» «
מקוננות
מה עושות המקוננות?



בעולם העתיק נהגו לא פעם להזמין, כשמישהו מת, את הנשים המְקוֹנְנוֹת (Mourning women). מקוננות היו בדרך כלל נשים שנהגו לבכות על המת בתשלום. תפקידן היה לפייס את נשמות המתים, לבכות את מותם ולעורר את הרגשות של האבלים כדי שיוכלו להתפרק.

כבר בספר ירמיהו מוזכרות נשים כאלה, כמי שתפקידן המרכזי בטקסי האבל היה לקונן על המתים. גם ההלכה קבעה שצריך לשכור מקוננות. גם בימי הביניים המשיך להישמר הקשר שבין אבל, קינה והנשים שזה תפקידן, מעצם היותן חזקות ברגשות ובכוחות הנפש והרוח, בניגוד לגברים שכוחם בכוחם הפיזי.

המקוננות נהגו להגיע לבית המת, שם מת או שלשם הביאו אותו כדי להיפרד ממנו. על פי המעמד והיכולת הכלכלית שלה, הזמינה המשפחה מקוננת אחת או מספר מקוננות. המקוננת הייתה בוכה ומקוננת, שרה על הנפטר או המת (נפטר אומרים רק על יהודי). המקוננות הטובות ידעו לחבר מילים של כבוד למת ואפילו להמציא להן לחן. כזו לדוגמה הייתה אהובה עוזרי, הזמרת שכבר בילדותה הייתה מקוננת מקצועית ואהודה על הקהילה התימנית. לא פלא שהלהיט הראשון והגדול ביותר שלה היה בעצם קינה לחייל, שהתפרסם והרטיט לבבות אחרי מלחמת יום כיפור.

זה מנהג מוזר. למה צריכה משפחה שאיבדה כרגע את אחד מיקיריה, להזמין זרים כדי שיבכו על המתים שלה?

כי התפקיד המעניין של המקוננת הוא לשחרר לבני המשפחה את הבכי. קשה להתאבל ולבכות כשהאירוע רק קרה. יודע כל מי שמבין באבל שהבכי והכאב הגדולים מגיעים במשך הזמן, כשמתחילים לתפוס שהאובדן הוא לא רק עובדה אלא חוסר וגעגוע קשים. המקוננת מסייעת לקרובי המת לשחרר את הכאב, להתחיל להתמודד עם המוות. הבכי והקינה של המקוננות הוא מעין פתיחת שסתום של כאב, משהו שפעם, בעידן שלפני האיפוק המודרני, היה עדות לאובדן.

על אף שבתרבויות מסורתיות הוא עדיין קיים, מנהג המקוננות הוא עולם שהולך ונכחד. אמנם במדינות המתקדמות האבל הפך מאופק יותר ומנהגי האבלות בעולם המודרני כבר לא מחייבים בכי וצעקות אבל עדיין, רבים חשים רצון להתאבל כך. מדי פעם הוא חוזר ומתגבר ואפילו באירופה, בה המנהג שרד מאז העת העתיקה והחזיק עד המאה ה-19, הוא מעולם לא נעלם לגמרי. בבריטניה של ימינו, למשל, פועל שירות להשכרת מקוננים ומתאבלים (Rent-A-Mourne) מקצועיים, כשהתשלום הוא לפי שעות...


הנה מקוננת ותיקה מספרת את סיפורה:

https://youtu.be/hLUOmbrzNUk


מקוננות באי סרדיניה:

https://youtu.be/kJUQxelrZX4


המקוננת מספרת כיצד היא שולטת בסוד הקינה, הבכי והיגון להשכרה:

https://youtu.be/E5u2ntuK8no


מקוננות בלוויה בסיציליה:

https://youtu.be/8VevOqMPP5Y


בקניה יש גם מקוננים גברים:

https://youtu.be/xi3wSUjSv9Y


ולהיט הקינה הישראלי של הזמרת אהובה עוזרי "היכן החייל שלי":

https://youtu.be/Itta6IJg4rs
נפח (מקצוע)
מה עשה הנפח עם המתכות בימים עברו?



הנפח (Blacksmith) הוא מבעלי המקצוע הוותיקים בעולם. הנפחים עובדים עם "מתכות שחורות", לרוב ברזל, למטרות מגוונות כמו יצירה מברזל ופלדה ועיצוב במתכת. מקור צבען השחור של המתכות הללו הוא בשכבת התחמוצת שנוצרת על פניהן כשהן מחוממות.

חימום המתכת, עד לשלב שבו היא בוהקת בצבע כתום וניתנת לעיבוד כנוזל, הוא שמאפשר לנפח לעצב, לכופף ולעשות בה כרצונו. את החום הגבוה הדרוש לחימום המתכת הוא משיג על ידי חימום בגז, פחם וכדומה.

כשהמתכת מתרככת מספיק בכדי לעצבה, הנפח משתמש בכלים כמו פטיש ואזמל, בכדי לחתוך, לעקם ולשנות את צורת המתכת המוצקה. כך הוא יוצר חפצים מברזל או מפלדה.

עם כלי העבודה שלו, הנפח יצר בעבר החל מכלי נשק, כלי עבודה וכלים לבישול ועד חפצי נוי ומרכיבי בנייה כמו פסלים עשויי מתכת ורהיטי ברזל ועד שערי מתכת ורשתות אסכלה. בבנייה הציבורית הנפחים היו מי שבמשך שנים רבות יצרו את פסי הרכבת.

בימינו המקצוע עתיק היומין הולך ונעלם. במדינות המתועשות מחליפים אותו מפעלים תעשייתיים, המייצרים בסרט נע ובכמויות ענק את מה שפעם יצרו הנפחים בעבודת יד, יחידה אחת בכל פעם.

ובכל זאת, באירופה יש כיום תחייה של נפחים. הם רואים את עצמם כמעצבים במתכת ויוצרים - מיצירות אמנות עשויות מתכת ועד חפצי נוי ברמת ייצור גבוהה ובעבודת יד מוקפדת.


