קריאת תווים אינה קלה ולוקח זמן ללמוד אותה. הבה ונכיר את הנפשות הפועלות בעולם התווים המוסיקליים:

לפנינו חמישה קווים שנקראים "חמשה". מיקומו של כל תו שמונח על החמשה קובע את גובהו המוסיקלי. המפתח שבתחילת כל חמשה, בצד השמאלי שלה, משמש כנקודת ייחוס לתווים. הוא אומר מה יהיה גובהו של כל תו.

הצורה של התו קובעת את אורכו, או במילים אחרות, את משך התו מבחינת זמן. משך של תו נמדד בפעימות. כל קו תיבה בתווים תוחם תיבה ובכל תיבה יש מספר פעימות קבוע. יש תווים שנמשכים פעימה אחת, יש כאלה שנמשכים 2 פעימות (הראש שלהם ריק) ויש כאלה שנמשכים 4 פעימות (גם ראש ריק וגם בלי רגליים!).

זה נמשך ונעשה מעניין, או מסובך, ככל שלומדים... אבל זה מאפשר לנגן ולבצע יצירות ושירים נפלאים.


הנה סרטון על עולם התווים (מתורגם):

http://youtu.be/ZN41d7Txcq0?t=6s


תווים המוצגים כפרטיטורה בצורה אינטראקטיבית על מסך המחשב, בסנכרון עם המנגינה:

https://youtu.be/ydmRhwVmx6w


היצירה "So What" של מיילס דיוויס, עם תווים המוצגים באנימציה:

https://www.youtube.com/watch?v=FPv9-rWITrM


וסרטון אמנותי בו התווים נכתבים ומאויירים יחד עם המנגינה:

https://www.youtube.com/watch?v=MAY1UoQYMHk

כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.

השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".


הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:

http://youtu.be/lAEXH9DAH98


ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":

https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188

דינמיקה (Dynamics) במוסיקה היא מכלול הסימנים המוסיקליים שנועדו לקבוע את עוצמת הצלילים המנוגנים. הדינמיקה מהווה, למעשה, אוסף של הוראות לגבי חוזקו של הצליל ואופן הנגינה שלו.

הנגן, מבצע המוסיקה, מקבל מסימני הדינמיקה את ההנחיות לגבי הדרך לנגן את המוסיקה.

הנה סימני הדינמיקה במוסיקה:
פיאניסימו (Pianissimo) - יש לנגן בשקט המרבי.

פיאנו (Piano) - יש לנגן חזק מעט יותר מפיאניסימו, מורה לנגן בשקט.

מצו-פיאנו (Mezzo Piano) - יש לנגן חזק יותר מפיאנו, בצורה בינונית שקטה.

מצו-פורטה (Mezzo Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פיאנו, בצורה בינונית חזקה.

פורטה (Forte) - יש לנגן חזק יותר ממצו-פורטה, בצורה חזקה.

פורטיסימו (Fortissimo) - יש לנגן חזק יותר מפורטה, בצורה חזקה ביותר.

קרשנדו (Crescendo) - מסמן הגברת הדרגתית של עוצמת הנגינה. הסימן הוא של מעין מזלג הנפתח משמאל לימין. היפוכו של מזלג הדימינואנדו, הנסגר משמאל לימין. דרך נוספת לסמן קרשנדו היא על ידי כתיבת cresc.

דימינואנדו (Diminuendo) או דקרשנדו (Decrescendo) - יש לנגן תוך החלשה הדרגתית של עוצמת הנגינה. מסומן גם באותיות:.dim או.decresc.

ספורצנדו (Sforzando) - יש לנגן את התו בהדגשה ובעוצמה רבה, באופן פתאומי.

בנוסף, יש מספר הוראות חוזק פחות נפוצות אך בשימוש:
פיאנו פיאניסימו (Piano Pianissimo) או

פיאניסיסימו (Pianississimo): חלש עוד יותר מהפיאניסימו.

פורטה פורטיסימו (Forte Fortissino) או פורטסיסימו (Fortessissimo): חזק יותר מפורטיסימו.

פורטה פיאנו (Forte Piano) - יש לנגן את התו המסומן בעוצמה, ולעבור מייד לנגינה שקטה.


הנה הסבר של הדינמיקה במוסיקה:

https://youtu.be/YQ7zA2_um8s


בתיאוריה המוסיקלית אפשר ללמד את זה כך:

https://youtu.be/N2_ocC2A-Ko


וסרט לימודי על הדינמיקה של הצליל:

https://youtu.be/Faq7pvzTnmk?long=yes

הנגינה בכינור אינה דבר קל. את זה יספר לכם כל מי שלמד פעם כינור, גם אם עזב אחרי מספר שיעורים.. רובוט הכינור שחשפה חברת טויוטה היפנית בשנת 2007 הוא רובוט שמסוגל לנגן בכינור. אמנם רמת הנגינה שלו אינה גבוהה במיוחד, אבל הוא בהחלט מרשים ביכולות שאליהן הגיע כמכונה לומדת ומדגים לאיזו רמה ניתן להגיע עם רובוט מודרני.

