שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפך קותימן את יוטיוב לחומר מוסיקלי?
כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.
החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...
ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.
בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.
הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.
מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.
כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:
http://youtu.be/EsBfj6khrG4
"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:
https://youtu.be/nIl4LkHYRkg
ועוד מיקס אופייני שלו:
http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc
כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):
http://youtu.be/gaYhYlnxA3A
פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:
http://youtu.be/izSRjdYln8E
וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):
http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s
איזה שיר מוכיח שכדאי לשמור על זכויות יוצרים?
הלהיט היחיד והענק של להקת The Verve היה "סימפוניה מרירה-מתוקה" (Bitter Sweet Symphony). בשיר השתמשה הלהקה בסימפול, קטע מתוך שיר של הרולינג סטונס מ-1965 בשם "הפעם האחרונה" (The Last Time). אבל הטעות הגדולה שלהם הייתה שהם השתמשו בדגימה לפני שביקשו את רשות הרולינג סטונז... הדבר גרם לכך שלהקת ה-Verve נאלצה לחתום על הסכם עם בעלי הזכויות, לפיו היא שילמה להם את מרבית התמלוגים מלהיטה הגדול ביותר!
מה שעוד יותר מזעזע בטעות הזו הוא שאת הכסף שה-Verve שילמו ברבות השנים לא ראו חברי הסטונז מעולם. מי שזכה בתמלוגי הענק הללו הוא אלן קליין, מנהל הסטונז הקודם, שכדי להיפטר ממנו נאלצו הסטונז לחתום על חוזה שבין השאר נתן לו את כל התמלוגים על השירים שהקליטו עד שנת 1969.
אגב, ל-Verve יש כנראה בעיה עם מקוריות בכלל, כי הקליפ שהם עשו לשיר הזה גם הוא, איך לומר זאת בעדינות, גנוב על כל הראש... הסולן שלהם הולך ברחוב בלונדון ונתקל שוב ושוב באנשים, מה שנראה לרבים מוכר ממקום כלשהו.. מסתבר שהקליפ של להקת מאסיב אטק לשירם "הסימפטיה הבלתי גמורה" (Unfinished Sympathy), שצולם 6 שנים לפני כן, ב-1991, דומה להפליא לקליפ של הוורב..
הנה הקליפ המפורסם של השיר "Bittersweet Symphony" של להקת "The Verve":
https://youtu.be/1lyu1KKwC74
המקור של הדגימה שלקחו הוורב מהרולינג סטונס:
https://youtu.be/Zazdh03qxjE
הסטונס בגירסה המקורית, ללא המיתרים:
https://youtu.be/UhRjvYO-WsI
קליפ הוואן שוט של "מאסיב אטאק", שהיה המקור לרעיון של הקליפ:
http://youtu.be/ZWmrfgj0MZI
והסיפור המלא של הסימפול היקר בהיסטוריה:
https://youtu.be/I_s90-Hi2ZY?long=yes
איך התפרסמה עפרה חזה תודות לגניבה ממנה?
הכל התחיל כשעפרה חזה הקליטה גרסה מודרנית לשיר התימני המסורתי "אִם נִנְעֲלוּ". זהו פיוט עברי, בעגה יהודית-תימנית, שכתב המשורר התימני רבי שלום שבזי, במאה ה-17.
הסינגל נכלל ב-1984, באלבומה "שירי תימן" (Yemenite Songs). זה היה קאבר שהציע עיבוד פופ לשיר מסורתי תימני. האלבום היה ישראלי, אבל ההצלחה שלו לזמרת הפופולארית לא הייתה יוצאת דופן. חזה זכתה להצלחה גדולה גם בלעדיו. בשלב מסוים נחתם חוזה עם חברת תקליטים בינלאומית, אבל החלום על קריירה בינלאומית לא ממש התגשם.
השינוי חל 3 שנים אחר כך, כשיצא הסרט "colors" עם שון פן ורוברט דובל. בפסקול הסרט נכלל שיר בשם Paid in Full, של צמד הראפרים אריק בי וראקים (Eric B. & Rakim). בשיר שלהם נכלל סימפול קצר של קולה של עפרה, מהשיר "אם ננעלו". הסימפול הזה הוא הקלטה זעירה ששולבה בשיר, אבל הפכה אותו ללהיט. הצלחת הלהיט מהסרט יצרה עניין עצום בעופרה, שסלסלה בו, ללא ידיעתה.
משגלתה זאת, הגישה חזה ב-1987 תביעה על הפרת זכויות יוצרים נגד צמד הראפרים, שמצידם טענו שלא ידעו מי היא. הם הודו שסימפלו את קולה כי אהבו אותו. מי לא אהב אותו? - הצדדים הגיעו להסדר כספי והנושא המשפטי נסגר.
לא נוצרה שם מרירות מהצד הישראלי, כי למרבה הפרדוקס, דווקא הפרת זכויות היוצרים שלה, הביאה את עופרה לחשיפה עצומה. לא רק פסקול הסרט חשף אותה להמונים באירופה, אלא גם המשפט התקדימי, מהראשונים שעסקו בהפרת זכויות יוצרים, בסימפולים אלקטרוניים לחלקי שירים ושילובם ברמיקסים מודרניים. מי לעזאזל הירשה לכם?
האיש המבריק בסיפור היה עכשיו מנהלה של חזה, בצלאל אלוני. האיש שגילה את עופרה בצעירותה והפך אותה להצלחה ישראלית גדולה, הבין עכשיו כיצד סימפול קטן הופך שיר להצלחה וקלט את הסקרנות סביב המוסיקה התימנית. הוא יזם הקלטה של רמיקסים חדשים לשירים התימניים, בביצועה של עפרה. המילים היו מהשיר של שבזי, בשילוב עם משפטים שכתב אלוני באנגלית.
לאלבום הזה, שנקרא "Shaday", הקליטה עפרה, בין השאר, גירסא מחודשת של "אם ננעלו" מ-1984, שיועדה לריקודים. האלבום, בהפקתו בעיקר של יזהר אשדות, הפך ללהיט עצום בכל העולם. גם הרמיקס ל"Im Nin'Alu" מתוכו הפך להצלחה מסחררת. לפתע הפך שיר בן 300 שנה, לאחת ההצלחות הגדולות ברחבת הריקודים וגם בז'אנר של מוזיקת עולם.
