שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
אילו נימוסי שולחן נהוגים בעולם?
אולי קשה להאמין אבל נימוסי שולחן (Table manners) הם המצאה צעירה למדי. עד לפני כמה מאות שנים יכולים היו אנשים לשבת ליד השולחן ולעשות דברים שלא יאומנו. עד המאה ה-15, נהגו אפילו אצילים ואריסטוקרטים באירופה לגהק, להניח מרפקים על השולחן ולהרעיש כשהם לוגמים מרק. במקומות רבים הם נהגו גם להפריח נפיחות רמות ולקבל על כך מחיאות כפיים מהסובבים.
ואם היום ההורים האירופאים מקפידים להורות לילדיהם לשבת זקופים ליד שולחן האוכל, אבותיהם של בעלי השליטה העצמית ליד השולחן ונימוסי השולחן הכה מוקפדים ומחמירים הללו, נהגו אז לשבת לשולחן ברישול ולנהוג כאחרוני הוולגרים של היום...
מצד שני, גם נימוסי שולחן הם עניין של גאוגרפיה. במדינות שונות יש נימוסי שולחן שונים ומשונים, שחלקם אפילו לא מזכיר את האירופאים הללו. יש מדינות שאם תסיימו את כל האוכל מהצלחת, המארח ייעלב, כאילו אמרתם לא שלא הוגש לכם מספיק אוכל.. ביפאן, לעומת זאת, אם סיימתם הכל - החמאתם למארח.
בסין, שם מכבדים את מי שעושה גרפס ליד השולחן, אבל מביטים בעין עקומה על מי שמלקק את מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס שלו. ביפאן השף מקבל מחמאה עצומה כשלוגמים את המרק שלו ברעש. בתאילנד לא מכניסים את המזלג לפה, אלא מעמיסים בעזרתו את האוכל על הכף. בקוריאה לא אוכלים לפני שזקן השולחן מתחיל בסעודה.
ויש גם מדינות באירופה, עם נימוסי שולחן משלהן. בצרפת לא מנומס לחתוך חסה בצלחת, בגרמניה יסתכלו עליך בתמיהה אם תחתוך דווקא את תפוח האדמה. במקומות רבים עליך להניח את הסכו"ם שלך בדרך מסוימת, כדי שלא יפנו לך את הכלים בטרם סיימת לאכול. לבצוע פיסה מהלחם לפני שהאוכל מגיע, לעומת זאת, לא מנומס כיום כמעט בשום מקום.. חוץ מבישראל?
ובאמריקות? - האסקימואים בקנדה נוהגים עד היום להחמיא על האוכל שסיימו לאכול בעזרת נפיחה... ואם בצ'ילה נהוג לאכול הכל עם סכום, במקסיקו יצחקו אם לא תאכל טאקו בידיים.
כך אגב, גם במזרח התיכון כשיראו אותך אוכל פיתה פלאפל בצלחת, בעזרת סכו"ם. ואצל הבדואים יהיה עליכם להקפיד ולשתות 3 כוסות קפה שמגישים לכם ואם תרצו שיפסיקו למזוג לכם קפה, עליכם להפוך את הכוס.
גם באפריקה יש כמה דברים שיישמעו לנו מנומסים מדי. בניגריה למשל, יש שבטים שבהם זה לא מנומס לדבר על האוכל שאתה אוכל.. קצת משונה ביחס לשאר העולם שברובו כמעט חובה לבקר ולהסביר את הנאת הסועד מהמזון שלו בזמן הסעודה.
הנה נימוסי השולחן המקובלים בעולם המערבי (עברית):
https://youtu.be/6J6a5lnunSQ
הנה כל מיני נימוסי שולחן בעולם הרחב:
https://youtu.be/D2RnaViWuuE
בישראל יש מי שלומדים נימוסי שולחן (עברית):
https://youtu.be/aNoBuGltICM
הנה מנהגים בנימוסי שולחן במדינות שונות בעולם:
https://youtu.be/9XT4SbajwFw
הוזמנתם לארוחה - הנה ההוראות לנימוס בשולחן:
https://youtu.be/HDTB7jsc0UY
בעסקים נימוסי השולחן יכולים להועיל מאד ונימוסי שולחן גרועים - להזיק (עברית):
https://youtu.be/JdHCtk6lnxQ
וסדנה ארוכה ללימודי נימוס שולחן (עברית):
https://youtu.be/qztl-XzPaAo?long=yes
למה צריך לנהוג בטאקט?
מכירים את זה שאתם זורקים הערה בחברת אנשים ואז משתררת שתיקה וכולם מביטים אחד בשני במבוכה, מסתירים צחוק נבוך או מליטים את פניהם במבוכה? - אם כן, יתכן שגיליתם באותו הרגע את חוסר הטאקט שלכם..
טאקט (Tact) היא חוסר רגישות, התנהגות חברתית שמזהה ומתחשבת במצב שבו נמצא אדם ברגע מסוים ויודעת מה ראוי לומר ומה לא ראוי. אנשים שיש להם טאקט יודעים להתחשב ברגשותיו ובערכים של האחר, מבלי לפגוע בהם.
חוסר טאקט יהיה למשל לזרוק בדיחה על בעלי זקנים כשיש מישהו עם זקן שעלול להיפגע, או למשל להתבדח במפגש משפחתי על שומן, כשהדודה שלידך מנסה כבר שנים להתמודד עם בעיות המשקל שלה.
הנה דוגמאות שבהן מד טאקט היה מסייע מאד:
http://youtu.be/KGLDuL3TPXI
האם זה חוסר טאקט מסוים בראיון טלוויזיה?
http://youtu.be/kuy2cV6_z1c
ובחיוך - כשברקוני וטאקט הם לא אחד (עברית):
https://youtu.be/UhJ6vTyBmcw?long=yes
איך הגיע כלי נשק כסכין אל שולחן האוכל?
מהו גיהוק?
הגיהוק (Burp), שנקרא גם גרעפס - יציאה של גזים ממערכת העיכול (הקיבה או הוושט) דרך הפה, בלווית צליל מוכר ולעיתים גם עם ריח קל. במילים אחרות, מדובר בפליטה של אוויר מהקיבה או מבית הבליעה אל מחוץ לגוף.
הגיהוק נגרם לרוב מאכילה או שתייה מהירים מדי. אלה גורמים לבליעה של אוויר (תופעה הנקראת אירופגיה) ולשחרורו מהגוף מאוחר יותר. גם שתיית משקאות מוגזים כמו בירה ומשקאות מוגזים, יכולה לגרום לגיהוקים, כיוון שהם משחררים לאחר השתייה גז פחמן דו-חמצני מהגוף.
ניתן לגרום לגיהוק על ידי בליעת אוויר ואז שחרור שלו, תוך השמעת קול. אבל שימו לב - זה לא מנומס!
