הגל החדש של המוסיקה (New wave music) היה סגנון של רוק אלקטרוני, שנולד בתחילת שנות ה-80 והפך כמעט מזוהה עם העשור הזה.

העשור הזה של האייטיז הוא סוף תנופת הדיסקו של שנות ה-70. אף שעדיין הופיעו כמה להיטי דיסקו במצעדי המכירות ב-1980 ובשנה שאחריה, ברור היה ששיאו של הדיסקו חלף.

זה היה השלב בו עלו צלילים חדשים - צלילי הגל החדש. מוסיקת ​​הריקודים מתחילה להכניס יותר ויותר סינתיסייזרים ואלקטרוניקה.

כי "הגל החדש" הייתה אמנם מוסיקה שהמשיכה את סגנון הפאנק רוק, אך נטתה לכיוון ניסויי יותר, עם לחנים מתוחכמים, צליל מעט אלקטרוני וחדשני, מילים חדות ויותר מתוחכמות יחסית, סגנון פחות בועט וחצוף מהפאנק והפקה מלוטשת יותר וצליל ידידותי יותר לרדיו.

שנת 1981 סימנה את הזינוק להצלחה של סגנון "הגל החדש", בין השאר משום שהקליפים שלהם שודרו המון בתחנה הצעירה והמצליחה שזה עתה נוסדה, MTV. זו הייתה תחנה ששידרה רק וידאו קליפים והצד הויזואלי והאופנתי של אמני הגל החדש התאים לה מאד, בדרך להפוך לערוץ הטלוויזיה של הצעירים.

עם להקות כמו פט שופ בויז (Pet Shop Boys), דוראן דוראן (Duran Duran) ואמנים כמו אדם אנט (Adam Ant), הגל החדש פרח. בהמשך יצרפו אליו גם אמנים לא ממש קשורים, כמו להקת "פוליס". הוא יחזור גם בהמשך עם הרכבים כמו הסמית'ס (The Smiths), הקיור (The Cure) ודפש מוד (Depeche Mode) אבל בחצי השני של שנות השמונים הוא ילך וידעך, עד שייעלם.


מודרן אנגליש בעשור של הגל החדש:

https://youtu.be/LuN6gs0AJls


וגם:

https://youtu.be/E8hSLYqPyEU


יאזו ב-Don't go:

https://youtu.be/VML1u8KJjEo

להקת פט שופ בויז (Pet Shop Boys) הבריטית מורכבת מניל טנאנט (Neil Tennant) וכריס לאו (Chris Lowe) שנפגשו ב-1981 בחנות אלקטרוניקה בצ'לסי שבלונדון. ניל טנאנט עובד אז כעורך משנה במגזין וכריס לומד אדריכלות באוניברסיטת ליברפול.

השניים שהגיעו מעולמות שונים בתכלית גילו שיש להם חלומות דומים וחזון מוסיקלי משותף. שניהם חלקו את התשוקה למוסיקת ​​ריקודים והחלו לבקר זה אצל זה ולכתוב שירים. הכיוון המוסיקלי הוא של פופ-דאנס מלוטש, אלגנטי וקלאסי.

את הצמד שלהם הם כינו בתחילה "ווסטרן דאנס". לשם "Pet Shop Boys" הם יחליפו כשייקחו את הכינוי שדבק בכמה חברים שלהם, שעבדו אז בחנות חיות מחמד בלונדון.

הפריצה הגדולה הגיעה ב-1986 עם הסינגל "West End Girls", שטיפס לראש המצעדים בבריטניה ובארה"ב. השיר שילב ביט מינימליסטי, מילים עירוניות וקרות, קריינות בסגנון ראפ, ותחושת ניכור שהייתה חדשה לחלוטין בנוף הפופ של אותם ימים.

מה שהפך אותם לייחודיים לא היה רק הצליל. ה-Pet Shop Boys הביאו לפופ הבריטי שכבות של אירוניה, ספרות, פוליטיקה ושאלות זהות, בעיקר סביב הקהילה הגאה, מבלי לוותר על רמת המחויבות הרדיואית. טנאנט יצא מהארון רק ב-1994, אבל המוסיקה שלהם היוותה שפה קוויר הרבה לפני כן.

בלהקת הפופ הבריטית הזו יש מקום לכולם. כריס לאו ידוע בכך שהוא מעדיף לא לדבר בראיונות, ופעם ישב שעה שלמה בראיון טלוויזיוני בלי להוציא מילה אחת, בעוד טנאנט ענה על כל השאלות.

לאורך שנות ה-80 וה-90 הם הוציאו להיטים כמו "It's a Sin" ו-"Being Boring" (1990) שנחשב על ידי רבים מהמבקרים לאחד השירים הגדולים שנכתבו על מגפת האיידס.