העובדה שגם המבקרים היללו אותם, הפכה את האלבום ואת השיר למקפצה של עפרה חזה לקריירה בינלאומית. את סיכום אותו עשור עשו היטב באחד העיתונים בארץ, כשכתבו שם משהו כמו "שנות השמונים היו מאבק פסגה בין שתי מעצמות. ירדנה ארזי ניצחה ולקחה את ישראל ועפרה חזה הסתפקה בשאר העולם..."
הנה השיר "אם ננעלו" של עופרה חזה (עברית):
https://youtu.be/nQvU9X_BAyA
הרמיקס:
https://youtu.be/E7t8eoA_1jQ
עפרה מספרת סיפור השיר:
https://youtu.be/1QB-Qg00fhU
עוד שילוב שלו:
https://youtu.be/YyZBmBtdrYU
ודיווח מה-CNN על לווייתה של עפרה בישראל:
https://youtu.be/pKQjt80TxWA
מהו סגנון הטכנו?
טכנו (Techno) הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית שהתפתח בתחילת שנות ה-80 בעיר האמריקאית דטרויט שבמישיגן. הטכנו מנוגן בדרך כלל במקצב של 4/4 ולרוב במהירות של 130 BPM ומעלה. קטעי טכנו התבססו בדרך כלל על סינטיסייזרים, תופים ואפקטים קוליים. לא פעם מובלטים בקטעי טכנו מנגינות וקווי באס, שתופסים את האוזן.
כשנולד סגנון הטכנו הוא היה סוג של היתוך בין המוסיקה האלקטרונית האירופאית והגל החדש לבין סגנונות אמריקאיים ובמיוחד מוסיקה שחורה כמו פאנק, אלקטרו, האוס בסגנון שיקאגו והג'אז האלקטרוני. הוא גם הושפע מסגנונות פוטוריסטים (עתידניים), שהתפתחו בארצות הברית המתועשת, בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה.
מי שנחשב לחלוץ סגנון הטכנו הוא האמן חואן אטקינס והרכבו Cybotron. בקטע פורץ הדרך Clear מתוך מה שנחשב לאלבום הבכיר של הטכנו המוקדם Enter.
בשנות ה-90 הגיע הטכנו להצלחה עולמית כשבמשך העשור כולו הגיעה הפופולריות שלו באירופה לשיא. כיום הוא פופולארי בעיקר במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה ופולין, בעוד שבשאר העולם דעכה הפופולאריות של הטכנו לחלוטין.
הנה הלהיט הגדול של מוסיקת הטכנו "מהי אהבה?":
https://youtu.be/HEXWRTEbj1I
חואן אטקינס, חלוץ הטכנו:
https://youtu.be/N7Ufsk-lx48
אלה השיטות שבהן יצרו טכנו ב-1994:
https://youtu.be/QfhVbHj4mPs
רמיקס של די ג'יי טד סטיבנס:
https://youtu.be/EtOoQFa5ug8
כך תעשו קטע טכנו עם סימפולים?
https://youtu.be/rlicX-Ao7u8
והטכנו של דטרויט בסרט תיעודי:
https://youtu.be/a2gr73FQ9-s?long=yes
מה זה סמפלר?
סמפלר (sampler), או "דוגם צלילים", הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו, כלומר הוקלטו, כדי שניתן יהיה לנגנם באמצעותו. אחרי שמוקלטת דגימה של צליל, ניתן לנגן אותה בפדים, משטחים קטנים שניתן להקיש עליהם, או בעזרת קלידי המקלדת, שיכולים אף לשנות את הגובה המוסיקלי של הדגימה.
בצורה כזו ניתן להקליט למשל מקצבי תופים, ללא שימוש בתופים אמיתיים, לנגן תפקידי פסנתר, בעזרת דגימות של פסנתר אמיתי, תפקיד של תזמורת מיתרים בנגינה פשוטה על מקלדת, הקלטת סולו של חליל צד בדגימה בלבד וכדומה.
סמפלרים הם כיום בעיקר תוכנות או פלאג-אינים של תוכנות הקלטה מקצועיות (DAW), המסייעים כיום להקלטות רבות בתחום המוסיקה הקלה וחוסכים כסף רב לאמנים.
ניתן כיום לקנות אוספי דגימות מקצועיות, שנעשו על ידי אולפנים מקצועיים. בעזרת הדגימות הללו יכול המוסיקאי להשתמש בהקלטות ובהופעות, מבלי שהוא צריך לדגום בעצמו.
כך עובד סמפלר פשוט:
https://youtu.be/JAmw-TTG2Ds
הדגמה של סימפול קול אנושי ונגינה שלו בסמפלר תוכנה (עברית):
https://youtu.be/YdR-B2mMNnk
מה שאפשר לעשות עם הדגימות שבסמפלר:
http://youtu.be/2k3I2Hu2eXM
המלחין הנודע ונגליס מתנסה בסאונדים מהסמפלר באולפן שלו:
https://youtu.be/GWggDMDhwIA
מוסיקת דאב סטפ עם סמפלר:
http://youtu.be/JfbERxr_T40
סמפלר מודרני עם בנקים של צלילים דגומים:
http://youtu.be/r0x5SVY0WVY
סמפלר של די ג'יי שבו ניתן להכניס צלילים ללופ, לולאת צליל חוזרת:
http://youtu.be/xRIGFB4DYfQ
כך ניתן ליצור מקצבי תופים מורכבים:
http://youtu.be/c7V-sli-TJQ
כיום משתמשים רבים בסמפלרים בתוכנה, כמו תוכנת ריזון:
http://youtu.be/Wxuppm8zvpc
או מסמפלים לתוך אבלטון צלילים ומתופפים אותם בה (עברית):
https://youtu.be/kANPBLoCNbY
או באפליקציית סמפלר בטאבלט:
https://youtu.be/zeIxCeJPEkw
דוגמה להמנון האמריקאי שמנוגן בסמפול של צליל מנוע ממכונית מרוץ:
https://youtu.be/8EWTp0Xfksg
הקוליידוסקופ המודרני, שמאפשר סימפול פשוט וידידותי ושימוש בתצוגה ויזואלית של הדגימה:
https://youtu.be/9XMfKYVu_fg
בעזרת טכנולוגיית הסימפול יכול נגן אחד לנגן מוסיקה מורכבת בזמן אמת:
https://youtu.be/rGIK2ew-hEg
מהו משפט זכויות היוצרים המוזר בהיסטוריה?
