שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי נולדה העדלאידע?
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
מהי צעידת החנית הגרמנית?
צעידת אווז, או בגרמנית "צעידת חנית" (Stechschritt), היא צעידה עם הרמה גבוהה ומחמירה של הרגל בזווית של כ-90 מעלות.
הצעידה הזו היא צעידה פורמלית ומרשימה שבה הרגל נעה בצורה זקופה וישירה כלפי מעלה, בדומה לחנית. מטרתה הצבאית של הצעידה הזו הייתה להעניק מראה אחיד, מסודר, מחושב וקשוח לחיילים הצועדים. בכך היא התאימה לאווירה הממושמעת באופן מוחלט, אווירה שהפגינו בעבר הצבאות הפשיסטיים (ראו בתגית "פאשיזם"), תוך כדי תנועה במצעד או במצבים רשמיים דומים.
צעידת החנית שונה מצעידות רגילות, של חיילים או שוטרים בעולם, בהן הרגל כמעט ואינה מתרוממת ואם כן, אז לא כל כך גבוה. את הצעידה, שנקראת בגרמנית "Stechschritt" (בתרגום חופשי: צעד חנית), מזהים רבים עד היום עם הצבא הנאצי, אולי מכיוון שצילומי החיילים הגרמנים הצועדים בה פורסמו בכל העולם ונראו מאיימות, במיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה, עת הצבא הגרמני היה בדרכו לכבוש את העולם כולו.
במיוחד זכורה צעידה כזו ממצעד הניצחון האימתני שנערך ברחובות פריז הכבושה, ימים בודדים לאחר הכיבוש המהיר והמפתיע של בירת צרפת, כיבוש שהדהים את הצרפתים ולמעשה את העולם כולו.
הנה צעידת חנית במזרח גרמניה:
https://youtu.be/Z4oBgzYHM_w
צעידת אווז:
https://youtu.be/dUP9pcEqYII
ופרודיית "המשרד להליכות מטופשות" של מונטי פייטון:
https://youtu.be/HHFuTpVvRCI
מהי התזמורת הצועדת?
תזמורת צועדת (Marching band) או תזמורת צעידה, היא תזמורת שהנגנים בה מנגנים בהליכה. התזמורות מסוג זה משתתפות בעיקר בטקסים ואירועים חגיגיים, כמו תהלוכות, מצעדים והכתרות.
התזמורות הצועדות מנגנות לא מעט מרשים, שירים צבאיים מנוגנים שנועדו להלהיב את החיילים, לנסוך בהם אומץ ולהגדיל את המוטיבציה להילחם.
המארשים הללו נולדו כשהמלחינים התאימו את המוסיקה שכתבו כך שתחקה את תנועות החיילים. כך הם יצרו את מה שהפך לצורה המקובלת של המארש.
במקור נוגנו המארשים הללו לפני הקרב ובעיתות מלחמה. הם כללו אז בעיקר קטעי תיפוף עם כלי בודד שאילתר או כמה כלים שאילתרו כל אחד בתורו.
אם עד המאה ה-16 הנגנים שיננו אותם בעל-פה, החלו אז לכתוב את המארשים הללו בתווים. מאז החלו להיווצר מארשים רבים, שתזמורות רבות מנגנות מהן.
הנה התזמורת הצועדת מנגנת את מארש הכוכבים והפסים של ארצות הברית:
https://youtu.be/FBklceHey7A
שלל תזמורות צעידה מתחרות ביניהן במקוריות ובביצועים:
https://youtu.be/gHElcJVdoas
תזמורת צה"ל צועדת:
https://youtu.be/Gkb1cEYk7XA
תזמורת הצעידה המדהימה שמנגנת ועושה את הליכת הירח של מייקל ג'קסון:
https://youtu.be/1hYWLZLgrR8
ותזמורת הצעידה שעושה את הוואי 5-0 ושוכחת לצעוד:
https://youtu.be/6xVt0F8wCDc
מהו פסטיבל האש הויקינגי של איי שטלנד?
בלרוויק שבאיי שטלנד חוגגים בכל שנה את פסטיבל האש המקומי, ה"הלי הא" (Helly Aa Festival). בפסטיבל הזה מתקיים מצעד של מקומיים מחופשים לויקינגים, כשהם מהלכים עם לפידים בידיהם.
זהו פסטיבל סוף הימים הקדושים שמציין את סוף החגים. במסגרתו גם מבעירים דגם של ספינה ויקינגית, מעין מנחה סמלית לאל השמש.
