שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו משל הבמבוקים?
הבמבוק, שנחשב לאחד הצמחים החזקים על פני כדור הארץ ומהצומחים הכי מהר, הוא גם שורד גדול. הרי הוא היה הצמח הראשון שהוציא ענפים ועלים ירוקים לאחר ההפצצה הגרעינית בהירושימה, הפצצה שכזכור כילתה את כל החי והצומח באיזור העיר. גם מהירות הצמיחה של הבמבוק מעוררת השתאות - היא יכולה להגיע במינים מסוימים למטר שלם ביממה!
אבל הבמבוק מלמד אותנו גם משל חשוב על התנהגות אנושית. "משל הבמבוקים" מדגים לנו כמה חשוב ליצוק יסודות טובים ושורשים חזקים לדברים שנרצה לעשות או לדברים שנרצה שיקרו. שורשים זו הכנה מוקדמת, לימוד הנושא, הבנה והפנמה של הצעדים לביצוע הדבר שנרצה לעשות. בסיס טוב לבנייה.
אנו חושבים לעיתים שאם לא הצלחנו עד עתה, בזבזנו את זמננו בנסיונות ובמאמצים שעשינו. זה לא נכון. הבסיס שהנחנו נחוץ ואפילו הכרחי, גם אם לא הצליח עדיין, כדי להשיג את ההצלחה שנשיג.
הנה סרטון שמספר את משל הבמבוקים:
http://youtu.be/hw9AbtSDrZ0
מהו משל האווזים?
משל האווזים (Geese) מראה לנו שהאווזים במעופם יכולים להדגים היטב עקרונות שגם בני אדם צריכים לאמץ, לגבי הצלחה, שיתוף פעולה, התקדמות לעתיד, אחריות משותפת וחתירה להצלחה. כדאי ללמוד מהם.
הנה סרטון על מסקנות משל האווזים בפשטות ובצורה בהירה (עברית):
http://youtu.be/VLpvHlYDDAU
מהו משל הכד הסדוק?
משל הכד הסדוק מדבר על חסרונות והיתרון שבקיומם של חסרונות אצל כל אחד מאיתנו. אל לנו לרפות את ידינו בגלל חסרונות כאלו ואסור לנו לכאוב ולהצטער על מי שאנחנו. בכל חסרון יש גם יתרון ורק מי שרואה את הדברים כך, יידע להפוך את החסרונות שלו לבסיס לחיים טובים.
האמינו בעצמכם - גם אם אינכם מושלמים!
ואגב, אין באמת אנשים מושלמים.
הנה משל הכד הסדוק מסין (עברית):
http://youtu.be/UliZ_0W_Ey0
מה מלמד סיפורה המדהים של הספינה ואסה?
בשנים האחרונות מדברים בעולם ההייטק והעסקים יותר ויותר על ספינת מלחמה עתיקה, שהזמין מלך שוודיה לפני 400 שנה, עבור הצי שלו. אבל מה בדיוק מעסיק את אנשי העתיד בספינה מלפני זמן כה רב?
ובכן, האונייה ואסה אינה רק היסטוריה אלא גם סיפור ומשל חשוב להתנהלות בפיתוח נכון, לתכנון וביצוע איכותיים ולעקרונות של ניהול נכון, שהם נכונים תמיד, או לפחות כמעט תמיד.
הכל התחיל כשהחליט גוסטבוס אדולפוס, מלך שוודיה במאה ה-17, לבנות צי של אוניות מלחמה, שכמותן טרם נראו באירופה. שוודיה אז הייתה במלחמה עם פולניה והאונייה הראשונה שנבנתה בפקודתו הייתה "ואסה". 3 שנים לקח לבנות אותה והעלות הייתה של 4% מהתוצר הלאומי של הממלכה - סכום בלתי נתפס באותם זמנים.
באורך "עצום" של 69 מטרים וגובה של בניין בן 12 קומות, ממדי ה"ואסה" היו רק חלק מהתמונה. לדרישת המלך, שתוך כדי הבנייה לא הפסיק להתערב ו"להגדיל", ממש כמו במקדונלדס, את ספינת המלחמה שלו, נבנו 2 קומות תותחים, כפול מהמקובל בלוחמה הימית של אותם ימים ומהתכנון המוקדם של האונייה.
סביר שהיו מהנדסים שהתריעו על השגיאה החמורה, של הוספת גובה בשלב שבו לא ניתן לשנות את אורך ה"ואסה". אולי היו גם פועלים שראו את חוסר ההיגיון בהחלטה וודאי היה מי שלחש למלך שראוי לחשוב שוב ואולי אף שילם על כך. אבל כמו בעולם המודרני, החלטת ההנהלה, במקרה הזה המלך, היא שקבעה. לה הרי שמורה תמיד המלה האחרונה...
כך התנהלה בניית האונייה, כשמדי פעם מתערב המלך ו"מנחית" שינויים והוראות חדשות. לבסוף הבנייה הסתיימה וב-10 לאוגוסט 1628, ביום שמש סקנדינבי, עמדו אלפי שבדים בנמל שטוקהולם וחגגו את השקת ספינת המלחמה הגדולה והטובה אי-פעם.
היא אכן הייתה מדהימה וכשהחלה להפליג, התרחב ליבם של הנוכחים. היסטוריה בפעולה. שוודיה עומדת עתה להפוך לאימפריה ימית של ממש. אבל אבוי, אחרי כמה מטרים של הפלגה, בעודה עדיין בתחומי הנמל, הביא חוסר היציבות את הספינה העצומה והמרשימה לנטות הצידה, להתמלא במים ולרדת אל קרקעית הים, כשבתוכה אלפי טונות של עץ, ברונזה ואפילו זהב. אבל הכי חשוב - בתוכה טבעו 150 אנשי צוות שרגע לפני כן עמדו בגאווה על סיפון הטיטאניק של המלחמות, ספינת המלחמה החזקה ביותר אי-פעם, פאר התעשייה הימית של שוודיה.
וכך, במה שהייתה הפלגת הבכורה הקצרה בתולדות הספנות ולבטח הכושלת ביותר בהיסטוריה הימית, טבעה ה"ואסה", דקות ספורות לאחר שיצאה להפלגה הראשונה שלה.