האם אפשר לגנוב שקט, כמו שגונבים מנגינה או מילים ומפרים זכויות יוצרים? - מסתבר שלדעת בית המשפט זה בהחלט אפשרי. בשנת 2002 נתבע המפיק והמוסיקאי האנגלי מייק באט באחד המשפטים המטומטמים בהיסטוריה של האמנות ובכלל.
מדובר היה בתביעה שהוגשה על ידי בית ההוצאה לאור וחברת התקליטים של המלחין הנודע והאוונגארדיסט, פורץ הדרך, המלחין המודרני ג'ון קייג'. אותו קייג', דמות חשובה מאד במוסיקה המודרנית, נפטר 10 שנים לפני כן, בשנת 1992. אבל בעלי הזכויות על הקלטותיו ויצירותיו תבעו את באט, מכיוון שהוא "כתב" קטע שקט בן דקה, שנשמע כמו חלק מ-4:33, יצירתו המפורסמת ומעוררת המחלוקת של ג'ון קייג (תוכלו להכיר אותה בתגית "4:33").
את הקטע הוא סיפק ללהקה שלה הפיק אלבום שנתיים לפני כן, להקת "The Planets". בשיר "A One Minute Silence", שהם "ביצעו" באלבום. הם בעצם לא ניגנו או שרו דבר. רק שתקו במשך דקה...
היצירה המקורית כללה בעצם 3 דקות ו-33 שניות של דממה מוחלטת. המוסיקאי או ההרכב המבצע את היצירה פשוט לא עושים דבר במשך 4 וחצי דקות ועוד 3 שניות. הרעיון של קייג', אגב, אינו טיפשי. הוא טען שהשקט מאפשר למאזין לשמוע את רעשי הסביבה וזו בעצם המוסיקה הייחודית, בביצוע חד-פעמי, שחווים המאזינים.
נחזור לבית המשפט. ראשית, את השופט לא הטרידה העובדה ששקט היה קיים תמיד בעולם, לפחות באותם רגעים שהילדים של השכנים הולכים לישון... הוא אכן ראה היגיון בתביעה שמפקיעה את השקט מהציבור, לטובת המלחין הראשון שהגה את הרעיון הגאוני מכולם - לרשום יצירה שלמה שהדממה בה מככבת באופן בלעדי בתור יצירתו שלו. מצד שני, היה היגיון גם בטענת התובעים, שקייג' היה הראשון לחשוב על יצירה שכולה שקט ושבשמה הוגדר משך זמן השקט.
באט לא טיפש. ענייני זכויות יוצרים מצליחים לא פעם לצאת משליטה ואף לרושש את הנתבעים, אם בית המשפט יחליט להרשיעם (ראו בתגית "זכויות יוצרים"). הוא החליט להגיע לפשרה עם התובעים והסכים לשלם להם פיצוי כספי נאות, בכדי להביא לסיום הפרשה. לא ברור בכמה כסף התבטא הפיצוי, אבל ברור הוא שהתובעים מצידם, יותר משמחו להגדיר בחסות בית משפט את זכות היוצרים שלהם, על זמן השקט המוקלט ועל היות הקונספט שלהם.
קונספט? - כן, שהרי היצירה 4:33 עצמה היא יצירה קונספטואלית, כלומר שהרעיון בה הוא העניין ולאו דווקא התווים הלא-קיימים שאין או יש בה.
ובאט שמח לסכם אז ש"זה היה אחד העימותים המשפטיים הכי משעשעים שבהם השתתפתי. בטוחני שג'ון קייג' היה מאשר (אם היה חי...) שהשקט שלנו הוא מקורי לגמרי ואינו גנוב מהשקט שלו".
הנה 4:33 של קייג' בביצוע של תזמורת:
https://youtu.be/Oh-o3udImy8
הנה להקת "The Planets" בשירם "A One Minute Silence". שימו לב מי חתום בתור המחברים וכמה נגנים דרושים כדי לבצע את השקט הזה:
https://youtu.be/1Xc2LM8hutU
הפלאנטס עשו עיבודים גם לאחרים - כמו רודריגו:
https://youtu.be/J4qUEw9KOf8
והנה שיר אחר של מייק באט, בביצוע של קייטי מלואה הנפלאה, כדי שתהיו משוכנעים שהוא גם מוזיקאי מדהים בפני עצמו:
https://youtu.be/8wCiQnKi1q4
מה היה המלוטרון?
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
מהו הסיבורד החדשני?
סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.
בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.
רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.
הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:
https://youtu.be/qOt6ZKIb240
קטעים איתו:
https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4
קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:
https://youtu.be/8n-bEy9ISpM
נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/jh-hzbG5FzI
ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:
https://youtu.be/iSko8vHOf8g
זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:
https://youtu.be/PiltuWxx9mo
והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:
https://youtu.be/tTY0435AGpc
מה זה מאש אפ במוסיקה?
כמו קולאז' באמנות חזותית ועם קשר מסוים למונטאז' בקולנוע, או לתקציר החדשות באקטואליה, מאש אפ (Mashup) במוסיקה הוא שילוב מוסיקלי בין כמה קטעים מוסיקליים שונים, ההופכים ליצירה אחת וחדשה.
ככל שהקטעים המקוריים הם רחוקים זה מזה, המאש-אפ ייחשב לגאוני ומעולה יותר והשילוב ביניהן יהיה מדהים ומפתיע.
בסביבות תחילת שנות האלפיים התפתח המאש-אפ לז'אנר בפני עצמו. זאת על אף שכמעט מראשית המוסיקה המוקלטת עשו שילובים של יצירות שונות לכדי יצירה חדשה. מה שחסר הוא היכולת לסמפל מוסיקה, טכנולוגיה שתאפשר לקחת ולשלב דגימות של מוסיקה. היה זה ה"סמפלר" (Sampler), מכשיר ש"דגם" צלילים של כלי נגינה או קטעים משירים ולשלבם בנגינה. הסמפלר איפשר לראשונה את המאש-אפ, כמו שאנו מכירים אותו. ואכן הוא הפך לאחד המרכיבים הבסיסיים של סגנונות כמו ה"היפ-הופ" והמוסיקה האלקטרונית.
