא זכתה לשירים מגדולי הכותבים של לבנון אז, האחים רחבאני. השניים, שהיו מהחדשנים והמעניינים שבכותבים הערביים של אותם זמנים, שילבו בשיריהם השפעות ורעיונות מהעולם ומהזמן החדש. פיירוז נהנתה מכך והפכה בו-זמנית לזמרת פופולארית ואהובה, אך איכותית ומוערכת גם על ידי המבוגרים. עם אחד האחים, עאסי, היא נישאה. בנם זיאד א־רחבאני היה למלחין מפורסם בעצמו והוא המשיך את אביו והפך לכותב הלחנים שלה.
היא נחשפה בשנות ה-70 בכל העולם, כשזמר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה מישל לקח לחן של האחים שפיירוז פירסמה בתור "חבייתכ ב־סייף" (בעברית "אהבתיך בקיץ") והפך אותו ללהיט ענקי בשם "Coupable" ("אשם"). פיירוז, שלפתע החלו לשים לב אליה גם בעולם, הפכה לאגדה.
כיום פיירוז היא כבר בת יותר מ-80, זמרת אגדית שכל הופעה שלה מפוצצת והכרטיסים נמכרים זמן רב מראש. שיריה אהובים מאד ויש הנוהגים לשמוע את פיירוז בבוקר (הם מכנים זאת בחיוך "פיירוזיית אסבאח"). היא תומכת נלהבת של חיזבאללה ושל הממשל הסורי, מה שגורם ללא מעט לבנונים להסתייג מפיירוז הפרטית, אבל על פיירוז האמנית, מלכת הזמר הלבנוני, איש לא מערער.
הנה "אהבתיך בקיץ" של פיירוז:
https://youtu.be/e196HoXI07g
והלהיט "אשם" של ז'אן פרנסואה מישל בגירסה מחודשת ואלקטרונית:
https://youtu.be/yGDpA5vCPvM
תרגום לעברית:
https://youtu.be/GjijE03lAZ0
השיר לביירות, המבוסס על היצירה "בלדה לארנחואז" של המלחין הספרדי רודריגו:
https://youtu.be/8ayX6ZSpBgg
"אעתיני נאיי ור'אני":
https://youtu.be/Z5qHCCtXXvI
מי היה נער הזהב של מצרים?
עבדל חלים חאפז כונה "נער הזהב של הקולנוע המצרי". הוא היה גדול הזמרים של תקופתו והופעותיו היו הגדולות ביותר והתרחשו כמעט תמיד באיצטדיונים ואולמות גדולים.
כבר בילדותו נהג "הזמיר השחום", כמו שכינו אותו, להופיע בחפלות, שמחות שהתקיימו בבתים פרטיים, ובבתי קפה בקהיר.
חאפז הצעיר היה מעריץ נלהב של המלחין הנודע וענק הזמר המצרי מוחמד עבד אל-ווהאב. האחרון זיהה את קולו ואישיותו המוסיקלית והפך אותו לבן טיפוחיו. הוא גם הלחין לו כמה שירים, שהפכו את הצעיר המוכשר לזמר נודע בעצמו.
לחאפז היו מעל 250 שירים, ביניהם "סוואח" ("הנודד"), "אהוואק" ("אוהב אותך") ו"ג'אנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"). במקביל הוא שיחק בסרטים גדולים שונים, ביניהם הסרט המצרי הצבעוני הראשון משנת 1956 "דלילה" והסרט "החטאים", עם השחקנית הצעירה והיפהפיה מכולן נאדיה לוטפי. אותה, אגב, ההשתתפות בסרט הזה הפכה לכוכבת-על מובילה בשלהי "עידן הזהב" של הקולנוע המצרי.
כשעבד אל חלים מת, הוכה העולם הערבי בהלם. לא רק משום גילו הצעיר, אלא גם ובעיקר בשל תדמיתו הצעירה והיותו מושא החלומות של דור שלם. עם היוודע דבר מותו של עבד אל־חלים חאפז, לקחו את חייהן צעירות ערביות רבות, מעריצות נאמנות שסרבו להיפרד מ"הזמיר השחרחר" שלהן במותו.
הנה השיר "גאנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו") מסרט בו כיכב עבד אל חלים חאפז:
https://youtu.be/Dy8d_bg88ZY
בהופעה חיה - השיר "אהוואק" ("אוהב אותך"):
https://youtu.be/klvHqkr53UA
והשיר "לא טאלומני" ("אל תאשימי אותי"):
https://youtu.be/Gnfvc4cr9uk
מהו העוד הערבי?
העוּד (Oud) הוא כלי פריטה עתיק שכבר מהמאה ה-7 ידוע על קיומו במזרח התיכון. כיום, העוד פופולארי בכל רחבי העולם המוסלמי, ממרוקו ועד לאיסטנבול. הוא הפך לכלי המרכזי במוסיקה הערבית ובמהלך ההיסטוריה עתיד השפיע רבות גם על כלי נגינה מערביים.
המילה "עוּד" פירושה ענף של עץ.
העוּד עבר מהמזרח התיכון אל ארצות המגרב שבצפון אפריקה. עם כיבוש ספרד בידי המורים, המוסלמים של צפון אפריקה, הוא הגיע אל אירופה. במהלך השנים נוצרה ממנו הלאוטה, כלי נגינה שהפך למרכזי במוסיקה העתיקה של אירופה. למעשה, מקור שמה של ה"לאוטה" הוא בשיבוש המילים "אָלעוּד". אבל בניגוד ללאוטה, לעוד המודרני יש צוואר קצר משלה ואין לו סריגים, מה שמאפשר לו להפיק רבעי טונים. ראשו של העוד נטוי לאחור. על גופו של העוד יש בדרך כלל 3 פיות תהודה.
