שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה סוקרטס אבי הפילוסופיה ואיך הוא התווכח?
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
למה נשפט סוקרטס הפילוסוף למוות?
משפט סוקרטס (Socrates Trial) הוא הדוגמה הידועה ביותר בהיסטוריה למשפט בפני חבר מושבעים, ביוון הדמוקרטית של העת העתיקה.
במשפט הועמד הפילוסוף היווני בן ה-70 לדין בשנת 399 לפני הספירה. זאת לאחר שהוא נכלא והועמד למשפט באשמת לעג לאלים והשחתת הנוער. שנבין, ראו בו כופר ופוגע בדמוקרטיה האתונאית...
נציין שהעבירות הללו נעשו בעת שהוא עסק רבות בדיון על תורת המידות ודן עם תלמידיו על דרכי ניהול תקין של החברה והמדינה.
במקום לשכור לעצמו עורך דין סוקרטס העדיף להגן על עצמו. משפטו של סוקרטס היה משפט של אדם העומד על דעותיו ומגן על אמונתו ללא פשרות, תוך שהוא מוכן להגיע עד מוות.
על המשפט מסופר בכתבי אפלטון, תלמידו של סוקרטס. המשפט התנהל תחת כיפת השמיים, כשלהגנה ולתביעה הקצו בו זמן מוגבל, שנמדד באמצעות שעון מים.
סיפור המשפט הוא מעניין במיוחד. מאות מתלמידיו נוכחים בו, אך סוקרטס מסרב להשתמש בהם כדי לקבל את תמיכתם של המושבעים. הוא מסתמך רק על טיעוניו שלו.
האיש מצליח, בנאום ההגנה שלו, להרגיז רבים מהמושבעים. גם בזכותו לבקש גזר דין חלופי הוא מסרב משתמש. במקום לבקש גלות הוא מציע שייהנה מארוחות חינם בבית המועצה, זכות שנשמרה לאזרחים שהעיר אתונה חפצה ביקרם. טיעונו לכך שלא יתחנן כי אין זו דרכו כמחנך וכמי שנותן דוגמה אישית ואם יעשה כך הוא יבגוד במפעל חייו.
מכל מקום, סוקרטס סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה. המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוצא להורג.
בשל חג נדחה ביצוע גזר דינו בחודש. יש לו זמן והותר להימלט והוא מסרב ולבסוף שותה את כוס התרעלה.
אפלטון מעיד בסיום שאת דבריו האחרונים מפנה סוקרטס לידידו קריטו. הוא מזכיר לאיש שהוא חייב לברנש בשם אסקוליפוס תרנגולת ומבקש ממנו שלא ישכח להחזירה לו בשמו.
לסיום, סוקרטס הוא איש עקרונות ואנשים כאלה יכולים אכן לעצבן עד מוות. הפילוסוף שהוא היה העדיף את המוות, על פני ויתור על מה שראה כעקרונות שהם חלק מהתרבות המתגבשת באתונה ובאיי יוון. עקרונותיו הפילוסופיים עמדו למבחן והוא עמד במבחן שהוא עצמו הציב ובמותו הוא מציב את חשיבותה במרכז ומנבא את שינוי דרך החשיבה האנושית שתרמה אז יוון לעולם ומתקיים בדמוקרטיות עד ימינו.
בתגית "משל המערה" תוכלו לקרוא על משל המערה של אפלטון שהסביר מדוע החינוך כה חשוב, בהמשך להוצאתו להורג של מורהו סוקרטס.
הנה סיפור המשפט של סוקרטס (מתורגם):
https://youtu.be/vNDYUlxNIAA
לא מוותר עד מוות:
https://youtu.be/KNM0PEpP6Ms
על חייו של הגאון שעתיד למות בהוצאה להורג:
https://youtu.be/Ci55Qx_RYto
ניתוח הציור המפורסם של הצייר דויד, המתאר את הרגעים האחרונים שלו לפני מותו:
https://youtu.be/rKhfFBbVtFg
ומאז המשפט של סוקרטס ועד ימינו מתקיימת שיטת המושבעים (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
מה ההבדל בין צניעות לענווה?
ההבדל הגדול שבין צניעות לענווה הוא כה משמעותי, שלא פעם אנשים מבלבלים ביניהם. אז מהו ההבדל שבין המילים, או התכונות הללו?
