שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו משל האווזים?
משל האווזים (Geese) מראה לנו שהאווזים במעופם יכולים להדגים היטב עקרונות שגם בני אדם צריכים לאמץ, לגבי הצלחה, שיתוף פעולה, התקדמות לעתיד, אחריות משותפת וחתירה להצלחה. כדאי ללמוד מהם.
הנה סרטון על מסקנות משל האווזים בפשטות ובצורה בהירה (עברית):
http://youtu.be/VLpvHlYDDAU
מהו משל הבמבוקים?
הבמבוק, שנחשב לאחד הצמחים החזקים על פני כדור הארץ ומהצומחים הכי מהר, הוא גם שורד גדול. הרי הוא היה הצמח הראשון שהוציא ענפים ועלים ירוקים לאחר ההפצצה הגרעינית בהירושימה, הפצצה שכזכור כילתה את כל החי והצומח באיזור העיר. גם מהירות הצמיחה של הבמבוק מעוררת השתאות - היא יכולה להגיע במינים מסוימים למטר שלם ביממה!
אבל הבמבוק מלמד אותנו גם משל חשוב על התנהגות אנושית. "משל הבמבוקים" מדגים לנו כמה חשוב ליצוק יסודות טובים ושורשים חזקים לדברים שנרצה לעשות או לדברים שנרצה שיקרו. שורשים זו הכנה מוקדמת, לימוד הנושא, הבנה והפנמה של הצעדים לביצוע הדבר שנרצה לעשות. בסיס טוב לבנייה.
אנו חושבים לעיתים שאם לא הצלחנו עד עתה, בזבזנו את זמננו בנסיונות ובמאמצים שעשינו. זה לא נכון. הבסיס שהנחנו נחוץ ואפילו הכרחי, גם אם לא הצליח עדיין, כדי להשיג את ההצלחה שנשיג.
הנה סרטון שמספר את משל הבמבוקים:
http://youtu.be/hw9AbtSDrZ0
מהו משל הכד הסדוק?
משל הכד הסדוק מדבר על חסרונות והיתרון שבקיומם של חסרונות אצל כל אחד מאיתנו. אל לנו לרפות את ידינו בגלל חסרונות כאלו ואסור לנו לכאוב ולהצטער על מי שאנחנו. בכל חסרון יש גם יתרון ורק מי שרואה את הדברים כך, יידע להפוך את החסרונות שלו לבסיס לחיים טובים.
האמינו בעצמכם - גם אם אינכם מושלמים!
ואגב, אין באמת אנשים מושלמים.
הנה משל הכד הסדוק מסין (עברית):
http://youtu.be/UliZ_0W_Ey0
מה זה משל ולמה נועדו משלים?
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
מהם משלי איזופוס?
משלי איזופוס (Aesop Fables) הם אוסף של משלים קצרים שהעבירו בעדינות לקחים מוסריים. כתב אותם חכם יווני מיוון העתיקה בשם איזופוס שידוע כיום בזכות מאות משליו. כל אחד מהם מכיל מוסר השכל מרכזי, בין אם מדובר בהתנהגות רצויה או לא רצויה של בני אדם.
היה זה ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מי שנחשב ל"אבי ההיסטוריה", שסיפר על חייו של מספר המשלים היווני איזופוס, שחי במאה שלפניו, אי שם באמצע המאה ה-6 לפני הספירה, בימיו של המלך המצרי אמאזיס.
איזופוס, לפי ההיסטוריון הקדום, היה עבד שחי באי סאמוס וידע לספר סיפורים נהדרים, עם מוסר השכל. הוא ככל הנראה נהרג מידיהם של בני דלפוי. הסיפורים שנקשרו בשמו של איזופוס נכתבו בהמשך על ידי סופרים כמו אריסטופנס ואריסטו.
מהדורות מודרניות כוללות לרוב בין 200 ל-300 ממשליו של איזופוס, אף שמספרם המלא הללו הוא 725. כל משל כזה מלמד את על דברים טובים ורעים ומדגיש כמעט תמיד בחירות גרועות.
החוכמה במשלי איזופוס היא שהקורא לא מרגיש נזוף או שמלמדים אותו לקח וזאת בזכות ההברקה של ללהק בהם בעלי חיים, המצוידים במאפיינים אנושיים ועושים דברים כמו בני אדם.
שמו ומשליו של איזופוס הפכו אותו לדמות אגדית ושוב ושוב נשאלת השאלה האם הוא באמת היה קיים. עם השנים הלכו והתווספו פרטים שונים על תולדות חייו של האיש, כשברור היום שלא כולם נכונים וחלקם הם בבירור פרי המצאות ואגדות.
מה שכן ידוע על האיש הם המשלים שהוא חיבר וסיפר וידועים מאז ימי קדם. אלה משלים חכמים וחינוכיים שצוטטו שוב ושוב על-ידי סופרים, משוררים והוגי דעות - לא רק יווניים אלא בני עמים שונים ובמהלך דורות רבים.
שמו של איזופוס היה כל כך נחשב ומוערך, עד שלא מעט מהמשלים שכתבו סופרים ומחברים אחרים צוינו כמשלי איזופוס, רק כדי להפוך אותם לפופולריים ולהתהדר בשמו ובכישרונו בקידום משלים שהם עצמם המציאו.
הנה סיפורם של משלי איזופוס:
https://youtu.be/ZjkzXpRxBQM
איזופוס מסייע להסביר לילדים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
משל הצב והארנב המפורסם (עברית):
https://youtu.be/cYpwq3-RdPs
הנה סרטון ארוך יותר על תולדות משלי איזופוס:
https://youtu.be/pBY3RUx4F1U?long=yes
והמשלים של איזופוס שהפכו לבלו פרינט של מספרי הסיפורים:
https://youtu.be/cwxtdD5vaBI?long=yes
איך נולד "העץ הנדיב"?
