שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד בעץ המייפל?
עץ המייפל (Maple tree) או אדר (Acer), הוא מהעצים הקדמוניים על פני כדור הארץ. כבר בתקופת הדינואורים כיסו עצי מייפל רבים את כוכב הלכת שלנו.
מהשרף של עץ המייפל יוצרים את הסירופ המתוק שאנחנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו. עוד הרבה לפני המצאת הפנקייק, האינדיאנים הם שגילו את המתיקות של השרף הזה.
מהשרף של עץ האדר, או ליתר דיוק מלשד העצה של מספר מיני אדר, מייצרים את סירופ המייפל, הממתיק המפורסם. משתמשים בו כתוספת גם לפנקייקס (בעברית: חביתיות), אך גם לוופלים ולפרנץ' טוסט. הסירופ מייפל גם משמש כתוספת לקינוחים, באפייה ולייצור של ממתקים.
את מרבית סירופ המייפל לעולם מפיקים בקנדה, שממנה מגיעים 80% מרוטב המייפל העולמי.
מהעץ של המייפל עצמו מייצרים כלי נגינה שונים, כולל סוגי נבל שונים וצווארי גיטרות חשמליות של חברת פנדר (Fender).
הנה עץ המייפל:
https://youtu.be/V95P0gFus1k
ברז בעץ ויוצא מייפל טרי:
https://youtu.be/3B0iOyhkzi4
עוד הברזה של עצי מייפל:
https://youtu.be/7lrYeDH4orE
וכך גילו את סירופ המייפל:
https://youtu.be/qn3Wkh_Cjkw
מהו הפנקייק?
פנקייק (Pancake), בעברית "חֲבִיתִית", הוא מאכל שמכינים במחבת, סוג של עוגה שמכינים מבלילה מטוגנת, המערבת קמח עם חלב, ביצים, סוכר ואבקת אפייה. הבלילה מטוגנת בשמן או בחמאה.
הפנקייק נולד כבר בעת העתיקה, אבל רק באנגליה של המאה ה-15 מצאו לנכון להעלותו בבפעם הראשונה על הכתב ולשמר את המתכון העתיק לחביתית הזו.
כיום, החביתיות נפוצות במדינות שונות, מגרמניה, הולנד, פולין והונגריה ועד ארצות הברית ורוסיה. גם במצרים של ימינו אוהבים אותו ויתכן שהוא הגיע עם חיילי נפוליאון, שהביאו אל מצרים את ה"קרפ", הפנקייק הצרפתי.
בכלל, שמו של הפנקייק משתנה ממדינה למדינה. בגרמניה הוא נקרא פְּפָאנקוכן, בהולנד - פּאנֶקוּק, בהונגריה פלצ'ינטה ובפולין מכנים אותו נַלֵשְׁנִיקִי. יש עוד שמות אבל זה לא מוסיף כלום לערך הזה...
מקור השם פנקייק הוא בחיבור של שתי מילים "פאן", שפירושה "מחבת" ו"קייק", שהיא עוגה. פנקייק הוא אם כן, "עוגת מחבת".
הנה הפנקייק המעוצב - פנקייק ארט:
https://youtu.be/r_G0177KXA0
איך להכין פנקייק בבית? (עברית):
https://youtu.be/Hsuz4I7IgEc
שיר הפנקייק ברחוב סומסטם:
https://youtu.be/XDSDaFhOuo4
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/wiWB46xiIwU
וכך מצחיק צ'ארלי צ'פלין עם פנקייקס בסרט "הנער":
https://youtu.be/V_M3Jw3zoPY
איך מייצרים סירופ מייפל?
את סירופ המייפל (maple syrup) המתוק שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו מייצר הלשד של עץ המייפל (Maple tree), הוא עץ האדר.
התהליך מתחיל בעץ המייפל הסוכרי שגדל בעיקר בקנדה ובצפון-מזרח ארצות הברית ונחשב לייצרן הסירופ האיכותי ביותר.
פעם אחת בשנה, בסוף החורף ובתחילת האביב, כשהטמפרטורות מתנדנדות בין קפאון לילי להפשרה יומית, מתחיל העץ לשאוב מים מהאדמה ולהמיר לסוכר את העמילן שנאצר בתוכו במהלך הקיץ.
בתקופה הזאת, שנמשכת בדרך כלל 4 עד 8 שבועות, חקלאים קודחים חור קטן בגזע העץ ותוקעים ברז מתכתי או פלסטיקי שנקרא "spile". מהברז זורם לתוך דלי, או דרך צינורות מודרניים יותר, נוזל שקוף כמעט כמו מים. זהו ה-sap הגולמי, לְשַׁד העצה של מספר מיני אדר, שהוא נוזל הצמח המכיל את הסוכרים שצבר העץ.