עֲנָוָה היא לא לשים את עצמך במרכז, לא לבקש לעצמך תהילה וכבוד מאחרים ולחיות לפי התכונות הטובות שלך, אך מבלי להשתבח בהן או לצפות לתשבחות ואפילו לידיעה של אחרים.
צניעות היא תכונה של מי שמצניעים את כישוריהם או את מעשיהם הטובים ונוטים שלא להבליט את עצמם. הם מודעים להם, אך לא מפרסמים אותם.
גולדה מאיר אמרה פעם: 'אל תצטנע. אתה לא כזה גדול!' - הערה שנונה ויפה של מי שידעה שצניעות מוזכרת כמעט תמיד לצד תשבחות לאנשים מוצלחים, גדולים או חזקים...
יתכן שיחלקו עלינו פה ושם, אבל אנו ננסה לטעון שיתכן שעֲנָוָה היא תכונת אופי טבעית, בעוד שצניעות היא תכונה שנוצרת מהתנהגות חברתית. אם צניעות היא הסתרת מעשיך הטובים ויתרונותיך החברתיים, ענווה היא ביטוי לאופי שקשור בחוסר צורך או חוסר רצון כללי להתבלט בחברה, או אורח חיים שאינו מעוניין כלל להפוך את עצמך לאישיו חברתי.
יש מי שיאמרו שענווים הם צנועים בבסיסם ולא זקוקים לתשבחות על תכונותיהם או מעשיהם, בעוד שהצנועים ינהגו בצניעות, אבל ישמחו לדעת שצניעותם, על ביטוייה השונים, זוכה להערכה.
נסיים במסעו של סוקרטס, שכונה בתקופתו "החכם באדם". הדימוי נולד אצל הנביאה מדלפי שסיפרה על דברי אפולו שסוקרטס הוא האיש החכם בעולם. אבל הוא, בצניעותו, החליט להראות שאין אמת בכך ויצא לחפש אנשים חכמים ממנו. בסוף אותו מסע מגיע סוקרטס למסקנה שהאנשים אינם חכמים כמו שהם חושבים שהם - וזו לטענתו החוכמה האמיתית - החוכמה שמבוססת על צניעות והבנה שחוכמתך שלך אינה החוכמה הסופית, או הידע של הכל.
אנו הקטנים והלא חכמים בעליל (שמתם לב לצניעות, נכון?) נשבח את האבחנה הצנועה, מפיו של מי שנודע בחוכמתו. אבל בהקשר לנושא שלנו, אתם כבר בטח מבינים שנשאל - האם עניו היה בכלל יוצא למסע שכזה?
מהי רטוריקה?
רטוריקה (Rhetoric) היא אמנות השכנוע, שלא פעם נקראת גם "תורת הנאום". מוצגות בה הדרכים והאפשרויות שדובר או נואם מעביר בהם הרצאה, נאום או ראיון מיוחד, תוך כדי שכנוע ומשיכת תשומת לב למסרים שלו.
טריקים, שטיקים ומניפולציות, הדגשות, הסתרות וציון מחשבות כעובדות מוצקות שכתובות על הסלע - האמת היא שברטוריקה אין הרבה חדש. בסוף יש מעט מאוד חידושים והרוב כבר ידוע שנים רבות.
למשל, יש טכניקות כמו הסכמה ואז, אחרי שזוכים גם בקשב של המאזינים שהם תומכי הדובר, תקיפת היריב. זה מעין חיבוק דוב כזה, שאחרי שאתה מבהיר שאתה לא נגד מישהו, אתה אומר בעצם "כן, אבל..."
או למשל הטכניקה של הפרחת שאלה ללא תשובה, עם רמז אבל לא יותר - משאירים את השאלה באוויר - למחשבה עצמאית כביכול של המאזין... הטכניקה הזו יעילה הרבה יותר ממה שחושבים. במיוחד אם אנו מודעים לכך שמאזינים רבים אינם מצוידים בידע על העובדות, מה שגורם להנחות שעומדות בבסיס השאלה להפוך בעיניהם לעובדות מוצקות.
טכניקה אחרת היא הצבעה על הצביעות של הצד השני - למשל אם תצביע על מה שאמר היריב בהזדמנות אחת וכיצד נהג ההיפך בהזדמנות אחרת. או אם תיקח שני מקרים ותראה שהיריב נהג בהם באופן שונה. מה זה פה? אפליה! איפה ואיפה!
