» «
מקוננות
מה עושות המקוננות?



בעולם העתיק נהגו לא פעם להזמין, כשמישהו מת, את הנשים המְקוֹנְנוֹת (Mourning women). מקוננות היו בדרך כלל נשים שנהגו לבכות על המת בתשלום. תפקידן היה לפייס את נשמות המתים, לבכות את מותם ולעורר את הרגשות של האבלים כדי שיוכלו להתפרק.

כבר בספר ירמיהו מוזכרות נשים כאלה, כמי שתפקידן המרכזי בטקסי האבל היה לקונן על המתים. גם ההלכה קבעה שצריך לשכור מקוננות. גם בימי הביניים המשיך להישמר הקשר שבין אבל, קינה והנשים שזה תפקידן, מעצם היותן חזקות ברגשות ובכוחות הנפש והרוח, בניגוד לגברים שכוחם בכוחם הפיזי.

המקוננות נהגו להגיע לבית המת, שם מת או שלשם הביאו אותו כדי להיפרד ממנו. על פי המעמד והיכולת הכלכלית שלה, הזמינה המשפחה מקוננת אחת או מספר מקוננות. המקוננת הייתה בוכה ומקוננת, שרה על הנפטר או המת (נפטר אומרים רק על יהודי).

המקוננות הטובות ידעו לחבר מילים של כבוד למת ואפילו להמציא להן לחן. כזו לדוגמה הייתה אהובה עוזרי, הזמרת הידועה ומי שמכונה במוסיקה הים-תיכונית "המלכה האם", שכבר בילדותה הייתה מקוננת מקצועית ואהודה על הקהילה התימנית בכרם התימנים בתל אביב. לא פלא שהלהיט הראשון והגדול ביותר שלה היה בעצם קינה לחייל, שהתפרסם והרטיט לבבות אחרי מלחמת יום כיפור.

אבל זה מנהג מוזר... למה צריכה משפחה שאיבדה כרגע את אחד מיקיריה, להזמין זרים כדי שיבכו על המתים שלה?

כי התפקיד המעניין של המקוננת הוא לשחרר לבני המשפחה את הבכי. קשה להתאבל ולבכות כשהאירוע רק קרה. יודע כל מי שמבין באבל שהבכי והכאב הגדולים מגיעים במשך הזמן, כשמתחילים לתפוס שהאובדן הוא לא רק עובדה אלא חוסר וגעגוע קשים.

המקוננת מסייעת לקרובי המת לשחרר את הכאב ולהתחיל להתמודד עם המוות. הבכי והקינה של המקוננות הוא מעין פתיחת שסתום של כאב, משהו שפעם, בעידן שלפני האיפוק המודרני, היה עדות לאובדן.

על אף שבתרבויות מסורתיות הוא עדיין קיים, מנהג המקוננות הוא עולם שהולך ונכחד. אמנם במדינות המתקדמות האבל הפך מאופק יותר ומנהגי האבלות בעולם המודרני כבר לא מחייבים בכי וצעקות אבל עדיין, רבים חשים רצון להתאבל כך.

כי הקינה מאפשרת איכשהו לאדם, להתעלות מעל לכאב הפרטי ולהשתתף ברגשות שהם משותפים לכל בני-האדם. ובכך הוא יכול ולו גם לזמן קצר, לא להרגיש בודד כל כך בעולם.

אולי משום כך חוזר מדי פעם ומתגבר המנהג של הקינה. אפילו באירופה, בה הוא שרד מאז העת העתיקה והחזיק עד המאה ה-19, הוא לא נעלם לגמרי. בבריטניה של ימינו, למשל, פועל שירות להשכרת מקוננים ומתאבלים (Rent-A-Mourne) מקצועיים, כשהתשלום הוא לפי שעות.


הנה מקוננת ותיקה מספרת את סיפורה:

https://youtu.be/hLUOmbrzNUk


מקוננות באי סרדיניה:

https://youtu.be/kJUQxelrZX4


המקוננת מספרת כיצד היא שולטת בסוד הקינה, הבכי והיגון להשכרה:

https://youtu.be/E5u2ntuK8no


מקוננות בלוויה בסיציליה:

https://youtu.be/8VevOqMPP5Y


בקניה יש גם מקוננים גברים:

https://youtu.be/xi3wSUjSv9Y


ולהיט הקינה הישראלי של הזמרת אהובה עוזרי "היכן החייל שלי":

https://youtu.be/Itta6IJg4rs
נפח (מקצוע)
מה עשה הנפח עם המתכות בימים עברו?



הנפח (Blacksmith) הוא מבעלי המקצוע הוותיקים בעולם. הנפחים עובדים עם "מתכות שחורות", לרוב ברזל, למטרות מגוונות כמו יצירה מברזל ופלדה ועיצוב במתכת. מקור צבען השחור של המתכות הללו הוא בשכבת התחמוצת שנוצרת על פניהן כשהן מחוממות.

חימום המתכת, עד לשלב שבו היא בוהקת בצבע כתום וניתנת לעיבוד כנוזל, הוא שמאפשר לנפח לעצב, לכופף ולעשות בה כרצונו. את החום הגבוה הדרוש לחימום המתכת הוא משיג על ידי חימום בגז, פחם וכדומה.

כשהמתכת מתרככת מספיק בכדי לעצבה, הנפח משתמש בכלים כמו פטיש ואזמל, בכדי לחתוך, לעקם ולשנות את צורת המתכת המוצקה. כך הוא יוצר חפצים מברזל או מפלדה.

עם כלי העבודה שלו, הנפח יצר בעבר החל מכלי נשק, כלי עבודה וכלים לבישול ועד חפצי נוי ומרכיבי בנייה כמו פסלים עשויי מתכת ורהיטי ברזל ועד שערי מתכת ורשתות אסכלה. בבנייה הציבורית הנפחים היו מי שבמשך שנים רבות יצרו את פסי הרכבת.

בימינו המקצוע עתיק היומין הולך ונעלם. במדינות המתועשות מחליפים אותו מפעלים תעשייתיים, המייצרים בסרט נע ובכמויות ענק את מה שפעם יצרו הנפחים בעבודת יד, יחידה אחת בכל פעם.

ובכל זאת, באירופה יש כיום תחייה של נפחים. הם רואים את עצמם כמעצבים במתכת ויוצרים - מיצירות אמנות עשויות מתכת ועד חפצי נוי ברמת ייצור גבוהה ובעבודת יד מוקפדת.