באופן אירוני, אותה קומת התותחים נוספת, שהגביהה את האונייה בכמה מטרים והוסיפה לה עשרות תותחים כבדים, הייתה אולי הגורם המרכזי באסון. ה"קילינג פיצ'ר" שלה, תרתי משמע, הרגה את ה"ואסה". היא הקטינה את האיזון והיציבות של האונייה, הגדילה את משקלה באופן לא מתוכנן והביאה לטביעתה.
אחר כך באו ועדות חקירה, בדיקות, מסמוס והאשמות, אבל איש לא מפנה אפילו רמז לאחריותו של המלך. העניין הלך ונשכח. במלחמה נגד פולין, אגב, שוודיה ניצחה בכל זאת, על אף שבניית האוניות הנוספות שתוכננו לצי בוטלה, בשל ההפסד הכספי של טביעת הוואסה.
עברו 350 שנה והאסון הפך היסטוריה רחוקה. לאחר שאותרה במעמקי הנמל, ה"ואסה" נשלתה האונייה מהים והסתבר שהיא נשמרה מצוין. היא טופלה בתהליך מושקע ויקר ומוצגת כיום במוזיאון "ואסה" בשטוקהולם. ה"ואסה" נחשבת לאונייה השמורה ביותר מכל הספינות הטבועות שנשלו מהים בעולם.
אז ה"ואסה" אולי לא ניצחה במלחמה, אבל היא חשובה דווקא בלקח שהעולם יכול ללמוד ממנה. גם בימינו אנו, יש חשיבות לתכנון המוקדם, להיוועצות מקצועית ולא סמכותית במומחים ולצניעות שצריכים לסגל לעצמם מנהלים חכמים, אל מול אנשי המקצוע הכפופים להם וחושבים אחרת. ולעובדים כאלה - לומר את דברם ללא חשש ולהטיל ספק בדברי בעלי המאה ומשרות הניהול.
הנה תקציר סיפורה של הוואסה:
https://youtu.be/Su69apBS81I
הסיפור והלקח של הספינה ואסה:
https://youtu.be/kmJ59yyYza4
והמוזיאון ללא מילים:
https://youtu.be/u2hbUq2rN_I
למה עץ הזית הוא כה חשוב במזרח התיכון?
עץ זית (Olive Tree) הידוע באריכות הימים שלו הוא העץ שאולי הכי מסמל את ארץ ישראל, יותר מכל העצים האחרים בסביבה.
שורשיותו וחיבורו לארץ ישראל הם עצומים. עץ חסכן במים ששוב ושוב מופיע בתנ"ך ולא סתם הוא נמנה על שבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל "ארץ זית שמן ודבש".
הסיבה לכך שהזית הוא אחד משבעת המינים ביהדות היא שזיתים ושמן זית מעולה הם תוצרי הגידול המצוינים שלו.
עץ הזית ידוע הן בחוסנו המרשים והן בכושר ההישרדות ואריכות הימים שלו. לעצי הזית יש יכולת התגברות מדהימה על פגעי הטבע כמו גם פגעי האדם. הוא מצליח לעמוד גם בשנות יובש רצופות, בשריפות שמכלות את הצומח מסביבו.
עץ הזית מצויד ביכולת המשך וחיים גם אל מול כריתת ענפיו לבניה והסקה. יכולתו הנדירה לעורר במצוקתו פקעים רדומים שחבויים בענפיו ובגזע שלו ולתת חיים חדשים לפקעים, להצמיח ענפים חדשים, עלים ירוקים וליצור את הפיתולים האופייניים לגזעים עתיקים של עץ הזית.
ישנם עצי זית שהגיעו לגילאים של אלפי שנים. ידועים בישראל עצי זית בני 2,000 שנה בקירוב ויש אף מי שטוענים להימצאותו של עץ זית בן 5,000 שנה, אף שלא נמצאו סימוכין לנושא.
במרחב הים תיכוני זכה עץ הזית להפוך גם לסמל תרבותי. ענף עץ זית הוא סמל לשלום וכבר בספר בראשית נכתב על היונה ששלח נוח "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". סמל השלום בא לידי ביטוי יפה בעלי עץ הזית שבצידי סמל המנורה של ישראל וגם בסמל צה"ל בו עוטף עלה זית את החרב.
לאיסוף פירות הזית העסיסיים קוראים "מסיק" ומהזיתים אוצרים את השמן הטבעי והטהור, אולי התוצר החקלאי המובהק ביותר של האזור.
קראו על המסיק בתגית "מסיק".
הנה סיפורם של עצי הזית (עברית):
https://youtu.be/Yo15EThY1z4?t=29s
יכול לחיות אלפי שנים - הנה עץ זית בן 5,000 שנה:
https://youtu.be/QUY53336ETo
יפי הגזעים של עצי הזית:
https://youtu.be/9y2h4UPhlJY
קטיף הזיתים נקרא מסיק (עברית):
https://youtu.be/bjAMq5vRwMk
כך מפיקים מעצי הזית את שמן הזית (עברית):
https://youtu.be/sCsiA9zG9BY
ולסיום - אגדה לילדים על עלי הזית (עברית):
https://youtu.be/spvNspie5kA
איך נולד "העץ הנדיב"?
יש סיפור שהכתיבה של ספר הילדים המפורסם "העץ הנדיב" (The Giving Tree) באה מהתערבות של המחבר, שאמר לעורכת ספרי ילדים שסיפורי הילדים הם פשוטים מדי וילדים יכולים להתחבר לסיפורים הרבה יותר עמוקים. היא אתגרה אותו שינסה לכתוב אחד כזה והוא אכן ניסה והצליח בגדול.
לא ברור אם הסיפור הזה אמיתי, כי מלבד פודקסט של שני חבר'ה שלפחות אחד מהם העיד שהוא צרך משהו לפני ההקלטה, אין לו שום סימוכין ברשומות. ועדיין - סיפור טוב, על ספר מצוין שאכן מדגים עד כמה ספר ילדים יכול להיות הרבה יותר מסתם סיפור.
