שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפך הסמבה המושמץ לסמל של ברזיל?
ריקוד הסמבה (Samba) הוא הריקוד הפופולארי ביותר בברזיל. היום מדובר בריקוד המסורתי של ברזיל, שהוא גם סגנון מוסיקלי. אך לא תמיד זה היה מצבו.
משערים ששם הריקוד, "סמבה", הגיע מהמילה "מֶסֵמבה" (mesemba), שמו של מקצב דתי באנגולה שבאפריקה. בברזיל היה הסמבה ריקוד חילוני דווקא. עד תחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת היה המוניטין של הריקוד הזה בעייתי. בשל האופי הגס והמוחצן שלו, הוא אף הוצא אל מחוץ לחוק.
עם הזמן הפך הסמבה לסמל לאומי לברזיל, במיוחד בזכות היות הריקוד התוסס מרכיב מרכזי בקרנבלים של ברזיל, שהמוני תיירים נוהרים אליהם בכל שנה ושמכל העולם אוהבים אנשים לצפות בהם בטלוויזיה.
במצעד השנתי של בתי הספר לסמבה, במסגרת הקרנבל, מכין כל בית ספר לסמבה ריקוד סמבה מיוחד, הסובב סביב הנושא שבחר בית הספר להציג באותה השנה ומציג אותו בריקוד, תלבושות ססגוניות, עזרים מרשימים ומוסיקה מלהיבה.
הנה ריקוד סמבה בסגנון בתי הספר לריקוד של ברזיל:
http://youtu.be/hPOSxIVi7cE
מהו סגנון הבוסה נובה מברזיל?
בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, נולד בברזיל הבוסה נובה (Bossa Nova), סגנון מוסיקלי חדש, שהוא מעין גירסה מעודנת של סמבה ועתיד לשנות את פני המוסיקה בעולם.
הבוסה נובה, בפורטוגזית "הגל החדש" או "המגמה החדשה", צמחה מתוך הסמבה המסורתית אך הביאה איתה גישה מעודנת, אינטימית ומתוחכמת מבחינה הרמונית. במילה "בוסה", אגב, השתמשו לפני כן מוסיקאים בברזיל כדי להחמיא או לציין ביצוע מוסיקלי מקסים או מלא חן.
את הבוסה הולידו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו (João Gilberto). ההתלהבות הצטרפו אליהם גם ויניסיוס דה מוראיס (Vinicius de Moraes) והגיטריסט הווירטואוז הברזילאי באדן פאוול (Baden Powell). הם היו החלוצים שיצרו את הסגנון החדש, כשלקחו את המקצב הסוחף של הסמבה, האטו ועידנו אותו, שילבו בבלדות דייגים נוגות והפכו אותו עדין יותר.
במקום התיפוף הרועם של הסמבה וכלי ההקשה הרועשים, הגיטרה של ז'ילברטו יצרה תבנית מקצב מעודנת שנקראה "באטידה" (Batida) ומתבססת על תבנית הסמבה המסורתית במשקל 2/4 עם דגש מיוחד על הפעמה החלשה. תבנית זו הפכה לחתימת ההיכר של הסגנון.
השיר "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema, או באנגלית The Girl from Ipanema) שנכתב על ידי ז'ובים ודה מוראיס, הפך לסמל של הבוסה נובה ולאחד השירים המוקלטים ביותר בהיסטוריה. ראו בתגית "הנערה מאיפנמה".
אבל כאן מגיע ענק הסקסופון סטן גץ, מי שלימים ייחשב לאחד ממובילי סגנון הבוסה נובה ולמי שהפיץ אותו בעולם. היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ז'ואאו ז'ילברטו שהביא והכניס את הבוסה נובה לעולם הג'אז.
הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", שהוקלטה ב-1964 בביצוע אסטרוד ז'ילברטו (Astrud Gilberto) ובתזמור של סטן גץ (Stan Getz), הגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי והביאה את הבוסה נובה לתודעה העולמית.
נגני הג'אז האמריקאים גילו מהר מאוד את הקסם של הבוסה נובה. סטן גץ וקני דורהם (Kenny Durham) היו מהראשונים שאימצו את הסגנון. סטן גץ הקליט אלבומים שלמים של בוסה נובה, כולל "Jazz Samba" עם גיטריסט הג'אז האמריקאי צ'ארלי בירד (Charlie Byrd) והרכב "Getz/Gilberto" המפורסם.
