שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם דקלי השעווה הגבוהים בעולם?
הדקלים הגבוהים ביותר בעולם נמצאים בעמק קוקורה (Cocora Valley) שבקולומביה. עמק קוקורה הוא אזור הקפה של קולומביה, אזור עשיר בצמחיה, עם שפע של מיני ציפורים ובראש ובראשונה - עם עצי הדקל הגבוהים בעולם.
מדובר בעצי דקל השעווה (Wax palm), המין הגבוה ביותר בתבל של עצי דקל והעץ הלאומי של קולומביה. דקלי השעווה קווינדיו (Ceroxylon quindiuense), כמו שהם נקראים בספרדית, יכולים להגיע לגובה של עד 60 מטר.
הדקלים הללו גדלים על שיפולי ההרים, אל מול המישורים המוריקים של עמק קוקורה. היופי המרהיב של מאות הדקלים הגבוהים הללו הופך את העמק הקולומביאני למקום קסום ומיוחד והם גם מוסיפים לחשיבות האקולוגית והייחודיות של האזור.
כיום העצים הללו מייפים את הנוף בעמק קוקורה. אבל במשך שנים רבות, נוצלו עצי הדקל הללו, יתר על המידה. חקלאים מקומיים נהגו לכרות אותם ולהשתמש בגזעים שלהם לייצור של תעלות השקייה ולחיזוק מבנים בסביבה.
אך בימינו העניין הזה הוא נחלת העבר. גם אם מאוחר יחסית, הממשלה של קולומביה הבינה את החשיבות של העצים הללו ואת העניין שהם מעוררים בקרב תיירים. היא שינתה את הכללים וכיום החוקים בה אוסרים על כריתה של העצים הללו ואפילו על הסרת השעווה מהם. מבחינת מבקרים, לעומת זאת, רבים מגיעים אל העמק, רק כדי לצפות בהם, לצלם ולהתפעל מהמראה המרהיב שהם יוצרים.
הנה עמק קוקורה ובו גדל בהמוניו דקל השעווה - עץ הדקל הגבוה בעולם:
https://youtu.be/hMe6dorEUpc
קולומביה - עצי הדקל הגבוהים בעולם:
https://youtu.be/0zNkVybr8aE?t=4m04s
סיפורם של עצי הדקל הגבוהים הללו:
https://youtu.be/09SAa08C7GU
וסיפורם בספרדית:
https://youtu.be/ezZqaZdiZKU
מהי הערבה הבוכייה?
ערבה בוכייה (Weeping willow tree) הוא שמו של עץ שענפים שחוחים כאילו הם בוכים. גם העלים שלו נמשכים למטה ומקנים לו מראה של דמעות ניגרות.
הערבה הבוכייה הגיעה לאירופה מסין, בזכות השיירות שהביאו אותה בדרך המשי ההיסטורית, ביחד עם תבלינים, סחורות ושאר הפלאים שהובאו מהמזרח אל אירופה.
הערבה הבוכיה ידועה גם כ"ערבת בבל". הסיבה היא ככל הנראה אותה שורה "על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו" מתוך המזמור המפורסם "על נהרות בבל". כך זיהו בטעות את העץ כאותה ערבה שהוזכרה במזמור על בבל, אבל זה אינו אותו עץ, כיוון שהוא הובא לאירופה מאות רבות אחרי גלות בבל.
במאות הקודמות הפכה הערבה הבוכייה לסמל לצער. ציוריה הופיעו על גבי מצבות ובמכתבי תנחומים הציגו לא פעם רישומים שלה. פסלי ערבה בוכיה סימלו צער על מות אנשים דגולים (בפולין יש פסל של שופן בדמות הערבה הבוכייה). מעניין שדווקא בסין, מקור הערבה הבוכייה, הפכה יכולתו של העץ לצמוח מחדש בקלות רבה, לסמל של אלמוות והתחדשות דווקא.
בשיר העברי "האיש ההוא" מזכיר המשורר נתן יהונתן את הערבה הבוכייה ומקשר בין הצער שנקשר בה על מות אדם ובין יכולת ההישרדות וההתחדשות שהיו בו ושקושרים הסינים בעץ הזה. הוא עושה זאת בשורה האלמותית "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".
מהו עץ הערבה הבוכייה ולמה הערבה בוכה?
https://youtu.be/kl0VmU4-3AQ
הסבר על העץ המיוחד הזה:
https://youtu.be/nGvs4j4bohc
יופיה של הערבה הבוכייה (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/mp_Y2A9t7-Q
לגדל ערבה בוכיה (עברית):
https://youtu.be/nby_Z3AAnWI
אישה מציגה את הערבה הבוכייה שהשרישה ונטעה בעצמה:
http://youtu.be/aAy9dwRMCxE
עצי הערבות הבוכיות בגנו של קלוד מונה:
http://youtu.be/rVNakLfaimw
והציור המפורסם שלו - ערבה בוכייה:
https://youtu.be/T9OwsVQGs84
מאיזה עץ מייצרים גומי וכיצד?
את הגומי מייצרים משרף של עצים. העץ העיקרי ממנו מפיקים גומי הוא עץ הגומי, ששמו הרשמי הוא "הוואה ברזילאית" (Hevea brasiliens).
מעץ הגומי מפיקים כבר שנים רבות נוזל חלבי שהוא החומר שממנו מייצרים את הגומי שאנו מכירים.
תאילנד למשל, היא מהארצות הטרופיות שבהן מגדלים את עצי הגומי.
חשוב לדעת שיש גומי המופק מזנים שונים של עץ הקסטילואה (Castilla). זהו ה"קאוצ'וק", סוג של גומי טבעי שנעשה מעץ הקסטילואה אלסטיקה, בדרום ובמרכז אמריקה, במדינות כמו קולומביה, אקוודור, פרו ובוליביה.
את הקאוצ'וק, בשונה מההוואה הברזילאית לא מפיקים באמצעות החתכים בגזע ואיסוף החלב, אלא על ידי גדיעה של העץ כולו וניקוז הצמג, הנוזלים שלו שמהווים את הגומי.
הנה נוזל הגומי שמועבר מהעץ למפעל והופך ליריעות גומי:
https://youtu.be/3yQhKhMTQng
ביקור בעצי גומי:
https://youtu.be/tpAFPJ8pEdA
כך מפיקים את הגומי הטבעי מהעץ:
https://youtu.be/5iTz9yN4v4k
עובד במפעל גומי על פס הייצור:
https://youtu.be/vGRduLUuRco
ועוד על ייצור הגומי מהעץ:
http://youtu.be/DQX374QYvt8
מהו עץ דם הדרקון?
עץ דם הדרקון (Dragon's Blood Tree) הוא עץ שגדל באי סוקוטרה, השייך לתימן. סוקוטרה הוא אי באוקיינוס ההודי, שנמצא כ-350 קילומטרים מדרום לתימן ויש בו לא מעט עצים ייחודיים לו (אנדמיים). עצי דם הדרקון וצורתם הייחודית, הם מהסיבות העיקריות למראהו המוזר, שלא מהעולם הזה, של האי הצחיח והמרוחק הזה.
עץ הדם של הדרקון נקרא בשם זה על שום השרף האדום בצבע דם שניגר מהגזע שלו. כבר מאות שנים שהמקומיים מפיקים מהשרף הזה צבע שהיה בשימוש קוסמטי וחומרי שטיפה לניקוי הפה והשיניים. התימנים גם מאמינים בכוחו של השרף האדום של העץ הזה להחזיר אהבות אבודות ולהביא כסף וממון לעושה בו שימוש.
משימת חיפוש
==========
האם תוכלו לאתר על האי העצום עצי דרקון בתצלומי הלוויין של הביקור הווירטואלי שלמטה?
הנה עץ דם הדרקון:
https://youtu.be/hnIBdNqx2So
סיור באי סוקוטרה ולקול צלילי תפילות התימנים:
https://youtu.be/Cid9azOHGFY
מצגת וידאו:
https://youtu.be/tyJU4e5Tyjo
צובעים את הפנים ב"דם" הדרקון:
https://youtu.be/2chLYk2o0O4
ועצים אנדמיים (יחודיים) נוספים לסוקוטרה:
https://youtu.be/4WGc4Mll31k
מהו עץ הברוש שנראה כמו עיפרון?
ברוש (Cypress) הוא שם כללי למשפחה של עצי מחט ירוקי עד המונה כ-30 מינים, כאשר המפורסם שבהם הוא הברוש האיטלקי (Italian Cypress, Cupressus sempervirens) בעל הצורה העמודית המוכרת.
העץ מגיע לגובה של 20-35 מטר ויכול לחיות מעל 1,000 שנה בתנאים מתאימים. עצי ברוש קדומים בגבעות טוסקנה שבאיטליה מעידים על אריכות ימיהם המדהימה.
הברוש התפתח באזור הים התיכון והסתגל באופן מושלם לאקלים החם והיבש. עצו הצפוף והארומטי עמיד במיוחד לריקבון, תכונה שהפכה אותו לחומר גלם נחשק בעולם העתיק.
#היסטוריה
הפיניקים בנו מגזעיו ספינות שהפליגו לרחבי הים התיכון. המצרים יצרו ממנו ארונות קבורה לפרעונים בשל עמידותו לזמן ולרטיבות. היסטוריונים מעריכים שחלק מהספינות המצריות העתיקות נבנו גם מעץ ברוש מיובא, לצד עצים מקומיים אחרים.
היוונים והרומאים ייחסו לברוש משמעות סמלית עמוקה. הם האמינו שהעץ משמש גשר בין עולם החיים לעולם המתים, ולכן נטעו אותו בבתי קברות.
אגדה יוונית מספרת על נער בשם קיפריסוס (Cyparissus) שהתחבב על צבי קדוש שהיה שייך לאל אפולו. כאשר קיפריסוס הרג בטעות את הצבי בזמן ציד, הוא התייסר כל כך עד שביקש מאפולו למות. אפולו, שלא יכול היה להיענות לבקשה זו, הפך את הנער לעץ ברוש שדמעותיו הפכו לשרף הזולג מגזעו. מאז נחשב הברוש לעץ האבל והנצח.
מסורת זו המשיכה לנצרות ונשמרת עד היום באיטליה, ביון ובמדינות ים תיכוניות נוספות, שם רואים עצי ברוש גבוהים ניצבים לצד קברים עתיקים.
#הברוש כיום
בעולם המודרני הברוש משמש בעיקר לנוי ולעיצוב נוף. בישראל הברוש מונטריי (Monterey Cypress, Cupressus macrocarpa) ניטע באלפים בשנות ה-50 וה-60 והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי, אך רבים מהעצים לקו במחלות והוחלפו במינים עמידים יותר.
כיום מייצרים מהברוש שמנים אתריים למטרות רפואיות וקוסמטיות, עצו משמש לייצור רהיטים איכותיים בשל צפיפותו וריחו הנעים.
בחקלאות הוא נשתל כמגן רוח ומשמש לשימור אתרים היסטוריים. בחלקים מאירופה קיימים עדיין יערות ברוש עתיקים, חלקם בני מאות שנים, המעידים על התאמתו המושלמת של העץ לאקלים הים התיכוני.
הנה הברוש המצוי שנטע הרצל בביקורו בארץ ישראל (עברית):
https://youtu.be/sGJtvt7gApw
הברושים המפורסמים של חבל טוסקנה באיטליה:
https://youtu.be/VrNcNUah4eA
הברוש בגינה:
https://youtu.be/zxcbvduhjMs
למה הברוש נעשה חום לפעמים?
https://youtu.be/SinFQAC46c4
זן אחר - ברוש ליילנד:
https://youtu.be/qzPSo6KBeMQ
ושיר הברוש (עברית):
https://youtu.be/BS8rXoQxq2o
מה הקשר בין דקל דום למדינת ישראל?
דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.
גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.
קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.
הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:
https://youtu.be/OHmV_IKFKMU
והנה סרטון עם דקל הדום באילת:
https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s
וגם כאן:
http://youtu.be/v-3iCh0RaiU
עצי דקל גבוהים מלמטה:
https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo
מהו דקל הקוקוס, המכונה עץ הקוקוס?
עץ קוֹקוֹס (Coconut tree) הוא סוג של דקל. לכן הוא נקרא בעצם דֶּקֶל הקוֹקוֹס (Coconut palm). גובהו יכול להגיע ל-30 מטרים ואורכם של עליו מגיע ל-6 מטרים.
העץ ידוע בפרי המפורסם שלו, אגוז הקוקוס. תוכלו לקרוא עליו בתגית "קוקוס".
העץ, המשתייך למשפחת הדקליים, הוא המין היחידי מהסוג "קוֹקוֹס". תנאי הגידול הטבעיים שלו מחייבים לחות גבוהה של לפחות 70%. לכן הוא לא גדל במדבריות ובאזור הים התיכון, כולל בישראל - גם אם שאר תנאי הגידול האחרים מתקיימים בהם.
בזכות מאובני דקלים, שהתגלו בניו זילנד ובראג'סטאן שבהודו, סבורים החוקרים שעץ הקוקוס קיים כבר יותר מ-15 מיליון שנה. נהוג לחשוב שמקורו בדרום-מזרח אסיה, אם כי יש סברה שגורסת שמקורו איפה שהוא בדרום אמריקה.
אגוזי קוקוס שהגיעו לחופים רחוקים רמזו על מה שהסתבר כעובדה. לפרי הקוקוס כושר ציפה גבוה במיוחד ומבית הגידול הטבעי שלו הוא התפשט לאזורים טרופיים רבים, לצד אזורים שאינם טרופיים.
הנה דקל הקוקוס המופלא ושימושיו בהודו:
https://youtu.be/gKjvpjlceYE
השימושים של הקוקוס ועץ הקוקוס:
https://youtu.be/rdw77C5Yivc
מחזור חייו של עץ הקוקוס:
https://youtu.be/Z0_5MdQ2sGk
וכך מאלפים קופים לקטוף את הקוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
מהי פריחת הדובדבן ביפן?
ביפאן כולם מדברים על פריחת הדובדבן, או ה"סאקורה" בלשון היפאנית. הפריחה המדהימה הזו מגיעה בכל אביב ועצי הדובדבן פורחים בה בשלל הגוונים שבין לבן לאדום. בכל שנה, תיירים מכל העולם זורמים לערי יפאן לצפות במחזה המיוחד של פריחת עץ הדובדבן.
הסאקורה מופיעה רבות באמנות היפאנית. בתרבות היפאנית היא מסמלת את החיים החמקמקים וברי-החלוף. ביפאן הקדישו לסאקורה את פסטיבל ה"האנאמי" השנתי, שחוגג את יופי הסאקורה ומוקדש לצפייה בפרחים.
הנה פריחת הדובדבן היפאנית:
http://youtu.be/K4v0N-g3c5U
התקופה בה הדובדבן פורח היא הוורודה ביותר:
https://youtu.be/xO3_9U0wwA8
עוד ממראות הסקורה ביפן:
http://youtu.be/cfxZAZmC3lo
מצגת וידאו על הפריחה של הדובדבן:
http://youtu.be/oP8U7hd76AA
והסקורה בעיר קיוטו, כולל ב"נתיב הפילוסופים" שבו נשתלו מאות עצי דובדבן הפורחים באביב:
https://youtu.be/nGX3etBZBl0
מהו עץ הארז ומה הקשר ללבנון?
עץ האֶרֶז (Cedar tree) הוא אחד העצים המרשימים ביותר בעולם. זהו עץ ירוק-עד וגבוה מאוד, היכול להגיע לגובה של 40 מטר, לחיות אלפי שנים ולהפיץ סביבו ריח עצי ומתקתק שמזוהה עמו מקדמת דנא.
כבר אלפי שנים שהארז מוערך, בזכות העץ החזק והעמיד שלו, השמנים המופקים ממנו והשרפים האיכותיים.
ישנם 4 מינים עיקריים של הארזים מסוג הסדרוס (Cedrus): ארז הלבנון (Cedrus libani), ארז האטלס (Cedrus atlantica) מצפון אפריקה, הארז הקפריסאי (Cedrus brevifolia) וארז ההימלאיה (Cedrus deodara) מדרום אסיה.
הארז הוא עץ מחטני ממשפחת האורניים (Pinaceae) שעליו דמויי מחטים, קצרים וצפופים, מסודרים באשכולות על ענפים אופקיים רחבים שנותנים לו את צללית המגש המאפיינת אותו.
בכל ים התיכון הקדום, נחשב ארז לבנון לסמל של עושר ויציבות. הקשר ללבנון אינו מקרי. רכסי הרי לבנון, בגובה של עד 3,000 מטר, היו פעם מכוסים ביערות ארזים עצומים. הביטוי "ארזי לבנון" מופיע עשרות פעמים במקרא ובספר תהילים מושווה הצדיק היהודי לארז לבנון הגאה.
הביקוש הבינלאומי האדיר שהיה לו, לאורך אלפי שנים, הביא לכריתה כמעט מוחלטת של יערות ארזים אלו. כיום נותרו רק כמה מובלעות מוגנות של ארזי לבנון בטבע. עץ הארז הפך לסמל הלאומי של לבנון ומופיע במרכז הדגל שלה.
פרטים טבעיים של ארז גדלים בישראל כיום בחרמון וביער אל-רום, בו ארזים נִטעו וצומחים ללא טיפול. ארזים נטעו גם בחבלים ההרריים העיקריים בישראל, בעיקר בגולן, בגליל ובהרי המרכז.
#החומר
העץ של הארז הוא קשה, עמיד במיוחד לרטיבות ולרקבון ועשיר בשרף ריחני שמרחיק חרקים באופן טבעי.
בדיוק בזכות התכונות הללו, הארז הפך לאחד מחומרי הבנייה הנחשקים ביותר בהיסטוריה האנושית.
המצרים הקדמונים ייבאו אותו מלבנון כדי לבנות ספינות וארונות קבורה. המלך שלמה, לפי המקרא, השתמש בעצי ארז לבנון לבניית בית המקדש בירושלים והפיניקים בנו מהם את ציי הסוחר שלהם.
גם כיום, הארז משמש במגוון תחומים. עצו מבוקש לרהיטים יוקרתיים ולעבודות גילוף. שמן הארז (Cedar oil) מופק מהעץ ומשמש בבשמים, בקוסמטיקה ובחומרי ניקוי. בגינון ובנוי עירוני הוא אחד העצים הנפוצים ביותר בגני ציבור ובשדרות, בזכות יופיו, צילו הרחב ועמידותו לתנאי מזג אוויר קשים.
מתוך הערצה לעץ המקראי הורה נפוליאון בונפרטה עצמו, בתחילת המאה ה-19, לנטוע ארזי לבנון בגני ורסאי - ארזים שניצבים שם עד היום.
בעברית ממשיכה המילה "ארז" לשמש ביטוי לחוסן, המודגם בביטויים כמו "בחור כארז". זאת לצד האמירה התלמודית "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר" (מועד קטן, כ"ה, ב') המכבדת את גובה העץ ואיכויותיו.
בישראל ניתן לפגוש ארזים בגנים לאומיים רבים, אך הם אינם ילידי הארץ. הארז הגדל בהר הכרמל ובגליל הוא ברוב המקרים ארז אטלס, שנשתל כעץ נוי.
הארז האמיתי של לבנון גדל בעיקר ברצועה צרה בצפון לבנון ובסוריה. מעמדו כמין פגיע מדגיש כמה חשוב לשמור על העצים שנותרו ממנו.
הנה הארז (עברית):
https://youtu.be/IwlRcz5bsss
הארזים של לבנון:
https://youtu.be/rrSB8RxUV8A
ארזי הלבנון:
https://youtu.be/-EUkLSwRj7I
הארזים בלבנון:
https://youtu.be/WzrYSTeG7Ls
והארז בן 1000 השנים:
https://youtu.be/Kza5Rn_J3Ls
הדקלים הגבוהים ביותר בעולם נמצאים בעמק קוקורה (Cocora Valley) שבקולומביה. עמק קוקורה הוא אזור הקפה של קולומביה, אזור עשיר בצמחיה, עם שפע של מיני ציפורים ובראש ובראשונה - עם עצי הדקל הגבוהים בעולם.
מדובר בעצי דקל השעווה (Wax palm), המין הגבוה ביותר בתבל של עצי דקל והעץ הלאומי של קולומביה. דקלי השעווה קווינדיו (Ceroxylon quindiuense), כמו שהם נקראים בספרדית, יכולים להגיע לגובה של עד 60 מטר.
הדקלים הללו גדלים על שיפולי ההרים, אל מול המישורים המוריקים של עמק קוקורה. היופי המרהיב של מאות הדקלים הגבוהים הללו הופך את העמק הקולומביאני למקום קסום ומיוחד והם גם מוסיפים לחשיבות האקולוגית והייחודיות של האזור.
כיום העצים הללו מייפים את הנוף בעמק קוקורה. אבל במשך שנים רבות, נוצלו עצי הדקל הללו, יתר על המידה. חקלאים מקומיים נהגו לכרות אותם ולהשתמש בגזעים שלהם לייצור של תעלות השקייה ולחיזוק מבנים בסביבה.
אך בימינו העניין הזה הוא נחלת העבר. גם אם מאוחר יחסית, הממשלה של קולומביה הבינה את החשיבות של העצים הללו ואת העניין שהם מעוררים בקרב תיירים. היא שינתה את הכללים וכיום החוקים בה אוסרים על כריתה של העצים הללו ואפילו על הסרת השעווה מהם. מבחינת מבקרים, לעומת זאת, רבים מגיעים אל העמק, רק כדי לצפות בהם, לצלם ולהתפעל מהמראה המרהיב שהם יוצרים.
הנה עמק קוקורה ובו גדל בהמוניו דקל השעווה - עץ הדקל הגבוה בעולם:
https://youtu.be/hMe6dorEUpc
קולומביה - עצי הדקל הגבוהים בעולם:
https://youtu.be/0zNkVybr8aE?t=4m04s
סיפורם של עצי הדקל הגבוהים הללו:
https://youtu.be/09SAa08C7GU
וסיפורם בספרדית:
https://youtu.be/ezZqaZdiZKU
ערבה בוכייה (Weeping willow tree) הוא שמו של עץ שענפים שחוחים כאילו הם בוכים. גם העלים שלו נמשכים למטה ומקנים לו מראה של דמעות ניגרות.
הערבה הבוכייה הגיעה לאירופה מסין, בזכות השיירות שהביאו אותה בדרך המשי ההיסטורית, ביחד עם תבלינים, סחורות ושאר הפלאים שהובאו מהמזרח אל אירופה.
הערבה הבוכיה ידועה גם כ"ערבת בבל". הסיבה היא ככל הנראה אותה שורה "על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו" מתוך המזמור המפורסם "על נהרות בבל". כך זיהו בטעות את העץ כאותה ערבה שהוזכרה במזמור על בבל, אבל זה אינו אותו עץ, כיוון שהוא הובא לאירופה מאות רבות אחרי גלות בבל.
במאות הקודמות הפכה הערבה הבוכייה לסמל לצער. ציוריה הופיעו על גבי מצבות ובמכתבי תנחומים הציגו לא פעם רישומים שלה. פסלי ערבה בוכיה סימלו צער על מות אנשים דגולים (בפולין יש פסל של שופן בדמות הערבה הבוכייה). מעניין שדווקא בסין, מקור הערבה הבוכייה, הפכה יכולתו של העץ לצמוח מחדש בקלות רבה, לסמל של אלמוות והתחדשות דווקא.
בשיר העברי "האיש ההוא" מזכיר המשורר נתן יהונתן את הערבה הבוכייה ומקשר בין הצער שנקשר בה על מות אדם ובין יכולת ההישרדות וההתחדשות שהיו בו ושקושרים הסינים בעץ הזה. הוא עושה זאת בשורה האלמותית "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות".
