גשר השמיים במלזיה הוא מהגשרים הגבוהים ובעלי הנופים עוצרי הנשימה בעולם. הוא בנוי כגשר מעוגן-כבלים, כמו גשר המיתרים בירושלים. אבל גשר השמיים של מלזיה הוא מהגשרים הגבוהים ביותר בעולם שיש להם עמוד תמיכה אחד בלבד!

גשר השמיים של מלזיה הנמצא בלנגקווי בנוי מעל תהום בגובה של 700 מטרים מעל פני הים. מגיעים אליו ברכבל וההליכה המפחידה עליו היא מהחוויות הכי קרובות שיש להליכה בשמיים!

הנוף הניבט ממנו הוא של הארכיפלג לנגקווי ובזמן של רוחות חזקות לא מרשים לבני-אדם ללכת עליו. אגב, כדי לבנות את הגשר הרכיבו את כולו על הקרקע ואז הרימו אותו לראש ההר באמצעות מסוקים..


הנה גשר השמיים בלנגקווי:

http://youtu.be/ua3yqIa_sIA


ומצגת וידאו של גשר השמיים של מלזיה:

http://youtu.be/roA_wtG6OVs

אחד המנהגים המעניינים בתרבויות רחוקות היא הליכה באש. כל מי שרואה את הטקס המוזר והמכאיב הזה, עומד נדהם למול המראה והאמונה של המקומיים שעושים זאת.

בטקסי הטיהור של מלזיה למשל, הולכים מאות אנשים יחפים על גחלים לוחשות של מדורה. מטרת ההליכה על האש במלזיה היא להיטהר ולהיעזר באש כך שתרחיק את הרוחות הרעות ולהרחיק מחשבות רעות מההולך על האש.


הנה טקס הליכה על גחלים לוחשות:

http://youtu.be/fZAOb8CJLO0?t=1m43s

במרחק 13 קילומטרים מקואלה לומפור (Kuala Lumpur) שבמלזיה מתנשאת מערכת מערות שהפכה לאחד המקומות הקדושים החשובים ביותר של ההינדואיזם מחוץ להודו. מדובר במערות באטו (Batu Caves), שנוצרו באבן גיר בת 400 מיליון שנה.

כדי להגיע במערות באטו למערה הראשית, על המבקרים לטפס ב-272 מדרגות צבעוניות ותלולות שנבנו ב-1920. בראש המדרגות ממתין מקדש הינדי מפואר המוקדש לאל מורוגן (Murugan), אל המלחמה והחוכמה ההינדי.

בכניסה למתחם, ממש בפתח המערות, ניצב פסל זהוב ענק של מורוגן בגובה 42.7 מטר, אחד הפסלים הגדולים בעולם של אלוהות הינדית, שנבנה מ-1,550 טון פלדה והושלם ב-2006.

המתחם כולל גם מערת המוזיאון (Museum Cave) עם ציורי קיר המתארים את האמונות ההינדיות ומערת הגלריה (Gallery Cave) המכילה פסלי אלים צבעוניים. מערות נוספות הן קטנות יותר, בנויות חדרים שונים שמלאים חלקם בנטיפים וזקיפים והן מציעות אווירה שלווה יותר. תצורות אבן הגיר הללו הן בנות מעל ל-400 מיליון שנה והן בית גידול ייחודי למגוון של חי וצומח.

בתוך המערות חיים עדרי קופים שהפכו לחלק מהחוויה המקומית. לאורך השנים הפכו הקופים לחכמים ביותר - הם למדו לפתוח בקבוקי מים ולחטוף כובעים ממבקרים, דבר שיצר אינטראקציה מעניינת, אטרקציה משעשעת ולעיתים ממש מצחיקה.