עד המאה ה-10 לספירה היו לעוד 4 מיתרים. את החמישי הוסיף אז נגן אנדלוּסי מפורסם, זיטיאב, ובמאה ה-15 נוסף מיתר שישי. על כלי מיתר זה, בעל שישה זוגות של מיתרים כיום, פורטים במפרט והוא נחשב מלך הכלים של המוסיקה המזרח תיכונית.
בין נגני העוד המפורסמים בהיסטוריה היו אמנים כמו עבד אל ווהאב, המלחין המצרי הדגול, פריד אל אטרש, צעיר דרוזי מסוריה, שהפך לכוכב גדול במצרים, הן כזמר והן נגן עוד וירטואוז, ומי שהיה אולי גדול המוסיקאים המצריים, סונבטי.
הנה תולדות העוד והדגמה מפי האמן הישראלי העולמי יאיר דלאל:
https://youtu.be/Jwl9QJWq-2o
נגנית עוד מופלאה מדובאי:
https://youtu.be/UUy3y0fqxN0
שילוב עם מוסיקה מערבית ופסנתר:
https://youtu.be/gLuufZ4zO_8
בונה עודים בסדנה שלו:
https://youtu.be/XQNy7wyPuh4
פריד אל אטרש בביצוע של היצירה "אסטוריאס" של אלבניז שנכתבה בהשראת המוסיקה של המורים:
https://youtu.be/bifKRtePVjo
סיפורו של בונה עודים בעבודת יד שאוהב את הצליל שלו (עברית):
https://youtu.be/u5Pbvdu5WnQ?long=yes
וסרט תיעודי קצר על העוד, תפקידו במזרח התיכון של היום ורחוב מוחמד עלי בקהיר, שבו מוצאים את הכלים הטובים ביותר:
https://youtu.be/hUbeFmAQy4E?long=yes
מהו מקאם חיג'אז?
מקאם חיג'אז הוא סולם ערבי, מקאם כפי שהערבים מכנים אותו.
מקאם החיג'אז נקרא על שם מחוז "חיג'אז" שבערב הסעודית.
הן במוזיקה הערבית והן בפיוט היהודי, שימש מקאם או סולם החיג'אז לשירי קינה ואבל, כמו גם לשירים של געגוע ורגש.
במוסיקה היהודית מקאם חיג'אז קיבל את השם "מודוס אהבה רבה".
הנה אילתור של נגינת חליל נאי במקאם חיג'אז:
https://youtu.be/Uy7b3gqJTCk
מקאם חיג'אז בנגינת עוד ערבי:
https://youtu.be/gnTmBmUhpho
והשיר היהודי ספרדי "צור משלו אכלנו", המולחן ב"מודוס אהבה רבה", השם היהודי של מקאם החיג'אז:
https://youtu.be/jd6bmxV6xCg
מהו חליל נאי?
חליל הנאי (Ney) הוא חליל ערבי, כלי נשיפה עתיק, שנפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, ממצרים ועד איראן ומהווה חלק מהתזמורת המזרחית הקלאסית. המלה נאי באה מהשפה הפרסית. היא מתארת חליל פשוט שמקורו עוד בתרבות השוּמֶרית.
נאי הוא חליל ארוך עשוי קנה-סוף. טכניקת הנגינה היא באמצעות נשיפה אל הפיה העליונה של הקנה, בשפתיים מכווצות, בכמעין שריקה לקיר הצדדי, לכיוון הקצה החד של החליל.
הנאי הוא כלי רב-גוני ומשמש גם לנגינת קטעים עצובים וגם לשמחים ומשעשעים. לנגינה של סולמות שונים ישנם 12 חלילים כאלו, באורכים שונים כמובן. הם נקראים לפי הצליל השני שלהם, כלומר זה שאחרי הטוניקה. לפיכך, יש "חליל דו", "חליל רה" וכך הלאה, אבל חליל רה מתחיל בצליל... דו.
הכיוונון של צלילי הנאי הוא של טונים שלמים, למעט בדרגה השלישית שמונמכת ברוב הנאים ברבע טון. אם לדוגמה ננגן בחליל "רה", אז הצליל מי (השלישי של החליל) יהיה בדרך כלל (לא תמיד) נמוך ברבע טון.
לנאי פתחים בשני צידיו, 6 נקבים לאצבעות ונקב נגדי לאגודל. צליליו רכים ומנעדו שתי אוקטבות, שניתן לעבור ביניהן על פי עוצמת הנשיפה.
לייצור של נאי ערבי מקנה סוף, מאתרים וקוטפים קנה עם 9 פרקים באורכים דומים, מה שרחוק מלהיות קל. לאחר הקטיפה מאחסנים את הקנה למשך שנה של ייבוש מוחלט. בהמשך נדרש פרק זמן נוסף לצורך חירור הקנה ובנייה של החליל.
כיום יש גם נאים עשויי PVC. איכותם והצליל שלהם פחותים מאיכות הצליל של נאי עשוי קנה סוף, אך הם קלים לייצור המוני וכמובן זולים הרבה יותר.
נאי טורקי הוא גרסה הנהוגה במוסיקה טורקית. הוא שונה מעט מהנאי הערבי, בהיותו ארוך יותר, מה שהופך את הצליל שלו לנמוך יותר.
הנה הסבר על הנאי (עברית):
https://youtu.be/ZN4DmWY8th0?t=4s
חליל נאי טורקי ערבי:
https://youtu.be/NBtJSuOQK8U
נגינת אילתור על חליל נאי במקאם חיג'אז:
https://youtu.be/Uy7b3gqJTCk
וכך מכין נגן הנאי האגדי אלברט אליאס, את חליל הנאי בעצמו (עברית):
https://youtu.be/tTbWTnWEPQY
מהו הכאנון הערבי?
כּאנוּן, או קאנון (Qanun), הוא כלי מיתר, עשוי עץ ובצורת טרפז, לא פעם עם 81 מיתרים מתוחים עליו, בקבוצות של 3 מיתרים לכל תו.