הלשד של עץ המייפל מכיל בממוצע כ-2% סוכר בלבד. כדי לייצר ליטר אחד של סירופ מייפל נדרשים בין 40 ל-50 ליטר sap. כל אותה כמות מרשימה עוברת לכלי בישול גדולים שנקראים "evaporators", בעברית "מְאַדִּים". בהם המים רותחים ומתאדים בעוצמה, עד שריכוז הסוכר מגיע ל-66% לפחות, שזה הסטנדרט הרשמי בקנדה ובארצות הברית לסירופ מייפל אמיתי. ואגב, ממש כמו חלב, גם הסירופ עובר תהליך של פיסטור.
כלומר, הממתיק המפורסם של סירופ המייפל הוא מאותם מוצרים שהטבע הוא שמייצר אותם. העובדה האהובה של יצרני הסירופ הוותיקים היא שעץ מייפל ממוצע מייצר מספיק לשד לכ-1 עד 1.5 ליטרים של סירופ בעונה. עץ אחד בכל עונה.
אנקדוטה היסטורית מעניינת היא שבתקופת הקולוניות, המושבות הצרפתיות בקנדה קיבלו חיילים שסירבו לעבוד בקציר ה-sap עונשים משמעתיים, כי הסירופ היה בעל ערך כמעט כמו מטבע.
הצבע הסופי של הסירופ תלוי בעיתוי הקציר: ככל שה-sap נאסף מוקדם יותר בעונה, הסירופ בהיר ועדין יותר בטעמו. ככל שמתקדמים לקראת האביב, הסירופ מתכהה ומקבל טעם עמוק ועשיר יותר.
במטבח נוהגים להשתמש בסירופ מייפל כתוספת לפנקייקס, לוופלים ולפרנץ' טוסט. אך גם באפייה, לקינוחים ולייצור ממתקים.
קנדה, שמייצרת יותר מ-70% מסירופ המייפל בעולם, קיבעה מאז 2015 סיווג רשמי אחד שנקרא Grade A, עם 4 תתי-דרגות של צבע שמבדילות בין הגוונים השונים, מהבהיר ועדין ועד הכהה ועשיר.
כך מייצרים את סירופ המייפל המתוק:
https://youtu.be/0FkgS42sGPQ?si=b0xg4KrZ0Z5WgIGp
עוד על ייצור המייפל:
https://youtu.be/3B0iOyhkzi4
הברז שמוציא מהעץ את שרף המייפל:
https://youtu.be/7lrYeDH4orE
לא פעם בונים בקתה קטנה שאליה יוזרם השרף בצינורות לעיבוד למכונה שמייצרת את הסירופ המפורסם:
https://youtu.be/6KXWNN0gKJ4
וסרטון אנימציה שמראה יפה כיצד מיוצר מעץ המייפל הסירופ שלו:
https://youtu.be/jGQu3MikEeE
איך הצמחים מפיצים זרעים?
בכדי להתרבות, הצמחים מפיצים את הזרעים שלהם לכל עבר. יש להם דרכים משונות להפיץ את הזרעים, אבל מסתבר שדרכי הפצה מגוונות של זרעים (Seed dispersal) יכולות לעבוד היטב. הנה כמה מהן:
הפצה עצמית - צמחים שונים משחררים את זרעיהם בפיצוץ התרמיל (אפון הבר), או בכוח סילון נוזלי (ירוקת החמור) שמנתק מהצמח וכדומה. דוגמאות נוספות של מפיצים עצמיים, בעלי מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים, הם הלוטוס, הפרג, החמצה והתורמוס.
הפצה באמצעות הרוח - יש צמחים שזרעיהם קלים ונעזרים ברוח כדי להפיצם לכל עבר. השיטה המוכרת ביותר היא הסביון או השינן הרפואי. יש להם פרח שנראה כמו זקן של סבא לבן. משבי הרוח מעיפים את השערות הלבנות שלו לכל עבר.
מפיצים נוספים בשיטה זו הם טיון דביק, מרור הגינות ופתילת המדבר. יש צמחים, כמו עכובית הגלגל, שבכוח הרוח מתגלגלים על הקרקע עם כל גופם וכך מפיצים את זרעיהם לאורך מסלול הגלגול שאליו הרוח נושאת אותם. למכנף הנאה ולאדר יש פירות שמופצים בזכות הכנף שלהם, המעיפה אותם ברוח.