זה משתלב ודומה לאחת הטכניקות הטובות ברטוריקה - שאלה רטורית. יש שם תשובה או מסקנה, אבל עדיף לדובר שנגיע אליה לבד. אם למסקנה כלשהי נגיע בנאום בעצמנו, יודע הנואם או מי עונה לשאלה בראיון, יהיה לה כוח רב ויווצר חיבור רגשי של המאזין למסר.
טכניקת מצב החירום היא טכניקה מעולה שמאפשרת לגרום למאזינים לחוש פחד, אימה ולהיות דרוכים. זו טכניקה מצוינת כדי לגייס אותנו להיות איתם.
לעיתים ינסו הדוברים להעמיד דברים קיצוניים זה מול זה. זה גם משכנע וגם מעלים את העובדה שיש המון אפשרויות אחרות שהם מעדיפים שלא נדע או שלא נחשוב עליהן...
אה, כן... ויש את השקרים. אלה משמשים ברטוריקה כבר אלפי שנים וברור ששם אפשר להגדיר ולקטלג עד הבוקר, אבל האמת היא שבפשטות ניתן לומר עליהם שהם לא אמת ולכן כדאי להצטייד במעט ידע, כשאנו מאזינים לפוליטיקאים.
#קיצור תולדות הרטוריקה
הרטוריקה נולדה ביוון העתיקה, בה השלטון היה דמוקרטי, מה שחיזק את השימוש בשכנוע ונאום על פני אלימות. השתמשו בה אז ממועמדים בשוק העיר, האגורה, ששכנעו אזרחים להצביע עבורם, ועד סנטורים בסנאט בנאומיהם. מאותה תקופה מפורסמים במיוחד הפילוסופים שעשו שימוש ברטוריקה, ביניהם שלושת ידועני הפילוסופיה היוונית סוקרטס, אפלטון ואריסטו.
בימינו יש הרבה שימוש ברטוריקה. נוהגים ללמד אותה באוניברסיטאות, בקורסים פרטיים, בסדנאות למקומות עבודה ובחוגים לילדים כמו דיבייט, מה שמזכיר שהיא מעניינת גם מראיינים ובוחנים בקבלה לעבודה ולכן שווה ללמוד אותה.
שימוש רב עושים ברטוריקה גם אנשי פרסום, פוליטיקאים, דיפלומטים, מנהלי משא ומתן, יועצי בחירות, מומחי דיבייט וכדומה. אז מה אתם אומרים?
הנה סרטון שמסביר את הרטוריקה (מתורגם):
https://youtu.be/3klMM9BkW5o
הרטוריקה של פוליטיקאים בישראל משתמשת בטכניקות שונות (עברית):
https://youtu.be/-EuPi5UpH58
שימו לב לדמיון במחוות של נואמים טובים:
https://youtu.be/xdVqjTvcXoU
מה ניסה אפלטון לומר במשל המערה?
הפילוסוף היווני אפלטון (Plato) הוא מהאישים החשובים והמשפיעים בתולדות הפילוסופיה המערבית. הוא היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו. אפלטון חיבר כתבים רבים והאמין בהוראה, שכן הוא יסד את האקדמיה באתונה.
"משל המערה" (The Cave Analogy) של אפלטון, מתוך הספר השביעי שלו, הוא מהמשלים החכמים והחשובים בתולדות החינוך. אפלטון הדגים בו תופעה שלדבריו מסבירה את תפקידם של הפילוסופים והמחנכים - להראות לאנשים את האמת.
במשל המערה אפלטון מתאר מתאר מצב מדומה שבו אסירים כלואים וכבולים במערה ורואים רק את הצלליות של מה שקיים בחוץ. כמוהם גם אנו רואים רק את מה שנראה לנו כעולם הממשי, אבל לא כך הוא. צלליהן של הצורות והדמויות שעל קיר מערת האסירים נראים להם כ"מציאות", אך אפלטון מבהיר שהצללים שעל הקיר הם רק ייצוג של המציאות שמחוץ למערה ולא המציאות עצמה. בשלב מסוים במשל, מצליח להשתחרר אחד האסירים ויוצא החוצה. הוא רואה את העולם האמיתי וחוזר כדי לספר לחבריו עליו. הם לא מאמינים שהעולם שהם רואים, באופן צלליות שעל הקיר, הוא לא העולם האמיתי.
