מה היה מרד הבוקסרים?
מרד הבוקסרים (Boxer Rebellion) הוא אחד האירועים המרתקים בהיסטוריה הסינית ומהזיכרונות ההיסטוריים שמתדלקים את המאבק הנוכחי של סין המודרנית לשליטה בעולם.
הסיפור מתרחש בסוף המאה ה-19, לאחר הפסדים משפילים במלחמות האופיום ובמלחמת סין-יפן. בסין מוצאת את עצמה שושלת צ'ינג (Qing) חלשה במיוחד. מעצמות זרות מבריטניה, דרך צרפת, גרמניה, רוסיה, יפן וארצות הברית מנצלות את המצב ומשתלטות על חלקים נרחבים מסין. הן מקימות התיישבויות משלהן לאורך החוף ומשתלטות על מגוון תחומי כלכלה בסין.
בזמן שהזרים מתבססות בסין, המדינה סובלת ממשברים כלכליים, בצורות קשות ואסונות טבע שאך מגבירות את העוני. המצוקה הכלכלית, יחד עם ההשפלה הלאומית, מבעירים בקרב הסינים זעם עצום. צעירים רבים, במיוחד מובטלים, הולכים ומתארגנים בקבוצות סודיות. המפורסמת ביותר מביניהן היא תנועת "אגרופי ההרמוניה והצדק" (Yihetuan) שהזרים מכנים "הבוקסרים", בשל אמנויות הלחימה שחבריה תרגלו והתאמנו עליהן.
לראשונה פורץ המרד במחוז שנדונג (Shandong) והוא מתרכז בצפון מזרח סין, בו המעצמות האירופאיות דורשות לעצמן שטחים, מכרות וקווי רכבת. בשלב מסוים הבוקסרים, שהיו אופוזיציה לקיסרית, מחליטים לזנוח את שאיפותיהם נגד הקיסרות ושלטון צ'ינג ולהיאבק במעצמות הזרות.
הבוקסרים מאמצים את הסיסמה "תמכו בצ'ינג, השמידו את הזרים" ואלפי מורדים נעים צפונה לטיאנג'ין (Tianjin) ובייג'ינג (Beijing), כשהם תוקפים בדרכם סינים נוצרים, מיסיונרים זרים, כנסיות ומבנים מערביים - כל מה שמייצג את המערב הקולוניאליסטי.
בבייג'ינג, מתבצרים הזרים ברובע השגרירויות הבינלאומי עם כ-400 חיילים להגנתם. הבוקסרים משמידים את מסילת הברזל לטיאנג'ין ובכך הם מנתקים את רובע השגרירויות. המצב מחמיר במהירות כשברית של 8 מדינות כובשת את מבצרי דאגו (Dagu).
המרד מקבל גושפנקה רשמית כשהקיסרית האלמנה צ'ו-שי (Cixi), שתומכת בבוקסרים, מכריזה מלחמה רשמית על כל המעצמות הזרות.
במהלך המצור בן 55 הימים על רובע השגרירויות, הנצורים סובלים ממחסור חמור במזון ונאלצים לשחוט את סוסיהם כדי לשרוד. אירוע טרגי שמתרחש בד בבד הוא רצח השגריר הגרמני, קלמנס פון קטלר (Clemens von Ketteler), ברחובות בייג'ינג, מעשה שמסמל את חומרת המשבר.
הקיסר הגרמני וילהלם השני (Wilhelm II), בנאום מפורסם מאותם ימים, מורה לחייליו הנשלחים לסין להתנהג "כמו ההונים" ולא לקחת שבויים. האמירה הזו, שנאמרה בלהט המלחמה, תתרום לא מעט לתדמית הברוטלית של גרמניה, לאור מלחמת העולם הראשונה המתקרבת.
אבל המרד ממשיך ומסלים.
עד אוגוסט 1900, כשפורץ לעיר בייג'ינג כוח של כ-20 אלף חיילים מברית 8 המדינות ומדכא את ההתקוממות בכוח רב. במהלך המרד נהרגים אלפי סינים ויותר מ-230 זרים וסינים נוצרים.
המרד מסתיים רשמית עם חתימת "פרוטוקול הבוקסרים" בספטמבר 1901, הסכם שחייב את סין בהריסת ביצורים, ענישת תומכי המרד ותשלום פיצויים עצומים למעצמות הזרות.
פרט מעניין מתקופה זו קשור לפיצויים - ארצות הברית וכמה מדינות נוספות החזירו בסופו של דבר את הפיצויים שקיבלו, בתנאי שהכסף ישמש להקמת אוניברסיטת צ'ינגחואה (Tsinghua University) בבייג'ינג, מוסד שעתיד להפוך לאחד ממרכזי החינוך המובילים בסין.
בסופו של דבר, פרוטוקול הבוקסרים החליש את שושלת צ'ינג באופן משמעותי, מה שיוביל לקריסתה הסופית ב-1912. עבור ארצות הברית, המעורבות במרד חיזקה את מעמדה בזירה העולמית, במיוחד דרך "מדיניות הדלת הפתוחה" שקידם מזכיר המדינה ג'ון היי (John Hay), אשר דגלה בשוויון זכויות סחר לכל המעצמות בסין.
