את הנייר מייצרים מעץ שרוסק ועורבב במים, עד שהפך לעיסת נייר. לרוב אלה היו עצים שנכרתים לשם כך, אך במפעלים רבים משתמשים לייצור נייר כיום גם בחומרים כימיים, מהם יוצרים את העיסה.

המיחזור מאוד נפוץ כיום במדינות מתקדמות, כשלעיתים קרובות ממחזרים ניירות מעיתונים ודברי דפוס ישנים, לעיסת נייר רטובה שתאפשר את ייצור הנייר ללא עקירה של עצים נוספים.

אחרי שמוסיפים דבק לעיסה וחומר שמלבין אותה, מייבשים אותה מהמים שבה והיא משוטחת לשכבת נייר שטוחה.

מכונה עם גלילים גדולים מהדקת את שכבת עיסת הנייר הזו והשכבה המשוטחת מחממת עד לייבוש הסיבים והתחברותם זה לזה.

כך הולכים ומגולגלים ונוצרים גלילי נייר גדולים. מאוחר יותר הם נחתכים בהמשך, לגליונות נייר קטנים, לפי הצורך והמוצר.


הבה נתחיל מהעצים - כך מייצרים נייר:

https://youtu.be/jmgMdDH14sE


תהליך הייצור של נייר:

https://youtu.be/OXQDsSctP1M


חשוב למחזר נייר כי כך הוא הופך לנייר מחדש:

https://youtu.be/xhW0RTg8kRI


כך יצרו נייר בימי הביניים:

https://youtu.be/-XoTGFC-0NA


מצגת וידאו קצרה על ייצור הנייר ומיחזורו:

https://youtu.be/loncOoEbLQY


וסרט תיעודי של תהליך ייצור הנייר:

https://youtu.be/E4C3X26dxbM?long=yes

בשנת 105 לספירה מתח פקיד סיני בעל ראש יצירתי עיסה של צמח קנבוס, ביחד עם שבבי עץ, והפך אותה לנייר הראשון בהיסטוריה. הוא לא ידע שהוא מחולל במעשהו שינוי היסטורי שמזמין את אחת המהפכות הטכנולוגיות החשובות בתולדות האנושות.

ואכן, בין שאר ההמצאות שנרשמו על שמם, הסינים גם המציאו את הנייר. בניגוד להמצאות חשובות אחרות של התרבות הסינית העתיקה, הממציא הסיני המקורי של הנייר ידוע דווקא. הוא היה פקיד סיני ששמו צאי לונג.

צאי לון שירת בחצר הקיסר הסיני כפקיד. לא פעם הוא נזקק לחומר זמין, כדי לרשום עליו את המידע הרב שעליו הופקד. הפפירוס ששימש אז לכתיבה היה יקר ולא הספיק לצרכים שכאלה. כך מצא עצמו לון מנסה שיטות שונות להכנת תחליף פפירוס זול וזמין. הוא ניסה בדרכים שונות ליצור את מה שיהיה הנייר.

צאי לון המשיך עד שהצליח וגילה את תהליך הייצור שיפתח פתח חשוב להתפתחות התרבות האנושית כולה. הקיסר הוקיר מאד את ההמצאה החשובה של הפקיד שלו, הפך אותו לאציל והעניק לו ממון רב. התהליך שפיתח צאי לון הוא פחות או יותר התהליך שבו משתמשים עד היום לייצור נייר.


הנה סיפור המצאת הנייר:

https://youtu.be/ULgiJtKi8M0


התפתחות הנייר שהייתה הכרחית לכתיבת ספרים ולמהפכת הדפוס (מתורגם):

https://youtu.be/_YqYtdPUis4


ומצגת וידאו על המצאת ותולדות הנייר:

https://youtu.be/c3ABo_dyiNI

ייצור הנייר הוא תהליך תעשייתי שבו כורתים עצים על מנת לספק נייר לשוק. כדי להקטין את הנזק הסביבתי שכרוך בכריתת עצים מתבצע תהליך של מיחזור נייר משומש. כל אחד מאיתנו משליך את פסולת הנייר שלו, כולל עיתונים ישנים, אריזות קרטון וכדומה, אל סל המיחזור. חברת המיחזור אוספת ממיכלי המיחזור את הפסולת ומעבירה אותה במשאיות אל המפעל. במקביל נאספת פסולת כזו גם ממקומות שמייצרים פסולת בכמות גדולה, כמו בתי דפוס, משרדים ומפעלי תעשייה.

