שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מקור שמה של הפסיפלורה?
הפסיפלורה (Passiflora), אותו צמח בעל פרחים בצורת חוגה של שעון ופרי חמצמץ-מתוק, הוא אחד הצמחים עם הפירות הטעימים ביותר.
שמו העברי של הצמח, שעונית נאכלת, בא לו מהפריחה הנהדרת שלו, עם הפרחים הסגולים-לבנים ויפהפיים, המזכירים את לוח השעות של שעון המחוגים.
לגבי השם הלועזי, פסיפלורה, רבים סבורים שהוא בא מהיותו של פרי הצמח הזה פרי תאווה (Passion Fruit) ופירוש שמו הוא בעצם "פרח התשוקה" (Passion flower). בתקופות ומקומות שונים הוא אפילו תואר כמעורר תאווה וייחסו לו תכונות של אפרודיזיאק טבעי.
ובכן, מסתבר שלא תשוקה ולא עוררות יש לצמח התאווה הזה. בעצם, הפרי הזה איננו פרי התאווה או התשוקה, אלא פרי הייסורים. כל שיבוש העניינים הזה מקורו בטעות לשונית היסטורית והפרי הצנוע והטעים הזה מעולם לא התקשר לתאווה מינית או אחרת.
איך זה קרה?
יש טענות שונות לדמיון שמצאו בו הנזירים הנוצריים והמיסיונרים, שגילו אותו בברזיל, לסיפורו של ישוע הנוצרי. אומרים שבתחילה הוא כונה בספרדית “פרח חמשת הפצעים” על שום הצורה הייחודית שלו. רק בהמשך קיבל את השם "פסיון", שמו של מסע הייסורים של ישו אל מותו. טענה אחרת היא שקוציו המיובשים של פרח הפסיפלורה הזכירו להם את כתר הקוצים של הצלוב. ואולי היה זה סידור העלים שלו שעזר להם להמחיש את הצלב שעליו הוא נצלב.
לא ברור מה בדיוק קשר את הפרי לישו.
אז רבים בעולם ובמיוחד אצלנו לא יודעים שמקור המילה "פסיון" הוא במשמעות הדתית שפירושה סבל. רק בהמשך ההיסטוריה ובהשפעת הספרות, התגלגלה המילה פסיון, באנגלית Passion, להקשר של תשוקה ואהבה. אז גם הגיע התרגום השגור והמוטעה לפסיפלורה, פרי הפסיון, בתור פרי התאווה ולא פרי הסבל.
מכאן שהם נתנו לצמח החדש שמולם את השם "פרי הפסיון" (Passion Fruit). אבל המילה "פסיון" באה במקור לא במובן של "תשוקה" אלא דווקא במובן הנוצרי של "סבל". רבים מכירים את הפסיונים שנכתבו על ידי מלחינים רבים לטקסים הקתוליים לזכר ישו, כשהבולטים שבהם הם "מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של גדול מלחיני תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך.
כך או כך ויהיה אשר יהיה הדמיון לדרכו האחרונה של ישו אל הצלב, הצמח הזה סייע למיסיונרים להדגים לילידים את הצליבה. לכן, מהיום אימרו "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התשוקה".
ועדיין, הטעם שלו נפלא. יש להניח שאפילו ישו היה נהנה ממנו ואוכל אותו בתאווה לא מוסתרת.
הנה פירוט ההמחשות שמצאו המיסיונרים הנוצרים בצמח כדי להעביר את רעיון הצליבה של ישו וקרבתו למען המאמינים הנוצרים שלו:
https://youtu.be/M2vmQFqePLU
והשעונית הנאכלת ופרחיה:
http://youtu.be/7EkcvDXzNvE
מה גילה דייוויד ליווינגסטון באפריקה?