הפצה באמצעות המים - צמחים שזרעיהם מסוגלים לצוף במים ולהגיע הרחק, מפיצים כך את זרעיהם לחופים אחרים, לאורך נהרות ולעתים גם לאיים ויבשות רחוקות. כך למשל הקוקוס, שהפרי שלו צף על פני המים למרחקים, כמו גם חבצלת החוף, בעלת הזרעים המצופים בשכבת שעם או הסירה הקוצנית.
הפצה על ידי בעלי חיים - יש 3 שיטות להפצה בעזרת בעלי חיים:
פרי מדהים - צמחים בעלי פרי טעים, ועסיסי, שמושך בצבעיו ציפורים ובעלי חיים שונים ולאחר שאלו אוכלים אותו, זרעיו אינם מתעכלים בקיבתם והם מפרישים אותם לאדמה. מהזרעים הללו יצמחו צמחים חדשים, כמו הפטל, הדובדבן ואלת המסטיק. זוהי הפצה תוך-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים בגופו של בעל חיים.
הדבקה של זרעים - צמחים שזרעיהם נדבקים לגופם של בעלי חיים בשיטות שונות, כמו האבקה והדבקה. קוצים, זיפים וחומרי הדבקה שונים, מסייעים לצמחים כמו השוש הקירח, לכיד הנחלים והדטורה להפיץ את עצמם. זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
אגירת זרעים - צמחים שמתבססים על אגירת זרעיהם על ידי מכרסמים או נמלים. הללו אוגרים את הזרעים לצורך אכילה, אבל מאבדים חלק בדרך וכך הם נובטים, או שהזרעים שנאגרו נובטים במקום שבו נאגרו. גם זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
הנה הדרכים שבהן מפיצים צמחים את הזרעים שלהם:
https://youtu.be/BV8uNz5iwGU
הסבר של דרכי הפצת זרעים:
https://youtu.be/6hcjxaBz8mw
פרי הקוקוס שט על פני המים:
https://youtu.be/1yluKrLxnrs
ושיר דרכי ההפצה המדהים באנגלית:
https://youtu.be/3CCOWHa-qfc
מייפל
עץ המייפל (Maple tree) או אדר (Acer), הוא מהעצים הקדמוניים על פני כדור הארץ. כבר בתקופת הדינואורים כיסו עצי מייפל רבים את כוכב הלכת שלנו.
מהשרף של עץ המייפל יוצרים את הסירופ המתוק שאנחנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו. עוד הרבה לפני המצאת הפנקייק, האינדיאנים הם שגילו את המתיקות של השרף הזה.
מהשרף של עץ האדר, או ליתר דיוק מלשד העצה של מספר מיני אדר, מייצרים את סירופ המייפל, הממתיק המפורסם. משתמשים בו כתוספת גם לפנקייקס (בעברית: חביתיות), אך גם לוופלים ולפרנץ' טוסט. הסירופ מייפל גם משמש כתוספת לקינוחים, באפייה ולייצור של ממתקים.
את מרבית סירופ המייפל לעולם מפיקים בקנדה, שממנה מגיעים 80% מרוטב המייפל העולמי.
מהעץ של המייפל עצמו מייצרים כלי נגינה שונים, כולל סוגי נבל שונים וצווארי גיטרות חשמליות של חברת פנדר (Fender).
הנה עץ המייפל:
https://youtu.be/V95P0gFus1k
ברז בעץ ויוצא מייפל טרי:
https://youtu.be/3B0iOyhkzi4
עוד הברזה של עצי מייפל:
https://youtu.be/7lrYeDH4orE
וכך גילו את סירופ המייפל:
https://youtu.be/qn3Wkh_Cjkw
פנקייק (Pancake), בעברית "חֲבִיתִית", הוא מאכל שמכינים במחבת, סוג של עוגה שמכינים מבלילה מטוגנת, המערבת קמח עם חלב, ביצים, סוכר ואבקת אפייה. הבלילה מטוגנת בשמן או בחמאה.
הפנקייק נולד כבר בעת העתיקה, אבל רק באנגליה של המאה ה-15 מצאו לנכון להעלותו בבפעם הראשונה על הכתב ולשמר את המתכון העתיק לחביתית הזו.
כיום, החביתיות נפוצות במדינות שונות, מגרמניה, הולנד, פולין והונגריה ועד ארצות הברית ורוסיה. גם במצרים של ימינו אוהבים אותו ויתכן שהוא הגיע עם חיילי נפוליאון, שהביאו אל מצרים את ה"קרפ", הפנקייק הצרפתי.