במפעל מתבצע מיון קפדני שבמהלכו מופרדת מהנייר פסולת שמעורבת בנייר, דבוקה אליו ואף נוזלים שנשארו באריזות הקרטון. לאחר מכן עוברים הנייר והקרטונים שטיפה בחומרים כימיים, כדי לנקות את שרידי הדפוס שהיה עליהם.

עתה דוחסים את פסולת הנייר לתוך מכבש ענק ומוציאים אותה כקוביות ענק במשקל של חצי טון ויותר. אלה יועברו אל מפעלי ייצור הנייר ויומסו במכלי מים, כדי שיהפכו לסיבי נייר. לאחר החדרה של מים רבים תיווצר מהם עיסה דביקה שאליה יוסיפו תוספות מחזקות ליצירת נייר חדש וצבע לבן, שיאפשר לנייר להיראות חדש ונקי לחלוטין.

לאחר סחיטת המים העודפים מהעיסה, באמצעות רשת שעליה מותזת העיסה, מחממים את הסיבים בקיטור ומייבשים אותם לחלוטין. כך מקבלים נייר ממוחזר - כחדש.


כך נראה תהליך מיחזור הנייר:

https://youtu.be/jODl07akVHM


פרסומת למיחזור של נייר (עברית):

https://youtu.be/luOX3ZIISbc


כך הופכים עיתונים ישנים לנייר חדש:




נסו למחזר נייר בבית (עברית):

https://youtu.be/wCA62-a89lk


וכך ממחזרים נייר במפעל:

https://youtu.be/isEV-mCFPiY

כוסות הנייר (Paper Cups) הומצאו כדי לשמור על הבריאות ולהילחם בהתפשטות המחלות. כיום קשה לדמיין את החברה המודרנית ללא כוסות הנייר הללו. הן קלות, חסכוניות, נקיות ואפשר לזרוק אותן מיד בתום השימוש או למחזר אותן כנייר תעשייתי, לייצור חוזר.

ההכנה מתועשת לחלוטין. היא כוללת את חיתוך הנייר לדפים שמהם יוכנו הכוסות, הדפסת הכיתובים שעליהן ובמכונה מיוחדת עובר הנייר מעין פיסול של ספל נייר, כולל הדבקה של הקצוות. חומר מיוחד על הנייר אוטם אותו לנוזלים וכך מאפשר לאחוז אותו ביד, עם משקה שאינו נוזל.

מידע נוסף על ייצור כוסות הנייר ומוצרי נייר בכלל, ראו בתגית "נייר".


הנה תהליך הייצור של כוסות הנייר החד-פעמיות:

https://youtu.be/uwLIU23sqO8


ועוד מפס הייצור:

https://youtu.be/GPA8_f4kA2k

נייר זכוכית (Sandpaper) מיוצר מנייר עבה שפוזרו עליו גרגרי קוורץ (בעברית צורן) טהורים, או צורן מחול ים שנופה לפני כן.

כדי ליצור נייר זכוכית במידות שונות משתמשים במפעל בגרגרים בגדלים שונים - גרגרים גדולים של צורן יוצרים נייר זכוכית גס, בעוד שגרגרים קטנים יוצרים נייר זכוכית עדין.


הנה תהליך הייצור של נייר זכוכית:

https://youtu.be/4MuTBf-MmUQ


כך מייצרים נייר זכוכית:

https://youtu.be/z3Db6ckGhes


ושוב התהליך:

https://youtu.be/uiDDx1WfU1o

באזורים שונים ביפאן הירבו, מאז המאה ה-17 ובמשך מאות שנים, לבנות בתים עשויים נייר. את בתי הנייר בונים היפאנים ללא יסודות. הדבר היחיד שמייצב אותם הוא קיר עשוי במבוק, שאליו מחוברים קירות הנייר, הנקראים "שוג'י".

הסיבה לבניית בתים עשויים מנייר היא שברבים מהאיים של יפאן מצויים הרי געש פעילים והללו גורמים לרעידות אדמה שמסכנות את חיי התושבים.

את גגות בתי הנייר בונים בשיפוע, כדי שהגשם יגלוש למטה ולא יפגע בקירות הבמבוק והנייר. את הנייר שבו משתמשים לקירות הבית מצפים בשרף של עצים, כדי לחזקו ולהעניק לו עמידות בפני מים.


הנה הסבר על הבתים המסורתיים העשויים נייר ביפן:

http://youtu.be/WVbbCGne7Nc


ועוד בתי נייר יפאניים:

http://youtu.be/ZH1pMalU0A0

ייצור נייר טואלט (Toilet paper) הוא ענף תעשייתי חדש יחסית. עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים וניירות מזדמנים לניקוי הישבן. אבל בשנת 1890 המציאו את גליל נייר הטואלט, שעשה מהפכה בהיגיינה האנושית.

