שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה תרמה ג'ון באאז למאבק במלחמת וייטנאם?
כיצד הפכה ג'ואן באאז לכוהנת השלום של הפולק?
היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מלכת הפולק של הסיקסטיז ומי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, ככל הנראה היחידה בין מי שהופיעו שם ולא היו זמרי רוק.
היא, זו זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez), אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. העכ התפרסמה כשהופיעה ב-1959 בפסטיבל ג'אז ורוק ובן לילה הפכה למלכת זמרות העם באמריקה.
דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, היא הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.
שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.
באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.
הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:
https://youtu.be/nM39QUiAsoM
ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:
https://youtu.be/dJoWrLQWrEc
הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:
https://youtu.be/wze9r6JvXEY
על בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה את שיר הכאב Diamonds and Rust:
https://youtu.be/PXP1m0Y78WU
ותמונותיהם עם השיר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
איך הפך זמר צעיר לדובר הדור?
זה קרה בשנת 1963 כשאמריקה והעולם כולו זכו בנביא חדש, בן 20 בלבד. בזמן שהצעיד הדוקטור מרטין לותר קינג את ההמונים לאנדרטה של וושינגטון, בדרישה לשוויון זכויות, הפך לאגדה זמר צעיר שתמך בו. שמו בוב דילן.
זה קרה פחות או יותר בזכות שיר אחד - שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח", שהפך להמנון של התנועה לזכויות אזרח ובין לילה הפך את דילן לדובר של דור שלם.
דילן ניסה אמנם להתכחש למעמדו כדובר הדור וזימר בקול מנסר "אתם לא צריכים חזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח" (מה שהתייחס לשיר הזה, שכבר הפך לכמעט תפילה לאותם צעירים). אבל זה לא עזר לו. את המעמד הזה חיזקו עוד שירים כמעט נבואיים נוספים שלו, כמו "גשם כבד עומד ליפול" ו"אדוני המלחמה", שהעלו אותו למעמד גבוה עוד יותר - נביא ומוכיח בשער בעשור הכי כואב של אמריקה - העשור של מלחמת וייטנאם, של הרצח של מרטין לותר קינג ושל הנשיא קנדי.
והמשורר שהוא היה הכניס למוסיקת הפופ את הפוליטיקה, הפילוסופיה והשירה. הוא יצר שירים מוזרים, סוריאליסטיים, עמוסי משחקי מילים, כפלי משמעות, מסעות בזמן, הוא שאל בהם שאלות קיומיות ומסתוריות ותהה על הדברים ופשרם.
לאיש לא היה ספק - הוא ניסח את השאלות שמהן כולם הוטרדו, אך התקשו לנסח... בעקבות הצלחתו של דילן החלו יותר ויותר זמרים ולהקות, לכתוב שירים פואטיים, בעלי משמעות, שנוגעים בנושאים חשובים באמת. בכך הוא שינה את הרוק האמריקאי והעולמי לתמיד.
וגם הקול החלוד שלו, אותו קול שהיה ההיפך מקולם של זמרי ה"בל קנטו" (הקול היפה), שהיו עד אז מלכי הפופ. את הקול המאנפף (שיוצא מהאף) והלא משתדל שלו, קול שהוא הביא מעולם הבלוז ומוסיקת העם. לא מעט בזכותו הלכו הקולות האלה והשתלטו על מוסיקת הרוק והביאו לירידה של ממש בפופולריות של הקולות המצוחצחים, המנומסים והנקיים כל כך, שלפתע נשמעו משעממים משהו.
ב-1965 הוא עשה מהפכה עוד יותר גדולה, כשהביא את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית. בפסטיבל ניופורט צעקו לו ולהתחשמלות בוז, כשהוא עלה עם להקה חשמלית להופיע מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו. זה לא עזר להם. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, הרחיבה את הפופ והרוק והפכה אותו מבידור לכלי ביטוי ולשפה חדשה, אמתית יותר וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, עם חשמל צורם ומרעיש, הוא שר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים מעצמם.
הנה סיפורו של בוב דילן ושל מקבילו לאונרד כהן (עברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח":
https://youtu.be/vWwgrjjIMXA
שיר אחר שלו בהופעה חיה, בעשור שאחריו:
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
מיסטר טמבורין מן:
https://youtu.be/OeP4FFr88SQ?t=65s
המהפכה החשמלית שהוא עשה הפכה אותו לאמן רוק ושינתה את הרוק האמריקאי לתמיד:
https://youtu.be/jtFEzhaNrT4
השירים שלו זכו להכרה כשירה של ממש בדמות פרס נובל לספרות בו זכה:
https://youtu.be/camlWtA8GX4?long=yes
ותכנית היסטורית על בוב דילן (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
מהי גיטרה אקוסטית?
גִּיטָרָה אָקוּסְטִית (Acoustic Guitar) היא גיטרה שחיצונית דומה לגיטרה הקלאסית, אך המיתרים שלה הם מיתרי מתכת. זהו כלי נגינה מערבי ומודרני, המשמש בעיקר בשירי רוק, קאנטרי ופולק.
בניגוד לגיטרה קלאסית, שמיתריה עשויים מניילון, מיתרי הגיטרה האקוסטית מיוצרים ממתכת. עוד שונה מתיחת המיתרים. בגיטרה אקוסטית מתיחת המיתרים היא פי שניים ממתח המיתרים בגיטרה הקלאסית. זה מקשה את הנגינה בה, לעומת הקלאסית, משפיע על הצליל שלה וגם על מבנה הגיטרה האקוסטית.
משפיעה על הצליל גם תיבת התהודה הגדולה יותר של הגיטרה האקוסטית, ביחד עם מיתרי המתכת שלה. שני המרכיבים הללו מעניקים לה צליל עוצמתי ובהיר משל הגיטרה הקלאסית. ואגב, אם הכינוי שלה בעולם הוא "גיטרה אקוסטית", בארצות הברית היא מכונה "גיטרת מיתרי הפלדה" (steel string guitar).
בליווי שירים מסביב למדורה או בנגינת שירים בהופעה חיה - הגיטרה האקוסטית היא הצלחה לכל דבר. במשך מאות שנים יש לה תפקיד כמרכיב עיקרי במוסיקה הקלה, בעיקר במוסיקת הפולק והרוק.
גוף הגיטרה האקוסטית עשוי בדרך כלל מעץ, כשהטון והתהודה שלה נקבעים בעיקר על פי הגב והצדדים שלה. גם צוואר הגיטרה שמחובר לגוף עשוי בדרך כלל מעץ. יוצאת דופן מפורסמת ביניהן היא הבטן המעוגלת שאינה מעץ של הגיטרה האקוסטית של חברת Ovation, חברה המייצרת את הגיטרות שלה מחומרים חדשניים.
יש גיטרות אקוסטיות שצליליהם נשמעים רק מגוף התהודה שלהן. באחרות מותקנים גם אמצעי הגברה, כולל מיקרופון קטן, "פיק-אפ" (Pickup) עם קדם מגבר, המאפשרים לנגן לבחור באיזה אופן להגביר את הצליל. הפיק-אפ קולט את צלילי הגיטרה ומעביר אותם דרך שקע כבל ההגברה, אל המגבר או דרך אפקטים ואמצעים לגיוון והעשרת צלילי הגיטרה.
יש גם סוג של גיטרה אקוסטית עם 12 מיתרים (Twelve string guitar). היא כוללת 6 זוגות מיתרים, כשכל זוג מפיק צליל זהה, אך המיתרים הכפולים מייצרים צליל עשיר ויפה.
בגיטרות אקוסטיות, כמו גם בחלק מהגיטרות ה"קלאסיות", יש יותר ויותר המצוידות בהגברה חשמלית כזו. לרוב מכנים אותן "גיטרות אקוסטיות מוגברות" או "גיטרות קלאסיות מוגברות" ובארצות הברית נהוג הכינוי "גיטרות אקוסטיות-חשמליות" (Acoustic-electric).
#קיצור תולדות הגיטרה האקוסטית
מאות שנים של כלים עתיקים ניבאו את התפתחותה, אך הגיטרה האקוסטית המודרנית, זו שאנו מכירים כיום, הופיעה במאה ה-19.
