שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מאיפה בא המנגו?
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
שיטה מדהימה לחתוך מנגו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=jyrnOyx_ocI
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
מה הייתה "הקפיצה הגדולה" של מאו?
"הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward) בסין הייתה רפורמה שיזמה המפלגה הקומוניסטית הקומוניסטית, בראשות מאו דזה דונג.
היא הופעלה בשנים 1958-1961 במטרה לתעש את סין ולהפוך אותה למעצמה תעשייתית, עם ייצור מאורגן ושיתופי. תוצאתה של התכנית שהביאה לבסוף לרעב כבד בסין, שהמית מעל 45 מיליארד סינים מרעב.
הכל מתחיל בשנת 1958, כעשור לאחר שמאו דזה דונג הקים את הרפובליקה העממית של סין. השנה היא 1958 ומאו מכריז על מהלך שאפתני מאוד ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה".
מטרתו של מאו היא להפוך את סין, בתוך שנים ספורות, ממדינה ענייה המבוססת בעיקר על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית .
מאו מאמין שעם מאמץ משותף (מאמץ קולקטיבי) אפשר להשיג ניסים כלכליים. הוא רצה גם להראות לעולם שסין שלו יכולה להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך, תוך שנים ספורות, ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת באמצעות קולקטיביזציה מסיבית ותיעוש מהיר.
#היסטוריה
בשנת 1958, כעשור לאחר שהקים מאו דזה דונג את הרפובליקה העממית של סין, הוא הכריז על מהלך אמביציוזי ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward).
מטרתו הייתה להפוך את סין ממדינה ענייה שמבוססת על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית בתוך שנים ספורות. מאו האמין שעם מאמץ משותף וקולקטיבי (של כולם) ניתן להשיג ניסים כלכליים.
עוד רצה מאו להראות לעולם שסין תוכל להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך בתוך שנים ספורות ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת.
כדי ליישם את החזון, הועברו מבתיהם מאות מיליוני איכרים לקומונות ענקיות, שם הם חיו ביחד ועבדו יחד. כל המזון, ביגוד וכלים חולקו לכולם שווה בשווה. התוצאה היא שמי שעבד קשה קיבל את אותו חלק כמו מי שנמנעו מעבודה.
בסין של אותם ימים כמעט ולא נותר רכוש פרטי. הרעיון היה שכולם יישאו בעול אחד ובמשותף. נשים הוצאו מהבית לעבודה פיזית כבדה עם סיסמאות שהסבירו שהן "משוחררות" מעבודות הבית לטובת הבנייה הסוציאליסטית.
שיטות חקלאיות כושלות, כמו עקירת מטעי פירות לטובת גידול דגנים בלבד, הובילו לקריסה חקלאית. מי שהעזו לבקר את המדיניות הוקעו כ"אנטי-מהפכנים" ונענשו בהשפלה ציבורית.
חלק גדול מהמאמץ הושם על ייצור הפלדה. מאו הנחה את העם להתיך כל פיסת מתכת זמינה, מכלי בישול ועד כלי עבודה חקלאיים, בתנורי פלדה שנבנו בחצרות הבתים. המטרה הייתה להשיג את בריטניה בייצור פלדה.
כתוצאה מכך עזבו מיליוני איכרים סינים את השדות, יבולים נרקבו ויערות נכרתו להזנת התנורים. ואגב, הפלדה שיוצרה הייתה נחותה, שברירית וחסרת כל תועלת.
באותה תקופה ניהלה הממשלה מסע נגד מזיקים שונים בשדות, ביניהם הדרורים, ציפורי הדרור. הממשלה הזעיקה המוני אזרחים שהגיעו כדי להרוג את הדרורים, שניזונו מדגנים.
נראה שהמסע הצליח יותר מדי. בערים ובכפרים שונים היכו אנשים היכו בסירים ובתופים במשך ימים כדי שלא לאפשר לדרורים לנחת, הציפורים התייגעו וצנחו אל מותם. המסע נמשך גם בתחילת שנות ה-60 ןללא דרורים שאוכלים חרקים זכה העם הסיני גם בפיגוע חקלאי בדמות מכת חגבי ענק שפגעה קשות ביבולים.
כך שבשטח, המציאות הייתה שונה לחלוטין מההבטחות. מנהיגים מקומיים זייפו נתוני ייצור כדי לרצות את בכירי המפלגה והממשלה ממשיכה לקחת נתח גדול מהיבולים שהלכו ופחתו.
