שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זו מלודיה או מנגינה?
מלודיה (Melody), בעברית לחן, או מנגינה, הם שמות לרצף של צלילים המושמעים בזה אחר זה.
לפעמים הלחן כתוב בתווים ולפעמים הנגן או המחבר ממציא אותו באלתור, בו-ברגע.
למלודיה יתווספו בדרך כלל הרמוניה, שהיא ליווי מתאים, או עיבוד מוסיקלי שמעשיר אותה. אבל יש מלודיות המושרות או מנוגנות בקול בודד, ללא ליווי.
כשמלודיה זוכה לקולות המלווים ומשלימים אותה היא מלווה בהרמוניה.
אם מקליטים את הלחן, הוא יוקלט כשיר או כיצירה מוסיקלית עם עיבוד, שהוא ליווי מגוון ומעשיר, הכולל בדרך כלל כלי נגינה מלווים ולא פעם גם קולות נוספים המעשירים את המלודיה.
הנה הסבר מוסיקלי של המלודיה, היא הלחן:
http://youtu.be/_w4dcaBa3bo
המלודיה המצרית, שהיא המנגינה העתיקה ביותר שידועה לנו:
https://youtu.be/QpxN2VXPMLc
סרטון עם לחן עממי של "הכניסי תחת כנפך" מאת ביאליק:
http://youtu.be/rMbSYnZlN9k
ומלודיה אחרת לאותו השיר, בביצוע של אריק איינשטיין:
http://youtu.be/qE_QYNxq8-w
ומנגינה שלישית, של נורית הירש, לאותן מילים:
http://youtu.be/xjU7gE4PMaE
מהם הבלו נוטס בג'אז?
ה"בלו נוט" (Blue Note), "התו העצוב" של המוסיקה, מוכר לחובבי הג'אז, הרוק וכמובן הבלוז, בתור הצליל או הצלילים האלה שהופכים מלודיה לבלוזית.
הבלו נוט, התו הכי בלוזי בסולם, הוא תו שמתווסף לסולם הפנטטוני במוסיקת הבלוז, הג'אז והרוק. בעולם הבלוז הוא זה שנותן להן את הצבע המיוחד, הבלוזי, הכל כך אופייני ומצד שני רב-הצדדים בכל סגנון כזה. הוא שהופך את הסולם הפנטטוני לסולם הבלוז.
בעולם המושגים של מוסיקת הג'אז הוא מצטייר כתו נוסף, או נסתר. השימוש בו הוא יותר ספונטני מהנגינה של צלילי הסולם העיקריים.
נגנים משתמשים בבלו נוט בדרך כלל בסולואים, באלתורים. לעתים הם מופיעים גם ביצירה הכתובה.
כללית, הבלו נוט הוא תוספת לא רשמית לסולם, דרגה שהיא לא לגמרי חלק ממנו, אבל יש לה חשיבות רבה בו.
לכן זכה הבלו נוט לשמותיו הרבים והציוריים משהו, ביניהם "התו העצוב", "התו הנסתר", "תו הרפאים", "התו הנוסף" ו"תו הבלוז".
למעשה, בלו נוט הוא הנמכה של כל אחת מהדרגות בסולם. מוזיקלית מקובל לזהות אותו בתור החמישית מונמכת או רביעית מוגבהת. הוא ממוקם בתור הדרגה החמישית המונמכת של הסולם המינורי או הרביעית המונמכת של הסולם הפנטטוני.
#למוסיקאים
בתור "תו הרפאים", שאינו חלק מהסולם, מנגנים את הבלו נוט בדרך כלל ב"אוף ביט" או כצליל מעבר לצליל חזק בסולם הפנטטוני.
יש לבלו נוט בבלוז תפקיד מרכזי, בהיותו התו היחיד בסולם הפנטטוני שמאפשר נגינה של דיסוננס. אפשר לראות בדיסוננסים את ה"תבלינים" של המוסיקה. הבלו נוט באופן זה הוא המתבלן של הנגינה הבלוזית והרוקית.