הנה סיפורו של פסטיבל האש באיי שטלנד:
https://youtu.be/3oXSdNZ0R1I
טקס שריפת הסירה הוויקינגית:
https://youtu.be/q2qSdTvoSi4
ממראות פסטיבל האש של איי שטלנד:
https://youtu.be/i4M7e_pG2a0
השילוב הקסום בין חמת החלילים הסקוטית והדמויות הוויקינגיות:
https://youtu.be/EC_Mny_jnFs
ופסטיבל סוף הימים הקדושים באיי שטלנד:
http://youtu.be/qR7uiGVK0sQ?t=4s
מהו יום המתים של מקסיקו?
בכל שנה, בתחילת חודש נובמבר, נחוג יום המתים (El Día de los Muertos) ברחבי מקסיקו. המקסיקנים מאמינים שביום זה מגיעות נשמות המתים לבקר את המשפחה ואת מי שאהבו בחייהם.
לכן מתקיימות ב"דִיאָס דֶה לוֹס מוּאֶרְטוֹס" החגיגות בבית הקברות המקומי, כמו בחגי מתים שנהוגים במקומות נוספים בעולם.
ההכנות לחג רבות. בפינה מיוחדת בבית נוהגים להכין שולחן מקושט בפרחים ועליו לחם בצורה מיוחדת לחג, מאכלים שהמת אוהב לחם וחפצים שאהב בחייו.
קרובי המתים יוצאים לבית הקברות, לקשט יום קודם בהמוני פרחים, מנכשים את העשבים שמסביב לקבר וצובעים בסיד את האבנים. גם הילדים זוכים ביום המתים בממתקים מיוחדים, לרוב כאלו שנראים כרוחות מחייכות.
ביום המתים מוקירים בני המשפחה את זכרם של הקרובים המתים. הם מבקרים אותם בקבריהם שלהם, מקַשְׁטים אותם בפרחי ציפּוֹרן וּבנרות וּמַשאירים מִנחות של מזון וממתקים בצורה של שְׁלָדים...
היום הזה נועד לזכור, להזכיר ולכבד את המתים, אבל הוא יום של שמחה וחגיגה ולא של אבל ועצבות. זהו יום מלא שמחה וצבעוניות, שהמקסיקנים שמחים בו שהמתים באים לבקרם. לכן הם עושים הכל כדי להנעים להם את האירוח בביתם.
בכיכרות העיר נוהגים להציג בחג מחזות פולקלור וריקודי עם. ברחובות משוטטות להקות נגנים מסורתיות הנקראות מריאצ'י (Mariaci) ובכנסיות מתנהלות תפילות מיוחדות לחג.
בלילה, שיא החג, מואר בית הקברות באלפי נרות. לאורך החג מקושטים הקברים בפרחים, קישוטים ותמונות. המשפחות נוהגות לאכול בו סעודה ליד קברי הקרובים ומשתפות את שכניהם. זה, אגב, הפך למנהג בחג, שבו מוכרות נשים רבות את המטעמים שלהן לעוברים ושבים.
אפשר לראות ביום המתים המקסיקני את החג המקביל לחגים הנוצריים של "יום כל הקדושים" (All Saints' Day) ו"יום כל הנשמות" (All Souls Day) ולזהות בו את סימנים "ליל כל הקדושים" המפורסם בעולם הנוצרי. שורשי החג הזה שואבים גם מהתרבות הקדומה של מרכז אמריקה וגם מחגים ואמונות ספרדיות ואירופיות שהובאו לכאן על ידי הספרדים.
הנה יום המתים המקסיקני:
https://youtu.be/QbqW1XpP9Po
המצעד שלפניו:
https://youtu.be/SxXQL5qPZZ0
חוויות ביום המתים של המקסיקנים:
https://youtu.be/sMs-lCaTKoE
הסבר מצויר וקצר:
https://youtu.be/oj7nsq48BcQ
מצגת יום המתים של מקסיקו:
https://youtu.be/oqJ_8QQwtig
הסבר ומקורות יום המתים במקסיקו:
https://youtu.be/bY9CdisU67Q
על האוכל של יום המתים:
https://youtu.be/rdlL45ljkEY
מצגת וידאו של החגיגות:
https://youtu.be/_sSawpU81cI
ועוד הסבר על חגיגות המתים במקסיקו:
https://youtu.be/RgYrH-DLFXE
מה זה מארש?
מארש (March) הוא קטע מוסיקה קצבי שמטרתו ללוות צעידה במצעד צבאי או חגיגי.