מועד לידתה של הגיטרה האקוסטית המודרנית נחשב השלב של המצאת מיתר הפלדה, בצמוד ליכולות הטכניות ההולכות ומתקדמות במאה זו, בעיצוב של גיטרות.
אם הגיטרות האקוסטיות הראשונות נטו להיות עדינות וקטנות מאוד, אלה שבאו בהמשך הלכו והתפתחו לאקוסטיות המודרניות והגדולות יותר. צוואר הכלי הפך צר יותר ופתח ההדהוד הוקטן, אך הדהוד הצליל שלהן היה משופר ואפשר צליל גדול יותר והגדלה מסוימת של המנעד.
הנה הגיטרה האקוסטית לעומת הגיטרה הקלאסית (עברית):
https://youtu.be/WCG40fNuAdw
וירטואוזיות גם בגיטרה אקוסטית - פרינס מנגן:
https://youtu.be/1u7DY3S4hUo
גיטרת ה-12 מיתרים האקוסטית עם הצליל העשיר:
https://youtu.be/6Why6klo_lU
גיטרה אקוסטית חדשנית:
https://youtu.be/lc8bR7djkBg
זמרי קאנטרי אמריקאים, כמו ג'ון דנבר הזכור לטוב, מרבים ללוות עצמם באקוסטיות:
https://youtu.be/IUmnTfsY3hI
מייק אולדפילד על הגיטרה האקוסטית עם הבטן המעוגלת והחדשנית של Ovation:
https://youtu.be/9kT8I7i_TBM
ג'ימי הנדריקס באחד משני הסרטונים היחידים בהם הוא מנגן באקוסטית:
https://youtu.be/P701paKEMXs
מתמודד בתכנית ריאליטי מתפרע על קטע קלאסי בגיטרה אקוסטית:
https://youtu.be/pfAw7IwUq3E
ופתיחות מרהיבות ל-20 שירים באקוסטית:
https://youtu.be/9UNuqYFP-pM?long=yes
איך דילן עשה מהפכה וזכה בפרס נובל?
בוב דילן (Bob Dylan) הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם".
או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לפרס שבא מאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע זאת היטב.
בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר.
שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.
גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שכדי להיות נערצת, זמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה.
והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו.
כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו. אבל הוא עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר.
המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן. גם משום כך היה דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום ועל אף גילו המבוגר מאוד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.
הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
סיפורו של בוב דילן:
https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4
הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:
http://youtu.be/OeP4FFr88SQ
השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":
http://youtu.be/vWwgrjjIMXA
"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):
https://youtu.be/cJpB_AEZf6U
ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו כמשורר שהוכתר לפרס נובל:
https://youtu.be/In6gCrGeZfA
והשיר" הוריקן" על המתאגרף שנכלא על רצח שלא עשה:
https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
מי הטיחה בדילן אהובה את השיר "יהלומים וחלודה"?
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
מהי המהפכה החשמלית של בוב דילן?
פסטיבל ניופורט, 25 ליולי 1965. אל הבמה עולה בוב דילן הצעיר, בסך הכל בן 24, רק 3 שנים מאז הגיח כיורש העצר של וודי גאטרי, מלך הפולק, ושנה אחרי שהוכתר באותו פסטיבל כמלך החדש של הפולק ונביא הדור הרשמי.
היו שני חצאים להופעה שלו. במחצית הראשונה הוא הופיע כמו שנהג עד אז. הופעה אקוסטית, שקטה, רוחנית כמעט ונערצת. אחריה הייתה הפסקה ואז התחילה המחצית השנייה של ההופעה.
וכאן תדהמה - על ההתחלה זכה הדילן בשריקות בוז ובצעקות זעם ממעריציו הנדהמים. זו הייתה גיטרה חשמלית ביד שלו. היא הייתה האקדח המוסיקלי שהוא התעקש להביא איתו אל הבמה וכשהוא החל לנגן הסתבר שזו לא רק פוזה. הדילן חישמל באחת את המוסיקה שלו ואת העצבים של אוהביו ומעריציו הרבים. המוסיקה שלו הפכה פתאום רועשת, חשמלית ורוקית עד אימה. המלך בגד בהם.
וזו לא הייתה רק הגיטרה החשמלית שלו, אלא הרכב חשמלי שהיה איתו. הרכב רוק שלם ליווה אותו והמעריצים העריצים לא ידעו את נפשם מרוב זעם. הם צעקו לו ולהתחשמלות שלו בוז.
ואכן, בשנת 1965 בפסטיבל ניופורט עשה בוב דילן מהפכה אדירה, כמעט בלתי נתפסת בסגנונו המוסיקלי. זה התבטא בכך שבמקום הגיטרה האקוסטית שלו והמפוחית ושירת העם הנפלאה שהוא הביא איתו מהמסורת המוזיקלית האמריקאית הנהדרת הזו, דילן הכניס את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית שלו ונתן את האות להולדתו של סגנון חדש במוסיקת הפופ - סגנון הפולק-רוק.
דילן ידע שזה יחולל כעס, אבל ספק אם הוא שיער מראש איזה זעזוע הוא יגרום למעריציו, כשהוא יעלה עם להקה חשמלית להופיע כמו שהופיע באותו יום, שונה כל כך, מרגיז כל כך, אל מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו, את השירים השקטים והחכמים כל כך והמוגשים במגש הפולק שאליו הוא רגיל.
זה לא עזר להם. דילן לא יכול היה לעצור את החיפוש התמידי שלו אחרי התפתחות ועניין. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, רצתה להרחיב את הפופ והרוק ולהפוך אותם מבידור להמונים לכלי ביטוי, לשפה חדשה, אמיתית וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים, הוא הרגיש שנכון לו יותר לשיר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, עם הדמויות הגרוטסקיות וההומור היבש שלו, עם הפואטיקה המופלאה שלו, שתוגש מעתה כשהיא עטופה בסאונד של חשמל צורם ומרעיש. בעיניו לא היה הולם מהצליל החשמלי, התופים הרועשים והגיטרות הצרודות של הרוק, כדי להעביר את המסר שלו אליהם.
זו לא הייתה רק מהפכה מוסיקלית, אלא גם מהפכה חברתית של ממש. בדיוק כמו שהביטלס הושפעו ממנו לכתוב שירים עם תוכן ומסר עמוק, גם דילן הושפע מהם. הוא התרשם עמוקות ממוסיקת הרוק הסוערת, החדשנית והנמרצת ומהשירים המהירים והקצביים שהם ידעו לייצר. בבת אחת הוא מצא עצמו מאזין וסופג שרשרת השפעות מהדמויות המרכזיות בהיסטוריה של הרוק. הגאון היהודי הצעיר והמקורי בחר להאזין להם ולאמץ את הערכים והמסרים שהם הובילו. הם פשוט התאימו יותר למה שהוא רצה לומר.
הבגידה במעריציו הייתה דילנית לחלוטין. ביום שלפני ההופעה המהפכנית שלו, הוא עוד הופיע כטרובדור עממי בבמת הצהריים של כותבי השירים, נאמן למסורת של תנועת ה"פולק" שהמליכה אותו ונכנעה למוסיקה שלו. אל מול כל קהל הפסטיבל שנהר והתמסר ל"משיח" של הדור, הוא שיחק את תפקידו האחרון כבוב דילן המוכר וה"טוב". אבל בערב שלמחרת הוא כבר היה מוכן לרוקנרול. מוקף בנגנים חדשים, לבוש בחולצת נקודות ומחומש לקרב בגיטרת פנדר סטרוקסטר. בהבעה ריקה, כמעט מזלזלת, הוא החליף למול עיניהם המשתאות את הפולק ברוק והמליך אותו בתור המוסיקה העממית החדשה של הדור שיסיים את המאה ה-20. בכך הוא גם יהפוך את הרוקנרול ממוסיקה חביבה ורומנטית, של שירי אהבה עם תופים, לסגנון פוליטי, בועט, נוזף ומוחה על עוולות. יחי הרוק - הדרך מדילן עברה בהמשך אל ניל יאנג, ברוס ספרינגסטין ודיוויד בואי והיא לגמרי נפתחה!
