שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה יורט וכיצד מעבירים אותו ממקום למקום באסיה ומונגוליה?
היורט הוא אוהל מונגולי, שמגן על הרועים הנודדים בערבות אסיה, מהחום והקור, במקומות המרעה שאליהם הם מגיעים. לא רק במונגוליה, אלא גם במדינות נוספות של נוודים באסיה, כמו קירגיזסטאן, קזחסטן ואזורים מסוימים בסין.
יורט, אגב, הוא שם כללי לאוהל. בלשון המונגולית שמו המדויק של מה שאנו קוראים יורט הוא "גר" (Ger).
היורט, או היורטה, הוא מבנה שכבר מאות שנים משמש את המקומיים למגורים זמינים וקלים להעברה ממקום למקום. לוקח לבנות אותו זמן קצר והוא מספק לאנשים לינה כמו בבית - אבל בטבע.
למונגולים לוקח בין חצי שעה לשעתיים לפרק את היורטות ולהעבירן לאיזור אחר, שופע עשב מוריק ומרעה לבהמות.
מי שמקיימים אורח חיים נוודי במונגוליה חיים ביורט כל השנה. בכל עונה משפחות הנוודים מעבירות את היורט שלהם ממקום למקום. בקיץ להרים הגבוהים לכמה חודשים בהם הם רועים את העדרים ובחורף ההיפך.
במונגוליה נבנים ארעית יורטים, כלומר גרים, גם בפאתי הערים הגדולות, כולל שכונות בבירה המונגולית אולן בטור.
מבנה היורט המסורתי לא זקוק לעמודים או לתמיכה פנימית כלשהי. זה חלק מההסבר של הגאונות הנעוצה ביורט המונגולי. יש לו שלד מעץ גמיש בצורת איקסים מעוינים ומעליו לעתים קורות ארוכות לשלד הגג, כשלמעלה מצוי הכתר, שהוא העיגול המרכזי, הנסמך על קורות הגג וסבכת הקיר.
החיבור של הכתר, ביחד עם זווית המפגש שבין הקורות לקיר, מייצרים לחץ שתומך במבנה כולו. מעל היורט פורשים יריעות לבד עבות, שמבודדות ומונעות חדירת גשם פנימה.
ביורט מסורתי הרצפה מכוסה שטיחים. המודרני יעשו אותו לא פעם מעץ או דק.
בעשורים האחרונים יש יותר ויותר יורטים גם באירופה ובארה"ב. אבל כאן הם משמשים בעיקר לנופש פופולרי בקמפינג המודרני והמשודרג, ה"גלאמפינג".
גם בישראל יש היום הבונים יורט ואף חיים בו, אבל השלטונות לא מתלהבים וקונסים אותם.
הנה סרטון שבו מציגים אנשים את היורט שבו הם חיים:
http://youtu.be/6eOc7wy17wk
אמן ישראלי שבונה אותם (עברית):
https://youtu.be/fjzeS__oFDA
ובנייה של יורט בהילוך מהיר:
http://youtu.be/WwhMuVutx9o
איזה קמפיין הפך את רדבול למשקה לוהט?
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
מהו אושר?
מי לא רוצה להיות מאושר? - האושר (Happiness) הוא תופעה חמקמקה שכל אחד רוצה. קודם אולי נספר שאושר הוא לא חוויות ולא רגעים. אושר הוא תחושה קבועה של חיים שבהם אתה או את עושים את מה שאתם נהנים לעשות. חיים מלאי משמעות, גם אם אינם חיי עשירים ולא כוללים את הנאות החיים הנחשקות מהטלוויזיה והסרטים - הם אושר למי שחי אותם.
רבים מתבלבלים שאם רק ישיגו מקצוע עם עם יותר כסף או יותר מעמד, תפקיד בכיר יותר, ירושה גדולה או בן זוג יפה יותר - אז יהיו מאושרים. רבים אחרים חולמים על חיים מלאי הנאות שמצטלמות נהדר בפייסבוק אבל הן ממש לא אושר. כמעט כל מחקר בתחום מספר שאם אינכם חיים את המשמעות והבחירה של הדרך שממלאת אתכם, לא יעזרו גם סקי בשווייץ או פנטהאוז במנהטן - אתם פשוט לא תהיו מאושרים!
כלומר, כל אלה, אם יתלוו לחיים שאתם נהנים מהגשמתם, מעיסוק בדבר שממלא אתכם במשמעות וסיפוק, ודאי יוסיפו להם. אבל הם בשום צורה לא מה שיוצר אושר. ממש לא.
