אלווין איילי (Alvin Ailey) היה רקדן וכוריאוגרף אמריקני ממוצא אפרו-אמריקני. לאחר שלמד מחול והצליח בתור רקדן וכוריאוגרף בלהקות שונות, הוא פיתח לו סגנון ריקוד וגישה מקוריים משלו.

אבל איילי הרגיש שלא מתאפשר ביטוי מספיק לרעיונותיו בתחום המחול. לבסוף בשנת 1958 הקים איילי את להקת המחול האמריקאית אלווין איילי, שהורכבה בתחילה מרקדנים אפרו-אמריקאים ושילבה סגנון אפריקאי בריקודיה. בהמשך הצטרפו גם רקדנים יפנים ולבנים והיא שילבה ריקודים מהמחול האתני והמודרני.

איילי שהפך כוריאוגרף מבוקש בעולם כולו יצר יצירות מרתקות וייחודיות שחלקן נחשבות פורצות דרך. סימן ההיכר שלהן היתה התפאורה המינימלית והמאפיינים העממיים. יצירת הדגל של איילי "תגליות" התפרסמה בכל העולם והיא נחשבת יצירת מחול קלאסית ופורצת דרך.


הנה קדימון מסרט תיעודי על אלווין איילי:

https://youtu.be/fo-zAzir0oM


כך הוא הופך למאסטר של ריקוד מודרני:

https://youtu.be/hEvaDNIjgh4


עוד יצירה בביצוע להקתו:

https://youtu.be/0f4wtD8eXNk


קטע מ"הנהר" של אלווין איילי:

https://youtu.be/iDyfWg4PRFY


סרטון תיעודי על חייו:

https://youtu.be/Uj_qoMzTgpY?long=yes


וכוריאוגרפיה מפורסמת של אלווין איילי:

http://youtu.be/XezU_P7vGx4?t=3s?long=yes

כבר שנים רבות אוהד נהרין הוא הכוריאוגרף הראשי של להקת בת-שבע. הוא נחשב לאחד מיוצרי המחול המוערכים בעולם. בשנות ה-90 הוא זכה להגדרה "אחד מחמשת הכוריאוגרפים המובילים בעולם", על ידי העיתון החשוב "הניו יורק טיימס". הוא גם זכה במגוון של פרסים ותארים, כולל פרס ישראל ודוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

אוהד פיתח שפת תנועה בשם "גאגא". בשיטה זו עובדים רקדניו של אוהד לחלוטין ללא מראות, בניגוד למקובל בעולם המחול, על גופם שלהם. נהרין טוען שהשיטה מתאימה, כדרך עבודה גופנית, לכל אחד. בשיטה זו אחד הרעיונות הוא עבודה על גוף הרקדן, כדרך לחזק, להגמיש ולייעל את הגוף ואת הדמיון והחושים של הרוקד. רקדנים רבים מתארים אותה כגישה שמעניקה חוויית חופש והנאה רבה לרקדן.


הנה דבריו של אוהד נהרין על תנועת הגאגא:

http://youtu.be/OGPG1QL1vJc?t=6s


הסבר לעבודה בשיטת הגאגא:

http://youtu.be/ZzXhcNFXwYM


פרומו לריקוד "סשן" של להקת בת-שבע:

http://youtu.be/UcMiuOTpKNs


קטעים מהמחול "החור" של נהרין:

http://youtu.be/zOMl5l6kEg8


ודברים של אוהד נהרין על אהבת הריקוד (עברית):

http://youtu.be/yh5WFiK0obk

הכוריאוגרפית יסמין גודר היא מהחשובים והבולטים שבכוריאוגרפים בישראל. היא מצליחה שוב ושוב לייצר יצירות מחול מעניינות ומפתיעות וזכתה לפרסים רבים ומוצדקים בכל רחבי העולם. רבים רואים בה את היורשת העתידית של אוהד נהרין במחול הישראלי והיא גם מהכוריאוגרפים היחידים שפיתחו שפה עצמאית, שאינה מושפעת מסגנונו של נהרין. היא פיתחה שפה פוסט-מודרנית מעניינת שמדלגת בין גבוה לעממי ואפילו אוונגרד ועבודותיה נחשבות לעבודות מרתקות וחדשניות.

עבודותיה של גודר הוצגו במסגרות חשובות מאד בעולם כולו, כולל בפסטיבל לינקולן-סנטר בניו-יורק, הפסטיבל הבינלאומי של טוקיו, פסטיבל אנזימי ברומא ועוד רבים אחרים. כיום גודר פועלת בסטודיו שלה ביפו. בין עבודותיה המעניינות בעבר היא עשתה את "הקיר של אלינה", "אני רעה אני", "פתאום ציפורים", העבודה "i feel funny today", "שתייים שעשוע ורוד" המצליחה ו"ראה אותה משתנה".


