רבים זוכרים את הדמות של זורבה כשהוא רוקד על החוף ובטוחים שהריקוד הזה, ריקוד הסירטאקי, הוא ריקוד יווני עממי בן מאות שנים. ובכן - ודאי יעניין אותם לדעת שאין שום דבר מסורתי בריקוד הזה.

נהפוך הוא - ריקוד הסירטקי הומצא ונוצר במיוחד עבור סרט הקולנוע "זורבה היווני", לקראת הצילומים בשנת 1964. הסרט זכה להצלחה כה עצומה בכל העולם, שהריקוד הפך מפורסם ואהוב מאד בעולם כולו ובאופן לא מפתיע גם ביוון עצמה.

ריקוד הסירטקי מהסרט מבוסס על הריקוד היווני המסורתי "חסאפיקו". גם המוסיקה לריקוד שמופיע בסרט לא נולדה מזמן. כתב אותה המלחין היווני הנודע מיקיס תאודוראקיס. ממש כמו הריקוד, גם היא נשמעת עממית ובעלת שורשים בני שנים רבות, אבל גם המוסיקה הזו הוזמנה מתאודוראקיס, המוכר כגדול מלחיני יוון, ונכתבה על ידו במיוחד עבור פסקול הסרט.

שניהם, הריקוד והניגון, הם מקרה נדיר מאד שבו מוסיקה שנכתבה על ידי מלחין ידוע וריקוד שהומצא על ידי כוריאוגרף - הופכים למוסיקה וריקוד עממיים. זה כמעט ולא קורה בעולם!

כן, אנחנו יודעים שעכשיו תזכירו לנו את עשרות השירים שהפכו לריקודי עם בישראל - נחמד מאד אבל ישראל היא מקרה יחודי, שבו ריקודים עממיים נוצרים על ידי עשרות מדריכים לריקודי-עם, הממציאים ומלמדים את הריקודים שהמציאו לשירים וכך הופכים אותם לנחלת העם היושב בציון. ובא לציון רוקד...


הנה סרטון של ריקוד הסירטאקי הכי מפורסם בעולם, מתוך הסרט "זורבה היווני":

https://youtu.be/BS0w3Wkric8


ריקוד סירטקי שמתחיל באיש אחד ומלהיב הרבה מהצופים להצטרף אליו לריקוד המוני:

http://youtu.be/UhDgpXWkFHE


שורת רוקדים בקפריסין, שרוקדים את ריקוד החסאפיקו שעליו מתבסס הסירטאקי:

http://youtu.be/zFG3CMG6xsE


שורת רוקדים יוונים בריקוד מהיר בכרתים:

https://youtu.be/YiVJYkohj7U


ושורה אחרונה בריקוד יווני נמרץ:

https://youtu.be/GGQPEvxW4cI

מי לא נחשף פעם לריקוד הגאורגי (Georgian dance) הסוער, אנרגטי ועוצר הנשימה, מרובה הקפיצות והתזוזות המהירות של הגברים, לעתים היא ממש מזכירה מעוף של להקות ציפורים מתואמות. לעתים הקפיצות שלהם נדמות לריחוף יותר מאשר לריקוד שמתנהל בצמוד כוחות המשיכה.

יש הבדל בין העוצמה כמעט הפראית והקצב הסוחף של ריקודי הגברים והמוסיקה שמלווה אותם, לריקודי הנשים הגרוזיניות, העדינים והמאופקים.

חוץ מהטמפרמנט המופלא שלהם, ריקודי הפולקלור הגרוזיניים מפורסמים בעולם כולו, גם בתלבושות הצבעוניות והאותנטיות, כל סט תלבושות הוא שונה, לפי הריקוד והאזור ממנו הוא בא בגיאורגיה.

אפרופו אזורים - כל ריקוד הוא ייחודי ובעל אופי ותנועה המציגים צדדים בקצב החיים של האזור שממנו הוא בא ונוצר. כך ניתן להבחין בהבדלים ברורים בין ריקודי העמקים, כמו דבלורי או אצ'רולי, אל מול ריקודי ההרים, דוגמת הקזבגורי והחבסורולי.