אפלטון גורס שהפילוסוף, בתור האדם שמצליח להשתחרר מכבלי המערה בכך שהטיל ספק במציאות, חוזר למערה המטפורית (המדומה) עם האמת, כדי לשחרר את חבריו ולהשכיל אותם בממשיות של הדברים, או באמת.
אפלטון סיים את המשל המצמרר, בחלק שלא מרבים לצטט כשמזכירים את משל המערה. לפיו האסירים אינם מאמינים לחברם המספר את האמת והורגים אותו. בזכרונו של אפלטון הדהדה מן הסתם הוצאתו להורג של המורה העקשן שלו, הפילוסוף סוקרטס. איך מוותרת אתונה על פילוסוף כזה?
קראו על סוקרטס ומדוע הוצא להורג בתגית "סוקרטס".
משל המערה של אפלטון קשור ומדגים את תורת-הצורות שלו, המכונה "פלאטוניזם". לפי אפלטון מחולק העולם לשני חלקים שונים. מצד אחד נמצא עולם החושים, זה שאנו רואים סביבנו ותופסים בעזרת חושינו המוגבלים (הצללים שעל קיר המערה). מצד שני נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבין רק בעזרת השכל ובחשיבה מעמיקה. עולם החושים, מבחינת אפלטון, מציג עותקים רחוקים משלימות של האידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות וניתן לתפוס אותן רק בתבונה ובשכל. אפלטון גם טוען שבניגוד למה שאנו תופסים בחושינו, האידיאות הן מושלמות ולא ניתנות לשינוי (אותן רואה האסיר שיוצא החוצה ומבין לפתע את הדברים האמיתיים, בניגוד לצללים שכל העת חשבו הוא וחבריו שהם האמת).
הנה סיפורו והמשמעות של משל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/1RWOpQXTltA
משל המערה (עברית):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
האלגוריה במשל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/SWlUKJIMge4
סרטון משעשע אך נכון על משל אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
על משל המערה מאת אפלטון:
http://youtu.be/57XhxJYxWxk
הרצאת וידאו על המשל המפורסם של אפלטון (עברית):
https://youtu.be/FTn55PM_THc?long=yes
ודיון חינוכי ארוך על משל המערה (עברית):
https://youtu.be/WSaLKzyi0AU?long=yes
מי היה אפלטון, הפילוסוף החברתי של האהבה?
אפלטון (Plato) היה פילוסוף יווני ומתמטיקאי, מהחשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. לא מעט רואים בו את גדול הפילוסופים ויש אפילו מי שאמר שכל הפילוסופיה היא בעצם סדרה של הערות לכתביו.
אפלטון היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו (כדי לזכור פשוט שננו את השנינה "SoApAr so good"). הוא חיבר כתבים רבים וייסד את האקדמיה באתונה.
על אף שאפלטון הקדיש את מירב האנרגיה שלו להוראה באקדמיה שייסד, הוא מצא זמן גם לכתוב על נושאים פילוסופיים שהעסיקו אותו.
הוא שרטט את החברה האידיאלית בספריו על הרפובליקה, כתב דיאלוגים רבים שהדגימו את רעיונותיו ואפילו עסק באהבה הלא-ממומשת, זו שזכתה מאז לשם "אהבה אפלטונית".
בין השאר עסק בתורת-הצורות שלו, ה"פלאטוניזם". אפלטון טען שהעולם מחולק לשניים. אל מול עולם החושים, זה שמסביבנו ונתפס בחושינו המוגבלים, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבינן רק בעזרת תבונה וחשיבה מעמיקים.
לדעתו של אפלטון, עולם החושים מציג עותקים רחוקים מהשלמות של אותן אידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות באמת. אחת הדוגמאות לכך שנתן אפלטון וכנראה המוכרת שבהן היא זו של "משל מערת האסירים" המכונה גם פשוט "משל המערה" (קראו עליו באאוריקה בתגית "משל המערה").
הנה הפילוסופיה של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/VDiyQub6vpw
שגיאותיו והצלחותיו הגדולות של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jLesc5lITvo
בספרו "הרפובליקה" הוא שרטט את הסדר החברתי האידיאלי.