הנה נפח מספר על עבודתו:

https://youtu.be/wOx7m3D6guY


כך הוא יכול לעבוד על מסמר אחד:

https://youtu.be/ZBfkmPt-WYw


מתקופת הברונזה הנפחים החלו לייצר כך חרבות:

https://youtu.be/eEWIuyeNp2k


עבודתו של נפח:

https://youtu.be/ZPlOp7_745Y


והנה הזדמנות ללמוד איך להיות נפחים:

https://youtu.be/k-p0W4GB4pU
תופרת
מה עשתה התופרת פעם?



בעידן הנוכחי אנו קונים את הבגדים שלנו מחנויות בגדים ורשתות שיווק אימתניות. מרבית הבגדים הללו נוצרים במפעלי ענק רחוקים, המייצרים אותם בכמות אדירה ובמחירים זולים. בעולם מיוצרים כיום בכל שנה מעל 80 מיליארד פריטי לבוש.

בעבר זה היה אחרת. כדי לרכוש בגד חדש נאלצו אז אנשים לפנות לחייט או לתופרת (Dressmaker). האחרונים נהגו למדוד את מידות גופו של הלקוח במדויק ולתפור על פי מידה. לאחר שנגזרו חלקי הבגד, על פי מידות הגוף של המזמין, התופרת והחייט היו תופרים ביד את הבגד.

כמובן שהבגד היה אז יקר מאוד, הרבה יותר מאשר בגד רגיל בימינו. לאנשים רגילים, היו בימי הביניים בגד אחד ליום יום ובמקרה הטוב גם בגד חג.

הביטו בארון הבגדים שלכם ותראו את החלום של אנשי קדם, בעלי הבגד הבודד. יש לנו כיום כל כך הרבה בגדים כי מייצרים אותם בזול, הרחק מביתנו. כמעט כל הבגדים הללו הם לשנה שנתיים מקסימום ולכן אנו קונים ללא הפסקה. שלא יהיה חסר...

בעידן שבו תופרים מקצועיים תופרים עדיין רק בגדים מעטים, בעיקר חליפות לגברים ושמלות כלה, לייצור ההמוני של אופנה יש מחיר סביבתי עצום. עד כמה? - תעשיית האופנה היא התעשיה השניה הכי מזהמת בעולם, אחרי תעשיית הנפט. אנחנו קונים הרבה יותר בגדים ממה שאנו צריכים וכמויות אדירות כאלה של לבוש מחייבות המון אנרגיה - גם על קו הייצור, גם בהובלה עד אלינו ואפילו בהשמדה כשאיננו זקוקים להם יותר והבגדים הופכים לפסולת שאין בה עוד שימוש.


הנה תופרת דתית כמו פעם (עברית):

https://youtu.be/iKgTZbD4Eas


תופרת צעירה מסבירה על הציוד הנדרש (עברית):

https://youtu.be/CbQ6lXLZmiA


תופרת בעבודה (עברית):

https://youtu.be/3pZu-wZkXSw


בתיאטרון ובאופרה - תופרת מספרת (עברית):

https://youtu.be/qsefAFQzczY


והאופנה המהירה של ימינו ומחירה הסביבתי (עברית):

https://youtu.be/b0Y5lrEJOBA?long=yes
חקלאי
איך עובד החקלאי?



עוד מימי קדם, חקלאי הוא אדם שמגדל פירות וירקות, עצים ותבואה. החקלאי קם בבוקר מוקדם ומעבד את השדות, מטפל במטעים או בפרדסים וממתין להבשלת הפרי והירק. בכל עונה החקלאים יודעים מה יש לנטוע ומתי יוכלו לקצור או לקטוף את התבואה והגידולים מהשדות או את הפירות מהעצים.

אחרי שהחקלאי אוסף את מה שגידל, הוא מוכר את התוצרת לחנויות ודרך החנויות אל ההורים שלנו או לתעשיית המזון, שמייצרת מהגידולים הללו מוצרי מזון רבים ומגוונים.

אנו צריכים לומר תודה לחקלאים על האוכל הטעים שמגיע לשולחננו. תודות לעבודתם של החקלאים אנו אוכלים ירקות ופירות טריים. גם סוגי מזון רבים אחרים מתבססים על גידולים חקלאיים רבים, החל מלחם, פסטה וצ'יפס ועד למגוון של תבלינים ועשבי מאכל שונים.


הנה חקלאי שמספר על עבודתו (עברית):

http://youtu.be/QOXgu7NQ_Rc


וחקלאי שמציג את החממות שלו ואת עיבוד האדמה (עברית):

http://youtu.be/j1CwLF6j0fo

מקצועות עתיקים

סיתות
איך יצרו הסתתים בימי קדם אבני בניין?



סִתּוּת (masonry) היא אמנות שבה מעבדים חומרים קשים, במיוחד אבן, לצרכי בנייה. הסתת מעבד את האבן כך שתתאם למידות הרצויות לבנייה או לריצוף.

בימי קדם השתמשו לסיתות באבן שנמצאה בדרך כלל במחצבות, בקרבת מקום הבניה ולעיתים, במיוחד כשמדובר בארמונות ומקדשים חשובים, גם באבן שהובאה ממרחקים. פעולת הסיתות הפכה את האבן הפשוטה לאבן בעלת צורה ישרה, כך שתתאים לבניית קירות וחומות.

עבודת סיתות האבן (Stonemasonry) היא אחת העבודות הקשות בעולם העתיק. רק משהומצא הבטון הלכה וירדה, בעיקר משום שניתן היה באמצעות מלט, ליצור לבנים בקלות רבה יותר.


כך עבד הסתת של ימי קדם ויצר אבנים ישרות:

https://youtu.be/RIYWTEiabpc


הטכניקה הזו של הסיתות היא בת אלפי שנים:

https://youtu.be/QoTvAQr4J1E


סתת בעבודה ושובר ומסתת אבן גדולה:

https://youtu.be/v-NsirLXUMk


ובסיתות אפשר להגיע לדיוק של יצירת כתובות:

https://youtu.be/aEYZvadj42I
שידוך
מה עושה השדכן?


בעידן של אפליקציות היכרויות, אתרי פנויים פנויות וספיד דייטים למעוניינים להכיר, בעיקר חרדים נעזרים בשידוך. דומה שהשדכן (Matchmaker) המיתולוגי כמעט ונעלם.