יש סיפור שהכתיבה של ספר הילדים המפורסם "העץ הנדיב" (The Giving Tree) באה מהתערבות של המחבר, שאמר לעורכת ספרי ילדים שסיפורי הילדים הם פשוטים מדי וילדים יכולים להתחבר לסיפורים הרבה יותר עמוקים. היא אתגרה אותו שינסה לכתוב אחד כזה והוא אכן ניסה והצליח בגדול.
לא ברור אם הסיפור הזה אמיתי, כי מלבד פודקסט של שני חבר'ה שלפחות אחד מהם העיד שהוא צרך משהו לפני ההקלטה, אין לו שום סימוכין ברשומות. ועדיין - סיפור טוב, על ספר מצוין שאכן מדגים עד כמה ספר ילדים יכול להיות הרבה יותר מסתם סיפור.
ואכן, של סילברסטיין (Shel Silverstein) פרסם בשנת 1964 את הספר "העץ הנדיב", שנחשב עד היום לאחד מספרי הילדים הפופולריים, אם גם השנויים במחלוקת שיש.
#הסיפור עצמו
הספר מספר על ילד ועץ שמפתחים ידידות. בילדותו הילד מטפס על העץ, אוכל מתפוחיו ונהנה מצילו. העץ שמח, אבל ככל שהילד מתבגר ונעשה לבחור, גבר ואז זקן, הוא שב אל העץ רק כדי לקחת ממנו עוד ועוד. תפוחים שימכור, ענפים לבניית בית, גזע לבניית סירה - הכל עד שלא נותר מהעץ אלא גדם. בכל פעם העץ נתן באושר, אבל גם כשהנער הפליג בסירה העץ שמח, אבל לא ממש.
#על הספר
הסיפור על העץ שנותן הכל לילד התברר לא רק כמשל חכם חכם ובעל משמעות עמוקה ביחסים, בין הורים לילדים לפחות. הוא התגלה כטקסט מורכב שמעורר דיונים סוערים עד היום, אם כי מעטים יודעים איך הספר הזה בכלל נכתב.
מסתבר שסילברסטיין היה דמות לא שגרתית. לפני שהפך לכותב ילדים מצליח, הוא עבד כקריקטוריסט במגזין למבוגרים, כתב שירי פולק וביקר במקומות אקזוטיים ברחבי העולם. הוא לא תכנן לכתוב ספרי ילדים כלל. בראיון מ-1975 הוא סיפר שחברו האמן טומי אנגרר התעקש והוביל אותו, כמעט בכוח, למשרדה של עורכת בשם אורסולה נורדסטרום מהוצאת הארפר אנד רו (Harper & Row). היא שכנעה אותו שאנגרר צודק ושהוא יכול לכתוב ספרי ילדים.
הרעיון לעץ הנדיב צץ אצל סילברסטיין מתוך ציור פשוט של עץ שצייר. במקור הוא לא היה בטוח בסיפור הזה. עוד לפני כן, כששלח אותו להוצאות נתקל בקשיים. עורך בהוצאת סיימון ושוסטר דחה את כתב היד כי חשב שהוא עצוב מדי לילדים ועבור מבוגרים הוא פשוט מדי.
אבל העורכת נורדסטרום האמינה בפוטנציאל של הסיפור. היא הבינה שמתחת לפשטות המדומה מסתתר משהו עמוק על אהבה, נתינה והקרבה.
המהדורה הראשונה שיצאה ב-1964 לא נמכרה מדי, רק בין 5,000 ל-7,500 עותקים. אבל די מהר הספר הפך ללהיט. המכירות כמעט הוכפלו בכל שנה בעשור הראשון שלו. גם האיורים המקוריים עברו שינויים: בהתחלה נראו כמו הקריקטורות של המגזין למבוגרים, אבל נורדסטרום שכנעה את סילברסטיין לפשט ולהמתיק את הסגנון שלהם.
סילברסטיין עצמו סירב לפרש את הספר. כשנשאל מי העץ ומי הילד, הוא ענה שכל אחד יכול למצוא בסיפור את מה שהוא ירצה. בראיון מ-1978 הוא אמר בפשטות: זו סתם מערכת יחסים בין שני אנשים, אחד נותן והשני לוקח. חלקם רואים בו אלגוריה על אהבת אם, אחרים על יחסים רעילים. יש אפילו מי שמפרש אותו כמשל סביבתי על ניצול הטבע. הדו-משמעות הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר לכל כך מרתק ושנוי במחלוקת.
הספר נמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם לעשרות שפות, אבל סילברסטיין מעולם לא התמכר לפופולריות. הוא המשיך לחיות חיים של אמן עצמאי, נמנע מראיונות ועד מותו ב-1999 המשיך לשמור על הפרטיות שלו.
הנה סיפור העץ הנדיב (בעברית):
https://youtu.be/QZEuL0YNFbo
הסיפור באנגלית:
https://youtu.be/XFQZfeHq9wo
באנימציה מצוירת:
https://youtu.be/1TZCP6OqRlE
באנימציית סטופ מושן:
https://youtu.be/fbLaX20hNw8
האם יש בו מסרים מוצפנים? (עברית)
https://youtu.be/ekYv-IiINQ4
והגרסה המחוצפת למבוגרים (בעברית):
https://youtu.be/O5gf-2y8uA4
מה היה שיגעון הצבעונים ההולנדי?
