המחזה "אויב העם" (Enemy of the people) מאת הנריק איבסן מספר על עיירה צפונית שבה מתגלים מי מרפא. בתוך זמן קצר הופכת העיירה למצליחה והאנשים בה מתעשרים, בזכות המוני החולים הנוהרים אליה כדי לרחוץ במים.

הבעיה מתחילה כשדוקטור שטוקמן, רופא המרחצאות, מגלה שמי המרפא במרחצאות הם מזוהמים ומסוכנים לבריאות. תושבי העיר ובמיוחד אחיו המסית, ראש העיר פיטר שטוקמן, רודפים אותו ואת המסע שלו לחשיפת האמת על מי המרפא המסוכנים. אפילו העיתונות, שהוא חשב שתסייע לו בחשיפת האמת, לא מתגייסת. נראה שהיא עצמה מהווה חלק בלתי נפרד מקשר השתיקה וההשתקה.

כשדוקטור שטוקמן זוכה לכינוי "אויב העם", הוא לא רק מתעמת עם אנשי עירו ובשלטון שמיוצג בידי אחיו ראש העיר. הוא משמש כמשל לכל האנשים הנאבקים על האמת שלהם בגבורה ופועלים לבדם אל מול שלטון ציני והמון מוסת. המחזה חושף את תופעת העדר ושלטונו המוחלט של הרוב, עד כדי החרמת מי שחושבים אחרת ואף להכרזתם כבוגדים ופגיעה ההם.


הנה סרטון על הדרמה "אויב העם":

http://youtu.be/1QU07KuL6Ew


והנה כל ההצגה "אויב העם" בעברית:

http://youtu.be/7nApHtXDyCI?long=yes

המלט (Hamlet) הוא ממחזותיו המפורסמים והמצוטטים ביותר של וויליאם שייקספיר, ולדעת רבים גם הטרגדיה הטובה ביותר שלו.

זהו לכאורה סיפור רגיל על מלך דנמרק שמת ואחיו יורש אותו וממשיך את המלוכה. אבל הסיפור הוא מסכת של גילויים ותככים ועלילות חצר לא פשוטות. את מקום המלך המת יורש אחיו קלאודיוס, שהופך למלך החדש ולאביו החורג של המלט (שכן הוא נושא לאישה את אמו המלכה גרטרוד).

החיים חוזרים אמנם למסלולם אבל להמלט הבן קשה להינחם. הוא רואה באמצע הלילה את דמותו של אביו, המלך המנוח. אביו מגלה לו כי נרצח על ידי אחיו, המלך הנוכחי, ומצווה עליו להרגו.

מכאן ואילך אנו חוזים בלבטיו המיוסרים של המלט ובשרשרת מעשי נקם טראגיים והרבה שפיכות דמים. בשל הימנעותו של המלט מלהרוג את המלך, כמו שביקש אביו, נרצח יועץ המלך, פולוניוס, בשגגה ואחריו מתים גם אופליה, בתו וגם חבריו הבוגדניים של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן.

בתוך כל המחזה ניצב לו המונולוג הידוע:

"להיות או לא להיות? - זאת השאלה:
מה נעלה יותר - לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו, או חמוש לצאת מול ים הייסורים למרד וקץ לשים להם?

למות: לישון, ולא יותר. ודעת: השינה הזאת תשבית מכאוב הלב ואת אלף הפגעים,
זה לחלק בשר - הנה התכלית, אליה יכסף אדם.
למות? לישון?
לישון. אולי לחלום.

הא, זו המכשלת: מה חלומות נראה בתרדמת המוות, אחרי שננער חבלי עולם זה..."


הנה סרטון על המחזה הנפלא וחשיבותו (מתורגם):

https://youtu.be/QTu39aMg_mU


קטעים מההצגה "המלט" של ויליאם שייקספיר בעברית:

http://youtu.be/1Wr2ZxNuFD4


המונולוג המפורסם מתוך "המלט" בו הוא שואל את עצמו "להיות או לא להיות?":

http://youtu.be/94wqNe1jwa0


ובאווירה מחוייכת, בדרן מדבר על המלט:

http://youtu.be/5rbNcdRwgRg

עלילת הספר "עלובי החיים" מתרחשת בצרפת של המאה ה-19. ז'אן ולז'אן הוא הדמות הראשית בו ונושאו הוא ביקורת חברתית על ההשלמה עם העוני ויחס החברה הצרפתית לעניים ולמסכנים שבה.

הספר נכתב בשנת 1862 בידי הסופר הצרפתי ויקטור הוגו, ש"עלובי החיים" נחשבת ליצירתו הגדולה ביותר. הוא זכה למחזמר מצליח שהצליח בשלל שפות ובהמון מדינות בעולם. נעשו גם סרטים מצליחים של הסיפור.


הקדימון לסרט שמבוסס על הספר "עלובי החיים" של ויקטור הוגו (מתורגם):

http://youtu.be/C1EnoNPR9jY


מתוך המחזמר המצליח המבוסס על הספר של ויקטור הוגו (עברית):

http://youtu.be/Em8wq7nf6nQ


ושיר מהמחזמר בקולנוע על "עלובי החיים":

http://youtu.be/SDyL1nQQlqw

הספר "אוליבר טוויסט" מאת צ'רלס דיקנס מתאר את החיים בלונדון של המאה ה-19. אבל אלה חיי עליבות, אימה ואומללות שהיא נחלתם של ילדים יתומים, שמועסקים בעבודות קשות. היתומים בספר מתבקשים לבצע פשעים כדי לאכול וזוכים לתזונה לא מספקת.