ואכן, של סילברסטיין (Shel Silverstein) פרסם בשנת 1964 את הספר "העץ הנדיב", שנחשב עד היום לאחד מספרי הילדים הפופולריים, אם גם השנויים במחלוקת שיש.
#הסיפור עצמו
הספר מספר על ילד ועץ שמפתחים ידידות. בילדותו הילד מטפס על העץ, אוכל מתפוחיו ונהנה מצילו. העץ שמח, אבל ככל שהילד מתבגר ונעשה לבחור, גבר ואז זקן, הוא שב אל העץ רק כדי לקחת ממנו עוד ועוד. תפוחים שימכור, ענפים לבניית בית, גזע לבניית סירה - הכל עד שלא נותר מהעץ אלא גדם. בכל פעם העץ נתן באושר, אבל גם כשהנער הפליג בסירה העץ שמח, אבל לא ממש.
#על הספר
הסיפור על העץ שנותן הכל לילד התברר לא רק כמשל חכם חכם ובעל משמעות עמוקה ביחסים, בין הורים לילדים לפחות. הוא התגלה כטקסט מורכב שמעורר דיונים סוערים עד היום, אם כי מעטים יודעים איך הספר הזה בכלל נכתב.
מסתבר שסילברסטיין היה דמות לא שגרתית. לפני שהפך לכותב ילדים מצליח, הוא עבד כקריקטוריסט במגזין למבוגרים, כתב שירי פולק וביקר במקומות אקזוטיים ברחבי העולם. הוא לא תכנן לכתוב ספרי ילדים כלל. בראיון מ-1975 הוא סיפר שחברו האמן טומי אנגרר התעקש והוביל אותו, כמעט בכוח, למשרדה של עורכת בשם אורסולה נורדסטרום מהוצאת הארפר אנד רו (Harper & Row). היא שכנעה אותו שאנגרר צודק ושהוא יכול לכתוב ספרי ילדים.
הרעיון לעץ הנדיב צץ אצל סילברסטיין מתוך ציור פשוט של עץ שצייר. במקור הוא לא היה בטוח בסיפור הזה. עוד לפני כן, כששלח אותו להוצאות נתקל בקשיים. עורך בהוצאת סיימון ושוסטר דחה את כתב היד כי חשב שהוא עצוב מדי לילדים ועבור מבוגרים הוא פשוט מדי.
אבל העורכת נורדסטרום האמינה בפוטנציאל של הסיפור. היא הבינה שמתחת לפשטות המדומה מסתתר משהו עמוק על אהבה, נתינה והקרבה.
המהדורה הראשונה שיצאה ב-1964 לא נמכרה מדי, רק בין 5,000 ל-7,500 עותקים. אבל די מהר הספר הפך ללהיט. המכירות כמעט הוכפלו בכל שנה בעשור הראשון שלו. גם האיורים המקוריים עברו שינויים: בהתחלה נראו כמו הקריקטורות של המגזין למבוגרים, אבל נורדסטרום שכנעה את סילברסטיין לפשט ולהמתיק את הסגנון שלהם.
סילברסטיין עצמו סירב לפרש את הספר. כשנשאל מי העץ ומי הילד, הוא ענה שכל אחד יכול למצוא בסיפור את מה שהוא ירצה. בראיון מ-1978 הוא אמר בפשטות: זו סתם מערכת יחסים בין שני אנשים, אחד נותן והשני לוקח. חלקם רואים בו אלגוריה על אהבת אם, אחרים על יחסים רעילים. יש אפילו מי שמפרש אותו כמשל סביבתי על ניצול הטבע. הדו-משמעות הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר לכל כך מרתק ושנוי במחלוקת.
הספר נמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם לעשרות שפות, אבל סילברסטיין מעולם לא התמכר לפופולריות. הוא המשיך לחיות חיים של אמן עצמאי, נמנע מראיונות ועד מותו ב-1999 המשיך לשמור על הפרטיות שלו.
הנה סיפור העץ הנדיב (בעברית):
https://youtu.be/QZEuL0YNFbo
הסיפור באנגלית:
https://youtu.be/XFQZfeHq9wo
באנימציה מצוירת:
https://youtu.be/1TZCP6OqRlE
באנימציית סטופ מושן:
https://youtu.be/fbLaX20hNw8
האם יש בו מסרים מוצפנים? (עברית)
https://youtu.be/ekYv-IiINQ4
והגרסה המחוצפת למבוגרים (בעברית):
https://youtu.be/O5gf-2y8uA4
מה המשל בספר "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול?
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
מהם שלושת הקופים החכמים?
"שלושת הקופים החכמים" (Three wise monkeys) הוא סמל עתיק, מהמאה ה-8, שמקורו ביפן. בתוך מקדש טוסוגו, בעיר ניקו במקום קבורתו של השוגון טוקוגאווה איאסו, ישנו תבליט עץ ידוע ובו 3 קופים: אחד מכסה את עיניו, אחר שמכסה את אוזניו והשלישי - את פיו.
הקופים הללו, שביפנית נקראים "מיזארו" (זה שלא רואה רע), "קיקזארו" (שלא שומע רע) ו"איווזארו" (הקוף שלא מדבר רע). ביפנית יש כאן שעשוע מילולי נחמד, כי המילה "זארו" שבשמותיהם מזכירה את "סארו" שמשמעותו קוף. מכאן נולד הקשר שבין המסר לבין דמויות הקופים.
המשמעות המקורית של הסמל העממי הזה היא דווקא חיובית ומכוונת לבחירה מוסרית והתרחקות מכוונת מרוע. כלומר, לא עניין של התעלמות או בריחה מהמציאות, אלא דווקא של בחירה פעילה בטוב.
עם הזמן השתנתה בתרבות המערבית משמעות הסמל. בימינו היא השתנתה מהמקור, כשלרוב משמש הסמל כביקורת על מי שבוחרים להתעלם מעוול מולם ומעלימים עין מהמתרחש או ממציאות בלתי מתקבלת על הדעת, כאילו אומרים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי".
אז זו אולי פרשנות שונה ושגויה אל מול הרעיון המקורי, אבל היא מעניינת וללא ספק תפסה מאוד והפכה פופולרית. כיום ניתן למצוא את שלושת הקופים בכל מיני צורות והקשרים - מפסלונים, פוסטרים ותכשיטים, ועד קעקועים ואפילו אימוג'י. הם הפכו לסמל תרבותי עולמי, אף שרבים לא מודעים למשמעות המקורית והעמוקה יותר שלהם.
