שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך רוי ליכטנשטיין הכניס את הקומיקס לאמנות?
האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.
ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.
שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".
כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.
כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.
לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.
כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"
לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.
הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:
http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s
סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s
ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/8jdTNGGj5e4
מהו פופ ארט?
זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.
שני המובילים של תנועת הפופ ארט הם ללא ספק אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. אמנותם הייתה דומה ובשיא הצלחתם אף ניהל את עסקיהם אותו אדם, אך כאמנים יש ביניהם הבדלים ברורים. כי בעוד וורהול התעניין במוצרי צריכה והשתמש ברפרודוקציה, שכפול וריבוי, ליכטנשטיין היה צייר של ממש, שבשיאו התעניין בעיקר בקומיקס, והתעסק בנושאים אמנותיים של קומפוזיציה, שילובים ופרפקציוניזם אמנותי.
בנוסף לליכטנשטיין, מי שככל הנראה יצר את עבודת הפופ ארט הראשונה ולאנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו, ניתן למצוא בין אמני הפופ ארט החשובים, גם את קית הרינג, דיוויד הוקני, ג'ף קונץ ועוד.
הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך.
אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא ידע להעניק לא מעט תהילה, עוד בחייו, למוצרים ואריזות שבחר ממדפי החנויות והסופרמרקטים של ניו יורק.
מהו סגנון הפופ-ארט?
https://youtu.be/6qr7cdpGDRo
ילדה מסבירה בתבונה:
https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ
כך נולד הפופ-ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
הנה סגנון הפופ ארט:
http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s
מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:
http://youtu.be/kZTsbJcr9VI
דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:
http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q
על הפופ ארט כאמנות שהפכה את המסחרי לאמנותי (עברית):
https://youtu.be/LkfYV_w9R5s?long=yes
וסרטון ששואל אם הפופ ארט הוא אמנות או לא (עברית):
https://youtu.be/HmZNi4EZ5QE?long=yes
מהו "כלב הבלון"?
העבודה "כלב עשוי בלונים" (Balloon Dog) היא יצירה מודרנית של האמן ג'ף קונס. זהו פסל של כלב בלון שעשוי בעצם מתכת בגובה 3 מטרים. הכלב העשוי מפלדת אל-חלד ומצופה בצבע שקוף ובוהק, מזכיר כמובן את פסלי הבלון דמויי הנקניק, שיוצרים אמני יום-הולדת ומפעילי מסיבות למול עיניהם המשתאות של ילדים והוריהם..
דווקא הגדלתו של כלב הבלון לממדי ענק והעמדתו במוזיאון הופכת אותו למעניין ואנשים מביטים בו לפתע אחרת לחלוטין. אולי הם אפילו רואים לפתע עד כמה שכלבי הבלונים הללו הם יפים.. אבל מבקרים שונים ראו בו עבודה מטעה.. היו מהם שטענו שהוא נראה תמים, אך הוא מסתיר סטיות ורעיונות אחרים לחלוטין, משנראה במבט ראשון..
הכלב מבלונים הוא למעשה אחד מסדרה של 5 פסלים זהים בצבעים שונים. יש שהוא בצבע זהב ויש שהוא מגנטה, ורוד, כחול או אדום דווקא.. ואולי הוא כתום כמו הכלב שנמכר לאספן פרטי במחיר שיא לעבודה של אמן שעדיין חי, מחיר של כמעט 60 מיליון דולר!
אז אולי שווה להתאמץ מעט ולהגדיל לתערוכה הבאה שלכםעצמים שבאופן רגיל נמכרים במחיר של 5 דולר ברחוב?
הנה סיפורו של הכלב הכחול ורעיון סדרת כלבי הבלונים של קונס:
http://youtu.be/Rmo7jdbPFic
הרחבה של הכלב עשוי הבלונים של ג'ף קונס:
http://youtu.be/dYahe1-isH4
קונס מספר שרצה ליצור בכלב הבלון משהו גדול שייזכר וישרוד, כמו הסוס הטרויאני:
http://youtu.be/DCh6pIuNkfw
ופגישה במוזיאון עם יצירותיו של מי שיצר את היצירה היקרה בעולם לאמן חי (עברית):
https://youtu.be/ZZi7fk3KCXQ
מהי כורסת הביבנדום או כיסא הביבנדום?
כסא הביבנדום (Bibendum Chair) הוא כיסא או כורסא בצורת האות U שקיבלה את השראתה מהדמות המצוירת, סמלה של חברת הצמיגים מישלן.
חלקו התחתון של "כיסא הביבנדום" מעוצב גם הוא בצורת האות U ועשוי מפלדת אל-חלד. הכיסא השמנמן מרופד כולו בעור והמשענת הרכה שלו מעוצבת בצורת שתי אותיות U, השוכבות זו על גבי זו.
את כורסת הביבנדום שעוצבה בשנת 1925, שילבה המעצבת איילין גריי בעיצוב הפנים של דירה שעיצבה גריי בשנת 1933, בשביל השחקנית סוזאן טלבוט.
