מה תרמה מרתה גראהם למחול המודרני?
מרתה גְרָהם (Martha Graham) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית, מי שנחשבת כחלוצה והכוהנת הגדולה של המחול המודרני והוכתרה בתום האלף על ידי המגזין "טיים" כרקדנית של המאה ה-20.
כחלוצת המחול המודרני פרצה מרתה את הדרך למחול חדש. במקביל לשנברג שיצר שפה חדשה במוסיקה, קנדינסקי ומלביץ' שעשו מהפכה דומה באמנות החזותית ולתיאטרון האבסורד שיצר יוג'ין יונסקו, היא תיצור שפה חדשה בעולם המחול.
את דרכה בעולם המחול היא החלה בגיל 22, גיל מאוחר מדי לפי כל קנה מידה קלאסי, אך גם מה שעתיד להיות יתרונה הגדול, מכיוון שהיא הייתה משוחררת מהרגלים שהגבילו את מי שגדלו על בלט קלאסי. זה משנה אצלה את הכל ומאפשר לה לפתח תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית וחדשנית משלה.
היא מתחילה את לימודיה בבית הספר המפורסם בלוס אנג'לס בית הספר למחול "דנישון" (Denishawn), חיבור שמותיהם של מייסדיו רות סט. דניס וטד שון.
בדנישון היא סופגת השפעות ממחולות אסיאתיות, אצטקיות ואמריקניות ילידיות, תוך שהיא הופכת במהירות לאחת הכוכבות הבולטות של הלהקה.
שבע שנים אחרי והיא תעבור לניו יורק ולדרך משלה, אך היא עתידה לשאוב השראה לא רק מהמיתולוגיה היוונית, הפולקלור האמריקאי ודמויות היסטוריות, אלא גם מחקירה מעמיקה של עולמן הפנימי של הדמויות, בעיקר הנשים שבהן.
וכך, מי שהחלה את דרכה בגיל מאוחר, כתלמידה וכרקדנית קלאסית - הולכת עשור אחר כך ומפתחת תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית משלה. היא מקימה בית ספר למחול שבזכות טכניקת המחול הייחודית שהיא פיתחה זוכה להצלחה יוצאת דופן.
תוך כדי הפעילות בבית הספר היא מקימה את להקת המחול המפורסמת שלה. בתחילה כוללת הלהקה נשים בלבד ויגדלו בה דמויות מובילות במחול המודרני, כמו אנה סוקולוב ורינה שיינפלד. אך מ-1944 יצורפו אליה גם גברים וביניהם דמויות שיהפכו בעתיד לאושיות מחול מודרני בפני עצמם, דוגמת מרס קנינגהם, פול טיילור ואוהד נהרין.
מעל 180 יצירות יצרה מרתה גרהם בחייה והן יזכו להצלחה מסחררת, הן בארצות-הברית ובעולם כולו. בשבעה העשורים בהם היא תפעל תפתח גרהם ותלמד את טכניקת המחול הייחודית שלה, זו שנלמדת עד היום.
אגב, גרהם תהיה לימים גורם מרכזי בייסודה של להקת "בת שבע" הישראלית. רבים מתלמידיה עתידים להפוך ליוצרים מוכרים במחול הישראלי, ביניהם רינה שיינפלד ואוהד נהרין.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" וכ"כוהנת" המחול המודרני כולו. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
ב-1976 זוכה גרהם במדליית החירות הנשיאותית והופכת לרקדנית הראשונה שזוכה בהצטיינות זו. את המחול האחרון שלה, Cortege of Eagles, היא יוצרת מעל גיל 75, אחרי 7 עשורים על הבמה ושפה תנועתית שנלמדת עד היום בכל העולם.
מי שהמגזין Time כינה "רקדנית המאה" יצרה אינספור יצירות והייתה ללא ספק מהאמנים הגדולים של אמריקה, אם המחול המודרני ומי שנחשבת עד היום כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות המחול המודרני ובכלל.