הנה נפח מספר על עבודתו:

https://youtu.be/wOx7m3D6guY


כך הוא יכול לעבוד על מסמר אחד:

https://youtu.be/ZBfkmPt-WYw


מתקופת הברונזה הנפחים החלו לייצר כך חרבות:

https://youtu.be/eEWIuyeNp2k


עבודתו של נפח:

https://youtu.be/ZPlOp7_745Y


והנה הזדמנות ללמוד איך להיות נפחים:

https://youtu.be/k-p0W4GB4pU
נגר
מה עשו הנגרים בעבר בעץ?



הנגר (Carpenter) הוא מבעלי המקצוע העתיקים ביותר בתרבות האנושית. בימי הביניים היו הנגרים בעלי מקצוע מאד חשובים. לא היה אז פלסטיק ומפעלים יוקמו רק במהפכה התעשייתית, מאות שנים אחר כך. הנגר הימי-בייניימי תחזק ובנה בטירות הקדומות לא רק את הרהיטים. הוא זה שטיפל גם בדלתות העץ, ברצפות העץ ועוד.

כמו כן יצר הנגר לא רק רהיטים, אלא גם כלי עבודה וחקלאות. הנגרים נהגו גם לתקן את הריהוט וחלקי העץ שבמרכבות ובציוד הצבאי של הלוחמים ומגיני הטירות.

אחרי מנהל התחזוקה של הטירה, הנגר היה אז בעל המקצוע הכי חשוב בטירה.


הנה הנגר של ימי הביניים מכין כלי נשק מעץ:

https://youtu.be/JEXv2eVoC4w


כך הפכו גזעי עצים אז לקרשים מרובעים:

https://youtu.be/aI8VWjpKBlA


הנגרים הוויקינגים היו מהטובים באירופה של אותם ימים:

https://youtu.be/58VYP7TrUc0


ואחת משיטות העבודה של נגרים בימי הביניים:

https://youtu.be/DS05eYpvT2s
לבלר
מי היו הלבלרים של העת העתיקה ומה היה מעמדם בחברה?



הלבלר (Scribe) היה הכותב של ימי קדם. ידיעת קרוא וכתוב לא הייתה פעם נחלת הכלל. מי שידעו לכתוב היו מאוד נדירים ובעלי מקצוע נחשב.

עבודת הלבלר הייתה לשבת ולכתוב. בעידן העתיק על פפירוסים ובהמשך על מגילות קלף. הוא לא היה משרת אלא בעל מעמד גבוה מאוד. לבלרים ניהלו את הרישומים בממלכה. הם רשמו את הפעולות הכלכליות, את רשימות הרכוש, רישומי המיסים וכדומה.

והעבודה הזו לא הייתה פשוטה ודרשה השכלה מרשימה. בהירוגליפים לדוגמה, אותו כתב חרטומים של מצרים העתיקה, היו מעל 2,000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. גם כתב היתדות של מסופוטמיה היה מורכב וקשה לשליטה אז ובהמשך גם הכתב היווני והרומי.

הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים ומי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד והכנסה נאותה. למעשה, הלבלרים היו פקידים. כמי ששלטו בקריאה וכתיבה, הם היו מהמשכילים והמקצועיים שבעובדים בימי קדם. מעמדם היה כשל מהנדסים בהייטק של ימינו. הם שלטו באיחסון ושימור הידע המשפיע ביותר של התקופה.

הכותבים המשיכו בעבודתם גם אל תוך ימי הביניים. עבור הכנסייה הנוצרית הם כתבו את ספרי הקודש. ביהדות הם הפכו לסופרי סת"ם שכותבים את ספרי התורה בקליגרפיה מדויקת להפליא. כותבים כאלה המשיכו לשרת את הציבור המוגבל בהשכלתו, גם אחרי עידן ההשכלה. הם עשו זאת כשישבו בכיכר העיר וכתבו מכתבים עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב ורצו לשלוח מכתב ליקיריהם הרחוקים או למוסדות ולגופים שהתקשורת איתם הייתה בכתב.


הנה לבלר אופייני מימי קדם:

https://youtu.be/LoqavHDlKZ0


תרומתו לידע ולמדע ימי קדם כפי שהיא באה לידי ביטוי באימפריה ההלניסטית (עברית):

https://youtu.be/BS1btHFnbpU


פסל של לבלר מצרי קדום:

https://youtu.be/cxs1d3N60UI


היום יש חברות שמספקות כתיבה בכתב יד למי שרוצים לכתוב מכתבים אישיים כמו פעם:

https://youtu.be/Tg2iLbwzLNY

מקצועות עתיקים

שידוך
מה עושה השדכן?


בעידן של אפליקציות היכרויות, אתרי פנויים פנויות וספיד דייטים למעוניינים להכיר, בעיקר חרדים נעזרים בשידוך. דומה שהשדכן (Matchmaker) המיתולוגי כמעט ונעלם.

בעל המקצוע הזה, היום יש גם נשים שדכניות, הוא מי שמתאים בין איש ואישה, כדי להשיא אותם, או בלשון הדתיים "להביא אותם בברית הנישואים".

בתרבויות רבות נישאו ונישאים עדיין זוגות באמצעות שידוך, כשהשדכן או השדכנית הם שמחברים בין בני הזוג. השדכנים עוברים מהורי החתן להורי הכלה ומנסים לקבל את הסכמת שני הצדדים לזיווג שהם מציעים, או לזיווג שהם קיבלו הזמנה מהורי אחד הצדדים להציע.

השדכנים, באותם מקומות שנהוג השידוך, אינם מתנדבים. מדובר בבעלי מקצוע המתפרנסים משידוכיהם. אם עד לפני כמה דורות, גם אצלנו היו אנשים מתחתנים בשידוך, כיום הדבר כמעט ולא מקובל בחברה המערבית.

בחוגים שמרניים, כאמור, כמו חרדים יהודים ודתיים מוסלמים, נוהגים גם היום לחתן לא פעם באמצעות שידוך. הוא מקנה מעין "אישור" של הממסד המבוגר והחברה השמרנית, לקשר שבין בני הזוג ולהיכרות בטווח שבין מועד ההיכרות הראשונית לליל הכלולות והנישואים.

