התלהבות גדולה מנמלים בבית אין לאף אחד. אבל הנַמלוּל (Formicarium), בלועזית פורמיקריום, הוא קן נמלים מלאכותי שנועד ללימוד על חיי מושבת הנמלים וצפייה בהתנהגותן בה. לא נדיר היה למצוא אותו פעם בבתי ספר ואוניברסיטאות. אבל תופתעו ודאי לשמוע שנמלול מסחרי בשם "חוות הנמלים" הפך פעם בארצות הברית ללהיט מכירות ענקי לילדים ולמשפחות. למעשה אנשים שילמו במיטב כספם, כדי להכניס נמלים הביתה.

את הנמלול הראשון שנמכר באופן מסחרי המציא פרופסור להנדסה בשם פרנק אוסטין. הוא היה מורכב משני חלונות זכוכית שהוחזקו על ידי מסגרת עץ מלאה באדמה. בתוכה התנהל קן נמלים שניתן היה לצפות בו. אוסטין רשם את הנמלול כפטנט בסוף שנות ה-20 ושיווק אותו לבתי ספר ולמוזיאונים.

אבל ההברקה המסחרית הגדולה הייתה של מילטון לוין, יזם צעצועים אמריקאי. הוא חגג את יום העצמאות האמריקאי בפיקניק עם משפחתו ולא הצליח להסיר את עיניו מתלולית אדמה שאליה וממנה יצאו ונכנסו נמלים כל הזמן בעבודתן.

לוין נזכר בצנצנת הזכוכית שבה גידל נמלים בילדותו. בו במקום הוא החליט לפתח את "חוות הנמלים של דוד מילטון". המתקן הפך אותו לאדם עשיר. ממש כמו ב"נמלול" שפיתח בשנות השלושים הפרופסור פרנק אוסטין, היו משני צידי חוות הנמלים שלו דפנות פלסטיק שקופות. ביניהן היה חול שבו חפרו הנמלים, יצרו מחילות ובנו את הקן שלהן. להשלמת האווירה הכפרית לנמלים, הוא הקפיד לעצב אז את חוות הנמלים כך שיהיו בה ציורים קטנים של תחנת קמח ובתים זעירים...

המוצר כל כך הצליח שהחברה לא הצליחה לעמוד בביקוש. לוין נתן להורים רבים את התחושה שכך יהפכו ילדיהם למדענים וחוקרים. הוא שכר "ציידי נמלים" שקיבלו פני אחד עבור כל נמלה שלכדו, זאת בכדי להכניסן לחוות הנמלים ששיווק. עשרות מיליוני חוות נמלים נמכרו כך במהלך השנים. דרך חוות נמלים שכאלה גילו במשך השנים מיליוני ילדים את החיים המהפנטים של קהילת הנמלים החרוצה. רובם לא הפכו למדענים אבל זה כבר עניין אחר.


הנה סיפורו של מילטון לוין:

https://youtu.be/FY7Jtd8FGBg


מושבת הנמלים השקופה:

http://youtu.be/994zXdEzdnc


יש מושבות נמלים בג'ל שהנמלים ניזונות ממנו:

http://youtu.be/dJSHqOEIhv0


והנה הסבר עליו:

http://youtu.be/_hdxAy0I-Mw

בעלי חיים שונים הוטסו ברבות השנים לחלל, כדי לבחון את השפעת המיקרו-גרביטציה, היעדר כמעט מוחלט של כוח משיכה, עליהם. הראשונים שהוטסו לחלל היו זבובים, אבל נמלים הגיעו לחלל מאוחר הרבה יותר. זה קרה כשהוטסו נמלים בשנת 2003 אל תחנת החלל הבינלאומית, למטרות מחקר. הנמלים הללו, כינו אותן בחיבה אז "אנט-רונאוטים", הוטסו בתוך "נמלול", המתקן השקוף שמאפשר לחוקרים ללמוד על חייהן מבלי להפריע.

הרעיון לחקור את התנהגותן של נמלים בחלל נולד ב"פאולר", בית ספר תיכון בניו יורק. הוא עלה בראשם של תלמידים ומוריהם, שהניחו שבתנאי חוסר כבידה לא ימצאו הנמלים את דרכן ויתחפרו לאט מאשר בכדור הארץ.

לשם המחקר פיתחו מדעני נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, חומר בשם אגרוז (agarose). זהו ג'ל חצי שקוף שגם מזין את הנמלים וגם מאפשר להן לחיות בתוכו, כמו בתוך החול. הנמלים חופרות באגרוז, אוכלות ושותות אותו ובעיקר מאפשרות לחוקרים לבחון אותן בתנאי חוסר הכבידה שבחלל.

הנמלים נשלחו לחלל במעבורת החלל "קולומביה". על המעבורת, אל מול הנמלול הציבו החוקרים מצלמת וידאו, שהציגה בזמן אמת אל כל העולם את חיי הנמלים בהפרדה גבוהה HD. למולה יכולים היו הצופים לצפות בנמלול דומה, שהוצב במקביל בכדור הארץ, בתנאי כבידה רגילים. בכל חוות נמלים כזו היו 15 נמלים, שהחלו כמעט מיד לחפור בג'ל. המדהים היה שנמלי החלל חפרו תעלות כמעט מיד ובחריצות רבה, בעוד אלה שעל הקרקע, על פני כדור הארץ, חפרו בעצלנות ובאיטיות רבה. נמלי כדור הארץ גם מתו במהירות ועד גמר הניסוי מתו 14 מתוך ה-15 שהרכיבו את קבוצת הביקורת.

גמר הניסוי היה טראגי. זמן קצר לפני נחיתת המעבורת קולומביה, לאחר 16 ימים בחלל, היא התרסקה. בתאונה נספו כל אנשי הצוות והאסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון. גם נמלול החלל הניסויי הושמד בתאונה, ביחד עם כל המעבורת ותכולתה.

בשנת 2014 יצא לדרך "Ants in Space", מחקר מתקדם יותר להשוואת תפקוד הנמלים בתנאי מיקרו-כבידה לעומת תנאי כבידה. בניסוי הוטסו לחלל 8 חוות נמלים, כשבכל אחת מהן 100 נמלים.


הנה מושבת הנמלים בחלל:

http://youtu.be/v18TL8sud5w


כך נראתה סביבת המחיה החללית של הנמלים בתחנת החלל:

http://youtu.be/70xfOBVWwPY


ועולם הנמלים:

http://youtu.be/IWIBWeTj8ck