היסטורית, אגב, למרות שהפסל המפורסם נמצא ביפן, הרעיון עצמו מגיע מסין העתיקה והבודהיזם.
אף שאינו מתועד בכתביו המקוריים, ככל הנראה המקור הוא בתורתו של קונפוציוס, שלפי המסורת הסינית טבע את הסמל. כשסיפר החכם הסיני לתלמידיו שהוא עומד למות, הם ביקשו ממנו עצה שתדריך אותם בהמשך. קונפוציוס הסכים וצייר על החול שלפניהם את הקופים החכמים, עם המסר "לא רואה מה שאינו ראוי, לא שומע מה שאינו ראוי, לא אומר מה שאינו ראוי". הרעיון עבר ליפן עם הבודהיזם וכך הפך לחלק מהתרבות המקומית היפנית.
נקודה מעניינת ונחמדה היא שבמקור היו בעצם ארבעה קופים. הרביעי, שפחות מוכר, נקרא "שיזארו" ומסמל את העיקרון "לא עושה רע". לפעמים הוא מתואר כשהוא מכסה את חזהו, אך במרבית הייצוגים המודרניים של הסמל הוא לא מופיע.
ואגב, בצה"ל משמש סמל שלושת הקופים החכמים כסמל לביטחון שדה. באמצעותו מפיץ ומקדם הצבא בקרב החיילים את נוהלי ביטחון המידע, כדי למנוע זליגה של מידע מודיעין לאוזני ועיני האויב.
הנה הסבר על שלושת הקופים החכמים:
https://youtu.be/A2VBeZXmMFQ
הסבר לכבדי שמיעה:
https://youtu.be/yaBheKI-Z-A
יש גם את הסיפור על שלושת הנזירים הצוחקים:
https://youtu.be/MCX4YqcW7kU
שיר על שלושת הקופים שלא רואים ולא שומעים ולא יודעים כלום...
https://youtu.be/3WIKyZPOuDs
עניין של זמן על שלושת הקופים (עברית):
https://youtu.be/ayIBHKK3qKw?long=yes
וסרטון מלא על הרעיון שמאחורי המשל:
https://youtu.be/60NWbVf8K6g?long=yes
מה ניסה אפלטון לומר במשל המערה?
הפילוסוף היווני אפלטון (Plato) הוא מהאישים החשובים והמשפיעים בתולדות הפילוסופיה המערבית. הוא היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו. אפלטון חיבר כתבים רבים והאמין בהוראה, שכן הוא יסד את האקדמיה באתונה.
"משל המערה" (The Cave Analogy) של אפלטון, מתוך הספר השביעי שלו, הוא מהמשלים החכמים והחשובים בתולדות החינוך. אפלטון הדגים בו תופעה שלדבריו מסבירה את תפקידם של הפילוסופים והמחנכים - להראות לאנשים את האמת.
במשל המערה אפלטון מתאר מתאר מצב מדומה שבו אסירים כלואים וכבולים במערה ורואים רק את הצלליות של מה שקיים בחוץ.
כמו האסירים גם אנו רואים רק את מה שנראה לנו כעולם הממשי, אבל לא כך היא. צלליהן של הצורות והדמויות שעל קיר מערת האסירים נראים להם כ"מציאות". אך אפלטון מבהיר שהצללים שעל הקיר הם רק ייצוג של המציאות שמחוץ למערה ולא המציאות עצמה.
בשלב מסוים במשל, מצליח אחד האסירים להשתחרר ויוצא החוצה מהמערה. הוא רואה את העולם האמיתי וחוזר כדי לספר לחבריו עליו ומה רואים בחוץ באמת. אבל הם לא מאמינים שהעולם שהם רואים באותן צלליות שעל הקיר, הוא לא העולם האמיתי.
אפלטון גורס שהפילוסוף, בתור מי שמצליח להשתחרר מכבלי המערה, בכך שהטיל ספק במציאות, חוזר למערה המדומה, המטאפורית, כדי לשחרר את חבריו עם האמת ולהשכיל אותם בממשיות של הדברים, באמת שהוא מביא להם.
אפלטון סיים את המשל המצמרר, בחלק שלא מרבים לצטט כשמזכירים את משל המערה. לפי חלק זה האסירים אינם מאמינים לחברם המספר את האמת והורגים אותו.
בזכרונו של אפלטון הדהדה מן הסתם הוצאתו להורג של המורה העקשן שלו, הפילוסוף סוקרטס. הרי אחרת מתיאור המשל הזה, איך אפשר להסביר היה שאתונה מוותרת על פילוסוף כזה?
#תורת הצורות
משל המערה של אפלטון קשור ומדגים את תורת-הצורות שלו, המכונה "פלאטוניזם".
לפי אפלטון מחולק העולם לשני חלקים שונים. מצד אחד נמצא עולם החושים, זה שאנו רואים סביבנו ותופסים בעזרת חושינו המוגבלים (הצללים שעל קיר המערה).
מנגד, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות" - אלה שניתן להבין רק בעזרת השכל ובחשיבה מעמיקה.
עולם החושים, מבחינת אפלטון, מציג עותקים רחוקים משלימות של האידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות וניתן לתפוס אותן רק בתבונה ובשכל.
אפלטון גם טוען שבניגוד למה שאנו תופסים בחושינו, האידיאות הן מושלמות ולא ניתנות לשינוי. אותן רואה האסיר שיוצא החוצה ומבין לפתע את הדברים האמיתיים, בניגוד לצללים שכל העת חשבו הוא וחבריו שהם האמת.
קראו על סוקרטס ומדוע הוצא להורג בתגית "סוקרטס".