הביצועים של ז'ובים על ידי כוכבים כמו פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד ביססו את מעמד הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוסיקה הפופולרית והג'אז. אחריהם באו מוסיקאים כמו צ'יק קוריאה (Chick Corea), פט מתיני (Pat Metheny) והרבי הנקוק (Herbie Hancock) והמשיכו את המסורת, תוך שהם יוצרים שילובים חדשניים בין ג'אז לבוסה נובה.
השילובים הללו יצרו תת-סגנון חדש, ששילב נגינת הארדבופ עם מקצבי הבוסה נובה וכונה
"Hard Bossa Nova". כך שילבו גדולי זרם ההארדבופ, כמו הוראס סילבר, קנונבול אדרלי האנק מובלי, ג'ו הנדרסון ולי מורגן לחני Hard Bossa Nova ברפרטואר שלהם וחלקם אף גדלים לסטנדרטים.
המאפיין הבולט של הבוסה נובה הוא השילוב בין המקצב הברזילאי המעודן להרמוניות המתוחכמות, שהושפעו מהג'אז האמריקאי. המוסיקאים לקחו סטנדרטים מוכרים של ג'אז והלחינו אותם מחדש במקצב הבוסה נובה. כך הם יצרו גרסאות רעננות לקלאסיקות כמו "Someday My Prince Will Come" או "Round Midnight".
כיום, 60 שנה אחרי המהפכה השקטה שיצרה, הבוסה נובה ממשיכה להשפיע על מוסיקאים בכל העולם. דורות חדשים של אמנים ממשיכים לגלות את הקסם שבשילוב בין הרוגע המתוחכם של הבוסה נובה לבין סגנונות עכשוויים, מאלקטרוניקה ועד היפ-הופ. הסגנון שנולד מאותו שיר הערצה לבחורה יפה בחופי ריו דה ז'ניירו הפך פופולרי בעולם כולו ומדגים יפה כל כך כיצד דברים מוצלחים יכולים ללחוש את הלחן וההרמוניה שלהם לניצחון.
#מקצב הבוסה נובה
חשוב לזכור שהמקור של המקצב הבסיסי של הבוסה נובה הוא במקצב הסמבה, שהוא עצמו משלב תבניות קצב שהמקור שלהן בעבדים שהובאו מאפריקה עם מרכיבים שהגיעו ממוסיקת מארש שמקורה באירופה.
ואכן, כמו בסמבה, המקצב של הבוסה נובה מבוסס בדרך כלל על משקל 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.
בליווי הגיטרה של הבוסה נובה האגודל פורט על מיתר הבס בדרך כלל בפעמות הראשונה והשלישית.
הנה סגנון הבוסה נובה:
https://youtu.be/FCExhhi2BbQ
"ג'אז סמבה" של סטן גץ בסקסופון, עם צ'ארלי בירד הגיטריסט:
https://youtu.be/d1OxyUaw2nA
ה"גל" של סטן גץ:
https://youtu.be/WctZJcPwnOQ
השיר "הנערה מאיפנמה" - Garota de Ipanema:
https://youtu.be/_1uEy-n4IsU
אירית דקל ב-"No more blues" (גרסה אנגלית ל-Chega de Saudade):
https://youtu.be/xJux_seSIsc
ה"גל" (Wave) האינסטרומנטלי שפותח תכניות רדיו:
https://youtu.be/T_X99ghM1Ag
דספינדו (Desafinado) בביצוע ז'ואאו ז'ילברטו:
https://youtu.be/g6w3a2v_50U
קורקובדו (Corcovado) הוא עוד שיר ג'אז-בוסה מעולה:
https://youtu.be/ReE4jDvJVLw
ומוסיקת בוסה נובה לליווי רקע של 3 שעות:
https://youtu.be/jOVHfuJA1OI?long=yes
מהם הריקודים הסלוניים?
“ריקודים סלוניים” (Ballroom dance) הם ריקודי זוגות, בהם רוקד זוג ביחד. הצפייה בתוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", מציגה בפנינו כיום אמנות שנולדה בארמונות אירופה ומאז יונקת ומאמצת ריקודים מתרבויות שונות.