מצד שני, זה לא שאתם צריכים להיות עניים כדי להיות מאושרים, כדאי שתלמדו ותרכשו מקצוע או מקור הכנסה מכובד שיאפשר לכם הכנסה שתקנה בטחון כלכלי. בלי זה תהיו סתם אומללים. אבל בהנחה שיש לכם את מה שצריך כדי להתקיים בצורה בטוחה, גם בימי סגריר, תוכלו להגשים את עצמכם היטב אם תעשו את מה שימלא אתכם בסיפוק ואושר.
אבל מה קורה אם לא הצלחתם תמיד לעשות את מה שאתם אוהבים לעשות. אז קודם נספר שאושר מצטבר וממלא לזמן רב. גם אחרי שהגשמתם חלום ועשיתם במשך כמה שנים את מה שרציתם, למשל עזרתם להקים סטארטאפ ששינה את העולם, סייעתם לרעבים באפריקה או הפכתם לחברים בלהקה עם מוסיקה מצוינת שחיברתם, החווייה תקנה לכם שנים של אושר ותחושת מימוש עצמי.
אבל רגע! - מסתבר שאחד הדברים שהכי הופכים אותנו למאושרים זה לומר תודה ולהכיר תודה לאחרים. כמה שאנו מוקירים תודה למי שעשה לנו טוב - יהפוך אותנו למאושרים יותר. ומסתבר שמי שהאושר הכי גדל אצלו כשהוא מוקיר תודה זה מי שנמצא במצב רוח רע ואפילו בדיכאון.
הנה כמה עצות מהירות להיות מאושר (מתורגם):
https://youtu.be/NDNmC11vGYk
מרכיבי האושר:
https://youtu.be/IIWQeMFncm8
המחקר שמראה את התפקיד המדהים של הכרת תודה לאושר שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/oHv6vTKD6lg
והרצאת טד על ממצאי מחקר שמראים כיצד באמת להגיע את האושר (מתורגם):
https://youtu.be/8KkKuTCFvzI?long=yes
סגנון חיים
היורט הוא אוהל מונגולי, שמגן על הרועים הנודדים בערבות אסיה, מהחום והקור, במקומות המרעה שאליהם הם מגיעים. לא רק במונגוליה, אלא גם במדינות נוספות של נוודים באסיה, כמו קירגיזסטאן, קזחסטן ואזורים מסוימים בסין.
יורט, אגב, הוא שם כללי לאוהל. בלשון המונגולית שמו המדויק של מה שאנו קוראים יורט הוא "גר" (Ger).
היורט, או היורטה, הוא מבנה שכבר מאות שנים משמש את המקומיים למגורים זמינים וקלים להעברה ממקום למקום. לוקח לבנות אותו זמן קצר והוא מספק לאנשים לינה כמו בבית - אבל בטבע.
למונגולים לוקח בין חצי שעה לשעתיים לפרק את היורטות ולהעבירן לאיזור אחר, שופע עשב מוריק ומרעה לבהמות.
מי שמקיימים אורח חיים נוודי במונגוליה חיים ביורט כל השנה. בכל עונה משפחות הנוודים מעבירות את היורט שלהם ממקום למקום. בקיץ להרים הגבוהים לכמה חודשים בהם הם רועים את העדרים ובחורף ההיפך.
במונגוליה נבנים ארעית יורטים, כלומר גרים, גם בפאתי הערים הגדולות, כולל שכונות בבירה המונגולית אולן בטור.
מבנה היורט המסורתי לא זקוק לעמודים או לתמיכה פנימית כלשהי. זה חלק מההסבר של הגאונות הנעוצה ביורט המונגולי. יש לו שלד מעץ גמיש בצורת איקסים מעוינים ומעליו לעתים קורות ארוכות לשלד הגג, כשלמעלה מצוי הכתר, שהוא העיגול המרכזי, הנסמך על קורות הגג וסבכת הקיר.
החיבור של הכתר, ביחד עם זווית המפגש שבין הקורות לקיר, מייצרים לחץ שתומך במבנה כולו. מעל היורט פורשים יריעות לבד עבות, שמבודדות ומונעות חדירת גשם פנימה.
ביורט מסורתי הרצפה מכוסה שטיחים. המודרני יעשו אותו לא פעם מעץ או דק.
בעשורים האחרונים יש יותר ויותר יורטים גם באירופה ובארה"ב. אבל כאן הם משמשים בעיקר לנופש פופולרי בקמפינג המודרני והמשודרג, ה"גלאמפינג".