הוא קרוב של הדולצימֶר עתיק היומין, הכאנון הוא כלי פריטה מרכזי במסורת המוסיקלית של המזרח התיכון וצפון אפריקה, כלי מרכזי כסולן וככלי ליווי במוסיקה ערבית - קלאסית ועממית.
צליליו עדינים ומתכתיים ומאפשר נגינה מורכבת ומהירה, בנגינה וירטואוזית ומהירה, האופיינית בדרך כלל לנגני כאנון מיומנים. הם מניחים אותו על הברכיים או על שולחן ופורטים באצבעות, או בעזרת שני מפרטים קטנים הנקראים "ריש" ומוחזקים בשתי ידי המנגן.
מקור הכּאנוּן בארמניה והוא ממשיכו של הנֶבֶל המצרי העתיק. במאה ה-12 התוודעו אליו האירופאים ואף הפך לכלי מוכר בשם ציטריון (zither) או פסלתריוּן (psaltery). מאז המאה ה-10 הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמוסיקה הערבית, לצד תרבויות מוסיקליות שכנות, דוגמת המוסיקה הפרסית, התורכית והארמנית.
פירוש שמו של הכאנון הוא "חוֹק", "כלל" או "מידה".
הנה הקאנון הערבי:
https://youtu.be/2pSTsjq31eU
תולדות הקנון במוסיקה הארמנית:
https://youtu.be/yo5C3SDfad4
קנון סולו:
https://youtu.be/mBe7eYkhFSE
נגן ישראלי מנגן יפה:
https://youtu.be/TW4Cn0aAK-k
קנון עם עוד יחד:
https://youtu.be/Rw5DqnRm4zY
נגן קנון מככב בתזמורת ערבית בשיר ערש עממי מצרי:
https://youtu.be/L0pQVnLIDig
מהי הדרבוקה ומהיכן היא הגיעה?
דרבוקה (Talking drum) היא כלי הקשה מרכזי ובין כלי הנגינה הבולטים של המוסיקה המסורתית באזורי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
מקור שמה במילה הערבית "דראב", שפירושה "להכות", הדרבוקה ידועה בשמות אחרים במדינות ערב השונות: במצרים קוראים לה "טַבְּלַה", בסוריה "דִרְבַּכֶּה", בעיראק "דנבּכּ", בטורקית "דאבול" ובמדינות הבלקן "טומבק" או "דומבק".
שייכת למשפחת תופי הגביע או הכד, היא עשויה בדרך כלל מגוף עשוי חרס או מתכת, בצורת גביע או כד ומכוסה בעור מתוח. אם בעבר העור שעליו מתופפים היה עשוי מעור חיה, בימינו הוא לרוב עשוי פלסטיק או חומרים סינתטיים דומים - חומרים עמידים יותר וקלים לתחזוקה.
טכניקות התיפוף על הדרבוקה מגוונות, כמו גם סוגי ההקשה בה, לפי המיקום על העור ואופי הטפיחה עליו. סגנונות הנגינה והטכניקות משתנים לא מעט, גם בהתאם לאזור ולתרבות. כל אלה מאפשרים הפקת סדרה של צלילים, המאפשרת יצירת מקצבים, מהפשוטים ביותר ועד מורכבים מאוד, ביניהם סעידי, באלאדי, מאקסום, מלפוף, איוב ועוד.
הדרבוקה היא מכלי הנגינה העתיקים במזרח התיכון. חלק מהחוקרים מעריכים שהכלי שימש עוד מימי הפרעונים של מצרים העתיקה. בהמשך יש לה נוכחות, בשמות ובצורות שונות, גם בתרבויות שיצאו מאזור מסופוטמיה לשעבר, כולל בתרבויות העתיקות של פרס, טורקיה ויוון העתיקה.
בזכות קלות הנגינה היחסית בה, הדרבוקה הפכה במדינות רבות גם לכלי נגינה אהוב ועממי, כולל במדינות הבלקן, כמו טורקיה.
גם בישראל היא ומשמשת במגוון סגנונות מוסיקליים, הן מסורתיים והן מודרניים. כך היא מרכזית במוסיקה הערבית המקומית, במוסיקה הים-תיכונית שהביאו ופיתחו עולי המזרח, בנגינה עממית של צעירים שפיתחו את כישורי הנגינה שלהם ובמוסיקה הישראלית העכשווית ביותר.
אך בעיקר במזרח התיכון ובצפון אפריקה, הדרבוקה היא מכלי הנגינה הבולטים במוסיקה המקומית, הן במוסיקה העממית של העולם הערבי והן במוסיקה הערבית הקלאסית, שצמחה במדינות כמו מצרים, עיראק, סוריה ואלג'יר.
הנה הדרבוקה לבד:
https://youtu.be/QX-_FNJluJk
דרבוקאים ביחד:
https://youtu.be/uxW3Wc3Ervg
10 מקצבים לריקודי בטן:
https://youtu.be/zE8pPK6-1cI
טכניקת דרבוקה ללא מילים:
https://youtu.be/cx5jqO-hChk
7 מקצבי מלפוף - אחד אחרי השני:
https://youtu.be/yGWtT1fEeiA
ושיעור ראשון בדרבוקה (עברית):
https://youtu.be/n0w7spysNFw?long=yes
הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום שהוכתרה בעבר ועד היום נחשבת כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.
בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.
אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית".
מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", במסיבות עממיות. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. הילדה הפכה לנערה והתפרסמה בגיל צעיר בכפרים.
כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".
מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.
אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.
הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/bzZdGticqoA
גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):
https://youtu.be/0na36yCrfXA
על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:
http://youtu.be/nkNdSKtPnd0
קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):
https://youtu.be/avq9_dhd3hs
וחלק משיר של אום כולתום שזכה לתרגום (עברית):
https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk
במשך שנים רבות הוא היה האלוויס פרסלי של העולם הערבי. הוא זכה למיליוני מעריצים ותקליטיו נמכרו בהמוניהם. הוא פרט על העוד בצורה גאונית וקולו הרומנטי, ספק הבוכה, היה לסמל של הצעיר הערבי הרומנטי והמרגש.