השניים שיתפו פעולה עם דונה סאמר (Donna Summer), עם לולו (Lulu), עם דסטי ספרינגפילד (Dusty Springfield) בלהיט "What Have I Done to Deserve This?" (1987), ועם מוסיקאים רבים נוספים.

הם גם הפיקו קאברים שהפכו לאייקוניים, כמו "Always on My Mind", שיר שנכתב ב-1972 לאלוויס פרסלי (Elvis Presley) שהפך אותו אז ללהיט וכן את "Go West" של להקת וילג' פיפל (Village People). רבים רןאים באלבום האוסף שלהם "Discography: The Complete Singles Collection" מ-1991 ככזה שמאגד כמה מיצירות הפופ המזוהות ביותר עם האייטיז ומהטובות של אותו עשור.

עשרות שנים אחרי ועד העשור השלישי של המאה החדשה לא עצרו השניים. הם לא חדלו להופיע, הקפידו לשחרר אלבום חדש אחת לכמה שנים ומעולם לא הרימו את הרגל מהגז.

בזכות תזרים הלהיטים הבלתי פוסק מאז האייטיז ועד תחילת או אמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, גם המעריצים ממשיכים לזכור להם חסד נעורים, שנים אחרי שעברו את שיא הצלחתם.

נאמנים למקורות שלהם ומצליחים לשמור ולבצע בלייב את הניצוצות שלהם מהעבר, צמד הדאנס האלקטרוני של טננט ולואו ממשיך להציג אשפי פופ אלקטרוני מהשורה הראשונה, עם רצועות דאנס מצוינות ובלדות שקטות ומרשימות.

הפט שופ בויז הוכיחו שניתן לייצר מוסיקה פופ להיטית וסוחפת ועדיין חכמה, עמוקה ורגשית. הם גם המשיכו להוציא אלבומים חדשים, להופיע בהצלחה במעין תיאטרון מוסיקלי עתיר וידאו ואמצעים חדשניים ולזכות בפרסים על תרומתם לתרבות הבריטית.


הנה הלהיט הגדול הראשון של פט שופ בויז "West End Girls":

https://youtu.be/8jsiC16xWdo


ניו יורק סיטי בוי:

https://youtu.be/-Wy9BhEC1_E


הפט שופ בויז 40 שנה אחרי:

https://youtu.be/6V4BL6MM1GU


בדידות - לונלינס:

https://youtu.be/dUVfoybVqIg


בהופעה:

https://youtu.be/QyzsPTwGHa8


"מה עשיתי שזה מגיע לי?" - עם דאסטי ספרטנפילד באייטיז:

https://youtu.be/WRPhsLO1nl4


האוסף המטורף של הלהיטים לאורך השנים:

https://youtu.be/41b1egKlwzg


עשרת השירים הטובים שלהם:

https://youtu.be/npLtdAuAyw0?long=yes


וסרטון תיעודי על הנערים שלא עצרו לרגע:

https://youtu.be/F6mBsYsmnBE?long=yes

מוסיקה אלקטרונית לא עושים בכלי נגינה רגילים. המוסיקאים שיוצרים מוסיקה אלקטרונית משתמשים בציוד אלקטרוני, דיגיטלי, שמייצר סאונדים רבים ומגוונים, שאינם מופקים ממיתרים בכלי מיתר, או מצינורות אוויר של כלי נשיפה.

בקישורים שלמטה תוכלו להפעיל תוכנות רשת לנגינה חיה של מוסיקה אלקטרונית חביבה.

מכונת התופים (Drum Machine) היא כלי נגינה אלקטרוני, מעין סינתסייזר עם צלילי רעשים מסונתזים, שמדמים תופים וכלי הקשה ושבעזרתו יוצרים מקצבי תופים למוסיקה אלקטרונית.

מכונות התופים נולדו בשנות ה-80 ביפן, כחלק מגל המצאות ופיתוחים שהחל כחלק ממהפכת ה-MIDI (ראו בתגית "מידי"). מה שהן הציעו למוסיקאים היא דרך טכנולוגית וברת השגה להלחין ולהשמיע מקצבים, בלי צורך במתופף.

למעשה, מכונות התופים הראשונות פותחו כהמשך לפיתוח של המטרונום האלקטרוני. בתחילה הן הכילו כמה צלילי תופים בסיסיים, שעימם ניתן היה לתכנת מקצבי תופים בסיסיים.

הייתה זו חברת Roland, שהוציאה את מכונת התופים הראשונה, כשחברות מתחרות מיהרו להוציא אחריה מכונות תופים משלהן.