הווירטואוזיות שמחייב הריקוד הגיאורגי היא אדירה ודורשת מהרקדנים כושר פיזי מעולה ועבודה מפרכת של תרגול, אימון והתמסרות מלאה. תנועות הריקוד של הרקדנים מהירות יותר ממה שהעין מצליחה לקלוט ומסונכרנות ביניהם ברמה גבוהה. הלהקות הגיאורגיות מופיעות ברחבי העולם ועושות עבודת שיווק מצוינת לתרבות העתיקה והמסקרנת הזו.


הנה ריקוד עממי מגאורגיה:

https://youtu.be/GxCUGDMOURI


להקת המחול הלאומית של גאורגיה "סוקישווילי":

https://youtu.be/7Hghpl06mdA


רקדן גאורגי מספר:

https://youtu.be/lObbGydVSg4

ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט, או הבאלט (ballet) נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.

תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.

מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".

אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.

אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.

ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי. בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחולות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" של סטרווינסקי.

לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.

במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.

במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


מצגת על תולדות הבאלט:

https://youtu.be/5aJheLRReE8


וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:

https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y

ריקודי רחוב הם ריקודים שהתפתחו ברחוב ובמועדוני ריקודים ומשמשים בדרך כלל להופעה ברחוב. תחילת האמנות הזו בתרבות של בני נוער אפרו-אמריקניים מהשוליים. בשנות ה-70 הם החלו לרקוד ריקודי ברייק דאנס ברחובות ניו יורק ולהפליא את הצופים בשליטה גופנית מדהימה. אמני הברייקדאנס היו חלק מתרבות ההיפ-הופ, שכוללת גם שירת ראפ, ציור גרפיטי ועוד.

סגנונות נוספים של ריקוד רחוב הם האלקטרו-דאנס, ריקוד על מוסיקת האוס ומוסיקה אלקטרונית שהתפתח במועדוני פאריס צרפת וריקוד הקריפ-ווק, שנולד בלוס אנג'לס ארה"ב.


הנה סרטון עם מיקס של ריקודי רחוב בכרמיאל:

http://youtu.be/aCib1cbf9BY


ריקוד בגשם של צעירים מוכשרים:

http://youtu.be/JQRRnAhmB58


ורקדן רחוב מדהים בפאריס:

http://youtu.be/ivzh2PDT298

דֶבְּקָה הוא ריקוד ערבי מסורתי, המחול הלאומי של לבנון וסוריה, ושל הדרוזים. מקור הריקוד לא ידוע. הדבקה הוא ריקוד מסורתי ופטריוטי ונוהגים לרקוד אותו בחתונות, מסיבות ואירועים לאומיים.

הרקיעות ברגליים על פי הקצב, הן אופייניות לריקוד הדבקה ולכל אזור או עם יש קצב וצעדים מעט אחרים. את הדבקה רוקדים בשורה או בחצי מעגל. זהו ריקוד קבוצתי - של קבוצת גברים, קבוצת נשים או קבוצות מעורבות. מוביל הריקוד מנהיג ומוביל את הקבוצה לפי קצב רקיעות רגליו. לעתים קרובות מניף ראש הקבוצה את ידו באוויר או מניף מטפחת או כאפייה.


הנה ריקוד דבקה מסורתי:

http://youtu.be/-5AqUDqNQeg

בסוף שנות ה-50, רגע לפני שיתחיל העשור המתפוצץ של האהבה החופשית וילדי הפרחים, הפך ריקוד הטוויסט (Twist) לאופנה עולמית לוהטת. הוא לא היה הריקוד היחיד שצץ באותה תקופה. היו אז אופנות ריקוד קצביות רבות. כולן באו ונעלמו בתוך זמן קצר. דומה שהצעירים גילו את הריקודים הסלוניים ומרוב התלהבות הם החליפו אותם בזה אחר זה.

הטוויסט היה שם כדי להישאר. הוא הצליח באמריקה בצורה גורפת וממנה יצא לכל רחבי העולם. מאירופה ועד המזרח, כולם רקדו טוויסט. אפילו בגוש הקומוניסטי ירקדו הצעירים בסתר את הטוויסט, לאחר שנאסר על ידי השלטונות.