קצת מצחיק שהרובוט הזה קצת לועג למשפט האלמותי של ממציא המושג "רובוט", הסופר קארל צ'אפק, שכתב "אל לה למכונת העבודה לרצות לנגן בכינור"..

הרובוט המנגן בכינור יודע לנגן גם בחצוצרה ובעתיד הנראה לעין רובוטים יוכלו לנגן ברמה גבוהה הרבה יותר ובכלים נוספים. בעזרת האינטיליגנציה המלאכותית הם יצליחו ודאי להגיע ללמידה קרובה עוד יותר ללמידה האנושית ולהגיע לרמת ביצוע יפה ביותר.


הנה סיפורו של הרובוט המנגן כינור:

https://youtu.be/IW9Mk0Wf3kQ


קטע יפני מביצועיו:

https://youtu.be/eXNhs9q-p_Y


ב"קונצרט" מול קהל:

https://youtu.be/49u8n27zrSQ


ועוד מיכולותיו:

https://youtu.be/yhGg6WhmBJI

לעיתים מייחסים בטעות את החמשה לנזיר הנוצרי שהיה גם מורה למוסיקה, גווידו ד'ארצו (גווידו מהעיר האיטלקית ארצו). אבל זוהי טעות. גווידו הוא אמנם מי שנתן שמות לתווים במאה ה-11. השמות ניתנו על פי מילות שיר התפילה "המנון ליוחנן המטביל". כל שורה בשיר החלה בהברה אחרת, שנלקחה בתור שם הצליל שבו היא החלה. הצלילים בהמנון הזה היו בסדר עולה, על פי הסדר בסולם. וכך היו ההברות הראשונות בשוות השיר לשמות הצלילים בסולם: אוּט, רֶה, מִי וכן הלאה. שם הצליל אוּט הוחלף בהמשך ל-do מהמילה Domine (אלוהים) - הוא הצליל דו.

גווידו, אגב, גם המציא עוד שיטה מבריקה להוראת שירה. היא זכתה לכינוי "היד הגווידויאנית", שבעזרתה לימד ואימן את תלמידיו לשיר תווים. המורה הרים את כף ידו ובאצבעו נהג להצביע על מקומות שונים בכף היד וכך סימל לתלמידים תווים שונים לשירה, ללא צורך ברישום של המנגינה.

תווים הם סדרת סימנים וסמלים ושיטה שבעזרתה יחלו עם הזמן לרשום את צלילי המוסיקה. רישום התווים, בדרך אל החמשה המוסיקלית, הלך והתפתח בהדרגה, כשנדרשה שיטה טובה יותר משינון והעברה בעל-פה של מנגינות. אז גווידו אמנם נתן לתווים את שמם, אבל בהתפתחות חמשת התווים, אותה שורה בת 5 קווים שעליה כותבים את התווים המוסיקליים, שם היה גווידו רק אחד התורמים לפיתוח שיטת הרישום המוכרת לנו.

בימי הביניים המוקדמים, במשך מאות שנים, נהגו לרשום את המנגינות בכנסייה באמצעות נוימות. הנוימות, בדומה לטעמי המקרא היהודיים, היו סימנים קבועים שהופיעו מעל הברות ומילים בשיר. כל נוימה סימנה כיצד לשיר את ההברה או המילה שמתחתיה. במאה ה-10 החלו לרשום את הנוימות בגבהים שונים מעל למילים, כשהגובה סימן את הגובה המשתנה שבו יש לשיר את הנוימה. במאה ה-11 הוסיפו שני קווים מאוזנים שעל גבם רשמו את הנוימות. קווים אלה הורו את הגובה המוחלט של הצלילים, לרוב ביחס לצלילים דו ופה.

גווידו ד'ארצו תרם צבעים לשני הקווים הללו. את הקו של הצליל דו הוא ייצג בצבע צהוב, בעוד הקו של הצליל פה נצבע באדום. הקווים הנוספים של שורת התווים התווספו אחריו ורק כשהנוימות פינו את מקומן לרישום תווים מדויקים, תו אחד לצליל אחד. בתחילה התרחבה השורה ל-4 קווים ובהמשך תולדות המוסיקה נוסף קו חמישי והחמשה התקבעה על 5 קווים ובצורה שאותה אנו מכירים היום.


הנה סיפור חייו ופועלו של ממציא התווים גווידו ד'ארצו:

https://youtu.be/l-JMX7tVqog


התפתחות כתב התווים ותרומתו של גווידו ד'ארצו לתהליך:

http://youtu.be/LxkstaYPztM


ספר שמספר על המצאותיו המוסיקליות של גידו ד'ארצו:

http://youtu.be/XBPVpJOFO-s


היד של גווידו ד'ארצו יכולה לסמן גם היום למקהלה כיצד ומה לשיר:

http://youtu.be/MmR716ZTqL8


כך משתמשים ביד הגווידואית:

https://youtu.be/eBq-S_QdU2U


ובחיוך - כשהאמריקאים החלו לקרוא לתווים על שם אותיות ה-ABC, הם לא שיערו שיקרה להם האסון של יניביזם (עברית):

https://youtu.be/4LPeRNLW13c

תוכנת הסטאף פד (Staffpad) מציעה את האפשרות לכתוב מוסיקה בצורה קלה מאי-פעם. כותבים בה מוסיקה בעזרת עט-מחשב, על גבי מסך מגע רגיש של מחשב הסורפייס.