כי הריקודים הסלוניים הללו מקורם במדינות רבות בעולם. הם אומצו בחיבה על ידי העולם המערבי, שהפך אותם לתחום מקצועי, תחרותי וכיום בידורי מתמיד בערוצי טלוויזיה בעולם כולו.
המרכזיים ביותר כיום הם 5 הריקודים שרוקדים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות. הם כוללים את הפוקסטרוט (Foxtrot), לצד ואלס (Waltz), טנגו (Tango), ואלס וינאי (Viennese Waltz) וקוויקסטפ (Quickstep).
יש עוד ריקודים סלוניים אהובים, כמו סלסה, סמבה, ג’ייב, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, רוקנ'רול, זוק ועוד.
#סוגים
הריקודים הסלוניים מתחלקים לשתי קבוצות - הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים), מאירופה.
הריקודים האירופיים, הסטנדרטיים, כוללים את הוולס האנגלי והווינאי, הפוקסטרוט, הטנגו (שבא בכלל מארגנטינה באמריקה) והקוויקסטפ (Quickstep).
הריקודים הללו יהיו תמיד בחליפת טוקסידו לגבר ובשמלת ערב לאישה. הם מתאפיינים במגע תמידי בין בני הזוג ואין לעזוב בהם ידיים מרגע תחילת הריקוד ועד סופו.
הריקודים הלטיניים, לעומתם, מתבצעים בלבוש יותר חופשי מהאירופים. הם כוללים את הסמבה, סלסה, צ'ה צ'ה צ'ה (Cha Cha Cha), רומבה, פאסו דובלה (Paso Doble) וג'ייב (Jive).
הכירו רבים מהריקודים הסלוניים בתגית "ריקודים סלוניים".
#היסטוריה
המסע המופלא של הריקודים הסלוניים מאולמות המלוכה אל מסכי הטלוויזיה מתחיל כמה מאות אחורה.
בתחילה היו מספר ריקודים כמו המינואט (Minuet) והוואלס (Waltz) שנחשבו למיומנות חברתית הכרחית בקרב האצולה האירופית. הוולס היה ריקוד אוסטרי שהפך פופולרי בתחילת המאה ה-19. הוא היה הריקוד הראשון בו רקדו בני הזוג בצמידות, מה שנחשב באותם ימים למהפכני ואפילו שערורייתי.
עם הזמן התפתחו ריקודים נוספים, כמו הטנגו (Tango) הארגנטיני שהגיע מרחובות בואנוס איירס, הפוקסטרוט (Foxtrot) מאמריקה של שנות ה-20, הרומבה (Rumba) והסמבה (Samba) מדרום אמריקה.
המהפך הגדול בעולם הריקודים הסלוניים התרחש במאה ה-20, כשהם התפתחו לכיוונים של הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים, האירופים.
המעבר מאולמות הנשפים אל הטלוויזיה החל בשנת 2004 כאשר הבי-בי-סי הבריטי שידר את "רוקדים בצמרת" (Strictly Come Dancing). ההצלחה המסחררת של התוכנית הובילה לגרסאות בעשרות מדינות, כולל "רוקדים עם כוכבים" בישראל.
הפורמט הטלוויזיוני הזה לא רק החזיר את הריקודים הסלוניים למרכז תשומת הלב אלא גם שינה את תדמיתם ממשהו מיושן ואליטיסטי לבידור עממי ונגיש.
כיום, הריקודים הסלוניים משלבים בין מסורת לחדשנות. בתחרויות מקצועיות, הרקדנים מקפידים על טכניקה מדויקת ועל כללים נוקשים, זאת לצד ההכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי בריקודים הסלוניים כענף ספורט תחרותי.
בכל עיר כמעט אפשר למצוא כיום שיעורים המותאמים לכל גיל ורמה. הפופולריות המחודשת הזו מוכיחה שהשילוב בין מוסיקה, תנועה ותקשורת וקצת רומנטיקה בין בני זוג ממשיכים לרגש ולמשוך לריקודים הקלאסיים הללו קהלים חדשים.
הנה הריקודים הסלוניים:
https://youtu.be/ZQini1swjPc
בעולם מתקיימות תחרויות רבות של ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/lh8xyRvwJH4
כך תרקדו ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/RU9XsurRTHI
רומבה בקובה:
https://youtu.be/TZBOFDTOQn0
כך רוקדים ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/Glw__yfBr8E?long=yes
זוק,
סמבה
ריקוד הסמבה (Samba) הוא הריקוד הפופולארי ביותר בברזיל. היום מדובר בריקוד המסורתי של ברזיל, שהוא גם סגנון מוסיקלי. אך לא תמיד זה היה מצבו.