מי שיתחיל את האופנה הזו יהיה זמר צעיר בשם האנק בלארד, שיקליט קאבר בשם "Twist". הוא היה שיר הטוויסט הראשון בגל ההצלחה הזה ומי שיחדש אותו יהיה הזמר צ'אבי צ'קר. הוא יהפוך ללהיט עולמי.

ההצלחה הגדולה של השיר "טוויסט" תביא ללהיט ענק נוסף והפעם מקורי שנכתב לצ'קר בשם "Let's Twist Again". בעקבותיו יקליטו במהירות שורת אמנים מצליחים כמה להיטי טוויסט שיזכו להצלחה רבה. ביניהם היו גם אלוויס פרסלי ולהקה בריטית שתהפוך להצלחה מסחררת בשם הביטלס, עם להיט חורך מצעדים בשם "Twist and Shout".

בעונת הטוויסט החדשה והלוהטת הזו, של שנות השישים, זמרים רבים באירופה לא שרדו את המהפך בטעם הקהל. רבים מהם נדחקו מהשוק על ידי המתחרים הצעירים והטוויסט שלהם. בצרפת למשל, נכנסה דלידה לקצב ולמרות שלא אהבה את הטוויסט במיוחד, היא הקליטה שירים כמו "איטסי ביטסי פטי ביקיני" ו"פטי גונזלס", שכמו תמיד אצלה זכו להצלחה מסחררת.

שם הריקוד טוויסט, פירושו "עווית". זאת מכיוון שבעת הריקוד בלטה בו תנועת עיוות חיננית של הגוף. ההורים, המורים ובאופן כללי מי שלא היו צעירים חסרי מנוח, כולם ראו בריקוד הזה ריקוד פרוע ואף אלים. היו שכינו אותו "חיקוי של קופים".

לא מעט ביקורת התעוררה משום שהטוויסט לא היה ריקוד זוגי. עד אז רקדו ריקודים בזוגות והטוויסט שבר את המנהג הזה ואפשר גם לאדם יחיד לרקוד ברחבה. הקבוצה הרוקדת שהחלה להיווצר על רחבת הריקודים איימה על המנהג לרקוד בזוג והטוויסט יהיה הריקוד שיוליד את הטרנד החדש, שיהפוך מאז לצורת הריקוד של הצעירים, עד היום.

באמצע שנות ה-60 יילך הטוויסט ויאבד את קסמו. מוסיקת הרוק תתבגר ולהקות כמו הרולינג סטונז והביטלס יגרמו לצעירים לרקוד אחרת. פה ושם עוד הוציאו שירי טוויסט, כדי לעשות מחווה לסגנון המלהיב שהלהיב את הצעירים, אבל האופנה הזו הגיעה לבסוף אל סופה.


הנה "טוויסט" של צ'אבי צ'קר שהחל את השגעון:

http://youtu.be/pHGXwQeUk7M


הרוקדים את הטוויסט התמכרו לתנועות הסיבוב:

https://youtu.be/im9XuJJXylw


צ'אבי צ'קר בלהיט ההמשך "Let's Twist Again":

http://youtu.be/eh8eb_ACLl8?t=6s


וכשהביטלס באו עם "טוויסט וצעקה", אז הגיעו הצעקות:

https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ


הפופ הצרפתי נשטף בטוויסט - "איטסי ביטסי פטי ביקיני" של דלידה:

https://youtu.be/6Eva66d4t-g?t=8s


עיר שלמה רוקדת "טוויסט וצעקה" של הביטלס, בסרט "היום החופשי של פריס ביולר":

http://youtu.be/up329jBbywM


וגם שלדים מתים על טוויסט...

http://youtu.be/RFjvmThY4wU

מקורו של הריקוד האירי, בעל המסורת העתיקה, בתרבותם של השבטים הקלטיים שבאירלנד. הריקוד ייחודי בזה שמופעלות בו הרגליים בלבד, בעוד הידיים צמודות לגוף ולא מניעים אותם כלל. גם פניהם של הרוקדים והרוקדות של הריקודים האיריים הן חתומות וללא חיוכים או הבעות פנים.

בשנים האחרונות הופך הריקוד של אירלנד מוכר בכל העולם, תודות להרכבי מחול שמופיעים בכל הבמות, כמו "לורד אוף דה דאנס" ו"ריברדאנס". במופעים אלה נעשים עיבודים חדשניים לריקודים האירים, שחלקם קצת פחות נאמנים לגירסה העממית המיוחדת שלו.


