מאיפה באים הריקודים הסלוניים?
“ריקודים סלוניים” (Ballroom dance) הם ריקודי זוגות, בהם רוקד זוג ביחד. הצפייה בתוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", מציגה בפנינו כיום אמנות שנולדה בארמונות אירופה ומאז יונקת ומאמצת ריקודים מתרבויות שונות.
כי הריקודים הסלוניים הללו מקורם במדינות רבות בעולם. הם אומצו בחיבה על ידי העולם המערבי, שהפך אותם לתחום מקצועי, תחרותי וכיום בידורי מתמיד בערוצי טלוויזיה בעולם כולו.
המרכזיים ביותר כיום הם 5 הריקודים שרוקדים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות. הם כוללים את הפוקסטרוט (Foxtrot), לצד ואלס (Waltz), טנגו (Tango), ואלס וינאי (Viennese Waltz) וקוויקסטפ (Quickstep).
יש עוד ריקודים סלוניים אהובים, כמו סלסה, סמבה, ג’ייב, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, רוקנ'רול, זוק ועוד.
הריקודים האירופיים, הסטנדרטיים, כוללים את הוולס האנגלי והווינאי, הפוקסטרוט, הטנגו (שבא בכלל מארגנטינה באמריקה) והקוויקסטפ (Quickstep).
הריקודים הללו יהיו תמיד בחליפת טוקסידו לגבר ובשמלת ערב לאישה. הם מתאפיינים במגע תמידי בין בני הזוג ואין לעזוב בהם ידיים מרגע תחילת הריקוד ועד סופו.
הריקודים הלטיניים, לעומתם, מתבצעים בלבוש יותר חופשי מהאירופים. הם כוללים את הסמבה, סלסה, צ'ה צ'ה צ'ה (Cha Cha Cha), רומבה, פאסו דובלה (Paso Doble) וג'ייב (Jive).
הכירו רבים מהריקודים הסלוניים בתגית ריקודים סלוניים.
בתחילה היו מספר ריקודים כמו המינואט (Minuet) והוואלס (Waltz) שנחשבו למיומנות חברתית הכרחית בקרב האצולה האירופית. הוולס היה ריקוד אוסטרי שהפך פופולרי בתחילת המאה ה-19. הוא היה הריקוד הראשון בו רקדו בני הזוג בצמידות, מה שנחשב באותם ימים למהפכני ואפילו שערורייתי.
עם הזמן התפתחו ריקודים נוספים, כמו הטנגו (Tango) הארגנטיני שהגיע מרחובות בואנוס איירס, הפוקסטרוט (Foxtrot) מאמריקה של שנות ה-20, הרומבה (Rumba) והסמבה (Samba) מדרום אמריקה.
המהפך הגדול בעולם הריקודים הסלוניים התרחש במאה ה-20, כשהם התפתחו לכיוונים של הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים, האירופים.
המעבר מאולמות הנשפים אל הטלוויזיה החל בשנת 2004 כאשר הבי-בי-סי הבריטי שידר את "רוקדים בצמרת" (Strictly Come Dancing). ההצלחה המסחררת של התוכנית הובילה לגרסאות בעשרות מדינות, כולל "רוקדים עם כוכבים" בישראל.
הפורמט הטלוויזיוני הזה לא רק החזיר את הריקודים הסלוניים למרכז תשומת הלב אלא גם שינה את תדמיתם ממשהו מיושן ואליטיסטי לבידור עממי ונגיש.
כיום, הריקודים הסלוניים משלבים בין מסורת לחדשנות. בתחרויות מקצועיות, הרקדנים מקפידים על טכניקה מדויקת ועל כללים נוקשים, זאת לצד ההכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי בריקודים הסלוניים כענף ספורט תחרותי.
בכל עיר כמעט אפשר למצוא כיום שיעורים המותאמים לכל גיל ורמה. הפופולריות המחודשת הזו מוכיחה שהשילוב בין מוסיקה, תנועה ותקשורת וקצת רומנטיקה בין בני זוג ממשיכים לרגש ולמשוך לריקודים הקלאסיים הללו קהלים חדשים.
ג'ייב, זוק,
“ריקודים סלוניים” (Ballroom dance) הם ריקודי זוגות, בהם רוקד זוג ביחד. הצפייה בתוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים", מציגה בפנינו כיום אמנות שנולדה בארמונות אירופה ומאז יונקת ומאמצת ריקודים מתרבויות שונות.