משערים ששם הריקוד, "סמבה", הגיע מהמילה "מֶסֵמבה" (mesemba), שמו של מקצב דתי באנגולה שבאפריקה. בברזיל היה הסמבה ריקוד חילוני דווקא. עד תחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת היה המוניטין של הריקוד הזה בעייתי. בשל האופי הגס והמוחצן שלו, הוא אף הוצא אל מחוץ לחוק.
עם הזמן הפך הסמבה לסמל לאומי לברזיל, במיוחד בזכות היות הריקוד התוסס מרכיב מרכזי בקרנבלים של ברזיל, שהמוני תיירים נוהרים אליהם בכל שנה ושמכל העולם אוהבים אנשים לצפות בהם בטלוויזיה.
במצעד השנתי של בתי הספר לסמבה, במסגרת הקרנבל, מכין כל בית ספר לסמבה ריקוד סמבה מיוחד, הסובב סביב הנושא שבחר בית הספר להציג באותה השנה ומציג אותו בריקוד, תלבושות ססגוניות, עזרים מרשימים ומוסיקה מלהיבה.
הנה ריקוד סמבה בסגנון בתי הספר לריקוד של ברזיל:
http://youtu.be/hPOSxIVi7cE
בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, נולד בברזיל הבוסה נובה (Bossa Nova), סגנון מוסיקלי חדש, שהוא מעין גירסה מעודנת של סמבה ועתיד לשנות את פני המוסיקה בעולם.
הבוסה נובה, בפורטוגזית "הגל החדש" או "המגמה החדשה", צמחה מתוך הסמבה המסורתית אך הביאה איתה גישה מעודנת, אינטימית ומתוחכמת מבחינה הרמונית. במילה "בוסה", אגב, השתמשו לפני כן מוסיקאים בברזיל כדי להחמיא או לציין ביצוע מוסיקלי מקסים או מלא חן.
את הבוסה הולידו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו (João Gilberto). ההתלהבות הצטרפו אליהם גם ויניסיוס דה מוראיס (Vinicius de Moraes) והגיטריסט הווירטואוז הברזילאי באדן פאוול (Baden Powell). הם היו החלוצים שיצרו את הסגנון החדש, כשלקחו את המקצב הסוחף של הסמבה, האטו ועידנו אותו, שילבו בבלדות דייגים נוגות והפכו אותו עדין יותר.
במקום התיפוף הרועם של הסמבה וכלי ההקשה הרועשים, הגיטרה של ז'ילברטו יצרה תבנית מקצב מעודנת שנקראה "באטידה" (Batida) ומתבססת על תבנית הסמבה המסורתית במשקל 2/4 עם דגש מיוחד על הפעמה החלשה. תבנית זו הפכה לחתימת ההיכר של הסגנון.
השיר "גארוטה דה איפנמה" (Garota de Ipanema, או באנגלית The Girl from Ipanema) שנכתב על ידי ז'ובים ודה מוראיס, הפך לסמל של הבוסה נובה ולאחד השירים המוקלטים ביותר בהיסטוריה. ראו בתגית "הנערה מאיפנמה".
אבל כאן מגיע ענק הסקסופון סטן גץ, מי שלימים ייחשב לאחד ממובילי סגנון הבוסה נובה ולמי שהפיץ אותו בעולם. היה זה שיתוף הפעולה שלו עם ז'ואאו ז'ילברטו שהביא והכניס את הבוסה נובה לעולם הג'אז.
הגרסה האנגלית של "גארוטה דה איפנמה", שהוקלטה ב-1964 בביצוע אסטרוד ז'ילברטו (Astrud Gilberto) ובתזמור של סטן גץ (Stan Getz), הגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים האמריקאי והביאה את הבוסה נובה לתודעה העולמית.
נגני הג'אז האמריקאים גילו מהר מאוד את הקסם של הבוסה נובה. סטן גץ וקני דורהם (Kenny Durham) היו מהראשונים שאימצו את הסגנון. סטן גץ הקליט אלבומים שלמים של בוסה נובה, כולל "Jazz Samba" עם גיטריסט הג'אז האמריקאי צ'ארלי בירד (Charlie Byrd) והרכב "Getz/Gilberto" המפורסם.