בעל המקצוע הזה, היום יש גם נשים שדכניות, הוא מי שמתאים בין איש ואישה, כדי להשיא אותם, או בלשון הדתיים "להביא אותם בברית הנישואים".

בתרבויות רבות נישאו ונישאים עדיין זוגות באמצעות שידוך, כשהשדכן או השדכנית הם שמחברים בין בני הזוג. השדכנים עוברים מהורי החתן להורי הכלה ומנסים לקבל את הסכמת שני הצדדים לזיווג שהם מציעים, או לזיווג שהם קיבלו הזמנה מהורי אחד הצדדים להציע.

השדכנים, באותם מקומות שנהוג השידוך, אינם מתנדבים. מדובר בבעלי מקצוע המתפרנסים משידוכיהם. אם עד לפני כמה דורות, גם אצלנו היו אנשים מתחתנים בשידוך, כיום הדבר כמעט ולא מקובל בחברה המערבית.

בחוגים שמרניים, כאמור, כמו חרדים יהודים ודתיים מוסלמים, נוהגים גם היום לחתן לא פעם באמצעות שידוך. הוא מקנה מעין "אישור" של הממסד המבוגר והחברה השמרנית, לקשר שבין בני הזוג ולהיכרות בטווח שבין מועד ההיכרות הראשונית לליל הכלולות והנישואים.

יש אפילו חברות מעטות, שבהן נאסר על החתן והכלה להתערב בתהליך והם מחויבים לציית לשידוך. בתרבויות כאלה המפגשים בין מי שעתידים להיות בני זוג הם מעטים לפני החתונה ויהיו בליווי אחד ההורים.

לעתים, בעיקר בחברות סופר שמרניות, המפגשים הללו אסורים בתכלית האיסור. על אהבה או רגש מוקדם בין המיועדים לנישואים שכאלה, אין כלל מה לדבר. מילת המפתח כאן היא התאמה ולא התאהבות או נישואים מתוך רגש. בחיוך נבוך אפשר לשאול אם לא מדובר ב"נישואים בבני אדם".

מקור המילה "שידוך" הוא מארמית, בה משמעות המילה היא שקט. במגילת רות נכתב על "...שקט ומנוחה שהאישה מוצאת בבית בעלה".

חשוב לציין שממש כמו מתווך דירות, אפילו בחברה השמרנית או הדתית, אין בלעדיות מוחלטת לשדכנים. גם מכרים וידידים יכולים לייצר שידוכים. זה קורה על ידי כך שהם מציעים להורי אחד מבני הזוג את בן הזוג השני, בתור מועמד לנישואים. לרוב מבררים ההורים ולעתים גם המועמדים עצמם, זו על זה. הם שואלים עליהם אצל חברים וקרובי משפחה.

אם הם גילו "התאמה מרבית" בין בני הזוג לעתיד, הם דנים בתנאי הנישואים ומחליטים על השידוך ותנאיו, עוד בטרם ייפגשו בני הזוג עצמם. זה דיון חוזי ועניין כלכלי מובהק. דנים בו בנדוניה, בסכומי כסף, בקניית דירה והתניות משפחתיות אחרות שעולות כתנאי להסכמה לתת את ידה של הכלה לבחור המיועד.


אצל החרדים עד היום מתחתנים דרך שידוך (עברית):

https://youtu.be/huYp3-vy-Ho


שדכנית מדברת (עברית):

https://youtu.be/1k8TAmWeczo


היום יש אפליקציות מצליחות להיכרויות ולמעשה לסוג של שידוך (עברית):

https://youtu.be/qbOYVeJWN-8


ולא מעט אתרי שידוכים באינטרנט (עברית):

https://youtu.be/S6jHUg-Lqvg?long=yes
אמודאי
מהו אמודאי?



האמודאי הוא צוללן שלרוב מקבל את אספקת האוויר שלו באמצעות צינור מאנייה שלמעלה ולא מבקבוקי חמצן כמו הצוללנים המוכרים לנו.

כך החלו הצוללנים לצלול בתחילת עידן הצלילות למעמקי הים. כיום האמודאים הם צוללנים המתמחים בביצוע עבודות תת-ימיות המחייבות זמן עבודה רב ואספקת חמצן קבועה ולא מוגבלת.

כך למשל בעבודות של תחזוקת אניות וכלי שיט או טיפול תת-מימי במתקנים ימיים. כל אלה נעשות פעמים רבות באמצעות אמודאים. גם משימות מורכבות של משיית כלי שיט טבועים מבוצעות במרבית המקרים בעזרתם של אמודאים.

עוד בימי הרנסאנס המציא לאונרדו דה וינצ'י, איש האשכולות והמדען חליפת צלילה לבני אדם. הוא הייתה עשויה ברובה מעור ובעלת חלונות זכוכית לעיניים. לאונרדו תכנן שבבליטה מיוחדת מעל ז'קט העור יאוחסן האוויר ויועבר לנשימה באמצעות צינורות שיובילו עד לפה הצוללן. הוא אפילו תכנן אזור לאגירת שתן בחליפה וכיסי כלים מיוחדים לכלי עבודה שיאפשרו לצוללן למלא את תפקידו.

במאה ה-20, המציאו המדען ז'ק קוסטו והמהנדס אמיל גנון את חליפת הצלילה המודרנית, הידועה בכינוייה ה"ריאה המימית". לא ידוע אם הכירו את תכניותיו של דה וינצי, אך הדמיון לחליפה שהוא תכנן הוא די מדהים.


הנה אמודאי שנקלע לאי של פראים בקומדיה "הנווט" של באסטר קיטון משנת 1924:

http://youtu.be/aCrVY9BxT8U?t=32s


אמודאים יורדים לעבודות תת-ימיות בצבא האמריקאי:

http://youtu.be/DZbMGkCDIwc


וצוללן שיורד לצלול עם כובע היסטורי של אמודאי:

https://youtu.be/eDXGiN5SZ8o
נגר
מה עשו הנגרים בעבר בעץ?



הנגר (Carpenter) הוא מבעלי המקצוע העתיקים ביותר בתרבות האנושית. בימי הביניים היו הנגרים בעלי מקצוע מאד חשובים. לא היה אז פלסטיק והעץ שימש לייצור של מרבית פריטי היום יום השימושיים.

מפעלי הרהיטים הגדולים, שיקטינו משמעותית את מספרם של הנגרים כבעלי מלאכה עצמאיים, יוקמו רק במהפכה התעשייתית, מאות שנים אחר כך.