הנה ריקוד הסטפס האירי בגירסת הבמה של להקה מצליחה:

http://youtu.be/gtumveJHue8


והריקוד האירי בסולו ובזוגות מתוך פסטיבל מוסיקה ומחול באירלנד:

http://youtu.be/QXCsjgzj498?t=7m41s


ריקודים בסגנון אירי במופע רחוב מרהיב:

https://youtu.be/Rnsz-pE2Kj8

המחול הספרדי של הפלמנקו מתחיל בעמידה בוטחת ומתפרץ לשילוב של ריקוד סוחף, מסוגנן ומלא רגש, חופשי בצורתו עם שירה ומאולתר על ידי הרקדנים. הוא מלווה בנגינת גיטרה מלהיבה ומשלב רקיעת הרגליים שיוצרת שילובים קצביים אופייניים ומיוחדים לו. שכן במהלך הריקוד מודגשים מקצבי הפלמנקו במחיאות כפיים וברקיעות עקבי הרקדנים ובתנועות הייחודיות והמאולתרות ברובן של זרועות וידי הרקדנים.

הפלמנקו הוא סגנון מוסיקלי שנולד באנדלוסיה שבדרום ספרד. הוא נוצר ככל הנראה מהצוענים ומשירת הרועים של ההרים. הפלמנקו התפתח בתקופה שבה חיו בה עמים שונים, כמו הצוענים, המוסלמים, היהודים וכמובן הספרדים. תור הזהב של הפלמנקו החל בסוף המאה ה-18 ובהדרגה הפך מסגנון שביטא עצב וסבל לריקוד ממוסחר שסוף המאה ה-19 השתלב באולמות מופעים, בארים ובתי קפה בספרד. בהדרגה השתנה גם אופיו והוא קיבל את האופי החושני והמפתה שלו.

המוסיקה והתרבות של כל העמים שחיו באזור השפיעה ונספגה בפלמנקו, שהפך לסגנון מרתק, מורכב ומגוון. נגינת הגיטרה שנוספה לו בהמשך, מחיאות הכפיים והרקיעות הקצביות - כל אלה הפכו אותו לסגנון ייחודי ואהוד בעולם כולו. כלי הנגינה המרכזיים הם צלילי נגינת הפלמנקו של הגיטרה הספרדית, נקישות הקסטנייטות היחודיות ותוף הפלמנקו, הנקרא קחון. הרקדנים מקבלים השראה בביצוע ובהמצאה משירת הזמרים ונגני הגיטרה.

הלבוש האופייני לריקוד הפלמנקו כולל נעלי עקב, שמלות שופעות או חצאיות, תסרוקות מקושטות, עגילים גדולים. לא פעם אוחזת הרקדנית בידה קסטנייטות, צעיף או מניפה.

מקור המלה 'פלמנקו' לא ברור לחלוטין. חלק רואים בצליל של המלה 'אש', בלטינית Flema, כמוביל למלה Flamenco - בזכות הרגש והחום שמביע הריקוד.


הנה ריקוד פלמנקו זוגי:

http://youtu.be/3VljOe_DxsA


פלמנקו קלאסי:

http://youtu.be/mjQ3jQtFu-k


הרקדן המפורסם חוסה פורסל בריקוד זוגי:

http://youtu.be/IOgcHM7JaQs


ומודוס פריגי, מהלכים הרמוניים מאנדלוסיה והשפעות צועניות - הנה המוסיקה של הפלמנקו:

https://youtu.be/XYgTkW4WK80?long=yes

את ריקוד הסטפס (Steps או Tap dance) רוקדים בנעלי סטפס המפיקים מקצבים שונים, ברקיעות על הרצפה. אבל איך הוא נולד והלהיב כה רבים באמריקה?

די ברור היום שריקוד הסטפס הוא הריקוד הכי אמריקאי שיש. יש לו אפילו יום משלו בלוח השנה של האומה האמריקאית, ה-25 במאי. זהו יום ההולדת של מי שנחשב אבי הסטפס, ביל "בוג'נגלס" רובינסון.