פריד אל אטרש (Farid Al Atrash), צעיר דרוזי מסוריה, שהיגר למצרים עם אימו ואחותו בילדות, למד ועבד כעוזר אצל גדול המוסיקאים סונבטי. רק אחרי שהשכיל מספיק הוא פרץ את דרכו לקריירה משלו. מעריציו בעולם הערבי היו רבים וגם בישראל הוא זכה להמוני מעריצים. אלף איש שבאו לצפות בסרטו בקולנוע אדיסון בירושלים השתוללו והרסו את המקום, מפני שגילו שהסרט והשירים קוצרו בהקרנה הישראלית...
לכאורה היו לו את כל הסיבות להיות מאושר. אך בגיל 66, עשיר, נערץ ומחוזר מתמיד, זמן קצר לפני נישואיו בפעם הראשונה, מת פריד אל אטרש במפתיע מדום לב. אבל כבד ירד על העולם הערבי כולו ובמועדוני המעריצים שלו במדינת ישראל.
הנה פריד, וירטואוז העוד, בנגינת היצירה "אסטוריאס" של איסק אלבניז הספרדי, ביחד עם תזמורת גדולה:
https://youtu.be/fViuhkOmzvI
הנה להיטו "יא עואזל פאלפלו" של פריד אל אטרש:
http://youtu.be/ziLFMs0GIF8
סיפורו של הרומנטיקן הערבי הגדול ביותר (עברית):
https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=01s&end=11m07s?long=yes
ופריד אל אטרש בשיר מאחד מסרטיו:
https://youtu.be/j1XruKyAiXs?long=yes
הזמרת הלבנונית האגדית פיירוז התפרסמה בתחילת שנות ה-50. כבר בתחילת הקריירה שלה היא זכתה לשירים מגדולי הכותבים של לבנון אז, האחים רחבאני. השניים, שהיו מהחדשנים והמעניינים שבכותבים הערביים של אותם זמנים, שילבו בשיריהם השפעות ורעיונות מהעולם ומהזמן החדש. פיירוז נהנתה מכך והפכה בו-זמנית לזמרת פופולארית ואהובה, אך איכותית ומוערכת גם על ידי המבוגרים. עם אחד האחים, עאסי, היא נישאה. בנם זיאד א־רחבאני היה למלחין מפורסם בעצמו והוא המשיך את אביו והפך לכותב הלחנים שלה.
היא נחשפה בשנות ה-70 בכל העולם, כשזמר צרפתי בשם ז'אן פרנסואה מישל לקח לחן של האחים שפיירוז פירסמה בתור "חבייתכ ב־סייף" (בעברית "אהבתיך בקיץ") והפך אותו ללהיט ענקי בשם "Coupable" ("אשם"). פיירוז, שלפתע החלו לשים לב אליה גם בעולם, הפכה לאגדה.
כיום פיירוז היא כבר בת יותר מ-80, זמרת אגדית שכל הופעה שלה מפוצצת והכרטיסים נמכרים זמן רב מראש. שיריה אהובים מאד ויש הנוהגים לשמוע את פיירוז בבוקר (הם מכנים זאת בחיוך "פיירוזיית אסבאח"). היא תומכת נלהבת של חיזבאללה ושל הממשל הסורי, מה שגורם ללא מעט לבנונים להסתייג מפיירוז הפרטית, אבל על פיירוז האמנית, מלכת הזמר הלבנוני, איש לא מערער.
הנה "אהבתיך בקיץ" של פיירוז:
https://youtu.be/e196HoXI07g
והלהיט "אשם" של ז'אן פרנסואה מישל בגירסה מחודשת ואלקטרונית:
https://youtu.be/yGDpA5vCPvM
תרגום לעברית:
https://youtu.be/GjijE03lAZ0
השיר לביירות, המבוסס על היצירה "בלדה לארנחואז" של המלחין הספרדי רודריגו:
https://youtu.be/8ayX6ZSpBgg
"אעתיני נאיי ור'אני":
https://youtu.be/Z5qHCCtXXvI
עבדל חלים חאפז כונה "נער הזהב של הקולנוע המצרי". הוא היה גדול הזמרים של תקופתו והופעותיו היו הגדולות ביותר והתרחשו כמעט תמיד באיצטדיונים ואולמות גדולים.
כבר בילדותו נהג "הזמיר השחום", כמו שכינו אותו, להופיע בחפלות, שמחות שהתקיימו בבתים פרטיים, ובבתי קפה בקהיר.
חאפז הצעיר היה מעריץ נלהב של המלחין הנודע וענק הזמר המצרי מוחמד עבד אל-ווהאב. האחרון זיהה את קולו ואישיותו המוסיקלית והפך אותו לבן טיפוחיו. הוא גם הלחין לו כמה שירים, שהפכו את הצעיר המוכשר לזמר נודע בעצמו.
לחאפז היו מעל 250 שירים, ביניהם "סוואח" ("הנודד"), "אהוואק" ("אוהב אותך") ו"ג'אנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"). במקביל הוא שיחק בסרטים גדולים שונים, ביניהם הסרט המצרי הצבעוני הראשון משנת 1956 "דלילה" והסרט "החטאים", עם השחקנית הצעירה והיפהפיה מכולן נאדיה לוטפי. אותה, אגב, ההשתתפות בסרט הזה הפכה לכוכבת-על מובילה בשלהי "עידן הזהב" של הקולנוע המצרי.
כשעבד אל חלים מת, הוכה העולם הערבי בהלם. לא רק משום גילו הצעיר, אלא גם ובעיקר בשל תדמיתו הצעירה והיותו מושא החלומות של דור שלם. עם היוודע דבר מותו של עבד אל־חלים חאפז, לקחו את חייהן צעירות ערביות רבות, מעריצות נאמנות שסרבו להיפרד מ"הזמיר השחרחר" שלהן במותו.