מהו עץ הערבה הבוכייה ולמה הערבה בוכה?
https://youtu.be/kl0VmU4-3AQ
הסבר על העץ המיוחד הזה:
https://youtu.be/nGvs4j4bohc
יופיה של הערבה הבוכייה (הגדילו למסך מלא):
https://youtu.be/mp_Y2A9t7-Q
לגדל ערבה בוכיה (עברית):
https://youtu.be/nby_Z3AAnWI
אישה מציגה את הערבה הבוכייה שהשרישה ונטעה בעצמה:
http://youtu.be/aAy9dwRMCxE
עצי הערבות הבוכיות בגנו של קלוד מונה:
http://youtu.be/rVNakLfaimw
והציור המפורסם שלו - ערבה בוכייה:
https://youtu.be/T9OwsVQGs84
את הגומי מייצרים משרף של עצים. העץ העיקרי ממנו מפיקים גומי הוא עץ הגומי, ששמו הרשמי הוא "הוואה ברזילאית" (Hevea brasiliens).
מעץ הגומי מפיקים כבר שנים רבות נוזל חלבי שהוא החומר שממנו מייצרים את הגומי שאנו מכירים.
תאילנד למשל, היא מהארצות הטרופיות שבהן מגדלים את עצי הגומי.
חשוב לדעת שיש גומי המופק מזנים שונים של עץ הקסטילואה (Castilla). זהו ה"קאוצ'וק", סוג של גומי טבעי שנעשה מעץ הקסטילואה אלסטיקה, בדרום ובמרכז אמריקה, במדינות כמו קולומביה, אקוודור, פרו ובוליביה.
את הקאוצ'וק, בשונה מההוואה הברזילאית לא מפיקים באמצעות החתכים בגזע ואיסוף החלב, אלא על ידי גדיעה של העץ כולו וניקוז הצמג, הנוזלים שלו שמהווים את הגומי.
הנה נוזל הגומי שמועבר מהעץ למפעל והופך ליריעות גומי:
https://youtu.be/3yQhKhMTQng
ביקור בעצי גומי:
https://youtu.be/tpAFPJ8pEdA
כך מפיקים את הגומי הטבעי מהעץ:
https://youtu.be/5iTz9yN4v4k
עובד במפעל גומי על פס הייצור:
https://youtu.be/vGRduLUuRco
ועוד על ייצור הגומי מהעץ:
http://youtu.be/DQX374QYvt8
עץ דם הדרקון (Dragon's Blood Tree) הוא עץ שגדל באי סוקוטרה, השייך לתימן. סוקוטרה הוא אי באוקיינוס ההודי, שנמצא כ-350 קילומטרים מדרום לתימן ויש בו לא מעט עצים ייחודיים לו (אנדמיים). עצי דם הדרקון וצורתם הייחודית, הם מהסיבות העיקריות למראהו המוזר, שלא מהעולם הזה, של האי הצחיח והמרוחק הזה.
עץ הדם של הדרקון נקרא בשם זה על שום השרף האדום בצבע דם שניגר מהגזע שלו. כבר מאות שנים שהמקומיים מפיקים מהשרף הזה צבע שהיה בשימוש קוסמטי וחומרי שטיפה לניקוי הפה והשיניים. התימנים גם מאמינים בכוחו של השרף האדום של העץ הזה להחזיר אהבות אבודות ולהביא כסף וממון לעושה בו שימוש.
משימת חיפוש
==========
האם תוכלו לאתר על האי העצום עצי דרקון בתצלומי הלוויין של הביקור הווירטואלי שלמטה?
הנה עץ דם הדרקון:
https://youtu.be/hnIBdNqx2So
סיור באי סוקוטרה ולקול צלילי תפילות התימנים:
https://youtu.be/Cid9azOHGFY
מצגת וידאו:
https://youtu.be/tyJU4e5Tyjo
צובעים את הפנים ב"דם" הדרקון:
https://youtu.be/2chLYk2o0O4
ועצים אנדמיים (יחודיים) נוספים לסוקוטרה:
https://youtu.be/4WGc4Mll31k
סוגי עצים
ברוש (Cypress) הוא שם כללי למשפחה של עצי מחט ירוקי עד המונה כ-30 מינים, כאשר המפורסם שבהם הוא הברוש האיטלקי (Italian Cypress, Cupressus sempervirens) בעל הצורה העמודית המוכרת.
העץ מגיע לגובה של 20-35 מטר ויכול לחיות מעל 1,000 שנה בתנאים מתאימים. עצי ברוש קדומים בגבעות טוסקנה שבאיטליה מעידים על אריכות ימיהם המדהימה.
הברוש התפתח באזור הים התיכון והסתגל באופן מושלם לאקלים החם והיבש. עצו הצפוף והארומטי עמיד במיוחד לריקבון, תכונה שהפכה אותו לחומר גלם נחשק בעולם העתיק.
#היסטוריה
הפיניקים בנו מגזעיו ספינות שהפליגו לרחבי הים התיכון. המצרים יצרו ממנו ארונות קבורה לפרעונים בשל עמידותו לזמן ולרטיבות. היסטוריונים מעריכים שחלק מהספינות המצריות העתיקות נבנו גם מעץ ברוש מיובא, לצד עצים מקומיים אחרים.
היוונים והרומאים ייחסו לברוש משמעות סמלית עמוקה. הם האמינו שהעץ משמש גשר בין עולם החיים לעולם המתים, ולכן נטעו אותו בבתי קברות.
אגדה יוונית מספרת על נער בשם קיפריסוס (Cyparissus) שהתחבב על צבי קדוש שהיה שייך לאל אפולו. כאשר קיפריסוס הרג בטעות את הצבי בזמן ציד, הוא התייסר כל כך עד שביקש מאפולו למות. אפולו, שלא יכול היה להיענות לבקשה זו, הפך את הנער לעץ ברוש שדמעותיו הפכו לשרף הזולג מגזעו. מאז נחשב הברוש לעץ האבל והנצח.
מסורת זו המשיכה לנצרות ונשמרת עד היום באיטליה, ביון ובמדינות ים תיכוניות נוספות, שם רואים עצי ברוש גבוהים ניצבים לצד קברים עתיקים.
#הברוש כיום
בעולם המודרני הברוש משמש בעיקר לנוי ולעיצוב נוף. בישראל הברוש מונטריי (Monterey Cypress, Cupressus macrocarpa) ניטע באלפים בשנות ה-50 וה-60 והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי, אך רבים מהעצים לקו במחלות והוחלפו במינים עמידים יותר.
כיום מייצרים מהברוש שמנים אתריים למטרות רפואיות וקוסמטיות, עצו משמש לייצור רהיטים איכותיים בשל צפיפותו וריחו הנעים.
בחקלאות הוא נשתל כמגן רוח ומשמש לשימור אתרים היסטוריים. בחלקים מאירופה קיימים עדיין יערות ברוש עתיקים, חלקם בני מאות שנים, המעידים על התאמתו המושלמת של העץ לאקלים הים התיכוני.
הנה הברוש המצוי שנטע הרצל בביקורו בארץ ישראל (עברית):
https://youtu.be/sGJtvt7gApw
הברושים המפורסמים של חבל טוסקנה באיטליה:
https://youtu.be/VrNcNUah4eA
הברוש בגינה:
https://youtu.be/zxcbvduhjMs
למה הברוש נעשה חום לפעמים?
https://youtu.be/SinFQAC46c4
זן אחר - ברוש ליילנד:
https://youtu.be/qzPSo6KBeMQ
ושיר הברוש (עברית):
https://youtu.be/BS8rXoQxq2o
דקלי הדום (Doum palms) הם עצים גבוהים, שאפשר לראותם בארץ רק באילת ובשמורת הדקלים מצפון לעיר. דקל דום שונה מדקל התמר בכך שעליו הם דמויי כף יד ויש לו גזע מסתעף. פירותיו של דקל הדום הם אגוזים חומים, שמוצאים רק בעצי נקבה. הפירות אכילים לקופים, אך לא רק להם. בחבל טורקנה שבצפון קניה, הוא העץ החשוב ביותר לכלכלת התושבים. פירותיו נאכלים על ידי הילדים.
גם עליו של הדקל דום משמשים אמצעי חיוני לכיסוי הבקתות שבהן חיים התושבים. את עלי הדקל אורגים לסלים, מגשים ושלל כלי קש, שמשמשים את משק הבית של בני טורקנה והם גם נמכרים לתיירים, כפי שמראה הסרטון שהבאנו.
קבוצת העצים האילתית היא הצפונית ביותר בעולם. לאחרונה ניטעו עצים אלה גם ב"פארק הולנד" של הקק"ל באילת.
הנה החיים בצל דקל הדום בטורקנה שבקניה:
https://youtu.be/OHmV_IKFKMU
והנה סרטון עם דקל הדום באילת:
https://youtu.be/V4mif6zj2vc?t=8s
וגם כאן:
http://youtu.be/v-3iCh0RaiU
עצי דקל גבוהים מלמטה:
https://youtu.be/4-8uv2ne9Zo
עץ קוֹקוֹס (Coconut tree) הוא סוג של דקל. לכן הוא נקרא בעצם דֶּקֶל הקוֹקוֹס (Coconut palm). גובהו יכול להגיע ל-30 מטרים ואורכם של עליו מגיע ל-6 מטרים.
העץ ידוע בפרי המפורסם שלו, אגוז הקוקוס. תוכלו לקרוא עליו בתגית "קוקוס".
העץ, המשתייך למשפחת הדקליים, הוא המין היחידי מהסוג "קוֹקוֹס". תנאי הגידול הטבעיים שלו מחייבים לחות גבוהה של לפחות 70%. לכן הוא לא גדל במדבריות ובאזור הים התיכון, כולל בישראל - גם אם שאר תנאי הגידול האחרים מתקיימים בהם.
בזכות מאובני דקלים, שהתגלו בניו זילנד ובראג'סטאן שבהודו, סבורים החוקרים שעץ הקוקוס קיים כבר יותר מ-15 מיליון שנה. נהוג לחשוב שמקורו בדרום-מזרח אסיה, אם כי יש סברה שגורסת שמקורו איפה שהוא בדרום אמריקה.
אגוזי קוקוס שהגיעו לחופים רחוקים רמזו על מה שהסתבר כעובדה. לפרי הקוקוס כושר ציפה גבוה במיוחד ומבית הגידול הטבעי שלו הוא התפשט לאזורים טרופיים רבים, לצד אזורים שאינם טרופיים.
הנה דקל הקוקוס המופלא ושימושיו בהודו:
https://youtu.be/gKjvpjlceYE
השימושים של הקוקוס ועץ הקוקוס:
https://youtu.be/rdw77C5Yivc
מחזור חייו של עץ הקוקוס:
https://youtu.be/Z0_5MdQ2sGk
וכך מאלפים קופים לקטוף את הקוקוס (עברית):
https://youtu.be/PzHov5PEnyU
ביפאן כולם מדברים על פריחת הדובדבן, או ה"סאקורה" בלשון היפאנית. הפריחה המדהימה הזו מגיעה בכל אביב ועצי הדובדבן פורחים בה בשלל הגוונים שבין לבן לאדום. בכל שנה, תיירים מכל העולם זורמים לערי יפאן לצפות במחזה המיוחד של פריחת עץ הדובדבן.
הסאקורה מופיעה רבות באמנות היפאנית. בתרבות היפאנית היא מסמלת את החיים החמקמקים וברי-החלוף. ביפאן הקדישו לסאקורה את פסטיבל ה"האנאמי" השנתי, שחוגג את יופי הסאקורה ומוקדש לצפייה בפרחים.