התוכנה מזהה את התווים שנכתבים על החמשה המוסיקלית שעל המסך וממירה אותם מיד לאחר מכן לתווים. את התווים הללו ניתן לנגן, לערוך, להוסיף להם מגוון של סימנים מוסיקליים ועוד.

המדהים הוא שזו אולי התוכנה הראשונה שהצליחה לחבר את הטכנולוגיה הממוחשבת לצורת הכתיבה העתיקה של התווים, זו שכל המוסיקאים רגילים לכתוב בה, כבר משיעורי הנגינה הראשונים שלהם.


הנה כתיבת תווים אל המחשב בעט מחשב:

https://youtu.be/D_PgKyqE3RU


מפתח התוכנה:

https://youtu.be/KNSgzlWa5lk


וכך מעתיקים אתו תווים:

https://youtu.be/gHfR6UMbBAw

אילתור (Improvisation) הוא מהמרכיבים החשובים ביותר בנגינת ג'אז. כשנגן מאלתר מוסיקה, הוא ממציא אותה בזמן הנגינה, ללא הכנה מוקדמת או הלחנה מראש - באופן ספונטני. האילתור המוסיקלי מושפע ממצב רוחו, מהאווירה מסביבו ברגע הנגינה, מהחיבור שלו לנגנים האחרים שבהרכב וכדומה.

בסגנונות הראשונים של הג'אז, כמו הדיקסילנד, הביג בנד והסווינג, התבסס האלתור על המנגינה. בהמשך ההיסטוריה של הג'אז, בסגנון הביבופ, השתנה גם האלתור באופן מהותי. בביבופ החלו האילתורים להתבסס ברובם על ההרמוניה, כלומר על האקורדים המורכבים של הביבופ, אלו שמלווים את המלודיה, אך מנגינת הקטעים.

האילתור בג'אז הוא מרכזי ומסימני ההיכר של הסגנון. מלבד מוסיקה עממית של ארצות וחברות שונות בעולם, אין כמעט סגנון מוסיקלי שהאילתור הוא כל כך מרכזי בו, כמו במוסיקת הג'אז, במיוחד לא במוסיקה אמנותית.

במוסיקה הקלאסית, למשל, נהג לאלתר הסולן שניגן עם התזמורת בקונצ'רטו, בסוף הפרק הראשון של היצירות הללו. כיום הנוהג הזה כמעט ולא קיים. במקומו נוהגים לבצע ביצירות אלה של הקונצ'רטו את אילתורי העבר של גדולי הכנרים, אילתורים שנרשמו בתווים ונשמרו "לטובת הדורות הבאים"...


הנה מוסיקאי ג'אז מדגים אילתורי ג'אז:

https://youtu.be/-_HwIpDhx9I?t=9m13s&end=11m17s


הדגמה של אימפרוביזציה, אילתור בפסנתר:

https://youtu.be/XwZqmVaAaRg


אילתור קולי של אמן הג'אז בובי מקפרין:

https://youtu.be/8eH8jS0DyO0


והרצאת טד על האילתור:

https://youtu.be/9z689tFlH0g?long=yes

נבל זכוכית, הרמוניקת זכוכית, או הידרוקריסטלופון, הם שמות לאוסף של כוסות או קערות בגדלים משתנים, או בכמויות שונות של נוזל, היוצרים ביחד כלי נגינה, שבו מפיקים את הצלילים על ידי חיכוך אצבעות רטובות.

כבר מימי הביניים ידוע שעל ידי שפשוף של אצבע רטובה על שפת כוס זכוכית ניתן להשמיע צליל. המדהים ביותר הוא שעם השנים המומחיות הזו כל כך התפתחה, עד שעשרות מגדולי המלחינים, כולל מוצרט, בטהובן, צ'ייקובסקי והנדל, כתבו לו יצירות. כיום מייצרים ממש כלי נגינה כזה, המבוסס על סדרת כוסות ענקית, בגדלים שונים.


הנה השיטה לנגינה על כוס מים פשוטה (עברית):

http://youtu.be/UjDs79pTS30?t=33s


ונגינת הטוקטה ופוגה של באך על כוסות:

http://youtu.be/XKRj-T4l-e8

סולו (Solo) במוסיקה הוא ביצוע על ידי אדם אחד בלבד. סולו גיטרה הוא נגינה של מנגינה שבה נגן הגיטרה מבצע קטע אישי ושאר הנגנים מלווים אותו. לרוב הוא מבוצע בגיטרה חשמלית, אם כי יש סולואים נדירים גם בגיטרות אקוסטיות.

בשירי פופ ורוק נחשב סולו הגיטרה לאחד המרכיבים החשובים בסגנון. זהו קטע שבו האווירה מגיעה לשיא מסוים והנגן מפליא בהמצאה של נגינה כלית, ללא שירה בכלל.

השם סולו בא מהמילה האיטלקית "לבד" (איטלקית היא שפת המוסיקה ובה מכונים רוב מונחי המוסיקה).