כיום נהוגים הרבה מאש-אפים, של מוסיקה ששולבה בתוכנות עריכה והפכה להקלטה שאותה מעלים לאתרי אינטרנט כמו יוטיוב ודומיו. חובבי מוסיקה עושים פלאים בשילובי שירים לכדי מאש-אפים ומעלים אותם לרשת.
על אף שהיו קיימים כבר זמן מה בשוליים, הפכו המאש-אפים פופולאריים לראשונה, כשדי ג'יי אלמוני בשם "דיינג'ר מאוס" הציג מאש-אפ בשם "האלבום האפור". הוא שילב בו, בהמון כישרון, בין "האלבום הלבן" של הביטלס ו"האלבום השחור" של ג'יי-זי. כמובן שחברות התקליטים מיד הסתערו עליו בתביעות על הפרת זכויות יוצרים, הזכות לסמפל ופלגיאט (גניבה), אבל זה כבר נושא אחר.
הנה מאש אפ של 25 הלהיטים הגדולים של שנת 2020:
https://youtu.be/PvWC7V3gGts
משאפ של אלמוני בין שניים מגדולי היוטיוב - נטע ברזילי ופסיי עם גנגאם סטייל:
https://youtu.be/dOSGaIbxiJs
משאפ בין שיר ותיק "החולמים אחר השמש" עם נעימה של הרב קרליבך, בתור מעבר:
https://youtu.be/7Suauxlih4Q
בלדת מאש-אפ מה-70, עם אלטון ג'ון, ג'ים קרוץ, דון מקלין, להקת בוסטון האגדית ועוד:
https://youtu.be/dvNhbB6zN0Y
הנה מאש-אפ של השירים הכי מצליחים מ-2016-17:
https://youtu.be/LeB7psjXIRA
ועוד מאש אפ - עם פרינס, מדונה וקול אנד דה גאנג משנות ה-80:
https://youtu.be/zyLsT65r0UU
מאשאפ לשירים מסרטי בוליווד:
https://youtu.be/bSvc0tTp53M
ומשאפ שירי מרפסת וקווין של תלמידים מתלמה ילין שחיברו אותם אונליין:
https://youtu.be/6fwwT4SSOmw
כמו רבים מאיתנו, ראה קותימן (Kutiman) המון סרטוני יוטיוב בחייו. אבל עליו השפיע המגוון האינסופי של האנשים, חלקם נראים לנו הזויים, שמעלים סרטונים שבהם הם מנגנים בבית, באופן שונה מאשר על אחרים. קותימן, בחור ישראלי ששמו אופיר קותיאל, חשב שאם ישלב בין דגימות, סימפולים קצרים מתוך הסרטונים הללו, הוא יוכל ליצור קליפים מוסיקליים חדשים. התוצאה הפכה להפקות מוסיקליות מעניינות וחדשניות בהיבטים שונים.
החשיבה היצירתית שלו השתלמה לו ולנו. כשהוא למד הפקה מוסיקלית, כמו רבים אחרים גם קותימן התרגל לעשות הפקות כאלה בצורה הרגילה. אבל כשהחליט לנסות ולשלב קטעי מוסיקה מיוטיוב לכדי יצירה אחת, קליפ משותף של כולם, הוא הצליח ליצור מוסיקה מעולה, שלם שגדול בהרבה מסכום חלקיו. היצירות שלו הן כל כך מעניינות שלעיתים קשה להאמין שהנגנים ש"משתתפים" ללא ידיעתם בהפקות שלו, לא ידעו שהם מוקלטים לפרויקט הבא של קותימן. המסך המפוצל הוא ההוכחה היחידה שהאנשים הללו אינם מכירים זה את זה ואינם חלק מהרכב מתואם העובד אונליין ביחד. יש שם ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים בנגינה, נשים הפורטות על נבל או גיטרה, נגני רוק מסוקסים עם גיטרות ודיסטורשן וחלילני ג'אז שחשבו שאף אחד לא ישים לב שהם פשוט טובים...
ב-2009 הוציא קותימן את "ThruYOU", הפרויקט הראשון שלו. הסרטון הראשון התברר מהר מאד כסדרת סרטונים, שהוקדשה למיקסים מרתקים של נגנים מהעולם לכדי שירים חדשים. הסרטונים שלו מופצים באופן ויראלי באינטרנט וההפקות הללו זוכות למיליוני צפיות וקהל מעריצים ומנויים לערוץ היוטיוב שלו, שהולך וגדל כל הזמן.
בשל העובדה שחומרי העבודה של קותימן הם סרטוני יוטיוב, נראה שאפשר לומר שקותימן הוא סוג חדש של די ג'יי, או מפיק מוסיקה. אמן הניו-מדיה הזה הוא אולי מעין יו ג'יי, מי שממקסס סימפולי יוטיוב למוסיקה.
הטיים מגזין בחר ברעיון של קותימן בשנת 2009 כאחד מ-"50 ההמצאות של השנה". מעבר ליצירתיות שלו, הקליפים של קותימן פרצו דרך גם בתחום זכויות היוצרים. זאת משום שקותימן לוקח ביצועים מוסיקליים של אנשים, ללא רשותם, ומפרסם אותם ביצירות חדשות משלו. השימוש שהוא עושה בתוכן אינטרנטי, שהוא מגדיר כתוכן חופשי, לצורך יצירה והפצה המשכית, מגדירה מחדש את חוקי זכויות היוצרים בעידן המודרני, שכן קותימן יוצר סוג של קוד פתוח כפוי, בכך שהוא מצהיר שאין ממד כלכלי בשימוש בחומרים הללו.
מצד שני, נראה שה"שותפים" בהפקות הפופולאריות שלו, מאושרים להיות שם ומודים לו מכל הלב. דוגמה יפה שהפכה לסרט תיעודי קסום היא "פרינסס שואו", בחורה אמריקנית שלא הצליחה מעולם בקריירת השירה שחלמה לבנות וקליפ אחד של קותימן הפך לסנסציית רשת.