זו הסיבה שאנו מגהקים (מתורגם):
https://youtu.be/-AdQLkUkui8
ומישהו שהחליט להסביר את ההבדל שבין גיהוק לשיהוק ופיהוק (עברית):
http://youtu.be/-V90hWHTvyo
מהם יחסי פאסיב אגרסיב?
אנשים רבים מעידים שפאסיב אגרסיב אצל חברים וקרובים מרגיז אותם במיוחד. למעשה, פאסיב אגרסיב יכול להביא אנשים שמותקפים בו אל סף השגעון.
אבל מה זה פאסיב אגרסיב?
התנהגות פסיבית-אגרסיבית (Passive Aggressive) היא התנהגות שבה אדם לא מבטא את רגשותיו, את כעסו או את הדברים שהוא רוצה לומר, באופן ישיר ופשוט להבנה ובמקום זה הוא מקרר את ההתנהגות הרגילה שלו. זה יכול להיות שהוא "עושה פרצופים", זורק אמירה סרקסטית או צינית ובקיצור - הוא "נותן להבין" כיצד הוא מרגיש, מבלי שיביע זאת באופן מפורש או ישיר.
הפסיביות ברורה כאן, אבל האגרסיביות איפה היא? - האגרסיביות באה לידי ביטוי בזעם ובכעס שאדם נותן לסביבתו, אבל בשקט, ברמז או התנהגות שונה מהרגיל, תוך שהוא מעניש אותה ולא מוותר על כלום מהאגרסיביות שבו.
כי מסתבר שאנשים רבים בוחרים להביע רגשות ברמזים ובדרכים עקיפות, במקום לבטא בצורה פשוטה וישירה לחלוטין את הדברים. מה שהם עושים היא התנגדות פסיבית, לכאורה מבלי "לעשות בעיות" לצד השני. הם דואגים לכך שרגשותיהם יהיו ברורים, מבלי שיביעו אותן בצורה מפורשת ויסתכנו בכך שייחשבו כמי שהתקיפו באגרסיביות.
משום כך יש המכנים את דפוס ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית בשם "התעללות שקופה".
מה שהם עושים בעצם זה להחליף שינוי אקטיבי, אמירה פשוטה של מה שהם מרגישים או שמפריע להם, להתנגדות פסיבית, לא פעילה. כלומר הם בוחרים טקטיקות עקיפות ושקטות, שלא פעם כוללות הפסקת התנהגות ("לא מדבר איתו") או קירור או הפחתת התנהגות ("אני מדבר איתו רק בענייני עבודה" או "כמה שפחות אדבר איתה והיא שהביאה את זה על עצמה") או זריקת הערות עם רמזים עבים אבל מבלי להיכנס לפרטים - הערות שהן הזמנה לריב ביוזמת הצד השני.
ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית הזו יכולה להתקיים בהמון הקשרים. לדוגמה, אישה ששותקת ימים שלמים ומותירה לבעלה לנחש מה הוא עשה ועל מה היא כועסת. או גבר, שבמקום לומר מה קרה ומדוע נפגע, משתתק ולא מוכן לומר מה קרה ומצד שני הוא גם לא מתנהג כרגיל.
או עובד, שבמקום להביע את אי שביעות הרצון שלו בצורה ישירה, כלפי הבוס שלו, עושה לו פרצופים ולא משקיע כמו שבעבר עשה.
#פאסיב אגרסיב כדפוס התנהגות
יש לא מעט אנשים עם אישיות פסיבית-אגרסיבית. אצל אנשים אלו התנהגות כזו היא דפוס התנהגות, דפוס שמאפיין את כל מערכות היחסים שהם מנהלים.
הקושי של אישיות פסיבית-אגרסיבית הוא להביע באופן ברור את רגשות התסכול והכאב שהיא חשה.
בסיטואציות שונות יכולים להתקבל ביטויים שונים להתנהגות פסיבית אגרסיבית, כשגם תכונות האישיות של המתנהג משפיעה עליהם. ועדיין, ניתן לומר שביטויים רווחים בהתנהגות כזו כוללים התחמקות מתשובות או שיחות, כמו גם תירוצים, דחיינות, ציניות, מענה לא ברור לשאלות ישירות ואפילו שקרים.
אנשים שמתאפיינים בדפוס הזה הם מי שכבר מגיל צעיר למדו להביע רגשות בדרכים עקיפות. למשל מבוגרים שכילדים סבלו מהזנחה, מי שגדלו להורים לא מתפקדים, או כאלה שכילדים תחת משמעת נוקשה ולא קיבלו אפשרות להביע במלואם תחושות של כעס או אי שביעות רצון.
באופן הפוך, גם מי שגדלו באווירה וסביבה מעשירה ותקינה לחלוטין, יכולים לעתים לסגל לעצמם את ההרגל או הנטייה שלא להביע את רגשותיהם במפורש, בכדי שלא לפגוע ולהגן על הוריהם. לא פעם זה יכול לפתח אצלם דרכים אחרות להבעת רגשות.
כי בסוף, הרגשות לא נעלמים. כשלא מאפשרים להם ביטוי פשוט ורגיל, הנפש מוצאת דרכי יציאה אחרות. רובנו מכירים את זה שלא פעם, התופעה של מי ש"מחזיקים בבטן" או "חונקים את הרגשות" בקרבם, מסתיימת בסערת רגשות, בריב גדול או בפיצוץ רגשי. אבל אחרים מפתחים דרכי ביטוי מרומזות ו"מוציאים החוצה" בדרכים עקיפות, שהפסיב-אגרסיב מככב בהם.
הנה הפאסיב אגרסיב (עברית):
https://youtu.be/M24l9Dj_7OA
הסבר של ההתנהגות פסיבית-אגרסיבית (עברית):
https://youtu.be/4WP_n_68rXg
והסבר מעמיק של דפוס ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית (עברית):
https://youtu.be/aZNdRGKnZxI?long=yes
מהו סודו של המזלג?
כשסגן שר ההגנה הפולני הגיב ב-2016 על ביטול ההשתתפות של משלחת פולנית ביריד תעשייתי גדול הוא אמר על הצרפתים: "אלה האנשים שלימדנו אותם לאכול במזלג לפני כ-200 שנה", הוא אולי לא מדייק לגמרי, אבל ההיסטוריה לא שונה מאד מכך.
המַזְלֵג (Fork), אותו כלי אוכל בעל כמה "שיניים", שאותן נועצים במזון בכדי להגישו אל הפה, הוא המצאה עתיקה מאד. נראה שמזלגות קדומים שימשו בתרבויות עתיקות, מהתרבות המצרית והפרסית ועד ליוונית. גם במזרח התיכון של ימי המקרא היה המזלג בשימוש ואף הוזכר בתנ"ך, בספר שמואל א': "וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ.
וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר--כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ".
באירופה, לעומת זאת, אכלו עד הגעת המזלג לאיטליה בידיים או באמצעות כף וסכין. בכדי שלא ללכלך את הידיים, נהגו נשות המעמד העליון להגיש באותה תקופה את המזון אל פיהם בעזרת שני סכינים...