הנה סיפורו והמשמעות של משל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/1RWOpQXTltA
משל המערה (עברית):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
האלגוריה במשל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/SWlUKJIMge4
סרטון משעשע אך נכון על משל אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
על משל המערה מאת אפלטון:
http://youtu.be/57XhxJYxWxk
הרצאת וידאו על המשל המפורסם של אפלטון (עברית):
https://youtu.be/FTn55PM_THc?long=yes
ודיון חינוכי ארוך על משל המערה (עברית):
https://youtu.be/WSaLKzyi0AU?long=yes
הבמבוק, שנחשב לאחד הצמחים החזקים על פני כדור הארץ ומהצומחים הכי מהר, הוא גם שורד גדול. הרי הוא היה הצמח הראשון שהוציא ענפים ועלים ירוקים לאחר ההפצצה הגרעינית בהירושימה, הפצצה שכזכור כילתה את כל החי והצומח באיזור העיר. גם מהירות הצמיחה של הבמבוק מעוררת השתאות - היא יכולה להגיע במינים מסוימים למטר שלם ביממה!
אבל הבמבוק מלמד אותנו גם משל חשוב על התנהגות אנושית. "משל הבמבוקים" מדגים לנו כמה חשוב ליצוק יסודות טובים ושורשים חזקים לדברים שנרצה לעשות או לדברים שנרצה שיקרו. שורשים זו הכנה מוקדמת, לימוד הנושא, הבנה והפנמה של הצעדים לביצוע הדבר שנרצה לעשות. בסיס טוב לבנייה.
אנו חושבים לעיתים שאם לא הצלחנו עד עתה, בזבזנו את זמננו בנסיונות ובמאמצים שעשינו. זה לא נכון. הבסיס שהנחנו נחוץ ואפילו הכרחי, גם אם לא הצליח עדיין, כדי להשיג את ההצלחה שנשיג.
הנה סרטון שמספר את משל הבמבוקים:
http://youtu.be/hw9AbtSDrZ0
משל האווזים (Geese) מראה לנו שהאווזים במעופם יכולים להדגים היטב עקרונות שגם בני אדם צריכים לאמץ, לגבי הצלחה, שיתוף פעולה, התקדמות לעתיד, אחריות משותפת וחתירה להצלחה. כדאי ללמוד מהם.
הנה סרטון על מסקנות משל האווזים בפשטות ובצורה בהירה (עברית):
http://youtu.be/VLpvHlYDDAU
משל הכד הסדוק מדבר על חסרונות והיתרון שבקיומם של חסרונות אצל כל אחד מאיתנו. אל לנו לרפות את ידינו בגלל חסרונות כאלו ואסור לנו לכאוב ולהצטער על מי שאנחנו. בכל חסרון יש גם יתרון ורק מי שרואה את הדברים כך, יידע להפוך את החסרונות שלו לבסיס לחיים טובים.
האמינו בעצמכם - גם אם אינכם מושלמים!
ואגב, אין באמת אנשים מושלמים.
הנה משל הכד הסדוק מסין (עברית):
http://youtu.be/UliZ_0W_Ey0
בשנים האחרונות מדברים בעולם ההייטק והעסקים יותר ויותר על ספינת מלחמה עתיקה, שהזמין מלך שוודיה לפני 400 שנה, עבור הצי שלו. אבל מה בדיוק מעסיק את אנשי העתיד בספינה מלפני זמן כה רב?
ובכן, האונייה ואסה אינה רק היסטוריה אלא גם סיפור ומשל חשוב להתנהלות בפיתוח נכון, לתכנון וביצוע איכותיים ולעקרונות של ניהול נכון, שהם נכונים תמיד, או לפחות כמעט תמיד.
הכל התחיל כשהחליט גוסטבוס אדולפוס, מלך שוודיה במאה ה-17, לבנות צי של אוניות מלחמה, שכמותן טרם נראו באירופה. שוודיה אז הייתה במלחמה עם פולניה והאונייה הראשונה שנבנתה בפקודתו הייתה "ואסה". 3 שנים לקח לבנות אותה והעלות הייתה של 4% מהתוצר הלאומי של הממלכה - סכום בלתי נתפס באותם זמנים.
באורך "עצום" של 69 מטרים וגובה של בניין בן 12 קומות, ממדי ה"ואסה" היו רק חלק מהתמונה. לדרישת המלך, שתוך כדי הבנייה לא הפסיק להתערב ו"להגדיל", ממש כמו במקדונלדס, את ספינת המלחמה שלו, נבנו 2 קומות תותחים, כפול מהמקובל בלוחמה הימית של אותם ימים ומהתכנון המוקדם של האונייה.
סביר שהיו מהנדסים שהתריעו על השגיאה החמורה, של הוספת גובה בשלב שבו לא ניתן לשנות את אורך ה"ואסה". אולי היו גם פועלים שראו את חוסר ההיגיון בהחלטה וודאי היה מי שלחש למלך שראוי לחשוב שוב ואולי אף שילם על כך. אבל כמו בעולם המודרני, החלטת ההנהלה, במקרה הזה המלך, היא שקבעה. לה הרי שמורה תמיד המלה האחרונה...
כך התנהלה בניית האונייה, כשמדי פעם מתערב המלך ו"מנחית" שינויים והוראות חדשות. לבסוף הבנייה הסתיימה וב-10 לאוגוסט 1628, ביום שמש סקנדינבי, עמדו אלפי שבדים בנמל שטוקהולם וחגגו את השקת ספינת המלחמה הגדולה והטובה אי-פעם.
היא אכן הייתה מדהימה וכשהחלה להפליג, התרחב ליבם של הנוכחים. היסטוריה בפעולה. שוודיה עומדת עתה להפוך לאימפריה ימית של ממש. אבל אבוי, אחרי כמה מטרים של הפלגה, בעודה עדיין בתחומי הנמל, הביא חוסר היציבות את הספינה העצומה והמרשימה לנטות הצידה, להתמלא במים ולרדת אל קרקעית הים, כשבתוכה אלפי טונות של עץ, ברונזה ואפילו זהב. אבל הכי חשוב - בתוכה טבעו 150 אנשי צוות שרגע לפני כן עמדו בגאווה על סיפון הטיטאניק של המלחמות, ספינת המלחמה החזקה ביותר אי-פעם, פאר התעשייה הימית של שוודיה.
וכך, במה שהייתה הפלגת הבכורה הקצרה בתולדות הספנות ולבטח הכושלת ביותר בהיסטוריה הימית, טבעה ה"ואסה", דקות ספורות לאחר שיצאה להפלגה הראשונה שלה.
