למה מתכוון שייקספיר בביטוי "this mortal coil"?
"This mortal coil" הוא ביטוי הלקוח מתוך אחד המונולוגים המפורסמים בתולדות התיאטרון - מונולוג ה"להיות או לא להיות" מתוך המחזה "המלט, נסיך דנמרק", או בשמו הפופולרי "המלט".
כנראה שהביטוי שמשמעותו "מהומת החיים" לא היה חידוש של שייקספיר אלא ביטוי שהוא רק שילב במונולוג הזה, שרבים רואים בו את המונולוג הכי מפורסם בתולדות התאטרון. אבל דומה ש"הרחש גשמי הזה" (this mortal coil) עשה במהלך השנים הרבה בלגן.
ראשית, משום שהביטוי הזה נמצא במונולוג המפורסם שבו המלט המיואש שוקל להתאבד. הוא אומר לעצמו בהתלבטות:
"To sleep, perchance to dream—ay, there's the rub
For in that sleep of death what dreams may come
When we have shuffled off this mortal coil"
(W. Shakespeare, Hamlet, Act 3, Sc. 1.)
או בעברית של מתרגם פשוט:
"לישון, אולי לחלום - כן, זה הקטע, כי בשינת המוות הזו אילו חלומות עשויים לבוא כשאנחנו נגרר מהסליל התמותי הזה."
כולנו יודעים ש"mortal" הוא "בן תמותה". המילה "coil" משמעותה "סליל". אך פחות ידוע שהמשמעות שלה באנגלית עתיקה היא ממש לא סליל, אלא מהומה, מערבולות והפרעה. לכן, מדובר יותר על "מהומת החיים" מאשר "סליל החיים" או "סליל התמותה", ביטויים שגם אינם מובנים וגם אינם הגיוניים ואפילו כדימוי.
כלומר, ההתלבטות של המלט, בכתיבה השייקספירית, היא לגבי ההתרחקות מהמהומה של החיים, של חיי בני התמותה שאנחנו, אל מה שיבוא אחר כך, כשבמחזה מדובר במוות, התאבדות.
אז עכשיו אנו יודעים שהביטוי הזה, של "דיס מורטל קויל", שבתרגום של היום מתורגם למשהו כמו "סליל התמותי הזה", פירושו במילים פשוטות הוא דווקא "עומס החיים", או בעברית ספרותית "רחש גשמי זה". בביטוי הזה הוא מכוון ל"טרדות החיים הארציים", טרדות היום יום, שנוחתות על כל אדם בוגר או מבוגר לאורך חייו. המבוגרים קוראים לדברים כאלה "סידורים", או "הַתְּקָּלוֹת" ועוד מילים כאלה, שנוהגים לכנות בהם כל מיני דברים מעצבנים, שאי אפשר שלא להצטרך לפתור ולעבוד בשבילם.
אז כשהמלט מהרהר על המוות, במונולוג "להיות או לא להיות", בעצם הוא שוקל את המוות כ"שינה" שתשים סוף לאותם "כאבי לב ואלף הזעזועים הטבעיים שבשר אדם יורש". כשהוא אומר "When we have shuffled off this mortal coil", בעברית: "כשנפטרנו מרחש גשמי זה", הוא מתייחס למצב המוות, שבו האדם מסיר או נפטר מעומס החיים, או "הרחש הגשמי".
ושייקספיר יודע להזהיר, מפי המלט, שבהתאבדות מסירים עם המוות גם את הגוף הפיזי והנוכחות הארצית בחיים האנושיים. המלט מתלבט ומתעכב במחשבה הזו, כי הוא תוהה "אילו חלומות עשויים לבוא" כשנכנסים ל"שנת המוות" הזו, ומבין שזה מה שגורם לאנשים "לשאת את הרעות שיש לנו ולא לברוח לאלה שאיננו מכירים...", כלומר להעדיף את החיים על כל טרדותיהם, על פני המוות שאיננו יודעים במה הוא כרוך.