כמו יצירות אמנות, נמכרים הכיסאות המקוריים שיצרה איילין גריי במחירי עתק:
https://youtu.be/qef4qg_dI3I
כיסא ביבנדום שיוצא לטייל ופוגש חברים:
http://youtu.be/eF71NIzDuho
הדמות של צמיגי מישלין, שהיוותה את ההשראה לכסא הנודע:
https://youtu.be/PFFNg8kAguc
ההשראה מהסמל של חברת מישלן:
https://youtu.be/tgTQKcSF71E
וכסא הביבנדום בין שאר עבודותיה הנודעות של איילין גריי:
https://youtu.be/P731qU3e1Ws
למה ציירו למונה ליזה שפם?
L.H.O.O.Q., או "מונה ליזה עם שפם", היא יצירת אמנות של האמן מרסל דושאן. דושאן, אמן זרם ה"רדי מייד", שרבט בשנת 1919 שפם וזקנקן קטנים על עותק של הציור המפורסם "מונה ליזה" של לאונרדו דה וינצ'י. בתחתית העבודה רשם האמן מעורר-המחלוקת את האותיות "L.H.O.O.Q.", והן הפכו לשם היצירה שלו. הצירוף הזה מרמז על צירוף קצת גס ולכן לא נפרש אותו כאן.
המומחים גורסים שבחירת ה"מונה ליזה" נבעה מרצונו של דושאן לזעזע דווקא בסמל האמנות הקלאסית ומה שנחשב הציור המפורסם בעולם. הרצון לקעקע את המקובל בעולם האמנות ובחברה האירופית, היה מקובל בזמנו והוא היה מהאמנים שקראו תיגר על האמנות הישנה והמאובנת.
במעשהו הוא ערער על הגאונות והכבוד שנותנים בעולם האמנות לאמן וגם את כבודו שלו כאמן מוערך. בנוסף, המעשה הצביע ואף מחה, כמו יצירות רדי מייד נוספות שלו, על הדרך שבה אמנות הופכת למוצר מסחרי בעולם המודרני.
מאז דושאן זה הפך לספורט בינלאומי.. אמנים מפורסמים כמו סלבדור דאלי והרבה פחות מפורסמים, אנשים שרוצים למחות או להעביר מסרים חברתיים, כוכבי תקשורת ומי לא - כולם מציירים ומשנים את המונה ליזה. הציור המופתי הפך למייצג של התרבות הממסדית והמבוגרת והפגיעה והשינוי של מראהו הפכה לדרך מקובלת לומר לתרבות הזו דברים.
מרסל דושאן עצמו מספר על היצירה:
https://youtu.be/mD01F4fO8xc
פרודיה על העניין:
http://youtu.be/w9sn6IMYqrY?t=8m20s
עוד יצירות רדי מייד של מרסל דושאן:
http://youtu.be/WzyRw63H7LU
והמון התייחסויות ליצירה:
http://youtu.be/VI37uJIIgzY
מה מיוחד בציור וואם! של רוי ליכטנשטיין?
הציור "וואם!" (Whaam!) של הצייר האמריקאי רוי ליכטנשטיין הוא אחת העבודות הראשונות והידועות בסגנון הפופ ארט. "וואם!" משנת 1963 הייתה לעבודתו המפורסמת ביותר של ליכטנשטיין. העבודה הענקית, דיפטיכון (שני משטחים מחוברים) ברוחב של 4 מטרים, מציגה הגדלה מסוגננת של שילוב קטעים ששלף האמן מחוברת קומיקס אמיתית (לפי וויקיפדיה, הוא לקוח מגיליון 1962 של חברת DC קומיקס). יש בה מצג של מטוס קרב היורה טיל על מטוס אויב. הפיצוץ צבוע בצבעי צהוב ואדום חזקים, כמו ברוב עבודות "הקומיקס" המפורסמות של האמן.
היצירה מתבססת על חוויות מלחמת העולם השנייה של החייל האמריקני ליכטנשטיין, מי שעבר אימוני טיסה בצבא ואף החל ללמוד טיסה והפסיק. היא אחת מכמה יצירות שלו בנושא.
בצירוף האותיות "Whaam!" (וואם!" ובעברית "בום!"), טקסט הקומיקס של הציור, משתמש ליכטנשטיין באונומטופיה, מילה שנשמעת כמו הצליל שהיא מתארת. האמן מציג גם את ההתרחשות האופיינית לסיפורי הקומיקס: "לחצתי על ההדק... ולנגד עיני טילים חרכו את השמיים..." אבל את המשמעות של הציור השאיר האמן לצופה לנסח ולהחליט עליה.
הנה הציור "ואם!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/JzOvFuSigvM
הציור בתוך כלל יצירתו של האמן:
https://youtu.be/pFi0F5w2nkw
ופרסומת לתערוכה בהשראת ואם!:
https://youtu.be/aMTSrp_S1H4
למה צייר אנדי וורהול את פחיות המרק הללו?
יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.
היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.
קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.
אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.
בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.
הנה תולדות יצירת פחיות המרק של קמפבל:
https://youtu.be/BuLJKZscBJM
על פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:
http://youtu.be/CafyWD4pdJo
ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:
https://youtu.be/pQUH-DjPYOc
אבל למה זו אמנות, בעצם?
https://youtu.be/J2CtQD3OLRI
עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:
https://youtu.be/3QENN97orB0
וסרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:
https://youtu.be/ekGySlb2iyQ?long=yes
איך לעג של ילדים הוליד את זרם הפופ ארט?