הביצועים של ז'ובים על ידי כוכבים כמו פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד ביססו את מעמד הבוסה נובה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוסיקה הפופולרית והג'אז. אחריהם באו מוסיקאים כמו צ'יק קוריאה (Chick Corea), פט מתיני (Pat Metheny) והרבי הנקוק (Herbie Hancock) והמשיכו את המסורת, תוך שהם יוצרים שילובים חדשניים בין ג'אז לבוסה נובה.
השילובים הללו יצרו תת-סגנון חדש, ששילב נגינת הארדבופ עם מקצבי הבוסה נובה וכונה
"Hard Bossa Nova". כך שילבו גדולי זרם ההארדבופ, כמו הוראס סילבר, קנונבול אדרלי האנק מובלי, ג'ו הנדרסון ולי מורגן לחני Hard Bossa Nova ברפרטואר שלהם וחלקם אף גדלים לסטנדרטים.
המאפיין הבולט של הבוסה נובה הוא השילוב בין המקצב הברזילאי המעודן להרמוניות המתוחכמות, שהושפעו מהג'אז האמריקאי. המוסיקאים לקחו סטנדרטים מוכרים של ג'אז והלחינו אותם מחדש במקצב הבוסה נובה. כך הם יצרו גרסאות רעננות לקלאסיקות כמו "Someday My Prince Will Come" או "Round Midnight".
כיום, 60 שנה אחרי המהפכה השקטה שיצרה, הבוסה נובה ממשיכה להשפיע על מוסיקאים בכל העולם. דורות חדשים של אמנים ממשיכים לגלות את הקסם שבשילוב בין הרוגע המתוחכם של הבוסה נובה לבין סגנונות עכשוויים, מאלקטרוניקה ועד היפ-הופ. הסגנון שנולד מאותו שיר הערצה לבחורה יפה בחופי ריו דה ז'ניירו הפך פופולרי בעולם כולו ומדגים יפה כל כך כיצד דברים מוצלחים יכולים ללחוש את הלחן וההרמוניה שלהם לניצחון.
#מקצב הבוסה נובה
חשוב לזכור שהמקור של המקצב הבסיסי של הבוסה נובה הוא במקצב הסמבה, שהוא עצמו משלב תבניות קצב שהמקור שלהן בעבדים שהובאו מאפריקה עם מרכיבים שהגיעו ממוסיקת מארש שמקורה באירופה.
ואכן, כמו בסמבה, המקצב של הבוסה נובה מבוסס בדרך כלל על משקל 2/2, עם דגש על הפעמה הראשונה.
בליווי הגיטרה של הבוסה נובה האגודל פורט על מיתר הבס בדרך כלל בפעמות הראשונה והשלישית.
הנה סגנון הבוסה נובה:
https://youtu.be/FCExhhi2BbQ
"ג'אז סמבה" של סטן גץ בסקסופון, עם צ'ארלי בירד הגיטריסט:
https://youtu.be/d1OxyUaw2nA
ה"גל" של סטן גץ:
https://youtu.be/WctZJcPwnOQ
השיר "הנערה מאיפנמה" - Garota de Ipanema:
https://youtu.be/_1uEy-n4IsU
אירית דקל ב-"No more blues" (גרסה אנגלית ל-Chega de Saudade):
https://youtu.be/xJux_seSIsc
ה"גל" (Wave) האינסטרומנטלי שפותח תכניות רדיו:
https://youtu.be/T_X99ghM1Ag
דספינדו (Desafinado) בביצוע ז'ואאו ז'ילברטו:
https://youtu.be/g6w3a2v_50U
קורקובדו (Corcovado) הוא עוד שיר ג'אז-בוסה מעולה:
https://youtu.be/ReE4jDvJVLw
ומוסיקת בוסה נובה לליווי רקע של 3 שעות:
https://youtu.be/jOVHfuJA1OI?long=yes
“ריקודים סלוניים” (Ballroom dance) הם ריקודי זוגות, בהם רוקד זוג ביחד. הצפייה בתוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", מציגה בפנינו כיום אמנות שנולדה בארמונות אירופה ומאז יונקת ומאמצת ריקודים מתרבויות שונות.
