שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך התאהב פיגמליון בפסל שיצר?
סיפור פיגמליון (Pygmalion) הוא אגדה שמקורה בתרבות היוונית העתיקה. מסופר בו על פַּסָּל בשם פיגמליון, שיצר את פסל האישה האידיאלית וקרא לו גלתיאה.
לאחר שפיסל את הפסל, התאהב פיגמליון בדמות האגדית של גלתיאה, על אף שלא מדובר היה באישה אלא בפסל. על פי האגדה היו אמונתו ואהבתו כלפי הפסל כה חזקים עד שאפרודיטה, אלת האהבה והיופי, החליטה והפכה את גלתיאה שפיסל, לאישה בשר ודם.
פיגמליון המאוהב נשא את גלתיאה, מי שהייתה פסל והפכה לאישה בשר ודם. מאז הם חיו באושר, כבעל ואישה.
למעשה, מדובר בסיפור של המשורר הרומאי הקדום אובידיוס. ממנו גם נולד "אפקט פיגמליון" (Pygmalion effect), שמה של תופעה פסיכולוגית חיובית, שנחקרה, הוכחה ומציינת את העובדה שאם נחזק את התלמיד ונאמין שהוא עתיד להצליח, יביאו החיזוקים הללו להתקדמות של ממש בלימודיו.
מאז הניסויים שהוכיחו את אפקט פיגמליון, בשלהי שנות השישים, האפקט הזה הפך לשמה של תופעה כללית, הגורסת שהנבואה החיובית לגבי אדם כלשהו מגשימה את עצמה וגורמת להשפעה חיובית באמונה שלו בעצמו ובהמשך גם לתפקודו ולהישגיו ובכך גם להגשמת הנבואה המקורית שיצליח.
הנה סיפור פיגמליון היווני:
https://youtu.be/xMnKyDVm8fY
אגדת פיגמליון המצוירת:
https://youtu.be/yTiKugksayI
הניסוי החינוכי פיגמליון בכיתה:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
אפקט פיגמליון בחינוך:
https://youtu.be/sZZs5atIGDU
קטעים מהמחזה "פיגמליון" לפי ג'ורג' ברנרד שואו (עברית):
https://youtu.be/ertO2YRSaxc
וסרט מלא על פיגמליון והפסל שנתן לו חיים:
https://youtu.be/tmdPj_XbF30?long=yes
מהו אפקט הפלסבו?
אפקט הפלסבו (placebo), או אפקט הפלצבו, הוא ריפוי כתוצאה מכך כשהחולה מקבל טיפול דמה ומצבו הרפואי משתפר. פעמים רבות הפלצבו ניתן כתרופה המצופה, אך ללא המרכיב הפעיל שהוא זה שמביא לריפוי. רופאים רבים נותנים תרופות כמו זריקת מים או כדורי סוכר או קמח בתור פלסבו.
הפלסבו, בעברית "אין בו", הוא בעצם שימוש בכוח האמונה והנפש של האדם, כדי לרפא אותו. אם אדם מאמין שהתרופה תעזור לו ויעילה - הסבירות גבוהה מאד שהתרופה תסייע לו. אם לא יאמין בכך או שיאמין שהתרופה תזיק - סביר שכך יקרה. בשפה המדעית זה נקרא "אוטו-סוגסטיה".
בבדיקות של תרופות חדשות בודקים השוואה של הריפוי שנותנת התרופה החדשה למול תרופת פלסבו. מרבית התרופות החדשות שנכשלות בבדיקות אלה, נופלות בשלב ההשוואתי הזה, כיוון שהפלסבו מסתבר כטוב יותר מולן.
המילה פלצבו באה מלטינית ונהוג לפרש אותה כ"מחמאה" לתרופה או כהשבעת רצון. מקורה בתרגום הלטיני של פסוק מהתנ"ך, שאומר "אשביע את רצון האל בארצות החיים".
ואכן, חלק מהסיבה שפלצבו כל כך עובד הוא בתופעה שנקראת "ריצוי רופא", לפיה החולה מעוניין לדווח שהוא אכן מחלים ותסמיני ההחלמה אכן מקבלים אישורים פיזיולוגים שמעידים עליה. ההסבר לכך נעוץ ב"רפואת אמונה", אותו תהליך אוטו-סוגסטיבי שבו אדם מחלים, משום שהוא מאמין ומשכנע את עצמו שהוא מחלים.
אז זכרו - אמונה מובילה להבראה!
הנה סרטון על הפלצבו (מתורגם):
https://youtu.be/z03FQGlGgo0
על ניסוי באפקט הפלסיבו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=9qchMrk5VcU?t=22s
הסבר הפלצבו:
https://youtu.be/eL1XM_QYyPc
ועוד הסבר של אפקט הפלסבו:
https://youtu.be/JcPwIQ6GCj8
סרטון שמסביר מהי תרופת פלסבו:
http://youtu.be/v_feOG94IAs?t=29s
הסבר נוסף על הפלסבו (מתורגם):
https://www.youtube.com/watch?v=7SzlYtLApHs
ודיון על רופאים שעושים שימוש באפקט הפלסיבו (עברית):
https://youtu.be/jUrtakhBfu0
איך אפקט הות'ורן מצא שעצם המחקר משפיע על התוצאות?
הידעתם שתצפית על בני אדם גורמת להם בדרך כלל לתפקד טוב יותר לעומת מי שאינם נצפים?
אפקט הות'ורן (Hawthorne effect) הוא שמה של תופעה שגילתה שעצם העובדה שהם בלב ניסוי או מחקר, היא לכעצמה גורמת לשינוי בהתנהגות הנחקרים.
תופעת ההשפעה שיש לעצם המחקר על הנחקרים התגלתה ב"ניסויי הות'ורן", סדרת ניסויים מבוססי תצפית שהתבצעו במפעל בשם זה ושווה להכיר בתגית "ניסויי הות'ורן".
אותם ניסויים חשפו שעצם המודעות של המשתתפים לעובדה שצופים בהם, עשויה לשנות את התנהגותם, גם אם אינם יודעים את פרטי המחקר. השינוי מתרחש מעצם תשומת הלב שהם זוכים לה מהחוקרים ומהשינויים שמתרחשים בסביבת עבודתם.
משמעות הדבר היא שכאשר מעצבים תצפית במחקרי מקרה (Case study) יש להיות מודעים להשפעה זו ולשינוי שהיא יוצרת בתוצאות.
הנה אפקט הות'ורן:
https://youtu.be/o4XX90lqT6E
סיפורם של הניסויים של הות'ורן והות'ורן אפקט:
http://youtu.be/8wSH0cYwixA
מצגת וידאו שמסבירה את אפקט הות'ורן:
http://youtu.be/mV9Wj8ohT0k
והרצאת לוח על האפקט של הות'ורן:
http://youtu.be/EEwCWR5Vkpw
מהם ניסויי הות'ורן ומה הם גילו למדע?
"ניסויי הות'ורן" (Hawthorne experiments) הם סדרת ניסויים מדעיים שנקראים על שם המפעל שבו הם בוצעו. במהלך הניסויים התגלו דברים חשובים על עולם העבודה - הם הראו שעובדים מגיבים לשינויים בסביבתם ולתשומת לב אליהם ולא רק לשכר ולכסף.
הכל החל בניסוי שנערך במפעל הות'ורן (Hawthorne) של חברת Bell לייצור מרכזיות טלפון בארצות הברית. במסגרת הניסוי שנערך בשנות ה-20 ניסו החוקרים לגלות מהם השינויים שיש לבצע בסביבת העבודה בכדי להגדיל את תפוקת העובדים. כשניסו להגדיל את כמות האור בחלל הייצור התפוקה עלתה. כשהקטינו אותה בחזרה התפוקה שוב עלתה.
זה היה מוזר מאוד ואכן, התצפיות הראו דבר מפתיע - כל שינוי שנערך בניסוי הביא להגדלת התפוקה - גם כשהגדילו את כמות האור בשטח הייצור וגם כשהקטינו אותה וכך הלאה.
החוקרים הבינו שלא השינויים בסביבת העבודה הם שהביאו להגברת התפוקה, אלא העובדה שהעובדים ידעו שהם משתתפים בניסוי, מה שהגביר את התפוקה שלהם והגשים את נבואת הניסוי, בלי קשר לסוג השינויים שהוכנסו בתנאי העבודה.
כלומר, העובדה שהם בלב ניסוי או מחקר היא לכשעצמה יכולה ומשנה את התנהגות הנחקרים.
עצם תשומת הלב שהעובדים קיבלו והשינויים שהכניסו עבורם בסביבת העבודה, הם שיצרו את השינוי בתפוקת העובדים ובתשומת לב שלהם לעבודה.
#פירוט
לפי תופעה זו, שתוכלו להכיר בתגית "אפקט הות'ורן", מושפעים ביצועי הנחקר מעצם העובדה שהוא יודע שצופים ובוחנים את מעשיו.
ובהכללה, עצם העובדה שחוקרים וצופים בהתנהגות של בני אדם, היא עצמה מספיקה כדי ליצור אצלם שינוי בהתנהגות.
מכאן גם נולד המושג אפקט הות'ורן (Hawthorne effect), תופעה החושפת שעצם קיומו של מחקר, הוא שיוצר השפעה על המעשים של הנחקרים ובעצם על תוצאות המחקר כולו.
מכאן גם נלמד לקח וכלל במחקר התצפיתי על קבוצות: כשהמשתתפים במחקר מודעים להיותם בניסוי, עשויה התנהגותם להשתנות, גם אם הם לא ממש יודעים את פרטי המחקר. זאת כתוצאה מתשומת הלב שהם זוכים לה ומהשינויים שמוכנסים בסביבת עבודתם.
הנה סיפורם של הניסויים של הות'ורן והות'ורן אפקט:
http://youtu.be/8wSH0cYwixA
סרטון היסטורי על ניסויי הות'ורן והמשמעות שלהם:
http://youtu.be/W7RHjwmVGhs?t=2m9s
מצגת וידאו שמסבירה את אפקט הות'ורן:
http://youtu.be/mV9Wj8ohT0k
והרצאת לוח על האפקט של הות'ורן:
http://youtu.be/EEwCWR5Vkpw
מי היה רוף הכלב המתמטי?