יש אפילו חברות מעטות, שבהן נאסר על החתן והכלה להתערב בתהליך והם מחויבים לציית לשידוך. בתרבויות כאלה המפגשים בין מי שעתידים להיות בני זוג הם מעטים לפני החתונה ויהיו בליווי אחד ההורים.

לעתים, בעיקר בחברות סופר שמרניות, המפגשים הללו אסורים בתכלית האיסור. על אהבה או רגש מוקדם בין המיועדים לנישואים שכאלה, אין כלל מה לדבר. מילת המפתח כאן היא התאמה ולא התאהבות או נישואים מתוך רגש. בחיוך נבוך אפשר לשאול אם לא מדובר ב"נישואים בבני אדם".

מקור המילה "שידוך" הוא מארמית, בה משמעות המילה היא שקט. במגילת רות נכתב על "...שקט ומנוחה שהאישה מוצאת בבית בעלה".

חשוב לציין שממש כמו מתווך דירות, אפילו בחברה השמרנית או הדתית, אין בלעדיות מוחלטת לשדכנים. גם מכרים וידידים יכולים לייצר שידוכים. זה קורה על ידי כך שהם מציעים להורי אחד מבני הזוג את בן הזוג השני, בתור מועמד לנישואים. לרוב מבררים ההורים ולעתים גם המועמדים עצמם, זו על זה. הם שואלים עליהם אצל חברים וקרובי משפחה.

אם הם גילו "התאמה מרבית" בין בני הזוג לעתיד, הם דנים בתנאי הנישואים ומחליטים על השידוך ותנאיו, עוד בטרם ייפגשו בני הזוג עצמם. זה דיון חוזי ועניין כלכלי מובהק. דנים בו בנדוניה, בסכומי כסף, בקניית דירה והתניות משפחתיות אחרות שעולות כתנאי להסכמה לתת את ידה של הכלה לבחור המיועד.


אצל החרדים עד היום מתחתנים דרך שידוך (עברית):

https://youtu.be/huYp3-vy-Ho


שדכנית מדברת (עברית):

https://youtu.be/1k8TAmWeczo


היום יש אפליקציות מצליחות להיכרויות ולמעשה לסוג של שידוך (עברית):

https://youtu.be/qbOYVeJWN-8


ולא מעט אתרי שידוכים באינטרנט (עברית):

https://youtu.be/S6jHUg-Lqvg?long=yes
תופרת
מה עשתה התופרת פעם?



בעידן הנוכחי אנו קונים את הבגדים שלנו מחנויות בגדים ורשתות שיווק אימתניות. מרבית הבגדים הללו נוצרים במפעלי ענק רחוקים, המייצרים אותם בכמות אדירה ובמחירים זולים. בעולם מיוצרים כיום בכל שנה מעל 80 מיליארד פריטי לבוש.

בעבר זה היה אחרת. כדי לרכוש בגד חדש נאלצו אז אנשים לפנות לחייט או לתופרת (Dressmaker). האחרונים נהגו למדוד את מידות גופו של הלקוח במדויק ולתפור על פי מידה. לאחר שנגזרו חלקי הבגד, על פי מידות הגוף של המזמין, התופרת והחייט היו תופרים ביד את הבגד.

כמובן שהבגד היה אז יקר מאוד, הרבה יותר מאשר בגד רגיל בימינו. לאנשים רגילים, היו בימי הביניים בגד אחד ליום יום ובמקרה הטוב גם בגד חג.

הביטו בארון הבגדים שלכם ותראו את החלום של אנשי קדם, בעלי הבגד הבודד. יש לנו כיום כל כך הרבה בגדים כי מייצרים אותם בזול, הרחק מביתנו. כמעט כל הבגדים הללו הם לשנה שנתיים מקסימום ולכן אנו קונים ללא הפסקה. שלא יהיה חסר...

בעידן שבו תופרים מקצועיים תופרים עדיין רק בגדים מעטים, בעיקר חליפות לגברים ושמלות כלה, לייצור ההמוני של אופנה יש מחיר סביבתי עצום. עד כמה? - תעשיית האופנה היא התעשיה השניה הכי מזהמת בעולם, אחרי תעשיית הנפט. אנחנו קונים הרבה יותר בגדים ממה שאנו צריכים וכמויות אדירות כאלה של לבוש מחייבות המון אנרגיה - גם על קו הייצור, גם בהובלה עד אלינו ואפילו בהשמדה כשאיננו זקוקים להם יותר והבגדים הופכים לפסולת שאין בה עוד שימוש.


הנה תופרת דתית כמו פעם (עברית):

https://youtu.be/iKgTZbD4Eas


תופרת צעירה מסבירה על הציוד הנדרש (עברית):

https://youtu.be/CbQ6lXLZmiA


תופרת בעבודה (עברית):

https://youtu.be/3pZu-wZkXSw


שיר בקשה מימים רחוקים אל התופרת (עברית):

https://youtu.be/1BybTjKmPnE


והאופנה המהירה של ימינו ומחירה הסביבתי (עברית):

https://youtu.be/b0Y5lrEJOBA?long=yes
סיתות
מה עשו הסתתים בימי קדם ואיך יצרו אבני בניין?



סִתּוּת (masonry) היא אמנות שבה מעבדים חומרים קשים, במיוחד אבן, לצרכי בנייה. הסתת מעבד את האבן כך שתתאם למידות הרצויות לבנייה או לריצוף.

בימי קדם השתמשו לסיתות באבן שנמצאה בדרך כלל במחצבות, בקרבת מקום הבניה ולעיתים, במיוחד כשמדובר בארמונות ומקדשים חשובים, גם באבן שהובאה ממרחקים. פעולת הסיתות הפכה את האבן הפשוטה לאבן בעלת צורה ישרה, כך שתתאים לבניית קירות וחומות.

עבודת סיתות האבן (Stonemasonry) היא אחת העבודות הקשות בעולם העתיק. רק משהומצא הבטון הלכה וירדה, בעיקר משום שניתן היה באמצעות מלט, ליצור לבנים בקלות רבה יותר.