משל המערה עם האסירים של אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
הרצאת כורסה על אפלטון ואריסטו (עברית):
https://youtu.be/gzndZAnGJ4U?long=yes
וסרט תיעודי קצרצר על חייו ומעשיו של אפלטון:
https://youtu.be/GWZlx6XheD4?long=yes
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
משפט סוקרטס (Socrates Trial) הוא הדוגמה הידועה ביותר בהיסטוריה למשפט בפני חבר מושבעים, ביוון הדמוקרטית של העת העתיקה.
במשפט הועמד הפילוסוף היווני בן ה-70 לדין בשנת 399 לפני הספירה. זאת לאחר שהוא נכלא והועמד למשפט באשמת לעג לאלים והשחתת הנוער. שנבין, ראו בו כופר ופוגע בדמוקרטיה האתונאית...
נציין שהעבירות הללו נעשו בעת שהוא עסק רבות בדיון על תורת המידות ודן עם תלמידיו על דרכי ניהול תקין של החברה והמדינה.
במקום לשכור לעצמו עורך דין סוקרטס העדיף להגן על עצמו. משפטו של סוקרטס היה משפט של אדם העומד על דעותיו ומגן על אמונתו ללא פשרות, תוך שהוא מוכן להגיע עד מוות.
על המשפט מסופר בכתבי אפלטון, תלמידו של סוקרטס. המשפט התנהל תחת כיפת השמיים, כשלהגנה ולתביעה הקצו בו זמן מוגבל, שנמדד באמצעות שעון מים.
סיפור המשפט הוא מעניין במיוחד. מאות מתלמידיו נוכחים בו, אך סוקרטס מסרב להשתמש בהם כדי לקבל את תמיכתם של המושבעים. הוא מסתמך רק על טיעוניו שלו.
האיש מצליח, בנאום ההגנה שלו, להרגיז רבים מהמושבעים. גם בזכותו לבקש גזר דין חלופי הוא מסרב משתמש. במקום לבקש גלות הוא מציע שייהנה מארוחות חינם בבית המועצה, זכות שנשמרה לאזרחים שהעיר אתונה חפצה ביקרם. טיעונו לכך שלא יתחנן כי אין זו דרכו כמחנך וכמי שנותן דוגמה אישית ואם יעשה כך הוא יבגוד במפעל חייו.
מכל מקום, סוקרטס סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה. המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוצא להורג.
בשל חג נדחה ביצוע גזר דינו בחודש. יש לו זמן והותר להימלט והוא מסרב ולבסוף שותה את כוס התרעלה.
אפלטון מעיד בסיום שאת דבריו האחרונים מפנה סוקרטס לידידו קריטו. הוא מזכיר לאיש שהוא חייב לברנש בשם אסקוליפוס תרנגולת ומבקש ממנו שלא ישכח להחזירה לו בשמו.
לסיום, סוקרטס הוא איש עקרונות ואנשים כאלה יכולים אכן לעצבן עד מוות. הפילוסוף שהוא היה העדיף את המוות, על פני ויתור על מה שראה כעקרונות שהם חלק מהתרבות המתגבשת באתונה ובאיי יוון. עקרונותיו הפילוסופיים עמדו למבחן והוא עמד במבחן שהוא עצמו הציב ובמותו הוא מציב את חשיבותה במרכז ומנבא את שינוי דרך החשיבה האנושית שתרמה אז יוון לעולם ומתקיים בדמוקרטיות עד ימינו.
בתגית "משל המערה" תוכלו לקרוא על משל המערה של אפלטון שהסביר מדוע החינוך כה חשוב, בהמשך להוצאתו להורג של מורהו סוקרטס.
הנה סיפור המשפט של סוקרטס (מתורגם):
https://youtu.be/vNDYUlxNIAA
לא מוותר עד מוות:
https://youtu.be/KNM0PEpP6Ms
על חייו של הגאון שעתיד למות בהוצאה להורג:
https://youtu.be/Ci55Qx_RYto
ניתוח הציור המפורסם של הצייר דויד, המתאר את הרגעים האחרונים שלו לפני מותו:
https://youtu.be/rKhfFBbVtFg
ומאז המשפט של סוקרטס ועד ימינו מתקיימת שיטת המושבעים (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
ההבדל הגדול שבין צניעות לענווה הוא כה משמעותי, שלא פעם אנשים מבלבלים ביניהם. אז מהו ההבדל שבין המילים, או התכונות הללו?