הרגע הגדול ביותר במערות מתרחש בפסטיבל תייפוסאם (Thaipusam) בינואר או פברואר כל שנה, כאשר מעל מיליון עולי רגל מגיעים למקום. מאמינים נושאים מבנים מעוטרים וכבדים הנקראים קבדי (Kavadi), מעין נטל על גופם במסע של 15 קילומטר מקואלה לומפור - כל זאת כצורה של תשובה וכדי לבקש ברכות מהאל מורוגן.

מעניין שהמקום שהתגלה על ידי קצין בריטי ב-1878, הפך לאתר הינדי לקראת סוף המאה ה-19 כשמהגרים מדרום הודו הקימו בו מקדש קטן. מאז, המקדש הקטן הפך למרשים ופעיל מאוד וכיום המערות הללו מושכות מיליוני מבקרים בכל שנה ומציעות שילוב מרתק בין טבע עתיק ומופלא לפעילות דתית חיה, צבעונית ותוססת במיוחד.


הנה מערות באטו:

https://youtu.be/455ZG1naoYk


המקדש שבמערות באטו:

https://youtu.be/dM2jX4sxUqM


בואו למקדש שבמערות באטו:

https://youtu.be/soZ_Tu73XIo


ומטייל מסביר על מערות באטו:

https://youtu.be/GVogESODiIo

הייתם מאמינים שהקטשופ כלל בתקופות שונות מרכיבים כמו דגים, חצילים, שעועית, תות שדה, אגוזים, פטריות, בירה ואפרסקים?

ועגבניות, אתם בטח שואלים? - ובכן, הן לא היו בקטשופ עד לפני מאה ומשהו שנים.

והייתם קונים את העובדה שבשלב מסוים הקטשופ נמכר בבתי המרקחת בתור תרופה מגד שיעול?

אבל בואו נתחיל מהתחלה - הסיפור המשונה של אחד הרטבים הפופולאריים בעולם מתחיל אי-שם באלף הראשון לספירה. לא ברור מתי הקטשופ הראשון נוצר. אחת הגרסאות מדברת על המאה ה-6 לספירה, אבל המון שנים הוא נותר רוטב אי-שם במאה ה-17 נוצר בסין תבשיל מעורבב שהכיל דג כבוש עם שלל תבלינים. הם קראו לרוטב הדגים שלו "קיסאפ", בסינית "רוטב חצילים".

מלחים בריטים שהפליגו במאה ה-18 למלזיה, ארץ בדרום-מזרח אסיה, לקחו עימם הביתה את רוטב הדגים הזה והודיעו בבריטניה שקוראים לו "קטשאפ", או כמו שאנו אומרים בעברית "קטשופ"...

במסמכים משנת 1740 מצוין כבר שרוטב הקטשופ הפך למרכיב מרכזי במטבח הבריטי. באופן כללי ניתן לומר שבמשך כ-100 שנה כינו באנגליה כל מיני רטבים שהגיעו מאסיה בשם "קטשופ". הם לא הוטרדו מהעובדה שכל אחד מהרטבים הללו כלל מרכיבים אחרים.

רק במאה ה-19 מישהו, בארצות הברית דווקא, החליט להוסיף לרוטב האסייתי ההוא רסק עגבניות. בספר הבישול האמריקאי "ספר בית הסוכר" מ-1801 כבר כללו את העגבניות במרכיבי רוטב הקטשופ. במטבח האמריקאי, חובב העגבניות המושבע, זה הלך ותפס. במהלך השנים החליפה העגבנייה רבים מהמרכיבים המקוריים והמזדמנים של רוטב הדגים ההוא, כולל הדגים עצמם...

בשנת 1837 קם המפעל הלאומי הראשון שייצר ושיווק קטשופ לכל אמריקה. 40 שנים אחר-כך החלה חברת היינץ לשווק את הקטשופ שייצרה והפכה ליצרן המזוהה ביותר עם הרוטב המתקתק ועתיר העגבניות, שלא נותר בו כמעט שום מרכיב מהרוטב הסיני ההוא, שהגיע ממלזיה...