כך עבד הסתת של ימי קדם ויצר אבנים ישרות:

https://youtu.be/RIYWTEiabpc


הטכניקה הזו של הסיתות היא בת אלפי שנים:

https://youtu.be/QoTvAQr4J1E


כך שוברים אבן גדולה:

https://youtu.be/v-NsirLXUMk


כך עובדים באמריקה:

https://youtu.be/wPfZNTSuY7E


סתת בעבודה:

https://youtu.be/T4eBMo3DNH4?t=2m40s


ובסיתות אפשר להגיע לדיוק של יצירת כתובות:

https://youtu.be/aEYZvadj42I
חקלאי
איך עובד החקלאי?



עוד מימי קדם, חקלאי הוא אדם שמגדל פירות וירקות, עצים ותבואה. החקלאי קם בבוקר מוקדם ומעבד את השדות, מטפל במטעים או בפרדסים וממתין להבשלת הפרי והירק. בכל עונה החקלאים יודעים מה יש לנטוע ומתי יוכלו לקצור או לקטוף את התבואה והגידולים מהשדות או את הפירות מהעצים.

אחרי שהחקלאי אוסף את מה שגידל, הוא מוכר את התוצרת לחנויות ודרך החנויות אל ההורים שלנו או לתעשיית המזון, שמייצרת מהגידולים הללו מוצרי מזון רבים ומגוונים.

אנו צריכים לומר תודה לחקלאים על האוכל הטעים שמגיע לשולחננו. תודות לעבודתם של החקלאים אנו אוכלים ירקות ופירות טריים. גם סוגי מזון רבים אחרים מתבססים על גידולים חקלאיים רבים, החל מלחם, פסטה וצ'יפס ועד למגוון של תבלינים ועשבי מאכל שונים.


הנה חקלאי שמספר על עבודתו (עברית):

http://youtu.be/QOXgu7NQ_Rc


וחקלאי שמציג את החממות שלו ואת עיבוד האדמה (עברית):

http://youtu.be/j1CwLF6j0fo


שליית פנינים
מיהם שולי הפנינים?



הפנינים היקרות, שנוצרות בתוך צדפות במעמקי הים, היו ונשארו מאבני החן המבוקשות ביותר לתכשיטים.

שולי הפנינים (Pearl divers) היו בעלי מקצוע שעד שנות ה-50 של המאה הקודמת נהגו לצלול ולחפש אחרי צדפות שמכילות פנינים כאלה. רובם היו אנשים עניים וצללו ללא ציוד צלילה. הם סמכו על נשימה ארוכה במיוחד, שהחזיקה אותם או אותן במעמקים, תוך חיפוש הצדפות. כשאזל האוויר מריאותיהם, הם היו עולים אל פני המים, עם או בלי הצדפות הנחשקות עם הפנינים.

ביפן למשל, זו מסורת בת לפחות 5,000 שנה. נשים שנקראו שם "אמה" (Ama) היו צוללות ומלקטות את הצדפות עם הפנינים וגם לא מעט צדפות למאכל שנמכרו בשווקים. כדי למצוא את הצדפות הללו, הן היו צוללות לעומק של 20 מטרים.

בעידן בו הכל מתבסס על מכשירים וציוד משוכלל, הולך ונעלם המקצוע הזה. כיום מרבית שולי הפנינים אינם פעילים עוד, אם בשל צלילה מקצועית עם בלוני חמצן ואם בשל חוות פנינים גדולות, בהן מגדלים פנינים באיכות ובגדלים מדהימים.

וכך, הולכות ומתמעטות הפנינים הטבעיות ששלייתן מהמים היא מסוכנת וקשה. כיום מרבית הפנינים החדשות הינן מלאכותיות, כאלה שגודלו בחוות לגידול פנינים.


כך מספר דולה הפנינים מאיחוד האמירויות על עבודתו מתחת למים:

https://youtu.be/WyicXuQ9k_4


על שולי הפנינים המעולים של אוסטרליה:

http://youtu.be/V6vuBvglndw


ה"אמה" - דולות הפנינים היפניות:

https://youtu.be/GDsslEE8S7E


עוד משולות הפנינים של יפאן, שעדיין צוללות כדי לשלות פנינים:

http://youtu.be/oPgf-ALl_Y8?t=6s


האופרה הידועה "דולי הפנינים" של ביזה שנכתבה עליהם:

https://youtu.be/M0IbU5xznfQ


וסרטון מקסים המלווה את שולי הפנינים של דובאיי בעבודתם:

https://youtu.be/TGPH_op_LrQ?long=yes
מה עושים הבורסקאים בעיבוד העורות?



בורסקאות (Tanning) הוא מהמקצועות העתיקים בעולם. מדובר במעבדי עורות, בעלי מקצוע שהופכים את עור החיה, שמגיע מלוכלך, מלא שומן ושיער והוא גס וקשה לעיבוד, לעור נקי ומעובד, חלק ומוכן לעבודה.

העיר העתיקה פז (Fes) שבמרוקו, פועלים מאחרוני הבורסקאים בעולם. העיר שהיא העיר הימי ביניימית הפעילה והגדולה בעולם, הם ממשיכים לעבד עורות כמו לפני אלף שנים ויותר.

במתחמי הבורסקאים של פז מאות בורות סיד לניקוי העורות וצביעתם. כל כמה בורות שייכים למשפחה אחרת, רובן של בעלי מקצוע שהם חלק משושלת ארוכה, בת מאות שנים.

אל בורות הסיד הלבנים מוכנסים העורות, להשריה בתוך תערובת של סיד, מים ולשלשת יונים, תערובת שמפרקת את השומן והשיער שצמודים אל העור ובכך מקלים את הסרתם ממנו.

לאחר מכן מועברים העורות לצביעה בבריכות צבע ולאחר שנצבעו הם מונחים לייבוש על גגות המבנים הסמוכים. אז יועברו אל בעלי המקצוע שיכינו מהם תיקים, נעליים, מעילים ועוד מוצרי עור.