קראו לו "רולף הכלב" (Rolf the Dog) והוא ידע חשבון, או לפחות לענות על שאלות בחשבון. סיפרו עליו שהטא יכול לבצע חישובים מתמטיים ולתקשר עם בני אדם ברמה אינטליגנטית גבוהה.
השאלה העיקרית הייתה איך זה בדיוק קורה והאם זו תקשורת מופלאה בין מינים או סתם הונאה מדעית?
רולף המתמטי היה כלב מגזע איירדייל טרייר (Airedale Terrier) שבראשית המאה ה-20, עורר בקהילה המדעית עניין יוצא דופן. זאת לאחר שבעליו, פאולה מואקל (Paula Moekel), טענה שהוא מסוגל לפתור תרגילי מתמטיקה מורכבים ולתקשר באמצעות שפה מקודדת.
אותה מוקל, אישה משכילה מהעיר הגרמנית מנהיים (Mannheim), פיתחה שיטת תקשורת מיוחדת עם רולף. היא הציגה לכולם את יכולתו המופלאה של הכלב לתקשר על ידי ביצוע טפיחות משתנות ברגלו, כשכל צירוף כזה מייצג אות אחרת. טפיחות מרובות ייצגו אותיות פחות שכיחות בשפה. מואקל טענה שכלבה הוא משורר, אוהב ספרים ומבין כמה שפות.
מה שברור היה שרולף הכלב למד להביע את עצמו באמצעות נקישות רגליים ושכל רצף נקישות מייצג אותיות לפי קוד מוסכם. השיטה הזו, שעתידה לזכות בכינוי "שיטת מנהיים" (Mannheim Method), משכה תשומת לב רבה מצד מדענים וחוקרים שונים בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית.
בביוגרפיה שלה היא התעקשה שרולף מהרהר בבעיות פילוסופיות ותאולוגיות עמוקות ובעניינים דתיים שונים. ברחבי גרמניה נפוצו הסיפורים על רולף והספר שלה, כשהם מושכים תשומת לב רבה של מתעניינים בפסיכולוגיה של בעלי חיים.
הסיפורים על יכולותיו של רולף היו מדהימים. לפי התיעוד, הוא היה מסוגל לא רק לפתור בעיות מתמטיות פשוטות, אלא גם לנהל שיחות מורכבות על נושאים פילוסופיים ואף להביע דעות על מלחמת העולם הראשונה. חוקרים רבים, ביניהם הפסיכולוג המפורסם וויליאם מקנזי (William MacKenzie), באו לצפות ברולף ולתעד את "יכולותיו".
אולם, כמו במקרים רבים של "חיות חכמות" בהיסטוריה, גם במקרה של רולף התעוררו ספקות רבים. מבקרים טענו שבמקום לבצע חישובים או לתקשר, בסך הכל מדובר בבעל חיים המגיב לרמזים לא מודעים מצד בעליו. היה לכך תקדים בתופעת "הסוס החכם של אלברפלד" (Clever Hans Effect), תופעה שנקראת על שם סוס שנחשב למתמטיקאי מחונן בתחילת המאה ה-20 והפכה למושג מפתח בפסיכולוגיה ההתנהגותית.
פרופסור ידוע בשם זייגלר מאוניברסיטת שטוטגרט התרשם מיכולותיו. חוקרים אחרים גרסו שהכלב בסך הכל מגיב לסימנים לא-רצוניים בגופו של השואל.
לגבי סיפורו של רולף ידוע מאמר שפורסם במגזין "פסיכולוגיה היום". סופר בו שבעקבות המחקרים על רולף פתחו הנאצים תוכנית סודית לאילוף כלבים נבונים ו"מדברים", למטרות כמו ריגול ומודיעין.
למרות שכיום רוב החוקרים מסכימים שיכולותיו של רולף היו כנראה תוצאה של פרשנות מוטעית או אפילו הונאה מכוונת, סיפורו ממשיך לרתק את המדע. הוא מעלה שאלות מרתקות על טבע האינטליגנציה החייתית, על הקשר בין בני אדם לחיות ועל הדרך בה התשוקה שלנו למצוא תבונה אנושית בחיות - יכולה להוביל אותנו לראות דברים שלא באמת קיימים.
אין סרטונים על הכלב המתמטי רולף, אך דומה שהוא זכה להנצחה בצורת דמות בסדרת הטלוויזיה "החבובות":
https://youtu.be/_yaP_kc3y9w
יש גם כלבת ג'ק ראסל שמחשבת כיום חישובים אריתמטיים:
https://youtu.be/xGWAZtD3IsQ
וכך בודקים, ממש כמו אז, אם היא לא מקבלת סימנים:
https://youtu.be/Zfw1FXXhgRk
מהו אפקט פיגמליון?
אנו היהודים מייחסים לרב שלמה קרליבך את האימרה "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו". ואכן היום אנו יודעים שהשפעת האופן שבו תופס מבוגר משמעותי את הילד היא אדירה. יש לכך גם אישורים במדע החינוך ובמחקר הפסיכולוגי.
"אפקט פיגמליון" (Pygmalion effect) הוא שמה של תופעה פסיכולוגית חיובית, המעמידה במרכז החינוך, העצמה והאימון האישי את "הכוח של הציפיות" או האמונה באדם, שמקדמת אותו מאוד.
האפקט הזה מדבר על כך שאם נחזק את התלמיד, הילד הפרטי או מישהו יקר לנו ונבליט את האמונה שהוא עתיד להצליח ולצמוח, יביאו העידוד, החיזוקים והאמונה ביכולותיו למוטיבציה גדולה אצלו ולהתקדמות של ממש, בלימודיו, בקריירה או בחייו בכלל.
למשל בחינוך, מסביר אפקט פיגמליון שאם מורה מצפה מתלמידיו להצליח ומאמין בהם, יגביר הדבר את המוטיבציה שלהם וישפר את הישגי הלומדים באופן משמעותי, גם הרבה אחרי שלא יהיה איתם.
הרעיון מסתדר היטב עם דמות המורה המעצב שרבים פוגשים בבית הספר היסודי, דמות מחנכת שגרמה לתלמיד להנעה עצמית ולהתכווננות להצלחה ולהשקעה משמעותיים. ככל שמורים כאלה מצפים מתלמידיהם ליותר, כך אפקט פיגמליון יהפוך משמעותי יותר ויביא לכך שהנבואה תגשים את עצמה והתלמידים אכן יענו על הציפיות של המורים ויצליחו.
"אפקט פיגמליון" הוכח בניסוי מפורסם שביצעו החוקרים רוזנטל וג'יקובסון ובו הראו שמורים שקיבלו מידע והאמינו לו, על כך שכמה תלמידים אקראיים בכתתם הם בעלי בעלי פוטנציאל לימודי גבוה והם צפויים להתקדם, יצרו בהתנהגותם כלפי תלמידים אלו שיפור משמעותי בהישגי התלמידים הללו.
אפקט פיגמליון נקרא גם "אפקט רוזנטל", על שם החוקר המרכזי באותו ניסוי המפורסם, שהשפיע מאד על עולם ההוראה.
ואגב, הרעיון שציפיותיו של אדם עשויות להשפיע על התנהגות הזולת, מקורו במיתוס ששורשיו עוד בתרבות היוונית והרומית. הוא גם זה שהקנה לאפקט פיגמליון את שמו. תוכלו להכיר אותו בתגית "פיגמליון". מסופר בו על פיגמליון הפַּסָּל, שיצר את פסל האישה האידאלית ואז התאהב בפסל שיצר. הוא כה האמין ואהב את הפסל עד שאלת האהבה והיופי, אפרודיטה, הפכה את הפסל לאישה של ממש.
הנה סרטון על אפקט פיגמליון (מתורגם):
https://youtu.be/vTyvv6VnfcI
הסבר פשוט של אפקט פיגמליון (עברית):
https://youtu.be/hJIBLUTaKwQ
ציפיות יוצרות הצלחה:
https://youtu.be/sZZs5atIGDU
סיפורו של הממציא הדגול אדיסון מדגים זאת היטב (מתורגם):
https://youtu.be/qgTGUUB7uys
עוד הסבר על אפקט פיגמליון:
https://youtu.be/3brv_x5RN_8
סרטון אנימציה שמתאר את הניסוי החינוכי:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
אפקט פיגמליון השפיע גם על העולם העסקי:
https://youtu.be/9Wl_MZc1cTU
כמו גם על הניהול:
https://youtu.be/Ihol-e93v58
ועוד על האפקט פיגמליון והאגדה שנתנה לו את שמו:
https://youtu.be/GVrZiohlby4
מי היה האנס החכם, הסוס שידע חשבון?
זה היה בסוף המאה ה-19. בגרמניה התגלה אז "הַנְס החכם" (Clever Hans), סוס שידע לחשב ולענות על שאלות חשבוניות.
התופעה הסעירה את גרמניה של אותם ימים. סוסים לא נחשבו לחיות אינטליגנטיות במיוחד וכאן הראה הסוס יכולת מרשימה. די מהר הוא זכה לכינוי "הַנְס החכם" (בגרמנית Der kluge Hans).
היה זה בעליו של הנס, וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו להקיש בנקישות בפרסה שלו על הארץ, את התשובה הנכונה לשאלות החשבון ששאל אותו.
הוא לא למד לבד. היה זה בעליו, ברנש בשם וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו לענות לשאלות חשבוניות ותרגילי אריתמטיקה, באמצעות הקשה בפרסתו. את התשובה המבוקשת נהג הסוס האנס להקיש ברגליו.
התדהמה שעורר הסוס הייתה גדולה. בכדי לבחון את הטענות בדבר כישוריו של הנס, כינס פילוסוף ופסיכולוג בשם קארל שטומפף ועדה של מדענים נחשבים. לאחר שהסוס עמד גם בבדיקות המדוקדקות זהוועדה ערכה לו, הועבר הנושא לפסיכולוג אוסקר פונגסט. הוא הוכיח שזה לא כישרון מתמטי שהנס ניחן בו, אלא יכולת להגיב לסימנים לא-רצוניים אצל השואלים, בשפת הגוף שלהם, שהם כמובן אינם מודעים לקיומם.
