שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי ההיסטוריה של הנרות?
הנר (Candle) הוא אחד מאמצעי התאורה הקדומים ביותר. ידוע שכדי להאיר את חשכת הלילה נהגו המצרים הקדמונים, כבר לפני כ-5,000 שנה, להאיר באמצעות לפידים שבערו באמצעות סיבי צמחים שהוצפו בשומן מומס של חיות.
בהמשך השתמשו בנרות חרס. מנורות חימר הבנויות בצורה של קערות קטנות, עם פתח צר כדי למקד את הלהבה. במנורות החרס הוכנס שמן נוזלי והצתת השמן היא שנתנה אור. המנורה האירה כל עוד היה בנר שמן בעירה.
מי שיצרו את הנרות כמו שאנו מכירים אותם בימינו היו ככל הנראה הרומאים. גם הם נהגו לטבול פפירוס בדונג מומס. הדונג היקר הביא לכך שפשוטי העם השתמשו בשומן בעלי חיים שאמנם האיר, אבל הסריח. מאוד הסריח.
רק בסקוטלנד של אמצע המאה ה-19 פיתח לראשונה הכימאי ג'יימס יאנג (Young) שיטה ייחודית לזיקוק של נפט, שאפשרה לו לייצר את השעווה ובזיל הזול. אגב, זו בדיוק השעווה שאנו מכירים כיום, ששמה המדויק הוא בעצם "פראפין".
הפראפין אפשר מהפכה קטנה בעולם הנרות. הוא אפשר את ייצורם של נרות הפראפין הזולים ועל הדרך גם פתר את בעיית הסירחון שהתלווה דורות רבים לנרות מבוססי שומן החיות. מאז המצאת הפראפין מבוססים כל הנרות על הפראפין, או בלשוננו על שעווה.
אמנם כמה עשורים אחר כך הומצאה נורת החשמל על ידי אדיסון. הנרות הלכו ואיבדו את חשיבותם, אבל השימוש בהם נמשך כאמצעי חירום, בזמן של הפסקות חשמל או לצרכים דתיים.
הנה תולדות הנרות:
https://youtu.be/WGMQP-Uvq5E
על הנרות בימי הביניים:
https://youtu.be/mW8DZPTT13M
אחד המקצועות העתיקים של ימי הביניים היה מייצר הנרות:
https://youtu.be/4kFD9vSzziQ
נר עתיק מבוסס שמן מימי החשמונאים (עברית):
https://youtu.be/C9dCCnH0JJE
ונרות חרס מהמאה ה-8 לספירה, תחילת התקופה האיסלאמית (עברית):
https://youtu.be/Leb5KX1iIkE
איך הנרות מאירים?
כשהנר (Candle) דולק בחשיכה, הוא תמיד נראה מהפנט משהו. הניגוד שבין האור והנוגה של הלהבה הקטנה לבין החשיכה שמסביב הוא קסום ויוצר הרבה רגעים מיוחדים.
אבל מה מאפשר לנר להאיר כך? מהי השעווה שמאפשרת לנר בערה ארוכה יחסית, עד שהוא נגמר?
במרכז נר הפראפין, או השעווה בשמו העממי, יש פתיל המוקף הפראפין. זהו חומר הבעירה של הנר.
כשמציתים את פתיל הנר באמצעות מקור חום כמו גפרור או מצית, מתחיל חומר הבעירה לבעור בלהבה קטנה. החום שמשחררת הלהבה יוצר תגובת שרשרת של בעירה, חום ששומר על האש דוחקת, כל עוד יש פראפין כמקור הדלק.
ככל שהנר דולק הפראפין הולך ומתכלה לאיטו, תוך שהוא מפיץ מסביבו אור וחום.
כשנגמר הפראפין כמקור הדלק משתרר קור והאש כבה.