הנה פריחת הדובדבן היפאנית:
http://youtu.be/K4v0N-g3c5U
התקופה בה הדובדבן פורח היא הוורודה ביותר:
https://youtu.be/xO3_9U0wwA8
עוד ממראות הסקורה ביפן:
http://youtu.be/cfxZAZmC3lo
מצגת וידאו על הפריחה של הדובדבן:
http://youtu.be/oP8U7hd76AA
והסקורה בעיר קיוטו, כולל ב"נתיב הפילוסופים" שבו נשתלו מאות עצי דובדבן הפורחים באביב:
https://youtu.be/nGX3etBZBl0
עץ האֶרֶז (Cedar tree) הוא אחד העצים המרשימים ביותר בעולם. זהו עץ ירוק-עד וגבוה מאוד, היכול להגיע לגובה של 40 מטר, לחיות אלפי שנים ולהפיץ סביבו ריח עצי ומתקתק שמזוהה עמו מקדמת דנא.
כבר אלפי שנים שהארז מוערך, בזכות העץ החזק והעמיד שלו, השמנים המופקים ממנו והשרפים האיכותיים.
ישנם 4 מינים עיקריים של הארזים מסוג הסדרוס (Cedrus): ארז הלבנון (Cedrus libani), ארז האטלס (Cedrus atlantica) מצפון אפריקה, הארז הקפריסאי (Cedrus brevifolia) וארז ההימלאיה (Cedrus deodara) מדרום אסיה.
הארז הוא עץ מחטני ממשפחת האורניים (Pinaceae) שעליו דמויי מחטים, קצרים וצפופים, מסודרים באשכולות על ענפים אופקיים רחבים שנותנים לו את צללית המגש המאפיינת אותו.
בכל ים התיכון הקדום, נחשב ארז לבנון לסמל של עושר ויציבות. הקשר ללבנון אינו מקרי. רכסי הרי לבנון, בגובה של עד 3,000 מטר, היו פעם מכוסים ביערות ארזים עצומים. הביטוי "ארזי לבנון" מופיע עשרות פעמים במקרא ובספר תהילים מושווה הצדיק היהודי לארז לבנון הגאה.
הביקוש הבינלאומי האדיר שהיה לו, לאורך אלפי שנים, הביא לכריתה כמעט מוחלטת של יערות ארזים אלו. כיום נותרו רק כמה מובלעות מוגנות של ארזי לבנון בטבע. עץ הארז הפך לסמל הלאומי של לבנון ומופיע במרכז הדגל שלה.
פרטים טבעיים של ארז גדלים בישראל כיום בחרמון וביער אל-רום, בו ארזים נִטעו וצומחים ללא טיפול. ארזים נטעו גם בחבלים ההרריים העיקריים בישראל, בעיקר בגולן, בגליל ובהרי המרכז.
#החומר
העץ של הארז הוא קשה, עמיד במיוחד לרטיבות ולרקבון ועשיר בשרף ריחני שמרחיק חרקים באופן טבעי.
בדיוק בזכות התכונות הללו, הארז הפך לאחד מחומרי הבנייה הנחשקים ביותר בהיסטוריה האנושית.
המצרים הקדמונים ייבאו אותו מלבנון כדי לבנות ספינות וארונות קבורה. המלך שלמה, לפי המקרא, השתמש בעצי ארז לבנון לבניית בית המקדש בירושלים והפיניקים בנו מהם את ציי הסוחר שלהם.
גם כיום, הארז משמש במגוון תחומים. עצו מבוקש לרהיטים יוקרתיים ולעבודות גילוף. שמן הארז (Cedar oil) מופק מהעץ ומשמש בבשמים, בקוסמטיקה ובחומרי ניקוי. בגינון ובנוי עירוני הוא אחד העצים הנפוצים ביותר בגני ציבור ובשדרות, בזכות יופיו, צילו הרחב ועמידותו לתנאי מזג אוויר קשים.
מתוך הערצה לעץ המקראי הורה נפוליאון בונפרטה עצמו, בתחילת המאה ה-19, לנטוע ארזי לבנון בגני ורסאי - ארזים שניצבים שם עד היום.
בעברית ממשיכה המילה "ארז" לשמש ביטוי לחוסן, המודגם בביטויים כמו "בחור כארז". זאת לצד האמירה התלמודית "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר" (מועד קטן, כ"ה, ב') המכבדת את גובה העץ ואיכויותיו.
בישראל ניתן לפגוש ארזים בגנים לאומיים רבים, אך הם אינם ילידי הארץ. הארז הגדל בהר הכרמל ובגליל הוא ברוב המקרים ארז אטלס, שנשתל כעץ נוי.
הארז האמיתי של לבנון גדל בעיקר ברצועה צרה בצפון לבנון ובסוריה. מעמדו כמין פגיע מדגיש כמה חשוב לשמור על העצים שנותרו ממנו.
הנה הארז (עברית):
https://youtu.be/IwlRcz5bsss
הארזים של לבנון:
https://youtu.be/rrSB8RxUV8A
ארזי הלבנון:
https://youtu.be/-EUkLSwRj7I
הארזים בלבנון:
https://youtu.be/WzrYSTeG7Ls
והארז בן 1000 השנים:
https://youtu.be/Kza5Rn_J3Ls
מהו העץ הגדול ביותר בעולם?
עץ שכינויו "הגנרל שרמן" הוא העץ הגדול בעולם. גובהו של עץ הגנרל שרמן הוא כ-84 מטרים והיקפו מעל 30 מטרים. יש גבוהים ממנו אבל הוא העץ הגדול מכולם. הנפח שלו הוא עצום!
הגנרל שרמן נקרא על שם גיבור לאומי ממלחמת האזרחים האמריקאית, הגנרל ויליאם שרמן.
העץ העצום הזה שוקל כמעט 6000 טון וגילו מוערך בכ-2,500 שנה. הוא נמצא בפארק הלאומי "סקויה פארק" בקליפורניה, שבו נמצאים עצי הסקויה הענקיים, שמגיעים לגיל של 3,000 שנה!
כך שומרים על עץ הסקויה הגנרל שרמן משריפות (בעברית):
https://youtu.be/k1s2obVrQoc
עץ הגנרל שרמן:
http://youtu.be/j3JwBxKFaaI
והגנרל שרמן מכל הצדדים:
http://youtu.be/QJvtJeB2Iq0
עץ שכינויו "הגנרל שרמן" הוא העץ הגדול בעולם. גובהו של עץ הגנרל שרמן הוא כ-84 מטרים והיקפו מעל 30 מטרים. יש גבוהים ממנו אבל הוא העץ הגדול מכולם. הנפח שלו הוא עצום!
הגנרל שרמן נקרא על שם גיבור לאומי ממלחמת האזרחים האמריקאית, הגנרל ויליאם שרמן.
העץ העצום הזה שוקל כמעט 6000 טון וגילו מוערך בכ-2,500 שנה. הוא נמצא בפארק הלאומי "סקויה פארק" בקליפורניה, שבו נמצאים עצי הסקויה הענקיים, שמגיעים לגיל של 3,000 שנה!
כך שומרים על עץ הסקויה הגנרל שרמן משריפות (בעברית):
https://youtu.be/k1s2obVrQoc
עץ הגנרל שרמן:
http://youtu.be/j3JwBxKFaaI
והגנרל שרמן מכל הצדדים:
http://youtu.be/QJvtJeB2Iq0
מה מיוחד בעץ האלון?
עץ האַלּוֹן (Oak tree), שרבים מכנים אותו "מלך העצים", הוא אחד מעצי היער הנפוצים והמשמעותיים ביותר בעולם, עם כ-500 מינים ויותר המפוזרים ברחבי חצי הכדור הצפוני.
מה שהופך אותו לייחודי הוא שילוב נדיר של עמידות, אריכות ימים ותפקיד אקולוגי עצום. אלון יכול לחיות מאות שנים, ועצי אלון ותיקים שורדים לעיתים 500 עד 1,000 שנה.
הגזע הגדול, הקליפה הסדוקה והענפים הפרושים לרוחב הופכים אותו לבית לאלפי יצורים. מחקרים הראו שעץ אלון בוגר יכול לאפשר בו חיים ליותר מ-500 מינים של חרקים בלבד, מה שהופך אותו לאחד העצים בעלי ערך האקולוגי הגבוה ביותר באירופה ובצפון אמריקה.
#בלוטי האלון
פרי האלון, הבלוט (Acorn) הוא אגוז בעל קליפה קשה שהבסיס שלו נעוץ בתוך ספלול, חלק מעוצה המזכיר ספל. בשנה טובה מייצר עץ אלון בוגר כ-70 אלף בלוטים, אך לעץ בוגר יהפוך רק בלוט אחד מתוך כ-10,000 בלוטים שלו.
הבלוט הוא מקור מזון מרכזי עבור סנאים, דורבנים, חזירי בר ואפילו לדובים. המפיצים שלו, כמו שקורה פעמים רבות בטבע, הם בעלי חיים שניזונים ממנו. הידועים בהפצה כזו הם הסנאים, שלא פעם שוכחים היכן קברו את הבלוטים שאגרו לחורף ובכך הופכים בלי דעת לשותפים פעילים בנטיעת עצי אלון חדשים.
גם העורבני ידוע כעוף שנושא בלוטים למרחקים, לצורכי מאכל. אך לא פעם נשמטים הבלוטים ממקורו כשהוא עף ובכך הופך גם הוא למפיץ מצטיין של זרעי האלון.
#אלון בתעשייה
בתעשייה, עץ האלון הוא חומר גלם יוקרתי ורב-שימושי. הענף הבולט ביותר הוא ייצור חביות יין לתעשיית הוויסקי. עצי האלון האמריקאי (Quercus alba) והאלון האירופאי (Quercus robur) מעניקים לאלכוהול ניחוחות של וניל, קרמל ותבלינים, להם תורמים חומרים כימיים כמו לקטונים וטאנינים. ללא חביות אלון, לא היו משקאות כמו ויסקי סקוטי ובורבון (Bourbon) מה שהם היום.
בנוסף, עץ האלון שימש לאורך ההיסטוריה לבניית ספינות, רהיטים ורצפות עץ. ידוע שהספינות הבריטיות שניצחו בקרב טרפלגר (Battle of Trafalgar) ב-1805 היו בנויות ברובן מעץ אלון.
העץ הזה גם שימש במשך דורות לפיסול של אלילים מעץ ולפחמים משובחים במיוחד.
בתעשיית הפקקים מפורסם מאוד המין שנקרא אלון השעם (Quercus suber). ש
קליפת השעם שלו היא חומר הגלם לרוב המוחלט של פקקי היין בעולם, מה שביחד עם חביות יישון היין ביקבים שעשויות ממנו הופך מין אחד בלבד של עץ לשחקן מפתח בתעשיית היין העולמית.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוזכר עץ האלון העתיק כזה שעל גזעו צריך לקשור את הסרט הצהוב בלהיט המפורסם שעליו מסופר בתגית "הסרט הצהוב".
הנה רגע על עצי האלון (עברית):
https://youtu.be/f1aS1kDMKpQ
תעשיית השעם מתחילה באלון השעם:
https://youtu.be/JewMikbKOI0
עץ האלון משמש ברהיטי איכות כמו המזנונים הללו (ללא מילים):
https://youtu.be/HG2x-HcMVew
אלון השעם לתעשיית היין:
https://youtu.be/YnnbuoeQFSI
חביות עץ האלון של תעשיית היין:
https://youtu.be/ug9IA4lE-3I?long=yes
וגדולתו של עץ האלון שמהארץ קצת נעלם (עברית):
https://youtu.be/Klb8BZ2mYek?long=yes
עץ האַלּוֹן (Oak tree), שרבים מכנים אותו "מלך העצים", הוא אחד מעצי היער הנפוצים והמשמעותיים ביותר בעולם, עם כ-500 מינים ויותר המפוזרים ברחבי חצי הכדור הצפוני.
מה שהופך אותו לייחודי הוא שילוב נדיר של עמידות, אריכות ימים ותפקיד אקולוגי עצום. אלון יכול לחיות מאות שנים, ועצי אלון ותיקים שורדים לעיתים 500 עד 1,000 שנה.