הנגר הימי-בייניימי תחזק ובנה בטירות הקדומות לא רק את הרהיטים. הוא זה שטיפל גם בדלתות העץ, ברצפות העץ ועוד.

כמו כן יצר הנגר לא רק רהיטים, אלא גם כלי עבודה וחקלאות. הנגרים נהגו גם לתקן את הריהוט וחלקי העץ שבמרכבות ובציוד הצבאי של הלוחמים ומגיני הטירות.

אחרי מנהל התחזוקה של הטירה, הנגר היה אז בעל המקצוע הכי חשוב בטירה.


הנה נגרית שמייצרת מוצרי עץ בנגריה שלה מעץ משומש (עברית):

https://youtu.be/NwLqpqYiNNs


הנגר של ימי הביניים מכין כלי נשק מעץ:

https://youtu.be/JEXv2eVoC4w


כך הפכו גזעי עצים אז לקרשים מרובעים:

https://youtu.be/aI8VWjpKBlA


הנגרים הוויקינגים היו מהטובים באירופה של אותם ימים:

https://youtu.be/58VYP7TrUc0


ואחת משיטות העבודה של נגרים בימי הביניים:

https://youtu.be/DS05eYpvT2s


לבלר
מי היו הלבלרים של העת העתיקה ומה היה מעמדם בחברה?



הלבלר (Scribe) היה הכותב של ימי קדם. ידיעת קרוא וכתוב לא הייתה פעם נחלת הכלל. מי שידעו לכתוב היו מאוד נדירים ובעלי מקצוע נחשב.

עבודת הלבלר הייתה לשבת ולכתוב. בעידן העתיק על פפירוסים ובהמשך על מגילות קלף. הוא לא היה משרת אלא בעל מעמד גבוה מאוד. לבלרים ניהלו את הרישומים בממלכה. הם רשמו את הפעולות הכלכליות, את רשימות הרכוש, רישומי המיסים וכדומה.

והעבודה הזו לא הייתה פשוטה ודרשה השכלה מרשימה. בהירוגליפים לדוגמה, אותו כתב חרטומים של מצרים העתיקה, היו מעל 2,000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. גם כתב היתדות של מסופוטמיה היה מורכב וקשה לשליטה אז ובהמשך גם הכתב היווני והרומי.

הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים ומי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד והכנסה נאותה. למעשה, הלבלרים היו פקידים. כמי ששלטו בקריאה וכתיבה, הם היו מהמשכילים והמקצועיים שבעובדים בימי קדם. מעמדם היה כשל מהנדסים בהייטק של ימינו. הם שלטו באיחסון ושימור הידע המשפיע ביותר של התקופה.

הכותבים המשיכו בעבודתם גם אל תוך ימי הביניים. עבור הכנסייה הנוצרית הם כתבו את ספרי הקודש. ביהדות הם הפכו לסופרי סת"ם שכותבים את ספרי התורה בקליגרפיה מדויקת ומוקפדת במיוחד.

כותבים כאלה המשיכו לשרת את הציבור המוגבל בהשכלתו, גם אחרי עידן ההשכלה. הם עשו זאת כשישבו בכיכר העיר וכתבו מכתבים עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב ורצו לשלוח מכתב ליקיריהם הרחוקים או למוסדות ולגופים שהתקשורת איתם הייתה בכתב.


הנה לבלר אופייני מימי קדם:

https://youtu.be/LoqavHDlKZ0


תרומתו לידע ולמדע ימי קדם כפי שהיא באה לידי ביטוי באימפריה ההלניסטית (עברית):

https://youtu.be/BS1btHFnbpU


פסל של לבלר מצרי קדום:

https://youtu.be/cxs1d3N60UI


היום יש חברות שמספקות כתיבה בכתב יד למי שרוצים לכתוב מכתבים אישיים כמו פעם:

https://youtu.be/Tg2iLbwzLNY
מה עושה הקוסם והאם זה מקצוע או אמנות?



אמני אשליות, מאחזי עיניים או קוסמים (Magicians), הם שמות שונים לאחד המקצועות הכי מרתקים שיש. שמות נוספים נוטים להתמקד בפעילויות מסוימות, כמו אמן אשליות, למשל.

קוסם יכול להיחשב לבעל מקצוע מיומן או לאמן. הוא יכול להיות בדרן, מי שיש לו מיומנות להצגה של מופעי אחיזת עיניים, להטים וזריזות ידיים, או להציג את עצמו כמי שעוסק בקסמים ומבצע מעשים שהם כביכול על-טבעיים, באמצעות אשליות ויכולות נסתרות מעיני הקהל.

העיסוק בקסמים ובכשפים נולד עוד משחר ההיסטוריה. אז היה הקוסם גורם מיסטי. כשהמכשפים והקוסמים סייעו לבני אדם לקבל תמיכה מכוחות עליונים ומיסטיים, הם כביכול רתמו את העל-טבעי לטובת האדם.

בתורה מסופר על הקוסמים של פרעה, שהפכו מטה, מעין מקל, לנחש. בימי הביניים נחשב העיסוק בקסמים כסוג של כישוף, ורבים ראו בו חטא. אבל בצורה כזו או אחרת, הוא תמיד היה קיים.

קוסמים בימינו לא משחקים במגרש של מיסטיקה, הבטחות לגילוי העתיד, או פיענוח של דברים עליונים. כיום יש הפרדה ביניהם, שלא מתיימרים להיות בעלי כישורים על טבעיים או יכולות כישוף, ובין מיסטיקנים, קוראים בקפה, מרפאים אקזוטיים, אסטרולוגים ויועצים אחרים, שאליהם פונים רבים שמאמינים במיסטיקה ובתורת הנסתר.

מטרת הקוסם בעידן שלנו היא עשיית קסמים לצרכי בידור, על מנת להדהים ולרגש קהל, לעורר לו את הדמיון ולגרות את הסקרנות.

יצירת הקסמים והאשליות אינה פשוטה ודורשת מיומנות ותרגול רבים. אצל קוסמים ברמה גבוהה היא מגיעה לרמה של אמנות, יצירתית ומתוחכמת, ביחד עם הכנה של כל קסם, כזו שמחייבת לא פעם תכנון מפורט, הכנה מדוקדקת, הבנה מעמיקה במדע וטכנולוגיה, יכולת המצאה, הנדסה, חשיבה, זריזות פעולה ועוד.