התוצאות של "הקפיצה למעלה" הסתמנו כאסון. בזמן שהאיכרים התעסקו בייצור פלדה במקום בעבודת השדות, מנהיגים מקומיים התנבאו שהייצור יזנק. כדי לרצות את הבוסים בכפרים דיווחו החקלאים על שדות שייצרו פי עשרים מן הרגיל, כשאת החיטה שותלים האיכרים צפופה במיוחד - רק כדי שהתמונות יציגו לשלטון "יבול שיא".
איש לא העז להודות בכישלון. בשנים 1959 עד 1961 פרץ בכל רחבי סין רעב קשה. אין הסכמה בין החוקרים על המספר המדויק, אך ההערכות נעות בין 15 ל-45 מיליון בני אדם שמתו ב"רעב הגדול של סין" (Great Chinese Famine) שהיה תוצאת התכנית של מאו.
ב-1962 הודה ליו שאוצ'י (Liu Shaoqi) בפני מאו שכ-70% מהאסון נבע מטעויות אנוש. בתחילת 1963, לאחר שנים של אסון ומוות של עשרות מיליונים, הכריזה הנהגת המפלגה הקומוניסטית רשמית על סיומה של "הקפיצה הגדולה קדימה".
#תוצאות
מאו הבטיח אוטופיה, אך הביא לעם הסיני את אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה האנושית. הוא נדחק לשוליים, איבד חלק מכוחו לג'ואו אנלאי ולמנהיגים מתונים אחרים ופרש מתפקיד יו"ר הרפובליקה.
אך בהדרגה חזרה המדיניות הקיצונית של המשטר הסיני ומאו המתין בצד בסבלנות. בשנת 1966 הוא שב במלוא כוחו לשלטון, כשהפעם הוא יוזם עם סביבתו את "מהפכת התרבות" (Cultural Revolution), תכנית נוספת שעתידה להחריף שוב את המצב והחיים בסין. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
אם לסכם אז ה"קפיצה הגדולה" נותרת כאחת הדוגמאות הגדולות בהיסטוריה לכך שכוונות טובות, לחץ פוליטי וסירוב להודות באמת יכולים יחד לגרום נזק אדיר. גם היום חוזרים ההיסטוריונים לאסון הזה, בעיקר כדי להבין איך קהילה שלמה ועצומה כל כך יכולה לשתף פעולה עם כישלון כה נורא וגדול.
הנה סיפורה של הקפיצה הגדולה קדימה (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
עוד על תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
https://youtu.be/A6XQKYnrlSA
סקירת כת המנגו הסינית הזו:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
וסרטון תיעודי על הקפיצה הגדולה קדימה:
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
מה הייתה כת המנגו של מאו בסין?
כת המנגו של מאו (Mao's Mango cult) היא התרחשות בלתי נתפסת, קצת אחרי תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שהובילה לרעב הגדול בסין ולמות מיליוני סינים ולפני "מהפכת התרבות" - שתי תכניות מזוויעות של המשטר הקומוניסטי בסין, בימי המנהיג מאו טסה טונג.
דומה ש"כת המנגו", יכולה בעיקר ללמד הרבה על דיקטטורות וטירוף. כמה ללמד? - הרבה יותר מאשר קורסים שלמים באקדמיה.
כי סיפור "כת המנגו" של מאו דזה-דונג הוא פרק ביזארי ומטריד בתקופת "מהפכת התרבות" בסין (1966–1976). הוא מתחיל באוגוסט 1968, בביקור בסין של שר החוץ של פקיסטן.
שליט סין מאו מקבל מהשר ארגז של 40 פירות מנגו כמתנה. המנהיג הסיני, שלא ממש אוהב מנגו, בוחר להעניק אותם לקבוצת פועלים מ"משמרות הפועלים" שנשלחו להשליט סדר באוניברסיטת צ'ינגהואה, לאחר מאבקים אלימים בין פלגים של ה"משמרות האדומים".
מכיוון שמנגו באותה תקופה הוא פרי נדיר ולא מוכר בסין והיות והפועלים רואים במאו סוג של אל, המעשה נתפס כג'סטה אלוהית של השליט. לפיכך יוצא שהפועלים מתחילים לראות במנגו סמל לקדושה ומתייחסים לפירות שקיבלו בתור חפצי קדושה.