הנה השיר "גאנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו") מסרט בו כיכב עבד אל חלים חאפז:
https://youtu.be/Dy8d_bg88ZY
בהופעה חיה - השיר "אהוואק" ("אוהב אותך"):
https://youtu.be/klvHqkr53UA
והשיר "לא טאלומני" ("אל תאשימי אותי"):
https://youtu.be/Gnfvc4cr9uk
מוסיקה ערבית
העוּד (Oud) הוא כלי פריטה עתיק שכבר מהמאה ה-7 ידוע על קיומו במזרח התיכון. כיום, העוד פופולארי בכל רחבי העולם המוסלמי, ממרוקו ועד לאיסטנבול. הוא הפך לכלי המרכזי במוסיקה הערבית ובמהלך ההיסטוריה עתיד השפיע רבות גם על כלי נגינה מערביים.
המילה "עוּד" פירושה ענף של עץ.
העוּד עבר מהמזרח התיכון אל ארצות המגרב שבצפון אפריקה. עם כיבוש ספרד בידי המורים, המוסלמים של צפון אפריקה, הוא הגיע אל אירופה. במהלך השנים נוצרה ממנו הלאוטה, כלי נגינה שהפך למרכזי במוסיקה העתיקה של אירופה. למעשה, מקור שמה של ה"לאוטה" הוא בשיבוש המילים "אָלעוּד". אבל בניגוד ללאוטה, לעוד המודרני יש צוואר קצר משלה ואין לו סריגים, מה שמאפשר לו להפיק רבעי טונים. ראשו של העוד נטוי לאחור. על גופו של העוד יש בדרך כלל 3 פיות תהודה.
עד המאה ה-10 לספירה היו לעוד 4 מיתרים. את החמישי הוסיף אז נגן אנדלוּסי מפורסם, זיטיאב, ובמאה ה-15 נוסף מיתר שישי. על כלי מיתר זה, בעל שישה זוגות של מיתרים כיום, פורטים במפרט והוא נחשב מלך הכלים של המוסיקה המזרח תיכונית.
בין נגני העוד המפורסמים בהיסטוריה היו אמנים כמו עבד אל ווהאב, המלחין המצרי הדגול, פריד אל אטרש, צעיר דרוזי מסוריה, שהפך לכוכב גדול במצרים, הן כזמר והן נגן עוד וירטואוז, ומי שהיה אולי גדול המוסיקאים המצריים, סונבטי.
הנה תולדות העוד והדגמה מפי האמן הישראלי העולמי יאיר דלאל:
https://youtu.be/Jwl9QJWq-2o
נגנית עוד מופלאה מדובאי:
https://youtu.be/UUy3y0fqxN0
שילוב עם מוסיקה מערבית ופסנתר:
https://youtu.be/gLuufZ4zO_8
בונה עודים בסדנה שלו:
https://youtu.be/XQNy7wyPuh4
פריד אל אטרש בביצוע של היצירה "אסטוריאס" של אלבניז שנכתבה בהשראת המוסיקה של המורים:
https://youtu.be/bifKRtePVjo
סיפורו של בונה עודים בעבודת יד שאוהב את הצליל שלו (עברית):
https://youtu.be/u5Pbvdu5WnQ?long=yes
וסרט תיעודי קצר על העוד, תפקידו במזרח התיכון של היום ורחוב מוחמד עלי בקהיר, שבו מוצאים את הכלים הטובים ביותר:
https://youtu.be/hUbeFmAQy4E?long=yes
מקאם חיג'אז הוא סולם ערבי, מקאם כפי שהערבים מכנים אותו.
מקאם החיג'אז נקרא על שם מחוז "חיג'אז" שבערב הסעודית.
הן במוזיקה הערבית והן בפיוט היהודי, שימש מקאם או סולם החיג'אז לשירי קינה ואבל, כמו גם לשירים של געגוע ורגש.
במוסיקה היהודית מקאם חיג'אז קיבל את השם "מודוס אהבה רבה".
הנה אילתור של נגינת חליל נאי במקאם חיג'אז:
https://youtu.be/Uy7b3gqJTCk
מקאם חיג'אז בנגינת עוד ערבי:
https://youtu.be/gnTmBmUhpho
והשיר היהודי ספרדי "צור משלו אכלנו", המולחן ב"מודוס אהבה רבה", השם היהודי של מקאם החיג'אז:
https://youtu.be/jd6bmxV6xCg
חליל הנאי (Ney) הוא חליל ערבי, כלי נשיפה עתיק, שנפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, ממצרים ועד איראן ומהווה חלק מהתזמורת המזרחית הקלאסית. המלה נאי באה מהשפה הפרסית. היא מתארת חליל פשוט שמקורו עוד בתרבות השוּמֶרית.
נאי הוא חליל ארוך עשוי קנה-סוף. טכניקת הנגינה היא באמצעות נשיפה אל הפיה העליונה של הקנה, בשפתיים מכווצות, בכמעין שריקה לקיר הצדדי, לכיוון הקצה החד של החליל.
הנאי הוא כלי רב-גוני ומשמש גם לנגינת קטעים עצובים וגם לשמחים ומשעשעים. לנגינה של סולמות שונים ישנם 12 חלילים כאלו, באורכים שונים כמובן. הם נקראים לפי הצליל השני שלהם, כלומר זה שאחרי הטוניקה. לפיכך, יש "חליל דו", "חליל רה" וכך הלאה, אבל חליל רה מתחיל בצליל... דו.
הכיוונון של צלילי הנאי הוא של טונים שלמים, למעט בדרגה השלישית שמונמכת ברוב הנאים ברבע טון. אם לדוגמה ננגן בחליל "רה", אז הצליל מי (השלישי של החליל) יהיה בדרך כלל (לא תמיד) נמוך ברבע טון.