כי הריקודים הסלוניים הללו מקורם במדינות רבות בעולם. הם אומצו בחיבה על ידי העולם המערבי, שהפך אותם לתחום מקצועי, תחרותי וכיום בידורי מתמיד בערוצי טלוויזיה בעולם כולו.
המרכזיים ביותר כיום הם 5 הריקודים שרוקדים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות. הם כוללים את הפוקסטרוט (Foxtrot), לצד ואלס (Waltz), טנגו (Tango), ואלס וינאי (Viennese Waltz) וקוויקסטפ (Quickstep).
יש עוד ריקודים סלוניים אהובים, כמו סלסה, סמבה, ג’ייב, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, רוקנ'רול, זוק ועוד.
#סוגים
הריקודים הסלוניים מתחלקים לשתי קבוצות - הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים), מאירופה.
הריקודים האירופיים, הסטנדרטיים, כוללים את הוולס האנגלי והווינאי, הפוקסטרוט, הטנגו (שבא בכלל מארגנטינה באמריקה) והקוויקסטפ (Quickstep).
הריקודים הללו יהיו תמיד בחליפת טוקסידו לגבר ובשמלת ערב לאישה. הם מתאפיינים במגע תמידי בין בני הזוג ואין לעזוב בהם ידיים מרגע תחילת הריקוד ועד סופו.
הריקודים הלטיניים, לעומתם, מתבצעים בלבוש יותר חופשי מהאירופים. הם כוללים את הסמבה, סלסה, צ'ה צ'ה צ'ה (Cha Cha Cha), רומבה, פאסו דובלה (Paso Doble) וג'ייב (Jive).
הכירו רבים מהריקודים הסלוניים בתגית "ריקודים סלוניים".
#היסטוריה
המסע המופלא של הריקודים הסלוניים מאולמות המלוכה אל מסכי הטלוויזיה מתחיל כמה מאות אחורה.
בתחילה היו מספר ריקודים כמו המינואט (Minuet) והוואלס (Waltz) שנחשבו למיומנות חברתית הכרחית בקרב האצולה האירופית. הוולס היה ריקוד אוסטרי שהפך פופולרי בתחילת המאה ה-19. הוא היה הריקוד הראשון בו רקדו בני הזוג בצמידות, מה שנחשב באותם ימים למהפכני ואפילו שערורייתי.
עם הזמן התפתחו ריקודים נוספים, כמו הטנגו (Tango) הארגנטיני שהגיע מרחובות בואנוס איירס, הפוקסטרוט (Foxtrot) מאמריקה של שנות ה-20, הרומבה (Rumba) והסמבה (Samba) מדרום אמריקה.
המהפך הגדול בעולם הריקודים הסלוניים התרחש במאה ה-20, כשהם התפתחו לכיוונים של הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים, האירופים.
המעבר מאולמות הנשפים אל הטלוויזיה החל בשנת 2004 כאשר הבי-בי-סי הבריטי שידר את "רוקדים בצמרת" (Strictly Come Dancing). ההצלחה המסחררת של התוכנית הובילה לגרסאות בעשרות מדינות, כולל "רוקדים עם כוכבים" בישראל.
הפורמט הטלוויזיוני הזה לא רק החזיר את הריקודים הסלוניים למרכז תשומת הלב אלא גם שינה את תדמיתם ממשהו מיושן ואליטיסטי לבידור עממי ונגיש.
כיום, הריקודים הסלוניים משלבים בין מסורת לחדשנות. בתחרויות מקצועיות, הרקדנים מקפידים על טכניקה מדויקת ועל כללים נוקשים, זאת לצד ההכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי בריקודים הסלוניים כענף ספורט תחרותי.
בכל עיר כמעט אפשר למצוא כיום שיעורים המותאמים לכל גיל ורמה. הפופולריות המחודשת הזו מוכיחה שהשילוב בין מוסיקה, תנועה ותקשורת וקצת רומנטיקה בין בני זוג ממשיכים לרגש ולמשוך לריקודים הקלאסיים הללו קהלים חדשים.
הנה הריקודים הסלוניים:
https://youtu.be/ZQini1swjPc
בעולם מתקיימות תחרויות רבות של ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/lh8xyRvwJH4
כך תרקדו ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/RU9XsurRTHI
רומבה בקובה:
https://youtu.be/TZBOFDTOQn0
כך רוקדים ריקודים סלוניים:
https://youtu.be/Glw__yfBr8E?long=yes
זוק,