הנה עשרת הסולואים הגדולים בתולדות הרוק (מתורגם):

https://youtu.be/f4NOJ42-BKM


אחד הסולואים המלודיים והאהובים הוא זה של גרי מור ב"מדרכות פריז":

https://youtu.be/vkUpfw4Hf3w


סולו הגיטרה המדהים של גיטריסט "פינק פלויד" דייב גילמור בשיר "חסר תחושה ונינוח":

http://youtu.be/o5Ht6WIhhmU


הסולו היריב של אותו ענק גיטרה גילמור מיהלום משוגע":

https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM


סולו גיטרה אקוסטית, שאינה חשמלית:

http://youtu.be/3j8mr-gcgoI


טאש סולטנה, אחת מגיטריסטיות הרוק המוכרות בעולם:

https://youtu.be/RBw08GbrR-g


הנה 50 הסולואים הגדולים בכל הזמנים:

https://youtu.be/cNlIzJKSZ34?long=yes


הסולואים הגדולים בכל שנה מ-1965 ועד 2024:

https://youtu.be/2-Jb4zHlaZA?long=yes


ומדריך למתחילים לנגינת סולו על כל שיר שתשמעו:

https://youtu.be/AY_a4S44QUw?long=yes

תופי מתכת (Steel Drum) הומצאו באי טרינידד. בעבר היו תופי המתכת בנויים מחביות גדולות שבחלקן העליון יש ריקועים. כל ריקוע הוא שונה ולכן כל הקשה מפיקה צליל בגובה שונה. הנגינה על תופי המתכת היא באמצעות מקלות.

הסיפור ההיסטורי המעניין הוא שתופי המתכת נוצרו בטרינידד לאחר שהצבא האמריקאי עזב את האי והשאיר אחריו חביות דלק רבות.


הנה הרכב של נגני רחוב על תופי מתכת:

http://youtu.be/K4-QC3tOUaM


הרכב תופי המתכת בטרינידד שממנה באו התופים הללו:

http://youtu.be/bQ30uDqOlNs


והרכב יפאני מדהים שמתמחה בנגינת סטיל דראמס:

http://youtu.be/6rRTcqSzWQs

כשצריכים לתרגל או להתרגל לנגן במהירות מסוימת, עושים זאת לא פעם בעזרת מכשיר הנקרא "מטרונום" (Metronome). הוא נותן את הפעימות, את הביט, לפי המהירות הרצויה וכך ניתן להתבסס עליו בנגינה.

נהוג לומר שהמטרונום הוא מכשיר שנותן קצב. אבל אם לדייק יותר, המטרונום מכתיב את הביט (Beat) בעצם מדובר בהכתבת מהירות הנגינה. המהירות נקראת בשפת המוסיקה, איטלקית,"טמפו" ובעברית מִפְעָם.

בהפעלת המטרונום יכולים המוסיקאים לכוון את הנקישות שלו ולנגן כשהם יודעים מתקתוקו את מהירות הנגינה הנכונה לקטע מוסיקלי, לפי הנקישות הללו.

השימוש במטרונום יהיה בדרך כלל בשלב תרגול הנגינה, או בזמן הקלטה, שבה חשוב בדרך כלל לשמור על ביט קבוע, כך שניתן יהיה להקליט ערוצים נוספים ושכולם ינוגנו היטב ביחד, בסינכרון ודיוק מלא.


כך פועל המטרונום:

https://youtu.be/LvBEyyuVu60


מטרונום במהירות של 100 פעימות בדקה:

https://youtu.be/iwYhgHscEtg


על ממציא המטרונום דיטריך ואלה שפיתחו אותו אחריו:

https://youtu.be/nz3K82bhv4A


אפליקציית מטרונום לדוגמה (עברית):

https://youtu.be/W1_90RpZOL4


והסבר קצר של הקצב והמקצב:

https://youtu.be/9DjoipqbkC8

וירטוּאוֹז (virtuoso), או וירטואוזית, הם כינוי הערכה מקובל לאמנים מחוננים, בעלי יכולת טכנית גבוהה מאוד, המצטיינים בכישורי הביצוע שלהם והם בעלי טכניקה מעולה, ברמה גבוהה ויוצאת דופן.

על הווירטואוזים המוסיקליים, למשל, נהגו לומר ש"ברק הישגיהם הטכניים היכה את קהל המאזינים בסנוורים..."

המונח מוצמד בעיקר למוסיקאים ששליטתם בכלי הנגינה שלהם נראית מוחלטת. המפורסם שבהם בתולדות המוסיקה הוא הכנר הגדול ניקולו פגניני, שהנגינה שלו הייתה כה מבריקה עד שנוצר סביבו מיתוס שהוא "כרת ברית עם השטן".

עוד מוסיקאים שנודעו בתולדות המוסיקה כווירטואוזים הם נגן הצ'מבלו והמלחין דומניקו סקרלטי, אנטוניו ויוולדי בנגינת הכינור שלו, באך והנדל שנודעו כווירטואוזים בעוגב ובצ'מבלו, פרנץ ליסט וירטואוז הפסנתר ופרדריק שופן, מלחין הפסנתר שהיה גם וירטואוז בנגינה בו.