האקורדים המרכזיים באקורדים של הבלוז הם אלה שבדרגות הראשונה, רביעית וחמישית. למעשה עליהם בנוי שיר הבלוז הקלאסי וגם הרוקנרול הקלאסי. המרווחים שנוצרים בין הבלו נוט לבאס, צליל היסוד של כל אחד משלושת האקורדים הללו, הוא דיסוננסי, לכן כשמנגנים כל אחד מהאקורדים הללו, הבלו נוט שמנוגן מולו מקבל הדגשה והבלטה.
הנה מוסיקאית מסבירה את הבלו נוט למתחילים:
https://youtu.be/CRtWDj4rbtE
נגן גיטרה מסביר ומדגים על נגינת בלוז עם בלו נוטס:
https://youtu.be/OF-JU0SgdRU
כך תשתמשו ב"בלו נוטס" באילתור על הפסנתר:
https://youtu.be/JjGPigIVGQc
גיטריסט מדגים בלו נוטס בג'אז וסולם בלוז פנטטוני:
https://youtu.be/mXuIIDnaoRE
ואגב, יש גם חברת תקליטים שנקראת "בלו נוט":
https://youtu.be/golCmV60NIQ?long=yes
ורשת מועדוני ג'אז נהדרים - הנה סניף טוקיו:
https://youtu.be/J6-FLEiBE84
מהם הסטנדרטס או ה"סטנדרטים" בג'אז?
ה"סטנדרטס" (Jazz standards) הם אוסף של שירים מוכרים לנגני ג'אז, המאפשרים לנגנים לנגן אותם יחד, גם אם לא ניגנו יחד בעבר, בלי צורך להתאמן ביחד או לתאם משהו מראש, חוץ מבחירת השיר.
ג'אז היא מוסיקה של ביצועים. באופן גס אפשר לומר שהוא כזה. בניגוד לרוק ופופ, למשל, שהם סגנונות של מבצעים גדולים, אותם כוכבים ולהקות שזוכים לתהילה בזכות יכולותיהם ופחות בשל שיר או קטע כזה או אחר.
הג'אז היא מוסיקה של ביצועים, גם בניגוד למוסיקה הקלאסית, שהיא מוסיקה של היוצרים. "המאסטרים הגדולים" דוגמת באך, מוצרט, בטהובן ועוד רבים וטובים, הם אלה שעל כתפיהם מונח הקנון הקלאסי כולו. הביצועים חשובים, אבל חשיבותם בפרשנות שנותנים המבצעים ליצירות הקאנוניות של גדולי הקלאסיקה.
אז הג'אז, לעומת כל אלה, היא לפני הכל מוסיקה של ביצועים לסטנדרטים. ה"סטנדרטס" הפכו ללחנים שהם חלק מהקנון הג'אז. אם תרצו זה משהו כמו "ספר תפילות", שכל מבצע ג'אז מכיר או חייב להכיר, כדי לתקשר עם נגני ג'אז אחרים.
זה לא אומר, אגב, שבג'אז אין מוסיקה מקורית ומעולה שנוצרת כל הזמן. כל גדולי הג'אז יצרו גם לחנים ועיבודים מדהימים, שנותרו אחריהם בהקלטות ותווים שאותם ילמדו ויבצעו מאות שנים קדימה, כל מי שמתיימרים להיות מבצעים מעולים.
אבל אלו מהם שהפכו לסטנדרטים יהיו אלה שכל אחד בג'אז יתאמץ וישלוט בהם בעל-פה וברמת ביצוע גבוהה.
מדובר במנגינה עם ליווי, שיחסית קל לזכור ולנגן ברגע מהראש. האילתורים, שבאים אחרי שמנגנים את מנגינת הסטנדרט בפתיחה (מה שנקרא "Head"), יווצרו ברגע, על המקום, כשכל נגן בתורו מאלתר באימפרוביזציה. האילתור הזה, אגב, נובע מהמנגינה, אבל גם מהרמוניה - האקורדים שמלווים אותה.
המשמעות הבסיסית של הסטנדרטים בג'אז מתבטאת בכך שכל נגן ג'אז שמכבד את עצמו יודע לנגן אותם ולאלתר עליהם.
#החשיבות של הסטנדרטים
אין הרבה חשיבות ל"סטנדרטס" (Jazz standards). אלו לחנים, שיותר מהחשיבות המוסיקלית שלהם לכשעצמם, הם פשוט פופולריים מאוד לביצוע ואילתור בקרב נגני וזמרי ג'אז.