נייר טואלט מייצרים כיום מנייר ממוחזר, שהופך לעיסת נייר ענקית. העיסה משוטחת על ידי גלילים ענקיים במפעל והופכת לגיליונות נייר. הללו מגולגלים ונחתכים לגלילי נייר הטואלט המוכרים, נארזים ונשלחים לחנויות.


כך מייצרים את נייר הטואלט:

https://youtu.be/Z74OfpUbeac


תעשיית ייצור גלילי נייר הטואלט:

https://youtu.be/B7Rmf-UQ1To


והסבר נוסף על ייצור נייר הטואלט:

https://youtu.be/wrg_6dny6Po

אנימציית נייר (Paper animation), או הנפשת נייר היא סוג של אנימציה שבה האנימטור, המנפיש, גוזר ומעצב גזירי נייר. את הגזירים הללו הוא מזיז ומצלם, פריים אחרי פריים, בכדי ליצור את האשליה שהם זזים מעצמם.

כמו בהנפשת פלסטלינה או הנפשת בובות, גם הנפשת נייר, או הנפשת קאט-אאוט כמו שהיא עוד נקראת, משתמשת באלמנטים דוממים. אלה מצולמים בתמונות בודדות, שמוצגות בסרט הסופי, סרט האנימציה, במהירות רבה. הדבר יוצר אשליה של תנועה, או הנפשה ונותן חיים לסרט ולגזירי הנייר ה"משתתפים" בו.


כך נראית אנימציית הנייר שמשתמשת בבובות שהוכנו מנייר:

https://youtu.be/b5P2Qmq9r40


וסרטון אנימציה המתאר את 40 אלף השנים של העיר לונדון:

https://youtu.be/ovzoNbUkg6k

האם יש באמת ערים של נייר?


בסוף המאה ה-18 התרבו בעולם ההוצאה לאור מקרים של העתקות פרטים ומידע, שעלה כסף רב לאספו. כדי להתמודד עם התופעה ולמנוע גניבות והעתקות החלו מוציאים לאור להכניס מלכודות זכויות יוצרים (Copyright Traps) בתוך מפות, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון ועוד. לא פעם הוכנסו ערכים בדויים לאנציקלופדיות, מילים שלא קיימות למילונים, דיווחים על מחקרים שמעולם לא התקיימו לספרים מדעיים ומקומות שלא קיימים למפות ואטלסים.

אותם מקומות בדויים היו מלכודת. מרחובות שהומצאו, דרך גשרים לא-קיימים ועד עיירות דמיוניות שהוכנסו למפות - אם היו מוצאים את הפרטים הללו במפה של חברה מתחרה, זו הייתה ההוכחה החותכת לגניבת מידע והעתקה של המפה המקורית. אלה היו מעין 'טביעות אצבע קרטוגרפיות' שנועדו להיות הוכחות משפטיות להפרה של זכויות יוצרים.

במפות שהדפיסו אז הוכנסו הרבה פרטים 'מפוברקים' מסוג זה. אפילו איים בדויים בלב האוקיינוס הוכנסו למפות והמנהג היעיל הזה נמשך עד היום. אחד מהמקרים המוכרים כיום הוא של האי סנדי, שלא נמצא על ידי ספנים והוצג אפילו בצילומי לוויין ובמציאות אינו קיים כלל.

את רחובות הנייר הכניסו אפילו למפות בישראל. אחד המקרים המשעשעים הוא של רחוב שאינו קיים ונקרא ענבר לדרמן, על שמה של עובדת חברת מפות, שכלל לא ידעה שהוכנסה למפה בתור רחוב וגילתה זאת שנים אחר-כך...

העיירות שאינן קיימות במציאות זכו לשם 'עיירות של נייר'. רב המכר "ערים של נייר", שהפך לסרט מצליח, מזכיר את התופעה המרתקת ואף מזכיר את עיירת הנייר הצפון-אמריקאית אגלו (Agloe). אגלו, אגב, היא מקרה ייחודי שבו הפכה עיירת נייר למקום אמיתי. זה קרה לאחר שהוקמה עיירה זעירה בשם הבדוי, בדיוק במקום שבו הוצגה העיירה הבדויה על גבי המפה.