באופן אירוני, אותה קומת התותחים נוספת, שהגביהה את האונייה בכמה מטרים והוסיפה לה עשרות תותחים כבדים, הייתה אולי הגורם המרכזי באסון. ה"קילינג פיצ'ר" שלה, תרתי משמע, הרגה את ה"ואסה". היא הקטינה את האיזון והיציבות של האונייה, הגדילה את משקלה באופן לא מתוכנן והביאה לטביעתה.
אחר כך באו ועדות חקירה, בדיקות, מסמוס והאשמות, אבל איש לא מפנה אפילו רמז לאחריותו של המלך. העניין הלך ונשכח. במלחמה נגד פולין, אגב, שוודיה ניצחה בכל זאת, על אף שבניית האוניות הנוספות שתוכננו לצי בוטלה, בשל ההפסד הכספי של טביעת הוואסה.
עברו 350 שנה והאסון הפך היסטוריה רחוקה. לאחר שאותרה במעמקי הנמל, ה"ואסה" נשלתה האונייה מהים והסתבר שהיא נשמרה מצוין. היא טופלה בתהליך מושקע ויקר ומוצגת כיום במוזיאון "ואסה" בשטוקהולם. ה"ואסה" נחשבת לאונייה השמורה ביותר מכל הספינות הטבועות שנשלו מהים בעולם.
אז ה"ואסה" אולי לא ניצחה במלחמה, אבל היא חשובה דווקא בלקח שהעולם יכול ללמוד ממנה. גם בימינו אנו, יש חשיבות לתכנון המוקדם, להיוועצות מקצועית ולא סמכותית במומחים ולצניעות שצריכים לסגל לעצמם מנהלים חכמים, אל מול אנשי המקצוע הכפופים להם וחושבים אחרת. ולעובדים כאלה - לומר את דברם ללא חשש ולהטיל ספק בדברי בעלי המאה ומשרות הניהול.
הנה תקציר סיפורה של הוואסה:
https://youtu.be/Su69apBS81I
הסיפור והלקח של הספינה ואסה:
https://youtu.be/kmJ59yyYza4
והמוזיאון ללא מילים:
https://youtu.be/u2hbUq2rN_I
משלים
עץ זית (Olive Tree) הידוע באריכות הימים שלו הוא העץ שאולי הכי מסמל את ארץ ישראל, יותר מכל העצים האחרים בסביבה.
שורשיותו וחיבורו לארץ ישראל הם עצומים. עץ חסכן במים ששוב ושוב מופיע בתנ"ך ולא סתם הוא נמנה על שבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל "ארץ זית שמן ודבש".
הסיבה לכך שהזית הוא אחד משבעת המינים ביהדות היא שזיתים ושמן זית מעולה הם תוצרי הגידול המצוינים שלו.
עץ הזית ידוע הן בחוסנו המרשים והן בכושר ההישרדות ואריכות הימים שלו. לעצי הזית יש יכולת התגברות מדהימה על פגעי הטבע כמו גם פגעי האדם. הוא מצליח לעמוד גם בשנות יובש רצופות, בשריפות שמכלות את הצומח מסביבו.
עץ הזית מצויד ביכולת המשך וחיים גם אל מול כריתת ענפיו לבניה והסקה. יכולתו הנדירה לעורר במצוקתו פקעים רדומים שחבויים בענפיו ובגזע שלו ולתת חיים חדשים לפקעים, להצמיח ענפים חדשים, עלים ירוקים וליצור את הפיתולים האופייניים לגזעים עתיקים של עץ הזית.
ישנם עצי זית שהגיעו לגילאים של אלפי שנים. ידועים בישראל עצי זית בני 2,000 שנה בקירוב ויש אף מי שטוענים להימצאותו של עץ זית בן 5,000 שנה, אף שלא נמצאו סימוכין לנושא.
במרחב הים תיכוני זכה עץ הזית להפוך גם לסמל תרבותי. ענף עץ זית הוא סמל לשלום וכבר בספר בראשית נכתב על היונה ששלח נוח "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". סמל השלום בא לידי ביטוי יפה בעלי עץ הזית שבצידי סמל המנורה של ישראל וגם בסמל צה"ל בו עוטף עלה זית את החרב.
לאיסוף פירות הזית העסיסיים קוראים "מסיק" ומהזיתים אוצרים את השמן הטבעי והטהור, אולי התוצר החקלאי המובהק ביותר של האזור.
קראו על המסיק בתגית "מסיק".
הנה סיפורם של עצי הזית (עברית):
https://youtu.be/Yo15EThY1z4?t=29s
יכול לחיות אלפי שנים - הנה עץ זית בן 5,000 שנה:
https://youtu.be/QUY53336ETo
יפי הגזעים של עצי הזית:
https://youtu.be/9y2h4UPhlJY
קטיף הזיתים נקרא מסיק (עברית):
https://youtu.be/bjAMq5vRwMk
כך מפיקים מעצי הזית את שמן הזית (עברית):
https://youtu.be/sCsiA9zG9BY
ולסיום - אגדה לילדים על עלי הזית (עברית):
https://youtu.be/spvNspie5kA
יש סיפור שהכתיבה של ספר הילדים המפורסם "העץ הנדיב" (The Giving Tree) באה מהתערבות של המחבר, שאמר לעורכת ספרי ילדים שסיפורי הילדים הם פשוטים מדי וילדים יכולים להתחבר לסיפורים הרבה יותר עמוקים. היא אתגרה אותו שינסה לכתוב אחד כזה והוא אכן ניסה והצליח בגדול.
לא ברור אם הסיפור הזה אמיתי, כי מלבד פודקסט של שני חבר'ה שלפחות אחד מהם העיד שהוא צרך משהו לפני ההקלטה, אין לו שום סימוכין ברשומות. ועדיין - סיפור טוב, על ספר מצוין שאכן מדגים עד כמה ספר ילדים יכול להיות הרבה יותר מסתם סיפור.
ואכן, של סילברסטיין (Shel Silverstein) פרסם בשנת 1964 את הספר "העץ הנדיב", שנחשב עד היום לאחד מספרי הילדים הפופולריים, אם גם השנויים במחלוקת שיש.