"תראה מיקי" (Look mickey), הציור של רוי ליכטנשטיין משנת 1961, הוא הציור שבישר את זרם הפופ ארט באמנות. אולי קשה להאמין, אבל הכל התחיל מאילוץ של אב נבוך וילדו המתמודד עם ביקורת או ירידות של חבריו...
נחזור לשלהי שנות ה-40 של המאה העשרים. בתקופה זו עובד האמן הצעיר ליכטנשטיין, בקליבלנד שבאוהיו. הוא מפרנס את עצמו ואת המשפחה הצעירה שאך הקים, בעבודות חלקיות, של עיצוב חלונות ראווה, עיצוב רהיטים ושרטוט תעשייתי.
לקראת סוף שנות ה-50 ליכטנשטיין מתחיל ליצור באמנות מופשטת, אבסטרקטית. במהלך ההתנסות הזו, הוא יוצר עבודות מופשטות בצבע ומשתמש בין השאר בטלאים של פסים.
מיטשל, ילדו של ליכטנשטיין, התלונן באותה תקופה שחבריו בבית הספר לועגים לו. מסתבר לאב שהילדים מעליבים את בנו שאביו, כלומר הוא, אינו צייר טוב. זאת כי הוא מצייר רק אמנות מופשטת, או בשפה של הילדים "לא ברור מה רואים בשרבוטים הלא מובנים שלו".
רוי ליכטנשטיין מכיר את הדעות הללו על אמנות מופשטת, אבל הוא מחליט לסייע לבנו ולהוכיח לחבריו הלועגים שאביו יכול בהחלט לצייר, ודאי לא רק ליצור כתמי צבע ושרבוטים.
מדובר בתחילת שנות ה-60 והאמן מוצא בספר ילדים ציור קומיקס משעשע של דונלד דק שקורא לעבר מיקי מאוס בבועת דיבור "ראה מיקי, חיברתי אחד גדול!" ומיקי מצחקק, כי הוא רואה שדונלד שסבור שהוא לכד דג ענק, אך למעשה הוא תפס את הז'קט של עצמו...
זה הרגע שבו צץ לאמן הרעיון לגבי אסתטיקה, שבדיעבד תגדיר אותו כמבשר של זרם ה"פופ-ארט". כי כאן נולד הרעיון ליצירה שתזמין ותגלה את הפופ ארט לעולם האמנות.
כשהוא לוקח השראה ואפילו קצת מעתיק מתמונת הקומיקס הזו, רוי ליכטנשטיין יוצר את הציור שלו על בד קנבס ענקי. אבל בציור שלו הוא משתמש בצבעי יסוד בלבד, בצירוף שחור ולבן.
הציור הזה, לכשיושלם, יהפוך ליצירה מדוברת. ליכטנשטיין מוציא את דמויות הקומיקס מעולם של שעשוע ובידור לילדים ומביא אותם היישר אל קירות המוזיאון ומשם אל תולדות האמנות.
מכאן כבר מתחיל הכל להמריא. הילדים ככל הנראה נרגעים מהלעג ומיטשל יכול לחזור לשעשועים ולמשחקים. רוי ליכטנשטיין, ביחד עם אנדי וורהול, הופך די מהר לאחד ממובילי תנועת הפופ ארט, זרם שיהפוך את האמנות המודרנית של שנות ה-60 ואילך לצבעונית ומחייכת הרבה יותר, מזמינה בעיני הציבור יותר מאמנות מופשטת ואפילו מייצרת פרנסה טובה לאמנים שיוצרים בה.
הנה סיפורו של הציור "מיקי, תראה!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/mXZHfKlsxRc
הציור שהתחיל את השינוי בכלל יצירתו של האמן ובסגנון הפופ ארט כולו:
https://youtu.be/L-DkXjG_Q_M
והשינוי בתפיסת האמן והפופ-ארט שיתרחש בהמשך:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
מהי יצירת הברילו של אנדי וורהול?
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.
ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.
שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".
כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.
כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.
לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.
כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"
לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.
הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:
http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s
סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s
ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:
http://youtu.be/8jdTNGGj5e4
זרם הפופ ארט (Pop art) הוא זרם אמנות שנוהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. בין העקרונות של הפופ ארט הטשטוש בין הגבוה לנמוך, בין "חומרי תרבות" ו"חומרי צריכה" - כל מוצר צריכה יכול להפוך ליצירת אמנות, אם מטפלים בו נכון. יותר מכך, באמצעות הכפלה של המוצג ביצירה והצגתו הרבה פעמים - היצירה מקבלת כוח רב.
שני המובילים של תנועת הפופ ארט הם ללא ספק אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. אמנותם הייתה דומה ובשיא הצלחתם אף ניהל את עסקיהם אותו אדם, אך כאמנים יש ביניהם הבדלים ברורים. כי בעוד וורהול התעניין במוצרי צריכה והשתמש ברפרודוקציה, שכפול וריבוי, ליכטנשטיין היה צייר של ממש, שבשיאו התעניין בעיקר בקומיקס, והתעסק בנושאים אמנותיים של קומפוזיציה, שילובים ופרפקציוניזם אמנותי.