כשהגיעו המזלגות לאיטליה, אי-שם במאה ה-11, ככל הנראה מהאימפריה הביזנטית, הם עדיין שימשו ככלי להכנת בשר ולא לאכילה. אלו היו מזלגות בעלי שתי שיניים, ששימשו את טבחי ימי הביניים כדי להחזיק את גוש הבשר, בעת שחתכו אותו. בארוחה הם המשיכו לאכול את הבשר בידיים. אבל בהדרגה החלו האיטלקים לתפוס שהמזלג יכול לפתור את בעיית אכילת הפסטה, עסק מלוכלך שאף פעם לא ממש הצליח לעבוד עם הכף או בידיים.
רק במאה ה-16 החלו לייצר שם מזלגות בעלי 3-4 שיניים שסייעו לבני האצולה האיטלקיים לאכילת הפסטה. שאר האיטלקים יילכו ויאמצו את הגאדג'ט החדש במהלך השנים שלאחר מכן.
זה לקח עוד 200 שנה עד שהמזלג הגיע לצרפת. כאן יש מחלוקת אם מפולין או ישירות מאיטליה. העובדה, כך או כך, שבמאה ה־18 הגיעו המזלגות לשולחנות האוכל הצרפתיים ונולדו נימוסי השולחן והרגלי האוכל הצרפתי המעודן. את נתחי הבשר הגדולים שנהגו לאכול מתוך כיכר לחם, החליפו נתחים קטנים, עם רטבים מעליהם, שהוגשו על ידי הטבחים, על גבי הצלחות.
הצרפתים אכלו אותם במזלגות, שנחשבו תחילה לכלים מסוכנים. אצילים צרפתיים התקשו להתרגל אליהם וזלזלו בהם בתחילה, או ממש ביזו אותם בסיפורי זוועה, על היותם מסוכנים מאד לשימוש. הדתיים שבהם אף הפיצו שמועות על היותם, לא פחות, כלי השטן. המזלג הזכיר להם את הקלשון של השטן. יש המספרים, אגב, שאת השן הרביעית הוסיפו כדי למנוע את הדמיון שלהם לקלשון השטן.
בכל מקרה - זה עבר די מהר. כשהגיע "עידן המזלגות", נבנו סביבו לא מעט מנימוסי השולחן שאנו מכירים. כיום, מלבד מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס של המזרח הרחוק, במרבית העולם משתמשים במזלגות ונועצים את השיניים פעמיים - פעם את אלו של המזלג ואז את שינינו שלנו באוכל.
הנה סיפורו של המזלג:
https://youtu.be/PKSHYbU-Zdw
באיטליה הוא פתר את בעיית האכילה של הפסטה:
https://youtu.be/FItcPe9dmNo
היסטוריונית המזון בי ווילסון, שכתבה על ההיסטוריה התרבותית של הסכו"ם:
https://youtu.be/gaSRtLQc214
מה סיפורה של כף האכילה?
את צורתה קיבלה הכף (Spoon) מהכף האנושית. נסו ליצור מכף היד שלכם כף לאכילה ותראו מדוע הכף היא פריט האכילה העתיק ביותר בעולם. היא הייתה המשך של היד האנושית. הכף אומצה ככל הנראה עוד לפני האדם הקדמון אפילו. חוקרים משערים שכבר הקופים, אבותינו האבולוציוניים, יצרו להם כפות. האנתרופולוגית ג'יין גודול תיעדה קופים שימפנזים שיוצרים לעצמם כפות פשוטות ומשתמשים בהן לאכילה.
ואצל אבותינו הקדמונים הכף היא כבר חלק מהציוד ההכרחי. כפות מתקופת האבן נמצאו במקומות שונים בעולם. אגב, בישראל התגלתה מערכת הסכו"ם העתיקה בעולם. היא בת 200 אלף שנים לפחות והיא נמצאה ליד ראש העין.
אבל זה לא אומר שכולם, לאורך ההיסטוריה, השתמשו בכף. באימפריה הרומית נהגו לאכול דווקא בידיים. הרומאים נהגו לשכב על צד אחד ולכן שימשה רק ידם הפנויה כדי לאכול. בפקיסטן ובהודו האכילה היא עד היום בידיים ובעצם רק ביד ימין. יד שמאל אסורה לחלוטין, מכיוון שבה מנגבים את הישבן, לאחר השהייה בשירותים...
בימי הביניים החלו אנשים להסתובב עם כפות אישיות. הכף האישית הלכה עם האדם לאורך כל חייו ולא פעם הוא הוריש במותו את הכף האישית שלו לילדיו. זה היה רכוש אישי חשוב מאד.
ואם פעם יצרו את הכפות והסכו"ם בכלל מברזל וכסף, כיום הם מיוצרים מנירוסטה. הברזל והפלדה היו מחלידים והכסף השחיר. הנירוסטה, לעומתם, שומרת על המראה הנקי והיפה שלה, לאורך שנים רבות.
כך גילפו פעם כפות מעץ:
https://youtu.be/vbdTc233FtM
עד לכפות הפלסטיק שאינן טובות לסביבה:
https://youtu.be/eg-E1FtjaxY
וכך מייצרים כפות במפעלים לייצור סכו"ם:
https://youtu.be/ATcdMqwAEAk?t=3m24s
מה זה גזלייטינג?
מכירים מציאות בה זוגיות או יחסים מתקיימים בסוג של אלימות שקטה וחרישית, מילולית ומתמשכת ובעלת אופי נרקיסיסטי והיא לרוב תהיה בתוך זוגיות או משפחה. זהו הגזלייטינג (Gaslighting).
בגזלייטינג, שהוא סוג של התעללות פסיכולוגית של אדם באדם, מאשים המגזלט את המגוזלט, במה שהוא עצמו עושה. התוקף מאשים את המותקף שהוא זה שתוקף אותו וכפוגען הוא טוען שהוא זה שנפגע.
מצד ה"מגוזלט", מי שחווה על בשרו גזלייטינג, הוא לרוב יתחיל לפקפק בתפיסה ובהבנת המציאות, בזיכרון ובשיקול הדעת שלו או שלה. הוא עלול להרגיש חרד, מבולבל, או שאולי אינו יכול לסמוך על עצמו.
הגזלייטינג הוא אחת הטקטיקות המניפולטיביות המשמשות היטב את מי שסובלים (והסביבה סובלת אף יותר...) מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית.
אגב, אף שהוא מוזכר וקיים בספרות הפסיכולוגיה המקצועית והמחקרית, המושג "גזלייטינג" משמש בעיקר בדיבור ופחות בשפה המקצועית.
המושג "הדלקת גז" בא משמו של מחזה מ-1938, שיהפוך ב-1944 לסרט בשם "Gaslight". בסרט מתמרן הבעל את רעייתו לחשוב שיש לה מחלת נפש.