הנה אחד מאזורי הבורסקאים בעיר פס שבמרוקו:

https://youtu.be/oFyknF8l2tI


תהליך עיבוד העורות:

https://youtu.be/MeuMcYB4BL8


בריכות הצביעה של העורות בעיר העתיקה של פאז:

https://youtu.be/lIIJst69Ovo


כל זה בעיר הגדולה ביותר ששורשיה בימי הביניים:

https://youtu.be/5fesOgYB0as


יש בה הרבה בעלי מקצועות עתיקים:

https://youtu.be/gQK8dX0AGXo


וסרטון תיעודי של כל תהליך העיבוד של העורות:

https://youtu.be/UUunnTq9i10?long=yes
מהו נול האריגה ואיך ארגו בו האורגות?



נוֹל (Loom) האריגה, או פשוט "נול", הוא מכונה המשמשת לאריגה. זהו מכשיר שמאפשר לארוג בד באמצעים ידניים, או באופן ממוכן, עם הנעה מכנית, הנעת מכונה. הנול משמש ליצור בד, בטכניקה שנקראת "שתי וערב". השיטה היא לשזור את החוטים זה בזה, כשעל הנול מתוחים חוטי השתי לאורך וביניהם שוזרים את חוטי הערב, בשזירה רחבית.

הנול מאפשר להרים ולהוריד לחלופין את חוטי השתי, כדי לאפשר שזירה קלה של חוטי הערב בתוכם. חלק שנקרא "סירה" (בוכייר) משחיל בשורות חוטי השתי את חוטי הערב.

אריגת הבדים בנול היא מקצוע עתיק יומין. הנול הוא אחד המכשירים הוותיקים בתולדות האנושות. קיימות עדויות על נולים קדומים ומאד פרימיטיביים, שנבנו כבר בתקופה הנאוליתית. אורגי הבדים ליוו במשך אלפי שנים את האנושות. רק במאות השנים האחרונות יוצרו מכונות אריגה מכניות, שלא מחייבות את האורג לעשות את העבודה המכנית.


הנה קודמו הפרימיטיבי של הנול:

https://youtu.be/b5yxqsB2Txk


והנול מימי הביניים עם השחלת הסירה:

https://youtu.be/G_S7OmfJpeg


כך אורגים בנול גדול:

https://youtu.be/8ap0HfHYGKE


הנה הדרכה לאריגת נול:

https://youtu.be/bLAUqpEi3kA


ונול תעשייתי:

https://youtu.be/qS0BIZN3kws
איך ניפחו זכוכית אלפי שנים?



כדי לנפח זכוכית וליצור כלי זכוכית ובקבוקים, יש לחמם את הזכוכית על ידי להבה חזקה במיוחד, או בעזרת תנור עם אש בטמפרטורה של כ-500 מעלות. בחימום הזה נוצרת עיסה של זכוכית שאותה ניתן לעבד. כשהזכוכית מתרככת, ניתן לנפח אותה ולעצב אותה לכל צורה שרוצים.

מאז ימי קדם נהגו נפחי הזכוכית המומחים ליצור בנשיפה את הבקבוקים ואת כלי הזכוכית העתיקים ולעצבם. כך הם זכו לשם "נפחי זכוכית". בעידן המודרני עושים זאת באמצעות מכונות נשיפה.

הם נהגו לנשוף בעיסת הזכוכית עד שהולך ומתנפח גליל זכוכית חלול, לרוב באורך של מטר.

את כלי הזכוכית השונים, כמו בקבוקים, כוסות, כלי מעבדה מיוחדים מזכוכית וכדומה, הם מנפחים בעזרת מוט ניפוח חלול. הם נופחים בעיסת הזכוכית הנוזלית ומייצרים את גליל הזכוכית.

בהמשך הם משתמשים בשבלונות, מעין תבניות צורה שמביאים את הזכוכית המתנפחת לקבל את הצורה המבוקשת.


כך יצרו את הזכוכית בימי קדם ועיבדו אותה לכלי זכוכית שימושיים ויפים (עברית):

https://youtu.be/iNndTnXwlcM


באנגלית:

https://youtu.be/u_CvSfOKksw


אמן זכוכית בפעולה:

http://youtu.be/7wCAAtbzJmE


כך יצרו בעבר זכוכיות מוזאיקה:

https://youtu.be/5qgtWunYHwQ


ואמן זכוכית אחר שעובד עם זכוכית על עבודות עדינות מאד:

http://youtu.be/DGz88-mo_54
מה עשה מייצב החיצים בימי קדם?


המומחה, אותו איש שתפקידו היה לייצב את החיצים (fletcher), היה פעם מומחה של ממש לייצוב הנוצות של החיצים לקשת.

באותה תקופה היה מייצב החיצים בעל המקצוע שלמד היטב את התעופה של החיצים ותפקידו היה להתאים את הנוצות, כך שיסייעו לשפר את מבנה החץ ויאפשרו לו לעוף באופן אופטימלי.

מייצב החץ, או הפלטצ'ר כמו שקראו לו באנגליה של ימי הביניים, הוא מקצוע ובעל מלאכה חשוב ומכובד בעת העתיקה.

בשדה קרב או ציד שמבוסס על חץ וקשת, המייצב הוא בעל תפקיד הכרחי וקריטי. כי בזמן קרב יכול חץ מיוצב לעשות את ההבדל שבין תבוסה לנצחון מוחלט. ביציאה לציד חיצים מיוצבים הם שיקבעו אם הצייד יביא איתו אוכל ממסע הציד או לא.


הנה המקצוע של מייצב החץ בימי הביניים:

https://youtu.be/wDcD492dL1g


ומייצב חיצים בקוריאה:

https://youtu.be/VK5INvoNTdk


ופלטשר, כלומר מייצב חיצים, מספר:

https://youtu.be/ig-7kA5I9vY
מה עושים הדייגים עם החכות והרשתות?



הדייגים תופסים דגים בים. חלקם דג באמצעות חכות ואחרים משליכים לים רשתות שלוכדות דגים רבים. לאחר שהדייג מושך את הרשת הוא מחלץ את הדגים מתוכה וממיין אותם. הדגים נשמרים בקרח ומובאים למכירה, אל החנויות והשווקים.

את רעיון הרשת שאבו הדייגים הראשונים מהעכביש, שטווה רשתות בכדי לתפוס חרקים ולאכול אותם.