די מהר מתחילות להתפתח אצלם אמונות טפלות לפיהן הפרי המתוק מעניק חיי נצח ובכך מתחיל מה שיהפוך לטירוף של ממש. העובדים מתייחסים לפירות המנגו כאל חפץ קדוש, מצדיעים להם בטקסים שהם עורכים ובונים למנגו מזבחות.
כמובן שאיש מהם הם לא מעז לאכול את המנגו שלו והעובדים במפעלים שקיבלו את הפירות החלו לערוך טקסים מוזרים. באחד המפעלים, למשל, הם הרתיחו מנגו במים וחילקו לעובדים את "המרק הקדוש" שלו.
מכיוון שהפירות הטריים נרקבו, הם הוחלפו די מהר בהעתקי שעווה של הפרי שהוכנסו לתוך קופסאות זכוכית והפכו לאובייקטים קדושים ומושאי הערצה בטקסים הממשלתיים, שהפכו לחובה. בנוסף, רבים בציבור הסיני זורמים גם הם עם ה"טרנד" ורוכשים לעצמם מנגו שכזה, עשוי שעווה.
זה נשמע משעשע אבל התופעה, כפי שהיא נראתה, כלל לא הייתה משעשעת. די מהר היא הייתה לכלי תעמולה אמיתי. כל מי שהעז לזלזל בפרי נענש, כמו ברנש סיני אומלל, שהעז להשוות את המנגו לבטטה. הוא נעצר, נשפט והוצא להורג.
אז מנגו גם הורג? - לא, אבל בידי שלטון מדכא ולא מוגבל בכוחו הוא יכול בקלות להיות עילה להוצאה להורג.
שנה וחצי עברה ואמנם הלך ודעך הטירוף סביב המנגו, אבל הוא נותר עד היום לעדות של יכולתו של שלטון להפוך את האבסורדי ביותר לאמת ולכלי פוליטי עוצמתי.
ההערצה העיוורת למנגו, באותם ימים, הביאה את הסינים למעשים קיצוניים שרבים אף שילמו בחייהם עליהם ובהמשך גם לרעב כבד, כשהתקופה חשוכה, הדיכוי מירבי והאידיאולוגיה מספיק קיצונית.
הסיפור הקיצוני והמטורף הזה מדגים קודם כל את ההערצה למאו המנהיג, אך גם ולא פחות - את היכולת המוחלטת שלו להביא את מאמיניו לבצע כל דבר שירצה, בתפיסה דתית של כמו אלוהות ועוד כזו שהם עצמם ימציאו.
אז מה הייתה "כת המנגו"? - האם היא הייתה אובססיה, שיגעון או הערצה קיצונית למנהיג מאיים - החליטו בעצמכם. בכל מקרה, ברור שהיא הייתה דוגמה קיצונית להערצת מנהיג, רגע לפני "מהפכת התרבות" שכיום רואים אותה הסינים כאסון נורא שגרם מאו לעמו. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
הנה סיפורה של כת המנגו (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
באנגלית על כת המנגו הסינית:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
סרטון תיעודי על כת המנגו של שליט סין:
https://youtu.be/pxfBPoPCeXw?long=yes
ועל "הקפיצה הגדולה קדימה":
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
כיצד שריפות תורמות לחיי העצים?
רובנו מניחים ובצדק מסוים ששריפות גורמות להרס של יערות ולהשמדת עצים.
ואכן, אש ביער נשמעת כמו אסון, אבל הטבע חושב אחרת. במשך מיליוני שנים, שריפות היו חלק בלתי נפרד מחיי היערות ורבים מהיערות פשוט לא יכולים להתקיים בלעדיהן.
הסיבה הפשוטה ביותר היא שאש מנקה. היא שורפת את השכבה העבה של עלים, ענפים ועצים מתים שמצטברת על קרקע היער. שכבה זו חוסמת את אור השמש, סופגת מים ומונעת מזרעים להגיע לאדמה. אחרי שריפה, הקרקע פתאום חשופה, לחה ועשירה באפר, שהוא דשן טבעי מצוין. אחרי שריפה יכולים זרעים שחיכו שנים מתחת לפסולת סוף-סוף לנבוט.