#התנהגויות
בטווח הגזלייטינג ניתן לכלול מתוקפנות פסיבית, סרקזם, או התגוננות ועד הונאה וערעור החוויה של האחר. המגזלט יוכל להאשים ברגישות יתר, בביקורתיות או בדרמטיות. לעתים הוא ילעג או יתעצבן או אפילו יבכה כדי להציג את עצמו כקורבן של המגוזלט.
לא פעם המגזלט יחוש מאוים או יקנא בבן הזוג שלו. כתוצאה מכך הוא עלול לפסול או לפקפק בהישגי המגוזלט ולהדגיש את הצד השלילי בהישגיו.
הנה המושג גזלייטינג (עברית):
https://youtu.be/y3D_N38VF9M
באנגלית:
https://youtu.be/y3t-Jvrr2OY
קדימון הסרט "גאזלייטינג" ממנו נולד המושג:
https://youtu.be/0ToLfQU2xmg
מנהיג כת מגזלט בכוונה שתביא את אחותה לכת שלו - מתוך סרט (עברית):
https://youtu.be/WdpRNoZAs2o
והסבר פסיכולוגי יפה עם מעט היסטוריית המושג (עברית):
https://youtu.be/xOCOlbMxCkQ?long=yes
מהם צ'ופסטיקס סיניים?
ודאי שמתם לב שבמהלך ארוחות של אוכל אסייתי, רבים נוהגים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק. מקלות אכילה הם צמד מקלות שעשויים עץ או במבוק ומשמשים לאכילה בארצות דוגמת סין, יפאן, קוריאה ואחרות.
המיומנות של אנשי המזרח הרחוק לאכילה בצ’ופסטיקס היא מרתקת. מגיל מאד צעיר לומדים רבים מהם לאכול בצ'ופסטיקס. התפשטות המטבח הסיני והיפני בעולם, גרמה לכך שגם אנשי המערב לומדים לאכול בעזרתם.
רבים מאנשי המערב אוכלים כיום במסעדות של מזון אסייתי בעזרת מקלות אכילה, גם אם זה פחות נוח להם או קל בתחילה. יש הרואים בכך סימן שהאוכלים במקלות האכילה הם אנשי העולם הגדול.
כך אוכלים בצ’ופסטיקס (עברית):
https://youtu.be/laWIpHqUheQ
סיפורם של הצ’ופסטיקס הסיניים:
https://youtu.be/hWWIOmmKG3k
הדרכה לשימוש בצ’ופסטיקס באנגלית, או איך להשתמש בצ’ופסטיקס?
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
צ’ופסטיקס וסושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
למה מיליארד וחצי איש בעולם אוכלים בעזרת צ'ופסטיקס? (מתורגם)
https://youtu.be/tSciinXdGhI
ואיך ממחזרים את הצ'ופסטיקס המשומשים לרהיטים?
https://youtu.be/pLL4PW4LZT8
אולי קשה להאמין אבל נימוסי שולחן (Table manners) הם המצאה צעירה למדי. עד לפני כמה מאות שנים יכולים היו אנשים לשבת ליד השולחן ולעשות דברים שלא יאומנו. עד המאה ה-15, נהגו אפילו אצילים ואריסטוקרטים באירופה לגהק, להניח מרפקים על השולחן ולהרעיש כשהם לוגמים מרק. במקומות רבים הם נהגו גם להפריח נפיחות רמות ולקבל על כך מחיאות כפיים מהסובבים.
ואם היום ההורים האירופאים מקפידים להורות לילדיהם לשבת זקופים ליד שולחן האוכל, אבותיהם של בעלי השליטה העצמית ליד השולחן ונימוסי השולחן הכה מוקפדים ומחמירים הללו, נהגו אז לשבת לשולחן ברישול ולנהוג כאחרוני הוולגרים של היום...
מצד שני, גם נימוסי שולחן הם עניין של גאוגרפיה. במדינות שונות יש נימוסי שולחן שונים ומשונים, שחלקם אפילו לא מזכיר את האירופאים הללו. יש מדינות שאם תסיימו את כל האוכל מהצלחת, המארח ייעלב, כאילו אמרתם לא שלא הוגש לכם מספיק אוכל.. ביפאן, לעומת זאת, אם סיימתם הכל - החמאתם למארח.
בסין, שם מכבדים את מי שעושה גרפס ליד השולחן, אבל מביטים בעין עקומה על מי שמלקק את מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס שלו. ביפאן השף מקבל מחמאה עצומה כשלוגמים את המרק שלו ברעש. בתאילנד לא מכניסים את המזלג לפה, אלא מעמיסים בעזרתו את האוכל על הכף. בקוריאה לא אוכלים לפני שזקן השולחן מתחיל בסעודה.
ויש גם מדינות באירופה, עם נימוסי שולחן משלהן. בצרפת לא מנומס לחתוך חסה בצלחת, בגרמניה יסתכלו עליך בתמיהה אם תחתוך דווקא את תפוח האדמה. במקומות רבים עליך להניח את הסכו"ם שלך בדרך מסוימת, כדי שלא יפנו לך את הכלים בטרם סיימת לאכול. לבצוע פיסה מהלחם לפני שהאוכל מגיע, לעומת זאת, לא מנומס כיום כמעט בשום מקום.. חוץ מבישראל?
ובאמריקות? - האסקימואים בקנדה נוהגים עד היום להחמיא על האוכל שסיימו לאכול בעזרת נפיחה... ואם בצ'ילה נהוג לאכול הכל עם סכום, במקסיקו יצחקו אם לא תאכל טאקו בידיים.
כך אגב, גם במזרח התיכון כשיראו אותך אוכל פיתה פלאפל בצלחת, בעזרת סכו"ם. ואצל הבדואים יהיה עליכם להקפיד ולשתות 3 כוסות קפה שמגישים לכם ואם תרצו שיפסיקו למזוג לכם קפה, עליכם להפוך את הכוס.
גם באפריקה יש כמה דברים שיישמעו לנו מנומסים מדי. בניגריה למשל, יש שבטים שבהם זה לא מנומס לדבר על האוכל שאתה אוכל.. קצת משונה ביחס לשאר העולם שברובו כמעט חובה לבקר ולהסביר את הנאת הסועד מהמזון שלו בזמן הסעודה.
הנה נימוסי השולחן המקובלים בעולם המערבי (עברית):
https://youtu.be/6J6a5lnunSQ
הנה כל מיני נימוסי שולחן בעולם הרחב:
https://youtu.be/D2RnaViWuuE
בישראל יש מי שלומדים נימוסי שולחן (עברית):
https://youtu.be/aNoBuGltICM
הנה מנהגים בנימוסי שולחן במדינות שונות בעולם:
https://youtu.be/9XT4SbajwFw
הוזמנתם לארוחה - הנה ההוראות לנימוס בשולחן:
https://youtu.be/HDTB7jsc0UY
בעסקים נימוסי השולחן יכולים להועיל מאד ונימוסי שולחן גרועים - להזיק (עברית):
https://youtu.be/JdHCtk6lnxQ
וסדנה ארוכה ללימודי נימוס שולחן (עברית):
https://youtu.be/qztl-XzPaAo?long=yes
מכירים את זה שאתם זורקים הערה בחברת אנשים ואז משתררת שתיקה וכולם מביטים אחד בשני במבוכה, מסתירים צחוק נבוך או מליטים את פניהם במבוכה? - אם כן, יתכן שגיליתם באותו הרגע את חוסר הטאקט שלכם..