אביה היה רופא שהתמחה בהפרעות נפשיות והוא חינך אותה על תפיסה פשוטה ועמוקה שעתידה ללוות אותה לאורך כל חייה והקריירה שלה: "הגוף לעולם אינו משקר".
במקום להתמקד בתנועה זורמת וחיננית מהבלט וצורות קלאסיות וחיצוניות של המחול, היא מתמקדת בגוף האדם ומפתחת שיטה המבוססת על כיווץ ושחרור פנימי. היא מתבססת על הנשימה עצמה, בעצמות הסרעפת ובמשיכת הגוף לרצפה, תוך כדי חיזוק המודעות הפנימית של הרקדן.
את בגדי הבלט מחליפה גרהם בשמלות פשוטות. הקהל רואה תנועות חדות, נפילות, עוויתות ורגליים שטוחות, כשהמבקרים כמובן מלגלגים ומבטלים את הכל אבל ההמשך מראה אחרת.
מי שתיחשב לימים לאם המחול המודרני מבססת את עבודתה ויצירתה על רעיונות של אמוציות, פרשנות אישית ותחושות פנימיות. זה מהווה שבר מהותי מהתפיסה הקלאסית של המחול ויהיה לבסיס של סגנון המחול המודרני.
עבודותיה של גרהם הביעו נושאים פמיניסטיים, אישיים וחברתיים בצורה חדשנית ופורצת דרך. באמצעות התנועה היא תצליח להעביר רעיונות ורגשות עמוקים, שנוגדים את תפיסות המחול הקלאסי המבוססות לרוב על צורה והחצנה בלבד.
גרהם תוביל בדרכה להתפתחות המחול המודרני כתחום אמנותי עצמאי, שלא יהיה תחליף למחול הקלאסי אלא חלופה מקורית ומשמעותית שלו. היא תטביע חותם בל ימחה על המחול האמנותי ובכך תשפיע עמוקות על הדורות הבאים של כוריאוגרפים ורקדנים.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" ו"כוהנת" המחול המודרני. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
מרתה גְרָהם (Martha Graham) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית, מי שנחשבת כחלוצה והכוהנת הגדולה של המחול המודרני והוכתרה בתום האלף על ידי המגזין "טיים" כרקדנית של המאה ה-20.
כחלוצת המחול המודרני פרצה מרתה את הדרך למחול חדש. במקביל לשנברג שיצר שפה חדשה במוסיקה, קנדינסקי ומלביץ' שעשו מהפכה דומה באמנות החזותית ולתיאטרון האבסורד שיצר יוג'ין יונסקו, היא תיצור שפה חדשה בעולם המחול.
את דרכה בעולם המחול היא החלה בגיל 22, גיל מאוחר מדי לפי כל קנה מידה קלאסי, אך גם מה שעתיד להיות יתרונה הגדול, מכיוון שהיא הייתה משוחררת מהרגלים שהגבילו את מי שגדלו על בלט קלאסי. זה משנה אצלה את הכל ומאפשר לה לפתח תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית וחדשנית משלה.
היא מתחילה את לימודיה בבית הספר המפורסם בלוס אנג'לס בית הספר למחול "דנישון" (Denishawn), חיבור שמותיהם של מייסדיו רות סט. דניס וטד שון.
בדנישון היא סופגת השפעות ממחולות אסיאתיות, אצטקיות ואמריקניות ילידיות, תוך שהיא הופכת במהירות לאחת הכוכבות הבולטות של הלהקה.
שבע שנים אחרי והיא תעבור לניו יורק ולדרך משלה, אך היא עתידה לשאוב השראה לא רק מהמיתולוגיה היוונית, הפולקלור האמריקאי ודמויות היסטוריות, אלא גם מחקירה מעמיקה של עולמן הפנימי של הדמויות, בעיקר הנשים שבהן.
וכך, מי שהחלה את דרכה בגיל מאוחר, כתלמידה וכרקדנית קלאסית - הולכת עשור אחר כך ומפתחת תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית משלה. היא מקימה בית ספר למחול שבזכות טכניקת המחול הייחודית שהיא פיתחה זוכה להצלחה יוצאת דופן.