יש עצים שלמדו לנצל את זה עד הקצה. עצי הסקויה הענקיים (Giant Sequoia) הם העצים הגדולים ביותר בעולם. הם יכולים לגדול במשך יותר מ-3,000 שנה, אך ללא אש, הם לא יתרבו לעולם. האש בשבילם היא סם חיים להמשכיות.
עץ הסקויה הענקי מייצר אלפי אצטרובלים שיכולים להישאר סגורים על הענף עשרות שנים. רק חום השריפה גורם להם להיפתח ולשחרר את זרעיהם בדיוק ברגע שהאדמה מוכנה לקלוט אותם. ללא אש, הסקויה פשוט לא מתרבה.
אותו עיקרון פועל אצל עצי האורן (Pine) במישורי צפון אמריקה. עוד לפני שהאש הגיעה, צמרות העצים הגבוהים ספגו את רוב האור, ועצים צעירים לא הצליחו לגדול בצלם. השריפה מדללת את הצמרת ומעניקה לדור הבא את ההזדמנות שחיכה לה.
במקומות שונים באמריקה, למשל, מקומות שבהם מתבססים על עצים לצרכים כלכליים שונים, פועלים המקומיים כדי להבעיר אש מאורגנת, המועילה בקרקע, משקמת ומגדלת את עצי האורן ארוך העלים שנמצאים בסכנת הכחדה.
זה לא אומר שכל שריפה טובה. שריפות עצימות מדי שמתעצמות בגלל שנות דיכוי אש מלאכותי, יכולות לשרוף גם את שכבת האדמה עצמה ולהרוס את הזרעים שבה. הסוד הוא בעוצמה ובתדירות. שריפות קטנות ותכופות מחזיקות את היער בריא. שריפות ענק, פחות.
זו הדרך שבה שריפות מקדמות את בריאות היערות והתפתחותם (מתורגם):
https://youtu.be/cNVZEVq3KzY
על אש יזומה שמגדלת עצים חדשים של האורן באמריקה:
https://youtu.be/r6XzoFqAW7Q
כך עצי הסוקויה זקוקים לאש כדי להתרבות:
https://youtu.be/lmNZGr9Udx8
אך שריפות הענק מסכנות את הסקויות:
https://youtu.be/EgXptziRNLA
מה התרומה של מיצי פירות לגופנו?
כולם מכירים את הטעם המעולה של מיצי הפירות. אבל כדאי לדעת שיש במיצי הפרי גם ויטמינים בריאים, שטובים לגופנו.
במיוחד כדאי לדעת שבפרי הדר ובירקות ירוקים יש ויטמין סי, שתרומתו לגופנו רבה. ויטמין סי במיוחד שומר עלינו מהצטננות ומחזק את העצמות והשיניים שלנו.
הנה הבריאות שבמיץ סחוט (עברית):
http://youtu.be/ZCOyszn7JCA
הוא הפרי הלאומי של הודו, פקיסטן והפיליפינים והעץ שלו נחשב לעץ הלאומי של בנגלדש. הוא עץ שידועים כ-35 זנים שלו ומדובר בעץ טרופי, מה שאומר שהוא גדל באזורים הטרופיים של הודו, סין והמרחב שבסביבתן.
יודעים מיהו? - רמז: זה כתוב בכותרת... נכון!
מנגו (Mango) הוא אחד הפירות האהובים בעולם. אין מי שטעם מפרי עץ המנגו ולא התאהב בטעם המתוק והמוצלח שלו. זהו העץ שתורבת והופץ למספר המקומות הגדול בתבל. הוא מצוין כמו שהוא, בתור גלידה איטלקית או בקינוחים עתירי מתיקות וכך מזהים אותו בכל מקום. הוא כבר מזמן לא פרי אקזוטי בעולם - בכל מקום הפך המנגו כבר מזמן פרי נפוץ כמו הבננה והתפוח.
המנגו נולד בדרום אסיה. יש למעלה מ-2,000 זני מנגו בעולם. הוא בריא מאד. לא רבים יודעים שיש בו פי 20 ויטמין A מאשר תפוז, שכל כך מזוהה בעינינו עם ויטמינים. הוא גם שופע בנוגדי חמצון שמונעים סרטן. אפילו הקליפה שלו, שכולם זורקים בהתלהבות לאשפה, היא לא רק אכילה, אלא גם תורמת לחיזוק המערכת החיסונית ויכולה אף לסייע לעצירה של גידולים סרטניים.