הנה הבחירות שלנו בקסמים שלמעשה נשלטות על ידי הקוסם (מתורגם):

https://youtu.be/6YvyjLMfWJs


קוסם חושף קסמים מדהימים מהעולם (עברית):

https://youtu.be/-0Cu9ozwxBI


קסמים מדהימים בתכנית ריאליטי (עברית):

https://youtu.be/dZh52V6jk10


היום יש קוסמים או לפחות אמנים שמשלבים טכנולוגיה בצורה נהדרת (מתורגם):

https://youtu.be/fumsXEuiLyk


קוסמים בסרטים - סצנת הקלף החבוי הנהדרת מהסרט "האשליה 2":

https://youtu.be/VMYqjAfFiMU


בחיוך - קסם שריפת הקוסם בתיבה (עברית):

https://youtu.be/8yYjxw6RJyI


והרצאת טד על המוח שלנו, שמשטה בנו (מתורגם):

https://youtu.be/GigYWy2UmOY?long=yes
איך מעבדים הבורסקאים וצובעים עורות?



בורסקאות (Tanning) הוא מהמקצועות העתיקים בעולם. מדובר במעבדי עורות, בעלי מקצוע שהופכים את עור החיה, שמגיע מלוכלך, מלא שומן ושיער והוא גס וקשה לעיבוד, לעור נקי ומעובד, חלק ומוכן לעבודה.

העיר העתיקה פז (Fes) שבמרוקו, פועלים מאחרוני הבורסקאים בעולם. העיר שהיא העיר הימי ביניימית הפעילה והגדולה בעולם, הם ממשיכים לעבד עורות כמו לפני אלף שנים ויותר.

במתחמי הבורסקאים של פז מאות בורות סיד לניקוי העורות וצביעתם. כל כמה בורות שייכים למשפחה אחרת, רובן של בעלי מקצוע שהם חלק משושלת ארוכה, בת מאות שנים.

אל בורות הסיד הלבנים מוכנסים העורות, להשריה בתוך תערובת של סיד, מים ולשלשת יונים, תערובת שמפרקת את השומן והשיער שצמודים אל העור ובכך מקלים את הסרתם ממנו.

לאחר מכן מועברים העורות לצביעה בבריכות צבע ולאחר שנצבעו הם מונחים לייבוש על גגות המבנים הסמוכים. אז יועברו אל בעלי המקצוע שיכינו מהם תיקים, נעליים, מעילים ועוד מוצרי עור.


הנה אחד מאזורי הבורסקאים בעיר פס שבמרוקו:

https://youtu.be/oFyknF8l2tI


תהליך עיבוד העורות:

https://youtu.be/MeuMcYB4BL8


בריכות הצביעה של העורות בעיר העתיקה של פאז:

https://youtu.be/lIIJst69Ovo


כל זה בעיר הגדולה ביותר ששורשיה בימי הביניים:

https://youtu.be/5fesOgYB0as


יש בה הרבה בעלי מקצועות עתיקים:

https://youtu.be/gQK8dX0AGXo


וסרטון תיעודי של כל תהליך העיבוד של העורות:

https://youtu.be/UUunnTq9i10?long=yes
מה עושים מפרזלי הסוסים?



פִּרְזוּל סוסים (Farrier) הוא מקצוע שבו מטפלים בפרסות הסוסים, ברגליהם (בעבר גם בבהמות אחרות) והטלפיים, החלק הקרני שברגליהם.

הפרסות הן מעין נעליים או מנעלים מיוחדים לסוס, עשויי ברזל, מותאמים לרגליו ושומרים עליהם מבלאי ופגיעות.

המילה "פרזול" באה מהמילה הארמית "פרזלא" שפירושה "ברזל".

המפרזל הוא מצד אחד נפח, היוצר ומעצב במתכת את הפרסות. מצד שני הוא מטפל בבריאות הרגל של הסוס ובבעיותיה. כך הוא מופקד, למשל, על מלאכת החיטוב והטיפול בכפות רגליו, או הטלפיים של הסוסים. הוא מטפל גם בפציעות הסוס ברגליו ובבעיות באזור זה. בימי קדם, אגב, נהגו המפרזלים לטפל גם בשיניו של הסוס....

בפרזול הסוס מתאים המפרזל את הפרסות לרגליו ומאזן אותן. במשך הזמן, בהתאם לשינויים שעובר הסוס ולגדילת הטלפיים שלו, הוא יתאים את הטֶלֶף כך שהזווית שלו תהיה נוחה לסוס במצבים של עמידה, דהירה או עבודה, למשל אם הסוס מרבה ללכת במשטחים קשים.

הפרזול הוא מהמקצועות העתיקים ביותר. בחפירות ארכאולוגיות שונות בעולם נמצאו שלדי סוסים מתקופות שונות, כולל רבים מהתקופה הצלבנית, בה הביאו הסוסים אבירים רבים ממערב אירופה ועד לארץ ישראל.

בתקופה שלפני המהפכה התעשייתית היו הנפחים אחראים על הפרזול. הם גם ייצרו ותיקנו כלי ברזל וגם טיפלו בפרסות הסוסים.

בימינו יש עבודה למפרזלים והם עוסקים בה בלבד. ברור שמספר הסוסים המשמשים בתחבורה ירד פלאים מאז שהומצאה המכונית ומכאן שהטיפול בפרסות הפך מקצוע נדיר משמעותית מבעבר. עוסקים בו מי שממש אוהבים את המלאכה העתיקה הזו.


הנה המפרזל, מקצוע שהיה בעבר שכיח, עד שהומצאה המכונית:

https://youtu.be/TndIFXZFtQ8


החלפת פרסות לסוס פוני בקשמיר שבהודו:

https://youtu.be/fuyMRzrJTl4


טיפול בפרסות במצב קשה שצריך ללטש:

https://youtu.be/1fV5jhzL8rw


פרזול זה עסק לא קל אבל סוס הוא בדרך כלל בהמה סבלנית:

https://youtu.be/FZwA_0hgbks


כך מפרזלים את פרסות הסוסים:

https://youtu.be/TGfvnTKlCjU?t=15s


ומפרזל המראה את עבודתו כמפרזל פרסות סוסים:

https://youtu.be/leGpKzJZbOw?long=yes
מהו נול האריגה במשך דורות רבים ארגו בו בדים?