לנאי פתחים בשני צידיו, 6 נקבים לאצבעות ונקב נגדי לאגודל. צליליו רכים ומנעדו שתי אוקטבות, שניתן לעבור ביניהן על פי עוצמת הנשיפה.
לייצור של נאי ערבי מקנה סוף, מאתרים וקוטפים קנה עם 9 פרקים באורכים דומים, מה שרחוק מלהיות קל. לאחר הקטיפה מאחסנים את הקנה למשך שנה של ייבוש מוחלט. בהמשך נדרש פרק זמן נוסף לצורך חירור הקנה ובנייה של החליל.
כיום יש גם נאים עשויי PVC. איכותם והצליל שלהם פחותים מאיכות הצליל של נאי עשוי קנה סוף, אך הם קלים לייצור המוני וכמובן זולים הרבה יותר.
נאי טורקי הוא גרסה הנהוגה במוסיקה טורקית. הוא שונה מעט מהנאי הערבי, בהיותו ארוך יותר, מה שהופך את הצליל שלו לנמוך יותר.
הנה הסבר על הנאי (עברית):
https://youtu.be/ZN4DmWY8th0?t=4s
חליל נאי טורקי ערבי:
https://youtu.be/NBtJSuOQK8U
נגינת אילתור על חליל נאי במקאם חיג'אז:
https://youtu.be/Uy7b3gqJTCk
וכך מכין נגן הנאי האגדי אלברט אליאס, את חליל הנאי בעצמו (עברית):
https://youtu.be/tTbWTnWEPQY
כּאנוּן, או קאנון (Qanun), הוא כלי מיתר, עשוי עץ ובצורת טרפז, לא פעם עם 81 מיתרים מתוחים עליו, בקבוצות של 3 מיתרים לכל תו.
הוא קרוב של הדולצימֶר עתיק היומין, הכאנון הוא כלי פריטה מרכזי במסורת המוסיקלית של המזרח התיכון וצפון אפריקה, כלי מרכזי כסולן וככלי ליווי במוסיקה ערבית - קלאסית ועממית.
צליליו עדינים ומתכתיים ומאפשר נגינה מורכבת ומהירה, בנגינה וירטואוזית ומהירה, האופיינית בדרך כלל לנגני כאנון מיומנים. הם מניחים אותו על הברכיים או על שולחן ופורטים באצבעות, או בעזרת שני מפרטים קטנים הנקראים "ריש" ומוחזקים בשתי ידי המנגן.
מקור הכּאנוּן בארמניה והוא ממשיכו של הנֶבֶל המצרי העתיק. במאה ה-12 התוודעו אליו האירופאים ואף הפך לכלי מוכר בשם ציטריון (zither) או פסלתריוּן (psaltery). מאז המאה ה-10 הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמוסיקה הערבית, לצד תרבויות מוסיקליות שכנות, דוגמת המוסיקה הפרסית, התורכית והארמנית.
פירוש שמו של הכאנון הוא "חוֹק", "כלל" או "מידה".
הנה הקאנון הערבי:
https://youtu.be/2pSTsjq31eU
תולדות הקנון במוסיקה הארמנית:
https://youtu.be/yo5C3SDfad4
קנון סולו:
https://youtu.be/mBe7eYkhFSE
נגן ישראלי מנגן יפה:
https://youtu.be/TW4Cn0aAK-k
קנון עם עוד יחד:
https://youtu.be/Rw5DqnRm4zY
נגן קנון מככב בתזמורת ערבית בשיר ערש עממי מצרי:
https://youtu.be/L0pQVnLIDig
דרבוקה (Talking drum) היא כלי הקשה מרכזי ובין כלי הנגינה הבולטים של המוסיקה המסורתית באזורי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
מקור שמה במילה הערבית "דראב", שפירושה "להכות", הדרבוקה ידועה בשמות אחרים במדינות ערב השונות: במצרים קוראים לה "טַבְּלַה", בסוריה "דִרְבַּכֶּה", בעיראק "דנבּכּ", בטורקית "דאבול" ובמדינות הבלקן "טומבק" או "דומבק".
שייכת למשפחת תופי הגביע או הכד, היא עשויה בדרך כלל מגוף עשוי חרס או מתכת, בצורת גביע או כד ומכוסה בעור מתוח. אם בעבר העור שעליו מתופפים היה עשוי מעור חיה, בימינו הוא לרוב עשוי פלסטיק או חומרים סינתטיים דומים - חומרים עמידים יותר וקלים לתחזוקה.
טכניקות התיפוף על הדרבוקה מגוונות, כמו גם סוגי ההקשה בה, לפי המיקום על העור ואופי הטפיחה עליו. סגנונות הנגינה והטכניקות משתנים לא מעט, גם בהתאם לאזור ולתרבות. כל אלה מאפשרים הפקת סדרה של צלילים, המאפשרת יצירת מקצבים, מהפשוטים ביותר ועד מורכבים מאוד, ביניהם סעידי, באלאדי, מאקסום, מלפוף, איוב ועוד.
הדרבוקה היא מכלי הנגינה העתיקים במזרח התיכון. חלק מהחוקרים מעריכים שהכלי שימש עוד מימי הפרעונים של מצרים העתיקה. בהמשך יש לה נוכחות, בשמות ובצורות שונות, גם בתרבויות שיצאו מאזור מסופוטמיה לשעבר, כולל בתרבויות העתיקות של פרס, טורקיה ויוון העתיקה.
בזכות קלות הנגינה היחסית בה, הדרבוקה הפכה במדינות רבות גם לכלי נגינה אהוב ועממי, כולל במדינות הבלקן, כמו טורקיה.
גם בישראל היא ומשמשת במגוון סגנונות מוסיקליים, הן מסורתיים והן מודרניים. כך היא מרכזית במוסיקה הערבית המקומית, במוסיקה הים-תיכונית שהביאו ופיתחו עולי המזרח, בנגינה עממית של צעירים שפיתחו את כישורי הנגינה שלהם ובמוסיקה הישראלית העכשווית ביותר.