הנה הערים של הנייר:

https://youtu.be/0SOKQgQSakk


גם לנו בארץ יש, אך אלה רחובות של נייר (עברית):

https://youtu.be/sTF4GAMW62Q


מחבר הספר מספר על מקומות נייר:

https://youtu.be/UUNAKChww2A?t=54s


הקדימון לסרט "ערים של נייר" (מתורגם):

https://youtu.be/t5rHX4J2l9w


והרצאת טד של הסופר ג'ון גרין על אגלו, עיר של נייר, שיצאה מהמפה אל המציאות (מתורגם):

https://youtu.be/NgDGlcxYrhQ?long=yes

היסטריית נייר הטואלט בימי הקורונה, מזכירים לנו שייצור נייר טואלט הוא ענף תעשייתי חדש יחסית ושעד לפני זמן לא רב האנושות חייתה בלעדי ההמצאה הלבנה הזו.

אז מה ההיסטוריה של העגולים והנקיים הללו?

עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים, ענפים ובניירות סתמיים לניקוי הישבן. לרשות המחרבנים לא עמד שום מוצר שתכליתו הייתה ניגוב הישבן.

בימי קדם ניגבו את הישבן בכל מה שהיה בסביבה. עלים, קליפות פרי, שבבי נסורת ואפילו צדפות - הכל היה כשר לניגוב הגייני בתנאים של אותם זמנים.

עדויות כתובות מציינות שבתקופת התלמוד השתמשו לשם כך בחתיכות חרס. לחילופין ובהיעדר שברי חרס, עשו שימוש בצמח שנקרא "פרפיסא" ושנהגו לגדל אותו בעציצים.

הרומאים, כלומר העשירים שבהם, ניקו בעזרת צמר ושטפו במי ורדים. פשוטי רומא לעומתם, נהגו לנגב בשירותים הציבוריים בספוג טבעי מהים שחובר למקל. לאחר הניגוב המקל הושרה בכלי מלא במי מלח לחיטוי.

הוויקינגים ניגבו בצמר כבשים שנותר מהגז, ההודים שטפו וניקו ביד שמאל, יד שגם היום ההודי ייעלב אם תנסו לשלוח ללחיצת ידו.

בתחילת המאה ה-17 הצרפתים המציאו את הבידה, שהיה מעין אסלה ששוטפת את המקום היטב. אבל האנגלים שנאו את הצרפתים ולכן הם לא אימצו את הבידה. למעשה, כל האימפריה הבריטי הענקית נמנעה ממנו. פוליטיקה...

בארצות הברית השתמשו לניגוב הטוסיק בעלי תירס, בניירות עיתון ובמיוחד בקטלוגים הזמינים תמיד ושהגיעו בחינם בדואר, של רשת הכל בו "סירס". זה עבד לאמריקאים שנים רבות, אבל אז הרשת עברה לנייר מבריק, מעין כרומו. הנייר הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא היה עדין אל הישבן...

באמצע המאה ה-19 הגיע בדהרה גליל נייר הטואלט, שעוד לא היה גליל אלא מרובע ושעתיד לעשות מהפכה של ממש בהיגיינה האנושית. הטכנולוגיה המדהימה הזו הומצאה בשנת 1857, על ידי הממציא ג'וזף גייטי מהעיר ניו יורק. מבחינתו, אגב, היא נועדה לחולי טחורים. פתרון רפואי.

לקח עוד מעל 50 שנה עד שהאמריקאים החלו לקנות אותו לצרכים שאינם רפואיים. זה קרה רק מפני שבסוף המאה ה-19 החלו לבנות בתים עם שירותים בבית ועם צנרת ביוב פנימית שדפי הקטלוג, העיתון ועלי התירס סתמו אותה.

לקח שנים עד שבאמריקה הפוריטנית נפטרו מהמבוכה ואפילו הבושה לקנות את נייר הטואלט. זה קרה תודות לאקט שיווקי מדהים, שיזם בשנת 1928 יצרן של ניירות טואלט. הוא החל להדפיס על האריזה נשים יפות. הביקוש זינק... שנים אחר כך, אגב, הוחלפו מרבית הנשים בתינוקות ובכלבלבים חמודים. שמתם לב שעד היום הם שורדים שם?

מאז שטף, או נכון יותר ניגב, נייר הטואלט את מרבית מדינות המערב ומיליוני עצים שילמו את מחיר מערכת העיכול האנושית. עד שלמדנו למחזר כמובן...

ואכן, כיום מייצרים את מרבית נייר הטואלט מנייר ממוחזר. הופכים אותו לעיסת נייר ענקית, שממנה משטחים את הנייר לגיליונות נייר ענקיים במפעל, מגלגלים, פורסים והופכים אותם לגלילי נייר טואלט.