הנה סרטון על דייגים שדגים בעזרת חכות (עברית):

http://youtu.be/j1zLD-YIJcw


דיג של דגי טונה בלב ים:

http://youtu.be/i5mMI8t7vV0


ודייגים משבטי האמזונס צדים דג מסוכן מאד:

http://youtu.be/c3CImU5hFzQ?t=5s
מי היו האבירים ששמרו על הממלכות?
מי היו אבירי אירופה?
מיהם האבירים?


אבירים (Knights) היו לוחמים באירופה של ימי הביניים. האבירים חיו פעמים רבות בטירות. הם רכבו על סוסים והיו לבושים בשריון אבירים ששמר עליהם בקרב.

ימי הביניים היו תקופה של כיבושים רבים והרבה אלימות. עמי אירופה טיפחו שכבה של לוחמים איכותיים ומאומנים היטב שתוכל להתמודד עם פולשים ואוייבים. כך הפכו האבירים ללוחמים שרכבו על סוסים כשהם עטויים בשריון ומצוידים בכלי נשק אימתניים. האבירים נחשבו חלק מהאצילים של אותם הימים. הם גם הצטיינו בתכונות חברתיות והתנהגות מכובדת, שעד היום מכנים "התנהגות אבירית".

רבים מהאבירים גרו בטירות והיו לוחמים בשביל במלך. הם היו חלק מהשיטה הפיאודלית שבה העניק המלך לאביריו שטחים שבהם שלטו. בשטחים אלו עבדו איכרים שנקראו צמיתים והם פרנסו את האביר ואת כל צרכיו וצרכי משפחתו. בתמורה, האביר היה עובד כלוחם בשירות המלוכה.


הנה מסלול הכשרת האביר (עברית):

https://youtu.be/i3WJtItRxYQ


קרבות האבירים של ימי הביניים מתוך סרט קולנוע:

http://youtu.be/cIwNBX7k4vs


כך נלחמו האבירים:

http://youtu.be/5hlIUrd7d1Q?t=14s


הנה האבירים נלחמים על סוסיהם:

http://youtu.be/J8L6AVIeVXw


וסרט תיעודי מתורגם על האבירים והדרך בה הוכשרו לתפקידם (מתורגם):

https://youtu.be/_KcwU85bwC0?long=yes
איך הכובען יצר פעם כובעים?



כובען (Hatter) הוא בעל מקצוע היוצר כובעים וכיסויי ראש אחרים. כמו חייט וסנדלר, פעם המקצוע הזה היה יוקרתי והכובען יצר בשביל בעלי הממון כובעי יוקרה איכותיים וייחודיים משלהם.

זהו אחד המקצועות העתיקים שכמעט ולא שרד. לא שאין כובענים גם היום, פה ושם יש אפילו כוכבים, כמו הכובען המפורסם סטיבן ג'ונס, אבל הם מעטים מאד ועוסקים בעיקר בתפירה של כובעים מיוחדים לתעשיית האופנה העילית, לבתי עיצוב יוקרתיים ולזמרים ואנשי במה מפורסמים מאד.

עוד מהמאה ה-16 מתועדים בעלי מקצוע המייצרים קישוטי ראש וכובעים. הכובענים נהגו למכור את הכובעים שיצרו לנשים, גברים וילדים. אבל אם בעבר מכרו כובענים בחנויותיהם כובעים שייצרו ועיצבו בהזמנה גם לג'נטלמנים, כיום מוכר הכובען המעצב בעיקר כובעי נשים מיוחדים. מרבית הכובעים לגברים הם מוצרי מדף שאינם בעלי עיצוב חדש, מתוצרת מפעלים גדולים, ובעלי פסי ייצור המוניים.

כובענים ייצרו לאורך ההיסטוריה, מגוון של כובעים ששימשו לצרכים שונים. היו כובעים שנועדו להצביע על מעמד חברתי גבוה, דוגמת כובע הצילינדר, שהיה חלק מחליפת שלושת החלקים של הג'נטלמן האירופי. היו כובעי תפקיד צבאיים, כמו כובע הקצין וכומתת החייל, כובע הצבא הצרפתי וכובעי הצבא הטורקי - כולם דוגמאות לכובעים שהם חלק מהמדים. היו כובעים לבעלי מקצוע, כמו כובע הקאובוי של הבוקרים והמגבעת של הבלש הפרטי שהונצח שוב ושוב בסרטי ה"פילם נואר".

כמובן שהיו גם כובעים לנשים. לבעלות תפקיד, כמו האחיות והפקידה, היו כובעים שהצביעו על תפקידן. היו להן גם כובעי קוקטייל כחלק מלבוש הערב הנשי. המעצבת האגדית קוקו שאנל תרמה את חלקה להקטנת הכובעים האלה, במקום הכובעים הגדולים והמוגסמים של תחילת המאה ה-20.


כובען מודרני בעבודה:

https://youtu.be/pMfUVOZeIWw?t=30s


כובען שנזכר כמה הכובע היה חשוב פעם:

https://youtu.be/DGIG0X8MCfA


וכך מייצרים מגבעות:

https://youtu.be/h5dP2qRXdFY
מיהם הליצנים ואיך התפתח המקצוע הזה?



ליצן (Clown) הוא אחד המקצועות הוותיקים בעולם הבידור. מדובר בבדרנים שעוטים על פניהם מסכות או איפור כבד בצורות שונות, כשאלו נועדו לשעשע ולהקנות להם מראה עליז.

איפורם המודגש והכבד של הליצנים מחליף את המסכה. זה נעשה על ידי מחיקת והעלמת תווי פניהם ויצירה של קלסתרים חדשים ומוכרים היטב.

חברתית, הליצנים נעים בטווח העצום שבין הליצן הרפואי, המצחיקן שמשפר את מצב רוחם ואת בריאותם של החולים, ועד לליצן הרוצח - אותה תופעה חולנית של אנשים המשתמשים בתחפושת הליצן בכדי לפגוע באחרים.

הם אגב, לא ליצנים כלל ולשמחתנו הם גם מעטים הרבה יותר מההדהוד התקשורתי והתרבותי המוגזם לו הם זוכים בעשורים האחרונים.

