מהי עדלאידע?
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
העדלאידע היא תהלוכת תחפושות פורימית, המתקיימת באווירה שמחה וססגונית. היא מתקיימת בחג פורים והיא למעשה הקרנבל העברי הראשון.
העדלאידע נולדה בתל אביב בשנות ה-20 של המאה הקודמת והפכה לחלק בלתי נפרד מחגיגות פורים בישראל. השם המיוחד נגזר מהפסוק שמצווה במגילת אסתר לשמוח ולחגוג "עד דלא ידע" – כלומר לשתות עד שלא יודעים להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כפי שמופיע במסורת היהודית.
אבל ראשיתה של העדלאידע התרחשה בשנת 1912 בגימנסיה הרצליה בתל אביב, כשמורה לאמנות בשם אברהם אלדמע יזם תהלוכה קטנה של תלמידים ומעט מתושבי תל אביב הקטנה, שצעדו לאורך רחוב הרצל כשהם מחופשים ומושכים בובות ענק שהכינו לשמחת הפורים.
אירועים דומים התקיימו במהלך השנים הבאות, אך ההתחלה הממשית של האירוע הגדול והמוכר היום הייתה בפורים 1932. ראש העיר מאיר דיזנגוף (Meir Dizengoff) הוביל את התהלוכה הרשמית הראשונה רכוב על סוס לבן ברחובות תל אביב הקטנה, במה שיהפוך למסורת תל אביבית קבועה.
העדלאידע נועדה במקור לחגוג את היצירתיות העברית המתחדשת ביישוב היהודי בארץ ישראל. היא שילבה בין המסורת היהודית העתיקה של פורים לבין מסורות קרנבל אירופאיות מודרניות. במסגרתה נערכו תחרויות תחפושות, הופעות של להקות ריקוד, מוסיקה חיה ותצוגות של מיצגים אמנותיים מרהיבים.
מעניין לספר שבמהלך השנים הראשונות התחפשו רבים מהמשתתפים בעדלאידע לדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה היהודית, בכדי לחזק את הקשר לשורשים התרבותיים. אך בהדרגה השתלבו בה גם דמויות מהתרבות העולמית, מהתרבות הפופולרית ומאירועי אקטואליה.
וכך הפכה העדלאידע בשנות ה-30 לאירוע המוני שמשך עשרות אלפי צופים. בתקופה זו היא שימשה גם ככלי להפצת ערכים ציוניים ולחיזוק הזהות העברית המתחדשת. מעניין לציין שבמהלך מלחמת העולם השנייה נערכו עדלאידעות שכללו אפילו מיצגים אנטי-נאציים, כביטוי למאבק היהודי כנגד הנאציזם.
ב-1936 ביטלה העירייה את תהלוכות פורים. מסורת העדלאידע חזרה בשנות ה-50 להתקיים, אך בהפסקות. היא אורגנה בחסות העירייה והפכה לאירוע תרבותי מרכזי. בשנת 1955 נערכה עדלאידע מרשימה בהשתתפות אלפי צופים ומשתתפים, אם כי המספרים המדויקים טעונים אימות היסטורי נוסף.
בשנות ה-70 פסקה המסורת בתל אביב מסיבות תקציביות וביטחוניות, אך המשיכה להתקיים בערים אחרות בישראל. בתל אביב עצמה היו ניסיונות לחדש את העדלאידע כבר בשנות ה-80 המאוחרות ואז שוב בשנת 1998 לזמן קצר, כשלתחייה נוספת היא זכתה בשנות ה-2000.
בעשורים האחרונים העדלאידע המודרנית עברה שינויים רבים. הפקות מודרניות משלבות טכנולוגיה מתקדמת, אפקטים מיוחדים וחומרים חדשניים ביצירת המיצגים. פה ושם היו עדלאידעות שהפכו לאירועים תיירותיים, המושכים מבקרים מהעולם. בנוסף, התפתחו אירועים נלווים כמו מסיבות רחוב, פסטיבלי מוסיקה ומזון ויריד משחקים ואמנות.
מאז תחילת המאה ה-21 העיר חולון, כחלק מהמיתוג המוצלח שלה כעיר הילדים, היא זו שמקיימת עדלאידות בכל שנה. העדלאידע בחולון היא אירוע ענק הכולל מיצגים מרהיבים, תחפושות מושקעות ואמנים מקצועיים ומושכת אליה מאות אלפי מבקרים מדי שנה.
העדלאידע הצליחה כל כך בזכות החיבור שהיא מייצרת, בין השמחה והחגיגיות של פורים, לחיבור בין מסורת להתחדשות ולרוח היצירתיות הישראלית. אך היא גם מהווה ביטוי לכוחה של תרבות עממית מקומית שהצליחה להתפתח, להשתנות ולשרוד, לאורך כמעט 100 שנים וללא ההיבט הדתי דווקא, תוך שהיא הופכת לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הישראלי.