כך קותימן התחיל בפרויקט Thru you:
http://youtu.be/EsBfj6khrG4
"הצבעים החביבים עלי" שבו המשיך את האקלקטיקה המוסיקלית המופלאה שלו:
https://youtu.be/nIl4LkHYRkg
ועוד מיקס אופייני שלו:
http://youtu.be/v1V5Oc3hMbc
כך הופך קותימן אנשים למאושרים - מתוך סרט על זמרת חובבת שהוא גילה ברשת (מתורגם):
http://youtu.be/gaYhYlnxA3A
פרויקט שיצר למוזיאון תל אביב, שבו הקהל מרכיב את המיקס של תל אביב:
http://youtu.be/izSRjdYln8E
וזה מה שיש לחוקרים לומר על קותימן והתופעה שהוא מייצג (עברית):
http://youtu.be/XBQ_e9WLnjw?t=17s
הלהיט היחיד והענק של להקת The Verve היה "סימפוניה מרירה-מתוקה" (Bitter Sweet Symphony). בשיר השתמשה הלהקה בסימפול, קטע מתוך שיר של הרולינג סטונס מ-1965 בשם "הפעם האחרונה" (The Last Time). אבל הטעות הגדולה שלהם הייתה שהם השתמשו בדגימה לפני שביקשו את רשות הרולינג סטונז... הדבר גרם לכך שלהקת ה-Verve נאלצה לחתום על הסכם עם בעלי הזכויות, לפיו היא שילמה להם את מרבית התמלוגים מלהיטה הגדול ביותר!
מה שעוד יותר מזעזע בטעות הזו הוא שאת הכסף שה-Verve שילמו ברבות השנים לא ראו חברי הסטונז מעולם. מי שזכה בתמלוגי הענק הללו הוא אלן קליין, מנהל הסטונז הקודם, שכדי להיפטר ממנו נאלצו הסטונז לחתום על חוזה שבין השאר נתן לו את כל התמלוגים על השירים שהקליטו עד שנת 1969.
אגב, ל-Verve יש כנראה בעיה עם מקוריות בכלל, כי הקליפ שהם עשו לשיר הזה גם הוא, איך לומר זאת בעדינות, גנוב על כל הראש... הסולן שלהם הולך ברחוב בלונדון ונתקל שוב ושוב באנשים, מה שנראה לרבים מוכר ממקום כלשהו.. מסתבר שהקליפ של להקת מאסיב אטק לשירם "הסימפטיה הבלתי גמורה" (Unfinished Sympathy), שצולם 6 שנים לפני כן, ב-1991, דומה להפליא לקליפ של הוורב..
הנה הקליפ המפורסם של השיר "Bittersweet Symphony" של להקת "The Verve":
https://youtu.be/1lyu1KKwC74
המקור של הדגימה שלקחו הוורב מהרולינג סטונס:
https://youtu.be/Zazdh03qxjE
הסטונס בגירסה המקורית, ללא המיתרים:
https://youtu.be/UhRjvYO-WsI
קליפ הוואן שוט של "מאסיב אטאק", שהיה המקור לרעיון של הקליפ:
http://youtu.be/ZWmrfgj0MZI
והסיפור המלא של הסימפול היקר בהיסטוריה:
https://youtu.be/I_s90-Hi2ZY?long=yes
הכל התחיל כשעפרה חזה הקליטה גרסה מודרנית לשיר התימני המסורתי "אִם נִנְעֲלוּ". זהו פיוט עברי, בעגה יהודית-תימנית, שכתב המשורר התימני רבי שלום שבזי, במאה ה-17.
הסינגל נכלל ב-1984, באלבומה "שירי תימן" (Yemenite Songs). זה היה קאבר שהציע עיבוד פופ לשיר מסורתי תימני. האלבום היה ישראלי, אבל ההצלחה שלו לזמרת הפופולארית לא הייתה יוצאת דופן. חזה זכתה להצלחה גדולה גם בלעדיו. בשלב מסוים נחתם חוזה עם חברת תקליטים בינלאומית, אבל החלום על קריירה בינלאומית לא ממש התגשם.
השינוי חל 3 שנים אחר כך, כשיצא הסרט "colors" עם שון פן ורוברט דובל. בפסקול הסרט נכלל שיר בשם Paid in Full, של צמד הראפרים אריק בי וראקים (Eric B. & Rakim). בשיר שלהם נכלל סימפול קצר של קולה של עפרה, מהשיר "אם ננעלו". הסימפול הזה הוא הקלטה זעירה ששולבה בשיר, אבל הפכה אותו ללהיט. הצלחת הלהיט מהסרט יצרה עניין עצום בעופרה, שסלסלה בו, ללא ידיעתה.
משגלתה זאת, הגישה חזה ב-1987 תביעה על הפרת זכויות יוצרים נגד צמד הראפרים, שמצידם טענו שלא ידעו מי היא. הם הודו שסימפלו את קולה כי אהבו אותו. מי לא אהב אותו? - הצדדים הגיעו להסדר כספי והנושא המשפטי נסגר.
לא נוצרה שם מרירות מהצד הישראלי, כי למרבה הפרדוקס, דווקא הפרת זכויות היוצרים שלה, הביאה את עופרה לחשיפה עצומה. לא רק פסקול הסרט חשף אותה להמונים באירופה, אלא גם המשפט התקדימי, מהראשונים שעסקו בהפרת זכויות יוצרים, בסימפולים אלקטרוניים לחלקי שירים ושילובם ברמיקסים מודרניים. מי לעזאזל הירשה לכם?
האיש המבריק בסיפור היה עכשיו מנהלה של חזה, בצלאל אלוני. האיש שגילה את עופרה בצעירותה והפך אותה להצלחה ישראלית גדולה, הבין עכשיו כיצד סימפול קטן הופך שיר להצלחה וקלט את הסקרנות סביב המוסיקה התימנית. הוא יזם הקלטה של רמיקסים חדשים לשירים התימניים, בביצועה של עפרה. המילים היו מהשיר של שבזי, בשילוב עם משפטים שכתב אלוני באנגלית.
לאלבום הזה, שנקרא "Shaday", הקליטה עפרה, בין השאר, גירסא מחודשת של "אם ננעלו" מ-1984, שיועדה לריקודים. האלבום, בהפקתו בעיקר של יזהר אשדות, הפך ללהיט עצום בכל העולם. גם הרמיקס ל"Im Nin'Alu" מתוכו הפך להצלחה מסחררת. לפתע הפך שיר בן 300 שנה, לאחת ההצלחות הגדולות ברחבת הריקודים וגם בז'אנר של מוזיקת עולם.
העובדה שגם המבקרים היללו אותם, הפכה את האלבום ואת השיר למקפצה של עפרה חזה לקריירה בינלאומית. את סיכום אותו עשור עשו היטב באחד העיתונים בארץ, כשכתבו שם משהו כמו "שנות השמונים היו מאבק פסגה בין שתי מעצמות. ירדנה ארזי ניצחה ולקחה את ישראל ועפרה חזה הסתפקה בשאר העולם..."