זה היה באמצע שומקום, ביבשת אפריקה של המאה ה-19, כשחוקר הארצות המפורסם הנרי מורטון סטנלי, פגש את דייוויד ליווינגסטון (David Livingstone) שנעלם והיה חשש לגורלו. סטנלי אמר לאיש שאותו חיפש זמן רב את המשפט המפורסם: "דוקטור ליווינגסטון, אני מניח..."
כך נפגשו שניים מהבולטים במגלי הארצות הבריטים של העת ההיא. אבל מי היה ליווינגסטון?
דייוויד ליווינגסטון היה מגלה ארצות ומיסיונר מסקוטלנד, שחקר במאה ה-19 את אפריקה, כדי לייצר בה דרכי מסחר ולהפיץ בה את הנצרות. בהיסטוריה של גילוי הארצות הוא זכור בתור האירופאי הראשון שגילה את מפלי ויקטוריה, אולי תגליתו המפורסמת ביותר.
אבל הייתה לו גם תרומה חשובה ביותר לחופש ולכבוד האדם. הוא היה האיש שהכריז מלחמת חורמה על העבדות, שהפכה את בני השבטים שנתפסו באפריקה לעבדים חסרי אונים של האדונים הלבנים באירופה ובאמריקה בעיקר. ליווינגסטון השתמש בכל יוקרתו והשפעתו בכדי להילחם בעבדות ובשנת 1875 הוא הצליח לעורר את דעת הקהל האנגלית ולגרום לממשלת בריטניה לעשות את הלא-יאומן - האימפריה הבריטית לחצה על חמוד בן מוחמד, השולטן של זנזיבר ומי שבאי המרכזי שלו התרכז ונוהל סחר העבדים ובכך הופסק באי סחר העבדים.
ליווינגסטון נפטר בזמביה בשנת 1873, בעודו באחד ממסעותיו המפרכים לחיפוש מקורותיו של נהר הנילוס. במסע של חודשים רבים נשלחה גופתו לקבורה בבריטניה, שם קברו אותו בטקס מרשים וגדול, בכנסיית ווסטמינסטר, שבה קוברים הבריטים את גדולי האומה הבריטית.
לזכרו של ליווינגסטון הוקמה בזמביה עיר בשם ליווינגסטון, שיש בה גם מוזיאון על שמו.
על אף שהוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר, שבה קבורים גדולי הממלכה, יש שטוענים שלבו של ליווינגסטון טמון בקופסת מתכת בזמביה. לעומתם, מתגאים בקתדרלה האנגליקנית שבזנזיבר, בכך שליבו של ליווינגסטון טמון בקתדרלה שלהם.
הנה סיפור המפגש של ד"ר ליווינגסטון עם סטנלי:
https://youtu.be/6UOkApfRs9A
על המפגש בין ליווינגסטון וסטנלי שמצא אותו סוף סוף:
https://youtu.be/gV5oexwbn2c
תיעוד האיש ותגליותיו:
https://youtu.be/QKshjYa92hA
מצגת וידאו על האיש והחוקר ליווינגסטון:
https://youtu.be/b0xxCpPC44Q
וסרטון קצר על האיש ואפריקה שלו:
http://youtu.be/noIZrttW7E0
מי היה אלברט שווייצר?
אלברט שווייצר היה מוסיקאי גרמני מצוין ומומחה לנגינת יצירות יוהאן סבסטיאן באך, שבגיל 30 החליט ללמוד רפואה כדי לעזור לסייע לאנשים בעולם שהרפואה אינה בהישג ידם ו"לשרת את האנושות".
מיד עם סיום לימודי הרפואה שלו נסע שווייצר לאפריקה מוכת החולי ביחד עם אשתו והם הקימו שם בית-חולים שטיפל בחינם באלפי חולים.
החולים המקומיים קיבלו ממנו טיפול רפואי בסיסי ועד לטיפולים מורכבים במחלות קשות ומסוכנות, דוגמת הקדחת הצהובה, מחלת המלריה והצרעת - מחלות שבאפריקה התקשו לטפל בהן עד אז.