אבל הסטפס נולד הרבה לפני מיסטר בוג'נגלס. מקורו היה ככל הידוע במופעי המינסטריל של אמצע המאה ה-18. במקורו הוא הגיע משילוב בין ריקודים איריים, בריטיים וסקוטיים, הורנפיפס וג'יגס. אלה התחברו באמריקה לריקודי העבדים שמקורם במורשת הריקוד של שבטי אפריקה המקוריים, שמהם הם נלקחו לעבדות.

עוד אחד מאבות סגנון הסטפס היה רקדן שחור בשם וויליאם הנרי ליין הנקרא גם "מאסטר ג'ובה". הוא נהג להופיע עם שחקנים לבנים ולחבר בין המסורות.

עם הזמן ירדה, כשהפופולריות של מופעי המינסטריל הלכה וירדה, החלו לעלות על במות הבידור מופעי סטפס. חוק גזעני אסר באותה תקופה על מופעי סולו של אמנים שחורים, שהיום נוהגים לקרוא להם "אפרו-אמריקאים". התוצאה שהחוק הזה יצר הם צמדים של רקדנים, שחור ולבן, שאפיינו אז את מרבית מופעי הוודוויל.

את המנהג של רקדני סטפס לרקוד סטפס כשהם לבושים בטוקסידו מהודר החל באותה תקופה הצמד המפורסם "באק ובאבלס".

בוג'נגלס, מי שהיה חצי מצמד רקדנים מפורסם, ביחד עם ג'ורג' דאבליו קופר, התפצל ממנו ב-1908 והיה לרקדן הסולו השחור הראשון. למרבה ההפתעה, לא זו בלבד שהוא לא הוכנס לכלא, אלא ההיפך המוחלט. הוא זכה להצלחה עולמית וכיכב בשלל סרטים, כולל בתפקידים ראשיים.

היום זוכרים לו בעיקר את התפקיד לצד שירלי טמפל, הילדה-רקדנית שהייתה הכוכבת הגדולה של התקופה. אבל את בוג'נגלס כדאי לזכור דווקא בתור הרקדן שאיחד בתחילת המאה ה-20 רקדנים לבנים ושחורים לריקוד הסטפס והפך אותו לריקוד כל אמריקאי.

השילוב בין הסטפס לריקוד האירי המפורסם מגיע בשנות ה-20, כשבצורת באירלנד מביאה לגל של הגירה אירית לארצות הברית. הסטפס, שעד אותו זמן הושפע בעיקר מריקודי שבטים באפריקה ומכוריאוגרפיה של הבידור האמריקאי, מקבל משנה מרץ ושפה מורחבת ומרתקת.

בשנות ה-30 הסטפס מושפע ומשפיע מסגנון שנקרא "לינדי הופ". הוא מופיע באינספור סרטי מיוזיקל, מחזות זמר מצליחים. העתיד שלו נראה מובטח ומי שרוקד על במה - רוקד אותו.

אבל התפוצצות והצלחה מסחררת של שני סגנונות אופנתיים וצעירים עתידה להעיב בעוד שני עשורים על ההצלחה שלו.

מצד אחד עלה סגנון חדש ומלהיב, סגנון הרוקנ'רול של שנות ה-50. מצד שני הגיע למרכז הבמה ריקוד הג'אז, שהיו לו צעדי ריקוד משותפים עם הסטפס. ריקוד הג'אז התפתח מסגנון הסטפס, אבל בשלב מסוים הוא נפרד ממנו והפך בעצמו לסגנון ריקוד מצליח.

וכך, כששני הסגנונות הללו הופכים יותר ויותר פופולריים, הם הלכו ודחקו את הסטפס ממרכז הבמה. הסטפס נשאר ריקוד סנטימנטלי אמריקאי, שריד מפואר ומתקתק של תקופה בה שחורים החלו את המסע למרכז הבמה והיו לאמנים לגיטימיים, גם אם עדיין לא לגמרי שווי זכויות.

שנים אחר כך, בתחילת האלף הבא, יגיעו ימים של נשיאים וסגני נשיא שחורים. ביל "בוג'נגלס" רובינסון, זכה כבר לשיר מרגש משלו והוכר כאבי הסטפס.