הנה סיפור המצאת הקטשופ:

https://youtu.be/hSYsgCyjvDg


ההיסטוריה של הקטשופ והמרכיבים המוזרים שפעם היו בו:

https://youtu.be/hzH2_S4ZaQA


ולמה כל כך קשה להוציא את הקטשופ מהבקבוק שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KB43fM_ozKQ

בסוף שנות ה-90 ועד שנת 2004 הם היו המגדלים הגבוהים בעולם. היום מגדלי פטרונס (The Petronas Towers) שבקואלה לומפור, בירת מלזיה, הם "סתם" זוג מגדלים מרשימים להפליא. גובהם כ-452 מטרים ויש בכל אחד מהם 88 קומות.

האדריכל שתכנן אותם, סזאר פלי האמריקאי ממוצא ארגנטינאי, עשה זאת בסגנון פוסט-מודרני כדי שיהוו סמל חדשני לקואלה לומפור של המאה ה-21. היופי בהם הוא בשילוב שבין המודרניות מחד ומנגד - המסורת של מלזיה ומוטיבים מהאמנות האיסלמית. אלה באים לידי ביטוי בערבסקות האיסלמיות, במבנה השער שנוצר על ידי המגדלים והגשר שמחבר ביניהם ובצורות הגיאומטריות של המבנים. אלמנטים מודרניים כמו הזכוכית והנירוסטה, שעוטפים את המגדלים, מוסיפים לחיבור המיוחד שבין ישן וחדש, מסורתי ופוסט-מודרני, שמציגים גורדי השחקים הללו. חובבי הקולנוע הקלאסי יזהו שם דימיון למגדלים שהוצגו בסרט "מטרופוליס" משנות ה-30 של המאה הקודמת.

ואגב, אם בכל זאת רוצים לדעת במה הם מצטיינים, מגדלי פטרונס מחזיקים עדיין בשיא עולמי, בתור זוג הבניינים ה"תאומים" הגבוהים בעולם. גם היסודות שלהם הם העמוקים בתבל, 120 מטרים עומקם! - הסיבה היא שייצוב המבנים הללו גם הוא עניין לא פשוט, בגלל סוג הקרקע שבאזור ומשטר הרוחות שמסביב.

ביניהם עובר גם "גשר שמיים", המחבר בין המגדלים בקומות ה-41 וה-42. בנייתו המורכבת הביאה לכך שהוא נבנה על פני האדמה, והונף למיקומו בין המגדלים, כשקשת מצולעת מתחתיו תומכת בו.


הנה מגדלי פטרונס שבקואלה לומפור:

http://youtu.be/vHAGkipBt5U


מה שבתוכם והשילוב שלהם במרחב העירוני:

http://youtu.be/y8s9f8znQdg


הסבר נוסף:

http://youtu.be/0MfneG2aWPg


המגדלים מלמטה:

http://youtu.be/G9AWQJM1KbM


ואם אתם חושבים שמפחיד להביט מלמעלה, אז תראו מה עושה האיש הזה:

http://youtu.be/keAXHZnJU2E

פסטיבלי הפנסים (Lantern Festival) הם פסטיבלים שנתיים שמתקיימים בסין, יפן ובמדינות שונות בדרום-מזרח אסיה. המרכיב הבולט ביותר בהם הוא, מן הסתם, האור.

ולא סתם אור. אור קסום ממיליוני פנסים קסומים ומהפנטים. צפים על המים, תלויים במקדשים, מופרחים לשמיים, או תלויים לאורך הרחובות - את הפנסים הסיניים בחגים ובאירועים כאן, לא ניתן להחמיץ.

ואלו לא סתם פנסים שמביאים אור. מדובר בפנסי נייר מסורתיים ועתיקי יומין, עששיות נייר ססגוניות וקסומות, שרבים מכנים בעולם "פנסים סיניים".