הנה השיר "אם ננעלו" של עופרה חזה (עברית):
https://youtu.be/nQvU9X_BAyA
הרמיקס:
https://youtu.be/E7t8eoA_1jQ
עפרה מספרת סיפור השיר:
https://youtu.be/1QB-Qg00fhU
עוד שילוב שלו:
https://youtu.be/YyZBmBtdrYU
ודיווח מה-CNN על לווייתה של עפרה בישראל:
https://youtu.be/pKQjt80TxWA
טכנו (Techno) הוא סגנון של מוסיקה אלקטרונית שהתפתח בתחילת שנות ה-80 בעיר האמריקאית דטרויט שבמישיגן. הטכנו מנוגן בדרך כלל במקצב של 4/4 ולרוב במהירות של 130 BPM ומעלה. קטעי טכנו התבססו בדרך כלל על סינטיסייזרים, תופים ואפקטים קוליים. לא פעם מובלטים בקטעי טכנו מנגינות וקווי באס, שתופסים את האוזן.
כשנולד סגנון הטכנו הוא היה סוג של היתוך בין המוסיקה האלקטרונית האירופאית והגל החדש לבין סגנונות אמריקאיים ובמיוחד מוסיקה שחורה כמו פאנק, אלקטרו, האוס בסגנון שיקאגו והג'אז האלקטרוני. הוא גם הושפע מסגנונות פוטוריסטים (עתידניים), שהתפתחו בארצות הברית המתועשת, בשנים שלאחר סיום המלחמה הקרה.
מי שנחשב לחלוץ סגנון הטכנו הוא האמן חואן אטקינס והרכבו Cybotron. בקטע פורץ הדרך Clear מתוך מה שנחשב לאלבום הבכיר של הטכנו המוקדם Enter.
בשנות ה-90 הגיע הטכנו להצלחה עולמית כשבמשך העשור כולו הגיעה הפופולריות שלו באירופה לשיא. כיום הוא פופולארי בעיקר במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה ופולין, בעוד שבשאר העולם דעכה הפופולאריות של הטכנו לחלוטין.
הנה הלהיט הגדול של מוסיקת הטכנו "מהי אהבה?":
https://youtu.be/HEXWRTEbj1I
חואן אטקינס, חלוץ הטכנו:
https://youtu.be/N7Ufsk-lx48
אלה השיטות שבהן יצרו טכנו ב-1994:
https://youtu.be/QfhVbHj4mPs
רמיקס של די ג'יי טד סטיבנס:
https://youtu.be/EtOoQFa5ug8
כך תעשו קטע טכנו עם סימפולים?
https://youtu.be/rlicX-Ao7u8
והטכנו של דטרויט בסרט תיעודי:
https://youtu.be/a2gr73FQ9-s?long=yes
סימפולים
סמפלר (sampler), או "דוגם צלילים", הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו, כלומר הוקלטו, כדי שניתן יהיה לנגנם באמצעותו. אחרי שמוקלטת דגימה של צליל, ניתן לנגן אותה בפדים, משטחים קטנים שניתן להקיש עליהם, או בעזרת קלידי המקלדת, שיכולים אף לשנות את הגובה המוסיקלי של הדגימה.
בצורה כזו ניתן להקליט למשל מקצבי תופים, ללא שימוש בתופים אמיתיים, לנגן תפקידי פסנתר, בעזרת דגימות של פסנתר אמיתי, תפקיד של תזמורת מיתרים בנגינה פשוטה על מקלדת, הקלטת סולו של חליל צד בדגימה בלבד וכדומה.
סמפלרים הם כיום בעיקר תוכנות או פלאג-אינים של תוכנות הקלטה מקצועיות (DAW), המסייעים כיום להקלטות רבות בתחום המוסיקה הקלה וחוסכים כסף רב לאמנים.
ניתן כיום לקנות אוספי דגימות מקצועיות, שנעשו על ידי אולפנים מקצועיים. בעזרת הדגימות הללו יכול המוסיקאי להשתמש בהקלטות ובהופעות, מבלי שהוא צריך לדגום בעצמו.
כך עובד סמפלר פשוט:
https://youtu.be/JAmw-TTG2Ds
הדגמה של סימפול קול אנושי ונגינה שלו בסמפלר תוכנה (עברית):
https://youtu.be/YdR-B2mMNnk
מה שאפשר לעשות עם הדגימות שבסמפלר:
http://youtu.be/2k3I2Hu2eXM
המלחין הנודע ונגליס מתנסה בסאונדים מהסמפלר באולפן שלו:
https://youtu.be/GWggDMDhwIA
מוסיקת דאב סטפ עם סמפלר:
http://youtu.be/JfbERxr_T40
סמפלר מודרני עם בנקים של צלילים דגומים:
http://youtu.be/r0x5SVY0WVY
סמפלר של די ג'יי שבו ניתן להכניס צלילים ללופ, לולאת צליל חוזרת:
http://youtu.be/xRIGFB4DYfQ
כך ניתן ליצור מקצבי תופים מורכבים:
http://youtu.be/c7V-sli-TJQ
כיום משתמשים רבים בסמפלרים בתוכנה, כמו תוכנת ריזון:
http://youtu.be/Wxuppm8zvpc
או מסמפלים לתוך אבלטון צלילים ומתופפים אותם בה (עברית):
https://youtu.be/kANPBLoCNbY
או באפליקציית סמפלר בטאבלט:
https://youtu.be/zeIxCeJPEkw
דוגמה להמנון האמריקאי שמנוגן בסמפול של צליל מנוע ממכונית מרוץ:
https://youtu.be/8EWTp0Xfksg
הקוליידוסקופ המודרני, שמאפשר סימפול פשוט וידידותי ושימוש בתצוגה ויזואלית של הדגימה:
https://youtu.be/9XMfKYVu_fg
בעזרת טכנולוגיית הסימפול יכול נגן אחד לנגן מוסיקה מורכבת בזמן אמת:
https://youtu.be/rGIK2ew-hEg
האם אפשר לגנוב שקט, כמו שגונבים מנגינה או מילים ומפרים זכויות יוצרים? - מסתבר שלדעת בית המשפט זה בהחלט אפשרי. בשנת 2002 נתבע המפיק והמוסיקאי האנגלי מייק באט באחד המשפטים המטומטמים בהיסטוריה של האמנות ובכלל.