הנה סיפור המהפכה החשמלית של בוב דילן:
https://youtu.be/p0azcWTluaQ
כך נשמעה ההופעה המפורסמת שלו בפסטיבל ניופורט ב-1965:
https://youtu.be/G8yU8wk67gY
תגובות המעריצים:
https://youtu.be/bkrauH07MjM
אקוסטי וחמים - כך הוא נשמע שנה קודם באותו פסטיבל:
https://youtu.be/OeP4FFr88SQ
בוב דילן מדבר על הבוז והעזיבה של הקהל את ההופעה החשמלית הראשונה שלו:
https://youtu.be/2138kXVIonY
המעריצים זוכרים את זה שנים רבות אחר כך:
https://youtu.be/nfv5Ksj55iE
ובחיוך פרודי - יש מי שמגיב קשה על השינוי בסגנון שלו:
https://youtu.be/QBAd5LMBq3Q
איך היה ג'ון דנבר לגיבור השקט של הקאנטרי?
מבין הגיבורים האבודים של המוסיקה האמריקאית, אמנים שמצאו את מותם בהתרסקויות מטוס או תאונות דרכים, ג'ון דנבר (John Denver) היה אחד מהיותר צפויים לכך. מי שהיה בנו של טייס ולמד מאביו להטיס מטוסים, שהה לא מעט זמן בהטסת מטוסים קלים.
דנבר, ששמו האמיתי הוא הנרי ג'ון דויטשנדורף, נולד בשנת 1943 בעיירה רוזוול שבניו מקסיקו. היה אחד הזמרים-יוצרים הבולטים של המאה ה-20.
בשל עבודת אביו כטייס בחיל האוויר האמריקאי, ילדותו עברה בנדודים תכופים ושינויי מגורים רבים. זה הקשה עליו לפתח קשרים חברתיים עמוקים, אך מנגד חיזק את סקרנותו ואת אהבתו לטבע ולמוזיקה.
בגיל 11 ג'ון מקבל גיטרה אקוסטית של גיבסון מסבתו וזו מתנה שעתידה לשנות את חייו ולהובילה אותו לייעודו כמוסיקאי ויוצר.
לאחר לימודיו באוניברסיטת טקסס טק, מחליט ג'ון הצעיר לשנות את שם משפחתו לדנבר, כמחווה לעיר בקולורדו שכבשה את ליבו. עם בחירתו, מתוך 250 מועמדים להצטרף לשלישיית צ'אד מיטשל, מתחילה הקריירה המוסיקלית שלו. אבל את פריצת הדרך האמיתית הוא יחווה כשיבחר בקריירת סולו. באלבומו הראשון, "Rhymes and Reasons" נכלל השיר "Leaving on a Jet Plane", שיהפוך ללהיט ענק ויזניק אותו למעמד של כוכב עולמי.
שנות ה-70 יהיו שיא הקריירה של דנבר. עם להיטים כמו "Take Me Home, Country Roads", "Annie's Song" ו-"Rocky Mountain High" הוא יהפוך ליוצר מוערך, עם מכירות שלא יאומנו. שיריו, שמתאפיינים במילים נוגעות ללב ובאהבה לטבע ולחיים הפשוטים, משלבים פולק, קאנטרי ומרכיבים של מוסיקת פופ. מקור השראה מרכזי בשיריו היו החוויות שצבר בנופי ארצות הברית, בדגש על הרי הרוקי וקולורדו.
בתקופה שבה יוצרים ומבצעים רבים התמקדו בנושאים פוליטיים וחברתיים טעונים, דנבר בחר להתמקד בשירי אהבה לטבע, לנוף ולאדם הפשוט. הגיבור השקט של מוסיקת הקאנטרי הקסים את המעריצים גם בשילוב שיצר בין פולק, קאנטרי ופופ, תוך שימוש בגיטרה אקוסטית ובמילים ליריות שחיברו אותו אל הקהל וההיפך.
באותו עשור הוא יזכה ב-12 אלבומי זהב ו-4 אלבומי פלטינה, יהפוך לאחד הקולות המזוהים של התקופה ויוליד המנונים תרבותיים שיחברו אנשים לנופים האמריקאיים ולתחושת השייכות. על הדרך הוא גם ירגיז פה ושם כוכבי קאנטרי שקינאו בהצלחתו וניסו לסדוק את קול הזהב שלו.
הם בטח שמחו בעשורים הבאים לגלות שהוא הפך לזמר עבר, שעדיין הופיע אך לא ככוכב בסדר גודל של הסוונטיז.
אך מעבר למוזיקה, דנבר היה פעיל סביבתי נלהב ופעל למען שמירת הטבע וזכויות האדם. הוא שילב את אהבתו לטבע בשיריו ובפעילותו הציבורית, השתמש בפרסומו לטובת פעילות סביבתית וחברתית. כבר בשנת 1976 הוא הקים את ארגון Windstar ופעל להעלאת המודעות לשמירה על כדור הארץ ומשאביו, לצד קידום של ערכי שלום ואהבה וגם ביקורים במקומות כמו ברית המועצות וצ'רנוביל, במטרה לתמוך בקהילות שנפגעו.
חייו של ג'ון דנבר הסתיימו בטרם עת, בשנת 1997. הייתה זו תאונת מטוס קל בקליפורניה, שלקחה את חייו. אך מורשתו המוזיקלית והערכית ממשיכה להדהד גם היום. בדרכו המיוחדת הצליח דנבר לגעת בליבם של מיליונים ברחבי העולם ולהותיר הרבה געגוע לשיריו ולאהבתו את מה שנכון לאהוב.
הנה סיפורו של ג'ון דנבר:
https://youtu.be/I_-b8HoYYTE
"עוזב במטוס סילון" עם מאמא קס, הסולנית הגדולה של "האבות והאימהות":
https://youtu.be/7BuwB0w0DKI
על הרי הרוקי:
https://youtu.be/k_WyUwNPOzQ
היו לו גם בלדות קאנטרי מלאות יופי, כמו "השיר של אנני" שכתב לאשתו אנני מארטל:
https://youtu.be/TyJRsp5t9mA
על מותו של הכוכב האהוב:
https://youtu.be/RcjlsFUa_sY
וסרט תיעודי על ההצלחה והאובדן של הזמר המצליח של מוסיקת הקאנטרי:
https://youtu.be/xzCSD1EtjQw?long=yes
מהו סגנון הפולק רוק במוסיקת הפופ?
עם הצלילים ההרמוניים של הגיטרות והרמוניות קוליות צלולות, הפולק רוק (Folk Rock) הוא סגנון נהדר.
הוא משלב מוסיקה קצבית וקליטה מעולם הרוק'נ'רול, עם טקסטים ישירים, לרוב פשוטים ולעתים קרובות גם עתירי דימויים ואמירות שיריות משמעותיות יותר.
רבים מכירים את מה שנחשב לאחד משירי הפולק רוק הידועים ביותר ומקורו בכלל שיר פולק רגיל. מדובר ב-The House of the Rising Sun, שיר עם אמריקאי עם אינספור ביצועים רבים, שהבולט שבהם הוא של להקת "החיות" (The Animals) הבריטית.
#תולדות הפולק רוק
רבים חושבים שהאב הגאה של הפולק-רוק הוא בוב דילן, אבל לא היא. דילן הוא בפירוש מי שסחף אחרים לסגנון והביא אותו להצלחה מסחררת, תוך שהוא יוצר תנועה של רבים וטובים לנגינת פולק חברתי ואכפתי, עם סאונד רוקיסטי.
אך מקור הפולק-רוק הוא בלהקה אמריקאית שפעלה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מדובר כמובן בחברי להקת הבירדס (The Byrds). הם הרבו להקליט ולפרסם את הביצועים שלהם לשיריו של דילן והם עצמם חלוצי הפולק רוק ומי שיצרו ראשונים את המסגרת אליה עתידים להצטרף אמני פולק רוק ולהקות שונות, כולל בוב דילן עצמו.
לקראת סוף הסיקסטיז ידגישו להקות פולק רוק רבות את השורשים האקוסטיים של מוסיקת הפולק שממנה הם ינקו. את הארפג'ו החשמלי שאפיין את "הבירדס" הם יותירו בהדרגה מאחור וחלקם אף ימזגו אל הפולק את הרוק הפסיכדלי שכבר נוצר והפך פופולרי בשנים האחרונות של העשור.