גם במטבח הוא שונה מהתדמית המתוקה והקינוחית שמזוהה איתו כל כך. ההודים מכינים ממנו מאכלים רבים, רובם לאו דווקא מתוקים. באסיה משתמשים בדרך כלל במנגו כשהוא כבוש או מוחמץ. כך למשל העמבה ההודית, שהגיעה גם לארץ ונקלטה אצלנו יפה, מתבססת על המנגו.
בכלל, בישראל מגדלים המון מנגו, בעיקר בצפון הארץ ובסביבות הכנרת. חלק גדול מהפירות הללו עובר לייצוא לחו"ל, אבל גם אנחנו נהנים ממנגו מעולה, במיוחד מנגו מאיה הפופולרי בישראל.
הנה הכל על המנגו:
https://youtu.be/0kQNSe17FZY
פירות מנגו על העצים בהודו:
https://youtu.be/pfRP_qHUeFQ
כך חותכים מנגו אצלנו:
https://youtu.be/yE0NGXZ_HBs
שיטה מדהימה לחתוך מנגו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=jyrnOyx_ocI
כך שימש המנגו ככלי תעמולה בסין הקומוניסטית:
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
מנגו בהודו:
https://youtu.be/VHmPVZPECZU
במקסיקו:
https://youtu.be/b84xknGwkF8
ולא פלא ששלישיית מנגו שנקראה על שמו, לבשה בגדים בצבעיו:
https://youtu.be/6NN6LaMK_tc
"הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward) בסין הייתה רפורמה שיזמה המפלגה הקומוניסטית הקומוניסטית, בראשות מאו דזה דונג.
היא הופעלה בשנים 1958-1961 במטרה לתעש את סין ולהפוך אותה למעצמה תעשייתית, עם ייצור מאורגן ושיתופי. תוצאתה של התכנית שהביאה לבסוף לרעב כבד בסין, שהמית מעל 45 מיליארד סינים מרעב.
הכל מתחיל בשנת 1958, כעשור לאחר שמאו דזה דונג הקים את הרפובליקה העממית של סין. השנה היא 1958 ומאו מכריז על מהלך שאפתני מאוד ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה".
מטרתו של מאו היא להפוך את סין, בתוך שנים ספורות, ממדינה ענייה המבוססת בעיקר על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית .
מאו מאמין שעם מאמץ משותף (מאמץ קולקטיבי) אפשר להשיג ניסים כלכליים. הוא רצה גם להראות לעולם שסין שלו יכולה להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך, תוך שנים ספורות, ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת באמצעות קולקטיביזציה מסיבית ותיעוש מהיר.
#היסטוריה
בשנת 1958, כעשור לאחר שהקים מאו דזה דונג את הרפובליקה העממית של סין, הוא הכריז על מהלך אמביציוזי ששמו "הקפיצה הגדולה קדימה" (The Great Leap Forward).
מטרתו הייתה להפוך את סין ממדינה ענייה שמבוססת על חקלאות למעצמה תעשייתית ומודרנית בתוך שנים ספורות. מאו האמין שעם מאמץ משותף וקולקטיבי (של כולם) ניתן להשיג ניסים כלכליים.
עוד רצה מאו להראות לעולם שסין תוכל להתחרות במעצמות הגדולות ולהפוך בתוך שנים ספורות ממדינה חקלאית ענקית לאומה קומוניסטית ומתועשת.
כדי ליישם את החזון, הועברו מבתיהם מאות מיליוני איכרים לקומונות ענקיות, שם הם חיו ביחד ועבדו יחד. כל המזון, ביגוד וכלים חולקו לכולם שווה בשווה. התוצאה היא שמי שעבד קשה קיבל את אותו חלק כמו מי שנמנעו מעבודה.
בסין של אותם ימים כמעט ולא נותר רכוש פרטי. הרעיון היה שכולם יישאו בעול אחד ובמשותף. נשים הוצאו מהבית לעבודה פיזית כבדה עם סיסמאות שהסבירו שהן "משוחררות" מעבודות הבית לטובת הבנייה הסוציאליסטית.
שיטות חקלאיות כושלות, כמו עקירת מטעי פירות לטובת גידול דגנים בלבד, הובילו לקריסה חקלאית. מי שהעזו לבקר את המדיניות הוקעו כ"אנטי-מהפכנים" ונענשו בהשפלה ציבורית.