טאקט (Tact) היא חוסר רגישות, התנהגות חברתית שמזהה ומתחשבת במצב שבו נמצא אדם ברגע מסוים ויודעת מה ראוי לומר ומה לא ראוי. אנשים שיש להם טאקט יודעים להתחשב ברגשותיו ובערכים של האחר, מבלי לפגוע בהם.
חוסר טאקט יהיה למשל לזרוק בדיחה על בעלי זקנים כשיש מישהו עם זקן שעלול להיפגע, או למשל להתבדח במפגש משפחתי על שומן, כשהדודה שלידך מנסה כבר שנים להתמודד עם בעיות המשקל שלה.
הנה דוגמאות שבהן מד טאקט היה מסייע מאד:
http://youtu.be/KGLDuL3TPXI
האם זה חוסר טאקט מסוים בראיון טלוויזיה?
http://youtu.be/kuy2cV6_z1c
ובחיוך - כשברקוני וטאקט הם לא אחד (עברית):
https://youtu.be/UhJ6vTyBmcw?long=yes
מהם תולדות הסכין ושימושיו?
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
מבין כל פריטי הסכו"ם, הסכין (Knife) הוא הרבגוני ביותר בשימושיו. גם כלי עבודה המשמש לחיתוך, גם כלי לוחמה פשוט לנשיאה וגם כלי אכילה ראשון במעלה וחבר במסדר הסכו"ם שעל שולחננו.
אבל מתי נולד הסכין וכיצד סועדים בו בעולם?
עוד בימי קדם השתמשו ציידים בסכין המבתרת לצורכי החלוקה והשיתוף של בשר הציד. ובכל זאת - מאז תקופת האבן ועד העולם העתיק שימש כלי האכילה הזה בכלל ככלי נשק.
השינוי חל איפה שהוא בימי הביניים, כשהסכין הופך להיות בעיקר כלי אכילה, לצד הכף והמזלג. התרבות האירופית מבייתת את המכשיר החד והופכת אותו לאורח של קבע על שולחן האוכל. נימוסי השולחן אוכפים נורמות לשימוש בו.
אמנם סיפורו האלים של הסכין לא הסתיים כשהגיע לשולחן האוכל, אך עם זאת בימינו הסכין משמש בעיקר ככלי אכילה. משתמשים בו הן למריחה והן לחיתוך האוכל בצלחת.
האכילה בסכין משתנה בעולם הגדול. האמריקאים נוהגים לחתוך את הבשר לחתיכות בעזרת הסכין והמזלג ואז מניחים את הסכין בצד ואוכלים רק עם המזלג, ביד שמאל. אצלם יד ימין מונחת על הברך בדרך כלל, כשריד לימים שבהם היא הייתה חייבת להיות מוכנה לשליפת האקדח במערב הפרוע.
האיטלקים אוכלים את הפסטה רק בעזרת מזלג ואינם זקוקים לסכין כלל. חיתוך פסטה בסכין הוא חטא בל יתואר מבחינתם ועדות לכך שהסועד אינו איטלקי ואינו חלק מהתרבות שלהם.
כנראה בהשראת האמריקאים, יותר ויותר צעירים בעידן המודרני, נוטים לסגל לעצמם היום את האכילה ללא סכין. אלה המילניאלס, בני ובנות דור ה-Y, שלא מאמצים בהכרח את הרגלי הנימוס של דור ההורים והסכין כמעט ולא משמש אותם, אלא רק המזלג.
ואם כבר נוהגי שולחן, אז על פי חוקי הנימוס אין לנפנף בסכין בשעת הארוחה. ברור שזה גם מסוכן, אבל עכשיו אתם יודעים שלפני הכל זה לא מנומס.
הנה מייצר סכיני הלוחמה בעבודת יד (עברית):
https://youtu.be/TZvZfXX6H9s
סכיני בואי הם סכינים ששימשו ללוחמה, עבודה ולחיתוך בשר:
https://youtu.be/lX-DRsI0ZmY
סכינים מימי הביניים:
https://youtu.be/q6j4Lp362nU
כך יצרו סכינים בימי הביניים:
https://youtu.be/Dp2agFyZUyk?t=26s
כך מייצרים סכינים בעבודת יד לשפים מקצועיים:
https://youtu.be/zEnriwNd6XU
כך תוכלו לאכול סכין:
https://youtu.be/RbJZkBajGk4
והשחזת הסכינים מאפשרת להם להיות חדים ולחתוך בקלות את הבשר:
הגיהוק (Burp), שנקרא גם גרעפס - יציאה של גזים ממערכת העיכול (הקיבה או הוושט) דרך הפה, בלווית צליל מוכר ולעיתים גם עם ריח קל. במילים אחרות, מדובר בפליטה של אוויר מהקיבה או מבית הבליעה אל מחוץ לגוף.
הגיהוק נגרם לרוב מאכילה או שתייה מהירים מדי. אלה גורמים לבליעה של אוויר (תופעה הנקראת אירופגיה) ולשחרורו מהגוף מאוחר יותר. גם שתיית משקאות מוגזים כמו בירה ומשקאות מוגזים, יכולה לגרום לגיהוקים, כיוון שהם משחררים לאחר השתייה גז פחמן דו-חמצני מהגוף.
ניתן לגרום לגיהוק על ידי בליעת אוויר ואז שחרור שלו, תוך השמעת קול. אבל שימו לב - זה לא מנומס!
זו הסיבה שאנו מגהקים (מתורגם):
https://youtu.be/-AdQLkUkui8
ומישהו שהחליט להסביר את ההבדל שבין גיהוק לשיהוק ופיהוק (עברית):
http://youtu.be/-V90hWHTvyo
נימוס
אנשים רבים מעידים שפאסיב אגרסיב אצל חברים וקרובים מרגיז אותם במיוחד. למעשה, פאסיב אגרסיב יכול להביא אנשים שמותקפים בו אל סף השגעון.
אבל מה זה פאסיב אגרסיב?
התנהגות פסיבית-אגרסיבית (Passive Aggressive) היא התנהגות שבה אדם לא מבטא את רגשותיו, את כעסו או את הדברים שהוא רוצה לומר, באופן ישיר ופשוט להבנה ובמקום זה הוא מקרר את ההתנהגות הרגילה שלו. זה יכול להיות שהוא "עושה פרצופים", זורק אמירה סרקסטית או צינית ובקיצור - הוא "נותן להבין" כיצד הוא מרגיש, מבלי שיביע זאת באופן מפורש או ישיר.