פונגסט שם לב שהסוס נוקש את המספר הנכון רק כשהשואל יודע מראש את התשובה הנכונה והסוס עצמו יכול לראותו. כשהחוקר בדק כיצד השואל מתנהג הוא שם לב שלקראת התשובה במספר ההקשות של הסוס, הבעת הפנים ויציבת גופו של השואל נעשו מתוחות יותר וכשהסוס הקיש את הנקישה האחרונה, ה"נכונה", הם התרפו.
ב-1907 פורסמו תוצאות המחקר לראשונה והתופעה זכתה לכינוי "אפקט האנס החכם" (Clever Hans Effect). לפיה הסתבר שהסימנים הלא-רצוניים של השואל ניתנים להבחנה שהתקשורת החברתית של סוסים ניחנים בה, להבחין בשינויים קלים בסימנים גופניים אצלנו, בני האדם. מה שככל הנראה אחראי אצל הסוסים ליכולת המיוחדת הזו היא התקשורת החברתית ביניהם, שתלויה ביכולות הללו.
כמו האפקט שבתגית "אפקט הות'ורן" (ראו שם) או בתגית "אפקט הפלצבו", גם "אפקט האנס החכם" הוא מקרה פרטי נוסף של השפעה של החוקר על ביצועי הנחקר. בעצם מדובר בבעיה במחקר המדעי, שקשורה ב"נבואה המגשימה את עצמה". זה מצב בעייתי במחקר, בו משפיעות ציפיותיו של החוקר או של גורם חיצוני אחר, על ביצועי הנחקר, מבלי שתהיה לחוקר מודעות להשפעה הזו.
במחקרים מדעיים הקשורים בבני אדם או בעלי חיים יש חשיבות רבה לנטרול תופעת "הנבואה המגשימה את עצמה". בין השיטות למניעתה במחקרים העוסקים בפסיכולוגיה חברתית, או קוגניטיבית, ברפואה ובחינוך, בולט השימוש במערכות ממוחשבות, כמו אלה, למשל, שמנחות את הנחקרים אך לא יכולות לתת להם "סימנים" לא מודעים. שיטה אחרת היא לבצע את הניסויים, כשגם החוקר וגם הנחקר לא יודעים, עד תום המבחנים, האם הנחקר הוא בקבוצת הניסוי או הביקורת.
הנה הנס החכם:
https://youtu.be/1kxCNcaL_1Y
מצגת על הסיפור:
https://youtu.be/sa62dBgxB90
כך הוא ידע:
https://youtu.be/oJBCq61cVIM
הרצאת וידאו קצרה על סיפורו של האנס החכם:
https://youtu.be/6QqaHh4j3io?long=yes?t=1m12s
וסקירה מלאה על כל הפרשה:
https://youtu.be/C0LKN2lFWI4?long=yes
מה קרה בניסוי פיגמליון בכיתה?
"פיגמליון בכיתה" Pygmalion הוא שמו של ניסוי מפורסם בחינוך, שהתבצע בשיתוף פעולה עם מנהלי בתי ספר יסודיים, על תלמידי כיתות ד'.
הניסוי ניסה לבחון מימוש מעשי של אפקט פיגמליון (Pygmalion effect), בשמו המדעי "אפקט ציפיית המורה" (teacher-expectancy effect). השם הראשון מבוסס על סיפור פיגמליון המפורסם - ראו בתגית "אפקט פיגמליון".
הניסוי התקיים בשנת 1968, כשצמד חוקרים רוזנטל וג'ייקובסון ביצעו מבחן אינטיליגנציה לתלמידי כיתה ו' ולכאורה זיהה תלמידים ש"פורחים מאוחר". כלומר תלמידים שבתחילת הדרך אולי מפגרים אינטלקטואלית לעומת חבריהם, אך עד סוף הלימודים עשויים להצליח ולסגור את הפער מול חבריהם.
החוקרים החל בכך ששלפו רשימה אקראית של תלמידים שהגדירו כ"פורחים מאוחרים", למרות שלא הייתה כלל הבחנה ביניהם לבין האחרים.
נדגיש שוב - היה דבר במשותף לא היה לתלמידים שנבחרו אקראית ברשימה ומרביתם לא היו מחוננים.
בתחילת השנה קיבלה כל מורה רשימה של תלמידים כאלו בכיתותיה. מכאן ובמהלך השנה התלמידים הללו קיבלו מהמורה חיזוקים ועידוד על החשיבה שלהם, על תשובותיהם ה"נכונות" או המוצלחות, ללא שום קשר לאמת.
בתום שנת הלימודים התברר אכן שמי שהיו ברשימה, כלומר מי שהוגדרו כ"פורחים מאוחרים" אכן התקדמו יותר מתלמידים אחרים והשיגו במהלך השנה הישגים גבוהים יותר מהתלמידים שלא קיבלו חיזוקים והערכה מתמדת של המורים ליכולותיהם.
המורות, אגב, מי שהיללו את התלמידים הללו במהלך השנה, התקשו להאמין שהתלמידים שקיבלו בתחילת השנה ברשימת ה"פורחים מאוחרים", כלל אינם מחוננים.
מניסוי זה פיתחו רוזנטל וחבריו את הרעיון של אפקט פיגמליון בכיתה. תופעה שמסבירה כיצד ציפיות של מורים על תלמידים יכולות לשפר את ביצועיהם. האפקט מתבטא בשיפור בלימודים שחל בתלמיד, תודות לתמיכה רגשית, משוב, אתגרים קשים יותר והזדמנויות להצלחה שנותן לו המורה.
הניסוי והמחקר כולו, שזכה לשם "פיגמליון בכיתה", שינה את התפיסה החברתית על השפעת הציפיות המורחבת בהוראה. החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון קיבלו חיזוקים ברחבי העולם על תרומתם המשמעותית באמצעותו - לחיבור שבין פסיכולוגיה וחינוך.
בנוסף, המחקר חשף שדעה קדומה של מורה על תלמיד יכולה לחולל שינוי וליצור תפיסת מציאות שגויה. על בסיס המחקר פרסם רוזנטל את ספרו המפורסם על "אפקט פיגמליון בחדר הכיתה" ובו ניסיון לאבחן את הגורמים להצלחה בלימודים, מתוך ציפיות המורה.
אנו נזכור ממנו שמורים מעצבים, במיוחד בבית ספר יסודי אבל לא רק, את התפיסה העצמית של תלמידיהם ואת האמונה בעצמם. "אפקט פיגמליון" הוא משמעותי, שכן הוא מדגים כיצד נבואה מגשימה את עצמה בכיתה ואיך תלמידים עונים בדרך כלל על ציפיות המורה.
#מחקר המשכי
שלל מחקרים הראו שהאפקט קיים ולא רק בחינוך. הוכחו למשל השפעות של דעות קדומות בקרב מורים, בעניינים כמו מוצא עדתי, מגדר, מעמד חברתי או אפילו לגבי תלמידים ממשפחה דתית. מחקרים אחרים לימדו על משתנים נוספים שיכולים לגרום להטיה באמונות המורים לגבי סיכויי ההצלחה של תלמידיהם.
הסתבר עם הזמן שהאפקט נפוץ גם במסגרות ארגוניות ויכול להגביר את האפקטיביות של עובדים, ספורטאים ועוד.
הנה סרטון על ניסוי פיגמליון בכיתה ופיגמליון אפקט:
https://youtu.be/vTyvv6VnfcI
סרטון אנימציה שמתאר את הניסוי החינוכי:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
וההשראה - סיפור פיגמליון היווני:
https://youtu.be/fSj8wQ0AD8s
מה היו סוסי אלברפלד החכמים?
"הסוסים החכמים של אלברפלד" (The wise horses of Alberfeld) היא ביטוי שמתייחס לתופעה שהפכה מושג מפתח בפסיכולוגיה ההתנהגותית ונקראת על שם סוסים שנחשבו בתחילת המאה ה-20 לחכמים מאוד.
סוסים חכמים היו גם לפניהם (ראו בתגית "האנס החכם"), אבל סוסי אלברפלד הם תופעה מרתקת עוד יותר. סיפורם של סוסי אלברפלד (The Elberfeld Horses) הוא אחד הפרקים המרתקים בתולדות המחקר הפסיכולוגי והמדעי של תחילת המאה ה-20. זה התחיל בסקרנות אינטלקטואלית והוביל לתגליות מפתיעות על הקשר המורכב שבין בני אדם לבעלי חיים.
הסיפור מתחיל בשנת 1908, כשסוחר יהלומים אמיד ונלהב בשם קרל קראל (Karl Krall) מוצא את עצמו שבוי בקסמה של תעלומה מדעית מרתקת. לאחר שנחשף לסיפורו של הסוס "האנס החכם ", הסוס המפורסם מברלין שהדהים את העולם המדעי ביכולותיו המתמטיות, מחליט קארל להקדיש את חייו לחקר האינטליגנציה של סוסים. עם מותו של וילהלם פון אוסטן (Wilhelm von Osten), בעליו המקורי של הנס, הוא רוכש את הסוס מוהמד ומקים מרכז מחקר חדשני בעיר אלברפלד.
בשונה מקודמו, מאמין קראל שהמפתח להבנת האינטליגנציה של סוסים טמון בגישה הוליסטית ומקיפה. הוא מפתח שיטת למידה ייחודית שתתבסס על פיתוח החשיבה הכללית של הסוסים, במקום רק על תרגול מתמטי. במרכז שיטתו עמדה מערכת תקשורת מתוחכמת. לפי השיטה הסוסים למדו להקיש ברגליהם הימנית והשמאלית בקומבינציות שונות, כשכל רצף הקשות מייצג אות או מספר. שני הסוסים המובילים בקבוצה, מוהמד וזרף (Zarif), היו אלה שהפגינו יכולות מרשימות במיוחד בשימוש בשיטה זו.