בנוסף לליכטנשטיין, מי שככל הנראה יצר את עבודת הפופ ארט הראשונה ולאנדי וורהול, מייסד הזרם והאמן החשוב בו, ניתן למצוא בין אמני הפופ ארט החשובים, גם את קית הרינג, דיוויד הוקני, ג'ף קונץ ועוד.
הפופ ארט הכין את עולם האמנות לפוסט מודרניזם שיגיע אחריו ויקצין את המגמות של פתיחת האמנות לחיים של האנשים הרגילים וההיפך.
אם אנדי וורהול אמר פעם שעתיד כל אדם יוכל לזכות ב-15 דקות התהילה שלו, הוא ידע להעניק לא מעט תהילה, עוד בחייו, למוצרים ואריזות שבחר ממדפי החנויות והסופרמרקטים של ניו יורק.
מהו סגנון הפופ-ארט?
https://youtu.be/6qr7cdpGDRo
ילדה מסבירה בתבונה:
https://youtu.be/DhEyoDCTSDQ
כך נולד הפופ-ארט:
http://youtu.be/LsY4ihZCJL8
הנה סגנון הפופ ארט:
http://youtu.be/lHBm8_ooPVo?t=13s
מצגת וידאו שמציגה את אמנות הפופ-ארט:
http://youtu.be/kZTsbJcr9VI
דברים של אנדי וורהול על הפופ-ארט:
http://youtu.be/GmDFbNYFi-Q
על הפופ ארט כאמנות שהפכה את המסחרי לאמנותי (עברית):
https://youtu.be/LkfYV_w9R5s?long=yes
וסרטון ששואל אם הפופ ארט הוא אמנות או לא (עברית):
https://youtu.be/HmZNi4EZ5QE?long=yes
העבודה "כלב עשוי בלונים" (Balloon Dog) היא יצירה מודרנית של האמן ג'ף קונס. זהו פסל של כלב בלון שעשוי בעצם מתכת בגובה 3 מטרים. הכלב העשוי מפלדת אל-חלד ומצופה בצבע שקוף ובוהק, מזכיר כמובן את פסלי הבלון דמויי הנקניק, שיוצרים אמני יום-הולדת ומפעילי מסיבות למול עיניהם המשתאות של ילדים והוריהם..
דווקא הגדלתו של כלב הבלון לממדי ענק והעמדתו במוזיאון הופכת אותו למעניין ואנשים מביטים בו לפתע אחרת לחלוטין. אולי הם אפילו רואים לפתע עד כמה שכלבי הבלונים הללו הם יפים.. אבל מבקרים שונים ראו בו עבודה מטעה.. היו מהם שטענו שהוא נראה תמים, אך הוא מסתיר סטיות ורעיונות אחרים לחלוטין, משנראה במבט ראשון..
הכלב מבלונים הוא למעשה אחד מסדרה של 5 פסלים זהים בצבעים שונים. יש שהוא בצבע זהב ויש שהוא מגנטה, ורוד, כחול או אדום דווקא.. ואולי הוא כתום כמו הכלב שנמכר לאספן פרטי במחיר שיא לעבודה של אמן שעדיין חי, מחיר של כמעט 60 מיליון דולר!
אז אולי שווה להתאמץ מעט ולהגדיל לתערוכה הבאה שלכםעצמים שבאופן רגיל נמכרים במחיר של 5 דולר ברחוב?
הנה סיפורו של הכלב הכחול ורעיון סדרת כלבי הבלונים של קונס:
http://youtu.be/Rmo7jdbPFic
הרחבה של הכלב עשוי הבלונים של ג'ף קונס:
http://youtu.be/dYahe1-isH4
קונס מספר שרצה ליצור בכלב הבלון משהו גדול שייזכר וישרוד, כמו הסוס הטרויאני:
http://youtu.be/DCh6pIuNkfw
ופגישה במוזיאון עם יצירותיו של מי שיצר את היצירה היקרה בעולם לאמן חי (עברית):
https://youtu.be/ZZi7fk3KCXQ
כסא הביבנדום (Bibendum Chair) הוא כיסא או כורסא בצורת האות U שקיבלה את השראתה מהדמות המצוירת, סמלה של חברת הצמיגים מישלן.
חלקו התחתון של "כיסא הביבנדום" מעוצב גם הוא בצורת האות U ועשוי מפלדת אל-חלד. הכיסא השמנמן מרופד כולו בעור והמשענת הרכה שלו מעוצבת בצורת שתי אותיות U, השוכבות זו על גבי זו.
את כורסת הביבנדום שעוצבה בשנת 1925, שילבה המעצבת איילין גריי בעיצוב הפנים של דירה שעיצבה גריי בשנת 1933, בשביל השחקנית סוזאן טלבוט.