כך מאיר הנר (עברית):
https://youtu.be/mkOVZGlvzgY
נרות חנוכה בהילוך מהיר עד לסופם, כשהלהבה נכבית:
https://youtu.be/hAOHuHInKi4
והצד המדעי של הנרות:
https://youtu.be/B9asozzeAwY
נר
הנר (Candle) הוא אחד מאמצעי התאורה הקדומים ביותר. ידוע שכדי להאיר את חשכת הלילה נהגו המצרים הקדמונים, כבר לפני כ-5,000 שנה, להאיר באמצעות לפידים שבערו באמצעות סיבי צמחים שהוצפו בשומן מומס של חיות.
בהמשך השתמשו בנרות חרס. מנורות חימר הבנויות בצורה של קערות קטנות, עם פתח צר כדי למקד את הלהבה. במנורות החרס הוכנס שמן נוזלי והצתת השמן היא שנתנה אור. המנורה האירה כל עוד היה בנר שמן בעירה.
מי שיצרו את הנרות כמו שאנו מכירים אותם בימינו היו ככל הנראה הרומאים. גם הם נהגו לטבול פפירוס בדונג מומס. הדונג היקר הביא לכך שפשוטי העם השתמשו בשומן בעלי חיים שאמנם האיר, אבל הסריח. מאוד הסריח.
רק בסקוטלנד של אמצע המאה ה-19 פיתח לראשונה הכימאי ג'יימס יאנג (Young) שיטה ייחודית לזיקוק של נפט, שאפשרה לו לייצר את השעווה ובזיל הזול. אגב, זו בדיוק השעווה שאנו מכירים כיום, ששמה המדויק הוא בעצם "פראפין".
הפראפין אפשר מהפכה קטנה בעולם הנרות. הוא אפשר את ייצורם של נרות הפראפין הזולים ועל הדרך גם פתר את בעיית הסירחון שהתלווה דורות רבים לנרות מבוססי שומן החיות. מאז המצאת הפראפין מבוססים כל הנרות על הפראפין, או בלשוננו על שעווה.
אמנם כמה עשורים אחר כך הומצאה נורת החשמל על ידי אדיסון. הנרות הלכו ואיבדו את חשיבותם, אבל השימוש בהם נמשך כאמצעי חירום, בזמן של הפסקות חשמל או לצרכים דתיים.
הנה תולדות הנרות:
https://youtu.be/WGMQP-Uvq5E
על הנרות בימי הביניים:
https://youtu.be/mW8DZPTT13M
אחד המקצועות העתיקים של ימי הביניים היה מייצר הנרות:
https://youtu.be/4kFD9vSzziQ
נר עתיק מבוסס שמן מימי החשמונאים (עברית):
https://youtu.be/C9dCCnH0JJE
ונרות חרס מהמאה ה-8 לספירה, תחילת התקופה האיסלאמית (עברית):
https://youtu.be/Leb5KX1iIkE
כשהנר (Candle) דולק בחשיכה, הוא תמיד נראה מהפנט משהו. הניגוד שבין האור והנוגה של הלהבה הקטנה לבין החשיכה שמסביב הוא קסום ויוצר הרבה רגעים מיוחדים.
אבל מה מאפשר לנר להאיר כך? מהי השעווה שמאפשרת לנר בערה ארוכה יחסית, עד שהוא נגמר?
במרכז נר הפראפין, או השעווה בשמו העממי, יש פתיל המוקף הפראפין. זהו חומר הבעירה של הנר.
כשמציתים את פתיל הנר באמצעות מקור חום כמו גפרור או מצית, מתחיל חומר הבעירה לבעור בלהבה קטנה. החום שמשחררת הלהבה יוצר תגובת שרשרת של בעירה, חום ששומר על האש דוחקת, כל עוד יש פראפין כמקור הדלק.
ככל שהנר דולק הפראפין הולך ומתכלה לאיטו, תוך שהוא מפיץ מסביבו אור וחום.
כשנגמר הפראפין כמקור הדלק משתרר קור והאש כבה.
כך מאיר הנר (עברית):
https://youtu.be/mkOVZGlvzgY
נרות חנוכה בהילוך מהיר עד לסופם, כשהלהבה נכבית:
https://youtu.be/hAOHuHInKi4
והצד המדעי של הנרות:
https://youtu.be/B9asozzeAwY