הפסיביות ברורה כאן, אבל האגרסיביות איפה היא? - האגרסיביות באה לידי ביטוי בזעם ובכעס שאדם נותן לסביבתו, אבל בשקט, ברמז או התנהגות שונה מהרגיל, תוך שהוא מעניש אותה ולא מוותר על כלום מהאגרסיביות שבו.
כי מסתבר שאנשים רבים בוחרים להביע רגשות ברמזים ובדרכים עקיפות, במקום לבטא בצורה פשוטה וישירה לחלוטין את הדברים. מה שהם עושים היא התנגדות פסיבית, לכאורה מבלי "לעשות בעיות" לצד השני. הם דואגים לכך שרגשותיהם יהיו ברורים, מבלי שיביעו אותן בצורה מפורשת ויסתכנו בכך שייחשבו כמי שהתקיפו באגרסיביות.
משום כך יש המכנים את דפוס ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית בשם "התעללות שקופה".
מה שהם עושים בעצם זה להחליף שינוי אקטיבי, אמירה פשוטה של מה שהם מרגישים או שמפריע להם, להתנגדות פסיבית, לא פעילה. כלומר הם בוחרים טקטיקות עקיפות ושקטות, שלא פעם כוללות הפסקת התנהגות ("לא מדבר איתו") או קירור או הפחתת התנהגות ("אני מדבר איתו רק בענייני עבודה" או "כמה שפחות אדבר איתה והיא שהביאה את זה על עצמה") או זריקת הערות עם רמזים עבים אבל מבלי להיכנס לפרטים - הערות שהן הזמנה לריב ביוזמת הצד השני.
ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית הזו יכולה להתקיים בהמון הקשרים. לדוגמה, אישה ששותקת ימים שלמים ומותירה לבעלה לנחש מה הוא עשה ועל מה היא כועסת. או גבר, שבמקום לומר מה קרה ומדוע נפגע, משתתק ולא מוכן לומר מה קרה ומצד שני הוא גם לא מתנהג כרגיל.
או עובד, שבמקום להביע את אי שביעות הרצון שלו בצורה ישירה, כלפי הבוס שלו, עושה לו פרצופים ולא משקיע כמו שבעבר עשה.
#פאסיב אגרסיב כדפוס התנהגות
יש לא מעט אנשים עם אישיות פסיבית-אגרסיבית. אצל אנשים אלו התנהגות כזו היא דפוס התנהגות, דפוס שמאפיין את כל מערכות היחסים שהם מנהלים.
הקושי של אישיות פסיבית-אגרסיבית הוא להביע באופן ברור את רגשות התסכול והכאב שהיא חשה.
בסיטואציות שונות יכולים להתקבל ביטויים שונים להתנהגות פסיבית אגרסיבית, כשגם תכונות האישיות של המתנהג משפיעה עליהם. ועדיין, ניתן לומר שביטויים רווחים בהתנהגות כזו כוללים התחמקות מתשובות או שיחות, כמו גם תירוצים, דחיינות, ציניות, מענה לא ברור לשאלות ישירות ואפילו שקרים.
אנשים שמתאפיינים בדפוס הזה הם מי שכבר מגיל צעיר למדו להביע רגשות בדרכים עקיפות. למשל מבוגרים שכילדים סבלו מהזנחה, מי שגדלו להורים לא מתפקדים, או כאלה שכילדים תחת משמעת נוקשה ולא קיבלו אפשרות להביע במלואם תחושות של כעס או אי שביעות רצון.
באופן הפוך, גם מי שגדלו באווירה וסביבה מעשירה ותקינה לחלוטין, יכולים לעתים לסגל לעצמם את ההרגל או הנטייה שלא להביע את רגשותיהם במפורש, בכדי שלא לפגוע ולהגן על הוריהם. לא פעם זה יכול לפתח אצלם דרכים אחרות להבעת רגשות.
כי בסוף, הרגשות לא נעלמים. כשלא מאפשרים להם ביטוי פשוט ורגיל, הנפש מוצאת דרכי יציאה אחרות. רובנו מכירים את זה שלא פעם, התופעה של מי ש"מחזיקים בבטן" או "חונקים את הרגשות" בקרבם, מסתיימת בסערת רגשות, בריב גדול או בפיצוץ רגשי. אבל אחרים מפתחים דרכי ביטוי מרומזות ו"מוציאים החוצה" בדרכים עקיפות, שהפסיב-אגרסיב מככב בהם.
הנה הפאסיב אגרסיב (עברית):
https://youtu.be/M24l9Dj_7OA
הסבר של ההתנהגות פסיבית-אגרסיבית (עברית):
https://youtu.be/4WP_n_68rXg
והסבר מעמיק של דפוס ההתנהגות הפסיבית-אגרסיבית (עברית):
https://youtu.be/aZNdRGKnZxI?long=yes
כשסגן שר ההגנה הפולני הגיב ב-2016 על ביטול ההשתתפות של משלחת פולנית ביריד תעשייתי גדול הוא אמר על הצרפתים: "אלה האנשים שלימדנו אותם לאכול במזלג לפני כ-200 שנה", הוא אולי לא מדייק לגמרי, אבל ההיסטוריה לא שונה מאד מכך.
המַזְלֵג (Fork), אותו כלי אוכל בעל כמה "שיניים", שאותן נועצים במזון בכדי להגישו אל הפה, הוא המצאה עתיקה מאד. נראה שמזלגות קדומים שימשו בתרבויות עתיקות, מהתרבות המצרית והפרסית ועד ליוונית. גם במזרח התיכון של ימי המקרא היה המזלג בשימוש ואף הוזכר בתנ"ך, בספר שמואל א': "וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ.
וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר--כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ".
באירופה, לעומת זאת, אכלו עד הגעת המזלג לאיטליה בידיים או באמצעות כף וסכין. בכדי שלא ללכלך את הידיים, נהגו נשות המעמד העליון להגיש באותה תקופה את המזון אל פיהם בעזרת שני סכינים...
כשהגיעו המזלגות לאיטליה, אי-שם במאה ה-11, ככל הנראה מהאימפריה הביזנטית, הם עדיין שימשו ככלי להכנת בשר ולא לאכילה. אלו היו מזלגות בעלי שתי שיניים, ששימשו את טבחי ימי הביניים כדי להחזיק את גוש הבשר, בעת שחתכו אותו. בארוחה הם המשיכו לאכול את הבשר בידיים. אבל בהדרגה החלו האיטלקים לתפוס שהמזלג יכול לפתור את בעיית אכילת הפסטה, עסק מלוכלך שאף פעם לא ממש הצליח לעבוד עם הכף או בידיים.
רק במאה ה-16 החלו לייצר שם מזלגות בעלי 3-4 שיניים שסייעו לבני האצולה האיטלקיים לאכילת הפסטה. שאר האיטלקים יילכו ויאמצו את הגאדג'ט החדש במהלך השנים שלאחר מכן.