כמו יצירות אמנות, נמכרים הכיסאות המקוריים שיצרה איילין גריי במחירי עתק:
https://youtu.be/qef4qg_dI3I
כיסא ביבנדום שיוצא לטייל ופוגש חברים:
http://youtu.be/eF71NIzDuho
הדמות של צמיגי מישלין, שהיוותה את ההשראה לכסא הנודע:
https://youtu.be/PFFNg8kAguc
ההשראה מהסמל של חברת מישלן:
https://youtu.be/tgTQKcSF71E
וכסא הביבנדום בין שאר עבודותיה הנודעות של איילין גריי:
https://youtu.be/P731qU3e1Ws
ניכוס
L.H.O.O.Q., או "מונה ליזה עם שפם", היא יצירת אמנות של האמן מרסל דושאן. דושאן, אמן זרם ה"רדי מייד", שרבט בשנת 1919 שפם וזקנקן קטנים על עותק של הציור המפורסם "מונה ליזה" של לאונרדו דה וינצ'י. בתחתית העבודה רשם האמן מעורר-המחלוקת את האותיות "L.H.O.O.Q.", והן הפכו לשם היצירה שלו. הצירוף הזה מרמז על צירוף קצת גס ולכן לא נפרש אותו כאן.
המומחים גורסים שבחירת ה"מונה ליזה" נבעה מרצונו של דושאן לזעזע דווקא בסמל האמנות הקלאסית ומה שנחשב הציור המפורסם בעולם. הרצון לקעקע את המקובל בעולם האמנות ובחברה האירופית, היה מקובל בזמנו והוא היה מהאמנים שקראו תיגר על האמנות הישנה והמאובנת.
במעשהו הוא ערער על הגאונות והכבוד שנותנים בעולם האמנות לאמן וגם את כבודו שלו כאמן מוערך. בנוסף, המעשה הצביע ואף מחה, כמו יצירות רדי מייד נוספות שלו, על הדרך שבה אמנות הופכת למוצר מסחרי בעולם המודרני.
מאז דושאן זה הפך לספורט בינלאומי.. אמנים מפורסמים כמו סלבדור דאלי והרבה פחות מפורסמים, אנשים שרוצים למחות או להעביר מסרים חברתיים, כוכבי תקשורת ומי לא - כולם מציירים ומשנים את המונה ליזה. הציור המופתי הפך למייצג של התרבות הממסדית והמבוגרת והפגיעה והשינוי של מראהו הפכה לדרך מקובלת לומר לתרבות הזו דברים.
מרסל דושאן עצמו מספר על היצירה:
https://youtu.be/mD01F4fO8xc
פרודיה על העניין:
http://youtu.be/w9sn6IMYqrY?t=8m20s
עוד יצירות רדי מייד של מרסל דושאן:
http://youtu.be/WzyRw63H7LU
והמון התייחסויות ליצירה:
http://youtu.be/VI37uJIIgzY
הציור "וואם!" (Whaam!) של הצייר האמריקאי רוי ליכטנשטיין הוא אחת העבודות הראשונות והידועות בסגנון הפופ ארט. "וואם!" משנת 1963 הייתה לעבודתו המפורסמת ביותר של ליכטנשטיין. העבודה הענקית, דיפטיכון (שני משטחים מחוברים) ברוחב של 4 מטרים, מציגה הגדלה מסוגננת של שילוב קטעים ששלף האמן מחוברת קומיקס אמיתית (לפי וויקיפדיה, הוא לקוח מגיליון 1962 של חברת DC קומיקס). יש בה מצג של מטוס קרב היורה טיל על מטוס אויב. הפיצוץ צבוע בצבעי צהוב ואדום חזקים, כמו ברוב עבודות "הקומיקס" המפורסמות של האמן.
היצירה מתבססת על חוויות מלחמת העולם השנייה של החייל האמריקני ליכטנשטיין, מי שעבר אימוני טיסה בצבא ואף החל ללמוד טיסה והפסיק. היא אחת מכמה יצירות שלו בנושא.
בצירוף האותיות "Whaam!" (וואם!" ובעברית "בום!"), טקסט הקומיקס של הציור, משתמש ליכטנשטיין באונומטופיה, מילה שנשמעת כמו הצליל שהיא מתארת. האמן מציג גם את ההתרחשות האופיינית לסיפורי הקומיקס: "לחצתי על ההדק... ולנגד עיני טילים חרכו את השמיים..." אבל את המשמעות של הציור השאיר האמן לצופה לנסח ולהחליט עליה.
הנה הציור "ואם!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/JzOvFuSigvM
הציור בתוך כלל יצירתו של האמן:
https://youtu.be/pFi0F5w2nkw
ופרסומת לתערוכה בהשראת ואם!:
https://youtu.be/aMTSrp_S1H4
יצירתו המפורסמת של אנדי וורהול "פחיות המרק של קמפבל" (או בשמה הנוסף "32 פחיות המרק של קמפבל") היא יצירה בת 32 ציורים שבכל אחד מהם פחית מרק זהה של מרק - מוצר אמיתי שנמכר בחנויות עד היום ושוורהול עצמו אכל בקביעות, כל יום במשך 20 שנה.