חלק גדול מהמאמץ הושם על ייצור הפלדה. מאו הנחה את העם להתיך כל פיסת מתכת זמינה, מכלי בישול ועד כלי עבודה חקלאיים, בתנורי פלדה שנבנו בחצרות הבתים. המטרה הייתה להשיג את בריטניה בייצור פלדה.
כתוצאה מכך עזבו מיליוני איכרים סינים את השדות, יבולים נרקבו ויערות נכרתו להזנת התנורים. ואגב, הפלדה שיוצרה הייתה נחותה, שברירית וחסרת כל תועלת.
באותה תקופה ניהלה הממשלה מסע נגד מזיקים שונים בשדות, ביניהם הדרורים, ציפורי הדרור. הממשלה הזעיקה המוני אזרחים שהגיעו כדי להרוג את הדרורים, שניזונו מדגנים.
נראה שהמסע הצליח יותר מדי. בערים ובכפרים שונים היכו אנשים היכו בסירים ובתופים במשך ימים כדי שלא לאפשר לדרורים לנחת, הציפורים התייגעו וצנחו אל מותם. המסע נמשך גם בתחילת שנות ה-60 ןללא דרורים שאוכלים חרקים זכה העם הסיני גם בפיגוע חקלאי בדמות מכת חגבי ענק שפגעה קשות ביבולים.
כך שבשטח, המציאות הייתה שונה לחלוטין מההבטחות. מנהיגים מקומיים זייפו נתוני ייצור כדי לרצות את בכירי המפלגה והממשלה ממשיכה לקחת נתח גדול מהיבולים שהלכו ופחתו.
התוצאות של "הקפיצה למעלה" הסתמנו כאסון. בזמן שהאיכרים התעסקו בייצור פלדה במקום בעבודת השדות, מנהיגים מקומיים התנבאו שהייצור יזנק. כדי לרצות את הבוסים בכפרים דיווחו החקלאים על שדות שייצרו פי עשרים מן הרגיל, כשאת החיטה שותלים האיכרים צפופה במיוחד - רק כדי שהתמונות יציגו לשלטון "יבול שיא".
איש לא העז להודות בכישלון. בשנים 1959 עד 1961 פרץ בכל רחבי סין רעב קשה. אין הסכמה בין החוקרים על המספר המדויק, אך ההערכות נעות בין 15 ל-45 מיליון בני אדם שמתו ב"רעב הגדול של סין" (Great Chinese Famine) שהיה תוצאת התכנית של מאו.
ב-1962 הודה ליו שאוצ'י (Liu Shaoqi) בפני מאו שכ-70% מהאסון נבע מטעויות אנוש. בתחילת 1963, לאחר שנים של אסון ומוות של עשרות מיליונים, הכריזה הנהגת המפלגה הקומוניסטית רשמית על סיומה של "הקפיצה הגדולה קדימה".
#תוצאות
מאו הבטיח אוטופיה, אך הביא לעם הסיני את אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה האנושית. הוא נדחק לשוליים, איבד חלק מכוחו לג'ואו אנלאי ולמנהיגים מתונים אחרים ופרש מתפקיד יו"ר הרפובליקה.
אך בהדרגה חזרה המדיניות הקיצונית של המשטר הסיני ומאו המתין בצד בסבלנות. בשנת 1966 הוא שב במלוא כוחו לשלטון, כשהפעם הוא יוזם עם סביבתו את "מהפכת התרבות" (Cultural Revolution), תכנית נוספת שעתידה להחריף שוב את המצב והחיים בסין. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
אם לסכם אז ה"קפיצה הגדולה" נותרת כאחת הדוגמאות הגדולות בהיסטוריה לכך שכוונות טובות, לחץ פוליטי וסירוב להודות באמת יכולים יחד לגרום נזק אדיר. גם היום חוזרים ההיסטוריונים לאסון הזה, בעיקר כדי להבין איך קהילה שלמה ועצומה כל כך יכולה לשתף פעולה עם כישלון כה נורא וגדול.
הנה סיפורה של הקפיצה הגדולה קדימה (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
עוד על תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שגרמה אסון עצום לסין:
https://youtu.be/A6XQKYnrlSA
סקירת כת המנגו הסינית הזו:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
וסרטון תיעודי על הקפיצה הגדולה קדימה:
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
כת המנגו של מאו (Mao's Mango cult) היא התרחשות בלתי נתפסת, קצת אחרי תכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" שהובילה לרעב הגדול בסין ולמות מיליוני סינים ולפני "מהפכת התרבות" - שתי תכניות מזוויעות של המשטר הקומוניסטי בסין, בימי המנהיג מאו טסה טונג.