מכאן ייטמעו אל תוך הרוק'נ'רול גם הפולק רוק החשמלי וגם זה שהוא אקוסטי יותר. ההבדלים ביניהם לבין הרוק יהיו פחות ופחות ברורים והפולק-רוק עצמו יהפוך לחלק ממוסיקת הרוק המשתנה והולכת.
זה יבלוט במיוחד אצל יוצרים שימשיכו בו אל תוך שנות ה-70, כמו ג'וני מיטשל, פול סיימון או ניל יאנג ואפילו ברוס ספרינגסטין, מי שהחל כאולטרה רוקר אבל לא מעט משיריו בהמשך הסוונטיז יוכלו להיחשב כשירי פולק רוק.
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בארצות הברית:
הבירדס
קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
בוב דילן
האמהות והאבות
ג'ואן באאז
ג'ניס איאן
ג'וני מיטשל
סיימון וגרפונקל
ניל יאנג
לאונרד כהן
גרייטפול דד
אליוט סמית'
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בריטי:
סנדי דני
פנטנגל
סטילאי ספאן
פירפורט קונבנשן
הסטרובס
דונובן
ג'תרו טאל
ג'יימס מוריסון
ניק דרייק
קט סטיבנס
אל סטיוארט
שילה מקדונלד
הנה קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מבצעים את 'Down By The River':
https://youtu.be/5icrWZnl_1w
הגדילו למסך מלא את גדולי הז'אנר ב-AI:
https://youtu.be/af1tyn2gPR8
מיסיז רובינסון של סיימון וגרפונקל:
https://youtu.be/5JVPdb6Urhw
קט סטיבנס, שבהמשך יתאסלם והפך ליוסוף איסלאם:
https://youtu.be/Jta56wBl7SM
קירה נייטלי בפולק רוק קולנועי מהסרט Begin Again:
https://youtu.be/sLTRSakuugs
אדם לוין עם סי פארט מעולה באותו שיר Lost" Stars" מהסרט:
https://youtu.be/iKBP3eE0ZHM
שלמה ארצי שהושפע מאמני פולק רוק וממשוררים גם יחד (עברית):
https://youtu.be/ipnRtbQvZdQ
והרצאה קצרה על סגנון הפולק רוק:
https://youtu.be/7FiFeEbgHjY?long=yes
מיהי ג'ון באאז?
הזמרת ג'ון באאז (Joan Baez) הייתה דמות מרכזית בתנועות המחאה והאקטיביזם החברתי בארצות הברית בשנות ה-60. כמעט ברגע אחד, היא הפכה לסמל המאבק למען זכויות אזרח ושלום, כששרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome), לצידו של מרטין לותר קינג.
אבל באאז גם השתתפה במחאות נגד המלחמה בווייטנאם והייתה מעורבת בתנועות האנטי-מלחמתיות של אותו עשור. כזמרת פולק מובילה וסמל תרבותי, קולה וביטוייה האמנותיים סייעו להעביר לקהל רחב את המסר האנטי-מלחמתי. התרומה של פעילותה ונוכחותה הבולטת בתנועות המחאה הייתה ברורה ומשמעותית מאוד לעיצוב דעת הקהל האמריקאית באותה תקופה ולהגברת המודעות הציבורית למחיריה הקשים של המלחמה הרחוקה שניהל הצב האמריקאי בווייטנאם.
הנה ג'ון באאז עם "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
דונה דונה:
https://youtu.be/j1zBEWyBJb0
ושרה ביצוע שלה ללהיט ענק מהסיקסטיז:
https://youtu.be/rD80eZ6Gxz0
הזמרת ג'ון באאז (Joan Baez) הייתה דמות מרכזית בתנועות המחאה והאקטיביזם החברתי בארצות הברית בשנות ה-60. כמעט ברגע אחד, היא הפכה לסמל המאבק למען זכויות אזרח ושלום, כששרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome), לצידו של מרטין לותר קינג.
אבל באאז גם השתתפה במחאות נגד המלחמה בווייטנאם והייתה מעורבת בתנועות האנטי-מלחמתיות של אותו עשור. כזמרת פולק מובילה וסמל תרבותי, קולה וביטוייה האמנותיים סייעו להעביר לקהל רחב את המסר האנטי-מלחמתי. התרומה של פעילותה ונוכחותה הבולטת בתנועות המחאה הייתה ברורה ומשמעותית מאוד לעיצוב דעת הקהל האמריקאית באותה תקופה ולהגברת המודעות הציבורית למחיריה הקשים של המלחמה הרחוקה שניהל הצב האמריקאי בווייטנאם.
הנה ג'ון באאז עם "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
דונה דונה:
https://youtu.be/j1zBEWyBJb0
ושרה ביצוע שלה ללהיט ענק מהסיקסטיז:
https://youtu.be/rD80eZ6Gxz0
היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מלכת הפולק של הסיקסטיז ומי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, ככל הנראה היחידה בין מי שהופיעו שם ולא היו זמרי רוק.
היא, זו זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez), אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. העכ התפרסמה כשהופיעה ב-1959 בפסטיבל ג'אז ורוק ובן לילה הפכה למלכת זמרות העם באמריקה.
דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, היא הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.
שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.
באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.
הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:
https://youtu.be/nM39QUiAsoM
ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:
https://youtu.be/dJoWrLQWrEc
הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:
https://youtu.be/wze9r6JvXEY
על בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה את שיר הכאב Diamonds and Rust:
https://youtu.be/PXP1m0Y78WU
ותמונותיהם עם השיר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
זה קרה בשנת 1963 כשאמריקה והעולם כולו זכו בנביא חדש, בן 20 בלבד. בזמן שהצעיד הדוקטור מרטין לותר קינג את ההמונים לאנדרטה של וושינגטון, בדרישה לשוויון זכויות, הפך לאגדה זמר צעיר שתמך בו. שמו בוב דילן.
זה קרה פחות או יותר בזכות שיר אחד - שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח", שהפך להמנון של התנועה לזכויות אזרח ובין לילה הפך את דילן לדובר של דור שלם.
דילן ניסה אמנם להתכחש למעמדו כדובר הדור וזימר בקול מנסר "אתם לא צריכים חזאי כדי לדעת לאן נושבת הרוח" (מה שהתייחס לשיר הזה, שכבר הפך לכמעט תפילה לאותם צעירים). אבל זה לא עזר לו. את המעמד הזה חיזקו עוד שירים כמעט נבואיים נוספים שלו, כמו "גשם כבד עומד ליפול" ו"אדוני המלחמה", שהעלו אותו למעמד גבוה עוד יותר - נביא ומוכיח בשער בעשור הכי כואב של אמריקה - העשור של מלחמת וייטנאם, של הרצח של מרטין לותר קינג ושל הנשיא קנדי.
והמשורר שהוא היה הכניס למוסיקת הפופ את הפוליטיקה, הפילוסופיה והשירה. הוא יצר שירים מוזרים, סוריאליסטיים, עמוסי משחקי מילים, כפלי משמעות, מסעות בזמן, הוא שאל בהם שאלות קיומיות ומסתוריות ותהה על הדברים ופשרם.
לאיש לא היה ספק - הוא ניסח את השאלות שמהן כולם הוטרדו, אך התקשו לנסח... בעקבות הצלחתו של דילן החלו יותר ויותר זמרים ולהקות, לכתוב שירים פואטיים, בעלי משמעות, שנוגעים בנושאים חשובים באמת. בכך הוא שינה את הרוק האמריקאי והעולמי לתמיד.
וגם הקול החלוד שלו, אותו קול שהיה ההיפך מקולם של זמרי ה"בל קנטו" (הקול היפה), שהיו עד אז מלכי הפופ. את הקול המאנפף (שיוצא מהאף) והלא משתדל שלו, קול שהוא הביא מעולם הבלוז ומוסיקת העם. לא מעט בזכותו הלכו הקולות האלה והשתלטו על מוסיקת הרוק והביאו לירידה של ממש בפופולריות של הקולות המצוחצחים, המנומסים והנקיים כל כך, שלפתע נשמעו משעממים משהו.