החשיבות שלהם לנגני ג'אז לא מקבילה למשהו אחר בהיסטוריה של המוסיקה. במקור מדובר היה בשירי מחזות זמר מברודוויי, בעיקר כאלו שנכתבו ב"סמטת טין פאן" בידי המוסיקאים והכותבים שהועסקו בה אז וכתבו כמו מפס ייצור של שירים, לצד להיטי פופ אמריקאים שמוסיקאי ג'אז נהנו לנגן ולאלתר עליהם. אליהם נוספו עם הזמן לא מעט קטעים שהפכו לקלאסיקות ג'אז ונכתבו על ידי הג'אזיסטים הגדולים, כמו דיוק אלינגטון, דיזי גילספי, צ'ארלי פארקר, מיילס דייויס, ת'לוניוס מונק וג'ון קולטריין וכדומה.
כך הלכו הביצועים והתרבו, כשעם הזמן נוספו עוד ועוד הקלטות מהופעה או מאולפן של השירים הללו. אחד אחרי השני, הם נכנסו לאסופת הסטנדרטס והפכו לנכסי צאן ברזל של עולם הג'אז.
אם במוסיקת פופ ורוק נחשבות "גרסאות הכיסוי", מה שנקרא "קאברים", פחות מוערכות מהיצירה האישית של האמן המבצע (ראו כמה סינגר סונגרייטרים מוערכים לעומת זמרים שמזמינים שירים אצל כותבים או מבצעים קאברים), בג'אז זה עובד אחרת.
לסטנדרטים חשיבות רבה בעולם הג'אז. כל אחד מהם בוצע ולא פעם גם הונצח באלבום מוקלט, באלפי גרסאות. זה נעשה על ידי גדולי אמני הג'אז במהלך ההיסטוריה, כשאלפי הביצועים המוקלטים של סטנדרט כזה הם מגוונים מאוד מבחינה סגנונית וכלית, מה שהופך אותם למפורסמים מאוד בקרב אמני הג'אז ושוחרי הג'אז, שלא מוטרדים כלל מהעובדה שאת "השיר הזה" הם שמעו כבר המון פעמים.
הגרסה או הביצוע של הסטנדרט הם המרגשים ופחות הסטנדרט עצמו, גם כשהוא יפהפה.
אז הסטנדרט הוא התקן של הג'אז. בגלל זה הוא נקרא "סטנדרט". הוא גם כלי תקשורת בין אמנים ובזה יש לו משמעות רבה. הרי בעולם של הג'אז כסגנון שהוא מזמן כבר עולמי, יכול נגן ג'אז שייקלע לעיר רחוקה או לארץ זרה לעלות על הבמה, בהחלטה של רגע. הוא מצטרף לנגני הג'אז המקומיים ומספיק שהם יסכמו ברגע על סטנדרט או כמה כאלה שינגנו ביחד והם כבר מנגנים, מתואמים ביניהם, כאילו הם מכירים ומנגנים יחד שנים.
מוסיקה ללא גבולות. זה מה שהסטנדרטים מאפשרים למבצעי ג'אז. תקשורת מיידית עם כל דומיהם, בכל פינה בעולם.
וכשהסטנדרטס הם "התפילות" שיודע נגן הג'אז לומר בכל שעה, אז צריך גם את התנ"ך... או במקרה של הג'אז את הספר שזכה לשם "Real Book". הספר הזה הוא משהו בין אסופה של לחנים לספר לימוד מהיר למתחילים. נכללים בו כל הקטעים הפופולריים לביצוע בג'אז. ה"ריל-בוק" מכיל את מאות הסטנדרטים של הג'אז וכל נגן מקצועי שולט בו או צריך לשלוט בו על בוריו.