היצירה של "מרקי קמפבל" היא מיצירותיו החשובות של זרם הפופ ארט (אמנות הפופ) שייסד אנדי וורהול, זרם שהפך לחשוב ביותר במחצית השניה של המאה ה-20 באמריקה. הבסיס של הציור הוא הדפס משי על בד, כמו ברבות מיצירותיו ועל ההדפס צבע האמן, באופן ידני.
קופסאות המרק הללו ייצגו את ראייתו של וורהול את הייצור ההמוני של מוצרי הצריכה בפס ייצור תעשייתי. על אף שהם נראים זהים, כל אחד מהציורים מציג תווית של אחד מטעמי המרק של חברת קמפבל, יצרנית המרק האמיתי שצויר כאן. היה בציור זה ובעוד רבים אחרים שצייר וורהול, תהליך מעניין, שבו הפך המעצב הגרפי וורהול לאמן חשוב, בכך שלקח את כל המוצרים והדיוקנאות הפופולאריים של התקופה וממוצרים סתמיים וחסרי חשיבות מעבר למה שהם, הוא הפך אותם ליצירות אמנות פופולאריות ונחשבות. את פחיות המרק של קמפבל הפך וורהול בכל מקרה לאייקון אמריקאי.
אגב, במקור התכוונה חברת קמפבל לתבוע את אנדי וורהול על הפרת זכויות יוצרים, אך משראו מנהלי החברה עד כמה שהיצירות בהשראת המרק הפכו את המוצר למפורסם וידוע בכל העולם, הם ויתרו ואף רכשו 2 מהתמונות, מידי האמן עצמו. הם גם הקימו את קרן אנדי וורהול למלגות לסטודנטים לאמנות.
בשנים האחרונות ההצלחה של החברה הולכת ויורדת. דור ה-Y, המילניאלס, לא מתחברים לטעם הזה והחברה מתקשה להמשיך את ימיה הגדולים ולהרוויח.
הנה תולדות יצירת פחיות המרק של קמפבל:
https://youtu.be/BuLJKZscBJM
על פחיות המרק של קמפבל ועד כמה הפכו לסמל אמריקאי בזכות וורהול:
http://youtu.be/CafyWD4pdJo
ההשפעות על וורהול בדרך ליצירות הללו של פחיות המרק:
https://youtu.be/pQUH-DjPYOc
אבל למה זו אמנות, בעצם?
https://youtu.be/J2CtQD3OLRI
עלייתה של חברת המרקים בזכות וורהול ובעיותיה בהווה:
https://youtu.be/3QENN97orB0
וסרטון תיעודי על לידת האמנות של וורהול:
https://youtu.be/ekGySlb2iyQ?long=yes
"תראה מיקי" (Look mickey), הציור של רוי ליכטנשטיין משנת 1961, הוא הציור שבישר את זרם הפופ ארט באמנות. אולי קשה להאמין, אבל הכל התחיל מאילוץ של אב נבוך וילדו המתמודד עם ביקורת או ירידות של חבריו...
נחזור לשלהי שנות ה-40 של המאה העשרים. בתקופה זו עובד האמן הצעיר ליכטנשטיין, בקליבלנד שבאוהיו. הוא מפרנס את עצמו ואת המשפחה הצעירה שאך הקים, בעבודות חלקיות, של עיצוב חלונות ראווה, עיצוב רהיטים ושרטוט תעשייתי.
לקראת סוף שנות ה-50 ליכטנשטיין מתחיל ליצור באמנות מופשטת, אבסטרקטית. במהלך ההתנסות הזו, הוא יוצר עבודות מופשטות בצבע ומשתמש בין השאר בטלאים של פסים.
מיטשל, ילדו של ליכטנשטיין, התלונן באותה תקופה שחבריו בבית הספר לועגים לו. מסתבר לאב שהילדים מעליבים את בנו שאביו, כלומר הוא, אינו צייר טוב. זאת כי הוא מצייר רק אמנות מופשטת, או בשפה של הילדים "לא ברור מה רואים בשרבוטים הלא מובנים שלו".
רוי ליכטנשטיין מכיר את הדעות הללו על אמנות מופשטת, אבל הוא מחליט לסייע לבנו ולהוכיח לחבריו הלועגים שאביו יכול בהחלט לצייר, ודאי לא רק ליצור כתמי צבע ושרבוטים.
מדובר בתחילת שנות ה-60 והאמן מוצא בספר ילדים ציור קומיקס משעשע של דונלד דק שקורא לעבר מיקי מאוס בבועת דיבור "ראה מיקי, חיברתי אחד גדול!" ומיקי מצחקק, כי הוא רואה שדונלד שסבור שהוא לכד דג ענק, אך למעשה הוא תפס את הז'קט של עצמו...
זה הרגע שבו צץ לאמן הרעיון לגבי אסתטיקה, שבדיעבד תגדיר אותו כמבשר של זרם ה"פופ-ארט". כי כאן נולד הרעיון ליצירה שתזמין ותגלה את הפופ ארט לעולם האמנות.
כשהוא לוקח השראה ואפילו קצת מעתיק מתמונת הקומיקס הזו, רוי ליכטנשטיין יוצר את הציור שלו על בד קנבס ענקי. אבל בציור שלו הוא משתמש בצבעי יסוד בלבד, בצירוף שחור ולבן.