בתולדות האנושות מקובלת דמות הליצן במשך מאות שנים. בדרך כלל היא בעלת סממני התנהגות המציגים דמות פורצת גבולות, המגלה את האמת החברתית, לא פעם כזו המנוגדת למוסכמות החברתיות ומשתמשת בהומור כדי למלא חיים באי-סדר ובכאוס החברתי.


#תולדות הליצנות
בצורה זו או אחרת, הליצן נולד כבר בחברות פרימיטיביות שהן נחלת העבר הרחוק. בימי קדם ובעיקר בימי הביניים נהגו לא מעט מלכים להחזיק בארמון ג'וקר,שהוא סוג של ליצן חצר. תפקידו של הג'וקר היה לשעשע ולבדר את המלך ואת סביבתו ובכך להפיג מעט את המתח וכובד האחריות שעל כתפי המלך ויועציו הקרובים.

ליצן החצר, למרות שמעמדו היה נחות, כמעמד כל שאר המשרתים ובעלי התפקידים בחצר המלכותית, היה מהאנשים הקרובים ביותר למלך.

בהמשך ההיסטוריה נולדו הקרקסים ובהם החלו ליצנים לשעשע את ההמונים. מקומם של הליצנים בהופעות הקרקס הפך מרכזי יותר ויותר, במיוחד בשלב בו האילוף והשימוש בבעלי חיים בקרקס החל להתפס כהתעללות. ככל שהחלו מדינות לחוקק חוקים האוסרים על שימוש בבעלי חיים בקרקס, כך השעשוע וההומור של הליצנים הלך וקיבל מקום גדול יותר בקרקס.

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל טרנד של פחד מליצנים, תופעה שבקצה שלה קיבלה את השם "קולרופוביה". התופעה הקיצונית כוללת את המילה "פוביה" ומתארת פחד חריג וקיצוני מליצנים, אבל היא איננה מונח מעולם הפסיכולוגיה. זו יותר תופעה תרבותית, שנולדה בסדרות טלוויזיה, סרטים וסדרות, שכללו דמויות של ליצנים מפחידים ומרושעים. תוכלו לקרוא על התופעה בתגית "הליצנים הרוצחים".


הנה תולדות הליצנים שהביאו גם קצת לפחד:

https://youtu.be/ZfWcyrPD6z0


ההיסטוריה של הליצנות באנימציה:

https://youtu.be/cIb7tnP755Q


ו"מי הליצן?" - מהשירים הידועים בעולם התיאטרון:

https://youtu.be/xgVNryCQxj0


מה עושים הקדרים ליצירת כלי חימר?


אחת המלאכות המסורתיות היא הקדרות, אומנות הכנת הכלים מחימר. באמצעות הקדרות יוצרים הקדרים כלי חרס. המילה "קדרות" באה מהמילה "קדרה" ובעלי המקצוע שעוסקים בקדרות נקראים בפשטות "קדר" או "קדרית".

תהליך הכנת הכלים הוא של יצירת הצורה של הכלי ואז הכנסתו לשריפה בתנור, כשהחום הגבוה ממצק אותו והופך אותו לכלי חרס.

אחת הטכניקות הקדומות ליצירה בחומר היא של עיצוב החומר בידיים או עם כלי עבודה כמו סכין, חוט, מסורית, מכחול וכדומה. שיטה זו מזכירה את הפיסול בחומר.

לכלי חרס עגולים משתמשים ב"אובניים", מכשיר שמסובב את החומר וכך יכול האומן לעצב אותו, תוך כדי סיבוב. את אנרגיית הסיבוב סיפקה בעבר דוושה שחוברה לציר סיבוב והקדר השתמש ברגלו כדי לסובב את האובניים. כיום מספק מנוע חשמלי את כוח הסיבוב.

בעבר ציירו ויצרו אמנות על הכלים והכדים ולכן הקדרות נחשבת עד היום לאמנות.


הנה הקדר יוצר כלים מחימר:

https://youtu.be/dDreqXD4MoI


הכנת כלי גבוה:

https://youtu.be/2G3ePl3Dauw


ואמן קדרות מטוסקנה שבאיטליה:

https://youtu.be/RSiNEZ5fKNU
למה חנטו המצרים את מתיהם?



בלב האמונה של מצרים העתיקה הייתה אמונה בלתי רגילה בכוחה של החניטה. לפי תפיסתם של קדמוני מצרים, יכולה החניטה להתעלות מעל המוות.

המצרים הקדמונים האמינו שאם ישומרו הגופות שלהם לאחר מותם, ייהנו המתים מחיי נצח, חיים שלאחר המוות. זה הוביל אותם לחנוט את הגופות, בכדי לשמר אותן במצב הטוב ביותר והקרוב ביותר למצבן בחיים. כך הגיעו המצרים לרמה גבוהה מאד של חניטה.

האמונה המצרית הייתה שנשמת האדם תמשיך להתקיים כל עוד גופו יהיה קיים. לפיכך הם עשו הכל כדי לשמר את הגוף. יחד עם הגופה נקברו גם כלי חרס, מלאים במזון ובמשקה. שכן המצרים האמינו, שלאחר מותו, תזדקק נשמת האדם לצידה ומזון במסע הארוך שאליו היא יוצאת.

שימור גופם של מלכי הפרעונים לקראת העולם הבא היה המושקע והמקצועי ביותר. טובי החונטים של מצרים העתיקה עבדו במשימות שימור גופות בית המלוכה הפרעוני. זו גם הסיבה שהחניטות המפורסמות ביותר הן אלו שהתגלו בקברים של פרעוני מצרים. קברים אלו נמצאו בפירמידות שבמצרים והמפורסם שביניהם הוא תות ענח' אמון, שזכה לחניטה המפותחת ביותר.

טכנולוגיות מודרניות מאפשרות לסרוק את המומיה כיום מבחוץ, מבלי לפגוע בה. כך ניתן לבנות תמונה די מדויקת שתתאר כיצד נראו המתים בעת שנקברו. כך התגלה הפער העצום שבין מראה המסכות שהוצבו על המומיה, שלרוב הראו את המת בימי צעירותו היפים, לבין מראה המת האמיתי, לרוב בזיקנה, עם מעט מאד שיניים שנשארו ומראה גוף מבוגר.