הנה מוסיקאי ג'אז מסביר על הסטנדרטס:
https://youtu.be/N4dqIUc1WoM
שיר מחזמר שהפך לסטנדרד ג'אז:
https://youtu.be/8d9cD_Es9k4
הסטנדרט הנפלא Round Midnight שכתב ת'לוניוס מונק - בביצוע הרביעייה שלו:
https://youtu.be/-yg7aZpIXRI
"עלי שלכת" (Autumn Jazz), מהסטנדרטים המפורסמים ביותר:
https://youtu.be/TWsOERt6Gxw
מינוס 1 - ליווי של סטנדרט לתרגול הנגינה - במקרה הזה של "עלי שלכת":
https://youtu.be/Xjf2kiDO19Y
וה"ריל בוק" (Real book), הספר בו מרוכזים כל הג'אז סטנדרדס שג'אזיסט נוהג להכיר:
https://youtu.be/-4JR00GY3PA?long=yes
איך כותבים תווים במחשב?
כתיבת תווים הייתה נעשתה פעם באמצעות עט ודפי תווים של ממש. היו לה אז הרבה מגבלות, אבל לא הייתה ברירה וזו הייתה הדרך לכתוב יצירות או קטעי נגינה, שירים ואופרות. כל תיקון או שינוי חייב את המוסיקאי להעתיק קטעים שלמים לדף חדש, לכתוב קטעים שוב ושוב - עד שהגיע למה שרצה.
כיום הרבה יותר קל ונוח לכתוב באמצעות המחשב. ישנן תוכנות מיוחדות לכתיבת מוסיקה בתווים במחשב. הכל בהן יותר קל. מההלחנה והעיבוד, השינויים והתיקונים, החלפת כלים, שינויי סולמות וכמובן - ההדפסה הקלה של התווים. הדפסה לכל נגן או למנצח - הכל נעשה במהירות ובצורה נקייה ומסודרת.
בעידן החדש, כשתוכנות רבות עולות לענן, כלומר פועלות מהאינטרנט ולא מהמחשב דווקא, ניתן להתחבר לשירות שבו אפשר לכתוב יצירות ושירים בתווים. ניתן לכתוב יצירה בכיתה, להמשיך אותה בבית, לתקן בחופשה ולהדפיס בבית את התוצאה, או לשלוח למורה ולקבל משוב על העבודה.
למטה תוכלו לראות את תוכנת הענן נוטפלייט (Noteflight), אחד מעורכי התווים המקוונים המוכרים והטובים שבהם. השימוש ברוב תכונותיה הוא ללא תשלום ואפשר להשתמש בה כדי לפתח את המוסיקליות שלנו וליצור מוסיקה שהעולם ישמע. בהצלחה!
זו נוטפלייט (Note flight) - תוכנה לעריכה של תווים ברשת:
https://youtu.be/5B_6ouw1qIo
כך משתמשים בנוטפלייט:
https://youtu.be/eZ3yHvFhH-k
הסבר על תכונות העריכה היותר מתקדמות של נוטפלייט:
https://youtu.be/yxoHW8uAM9k
ובתוכנה הזו אפשר אפילו להקליט עם מיקרופון את הביצוע שלכם, אל תוך הפרטיטורה:
https://youtu.be/wsdK6oeoSwA
כמה מנגינות אפשר להמציא בכלל?
מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.
אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.
התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.
כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.
הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:
https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes
שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:
https://youtu.be/oOlDewpCfZQ
מלודיה (Melody), בעברית לחן, או מנגינה, הם שמות לרצף של צלילים המושמעים בזה אחר זה.
לפעמים הלחן כתוב בתווים ולפעמים הנגן או המחבר ממציא אותו באלתור, בו-ברגע.
למלודיה יתווספו בדרך כלל הרמוניה, שהיא ליווי מתאים, או עיבוד מוסיקלי שמעשיר אותה. אבל יש מלודיות המושרות או מנוגנות בקול בודד, ללא ליווי.
כשמלודיה זוכה לקולות המלווים ומשלימים אותה היא מלווה בהרמוניה.
אם מקליטים את הלחן, הוא יוקלט כשיר או כיצירה מוסיקלית עם עיבוד, שהוא ליווי מגוון ומעשיר, הכולל בדרך כלל כלי נגינה מלווים ולא פעם גם קולות נוספים המעשירים את המלודיה.