במאה ה-20 נודעו החלילן הווירטואוז ג'יימס גאלווי, מי שזכה גם לכינוי "האיש עם חליל הזהב" וקית' אמרסון, וירטואוז המקלדת של להקת ELP (אמרסון, לייק ופאלמר).

אבל בעולם הפוסט מודרני של ימינו נוספו למוסיקאים, גם רקדנים, ציירים, ומשוררים עם יכולות אמנותיות מצוינות. לא פעם הכינוי חורג מעולם האמנות וניתן גם ללהטוטנים, קוסמים ואפילו לאנשי עסקים מצטיינים דוגמת וורן באפט, הזוכים להגדרה כזו של וירטואוזים בתחומיהם.


הנה הווירטואוזיות והפרסום שלה בעולם המקוון של ימינו:

https://youtu.be/C8xhqxI8GHc


סרטון של כנר וירטואוז:

http://youtu.be/XOWJdNcbXb4


לוסי הורש היא וירטואוזית חלילית קלאסית שכאן מנגנת ג'אז של צ'ארלי פרקר "אורניתולוגי":

https://youtu.be/5zzCYFL9zfw


הייזל סקוט הפסנתרנית עם "האצבעות המרחפות" בקטע מהסרט "The heat is on":

https://youtu.be/1HdnjTCMzpg


וזה יכול להתחיל בגיל מאד צעיר:

https://youtu.be/OcdqZ6f20Ds?t=21

כתיבת תווים הייתה נעשתה פעם באמצעות עט ודפי תווים של ממש. היו לה אז הרבה מגבלות, אבל לא הייתה ברירה וזו הייתה הדרך לכתוב יצירות או קטעי נגינה, שירים ואופרות. כל תיקון או שינוי חייב את המוסיקאי להעתיק קטעים שלמים לדף חדש, לכתוב קטעים שוב ושוב - עד שהגיע למה שרצה.

כיום הרבה יותר קל ונוח לכתוב באמצעות המחשב. ישנן תוכנות מיוחדות לכתיבת מוסיקה בתווים במחשב. הכל בהן יותר קל. מההלחנה והעיבוד, השינויים והתיקונים, החלפת כלים, שינויי סולמות וכמובן - ההדפסה הקלה של התווים. הדפסה לכל נגן או למנצח - הכל נעשה במהירות ובצורה נקייה ומסודרת.

בעידן החדש, כשתוכנות רבות עולות לענן, כלומר פועלות מהאינטרנט ולא מהמחשב דווקא, ניתן להתחבר לשירות שבו אפשר לכתוב יצירות ושירים בתווים. ניתן לכתוב יצירה בכיתה, להמשיך אותה בבית, לתקן בחופשה ולהדפיס בבית את התוצאה, או לשלוח למורה ולקבל משוב על העבודה.

למטה תוכלו לראות את תוכנת הענן נוטפלייט (Noteflight), אחד מעורכי התווים המקוונים המוכרים והטובים שבהם. השימוש ברוב תכונותיה הוא ללא תשלום ואפשר להשתמש בה כדי לפתח את המוסיקליות שלנו וליצור מוסיקה שהעולם ישמע. בהצלחה!


זו נוטפלייט (Note flight) - תוכנה לעריכה של תווים ברשת:

https://youtu.be/5B_6ouw1qIo


כך משתמשים בנוטפלייט:

https://youtu.be/eZ3yHvFhH-k


הסבר על תכונות העריכה היותר מתקדמות של נוטפלייט:

https://youtu.be/yxoHW8uAM9k


ובתוכנה הזו אפשר אפילו להקליט עם מיקרופון את הביצוע שלכם, אל תוך הפרטיטורה:

https://youtu.be/wsdK6oeoSwA

להקה של איש אחד היא מושג שמתייחס לנגן שמנגן בו-זמנית בהרבה כלים שונים. רוב האמנים של "להקת איש-אחד" מופיעים ברחוב, כנגני רחוב.

להקות של איש אחד הם נגנים מצוינים, וירטואוזים שמנגנים בו בזמן בידיהם, רגליהם, ברכיהם, כפות רגליהם וכמובן פיהם!


הנה סרטון של להקה של איש-אחד בלובליאנה:

http://youtu.be/gToWQGedLHU


להקת איש אחד שמנגן רוק, עם מערכת תופים שלמה שבנה על גבו:

http://youtu.be/nDLrpG0DCqI


נגן ג'אז שמבצע לבדו בכל הכלים חוץ מהצופים, קטעי ג'אז מורכבים לתזמורת ג'אז:

https://youtu.be/ZpiCEVHtHXM


איש מקרואטיה שהוא להקה-של-איש-אחד:

http://youtu.be/uXMuWi0dUBc


ועם הלופרים והסמפלרים של היום יש גם כאלה שמייצרים שיר לבדם:

https://youtu.be/qafTgd4e2TI

ה"בלו נוט" (Blue Note), "התו העצוב" של המוסיקה, מוכר לחובבי הג'אז, הרוק וכמובן הבלוז, בתור הצליל או הצלילים האלה שהופכים מלודיה לבלוזית.