קרל קראל מקדיש שעות ארוכות מדי יום לעבודה עם הסוסים, כשהוא מתעד בקפדנות, ביומניו המפורטים, כל התקדמות ותגלית שלו. התיעוד המדוקדק הזה יהפוך מאוחר יותר לבסיס ספרו המונומנטלי "סוסים חושבים" (Denkende Tiere), שהוא יפרסם ב-1912 ויהווה ציון דרך בחקר ההתנהגות של בעלי חיים.
הניסויים באלברפלד משכו תשומת לב עצומה מהקהילה המדעית האירופית. לא מעט פסיכולוגים וחוקרים מובילים, בראשם הפסיכולוג השוויצרי המפורסם אדוארד קלפרד (Édouard Claparède), מגיעים למעבדה שלו בכדי לצפות מקרוב בתופעה המרתקת של הסוסים שעושים חישובים.
קלפרד וחבריו פרסמו דוחות מפורטים על תצפיותיהם, שהציגו תמונה מורכבת: בניגוד למקרה של הנס החכם, שבו הוכח כי הסוס מגיב לרמזים לא מודעים של האנשים סביבו, הניסויים באלברפלד הניבו תוצאות מפתיעות גם כשהסוסים לא יכלו לראות את השואל.
אבל ההיסטוריה לא ממתינה לחוקרים. בצירוף מקרים לא משמח, הגיע סופו המרתק של הניסוי לסיומו הטרגי, בשל פריצתה של מלחמת העולם הראשונה. המחקר נעצר, כשהסוסים החכמים כל כך גויסו למאמץ המלחמתי, מילאו משימות פחות חכמות ויותר קטלניות. גם המעבדה עצמה נהרסה בהפצצה, ביחד עם חלק ניכר מהתיעוד המדעי היקר שצבר קראל החרוץ.
המחקר מעולם לא חודש ובשל אובדן התיעוד המדעי של הניסויים והתצפיות שלפני המלחמה, נמנעה גם האפשרות לשחזורו על ידי אחרים. אך השאלות שהעלו סוסי אלברפלד נותרו רלוונטיות עד ימינו: מהם גבולות התקשורת בין אדם לחיה? עד כמה מורכבת האינטליגנציה של בעלי החיים? - והאם ייתכן שבעלי חיים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב?
הנה הרצאת וידאו קצרה על סיפורו של האנס החכם:
https://youtu.be/6QqaHh4j3io?long=yes?t=1m12s
וסיפורו של מוהמד, אחד הסוסים של אלברפלד:
https://youtu.be/hqM5sRvZnjc?long=yes
סיפור פיגמליון (Pygmalion) הוא אגדה שמקורה בתרבות היוונית העתיקה. מסופר בו על פַּסָּל בשם פיגמליון, שיצר את פסל האישה האידיאלית וקרא לו גלתיאה.
לאחר שפיסל את הפסל, התאהב פיגמליון בדמות האגדית של גלתיאה, על אף שלא מדובר היה באישה אלא בפסל. על פי האגדה היו אמונתו ואהבתו כלפי הפסל כה חזקים עד שאפרודיטה, אלת האהבה והיופי, החליטה והפכה את גלתיאה שפיסל, לאישה בשר ודם.
פיגמליון המאוהב נשא את גלתיאה, מי שהייתה פסל והפכה לאישה בשר ודם. מאז הם חיו באושר, כבעל ואישה.
למעשה, מדובר בסיפור של המשורר הרומאי הקדום אובידיוס. ממנו גם נולד "אפקט פיגמליון" (Pygmalion effect), שמה של תופעה פסיכולוגית חיובית, שנחקרה, הוכחה ומציינת את העובדה שאם נחזק את התלמיד ונאמין שהוא עתיד להצליח, יביאו החיזוקים הללו להתקדמות של ממש בלימודיו.
מאז הניסויים שהוכיחו את אפקט פיגמליון, בשלהי שנות השישים, האפקט הזה הפך לשמה של תופעה כללית, הגורסת שהנבואה החיובית לגבי אדם כלשהו מגשימה את עצמה וגורמת להשפעה חיובית באמונה שלו בעצמו ובהמשך גם לתפקודו ולהישגיו ובכך גם להגשמת הנבואה המקורית שיצליח.
הנה סיפור פיגמליון היווני:
https://youtu.be/xMnKyDVm8fY
אגדת פיגמליון המצוירת:
https://youtu.be/yTiKugksayI
הניסוי החינוכי פיגמליון בכיתה:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
אפקט פיגמליון בחינוך:
https://youtu.be/sZZs5atIGDU
קטעים מהמחזה "פיגמליון" לפי ג'ורג' ברנרד שואו (עברית):
https://youtu.be/ertO2YRSaxc
וסרט מלא על פיגמליון והפסל שנתן לו חיים:
https://youtu.be/tmdPj_XbF30?long=yes
אפקט הפלסבו (placebo), או אפקט הפלצבו, הוא ריפוי כתוצאה מכך כשהחולה מקבל טיפול דמה ומצבו הרפואי משתפר. פעמים רבות הפלצבו ניתן כתרופה המצופה, אך ללא המרכיב הפעיל שהוא זה שמביא לריפוי. רופאים רבים נותנים תרופות כמו זריקת מים או כדורי סוכר או קמח בתור פלסבו.
הפלסבו, בעברית "אין בו", הוא בעצם שימוש בכוח האמונה והנפש של האדם, כדי לרפא אותו. אם אדם מאמין שהתרופה תעזור לו ויעילה - הסבירות גבוהה מאד שהתרופה תסייע לו. אם לא יאמין בכך או שיאמין שהתרופה תזיק - סביר שכך יקרה. בשפה המדעית זה נקרא "אוטו-סוגסטיה".
בבדיקות של תרופות חדשות בודקים השוואה של הריפוי שנותנת התרופה החדשה למול תרופת פלסבו. מרבית התרופות החדשות שנכשלות בבדיקות אלה, נופלות בשלב ההשוואתי הזה, כיוון שהפלסבו מסתבר כטוב יותר מולן.
המילה פלצבו באה מלטינית ונהוג לפרש אותה כ"מחמאה" לתרופה או כהשבעת רצון. מקורה בתרגום הלטיני של פסוק מהתנ"ך, שאומר "אשביע את רצון האל בארצות החיים".
ואכן, חלק מהסיבה שפלצבו כל כך עובד הוא בתופעה שנקראת "ריצוי רופא", לפיה החולה מעוניין לדווח שהוא אכן מחלים ותסמיני ההחלמה אכן מקבלים אישורים פיזיולוגים שמעידים עליה. ההסבר לכך נעוץ ב"רפואת אמונה", אותו תהליך אוטו-סוגסטיבי שבו אדם מחלים, משום שהוא מאמין ומשכנע את עצמו שהוא מחלים.
אז זכרו - אמונה מובילה להבראה!
הנה סרטון על הפלצבו (מתורגם):
https://youtu.be/z03FQGlGgo0
על ניסוי באפקט הפלסיבו (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=9qchMrk5VcU?t=22s
הסבר הפלצבו:
https://youtu.be/eL1XM_QYyPc
ועוד הסבר של אפקט הפלסבו:
https://youtu.be/JcPwIQ6GCj8
סרטון שמסביר מהי תרופת פלסבו:
http://youtu.be/v_feOG94IAs?t=29s
הסבר נוסף על הפלסבו (מתורגם):
https://www.youtube.com/watch?v=7SzlYtLApHs
ודיון על רופאים שעושים שימוש באפקט הפלסיבו (עברית):
https://youtu.be/jUrtakhBfu0
הידעתם שתצפית על בני אדם גורמת להם בדרך כלל לתפקד טוב יותר לעומת מי שאינם נצפים?
אפקט הות'ורן (Hawthorne effect) הוא שמה של תופעה שגילתה שעצם העובדה שהם בלב ניסוי או מחקר, היא לכעצמה גורמת לשינוי בהתנהגות הנחקרים.
תופעת ההשפעה שיש לעצם המחקר על הנחקרים התגלתה ב"ניסויי הות'ורן", סדרת ניסויים מבוססי תצפית שהתבצעו במפעל בשם זה ושווה להכיר בתגית "ניסויי הות'ורן".
אותם ניסויים חשפו שעצם המודעות של המשתתפים לעובדה שצופים בהם, עשויה לשנות את התנהגותם, גם אם אינם יודעים את פרטי המחקר. השינוי מתרחש מעצם תשומת הלב שהם זוכים לה מהחוקרים ומהשינויים שמתרחשים בסביבת עבודתם.
משמעות הדבר היא שכאשר מעצבים תצפית במחקרי מקרה (Case study) יש להיות מודעים להשפעה זו ולשינוי שהיא יוצרת בתוצאות.
הנה אפקט הות'ורן:
https://youtu.be/o4XX90lqT6E
סיפורם של הניסויים של הות'ורן והות'ורן אפקט:
http://youtu.be/8wSH0cYwixA
מצגת וידאו שמסבירה את אפקט הות'ורן:
http://youtu.be/mV9Wj8ohT0k
והרצאת לוח על האפקט של הות'ורן:
http://youtu.be/EEwCWR5Vkpw
"ניסויי הות'ורן" (Hawthorne experiments) הם סדרת ניסויים מדעיים שנקראים על שם המפעל שבו הם בוצעו. במהלך הניסויים התגלו דברים חשובים על עולם העבודה - הם הראו שעובדים מגיבים לשינויים בסביבתם ולתשומת לב אליהם ולא רק לשכר ולכסף.
הכל החל בניסוי שנערך במפעל הות'ורן (Hawthorne) של חברת Bell לייצור מרכזיות טלפון בארצות הברית. במסגרת הניסוי שנערך בשנות ה-20 ניסו החוקרים לגלות מהם השינויים שיש לבצע בסביבת העבודה בכדי להגדיל את תפוקת העובדים. כשניסו להגדיל את כמות האור בחלל הייצור התפוקה עלתה. כשהקטינו אותה בחזרה התפוקה שוב עלתה.
זה היה מוזר מאוד ואכן, התצפיות הראו דבר מפתיע - כל שינוי שנערך בניסוי הביא להגדלת התפוקה - גם כשהגדילו את כמות האור בשטח הייצור וגם כשהקטינו אותה וכך הלאה.