בכלל, שמו של הפנקייק משתנה ממדינה למדינה. בגרמניה הוא נקרא פְּפָאנקוכן, בהולנד - פּאנֶקוּק, בהונגריה פלצ'ינטה ובפולין מכנים אותו נַלֵשְׁנִיקִי. יש עוד שמות אבל זה לא מוסיף כלום לערך הזה...
מקור השם פנקייק הוא בחיבור של שתי מילים "פאן", שפירושה "מחבת" ו"קייק", שהיא עוגה. פנקייק הוא אם כן, "עוגת מחבת".
הנה הפנקייק המעוצב - פנקייק ארט:
https://youtu.be/r_G0177KXA0
איך להכין פנקייק בבית? (עברית):
https://youtu.be/Hsuz4I7IgEc
שיר הפנקייק ברחוב סומסטם:
https://youtu.be/XDSDaFhOuo4
כך מכינים אותו:
https://youtu.be/wiWB46xiIwU
וכך מצחיק צ'ארלי צ'פלין עם פנקייקס בסרט "הנער":
https://youtu.be/V_M3Jw3zoPY
את סירופ המייפל (maple syrup) המתוק שאנו כל כך אוהבים על הפנקייק שלנו מייצר הלשד של עץ המייפל (Maple tree), הוא עץ האדר.
התהליך מתחיל בעץ המייפל הסוכרי שגדל בעיקר בקנדה ובצפון-מזרח ארצות הברית ונחשב לייצרן הסירופ האיכותי ביותר.
פעם אחת בשנה, בסוף החורף ובתחילת האביב, כשהטמפרטורות מתנדנדות בין קפאון לילי להפשרה יומית, מתחיל העץ לשאוב מים מהאדמה ולהמיר לסוכר את העמילן שנאצר בתוכו במהלך הקיץ.
בתקופה הזאת, שנמשכת בדרך כלל 4 עד 8 שבועות, חקלאים קודחים חור קטן בגזע העץ ותוקעים ברז מתכתי או פלסטיקי שנקרא "spile". מהברז זורם לתוך דלי, או דרך צינורות מודרניים יותר, נוזל שקוף כמעט כמו מים. זהו ה-sap הגולמי, לְשַׁד העצה של מספר מיני אדר, שהוא נוזל הצמח המכיל את הסוכרים שצבר העץ.
הלשד של עץ המייפל מכיל בממוצע כ-2% סוכר בלבד. כדי לייצר ליטר אחד של סירופ מייפל נדרשים בין 40 ל-50 ליטר sap. כל אותה כמות מרשימה עוברת לכלי בישול גדולים שנקראים "evaporators", בעברית "מְאַדִּים". בהם המים רותחים ומתאדים בעוצמה, עד שריכוז הסוכר מגיע ל-66% לפחות, שזה הסטנדרט הרשמי בקנדה ובארצות הברית לסירופ מייפל אמיתי. ואגב, ממש כמו חלב, גם הסירופ עובר תהליך של פיסטור.
כלומר, הממתיק המפורסם של סירופ המייפל הוא מאותם מוצרים שהטבע הוא שמייצר אותם. העובדה האהובה של יצרני הסירופ הוותיקים היא שעץ מייפל ממוצע מייצר מספיק לשד לכ-1 עד 1.5 ליטרים של סירופ בעונה. עץ אחד בכל עונה.
אנקדוטה היסטורית מעניינת היא שבתקופת הקולוניות, המושבות הצרפתיות בקנדה קיבלו חיילים שסירבו לעבוד בקציר ה-sap עונשים משמעתיים, כי הסירופ היה בעל ערך כמעט כמו מטבע.
הצבע הסופי של הסירופ תלוי בעיתוי הקציר: ככל שה-sap נאסף מוקדם יותר בעונה, הסירופ בהיר ועדין יותר בטעמו. ככל שמתקדמים לקראת האביב, הסירופ מתכהה ומקבל טעם עמוק ועשיר יותר.
במטבח נוהגים להשתמש בסירופ מייפל כתוספת לפנקייקס, לוופלים ולפרנץ' טוסט. אך גם באפייה, לקינוחים ולייצור ממתקים.
קנדה, שמייצרת יותר מ-70% מסירופ המייפל בעולם, קיבעה מאז 2015 סיווג רשמי אחד שנקרא Grade A, עם 4 תתי-דרגות של צבע שמבדילות בין הגוונים השונים, מהבהיר ועדין ועד הכהה ועשיר.