הגזע הגדול, הקליפה הסדוקה והענפים הפרושים לרוחב הופכים אותו לבית לאלפי יצורים. מחקרים הראו שעץ אלון בוגר יכול לאפשר בו חיים ליותר מ-500 מינים של חרקים בלבד, מה שהופך אותו לאחד העצים בעלי ערך האקולוגי הגבוה ביותר באירופה ובצפון אמריקה.
#בלוטי האלון
פרי האלון, הבלוט (Acorn) הוא אגוז בעל קליפה קשה שהבסיס שלו נעוץ בתוך ספלול, חלק מעוצה המזכיר ספל. בשנה טובה מייצר עץ אלון בוגר כ-70 אלף בלוטים, אך לעץ בוגר יהפוך רק בלוט אחד מתוך כ-10,000 בלוטים שלו.
הבלוט הוא מקור מזון מרכזי עבור סנאים, דורבנים, חזירי בר ואפילו לדובים. המפיצים שלו, כמו שקורה פעמים רבות בטבע, הם בעלי חיים שניזונים ממנו. הידועים בהפצה כזו הם הסנאים, שלא פעם שוכחים היכן קברו את הבלוטים שאגרו לחורף ובכך הופכים בלי דעת לשותפים פעילים בנטיעת עצי אלון חדשים.
גם העורבני ידוע כעוף שנושא בלוטים למרחקים, לצורכי מאכל. אך לא פעם נשמטים הבלוטים ממקורו כשהוא עף ובכך הופך גם הוא למפיץ מצטיין של זרעי האלון.
#אלון בתעשייה
בתעשייה, עץ האלון הוא חומר גלם יוקרתי ורב-שימושי. הענף הבולט ביותר הוא ייצור חביות יין לתעשיית הוויסקי. עצי האלון האמריקאי (Quercus alba) והאלון האירופאי (Quercus robur) מעניקים לאלכוהול ניחוחות של וניל, קרמל ותבלינים, להם תורמים חומרים כימיים כמו לקטונים וטאנינים. ללא חביות אלון, לא היו משקאות כמו ויסקי סקוטי ובורבון (Bourbon) מה שהם היום.
בנוסף, עץ האלון שימש לאורך ההיסטוריה לבניית ספינות, רהיטים ורצפות עץ. ידוע שהספינות הבריטיות שניצחו בקרב טרפלגר (Battle of Trafalgar) ב-1805 היו בנויות ברובן מעץ אלון.
העץ הזה גם שימש במשך דורות לפיסול של אלילים מעץ ולפחמים משובחים במיוחד.
בתעשיית הפקקים מפורסם מאוד המין שנקרא אלון השעם (Quercus suber). ש
קליפת השעם שלו היא חומר הגלם לרוב המוחלט של פקקי היין בעולם, מה שביחד עם חביות יישון היין ביקבים שעשויות ממנו הופך מין אחד בלבד של עץ לשחקן מפתח בתעשיית היין העולמית.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוזכר עץ האלון העתיק כזה שעל גזעו צריך לקשור את הסרט הצהוב בלהיט המפורסם שעליו מסופר בתגית "הסרט הצהוב".
הנה רגע על עצי האלון (עברית):
https://youtu.be/f1aS1kDMKpQ
תעשיית השעם מתחילה באלון השעם:
https://youtu.be/JewMikbKOI0
עץ האלון משמש ברהיטי איכות כמו המזנונים הללו (ללא מילים):
https://youtu.be/HG2x-HcMVew
אלון השעם לתעשיית היין:
https://youtu.be/YnnbuoeQFSI
חביות עץ האלון של תעשיית היין:
https://youtu.be/ug9IA4lE-3I?long=yes
וגדולתו של עץ האלון שמהארץ קצת נעלם (עברית):
https://youtu.be/Klb8BZ2mYek?long=yes
מהו עץ התמר?
תמרים ובני אדם מהלכים יד ביד במשך אלפי שנים. קשה לחשוב על המזרח התיכון ללא הפרי המתוק, הארנגטי והקל לנשיאה הזה. היהדות רואה בפרי עץ התמר, את אחד משבעת מיני הפירות שארץ ישראל השתבחה בהם.
אז ברור שתמר, או ליתר דיוק תמר מצוי (Date palm), הוא מהגידולים החקלאיים החשובים באזורי האקלים החמים והיבשים, מהמזרח התיכון, דרך צפון אפריקה ועד לאזורים מדבר נוספים.
עתיק, זקוף וגבוה, התמר המצוי הוא עץ פרי בסוג תמר ממשפחת הדקליים. זהו עץ דו-בֵּיתי, בעל עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שבהן יגיע בהמשך פרי התמר.
יכולת השרידות הגבוהה שלו מאפשרת לעץ התמר לשרוד תנאי יובש וחום גבוהים. אך מנגד, התמרים רגישים לשינויים במפלס מי התהום ולאיכות המים בסביבת בית השורשים שלהם.
פרי התמר ידוע בשרידותו הארוכה (יכולת שימור ללא קירור או איחסון מיוחד) ובהיותו בריא מאוד. פרי התומר עשיר במינרלים ובסיבים תזונתיים ומספק לאדם אנרגיה מיידית. מובילי השיירות במדבריות היבשים נהגו לשאת תמרים כצידה משמעותית לדרך הארוכה וכספק אנרגיה מיידי בשעות העייפות.
לכן הפך התמר לכל כך מבוקש במסורות של שלושת הדתות, היהדות, הנצרות והאיסלאם, מה שיוצר לו גם בימינו ביקוש רב, במיוחד באירועים מיוחדים ובחגים של הדתות הללו.
היסטוריונים ונוסעים יוונים, רומים, ערבים, פרסים, צלייני מסעי הצלב ויהודים בכל הדורות מציינים את איכותם המשובחת של תמרי יערות עין-גדי ובקעת בית-שאן
כיום מרבית עצי התמר המצוי בישראל הם מתורבתים ותמר המג'הול הישראלי והטעים הוא פופולרי בארץ ובעולם במיוחד. מעצי תמר הבר, לעומת זאת, נותרו מעט בארץ, בנגב הנמוך, בערבה ובאזורי ים המלח ובקעת הירדן. הם גדלים בסמוך למעיינות ולמלחות במדבר אך נמצאים בסכנת הכחדה חמורה.
#גדיד
קטיף התמר נקרא "גדיד" ועונת הגדיד נמשכת כחודשיים ודווקא בשני החודשים הלוהטים ביותר בשנה - חודש אוגוסט וספטמבר שאחריו. החום הכבד מעיק על הגודדים ולכן את עיקר מלאכת הגדיד הם עושים מוקדם בבוקר.
#החזרת זנים לחיים
בישראל, חשוב לדעת, הצליח צוות בראשות חוקרות מבריקות מהמרכז לחקלאות בת קיימא במכון הערבה הסביבתי של קיבוץ קטורה להחזיר לנו את פרי התמר המקראי.
במכון הצליחו להנביט זרעי תמרים מזן נכחד מתקופת בית שני שהתגלה במדבר יהודה. את 32 הזרעים מצאו בחפירות הארכיאולוגיות במערות קומראן ומהם הצליחו להחיות ולגדל זנים קדומים של התמרים שאכלו אבותינו, בתקופה שלפני החורבן והגלות.
עץ תמר המצוי (עברית):
https://youtu.be/kIqvL13bgRo
כך מפרים דקל נקבי עם אבקנים מעץ דקל זכר (עברית):
https://youtu.be/TitTfnRtaNg
מטע תמרים בישראל (ללא צליל):
https://youtu.be/vtMC0px4QMM
גדיד בקיץ:
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
מצגת וידאו על תמרי הערבה שלנו (ללא מילים):
https://youtu.be/ZBK2Io4isKw
השיר הנפלא "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
והגדיד הטכנולוגי והאנושי בישראל (עברית):
https://youtu.be/UTRDupQD2BM?long=yes
תמרים ובני אדם מהלכים יד ביד במשך אלפי שנים. קשה לחשוב על המזרח התיכון ללא הפרי המתוק, הארנגטי והקל לנשיאה הזה. היהדות רואה בפרי עץ התמר, את אחד משבעת מיני הפירות שארץ ישראל השתבחה בהם.
אז ברור שתמר, או ליתר דיוק תמר מצוי (Date palm), הוא מהגידולים החקלאיים החשובים באזורי האקלים החמים והיבשים, מהמזרח התיכון, דרך צפון אפריקה ועד לאזורים מדבר נוספים.
עתיק, זקוף וגבוה, התמר המצוי הוא עץ פרי בסוג תמר ממשפחת הדקליים. זהו עץ דו-בֵּיתי, בעל עצים זכריים המאבקים את עצי הנקבה שבהן יגיע בהמשך פרי התמר.
יכולת השרידות הגבוהה שלו מאפשרת לעץ התמר לשרוד תנאי יובש וחום גבוהים. אך מנגד, התמרים רגישים לשינויים במפלס מי התהום ולאיכות המים בסביבת בית השורשים שלהם.
פרי התמר ידוע בשרידותו הארוכה (יכולת שימור ללא קירור או איחסון מיוחד) ובהיותו בריא מאוד. פרי התומר עשיר במינרלים ובסיבים תזונתיים ומספק לאדם אנרגיה מיידית. מובילי השיירות במדבריות היבשים נהגו לשאת תמרים כצידה משמעותית לדרך הארוכה וכספק אנרגיה מיידי בשעות העייפות.
לכן הפך התמר לכל כך מבוקש במסורות של שלושת הדתות, היהדות, הנצרות והאיסלאם, מה שיוצר לו גם בימינו ביקוש רב, במיוחד באירועים מיוחדים ובחגים של הדתות הללו.
היסטוריונים ונוסעים יוונים, רומים, ערבים, פרסים, צלייני מסעי הצלב ויהודים בכל הדורות מציינים את איכותם המשובחת של תמרי יערות עין-גדי ובקעת בית-שאן
כיום מרבית עצי התמר המצוי בישראל הם מתורבתים ותמר המג'הול הישראלי והטעים הוא פופולרי בארץ ובעולם במיוחד. מעצי תמר הבר, לעומת זאת, נותרו מעט בארץ, בנגב הנמוך, בערבה ובאזורי ים המלח ובקעת הירדן. הם גדלים בסמוך למעיינות ולמלחות במדבר אך נמצאים בסכנת הכחדה חמורה.
#גדיד
קטיף התמר נקרא "גדיד" ועונת הגדיד נמשכת כחודשיים ודווקא בשני החודשים הלוהטים ביותר בשנה - חודש אוגוסט וספטמבר שאחריו. החום הכבד מעיק על הגודדים ולכן את עיקר מלאכת הגדיד הם עושים מוקדם בבוקר.
#החזרת זנים לחיים
בישראל, חשוב לדעת, הצליח צוות בראשות חוקרות מבריקות מהמרכז לחקלאות בת קיימא במכון הערבה הסביבתי של קיבוץ קטורה להחזיר לנו את פרי התמר המקראי.
במכון הצליחו להנביט זרעי תמרים מזן נכחד מתקופת בית שני שהתגלה במדבר יהודה. את 32 הזרעים מצאו בחפירות הארכיאולוגיות במערות קומראן ומהם הצליחו להחיות ולגדל זנים קדומים של התמרים שאכלו אבותינו, בתקופה שלפני החורבן והגלות.
עץ תמר המצוי (עברית):
https://youtu.be/kIqvL13bgRo
כך מפרים דקל נקבי עם אבקנים מעץ דקל זכר (עברית):
https://youtu.be/TitTfnRtaNg
מטע תמרים בישראל (ללא צליל):
https://youtu.be/vtMC0px4QMM
גדיד בקיץ:
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
מצגת וידאו על תמרי הערבה שלנו (ללא מילים):
https://youtu.be/ZBK2Io4isKw
השיר הנפלא "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
והגדיד הטכנולוגי והאנושי בישראל (עברית):
https://youtu.be/UTRDupQD2BM?long=yes
מהם עצי הדקל או הדקלים?