גם בישראל יש היום הבונים יורט ואף חיים בו, אבל השלטונות לא מתלהבים וקונסים אותם.
הנה סרטון שבו מציגים אנשים את היורט שבו הם חיים:
http://youtu.be/6eOc7wy17wk
אמן ישראלי שבונה אותם (עברית):
https://youtu.be/fjzeS__oFDA
ובנייה של יורט בהילוך מהיר:
http://youtu.be/WwhMuVutx9o
בשנת 1982, דיטריך מאטשיץ (Dietrich Mateschitz), מנהל שיווק אוסטרי שעבד בחברת משחות השיניים הגרמנית בלנדקס (Blendax), הגיע לתאילנד עם ג'ט לג קשה.
בדרך מנמל התעופה של בנגקוק אל מרכז העיר הוא קנה בקבוק קראטינג דאנג (Krating Daeng), משקה אנרגיה מקומי שהיה פופולרי בקרב נהגי משאיות ופועלי מפעלים. "כוס אחת, הג'ט לג נעלם", סיפר לאחר מכן. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל לשוק המערבי.
ב-1984 הקים מאטשיץ את חברת רד בול (Red Bull GmbH) בשותפות עם בעל המשקה התאילנדי צ'אלאו יוביטיה (Chaleo Yoovidhya). כל אחד מהם השקיע 500,000 דולר ממחסכונותיו האישיים וקיבל 49% מהחברה, כאשר ה-2 אחוזים הנותרים הועברו לבנו של יוביטיה.
ב-1987 הושק המשקה לראשונה באוסטריה, עם שינויי פורמולה שהתאימו לחיך האירופאי: פחות מתוק ויותר מוגז.
הבעיה הייתה שאיש לא קנה אותו. הבדיקות בשוק כשלו, הרשויות האוסטריות נהגו בחשדנות וכמה מדינות אירופאיות אף אסרו את המשקה בשל תכולת הקפאין והטאורין.
מאטשיץ בחר שלא להתגונן. הוא אפשר לשמועות להתפשט, כולל הסיפור המוזר שהטאורין מופק מכדורי פר. כמובן שהשמועה הייתה שקרית לחלוטין, אבל היא הפכה לפרסום חינמי שלא ניתן לקנות בשום כסף.
הצעד הגאוני האמיתי הגיע ב-1994, עם ההשקה בבריטניה. מאטשיץ ואנשי הצוות שלו פיתחו קמפיין גרילה מחושב שהתבסס על... פחי אשפה.
מאטשיץ הניח שהמוני פחיות רד בול ריקות בפחי אשפה באזורי הבילוי ומחוץ למועדונים ייצרו אשליה שרד בול הוא המשקה שכולם שותים ויגרמו לצעירים להסיק שרד בול הוא משקה האנרגיה המועדף על צעירי העיר.
במשך שבועות מילאו צוותים ששלחה רדבול את פחי האשפה של לונדון בפחיות ריקות ומעוכות של רד בול, השליכו פחיות ריקות רבות בסמוך לקמפוסים, על המדרכות באזורי בילוי והשאירו רבות מהן זרוקות מחוץ למועדונים נחשבים ברחבי לונדון.
מי שעברו לידם ראו את הפחיות והסיקו מסקנה פשוטה: כולם כבר שותים את זה. זו הייתה הנדסה חברתית שנסכיר שנעשית עוד לפני שהמונח "ויראלי" בכלל נכנס לשימוש. היא התבססה על העיקרון הפסיכולוגי שיתגלה כעוצמתי עוד יותר בשנים הבאות של האינטרנט - ההוכחה החברתית (Social Proof).
הפחיות הריקות ההן, שהונחו בפחי האשפה הפכו לאחת מדוגמאות השיווק הגאוני ביותר בלי תקציב שנרשמו בהיסטוריה והפכו את מאטשיץ למיליארדר והאיש העשיר ביותר באוסטריה.
כי בהמשך, רד בול חילקה פחיות חינם לדיג'יים, ספורטאים ובעלי מועדונים והרבתה לממן אירועי ספורט אקסטרים שתאמו בדיוק לדמות המותג שמאטשיץ רצה לבנות: אנרגיה גבולית, אורח חיים נועז. זה לא היה רק משקה שהוא מכר, אלא גם טונות של הרפתקנות, סגנון חיים והרבה אדרנלין.