זה לקח עוד 200 שנה עד שהמזלג הגיע לצרפת. כאן יש מחלוקת אם מפולין או ישירות מאיטליה. העובדה, כך או כך, שבמאה ה־18 הגיעו המזלגות לשולחנות האוכל הצרפתיים ונולדו נימוסי השולחן והרגלי האוכל הצרפתי המעודן. את נתחי הבשר הגדולים שנהגו לאכול מתוך כיכר לחם, החליפו נתחים קטנים, עם רטבים מעליהם, שהוגשו על ידי הטבחים, על גבי הצלחות.
הצרפתים אכלו אותם במזלגות, שנחשבו תחילה לכלים מסוכנים. אצילים צרפתיים התקשו להתרגל אליהם וזלזלו בהם בתחילה, או ממש ביזו אותם בסיפורי זוועה, על היותם מסוכנים מאד לשימוש. הדתיים שבהם אף הפיצו שמועות על היותם, לא פחות, כלי השטן. המזלג הזכיר להם את הקלשון של השטן. יש המספרים, אגב, שאת השן הרביעית הוסיפו כדי למנוע את הדמיון שלהם לקלשון השטן.
בכל מקרה - זה עבר די מהר. כשהגיע "עידן המזלגות", נבנו סביבו לא מעט מנימוסי השולחן שאנו מכירים. כיום, מלבד מקלות האכילה, הצ'ופסטיקס של המזרח הרחוק, במרבית העולם משתמשים במזלגות ונועצים את השיניים פעמיים - פעם את אלו של המזלג ואז את שינינו שלנו באוכל.
הנה סיפורו של המזלג:
https://youtu.be/PKSHYbU-Zdw
באיטליה הוא פתר את בעיית האכילה של הפסטה:
https://youtu.be/FItcPe9dmNo
היסטוריונית המזון בי ווילסון, שכתבה על ההיסטוריה התרבותית של הסכו"ם:
https://youtu.be/gaSRtLQc214
את צורתה קיבלה הכף (Spoon) מהכף האנושית. נסו ליצור מכף היד שלכם כף לאכילה ותראו מדוע הכף היא פריט האכילה העתיק ביותר בעולם. היא הייתה המשך של היד האנושית. הכף אומצה ככל הנראה עוד לפני האדם הקדמון אפילו. חוקרים משערים שכבר הקופים, אבותינו האבולוציוניים, יצרו להם כפות. האנתרופולוגית ג'יין גודול תיעדה קופים שימפנזים שיוצרים לעצמם כפות פשוטות ומשתמשים בהן לאכילה.
ואצל אבותינו הקדמונים הכף היא כבר חלק מהציוד ההכרחי. כפות מתקופת האבן נמצאו במקומות שונים בעולם. אגב, בישראל התגלתה מערכת הסכו"ם העתיקה בעולם. היא בת 200 אלף שנים לפחות והיא נמצאה ליד ראש העין.
אבל זה לא אומר שכולם, לאורך ההיסטוריה, השתמשו בכף. באימפריה הרומית נהגו לאכול דווקא בידיים. הרומאים נהגו לשכב על צד אחד ולכן שימשה רק ידם הפנויה כדי לאכול. בפקיסטן ובהודו האכילה היא עד היום בידיים ובעצם רק ביד ימין. יד שמאל אסורה לחלוטין, מכיוון שבה מנגבים את הישבן, לאחר השהייה בשירותים...
בימי הביניים החלו אנשים להסתובב עם כפות אישיות. הכף האישית הלכה עם האדם לאורך כל חייו ולא פעם הוא הוריש במותו את הכף האישית שלו לילדיו. זה היה רכוש אישי חשוב מאד.
ואם פעם יצרו את הכפות והסכו"ם בכלל מברזל וכסף, כיום הם מיוצרים מנירוסטה. הברזל והפלדה היו מחלידים והכסף השחיר. הנירוסטה, לעומתם, שומרת על המראה הנקי והיפה שלה, לאורך שנים רבות.
כך גילפו פעם כפות מעץ:
https://youtu.be/vbdTc233FtM
עד לכפות הפלסטיק שאינן טובות לסביבה:
https://youtu.be/eg-E1FtjaxY
וכך מייצרים כפות במפעלים לייצור סכו"ם:
https://youtu.be/ATcdMqwAEAk?t=3m24s
מכירים מציאות בה זוגיות או יחסים מתקיימים בסוג של אלימות שקטה וחרישית, מילולית ומתמשכת ובעלת אופי נרקיסיסטי והיא לרוב תהיה בתוך זוגיות או משפחה. זהו הגזלייטינג (Gaslighting).
בגזלייטינג, שהוא סוג של התעללות פסיכולוגית של אדם באדם, מאשים המגזלט את המגוזלט, במה שהוא עצמו עושה. התוקף מאשים את המותקף שהוא זה שתוקף אותו וכפוגען הוא טוען שהוא זה שנפגע.
מצד ה"מגוזלט", מי שחווה על בשרו גזלייטינג, הוא לרוב יתחיל לפקפק בתפיסה ובהבנת המציאות, בזיכרון ובשיקול הדעת שלו או שלה. הוא עלול להרגיש חרד, מבולבל, או שאולי אינו יכול לסמוך על עצמו.
הגזלייטינג הוא אחת הטקטיקות המניפולטיביות המשמשות היטב את מי שסובלים (והסביבה סובלת אף יותר...) מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית.
אגב, אף שהוא מוזכר וקיים בספרות הפסיכולוגיה המקצועית והמחקרית, המושג "גזלייטינג" משמש בעיקר בדיבור ופחות בשפה המקצועית.
המושג "הדלקת גז" בא משמו של מחזה מ-1938, שיהפוך ב-1944 לסרט בשם "Gaslight". בסרט מתמרן הבעל את רעייתו לחשוב שיש לה מחלת נפש.
#התנהגויות
בטווח הגזלייטינג ניתן לכלול מתוקפנות פסיבית, סרקזם, או התגוננות ועד הונאה וערעור החוויה של האחר. המגזלט יוכל להאשים ברגישות יתר, בביקורתיות או בדרמטיות. לעתים הוא ילעג או יתעצבן או אפילו יבכה כדי להציג את עצמו כקורבן של המגוזלט.
לא פעם המגזלט יחוש מאוים או יקנא בבן הזוג שלו. כתוצאה מכך הוא עלול לפסול או לפקפק בהישגי המגוזלט ולהדגיש את הצד השלילי בהישגיו.