עולים מארצות ערב יספרו לכם תמיד על הדקלים (Palm trees) בארצות שמהן באו. עץ התמר הוא עץ גבוה מאוד, מהעצים הגבוהים ביותר. לאיסוף פירותיו של הדקל קוראים "גדיד תמרים".
ילידי עיראק ייזכרו בגעגוע בתמרים הלחים והגדולים שאכלו כילדים מהדקלים שעל גדות נהר הפרת. העולים ממצרים יספרו בערגה על הדקלים בכפר שעל שפת הנילוס ואחרים יזכירו ויספרו על "פרי התומר", הפרי של הדקל, כמו שכינה אותו אלתרמן בשירו "מסביב למדורה" על הפלמ"ח.
עצי הדקל (Palm tree), או בעצם בני משפחת הדקליים, הם צמחי יבשה קדמונים. ממצאים מראים שהמינים הראשונים של משפחת הדקליים הופיעו עוד לפני 85 מיליון שנה.
התמר הוא גידול חקלאי נפוץ במיוחד באזורים של אקלים חמים ויבש עד מדברי, דוגמת המזרח התיכון וצפון אפריקה.
בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל ואת העם היהודי שבה. הוכחה סמלית לכך נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, במטבע ושמו "יהודה שבויה", שהוציאו לרגל דיכוי המרד היהודי. על המטבע הופיעה יהודיה אבלה, כשהיא ישובה תחת עץ תמר ולידה חייל רומי עם רומח בידו.
כמה סוגי דקלים משמשים אצלנו בישראל וחלקם גם במדינות המערב. חלקם גדלים בישראל בר, כמו התמר המצוי ודקל דום מצרי.
אך מרבית הדקלים הם עצים מתורבתים ומשמשים לצורכי נוי וגינון - ביניהם וושינגטוניה חוטית (שמקורה בקליפורניה ואריזונה שבארה"ב), וושינגטוניה חסונה, שמגיעה לגובה של 20 מטרים ויותר, הוֹוִיאָת בֶּלְמוֹר, צמח ביתי גבוה שמקורו באוסטרליה ותמר קנרי, שפירותיו אכילים אבל די תפלים.
#שימושים עתיקים
במוצרי הדקל עשו שימוש גם לייצור תרופות וגם בפולחן הדתי של דתות שונות.
ביהדות משמשים כפות תמרים לא פעם כסכך לסוכה. פרי העץ, התמר, הוא היחיד שנזכר גם בארבעת המינים וגם בשבעת המינים.
הנוצרים מקשטים את הכנסיות, ביום ראשון של שבוע לפני הפסחא, בכפות תמרים. אצלם הוא גם נקרא "יום ראשון של הדקלים", מתוך האמונה שישו התקבל כך על ידי תושבי ירושלים בימים שלפני צליבתו.
מגוון של עצי הדקל מהיפים בעולם:
https://youtu.be/Pmx1t9gmK_U
קולומביה - עצי הדקל הגבוהים בעולם:
https://youtu.be/0zNkVybr8aE?t=4m04s
משתלה עם דקלי זנב שועל:
https://youtu.be/XtBhI4Cbuz8
ורעיונות דקלים לגינה:
https://youtu.be/IjH3iqycT6w?long=yes
עולים מארצות ערב יספרו לכם תמיד על הדקלים (Palm trees) בארצות שמהן באו. עץ התמר הוא עץ גבוה מאוד, מהעצים הגבוהים ביותר. לאיסוף פירותיו של הדקל קוראים "גדיד תמרים".
ילידי עיראק ייזכרו בגעגוע בתמרים הלחים והגדולים שאכלו כילדים מהדקלים שעל גדות נהר הפרת. העולים ממצרים יספרו בערגה על הדקלים בכפר שעל שפת הנילוס ואחרים יזכירו ויספרו על "פרי התומר", הפרי של הדקל, כמו שכינה אותו אלתרמן בשירו "מסביב למדורה" על הפלמ"ח.
עצי הדקל (Palm tree), או בעצם בני משפחת הדקליים, הם צמחי יבשה קדמונים. ממצאים מראים שהמינים הראשונים של משפחת הדקליים הופיעו עוד לפני 85 מיליון שנה.
התמר הוא גידול חקלאי נפוץ במיוחד באזורים של אקלים חמים ויבש עד מדברי, דוגמת המזרח התיכון וצפון אפריקה.
בעת העתיקה סימל העץ הזה את ארץ ישראל ואת העם היהודי שבה. הוכחה סמלית לכך נתנו הרומאים כבר לפני כ-2,000 שנה, במטבע ושמו "יהודה שבויה", שהוציאו לרגל דיכוי המרד היהודי. על המטבע הופיעה יהודיה אבלה, כשהיא ישובה תחת עץ תמר ולידה חייל רומי עם רומח בידו.
כמה סוגי דקלים משמשים אצלנו בישראל וחלקם גם במדינות המערב. חלקם גדלים בישראל בר, כמו התמר המצוי ודקל דום מצרי.
אך מרבית הדקלים הם עצים מתורבתים ומשמשים לצורכי נוי וגינון - ביניהם וושינגטוניה חוטית (שמקורה בקליפורניה ואריזונה שבארה"ב), וושינגטוניה חסונה, שמגיעה לגובה של 20 מטרים ויותר, הוֹוִיאָת בֶּלְמוֹר, צמח ביתי גבוה שמקורו באוסטרליה ותמר קנרי, שפירותיו אכילים אבל די תפלים.
#שימושים עתיקים
במוצרי הדקל עשו שימוש גם לייצור תרופות וגם בפולחן הדתי של דתות שונות.
ביהדות משמשים כפות תמרים לא פעם כסכך לסוכה. פרי העץ, התמר, הוא היחיד שנזכר גם בארבעת המינים וגם בשבעת המינים.
הנוצרים מקשטים את הכנסיות, ביום ראשון של שבוע לפני הפסחא, בכפות תמרים. אצלם הוא גם נקרא "יום ראשון של הדקלים", מתוך האמונה שישו התקבל כך על ידי תושבי ירושלים בימים שלפני צליבתו.
מגוון של עצי הדקל מהיפים בעולם:
https://youtu.be/Pmx1t9gmK_U
קולומביה - עצי הדקל הגבוהים בעולם:
https://youtu.be/0zNkVybr8aE?t=4m04s
משתלה עם דקלי זנב שועל:
https://youtu.be/XtBhI4Cbuz8
ורעיונות דקלים לגינה:
https://youtu.be/IjH3iqycT6w?long=yes
מהי ההיסטוריה של התמר?
עץ התמר (Phoenix dactylifera) הוא אחד הצמחים המתורבתים העתיקים בהיסטוריה האנושית. ממצאים ארכאולוגיים מראים שבני אדם אספו תמרי בר כבר לפני יותר מ-50 אלף שנה.
אבל הביות האמיתי התרחש לפני כ-7,000 שנה, בין נהרות החידקל והפרת שבמסופוטמיה, האזור שהפך לאחר מכן לעיראק של היום.
אי אפשר לראות את תרבות המזרח התיכון ללא הפרי המתוק, האנרגטי והקל לנשיאה הזה. עצי התמר גדלים בסמוך למעיינות ובמלחות במדבר ומסייעים אלפי שנים לשיירות והנודדים שהתמרים היו עבורם צידה משמעותית לדרך הארוכה וספקו להם אנרגיה מיידית כשהתעייפו.
בציוויליזציות הקדומות של המזרח התיכון, עץ התמר לא היה רק מזון. הוא היה תשתית חיים שלמה. מהפירות הכינו מזון ומשקאות מותססים, מהגרעינים ייצרו שמן, ומהעלים והגזע בנו בתים, סלים וחבלים. בכל חלקיו נעשה שימוש.
בספר בראשית רבה (מא, א) הוטעם שבתמרים אין פסולת: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים..."
ניתן להוסיף את העובדה שברשימות עתיקות שנמצאו בשומר ובבבל מופיעים התמרים כאחד ממטבעות הסחר הנפוצים.
מסביב לשנת 4,000 לפני הספירה מגיעים עצי התמר למצרים. שם הם הופכים לסמל דתי ולאחד מסימני הפריחה. בהירוגליפים מצריים מייצג ומסמן ענף תמר את השנה החדשה. הפיניקים, שנתנו לעצים את שמם המודרני בלטינית, מפיצים אותם עוד יותר ממזרח לאגן הים התיכון ובהמשך גם לצפון אפריקה.
בתנ"ך, ארץ ישראל מתוארת כ"ארץ זבת חלב ודבש". ו"דבש" בהקשר זה אינו דבש דבורים אלא דבש תמרים - זה שנכלל גם בשבעת המינים. יריחו כונתה "עיר התמרים". בממצאים ממערת קומראן, ליד ים המלח, נמצאו גרעיני תמר בני 2,000 שנה. בשנת 2005 הצליח צוות מחקר ישראלי להנביט כמה מהם ולגדל מהם עץ חי, שקיבל את השם "מתושלח".
כשהתפשטו הכיבושים הערביים במאות ה-7 וה-8 לספירה, עצי התמר נוסעים איתם. הם מגיעים לספרד, לצפון אפריקה ובסופו של דבר גם לדרום אסיה.
הפסוק במסורת האסלאמית שמציין את הדקל כ"עץ ברוך" תרם להפצתו בכל הרחבת העולם המוסלמי. בספרד כיום, בעיר אלצ'ה (Elche), עדיין עומד יער תמרים עתיק שהגיע ממסורת ערבית זו ואף הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו (UNESCO).
המהפכה התעשייתית תשנה לימים גם את עולם התמרים. בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, מתחילים החוקרים לפתח זנים משופרים, למצוא ולפתח שיטות השקייה מתקדמות ולייצא תמרים בקנה מידה גדול.
במאה ה-20 ארצות הברית מביאה עצי תמר לקליפורניה ובסופו של דבר קמה תעשיית תמרים משגשגת בעמק קואצ'לה (Coachella Valley).
היום, עומד הייצור העולמי על למעלה מ-9 מיליון טון בשנה. מצרים, ערב הסעודית, איראן ועיראק הן המגדלות הגדולות של תמרים. בעיראק לבדה היו פעם 30 מיליון עצי תמר, אבל עשרות שנות מלחמה ורשלנות הורידו את מספרם לכ-9 מיליון.
עץ התמר שרד לאורך ההיסטוריה את הכל: מלחמות, שינויי אקלים ואימפריות שקמו ונפלו. הוא, לעומתם, עדיין ממשיך לצמוח, לגדול ולהניב המון תמרים מזינים ומלאים אנרגיה.
עץ תמר המצוי (עברית):
https://youtu.be/kIqvL13bgRo
כך מפרים דקל נקבי עם אבקנים מעץ דקל זכר (עברית):
https://youtu.be/TitTfnRtaNg
מטע תמרים בישראל (ללא צליל):
https://youtu.be/vtMC0px4QMM
גדיד בקיץ:
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
מצגת וידאו על תמרי הערבה שלנו (ללא מילים):
https://youtu.be/ZBK2Io4isKw
השיר הנפלא "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
והגדיד הטכנולוגי והאנושי בישראל (עברית):
https://youtu.be/UTRDupQD2BM?long=yes
עץ התמר (Phoenix dactylifera) הוא אחד הצמחים המתורבתים העתיקים בהיסטוריה האנושית. ממצאים ארכאולוגיים מראים שבני אדם אספו תמרי בר כבר לפני יותר מ-50 אלף שנה.
אבל הביות האמיתי התרחש לפני כ-7,000 שנה, בין נהרות החידקל והפרת שבמסופוטמיה, האזור שהפך לאחר מכן לעיראק של היום.
אי אפשר לראות את תרבות המזרח התיכון ללא הפרי המתוק, האנרגטי והקל לנשיאה הזה. עצי התמר גדלים בסמוך למעיינות ובמלחות במדבר ומסייעים אלפי שנים לשיירות והנודדים שהתמרים היו עבורם צידה משמעותית לדרך הארוכה וספקו להם אנרגיה מיידית כשהתעייפו.