כי הריקודים הסלוניים הללו מקורם במדינות רבות בעולם. הם אומצו בחיבה על ידי העולם המערבי, שהפך אותם לתחום מקצועי, תחרותי וכיום בידורי מתמיד בערוצי טלוויזיה בעולם כולו.
המרכזיים ביותר כיום הם 5 הריקודים שרוקדים בתחרויות ריקודי זוגות בינלאומיות. הם כוללים את הפוקסטרוט (Foxtrot), לצד ואלס (Waltz), טנגו (Tango), ואלס וינאי (Viennese Waltz) וקוויקסטפ (Quickstep).
יש עוד ריקודים סלוניים אהובים, כמו סלסה, סמבה, ג’ייב, צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה, רוקנ'רול, זוק ועוד.
סוגים
הריקודים הסלוניים מתחלקים לשתי קבוצות - הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים), מאירופה.
הריקודים האירופיים, הסטנדרטיים, כוללים את הוולס האנגלי והווינאי, הפוקסטרוט, הטנגו (שבא בכלל מארגנטינה באמריקה) והקוויקסטפ (Quickstep).
הריקודים הללו יהיו תמיד בחליפת טוקסידו לגבר ובשמלת ערב לאישה. הם מתאפיינים במגע תמידי בין בני הזוג ואין לעזוב בהם ידיים מרגע תחילת הריקוד ועד סופו.
הריקודים הלטיניים, לעומתם, מתבצעים בלבוש יותר חופשי מהאירופים. הם כוללים את הסמבה, סלסה, צ'ה צ'ה צ'ה (Cha Cha Cha), רומבה, פאסו דובלה (Paso Doble) וג'ייב (Jive).
הכירו רבים מהריקודים הסלוניים בתגית ריקודים סלוניים.
היסטוריה
המסע המופלא של הריקודים הסלוניים מאולמות המלוכה אל מסכי הטלוויזיה מתחיל כמה מאות אחורה.
בתחילה היו מספר ריקודים כמו המינואט (Minuet) והוואלס (Waltz) שנחשבו למיומנות חברתית הכרחית בקרב האצולה האירופית. הוולס היה ריקוד אוסטרי שהפך פופולרי בתחילת המאה ה-19. הוא היה הריקוד הראשון בו רקדו בני הזוג בצמידות, מה שנחשב באותם ימים למהפכני ואפילו שערורייתי.
עם הזמן התפתחו ריקודים נוספים, כמו הטנגו (Tango) הארגנטיני שהגיע מרחובות בואנוס איירס, הפוקסטרוט (Foxtrot) מאמריקה של שנות ה-20, הרומבה (Rumba) והסמבה (Samba) מדרום אמריקה.
המהפך הגדול בעולם הריקודים הסלוניים התרחש במאה ה-20, כשהם התפתחו לכיוונים של הריקודים הלטיניים והריקודים הסטנדרטיים, האירופים.
המעבר מאולמות הנשפים אל הטלוויזיה החל בשנת 2004 כאשר הבי-בי-סי הבריטי שידר את "רוקדים בצמרת" (Strictly Come Dancing). ההצלחה המסחררת של התוכנית הובילה לגרסאות בעשרות מדינות, כולל "רוקדים עם כוכבים" בישראל.
הפורמט הטלוויזיוני הזה לא רק החזיר את הריקודים הסלוניים למרכז תשומת הלב אלא גם שינה את תדמיתם ממשהו מיושן ואליטיסטי לבידור עממי ונגיש.
כיום, הריקודים הסלוניים משלבים בין מסורת לחדשנות. בתחרויות מקצועיות, הרקדנים מקפידים על טכניקה מדויקת ועל כללים נוקשים, זאת לצד ההכרה של הוועד האולימפי הבינלאומי בריקודים הסלוניים כענף ספורט תחרותי.
בכל עיר כמעט אפשר למצוא כיום שיעורים המותאמים לכל גיל ורמה. הפופולריות המחודשת הזו מוכיחה שהשילוב בין מוסיקה, תנועה ותקשורת וקצת רומנטיקה בין בני זוג ממשיכים לרגש ולמשוך לריקודים הקלאסיים הללו קהלים חדשים.
ג'ייב, זוק,