הציור הזה, לכשיושלם, יהפוך ליצירה מדוברת. ליכטנשטיין מוציא את דמויות הקומיקס מעולם של שעשוע ובידור לילדים ומביא אותם היישר אל קירות המוזיאון ומשם אל תולדות האמנות.
מכאן כבר מתחיל הכל להמריא. הילדים ככל הנראה נרגעים מהלעג ומיטשל יכול לחזור לשעשועים ולמשחקים. רוי ליכטנשטיין, ביחד עם אנדי וורהול, הופך די מהר לאחד ממובילי תנועת הפופ ארט, זרם שיהפוך את האמנות המודרנית של שנות ה-60 ואילך לצבעונית ומחייכת הרבה יותר, מזמינה בעיני הציבור יותר מאמנות מופשטת ואפילו מייצרת פרנסה טובה לאמנים שיוצרים בה.
הנה סיפורו של הציור "מיקי, תראה!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/mXZHfKlsxRc
הציור שהתחיל את השינוי בכלל יצירתו של האמן ובסגנון הפופ ארט כולו:
https://youtu.be/L-DkXjG_Q_M
והשינוי בתפיסת האמן והפופ-ארט שיתרחש בהמשך:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
מהו כיסא אדום וכחול של ריטפלד?
לפעמים כשאתה פוגש רעיון גדול, ההתרשמות היא כה גדולה עד שאתה עושה מאמצים גדולים להפוך אותו לחלק מהאמנות שלך ולנכס אותה באופן כלשהו לעצמך. זה בדיוק מה שקרה להולנדי חריט ריטפלד, מעצב מוכשר שב-1917 עיצב כיסא בסגנון תלת ממדי, ברוח קבוצת ה"דה סטיל", קבוצת מעצבים שבה היה חבר.
הכיסא הזה, שבמקור נבנה בצבעים שחור, לבן ואפור, עתיד היה להשתנות בצבעיו. זה קרה לאחר שחברי הדה-סטיל, שעליהם נמנה הצייר ההולנדי פיט מונדריאן, החליטו על עיצוב ויצירה בצבעי היסוד בלבד. מכאן ואילך, גם ריטפלד וגם מונדריאן עתידים לחולל מיני מהפכה בעיצוב ובציור המופשט. אצל הציירים ומונדריאן בראשם, ייקרא הסגנון בשם "מופשט גאומטרי".
ריטפלד, מעצב ואדריכל מוכשר, ישנה ברוח הרעיונות החדשים של הקבוצה את צבעיו של הכיסא שיצר, לצבעי היסוד. כך הפך הכיסא הכהה ל"כיסא אדום וכחול" (Red and Blue Chair) הנודע. מבלי משים יצר ריטפלד אייקון שייכנס לנצח לתולדות עיצוב הרהיטים ויהפוך לפריט הכי מוכר שעיצב.
אמנם הצבעים החדשים שיקבל "כיסא ריטפלד", היו זהים לצבעי היסוד, שבהם השתמש מונדריאן בציוריו. למעשה, הכיסא נבנה וכשריטפלד ראה ציור אופייני של מונדריאן הוא החליט לצבוע אותו בצבעי היסוד.
בניגוד לציור, את הכיסא יצר ריטפלד מקווים ומישורים שאין ביניהם חפיפה במרחב. זהו כיסא שנוצר מעץ צבוע, כשכל צורת קו בו צבועה שחור, כמו בציוריו של מונדריאן. הקודקודים שהם בעלי צורה חתוכה, זכו לצבע צהוב וממש כמו בציורי מונדריאן זכו המישורים לצבעי היסוד הנותרים: המושב כחול והמשענת אדומה.
אחת ההברקות של ריטפלד, שבזכותן נכנס להיכל התהילה, היא בכך שהצליח להסתיר את התלת-ממד, באמצעות צורות שיוצרות לכיסא תחושה של משטח גאומטרי טהור, בעל אופי ציורי, דו ממדי. וואו.
ריטפלד גם יצר רכיב לחיבור רכיבי העץ האורכיים שבכיסא. המחבר הזה מבוסס על מחברי עץ נסתרים והוא היה חדשני מאד לזמנו. הוא שימש כדי לחבר את החלקים הארוכים מבלי שיחתכו אחד את השני במישור זהה. המחבר פורץ הדרך זכה מאז לכינוי "מחבר ריטפלד".
על אף שאת "כיסא אדום כחול" המקורי, שיצר ריטפלד, שומרים ומציגים מעת לעת בתערוכות שונות, לא מייצרים אותו באופן מסחרי ותעשייתי. בשנת 2008 הוא כמעט ונעלם לעד, כשפרצה שריפה ענקית בעת שהוצג בתערוכה באוניברסיטת דלפט. הבניין שנשרף חרב כולו, אבל כבאי אמיץ הצליח לחלץ ממנו את הכיסא שהפך להיסטוריה, הכיסא היחידי והמקורי שיצר ריטפלד - "הכיסא אדום כחול".
כך היה "רד אנד בלו", כיסא בצבעי היסוד שיצר ריטפלד, לאחד הניסיונות הראשונים לעצב רהיטים ברוח התנועה ולכיסא פורץ דרך ואייקוני בתולדות העיצוב.