דומה ש"כת המנגו", יכולה בעיקר ללמד הרבה על דיקטטורות וטירוף. כמה ללמד? - הרבה יותר מאשר קורסים שלמים באקדמיה.
כי סיפור "כת המנגו" של מאו דזה-דונג הוא פרק ביזארי ומטריד בתקופת "מהפכת התרבות" בסין (1966–1976). הוא מתחיל באוגוסט 1968, בביקור בסין של שר החוץ של פקיסטן.
שליט סין מאו מקבל מהשר ארגז של 40 פירות מנגו כמתנה. המנהיג הסיני, שלא ממש אוהב מנגו, בוחר להעניק אותם לקבוצת פועלים מ"משמרות הפועלים" שנשלחו להשליט סדר באוניברסיטת צ'ינגהואה, לאחר מאבקים אלימים בין פלגים של ה"משמרות האדומים".
מכיוון שמנגו באותה תקופה הוא פרי נדיר ולא מוכר בסין והיות והפועלים רואים במאו סוג של אל, המעשה נתפס כג'סטה אלוהית של השליט. לפיכך יוצא שהפועלים מתחילים לראות במנגו סמל לקדושה ומתייחסים לפירות שקיבלו בתור חפצי קדושה.
די מהר מתחילות להתפתח אצלם אמונות טפלות לפיהן הפרי המתוק מעניק חיי נצח ובכך מתחיל מה שיהפוך לטירוף של ממש. העובדים מתייחסים לפירות המנגו כאל חפץ קדוש, מצדיעים להם בטקסים שהם עורכים ובונים למנגו מזבחות.
כמובן שאיש מהם הם לא מעז לאכול את המנגו שלו והעובדים במפעלים שקיבלו את הפירות החלו לערוך טקסים מוזרים. באחד המפעלים, למשל, הם הרתיחו מנגו במים וחילקו לעובדים את "המרק הקדוש" שלו.
מכיוון שהפירות הטריים נרקבו, הם הוחלפו די מהר בהעתקי שעווה של הפרי שהוכנסו לתוך קופסאות זכוכית והפכו לאובייקטים קדושים ומושאי הערצה בטקסים הממשלתיים, שהפכו לחובה. בנוסף, רבים בציבור הסיני זורמים גם הם עם ה"טרנד" ורוכשים לעצמם מנגו שכזה, עשוי שעווה.
זה נשמע משעשע אבל התופעה, כפי שהיא נראתה, כלל לא הייתה משעשעת. די מהר היא הייתה לכלי תעמולה אמיתי. כל מי שהעז לזלזל בפרי נענש, כמו ברנש סיני אומלל, שהעז להשוות את המנגו לבטטה. הוא נעצר, נשפט והוצא להורג.
אז מנגו גם הורג? - לא, אבל בידי שלטון מדכא ולא מוגבל בכוחו הוא יכול בקלות להיות עילה להוצאה להורג.
שנה וחצי עברה ואמנם הלך ודעך הטירוף סביב המנגו, אבל הוא נותר עד היום לעדות של יכולתו של שלטון להפוך את האבסורדי ביותר לאמת ולכלי פוליטי עוצמתי.
ההערצה העיוורת למנגו, באותם ימים, הביאה את הסינים למעשים קיצוניים שרבים אף שילמו בחייהם עליהם ובהמשך גם לרעב כבד, כשהתקופה חשוכה, הדיכוי מירבי והאידיאולוגיה מספיק קיצונית.
הסיפור הקיצוני והמטורף הזה מדגים קודם כל את ההערצה למאו המנהיג, אך גם ולא פחות - את היכולת המוחלטת שלו להביא את מאמיניו לבצע כל דבר שירצה, בתפיסה דתית של כמו אלוהות ועוד כזו שהם עצמם ימציאו.
אז מה הייתה "כת המנגו"? - האם היא הייתה אובססיה, שיגעון או הערצה קיצונית למנהיג מאיים - החליטו בעצמכם. בכל מקרה, ברור שהיא הייתה דוגמה קיצונית להערצת מנהיג, רגע לפני "מהפכת התרבות" שכיום רואים אותה הסינים כאסון נורא שגרם מאו לעמו. הכירו אותה בתגית "מהפכת התרבות".