הנה המושג גזלייטינג (עברית):
https://youtu.be/y3D_N38VF9M
באנגלית:
https://youtu.be/y3t-Jvrr2OY
קדימון הסרט "גאזלייטינג" ממנו נולד המושג:
https://youtu.be/0ToLfQU2xmg
מנהיג כת מגזלט בכוונה שתביא את אחותה לכת שלו - מתוך סרט (עברית):
https://youtu.be/WdpRNoZAs2o
והסבר פסיכולוגי יפה עם מעט היסטוריית המושג (עברית):
https://youtu.be/xOCOlbMxCkQ?long=yes
ודאי שמתם לב שבמהלך ארוחות של אוכל אסייתי, רבים נוהגים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק. מקלות אכילה הם צמד מקלות שעשויים עץ או במבוק ומשמשים לאכילה בארצות דוגמת סין, יפאן, קוריאה ואחרות.
המיומנות של אנשי המזרח הרחוק לאכילה בצ’ופסטיקס היא מרתקת. מגיל מאד צעיר לומדים רבים מהם לאכול בצ'ופסטיקס. התפשטות המטבח הסיני והיפני בעולם, גרמה לכך שגם אנשי המערב לומדים לאכול בעזרתם.
רבים מאנשי המערב אוכלים כיום במסעדות של מזון אסייתי בעזרת מקלות אכילה, גם אם זה פחות נוח להם או קל בתחילה. יש הרואים בכך סימן שהאוכלים במקלות האכילה הם אנשי העולם הגדול.
כך אוכלים בצ’ופסטיקס (עברית):
https://youtu.be/laWIpHqUheQ
סיפורם של הצ’ופסטיקס הסיניים:
https://youtu.be/hWWIOmmKG3k
הדרכה לשימוש בצ’ופסטיקס באנגלית, או איך להשתמש בצ’ופסטיקס?
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
צ’ופסטיקס וסושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
למה מיליארד וחצי איש בעולם אוכלים בעזרת צ'ופסטיקס? (מתורגם)
https://youtu.be/tSciinXdGhI
ואיך ממחזרים את הצ'ופסטיקס המשומשים לרהיטים?
https://youtu.be/pLL4PW4LZT8
איך אוכלים במקלות אכילה, או צ'ופסטיקס?
הפופולריות של האוכל האסייתי בעולם המודרני היא אדירה. בכל העולם לומדים רבים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק, שדומה שמשמשים כיום לאכילה לא רק בסין, יפאן, קוריאה ושכנותיהן, אלא בכל מקום אפשרי.
אז הנה הוראות האכילה בצ'ופסטיקס:
1. נוטלים את הצ'ופסטיקס ואת החלק הצר שלהם מפנים לאוכל, כמו שאתם עושים עם פינצטה.
2. ממקמים את המקל הראשון בין פרק האגודל מצד אחד לבין פרק הבסיס של האמה מצד שני.
3. אוחזים במקל השני החזיקו באותה היד, כך שיהיה מקביל למקל הראשון, עם רווח קל ממנו. השעינו את הצ'ופסטיק הזה על קצה האגודל בצד אחד ומהצד השני על קצה האצבע.
4. המקלות בגובה שונה - טופפו את קצותיהם על השולחן, בכדי שיסתדרו בגובה הנכון.
5. עכשיו תרגלו פתיחה וסגירה של המקלות, עדיין ללא אוכל...
6. זהו עכשיו ליטול מהמזון. זה לא יצליח מיד, אבל קצת אימון ואתם בעניינים.. בתיאבון!
אז אם תשכילו ללמוד כיצד לסעוד במקלות אכילה, מה שאגב יהווה סימן שאתם אנשי העולם הגדול, תוכלו ליהנות הרבה יותר מאכילה של אוכל מהמזרח הרחוק ולהיות אכלנים נהדרים.
אגב, במזרח הרחוק נוהגים לראות בהורי ילד שמחזיק לא נכון במקלות האכילה, כמי שהם הורים גרועים, מכיוון שזוהי אחריות הורית ללמד את הילדים כיצד משתמשים בהם. אז אולי בשאר העולם זה לא כך, אבל עדיין - בקשו מההורים שיודעים לאכול בצ’ופסטיקס, לסייע לכם, אם אתם עדיין מתקשים.
הנה הדרכה לאכילה בצ’ופסטיקס מצוינת:
https://youtu.be/iin3Grr84ZU
הדרכת אכילה בצ'ופסטיקס (מתורגם):
https://youtu.be/2Bns2m5Bg4M
הדרכה לשימוש במקלות אכילה:
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
כך אוכלים בעזרתם סושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
והאם הצ'ופסטיקס ינצח את המזלג?
https://youtu.be/1pSLzB3xnq8
הפופולריות של האוכל האסייתי בעולם המודרני היא אדירה. בכל העולם לומדים רבים להשתמש בצ’ופסטיקס, מקלות האכילה של המזרח הרחוק, שדומה שמשמשים כיום לאכילה לא רק בסין, יפאן, קוריאה ושכנותיהן, אלא בכל מקום אפשרי.
אז הנה הוראות האכילה בצ'ופסטיקס:
1. נוטלים את הצ'ופסטיקס ואת החלק הצר שלהם מפנים לאוכל, כמו שאתם עושים עם פינצטה.
2. ממקמים את המקל הראשון בין פרק האגודל מצד אחד לבין פרק הבסיס של האמה מצד שני.
3. אוחזים במקל השני החזיקו באותה היד, כך שיהיה מקביל למקל הראשון, עם רווח קל ממנו. השעינו את הצ'ופסטיק הזה על קצה האגודל בצד אחד ומהצד השני על קצה האצבע.
4. המקלות בגובה שונה - טופפו את קצותיהם על השולחן, בכדי שיסתדרו בגובה הנכון.
5. עכשיו תרגלו פתיחה וסגירה של המקלות, עדיין ללא אוכל...
6. זהו עכשיו ליטול מהמזון. זה לא יצליח מיד, אבל קצת אימון ואתם בעניינים.. בתיאבון!
אז אם תשכילו ללמוד כיצד לסעוד במקלות אכילה, מה שאגב יהווה סימן שאתם אנשי העולם הגדול, תוכלו ליהנות הרבה יותר מאכילה של אוכל מהמזרח הרחוק ולהיות אכלנים נהדרים.
אגב, במזרח הרחוק נוהגים לראות בהורי ילד שמחזיק לא נכון במקלות האכילה, כמי שהם הורים גרועים, מכיוון שזוהי אחריות הורית ללמד את הילדים כיצד משתמשים בהם. אז אולי בשאר העולם זה לא כך, אבל עדיין - בקשו מההורים שיודעים לאכול בצ’ופסטיקס, לסייע לכם, אם אתם עדיין מתקשים.
הנה הדרכה לאכילה בצ’ופסטיקס מצוינת:
https://youtu.be/iin3Grr84ZU
הדרכת אכילה בצ'ופסטיקס (מתורגם):
https://youtu.be/2Bns2m5Bg4M
הדרכה לשימוש במקלות אכילה:
https://youtu.be/m8mw8SWS5nM
כך אוכלים בעזרתם סושי:
https://youtu.be/UXNUmpTtcAQ
והאם הצ'ופסטיקס ינצח את המזלג?
https://youtu.be/1pSLzB3xnq8