ב-1965 הוא עשה מהפכה עוד יותר גדולה, כשהביא את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית. בפסטיבל ניופורט צעקו לו ולהתחשמלות בוז, כשהוא עלה עם להקה חשמלית להופיע מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו. זה לא עזר להם. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, הרחיבה את הפופ והרוק והפכה אותו מבידור לכלי ביטוי ולשפה חדשה, אמתית יותר וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, עם חשמל צורם ומרעיש, הוא שר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים מעצמם.
הנה סיפורו של בוב דילן ושל מקבילו לאונרד כהן (עברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
שירו הידוע של בוב דילן "התשובה נישאת ברוח":
https://youtu.be/vWwgrjjIMXA
שיר אחר שלו בהופעה חיה, בעשור שאחריו:
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
מיסטר טמבורין מן:
https://youtu.be/OeP4FFr88SQ?t=65s
המהפכה החשמלית שהוא עשה הפכה אותו לאמן רוק ושינתה את הרוק האמריקאי לתמיד:
https://youtu.be/jtFEzhaNrT4
השירים שלו זכו להכרה כשירה של ממש בדמות פרס נובל לספרות בו זכה:
https://youtu.be/camlWtA8GX4?long=yes
ותכנית היסטורית על בוב דילן (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
גִּיטָרָה אָקוּסְטִית (Acoustic Guitar) היא גיטרה שחיצונית דומה לגיטרה הקלאסית, אך המיתרים שלה הם מיתרי מתכת. זהו כלי נגינה מערבי ומודרני, המשמש בעיקר בשירי רוק, קאנטרי ופולק.
בניגוד לגיטרה קלאסית, שמיתריה עשויים מניילון, מיתרי הגיטרה האקוסטית מיוצרים ממתכת. עוד שונה מתיחת המיתרים. בגיטרה אקוסטית מתיחת המיתרים היא פי שניים ממתח המיתרים בגיטרה הקלאסית. זה מקשה את הנגינה בה, לעומת הקלאסית, משפיע על הצליל שלה וגם על מבנה הגיטרה האקוסטית.
משפיעה על הצליל גם תיבת התהודה הגדולה יותר של הגיטרה האקוסטית, ביחד עם מיתרי המתכת שלה. שני המרכיבים הללו מעניקים לה צליל עוצמתי ובהיר משל הגיטרה הקלאסית. ואגב, אם הכינוי שלה בעולם הוא "גיטרה אקוסטית", בארצות הברית היא מכונה "גיטרת מיתרי הפלדה" (steel string guitar).
בליווי שירים מסביב למדורה או בנגינת שירים בהופעה חיה - הגיטרה האקוסטית היא הצלחה לכל דבר. במשך מאות שנים יש לה תפקיד כמרכיב עיקרי במוסיקה הקלה, בעיקר במוסיקת הפולק והרוק.
גוף הגיטרה האקוסטית עשוי בדרך כלל מעץ, כשהטון והתהודה שלה נקבעים בעיקר על פי הגב והצדדים שלה. גם צוואר הגיטרה שמחובר לגוף עשוי בדרך כלל מעץ. יוצאת דופן מפורסמת ביניהן היא הבטן המעוגלת שאינה מעץ של הגיטרה האקוסטית של חברת Ovation, חברה המייצרת את הגיטרות שלה מחומרים חדשניים.
יש גיטרות אקוסטיות שצליליהם נשמעים רק מגוף התהודה שלהן. באחרות מותקנים גם אמצעי הגברה, כולל מיקרופון קטן, "פיק-אפ" (Pickup) עם קדם מגבר, המאפשרים לנגן לבחור באיזה אופן להגביר את הצליל. הפיק-אפ קולט את צלילי הגיטרה ומעביר אותם דרך שקע כבל ההגברה, אל המגבר או דרך אפקטים ואמצעים לגיוון והעשרת צלילי הגיטרה.
יש גם סוג של גיטרה אקוסטית עם 12 מיתרים (Twelve string guitar). היא כוללת 6 זוגות מיתרים, כשכל זוג מפיק צליל זהה, אך המיתרים הכפולים מייצרים צליל עשיר ויפה.
בגיטרות אקוסטיות, כמו גם בחלק מהגיטרות ה"קלאסיות", יש יותר ויותר המצוידות בהגברה חשמלית כזו. לרוב מכנים אותן "גיטרות אקוסטיות מוגברות" או "גיטרות קלאסיות מוגברות" ובארצות הברית נהוג הכינוי "גיטרות אקוסטיות-חשמליות" (Acoustic-electric).
#קיצור תולדות הגיטרה האקוסטית
מאות שנים של כלים עתיקים ניבאו את התפתחותה, אך הגיטרה האקוסטית המודרנית, זו שאנו מכירים כיום, הופיעה במאה ה-19.
מועד לידתה של הגיטרה האקוסטית המודרנית נחשב השלב של המצאת מיתר הפלדה, בצמוד ליכולות הטכניות ההולכות ומתקדמות במאה זו, בעיצוב של גיטרות.
אם הגיטרות האקוסטיות הראשונות נטו להיות עדינות וקטנות מאוד, אלה שבאו בהמשך הלכו והתפתחו לאקוסטיות המודרניות והגדולות יותר. צוואר הכלי הפך צר יותר ופתח ההדהוד הוקטן, אך הדהוד הצליל שלהן היה משופר ואפשר צליל גדול יותר והגדלה מסוימת של המנעד.
הנה הגיטרה האקוסטית לעומת הגיטרה הקלאסית (עברית):
https://youtu.be/WCG40fNuAdw
וירטואוזיות גם בגיטרה אקוסטית - פרינס מנגן:
https://youtu.be/1u7DY3S4hUo
גיטרת ה-12 מיתרים האקוסטית עם הצליל העשיר:
https://youtu.be/6Why6klo_lU
גיטרה אקוסטית חדשנית:
https://youtu.be/lc8bR7djkBg
זמרי קאנטרי אמריקאים, כמו ג'ון דנבר הזכור לטוב, מרבים ללוות עצמם באקוסטיות:
https://youtu.be/IUmnTfsY3hI
מייק אולדפילד על הגיטרה האקוסטית עם הבטן המעוגלת והחדשנית של Ovation:
https://youtu.be/9kT8I7i_TBM
ג'ימי הנדריקס באחד משני הסרטונים היחידים בהם הוא מנגן באקוסטית:
https://youtu.be/P701paKEMXs
מתמודד בתכנית ריאליטי מתפרע על קטע קלאסי בגיטרה אקוסטית:
https://youtu.be/pfAw7IwUq3E
ופתיחות מרהיבות ל-20 שירים באקוסטית:
https://youtu.be/9UNuqYFP-pM?long=yes
מוסיקת פולק
בוב דילן (Bob Dylan) הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם".
או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לפרס שבא מאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע זאת היטב.
בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר.
שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.
גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שכדי להיות נערצת, זמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה.
והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו.
כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו. אבל הוא עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר.
המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן. גם משום כך היה דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום ועל אף גילו המבוגר מאוד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.
הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
סיפורו של בוב דילן:
https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4
הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:
http://youtu.be/OeP4FFr88SQ
השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":
http://youtu.be/vWwgrjjIMXA
"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):
https://youtu.be/cJpB_AEZf6U
ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו כמשורר שהוכתר לפרס נובל:
https://youtu.be/In6gCrGeZfA
והשיר" הוריקן" על המתאגרף שנכלא על רצח שלא עשה:
https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
פסטיבל ניופורט, 25 ליולי 1965. אל הבמה עולה בוב דילן הצעיר, בסך הכל בן 24, רק 3 שנים מאז הגיח כיורש העצר של וודי גאטרי, מלך הפולק, ושנה אחרי שהוכתר באותו פסטיבל כמלך החדש של הפולק ונביא הדור הרשמי.
היו שני חצאים להופעה שלו. במחצית הראשונה הוא הופיע כמו שנהג עד אז. הופעה אקוסטית, שקטה, רוחנית כמעט ונערצת. אחריה הייתה הפסקה ואז התחילה המחצית השנייה של ההופעה.
וכאן תדהמה - על ההתחלה זכה הדילן בשריקות בוז ובצעקות זעם ממעריציו הנדהמים. זו הייתה גיטרה חשמלית ביד שלו. היא הייתה האקדח המוסיקלי שהוא התעקש להביא איתו אל הבמה וכשהוא החל לנגן הסתבר שזו לא רק פוזה. הדילן חישמל באחת את המוסיקה שלו ואת העצבים של אוהביו ומעריציו הרבים. המוסיקה שלו הפכה פתאום רועשת, חשמלית ורוקית עד אימה. המלך בגד בהם.