שיגעון הצבעונים (Tulip Mania) היה פרק זמן בתחילת המאה ה-17, במהלך תור הזהב של הולנד, שבמהלכו צמח השווי של פקעות פרח הצבעוני והגיע לשיאים מטורפים.
הצבעונים שרק הגיעו לראשונה להולנד, הפכו לשווים יותר ויותר כסף. המחיר העולה משך בעלי הון לרכוש ולמכור צבעונים. הרווח מהמסחר בצבעונים הלך וגדל והדבר גרם לכך שיותר ויותר אנשים רצו להצטרף לחגיגה ולהתעשר.
תאוות הבצע של האנשים, ביחד עם רצון להתעשר במהירות, העלתה עוד את מחיר פקעות הצבעונים הנדירות. במהרה נוצרה בועה כלכלית שהעלתה את שווי פקעות הצבעונים לשיאים חדשים בכל יום.
שנבין רגע, בשנת 1637, שנת השיא של שיגעון הצבעונים, הגיע שווי פרח בודד ל-10 משכורות שנתיות של בעל מקצוע מומחה בהולנד.
כעבור כ-6 שנים שבהן התנפחה הבועה הכלכלית הזו והצבעונים הגיעו לשווי עצום של 6700 גילדן לפקעת, התפוצצה הבועה. בתוך 4 ימים צנח השוק ושוויים של הצבעונים צנח לעשירית. זה לא עצר שם. המחיר המשיך לצנוח ולצנוח, עד שירד לשווי אפסי כמעט.
"שיגעון הצבעונים" ידוע בתור הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נוצרה בועה כלכלית. לכן מזכירים אותו לא פעם כלכלנים ואנשי שוק ההון, כשהם רוצים להזהיר ולהדגים היווצרות של בועה כלכלית, מפתה ומסוכנת.
בעשור האחרון האחרונות מזהירים רבים מהכלכלנים ממטבע הביטקוין ושאר מטבעות הקריפטו, ששוויים נוסק לא פעם לממדים מטורפים ובזמן קצר. לא מעט מהם מזכירים את הדמיון שבין הביטקוין לצבעונים ההולנדים (ראו באאוריקה בתגית "ביטקוין").
וההולנדים? - אחרי השגעון והנפילה, הם שיפרו את הכלכלה שלהם והפכו עם הזמן את הצבעונים לענף יצוא משגשג. כיום הם מרוויחים מהם המון כסף, אבל הרבה פחות מהתקופה שבה פרח אחד קנה לך בית...
הנה סיפורו של שגעון הצבעונים ההולנדי (מתורגם):
https://youtu.be/I5ZR0jMlxX0
עוד על פרמידת הצבעונים ההולנדית המשמשת דוגמה קלאסית לבועות פיננסיות:
https://youtu.be/3vDPowCDWc8
הנה סיפורו האמיתי של טירוף הצבעונים עם מוסר השכל לילדים (עברית):
https://youtu.be/QTug5ps992c
ומצגת וידאו על שגעון הצבעונים של הולנד:
http://youtu.be/0YNoizadK78
מה המשל בספר "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול?
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
מהם שלושת הקופים החכמים?
"שלושת הקופים החכמים" (Three wise monkeys) הוא סמל עתיק, מהמאה ה-8, שמקורו ביפן. בתוך מקדש טוסוגו, בעיר ניקו במקום קבורתו של השוגון טוקוגאווה איאסו, ישנו תבליט עץ ידוע ובו 3 קופים: אחד מכסה את עיניו, אחר שמכסה את אוזניו והשלישי - את פיו.
הקופים הללו, שביפנית נקראים "מיזארו" (זה שלא רואה רע), "קיקזארו" (שלא שומע רע) ו"איווזארו" (הקוף שלא מדבר רע). ביפנית יש כאן שעשוע מילולי נחמד, כי המילה "זארו" שבשמותיהם מזכירה את "סארו" שמשמעותו קוף. מכאן נולד הקשר שבין המסר לבין דמויות הקופים.
המשמעות המקורית של הסמל העממי הזה היא דווקא חיובית ומכוונת לבחירה מוסרית והתרחקות מכוונת מרוע. כלומר, לא עניין של התעלמות או בריחה מהמציאות, אלא דווקא של בחירה פעילה בטוב.
עם הזמן השתנתה בתרבות המערבית משמעות הסמל. בימינו היא השתנתה מהמקור, כשלרוב משמש הסמל כביקורת על מי שבוחרים להתעלם מעוול מולם ומעלימים עין מהמתרחש או ממציאות בלתי מתקבלת על הדעת, כאילו אומרים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי".
אז זו אולי פרשנות שונה ושגויה אל מול הרעיון המקורי, אבל היא מעניינת וללא ספק תפסה מאוד והפכה פופולרית. כיום ניתן למצוא את שלושת הקופים בכל מיני צורות והקשרים - מפסלונים, פוסטרים ותכשיטים, ועד קעקועים ואפילו אימוג'י. הם הפכו לסמל תרבותי עולמי, אף שרבים לא מודעים למשמעות המקורית והעמוקה יותר שלהם.
היסטורית, אגב, למרות שהפסל המפורסם נמצא ביפן, הרעיון עצמו מגיע מסין העתיקה והבודהיזם.