הנה סיפורו של ריקוד הסטפס בארצות הברית (מתורגם):

https://youtu.be/XzgT4xcFNNo


ביל רובינסון "בוג'נגלס", אבי הסטפס, ב-1932:

https://youtu.be/vj1KYaCIA5o


ה"אחים ניקולאס" שהדהימו את הקהל בסטפס אקרובטי ומיומן, כאן בסרט "Stormy Weather" שנצבע בשנים האחרונות:

https://youtu.be/IoMbeDhG9fU


אמני רחוב רוקדים סטפס, או טאפ:

https://youtu.be/d8g2n2XeAeA


ואדם שגילה את הסטפס מאוחר בחייו ומאז הולך עם לוח עץ ורוקד בכל מקום:

https://youtu.be/mUFJxZST9sc

הטנגו (Tango) הוא מהריקודים המוכרים בעולם. זהו ריקוד זוגי, מתואם היטב וחם, שנולד בבירת ארגנטינה בואנוס איירס ובעיר מונטווידאו. עד היום רוקדים טנגו, כשערבי הריקוד הללו, של הטנגו, נקראים "מילונגה".

בטנגו רבים רואים את הסמל הלאומי של ארגנטינה. הוא קצבי מאוד ובעל מקצבים וצלילים אופייניים ומיוחדים רק לו.

את מוסיקת הטנגו ניגנו במקור כלים כמו בנדונאון - סוג של אקורדיון הכרחי במוסיקת הטנגו ובמידה רבה גם זה שקובע את קצב הריקוד. לבנדונאון מצטרפים לא פעם גם כינור ופסנתר, המשלימים אותו להרכב טנגו קלאסי. כיום כמובן שמנגנים טנגו גם בהרכבים גדולים ותזמורות.

את ריקוד הטנגו מוביל על פי המסורת, הגבר. במהלך הריקוד הוא מוביל את האישה, כשפלג גופם העליון צמוד זה לזה, באזור הלב. הם רוקדים יחד, תמיד בכיוון הנגדי לכיוון השעון.

לרוקדים את הטנגו יש גם לבוש מסורתי. הנשים רוקדות בנעלי עקב ותמיד בשמלה, לרוב עם מחשוף וחושפנית גם למטה, בכדי שהרגליים יוכלו לנוע בשמלה בחופשיות. לעומתן רוקדים הגברים לרוב בחליפת ערב מהודרת, כשנעליהם סופר מצוחצחות.

מקור המילה טנגו הוא כפי הנראה מהמילה הלטינית tangere שפירושה 'לגעת'.


הנה סרטון שמציג את הריקוד המיוחד הזה:

http://youtu.be/kEnrsVzJDTk


טנגו של קרלוס גרדל Por una Cabeza:

https://youtu.be/Gcxv7i02lXc


קליפ עם גירסה יותר מודרנית של הטנגו:

http://youtu.be/HG0Q530daGI


וזוג בפסטיבל הטנגו בארגנטינה:

https://youtu.be/_1VNc2VF4Do?t=44

שבט זולו הוא עם גדול של כ-10 מיליון איש, הקבוצה הגדולה ביותר מהקבוצות העממיות שבדרום אפריקה. בעבר הם היו בעלי צבא חזק מאד והקימו אימפריה של ממש, שגם נלחמה בבורים, במה שנקרא "מלחמת הבורים" וניצחה את האימפריה החזקה בתבל באותה תקופה - הצבא של האימפריה הבריטית (זה קרה בקרב המפורסם באיסאנדלוואנה).

היום הזולו הם ברובם עניים מרודים וחיים בפחונים עלובים. מהעבר המפואר הם בעיקר מתגאים עדיין במוסיקה המיוחדת שלהם ובתרבות המפוארת, שכוללת ריקודים מסורתיים כמו זה שבסרטון והקשה קצבית בתופי הטאם-טאם - מה שהיה פעם אמצעי התקשורת המרכזי של הילידים.


הנה סרטון המציג את הריקוד השבטי של בני שבט הזולו:

http://youtu.be/JDTYPTArGeI


ריקוד חתונה של בנות הזולו:

https://youtu.be/BfMsn0udNCQ


ועוד ריקוד עממי של הזולו:

https://youtu.be/HxhhF_nHxIs

הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.