עֲנָוָה היא לא לשים את עצמך במרכז, לא לבקש לעצמך תהילה וכבוד מאחרים ולחיות לפי התכונות הטובות שלך, אך מבלי להשתבח בהן או לצפות לתשבחות ואפילו לידיעה של אחרים.
צניעות היא תכונה של מי שמצניעים את כישוריהם או את מעשיהם הטובים ונוטים שלא להבליט את עצמם. הם מודעים להם, אך לא מפרסמים אותם.
גולדה מאיר אמרה פעם: 'אל תצטנע. אתה לא כזה גדול!' - הערה שנונה ויפה של מי שידעה שצניעות מוזכרת כמעט תמיד לצד תשבחות לאנשים מוצלחים, גדולים או חזקים...
יתכן שיחלקו עלינו פה ושם, אבל אנו ננסה לטעון שיתכן שעֲנָוָה היא תכונת אופי טבעית, בעוד שצניעות היא תכונה שנוצרת מהתנהגות חברתית. אם צניעות היא הסתרת מעשיך הטובים ויתרונותיך החברתיים, ענווה היא ביטוי לאופי שקשור בחוסר צורך או חוסר רצון כללי להתבלט בחברה, או אורח חיים שאינו מעוניין כלל להפוך את עצמך לאישיו חברתי.
יש מי שיאמרו שענווים הם צנועים בבסיסם ולא זקוקים לתשבחות על תכונותיהם או מעשיהם, בעוד שהצנועים ינהגו בצניעות, אבל ישמחו לדעת שצניעותם, על ביטוייה השונים, זוכה להערכה.
נסיים במסעו של סוקרטס, שכונה בתקופתו "החכם באדם". הדימוי נולד אצל הנביאה מדלפי שסיפרה על דברי אפולו שסוקרטס הוא האיש החכם בעולם. אבל הוא, בצניעותו, החליט להראות שאין אמת בכך ויצא לחפש אנשים חכמים ממנו. בסוף אותו מסע מגיע סוקרטס למסקנה שהאנשים אינם חכמים כמו שהם חושבים שהם - וזו לטענתו החוכמה האמיתית - החוכמה שמבוססת על צניעות והבנה שחוכמתך שלך אינה החוכמה הסופית, או הידע של הכל.
אנו הקטנים והלא חכמים בעליל (שמתם לב לצניעות, נכון?) נשבח את האבחנה הצנועה, מפיו של מי שנודע בחוכמתו. אבל בהקשר לנושא שלנו, אתם כבר בטח מבינים שנשאל - האם עניו היה בכלל יוצא למסע שכזה?
רטוריקה (Rhetoric) היא אמנות השכנוע, שלא פעם נקראת גם "תורת הנאום". מוצגות בה הדרכים והאפשרויות שדובר או נואם מעביר בהם הרצאה, נאום או ראיון מיוחד, תוך כדי שכנוע ומשיכת תשומת לב למסרים שלו.
טריקים, שטיקים ומניפולציות, הדגשות, הסתרות וציון מחשבות כעובדות מוצקות שכתובות על הסלע - האמת היא שברטוריקה אין הרבה חדש. בסוף יש מעט מאוד חידושים והרוב כבר ידוע שנים רבות.
למשל, יש טכניקות כמו הסכמה ואז, אחרי שזוכים גם בקשב של המאזינים שהם תומכי הדובר, תקיפת היריב. זה מעין חיבוק דוב כזה, שאחרי שאתה מבהיר שאתה לא נגד מישהו, אתה אומר בעצם "כן, אבל..."
או למשל הטכניקה של הפרחת שאלה ללא תשובה, עם רמז אבל לא יותר - משאירים את השאלה באוויר - למחשבה עצמאית כביכול של המאזין... הטכניקה הזו יעילה הרבה יותר ממה שחושבים. במיוחד אם אנו מודעים לכך שמאזינים רבים אינם מצוידים בידע על העובדות, מה שגורם להנחות שעומדות בבסיס השאלה להפוך בעיניהם לעובדות מוצקות.
טכניקה אחרת היא הצבעה על הצביעות של הצד השני - למשל אם תצביע על מה שאמר היריב בהזדמנות אחת וכיצד נהג ההיפך בהזדמנות אחרת. או אם תיקח שני מקרים ותראה שהיריב נהג בהם באופן שונה. מה זה פה? אפליה! איפה ואיפה!