"This mortal coil" הוא ביטוי הלקוח מתוך אחד המונולוגים המפורסמים בתולדות התיאטרון - מונולוג ה"להיות או לא להיות" מתוך המחזה "המלט, נסיך דנמרק", או בשמו הפופולרי "המלט".
כנראה שהביטוי שמשמעותו "מהומת החיים" לא היה חידוש של שייקספיר אלא ביטוי שהוא רק שילב במונולוג הזה, שרבים רואים בו את המונולוג הכי מפורסם בתולדות התאטרון. אבל דומה ש"הרחש גשמי הזה" (this mortal coil) עשה במהלך השנים הרבה בלגן.
ראשית, משום שהביטוי הזה נמצא במונולוג המפורסם שבו המלט המיואש שוקל להתאבד. הוא אומר לעצמו בהתלבטות:
"To sleep, perchance to dream—ay, there's the rub
For in that sleep of death what dreams may come
When we have shuffled off this mortal coil"
(W. Shakespeare, Hamlet, Act 3, Sc. 1.)
או בעברית של מתרגם פשוט:
"לישון, אולי לחלום - כן, זה הקטע, כי בשינת המוות הזו אילו חלומות עשויים לבוא כשאנחנו נגרר מהסליל התמותי הזה."
כולנו יודעים ש"mortal" הוא "בן תמותה". המילה "coil" משמעותה "סליל". אך פחות ידוע שהמשמעות שלה באנגלית עתיקה היא ממש לא סליל, אלא מהומה, מערבולות והפרעה. לכן, מדובר יותר על "מהומת החיים" מאשר "סליל החיים" או "סליל התמותה", ביטויים שגם אינם מובנים וגם אינם הגיוניים ואפילו כדימוי.
כלומר, ההתלבטות של המלט, בכתיבה השייקספירית, היא לגבי ההתרחקות מהמהומה של החיים, של חיי בני התמותה שאנחנו, אל מה שיבוא אחר כך, כשבמחזה מדובר במוות, התאבדות.
אז עכשיו אנו יודעים שהביטוי הזה, של "דיס מורטל קויל", שבתרגום של היום מתורגם למשהו כמו "סליל התמותי הזה", פירושו במילים פשוטות הוא דווקא "עומס החיים", או בעברית ספרותית "רחש גשמי זה". בביטוי הזה הוא מכוון ל"טרדות החיים הארציים", טרדות היום יום, שנוחתות על כל אדם בוגר או מבוגר לאורך חייו. המבוגרים קוראים לדברים כאלה "סידורים", או "הַתְּקָּלוֹת" ועוד מילים כאלה, שנוהגים לכנות בהם כל מיני דברים מעצבנים, שאי אפשר שלא להצטרך לפתור ולעבוד בשבילם.
אז כשהמלט מהרהר על המוות, במונולוג "להיות או לא להיות", בעצם הוא שוקל את המוות כ"שינה" שתשים סוף לאותם "כאבי לב ואלף הזעזועים הטבעיים שבשר אדם יורש". כשהוא אומר "When we have shuffled off this mortal coil", בעברית: "כשנפטרנו מרחש גשמי זה", הוא מתייחס למצב המוות, שבו האדם מסיר או נפטר מעומס החיים, או "הרחש הגשמי".
ושייקספיר יודע להזהיר, מפי המלט, שבהתאבדות מסירים עם המוות גם את הגוף הפיזי והנוכחות הארצית בחיים האנושיים. המלט מתלבט ומתעכב במחשבה הזו, כי הוא תוהה "אילו חלומות עשויים לבוא" כשנכנסים ל"שנת המוות" הזו, ומבין שזה מה שגורם לאנשים "לשאת את הרעות שיש לנו ולא לברוח לאלה שאיננו מכירים...", כלומר להעדיף את החיים על כל טרדותיהם, על פני המוות שאיננו יודעים במה הוא כרוך.