כך מייצרים את סירופ המייפל המתוק:
https://youtu.be/0FkgS42sGPQ?si=b0xg4KrZ0Z5WgIGp
עוד על ייצור המייפל:
https://youtu.be/3B0iOyhkzi4
הברז שמוציא מהעץ את שרף המייפל:
https://youtu.be/7lrYeDH4orE
לא פעם בונים בקתה קטנה שאליה יוזרם השרף בצינורות לעיבוד למכונה שמייצרת את הסירופ המפורסם:
https://youtu.be/6KXWNN0gKJ4
וסרטון אנימציה שמראה יפה כיצד מיוצר מעץ המייפל הסירופ שלו:
https://youtu.be/jGQu3MikEeE
בכדי להתרבות, הצמחים מפיצים את הזרעים שלהם לכל עבר. יש להם דרכים משונות להפיץ את הזרעים, אבל מסתבר שדרכי הפצה מגוונות של זרעים (Seed dispersal) יכולות לעבוד היטב. הנה כמה מהן:
הפצה עצמית - צמחים שונים משחררים את זרעיהם בפיצוץ התרמיל (אפון הבר), או בכוח סילון נוזלי (ירוקת החמור) שמנתק מהצמח וכדומה. דוגמאות נוספות של מפיצים עצמיים, בעלי מנגנונים לפיזור עצמי של הזרעים, הם הלוטוס, הפרג, החמצה והתורמוס.
הפצה באמצעות הרוח - יש צמחים שזרעיהם קלים ונעזרים ברוח כדי להפיצם לכל עבר. השיטה המוכרת ביותר היא הסביון או השינן הרפואי. יש להם פרח שנראה כמו זקן של סבא לבן. משבי הרוח מעיפים את השערות הלבנות שלו לכל עבר.
מפיצים נוספים בשיטה זו הם טיון דביק, מרור הגינות ופתילת המדבר. יש צמחים, כמו עכובית הגלגל, שבכוח הרוח מתגלגלים על הקרקע עם כל גופם וכך מפיצים את זרעיהם לאורך מסלול הגלגול שאליו הרוח נושאת אותם. למכנף הנאה ולאדר יש פירות שמופצים בזכות הכנף שלהם, המעיפה אותם ברוח.
הפצה באמצעות המים - צמחים שזרעיהם מסוגלים לצוף במים ולהגיע הרחק, מפיצים כך את זרעיהם לחופים אחרים, לאורך נהרות ולעתים גם לאיים ויבשות רחוקות. כך למשל הקוקוס, שהפרי שלו צף על פני המים למרחקים, כמו גם חבצלת החוף, בעלת הזרעים המצופים בשכבת שעם או הסירה הקוצנית.
הפצה על ידי בעלי חיים - יש 3 שיטות להפצה בעזרת בעלי חיים:
פרי מדהים - צמחים בעלי פרי טעים, ועסיסי, שמושך בצבעיו ציפורים ובעלי חיים שונים ולאחר שאלו אוכלים אותו, זרעיו אינם מתעכלים בקיבתם והם מפרישים אותם לאדמה. מהזרעים הללו יצמחו צמחים חדשים, כמו הפטל, הדובדבן ואלת המסטיק. זוהי הפצה תוך-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים בגופו של בעל חיים.
הדבקה של זרעים - צמחים שזרעיהם נדבקים לגופם של בעלי חיים בשיטות שונות, כמו האבקה והדבקה. קוצים, זיפים וחומרי הדבקה שונים, מסייעים לצמחים כמו השוש הקירח, לכיד הנחלים והדטורה להפיץ את עצמם. זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
אגירת זרעים - צמחים שמתבססים על אגירת זרעיהם על ידי מכרסמים או נמלים. הללו אוגרים את הזרעים לצורך אכילה, אבל מאבדים חלק בדרך וכך הם נובטים, או שהזרעים שנאגרו נובטים במקום שבו נאגרו. גם זוהי הפצה חוץ-גופית, שפירושה שהזרעים מופצים מחוץ לגופו של בעל החיים המפיץ.
הנה הדרכים שבהן מפיצים צמחים את הזרעים שלהם:
https://youtu.be/BV8uNz5iwGU
הסבר של דרכי הפצת זרעים:
https://youtu.be/6hcjxaBz8mw
פרי הקוקוס שט על פני המים:
https://youtu.be/1yluKrLxnrs
ושיר דרכי ההפצה המדהים באנגלית:
https://youtu.be/3CCOWHa-qfc