זה משתלב ודומה לאחת הטכניקות הטובות ברטוריקה - שאלה רטורית. יש שם תשובה או מסקנה, אבל עדיף לדובר שנגיע אליה לבד. אם למסקנה כלשהי נגיע בנאום בעצמנו, יודע הנואם או מי עונה לשאלה בראיון, יהיה לה כוח רב ויווצר חיבור רגשי של המאזין למסר.
טכניקת מצב החירום היא טכניקה מעולה שמאפשרת לגרום למאזינים לחוש פחד, אימה ולהיות דרוכים. זו טכניקה מצוינת כדי לגייס אותנו להיות איתם.
לעיתים ינסו הדוברים להעמיד דברים קיצוניים זה מול זה. זה גם משכנע וגם מעלים את העובדה שיש המון אפשרויות אחרות שהם מעדיפים שלא נדע או שלא נחשוב עליהן...
אה, כן... ויש את השקרים. אלה משמשים ברטוריקה כבר אלפי שנים וברור ששם אפשר להגדיר ולקטלג עד הבוקר, אבל האמת היא שבפשטות ניתן לומר עליהם שהם לא אמת ולכן כדאי להצטייד במעט ידע, כשאנו מאזינים לפוליטיקאים.
#קיצור תולדות הרטוריקה
הרטוריקה נולדה ביוון העתיקה, בה השלטון היה דמוקרטי, מה שחיזק את השימוש בשכנוע ונאום על פני אלימות. השתמשו בה אז ממועמדים בשוק העיר, האגורה, ששכנעו אזרחים להצביע עבורם, ועד סנטורים בסנאט בנאומיהם. מאותה תקופה מפורסמים במיוחד הפילוסופים שעשו שימוש ברטוריקה, ביניהם שלושת ידועני הפילוסופיה היוונית סוקרטס, אפלטון ואריסטו.
בימינו יש הרבה שימוש ברטוריקה. נוהגים ללמד אותה באוניברסיטאות, בקורסים פרטיים, בסדנאות למקומות עבודה ובחוגים לילדים כמו דיבייט, מה שמזכיר שהיא מעניינת גם מראיינים ובוחנים בקבלה לעבודה ולכן שווה ללמוד אותה.
שימוש רב עושים ברטוריקה גם אנשי פרסום, פוליטיקאים, דיפלומטים, מנהלי משא ומתן, יועצי בחירות, מומחי דיבייט וכדומה. אז מה אתם אומרים?
הנה סרטון שמסביר את הרטוריקה (מתורגם):
https://youtu.be/3klMM9BkW5o
הרטוריקה של פוליטיקאים בישראל משתמשת בטכניקות שונות (עברית):
https://youtu.be/-EuPi5UpH58
שימו לב לדמיון במחוות של נואמים טובים:
https://youtu.be/xdVqjTvcXoU
סוקרטס
הפילוסוף היווני אפלטון (Plato) הוא מהאישים החשובים והמשפיעים בתולדות הפילוסופיה המערבית. הוא היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו. אפלטון חיבר כתבים רבים והאמין בהוראה, שכן הוא יסד את האקדמיה באתונה.
"משל המערה" (The Cave Analogy) של אפלטון, מתוך הספר השביעי שלו, הוא מהמשלים החכמים והחשובים בתולדות החינוך. אפלטון הדגים בו תופעה שלדבריו מסבירה את תפקידם של הפילוסופים והמחנכים - להראות לאנשים את האמת.
במשל המערה אפלטון מתאר מתאר מצב מדומה שבו אסירים כלואים וכבולים במערה ורואים רק את הצלליות של מה שקיים בחוץ. כמוהם גם אנו רואים רק את מה שנראה לנו כעולם הממשי, אבל לא כך הוא. צלליהן של הצורות והדמויות שעל קיר מערת האסירים נראים להם כ"מציאות", אך אפלטון מבהיר שהצללים שעל הקיר הם רק ייצוג של המציאות שמחוץ למערה ולא המציאות עצמה. בשלב מסוים במשל, מצליח להשתחרר אחד האסירים ויוצא החוצה. הוא רואה את העולם האמיתי וחוזר כדי לספר לחבריו עליו. הם לא מאמינים שהעולם שהם רואים, באופן צלליות שעל הקיר, הוא לא העולם האמיתי.