הנה תולדות נייר הטואלט (עברית):

https://youtu.be/E7GTCvJdO-M


באנגלית:

https://youtu.be/ae6jAaQylG4


מה ששימש לפני נייר הטואלט:

https://youtu.be/607l_w804xQ?t=2m16s


ייצור נייר הטואלט:

https://youtu.be/Z74OfpUbeac


וכמוסות הטואלט - האם זה העתיד של נייר הטואלט?

https://youtu.be/dP9U7cuzpuY

אוֹרִיגאמִי (Origami) היא אמנות קיפול נייר לצורות שונות, שנולדה ביפן. כמו המצאות יפניות אחרות, התפשטה גם היא לעולם כולו. זה קרה בסוף המאה ה-19, עם פתיחת גבולותיה של יפן למערב.

קיפולי נייר בסגנון האוריגמי משלבים גאומטריה ומתמטיקה. זוהי אמנות מדויקת מאד, המחייבת ריכוז ודיוק. במהלך הדורות היא הפכה משעשוע לאמנות של ממש ולטכניקה של פיסול מורכב וחכם ביותר מנייר.

השם "אוריגמי" מקורו בצירוף של המילים היפניות קיפול ("אוֹרִי") ופיסת נייר ("קַאמִי"). שם זה נולד ב-1880, זמן בו התגבשה האמנות הזו בצורתה הנוכחית, אם כי האמנות הזו התפתחה זמן רב לפני כן.

בעבר שימש האוריגמי מרכיב מרכזי בדת השינטו היפנית. היפנים השתמשו בו אפילו לבנייה של קירות פנימיים בתוך בתיהם עשויי הנייר. רבים יופתעו לגלות שהאמנות הזו היא בעלת משמעות תרבותית עמוקה גם בתרבות הסינית.

כיום האוריגמי פופולרי במקומות רבים בעולם ונחשב חלק מתרבות הפנאי במקומות רבים. זה הביא לגדילה עצומה במספר העוסקים באמנות הזו ותרם להתפתחותה ולשכלול רב בשיטות הקיפול של האוריגמי.

בזכות השילוב הייחודי של יצירתיות, דיוק וטכניקה, משמש כיום האוריגמי, בלא מעט מוסדות חינוכיים וטיפוליים, גם ככלי עזר להוראה ולריפוי בעיסוק.

חוקרים מתעניינים כיום גם בצדדים המדעיים, הטכנולוגיים והמתמטיים של האוריגמי. לימוד והבנה מעמיקים של המורכבות הרבה שמאפשרים קיפולי הנייר, תורמים כיום לניצולם בהמצאות, חידושים ופיתוחים טכנולוגיים וננו-טכנולוגיים שונים.

לימדו לקפל ניירות לצורות אוריגמי שונות - בתגית "קיפולי נייר".



הנה הסבר לילדים על אמנות האוריגמי:

https://youtu.be/zgvBUw-uCtM


על האוריגמי ביפן:

https://youtu.be/q1F1q9kK2n0


בלימוד של צורות קיפול ויתרונותיהן תרמה אמנות האוריגמי ליישומים טכנולוגיים מדהימים:

https://youtu.be/DJ4hDppP_SQ


כך תקפלו את צורת העגור (Crane) הפופולרית והנפוצה ביותר:

https://youtu.be/-elhDbZ6sds


תולדות האוריגמי:

https://youtu.be/Ii6Qb78nEj0


עבודות שנעשו באוריגמי:

https://youtu.be/G46_xGWiJ_A


והרצאת טד על הקסם והמתמטיקה שבאוריגמי (מתורגם):

https://youtu.be/NYKcOFQCeno?long=yes

מי לא אוהב דינוזאורים? - הם מעוצבים נהדר, מצטלמים נהדר (או לפחות מדומיינים) וכבר לא מאיימים עלינו בטיולי הטבע שלנו.

אז בואו נראה איך מכינים דינוזאור מנייר, בעצמכם..


הנה סרטון הדרכה קצר להכנת קיפול נייר בצורת דינוזאור:

http://youtu.be/KvJPdT0_ndE

זה די פשוט.. הכתבים כותבים, העורך בוחר את הכתבות והתמונות הטובות ומחליט כיצד יסודר העיתון ומה ישאר מחוץ לגליון. מומחי לשון שנקראים מגיהים עוברים על הכתבות ומתקנים את שגיאות הכתיב והניסוח שבהן. עתה יושבים האנשים שעורכים את העיתון מבחינה גרפית ומעמדים את עמודי העיתון על מסך המחשב.