אף שאינו מתועד בכתביו המקוריים, ככל הנראה המקור הוא בתורתו של קונפוציוס, שלפי המסורת הסינית טבע את הסמל. כשסיפר החכם הסיני לתלמידיו שהוא עומד למות, הם ביקשו ממנו עצה שתדריך אותם בהמשך. קונפוציוס הסכים וצייר על החול שלפניהם את הקופים החכמים, עם המסר "לא רואה מה שאינו ראוי, לא שומע מה שאינו ראוי, לא אומר מה שאינו ראוי". הרעיון עבר ליפן עם הבודהיזם וכך הפך לחלק מהתרבות המקומית היפנית.
נקודה מעניינת ונחמדה היא שבמקור היו בעצם ארבעה קופים. הרביעי, שפחות מוכר, נקרא "שיזארו" ומסמל את העיקרון "לא עושה רע". לפעמים הוא מתואר כשהוא מכסה את חזהו, אך במרבית הייצוגים המודרניים של הסמל הוא לא מופיע.
ואגב, בצה"ל משמש סמל שלושת הקופים החכמים כסמל לביטחון שדה. באמצעותו מפיץ ומקדם הצבא בקרב החיילים את נוהלי ביטחון המידע, כדי למנוע זליגה של מידע מודיעין לאוזני ועיני האויב.
הנה הסבר על שלושת הקופים החכמים:
https://youtu.be/A2VBeZXmMFQ
הסבר לכבדי שמיעה:
https://youtu.be/yaBheKI-Z-A
יש גם את הסיפור על שלושת הנזירים הצוחקים:
https://youtu.be/MCX4YqcW7kU
שיר על שלושת הקופים שלא רואים ולא שומעים ולא יודעים כלום...
https://youtu.be/3WIKyZPOuDs
עניין של זמן על שלושת הקופים (עברית):
https://youtu.be/ayIBHKK3qKw?long=yes
וסרטון מלא על הרעיון שמאחורי המשל:
https://youtu.be/60NWbVf8K6g?long=yes
משל האווזים (Geese) מראה לנו שהאווזים במעופם יכולים להדגים היטב עקרונות שגם בני אדם צריכים לאמץ, לגבי הצלחה, שיתוף פעולה, התקדמות לעתיד, אחריות משותפת וחתירה להצלחה. כדאי ללמוד מהם.
הנה סרטון על מסקנות משל האווזים בפשטות ובצורה בהירה (עברית):
http://youtu.be/VLpvHlYDDAU
הבמבוק, שנחשב לאחד הצמחים החזקים על פני כדור הארץ ומהצומחים הכי מהר, הוא גם שורד גדול. הרי הוא היה הצמח הראשון שהוציא ענפים ועלים ירוקים לאחר ההפצצה הגרעינית בהירושימה, הפצצה שכזכור כילתה את כל החי והצומח באיזור העיר. גם מהירות הצמיחה של הבמבוק מעוררת השתאות - היא יכולה להגיע במינים מסוימים למטר שלם ביממה!
אבל הבמבוק מלמד אותנו גם משל חשוב על התנהגות אנושית. "משל הבמבוקים" מדגים לנו כמה חשוב ליצוק יסודות טובים ושורשים חזקים לדברים שנרצה לעשות או לדברים שנרצה שיקרו. שורשים זו הכנה מוקדמת, לימוד הנושא, הבנה והפנמה של הצעדים לביצוע הדבר שנרצה לעשות. בסיס טוב לבנייה.
אנו חושבים לעיתים שאם לא הצלחנו עד עתה, בזבזנו את זמננו בנסיונות ובמאמצים שעשינו. זה לא נכון. הבסיס שהנחנו נחוץ ואפילו הכרחי, גם אם לא הצליח עדיין, כדי להשיג את ההצלחה שנשיג.
הנה סרטון שמספר את משל הבמבוקים:
http://youtu.be/hw9AbtSDrZ0
משל הכד הסדוק מדבר על חסרונות והיתרון שבקיומם של חסרונות אצל כל אחד מאיתנו. אל לנו לרפות את ידינו בגלל חסרונות כאלו ואסור לנו לכאוב ולהצטער על מי שאנחנו. בכל חסרון יש גם יתרון ורק מי שרואה את הדברים כך, יידע להפוך את החסרונות שלו לבסיס לחיים טובים.
האמינו בעצמכם - גם אם אינכם מושלמים!
ואגב, אין באמת אנשים מושלמים.
הנה משל הכד הסדוק מסין (עברית):
http://youtu.be/UliZ_0W_Ey0
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
משלים
משלי איזופוס (Aesop Fables) הם אוסף של משלים קצרים שהעבירו בעדינות לקחים מוסריים. כתב אותם חכם יווני מיוון העתיקה בשם איזופוס שידוע כיום בזכות מאות משליו. כל אחד מהם מכיל מוסר השכל מרכזי, בין אם מדובר בהתנהגות רצויה או לא רצויה של בני אדם.
היה זה ההיסטוריון היווני הרודוטוס, מי שנחשב ל"אבי ההיסטוריה", שסיפר על חייו של מספר המשלים היווני איזופוס, שחי במאה שלפניו, אי שם באמצע המאה ה-6 לפני הספירה, בימיו של המלך המצרי אמאזיס.
איזופוס, לפי ההיסטוריון הקדום, היה עבד שחי באי סאמוס וידע לספר סיפורים נהדרים, עם מוסר השכל. הוא ככל הנראה נהרג מידיהם של בני דלפוי. הסיפורים שנקשרו בשמו של איזופוס נכתבו בהמשך על ידי סופרים כמו אריסטופנס ואריסטו.
מהדורות מודרניות כוללות לרוב בין 200 ל-300 ממשליו של איזופוס, אף שמספרם המלא הללו הוא 725. כל משל כזה מלמד את על דברים טובים ורעים ומדגיש כמעט תמיד בחירות גרועות.