אך מעבר לטיפול הרפואי המסור שנתנו שווייצר, רעייתו והמתנדבים שבאו איתו, הם העניקו לחולים המקומיים יחס אנושי וחם והירבו לגייס תרומות, מקונצרטים, הרצאות ויוזמות של אלברט שווייצר ועד לזכייה בפרס נובל שבו זכה, כשכל כספי הפרס הועברו מיידית לבית החולים ולקניית תרופות ומכשירי בריאות נוספים.
הנה סרטון שבו גם רואים את אלברט שווייצר:
http://youtu.be/0HBV0RCyNMU
וביצוע נהדר של אלברט שווייצר המוסיקאי לפרלוד של באך:
http://youtu.be/FqSXeHYtezE
כיצד שגה מונטזומה מלך האצטקים ואיבד את שלטונו?
האצטקים (Aztecs) היו עם אינדיאני שחי בעבר במקסיקו. הסיפור שלהם הוא בלתי יאומן ונשמע כמו אגדה או מיתוס. הם היו שבט של נוודים, שבתוך 200 שנה בלבד, יצר את האימפריה המדהימה ביותר באמריקה.
המדהים הוא שאת האימפריה שלהם כולה הם איבדו בשל טעות גורלית אחת, שעשה המלך שלהם מונטזומה.
הסיפור מתחיל בכך שהאצטקים, עם נחשל ביחס לתרבות המאיה, הצליחו להשתלט על בני המאיה ולאמץ לעצמם את התרבות שלהם. בהמשך יצליחו האצטקים לשפר את תרבות המאיה עוד יותר ולבנות אימפריה עצומה וחזקה במיוחד. הם האמינו באמונות דתיות של אלילים ונהגו להקריב קורבנות אדם לאלילים שלהם.
האמנים האצטקים הצטיינו באמנות הפיסול בעץ ויצרו ממנו מסכות עץ מיוחדות ופסלים מדהימים שמגולפים לגמרי מעץ.
בשנת 1519 הגיע כוח ספרדי של 600 חיילים, בפיקודו של הרנן קורטז (או קורטס) לממלכה האצטקית. לאצטקים היו שוקולד, תירס, עגבניות, גומי ועוד דברים שהאירופאים לא הכירו אז, אבל לאירופים היו כלי נשק משוכללים.
המלך האצטקי מונטזומה, או בשמו המדויק יותר מוקטזומה השני (Moctezuma II), היה משוכנע שקורטס הוא האל קצ'לקואטל. לכן הוא נתן בידו את מוסרות השלטון.
בתוך שנתיים בלבד החריב השליט הספרדי קורטז את הקיסרות וטבח באצטקים באכזריות.
זו אולי אחת מהשגיאות הגדולות בהיסטוריה האנושית. כשהשליט האצטקי האחרון אירח בתמימותו את הספרדים כאורחים, הוא לא הבין שהם עומדים לכבוש את ממלכתו. הם לכדו אותו והפכו אותו לבן-ערובה ואת עמו לנתיניהם.
לאחר שרוקנו את אוצרות הממלכה וטבחו בנתיניו, כבשו את בירת האימפריה המפוארת והחריבו אותה, הם הרגו אותו והפכו את האצטקים שנשארו לעבדים ושפחות.
הנה האצטקים והשתלטות הספרדים עליהם:
https://youtu.be/i3kWJfkqT0g
קטע מסרט בו קורטז מגיע לפגוש את המלך האצטקי מוקטזומה:
https://youtu.be/mz56Ir2XwTE
מקסיקו סיטי יושבת על חורבות בירת האצטקים:
https://youtu.be/rYBsoxydYks
המלך האחרון של האצטקים - קווטמוק מוקטזומה:
https://youtu.be/hAf9Ic_0jak
מתוך תערוכה על המלך האצטקי ששגה:
https://youtu.be/w7Zhpo0I6To
עבודה של תלמיד על מוקטזומה השני:
https://youtu.be/SGepPPh8RYI
והיום יש בקוסטה ריקה חוף על שמו:
https://youtu.be/QCFUPmued2Y
מיסיונריות
הפסיפלורה (Passiflora), אותו צמח בעל פרחים בצורת חוגה של שעון ופרי חמצמץ-מתוק, הוא אחד הצמחים עם הפירות הטעימים ביותר.