אז הפנס הסיני (Paper lantern) הוא עששית נייר פשוטה ומסורתית, בה משתמשים במזרח הרחוק כבר אלפי שנים. זהו גוף תאורה שעשוי שקית נייר המעוצבת במגוון צורות וצבעים, מקושטת ומעוטרת לא פעם בציורים וכיתובים. לא פעם הוא מכיל בתוכו שלדת מתכת או במבוק היוצרת צורה לפנס ובמרכזה נר.

את חגי הפנסים, בראשם ראש השנה הסיני, חוגגים בארצות שונות, החל מסין וטאיוון, דרך סינגפור, מלזיה, וייטנאם ותאילנד. המשותף לכל המדינות הללו הוא שהן נבעו מהתרבות הסינית או מכילות באוכלוסיה קבוצות גדולות של יוצאי סין. רובם חוגגים את ראש השנה הסיני גם היום.

קראו מעט על החגים והשימוש בעששיות הנייר הסיניות בתגית "פנסי נייר".


הנה הפנסים הסיניים שבסין היו לאמנות שלימה:

https://youtu.be/XLeLgmvnSX0


פנסי נייר מופרחים בהמוניהם לשמיים ומרגיעים:

https://youtu.be/9DLYjqF01O8


פסטיבל הפנסים בסין:

https://youtu.be/xrhHvbHLbMc


הפרחת פנסי נייר גדולים, למפיונים, אל על:

https://youtu.be/RFcGvmFtR-s


עוד מפסטיבל הפנסים של הסינים:

https://youtu.be/jyBGsBfwxzA


כך תכינו בבית עששית נייר סינית:

https://youtu.be/4gA0zE_7j2k


האוויר החם הוא שמעיף אותם אל השמיים:

https://youtu.be/s30TZXb9CFE


ומעקב אחרי למפיון מרגע שהוא עולה ועד לסופו:

https://youtu.be/VreA6bYto3o

בחג הפנסים, שנקרא בסינית "יואן שיאו" צועדים הסינים עם פנסים, מאירים את בתיהם בפנסי נייר צבעוניים בצורת דמויות וסמלים מהמיתולוגיה הסינית ועוד.

החג מסמל את סופו של ראש השנה הסיני, על פי לוח הירח. את ראש השנה הסיני חוגגים ביום המעבר מהחורף לאביב בסין, ביום ה-15 בחודש הראשון על פי לוח השנה הסיני.

על פי האגדה מקור החג הוא כעסו של שליט השמים על תושבי עיירה סינית. הוא רצה להעלות את העיירה באש, אך הפייה שמעה על המזימה והזהירה את תושבי העיירה. ביום שבו אמורה היתה לפרוץ השריפה, התושבים הדליקו פנסים רבים ומרחוק נראה שכל העיירה עולה בלהבות. שליט השמיים, שחשב שמישהו נקם את נקמתו בתושבים, ויתר על שריפת העיירה ומאז המנהג של חג הפנסים.

במדינות לא מעטות חוגגים את ראש השנה הסיני ואת חג הפנסים. ביניהן סין, סינגפור, טאיוואן, מלזיה, וייטנאם ותאילנד. אלה מדינות שנבעו מהתרבות הסינית או שיש בהן אוכלוסיה גדולה של יוצאי סין שחוגגים את החג.


הנה הפרחת פנסי נייר לשמיים בחג הפנסים:

http://youtu.be/SeOvxozzgeY


מתארגנים ומפריחים מנורות נייר באוויר:

https://youtu.be/O1Hjoujji10


בתאילנד:

https://youtu.be/Q-q-Lojqtow


הערים המוארות בחג הפנסים:

http://youtu.be/K9Lxrv3hUJE


פסלים מוארים מנייר שנעשו בשביל חג הפנסים:

http://youtu.be/StyL-TP8XmE


וקלייר קרוסבי - ילדה בת 3 שמלווה מעוף של פנסי נייר בקולה הקסום:

https://youtu.be/iRim619Iguc