את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.

רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.

כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:

http://youtu.be/ILIaLxpgAOY


סיום "אגם הברבורים" היפה:

http://youtu.be/SXJawzOLS3k


ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:

http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s

ריקודי עם בישראל הם נוהג חברתי שהיה אהוב על החלוצים בעליות הראשונות לארץ. ראשונה הייתה ההורה, ריקוד ישראלי אולי, אבל ששורשיו הם בכלל במזרח אירופה ואפילו שמו בא מהמילה היוונית "כוריאה", שפירושה ריקוד.

עם קום המדינה הפכו ריקודי העם לדרך בילוי נפוצה בישראל ובכל קיבוץ ועיר רקדו אותם בחגיגות ושמחות ציבוריות. חוגים לריקודי-עם הפיצו את הריקודים המקובלים והגדילו את מעגל הרוקדים.

אם ההורה הייתה ריקוד ואז הפכה לשירים כמו "הורה" של אבי טולדנו או "הורה היאחזות" של להקת כוורת, מרבית ריקודי העם האחרים הומצאו על שירים ישראליים פופולאריים בתקופות שונות.

כן, לקהילת הרוקדים והמרקידים יש את מבחר הריקודים המוכרים לה. יוצרים שונים ממציאים כל הזמן לשירים חדשים ריקודים חדשים. הם מלמדים לרקוד אותם בחוגים לריקודי-עם ובמסגרת מפגשים שהמרכזי שבהם הוא פסטיבל ריקודי העם השנתי בכרמיאל. הריקודים שזוכים להצלחה מופצים במהירות בין המדריכים ונכנסים לאוצר ריקודי העם בישראל.


הנה תולדות ריקודי העם ואופנת הבגדים של ריקודי העם בישראל (עברית):

https://youtu.be/t_LrtA4EF3M


וההורה שהוא בכיר ריקודי העם בישראל (עברית):

https://youtu.be/nq7dEQqHows

הצוענים הם נוודים שנודדים בכל רחבי אירופה. את הריקוד הצועני יצרו קבוצות צוענים שונות. בכל אזור נוצרו ריקודים שונים, שהושפעו מהעמים שהקיפו אותם ומתנאי חייהם.

רבים חושבים שחלק גדול מריקודי הצוענים נוצרו כדי להופיע ברחוב וכדי לאסוף כסף, אבל הריקודים הם גם חלק חשוב ומהנה בחגיגות והמסיבות שעורכים הצוענים בשעות הפנאי ובחגים שלהם.


הנה מהמקור - ריקוד צועני בהודו:

https://youtu.be/rCunGo798_c


ריקוד צועני של פלמנקו בליווי גיטרה:

https://youtu.be/FD0RlazkhtU


וריקוד צועני גברי ואותנטי בטרנסילבניה:

https://youtu.be/2UJu9kqk5QE?t=56s

ואלס (Waltz) הוא ריקוד פופולארי במשקל משולש שמקורו ככל הנראה בגרמניה. הריקוד היה אחד הפופולריים באירופה של התקופה הרומנטית, החל מהמאה ה-18, ולמעשה רוקדים אותו עד היום, בחתונות ובמסיבות של החברה הגבוהה.

שיאו של הוואלס היה בסוף המאה ה-19 ובמיוחד בעיר וינה, בה הפך לריקוד הכי פופולארי ושממנה התפרסם ויצא לכל אירופה. עד היום קיים בריקודים סלוניים ואלס וינאי, שהוא גרסת ואלס מהירה ורבת סיבובים, בקצב של שלושה רבעים. מולו, אגב, יש גם את הוואלס האנגלי, האיטי יותר וגם הוא בקצב של שלושה רבעים.


#במוסיקה
אם יוהן שטראוס הבן, המנצח והמלחין הוינאי הנודע, שהוביל את התזמורת הכי פופולארית בעיר, כתב וביצע עימה המון ואלסים שכתב לריקודים וצ'ייקובסקי הרוסי שילב את הוואלס ביצירותיו, כדי ללוות ריקודי באלט.