הנה סיפורה של כת המנגו (מתורגם):
https://youtu.be/BGxYMTftuzw
באנגלית על כת המנגו הסינית:
https://youtu.be/87pLLfOQ160?long=yes
סרטון תיעודי על כת המנגו של שליט סין:
https://youtu.be/pxfBPoPCeXw?long=yes
ועל "הקפיצה הגדולה קדימה":
https://youtu.be/bkR-uIXXcHo?long=yes
רובנו מניחים ובצדק מסוים ששריפות גורמות להרס של יערות ולהשמדת עצים.
ואכן, אש ביער נשמעת כמו אסון, אבל הטבע חושב אחרת. במשך מיליוני שנים, שריפות היו חלק בלתי נפרד מחיי היערות ורבים מהיערות פשוט לא יכולים להתקיים בלעדיהן.
הסיבה הפשוטה ביותר היא שאש מנקה. היא שורפת את השכבה העבה של עלים, ענפים ועצים מתים שמצטברת על קרקע היער. שכבה זו חוסמת את אור השמש, סופגת מים ומונעת מזרעים להגיע לאדמה. אחרי שריפה, הקרקע פתאום חשופה, לחה ועשירה באפר, שהוא דשן טבעי מצוין. אחרי שריפה יכולים זרעים שחיכו שנים מתחת לפסולת סוף-סוף לנבוט.
יש עצים שלמדו לנצל את זה עד הקצה. עצי הסקויה הענקיים (Giant Sequoia) הם העצים הגדולים ביותר בעולם. הם יכולים לגדול במשך יותר מ-3,000 שנה, אך ללא אש, הם לא יתרבו לעולם. האש בשבילם היא סם חיים להמשכיות.
עץ הסקויה הענקי מייצר אלפי אצטרובלים שיכולים להישאר סגורים על הענף עשרות שנים. רק חום השריפה גורם להם להיפתח ולשחרר את זרעיהם בדיוק ברגע שהאדמה מוכנה לקלוט אותם. ללא אש, הסקויה פשוט לא מתרבה.
אותו עיקרון פועל אצל עצי האורן (Pine) במישורי צפון אמריקה. עוד לפני שהאש הגיעה, צמרות העצים הגבוהים ספגו את רוב האור, ועצים צעירים לא הצליחו לגדול בצלם. השריפה מדללת את הצמרת ומעניקה לדור הבא את ההזדמנות שחיכה לה.
במקומות שונים באמריקה, למשל, מקומות שבהם מתבססים על עצים לצרכים כלכליים שונים, פועלים המקומיים כדי להבעיר אש מאורגנת, המועילה בקרקע, משקמת ומגדלת את עצי האורן ארוך העלים שנמצאים בסכנת הכחדה.
זה לא אומר שכל שריפה טובה. שריפות עצימות מדי שמתעצמות בגלל שנות דיכוי אש מלאכותי, יכולות לשרוף גם את שכבת האדמה עצמה ולהרוס את הזרעים שבה. הסוד הוא בעוצמה ובתדירות. שריפות קטנות ותכופות מחזיקות את היער בריא. שריפות ענק, פחות.
זו הדרך שבה שריפות מקדמות את בריאות היערות והתפתחותם (מתורגם):
https://youtu.be/cNVZEVq3KzY
על אש יזומה שמגדלת עצים חדשים של האורן באמריקה:
https://youtu.be/r6XzoFqAW7Q
כך עצי הסוקויה זקוקים לאש כדי להתרבות:
https://youtu.be/lmNZGr9Udx8
אך שריפות הענק מסכנות את הסקויות:
https://youtu.be/EgXptziRNLA
מנגו
כולם מכירים את הטעם המעולה של מיצי הפירות. אבל כדאי לדעת שיש במיצי הפרי גם ויטמינים בריאים, שטובים לגופנו.
במיוחד כדאי לדעת שבפרי הדר ובירקות ירוקים יש ויטמין סי, שתרומתו לגופנו רבה. ויטמין סי במיוחד שומר עלינו מהצטננות ומחזק את העצמות והשיניים שלנו.
הנה הבריאות שבמיץ סחוט (עברית):
http://youtu.be/ZCOyszn7JCA