הנה הסבר מוסיקלי של המלודיה, היא הלחן:
http://youtu.be/_w4dcaBa3bo
המלודיה המצרית, שהיא המנגינה העתיקה ביותר שידועה לנו:
https://youtu.be/QpxN2VXPMLc
סרטון עם לחן עממי של "הכניסי תחת כנפך" מאת ביאליק:
http://youtu.be/rMbSYnZlN9k
ומלודיה אחרת לאותו השיר, בביצוע של אריק איינשטיין:
http://youtu.be/qE_QYNxq8-w
ומנגינה שלישית, של נורית הירש, לאותן מילים:
http://youtu.be/xjU7gE4PMaE
ה"בלו נוט" (Blue Note), "התו העצוב" של המוסיקה, מוכר לחובבי הג'אז, הרוק וכמובן הבלוז, בתור הצליל או הצלילים האלה שהופכים מלודיה לבלוזית.
הבלו נוט, התו הכי בלוזי בסולם, הוא תו שמתווסף לסולם הפנטטוני במוסיקת הבלוז, הג'אז והרוק. בעולם הבלוז הוא זה שנותן להן את הצבע המיוחד, הבלוזי, הכל כך אופייני ומצד שני רב-הצדדים בכל סגנון כזה. הוא שהופך את הסולם הפנטטוני לסולם הבלוז.
בעולם המושגים של מוסיקת הג'אז הוא מצטייר כתו נוסף, או נסתר. השימוש בו הוא יותר ספונטני מהנגינה של צלילי הסולם העיקריים.
נגנים משתמשים בבלו נוט בדרך כלל בסולואים, באלתורים. לעתים הם מופיעים גם ביצירה הכתובה.
כללית, הבלו נוט הוא תוספת לא רשמית לסולם, דרגה שהיא לא לגמרי חלק ממנו, אבל יש לה חשיבות רבה בו.
לכן זכה הבלו נוט לשמותיו הרבים והציוריים משהו, ביניהם "התו העצוב", "התו הנסתר", "תו הרפאים", "התו הנוסף" ו"תו הבלוז".
למעשה, בלו נוט הוא הנמכה של כל אחת מהדרגות בסולם. מוזיקלית מקובל לזהות אותו בתור החמישית מונמכת או רביעית מוגבהת. הוא ממוקם בתור הדרגה החמישית המונמכת של הסולם המינורי או הרביעית המונמכת של הסולם הפנטטוני.
#למוסיקאים
בתור "תו הרפאים", שאינו חלק מהסולם, מנגנים את הבלו נוט בדרך כלל ב"אוף ביט" או כצליל מעבר לצליל חזק בסולם הפנטטוני.
יש לבלו נוט בבלוז תפקיד מרכזי, בהיותו התו היחיד בסולם הפנטטוני שמאפשר נגינה של דיסוננס. אפשר לראות בדיסוננסים את ה"תבלינים" של המוסיקה. הבלו נוט באופן זה הוא המתבלן של הנגינה הבלוזית והרוקית.
האקורדים המרכזיים באקורדים של הבלוז הם אלה שבדרגות הראשונה, רביעית וחמישית. למעשה עליהם בנוי שיר הבלוז הקלאסי וגם הרוקנרול הקלאסי. המרווחים שנוצרים בין הבלו נוט לבאס, צליל היסוד של כל אחד משלושת האקורדים הללו, הוא דיסוננסי, לכן כשמנגנים כל אחד מהאקורדים הללו, הבלו נוט שמנוגן מולו מקבל הדגשה והבלטה.
הנה מוסיקאית מסבירה את הבלו נוט למתחילים:
https://youtu.be/CRtWDj4rbtE
נגן גיטרה מסביר ומדגים על נגינת בלוז עם בלו נוטס:
https://youtu.be/OF-JU0SgdRU
כך תשתמשו ב"בלו נוטס" באילתור על הפסנתר:
https://youtu.be/JjGPigIVGQc
גיטריסט מדגים בלו נוטס בג'אז וסולם בלוז פנטטוני:
https://youtu.be/mXuIIDnaoRE
ואגב, יש גם חברת תקליטים שנקראת "בלו נוט":
https://youtu.be/golCmV60NIQ?long=yes
ורשת מועדוני ג'אז נהדרים - הנה סניף טוקיו:
https://youtu.be/J6-FLEiBE84
ה"סטנדרטס" (Jazz standards) הם אוסף של שירים מוכרים לנגני ג'אז, המאפשרים לנגנים לנגן אותם יחד, גם אם לא ניגנו יחד בעבר, בלי צורך להתאמן ביחד או לתאם משהו מראש, חוץ מבחירת השיר.