העיתון יוצא לדפוס, מכינים תבניות פלסטיק של כל דף בעיתון והן מוכנסות למכונות הדפוס הגדולות שידפיסו את גליונות העיתון בצבעים. גלגלי ענק של נייר מאפשרים הדפסה של עיתונים גדולים. אחרי ההדפסה יוצאים העיתונים לסגירה, הוספת הסיכות לגליונות ואריזה. משם הם יוצאים לאולם ההעמסה, כדי לשלוח אותם אל החנויות ולמנויים.


הנה התהליך המלא של יצירת העיתון היומי:

https://youtu.be/G7zYpvtRAlE


כך מכינים את העיתון היומי:

http://youtu.be/NhjSZE0SLTM?t=34s


ושיר על אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון (עברית):

https://youtu.be/Vev_L4_5_lE

כתב ברייל הוא כתב שפותח על ידי לואי ברייל (Braille) בשביל שעיוורים יוכלו לקרוא ולכתוב. הוא מבוסס על הבלטה של סימנים על נייר. הסימנים הבולטים מאפשרים לעיוורים לזהותם על ידי מישוש באצבע וכך לקרוא.

בשיטת ברייל כל אות או מספר מיוצגים על ידי שש נקודות, המסודרות בתבנית ניקוב אחרת. לכל אותיות האלף בית, המספרים וסימני הפיסוק יש תבניות ברייל משלהן. הן מודפסות בספרים מיוחדים שבהם הכתב הוא כולו כתב ברייל.

מרבית העיוורים אינם קוראים ברייל. הסיבה היא שחלק גדול מהם התעוור בבגרותו ובגיל מבוגר קשה יותר ללמוד שפה חדשה. מרבית העיוורים מלידה יודעים לקרוא בכתב ברייל.


הנה כתב הברייל:

https://youtu.be/o9BOQ6IpTSE


מצגת שמסבירה על כתב הברייל (עברית):

http://youtu.be/HGGUx_fQ4sw


כתבה על עיתון בכתב ברייל לעיוורים (עברית):

http://youtu.be/RX0B-9PsVtM


מכונת כתיבה בכתב ברייל:

https://youtu.be/ELkHDTvL5Dc


ועיוור המציג את מכונת הכתיבה בכתב ברייל:

http://youtu.be/hj51UuxwjaE

מדפסת (Printer) פועלת על עיקרון של יצירת הציור על הדף מנקודות רבות. בכך היא דומה למסך המחשב, שבו הפיקסלים יוצרים את התמונה המלאה. ישנן מדפסות מסוגים שונים, ביניהן מדפסת הלייזר, שמשתמשת בטונר כדי לצבוע את הדף המודפס ומדפסת הסיכות מהעבר, שסיכות יצרו בה את נקודות הדיו הרבות שיצרו את ההדפסה שעל הדף.

מדפסת הזרקת הדיו נפוצה כיום אצל משתמשים פרטיים. במדפסת כזו יש מחסניות דיו בצבעים שונים. בכל מחסנית יש נקבים, חורים קטנים שמהם מוזרק הדיו אל תאים שיתיזו אותו על הנייר. ההתזה יוצרת דוגמה מדויקת, על פי אותיות הטקסט, הצורות הגרפיות או התמונות המודפסות.

בהזרקת הדיו מותזת טיפה אחר טיפה של צבע על הנייר. הטיפות הזעירות והאחידות הן שיוצרות את הדיוק והאיכות של ההדפסה. נייר איכותי גם הוא תורם לכך שהצבע לא מתפזר וכך מתאפשרת הדפסה מדויקת ונקיה, ברזולוציה (הפרדה) גבוהה יחסית.

בדרך כלל המחסניות כוללות את צבעי היסוד ציאן (Cyan), צהוב (Yellow) ומגנטה (Magenta). הרכב הנקודות המודפסות בכל צבע, הוא שיוצר את מגוון הצבעים הגדול שבהדפסות צבעוניות. בדרך כלל יש במדפסות הדיו גם מחסנית עם צבע שחור. הוא נחוץ הן להדפסה הנפוצה יותר של טקסטים בשחור והן לחלקים השחורים בהדפסות צבע, המחייבים צבע שחור מלא ומדויק.