החוכמה במשלי איזופוס היא שהקורא לא מרגיש נזוף או שמלמדים אותו לקח וזאת בזכות ההברקה של ללהק בהם בעלי חיים, המצוידים במאפיינים אנושיים ועושים דברים כמו בני אדם.
שמו ומשליו של איזופוס הפכו אותו לדמות אגדית ושוב ושוב נשאלת השאלה האם הוא באמת היה קיים. עם השנים הלכו והתווספו פרטים שונים על תולדות חייו של האיש, כשברור היום שלא כולם נכונים וחלקם הם בבירור פרי המצאות ואגדות.
מה שכן ידוע על האיש הם המשלים שהוא חיבר וסיפר וידועים מאז ימי קדם. אלה משלים חכמים וחינוכיים שצוטטו שוב ושוב על-ידי סופרים, משוררים והוגי דעות - לא רק יווניים אלא בני עמים שונים ובמהלך דורות רבים.
שמו של איזופוס היה כל כך נחשב ומוערך, עד שלא מעט מהמשלים שכתבו סופרים ומחברים אחרים צוינו כמשלי איזופוס, רק כדי להפוך אותם לפופולריים ולהתהדר בשמו ובכישרונו בקידום משלים שהם עצמם המציאו.
הנה סיפורם של משלי איזופוס:
https://youtu.be/ZjkzXpRxBQM
איזופוס מסייע להסביר לילדים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
משל הצב והארנב המפורסם (עברית):
https://youtu.be/cYpwq3-RdPs
הנה סרטון ארוך יותר על תולדות משלי איזופוס:
https://youtu.be/pBY3RUx4F1U?long=yes
והמשלים של איזופוס שהפכו לבלו פרינט של מספרי הסיפורים:
https://youtu.be/cwxtdD5vaBI?long=yes
יש סיפור שהכתיבה של ספר הילדים המפורסם "העץ הנדיב" (The Giving Tree) באה מהתערבות של המחבר, שאמר לעורכת ספרי ילדים שסיפורי הילדים הם פשוטים מדי וילדים יכולים להתחבר לסיפורים הרבה יותר עמוקים. היא אתגרה אותו שינסה לכתוב אחד כזה והוא אכן ניסה והצליח בגדול.
לא ברור אם הסיפור הזה אמיתי, כי מלבד פודקסט של שני חבר'ה שלפחות אחד מהם העיד שהוא צרך משהו לפני ההקלטה, אין לו שום סימוכין ברשומות. ועדיין - סיפור טוב, על ספר מצוין שאכן מדגים עד כמה ספר ילדים יכול להיות הרבה יותר מסתם סיפור.
ואכן, של סילברסטיין (Shel Silverstein) פרסם בשנת 1964 את הספר "העץ הנדיב", שנחשב עד היום לאחד מספרי הילדים הפופולריים, אם גם השנויים במחלוקת שיש.
#הסיפור עצמו
הספר מספר על ילד ועץ שמפתחים ידידות. בילדותו הילד מטפס על העץ, אוכל מתפוחיו ונהנה מצילו. העץ שמח, אבל ככל שהילד מתבגר ונעשה לבחור, גבר ואז זקן, הוא שב אל העץ רק כדי לקחת ממנו עוד ועוד. תפוחים שימכור, ענפים לבניית בית, גזע לבניית סירה - הכל עד שלא נותר מהעץ אלא גדם. בכל פעם העץ נתן באושר, אבל גם כשהנער הפליג בסירה העץ שמח, אבל לא ממש.
#על הספר
הסיפור על העץ שנותן הכל לילד התברר לא רק כמשל חכם חכם ובעל משמעות עמוקה ביחסים, בין הורים לילדים לפחות. הוא התגלה כטקסט מורכב שמעורר דיונים סוערים עד היום, אם כי מעטים יודעים איך הספר הזה בכלל נכתב.
מסתבר שסילברסטיין היה דמות לא שגרתית. לפני שהפך לכותב ילדים מצליח, הוא עבד כקריקטוריסט במגזין למבוגרים, כתב שירי פולק וביקר במקומות אקזוטיים ברחבי העולם. הוא לא תכנן לכתוב ספרי ילדים כלל. בראיון מ-1975 הוא סיפר שחברו האמן טומי אנגרר התעקש והוביל אותו, כמעט בכוח, למשרדה של עורכת בשם אורסולה נורדסטרום מהוצאת הארפר אנד רו (Harper & Row). היא שכנעה אותו שאנגרר צודק ושהוא יכול לכתוב ספרי ילדים.
הרעיון לעץ הנדיב צץ אצל סילברסטיין מתוך ציור פשוט של עץ שצייר. במקור הוא לא היה בטוח בסיפור הזה. עוד לפני כן, כששלח אותו להוצאות נתקל בקשיים. עורך בהוצאת סיימון ושוסטר דחה את כתב היד כי חשב שהוא עצוב מדי לילדים ועבור מבוגרים הוא פשוט מדי.
אבל העורכת נורדסטרום האמינה בפוטנציאל של הסיפור. היא הבינה שמתחת לפשטות המדומה מסתתר משהו עמוק על אהבה, נתינה והקרבה.
המהדורה הראשונה שיצאה ב-1964 לא נמכרה מדי, רק בין 5,000 ל-7,500 עותקים. אבל די מהר הספר הפך ללהיט. המכירות כמעט הוכפלו בכל שנה בעשור הראשון שלו. גם האיורים המקוריים עברו שינויים: בהתחלה נראו כמו הקריקטורות של המגזין למבוגרים, אבל נורדסטרום שכנעה את סילברסטיין לפשט ולהמתיק את הסגנון שלהם.