הנה החניטה המצרית הקדומה:

http://youtu.be/a4PLBpLBuCY


והמומיה של פרעה מרעמסס, שלפי התנ"ך הוא זה שהתעמת עם משה רבנו:

https://youtu.be/XA7jo8KdFC0
איך גוזזים הנוקדים את הצמר מהצאן?



מה אתם יודעים על גז כבשים (Sheep Shearing)? - אתם ודאי יודעים שאת הצמר (Wool) מפיקים מגזיזה של צמר הכבשים (Wool harvest), אותה פרווה עבותה שהם מגדלים בחורף.

את הצמר גוזזים בעונת האביב, לקראת הקיץ החם. במהלכו לא יזדקקו הכבשים לפרוות הצמר המחממת שלהן וכבשים שלא יגזזו יסבלו מהחום מאוד.

לקראת הגז הנוקדים נהגו לקחת את הכבשים, אחת אחת ואחד אחד, ולגזוז מעליהם, במהירות ובמיומנות את הצמר.

אם בעבר גזזו את הצאן בכלים שונים הדומים למספריים, כיום משתמשים במכונת גז חשמלית, מעין מכונת תספורת מהירה ובטיחותית המיועדת למשימה.

בעבר היה הגז תהליך חגיגי ואף תחרותי. הנוקדים במקומות רבים נהגו להיפגש ואף לקיים תחרויות גזיזת צמר.

בישראל של שנות ה-50 נהגו ממש לחוג את חג הגז. בשעת בין הערביים נהגו אנשי הכפר או הקיבוץ להתכנס והמתינו משני צידי הדרך לשובו של עדר הצאן מהשדות. משהגיעו הנוקדים, האחראים על גידול הצאן, עם העדרים החלה החגיגה.

ליד הדיר המקושט קיימו אז טקס קצר שהוקדש לגז הצאן. הבנות נשאו על ראשן טסי קש צבעוניים. על כל טס כזה הונחו גיזות הצמר. אז התקיימו מעין עצרת חגיגית והטקס היה מסתיים במחול רועים.

לאחר הטקס התקיימה סעודה חגיגית של הקהילה. באוכל טוב ויין חגגו הנוקדים ואורחיהם את חג הגז והתפוקה של הצמר.

גם אם בימינו עדיין משתמשים בצמר לייצור בדים, השימוש בו בעידן המודרני פחת מאוד. במרוצת השנים החליפו סיבים סינתטיים את הצמר הטבעי. הם זולים יותר לייצור, קלים לטיפול וכביסה והסוודרים שעושים מהם דקיקים ומחממים, על אף שהם פחות כבדים.

אגב, באוסטרליה, מעצמת עדרים וצאן, הבינו שהצמר לא נחוץ יותר, לפחות לא בכמויות של פעם. לכן פיתחו מדענים מקומיים תהליך של גז ללא גזיזה. הם מזריקים לעדרים זריקה אחת של חלבון טבעי. החלבון הזה גורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר, ללא צורך בגז.


הנה כל התהליך - מהצמר אל הסוודר:

https://youtu.be/U7Tw4pqyhck


הנוקדים גוזזים את הצאן:

https://youtu.be/Mddybz04D78


כבש שנעלם, לא נגזז כמה שנים ואז נמצא כך:

https://youtu.be/kHu-r4gx2kI


כך גזזו אותו כדי להציל את חייו:

https://youtu.be/eWdYZKyomn0


ואת הגמלים, לעומת זאת, אפשר לגזוז ביד:

https://youtu.be/S2mlSdHdMnA
איך מייצרים זכוכית כבר אלפי שנים?



ייצור הזכוכית מבוסס על עיקרון עתיק מאד, שנעשה בו שימוש כבר לפני כ-5,500 שנה במצרים ומסופוטמיה. כבר מימי קדם גילו את היכולת ליצור זכוכית מ... חול ים. יתכן שהאפשרות הזו התגלתה כשראו שברק שפוגע בחול יכול ליצור בו גוש זכוכית (ראו סרטון למטה).

ואכן, את הצורן הדו חמצני ניתן למצוא בחול. כך הפכו הפיניקים הקדומים בין השאר את אזור חוף אפולוניה בישראל לאחד ממפעלי הזכוכית הקדומים שלהם, בהם יצרו זכוכית מחול ים.

כיום אנו יודעים בפשטות שאם ניקח חול, סיד וסודה ונערבב אותם ונכניס אותם לכור היתוך בטמפרטורה של 1000 מעלות - נקבל עיסת זכוכית!

היום התהליך שופר כמובן, אך ביסודו הוא דומה. לייצור המסורתי של הזכוכית מתיכים חומר בשם צורן דו-חמצני ובטמפרטורה של עד 1,700 מעלות צלזיוס, הוא הופך לנוזל.

לאחר ההתכה מקררים את הנוזל במהירות, על ידי ערבוב בפחמת נתרן, ומקבלים עיסה של זכוכית.

עיסת הזכוכית הזו תנופח על ידי נפחי הזכוכית לבקבוקים וכלי זכוכית. חלקה ייפרס ללוחות זכוכית שטוחים.


כך ניפחו נפחי הזכוכית בקבוקים עוד בימי קדם:

https://youtu.be/QXQMc0jsl2E


ברקים יכולים ליצור בטבע זכוכית מחול:

https://youtu.be/OkKN8ih6Bsc


ייצור של זכוכית דקה במיוחד:

https://youtu.be/kzEcoH0O920


הדברים המופלאים שניתן לעשות בזכוכית, כמו שניתן לראותם במוזיאון המזגגה בנחשולים (עברית):

http://youtu.be/lunvPit5WLI


וכך מייצרים גולות מזכוכית:

https://youtu.be/1cXy7gxUtbU
איך בונים גיטרה בעבודת יד?
איך כורים הכורים במכרות?
מהי אלכימיה ומיהם האלכימאים?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.