החוקרים הבינו שלא השינויים בסביבת העבודה הם שהביאו להגברת התפוקה, אלא העובדה שהעובדים ידעו שהם משתתפים בניסוי, מה שהגביר את התפוקה שלהם והגשים את נבואת הניסוי, בלי קשר לסוג השינויים שהוכנסו בתנאי העבודה.
כלומר, העובדה שהם בלב ניסוי או מחקר היא לכשעצמה יכולה ומשנה את התנהגות הנחקרים.
עצם תשומת הלב שהעובדים קיבלו והשינויים שהכניסו עבורם בסביבת העבודה, הם שיצרו את השינוי בתפוקת העובדים ובתשומת לב שלהם לעבודה.
#פירוט
לפי תופעה זו, שתוכלו להכיר בתגית "אפקט הות'ורן", מושפעים ביצועי הנחקר מעצם העובדה שהוא יודע שצופים ובוחנים את מעשיו.
ובהכללה, עצם העובדה שחוקרים וצופים בהתנהגות של בני אדם, היא עצמה מספיקה כדי ליצור אצלם שינוי בהתנהגות.
מכאן גם נולד המושג אפקט הות'ורן (Hawthorne effect), תופעה החושפת שעצם קיומו של מחקר, הוא שיוצר השפעה על המעשים של הנחקרים ובעצם על תוצאות המחקר כולו.
מכאן גם נלמד לקח וכלל במחקר התצפיתי על קבוצות: כשהמשתתפים במחקר מודעים להיותם בניסוי, עשויה התנהגותם להשתנות, גם אם הם לא ממש יודעים את פרטי המחקר. זאת כתוצאה מתשומת הלב שהם זוכים לה ומהשינויים שמוכנסים בסביבת עבודתם.
הנה סיפורם של הניסויים של הות'ורן והות'ורן אפקט:
http://youtu.be/8wSH0cYwixA
סרטון היסטורי על ניסויי הות'ורן והמשמעות שלהם:
http://youtu.be/W7RHjwmVGhs?t=2m9s
מצגת וידאו שמסבירה את אפקט הות'ורן:
http://youtu.be/mV9Wj8ohT0k
והרצאת לוח על האפקט של הות'ורן:
http://youtu.be/EEwCWR5Vkpw
נבואה המגשימה את עצמה
קראו לו "רולף הכלב" (Rolf the Dog) והוא ידע חשבון, או לפחות לענות על שאלות בחשבון. סיפרו עליו שהטא יכול לבצע חישובים מתמטיים ולתקשר עם בני אדם ברמה אינטליגנטית גבוהה.
השאלה העיקרית הייתה איך זה בדיוק קורה והאם זו תקשורת מופלאה בין מינים או סתם הונאה מדעית?
רולף המתמטי היה כלב מגזע איירדייל טרייר (Airedale Terrier) שבראשית המאה ה-20, עורר בקהילה המדעית עניין יוצא דופן. זאת לאחר שבעליו, פאולה מואקל (Paula Moekel), טענה שהוא מסוגל לפתור תרגילי מתמטיקה מורכבים ולתקשר באמצעות שפה מקודדת.
אותה מוקל, אישה משכילה מהעיר הגרמנית מנהיים (Mannheim), פיתחה שיטת תקשורת מיוחדת עם רולף. היא הציגה לכולם את יכולתו המופלאה של הכלב לתקשר על ידי ביצוע טפיחות משתנות ברגלו, כשכל צירוף כזה מייצג אות אחרת. טפיחות מרובות ייצגו אותיות פחות שכיחות בשפה. מואקל טענה שכלבה הוא משורר, אוהב ספרים ומבין כמה שפות.
מה שברור היה שרולף הכלב למד להביע את עצמו באמצעות נקישות רגליים ושכל רצף נקישות מייצג אותיות לפי קוד מוסכם. השיטה הזו, שעתידה לזכות בכינוי "שיטת מנהיים" (Mannheim Method), משכה תשומת לב רבה מצד מדענים וחוקרים שונים בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית.
בביוגרפיה שלה היא התעקשה שרולף מהרהר בבעיות פילוסופיות ותאולוגיות עמוקות ובעניינים דתיים שונים. ברחבי גרמניה נפוצו הסיפורים על רולף והספר שלה, כשהם מושכים תשומת לב רבה של מתעניינים בפסיכולוגיה של בעלי חיים.
הסיפורים על יכולותיו של רולף היו מדהימים. לפי התיעוד, הוא היה מסוגל לא רק לפתור בעיות מתמטיות פשוטות, אלא גם לנהל שיחות מורכבות על נושאים פילוסופיים ואף להביע דעות על מלחמת העולם הראשונה. חוקרים רבים, ביניהם הפסיכולוג המפורסם וויליאם מקנזי (William MacKenzie), באו לצפות ברולף ולתעד את "יכולותיו".
אולם, כמו במקרים רבים של "חיות חכמות" בהיסטוריה, גם במקרה של רולף התעוררו ספקות רבים. מבקרים טענו שבמקום לבצע חישובים או לתקשר, בסך הכל מדובר בבעל חיים המגיב לרמזים לא מודעים מצד בעליו. היה לכך תקדים בתופעת "הסוס החכם של אלברפלד" (Clever Hans Effect), תופעה שנקראת על שם סוס שנחשב למתמטיקאי מחונן בתחילת המאה ה-20 והפכה למושג מפתח בפסיכולוגיה ההתנהגותית.
פרופסור ידוע בשם זייגלר מאוניברסיטת שטוטגרט התרשם מיכולותיו. חוקרים אחרים גרסו שהכלב בסך הכל מגיב לסימנים לא-רצוניים בגופו של השואל.
לגבי סיפורו של רולף ידוע מאמר שפורסם במגזין "פסיכולוגיה היום". סופר בו שבעקבות המחקרים על רולף פתחו הנאצים תוכנית סודית לאילוף כלבים נבונים ו"מדברים", למטרות כמו ריגול ומודיעין.
למרות שכיום רוב החוקרים מסכימים שיכולותיו של רולף היו כנראה תוצאה של פרשנות מוטעית או אפילו הונאה מכוונת, סיפורו ממשיך לרתק את המדע. הוא מעלה שאלות מרתקות על טבע האינטליגנציה החייתית, על הקשר בין בני אדם לחיות ועל הדרך בה התשוקה שלנו למצוא תבונה אנושית בחיות - יכולה להוביל אותנו לראות דברים שלא באמת קיימים.
אין סרטונים על הכלב המתמטי רולף, אך דומה שהוא זכה להנצחה בצורת דמות בסדרת הטלוויזיה "החבובות":
https://youtu.be/_yaP_kc3y9w
יש גם כלבת ג'ק ראסל שמחשבת כיום חישובים אריתמטיים:
https://youtu.be/xGWAZtD3IsQ
וכך בודקים, ממש כמו אז, אם היא לא מקבלת סימנים:
https://youtu.be/Zfw1FXXhgRk
אנו היהודים מייחסים לרב שלמה קרליבך את האימרה "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו". ואכן היום אנו יודעים שהשפעת האופן שבו תופס מבוגר משמעותי את הילד היא אדירה. יש לכך גם אישורים במדע החינוך ובמחקר הפסיכולוגי.
"אפקט פיגמליון" (Pygmalion effect) הוא שמה של תופעה פסיכולוגית חיובית, המעמידה במרכז החינוך, העצמה והאימון האישי את "הכוח של הציפיות" או האמונה באדם, שמקדמת אותו מאוד.
האפקט הזה מדבר על כך שאם נחזק את התלמיד, הילד הפרטי או מישהו יקר לנו ונבליט את האמונה שהוא עתיד להצליח ולצמוח, יביאו העידוד, החיזוקים והאמונה ביכולותיו למוטיבציה גדולה אצלו ולהתקדמות של ממש, בלימודיו, בקריירה או בחייו בכלל.
למשל בחינוך, מסביר אפקט פיגמליון שאם מורה מצפה מתלמידיו להצליח ומאמין בהם, יגביר הדבר את המוטיבציה שלהם וישפר את הישגי הלומדים באופן משמעותי, גם הרבה אחרי שלא יהיה איתם.
הרעיון מסתדר היטב עם דמות המורה המעצב שרבים פוגשים בבית הספר היסודי, דמות מחנכת שגרמה לתלמיד להנעה עצמית ולהתכווננות להצלחה ולהשקעה משמעותיים. ככל שמורים כאלה מצפים מתלמידיהם ליותר, כך אפקט פיגמליון יהפוך משמעותי יותר ויביא לכך שהנבואה תגשים את עצמה והתלמידים אכן יענו על הציפיות של המורים ויצליחו.
"אפקט פיגמליון" הוכח בניסוי מפורסם שביצעו החוקרים רוזנטל וג'יקובסון ובו הראו שמורים שקיבלו מידע והאמינו לו, על כך שכמה תלמידים אקראיים בכתתם הם בעלי בעלי פוטנציאל לימודי גבוה והם צפויים להתקדם, יצרו בהתנהגותם כלפי תלמידים אלו שיפור משמעותי בהישגי התלמידים הללו.
אפקט פיגמליון נקרא גם "אפקט רוזנטל", על שם החוקר המרכזי באותו ניסוי המפורסם, שהשפיע מאד על עולם ההוראה.
ואגב, הרעיון שציפיותיו של אדם עשויות להשפיע על התנהגות הזולת, מקורו במיתוס ששורשיו עוד בתרבות היוונית והרומית. הוא גם זה שהקנה לאפקט פיגמליון את שמו. תוכלו להכיר אותו בתגית "פיגמליון". מסופר בו על פיגמליון הפַּסָּל, שיצר את פסל האישה האידאלית ואז התאהב בפסל שיצר. הוא כה האמין ואהב את הפסל עד שאלת האהבה והיופי, אפרודיטה, הפכה את הפסל לאישה של ממש.