הנה יצירת המחול של גודר "ראה אותה משתנה":

http://youtu.be/Qb7bnUlhUiQ


והמחול "שתייים שעשוע ורוד" של יסמין גודר מ-2003:

http://youtu.be/9R1YGdghUi4

חייזרי, חללי ויצירתי - מופע האלומיניום (The Aluminum Show) הוא מופע מחול מרהיב, שנראה נהדר ומצטלם יפהפה, משלב ריקוד, תיאטרון ויזואלי, תנועה ולא מעט הומור וצחוק.

המופע מתאר את מסעו המופלא של אדם ליקום מקביל, כשהוא מגיע לכוכב רחוק ועתידני העשוי כולו מצינורות אלומיניום. על הבמה הופכים צינורות האלומיניום לדמויות דמיוניות ומשעשעות ומעט מסתוריות. כמו בכל סיפור טוב, על הבמה מתנהל מאבק בין הטוב והרע, כשאל מול התככים, הפחד והרשע ניצבים החמלה והיופי ומנסים לגבור עליהם.

הרקדנים שמופיעים בו רוקדים ומופיעים, כשהם עוטים ועטופים בחליפות, אוחזים בידיהם צינורות ואובייקטים עשויים חומרים המזכירים אלומיניום או עשויים מאלומיניום. מכאן גם שמו. עושים בו שימוש בכמות שמוערכת בכ-20 אלף מטר של צינורות אלומיניום.

המופע הזה חדשני ופורץ דרך. במיוחד מעניין האופן בו עושים בו שימוש בימתי בחומרים מעולמות אחרים, שלא עלו על במות לפני כן. הצורות החייזריות שיוצרים גלילי המעין אלומיניום הללו הן בלתי נשכחות בעוצמה הוויזואלית שלהן ובברק המיוחד ששולחת הבמה את עיני הצופים.

המופע העולמי הזה, שעלה לראשונה בירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל 2003, הוא דוגמה לחדשנות ומקוריות אמנותית, פוסט מודרניסטית, שיוצרת אסתטיקה ייחודית ובלתי מוכרת בעולם המחול.

היוצרים הם מישראל, החל מהכוריאוגרף עידו תדמור, שיצר את המחול והתנועה הבימתית של המשתתפים, ועד הכותב והבמאי ליאור כלפון, מי שכבר הביא לעולם כמה מהמופעים הבינלאומיים והמצליחים ביותר שנוצרו כאן, כולל מופע החייזרים המופלא "ווקה פיפל" (Voca People) ועד GLOW.

נראה שהיום המופע לא מתקיים באופן סדיר. אולי ישוב בעתיד או שליאור כלפון יהגה רעיון בימתי מטורף ומדהים חדש, שיספק מכאן לעולם את הוואו הבא.


הנה קדימון למופע:

https://youtu.be/CzxD1kVSEKw


פרסומת מרהיבה:

https://youtu.be/QacQpKbBJEU


סיפור המופע בספרדית:

https://youtu.be/tq5iwk1NQwM


עוד מהמופע המרהיב:

https://youtu.be/XudFHQXv6u8

להקת הבּוּטוֹ היפאנית סנקאי ג'וקו היא להקה שמתמחה בתיאטרון-מחול. הלהקה יושבת בפאריס ואחת לשנתיים מייצרת מופע מחול חדש. סנקאי ג'וקו ידועה במחול המודרני שלה, המבוסס על מוטיבים יפאניים בצירוף אלמנטים של ריקוד עכשווי.

בּוּטוֹ (במלרע) הוא זרם יפאני של תיאטרון-מחול. זהו הסגנון האקזוטי והמרתק של הלהקה ואותו היא מפיצה בעולם כולו.


הנה ריקוד מתוך המחול "טובארי" מאת להקת המחול סנקאי ג'וקו:

http://youtu.be/NdwL27NzIVg


עוד רגעים מתוך המופעים של רקדני סנקאי ג'וקו:

http://youtu.be/gw8FOuw6_UU


וריקוד נוסף ומהפנט של חברי סנקאי ג'וקו:

http://youtu.be/1qjSNWE4iQQ

לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.

זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.

משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.


הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":

http://youtu.be/phIRRINOF-M


אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:

http://youtu.be/jF1OQkHybEQ


והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:

https://youtu.be/DYsWMk8ymWA