וזו לא הייתה רק הגיטרה החשמלית שלו, אלא הרכב חשמלי שהיה איתו. הרכב רוק שלם ליווה אותו והמעריצים העריצים לא ידעו את נפשם מרוב זעם. הם צעקו לו ולהתחשמלות שלו בוז.
ואכן, בשנת 1965 בפסטיבל ניופורט עשה בוב דילן מהפכה אדירה, כמעט בלתי נתפסת בסגנונו המוסיקלי. זה התבטא בכך שבמקום הגיטרה האקוסטית שלו והמפוחית ושירת העם הנפלאה שהוא הביא איתו מהמסורת המוזיקלית האמריקאית הנהדרת הזו, דילן הכניס את הגיטרה החשמלית למוסיקת הפולק העממית שלו ונתן את האות להולדתו של סגנון חדש במוסיקת הפופ - סגנון הפולק-רוק.
דילן ידע שזה יחולל כעס, אבל ספק אם הוא שיער מראש איזה זעזוע הוא יגרום למעריציו, כשהוא יעלה עם להקה חשמלית להופיע כמו שהופיע באותו יום, שונה כל כך, מרגיז כל כך, אל מול קהל הפולק שכל כך אהב את הגיטרה האקוסטית והמפוחית שלו, את השירים השקטים והחכמים כל כך והמוגשים במגש הפולק שאליו הוא רגיל.
זה לא עזר להם. דילן לא יכול היה לעצור את החיפוש התמידי שלו אחרי התפתחות ועניין. המוסיקה שלו, ששאבה מכל סגנון אפשרי, כבר התקדמה אל הנצח, רצתה להרחיב את הפופ והרוק ולהפוך אותם מבידור להמונים לכלי ביטוי, לשפה חדשה, אמיתית וכנה הרבה יותר. בפה קפוץ במקום פעור, במקום לבדר אותם בשירים שמחים ומרוצים, הוא הרגיש שנכון לו יותר לשיר את האמת האכזרית על העולם המקולקל שהוא ראה, עם הדמויות הגרוטסקיות וההומור היבש שלו, עם הפואטיקה המופלאה שלו, שתוגש מעתה כשהיא עטופה בסאונד של חשמל צורם ומרעיש. בעיניו לא היה הולם מהצליל החשמלי, התופים הרועשים והגיטרות הצרודות של הרוק, כדי להעביר את המסר שלו אליהם.
זו לא הייתה רק מהפכה מוסיקלית, אלא גם מהפכה חברתית של ממש. בדיוק כמו שהביטלס הושפעו ממנו לכתוב שירים עם תוכן ומסר עמוק, גם דילן הושפע מהם. הוא התרשם עמוקות ממוסיקת הרוק הסוערת, החדשנית והנמרצת ומהשירים המהירים והקצביים שהם ידעו לייצר. בבת אחת הוא מצא עצמו מאזין וסופג שרשרת השפעות מהדמויות המרכזיות בהיסטוריה של הרוק. הגאון היהודי הצעיר והמקורי בחר להאזין להם ולאמץ את הערכים והמסרים שהם הובילו. הם פשוט התאימו יותר למה שהוא רצה לומר.
הבגידה במעריציו הייתה דילנית לחלוטין. ביום שלפני ההופעה המהפכנית שלו, הוא עוד הופיע כטרובדור עממי בבמת הצהריים של כותבי השירים, נאמן למסורת של תנועת ה"פולק" שהמליכה אותו ונכנעה למוסיקה שלו. אל מול כל קהל הפסטיבל שנהר והתמסר ל"משיח" של הדור, הוא שיחק את תפקידו האחרון כבוב דילן המוכר וה"טוב". אבל בערב שלמחרת הוא כבר היה מוכן לרוקנרול. מוקף בנגנים חדשים, לבוש בחולצת נקודות ומחומש לקרב בגיטרת פנדר סטרוקסטר. בהבעה ריקה, כמעט מזלזלת, הוא החליף למול עיניהם המשתאות את הפולק ברוק והמליך אותו בתור המוסיקה העממית החדשה של הדור שיסיים את המאה ה-20. בכך הוא גם יהפוך את הרוקנרול ממוסיקה חביבה ורומנטית, של שירי אהבה עם תופים, לסגנון פוליטי, בועט, נוזף ומוחה על עוולות. יחי הרוק - הדרך מדילן עברה בהמשך אל ניל יאנג, ברוס ספרינגסטין ודיוויד בואי והיא לגמרי נפתחה!
הנה סיפור המהפכה החשמלית של בוב דילן:
https://youtu.be/p0azcWTluaQ
כך נשמעה ההופעה המפורסמת שלו בפסטיבל ניופורט ב-1965:
https://youtu.be/G8yU8wk67gY
תגובות המעריצים:
https://youtu.be/bkrauH07MjM
אקוסטי וחמים - כך הוא נשמע שנה קודם באותו פסטיבל:
https://youtu.be/OeP4FFr88SQ
בוב דילן מדבר על הבוז והעזיבה של הקהל את ההופעה החשמלית הראשונה שלו:
https://youtu.be/2138kXVIonY
המעריצים זוכרים את זה שנים רבות אחר כך:
https://youtu.be/nfv5Ksj55iE
ובחיוך פרודי - יש מי שמגיב קשה על השינוי בסגנון שלו:
https://youtu.be/QBAd5LMBq3Q
מבין הגיבורים האבודים של המוסיקה האמריקאית, אמנים שמצאו את מותם בהתרסקויות מטוס או תאונות דרכים, ג'ון דנבר (John Denver) היה אחד מהיותר צפויים לכך. מי שהיה בנו של טייס ולמד מאביו להטיס מטוסים, שהה לא מעט זמן בהטסת מטוסים קלים.
דנבר, ששמו האמיתי הוא הנרי ג'ון דויטשנדורף, נולד בשנת 1943 בעיירה רוזוול שבניו מקסיקו. היה אחד הזמרים-יוצרים הבולטים של המאה ה-20.
בשל עבודת אביו כטייס בחיל האוויר האמריקאי, ילדותו עברה בנדודים תכופים ושינויי מגורים רבים. זה הקשה עליו לפתח קשרים חברתיים עמוקים, אך מנגד חיזק את סקרנותו ואת אהבתו לטבע ולמוזיקה.
בגיל 11 ג'ון מקבל גיטרה אקוסטית של גיבסון מסבתו וזו מתנה שעתידה לשנות את חייו ולהובילה אותו לייעודו כמוסיקאי ויוצר.
לאחר לימודיו באוניברסיטת טקסס טק, מחליט ג'ון הצעיר לשנות את שם משפחתו לדנבר, כמחווה לעיר בקולורדו שכבשה את ליבו. עם בחירתו, מתוך 250 מועמדים להצטרף לשלישיית צ'אד מיטשל, מתחילה הקריירה המוסיקלית שלו. אבל את פריצת הדרך האמיתית הוא יחווה כשיבחר בקריירת סולו. באלבומו הראשון, "Rhymes and Reasons" נכלל השיר "Leaving on a Jet Plane", שיהפוך ללהיט ענק ויזניק אותו למעמד של כוכב עולמי.
שנות ה-70 יהיו שיא הקריירה של דנבר. עם להיטים כמו "Take Me Home, Country Roads", "Annie's Song" ו-"Rocky Mountain High" הוא יהפוך ליוצר מוערך, עם מכירות שלא יאומנו. שיריו, שמתאפיינים במילים נוגעות ללב ובאהבה לטבע ולחיים הפשוטים, משלבים פולק, קאנטרי ומרכיבים של מוסיקת פופ. מקור השראה מרכזי בשיריו היו החוויות שצבר בנופי ארצות הברית, בדגש על הרי הרוקי וקולורדו.
בתקופה שבה יוצרים ומבצעים רבים התמקדו בנושאים פוליטיים וחברתיים טעונים, דנבר בחר להתמקד בשירי אהבה לטבע, לנוף ולאדם הפשוט. הגיבור השקט של מוסיקת הקאנטרי הקסים את המעריצים גם בשילוב שיצר בין פולק, קאנטרי ופופ, תוך שימוש בגיטרה אקוסטית ובמילים ליריות שחיברו אותו אל הקהל וההיפך.