כך פועלת מדפסת הלייזר (עברית):

https://youtu.be/AFoK_2apVVc


ועוד אחד באנגלית:

https://youtu.be/yMmupCmo-70


כך מדפיסה מדפסת הזרקת הדיו הצבעונית:

https://youtu.be/NCIJUQbti30


וכך פועלת מדפסת לייזר צבעונית:

https://youtu.be/WB0HnXcW8qQ

כתיבה בכתב סתרים לא-נראה אפשרית בעזרת מיץ לימון או שתן (כן!). פשוט מורחים מקלון לניקוי אוזניים בנוזל וכותבים על נייר. כשהנוזל מתייבש - הכתב נעלם.

איך ניתן לחשוף את הכתב? - זה פשוט. לוקחים נר או להבה חלשה ומחממים מתחת לנייר עם הכתב. לאט לאט ייחשף הכתב שעל הנייר לעינינו.


הנה סרטון על כתיבה בכתב סתרים בעזרת מיץ לימון ועוד כמה שיטות מגניבות לכתיבה בכתב לא נראה (עברית):

http://youtu.be/JY2LwaDn5o8


ובהצפנה דומה, אבל ברדיו, השתמשה ישראל עם המרגלים שלה, אבל ברדיו (עברית):

https://youtu.be/QmMhovKpHO4

האנימציה המצוירת על נייר קדמה לסרטוני האנימציה שהוקרנו על מסך לעיני הצופים המשתאים. הפליפ בוק, "ספר הדפדוף" שכבר באמצע המאה ה-19 הוצג והוגן בפטנט, נשאר עד היום אחת הדרכים החביבות להציג אשליית תנועה באמצעים פשוטים.

הדפדוף של דפי הפליפבוק במהירות, הוא שנותן את תחושת התנועה והחיים של הדמויות המצוירות.

כבר בפליפ בוק הקדום השתמשו בעקרונות של האנימציה הטכנולוגית שתהפוך לאמנות ולצורת בידור פופולארית ומצליחה בכל העולם - סדרת תמונות בודדות שרצות ברצף בזו אחר זו.

התמונות המתחלפות במהירות יוצרות אשליה של תנועה ושל חיים, ממש כאילו יש נשמה לדמויות, או נפש. משום כך גם נקראה בעברית האמנות הזו "הנפשה".


הנה סרטון עם פליפבוק פשוט עם סיפור אהבה מצויר:

http://youtu.be/zyke9aZjwQY



פליפבוק של גביע העולם:

http://youtu.be/btWXBpcQ138


וכך תכינו פליפבוק בעצמכם:

http://youtu.be/Njl-uqnmBGA

פסטיבל הפנסים של תאילנד נקרא "יי פנג" (Yee Peng lantern festival) הוא פסטיבל שמתקיים בצפון תאילנד. הוא ממשיך מסורת בת מאות ואלפי שנים ובה מפריחים אל השמיים אלף פנסי נייר ויותר.

הפנסים המרחפים הללו מהללים את הבודהה ומביאים מזל, שכן לפי המסורת לוקחים עימם הפנסים העולים אל השמיים את הקשיים והצרות של השולחים אותם למעלה.

יש בפסטיבל גם תהלוכות פנסים קסומות ומלוות במוסיקה עממית ושיט של רפסודות הנקראות קרטונג, בתאילנדית "צף".

הרפסודות העשויות מעלי בננה, מוארות בפנסים מסורתיים ושטות בדממה חגיגית על פני המים.

אגב, באזורים אחרים בתאילנד לא נוהגים לשלוח פנסים אל על, אלא להניח על פני הנהרות ואגמי המים נרות דולקים בכלים דמויי פרח לוטוס.


הנה מעט ממראות פסטיבל הפנסים המרחפים של תאילנד:

https://youtu.be/RFcGvmFtR-s


הטקס של הפסטיבל:

https://youtu.be/Yr5-SnhlmTA


הפרחת פנסי נייר לשמיים בחג הפנסים בתאילנד:

https://youtu.be/Q-q-Lojqtow


מתארגנים ומפריחים מנורות נייר באוויר בתאילנד:

https://youtu.be/O1Hjoujji10


וממזרח אסיה יצא הפסטיבל הזה למקומות שונים בעולם - כמו פירנצה שבאיטליה (4K):

https://youtu.be/MuZ-0LaMdag

נייר פפירוס היה הנייר הראשון בעולם. ככל הידוע לנו הוא נוצר לראשונה במצרים העתיקה, מצמח גומא הפפירוס, שגדל על שפת הנילוס.