האמת היא שבתולדות המוסיקה נכתבו גם ואלסים רבים שאינם לריקוד, אלא נחשבים ליצירות של מוסיקה קלאסית. היה זה גאון הפסנתר פרדריק שופן, מי שכתב ואלסים מקסימים לנגינה בכלי, מבלי שהתכוון שהם ילוו ריקוד כלל.


הנה ואלס הדנובה הכחולה שהלחין יוהאן שטראוס הבן:

https://youtu.be/LmsIGxYHelQ


זוגות רבים רוקדים ואלס מס' 2 של שוסטקוביץ':

https://youtu.be/-2-Zqog-p5c


ואלס בטלוויזיה ב"רוקדים עם כוכבים הבריטי":

https://youtu.be/jN4dXenlxbI


לימדו לרקוד ואלס:

https://youtu.be/0QXpnqXvn_s?t=36s


הנה ואלס בדו דיאז מינור מספר 2 אופוס 64 של שופן בפסנתר:

https://youtu.be/wTSu1jjKpgI


"ואלס הפרחים" nהבלט "מפצח האגוזים" שהלחין צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/VpSq69IiFaU


והנה ואלס הדקה של שופן בשירה משעשעת, מתוך רחוב סומסום:

http://youtu.be/MvkcLq0LKVI

הדרוויש הוא איש דת מוסלמי, מהזרם המיסטי של הסוּפים. אלו נמנים על הזרם הרוחני באיסלאם.

לרוב חיים הדרווישים כמו נזירים. הם מתמסרים לדת ולעיון בכתבים הדתיים. לעתים קרובות הם בוחרים מתוך אמונה בחיים של סגפנות והימנעות מתענוגות.

מפורסם במיוחד הוא ריקוד הדרווישים שלהם. זהו ריקוד מסתובב של דרווישים סוּפיים בתורכיה. במסדר המוולוי של תורכיה רוקדים "הדרווישים המסתובבים", כדי להגיע במחול להתעלות אקסטטית ושיכרון חושים דתי וליצור קשר עם האל דרך הריקוד.

הריקוד הזה הוא סוג של מדיטציה, שמעבר להיבט הדתי שלה, היא גם מושכת כיום תיירים רבים. אלו מגיעים לצפות בריקוד המהפנט, שבכך גם מהווה מקור הכנסה לא קטן לאנשי הדת של הסוּפיות.


הנה ההיסטוריה של ריקוד הסופים המחוללים:

https://youtu.be/fHjFgOfoZ7M


הדרווישים המחוללים בהופעה:

http://youtu.be/W_Km4j36khA


סיפורם של הסופים והריקוד הסופי:

https://youtu.be/7uJJP6cddlM?t=55s&end=10m30s


ותכנית חינוכית על הסופים הרוחניים (עברית):

https://youtu.be/yjkHhjOCLkI?long=yes

סלסה הוא ריקוד שנולד בקולומביה בתחילת המאה ה-20. הסלסה הוא מעין תערובת של מקצבים וריקודים שונים. מקולומביה הגיע הסלסה לעיר ניו-יורק ובשנת 1970, לאחר שהפך בניו יורק לריקוד אופנתי ואהוד, התפשטה תופעת הסלסה לכל העולם המערבי.

הסלסה התפתחה כצירוף של מרכיבים מריקודים שונים. הצעדים הבסיסיים שלה באים מריקוד הסון הקולומביאני ומריקוד הוואוואנקו של קובה, אבל נוספו לה מרכיבים של ריקוד הסווינג האמריקאי וריקודים לטיניים נוספים כמו הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, וריקודים אפרו-קובניים נוספים.

כיום קיימות גירסאות שונות לריקוד הסלסה. ביניהם סלסה דומיניקנית, סלסה קובנית, סלסה קולומביאנית, סלסה לוס אנג'לס וסלסה פורטוריקנית.


הנה סלסה קובנית ברחוב:

https://youtu.be/0TYACvUwajI


סרטון של ריקוד סלסה:

http://youtu.be/3nd8WQy58Pw?t=9m15s


סלסה דומיניקנית בפעולה:

http://youtu.be/0EHU8ImSfOM


שני רקדני סלסה מקצועיים בריקוד סלסה מדהים:

http://youtu.be/F5zCGgZMaWQ


וכלב שרוקד סלסה באופן מושלם:

http://youtu.be/aOY1AprurEI