שמו העברי של הצמח, שעונית נאכלת, בא לו מהפריחה הנהדרת שלו, עם הפרחים הסגולים-לבנים ויפהפיים, המזכירים את לוח השעות של שעון המחוגים.
לגבי השם הלועזי, פסיפלורה, רבים סבורים שהוא בא מהיותו של פרי הצמח הזה פרי תאווה (Passion Fruit) ופירוש שמו הוא בעצם "פרח התשוקה" (Passion flower). בתקופות ומקומות שונים הוא אפילו תואר כמעורר תאווה וייחסו לו תכונות של אפרודיזיאק טבעי.
ובכן, מסתבר שלא תשוקה ולא עוררות יש לצמח התאווה הזה. בעצם, הפרי הזה איננו פרי התאווה או התשוקה, אלא פרי הייסורים. כל שיבוש העניינים הזה מקורו בטעות לשונית היסטורית והפרי הצנוע והטעים הזה מעולם לא התקשר לתאווה מינית או אחרת.
איך זה קרה?
יש טענות שונות לדמיון שמצאו בו הנזירים הנוצריים והמיסיונרים, שגילו אותו בברזיל, לסיפורו של ישוע הנוצרי. אומרים שבתחילה הוא כונה בספרדית “פרח חמשת הפצעים” על שום הצורה הייחודית שלו. רק בהמשך קיבל את השם "פסיון", שמו של מסע הייסורים של ישו אל מותו. טענה אחרת היא שקוציו המיובשים של פרח הפסיפלורה הזכירו להם את כתר הקוצים של הצלוב. ואולי היה זה סידור העלים שלו שעזר להם להמחיש את הצלב שעליו הוא נצלב.
לא ברור מה בדיוק קשר את הפרי לישו.
אז רבים בעולם ובמיוחד אצלנו לא יודעים שמקור המילה "פסיון" הוא במשמעות הדתית שפירושה סבל. רק בהמשך ההיסטוריה ובהשפעת הספרות, התגלגלה המילה פסיון, באנגלית Passion, להקשר של תשוקה ואהבה. אז גם הגיע התרגום השגור והמוטעה לפסיפלורה, פרי הפסיון, בתור פרי התאווה ולא פרי הסבל.
מכאן שהם נתנו לצמח החדש שמולם את השם "פרי הפסיון" (Passion Fruit). אבל המילה "פסיון" באה במקור לא במובן של "תשוקה" אלא דווקא במובן הנוצרי של "סבל". רבים מכירים את הפסיונים שנכתבו על ידי מלחינים רבים לטקסים הקתוליים לזכר ישו, כשהבולטים שבהם הם "מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של גדול מלחיני תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך.
כך או כך ויהיה אשר יהיה הדמיון לדרכו האחרונה של ישו אל הצלב, הצמח הזה סייע למיסיונרים להדגים לילידים את הצליבה. לכן, מהיום אימרו "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התשוקה".
ועדיין, הטעם שלו נפלא. יש להניח שאפילו ישו היה נהנה ממנו ואוכל אותו בתאווה לא מוסתרת.
הנה פירוט ההמחשות שמצאו המיסיונרים הנוצרים בצמח כדי להעביר את רעיון הצליבה של ישו וקרבתו למען המאמינים הנוצרים שלו:
https://youtu.be/M2vmQFqePLU
והשעונית הנאכלת ופרחיה:
http://youtu.be/7EkcvDXzNvE
זה היה באמצע שומקום, ביבשת אפריקה של המאה ה-19, כשחוקר הארצות המפורסם הנרי מורטון סטנלי, פגש את דייוויד ליווינגסטון (David Livingstone) שנעלם והיה חשש לגורלו. סטנלי אמר לאיש שאותו חיפש זמן רב את המשפט המפורסם: "דוקטור ליווינגסטון, אני מניח..."