בציוויליזציות הקדומות של המזרח התיכון, עץ התמר לא היה רק מזון. הוא היה תשתית חיים שלמה. מהפירות הכינו מזון ומשקאות מותססים, מהגרעינים ייצרו שמן, ומהעלים והגזע בנו בתים, סלים וחבלים. בכל חלקיו נעשה שימוש.
בספר בראשית רבה (מא, א) הוטעם שבתמרים אין פסולת: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים..."
ניתן להוסיף את העובדה שברשימות עתיקות שנמצאו בשומר ובבבל מופיעים התמרים כאחד ממטבעות הסחר הנפוצים.
מסביב לשנת 4,000 לפני הספירה מגיעים עצי התמר למצרים. שם הם הופכים לסמל דתי ולאחד מסימני הפריחה. בהירוגליפים מצריים מייצג ומסמן ענף תמר את השנה החדשה. הפיניקים, שנתנו לעצים את שמם המודרני בלטינית, מפיצים אותם עוד יותר ממזרח לאגן הים התיכון ובהמשך גם לצפון אפריקה.
בתנ"ך, ארץ ישראל מתוארת כ"ארץ זבת חלב ודבש". ו"דבש" בהקשר זה אינו דבש דבורים אלא דבש תמרים - זה שנכלל גם בשבעת המינים. יריחו כונתה "עיר התמרים". בממצאים ממערת קומראן, ליד ים המלח, נמצאו גרעיני תמר בני 2,000 שנה. בשנת 2005 הצליח צוות מחקר ישראלי להנביט כמה מהם ולגדל מהם עץ חי, שקיבל את השם "מתושלח".
כשהתפשטו הכיבושים הערביים במאות ה-7 וה-8 לספירה, עצי התמר נוסעים איתם. הם מגיעים לספרד, לצפון אפריקה ובסופו של דבר גם לדרום אסיה.
הפסוק במסורת האסלאמית שמציין את הדקל כ"עץ ברוך" תרם להפצתו בכל הרחבת העולם המוסלמי. בספרד כיום, בעיר אלצ'ה (Elche), עדיין עומד יער תמרים עתיק שהגיע ממסורת ערבית זו ואף הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו (UNESCO).
המהפכה התעשייתית תשנה לימים גם את עולם התמרים. בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, מתחילים החוקרים לפתח זנים משופרים, למצוא ולפתח שיטות השקייה מתקדמות ולייצא תמרים בקנה מידה גדול.
במאה ה-20 ארצות הברית מביאה עצי תמר לקליפורניה ובסופו של דבר קמה תעשיית תמרים משגשגת בעמק קואצ'לה (Coachella Valley).
היום, עומד הייצור העולמי על למעלה מ-9 מיליון טון בשנה. מצרים, ערב הסעודית, איראן ועיראק הן המגדלות הגדולות של תמרים. בעיראק לבדה היו פעם 30 מיליון עצי תמר, אבל עשרות שנות מלחמה ורשלנות הורידו את מספרם לכ-9 מיליון.
עץ התמר שרד לאורך ההיסטוריה את הכל: מלחמות, שינויי אקלים ואימפריות שקמו ונפלו. הוא, לעומתם, עדיין ממשיך לצמוח, לגדול ולהניב המון תמרים מזינים ומלאים אנרגיה.
עץ תמר המצוי (עברית):
https://youtu.be/kIqvL13bgRo
כך מפרים דקל נקבי עם אבקנים מעץ דקל זכר (עברית):
https://youtu.be/TitTfnRtaNg
מטע תמרים בישראל (ללא צליל):
https://youtu.be/vtMC0px4QMM
גדיד בקיץ:
https://youtu.be/vjDWaOOtVLY
מצגת וידאו על תמרי הערבה שלנו (ללא מילים):
https://youtu.be/ZBK2Io4isKw
השיר הנפלא "צל עץ תמר" (עברית):
https://youtu.be/dmcXpGnBuLE
והגדיד הטכנולוגי והאנושי בישראל (עברית):
https://youtu.be/UTRDupQD2BM?long=yes
מהי אגדת עץ הקטלב?
קטלב (Arbutus) הוא עץ ירוק-עד בנוף הים התיכון, שגדל במקומות גבוהים ובצלעות ההרים. גובהו מגיע ל-3 עד 8 מטרים, לעיתים אף עד 12 מטר. בסוף הקיץ עד הסתיו מופיעים פירותיו - מעין ענבים אדומים וקטנים בקוטר של כסנטימטר, מתוקים, עסיסיים וטובים למאכל אדם.
אבל הקטלב הכי ידוע בגזע העבה והאדום שלו, גזע עם הרבה בליטות שמזכירות שרירי אדם. אולי אלו ואולי ההתקלפות האדומה של גזעו - כל אלו הביאו להרבה אגדות עליו.
#אגדת הקטלב
הקטלב המצוי (Arbutus andrachne) הוא עץ שגזעו האדום-חום בולט ומושך תשומת לב מרחוק. העץ מתקלף אחת לשנה בראשית הקיץ. כשהקליפה נושרת נחשפת מתחתיה קליפה ירוקה וחלקה שהולכת ומאדימה בהדרגה. הצבע האדום המיוחד הזה הוא שהוליד אגדות עממיות רבות המסבירות את שמו של העץ בעברית ובערבית.
האגדה המרכזית מספרת על בן שחי עם אביו, שניהם רועים בהרים. באחת הפעמים פרצה ביניהם מריבה עזה בעת שרעו את העדרים ביחד. ברגע של זעם הניף הבן את המטה שבידו והכה את אביו מכה קטלנית. הענף הוכתם בדם האב הנרצח והוא מת. הבן מיהר לחפור בור במקום מרוחק וקבר את אביו.
שנים חלפו והבן התחתן. יום אחד, בעת שהוא מטייל עם אשתו באזור ההרים, הבחינה האישה בעץ משונה בעל גזע אדום. הבן המזועזע הבין שהעץ צמח בדיוק במקום שבו קבר את אביו. הוא סיפר לאשתו את האמת, כי הבין שאי אפשר להסתיר מעשה כזה לנצח. השניים קראו לעץ קטלב, קיצור של קטל-אב, כדי להנציח את המעשה הנורא. אגב, בלשון הערבית העץ נקרא קאתיל (Qatil) או קטל אבוהי (Qatal Abuhi), שמשמעותם קוטל האב או הורג אביו.
ולא חסרות גרסאות נוספות לאגדה. גרסה אחת מספרת שהרצח בוצע בצילו של עץ ודם האב ניתז על גזעו של העץ שכולו הפך אדום כדם. גרסה אחרת טוענת שהעץ הסמיק מזעם ומבושה על המעשה הנתעב שבוצע לידו.
בגרסאות שונות ניסו גם להציע סיבות שונות לרצח. מוויכוח על הירושה, דרך הרגשת אפליה אצל הבן, אהבה של שניהם לאותה יפהפייה וכמובן הריגת האב בשגגה.
יש אפילו אגדה מקראית שקושרת את הקטלב עם מות אבשלום (Absalom), בנו של דוד המלך. לפי אגדה זו, כאשר נחתם גזר דין המוות של אבשלום להתלות על עץ, זקפו עצי היער את ענפיהם וסירבו להיות שליחי מוות לבן המלך. רק עץ האלה היה מוכן למלא את הצו. במקום שבו נזל דמו של אבשלום כשנתפס שערו בצמרת האלה, עלה וגדל עם השנים עץ משונה שכולו אדום כדם, כמצבה לזכר הבן הבוגד.
#האגדה בגרסה הערבית
הביטו על העץ המיוחד הזה עם הגזע האדום. הסיפור שלו הוא לא סתם עוד סיפור על טבע, אלא דרמה משפחתית יצרית ועצובה שהתרחשה ממש כאן, בין הרים לכפרים.
דמיינו לעצמכם נערה יפהפייה שחיה באחד מכפרי ההר. כל בחורי האזור חלמו לשאת אותה לאישה, אבל ליבה היה שייך לאחד מהם, מחמוד, בנו של פלאח עשיר ותקיף.
השניים היו נפגשים בסתר ליד המעיין, שם נרקמה ביניהם אהבה גדולה.
כשמחמוד אזר אומץ וביקש מאביו שילך לבקש את ידה של הנערה, הוא נתקל בסירוב מוחלט ולא מוסבר. מה שמחמוד לא ידע זה שלאביו הייתה תאווה מושחתת: הזקן רצה את הנערה היפה לעצמו, כאישה שנייה שלו, בזקנתו.
הטרגדיה הגיעה לשיאה יום אחד, כשהאב הגיע לבקר את מחמוד שרעה את הצאן בשולי החורש. כשמחמוד התחנן שוב לאביו שיאשר את הנישואין, האב הטיח בו את האמת המרה: הנערה שאתה אוהב תהיה בקרוב אימך החורגת.
מכאן הידרדרו העניינים במהירות. בין השניים התפתחה מריבה קשה שעברה מצעקות לתגרת ידיים. ברגע של חימה וזעם, הניף מחמוד את המקל שלו, היכה את אביו מכה אדירה בראשו והרג אותו.
האגדה מספרת שמהמקל הזה, שהוכתם בדם הרצח הנורא, צמח עץ בעל גזע אדום כדם. בערבית קוראים לו "קאתיל" שפירושו ההורג או הקוטל. בעברית אנחנו מכירים אותו בשם קטלב, שם מצמרר טם מבינים שהוא מתאר בדיוק את מה שקרה כאן - "קטל-אב".
#האגדה לחובבי עצים
קבלו סיפור על עץ שרצה לשדרג את רמת חייו וסיים במיקום שאי אפשר להתעלם ממנו.
פעם, לפני המון שנים, הקטלבים לא חיו על ההרים כמו שאתם רואים אותם עכשיו. הם היו בכלל טיפוסים של העמקים. עם שמש מלטפת, אדמה טובה, קליפת גזע אפורה ומשעממת ובעיקר המון זמן לפטפט ולנוח בצל של עצמם, היה להם כיף.
הכל השתנה בלילה אחד, כשיונה אחת נחתה ליד קטלב מסוים וסיפרה לו כמה שהיא מתגעגעת להרים. הקטלב שמע את הסיפורים שלה ופתאום הרגיש דחף מטורף לשפר את רמת החיים שלו. הוא לא חשב פעמיים. שלף את השורשים מהאדמה והתחיל לעלות ולטפס בעלייה התלולה אל תוך הלילה. זה לא היה פשוט. השורשים שלו נחבטו בסלעים, היה חשוך וקר, אבל הרצון שלו היה בשמיים.
כשהבוקר עלה, הוא הגיע לקו הרכס הראשון ואהב את הנוף. אבל במקום להסתפק במה שעשה, הוא רצה עוד והחליט להמשיך לטפס הכי גבוה שאפשר.
כאן העסק התחיל להסתבך. השמש יצאה ושרפה, המאמץ של הטיפוס היה משמעותי ומרוב חום ומאמץ, הגזע שלו התחיל להאדים והשרירים שלו התנפחו והשתרגו. הוא הזיע בטירוף, הכוחות שלו התחילו להיגמר.
בסוף, הוא פשוט נתקע. הוא הגיע לאמצע המדרון, בלי יכולת להמשיך לפסגה אבל גם בלי שום דרך לחזור לעמק.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד קטלב, הביטו בו היטב. הוא עדיין עומד שם, באמצע הדרך, אדום ממאמץ, שרירי ומפוסל, נוטף זיעה מהמרתון של חייו. יש לסיפור הזה גם מוסר השכל, אז מהו לדעתכם?