הבלו נוט, התו הכי בלוזי בסולם, הוא תו שמתווסף לסולם הפנטטוני במוסיקת הבלוז, הג'אז והרוק. בעולם הבלוז הוא זה שנותן להן את הצבע המיוחד, הבלוזי, הכל כך אופייני ומצד שני רב-הצדדים בכל סגנון כזה. הוא שהופך את הסולם הפנטטוני לסולם הבלוז.

בעולם המושגים של מוסיקת הג'אז הוא מצטייר כתו נוסף, או נסתר. השימוש בו הוא יותר ספונטני מהנגינה של צלילי הסולם העיקריים.

נגנים משתמשים בבלו נוט בדרך כלל בסולואים, באלתורים. לעתים הם מופיעים גם ביצירה הכתובה.

כללית, הבלו נוט הוא תוספת לא רשמית לסולם, דרגה שהיא לא לגמרי חלק ממנו, אבל יש לה חשיבות רבה בו.

לכן זכה הבלו נוט לשמותיו הרבים והציוריים משהו, ביניהם "התו העצוב", "התו הנסתר", "תו הרפאים", "התו הנוסף" ו"תו הבלוז".

למעשה, בלו נוט הוא הנמכה של כל אחת מהדרגות בסולם. מוזיקלית מקובל לזהות אותו בתור החמישית מונמכת או רביעית מוגבהת. הוא ממוקם בתור הדרגה החמישית המונמכת של הסולם המינורי או הרביעית המונמכת של הסולם הפנטטוני.


#למוסיקאים
בתור "תו הרפאים", שאינו חלק מהסולם, מנגנים את הבלו נוט בדרך כלל ב"אוף ביט" או כצליל מעבר לצליל חזק בסולם הפנטטוני.

יש לבלו נוט בבלוז תפקיד מרכזי, בהיותו התו היחיד בסולם הפנטטוני שמאפשר נגינה של דיסוננס. אפשר לראות בדיסוננסים את ה"תבלינים" של המוסיקה. הבלו נוט באופן זה הוא המתבלן של הנגינה הבלוזית והרוקית.

האקורדים המרכזיים באקורדים של הבלוז הם אלה שבדרגות הראשונה, רביעית וחמישית. למעשה עליהם בנוי שיר הבלוז הקלאסי וגם הרוקנרול הקלאסי. המרווחים שנוצרים בין הבלו נוט לבאס, צליל היסוד של כל אחד משלושת האקורדים הללו, הוא דיסוננסי, לכן כשמנגנים כל אחד מהאקורדים הללו, הבלו נוט שמנוגן מולו מקבל הדגשה והבלטה.


הנה מוסיקאית מסבירה את הבלו נוט למתחילים:

https://youtu.be/CRtWDj4rbtE


נגן גיטרה מסביר ומדגים על נגינת בלוז עם בלו נוטס:

https://youtu.be/OF-JU0SgdRU


כך תשתמשו ב"בלו נוטס" באילתור על הפסנתר:

https://youtu.be/JjGPigIVGQc



גיטריסט מדגים בלו נוטס בג'אז וסולם בלוז פנטטוני:

https://youtu.be/mXuIIDnaoRE


ואגב, יש גם חברת תקליטים שנקראת "בלו נוט":

https://youtu.be/golCmV60NIQ?long=yes


ורשת מועדוני ג'אז נהדרים - הנה סניף טוקיו:

https://youtu.be/J6-FLEiBE84

תוף המתכת שנקרא "הנג" (Hang) ובעברית מכנים אותו "פאנטם" מיוצר בשווייץ על ידי שני אנשים, פליקס וסאבינה רוהנאר, שמייצרים כמות מוגבלת ממנו בכל שנה - הכל בעבודת יד.

זהו תוף לכל דבר, אך בניגוד לתוף רגיל הוא מסוגל להפיק צלילים בגבהים שונים, מה שמאפשר לנגן עליו מנגינות. הוא הושפע מתופי המתכת שנבנו בטרינידד ובטובגו, אך מנגנים בו באמצעות הידיים.


הנה אמנית רחוב בנגינה על הפאנטם השווייצרי:

https://youtu.be/U7qXqnHUkag


תבניות חוזרות, או לופים, הם דבר מהפנט בהנג:

https://youtu.be/8nEZpJL-b2A


דואט יפה של שני נגנים פאנטם:

http://youtu.be/xk3BvNLeNgw


ואותו נגן בדואט עם נגן פאנטם נוסף:

http://youtu.be/Z_DhNLCyVss


למעשה מדובר במשפחה של כלים - האפי, קייזן, ראב והנד פאן:

https://youtu.be/a32Bd1F7y9g


וקטע ארוך של נגינת האנג מרגיעה:

https://youtu.be/Sp5dgy8UDKs

השיאן העולמי במהירות הנגינה על כינור הוא הצעיר הבריטי בן לי (Ben Lee). לי משלים את נגינת "מעוף הדבורה" של המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב במהירות מטורפת של 54.24 שניות.

והוא לא רק מנגן הכי מהר שאפשר, הוא הראשון שירד אל מתחת לדקה בנגינת היצירה המהירה כל כך הזו. השיאן הקודם ניגן אותה במהירות של דקה ו-5 שניות בערך...