סילברסטיין עצמו סירב לפרש את הספר. כשנשאל מי העץ ומי הילד, הוא ענה שכל אחד יכול למצוא בסיפור את מה שהוא ירצה. בראיון מ-1978 הוא אמר בפשטות: זו סתם מערכת יחסים בין שני אנשים, אחד נותן והשני לוקח. חלקם רואים בו אלגוריה על אהבת אם, אחרים על יחסים רעילים. יש אפילו מי שמפרש אותו כמשל סביבתי על ניצול הטבע. הדו-משמעות הזו היא בדיוק מה שהופך את הספר לכל כך מרתק ושנוי במחלוקת.
הספר נמכר ביותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם לעשרות שפות, אבל סילברסטיין מעולם לא התמכר לפופולריות. הוא המשיך לחיות חיים של אמן עצמאי, נמנע מראיונות ועד מותו ב-1999 המשיך לשמור על הפרטיות שלו.
הנה סיפור העץ הנדיב (בעברית):
https://youtu.be/QZEuL0YNFbo
הסיפור באנגלית:
https://youtu.be/XFQZfeHq9wo
באנימציה מצוירת:
https://youtu.be/1TZCP6OqRlE
באנימציית סטופ מושן:
https://youtu.be/fbLaX20hNw8
האם יש בו מסרים מוצפנים? (עברית)
https://youtu.be/ekYv-IiINQ4
והגרסה המחוצפת למבוגרים (בעברית):
https://youtu.be/O5gf-2y8uA4
שיגעון הצבעונים (Tulip Mania) היה פרק זמן בתחילת המאה ה-17, במהלך תור הזהב של הולנד, שבמהלכו צמח השווי של פקעות פרח הצבעוני והגיע לשיאים מטורפים.
הצבעונים שרק הגיעו לראשונה להולנד, הפכו לשווים יותר ויותר כסף. המחיר העולה משך בעלי הון לרכוש ולמכור צבעונים. הרווח מהמסחר בצבעונים הלך וגדל והדבר גרם לכך שיותר ויותר אנשים רצו להצטרף לחגיגה ולהתעשר.
תאוות הבצע של האנשים, ביחד עם רצון להתעשר במהירות, העלתה עוד את מחיר פקעות הצבעונים הנדירות. במהרה נוצרה בועה כלכלית שהעלתה את שווי פקעות הצבעונים לשיאים חדשים בכל יום.
שנבין רגע, בשנת 1637, שנת השיא של שיגעון הצבעונים, הגיע שווי פרח בודד ל-10 משכורות שנתיות של בעל מקצוע מומחה בהולנד.
כעבור כ-6 שנים שבהן התנפחה הבועה הכלכלית הזו והצבעונים הגיעו לשווי עצום של 6700 גילדן לפקעת, התפוצצה הבועה. בתוך 4 ימים צנח השוק ושוויים של הצבעונים צנח לעשירית. זה לא עצר שם. המחיר המשיך לצנוח ולצנוח, עד שירד לשווי אפסי כמעט.
"שיגעון הצבעונים" ידוע בתור הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נוצרה בועה כלכלית. לכן מזכירים אותו לא פעם כלכלנים ואנשי שוק ההון, כשהם רוצים להזהיר ולהדגים היווצרות של בועה כלכלית, מפתה ומסוכנת.
בעשור האחרון האחרונות מזהירים רבים מהכלכלנים ממטבע הביטקוין ושאר מטבעות הקריפטו, ששוויים נוסק לא פעם לממדים מטורפים ובזמן קצר. לא מעט מהם מזכירים את הדמיון שבין הביטקוין לצבעונים ההולנדים (ראו באאוריקה בתגית "ביטקוין").
וההולנדים? - אחרי השגעון והנפילה, הם שיפרו את הכלכלה שלהם והפכו עם הזמן את הצבעונים לענף יצוא משגשג. כיום הם מרוויחים מהם המון כסף, אבל הרבה פחות מהתקופה שבה פרח אחד קנה לך בית...
הנה סיפורו של שגעון הצבעונים ההולנדי (מתורגם):
https://youtu.be/I5ZR0jMlxX0
עוד על פרמידת הצבעונים ההולנדית המשמשת דוגמה קלאסית לבועות פיננסיות:
https://youtu.be/3vDPowCDWc8
הנה סיפורו האמיתי של טירוף הצבעונים עם מוסר השכל לילדים (עברית):
https://youtu.be/QTug5ps992c
ומצגת וידאו על שגעון הצבעונים של הולנד:
http://youtu.be/0YNoizadK78
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
"שלושת הקופים החכמים" (Three wise monkeys) הוא סמל עתיק, מהמאה ה-8, שמקורו ביפן. בתוך מקדש טוסוגו, בעיר ניקו במקום קבורתו של השוגון טוקוגאווה איאסו, ישנו תבליט עץ ידוע ובו 3 קופים: אחד מכסה את עיניו, אחר שמכסה את אוזניו והשלישי - את פיו.
הקופים הללו, שביפנית נקראים "מיזארו" (זה שלא רואה רע), "קיקזארו" (שלא שומע רע) ו"איווזארו" (הקוף שלא מדבר רע). ביפנית יש כאן שעשוע מילולי נחמד, כי המילה "זארו" שבשמותיהם מזכירה את "סארו" שמשמעותו קוף. מכאן נולד הקשר שבין המסר לבין דמויות הקופים.