הנה סרטון על אפקט פיגמליון (מתורגם):
https://youtu.be/vTyvv6VnfcI
הסבר פשוט של אפקט פיגמליון (עברית):
https://youtu.be/hJIBLUTaKwQ
ציפיות יוצרות הצלחה:
https://youtu.be/sZZs5atIGDU
סיפורו של הממציא הדגול אדיסון מדגים זאת היטב (מתורגם):
https://youtu.be/qgTGUUB7uys
עוד הסבר על אפקט פיגמליון:
https://youtu.be/3brv_x5RN_8
סרטון אנימציה שמתאר את הניסוי החינוכי:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
אפקט פיגמליון השפיע גם על העולם העסקי:
https://youtu.be/9Wl_MZc1cTU
כמו גם על הניהול:
https://youtu.be/Ihol-e93v58
ועוד על האפקט פיגמליון והאגדה שנתנה לו את שמו:
https://youtu.be/GVrZiohlby4
זה היה בסוף המאה ה-19. בגרמניה התגלה אז "הַנְס החכם" (Clever Hans), סוס שידע לחשב ולענות על שאלות חשבוניות.
התופעה הסעירה את גרמניה של אותם ימים. סוסים לא נחשבו לחיות אינטליגנטיות במיוחד וכאן הראה הסוס יכולת מרשימה. די מהר הוא זכה לכינוי "הַנְס החכם" (בגרמנית Der kluge Hans).
היה זה בעליו של הנס, וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו להקיש בנקישות בפרסה שלו על הארץ, את התשובה הנכונה לשאלות החשבון ששאל אותו.
הוא לא למד לבד. היה זה בעליו, ברנש בשם וילהלם פון אוסטן, שאימן אותו לענות לשאלות חשבוניות ותרגילי אריתמטיקה, באמצעות הקשה בפרסתו. את התשובה המבוקשת נהג הסוס האנס להקיש ברגליו.
התדהמה שעורר הסוס הייתה גדולה. בכדי לבחון את הטענות בדבר כישוריו של הנס, כינס פילוסוף ופסיכולוג בשם קארל שטומפף ועדה של מדענים נחשבים. לאחר שהסוס עמד גם בבדיקות המדוקדקות זהוועדה ערכה לו, הועבר הנושא לפסיכולוג אוסקר פונגסט. הוא הוכיח שזה לא כישרון מתמטי שהנס ניחן בו, אלא יכולת להגיב לסימנים לא-רצוניים אצל השואלים, בשפת הגוף שלהם, שהם כמובן אינם מודעים לקיומם.
פונגסט שם לב שהסוס נוקש את המספר הנכון רק כשהשואל יודע מראש את התשובה הנכונה והסוס עצמו יכול לראותו. כשהחוקר בדק כיצד השואל מתנהג הוא שם לב שלקראת התשובה במספר ההקשות של הסוס, הבעת הפנים ויציבת גופו של השואל נעשו מתוחות יותר וכשהסוס הקיש את הנקישה האחרונה, ה"נכונה", הם התרפו.
ב-1907 פורסמו תוצאות המחקר לראשונה והתופעה זכתה לכינוי "אפקט האנס החכם" (Clever Hans Effect). לפיה הסתבר שהסימנים הלא-רצוניים של השואל ניתנים להבחנה שהתקשורת החברתית של סוסים ניחנים בה, להבחין בשינויים קלים בסימנים גופניים אצלנו, בני האדם. מה שככל הנראה אחראי אצל הסוסים ליכולת המיוחדת הזו היא התקשורת החברתית ביניהם, שתלויה ביכולות הללו.
כמו האפקט שבתגית "אפקט הות'ורן" (ראו שם) או בתגית "אפקט הפלצבו", גם "אפקט האנס החכם" הוא מקרה פרטי נוסף של השפעה של החוקר על ביצועי הנחקר. בעצם מדובר בבעיה במחקר המדעי, שקשורה ב"נבואה המגשימה את עצמה". זה מצב בעייתי במחקר, בו משפיעות ציפיותיו של החוקר או של גורם חיצוני אחר, על ביצועי הנחקר, מבלי שתהיה לחוקר מודעות להשפעה הזו.
במחקרים מדעיים הקשורים בבני אדם או בעלי חיים יש חשיבות רבה לנטרול תופעת "הנבואה המגשימה את עצמה". בין השיטות למניעתה במחקרים העוסקים בפסיכולוגיה חברתית, או קוגניטיבית, ברפואה ובחינוך, בולט השימוש במערכות ממוחשבות, כמו אלה, למשל, שמנחות את הנחקרים אך לא יכולות לתת להם "סימנים" לא מודעים. שיטה אחרת היא לבצע את הניסויים, כשגם החוקר וגם הנחקר לא יודעים, עד תום המבחנים, האם הנחקר הוא בקבוצת הניסוי או הביקורת.
הנה הנס החכם:
https://youtu.be/1kxCNcaL_1Y
מצגת על הסיפור:
https://youtu.be/sa62dBgxB90
כך הוא ידע:
https://youtu.be/oJBCq61cVIM
הרצאת וידאו קצרה על סיפורו של האנס החכם:
https://youtu.be/6QqaHh4j3io?long=yes?t=1m12s
וסקירה מלאה על כל הפרשה:
https://youtu.be/C0LKN2lFWI4?long=yes
"פיגמליון בכיתה" Pygmalion הוא שמו של ניסוי מפורסם בחינוך, שהתבצע בשיתוף פעולה עם מנהלי בתי ספר יסודיים, על תלמידי כיתות ד'.
הניסוי ניסה לבחון מימוש מעשי של אפקט פיגמליון (Pygmalion effect), בשמו המדעי "אפקט ציפיית המורה" (teacher-expectancy effect). השם הראשון מבוסס על סיפור פיגמליון המפורסם - ראו בתגית "אפקט פיגמליון".
הניסוי התקיים בשנת 1968, כשצמד חוקרים רוזנטל וג'ייקובסון ביצעו מבחן אינטיליגנציה לתלמידי כיתה ו' ולכאורה זיהה תלמידים ש"פורחים מאוחר". כלומר תלמידים שבתחילת הדרך אולי מפגרים אינטלקטואלית לעומת חבריהם, אך עד סוף הלימודים עשויים להצליח ולסגור את הפער מול חבריהם.
החוקרים החל בכך ששלפו רשימה אקראית של תלמידים שהגדירו כ"פורחים מאוחרים", למרות שלא הייתה כלל הבחנה ביניהם לבין האחרים.
נדגיש שוב - היה דבר במשותף לא היה לתלמידים שנבחרו אקראית ברשימה ומרביתם לא היו מחוננים.
בתחילת השנה קיבלה כל מורה רשימה של תלמידים כאלו בכיתותיה. מכאן ובמהלך השנה התלמידים הללו קיבלו מהמורה חיזוקים ועידוד על החשיבה שלהם, על תשובותיהם ה"נכונות" או המוצלחות, ללא שום קשר לאמת.
בתום שנת הלימודים התברר אכן שמי שהיו ברשימה, כלומר מי שהוגדרו כ"פורחים מאוחרים" אכן התקדמו יותר מתלמידים אחרים והשיגו במהלך השנה הישגים גבוהים יותר מהתלמידים שלא קיבלו חיזוקים והערכה מתמדת של המורים ליכולותיהם.
המורות, אגב, מי שהיללו את התלמידים הללו במהלך השנה, התקשו להאמין שהתלמידים שקיבלו בתחילת השנה ברשימת ה"פורחים מאוחרים", כלל אינם מחוננים.
מניסוי זה פיתחו רוזנטל וחבריו את הרעיון של אפקט פיגמליון בכיתה. תופעה שמסבירה כיצד ציפיות של מורים על תלמידים יכולות לשפר את ביצועיהם. האפקט מתבטא בשיפור בלימודים שחל בתלמיד, תודות לתמיכה רגשית, משוב, אתגרים קשים יותר והזדמנויות להצלחה שנותן לו המורה.
הניסוי והמחקר כולו, שזכה לשם "פיגמליון בכיתה", שינה את התפיסה החברתית על השפעת הציפיות המורחבת בהוראה. החוקרים רוזנטל וג'ייקובסון קיבלו חיזוקים ברחבי העולם על תרומתם המשמעותית באמצעותו - לחיבור שבין פסיכולוגיה וחינוך.
בנוסף, המחקר חשף שדעה קדומה של מורה על תלמיד יכולה לחולל שינוי וליצור תפיסת מציאות שגויה. על בסיס המחקר פרסם רוזנטל את ספרו המפורסם על "אפקט פיגמליון בחדר הכיתה" ובו ניסיון לאבחן את הגורמים להצלחה בלימודים, מתוך ציפיות המורה.
אנו נזכור ממנו שמורים מעצבים, במיוחד בבית ספר יסודי אבל לא רק, את התפיסה העצמית של תלמידיהם ואת האמונה בעצמם. "אפקט פיגמליון" הוא משמעותי, שכן הוא מדגים כיצד נבואה מגשימה את עצמה בכיתה ואיך תלמידים עונים בדרך כלל על ציפיות המורה.
#מחקר המשכי
שלל מחקרים הראו שהאפקט קיים ולא רק בחינוך. הוכחו למשל השפעות של דעות קדומות בקרב מורים, בעניינים כמו מוצא עדתי, מגדר, מעמד חברתי או אפילו לגבי תלמידים ממשפחה דתית. מחקרים אחרים לימדו על משתנים נוספים שיכולים לגרום להטיה באמונות המורים לגבי סיכויי ההצלחה של תלמידיהם.
הסתבר עם הזמן שהאפקט נפוץ גם במסגרות ארגוניות ויכול להגביר את האפקטיביות של עובדים, ספורטאים ועוד.
הנה סרטון על ניסוי פיגמליון בכיתה ופיגמליון אפקט:
https://youtu.be/vTyvv6VnfcI
סרטון אנימציה שמתאר את הניסוי החינוכי:
https://youtu.be/vJymYT_AkIc
וההשראה - סיפור פיגמליון היווני:
https://youtu.be/fSj8wQ0AD8s
"הסוסים החכמים של אלברפלד" (The wise horses of Alberfeld) היא ביטוי שמתייחס לתופעה שהפכה מושג מפתח בפסיכולוגיה ההתנהגותית ונקראת על שם סוסים שנחשבו בתחילת המאה ה-20 לחכמים מאוד.