#הסיפור עצמו
הספר מספר על ילד ועץ שמפתחים ידידות. בילדותו הילד מטפס על העץ, אוכל מתפוחיו ונהנה מצילו. העץ שמח, אבל ככל שהילד מתבגר ונעשה לבחור, גבר ואז זקן, הוא שב אל העץ רק כדי לקחת ממנו עוד ועוד. תפוחים שימכור, ענפים לבניית בית, גזע לבניית סירה - הכל עד שלא נותר מהעץ אלא גדם. בכל פעם העץ נתן באושר, אבל גם כשהנער הפליג בסירה העץ שמח, אבל לא ממש.
#על הספר
הסיפור על העץ שנותן הכל לילד התברר לא רק כמשל חכם חכם ובעל משמעות עמוקה ביחסים, בין הורים לילדים לפחות. הוא התגלה כטקסט מורכב שמעורר דיונים סוערים עד היום, אם כי מעטים יודעים איך הספר הזה בכלל נכתב.
מסתבר שסילברסטיין היה דמות לא שגרתית. לפני שהפך לכותב ילדים מצליח, הוא עבד כקריקטוריסט במגזין למבוגרים, כתב שירי פולק וביקר במקומות אקזוטיים ברחבי העולם. הוא לא תכנן לכתוב ספרי ילדים כלל. בראיון מ-1975 הוא סיפר שחברו האמן טומי אנגרר התעקש והוביל אותו, כמעט בכוח, למשרדה של עורכת בשם אורסולה נורדסטרום מהוצאת הארפר אנד רו (Harper & Row). היא שכנעה אותו שאנגרר צודק ושהוא יכול לכתוב ספרי ילדים.
הרעיון לעץ הנדיב צץ אצל סילברסטיין מתוך ציור פשוט של עץ שצייר. במקור הוא לא היה בטוח בסיפור הזה. עוד לפני כן, כששלח אותו להוצאות נתקל בקשיים. עורך בהוצאת סיימון ושוסטר דחה את כתב היד כי חשב שהוא עצוב מדי לילדים ועבור מבוגרים הוא פשוט מדי.
אבל העורכת נורדסטרום האמינה בפוטנציאל של הסיפור. היא הבינה שמתחת לפשטות המדומה מסתתר משהו עמוק על אהבה, נתינה והקרבה.
המהדורה הראשונה שיצאה ב-1964 לא נמכרה מדי, רק בין 5,000 ל-7,500 עותקים. אבל די מהר הספר הפך ללהיט. המכירות כמעט הוכפלו בכל שנה בעשור הראשון שלו. גם האיורים המקוריים עברו שינויים: בהתחלה נראו כמו הקריקטורות של המגזין למבוגרים, אבל נורדסטרום שכנעה את סילברסטיין לפשט ולהמתיק את הסגנון שלהם.
סילברסטיין עצמו סירב לפרש את הספר. כשנשאל מי העץ ומי הילד, הוא ענה שכל אחד יכול למצוא בסיפור את מה שהוא ירצה. בראיון מ-1978 הוא אמר בפשטות: זו סתם מערכת יחסים בין שני אנשים, אחד נותן והשני לוקח. חלקם רואים בו אלגוריה על אהבת אם, אחרים על יחסים רעילים. יש אפילו מי שמפרש אותו כמשל סביבתי על ניצול הטבע. הדו-משמעות הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר לכל כך מרתק ושנוי במחלוקת.
הספר נמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם לעשרות שפות, אבל סילברסטיין מעולם לא התמכר לפופולריות. הוא המשיך לחיות חיים של אמן עצמאי, נמנע מראיונות ועד מותו ב-1999 המשיך לשמור על הפרטיות שלו.
הנה סיפור העץ הנדיב (בעברית):
https://youtu.be/QZEuL0YNFbo
הסיפור באנגלית:
https://youtu.be/XFQZfeHq9wo
באנימציה מצוירת:
https://youtu.be/1TZCP6OqRlE
באנימציית סטופ מושן:
https://youtu.be/fbLaX20hNw8
האם יש בו מסרים מוצפנים? (עברית)
https://youtu.be/ekYv-IiINQ4
והגרסה המחוצפת למבוגרים (בעברית):
https://youtu.be/O5gf-2y8uA4
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
"שלושת הקופים החכמים" (Three wise monkeys) הוא סמל עתיק, מהמאה ה-8, שמקורו ביפן. בתוך מקדש טוסוגו, בעיר ניקו במקום קבורתו של השוגון טוקוגאווה איאסו, ישנו תבליט עץ ידוע ובו 3 קופים: אחד מכסה את עיניו, אחר שמכסה את אוזניו והשלישי - את פיו.
הקופים הללו, שביפנית נקראים "מיזארו" (זה שלא רואה רע), "קיקזארו" (שלא שומע רע) ו"איווזארו" (הקוף שלא מדבר רע). ביפנית יש כאן שעשוע מילולי נחמד, כי המילה "זארו" שבשמותיהם מזכירה את "סארו" שמשמעותו קוף. מכאן נולד הקשר שבין המסר לבין דמויות הקופים.
המשמעות המקורית של הסמל העממי הזה היא דווקא חיובית ומכוונת לבחירה מוסרית והתרחקות מכוונת מרוע. כלומר, לא עניין של התעלמות או בריחה מהמציאות, אלא דווקא של בחירה פעילה בטוב.
עם הזמן השתנתה בתרבות המערבית משמעות הסמל. בימינו היא השתנתה מהמקור, כשלרוב משמש הסמל כביקורת על מי שבוחרים להתעלם מעוול מולם ומעלימים עין מהמתרחש או ממציאות בלתי מתקבלת על הדעת, כאילו אומרים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי".
אז זו אולי פרשנות שונה ושגויה אל מול הרעיון המקורי, אבל היא מעניינת וללא ספק תפסה מאוד והפכה פופולרית. כיום ניתן למצוא את שלושת הקופים בכל מיני צורות והקשרים - מפסלונים, פוסטרים ותכשיטים, ועד קעקועים ואפילו אימוג'י. הם הפכו לסמל תרבותי עולמי, אף שרבים לא מודעים למשמעות המקורית והעמוקה יותר שלהם.