נוֹל (Loom) האריגה, או פשוט "נול", הוא מכונה המשמשת לאריגה. זהו מכשיר שמאפשר לארוג בד באמצעים ידניים, או באופן ממוכן, עם הנעה מכנית, הנעת מכונה. הנול משמש ליצור בד, בטכניקה שנקראת "שתי וערב". השיטה היא לשזור את החוטים זה בזה, כשעל הנול מתוחים חוטי השתי לאורך וביניהם שוזרים את חוטי הערב, בשזירה רחבית.

הנול מאפשר להרים ולהוריד לחלופין את חוטי השתי, כדי לאפשר שזירה קלה של חוטי הערב בתוכם. חלק שנקרא "סירה" (בוכייר) משחיל בשורות חוטי השתי את חוטי הערב.

אריגת הבדים בנול היא מקצוע עתיק יומין. הנול הוא אחד המכשירים הוותיקים בתולדות האנושות. קיימות עדויות על נולים קדומים ומאד פרימיטיביים, שנבנו כבר בתקופה הנאוליתית. אורגי הבדים ליוו במשך אלפי שנים את האנושות. רק במאות השנים האחרונות יוצרו מכונות אריגה מכניות, שלא מחייבות את האורג לעשות את העבודה המכנית.


הנה קודמו הפרימיטיבי של הנול:

https://youtu.be/b5yxqsB2Txk


והנול מימי הביניים עם השחלת הסירה:

https://youtu.be/G_S7OmfJpeg


כך אורגים בנול גדול:

https://youtu.be/8ap0HfHYGKE


הנה הדרכה לאריגת נול:

https://youtu.be/bLAUqpEi3kA


ונול תעשייתי:

https://youtu.be/qS0BIZN3kws
איך ניפחו זכוכית במשך אלפי שנים?



כדי לנפח זכוכית וליצור כלי זכוכית ובקבוקים, יש לחמם את הזכוכית על ידי להבה חזקה במיוחד, או בעזרת תנור עם אש בטמפרטורה של כ-500 מעלות. בחימום הזה נוצרת עיסה של זכוכית שאותה ניתן לעבד. כשהזכוכית מתרככת, ניתן לנפח אותה ולעצב אותה לכל צורה שרוצים.

מאז ימי קדם נהגו נפחי הזכוכית המומחים ליצור בנשיפה את הבקבוקים ואת כלי הזכוכית העתיקים ולעצבם. כך הם זכו לשם "נפחי זכוכית". בעידן המודרני עושים זאת באמצעות מכונות נשיפה.

הם נהגו לנשוף בעיסת הזכוכית עד שהולך ומתנפח גליל זכוכית חלול, לרוב באורך של מטר.

את כלי הזכוכית השונים, כמו בקבוקים, כוסות, כלי מעבדה מיוחדים מזכוכית וכדומה, הם מנפחים בעזרת מוט ניפוח חלול. הם נופחים בעיסת הזכוכית הנוזלית ומייצרים את גליל הזכוכית.

בהמשך הם משתמשים בשבלונות, מעין תבניות צורה שמביאים את הזכוכית המתנפחת לקבל את הצורה המבוקשת.


כך יצרו את הזכוכית בימי קדם ועיבדו אותה לכלי זכוכית שימושיים ויפים (עברית):

https://youtu.be/iNndTnXwlcM


באנגלית:

https://youtu.be/u_CvSfOKksw


אמן זכוכית בפעולה:

http://youtu.be/7wCAAtbzJmE


כך יצרו בעבר זכוכיות מוזאיקה:

https://youtu.be/5qgtWunYHwQ


ואמן זכוכית אחר שעובד עם זכוכית על עבודות עדינות מאד:

http://youtu.be/DGz88-mo_54
איך הסנדלר מתקן נעליים וסנדלים?



זוכרים את הסנדלר (Shoemaker, או cobbler) שפעם תיקן נעליים וסנדלים ולא פעם אפילו יצר נעליים בעבודת יד?

בעידן החד פעמי בו אנו חיים דומה שברוב המקרים גם את הנעליים שלנו אנחנו נועלים עד שהם מתבלות או נקרעות. אם פעם היינו לוקחים אותן לסנדלר, כדי לתקן, היום רבים נוטשים אותן ורצים לקנות נעליים חדשות.

גם סנדלים רובנו מתקנים לעתים, אבל את הכפכפים, למשל, כמעט ולא ומרביתם היום מתפקדים כמוצר חד-פעמי.

אז כן. הסנדלר, מתקן הנעליים של פעם, הוא מקצוע שהולך ונכחד מהעולם. אין לו עבודה, או לפחות לא כמו פעם. בעיקר נעלי עור ונעלי עקב או נעליים יקרות ממשיכים להיות שוות בעינינו מספיק, כדי שניקח אותן לתיקון.

לתיקון הנעל משתמש הסנדלר בכלים שונים. סוליה רופפת מחוברת מחדש לנעל, באמצעות דבק מיוחד או על ידי מסמרים המחזקים אותה בחזרה למקום.

הסנדלר גם מחליף חלקים בלויים בנעל, כמו החלפה לעקב חדש בנעלי סטילטו. כך הוא גם עושה, בכדי לחבר חלקים לנעל קרועה, כשהסנדלר תופר חלקי עור באמצעות חוט ומחט.

לאחר התיקון נהג הסנדלר לנקות ולהבריק את הנעליים ולהגישן ללקוח מבריקות ויפות. יש ואף הוסיף לנעל ציפוי מגן כדי שתחזיק זמן רב יותר.

במהפכה התעשייתית החליפו מפעלי ייצור את הסנדלר, שבתקופות קדומות היה גם זה שנהג לייצר בעצמו את הנעליים והסנדלים.

בימינו גם המפעלים הקטנים כמעט ונעלמו. מרבית הנעליים המגפיים והסנדלים מיוצרים כיום במפעלי המותגים הגדולים שממוקמים בדרך כלל במדינות עולם שלישי. במקומות כאלה השכר לעובדי הייצור הוא מזערי והייצור ההמוני מתמחר אותם במחיר זול יחסית או משווק אותם להמונים כנעליים מותג יקרות המכניסות הון לבעלי המניות של המותג.


הנה סנדלר בעבודה (ללא מילים):

https://youtu.be/8wfGu75tXIs


תיקון נעליים בקיבוץ (עברית):

https://youtu.be/W3hprje2Ntw?t=19s


והסנדלר האחרון בצה"ל (עברית):

https://youtu.be/8Oxy41D5Nuk
מה עשה מייצב החיצים בימי קדם?