הספר מספר על נער יתום כבן עשר בשם אוליבר טוויסט, שחי בבית יתומים. יום אחד הוא מעז לבקש מעט תוספת לדייסה והבקשה ה"חצופה" הזו מרגיזה את מנהלי בית היתומים, עד שהם מסלקים אותו משם. אוליבר שמועבר בו ביום לבית הקברן, זוכה להתעללות והשפלה מאשתו המרשעת והוא מחליט לברוח אל העיר הגדולה לונדון.

בדרכו אל המנוחה והנחלה, נתקל אוליבר בנער חביב ומוזר, שמזמין אותו להצטרף אליו לביתו של פייגין. אותו פייגין מתגלה כמי שעומד בראש חבורת נערי רחוב. הנערים הללו נאלצים לגנוב עבורו וגם אוליבר לומד לכייס. אחרי האימונים בגנבת מטפחות, שולח אותו פייגין למשימה אמיתית, אבל אוליבר נתפס ומובל למשטרה. הוא מתעלף והאיש העשיר שתפס אותו, מרחם עליו. לאחר שמסתבר שאוליבר אינו הגנב, האיש העשיר מאמץ אותו ומעניק לו טיפול מסור בביתו. אך פייגין אינו מוכן לוותר על הנער שלפתע חמק ממנו וממשיך להתעקש.. את המשך הסיפור כמובן שלא נספר...

"אוליבר טוויסט" הוא מהספרים הקלאסיים והמפורסמים ביותר בספרות הילדים לאורך הדורות. הסופר צ'ארלס דיקנס היה מראשוני הסופרים שספריהם נהפכו לרבי מכר. ספריו נחשבים עד היום מהפופולאריים ביותר בתולדות הספרות. דורות של קוראים מתוודעים לסיפוריו שאיך שנראה שהם תמיד נשארים מעניינים, במיוחד כשהם עוסקים במצב הילדים בתקופה ודנים בלי חשש ועם רגישות ואהבה, במצבם של אנשים בחברה המודרנית, הן של אז והן של היום.


הנה קדימון לסרט שמבוסס על הספר "אוליבר טוויסט" מאת צ'רלס דיקנס:

http://youtu.be/BKWy_dEAL2A


שיר מהגירסה הקולנועית משנת 1968 למחזמר "אוליבר!":

http://youtu.be/-HazQlWgdzg


וגירסה של ילד שערך קדימון משלו לספר:

http://youtu.be/Hpzbgmh_h6g

"דימוי" (Simile), שהוא השוואה בין שני רכיבים לשוניים מתחומים שונים, שיש ביניהם יסוד משותף ודומה, אך לא זהה. דימוי בדרך כלל יכלול מילה או אות שמתארת הקבלה. לדוגמה "כמו", "כ", ("צדיק כתמר יפרח") "מ", או "יותר מ" ("גדול מהחיים").

מֶטָפוֹרָה (Metaphor), יותר מדימוי, היא שימוש במשהו אחד או בתכונותיו כדי להדגים דבר אחר. במטפורה, בניגוד לדימוי, לא תהיה מילת השוואה, דוגמת "כמו", "כ" ודומותיהן.

כשמישהו מספר על אדם אחר שהוא והוא "גנבו כמה סוסים יחד" הוא ממש לא מתכוון להתוודות על פשע שביצעו הוא עם ההוא. הוא משתמש במטאפורה שנועדה להסביר שלשניהם עבר של פעולות משותפות. אומרים את זה לא פעם אנשי עסקים מכובדים, פוליטיקאים מורמים מעם ואנשי תרבות שפעילות פלילית היא ממש לא עניינם. אגב, בניגוד לתדמית הציבורית של רבים מהפוליטיקאים - מרביתם באמת אינם כאלה.

אז אם דימויים משמשים בעיקר אנשים שכותבים ספרות ושירה, מטפורות משמשות ביום יום אנשים רבים ולאו דווקא כותבים או יוצרים. כשאומרים על מישהו בחדשות או בשיחה בבית, שהוא "פשט רגל", מתכוונים שהוא איבד את כל נכסיו. מישהו ש"גמר את הסוס" ממש לא הרג סוס כלשהו אלא במטפורה פשוטה איבד את היכולת שלו...

לא פעם, אגב, יכול להסתתר בין שני המושגים עוד מושג חשוב והוא הסַאבְּטֵקְסְט (Subtext), שהוא הרעיון הסמוי, או טקסט המשנה שלא פעם טומנים מחברי היצירה. התוכן הסמוי הזה יכול להסתתר בתוך יצירת אמנות נרטיבית, כמו מחזה, ספר, סרט, סדרה או אפילו בתוך משחק וידאו או יצירה מוסיקלית.


דוגמאות?
========
"אאוריקה חכמה כאיינשטיין" הוא דימוי.

"איינשטיין כבר הספיק לשכוח את מה שאאוריקה לומדת עכשיו" זו מטפורה.

"מאחורי ארכימדס העירום הרוקד ברחוב בסירקוזה" מסתתר לו ודאי סאבטקסט כלשהו.

"הוא הרים לה" היא מטפורה עכשווית, המתארת מישהו שהחמיא למישהי ולא מישהו שהרים לה את החצאית.


הנה הכוח של המטפורה (מתורגם):

https://youtu.be/A0edKgL9EgM


וכך קיבלו הלומברדים בימי הביניים דימוי של שבלולים:

https://youtu.be/6ISOK-XtvYs