היסטורית, אגב, למרות שהפסל המפורסם נמצא ביפן, הרעיון עצמו מגיע מסין העתיקה והבודהיזם.
אף שאינו מתועד בכתביו המקוריים, ככל הנראה המקור הוא בתורתו של קונפוציוס, שלפי המסורת הסינית טבע את הסמל. כשסיפר החכם הסיני לתלמידיו שהוא עומד למות, הם ביקשו ממנו עצה שתדריך אותם בהמשך. קונפוציוס הסכים וצייר על החול שלפניהם את הקופים החכמים, עם המסר "לא רואה מה שאינו ראוי, לא שומע מה שאינו ראוי, לא אומר מה שאינו ראוי". הרעיון עבר ליפן עם הבודהיזם וכך הפך לחלק מהתרבות המקומית היפנית.
נקודה מעניינת ונחמדה היא שבמקור היו בעצם ארבעה קופים. הרביעי, שפחות מוכר, נקרא "שיזארו" ומסמל את העיקרון "לא עושה רע". לפעמים הוא מתואר כשהוא מכסה את חזהו, אך במרבית הייצוגים המודרניים של הסמל הוא לא מופיע.
ואגב, בצה"ל משמש סמל שלושת הקופים החכמים כסמל לביטחון שדה. באמצעותו מפיץ ומקדם הצבא בקרב החיילים את נוהלי ביטחון המידע, כדי למנוע זליגה של מידע מודיעין לאוזני ועיני האויב.
הנה הסבר על שלושת הקופים החכמים:
https://youtu.be/A2VBeZXmMFQ
הסבר לכבדי שמיעה:
https://youtu.be/yaBheKI-Z-A
יש גם את הסיפור על שלושת הנזירים הצוחקים:
https://youtu.be/MCX4YqcW7kU
שיר על שלושת הקופים שלא רואים ולא שומעים ולא יודעים כלום...
https://youtu.be/3WIKyZPOuDs
עניין של זמן על שלושת הקופים (עברית):
https://youtu.be/ayIBHKK3qKw?long=yes
וסרטון מלא על הרעיון שמאחורי המשל:
https://youtu.be/60NWbVf8K6g?long=yes
הפילוסוף היווני אפלטון (Plato) הוא מהאישים החשובים והמשפיעים בתולדות הפילוסופיה המערבית. הוא היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו. אפלטון חיבר כתבים רבים והאמין בהוראה, שכן הוא יסד את האקדמיה באתונה.
"משל המערה" (The Cave Analogy) של אפלטון, מתוך הספר השביעי שלו, הוא מהמשלים החכמים והחשובים בתולדות החינוך. אפלטון הדגים בו תופעה שלדבריו מסבירה את תפקידם של הפילוסופים והמחנכים - להראות לאנשים את האמת.
במשל המערה אפלטון מתאר מתאר מצב מדומה שבו אסירים כלואים וכבולים במערה ורואים רק את הצלליות של מה שקיים בחוץ.
כמו האסירים גם אנו רואים רק את מה שנראה לנו כעולם הממשי, אבל לא כך היא. צלליהן של הצורות והדמויות שעל קיר מערת האסירים נראים להם כ"מציאות". אך אפלטון מבהיר שהצללים שעל הקיר הם רק ייצוג של המציאות שמחוץ למערה ולא המציאות עצמה.
בשלב מסוים במשל, מצליח אחד האסירים להשתחרר ויוצא החוצה מהמערה. הוא רואה את העולם האמיתי וחוזר כדי לספר לחבריו עליו ומה רואים בחוץ באמת. אבל הם לא מאמינים שהעולם שהם רואים באותן צלליות שעל הקיר, הוא לא העולם האמיתי.
אפלטון גורס שהפילוסוף, בתור מי שמצליח להשתחרר מכבלי המערה, בכך שהטיל ספק במציאות, חוזר למערה המדומה, המטאפורית, כדי לשחרר את חבריו עם האמת ולהשכיל אותם בממשיות של הדברים, באמת שהוא מביא להם.
אפלטון סיים את המשל המצמרר, בחלק שלא מרבים לצטט כשמזכירים את משל המערה. לפי חלק זה האסירים אינם מאמינים לחברם המספר את האמת והורגים אותו.
בזכרונו של אפלטון הדהדה מן הסתם הוצאתו להורג של המורה העקשן שלו, הפילוסוף סוקרטס. הרי אחרת מתיאור המשל הזה, איך אפשר להסביר היה שאתונה מוותרת על פילוסוף כזה?
#תורת הצורות
משל המערה של אפלטון קשור ומדגים את תורת-הצורות שלו, המכונה "פלאטוניזם".
לפי אפלטון מחולק העולם לשני חלקים שונים. מצד אחד נמצא עולם החושים, זה שאנו רואים סביבנו ותופסים בעזרת חושינו המוגבלים (הצללים שעל קיר המערה).
מנגד, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות" - אלה שניתן להבין רק בעזרת השכל ובחשיבה מעמיקה.
עולם החושים, מבחינת אפלטון, מציג עותקים רחוקים משלימות של האידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות וניתן לתפוס אותן רק בתבונה ובשכל.
אפלטון גם טוען שבניגוד למה שאנו תופסים בחושינו, האידיאות הן מושלמות ולא ניתנות לשינוי. אותן רואה האסיר שיוצא החוצה ומבין לפתע את הדברים האמיתיים, בניגוד לצללים שכל העת חשבו הוא וחבריו שהם האמת.
קראו על סוקרטס ומדוע הוצא להורג בתגית "סוקרטס".
הנה סיפורו והמשמעות של משל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/1RWOpQXTltA
משל המערה (עברית):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
האלגוריה במשל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/SWlUKJIMge4
סרטון משעשע אך נכון על משל אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
על משל המערה מאת אפלטון:
http://youtu.be/57XhxJYxWxk
הרצאת וידאו על המשל המפורסם של אפלטון (עברית):
https://youtu.be/FTn55PM_THc?long=yes
ודיון חינוכי ארוך על משל המערה (עברית):
https://youtu.be/WSaLKzyi0AU?long=yes