באותו עשור הוא יזכה ב-12 אלבומי זהב ו-4 אלבומי פלטינה, יהפוך לאחד הקולות המזוהים של התקופה ויוליד המנונים תרבותיים שיחברו אנשים לנופים האמריקאיים ולתחושת השייכות. על הדרך הוא גם ירגיז פה ושם כוכבי קאנטרי שקינאו בהצלחתו וניסו לסדוק את קול הזהב שלו.
הם בטח שמחו בעשורים הבאים לגלות שהוא הפך לזמר עבר, שעדיין הופיע אך לא ככוכב בסדר גודל של הסוונטיז.
אך מעבר למוזיקה, דנבר היה פעיל סביבתי נלהב ופעל למען שמירת הטבע וזכויות האדם. הוא שילב את אהבתו לטבע בשיריו ובפעילותו הציבורית, השתמש בפרסומו לטובת פעילות סביבתית וחברתית. כבר בשנת 1976 הוא הקים את ארגון Windstar ופעל להעלאת המודעות לשמירה על כדור הארץ ומשאביו, לצד קידום של ערכי שלום ואהבה וגם ביקורים במקומות כמו ברית המועצות וצ'רנוביל, במטרה לתמוך בקהילות שנפגעו.
חייו של ג'ון דנבר הסתיימו בטרם עת, בשנת 1997. הייתה זו תאונת מטוס קל בקליפורניה, שלקחה את חייו. אך מורשתו המוזיקלית והערכית ממשיכה להדהד גם היום. בדרכו המיוחדת הצליח דנבר לגעת בליבם של מיליונים ברחבי העולם ולהותיר הרבה געגוע לשיריו ולאהבתו את מה שנכון לאהוב.
הנה סיפורו של ג'ון דנבר:
https://youtu.be/I_-b8HoYYTE
"עוזב במטוס סילון" עם מאמא קס, הסולנית הגדולה של "האבות והאימהות":
https://youtu.be/7BuwB0w0DKI
על הרי הרוקי:
https://youtu.be/k_WyUwNPOzQ
היו לו גם בלדות קאנטרי מלאות יופי, כמו "השיר של אנני" שכתב לאשתו אנני מארטל:
https://youtu.be/TyJRsp5t9mA
על מותו של הכוכב האהוב:
https://youtu.be/RcjlsFUa_sY
וסרט תיעודי על ההצלחה והאובדן של הזמר המצליח של מוסיקת הקאנטרי:
https://youtu.be/xzCSD1EtjQw?long=yes
עם הצלילים ההרמוניים של הגיטרות והרמוניות קוליות צלולות, הפולק רוק (Folk Rock) הוא סגנון נהדר.
הוא משלב מוסיקה קצבית וקליטה מעולם הרוק'נ'רול, עם טקסטים ישירים, לרוב פשוטים ולעתים קרובות גם עתירי דימויים ואמירות שיריות משמעותיות יותר.
רבים מכירים את מה שנחשב לאחד משירי הפולק רוק הידועים ביותר ומקורו בכלל שיר פולק רגיל. מדובר ב-The House of the Rising Sun, שיר עם אמריקאי עם אינספור ביצועים רבים, שהבולט שבהם הוא של להקת "החיות" (The Animals) הבריטית.
#תולדות הפולק רוק
רבים חושבים שהאב הגאה של הפולק-רוק הוא בוב דילן, אבל לא היא. דילן הוא בפירוש מי שסחף אחרים לסגנון והביא אותו להצלחה מסחררת, תוך שהוא יוצר תנועה של רבים וטובים לנגינת פולק חברתי ואכפתי, עם סאונד רוקיסטי.
אך מקור הפולק-רוק הוא בלהקה אמריקאית שפעלה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מדובר כמובן בחברי להקת הבירדס (The Byrds). הם הרבו להקליט ולפרסם את הביצועים שלהם לשיריו של דילן והם עצמם חלוצי הפולק רוק ומי שיצרו ראשונים את המסגרת אליה עתידים להצטרף אמני פולק רוק ולהקות שונות, כולל בוב דילן עצמו.
לקראת סוף הסיקסטיז ידגישו להקות פולק רוק רבות את השורשים האקוסטיים של מוסיקת הפולק שממנה הם ינקו. את הארפג'ו החשמלי שאפיין את "הבירדס" הם יותירו בהדרגה מאחור וחלקם אף ימזגו אל הפולק את הרוק הפסיכדלי שכבר נוצר והפך פופולרי בשנים האחרונות של העשור.
מכאן ייטמעו אל תוך הרוק'נ'רול גם הפולק רוק החשמלי וגם זה שהוא אקוסטי יותר. ההבדלים ביניהם לבין הרוק יהיו פחות ופחות ברורים והפולק-רוק עצמו יהפוך לחלק ממוסיקת הרוק המשתנה והולכת.
זה יבלוט במיוחד אצל יוצרים שימשיכו בו אל תוך שנות ה-70, כמו ג'וני מיטשל, פול סיימון או ניל יאנג ואפילו ברוס ספרינגסטין, מי שהחל כאולטרה רוקר אבל לא מעט משיריו בהמשך הסוונטיז יוכלו להיחשב כשירי פולק רוק.
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בארצות הברית:
הבירדס
קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג
בוב דילן
האמהות והאבות
ג'ואן באאז
ג'ניס איאן
ג'וני מיטשל
סיימון וגרפונקל
ניל יאנג
לאונרד כהן
גרייטפול דד
אליוט סמית'
#אמנים בולטים שיצרו פולק רוק בריטי:
סנדי דני
פנטנגל
סטילאי ספאן
פירפורט קונבנשן
הסטרובס
דונובן
ג'תרו טאל
ג'יימס מוריסון
ניק דרייק
קט סטיבנס
אל סטיוארט
שילה מקדונלד
הנה קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מבצעים את 'Down By The River':
https://youtu.be/5icrWZnl_1w
הגדילו למסך מלא את גדולי הז'אנר ב-AI:
https://youtu.be/af1tyn2gPR8
מיסיז רובינסון של סיימון וגרפונקל:
https://youtu.be/5JVPdb6Urhw
קט סטיבנס, שבהמשך יתאסלם והפך ליוסוף איסלאם:
https://youtu.be/Jta56wBl7SM
קירה נייטלי בפולק רוק קולנועי מהסרט Begin Again:
https://youtu.be/sLTRSakuugs
אדם לוין עם סי פארט מעולה באותו שיר Lost" Stars" מהסרט:
https://youtu.be/iKBP3eE0ZHM
שלמה ארצי שהושפע מאמני פולק רוק וממשוררים גם יחד (עברית):
https://youtu.be/ipnRtbQvZdQ
והרצאה קצרה על סגנון הפולק רוק:
https://youtu.be/7FiFeEbgHjY?long=yes
איך הפך ניל יאנג לסנדק הגראנג'?
הוא אחד היוצרים המשפיעים ביותר של עולם הפופ. איש מוכשר, אמיתי, יחודי ואמין, שר ברגיסטר, גובה מוסיקלי שבעיקר נשים שרות בו ולא רואה את השנים ממטר - ניל יאנג (Neil Young) הוא אולי דינוזאור, אבל אם הוא כזה אז הוא בטח הכי טי רקס שיש, זה שכולם יודעים שהוא הכי.
כי עם הקול הייחודי שלו, יאנג מעולם לא הסתפק בלהיות כוכב. האיש הוא אב טיפוס של סינגר-סונגרייטר. כבר 60 שנה שהוא כותב, מקליט וכמובן מלחין בעצמו את כל שיריו. הוא גם מופיע תמיד כשהוא מנגן, בעיקר גיטרה אבל מדי פעם הוא גם יושב על הפסנתר או מנגן כמו דילן במפוחית שתלויה מול פיו ומאפשרת לו ללוות בגיטרה.
כבר בסיקסטיז, בתחילת דרכו, היה יאנג אחד הקולות המעניינים בפולק רוק. עם "קרייזי הורס", להקתו בהמשך הדרך, הוא עוד יעשה את זה בגדול.