מרד הבוקסרים (Boxer Rebellion) הוא אחד האירועים המרתקים בהיסטוריה הסינית ומהזיכרונות ההיסטוריים שמתדלקים את המאבק הנוכחי של סין המודרנית לשליטה בעולם.
הסיפור מתרחש בסוף המאה ה-19, לאחר הפסדים משפילים במלחמות האופיום ובמלחמת סין-יפן. בסין מוצאת את עצמה שושלת צ'ינג (Qing) חלשה במיוחד. מעצמות זרות מבריטניה, דרך צרפת, גרמניה, רוסיה, יפן וארצות הברית מנצלות את המצב ומשתלטות על חלקים נרחבים מסין. הן מקימות התיישבויות משלהן לאורך החוף ומשתלטות על מגוון תחומי כלכלה בסין.
בזמן שהזרים מתבססות בסין, המדינה סובלת ממשברים כלכליים, בצורות קשות ואסונות טבע שאך מגבירות את העוני. המצוקה הכלכלית, יחד עם ההשפלה הלאומית, מבעירים בקרב הסינים זעם עצום. צעירים רבים, במיוחד מובטלים, הולכים ומתארגנים בקבוצות סודיות. המפורסמת ביותר מביניהן היא תנועת "אגרופי ההרמוניה והצדק" (Yihetuan) שהזרים מכנים "הבוקסרים", בשל אמנויות הלחימה שחבריה תרגלו והתאמנו עליהן.
לראשונה פורץ המרד במחוז שנדונג (Shandong) והוא מתרכז בצפון מזרח סין, בו המעצמות האירופאיות דורשות לעצמן שטחים, מכרות וקווי רכבת. בשלב מסוים הבוקסרים, שהיו אופוזיציה לקיסרית, מחליטים לזנוח את שאיפותיהם נגד הקיסרות ושלטון צ'ינג ולהיאבק במעצמות הזרות.
הבוקסרים מאמצים את הסיסמה "תמכו בצ'ינג, השמידו את הזרים" ואלפי מורדים נעים צפונה לטיאנג'ין (Tianjin) ובייג'ינג (Beijing), כשהם תוקפים בדרכם סינים נוצרים, מיסיונרים זרים, כנסיות ומבנים מערביים - כל מה שמייצג את המערב הקולוניאליסטי.
בבייג'ינג, מתבצרים הזרים ברובע השגרירויות הבינלאומי עם כ-400 חיילים להגנתם. הבוקסרים משמידים את מסילת הברזל לטיאנג'ין ובכך הם מנתקים את רובע השגרירויות. המצב מחמיר במהירות כשברית של 8 מדינות כובשת את מבצרי דאגו (Dagu).
המרד מקבל גושפנקה רשמית כשהקיסרית האלמנה צ'ו-שי (Cixi), שתומכת בבוקסרים, מכריזה מלחמה רשמית על כל המעצמות הזרות.
במהלך המצור בן 55 הימים על רובע השגרירויות, הנצורים סובלים ממחסור חמור במזון ונאלצים לשחוט את סוסיהם כדי לשרוד. אירוע טרגי שמתרחש בד בבד הוא רצח השגריר הגרמני, קלמנס פון קטלר (Clemens von Ketteler), ברחובות בייג'ינג, מעשה שמסמל את חומרת המשבר.
הקיסר הגרמני וילהלם השני (Wilhelm II), בנאום מפורסם מאותם ימים, מורה לחייליו הנשלחים לסין להתנהג "כמו ההונים" ולא לקחת שבויים. האמירה הזו, שנאמרה בלהט המלחמה, תתרום לא מעט לתדמית הברוטלית של גרמניה, לאור מלחמת העולם הראשונה המתקרבת.
אבל המרד ממשיך ומסלים.
עד אוגוסט 1900, כשפורץ לעיר בייג'ינג כוח של כ-20 אלף חיילים מברית 8 המדינות ומדכא את ההתקוממות בכוח רב. במהלך המרד נהרגים אלפי סינים ויותר מ-230 זרים וסינים נוצרים.
המרד מסתיים רשמית עם חתימת "פרוטוקול הבוקסרים" בספטמבר 1901, הסכם שחייב את סין בהריסת ביצורים, ענישת תומכי המרד ותשלום פיצויים עצומים למעצמות הזרות.
פרט מעניין מתקופה זו קשור לפיצויים - ארצות הברית וכמה מדינות נוספות החזירו בסופו של דבר את הפיצויים שקיבלו, בתנאי שהכסף ישמש להקמת אוניברסיטת צ'ינגחואה (Tsinghua University) בבייג'ינג, מוסד שעתיד להפוך לאחד ממרכזי החינוך המובילים בסין.
בסופו של דבר, פרוטוקול הבוקסרים החליש את שושלת צ'ינג באופן משמעותי, מה שיוביל לקריסתה הסופית ב-1912. עבור ארצות הברית, המעורבות במרד חיזקה את מעמדה בזירה העולמית, במיוחד דרך "מדיניות הדלת הפתוחה" שקידם מזכיר המדינה ג'ון היי (John Hay), אשר דגלה בשוויון זכויות סחר לכל המעצמות בסין.