סוסים חכמים היו גם לפניהם (ראו בתגית "האנס החכם"), אבל סוסי אלברפלד הם תופעה מרתקת עוד יותר. סיפורם של סוסי אלברפלד (The Elberfeld Horses) הוא אחד הפרקים המרתקים בתולדות המחקר הפסיכולוגי והמדעי של תחילת המאה ה-20. זה התחיל בסקרנות אינטלקטואלית והוביל לתגליות מפתיעות על הקשר המורכב שבין בני אדם לבעלי חיים.
הסיפור מתחיל בשנת 1908, כשסוחר יהלומים אמיד ונלהב בשם קרל קראל (Karl Krall) מוצא את עצמו שבוי בקסמה של תעלומה מדעית מרתקת. לאחר שנחשף לסיפורו של הסוס "האנס החכם ", הסוס המפורסם מברלין שהדהים את העולם המדעי ביכולותיו המתמטיות, מחליט קארל להקדיש את חייו לחקר האינטליגנציה של סוסים. עם מותו של וילהלם פון אוסטן (Wilhelm von Osten), בעליו המקורי של הנס, הוא רוכש את הסוס מוהמד ומקים מרכז מחקר חדשני בעיר אלברפלד.
בשונה מקודמו, מאמין קראל שהמפתח להבנת האינטליגנציה של סוסים טמון בגישה הוליסטית ומקיפה. הוא מפתח שיטת למידה ייחודית שתתבסס על פיתוח החשיבה הכללית של הסוסים, במקום רק על תרגול מתמטי. במרכז שיטתו עמדה מערכת תקשורת מתוחכמת. לפי השיטה הסוסים למדו להקיש ברגליהם הימנית והשמאלית בקומבינציות שונות, כשכל רצף הקשות מייצג אות או מספר. שני הסוסים המובילים בקבוצה, מוהמד וזרף (Zarif), היו אלה שהפגינו יכולות מרשימות במיוחד בשימוש בשיטה זו.
קרל קראל מקדיש שעות ארוכות מדי יום לעבודה עם הסוסים, כשהוא מתעד בקפדנות, ביומניו המפורטים, כל התקדמות ותגלית שלו. התיעוד המדוקדק הזה יהפוך מאוחר יותר לבסיס ספרו המונומנטלי "סוסים חושבים" (Denkende Tiere), שהוא יפרסם ב-1912 ויהווה ציון דרך בחקר ההתנהגות של בעלי חיים.
הניסויים באלברפלד משכו תשומת לב עצומה מהקהילה המדעית האירופית. לא מעט פסיכולוגים וחוקרים מובילים, בראשם הפסיכולוג השוויצרי המפורסם אדוארד קלפרד (Édouard Claparède), מגיעים למעבדה שלו בכדי לצפות מקרוב בתופעה המרתקת של הסוסים שעושים חישובים.
קלפרד וחבריו פרסמו דוחות מפורטים על תצפיותיהם, שהציגו תמונה מורכבת: בניגוד למקרה של הנס החכם, שבו הוכח כי הסוס מגיב לרמזים לא מודעים של האנשים סביבו, הניסויים באלברפלד הניבו תוצאות מפתיעות גם כשהסוסים לא יכלו לראות את השואל.
אבל ההיסטוריה לא ממתינה לחוקרים. בצירוף מקרים לא משמח, הגיע סופו המרתק של הניסוי לסיומו הטרגי, בשל פריצתה של מלחמת העולם הראשונה. המחקר נעצר, כשהסוסים החכמים כל כך גויסו למאמץ המלחמתי, מילאו משימות פחות חכמות ויותר קטלניות. גם המעבדה עצמה נהרסה בהפצצה, ביחד עם חלק ניכר מהתיעוד המדעי היקר שצבר קראל החרוץ.
המחקר מעולם לא חודש ובשל אובדן התיעוד המדעי של הניסויים והתצפיות שלפני המלחמה, נמנעה גם האפשרות לשחזורו על ידי אחרים. אך השאלות שהעלו סוסי אלברפלד נותרו רלוונטיות עד ימינו: מהם גבולות התקשורת בין אדם לחיה? עד כמה מורכבת האינטליגנציה של בעלי החיים? - והאם ייתכן שבעלי חיים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב?
הנה הרצאת וידאו קצרה על סיפורו של האנס החכם:
https://youtu.be/6QqaHh4j3io?long=yes?t=1m12s
וסיפורו של מוהמד, אחד הסוסים של אלברפלד:
https://youtu.be/hqM5sRvZnjc?long=yes
האם מרק עוף אכן מציע אנטיביוטיקה טבעית?
רובנו מסכימים שאין כמו מרק עוף ביתי בימים הגשומים והקרירים של החורף. כשהסערה משתוללת מסביב, מרק עוף מציע לנו את הנחמה המושלמת.
עם לא מעט מזונות הנחשבים לבריאים בזכות תערובות הוויטמינים והמינרלים שמצויים בהם, בכל זאת יש מנה הנחשבת לבעלת השפעה בריאותית טובה יותר מאחרות. מרק העוף.
רבים רואים במרק עוף (Chicken Soup) את הפניצילין היהודי, תרופת הסבתא האולטימטיבית וסוג של אנטיביוטיקה טבעית ועממית. יותר ויותר מחקרים מראים שיש בבירור משהו באמונה העממית הזו.
כבר אצל היפוקרטס, הרופא היווני שנחשב לאבי הרפואה, מוזכרים היתרונות של השימוש במרק צח מעצמות לטיפול בבעיות מעיים. גם הרמב"ם מציין, במאה ה-12, את היכולת של מרק כזה לעכב התפתחות של זיהומים ויראליים בגוף.
מרק העוף נחשב באופן מסורתי כתרופה להתקררות ולעוד מחלות. בנוסף, המרכיבים השונים במרק העוף מסייעים ומקדמים עוד יתרונות בריאותיים שנוגעים לכלל בריאות שלנו.
אז אין ויכוח על השם שיצא למרק העוף של אימא, אבל האם יש לדימוי הזה תמיכה מדעית? - הרי עד לא מזמן היו אנשי המדע ספקנים לגבי התועלת האמיתית שבו. רבים מהם בכלל ייחסו את סגולות המרפא שלו להשפעה פסיכולוגית, משהו כמו נשיקה שמרגיעה כאב, כשאימא או אבא נושקים במקום שקיבלנו בו מכה, או לאפקט הפלצבו הנובע מהתחושה הנעימה שמספק לנו מרק העוף.
ובכן, הגורמים להצטננות הם נגיפים, וירוסים ובכלל לא חיידקים. נראה שלמרק עוף יש דרך מסתורית, או לפחות כזו שאינה מוסברת לחלוטין, להילחם באותם וירוסים. המרק החם הזה מצליח לסייע לפרק את הגודש הידוע שאנו חשים בהצטננות או שפעת.
היום אנו יודעים שהוא תורם לחיזוק מערכת העיכול ולחיזוקה של מערכת החיסון, בה הוא משפר את פעילות התאים הלבנים שנלחמים בזיהומים.
חזקה גם העובדה שהמרק הזה מקל על הסימפטומים של המחלה, על ידי חימום דרכי הנשימה העליונות והקלת קשיי נשימה ושיעול. עם הזמן התגלה יותר מזה - שתיית מרק צח יעילה יותר לזה משתיית מים חמים רגילים.
בנוסף לחמימות של המרק, גם המלח שבו מסוגל לתרום ולהרגיע כאבי גרון. לא מעט מחקרים מראים שיש במרק העוף גם אי אילו תכונות אנטי-דלקתיות, המקילות על הגודש ועל תסמיני התקררות בדלקות בדרכי הנשימה העליונות.
לא נמשיך עם עוד הרבה נתונים, כמו מרכיבי סחוס וקולגן שמתפרקים בעקבות הבישול האיטי, מהעצמות שבמרק אל הנוזל שבו ובכך מסייעים להפחתת דלקת מפרקים ומכאוביה ולשמירה על עצמות חזקות. אותו קולגן, ביחד עם הסיליקה ונוזלי המרק גם שומרים על בריאות העור. גם הג'לטין במרק, שכבת החומר המפורסמת שיושבת על המרק כשהוא יוצא מהמקרר, מעודד גדילה של ציפורניים חזקות וצמיחת שיער בריא.
ומעבר לתכונות הריפוי שלו, מרק העוף גם מספק לגוף החולה נוזלים הכרחיים. למרבית האנשים חסרים נוזלים בחורף, משום שאיננו מרגישים בו צמא כמו בקיץ. הוא גם מתגבר בגופנו את כמות הנתרן והאשלגן. הנתרן מגיע מהעוף שבמרק והאשלגן - מהירקות שנוספו לו ושאנו אוכלים פחות בחורף. ביניהם בולטים גזר, קישואים, בצל, פטרוזיליה, שמיר ודלעת.
אז נראה שסבתא צדקה. ברור עתה שהדימוי שיצא בשנים האחרונות למרק העוף כ"מזון העל החדש" הוא מוצדק, גם אם מעט מוגזם. לפחות נקפיד מעתה לא לזלזל ב"עוף המכובס" ממרק העוף ונדע שהוא תורם לבריאותנו כמעט כמו התרופות שאנו צורכים בזמן מחלה ופסיכולוגית אף יותר. בתיאבון ורק בריאות!
הנה מרק העוף הבריא:
https://youtu.be/DC-NazzsawI
מתכון של מרק העוף (עברית):
https://youtu.be/h8vs-U6ERGM
ויש את המרק התימני, הלא פחות בריא (עברית):
https://youtu.be/YqiTwzBnOEk
רובנו מסכימים שאין כמו מרק עוף ביתי בימים הגשומים והקרירים של החורף. כשהסערה משתוללת מסביב, מרק עוף מציע לנו את הנחמה המושלמת.
עם לא מעט מזונות הנחשבים לבריאים בזכות תערובות הוויטמינים והמינרלים שמצויים בהם, בכל זאת יש מנה הנחשבת לבעלת השפעה בריאותית טובה יותר מאחרות. מרק העוף.