הנה בן לי, השיאן העולמי הנוכחי במהירות הנגינה על כינור:

https://youtu.be/k_tQk25pR60


השיאן העולמי הקודם במהירות הנגינה על כינור:

http://youtu.be/2Q0WGQbJbso


ועוד הדגמה של היכולת של בן לי בנגינה על הכינור המסונתז שלו סולואים של בריאן מאי, הגיטריסט האגדי של להקת "קווין":

https://youtu.be/94hvJOjMh_w

גוון הצליל (Timbre) של כלי נגינה נוצר על ידי הצלילים היסודיים שלו, המכונים "הרמוניות", צלילים עיליים או "עיליות" - אלו צלילים הנוספים לצליל היסוד, תדר היסוד ונשמעים תמיד איתו.

הצלילים העיליים, בלועזית "אוברטונים" (Overtones), נוצרים בכל הפקה של צליל בגובה מוגדר (דו, רה וכדומה). לכל צליל עילי יש עוצמה אחרת. כשאנו שומעים צליל של קלרינט, אנו שומעים למעשה את התדר היסודי שלו, גובהו המדויק, בצירוף צליליו העיליים - כל אחד בעוצמה אחרת. אם נאזין לאותו צליל שאותו ינגן הסקסופון - יהיו גם הצליל היסודי וגם הצלילים העיליים זהים לחלוטין לאלו של הקלרינט ששמענו קודם, אבל לכל אחד מהצלילים העיליים תהיה עוצמה אחרת מאשר לאחרים!

למה זה חשוב שיחסי העוצמות של הצלילים העיליים שונות? - מכיוון שהרכב העוצמות של הצלילים העיליים משתנה מכלי לכלי. יחסי העוצמות של האוברטונים הם יחודיים לכל כלי נגינה והם "תעודת הזהות" הצלילית שלו, גוון הצליל היחודי שלו.

למה בעצם יש שוני ביחסי העוצמות של העיליות בין כלים שונים? - הסיבה היא שכל כלי עשוי מחומר אחר, בצורת עיבוד אחרת, מבנה הכלי הוא שונה וכדומה. לכל אלו יש השפעה משתנה על הרטט של הכלי, שהוא הגורם ליצירת גלי הקול באוויר.

גוון הצליל, אם כן, משתנה על פי יחסי העוצמות השונים של הצלילים העיליים בכל כלי וכלי. כך אנו מזהים ומבדילים בין צליליהם של הקלרינט, הסקסופון ושאר הכלים - גם מבלי לראותם מנגנים, רק על פי האוזן.


הנה הסבר של גוון הצליל:

https://youtu.be/144QVYv__S4


הסבר מפורט של גוון צליל בכלי נגינה:

https://youtu.be/5tGEDgkZlC8


הצד הפיזיקלי אקוסטי של הצליל:

https://youtu.be/5s5c08t_bBw


האוברטונים, אחד אחרי השני:

https://youtu.be/ngTSFvdU8MQ


ספקטוגרמה יכולה להראות את הבדלי הצלילים העיליים בין הכלים השונים:

https://youtu.be/P9Kozlt0tTg


סרט תיעודי על האקוסטיקה של הצליל:

https://youtu.be/nlv5bylQDsE?long=yes


והכל בנוי מאוברטונים בצורת גל סינוס:

https://youtu.be/YsZKvLnf7wU?long=yes

ביחד עם ההרמוניות שלו, האוברטונים, צליליו העיליים של כל כלי נגינה, מעטפת הצליל (Sound Envelope) היא גורם נוסף שמאפשר לנו להבדיל בין כלי הנגינה השונים.

מעטפת הצליל היא תיאור של שינויי העוצמה של הצליל, מרגע שהוא נוצר בכלי הנגינה ועד שהוא דועך. היא ניתנת לתיאור גרפי, בארבעה שלבים. מעטפת הצליל מתוארת בדרך כלל בראשי תיבות: ADSR. נמדדים בהם המשך, העוצמה וההשתנות של העוצמה לאורך הזמן, מה שנקרא מודולציה.

אלו 4 השלבים של היווצרות הצליל:

התקפה (Attack) - הרגע בו מופק הצליל ומגיע לעוצמתו המרבית. בכלי פריטה או נקישה הוא חזק מאד.
דעיכה (Decay) - השלב בו הצליל נוחת מעוצמתו המרבית.
דינמיקה פנימית (Sustain) - כיצד הצליל נשאר כשהתו נמשך (אצבע נשארת על הקליד, מיתר ממשיך להשמיע צליל).
שחרור (Release) - הזמן בו הצליל נמוג, כשמשחררים אותו (מרימים אצבע מהקליד, עוזבים מיתר בגיטרה וכו').


הנה הסבר של המעטפת של הצליל:

https://youtu.be/Q-ot9AaJx-Y


בסינטסייזר אפשר להשתעשע ביצירת מעטפות צליל כאלה:

https://youtu.be/A6pp6OMU5r8


תחום תדירות השמע האנושי הוא בין 20Hz ל-20kHz. בדקו מה תחום השמע שלכם:

https://youtu.be/qNf9nzvnd1k

גלי קול (sound waves) נוצרים כתוצאה מרטט של משהו. כשמשהו רוטט, הוא מייצר גלי קול באוויר ואז יש צליל. אנשים אוהבים לדמות את גלי הקול לאדוות, גלים זעירים, שנוצרים בבריכה כשמשליכים לתוכה אבן.