המארש במקור הוא סוג של מוסיקה שימושית, כלומר מוסיקה שנוצרה למטרה מוגדרת, במקרה הזה לצעידה. לרוב מבצעת אותו תזמורת צעידה, הכוללת בעיקר כלי הקשה וכלי נשיפה וצועדת לקצב המארש.
לעתים מדובר בתזמורת שאינה צועדת. אך מכיוון שמטרת המארש בדרך כלל ללוות את קצב צעידת ה"שמאל-ימין", המשקל המוסיקלי שלו יהיה כמעט תמיד בקצב זוגי של 4/4 או במשקל המקביל 2/4, מה שנקרא א-לה ברווה (alla breve), כלומר "על החצי".
#תולדות המארש
מקור המארשים בקטעי תיפוף של תוף בודד או כמה תופים, שנוגנו בקצב לפני הקרב, כדי להלהיב את החיילים ולעודד אותם להילחם.
לאחר שעד אז מנגינות המארש היו מקומיות, במאה ה-16 החלו לכתוב את המארשים הללו בתווים ולהפיץ אותם בדפוס שהומצא באותן שנים.
החל מהתקופה הקלאסית ובואכה התקופה הרומנטית, מלחינים החלו לשלב מארשים ביצירותיהם הגדולות, כמו סונטות וסימפוניות ואף יותר באופרות שכתבו.
בשיא התקופה הרומנטית, עד לשלהי המאה ה-19, התפתחו כלי הנשיפה יותר ויותר והמארשים הפכו נפוצים יותר ויותר.
במאה ה-20, המארשים הפכו צורה מוסיקלית מבוססת של ממש ומלחינים כותבים יותר ויותר מארשים לתזמורות גדולות.
בימינו מנוגנים המארשים בעיקר באירועים חגיגיים, כמו מצעדים, תהלוכות והכתרות של מלכים ומנהיגים.
הנה סיפורו של מארש צה"ל (עברית):
https://youtu.be/K-sFtVfCrXw
מארש כמו צבאי במצעד מחאה ברחובות ת"א:
https://youtu.be/Yp1gd-1rp5M
ומארש שמילותיו נכתבו על ידי המשורר נתן אלתרמן (עברית):
http://youtu.be/FkfF4B6Q-fc
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
כך נולדה העדלאידע בתל אביב (עברית):
https://youtu.be/GjzX4hWI15I
הנה העדלאידע בתל אביב בשנת 1932 (עברית):
http://youtu.be/LpnqdxvuDPU
כיום העדלאידות של גוש דן מתקיימות דווקא בחולון (עברית):
http://youtu.be/04-vfObOkX8
העדלאידע של התיכון הסביבתי במדרשת שדה בוקר (עברית):
http://youtu.be/JXds_no63Cc
וההכנות הרבות לקראת העדלאידע הזו (עברית):
http://youtu.be/SiPAe7s7NCM
צעידת אווז, או בגרמנית "צעידת חנית" (Stechschritt), היא צעידה עם הרמה גבוהה ומחמירה של הרגל בזווית של כ-90 מעלות.
הצעידה הזו היא צעידה פורמלית ומרשימה שבה הרגל נעה בצורה זקופה וישירה כלפי מעלה, בדומה לחנית. מטרתה הצבאית של הצעידה הזו הייתה להעניק מראה אחיד, מסודר, מחושב וקשוח לחיילים הצועדים. בכך היא התאימה לאווירה הממושמעת באופן מוחלט, אווירה שהפגינו בעבר הצבאות הפשיסטיים (ראו בתגית "פאשיזם"), תוך כדי תנועה במצעד או במצבים רשמיים דומים.
צעידת החנית שונה מצעידות רגילות, של חיילים או שוטרים בעולם, בהן הרגל כמעט ואינה מתרוממת ואם כן, אז לא כל כך גבוה. את הצעידה, שנקראת בגרמנית "Stechschritt" (בתרגום חופשי: צעד חנית), מזהים רבים עד היום עם הצבא הנאצי, אולי מכיוון שצילומי החיילים הגרמנים הצועדים בה פורסמו בכל העולם ונראו מאיימות, במיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה, עת הצבא הגרמני היה בדרכו לכבוש את העולם כולו.
במיוחד זכורה צעידה כזו ממצעד הניצחון האימתני שנערך ברחובות פריז הכבושה, ימים בודדים לאחר הכיבוש המהיר והמפתיע של בירת צרפת, כיבוש שהדהים את הצרפתים ולמעשה את העולם כולו.