כך נפגשו שניים מהבולטים במגלי הארצות הבריטים של העת ההיא. אבל מי היה ליווינגסטון?
דייוויד ליווינגסטון היה מגלה ארצות ומיסיונר מסקוטלנד, שחקר במאה ה-19 את אפריקה, כדי לייצר בה דרכי מסחר ולהפיץ בה את הנצרות. בהיסטוריה של גילוי הארצות הוא זכור בתור האירופאי הראשון שגילה את מפלי ויקטוריה, אולי תגליתו המפורסמת ביותר.
אבל הייתה לו גם תרומה חשובה ביותר לחופש ולכבוד האדם. הוא היה האיש שהכריז מלחמת חורמה על העבדות, שהפכה את בני השבטים שנתפסו באפריקה לעבדים חסרי אונים של האדונים הלבנים באירופה ובאמריקה בעיקר. ליווינגסטון השתמש בכל יוקרתו והשפעתו בכדי להילחם בעבדות ובשנת 1875 הוא הצליח לעורר את דעת הקהל האנגלית ולגרום לממשלת בריטניה לעשות את הלא-יאומן - האימפריה הבריטית לחצה על חמוד בן מוחמד, השולטן של זנזיבר ומי שבאי המרכזי שלו התרכז ונוהל סחר העבדים ובכך הופסק באי סחר העבדים.
ליווינגסטון נפטר בזמביה בשנת 1873, בעודו באחד ממסעותיו המפרכים לחיפוש מקורותיו של נהר הנילוס. במסע של חודשים רבים נשלחה גופתו לקבורה בבריטניה, שם קברו אותו בטקס מרשים וגדול, בכנסיית ווסטמינסטר, שבה קוברים הבריטים את גדולי האומה הבריטית.
לזכרו של ליווינגסטון הוקמה בזמביה עיר בשם ליווינגסטון, שיש בה גם מוזיאון על שמו.
על אף שהוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר, שבה קבורים גדולי הממלכה, יש שטוענים שלבו של ליווינגסטון טמון בקופסת מתכת בזמביה. לעומתם, מתגאים בקתדרלה האנגליקנית שבזנזיבר, בכך שליבו של ליווינגסטון טמון בקתדרלה שלהם.
הנה סיפור המפגש של ד"ר ליווינגסטון עם סטנלי:
https://youtu.be/6UOkApfRs9A
על המפגש בין ליווינגסטון וסטנלי שמצא אותו סוף סוף:
https://youtu.be/gV5oexwbn2c
תיעוד האיש ותגליותיו:
https://youtu.be/QKshjYa92hA
מצגת וידאו על האיש והחוקר ליווינגסטון:
https://youtu.be/b0xxCpPC44Q
וסרטון קצר על האיש ואפריקה שלו:
http://youtu.be/noIZrttW7E0
אלברט שווייצר היה מוסיקאי גרמני מצוין ומומחה לנגינת יצירות יוהאן סבסטיאן באך, שבגיל 30 החליט ללמוד רפואה כדי לעזור לסייע לאנשים בעולם שהרפואה אינה בהישג ידם ו"לשרת את האנושות".
מיד עם סיום לימודי הרפואה שלו נסע שווייצר לאפריקה מוכת החולי ביחד עם אשתו והם הקימו שם בית-חולים שטיפל בחינם באלפי חולים.
החולים המקומיים קיבלו ממנו טיפול רפואי בסיסי ועד לטיפולים מורכבים במחלות קשות ומסוכנות, דוגמת הקדחת הצהובה, מחלת המלריה והצרעת - מחלות שבאפריקה התקשו לטפל בהן עד אז.