אפלטון גורס שהפילוסוף, בתור האדם שמצליח להשתחרר מכבלי המערה בכך שהטיל ספק במציאות, חוזר למערה המטפורית (המדומה) עם האמת, כדי לשחרר את חבריו ולהשכיל אותם בממשיות של הדברים, או באמת.
אפלטון סיים את המשל המצמרר, בחלק שלא מרבים לצטט כשמזכירים את משל המערה. לפיו האסירים אינם מאמינים לחברם המספר את האמת והורגים אותו. בזכרונו של אפלטון הדהדה מן הסתם הוצאתו להורג של המורה העקשן שלו, הפילוסוף סוקרטס. איך מוותרת אתונה על פילוסוף כזה?
קראו על סוקרטס ומדוע הוצא להורג בתגית "סוקרטס".
משל המערה של אפלטון קשור ומדגים את תורת-הצורות שלו, המכונה "פלאטוניזם". לפי אפלטון מחולק העולם לשני חלקים שונים. מצד אחד נמצא עולם החושים, זה שאנו רואים סביבנו ותופסים בעזרת חושינו המוגבלים (הצללים שעל קיר המערה). מצד שני נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבין רק בעזרת השכל ובחשיבה מעמיקה. עולם החושים, מבחינת אפלטון, מציג עותקים רחוקים משלימות של האידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות וניתן לתפוס אותן רק בתבונה ובשכל. אפלטון גם טוען שבניגוד למה שאנו תופסים בחושינו, האידיאות הן מושלמות ולא ניתנות לשינוי (אותן רואה האסיר שיוצא החוצה ומבין לפתע את הדברים האמיתיים, בניגוד לצללים שכל העת חשבו הוא וחבריו שהם האמת).
הנה סיפורו והמשמעות של משל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/1RWOpQXTltA
משל המערה (עברית):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
האלגוריה במשל המערה (מתורגם):
https://youtu.be/SWlUKJIMge4
סרטון משעשע אך נכון על משל אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
על משל המערה מאת אפלטון:
http://youtu.be/57XhxJYxWxk
הרצאת וידאו על המשל המפורסם של אפלטון (עברית):
https://youtu.be/FTn55PM_THc?long=yes
ודיון חינוכי ארוך על משל המערה (עברית):
https://youtu.be/WSaLKzyi0AU?long=yes
אפלטון (Plato) היה פילוסוף יווני ומתמטיקאי, מהחשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. לא מעט רואים בו את גדול הפילוסופים ויש אפילו מי שאמר שכל הפילוסופיה היא בעצם סדרה של הערות לכתביו.
אפלטון היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו (כדי לזכור פשוט שננו את השנינה "SoApAr so good"). הוא חיבר כתבים רבים וייסד את האקדמיה באתונה.
על אף שאפלטון הקדיש את מירב האנרגיה שלו להוראה באקדמיה שייסד, הוא מצא זמן גם לכתוב על נושאים פילוסופיים שהעסיקו אותו.
הוא שרטט את החברה האידיאלית בספריו על הרפובליקה, כתב דיאלוגים רבים שהדגימו את רעיונותיו ואפילו עסק באהבה הלא-ממומשת, זו שזכתה מאז לשם "אהבה אפלטונית".
בין השאר עסק בתורת-הצורות שלו, ה"פלאטוניזם". אפלטון טען שהעולם מחולק לשניים. אל מול עולם החושים, זה שמסביבנו ונתפס בחושינו המוגבלים, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבינן רק בעזרת תבונה וחשיבה מעמיקים.
לדעתו של אפלטון, עולם החושים מציג עותקים רחוקים מהשלמות של אותן אידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות באמת. אחת הדוגמאות לכך שנתן אפלטון וכנראה המוכרת שבהן היא זו של "משל מערת האסירים" המכונה גם פשוט "משל המערה" (קראו עליו באאוריקה בתגית "משל המערה").
הנה הפילוסופיה של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/VDiyQub6vpw
שגיאותיו והצלחותיו הגדולות של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jLesc5lITvo
בספרו "הרפובליקה" הוא שרטט את הסדר החברתי האידיאלי.
משל המערה עם האסירים של אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
הרצאת כורסה על אפלטון ואריסטו (עברית):
https://youtu.be/gzndZAnGJ4U?long=yes
וסרט תיעודי קצרצר על חייו ומעשיו של אפלטון:
https://youtu.be/GWZlx6XheD4?long=yes