אך בעיקר במזרח התיכון ובצפון אפריקה, הדרבוקה היא מכלי הנגינה הבולטים במוסיקה המקומית, הן במוסיקה העממית של העולם הערבי והן במוסיקה הערבית הקלאסית, שצמחה במדינות כמו מצרים, עיראק, סוריה ואלג'יר.
הנה הדרבוקה לבד:
https://youtu.be/QX-_FNJluJk
דרבוקאים ביחד:
https://youtu.be/uxW3Wc3Ervg
10 מקצבים לריקודי בטן:
https://youtu.be/zE8pPK6-1cI
טכניקת דרבוקה ללא מילים:
https://youtu.be/cx5jqO-hChk
7 מקצבי מלפוף - אחד אחרי השני:
https://youtu.be/yGWtT1fEeiA
ושיעור ראשון בדרבוקה (עברית):
https://youtu.be/n0w7spysNFw?long=yes
מה הסיפור של "שושנת המדבר"?
כשסטינג הקליט את הלהיט האוריינטלי "שושנת המדבר" (Desert Rose) הוא שילב בפעם הראשונה את המרכיבים המוסיקליים של המזרח התיכון בשיריו. ביחד עם זמר ומוסיקאי אלג'ירי מעולה בשם צ'אב מאמי (Cheb Mami) הוא הקליט את אחד השירים המצליחים שנוצרו בשיתופי פעולה שכאלה.
זה היה גם שוס כלכלי. מאז כבר הופיע כוכב הרוק הבריטי בהצלחה עצומה ברחבי המזרח התיכון. מדובאי. עד קהיר, דרך עמאן, טוניס, קזבלנקה, ישראל ובכל מקום אפשרי. תמיד הוא שילב את השיר בהופעות הרוק שלו וזכה לתרועות של הסכמה. ככה עושים שיחוב תרבותי באמנות.
סטינג לא היה הראשון ששילב מרכיבים מוסיקליים וסאונד של המזרח התיכון, אבל הוא מאלו שיצרו סינתזה מעניינת, שילוב מסחרי מוצלח אבל בו בעת גם מעניין, בין הפופ האירופי שלו ובין המוסיקה המזרח-תיכונית. כך יוצרים פיוז'ן אמיתי, מפגש תרבויות בין מזרח למערב.
את השיר יצרו סטינג וצ'אב מאמי ב-1999. היסטורית, זה היה רגע לפני שהפיגועים של ה-11 לספטמבר יצרו בעולם המערבי אווירה קשה מאד כלפי האיסלאם הקיצוני, אווירה שהסתננה באופן לא מוצדק, כלפי הערבים והמוסלמים ככלל. מעבר לאובדן החיים הנורא והמלחמות הקשות שגרמו האירועים של אל-קאידה בספטמבר 2011, מי יודע אם האירוע הזה לא עצר את אחד שיתוף הפעולה והחקר המוסיקלי של אחד המוסיקאים המסקרנים והפוריים של הפופ העולמי. סטינג הוכיח לא פעם שהוא יודע להתמסר לחקר ולמםגשים שכאלה וליצור מוסיקה שגם אם היא לא מסחרית, היא בעלת משמעות בשבילו ומסקרנת בשביל מי שאוהבים את הפרשנות שלו לעולם המוסיקלי שהוא פוגש.
כך שילב סטינג מוסיקה ערבית ב"שושנת המדבר":
https://youtu.be/C3lWwBslWqg
הנה המפגש התרבותי שבו הוקלט השיר:
https://youtu.be/9DNhStXhWJM
סטינג בהופעה עם צ'אב מאמי:
https://youtu.be/lJxo4_Eza2I
מהקליפ יצרו לא מעט וריאציות ומחוות, חלק מהן חטאו למקורות של הצליל שלו:
https://youtu.be/3gzqsmx1KGU
כשסטינג הקליט את הלהיט האוריינטלי "שושנת המדבר" (Desert Rose) הוא שילב בפעם הראשונה את המרכיבים המוסיקליים של המזרח התיכון בשיריו. ביחד עם זמר ומוסיקאי אלג'ירי מעולה בשם צ'אב מאמי (Cheb Mami) הוא הקליט את אחד השירים המצליחים שנוצרו בשיתופי פעולה שכאלה.
זה היה גם שוס כלכלי. מאז כבר הופיע כוכב הרוק הבריטי בהצלחה עצומה ברחבי המזרח התיכון. מדובאי. עד קהיר, דרך עמאן, טוניס, קזבלנקה, ישראל ובכל מקום אפשרי. תמיד הוא שילב את השיר בהופעות הרוק שלו וזכה לתרועות של הסכמה. ככה עושים שיחוב תרבותי באמנות.
סטינג לא היה הראשון ששילב מרכיבים מוסיקליים וסאונד של המזרח התיכון, אבל הוא מאלו שיצרו סינתזה מעניינת, שילוב מסחרי מוצלח אבל בו בעת גם מעניין, בין הפופ האירופי שלו ובין המוסיקה המזרח-תיכונית. כך יוצרים פיוז'ן אמיתי, מפגש תרבויות בין מזרח למערב.
את השיר יצרו סטינג וצ'אב מאמי ב-1999. היסטורית, זה היה רגע לפני שהפיגועים של ה-11 לספטמבר יצרו בעולם המערבי אווירה קשה מאד כלפי האיסלאם הקיצוני, אווירה שהסתננה באופן לא מוצדק, כלפי הערבים והמוסלמים ככלל. מעבר לאובדן החיים הנורא והמלחמות הקשות שגרמו האירועים של אל-קאידה בספטמבר 2011, מי יודע אם האירוע הזה לא עצר את אחד שיתוף הפעולה והחקר המוסיקלי של אחד המוסיקאים המסקרנים והפוריים של הפופ העולמי. סטינג הוכיח לא פעם שהוא יודע להתמסר לחקר ולמםגשים שכאלה וליצור מוסיקה שגם אם היא לא מסחרית, היא בעלת משמעות בשבילו ומסקרנת בשביל מי שאוהבים את הפרשנות שלו לעולם המוסיקלי שהוא פוגש.