המשמעות המקורית של הסמל העממי הזה היא דווקא חיובית ומכוונת לבחירה מוסרית והתרחקות מכוונת מרוע. כלומר, לא עניין של התעלמות או בריחה מהמציאות, אלא דווקא של בחירה פעילה בטוב.
עם הזמן השתנתה בתרבות המערבית משמעות הסמל. בימינו היא השתנתה מהמקור, כשלרוב משמש הסמל כביקורת על מי שבוחרים להתעלם מעוול מולם ומעלימים עין מהמתרחש או ממציאות בלתי מתקבלת על הדעת, כאילו אומרים "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי".
אז זו אולי פרשנות שונה ושגויה אל מול הרעיון המקורי, אבל היא מעניינת וללא ספק תפסה מאוד והפכה פופולרית. כיום ניתן למצוא את שלושת הקופים בכל מיני צורות והקשרים - מפסלונים, פוסטרים ותכשיטים, ועד קעקועים ואפילו אימוג'י. הם הפכו לסמל תרבותי עולמי, אף שרבים לא מודעים למשמעות המקורית והעמוקה יותר שלהם.
היסטורית, אגב, למרות שהפסל המפורסם נמצא ביפן, הרעיון עצמו מגיע מסין העתיקה והבודהיזם.
אף שאינו מתועד בכתביו המקוריים, ככל הנראה המקור הוא בתורתו של קונפוציוס, שלפי המסורת הסינית טבע את הסמל. כשסיפר החכם הסיני לתלמידיו שהוא עומד למות, הם ביקשו ממנו עצה שתדריך אותם בהמשך. קונפוציוס הסכים וצייר על החול שלפניהם את הקופים החכמים, עם המסר "לא רואה מה שאינו ראוי, לא שומע מה שאינו ראוי, לא אומר מה שאינו ראוי". הרעיון עבר ליפן עם הבודהיזם וכך הפך לחלק מהתרבות המקומית היפנית.
נקודה מעניינת ונחמדה היא שבמקור היו בעצם ארבעה קופים. הרביעי, שפחות מוכר, נקרא "שיזארו" ומסמל את העיקרון "לא עושה רע". לפעמים הוא מתואר כשהוא מכסה את חזהו, אך במרבית הייצוגים המודרניים של הסמל הוא לא מופיע.
ואגב, בצה"ל משמש סמל שלושת הקופים החכמים כסמל לביטחון שדה. באמצעותו מפיץ ומקדם הצבא בקרב החיילים את נוהלי ביטחון המידע, כדי למנוע זליגה של מידע מודיעין לאוזני ועיני האויב.
הנה הסבר על שלושת הקופים החכמים:
https://youtu.be/A2VBeZXmMFQ
הסבר לכבדי שמיעה:
https://youtu.be/yaBheKI-Z-A
יש גם את הסיפור על שלושת הנזירים הצוחקים:
https://youtu.be/MCX4YqcW7kU
שיר על שלושת הקופים שלא רואים ולא שומעים ולא יודעים כלום...
https://youtu.be/3WIKyZPOuDs
עניין של זמן על שלושת הקופים (עברית):
https://youtu.be/ayIBHKK3qKw?long=yes
וסרטון מלא על הרעיון שמאחורי המשל:
https://youtu.be/60NWbVf8K6g?long=yes
מה ניסה אפלטון לומר במשל המערה?
הפילוסוף היווני אפלטון (Plato) הוא מהאישים החשובים והמשפיעים בתולדות הפילוסופיה המערבית. הוא היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו. אפלטון חיבר כתבים רבים והאמין בהוראה, שכן הוא יסד את האקדמיה באתונה.
"משל המערה" (The Cave Analogy) של אפלטון, מתוך הספר השביעי שלו, הוא מהמשלים החכמים והחשובים בתולדות החינוך. אפלטון הדגים בו תופעה שלדבריו מסבירה את תפקידם של הפילוסופים והמחנכים - להראות לאנשים את האמת.
במשל המערה אפלטון מתאר מתאר מצב מדומה שבו אסירים כלואים וכבולים במערה ורואים רק את הצלליות של מה שקיים בחוץ.
כמו האסירים גם אנו רואים רק את מה שנראה לנו כעולם הממשי, אבל לא כך היא. צלליהן של הצורות והדמויות שעל קיר מערת האסירים נראים להם כ"מציאות". אך אפלטון מבהיר שהצללים שעל הקיר הם רק ייצוג של המציאות שמחוץ למערה ולא המציאות עצמה.
בשלב מסוים במשל, מצליח אחד האסירים להשתחרר ויוצא החוצה מהמערה. הוא רואה את העולם האמיתי וחוזר כדי לספר לחבריו עליו ומה רואים בחוץ באמת. אבל הם לא מאמינים שהעולם שהם רואים באותן צלליות שעל הקיר, הוא לא העולם האמיתי.
אפלטון גורס שהפילוסוף, בתור מי שמצליח להשתחרר מכבלי המערה, בכך שהטיל ספק במציאות, חוזר למערה המדומה, המטאפורית, כדי לשחרר את חבריו עם האמת ולהשכיל אותם בממשיות של הדברים, באמת שהוא מביא להם.
אפלטון סיים את המשל המצמרר, בחלק שלא מרבים לצטט כשמזכירים את משל המערה. לפי חלק זה האסירים אינם מאמינים לחברם המספר את האמת והורגים אותו.
בזכרונו של אפלטון הדהדה מן הסתם הוצאתו להורג של המורה העקשן שלו, הפילוסוף סוקרטס. הרי אחרת מתיאור המשל הזה, איך אפשר להסביר היה שאתונה מוותרת על פילוסוף כזה?