ג'אז היא מוסיקה של ביצועים. באופן גס אפשר לומר שהוא כזה. בניגוד לרוק ופופ, למשל, שהם סגנונות של מבצעים גדולים, אותם כוכבים ולהקות שזוכים לתהילה בזכות יכולותיהם ופחות בשל שיר או קטע כזה או אחר.
הג'אז היא מוסיקה של ביצועים, גם בניגוד למוסיקה הקלאסית, שהיא מוסיקה של היוצרים. "המאסטרים הגדולים" דוגמת באך, מוצרט, בטהובן ועוד רבים וטובים, הם אלה שעל כתפיהם מונח הקנון הקלאסי כולו. הביצועים חשובים, אבל חשיבותם בפרשנות שנותנים המבצעים ליצירות הקאנוניות של גדולי הקלאסיקה.
אז הג'אז, לעומת כל אלה, היא לפני הכל מוסיקה של ביצועים לסטנדרטים. ה"סטנדרטס" הפכו ללחנים שהם חלק מהקנון הג'אז. אם תרצו זה משהו כמו "ספר תפילות", שכל מבצע ג'אז מכיר או חייב להכיר, כדי לתקשר עם נגני ג'אז אחרים.
זה לא אומר, אגב, שבג'אז אין מוסיקה מקורית ומעולה שנוצרת כל הזמן. כל גדולי הג'אז יצרו גם לחנים ועיבודים מדהימים, שנותרו אחריהם בהקלטות ותווים שאותם ילמדו ויבצעו מאות שנים קדימה, כל מי שמתיימרים להיות מבצעים מעולים.
אבל אלו מהם שהפכו לסטנדרטים יהיו אלה שכל אחד בג'אז יתאמץ וישלוט בהם בעל-פה וברמת ביצוע גבוהה.
מדובר במנגינה עם ליווי, שיחסית קל לזכור ולנגן ברגע מהראש. האילתורים, שבאים אחרי שמנגנים את מנגינת הסטנדרט בפתיחה (מה שנקרא "Head"), יווצרו ברגע, על המקום, כשכל נגן בתורו מאלתר באימפרוביזציה. האילתור הזה, אגב, נובע מהמנגינה, אבל גם מהרמוניה - האקורדים שמלווים אותה.
המשמעות הבסיסית של הסטנדרטים בג'אז מתבטאת בכך שכל נגן ג'אז שמכבד את עצמו יודע לנגן אותם ולאלתר עליהם.
#החשיבות של הסטנדרטים
אין הרבה חשיבות ל"סטנדרטס" (Jazz standards). אלו לחנים, שיותר מהחשיבות המוסיקלית שלהם לכשעצמם, הם פשוט פופולריים מאוד לביצוע ואילתור בקרב נגני וזמרי ג'אז.
החשיבות שלהם לנגני ג'אז לא מקבילה למשהו אחר בהיסטוריה של המוסיקה. במקור מדובר היה בשירי מחזות זמר מברודוויי, בעיקר כאלו שנכתבו ב"סמטת טין פאן" בידי המוסיקאים והכותבים שהועסקו בה אז וכתבו כמו מפס ייצור של שירים, לצד להיטי פופ אמריקאים שמוסיקאי ג'אז נהנו לנגן ולאלתר עליהם. אליהם נוספו עם הזמן לא מעט קטעים שהפכו לקלאסיקות ג'אז ונכתבו על ידי הג'אזיסטים הגדולים, כמו דיוק אלינגטון, דיזי גילספי, צ'ארלי פארקר, מיילס דייויס, ת'לוניוס מונק וג'ון קולטריין וכדומה.
כך הלכו הביצועים והתרבו, כשעם הזמן נוספו עוד ועוד הקלטות מהופעה או מאולפן של השירים הללו. אחד אחרי השני, הם נכנסו לאסופת הסטנדרטס והפכו לנכסי צאן ברזל של עולם הג'אז.