הכירו את עץ הקטלב (עברית):
https://youtu.be/oYU1noOBghs
הנה סיפורו של עץ הקטלב (עברית):
https://youtu.be/C2Y_7i8Yhrw
ועד על טובו של הקטלב:
https://youtu.be/jrIgGSK4fGQ
קטלב (Arbutus) הוא עץ ירוק-עד בנוף הים התיכון, שגדל במקומות גבוהים ובצלעות ההרים. גובהו מגיע ל-3 עד 8 מטרים, לעיתים אף עד 12 מטר. בסוף הקיץ עד הסתיו מופיעים פירותיו - מעין ענבים אדומים וקטנים בקוטר של כסנטימטר, מתוקים, עסיסיים וטובים למאכל אדם.
אבל הקטלב הכי ידוע בגזע העבה והאדום שלו, גזע עם הרבה בליטות שמזכירות שרירי אדם. אולי אלו ואולי ההתקלפות האדומה של גזעו - כל אלו הביאו להרבה אגדות עליו.
#אגדת הקטלב
הקטלב המצוי (Arbutus andrachne) הוא עץ שגזעו האדום-חום בולט ומושך תשומת לב מרחוק. העץ מתקלף אחת לשנה בראשית הקיץ. כשהקליפה נושרת נחשפת מתחתיה קליפה ירוקה וחלקה שהולכת ומאדימה בהדרגה. הצבע האדום המיוחד הזה הוא שהוליד אגדות עממיות רבות המסבירות את שמו של העץ בעברית ובערבית.
האגדה המרכזית מספרת על בן שחי עם אביו, שניהם רועים בהרים. באחת הפעמים פרצה ביניהם מריבה עזה בעת שרעו את העדרים ביחד. ברגע של זעם הניף הבן את המטה שבידו והכה את אביו מכה קטלנית. הענף הוכתם בדם האב הנרצח והוא מת. הבן מיהר לחפור בור במקום מרוחק וקבר את אביו.
שנים חלפו והבן התחתן. יום אחד, בעת שהוא מטייל עם אשתו באזור ההרים, הבחינה האישה בעץ משונה בעל גזע אדום. הבן המזועזע הבין שהעץ צמח בדיוק במקום שבו קבר את אביו. הוא סיפר לאשתו את האמת, כי הבין שאי אפשר להסתיר מעשה כזה לנצח. השניים קראו לעץ קטלב, קיצור של קטל-אב, כדי להנציח את המעשה הנורא. אגב, בלשון הערבית העץ נקרא קאתיל (Qatil) או קטל אבוהי (Qatal Abuhi), שמשמעותם קוטל האב או הורג אביו.
ולא חסרות גרסאות נוספות לאגדה. גרסה אחת מספרת שהרצח בוצע בצילו של עץ ודם האב ניתז על גזעו של העץ שכולו הפך אדום כדם. גרסה אחרת טוענת שהעץ הסמיק מזעם ומבושה על המעשה הנתעב שבוצע לידו.
בגרסאות שונות ניסו גם להציע סיבות שונות לרצח. מוויכוח על הירושה, דרך הרגשת אפליה אצל הבן, אהבה של שניהם לאותה יפהפייה וכמובן הריגת האב בשגגה.
יש אפילו אגדה מקראית שקושרת את הקטלב עם מות אבשלום (Absalom), בנו של דוד המלך. לפי אגדה זו, כאשר נחתם גזר דין המוות של אבשלום להתלות על עץ, זקפו עצי היער את ענפיהם וסירבו להיות שליחי מוות לבן המלך. רק עץ האלה היה מוכן למלא את הצו. במקום שבו נזל דמו של אבשלום כשנתפס שערו בצמרת האלה, עלה וגדל עם השנים עץ משונה שכולו אדום כדם, כמצבה לזכר הבן הבוגד.
#האגדה בגרסה הערבית
הביטו על העץ המיוחד הזה עם הגזע האדום. הסיפור שלו הוא לא סתם עוד סיפור על טבע, אלא דרמה משפחתית יצרית ועצובה שהתרחשה ממש כאן, בין הרים לכפרים.
דמיינו לעצמכם נערה יפהפייה שחיה באחד מכפרי ההר. כל בחורי האזור חלמו לשאת אותה לאישה, אבל ליבה היה שייך לאחד מהם, מחמוד, בנו של פלאח עשיר ותקיף.
השניים היו נפגשים בסתר ליד המעיין, שם נרקמה ביניהם אהבה גדולה.
כשמחמוד אזר אומץ וביקש מאביו שילך לבקש את ידה של הנערה, הוא נתקל בסירוב מוחלט ולא מוסבר. מה שמחמוד לא ידע זה שלאביו הייתה תאווה מושחתת: הזקן רצה את הנערה היפה לעצמו, כאישה שנייה שלו, בזקנתו.
הטרגדיה הגיעה לשיאה יום אחד, כשהאב הגיע לבקר את מחמוד שרעה את הצאן בשולי החורש. כשמחמוד התחנן שוב לאביו שיאשר את הנישואין, האב הטיח בו את האמת המרה: הנערה שאתה אוהב תהיה בקרוב אימך החורגת.
מכאן הידרדרו העניינים במהירות. בין השניים התפתחה מריבה קשה שעברה מצעקות לתגרת ידיים. ברגע של חימה וזעם, הניף מחמוד את המקל שלו, היכה את אביו מכה אדירה בראשו והרג אותו.
האגדה מספרת שמהמקל הזה, שהוכתם בדם הרצח הנורא, צמח עץ בעל גזע אדום כדם. בערבית קוראים לו "קאתיל" שפירושו ההורג או הקוטל. בעברית אנחנו מכירים אותו בשם קטלב, שם מצמרר טם מבינים שהוא מתאר בדיוק את מה שקרה כאן - "קטל-אב".
#האגדה לחובבי עצים
קבלו סיפור על עץ שרצה לשדרג את רמת חייו וסיים במיקום שאי אפשר להתעלם ממנו.
פעם, לפני המון שנים, הקטלבים לא חיו על ההרים כמו שאתם רואים אותם עכשיו. הם היו בכלל טיפוסים של העמקים. עם שמש מלטפת, אדמה טובה, קליפת גזע אפורה ומשעממת ובעיקר המון זמן לפטפט ולנוח בצל של עצמם, היה להם כיף.
הכל השתנה בלילה אחד, כשיונה אחת נחתה ליד קטלב מסוים וסיפרה לו כמה שהיא מתגעגעת להרים. הקטלב שמע את הסיפורים שלה ופתאום הרגיש דחף מטורף לשפר את רמת החיים שלו. הוא לא חשב פעמיים. שלף את השורשים מהאדמה והתחיל לעלות ולטפס בעלייה התלולה אל תוך הלילה. זה לא היה פשוט. השורשים שלו נחבטו בסלעים, היה חשוך וקר, אבל הרצון שלו היה בשמיים.
כשהבוקר עלה, הוא הגיע לקו הרכס הראשון ואהב את הנוף. אבל במקום להסתפק במה שעשה, הוא רצה עוד והחליט להמשיך לטפס הכי גבוה שאפשר.
כאן העסק התחיל להסתבך. השמש יצאה ושרפה, המאמץ של הטיפוס היה משמעותי ומרוב חום ומאמץ, הגזע שלו התחיל להאדים והשרירים שלו התנפחו והשתרגו. הוא הזיע בטירוף, הכוחות שלו התחילו להיגמר.
בסוף, הוא פשוט נתקע. הוא הגיע לאמצע המדרון, בלי יכולת להמשיך לפסגה אבל גם בלי שום דרך לחזור לעמק.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד קטלב, הביטו בו היטב. הוא עדיין עומד שם, באמצע הדרך, אדום ממאמץ, שרירי ומפוסל, נוטף זיעה מהמרתון של חייו. יש לסיפור הזה גם מוסר השכל, אז מהו לדעתכם?
הכירו את עץ הקטלב (עברית):
https://youtu.be/oYU1noOBghs
הנה סיפורו של עץ הקטלב (עברית):
https://youtu.be/C2Y_7i8Yhrw
ועד על טובו של הקטלב:
https://youtu.be/jrIgGSK4fGQ
מה מיוחד בשדרת עצי הג'ינקו שביפאן?
היפאנים מעריצים את עץ הג'ינקו בילובה. בתרבות היפנית יש לעצי הג'ינקו מקום מכובד, במיוחד מאז שהתגלה ש-6 עצי ג'ינקו הצליחו לשרוד את הפצצה האטומית בהירושימה. עד היום הם חיים והיפאנים מתייחסים לזן העצים השורד הזה כ"עץ התקווה".
שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו, ורבות נוספות בערים אחרות, הן מהמקומות היפים והשלווים. גווני הצהוב של השדרה הזו מעניקים גוון אחר ונעים לצועדים ולשוהים בהם. זהו היופי הנשגב של הבלתי-רגיל!
הנה שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו:
http://youtu.be/MkZvVIgThP0
ועוד סרטון של שדרת עצי הגינקו:
http://youtu.be/LfUqB-dCDJc
היפאנים מעריצים את עץ הג'ינקו בילובה. בתרבות היפנית יש לעצי הג'ינקו מקום מכובד, במיוחד מאז שהתגלה ש-6 עצי ג'ינקו הצליחו לשרוד את הפצצה האטומית בהירושימה. עד היום הם חיים והיפאנים מתייחסים לזן העצים השורד הזה כ"עץ התקווה".
שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו, ורבות נוספות בערים אחרות, הן מהמקומות היפים והשלווים. גווני הצהוב של השדרה הזו מעניקים גוון אחר ונעים לצועדים ולשוהים בהם. זהו היופי הנשגב של הבלתי-רגיל!
הנה שדרת עצי הג'ינקו שבטוקיו:
http://youtu.be/MkZvVIgThP0
ועוד סרטון של שדרת עצי הגינקו:
http://youtu.be/LfUqB-dCDJc
מהו עץ השעם?
השעם (Cork) שאנו מכירים בלוחות תלייה ובפקקים של יין הוא למעשה קליפת הגנה שמייצר אלון השעם, עץ שגדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית נוצרת בעצים בוגרים, בני 20 שנה לפחות. אחת ל-10 שנים מתחדשת קליפת השעם ואז ניתן להסירה מהעץ ולנוח.
עץ השעם חי כ-150 שנים ובמהלך חייו הוא מייצר עד 15 שכבות שעם לקילוף.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו פקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד לשמירת טעמו ואיכותו של היין. השעם הוא גם עץ קל מאד, מה שמאפשר לייצר ממנו מצופים לדיג. גם בלוחות מודעות ותזכורות מרבים להשתמש בעץ שעם, כיוון שהוא אינו צפוף וקל לנעוץ בו נעצים.
הנה סרטון על ייצור השעם:
http://youtu.be/fY90yzeSfU8
כך מגדלי השעם בפורטוגל מסירים אותו מהעצים:
http://youtu.be/SHyNuOhScvI
וגידול שעם לייצור פקקים (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
השעם (Cork) שאנו מכירים בלוחות תלייה ובפקקים של יין הוא למעשה קליפת הגנה שמייצר אלון השעם, עץ שגדל בעיקר בפורטוגל. הקליפה הצמחית נוצרת בעצים בוגרים, בני 20 שנה לפחות. אחת ל-10 שנים מתחדשת קליפת השעם ואז ניתן להסירה מהעץ ולנוח.
עץ השעם חי כ-150 שנים ובמהלך חייו הוא מייצר עד 15 שכבות שעם לקילוף.
השעם אטום במיוחד לנוזלים וגמיש מאד. לכן מרבים לייצר ממנו פקקים לבקבוקי יין, שהאטימה שלהם חשובה מאד לשמירת טעמו ואיכותו של היין. השעם הוא גם עץ קל מאד, מה שמאפשר לייצר ממנו מצופים לדיג. גם בלוחות מודעות ותזכורות מרבים להשתמש בעץ שעם, כיוון שהוא אינו צפוף וקל לנעוץ בו נעצים.
הנה סרטון על ייצור השעם:
http://youtu.be/fY90yzeSfU8
כך מגדלי השעם בפורטוגל מסירים אותו מהעצים:
http://youtu.be/SHyNuOhScvI
וגידול שעם לייצור פקקים (בעברית):
https://youtu.be/obdg2q8s33E?t=1m04s