#תורת הצורות
משל המערה של אפלטון קשור ומדגים את תורת-הצורות שלו, המכונה "פלאטוניזם".
לפי אפלטון מחולק העולם לשני חלקים שונים. מצד אחד נמצא עולם החושים, זה שאנו רואים סביבנו ותופסים בעזרת חושינו המוגבלים (הצללים שעל קיר המערה).
מנגד, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות" - אלה שניתן להבין רק בעזרת השכל ובחשיבה מעמיקה.
עולם החושים, מבחינת אפלטון, מציג עותקים רחוקים משלימות של האידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות וניתן לתפוס אותן רק בתבונה ובשכל.
אפלטון גם טוען שבניגוד למה שאנו תופסים בחושינו, האידיאות הן מושלמות ולא ניתנות לשינוי. אותן רואה האסיר שיוצא החוצה ומבין לפתע את הדברים האמיתיים, בניגוד לצללים שכל העת חשבו הוא וחבריו שהם האמת.
קראו על סוקרטס ומדוע הוצא להורג בתגית "סוקרטס".
הנה סיפורו והמשמעות של משל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/1RWOpQXTltA
משל המערה (עברית):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
האלגוריה במשל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/SWlUKJIMge4
סרטון משעשע אך נכון על משל אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
על משל המערה מאת אפלטון:
http://youtu.be/57XhxJYxWxk
הרצאת וידאו על המשל המפורסם של אפלטון (עברית):
https://youtu.be/FTn55PM_THc?long=yes
ודיון חינוכי ארוך על משל המערה (עברית):
https://youtu.be/WSaLKzyi0AU?long=yes
הפילוסוף היווני אפלטון (Plato) הוא מהאישים החשובים והמשפיעים בתולדות הפילוסופיה המערבית. הוא היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו. אפלטון חיבר כתבים רבים והאמין בהוראה, שכן הוא יסד את האקדמיה באתונה.
"משל המערה" (The Cave Analogy) של אפלטון, מתוך הספר השביעי שלו, הוא מהמשלים החכמים והחשובים בתולדות החינוך. אפלטון הדגים בו תופעה שלדבריו מסבירה את תפקידם של הפילוסופים והמחנכים - להראות לאנשים את האמת.
במשל המערה אפלטון מתאר מתאר מצב מדומה שבו אסירים כלואים וכבולים במערה ורואים רק את הצלליות של מה שקיים בחוץ.
כמו האסירים גם אנו רואים רק את מה שנראה לנו כעולם הממשי, אבל לא כך היא. צלליהן של הצורות והדמויות שעל קיר מערת האסירים נראים להם כ"מציאות". אך אפלטון מבהיר שהצללים שעל הקיר הם רק ייצוג של המציאות שמחוץ למערה ולא המציאות עצמה.
בשלב מסוים במשל, מצליח אחד האסירים להשתחרר ויוצא החוצה מהמערה. הוא רואה את העולם האמיתי וחוזר כדי לספר לחבריו עליו ומה רואים בחוץ באמת. אבל הם לא מאמינים שהעולם שהם רואים באותן צלליות שעל הקיר, הוא לא העולם האמיתי.
אפלטון גורס שהפילוסוף, בתור מי שמצליח להשתחרר מכבלי המערה, בכך שהטיל ספק במציאות, חוזר למערה המדומה, המטאפורית, כדי לשחרר את חבריו עם האמת ולהשכיל אותם בממשיות של הדברים, באמת שהוא מביא להם.
אפלטון סיים את המשל המצמרר, בחלק שלא מרבים לצטט כשמזכירים את משל המערה. לפי חלק זה האסירים אינם מאמינים לחברם המספר את האמת והורגים אותו.
בזכרונו של אפלטון הדהדה מן הסתם הוצאתו להורג של המורה העקשן שלו, הפילוסוף סוקרטס. הרי אחרת מתיאור המשל הזה, איך אפשר להסביר היה שאתונה מוותרת על פילוסוף כזה?
#תורת הצורות
משל המערה של אפלטון קשור ומדגים את תורת-הצורות שלו, המכונה "פלאטוניזם".
לפי אפלטון מחולק העולם לשני חלקים שונים. מצד אחד נמצא עולם החושים, זה שאנו רואים סביבנו ותופסים בעזרת חושינו המוגבלים (הצללים שעל קיר המערה).
מנגד, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות" - אלה שניתן להבין רק בעזרת השכל ובחשיבה מעמיקה.
עולם החושים, מבחינת אפלטון, מציג עותקים רחוקים משלימות של האידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות וניתן לתפוס אותן רק בתבונה ובשכל.
אפלטון גם טוען שבניגוד למה שאנו תופסים בחושינו, האידיאות הן מושלמות ולא ניתנות לשינוי. אותן רואה האסיר שיוצא החוצה ומבין לפתע את הדברים האמיתיים, בניגוד לצללים שכל העת חשבו הוא וחבריו שהם האמת.
קראו על סוקרטס ומדוע הוצא להורג בתגית "סוקרטס".
הנה סיפורו והמשמעות של משל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/1RWOpQXTltA
משל המערה (עברית):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
האלגוריה במשל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/SWlUKJIMge4
סרטון משעשע אך נכון על משל אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
על משל המערה מאת אפלטון:
http://youtu.be/57XhxJYxWxk
הרצאת וידאו על המשל המפורסם של אפלטון (עברית):
https://youtu.be/FTn55PM_THc?long=yes
ודיון חינוכי ארוך על משל המערה (עברית):
https://youtu.be/WSaLKzyi0AU?long=yes