אם במוסיקת פופ ורוק נחשבות "גרסאות הכיסוי", מה שנקרא "קאברים", פחות מוערכות מהיצירה האישית של האמן המבצע (ראו כמה סינגר סונגרייטרים מוערכים לעומת זמרים שמזמינים שירים אצל כותבים או מבצעים קאברים), בג'אז זה עובד אחרת.
לסטנדרטים חשיבות רבה בעולם הג'אז. כל אחד מהם בוצע ולא פעם גם הונצח באלבום מוקלט, באלפי גרסאות. זה נעשה על ידי גדולי אמני הג'אז במהלך ההיסטוריה, כשאלפי הביצועים המוקלטים של סטנדרט כזה הם מגוונים מאוד מבחינה סגנונית וכלית, מה שהופך אותם למפורסמים מאוד בקרב אמני הג'אז ושוחרי הג'אז, שלא מוטרדים כלל מהעובדה שאת "השיר הזה" הם שמעו כבר המון פעמים.
הגרסה או הביצוע של הסטנדרט הם המרגשים ופחות הסטנדרט עצמו, גם כשהוא יפהפה.
אז הסטנדרט הוא התקן של הג'אז. בגלל זה הוא נקרא "סטנדרט". הוא גם כלי תקשורת בין אמנים ובזה יש לו משמעות רבה. הרי בעולם של הג'אז כסגנון שהוא מזמן כבר עולמי, יכול נגן ג'אז שייקלע לעיר רחוקה או לארץ זרה לעלות על הבמה, בהחלטה של רגע. הוא מצטרף לנגני הג'אז המקומיים ומספיק שהם יסכמו ברגע על סטנדרט או כמה כאלה שינגנו ביחד והם כבר מנגנים, מתואמים ביניהם, כאילו הם מכירים ומנגנים יחד שנים.
מוסיקה ללא גבולות. זה מה שהסטנדרטים מאפשרים למבצעי ג'אז. תקשורת מיידית עם כל דומיהם, בכל פינה בעולם.
וכשהסטנדרטס הם "התפילות" שיודע נגן הג'אז לומר בכל שעה, אז צריך גם את התנ"ך... או במקרה של הג'אז את הספר שזכה לשם "Real Book". הספר הזה הוא משהו בין אסופה של לחנים לספר לימוד מהיר למתחילים. נכללים בו כל הקטעים הפופולריים לביצוע בג'אז. ה"ריל-בוק" מכיל את מאות הסטנדרטים של הג'אז וכל נגן מקצועי שולט בו או צריך לשלוט בו על בוריו.
הנה מוסיקאי ג'אז מסביר על הסטנדרטס:
https://youtu.be/N4dqIUc1WoM
שיר מחזמר שהפך לסטנדרד ג'אז:
https://youtu.be/8d9cD_Es9k4
הסטנדרט הנפלא Round Midnight שכתב ת'לוניוס מונק - בביצוע הרביעייה שלו:
https://youtu.be/-yg7aZpIXRI
"עלי שלכת" (Autumn Jazz), מהסטנדרטים המפורסמים ביותר:
https://youtu.be/TWsOERt6Gxw
מינוס 1 - ליווי של סטנדרט לתרגול הנגינה - במקרה הזה של "עלי שלכת":
https://youtu.be/Xjf2kiDO19Y
וה"ריל בוק" (Real book), הספר בו מרוכזים כל הג'אז סטנדרדס שג'אזיסט נוהג להכיר:
https://youtu.be/-4JR00GY3PA?long=yes
כתיבת תווים הייתה נעשתה פעם באמצעות עט ודפי תווים של ממש. היו לה אז הרבה מגבלות, אבל לא הייתה ברירה וזו הייתה הדרך לכתוב יצירות או קטעי נגינה, שירים ואופרות. כל תיקון או שינוי חייב את המוסיקאי להעתיק קטעים שלמים לדף חדש, לכתוב קטעים שוב ושוב - עד שהגיע למה שרצה.
כיום הרבה יותר קל ונוח לכתוב באמצעות המחשב. ישנן תוכנות מיוחדות לכתיבת מוסיקה בתווים במחשב. הכל בהן יותר קל. מההלחנה והעיבוד, השינויים והתיקונים, החלפת כלים, שינויי סולמות וכמובן - ההדפסה הקלה של התווים. הדפסה לכל נגן או למנצח - הכל נעשה במהירות ובצורה נקייה ומסודרת.