המומחה, אותו איש שתפקידו היה לייצב את החיצים (fletcher), היה פעם מומחה של ממש לייצוב הנוצות של החיצים לקשת.

באותה תקופה היה מייצב החיצים בעל המקצוע שלמד היטב את התעופה של החיצים ותפקידו היה להתאים את הנוצות, כך שיסייעו לשפר את מבנה החץ ויאפשרו לו לעוף באופן אופטימלי.

מייצב החץ, או הפלטצ'ר כמו שקראו לו באנגליה של ימי הביניים, הוא מקצוע ובעל מלאכה חשוב ומכובד בעת העתיקה.

בשדה קרב או ציד שמבוסס על חץ וקשת, המייצב הוא בעל תפקיד הכרחי וקריטי. כי בזמן קרב יכול חץ מיוצב לעשות את ההבדל שבין תבוסה לנצחון מוחלט. ביציאה לציד חיצים מיוצבים הם שיקבעו אם הצייד יביא איתו אוכל ממסע הציד או לא.


הנה המקצוע של מייצב החץ בימי הביניים:

https://youtu.be/wDcD492dL1g


ומייצב חיצים בקוריאה:

https://youtu.be/VK5INvoNTdk


ופלטשר, כלומר מייצב חיצים, מספר:

https://youtu.be/ig-7kA5I9vY
מה עושים הציידים ומהו ציד?



צַיִד (Hunting) הוא לכידה והריגה של בעלי חיים מהטבע, על מנת להשתמש בבשרם של בעלי החיים הניצודים לאכילת מזון, בפרווה שלהם לבגד וכך הלאה.

זהו גם תחביב עתיק יומין של מלכים ואצילים וגם אחד המקצועות העתיקים בעולם, אם לא העתיק ביותר.

הציד הוא תמיד של בעלי חיים לא מבויתים, כלומר פראיים והציד לצורך מאכל הוא אכזרי, אך היה בדרך כלל נחוץ לתזונת האדם ובעבר אף היה ממש הכרחי.

מטרת הציד בדרך כלל היא שימוש בחלקי גופו של בעל החיים, מאכילת בשרו, שימוש בפרווה, בשומן, בעור או בחלקים אחרים של בעל החיים הניצוד, או במקרה המטריד של ציד לשם הנאה של הציידים החובבים והפריבילגים מהאצולה.

במהלך הציד נעזרו הציידים ונעזרים גם היום בכלי ציד (ראו בתגית "כלי ציד"), כמו גם בבעלי חיים המסייעים לציד, כולל כלבי ציד, עופות דורסים כמו עיט, בים בדולפינים וכדומה.


הנה צייד מתושבי הקוטב צד דוב קוטב:

https://youtu.be/TN_SUvQmKl4


ציידים מתקופת האבן:

https://youtu.be/ucwqR3Pt-LM


ציידים מונגולים הנעזרים בעיט מאולף לציד:

https://youtu.be/jagKnS2mE7w


וציידי נמרים:

https://youtu.be/W_QFipwZ2CA


מה עושים הדייגים עם החכות והרשתות?



הדייגים תופסים דגים בים. חלקם דג באמצעות חכות ואחרים משליכים לים רשתות שלוכדות דגים רבים. לאחר שהדייג מושך את הרשת הוא מחלץ את הדגים מתוכה וממיין אותם. הדגים נשמרים בקרח ומובאים למכירה, אל החנויות והשווקים.

את רעיון הרשת שאבו הדייגים הראשונים מהעכביש, שטווה רשתות בכדי לתפוס חרקים ולאכול אותם.


הנה סרטון על דייגים שדגים בעזרת חכות (עברית):

http://youtu.be/j1zLD-YIJcw


דיג של דגי טונה בלב ים:

http://youtu.be/i5mMI8t7vV0


דייגים משבטי האמזונס צדים דג מסוכן מאד:

http://youtu.be/c3CImU5hFzQ?t=5s


ודיג מוגזם וטכנולוגי שהולך ומאיים על הדגה העולמית (מתורגם):

https://youtu.be/WNdR808jMSA
איך עבדו פעם כורכי הספרים?



כריכת ספרים (Bookbinding) היא מלאכה מאוד עתיקה, בה מצמידים אוסף של דפים עשויי נייר או קלף והופכים אותם לספר.

בימי קדם נוצרו רבים מהספרים בתור מגילות. הטקסט נכתב אז ביד, על גבי רצועה ארוכה של פפירוס, גומא או קלף, כשלאחר מכן הרצועה גולגלה למגילה.

כך כרכו במהלך המאה הראשונה לספירה. ספרי התורה שבבתי הכנסת היהודיים נותרו עד היום כאלה ורובם ככולם נכתבים עד ימינו ביד.

בתחילת הספירה הרומאים יצרו את הספרים שלהם, הכתובים ביד, על ידי קיפול דפי הקלף לחצי ותפירתם בקפל. הקלף היה נוח יותר, כחומר שממנו עשויים דפי הספר. הוא גם הציע שיפור משמעותי בהשוואה לגומא או לפפירוס, במיוחד בהיותו נוח יותר לטיפול ובכך שהוא מאפשר לכתוב בו על שני צדי הדף.

אבל העולם התקדם ועם הזמן החלו לכתוב יותר ויותר ספרים בצורה חדשה שנקראה "קודקס". זהו ספר שבו קופלו הדפים ונותרו כרוכים זה לזה. עבור הקודקס פותחו טכניקות כריכה שונות וחדשות, שנועדו להחזיק את הדפים ביחד.

אחת משיטות הכריכה המוקדמות ביותר כללה את התפירה של הדפים המקופלים ביחד בחוט, כשלאחר מכן הצמידו אותם לא פעם אל לוחות עץ, שלמעשה היוו את הכריכה. את כריכת העץ נהגו לרוב לכסות בעור או בחומר דומה. במשך מאות שנים שימשה שיטה זו את הכורכים. גם היום ניתן לראותה פה ושם בספרים ישנים.

במהלך הדורות פותחו עוד טכניקות כריכה, כמו זו שבה השתמשו בדבק כדי להצמיד את הדפים לעמוד השדרה המרכזי של הכריכה. יש שהוסיפו גם ניירות קצה, בכדי להגן על הדפים. הגדילו לעשות מי שאף הוסיפו מרכיבי קישוט ודקורציה כמו עלי זהב והטבעות.