אך מעבר לטיפול הרפואי המסור שנתנו שווייצר, רעייתו והמתנדבים שבאו איתו, הם העניקו לחולים המקומיים יחס אנושי וחם והירבו לגייס תרומות, מקונצרטים, הרצאות ויוזמות של אלברט שווייצר ועד לזכייה בפרס נובל שבו זכה, כשכל כספי הפרס הועברו מיידית לבית החולים ולקניית תרופות ומכשירי בריאות נוספים.
הנה סרטון שבו גם רואים את אלברט שווייצר:
http://youtu.be/0HBV0RCyNMU
וביצוע נהדר של אלברט שווייצר המוסיקאי לפרלוד של באך:
http://youtu.be/FqSXeHYtezE
האצטקים (Aztecs) היו עם אינדיאני שחי בעבר במקסיקו. הסיפור שלהם הוא בלתי יאומן ונשמע כמו אגדה או מיתוס. הם היו שבט של נוודים, שבתוך 200 שנה בלבד, יצר את האימפריה המדהימה ביותר באמריקה.
המדהים הוא שאת האימפריה שלהם כולה הם איבדו בשל טעות גורלית אחת, שעשה המלך שלהם מונטזומה.
הסיפור מתחיל בכך שהאצטקים, עם נחשל ביחס לתרבות המאיה, הצליחו להשתלט על בני המאיה ולאמץ לעצמם את התרבות שלהם. בהמשך יצליחו האצטקים לשפר את תרבות המאיה עוד יותר ולבנות אימפריה עצומה וחזקה במיוחד. הם האמינו באמונות דתיות של אלילים ונהגו להקריב קורבנות אדם לאלילים שלהם.
האמנים האצטקים הצטיינו באמנות הפיסול בעץ ויצרו ממנו מסכות עץ מיוחדות ופסלים מדהימים שמגולפים לגמרי מעץ.
בשנת 1519 הגיע כוח ספרדי של 600 חיילים, בפיקודו של הרנן קורטז (או קורטס) לממלכה האצטקית. לאצטקים היו שוקולד, תירס, עגבניות, גומי ועוד דברים שהאירופאים לא הכירו אז, אבל לאירופים היו כלי נשק משוכללים.
המלך האצטקי מונטזומה, או בשמו המדויק יותר מוקטזומה השני (Moctezuma II), היה משוכנע שקורטס הוא האל קצ'לקואטל. לכן הוא נתן בידו את מוסרות השלטון.
בתוך שנתיים בלבד החריב השליט הספרדי קורטז את הקיסרות וטבח באצטקים באכזריות.
זו אולי אחת מהשגיאות הגדולות בהיסטוריה האנושית. כשהשליט האצטקי האחרון אירח בתמימותו את הספרדים כאורחים, הוא לא הבין שהם עומדים לכבוש את ממלכתו. הם לכדו אותו והפכו אותו לבן-ערובה ואת עמו לנתיניהם.
לאחר שרוקנו את אוצרות הממלכה וטבחו בנתיניו, כבשו את בירת האימפריה המפוארת והחריבו אותה, הם הרגו אותו והפכו את האצטקים שנשארו לעבדים ושפחות.
הנה האצטקים והשתלטות הספרדים עליהם:
https://youtu.be/i3kWJfkqT0g
קטע מסרט בו קורטז מגיע לפגוש את המלך האצטקי מוקטזומה:
https://youtu.be/mz56Ir2XwTE
מקסיקו סיטי יושבת על חורבות בירת האצטקים:
https://youtu.be/rYBsoxydYks
המלך האחרון של האצטקים - קווטמוק מוקטזומה:
https://youtu.be/hAf9Ic_0jak
מתוך תערוכה על המלך האצטקי ששגה:
https://youtu.be/w7Zhpo0I6To
עבודה של תלמיד על מוקטזומה השני:
https://youtu.be/SGepPPh8RYI
והיום יש בקוסטה ריקה חוף על שמו:
https://youtu.be/QCFUPmued2Y