מדובר היה בתביעה שהוגשה על ידי בית ההוצאה לאור וחברת התקליטים של המלחין הנודע והאוונגארדיסט, פורץ הדרך, המלחין המודרני ג'ון קייג'. אותו קייג', דמות חשובה מאד במוסיקה המודרנית, נפטר 10 שנים לפני כן, בשנת 1992. אבל בעלי הזכויות על הקלטותיו ויצירותיו תבעו את באט, מכיוון שהוא "כתב" קטע שקט בן דקה, שנשמע כמו חלק מ-4:33, יצירתו המפורסמת ומעוררת המחלוקת של ג'ון קייג (תוכלו להכיר אותה בתגית "4:33").
את הקטע הוא סיפק ללהקה שלה הפיק אלבום שנתיים לפני כן, להקת "The Planets". בשיר "A One Minute Silence", שהם "ביצעו" באלבום. הם בעצם לא ניגנו או שרו דבר. רק שתקו במשך דקה...
היצירה המקורית כללה בעצם 3 דקות ו-33 שניות של דממה מוחלטת. המוסיקאי או ההרכב המבצע את היצירה פשוט לא עושים דבר במשך 4 וחצי דקות ועוד 3 שניות. הרעיון של קייג', אגב, אינו טיפשי. הוא טען שהשקט מאפשר למאזין לשמוע את רעשי הסביבה וזו בעצם המוסיקה הייחודית, בביצוע חד-פעמי, שחווים המאזינים.
נחזור לבית המשפט. ראשית, את השופט לא הטרידה העובדה ששקט היה קיים תמיד בעולם, לפחות באותם רגעים שהילדים של השכנים הולכים לישון... הוא אכן ראה היגיון בתביעה שמפקיעה את השקט מהציבור, לטובת המלחין הראשון שהגה את הרעיון הגאוני מכולם - לרשום יצירה שלמה שהדממה בה מככבת באופן בלעדי בתור יצירתו שלו. מצד שני, היה היגיון גם בטענת התובעים, שקייג' היה הראשון לחשוב על יצירה שכולה שקט ושבשמה הוגדר משך זמן השקט.
באט לא טיפש. ענייני זכויות יוצרים מצליחים לא פעם לצאת משליטה ואף לרושש את הנתבעים, אם בית המשפט יחליט להרשיעם (ראו בתגית "זכויות יוצרים"). הוא החליט להגיע לפשרה עם התובעים והסכים לשלם להם פיצוי כספי נאות, בכדי להביא לסיום הפרשה. לא ברור בכמה כסף התבטא הפיצוי, אבל ברור הוא שהתובעים מצידם, יותר משמחו להגדיר בחסות בית משפט את זכות היוצרים שלהם, על זמן השקט המוקלט ועל היות הקונספט שלהם.
קונספט? - כן, שהרי היצירה 4:33 עצמה היא יצירה קונספטואלית, כלומר שהרעיון בה הוא העניין ולאו דווקא התווים הלא-קיימים שאין או יש בה.
ובאט שמח לסכם אז ש"זה היה אחד העימותים המשפטיים הכי משעשעים שבהם השתתפתי. בטוחני שג'ון קייג' היה מאשר (אם היה חי...) שהשקט שלנו הוא מקורי לגמרי ואינו גנוב מהשקט שלו".
הנה 4:33 של קייג' בביצוע של תזמורת:
https://youtu.be/Oh-o3udImy8
הנה להקת "The Planets" בשירם "A One Minute Silence". שימו לב מי חתום בתור המחברים וכמה נגנים דרושים כדי לבצע את השקט הזה:
https://youtu.be/1Xc2LM8hutU
הפלאנטס עשו עיבודים גם לאחרים - כמו רודריגו:
https://youtu.be/J4qUEw9KOf8
והנה שיר אחר של מייק באט, בביצוע של קייטי מלואה הנפלאה, כדי שתהיו משוכנעים שהוא גם מוזיקאי מדהים בפני עצמו:
https://youtu.be/8wCiQnKi1q4
כלי הנגינה הזה פתח את "שדות תות לנצח", ליווה את "לילות משי לבן" והיה הצליל של הבלדה הכי מפורסמת של "קינג קרימזון". קראו לו מלוטרון והוא כיכב אך גם הקדים את זמנו.
מלוטרון (Mellotron) היה כלי נגינה חשמלי שיוצר בתחילת שנות ה-60 בבירמינגהם שבאנגליה. הוא היה מבוסס על רעיון גאוני, שהפך אותו למעין סוג ראשוני ואנולוגי של סמפלר, דוגם צלילים.
זה עבד כך: בעוד סמפלר, או "דוגם צלילים" הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו אלקטרונית, כלומר הוקלטו ונשמרו כמידע דיגיטלי באמצעי אחסון של קוד, המלוטרון השתמש בסרטים מגנטיים, שעשו את העבודה הזו.
תזמורות, נגנים ומוסיקאים הקליטו בשביל המלוטרון כל מיני חלקי צלילים והקלטות. הכלי המופלא הזה התבסס והכיל 35 סלילי הקלטה שבהם הוקלטו תזמורת, מיתרים, חצוצרות, חלילים וכדומה. כשהנגן או הנגנית בחרו "סאונד" מסוים, כלומר צליל מוגדר כמו חליל או תזמורת מיתרים, המכשיר כיוון את סרטי ההקלטה לנקודה זהה בכל אחד. כשהם פרטו, כלומר לחצו על קליד כלשהו, החל הסרט של אותו קליד להתנגן.
כל סליל כזה הופעל כשנוגן הקליד שלו במקלדת הכלי, ההקלטה בו הייתה מוגבלת, כך שאחרי שהסרט נוגן במשך 8 שניות, נעצר הצליל שלו והסרט חזר להתחלת הצליל.
אז הסוד שלו היה המכניקה הזו, שפעלה בתוך הכלי. הרעיון מאחורי המכניקה הגאונית הזו היה יצירתי להפליא והוא עבד ועבד היטב. וזה ממש לא שרק קליד אחד ניגן. המלוטרון היה כלי פוליפוני, שיכול היה לנגן וגם ניגן בו-זמנית אקורדים המבוססים על צלילים רבים המושמעים ביחד.