ב-1997 הגיעה רד בול לארצות הברית, כשבכיסה כבר מוניטין של משקה אסור ומיסטי. ב-1998 היא מוכרת 300 מיליון פחיות ברחבי העולם ובעשורים הבאים עוברת את ה-40% מכירות בשוק משקאות האנרגיה בעולם.
ואחרי הכל - הוא שהוכיח שכולם מעדיפים את מה שכולם מעדיפים, גם אם עדיין לא כולם יודעים שזה מה שהם מעדיפים, לא ככה?
הנה איש השיווק שהקים אימפריית משקאות אנרגיה:
https://youtu.be/G-hMTdIqwzM
בקיצור (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/9QXAxka359s
סיפורו של הקמפיין שהתחיל באשפה:
https://youtu.be/7_vfP_XwsG8
תנו ל-AI לספר:
https://youtu.be/emL_9r4i0x4
מעת לעת הם עושים עוד כאלה (מסך מלא):
https://youtu.be/sFSNUVLAQzk
ומותו של מאטשיץ המיליארדר שהתעקש לשתות מעל 10 פחיות רד בול ביום:
https://youtu.be/3kgUxjADNgM
מי לא רוצה להיות מאושר? - האושר (Happiness) הוא תופעה חמקמקה שכל אחד רוצה. קודם אולי נספר שאושר הוא לא חוויות ולא רגעים. אושר הוא תחושה קבועה של חיים שבהם אתה או את עושים את מה שאתם נהנים לעשות. חיים מלאי משמעות, גם אם אינם חיי עשירים ולא כוללים את הנאות החיים הנחשקות מהטלוויזיה והסרטים - הם אושר למי שחי אותם.
רבים מתבלבלים שאם רק ישיגו מקצוע עם עם יותר כסף או יותר מעמד, תפקיד בכיר יותר, ירושה גדולה או בן זוג יפה יותר - אז יהיו מאושרים. רבים אחרים חולמים על חיים מלאי הנאות שמצטלמות נהדר בפייסבוק אבל הן ממש לא אושר. כמעט כל מחקר בתחום מספר שאם אינכם חיים את המשמעות והבחירה של הדרך שממלאת אתכם, לא יעזרו גם סקי בשווייץ או פנטהאוז במנהטן - אתם פשוט לא תהיו מאושרים!
כלומר, כל אלה, אם יתלוו לחיים שאתם נהנים מהגשמתם, מעיסוק בדבר שממלא אתכם במשמעות וסיפוק, ודאי יוסיפו להם. אבל הם בשום צורה לא מה שיוצר אושר. ממש לא.
מצד שני, זה לא שאתם צריכים להיות עניים כדי להיות מאושרים, כדאי שתלמדו ותרכשו מקצוע או מקור הכנסה מכובד שיאפשר לכם הכנסה שתקנה בטחון כלכלי. בלי זה תהיו סתם אומללים. אבל בהנחה שיש לכם את מה שצריך כדי להתקיים בצורה בטוחה, גם בימי סגריר, תוכלו להגשים את עצמכם היטב אם תעשו את מה שימלא אתכם בסיפוק ואושר.
אבל מה קורה אם לא הצלחתם תמיד לעשות את מה שאתם אוהבים לעשות. אז קודם נספר שאושר מצטבר וממלא לזמן רב. גם אחרי שהגשמתם חלום ועשיתם במשך כמה שנים את מה שרציתם, למשל עזרתם להקים סטארטאפ ששינה את העולם, סייעתם לרעבים באפריקה או הפכתם לחברים בלהקה עם מוסיקה מצוינת שחיברתם, החווייה תקנה לכם שנים של אושר ותחושת מימוש עצמי.
אבל רגע! - מסתבר שאחד הדברים שהכי הופכים אותנו למאושרים זה לומר תודה ולהכיר תודה לאחרים. כמה שאנו מוקירים תודה למי שעשה לנו טוב - יהפוך אותנו למאושרים יותר. ומסתבר שמי שהאושר הכי גדל אצלו כשהוא מוקיר תודה זה מי שנמצא במצב רוח רע ואפילו בדיכאון.
הנה כמה עצות מהירות להיות מאושר (מתורגם):
https://youtu.be/NDNmC11vGYk
מרכיבי האושר:
https://youtu.be/IIWQeMFncm8
המחקר שמראה את התפקיד המדהים של הכרת תודה לאושר שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/oHv6vTKD6lg
והרצאת טד על ממצאי מחקר שמראים כיצד באמת להגיע את האושר (מתורגם):
https://youtu.be/8KkKuTCFvzI?long=yes