בעידן החדש, כשתוכנות רבות עולות לענן, כלומר פועלות מהאינטרנט ולא מהמחשב דווקא, ניתן להתחבר לשירות שבו אפשר לכתוב יצירות ושירים בתווים. ניתן לכתוב יצירה בכיתה, להמשיך אותה בבית, לתקן בחופשה ולהדפיס בבית את התוצאה, או לשלוח למורה ולקבל משוב על העבודה.
למטה תוכלו לראות את תוכנת הענן נוטפלייט (Noteflight), אחד מעורכי התווים המקוונים המוכרים והטובים שבהם. השימוש ברוב תכונותיה הוא ללא תשלום ואפשר להשתמש בה כדי לפתח את המוסיקליות שלנו וליצור מוסיקה שהעולם ישמע. בהצלחה!
זו נוטפלייט (Note flight) - תוכנה לעריכה של תווים ברשת:
https://youtu.be/5B_6ouw1qIo
כך משתמשים בנוטפלייט:
https://youtu.be/eZ3yHvFhH-k
הסבר על תכונות העריכה היותר מתקדמות של נוטפלייט:
https://youtu.be/yxoHW8uAM9k
ובתוכנה הזו אפשר אפילו להקליט עם מיקרופון את הביצוע שלכם, אל תוך הפרטיטורה:
https://youtu.be/wsdK6oeoSwA
מלודיה
מספר המנגינות האפשריות הוא עצום, אבל ראשית כדאי שנקבע מה האורך שאנו רוצים לבדוק. אם מנגינה היא בת 8 צלילים, הרי שניתן לחבר כמעט 80 מיליארד מנגינות כאלה, מבלי לחזור על עצמן. אם תרצו לדעת את המספר המדויק של המנגינות האפשריות באורך כזה, במרווחים של 12 חצאי טונים בסולם, מדובר ב-78,364,164,096 אפשרויות בדיוק.
אז האם אין כמעט סיכוי שמנגינות יהיו כל כך דומות לאחרות? - אז זהו, שלא פעם זה קורה ואנחנו שמים לב ששירים מזכירים שירים אחרים שאנו מכירים.
התשובה היא תבניות. על אף שלכאורה יש לנו ביליוני אפשרויות של מנגינות שניתן לחבר, אנחנו נוטים לחבר מנגינות דומות ומוסיקה דומה לזו שכבר יש ושממנה אנו נהנים. אנחנו נוטים להשתמש בתבניות מוכרות לנו, כי אלה תבניות שאנו מתחברים אליהן תרבותית, מוסיקלית, מראש. הרי אם נכתוב שיר רוק, הרי שככל הנראה אנו חובבי רוק ומכירים שירי רוק, כך שמראש השיר יהיה בסגנון ועם מאגר ההשפעות "הרוקיות" ששמענו בעבר. לפעמים עלולות להיות בדמיון הזה אפילו היבטים משפטיים, של הפרת זכויות יוצרים.
כמובן שיש אנשים שנוטים יותר אל המוכר, גם אם לא במודע, ויש מקוריים יותר, פורצי דרך, אנשים שגם כשהם פועלים בסגנון מסוגלים להמציא לחנים מעניינים ומקוריים יותר. אבל זה כבר הבדל בין אנשים, יכולתם הקוגניטיבית והיצירתית ולא מתמטיקה. כי כמו "חוק העדר" שמושך את מרבית האנשים, מבלי שהם שמים לב לכך, להיצמד לאנשים, למשל על חוף ים ענקי וריק, ולא ללכת לשבת רחוק מכולם, כך גם כאן - מרבית המלחינים לא באמת יתרחקו מ"המוכר והטוב", מבחינתם.
הנה סרטון ארוך שמסביר את העניין בצורה מעניינת ורחבה אף יותר:
https://youtu.be/DAcjV60RnRw?long=yes
שימו לב לתבנית הרמונית בת 4 אקורדים, שמשמשת שוב ושוב לכתיבה של אינספור להיטי ענק:
https://youtu.be/oOlDewpCfZQ