בימי הביניים, בכדי למנוע גניבות, חיברו לא פעם את הספרים לשולחנות או למדפים. אך בסוף ימי הביניים הגיע מהמזרח הסוד של ייצור נייר הכותנה. באמצע המאה ה-15 נוספה המצאת בתי דפוס. מכאן החלה אמנות הכריכה לבסס סטנדרטים מסוימים, גם אם גודל הדפים היה עדיין די מגוון.

גם כיום, כריכת ספרים היא עדיין מקצוע המחייב מיומנות ומקצוענות רבה. לצד שיטות כריכה חדשות יותר משמשות עדיין טכניקות מסורתיות שונות. ועדיין, הופעת דפוס המוני, לצד מכונות מודרניות לכריכת ספרים, הם שאפשרו ייצור מהיר יותר של ספרים, תוך הקטנה משמעותית של עלות הייצור לספר.


כורך ספרים מספר על עבודתו (עברית):

https://youtu.be/DcuH-Yxs0Dw


כך כרכו ספרים בשיטה המסורתית:

https://youtu.be/50C-6C35qJc


כריכת ספרים ידנית:

https://youtu.be/k4j_McrUmqM


כריכה מחדש של ספרים ישנים:

https://youtu.be/TT-Yo2fkubM


תולדות כריכת הספרים:

https://youtu.be/FCcEnvkdhP0


כך מתנהלת כריכיית ספרים:

https://youtu.be/2xToIMmcyiI


וסרט ארוך על כריכת ספרים מסורתית: הספרות מהעידן שלפני המצאת הדפוס:

https://youtu.be/f96v8LRyblw?long=yes
איך מייצרים שטיחים?



השטיח הוא אחד ממוצרי הבית העתיקים ביותר. השטיחים העתיקים ביותר יוצר בתחילהו באריגה ידנית. בהמשך ההיסטוריה נולד מכשיר הטוויה המסורתי הנקרא 'נול'. לידו ישב אורג השטיח וארג את השטיחים, כשהוא משלב בהם מגוון דוגמאות מורכבות, שהכילו סמלים עממיים ודוגמאות אופייניות לחבל הארץ שבה הוא חי ולתרבות שבה הוא פעל.

את השטיחים המודרניים מייצרים בעזרת מכונות טוויה אוטומטיות וממוחשבות, בתהליכי ייצור מקצועיים ומתועשים. המהירות העצומה שבה מייצרים כיום שטיחים במפעלים, הוזילו את מחירם מאד וכיום יכול כל אדם לרכוש לביתו שטיחים ומרבדים רבים. השטיחים המודרניים כוללים גם שטיחים מקיר לקיר, שמכסים את הרצפה כולה במשרדים רבים ובבתים פרטיים.


כך אורגות המכונות החדישות שטיחים מודרניים:

https://youtu.be/R3X5iKh5kgQ


אורגי שטיחים מסורתיים בטיבט:

https://youtu.be/0buYvr2rzc8


שטיחים פרסיים בעבודת יד:

https://youtu.be/dqdENHMjwDw


ושטיחים גדולים בעבודת יד:

https://youtu.be/ONgeDJryXks
איך הכובען יצר פעם כובעים?



כובען (Hatter) הוא בעל מקצוע היוצר כובעים וכיסויי ראש אחרים. כמו חייט וסנדלר, פעם המקצוע הזה היה יוקרתי והכובען יצר בשביל בעלי הממון כובעי יוקרה איכותיים וייחודיים משלהם.

זהו אחד המקצועות העתיקים שכמעט ולא שרד. לא שאין כובענים גם היום, פה ושם יש אפילו כוכבים, כמו הכובען המפורסם סטיבן ג'ונס, אבל הם מעטים מאד ועוסקים בעיקר בתפירה של כובעים מיוחדים לתעשיית האופנה העילית, לבתי עיצוב יוקרתיים ולזמרים ואנשי במה מפורסמים מאד.

עוד מהמאה ה-16 מתועדים בעלי מקצוע המייצרים קישוטי ראש וכובעים. הכובענים נהגו למכור את הכובעים שיצרו לנשים, גברים וילדים. אבל אם בעבר מכרו כובענים בחנויותיהם כובעים שייצרו ועיצבו בהזמנה גם לג'נטלמנים, כיום מוכר הכובען המעצב בעיקר כובעי נשים מיוחדים. מרבית הכובעים לגברים הם מוצרי מדף שאינם בעלי עיצוב חדש, מתוצרת מפעלים גדולים, ובעלי פסי ייצור המוניים.

כובענים ייצרו לאורך ההיסטוריה, מגוון של כובעים ששימשו לצרכים שונים. היו כובעים שנועדו להצביע על מעמד חברתי גבוה, דוגמת כובע הצילינדר, שהיה חלק מחליפת שלושת החלקים של הג'נטלמן האירופי.

היו כמובן כובעי תפקיד צבאיים, כמו כובע הקצין או כומתת החייל. כובע הצבא הצרפתי וכובעי הצבא הטורקי - כולם דוגמאות לכובעים שהם חלק מהמדים. היו כובעים לבעלי מקצוע, כמו כובע הקאובוי של הבוקרים והמגבעת של הבלש הפרטי, שהונצחה שוב ושוב בסרטי ה"פילם נואר" של שנות ה-50.

כמובן שהיו גם כובעים לנשים. לבעלות תפקיד, כמו האחיות והפקידה, היו כובעים שהצביעו על תפקידן. היו להן גם כובעי קוקטייל כחלק מלבוש הערב הנשי. המעצבת האגדית קוקו שאנל תרמה את חלקה להקטנת הכובעים האלה, במקום הכובעים הגדולים והמוגזמים של תחילת המאה ה-20.


כובען מודרני בעבודה:

https://youtu.be/pMfUVOZeIWw?t=30s


כובען שנזכר כמה הכובע היה חשוב פעם:

https://youtu.be/DGIG0X8MCfA


כובענית בישראל (עברית):

https://youtu.be/mAvOQAIh6go


כך מייצרים מגבעות:

https://youtu.be/h5dP2qRXdFY


סיפור הכובען המשוגע לילדים:

https://youtu.be/-SdGBMiUWsw
מיהם הליצנים ואיך התפתח המקצוע הזה?
מה עושים הקדרים ביצירת כלי חימר?
איך מייצרים פקקי שעם וממה מייצרים אותם?
למה חנטו המצרים את מתיהם?
מי היו האבירים ששמרו על הממלכות בימי הביניים?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.