בהמשך השתכללו מכונות התופים והן הציעו "סטים" של צלילי תופים, שביניהם ניתן היה לבחור את הסאונד של מערכת התופים המתאימה לסגנון והאופי של השיר או היצירה האלקטרונית שרוצים להפיק.

עם הזמן יצאו מכונות תופים שאיפשרו למשתמש לערוך את הצלילים ולשנות את מרכיבי הצלילים השונים, כולל משך הזמן של כל צליל ותוף, שליטה במעטפת הצליל שלו, שינוי התדרים והאופי של הצליל ועוד.

בנוסף, החלו היצרנים להוסיף למכונות התופים המשוכללות הללו גם צלילים דגומים של "סאונדים" (צלילים) כמו נקישות, מחיאות כפיים, סקראצ'ים של די ג'ייז ועוד.

בשנות ה-90 הפכו מכונות התופים לחלק מהסאונד של המוסיקה החדשה, מוסיקת ההיפ הופ. הטראפ והטריפ הופ. אבל די מהר תתפתח המוסיקה האלקטרונית, בה לא יהיו כלום אקוסטיים וממילא מעינת התופים תהיה לספקית המקצבים המרכזית.

כיום מכונות התופים כמעט ואינן בשימוש, בעיקר בשל העובדה שאת אותה הפעולה של ערוצי המקצבים ועלי ההקשה עושים הסימפולים (Samples), אותם לופים (loops) מוקלטים, שבהתחלה נוגנו מהמכשירים הדוגמים, הסאמפלרים (Samplers).

הסמפלרים, מכשירים דיגיטליים שידעו לדגום ולהקליט סאונד ים ואז לנגנן מהקלידים, הצטיינו ביכולת לנגן דגימות צליל דיגיטליות מוקלטות.
המכשירים הללו הם כמעט בלתי מוגבלים באפשרויות שהם מציעים ומכונות התופים הם רק חלק קטן מהציוד שהם החליפו. יכולות העריכה שלהם הרבה יותר מתקדמות מאלו שהציעו מכונות התופים ואפשרויות הצלילים והשילובים שביניהם הן עצומות.

בקישורים שלמטה מספר מכונות תופים מקוונות ליצירה ותרגול של מקצבים.


כך פועלת מכונת התופים הקלאסית Roland TR-909:

https://youtu.be/csWlxhzjt2E


כיום יש מכונות תופים משולבות במכשיר אחד עם מכונת הקלטה וסינטסייזר:

https://youtu.be/mud5Vh6ayxQ


מקצבי מכונת התופים Linn LM-1:

https://youtu.be/mO572vANs2Y


היום מסמפלים לתוך תוכנה צלילים ומתופפים אותם באבלטון (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


ומקצבי מכונות תופים שהפכו לקלאסיקות פופ ורוק:

https://youtu.be/ofKyPTXt5co

שנות ה-80 (The '80s) של המאה הקודמת היו מהתקופות המרגשות בחיבור שבין טכנולוגיה, בידור, אמנות, אופנה וכסף. אחרי גילוי הצעירים בסיקסטיז וההתרגשות של הסוונטיז, מגיע הפיצוץ הטכנולוגי שמפגיש את הטכנולוגיה עם התרבות הפופולרית.

העשור הזה הוא עידן המחשב האישי, בו אפל לוקחת את אמריקה ומשאירה למיקרוסופט את שאר העולם. זה עולם של לומדות ראשונות שמנסות ללמד תלמידים נבוכים כאילו היו כלבים לאילוף ושל מנהיגות שמנסה להוביל עולם שרוצה ללכת בעצמו ולא רוצה - לא מלחמה קרה ולא מלחמות חמות.

זה עידן המוסיקה הניידת בו הווקמן של סוני הופך לנחלת הכלל ולסמן של סגנון חיים. עולם שהבום בוקס מוציא את המוסיקה לרחובות ומביא את הצעירים להתחיל לרפרפ רגשות ומצוקות.

זה העידן של משחקי המחשב המפוקסלים והזמן של הסאונד הדיגיטלי, עם הקומפקט דיסק והטכנולוגיה הבידורית שמתחילה לפרוץ מכל כיוון.

בבוא הטכנולוגיה המתאימה, גם המוסיקה בשנות ה-80 מתקדמת לאלקטרוניקה. הסינתסייזרים משתלטים על המוסיקה, אפילו "קווין" שהתהדרו שהאלבומים שלהם נעשו בלי סינתסייזרים מתרצים באייטיז ומתקדמים אליהם. ממשק MIDI מחבר אותם למחשבים ומאפשר קומפוזיציה ועיבודים מבוססי מחשב.