את החשיפה הגדולה שלו הוא קיבל עם הלהקה שלו, כשהשתתף בפסטיבל וודסטוק המיתולוגי. הלהקה היא "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג", הרכב קולי שמתקיים פעם בדור וברבות השנים ייחשב לסופר גרופ הווקאלי הגדול של שנות ה-60.
בשנות ה-80 יאנג "מגלה" את הדיסטורשן ומתחיל להקליט שירים חדשניים, בסגנון ה"הארד רוק" אבל עם הצבע הייחודי שלו. השירים הללו היו שילוב מרתק של מלודיות מרגשות ונוגעות, טקסטים אישיים כמו תמיד וליווי "טוחן" וחדש אצלו, של גיטרת דיסטורשן.
מעל הכל המשיך להתנוסס כמו תמיד הקול האותנטי והייחודי של ניל, סימן ההיכר שאי-אפשר היה לטעות בו ושהפיל דורות של מעריצים לרגליו
מפריטת האקורדים החזקה וצליל הגיטרה ה"מלוכלך" שפיתח לעצמו באייטיז יצא שעשור אחר כך, בשנות ה-90 הרועשות, הושפעו ממנו לא מעט יוצרים צעירים ומוכשרים. בזכות השפעתו הענקית על להקות כמו נירוונה ופרל ג'ם, הוא זכה בהמשך אותו עשור לכינוי המחמיא "סנדק הגראנג'". בהמשך, הוא מקדיש לזכרו של קורט קוביין, סולן נירוונה, את שיר הנושא של האלבום "Sleeps With Angels" מ-1994.
אבל גם במילניום החדש האריה הזקן לא נרגע. ניל יאנג ממשיך לפוצץ את המעריצים באלבומים משובחים, כשחברתית ובמקביל הוא נלחם במנהיגים כסילים כמו ג'ורג' בוש הבן ודונלד טראמפ. למרות פיתויים אינספור יאנג מסרב בקביעות לאפשר שימוש בשיריו בפרסומות.
כיום הוא נאבק כדי להעלות את המודעות למשבר האקלים באמריקה ומעיף את עצמו מספוטיפיי, כשהם חותמים עם סטאנדאפיסט מטריד.
כל אלה באים, כי אחרי הכל האיש הוא אגדה שנולדה בסיקסטיז וממשיכה בשלה. קול חברתי צלול ומדויק וכזה שלא מפסיק להשתמש בהשפעתו כדי ליצור עולם טוב יותר, רגוע, חכם ושומר שלום ואהבה. היפי, אבל בקטע הכי טוב שיש ועם הכישרון הכי גדול ברחוב.
ניל יאנג כמו מסרב להזדקן לו לאיטו. הוא נשוי לשחקנית המפורסמת וצעירה ממנו דריל האנה, כוכבת הסרטים "בלייד ראנר", "ספלאש" ו"להרוג את ביל" שעושה סרטים גם על סיבובי ההופעות שלו.
הנה הקריירה של ניל יאנג:
https://youtu.be/4Q1aI7xPo0Y
ה-Harvest Moon המיתולוגי שלו:
https://youtu.be/n2MtEsrcTTs
בהרכב האייקוני "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג":
https://youtu.be/s_C-bKvedXA
"Like A Hurricane" את כמו הוריקן עמוס הדיסטורשן:
https://youtu.be/qmKrcOB7udA
"Keep On Rockin' in the Free World", ממשיך עם הרוק בעולם החופשי:
https://youtu.be/TnAgc1kgvLc
ו"היי היי מיי מיי" - עוד ניל יאנג בהופעה מהאייטיז:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
הוא אחד היוצרים המשפיעים ביותר של עולם הפופ. איש מוכשר, אמיתי, יחודי ואמין, שר ברגיסטר, גובה מוסיקלי שבעיקר נשים שרות בו ולא רואה את השנים ממטר - ניל יאנג (Neil Young) הוא אולי דינוזאור, אבל אם הוא כזה אז הוא בטח הכי טי רקס שיש, זה שכולם יודעים שהוא הכי.
כי עם הקול הייחודי שלו, יאנג מעולם לא הסתפק בלהיות כוכב. האיש הוא אב טיפוס של סינגר-סונגרייטר. כבר 60 שנה שהוא כותב, מקליט וכמובן מלחין בעצמו את כל שיריו. הוא גם מופיע תמיד כשהוא מנגן, בעיקר גיטרה אבל מדי פעם הוא גם יושב על הפסנתר או מנגן כמו דילן במפוחית שתלויה מול פיו ומאפשרת לו ללוות בגיטרה.
כבר בסיקסטיז, בתחילת דרכו, היה יאנג אחד הקולות המעניינים בפולק רוק. עם "קרייזי הורס", להקתו בהמשך הדרך, הוא עוד יעשה את זה בגדול.
את החשיפה הגדולה שלו הוא קיבל עם הלהקה שלו, כשהשתתף בפסטיבל וודסטוק המיתולוגי. הלהקה היא "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג", הרכב קולי שמתקיים פעם בדור וברבות השנים ייחשב לסופר גרופ הווקאלי הגדול של שנות ה-60.
בשנות ה-80 יאנג "מגלה" את הדיסטורשן ומתחיל להקליט שירים חדשניים, בסגנון ה"הארד רוק" אבל עם הצבע הייחודי שלו. השירים הללו היו שילוב מרתק של מלודיות מרגשות ונוגעות, טקסטים אישיים כמו תמיד וליווי "טוחן" וחדש אצלו, של גיטרת דיסטורשן.
מעל הכל המשיך להתנוסס כמו תמיד הקול האותנטי והייחודי של ניל, סימן ההיכר שאי-אפשר היה לטעות בו ושהפיל דורות של מעריצים לרגליו
מפריטת האקורדים החזקה וצליל הגיטרה ה"מלוכלך" שפיתח לעצמו באייטיז יצא שעשור אחר כך, בשנות ה-90 הרועשות, הושפעו ממנו לא מעט יוצרים צעירים ומוכשרים. בזכות השפעתו הענקית על להקות כמו נירוונה ופרל ג'ם, הוא זכה בהמשך אותו עשור לכינוי המחמיא "סנדק הגראנג'". בהמשך, הוא מקדיש לזכרו של קורט קוביין, סולן נירוונה, את שיר הנושא של האלבום "Sleeps With Angels" מ-1994.
אבל גם במילניום החדש האריה הזקן לא נרגע. ניל יאנג ממשיך לפוצץ את המעריצים באלבומים משובחים, כשחברתית ובמקביל הוא נלחם במנהיגים כסילים כמו ג'ורג' בוש הבן ודונלד טראמפ. למרות פיתויים אינספור יאנג מסרב בקביעות לאפשר שימוש בשיריו בפרסומות.
כיום הוא נאבק כדי להעלות את המודעות למשבר האקלים באמריקה ומעיף את עצמו מספוטיפיי, כשהם חותמים עם סטאנדאפיסט מטריד.
כל אלה באים, כי אחרי הכל האיש הוא אגדה שנולדה בסיקסטיז וממשיכה בשלה. קול חברתי צלול ומדויק וכזה שלא מפסיק להשתמש בהשפעתו כדי ליצור עולם טוב יותר, רגוע, חכם ושומר שלום ואהבה. היפי, אבל בקטע הכי טוב שיש ועם הכישרון הכי גדול ברחוב.
ניל יאנג כמו מסרב להזדקן לו לאיטו. הוא נשוי לשחקנית המפורסמת וצעירה ממנו דריל האנה, כוכבת הסרטים "בלייד ראנר", "ספלאש" ו"להרוג את ביל" שעושה סרטים גם על סיבובי ההופעות שלו.
הנה הקריירה של ניל יאנג:
https://youtu.be/4Q1aI7xPo0Y
ה-Harvest Moon המיתולוגי שלו:
https://youtu.be/n2MtEsrcTTs
בהרכב האייקוני "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג":
https://youtu.be/s_C-bKvedXA
"Like A Hurricane" את כמו הוריקן עמוס הדיסטורשן:
https://youtu.be/qmKrcOB7udA
"Keep On Rockin' in the Free World", ממשיך עם הרוק בעולם החופשי:
https://youtu.be/TnAgc1kgvLc
ו"היי היי מיי מיי" - עוד ניל יאנג בהופעה מהאייטיז:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