הנה כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/VocMPhETkdM
כך ריטפלד יצר אותו:
https://youtu.be/4OUH_hYaAy0
הוא מושפע מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
קישוט לקיר בצורת כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/1f1-J41VH7k
מצגת וידאו על הכיסא המונדריאני:
https://youtu.be/HvtVHjLbUy4
תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
וכך יוצרים לבד את הכיסא האדום וכחול:
https://youtu.be/YYSJUKKS-58
לפעמים כשאתה פוגש רעיון גדול, ההתרשמות היא כה גדולה עד שאתה עושה מאמצים גדולים להפוך אותו לחלק מהאמנות שלך ולנכס אותה באופן כלשהו לעצמך. זה בדיוק מה שקרה להולנדי חריט ריטפלד, מעצב מוכשר שב-1917 עיצב כיסא בסגנון תלת ממדי, ברוח קבוצת ה"דה סטיל", קבוצת מעצבים שבה היה חבר.
הכיסא הזה, שבמקור נבנה בצבעים שחור, לבן ואפור, עתיד היה להשתנות בצבעיו. זה קרה לאחר שחברי הדה-סטיל, שעליהם נמנה הצייר ההולנדי פיט מונדריאן, החליטו על עיצוב ויצירה בצבעי היסוד בלבד. מכאן ואילך, גם ריטפלד וגם מונדריאן עתידים לחולל מיני מהפכה בעיצוב ובציור המופשט. אצל הציירים ומונדריאן בראשם, ייקרא הסגנון בשם "מופשט גאומטרי".
ריטפלד, מעצב ואדריכל מוכשר, ישנה ברוח הרעיונות החדשים של הקבוצה את צבעיו של הכיסא שיצר, לצבעי היסוד. כך הפך הכיסא הכהה ל"כיסא אדום וכחול" (Red and Blue Chair) הנודע. מבלי משים יצר ריטפלד אייקון שייכנס לנצח לתולדות עיצוב הרהיטים ויהפוך לפריט הכי מוכר שעיצב.
אמנם הצבעים החדשים שיקבל "כיסא ריטפלד", היו זהים לצבעי היסוד, שבהם השתמש מונדריאן בציוריו. למעשה, הכיסא נבנה וכשריטפלד ראה ציור אופייני של מונדריאן הוא החליט לצבוע אותו בצבעי היסוד.
בניגוד לציור, את הכיסא יצר ריטפלד מקווים ומישורים שאין ביניהם חפיפה במרחב. זהו כיסא שנוצר מעץ צבוע, כשכל צורת קו בו צבועה שחור, כמו בציוריו של מונדריאן. הקודקודים שהם בעלי צורה חתוכה, זכו לצבע צהוב וממש כמו בציורי מונדריאן זכו המישורים לצבעי היסוד הנותרים: המושב כחול והמשענת אדומה.
אחת ההברקות של ריטפלד, שבזכותן נכנס להיכל התהילה, היא בכך שהצליח להסתיר את התלת-ממד, באמצעות צורות שיוצרות לכיסא תחושה של משטח גאומטרי טהור, בעל אופי ציורי, דו ממדי. וואו.
ריטפלד גם יצר רכיב לחיבור רכיבי העץ האורכיים שבכיסא. המחבר הזה מבוסס על מחברי עץ נסתרים והוא היה חדשני מאד לזמנו. הוא שימש כדי לחבר את החלקים הארוכים מבלי שיחתכו אחד את השני במישור זהה. המחבר פורץ הדרך זכה מאז לכינוי "מחבר ריטפלד".
על אף שאת "כיסא אדום כחול" המקורי, שיצר ריטפלד, שומרים ומציגים מעת לעת בתערוכות שונות, לא מייצרים אותו באופן מסחרי ותעשייתי. בשנת 2008 הוא כמעט ונעלם לעד, כשפרצה שריפה ענקית בעת שהוצג בתערוכה באוניברסיטת דלפט. הבניין שנשרף חרב כולו, אבל כבאי אמיץ הצליח לחלץ ממנו את הכיסא שהפך להיסטוריה, הכיסא היחידי והמקורי שיצר ריטפלד - "הכיסא אדום כחול".
כך היה "רד אנד בלו", כיסא בצבעי היסוד שיצר ריטפלד, לאחד הניסיונות הראשונים לעצב רהיטים ברוח התנועה ולכיסא פורץ דרך ואייקוני בתולדות העיצוב.
הנה כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/VocMPhETkdM
כך ריטפלד יצר אותו:
https://youtu.be/4OUH_hYaAy0
הוא מושפע מסגנונו של הצייר המודרני המופשט מונדריאן:
http://youtu.be/Nx-fCt_jftQ
קישוט לקיר בצורת כיסא אדום וכחול:
https://youtu.be/1f1-J41VH7k
מצגת וידאו על הכיסא המונדריאני:
https://youtu.be/HvtVHjLbUy4
תנועת הדה-סטיל:
https://youtu.be/UOSvUfbPHpY
וכך יוצרים לבד את הכיסא האדום וכחול:
https://youtu.be/YYSJUKKS-58