רבים רואים במרק עוף (Chicken Soup) את הפניצילין היהודי, תרופת הסבתא האולטימטיבית וסוג של אנטיביוטיקה טבעית ועממית. יותר ויותר מחקרים מראים שיש בבירור משהו באמונה העממית הזו.
כבר אצל היפוקרטס, הרופא היווני שנחשב לאבי הרפואה, מוזכרים היתרונות של השימוש במרק צח מעצמות לטיפול בבעיות מעיים. גם הרמב"ם מציין, במאה ה-12, את היכולת של מרק כזה לעכב התפתחות של זיהומים ויראליים בגוף.
מרק העוף נחשב באופן מסורתי כתרופה להתקררות ולעוד מחלות. בנוסף, המרכיבים השונים במרק העוף מסייעים ומקדמים עוד יתרונות בריאותיים שנוגעים לכלל בריאות שלנו.
אז אין ויכוח על השם שיצא למרק העוף של אימא, אבל האם יש לדימוי הזה תמיכה מדעית? - הרי עד לא מזמן היו אנשי המדע ספקנים לגבי התועלת האמיתית שבו. רבים מהם בכלל ייחסו את סגולות המרפא שלו להשפעה פסיכולוגית, משהו כמו נשיקה שמרגיעה כאב, כשאימא או אבא נושקים במקום שקיבלנו בו מכה, או לאפקט הפלצבו הנובע מהתחושה הנעימה שמספק לנו מרק העוף.
ובכן, הגורמים להצטננות הם נגיפים, וירוסים ובכלל לא חיידקים. נראה שלמרק עוף יש דרך מסתורית, או לפחות כזו שאינה מוסברת לחלוטין, להילחם באותם וירוסים. המרק החם הזה מצליח לסייע לפרק את הגודש הידוע שאנו חשים בהצטננות או שפעת.
היום אנו יודעים שהוא תורם לחיזוק מערכת העיכול ולחיזוקה של מערכת החיסון, בה הוא משפר את פעילות התאים הלבנים שנלחמים בזיהומים.
חזקה גם העובדה שהמרק הזה מקל על הסימפטומים של המחלה, על ידי חימום דרכי הנשימה העליונות והקלת קשיי נשימה ושיעול. עם הזמן התגלה יותר מזה - שתיית מרק צח יעילה יותר לזה משתיית מים חמים רגילים.
בנוסף לחמימות של המרק, גם המלח שבו מסוגל לתרום ולהרגיע כאבי גרון. לא מעט מחקרים מראים שיש במרק העוף גם אי אילו תכונות אנטי-דלקתיות, המקילות על הגודש ועל תסמיני התקררות בדלקות בדרכי הנשימה העליונות.
לא נמשיך עם עוד הרבה נתונים, כמו מרכיבי סחוס וקולגן שמתפרקים בעקבות הבישול האיטי, מהעצמות שבמרק אל הנוזל שבו ובכך מסייעים להפחתת דלקת מפרקים ומכאוביה ולשמירה על עצמות חזקות. אותו קולגן, ביחד עם הסיליקה ונוזלי המרק גם שומרים על בריאות העור. גם הג'לטין במרק, שכבת החומר המפורסמת שיושבת על המרק כשהוא יוצא מהמקרר, מעודד גדילה של ציפורניים חזקות וצמיחת שיער בריא.
ומעבר לתכונות הריפוי שלו, מרק העוף גם מספק לגוף החולה נוזלים הכרחיים. למרבית האנשים חסרים נוזלים בחורף, משום שאיננו מרגישים בו צמא כמו בקיץ. הוא גם מתגבר בגופנו את כמות הנתרן והאשלגן. הנתרן מגיע מהעוף שבמרק והאשלגן - מהירקות שנוספו לו ושאנו אוכלים פחות בחורף. ביניהם בולטים גזר, קישואים, בצל, פטרוזיליה, שמיר ודלעת.
אז נראה שסבתא צדקה. ברור עתה שהדימוי שיצא בשנים האחרונות למרק העוף כ"מזון העל החדש" הוא מוצדק, גם אם מעט מוגזם. לפחות נקפיד מעתה לא לזלזל ב"עוף המכובס" ממרק העוף ונדע שהוא תורם לבריאותנו כמעט כמו התרופות שאנו צורכים בזמן מחלה ופסיכולוגית אף יותר. בתיאבון ורק בריאות!
הנה מרק העוף הבריא:
https://youtu.be/DC-NazzsawI
מתכון של מרק העוף (עברית):
https://youtu.be/h8vs-U6ERGM
ויש את המרק התימני, הלא פחות בריא (עברית):
https://youtu.be/YqiTwzBnOEk
מהו אפקט נוסבו?
תופעה מדהימה שחוזרת לא פעם היא של דיווח שגוי על ממצא רפואי חמור אצל אדם, דיווח שלבסוף מסתברים כשגוי. כמובן שזה יכול לקרות, אבל מה שמדהים הוא שעד שמגלים את הטעות, לא פעם מדווח ה"חולה" על סימפטומים שתואמים את ההתראה. מכאבי ראש ועד בחילות - הכל אמיתי והבדיקות מוכיחות שהוא אכן סובל.
אבל מה שלא פחות מדהים הוא שזה קורה גם במקרים של זיהום סביבתי, דליפת קרינה וכדומה. אז מסתבר שמאות וגם אלפי אנשים סובלים מסימפטומים שתואמים את הדיווח. גם כאן, לא היה מדובר בדיווחי שווא, אלא בתחושות גופניות אמיתיות.
הסיבה לתופעות הללו הוא אפקט שנקרא נוֹצֶבּוֹ (Nocebo), או נוסבו. זהו מצב שבו אנשים, חולים או בריאים, מדווחים על תחושה רעה או החמרה במצבם הרפואי על אף שלמעשה אינם סובלים מבעיה כלשהו.
למעשה, הנוסבו הוא אחיו החורג של אפקט הפלצבו, שבו חולים רבים נוטים להחלים או לדווח על שיפור במצבם הרפואי לאחר שקיבלו מהרופא תרופת דמה, שאין בה כל מרכיב רפואי של ממש.
כמובן שאם הפלצבו הוא בעל אפקט חיובי, "אפקט הנוסבו" הוא בעל אפקט שלילי. הנוסבו הוא ההסבר לכך שאנשים מתים לאחר שנודע להם שמישהו הטיל בהם כישוף וודו. מסתבר שהידיעה שהם עתידים למות מהכישוף גורמת למותם.
גם במקרים הקבוצתיים של זיהום סביבתי, הרעלה או קרינה, לא פעם מסתבר שאם מישהו דיווח בתקשורת על תסמינים שנובעים מהזיהום או מההרעלה, תיווצר מיד בהלה המונית ורבים נוספים ידווחו על תסמינים דומים.
הכי חשוב זה שהנוסבו הוא ההסבר למה אנשים שמאמינים לתחזיות קשות בקשר למחלתם או למצבם הבריאותי, חושפים את עצמם לאובדן הסיכוי להבראה ולמעשה עלולים לגזור על עצמם החמרה במצבם, עד חלילה למוות.
קבלו ניסוי שמדגים את אפקט הנוסבו בחיוך:
https://youtu.be/O2hO4_UEe-4
ההבדל בין הפלצבו והנוסבו:
https://youtu.be/rtPe5lsoHXY
וסרט תיעודי על שני האפקטים הללו:
https://youtu.be/9lWYKBq0U6w
תופעה מדהימה שחוזרת לא פעם היא של דיווח שגוי על ממצא רפואי חמור אצל אדם, דיווח שלבסוף מסתברים כשגוי. כמובן שזה יכול לקרות, אבל מה שמדהים הוא שעד שמגלים את הטעות, לא פעם מדווח ה"חולה" על סימפטומים שתואמים את ההתראה. מכאבי ראש ועד בחילות - הכל אמיתי והבדיקות מוכיחות שהוא אכן סובל.
אבל מה שלא פחות מדהים הוא שזה קורה גם במקרים של זיהום סביבתי, דליפת קרינה וכדומה. אז מסתבר שמאות וגם אלפי אנשים סובלים מסימפטומים שתואמים את הדיווח. גם כאן, לא היה מדובר בדיווחי שווא, אלא בתחושות גופניות אמיתיות.
הסיבה לתופעות הללו הוא אפקט שנקרא נוֹצֶבּוֹ (Nocebo), או נוסבו. זהו מצב שבו אנשים, חולים או בריאים, מדווחים על תחושה רעה או החמרה במצבם הרפואי על אף שלמעשה אינם סובלים מבעיה כלשהו.
למעשה, הנוסבו הוא אחיו החורג של אפקט הפלצבו, שבו חולים רבים נוטים להחלים או לדווח על שיפור במצבם הרפואי לאחר שקיבלו מהרופא תרופת דמה, שאין בה כל מרכיב רפואי של ממש.
כמובן שאם הפלצבו הוא בעל אפקט חיובי, "אפקט הנוסבו" הוא בעל אפקט שלילי. הנוסבו הוא ההסבר לכך שאנשים מתים לאחר שנודע להם שמישהו הטיל בהם כישוף וודו. מסתבר שהידיעה שהם עתידים למות מהכישוף גורמת למותם.
גם במקרים הקבוצתיים של זיהום סביבתי, הרעלה או קרינה, לא פעם מסתבר שאם מישהו דיווח בתקשורת על תסמינים שנובעים מהזיהום או מההרעלה, תיווצר מיד בהלה המונית ורבים נוספים ידווחו על תסמינים דומים.
הכי חשוב זה שהנוסבו הוא ההסבר למה אנשים שמאמינים לתחזיות קשות בקשר למחלתם או למצבם הבריאותי, חושפים את עצמם לאובדן הסיכוי להבראה ולמעשה עלולים לגזור על עצמם החמרה במצבם, עד חלילה למוות.
קבלו ניסוי שמדגים את אפקט הנוסבו בחיוך:
https://youtu.be/O2hO4_UEe-4
ההבדל בין הפלצבו והנוסבו:
https://youtu.be/rtPe5lsoHXY
וסרט תיעודי על שני האפקטים הללו:
https://youtu.be/9lWYKBq0U6w