הנה המלוטרון במלוא צליליו:
https://youtu.be/TYNg78XkoqM
הסבר והדגמות נהדרות של המלוטרון:
https://youtu.be/N07-YAKtRAw
בהדגמה מוסברת משנות ה-60:
https://youtu.be/yrXtmKGkSa4
פותח את "שדות תות לנצח" של הביטלס:
https://youtu.be/0YnGVTkoHVk
פול מקרטני מדגים את ההקלטות שהשמיע המלוטרון באולפני אבי רוד:
https://youtu.be/TUcfB5Whp4I
נגינה במלוטרון של "לילות משי לבן" של המודי בלוז:
https://youtu.be/8WzxBv-ZMrM
הנה הקלידן של קינג קרימזון מדגים אותו:
https://youtu.be/Jb2Lw-0gFtA
סרט ארוך שמציג מלוטרון ישן:
https://youtu.be/PHUpRIrFngI?long=yes
וכיום משתמשים בסאונדים הישנים ההם על דוגמים וסינטים חדישים:
https://youtu.be/D8-sI0pI7HI?long=yes
סיבורד (Seaboard) הוא מקלדת חדשנית שמרחיבה את יכולת השליטה של הנגן בגבהי צלילים, גווניהם והאפקטים שלהם.
בסיבורד ניתן להפיק צלילים שקשה מאד להפיק במקלדות ובפסנתרים. בנגינה על הסיבורד יכול הנגן למתוח את הצלילים כמו בגיטרה חשמלית, להרעיד את הצליל כמו ויברטו על כלי מיתר עם צוואר, לנגן צלילי סטקטו קצרים, או צלילי גליסנדו שנמרחים על פני גבהים שונים וכך הלאה.
רבים רואים בסיבורד את כלי המקלדת של העתיד. אין בו מכניקה או חלקים נעים כלל, כי הוא עשוי מחומר דמוי גומי, גמיש ומחובר למודולים של צלילים ואפקטים דיגיטליים ולמחשב.
הסבר על הסיבורד והיזם הסטארטאפיסט שהמציא אותו:
https://youtu.be/qOt6ZKIb240
קטעים איתו:
https://youtu.be/Q6bvRj4GTQ4
קטע רב-תפקידים שמנוגן כולו בידי נגן אחד מסיבורד אחד ותוכנה:
https://youtu.be/8n-bEy9ISpM
נגן מדגים את הסיבורד בסולו של ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/jh-hzbG5FzI
ומתחרה בנגן גיטרה שלא מאמין שניתן להפיק צליל גיטרה מדויק:
https://youtu.be/iSko8vHOf8g
זמרת שמנגנת בו וגם סולו מצוין בשיר שהיא מבצעת בו הכל:
https://youtu.be/PiltuWxx9mo
והרכב של סיבורדים במנגינות מהסרטים:
https://youtu.be/tTY0435AGpc
כמו קולאז' באמנות חזותית ועם קשר מסוים למונטאז' בקולנוע, או לתקציר החדשות באקטואליה, מאש אפ (Mashup) במוסיקה הוא שילוב מוסיקלי בין כמה קטעים מוסיקליים שונים, ההופכים ליצירה אחת וחדשה.
ככל שהקטעים המקוריים הם רחוקים זה מזה, המאש-אפ ייחשב לגאוני ומעולה יותר והשילוב ביניהן יהיה מדהים ומפתיע.
בסביבות תחילת שנות האלפיים התפתח המאש-אפ לז'אנר בפני עצמו. זאת על אף שכמעט מראשית המוסיקה המוקלטת עשו שילובים של יצירות שונות לכדי יצירה חדשה. מה שחסר הוא היכולת לסמפל מוסיקה, טכנולוגיה שתאפשר לקחת ולשלב דגימות של מוסיקה. היה זה ה"סמפלר" (Sampler), מכשיר ש"דגם" צלילים של כלי נגינה או קטעים משירים ולשלבם בנגינה. הסמפלר איפשר לראשונה את המאש-אפ, כמו שאנו מכירים אותו. ואכן הוא הפך לאחד המרכיבים הבסיסיים של סגנונות כמו ה"היפ-הופ" והמוסיקה האלקטרונית.
כיום נהוגים הרבה מאש-אפים, של מוסיקה ששולבה בתוכנות עריכה והפכה להקלטה שאותה מעלים לאתרי אינטרנט כמו יוטיוב ודומיו. חובבי מוסיקה עושים פלאים בשילובי שירים לכדי מאש-אפים ומעלים אותם לרשת.
על אף שהיו קיימים כבר זמן מה בשוליים, הפכו המאש-אפים פופולאריים לראשונה, כשדי ג'יי אלמוני בשם "דיינג'ר מאוס" הציג מאש-אפ בשם "האלבום האפור". הוא שילב בו, בהמון כישרון, בין "האלבום הלבן" של הביטלס ו"האלבום השחור" של ג'יי-זי. כמובן שחברות התקליטים מיד הסתערו עליו בתביעות על הפרת זכויות יוצרים, הזכות לסמפל ופלגיאט (גניבה), אבל זה כבר נושא אחר.
הנה מאש אפ של 25 הלהיטים הגדולים של שנת 2020:
https://youtu.be/PvWC7V3gGts
משאפ של אלמוני בין שניים מגדולי היוטיוב - נטע ברזילי ופסיי עם גנגאם סטייל:
https://youtu.be/dOSGaIbxiJs
משאפ בין שיר ותיק "החולמים אחר השמש" עם נעימה של הרב קרליבך, בתור מעבר:
https://youtu.be/7Suauxlih4Q
בלדת מאש-אפ מה-70, עם אלטון ג'ון, ג'ים קרוץ, דון מקלין, להקת בוסטון האגדית ועוד:
https://youtu.be/dvNhbB6zN0Y
הנה מאש-אפ של השירים הכי מצליחים מ-2016-17:
https://youtu.be/LeB7psjXIRA
ועוד מאש אפ - עם פרינס, מדונה וקול אנד דה גאנג משנות ה-80:
https://youtu.be/zyLsT65r0UU
מאשאפ לשירים מסרטי בוליווד:
https://youtu.be/bSvc0tTp53M
ומשאפ שירי מרפסת וקווין של תלמידים מתלמה ילין שחיברו אותם אונליין:
https://youtu.be/6fwwT4SSOmw