כך שילב סטינג מוסיקה ערבית ב"שושנת המדבר":
https://youtu.be/C3lWwBslWqg
הנה המפגש התרבותי שבו הוקלט השיר:
https://youtu.be/9DNhStXhWJM
סטינג בהופעה עם צ'אב מאמי:
https://youtu.be/lJxo4_Eza2I
מהקליפ יצרו לא מעט וריאציות ומחוות, חלק מהן חטאו למקורות של הצליל שלו:
https://youtu.be/3gzqsmx1KGU
איך הפך הכינור לכלי כל כך נפוץ בעולם?
הכִּנּוֹר הוא הקטן מבין כלי הקשת. יש לו אחים גדולים במשפחת כלי הקשת, ביניהם הצ'לו, הויולה והקונטרבאס.
הכינור הוא צאצא של כלי ערבי בשם רובאב, שיש לו מיתר אחד או שניים, לעומת 4 מיתרים שיש לכינור. הכינור הוא לא רק כלי מקובל במוסיקה הקלאסית אלא גם כלי נפוץ מאד בסגנונות עממיים שונים, ביניהם במוסיקה ערבית, במוסיקת פולק אמריקנית ובמוסיקה יהודית (כלייזמר).
בהיסטוריה היו כנרים מפורסמים ומוכשרים במיוחד. ביניהם היה מוצרט, ילד הפלא שכתב בצעירותו את חמש יצירות קונצ'רטו לכינור ולתזמורת בחצי שנה בלבד!
גם המלחין ויואלדי נחשב לאחד הכנרים הטובים בתקופתו. הוא הלחין לא פחות מ-230 קונצ'רטי סולו לכינור.
אבל הכנר הידוע בהיסטוריה היה פגניני האיטלקי. הוא היה נגן כל כך מדהים, שרבים בתקופתו האמינו שהוא כרת ברית עם השטן. פגניני כתב 24 קטעים לכינור שנקראו קפריצ'יו. הם היו כל כך קשים לביצוע, עד כדי כך שבמשך שנים היה ידוע שרק פגניני מצליח לנגן אותם. כיום מנגנים כנרים רבים את הקפריצ'ו של פגניני, מבלי לכרות ברית עם אף אחד...
הנה תולדות הכינור:
https://youtu.be/j39QyJuUpLI
נגן כינור בתזמורת מספר:
https://youtu.be/M1BTeCmxI2c
הכינור הקלאסי בקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון (תזמורת תלמה ילין):
https://youtu.be/6Usssj6h0xg
קפריצ'יו לכינור מספר 24 מאת פגניני:
https://youtu.be/vPcnGrie__M
כינור במוסיקת-עם אמריקאית:
https://youtu.be/bSQZ6iD07BI
כינור במוסיקה ערבית:
https://youtu.be/jFHYoZ0EZ_E
במוסיקת כלייזמרים יהודית:
https://youtu.be/C--78OvblaA
נגן כינור הג'אז זאן לוק פונטי ביצירה "מיראז'":
https://youtu.be/bKkMvBvyqvE
ותולדות הכינור במוסיקה:
https://youtu.be/jMHHH4zdOXg?long=yes
הכִּנּוֹר הוא הקטן מבין כלי הקשת. יש לו אחים גדולים במשפחת כלי הקשת, ביניהם הצ'לו, הויולה והקונטרבאס.
הכינור הוא צאצא של כלי ערבי בשם רובאב, שיש לו מיתר אחד או שניים, לעומת 4 מיתרים שיש לכינור. הכינור הוא לא רק כלי מקובל במוסיקה הקלאסית אלא גם כלי נפוץ מאד בסגנונות עממיים שונים, ביניהם במוסיקה ערבית, במוסיקת פולק אמריקנית ובמוסיקה יהודית (כלייזמר).
בהיסטוריה היו כנרים מפורסמים ומוכשרים במיוחד. ביניהם היה מוצרט, ילד הפלא שכתב בצעירותו את חמש יצירות קונצ'רטו לכינור ולתזמורת בחצי שנה בלבד!
גם המלחין ויואלדי נחשב לאחד הכנרים הטובים בתקופתו. הוא הלחין לא פחות מ-230 קונצ'רטי סולו לכינור.
אבל הכנר הידוע בהיסטוריה היה פגניני האיטלקי. הוא היה נגן כל כך מדהים, שרבים בתקופתו האמינו שהוא כרת ברית עם השטן. פגניני כתב 24 קטעים לכינור שנקראו קפריצ'יו. הם היו כל כך קשים לביצוע, עד כדי כך שבמשך שנים היה ידוע שרק פגניני מצליח לנגן אותם. כיום מנגנים כנרים רבים את הקפריצ'ו של פגניני, מבלי לכרות ברית עם אף אחד...
הנה תולדות הכינור:
https://youtu.be/j39QyJuUpLI
נגן כינור בתזמורת מספר:
https://youtu.be/M1BTeCmxI2c
הכינור הקלאסי בקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון (תזמורת תלמה ילין):
https://youtu.be/6Usssj6h0xg
קפריצ'יו לכינור מספר 24 מאת פגניני:
https://youtu.be/vPcnGrie__M
כינור במוסיקת-עם אמריקאית:
https://youtu.be/bSQZ6iD07BI
כינור במוסיקה ערבית:
https://youtu.be/jFHYoZ0EZ_E
במוסיקת כלייזמרים יהודית:
https://youtu.be/C--78OvblaA
נגן כינור הג'אז זאן לוק פונטי ביצירה "מיראז'":
https://youtu.be/bKkMvBvyqvE
ותולדות הכינור במוסיקה:
https://youtu.be/jMHHH4zdOXg?long=yes