הנה צעידת חנית במזרח גרמניה:
https://youtu.be/Z4oBgzYHM_w
צעידת אווז:
https://youtu.be/dUP9pcEqYII
ופרודיית "המשרד להליכות מטופשות" של מונטי פייטון:
https://youtu.be/HHFuTpVvRCI
תזמורת צועדת (Marching band) או תזמורת צעידה, היא תזמורת שהנגנים בה מנגנים בהליכה. התזמורות מסוג זה משתתפות בעיקר בטקסים ואירועים חגיגיים, כמו תהלוכות, מצעדים והכתרות.
התזמורות הצועדות מנגנות לא מעט מרשים, שירים צבאיים מנוגנים שנועדו להלהיב את החיילים, לנסוך בהם אומץ ולהגדיל את המוטיבציה להילחם.
המארשים הללו נולדו כשהמלחינים התאימו את המוסיקה שכתבו כך שתחקה את תנועות החיילים. כך הם יצרו את מה שהפך לצורה המקובלת של המארש.
במקור נוגנו המארשים הללו לפני הקרב ובעיתות מלחמה. הם כללו אז בעיקר קטעי תיפוף עם כלי בודד שאילתר או כמה כלים שאילתרו כל אחד בתורו.
אם עד המאה ה-16 הנגנים שיננו אותם בעל-פה, החלו אז לכתוב את המארשים הללו בתווים. מאז החלו להיווצר מארשים רבים, שתזמורות רבות מנגנות מהן.
הנה התזמורת הצועדת מנגנת את מארש הכוכבים והפסים של ארצות הברית:
https://youtu.be/FBklceHey7A
שלל תזמורות צעידה מתחרות ביניהן במקוריות ובביצועים:
https://youtu.be/gHElcJVdoas
תזמורת צה"ל צועדת:
https://youtu.be/Gkb1cEYk7XA
תזמורת הצעידה המדהימה שמנגנת ועושה את הליכת הירח של מייקל ג'קסון:
https://youtu.be/1hYWLZLgrR8
ותזמורת הצעידה שעושה את הוואי 5-0 ושוכחת לצעוד:
https://youtu.be/6xVt0F8wCDc
בלרוויק שבאיי שטלנד חוגגים בכל שנה את פסטיבל האש המקומי, ה"הלי הא" (Helly Aa Festival). בפסטיבל הזה מתקיים מצעד של מקומיים מחופשים לויקינגים, כשהם מהלכים עם לפידים בידיהם.
זהו פסטיבל סוף הימים הקדושים שמציין את סוף החגים. במסגרתו גם מבעירים דגם של ספינה ויקינגית, מעין מנחה סמלית לאל השמש.
הנה סיפורו של פסטיבל האש באיי שטלנד:
https://youtu.be/3oXSdNZ0R1I
טקס שריפת הסירה הוויקינגית:
https://youtu.be/q2qSdTvoSi4
ממראות פסטיבל האש של איי שטלנד:
https://youtu.be/i4M7e_pG2a0
השילוב הקסום בין חמת החלילים הסקוטית והדמויות הוויקינגיות:
https://youtu.be/EC_Mny_jnFs
ופסטיבל סוף הימים הקדושים באיי שטלנד:
http://youtu.be/qR7uiGVK0sQ?t=4s
מצעדים
בכל שנה, בתחילת חודש נובמבר, נחוג יום המתים (El Día de los Muertos) ברחבי מקסיקו. המקסיקנים מאמינים שביום זה מגיעות נשמות המתים לבקר את המשפחה ואת מי שאהבו בחייהם.
לכן מתקיימות ב"דִיאָס דֶה לוֹס מוּאֶרְטוֹס" החגיגות בבית הקברות המקומי, כמו בחגי מתים שנהוגים במקומות נוספים בעולם.
ההכנות לחג רבות. בפינה מיוחדת בבית נוהגים להכין שולחן מקושט בפרחים ועליו לחם בצורה מיוחדת לחג, מאכלים שהמת אוהב לחם וחפצים שאהב בחייו.
קרובי המתים יוצאים לבית הקברות, לקשט יום קודם בהמוני פרחים, מנכשים את העשבים שמסביב לקבר וצובעים בסיד את האבנים. גם הילדים זוכים ביום המתים בממתקים מיוחדים, לרוב כאלו שנראים כרוחות מחייכות.
ביום המתים מוקירים בני המשפחה את זכרם של הקרובים המתים. הם מבקרים אותם בקבריהם שלהם, מקַשְׁטים אותם בפרחי ציפּוֹרן וּבנרות וּמַשאירים מִנחות של מזון וממתקים בצורה של שְׁלָדים...