הפופולרית. סגנונות חדשים כמו ניו אייג', סינת'פופ ואלקטרו פופ נולדו ולקראת אמצע העשור הופכות למוסיקת הפופ העיקרית והמצליחה.

באופנה הנשית זה העשור של הכתפיים המוגבהים בהגזמה ושל החותלות שהפכו כל נערה לרקדנית בהתהוות. בעשור הזה התסרוקות נעשות מוגזמות ומתולתלות וחולצות הטריקו יוצאות לשוק ונותנות פייט לצבעוניות של צבעי המאכל בגוונים... ובכן, המוגזמים.

זה העשור שאיש לא ישכח, כי ערוץ טלוויזיה אחד בשם MTV שינה בו את תעשיית הבידור ואוטוטו, ממש בעשור הבא, הוא עתיד לגלות שגם אותו כבר לא צריכים.


הנה הטרנדים של העשור הזה:

https://youtu.be/OWBSu-9mrRM


האסתטיקה של שנות ה-80:

https://youtu.be/TCI8lPvr6SM


הלהקות המסונתזות של הסינת'פופ:

https://youtu.be/d5XJ2GiR6Bo


התסרוקות:

https://youtu.be/GTQuVW4ZH7M


המחשבים המרתקים של האייטיז:

https://youtu.be/TXNKkx_ZcaQ


והמוסיקה של האייטיז:

https://youtu.be/Bxz6jShW-3E?long=yes

סמפלר (sampler), או "דוגם צלילים", הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו, כלומר הוקלטו, כדי שניתן יהיה לנגנם באמצעותו. אחרי שמוקלטת דגימה של צליל, ניתן לנגן אותה בפדים, משטחים קטנים שניתן להקיש עליהם, או בעזרת קלידי המקלדת, שיכולים אף לשנות את הגובה המוסיקלי של הדגימה.

בצורה כזו ניתן להקליט למשל מקצבי תופים, ללא שימוש בתופים אמיתיים, לנגן תפקידי פסנתר, בעזרת דגימות של פסנתר אמיתי, תפקיד של תזמורת מיתרים בנגינה פשוטה על מקלדת, הקלטת סולו של חליל צד בדגימה בלבד וכדומה.

סמפלרים הם כיום בעיקר תוכנות או פלאג-אינים של תוכנות הקלטה מקצועיות (DAW), המסייעים כיום להקלטות רבות בתחום המוסיקה הקלה וחוסכים כסף רב לאמנים.

ניתן כיום לקנות אוספי דגימות מקצועיות, שנעשו על ידי אולפנים מקצועיים. בעזרת הדגימות הללו יכול המוסיקאי להשתמש בהקלטות ובהופעות, מבלי שהוא צריך לדגום בעצמו.


כך עובד סמפלר פשוט:

https://youtu.be/JAmw-TTG2Ds


הדגמה של סימפול קול אנושי ונגינה שלו בסמפלר תוכנה (עברית):

https://youtu.be/YdR-B2mMNnk


מה שאפשר לעשות עם הדגימות שבסמפלר:

http://youtu.be/2k3I2Hu2eXM


המלחין הנודע ונגליס מתנסה בסאונדים מהסמפלר באולפן שלו:

https://youtu.be/GWggDMDhwIA


מוסיקת דאב סטפ עם סמפלר:

http://youtu.be/JfbERxr_T40


סמפלר מודרני עם בנקים של צלילים דגומים:

http://youtu.be/r0x5SVY0WVY


סמפלר של די ג'יי שבו ניתן להכניס צלילים ללופ, לולאת צליל חוזרת:

http://youtu.be/xRIGFB4DYfQ


כך ניתן ליצור מקצבי תופים מורכבים:

http://youtu.be/c7V-sli-TJQ


כיום משתמשים רבים בסמפלרים בתוכנה, כמו תוכנת ריזון:

http://youtu.be/Wxuppm8zvpc


או מסמפלים לתוך אבלטון צלילים ומתופפים אותם בה (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


או באפליקציית סמפלר בטאבלט:

https://youtu.be/zeIxCeJPEkw


דוגמה להמנון האמריקאי שמנוגן בסמפול של צליל מנוע ממכונית מרוץ:

https://youtu.be/8EWTp0Xfksg


הקוליידוסקופ המודרני, שמאפשר סימפול פשוט וידידותי ושימוש בתצוגה ויזואלית של הדגימה:

https://youtu.be/9XMfKYVu_fg


בעזרת טכנולוגיית הסימפול יכול נגן אחד לנגן מוסיקה מורכבת בזמן אמת:

https://youtu.be/rGIK2ew-hEg