תוך כדי הפעילות בבית הספר היא מקימה את להקת המחול המפורסמת שלה. בתחילה כוללת הלהקה נשים בלבד ויגדלו בה דמויות מובילות במחול המודרני, כמו אנה סוקולוב ורינה שיינפלד. אך מ-1944 יצורפו אליה גם גברים וביניהם דמויות שיהפכו בעתיד לאושיות מחול מודרני בפני עצמם, דוגמת מרס קנינגהם, פול טיילור ואוהד נהרין.
מעל 180 יצירות יצרה מרתה גרהם בחייה והן יזכו להצלחה מסחררת, הן בארצות-הברית ובעולם כולו. בשבעה העשורים בהם היא תפעל תפתח גרהם ותלמד את טכניקת המחול הייחודית שלה, זו שנלמדת עד היום.
אגב, גרהם תהיה לימים גורם מרכזי בייסודה של להקת "בת שבע" הישראלית. רבים מתלמידיה עתידים להפוך ליוצרים מוכרים במחול הישראלי, ביניהם רינה שיינפלד ואוהד נהרין.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" וכ"כוהנת" המחול המודרני כולו. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
ב-1976 זוכה גרהם במדליית החירות הנשיאותית והופכת לרקדנית הראשונה שזוכה בהצטיינות זו. את המחול האחרון שלה, Cortege of Eagles, היא יוצרת מעל גיל 75, אחרי 7 עשורים על הבמה ושפה תנועתית שנלמדת עד היום בכל העולם.
מי שהמגזין Time כינה "רקדנית המאה" יצרה אינספור יצירות והייתה ללא ספק מהאמנים הגדולים של אמריקה, אם המחול המודרני ומי שנחשבת עד היום כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות המחול המודרני ובכלל.
החדשנות שלה
מרתה גרהם לא הסתפקה בטכניקה החיצונית, אלא חיפשה לבטא באמצעות התנועה את עולמה הפנימי והרגשי. זו עתידה להיות נקודת מפנה מרכזית בדרכה שלה ובתולדות המחול האמנותי כולו.
אביה היה רופא שהתמחה בהפרעות נפשיות והוא חינך אותה על תפיסה פשוטה ועמוקה שעתידה ללוות אותה לאורך כל חייה והקריירה שלה: "הגוף לעולם אינו משקר".
במקום להתמקד בתנועה זורמת וחיננית מהבלט וצורות קלאסיות וחיצוניות של המחול, היא מתמקדת בגוף האדם ומפתחת שיטה המבוססת על כיווץ ושחרור פנימי. היא מתבססת על הנשימה עצמה, בעצמות הסרעפת ובמשיכת הגוף לרצפה, תוך כדי חיזוק המודעות הפנימית של הרקדן.
את בגדי הבלט מחליפה גרהם בשמלות פשוטות. הקהל רואה תנועות חדות, נפילות, עוויתות ורגליים שטוחות, כשהמבקרים כמובן מלגלגים ומבטלים את הכל אבל ההמשך מראה אחרת.
מי שתיחשב לימים לאם המחול המודרני מבססת את עבודתה ויצירתה על רעיונות של אמוציות, פרשנות אישית ותחושות פנימיות. זה מהווה שבר מהותי מהתפיסה הקלאסית של המחול ויהיה לבסיס של סגנון המחול המודרני.
עבודותיה של גרהם הביעו נושאים פמיניסטיים, אישיים וחברתיים בצורה חדשנית ופורצת דרך. באמצעות התנועה היא תצליח להעביר רעיונות ורגשות עמוקים, שנוגדים את תפיסות המחול הקלאסי המבוססות לרוב על צורה והחצנה בלבד.
גרהם תוביל בדרכה להתפתחות המחול המודרני כתחום אמנותי עצמאי, שלא יהיה תחליף למחול הקלאסי אלא חלופה מקורית ומשמעותית שלו. היא תטביע חותם בל ימחה על המחול האמנותי ובכך תשפיע עמוקות על הדורות הבאים של כוריאוגרפים ורקדנים.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" ו"כוהנת" המחול המודרני. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