לכל דבר שזז יש צליל כלשהו. לפעמים הוא חלש וקשה לשמוע אותו אבל הוא תמיד קיים. הצליל נוצר כשהרטיטות של מחולל הקול, אותו דבר שזז, הרטיטות הללו דוחפות את המולקולות של האוויר ואלו זזות הלוך וחזור, ממצב של יציבות ובחזרה, שוב ושוב ושוב. כך נוצר הצליל. המולקולות מתפשטות באוויר ויוצרות גלים - גלי קול.

מבחינה מדעית, גלי הקול הם תנודות מחזוריות בלחץ האוויר. ככל שהתנודות הללו יהיו מהירות יותר, יהיה הצליל גבוה יותר - ה-Pitch שלו יעלה. ככל שהתנודות יהיו חזקות יותר - תגדל העוצמה של הצליל שנוצר מגלי הקול הללו.

דוגמה? - נניח שאנו רואים מישהו שפורט על מיתר בגיטרה שלו. כתוצאה מהפריטה, רוטט המיתר, הלוך וחזור, בתדר קבוע שיכול להגיע לכמה עשרות אלפי פעמים בשנייה. כשהמיתר זז לכיוון שלנו, הוא דוחף את מולקולות האוויר לכיווננו ולחלקיק שנייה עולה לחץ האוויר לכיוון שלנו. כשהמיתר זז בכיוון המנוגד לנו, נדחפות מולקולות האוויר בכיוון ההפוך. לחלקיק שנייה קטן לחץ האוויר לכיוון שלנו. כך האוויר רוטט עשרות עד אלפי פעמים בשנייה. אלו הם גלי קול.

אגב, גלי הקול מתפשטים בדרך כלל דרך האוויר, אבל הם יכולים להתפשט במרחב גם דרך גזים, נוזלים או מוצקים אחרים. בריק, ואקום, גלי קול לא יכולים להתפשט.


מהם גלי קול איך אפשר לראות את גלי הקול (עברית):

https://youtu.be/J2bD_Sz6jIc?t=1m05s


הסבר של גל הקול:

https://youtu.be/XLfQpv2ZRPU


קליפ שמתחיל בגלי קול ולך תדע איך הוא יסתיים (רמז: מדהים)

https://youtu.be/bpOSxM0rNPM


צלילים יכולים להיווצר כשיש רטט קבוע באוויר שבתוך צינור:

https://youtu.be/7VGlBZOywIg


שיר גלי הקול:

https://youtu.be/4mJBZkjitnY


וסרט תיעודי על גלים בטבע ואיך הם משמשים בקול ובאור:

https://youtu.be/Io-HXZTepH4?long=yes

סינקופה (Syncope) היא הדגשה שאינה צפויה במוסיקה, או החלשה של מקום שצפוי שיהיה מודגש.

הסינקופה היא אחד המרכיבים החשובים במוסיקת הג'אז ובסגנון הרגטיים, שממנו היא הגיעה אל הג'אז. אי-אפשר כמעט להעלות על הדעת קטע ג'אז שלא משולבות בו סינקופות. הסינקופה כל כך משמעותית בסגנון זה שהנגנים והזמרים מבצעים אותה גם כשהיא אינה מצוינת בתווים באופן מפורש. מקצבים עתירי סינקופות הם חלק מהגרוב של הג'אז.

אך הסינקופות מופיעות לא פעם גם במוסיקה עממית, במוסיקת רוק ובמוסיקה קלאסית. ככלל, הסינקופה היא אחת ה"תרומות" של השחורים לג'אז, שכן הם הביאו את הקצב האפריקאי לאמריקה וההטעמות וההדגשות שלו היו שונות מאלה של המוסיקה המערבית.


ישנן כמה סינקופות אופייניות:

הדגשה בפעמות חלשות - חיזוק פעמות שאמורות להיות חלשות, כמו פעימות 2 ו-4 במשקל של ארבעה רבעים (4/4).

החלשת פעמות חזקות - אם נחליש את פעמות 1 ו-3 שהן בדרך כלל חזקות במשקל של ארבעה רבעים (4/4).

אוף-ביט - הדגשה בין הפעמות, במקום עליהן כמקובל. נגינה על ה-& שבין הפעימות (1&2&3&4&)

הקדמת או השעיית הפעמה - כשמנגנים מעט לפני או מעט אחרי הפעמה.


הנה מוסיקאי ג'אז מדגים את הסינקופות בג'אז:

http://youtu.be/i_1qFZUVRCY


נגינה על האוף ביט בגיטרה באס:

http://youtu.be/MdAnx89OG7E?t=17s


הסינקופות נולדו הרבה לפני הג'אז וקיימות גם בסגנונות אחרים:

http://youtu.be/zTQ1A7YT1pQ


יש גם בעיה רפואית שנקראת סינקופה ומתבטאת בהחסרת פעימה וחיוורון:

http://youtu.be/n23BJTCibhs


וסרטון על האוף ביט והאון ביט או דאון ביט בהדגמה על ביצועי השיר Stairway to Heaven:

https://youtu.be/GhlLtd19szw