היום הזה נועד לזכור, להזכיר ולכבד את המתים, אבל הוא יום של שמחה וחגיגה ולא של אבל ועצבות. זהו יום מלא שמחה וצבעוניות, שהמקסיקנים שמחים בו שהמתים באים לבקרם. לכן הם עושים הכל כדי להנעים להם את האירוח בביתם.
בכיכרות העיר נוהגים להציג בחג מחזות פולקלור וריקודי עם. ברחובות משוטטות להקות נגנים מסורתיות הנקראות מריאצ'י (Mariaci) ובכנסיות מתנהלות תפילות מיוחדות לחג.
בלילה, שיא החג, מואר בית הקברות באלפי נרות. לאורך החג מקושטים הקברים בפרחים, קישוטים ותמונות. המשפחות נוהגות לאכול בו סעודה ליד קברי הקרובים ומשתפות את שכניהם. זה, אגב, הפך למנהג בחג, שבו מוכרות נשים רבות את המטעמים שלהן לעוברים ושבים.
אפשר לראות ביום המתים המקסיקני את החג המקביל לחגים הנוצריים של "יום כל הקדושים" (All Saints' Day) ו"יום כל הנשמות" (All Souls Day) ולזהות בו את סימנים "ליל כל הקדושים" המפורסם בעולם הנוצרי. שורשי החג הזה שואבים גם מהתרבות הקדומה של מרכז אמריקה וגם מחגים ואמונות ספרדיות ואירופיות שהובאו לכאן על ידי הספרדים.
הנה יום המתים המקסיקני:
https://youtu.be/QbqW1XpP9Po
המצעד שלפניו:
https://youtu.be/SxXQL5qPZZ0
חוויות ביום המתים של המקסיקנים:
https://youtu.be/sMs-lCaTKoE
הסבר מצויר וקצר:
https://youtu.be/oj7nsq48BcQ
מצגת יום המתים של מקסיקו:
https://youtu.be/oqJ_8QQwtig
הסבר ומקורות יום המתים במקסיקו:
https://youtu.be/bY9CdisU67Q
על האוכל של יום המתים:
https://youtu.be/rdlL45ljkEY
מצגת וידאו של החגיגות:
https://youtu.be/_sSawpU81cI
ועוד הסבר על חגיגות המתים במקסיקו:
https://youtu.be/RgYrH-DLFXE
מארש (March) הוא קטע מוסיקה קצבי שמטרתו ללוות צעידה במצעד צבאי או חגיגי.
המארש במקור הוא סוג של מוסיקה שימושית, כלומר מוסיקה שנוצרה למטרה מוגדרת, במקרה הזה לצעידה. לרוב מבצעת אותו תזמורת צעידה, הכוללת בעיקר כלי הקשה וכלי נשיפה וצועדת לקצב המארש.
לעתים מדובר בתזמורת שאינה צועדת. אך מכיוון שמטרת המארש בדרך כלל ללוות את קצב צעידת ה"שמאל-ימין", המשקל המוסיקלי שלו יהיה כמעט תמיד בקצב זוגי של 4/4 או במשקל המקביל 2/4, מה שנקרא א-לה ברווה (alla breve), כלומר "על החצי".
#תולדות המארש
מקור המארשים בקטעי תיפוף של תוף בודד או כמה תופים, שנוגנו בקצב לפני הקרב, כדי להלהיב את החיילים ולעודד אותם להילחם.
לאחר שעד אז מנגינות המארש היו מקומיות, במאה ה-16 החלו לכתוב את המארשים הללו בתווים ולהפיץ אותם בדפוס שהומצא באותן שנים.
החל מהתקופה הקלאסית ובואכה התקופה הרומנטית, מלחינים החלו לשלב מארשים ביצירותיהם הגדולות, כמו סונטות וסימפוניות ואף יותר באופרות שכתבו.
בשיא התקופה הרומנטית, עד לשלהי המאה ה-19, התפתחו כלי הנשיפה יותר ויותר והמארשים הפכו נפוצים יותר ויותר.
במאה ה-20, המארשים הפכו צורה מוסיקלית מבוססת של ממש ומלחינים כותבים יותר ויותר מארשים לתזמורות גדולות.
בימינו מנוגנים המארשים בעיקר באירועים חגיגיים, כמו מצעדים, תהלוכות והכתרות של מלכים ומנהיגים.
הנה סיפורו של מארש צה"ל (עברית):
https://youtu.be/K-sFtVfCrXw
מארש כמו צבאי במצעד מחאה ברחובות ת"א:
https://youtu.be/Yp1gd-1rp5M
ומארש שמילותיו נכתבו על ידי המשורר נתן אלתרמן (עברית):
http://youtu.be/FkfF4B6Q-fc