להכנת נייר פפירוס, חתכו רצועות מליבת גזע הפפירוס והישרו את רצועות הגומא למספר ימים, להסרת רוב הסוכרים שבקנה הסוף. לאחר ההשרייה, שילבו את רצועות הגומא הרטובות בשתי שכבות מנוגדות בכיוונן, לחצו אותן כך למשך שבוע ימים, עד שהסוכרים שבהן הדביקו אותן זו לזו ואז הן יובשו. כך הפכו רצועות הצמח למשטח נייר שניתן לכתוב עליו.

על הפפירוס רשמו הסופרים והלבלרים המצרים את דבריהם בכתב החרטומים. המרכיבים של כתב זה הם אותם הירוגליפים מפורסמים, שנראו כמו אלפי ציורים. אבל הייתה לציורים הללו משמעות רבה, גם של אותיות ורעיונות מורכבים יותר.

לא רק במצרים העתיקה שימש הפפירוס להכנה של נייר. השימוש בנייר הפפירוס להכנת נייר נפוץ ממצרים הקדומה לכל רחבי המזרח התיכון ומאוחר יותר עבר גם ליבשת אירופה. החוקרים מעריכים שנייר הפפירוס שימש בעולם העתיק ליצירת דפים, מגילות וספרים מדפים מכורכים של נייר פפירוס עד המאה ה-8 לספירה.


הנה סיפורו של "ספר המתים" המצרי הקדום שנכתב על נייר פפירוס:

http://youtu.be/G6snYcSu024


כך מכינים נייר פפירוס:

https://youtu.be/yfMSqUmxmoM


סרט הדרכה של ממש להכנת פפירוס מצרי:

http://youtu.be/pkKutHDPlyo?t=58s


כך משמרים נייר פפירוס עתיק ומתפורר:

http://youtu.be/q0zlBUbcWWQ


וסרט תיעודי קצר על הפפירוס:

https://youtu.be/v7cdmChqLdc?long=yes

הסיבה שיש פחים בצבעים שונים היא שכל פח מיועד לסוג אחר של זבל. פחים אלה מאפשרים למחזר כל מיני חומרים בתעשייה.

אחת לכמה ימים מגיעה משאית שאוספת את החומר המיועד למפעל. החומר נלקח למפעל המיחזור ושם הוא מעובד כדי שניתן יהיה לייצר ממנו מוצרים חדשים.

כך, בעזרת פחי המיחזור או מיכלי המיחזור אנו מקטינים את כמות הפסולת שנזרקת ושומרים על כדור הארץ והסביבה שלנו.


הנה סרטון על צבעי פחי המיחזור השונים (עברית):

http://youtu.be/1FQF-lGSmlk

בחג הפנסים, שנקרא בסינית "יואן שיאו" צועדים הסינים עם פנסים, מאירים את בתיהם בפנסי נייר צבעוניים בצורת דמויות וסמלים מהמיתולוגיה הסינית ועוד.

החג מסמל את סופו של ראש השנה הסיני, על פי לוח הירח. את ראש השנה הסיני חוגגים ביום המעבר מהחורף לאביב בסין, ביום ה-15 בחודש הראשון על פי לוח השנה הסיני.

על פי האגדה מקור החג הוא כעסו של שליט השמים על תושבי עיירה סינית. הוא רצה להעלות את העיירה באש, אך הפייה שמעה על המזימה והזהירה את תושבי העיירה. ביום שבו אמורה היתה לפרוץ השריפה, התושבים הדליקו פנסים רבים ומרחוק נראה שכל העיירה עולה בלהבות. שליט השמיים, שחשב שמישהו נקם את נקמתו בתושבים, ויתר על שריפת העיירה ומאז המנהג של חג הפנסים.

במדינות לא מעטות חוגגים את ראש השנה הסיני ואת חג הפנסים. ביניהן סין, סינגפור, טאיוואן, מלזיה, וייטנאם ותאילנד. אלה מדינות שנבעו מהתרבות הסינית או שיש בהן אוכלוסיה גדולה של יוצאי סין שחוגגים את החג.


הנה הפרחת פנסי נייר לשמיים בחג הפנסים:

http://youtu.be/SeOvxozzgeY


מתארגנים ומפריחים מנורות נייר באוויר:

https://youtu.be/O1Hjoujji10


בתאילנד:

https://youtu.be/Q-q-Lojqtow


הערים המוארות בחג הפנסים:

http://youtu.be/K9Lxrv3hUJE


פסלים מוארים מנייר שנעשו בשביל חג הפנסים:

http://youtu.be/StyL-TP8XmE


וקלייר קרוסבי - ילדה בת 3 שמלווה מעוף של פנסי נייר בקולה הקסום:

https://youtu.be/iRim619Iguc